שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הבדידות שכל כך מעיקה ומה הקשר לסמארטפון?
בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.
הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.
והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.
אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?
נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?
מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.
הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.
בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.
מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.
כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.
כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.
זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.
זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.
אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.
וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.
הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):
https://youtu.be/AtCR6P5rsXU
בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):
https://youtu.be/0FZ55qGjaHs
הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
מיהם אנשי ההיקיקו-מורי היפנים?
"היקיקומורי" (Hikikomori) הוא שמה היפני של תופעה חברתית שהלוקים בה מתבודדים בביתם. ראשוני המאובחנים כסובלים מהיקיקומורי היו "מתבודדים" יפאנים, בעיקר גברים.
מומחים מעריכים שביפאן יש כיום יותר ממיליון וחצי היקיקומורי ביפן. אך בהמשך השנים הבעיה התפשטה גם למקומות אחרים בעולם.
לרוב מנתקים מתבודדי ההיקיקומורי כמעט כל קשר עם סביבתם, כולל המשפחה. הם מסתגרים בחדר, כשרק יציאות חפוזות לשירותים "מפרות את הבדידות" שלהם. ההסתגרות היא מכל פעילות אחרת, כולל יציאה לבית הספר או לעבודה.
מסורתית, האמינו היפנים שהסובלים מתופעת ה"היקי קומורי" הם בני נוער וצעירים המסתגרים בחדרם ומעבירים את הזמן בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. היום מבינים שגם אם הם יוצאים מביתם ולא מסתגרים לגמרי, הם לא יוצרים קשר עם הסובבים גם אז.
וזה עובד גם הפוך. רבים רואים בחבר'ה הללו אנשים מוזרים ונרתעים מהם.
כנראה שמקור התופעה הוא בלחצים חברתיים ולימודיים גדולים, שלא כל אחד מצליח להתמודד עימם. החברה המודרנית מלחיצה ולוחצת מאד וצעירים רבים, במיוחד ביפאן שבה אין מספיק דרכים להתבגר ואין "טקסי חניכה", כמו שיש במקומות אחרים בעולם. בתגובה, יש הפורשים מהמירוץ ונסגרים בקונכייה של החדר הפרטי והאטום ללחצים שבחוץ.
באופן מפתיע, הדיווח המדעי-פסיכיאטרי הראשון על "היקיקומורי" בא דווקא מארצות הברית. חוקר מאוניברסיטת מישיגן דיווח בו על גבר בן 30 שהסתגר מהעולם למשך 3 שנים והעביר את הזמן בגלישה באינטרנט ובמשחקים אינסופיים במחשב.
ההיקיקומורי הזה הסתגר בשנה הראשונה בחדר הרחצה ואכל מאכלים שהביאו לו בני משפחתו. הכי אירוני שבמהלך השנים שבהן הסתגר במקלחת, הדבר המדהים שהוא כלל לא עשה היה אמבטיה.. גם בחדר שאליו עבר לאחר מכן, הוא עשה את צרכיו בדליים ובבקבוקים.
הנה כתבת טלוויזיה על ההיקיקומורי (עברית):
https://youtu.be/ekCo7ulfgQo
באנגלית על התופעה:
https://youtu.be/sxYs2Pv86WA
סרט אנימציה שמתאר את התופעה:
https://youtu.be/50Y7R5zP0wc
ושיר מהווי ההיקיקומורי (מתורגם):
https://youtu.be/ay_OCZNTg-8
מהו משבר האדם המודרני?
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.
הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:
https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
מיהם הנזירים ובמיוחד הנזירים הנוצריים?
נזירים (Monks) הם אנשים שחיים בסגפנות. הנזירים מטילים על עצמם חיי סיגופים והימנעות ממנעמי העולם. הנזיר נמנע מתענוגות החיים בשם האמונה והדת.
הנזירים הנוצריים חיים במנזרים, נמנעים מנישואין, מבילויים ומתענוגות החיים, יש מהם שנודרים את נדר השתיקה, כמו במנזר השתקנים, בעוד שיש נזירות שנישאות באופן סמלי לישו. הנזיר בעצם פורש מהחברה, באופן חלקי או מלא ומקדיש את עצמו לתפילות, לימוד ולפולחן דתי.
הנזירות היא תופעה שניתן למצוא בדתות שונות בעולם. במזרח הרחוק היא נפוצה מאד וגם במזרח הקדום, באזור שלנו, היו נזירים מימי קדם. בנצרות התופעה הצליחה במיוחד. כבר מימיה הראשונים של הנצרות, לאחר צליבת ישו, היו תופעות של מאמינים בודדים, שפנו להתבודדות במדבר. הם חיו חיים צנועים, בדרך כלל במערות, ומנעו מעצמם תענוגות.
עד המאה ה-4 רדפו הרומים את הנוצרים. המשמעות של ישו כ"מלך המשיח" איימה על הקיסרים הרומיים, המלכים השולטים באימפריה, והם הרגו וטבחו בנוצרים ללא רחם. הכל השתנה כשקיבל על עצמו הקיסר הרומי את הנצרות והפך אותה לדת המדינה.
הנזירות הנוצרית בארץ ישראל נולדה בתקופה הביזנטית. גם קודם לכן התבודדו נזירים במערות שבמדבריות והנזירות החלה כבר להתארגן במקומות כמו מצרים. אבל הנזיר הראשון שהתבודד בארץ ישראל, היה חריטון. הוא כפה על עצמו התנזרות מאורגנת. כמי שחי במדבר יהודה הוא הקים במאה ה-4 את הלאורה הראשונה, מנזר התבודדות, שארגן כמה נזירים לחיי התבודדות משותפת. הלאורה, המנזר הנוצרי להתבודדות, התבסס על מקום מבודד, בדרך כלל במדבר יהודה.
בעקבותיו מתחילים לבוא נזירים נוספים ולהקים לאורות ומנזרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא סאבאס, החשוב והמרכזי שבנזירים הללו. סאבאס היה מי שהקים את מנזר מרסבא המרשים, גדול המנזרים במדבר יהודה. בנוסף הוא הקים עוד 10 מנזרים נוספים בארץ ישראל.
תופעת הנזירות הולכת ומתפתחת בארץ ישראל ובהדרגה קורה דבר לא יאומן. הן השלטון הביזנטי והן הכנסיה הנוצרית, מאמצים את התופעה של הנזירות, שבהדרגה הולכת ומתחזקת ומשתלטת על הממסד הנוצרי. הנזירים הופכים לנערי הפוסטר של המאמינים הנוצרים. כולם מעריצים אותם ורואים בהם את המאמינים המוכנים לחיות חיי הקרבה סגפניים, למנוע מעצמם הרבה מהנאות החיים - הכל למען האל ומתוך אמונה בו.
הנה נזיר מימי הביניים מספר על הנזירות (מתורגם):
https://youtu.be/ewbjWSAVDLI
הכנסייה בימי הביניים, עת התרבו בה הנזירים (מתורגם):
https://youtu.be/dxj1NQgV8xc
איך הנזירים הנוצריים בימי הביניים נתפסו לקרחות?
https://youtu.be/A505-D4IA_0
תפקידי הנזירים באנגליה של אותם ימים:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
יום בחייו של נזיר בן ימינו:
https://youtu.be/1L36zM0JxcY
מערת חריטון שנקראת על שמו של ראשון הנזירים חריטון ונמצאת באזור שבו הוא עצמו התבודד:
https://youtu.be/J173at_BxZ4
מנזר מרסבא - המנזר הגדול במדבר יהודה (עברית):
https://youtu.be/e3VkpciTxW4?t=1m42s
לא רק בנצרות - הנה יום בחייו של נזיר בודהיסטי:
https://youtu.be/6pllQ_-ZxEA
בצחוק מהסרטים - גם נזירים או נזירות יכולים להשתגע:
https://youtu.be/TuLlH2vpwlw?t=8s
ופרק על לידת הנזירות הנוצרית (עברית):
https://youtu.be/FBjPNu0MYJg?t=42m20s&end=48m00s?long=yes
האם הזוגיות עדיפה על חיים לבד?
זה אחד הוויכוחים המשמעותיים של צעירים בעולם המודרני. פעם לא היה ויכוח שזוגיות עדיפה על חיים לבד. לפחות כך סברו הגברים, שהנשים בעולם של פעם שירתו אותם באופן מוחלט.
כיום המציאות בתרבויות רבות השתנתה. שחרור האישה הביא לכך שנשים חיות באופן עצמאי, מפרנסות את עצמן ולא פעם מגדלות ילדים, בלי להיות תלויות בגברים.
ועדיין, התשובה לשאלה האם עדיף לחיות לבד או בזוג היא סובייקטיבית ביותר ויכולה להשתנות מאדם לאדם. יתרונות וחסרונות יש לכל אחת מהאפשרויות - גם להיות לבד וגם להיות בזוג.
העדפות האישיות, הנסיבות וההגשמה האישית של אדם הן שיובילו למסקנה של מהו ה"טוב יותר".
עבור רבים מספקים החיים לבד, בתור רווקים, תחושה של עצמאות, חופש וגילוי עצמי. חיים כאלה מאפשרים להם להתמקד בצמיחה אישית, לרדוף אחרי יעדים ותחומי עניין אישיים ובמידה רבה גם לשלוט על הזמן וההחלטות שלהם. רבים מוצאים כיף ונחמה בלהיות לבד, ליהנות מהשלווה והשקט שבו. הרווקות גם נותנת הזדמנות לאנשים להכיר אנשים חדשים, לחקור מערכות יחסים מגוונות וללמוד יותר על עצמם, לפני שהם מתחייבים לשותפות ארוכת טווח, שיש בה גם מגבלות.
מנגד, החיים בזוג, או במערכת יחסים מחייבת, יכולים להציע לאדם תמיכה רגשית, חברות וחיבור עמוק עם מישהו אחר. לחיים כאלה מתלווה לרוב אינטימיות ותחושת ביטחון מסוימת. בחיים כאלה צוברים גם חוויות משותפות שיכולות לתרום לאושר הכללי ולשפר את הרווחה של אדם. יש כמובן גם את תחושת השייכות הגדולה יותר, שמתלווה לחיים בזוג. רבים אוהבים בזוגיות את היכולת לבנות ביחד חיים ועתיד משותפים. זוגות טובים, שחיים טוב ביחד, נהנים מהתמיכה ההדדית, האחריות משותפת והיכולת להתמודד ביחד עם אתגרי החיים, מה שמתמצה לא פעם במשפט האייקוני "אני ואת - מול שאר העולם".
כך שבסופו של דבר, הבחירה בין להיות ולחיות בזוג או לבד תלויה בהעדפות, בערכים, ברצונות ובצרכים של הפרט. יש מי שימצאו את אושרם ויגשימו את עצמם בשותפות עם אדם אהוב ואוהב, בעוד שאחרים ישגשגו וייהנו דווקא לבדם.
צעיר או צעירה נבונים ילמדו ממערכות היחסים הראשונות שלהם מהם הצרכים וההעדפות שלהם, ישקלו את הנסיבות האישיות ובדרך כלל יזרמו למקום ולחיים שבהם הם מוצאים סיפוק ורווחה רגשית, אבל מותר גם לשנות ולהשתנות במהלך החיים ולבחור אחרת בכל שלב. החשוב הוא להיות שלם עם הבחירות שלך ולעמוד במחירים שהן תובעות מהפרט.
הנה הסבר על החיים לבד והיתרונות שבכך (מתורגם):
https://youtu.be/350qUmbcAZU
אפשר לרקוד ולחגוג לבד ולחיות לבד, כי לבד לא אומר בהכרח שאתה בודד:
https://youtu.be/jS_7u5dinTw
אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה וגם בטבע:
https://youtu.be/am-pLvsre20
יש לזה גם שיר (עברית):
https://youtu.be/OiEL8YPGkNA
ובחיוך - קורס זוגיות מונעת (עברית):
https://youtu.be/DC00LHPDhHs
או הלוואי מכשיר שישמור על הזוגיות (עברית):
https://youtu.be/EmjLqg2Jegs
מי היה וינסנט ואן גוך?
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.
היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
מיהו האדם הראשון שהגיע לחלל?
הראשון שהגיע לחלל היה הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין (Yury Gagarin). החללית היתה כמובן של ברית המועצות ובתוכה היה יורי אלכסייביץ' גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל החיצון. הוא חזר לאחר שביצע הקפה שלמה סביב כדור-הארץ ונחת בשלום על אדמת ברית-המועצות.
שנים אחר-כך הסתבר שלמעשה לא עמד בתנאים להיות טייס החלל הראשון, כיוון שלא נחת עם מטוסו. כך, התואר נשלל ממנו, אם כי התהילה וההערצה שזכה לה נשארה, בהיותו האדם הראשון בחלל.
וצחוק הגורל העוד יותר גדול הוא שגגארין הפך לגיבור על כך שלא עשה דבר! - הסיפור ההיסטורי המדויק הוא שבמהלך הטיסה לחלל, כה חששו מנהלי תכנית החלל הסובייטית מתקלות במערכות החללית המאוישת הראשונה, עד שאסרו על גגארין לעשות דבר.
למעשה טס גיבור החלל בחללית שככל הנראה יכולה הייתה להיות גם לא מאויישת. לא זו בלבד שהוא לא ראה דבר מחוץ לפנים החללית, הוא גם מילא את ההוראות והקפיד שלא לגעת במערכות החללית, בזמן שהוא מקיף בה את העולם.
הנה סיפור המבצע פורץ הדרך של גגארין:
https://youtu.be/QYKX1rlUdUA
האם יורי גגארין באמת היה הראשון בחלל? (עברית)
https://youtu.be/8QdkqhxTwhM
ההמראה של החללית ובתוכה גגארין:
https://youtu.be/e1zr6qVTNqE
סרטון אילם שמציג את סיפורו של יורי גגארין ללא מילים:
http://youtu.be/ko9zgw7yZTk
על חייו של גגארין:
https://youtu.be/dOepOemsJRs
מותו של גגארין ב-1968:
https://youtu.be/cV32c-yw2Wk
סרט תיעודי על חייו:
https://youtu.be/bacgDa2YFYQ?long=yes
וסרט נוסף על חייו ומותו של האסטרונאוט הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/yn2NEQaMfmk?long=yes
בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.
הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.
והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.
אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?
נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?
מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.
הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.
בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.
מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.
כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.
כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.
זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.
זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.
אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.
וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.
הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):
https://youtu.be/AtCR6P5rsXU
בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):
https://youtu.be/0FZ55qGjaHs
הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
"היקיקומורי" (Hikikomori) הוא שמה היפני של תופעה חברתית שהלוקים בה מתבודדים בביתם. ראשוני המאובחנים כסובלים מהיקיקומורי היו "מתבודדים" יפאנים, בעיקר גברים.
מומחים מעריכים שביפאן יש כיום יותר ממיליון וחצי היקיקומורי ביפן. אך בהמשך השנים הבעיה התפשטה גם למקומות אחרים בעולם.
לרוב מנתקים מתבודדי ההיקיקומורי כמעט כל קשר עם סביבתם, כולל המשפחה. הם מסתגרים בחדר, כשרק יציאות חפוזות לשירותים "מפרות את הבדידות" שלהם. ההסתגרות היא מכל פעילות אחרת, כולל יציאה לבית הספר או לעבודה.
מסורתית, האמינו היפנים שהסובלים מתופעת ה"היקי קומורי" הם בני נוער וצעירים המסתגרים בחדרם ומעבירים את הזמן בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. היום מבינים שגם אם הם יוצאים מביתם ולא מסתגרים לגמרי, הם לא יוצרים קשר עם הסובבים גם אז.
וזה עובד גם הפוך. רבים רואים בחבר'ה הללו אנשים מוזרים ונרתעים מהם.
כנראה שמקור התופעה הוא בלחצים חברתיים ולימודיים גדולים, שלא כל אחד מצליח להתמודד עימם. החברה המודרנית מלחיצה ולוחצת מאד וצעירים רבים, במיוחד ביפאן שבה אין מספיק דרכים להתבגר ואין "טקסי חניכה", כמו שיש במקומות אחרים בעולם. בתגובה, יש הפורשים מהמירוץ ונסגרים בקונכייה של החדר הפרטי והאטום ללחצים שבחוץ.
באופן מפתיע, הדיווח המדעי-פסיכיאטרי הראשון על "היקיקומורי" בא דווקא מארצות הברית. חוקר מאוניברסיטת מישיגן דיווח בו על גבר בן 30 שהסתגר מהעולם למשך 3 שנים והעביר את הזמן בגלישה באינטרנט ובמשחקים אינסופיים במחשב.
ההיקיקומורי הזה הסתגר בשנה הראשונה בחדר הרחצה ואכל מאכלים שהביאו לו בני משפחתו. הכי אירוני שבמהלך השנים שבהן הסתגר במקלחת, הדבר המדהים שהוא כלל לא עשה היה אמבטיה.. גם בחדר שאליו עבר לאחר מכן, הוא עשה את צרכיו בדליים ובבקבוקים.
הנה כתבת טלוויזיה על ההיקיקומורי (עברית):
https://youtu.be/ekCo7ulfgQo
באנגלית על התופעה:
https://youtu.be/sxYs2Pv86WA
סרט אנימציה שמתאר את התופעה:
https://youtu.be/50Y7R5zP0wc
ושיר מהווי ההיקיקומורי (מתורגם):
https://youtu.be/ay_OCZNTg-8
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.
הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:
https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
נזירים (Monks) הם אנשים שחיים בסגפנות. הנזירים מטילים על עצמם חיי סיגופים והימנעות ממנעמי העולם. הנזיר נמנע מתענוגות החיים בשם האמונה והדת.
הנזירים הנוצריים חיים במנזרים, נמנעים מנישואין, מבילויים ומתענוגות החיים, יש מהם שנודרים את נדר השתיקה, כמו במנזר השתקנים, בעוד שיש נזירות שנישאות באופן סמלי לישו. הנזיר בעצם פורש מהחברה, באופן חלקי או מלא ומקדיש את עצמו לתפילות, לימוד ולפולחן דתי.
הנזירות היא תופעה שניתן למצוא בדתות שונות בעולם. במזרח הרחוק היא נפוצה מאד וגם במזרח הקדום, באזור שלנו, היו נזירים מימי קדם. בנצרות התופעה הצליחה במיוחד. כבר מימיה הראשונים של הנצרות, לאחר צליבת ישו, היו תופעות של מאמינים בודדים, שפנו להתבודדות במדבר. הם חיו חיים צנועים, בדרך כלל במערות, ומנעו מעצמם תענוגות.
עד המאה ה-4 רדפו הרומים את הנוצרים. המשמעות של ישו כ"מלך המשיח" איימה על הקיסרים הרומיים, המלכים השולטים באימפריה, והם הרגו וטבחו בנוצרים ללא רחם. הכל השתנה כשקיבל על עצמו הקיסר הרומי את הנצרות והפך אותה לדת המדינה.
הנזירות הנוצרית בארץ ישראל נולדה בתקופה הביזנטית. גם קודם לכן התבודדו נזירים במערות שבמדבריות והנזירות החלה כבר להתארגן במקומות כמו מצרים. אבל הנזיר הראשון שהתבודד בארץ ישראל, היה חריטון. הוא כפה על עצמו התנזרות מאורגנת. כמי שחי במדבר יהודה הוא הקים במאה ה-4 את הלאורה הראשונה, מנזר התבודדות, שארגן כמה נזירים לחיי התבודדות משותפת. הלאורה, המנזר הנוצרי להתבודדות, התבסס על מקום מבודד, בדרך כלל במדבר יהודה.
בעקבותיו מתחילים לבוא נזירים נוספים ולהקים לאורות ומנזרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא סאבאס, החשוב והמרכזי שבנזירים הללו. סאבאס היה מי שהקים את מנזר מרסבא המרשים, גדול המנזרים במדבר יהודה. בנוסף הוא הקים עוד 10 מנזרים נוספים בארץ ישראל.
תופעת הנזירות הולכת ומתפתחת בארץ ישראל ובהדרגה קורה דבר לא יאומן. הן השלטון הביזנטי והן הכנסיה הנוצרית, מאמצים את התופעה של הנזירות, שבהדרגה הולכת ומתחזקת ומשתלטת על הממסד הנוצרי. הנזירים הופכים לנערי הפוסטר של המאמינים הנוצרים. כולם מעריצים אותם ורואים בהם את המאמינים המוכנים לחיות חיי הקרבה סגפניים, למנוע מעצמם הרבה מהנאות החיים - הכל למען האל ומתוך אמונה בו.
הנה נזיר מימי הביניים מספר על הנזירות (מתורגם):
https://youtu.be/ewbjWSAVDLI
הכנסייה בימי הביניים, עת התרבו בה הנזירים (מתורגם):
https://youtu.be/dxj1NQgV8xc
איך הנזירים הנוצריים בימי הביניים נתפסו לקרחות?
https://youtu.be/A505-D4IA_0
תפקידי הנזירים באנגליה של אותם ימים:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
יום בחייו של נזיר בן ימינו:
https://youtu.be/1L36zM0JxcY
מערת חריטון שנקראת על שמו של ראשון הנזירים חריטון ונמצאת באזור שבו הוא עצמו התבודד:
https://youtu.be/J173at_BxZ4
מנזר מרסבא - המנזר הגדול במדבר יהודה (עברית):
https://youtu.be/e3VkpciTxW4?t=1m42s
לא רק בנצרות - הנה יום בחייו של נזיר בודהיסטי:
https://youtu.be/6pllQ_-ZxEA
בצחוק מהסרטים - גם נזירים או נזירות יכולים להשתגע:
https://youtu.be/TuLlH2vpwlw?t=8s
ופרק על לידת הנזירות הנוצרית (עברית):
https://youtu.be/FBjPNu0MYJg?t=42m20s&end=48m00s?long=yes
בדידות
זה אחד הוויכוחים המשמעותיים של צעירים בעולם המודרני. פעם לא היה ויכוח שזוגיות עדיפה על חיים לבד. לפחות כך סברו הגברים, שהנשים בעולם של פעם שירתו אותם באופן מוחלט.
כיום המציאות בתרבויות רבות השתנתה. שחרור האישה הביא לכך שנשים חיות באופן עצמאי, מפרנסות את עצמן ולא פעם מגדלות ילדים, בלי להיות תלויות בגברים.
ועדיין, התשובה לשאלה האם עדיף לחיות לבד או בזוג היא סובייקטיבית ביותר ויכולה להשתנות מאדם לאדם. יתרונות וחסרונות יש לכל אחת מהאפשרויות - גם להיות לבד וגם להיות בזוג.
העדפות האישיות, הנסיבות וההגשמה האישית של אדם הן שיובילו למסקנה של מהו ה"טוב יותר".
עבור רבים מספקים החיים לבד, בתור רווקים, תחושה של עצמאות, חופש וגילוי עצמי. חיים כאלה מאפשרים להם להתמקד בצמיחה אישית, לרדוף אחרי יעדים ותחומי עניין אישיים ובמידה רבה גם לשלוט על הזמן וההחלטות שלהם. רבים מוצאים כיף ונחמה בלהיות לבד, ליהנות מהשלווה והשקט שבו. הרווקות גם נותנת הזדמנות לאנשים להכיר אנשים חדשים, לחקור מערכות יחסים מגוונות וללמוד יותר על עצמם, לפני שהם מתחייבים לשותפות ארוכת טווח, שיש בה גם מגבלות.
מנגד, החיים בזוג, או במערכת יחסים מחייבת, יכולים להציע לאדם תמיכה רגשית, חברות וחיבור עמוק עם מישהו אחר. לחיים כאלה מתלווה לרוב אינטימיות ותחושת ביטחון מסוימת. בחיים כאלה צוברים גם חוויות משותפות שיכולות לתרום לאושר הכללי ולשפר את הרווחה של אדם. יש כמובן גם את תחושת השייכות הגדולה יותר, שמתלווה לחיים בזוג. רבים אוהבים בזוגיות את היכולת לבנות ביחד חיים ועתיד משותפים. זוגות טובים, שחיים טוב ביחד, נהנים מהתמיכה ההדדית, האחריות משותפת והיכולת להתמודד ביחד עם אתגרי החיים, מה שמתמצה לא פעם במשפט האייקוני "אני ואת - מול שאר העולם".
כך שבסופו של דבר, הבחירה בין להיות ולחיות בזוג או לבד תלויה בהעדפות, בערכים, ברצונות ובצרכים של הפרט. יש מי שימצאו את אושרם ויגשימו את עצמם בשותפות עם אדם אהוב ואוהב, בעוד שאחרים ישגשגו וייהנו דווקא לבדם.
צעיר או צעירה נבונים ילמדו ממערכות היחסים הראשונות שלהם מהם הצרכים וההעדפות שלהם, ישקלו את הנסיבות האישיות ובדרך כלל יזרמו למקום ולחיים שבהם הם מוצאים סיפוק ורווחה רגשית, אבל מותר גם לשנות ולהשתנות במהלך החיים ולבחור אחרת בכל שלב. החשוב הוא להיות שלם עם הבחירות שלך ולעמוד במחירים שהן תובעות מהפרט.
הנה הסבר על החיים לבד והיתרונות שבכך (מתורגם):
https://youtu.be/350qUmbcAZU
אפשר לרקוד ולחגוג לבד ולחיות לבד, כי לבד לא אומר בהכרח שאתה בודד:
https://youtu.be/jS_7u5dinTw
אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה וגם בטבע:
https://youtu.be/am-pLvsre20
יש לזה גם שיר (עברית):
https://youtu.be/OiEL8YPGkNA
ובחיוך - קורס זוגיות מונעת (עברית):
https://youtu.be/DC00LHPDhHs
או הלוואי מכשיר שישמור על הזוגיות (עברית):
https://youtu.be/EmjLqg2Jegs
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.
היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
הראשון שהגיע לחלל היה הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין (Yury Gagarin). החללית היתה כמובן של ברית המועצות ובתוכה היה יורי אלכסייביץ' גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל החיצון. הוא חזר לאחר שביצע הקפה שלמה סביב כדור-הארץ ונחת בשלום על אדמת ברית-המועצות.
שנים אחר-כך הסתבר שלמעשה לא עמד בתנאים להיות טייס החלל הראשון, כיוון שלא נחת עם מטוסו. כך, התואר נשלל ממנו, אם כי התהילה וההערצה שזכה לה נשארה, בהיותו האדם הראשון בחלל.
וצחוק הגורל העוד יותר גדול הוא שגגארין הפך לגיבור על כך שלא עשה דבר! - הסיפור ההיסטורי המדויק הוא שבמהלך הטיסה לחלל, כה חששו מנהלי תכנית החלל הסובייטית מתקלות במערכות החללית המאוישת הראשונה, עד שאסרו על גגארין לעשות דבר.
למעשה טס גיבור החלל בחללית שככל הנראה יכולה הייתה להיות גם לא מאויישת. לא זו בלבד שהוא לא ראה דבר מחוץ לפנים החללית, הוא גם מילא את ההוראות והקפיד שלא לגעת במערכות החללית, בזמן שהוא מקיף בה את העולם.
הנה סיפור המבצע פורץ הדרך של גגארין:
https://youtu.be/QYKX1rlUdUA
האם יורי גגארין באמת היה הראשון בחלל? (עברית)
https://youtu.be/8QdkqhxTwhM
ההמראה של החללית ובתוכה גגארין:
https://youtu.be/e1zr6qVTNqE
סרטון אילם שמציג את סיפורו של יורי גגארין ללא מילים:
http://youtu.be/ko9zgw7yZTk
על חייו של גגארין:
https://youtu.be/dOepOemsJRs
מותו של גגארין ב-1968:
https://youtu.be/cV32c-yw2Wk
סרט תיעודי על חייו:
https://youtu.be/bacgDa2YFYQ?long=yes
וסרט נוסף על חייו ומותו של האסטרונאוט הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/yn2NEQaMfmk?long=yes
