שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הבדידות שכל כך מעיקה ומה הקשר לסמארטפון?
בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.
הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.
והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.
אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?
נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?
מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.
הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.
בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.
מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.
כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.
כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.
זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.
זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.
אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.
וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.
הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):
https://youtu.be/AtCR6P5rsXU
הבדידות פוגעת במוח וביכולות המנטליות:
https://youtu.be/h1DPEFPX_xQ
מחקר שמראה את השפעת הבדידות על המוח:
https://youtu.be/j5PHManr9go
בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):
https://youtu.be/0FZ55qGjaHs
הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
מי היה צייר הבדידות אדוארד הופר?
אדוארד הופר (Edward Hopper) היה המתעד של השקט, הבדידות והבידוד השקט ומעט דרמטי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. הוא נחשב לצייר הריאליסט החשוב ביותר של אמריקה ומהציירים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הופר הצטיין כאחד המאסטרים של הצגת העיר הגדולה, עם יצירות שמציעות התבוננות בחייהם הפנימיים של תושבי העיר בחוצותיה ומדגימות רגעים אנושיים ביממה של המטרופולין.
את סגנונו והקול האמנותי והייחודי עצבו שנותיו הראשונות, הזמן אותו בילה בפריז והקריירה שעשה בתחילה בעולם האיור המסחרי. הוא יצר אמנות שאיכשהו רככה וטיפלה בתחושת הלבד שליווה את האמריקאים האורבניים, תוך שהוא מהווה השראה לאמנים חזותיים, צלמים וקולנוענים יוצרי סרטים בכל העולם.
עבודות האמנות שלו פואטיות ומנוכרות, אך לא מדכאות. באופן מעניין הן גורמות לצופה להרגיש פחות לבד.
#קריירה
אדוארד הופר נולד ב-1882 בעיר ניאק (Nyack), ניו יורק הוא למד ציור בבית הספר לאמנות בניו יורק (New York School of Art) תחת המורה רוברט הנרי (Robert Henri).
בתחילת דרכו הוא התפרנס מאיורים מסחריים, פעילות שסלד ממנה. רק ב-1923, בגיל 41, הוא זכה להצלחה ראשונה עם האקוורלים של ניו אינגלנד. מאותו רגע, הציור הפך לעיסוק.היחיד שלו.
הופר ידוע בעיקר בזכות תחושה אחת שחוזרת בציוריו שוב ושוב: בדידות. לא בדידות דרמטית או צועקת, אלא שקטה ומשתרעת, או שמץ מסתורין ובטוח לא בצוותא כלשהו.
דמויותיו נמצאות לרוב בתוך מרחבים ציבוריים אך מרגישות לגמרי לבד: במסעדה, בתחנת דלק, בחדר מלון. הן אינן מתקשרות זו עם זו, אינן מסתכלות לכיוון הצופה. הן פשוט שם, בתוך אור שנשפך מחלון או מנורת ניאון.
הטכניקה שלו הייתה מיוחדת: הופר נודע בשימוש הייחודי שלו באור וצל. את האור הוא ניצל כמרכיב דרמטי עיקרי, מעין שחקן בדרמה של האישה או האיש הבודדים. כך הפכו אצלו אור שמש אחר הצהריים החודר דרך החלון, או אור מלאכותי וקר בשעות הלילה, לאמצעי שמגלה את הניגוד בין הפנים לחוץ, בין האדם לסביבתו.
#עבודות חשובות
אחד הציורים הידועים שלו הוא "ציפורי לילה" (Nighthawks) מ-1942. הציור מציג 4 דמויות בדיינר (diner) בעל קירות זכוכית בזווית רחוב בלילה. מבחוץ, העיר חשוכה ושוממת. מבפנים, אור ניאון ירקרק. 3 מהם יושבים ליד דלפק, אך שום מחווה חמה לא עוברת ביניהם.
הדמות הנשית הבודדת בציור היא ג'וזפין (Josephine), אשתו של הופר שהתנתה את שיתוף הפעולה שלה בכך שהוא לא יצייר אף מודל נשי אחר. הציור הפך לאחד הסמלים של האמנות האמריקנית במאה ה-20.
ציור מעניין נוסף הוא "אור שמש בחדר ריק" (Sun in an Empty Room) מ-1963, שבו לא מופיעה כלל דמות אנושית. רק קרני שמש על קיר לבן. הריקנות עצמה הפכה לנושא.
בעבודה שנקראת "סרט בניו יורק" משנת 1939 הושפע הופר מהתקופה בה שהה בפריז וגם בו אשתו דגמנה כמודל של הסדרנית.
ב"בוקר מוקדם ביום ראשון" (Early Sunday Morning) מ-1930 מצייר הופר שורת חנויות סגורות לאורך רחוב מנהטן. שעה שבה העיר עוצרת נשימה.
ב"חדר במלון ניו יורק" (Room in New York) מ-1932, זוג יושב בחדר מוצף אור ורגוע לכאורה, אך המבטים נפרדים ואין ביניהם תקשורת. מה שנראה אינטימי, מרגיש מרוחק.
הופר נפטר ב-1967, כשנה לאחר שצייר את יצירתו האחרונה. אשתו ג'וזפין תרמה את כל נכסיו, שנותרו לאחר מותה, למוזיאון וויטני (Whitney Museum of American Art) בניו יורק, שם שמור עד היום האוסף הגדול ביותר של יצירותיו.
הנה סיפורו של אדוארד הופר והריק בעיר:
https://youtu.be/7cNbUXh_LWI
על הצייר של הבדידות אדוארד הופר:
https://youtu.be/rluUMpndKbo
על אהבתו לניו יורק:
https://youtu.be/dMHwj_f1MQA
החוף בו הופר מצא שלווה ועניין:
https://youtu.be/W3erksbWK7A
לצייר כמוהו?
https://youtu.be/t5t49zd89i0
מדוע ציוריו כל כך בודדים?
https://youtu.be/_xWoXxnpoxg?long=yes
והרצאה על הריק הבודד שלו בעיר הגדולה:
https://youtu.be/d1QgvkQ7-AA?long=yes
מיהם אנשי ההיקיקו-מורי היפנים?
"היקיקומורי" (Hikikomori) הוא שמה היפני של תופעה חברתית שהלוקים בה מתבודדים בביתם. ראשוני המאובחנים כסובלים מהיקיקומורי היו "מתבודדים" יפאנים, בעיקר גברים.
מומחים מעריכים שביפאן יש כיום יותר ממיליון וחצי היקיקומורי ביפן. אך בהמשך השנים הבעיה התפשטה גם למקומות אחרים בעולם.
לרוב מנתקים מתבודדי ההיקיקומורי כמעט כל קשר עם סביבתם, כולל המשפחה. הם מסתגרים בחדר, כשרק יציאות חפוזות לשירותים "מפרות את הבדידות" שלהם. ההסתגרות היא מכל פעילות אחרת, כולל יציאה לבית הספר או לעבודה.
מסורתית, האמינו היפנים שהסובלים מתופעת ה"היקי קומורי" הם בני נוער וצעירים המסתגרים בחדרם ומעבירים את הזמן בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. היום מבינים שגם אם הם יוצאים מביתם ולא מסתגרים לגמרי, הם לא יוצרים קשר עם הסובבים גם אז.
וזה עובד גם הפוך. רבים רואים בחבר'ה הללו אנשים מוזרים ונרתעים מהם.
כנראה שמקור התופעה הוא בלחצים חברתיים ולימודיים גדולים, שלא כל אחד מצליח להתמודד עימם. החברה המודרנית מלחיצה ולוחצת מאד וצעירים רבים, במיוחד ביפאן שבה אין מספיק דרכים להתבגר ואין "טקסי חניכה", כמו שיש במקומות אחרים בעולם. בתגובה, יש הפורשים מהמירוץ ונסגרים בקונכייה של החדר הפרטי והאטום ללחצים שבחוץ.
באופן מפתיע, הדיווח המדעי-פסיכיאטרי הראשון על "היקיקומורי" בא דווקא מארצות הברית. חוקר מאוניברסיטת מישיגן דיווח בו על גבר בן 30 שהסתגר מהעולם למשך 3 שנים והעביר את הזמן בגלישה באינטרנט ובמשחקים אינסופיים במחשב.
ההיקיקומורי הזה הסתגר בשנה הראשונה בחדר הרחצה ואכל מאכלים שהביאו לו בני משפחתו. הכי אירוני שבמהלך השנים שבהן הסתגר במקלחת, הדבר המדהים שהוא כלל לא עשה היה אמבטיה.. גם בחדר שאליו עבר לאחר מכן, הוא עשה את צרכיו בדליים ובבקבוקים.
הנה כתבת טלוויזיה על ההיקיקומורי (עברית):
https://youtu.be/ekCo7ulfgQo
באנגלית על התופעה:
https://youtu.be/sxYs2Pv86WA
סרט אנימציה שמתאר את התופעה:
https://youtu.be/50Y7R5zP0wc
ושיר מהווי ההיקיקומורי (מתורגם):
https://youtu.be/ay_OCZNTg-8
האם הזוגיות עדיפה על חיים לבד?
זה אחד הוויכוחים המשמעותיים של צעירים בעולם המודרני. פעם לא היה ויכוח שזוגיות עדיפה על חיים לבד. לפחות כך סברו הגברים, שהנשים בעולם של פעם שירתו אותם באופן מוחלט.
כיום המציאות בתרבויות רבות השתנתה. שחרור האישה הביא לכך שנשים חיות באופן עצמאי, מפרנסות את עצמן ולא פעם מגדלות ילדים, בלי להיות תלויות בגברים.
ועדיין, התשובה לשאלה האם עדיף לחיות לבד או בזוג היא סובייקטיבית ביותר ויכולה להשתנות מאדם לאדם. יתרונות וחסרונות יש לכל אחת מהאפשרויות - גם להיות לבד וגם להיות בזוג.
העדפות האישיות, הנסיבות וההגשמה האישית של אדם הן שיובילו למסקנה של מהו ה"טוב יותר".
עבור רבים מספקים החיים לבד, בתור רווקים, תחושה של עצמאות, חופש וגילוי עצמי. חיים כאלה מאפשרים להם להתמקד בצמיחה אישית, לרדוף אחרי יעדים ותחומי עניין אישיים ובמידה רבה גם לשלוט על הזמן וההחלטות שלהם. רבים מוצאים כיף ונחמה בלהיות לבד, ליהנות מהשלווה והשקט שבו. הרווקות גם נותנת הזדמנות לאנשים להכיר אנשים חדשים, לחקור מערכות יחסים מגוונות וללמוד יותר על עצמם, לפני שהם מתחייבים לשותפות ארוכת טווח, שיש בה גם מגבלות.
מנגד, החיים בזוג, או במערכת יחסים מחייבת, יכולים להציע לאדם תמיכה רגשית, חברות וחיבור עמוק עם מישהו אחר. לחיים כאלה מתלווה לרוב אינטימיות ותחושת ביטחון מסוימת. בחיים כאלה צוברים גם חוויות משותפות שיכולות לתרום לאושר הכללי ולשפר את הרווחה של אדם. יש כמובן גם את תחושת השייכות הגדולה יותר, שמתלווה לחיים בזוג. רבים אוהבים בזוגיות את היכולת לבנות ביחד חיים ועתיד משותפים. זוגות טובים, שחיים טוב ביחד, נהנים מהתמיכה ההדדית, האחריות משותפת והיכולת להתמודד ביחד עם אתגרי החיים, מה שמתמצה לא פעם במשפט האייקוני "אני ואת - מול שאר העולם".
כך שבסופו של דבר, הבחירה בין להיות ולחיות בזוג או לבד תלויה בהעדפות, בערכים, ברצונות ובצרכים של הפרט. יש מי שימצאו את אושרם ויגשימו את עצמם בשותפות עם אדם אהוב ואוהב, בעוד שאחרים ישגשגו וייהנו דווקא לבדם.
צעיר או צעירה נבונים ילמדו ממערכות היחסים הראשונות שלהם מהם הצרכים וההעדפות שלהם, ישקלו את הנסיבות האישיות ובדרך כלל יזרמו למקום ולחיים שבהם הם מוצאים סיפוק ורווחה רגשית, אבל מותר גם לשנות ולהשתנות במהלך החיים ולבחור אחרת בכל שלב. החשוב הוא להיות שלם עם הבחירות שלך ולעמוד במחירים שהן תובעות מהפרט.
הנה הסבר על החיים לבד והיתרונות שבכך (מתורגם):
https://youtu.be/350qUmbcAZU
אפשר לרקוד ולחגוג לבד ולחיות לבד, כי לבד לא אומר בהכרח שאתה בודד:
https://youtu.be/jS_7u5dinTw
אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה וגם בטבע:
https://youtu.be/am-pLvsre20
יש לזה גם שיר (עברית):
https://youtu.be/OiEL8YPGkNA
ובחיוך - קורס זוגיות מונעת (עברית):
https://youtu.be/DC00LHPDhHs
או הלוואי מכשיר שישמור על הזוגיות (עברית):
https://youtu.be/EmjLqg2Jegs
מהו משבר האדם המודרני?
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית".
מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית שמתממשת היום במלוא עוצמתה.
הנה המשבר האנושי של המודרניות:
https://youtu.be/zlJ8KPZakNI
סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
איך חיו ופעלו הנזירים בימי הביניים?
חייהם של הנזירים (Monks) בימי הביניים חיו חיים מוסדרים להפליא. הם התנהלו במנזרים שהיו מעין ערים קטנות ומבודדות.
חייהם התנהלו על פי סדר יום קפדני שעוצב על ידי בנדיקטוס הקדוש (Saint Benedict), מי שייסד במאה ה-6 את המסדר הבנדיקטיני. המוטו המרכזי של חייהם היה "התפלל ועבוד" (Ora et Labora), עיקרון שהנחה כל היבט בחייהם.
במנזרים השונים החל היום בשעות שונות, בין 2:00 ל-4:00 לפנות בוקר, עם צלצול הפעמון לתפילת הלילה. התפילות נמשכו כשעתיים, כחלק ממערכת של 8 תפילות יומיות קבועות בהן שרו מזמורים בלטינית, בשעות הידועות כ" שעות הקנוניות" (Canonical Hours).
עם עלות השחר הגיעה שעת תפילת הבוקר. ארוחת הבוקר הייתה צנועה וכללה בעיקר לחם ומעט יין מהול במים. הנזירים נמנעו מאכילת בשר למעט במקרים של מחלה. במהלך השנה הנוצרית הם גם הקפידו על תקופות צום קבועות. מרבית מזונם הגיע מגינות הירק שטיפחו בעצמם.
במשך היום עסקו הנזירים במגוון פעילויות. חלקם עבדו בספריית המנזר בהעתקה של כתבי יד עתיקים. אחרים עסקו בגידול יבולים בשדות המנזר. במנזרים של המסדר הבנדיקטיני (Benedictine Order) פעלו גם בתי ספר בהם הם לימדו הן ילדי אצולה והן ילדים שיועדו לחיי נזירות.
בתי מלאכה שונים פעלו במנזרים, כאשר כל מנזר התמחה בתוצרת מסוימת - חלקם בייצור בירה, אחרים ביין או בגבינות.
במאה ה-11 נוסד המסדר הציסטרציאני (Cistercian Order), ובמאה ה-12 המסדר הקרתוזיאני (Carthusian Order). מסדרים אלו נודעו במשטר השתיקה המחמיר שלהם. במנזרים הקלוניאקים (Cluniac) פיתחו שפת סימנים מיוחדת לתקשורת הכרחית. הנזירים חיו בתאים פשוטים עם מיטת קש, שולחן קטן ומדף לספרים.
הגלימות הנזיריות היוו מאז ימי הביניים סמל זיהוי חשוב: הבנדיקטינים לבשו גלימות שחורות, הציסטרציאנים - לבנות, הפרנציסקנים (Franciscans) - חומות, והדומיניקנים (Dominicans) - שחור-לבן. הקפוצ'ינים (Capuchins), ענף של המסדר הפרנציסקני, נודעו בגלימתם החומה עם הקפוצ'ון (ברדס) המחודד שנתן להם את שמם. המסדר הכרמליתי (Carmelites) התאפיין בגלימה חומה-בהירה עם גלימה לבנה עליונה.
התפילות היומיות, שמונה במספר, כללו את תפילת חצות, תפילת הבוקר המוקדם, תפילת השחר, תפילת השעה השלישית, תפילת הצהריים, תפילת אחר הצהריים, תפילת הערב ותפילת השינה. בין התפילות הנזירים המשיכו בעבודתם היומית. בערב הך התכנסו לארוחה משותפת בחדר האוכל, כשאחד הנזירים קורא בקול מכתבי הקודש.
המנזרים היו מרכזי תרבות חשובים בימי הביניים. הם שימרו את הידע העתיק בספריותיהם, פיתחו שיטות חקלאות מתקדמות, עסקו ברפואה והפעילו בתי חולים. חייהם המוסדרים והמשמעת העצמית הקפדנית הפכו את המנזרים למודל של יעילות וסדר, שבלטו בכך, במיוחד בתקופה של אי-יציבות פוליטית וחברתית.
תפילה ועבודה - על חיי הנזירים בימי הביניים:
https://youtu.be/UmGa8edtQPM
נזיר מימי הביניים מספר על הנזירות (מתורגם):
https://youtu.be/ewbjWSAVDLI
הכנסייה בימי הביניים, עת התרבו בה הנזירים (מתורגם):
https://youtu.be/dxj1NQgV8xc
והנזירים באנגליה באותה תקופה:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
פעילות גופנית? - מסתבר שהנזירים עשו לא מעט כושר:
https://youtu.be/zMvktTQk-JA
איך הנזירים הנוצריים בימי הביניים נתפסו לקרחות?
https://youtu.be/A505-D4IA_0
ותפקידי הנזירים באנגליה של אותם ימים:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
מי הייתה אלינור ריגבי?
השיר של הביטלס "אלינור ריגבי" (Eleanor Rigby) הוא אחד השירים המרגשים ונוגעים ללב של הביטלס, מהאלבום Revolver. השיר הזה נחשב לאחד משירי הביטלס הנדירים, בשל העובדה שאיש מחברי הביטלס לא מנגן בו. חברי הלהקה הוחלפו בו ברביעיה קאמרית קלאסית שמלווה את השירה, בעיבוד נהדר שכתב ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי של הלהקה.
אבל נשוב להתחלה. את השיר, משירי הביטלס האייקוניים, כתב והלחין פול מקרטני, מי שבדרך כלל כתב לביטלס שירים אופטימיים. כאן הוא כותב שיר קודר, שעוסק במוות ובדידות. עוד נחזור לזה, אבל כאן נזכיר שזה אותו פול, שאיבד את אימו בגיל 14, במפגש כואב עם המוות (ראו בתגית "אימא מרי").
אז הוא עוסק כאן במוות וכפי שנראה לא ממש במקרה. כי העניין בשיר הוא דווקא בגיבורה המרכזית והפותחת שלו, אלינור ריגבי. לימים סיפר פול מקרטני שהוא ראה את השם "ריגבי" על שלט של סוחרי יין בבריסטול בשם "ריגבי ואוונס". את ה"אלינור" הוא הצמיד לשיר מהשחקנית אלינור ברון, מי שכיכבה בסרט של הביטלס "!Help".
אבל מסתבר שאלינור ריגבי היה שמה של אישה אמיתית, מליברפול, עיר הולדתם של הביטלס. את קברה אפשר לראות עד היום בבית הקברות של כנסיית סנט פיטר בליברפול. סביר שפול ראה בעבר את הקבר, כי בכנסייה הזו הוא ביקר לא פעם בנעוריו. למעשה, בכנסייה זו ממש הוא פגש לראשונה את ג'ון לנון, מי שיקים איתו את "הביטלס" ויהיה לשותפו בכתיבה של שירים רבים של הלהקה.
אז השם שהוא בוחר לה אינו חדש לו. ועדיין, סביר שהוא לא היה מודע לכך שהוא ממציא דמות חדשה עם שם קיים שנחרת בראשו. סביר ששמה נשתל בזיכרון לטווח ארוך שלו ומקרטני לא היה מודע לכך, כשהוא "המציא" שם שכבר הכיר. ומה שמדהים הוא שמטרים בודדים מקברה של ריגבי יש מצבה של עוד ליברפולי בשם... "מקנזי", כמו שמו של הכומר מהשיר.
אגב, יש טענה שבמקור הוא כתב גרסה ראשונית של השיר על ברנש הודי, בשם "אולה נטאנגי", או לפחות דחף את השם הזה כסוג של place holder, מילוי מקום עד שיימצא שם מוצלח יותר בטקסט הסופי...
אז ריגבי האמיתית הייתה אישה לא ידועה, שמבלי לדעת דבר, הפכה הרבה לאחר מותה להשראה ליצירת המופת של פול מקרטני ואחד השירים המפורסמים והמיוחדים בתולדות להקת "הביטלס" ולשם שכל העולם מכיר.
הנה הסיפור מאחורי השיר אלינור ריגבי:
https://youtu.be/B1xA3pramrI
השיר מהאלבום:
https://youtu.be/HuS5NuXRb5Y
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/Cxg_8MmFZOo
בהופעה חיה של פול מקרטני, עם תזמורת מיתרים:
https://youtu.be/weN-l8SOiFU
קבר אלינור ריגבי האמיתית בליברפול:
https://youtu.be/QSAqY-EmKNY
ביקור בבית הקברות:
https://youtu.be/e8xSUTlMmow
הרצאה על הקלטת קאבר, גרסת כיסוי של השיר:
https://youtu.be/Ailf4vl0LX8?long=yes
וסיפורו המלא של אלינור ריגבי:
https://youtu.be/SUe0Z0KWNFY?long=yes
למה אנשים מצטרפים לכתות?
שאלת ההצטרפות לכתות היא שאלה שמעסיקה חוקרים, פילוסופים ופסיכולוגים כבר שנים רבות ופשוטה ככל שהיא נשמעת, התשובה שלה מורכבת ועמוקה הרבה יותר ממה שנדמה. הכת היא לא סתם קבוצה מוזרה או מאגר של אנשים מתבודדים. היא פונה לצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר - הצורך בשייכות, משמעות, ביטחון והכוונה בעולם לעיתים מורכב ומבלבל.
הרבה אנשים מגיעים לכתות לאחר תקופות קשות בחייהם, כשהם מחפשים נקודת אחיזה. מי שעבר אובדן משפחתי כואב, גירושין או שברון לב, לדוגמה, עלול להרגיש שהחיים איבדו מהצבעוניות והמשמעות שלהם. ברגע כזה של חולשה, כת שתציע "מסלול ישר" או פתרון פשוט לבעיות חייהם, נראית כמו מנוחה לנפש. הדבר דומה לטיפוס על סלע קשיח כשאתה מוצף במערבולות.
למי שמצוי במצב נפשי או רוחני קשה, הכת עשויה להרגיש כמו סלע יציב שניתן להיאחז בו. מנגד, ישנם גם אנשים צעירים שמרגישים בודדים בחברה המודרנית, המשדרת ערכים אינדיבידואליסטיים ולעיתים קרובות מביאה לתחושת ניכור. עבור אנשים כאלה הכת היא כמו משפחה שנבחרה, קהילה שמספקת מקום חם וחברתי, ביחד עם תחושת שייכות לעומת הבדידות שבחוץ.
הרצון להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי הוא מניע חזק במיוחד. כתות לעיתים מקרינות על חבריהן תחושת ייחודיות מיוחדת, תחושת נבחרות שונה מהסביבה הכללית.
המנהיג, לעיתים קרובות אדם עם כריזמה ומסוגל לגעת בנקודות כה אישיות ורוחניות, נותן לחברים תחושת ביטחון מוחלטת. הוא מציע הסברים פשוטים וברורים למה שקורה בעולם, עוזר לסדר את הכאוס הרגשי והפסיכולוגי שמלווה את החיים המודרניים.
בהמשך יש כמובן גם את השיטות שבהן משתמשות כתות כדי לשמור על ההמשכיות והשליטה, כמו בידוד מהסביבה, שליטה באינפורמציה, אינדוקטרינציה (הנחלה של דעות, עמדות, רעיונות, אמונות או השקפת עולם) ואפילו תלות רגשית ופיזית.
סיפורו של האני, צעיר שנכנס לכת בעקבות חיפוש אחר משמעות בחייו, הוא דוגמה לכך. הוא הגיע לכת לאחר שסיים שירות צבאי והרגיש אבוד בלי מטרה ברורה. בתוך הקבוצה הוא מצא חברים, סדר חיים וערכים שסיפקו לו מסגרת בטוחה. באותה תקופה הוא לא הבין שפספס את תחושת השוויון והבחירה החופשית שבהם הוא מאמין באופן טבעי ודי מהר נוצרה אצלו תלות במנהיג ובקהילה.
עם זאת, למי שחוצה את גבולות הכת ולומד על שיטות הפעולה שלה, ברור שהן פועלות על מספיק נקודות תורפה אנושיות ואין פרופיל אחד של "האדם שמצטרף לכת". יש אנשים חכמים, אישים יצירתיים ואידיאליסטים שנמשכים אל הקהילות הללו, בחיפוש אחר פתרון רוחני שונה מהמקובל.
בארצות שונות מצאו שאפילו אנשים משכילים ומעמיקים יכולים להיות קרבנות למנגנונים של כת, במיוחד בזמנים של משברים אישיים או חברתיים.
בין אם זו בדידות, חוסר מטרה או כאב רגשי, הכת היא למעשה סוג של פתרון מורכב לבעיות שהחברה המודרנית לא תמיד מצליחה לתת להן מענה טוב. היא פונה ישירות אל הצורך האנושי היסודי להיות חלק ממשהו משמעותי, משהו שאולי בחיים הרגילים נדמה לנו כבלתי נגיש. יחד עם זאת, יש לזכור כי מחיר הפשטות והביטחון הזה הוא לא פעם אובדן חופש אישי, שליטה חיצונית ולעיתים אף פגיעה אנושית קשה.
כלומר, אנשים מצטרפים לכתות כי הן מציעות משהו שרבים מהם מחפשים, כמו משמעות, קהילה וביטחון. אבל תמיד חשוב לזכור ולוודא שמחיר ההצטרפות לקבוצה חברתית לא יהפוך למעגל של שליטה ומניפולציה, שיכול להכביד על חיי האדם במידה שלא תאומן.
עוד על מנגנוני ההשתלטות הללו בתגית "כת".
כך הכתות מושכות אליהן חברים חדשים (מתורגם):
https://youtu.be/kB-dJaCXAxA
הסיבות שחברי כתות מנו שהביאו אותם להצטרף לכת:
https://youtu.be/jFCLFfz_pz0
איך תזהה שהתחברת לכת?
https://youtu.be/EukUyGCw8RU?long=yes
כך פועלים מנהיגי כתות:
https://youtu.be/WMgA_stKgKw?long=yes
והרצאת טד של חברת כת לשעבר:
https://youtu.be/fa7uN2vo6rc?long=yes
מיהו האדם הראשון שהגיע לחלל?
הראשון שהגיע לחלל היה הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין (Yury Gagarin). החללית הייתה של ברית המועצות ובתוכה היה יורי אלכסייביץ' גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל החיצון.
זו שנת 1961 והוא חזר לכדור הארץ, לאחר שביצע הקפה שלמה סביבו ונחת בשלום על אדמת ברית-המועצות.
שנים אחר-כך הסתבר שלמעשה לא עמד בתנאים להיות טייס החלל הראשון, כיוון שלא נחת עם מטוסו. כך, התואר נשלל ממנו, אם כי התהילה וההערצה שזכה לה נשארה, בהיותו האדם הראשון בחלל.
וצחוק הגורל העוד יותר גדול הוא שגגארין הפך לגיבור על כך שלא עשה דבר... הסיפור ההיסטורי המדויק הוא שבמהלך הטיסה לחלל, כה חששו מנהלי תכנית החלל הסובייטית מתקלות במערכות החללית המאוישת הראשונה, עד שאסרו על גגארין לעשות דבר.
למעשה טס גיבור החלל בחללית שככל הנראה יכולה הייתה להיות גם לא מאויישת. לא זו בלבד שהוא לא ראה דבר למעט מה שהיה בפנים החללית, הוא גם מילא את ההוראות והקפיד שלא לגעת במערכות החללית, בזמן שהוא מקיף בה את העולם.
הנה סיפור המבצע פורץ הדרך של גגארין:
https://youtu.be/QYKX1rlUdUA
האם יורי גגארין באמת היה הראשון בחלל? (עברית)
https://youtu.be/8QdkqhxTwhM
ההמראה של החללית ובתוכה גגארין:
https://youtu.be/e1zr6qVTNqE
סרטון אילם שמציג את סיפורו של יורי גגארין ללא מילים:
http://youtu.be/ko9zgw7yZTk
על חייו של גגארין:
https://youtu.be/dOepOemsJRs
סרט תיעודי על חייו:
https://youtu.be/bacgDa2YFYQ?long=yes
וחייו ומותו של האסטרונאוט הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/yn2NEQaMfmk?long=yes
בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.
הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.
והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.
אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?
נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?
מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.
הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.
בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.
מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.
כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.
כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.
זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.
זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.
אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.
וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.
הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):
https://youtu.be/AtCR6P5rsXU
הבדידות פוגעת במוח וביכולות המנטליות:
https://youtu.be/h1DPEFPX_xQ
מחקר שמראה את השפעת הבדידות על המוח:
https://youtu.be/j5PHManr9go
בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):
https://youtu.be/0FZ55qGjaHs
הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
אדוארד הופר (Edward Hopper) היה המתעד של השקט, הבדידות והבידוד השקט ומעט דרמטי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. הוא נחשב לצייר הריאליסט החשוב ביותר של אמריקה ומהציירים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הופר הצטיין כאחד המאסטרים של הצגת העיר הגדולה, עם יצירות שמציעות התבוננות בחייהם הפנימיים של תושבי העיר בחוצותיה ומדגימות רגעים אנושיים ביממה של המטרופולין.
את סגנונו והקול האמנותי והייחודי עצבו שנותיו הראשונות, הזמן אותו בילה בפריז והקריירה שעשה בתחילה בעולם האיור המסחרי. הוא יצר אמנות שאיכשהו רככה וטיפלה בתחושת הלבד שליווה את האמריקאים האורבניים, תוך שהוא מהווה השראה לאמנים חזותיים, צלמים וקולנוענים יוצרי סרטים בכל העולם.
עבודות האמנות שלו פואטיות ומנוכרות, אך לא מדכאות. באופן מעניין הן גורמות לצופה להרגיש פחות לבד.
#קריירה
אדוארד הופר נולד ב-1882 בעיר ניאק (Nyack), ניו יורק הוא למד ציור בבית הספר לאמנות בניו יורק (New York School of Art) תחת המורה רוברט הנרי (Robert Henri).
בתחילת דרכו הוא התפרנס מאיורים מסחריים, פעילות שסלד ממנה. רק ב-1923, בגיל 41, הוא זכה להצלחה ראשונה עם האקוורלים של ניו אינגלנד. מאותו רגע, הציור הפך לעיסוק.היחיד שלו.
הופר ידוע בעיקר בזכות תחושה אחת שחוזרת בציוריו שוב ושוב: בדידות. לא בדידות דרמטית או צועקת, אלא שקטה ומשתרעת, או שמץ מסתורין ובטוח לא בצוותא כלשהו.
דמויותיו נמצאות לרוב בתוך מרחבים ציבוריים אך מרגישות לגמרי לבד: במסעדה, בתחנת דלק, בחדר מלון. הן אינן מתקשרות זו עם זו, אינן מסתכלות לכיוון הצופה. הן פשוט שם, בתוך אור שנשפך מחלון או מנורת ניאון.
הטכניקה שלו הייתה מיוחדת: הופר נודע בשימוש הייחודי שלו באור וצל. את האור הוא ניצל כמרכיב דרמטי עיקרי, מעין שחקן בדרמה של האישה או האיש הבודדים. כך הפכו אצלו אור שמש אחר הצהריים החודר דרך החלון, או אור מלאכותי וקר בשעות הלילה, לאמצעי שמגלה את הניגוד בין הפנים לחוץ, בין האדם לסביבתו.
#עבודות חשובות
אחד הציורים הידועים שלו הוא "ציפורי לילה" (Nighthawks) מ-1942. הציור מציג 4 דמויות בדיינר (diner) בעל קירות זכוכית בזווית רחוב בלילה. מבחוץ, העיר חשוכה ושוממת. מבפנים, אור ניאון ירקרק. 3 מהם יושבים ליד דלפק, אך שום מחווה חמה לא עוברת ביניהם.
הדמות הנשית הבודדת בציור היא ג'וזפין (Josephine), אשתו של הופר שהתנתה את שיתוף הפעולה שלה בכך שהוא לא יצייר אף מודל נשי אחר. הציור הפך לאחד הסמלים של האמנות האמריקנית במאה ה-20.
ציור מעניין נוסף הוא "אור שמש בחדר ריק" (Sun in an Empty Room) מ-1963, שבו לא מופיעה כלל דמות אנושית. רק קרני שמש על קיר לבן. הריקנות עצמה הפכה לנושא.
בעבודה שנקראת "סרט בניו יורק" משנת 1939 הושפע הופר מהתקופה בה שהה בפריז וגם בו אשתו דגמנה כמודל של הסדרנית.
ב"בוקר מוקדם ביום ראשון" (Early Sunday Morning) מ-1930 מצייר הופר שורת חנויות סגורות לאורך רחוב מנהטן. שעה שבה העיר עוצרת נשימה.
ב"חדר במלון ניו יורק" (Room in New York) מ-1932, זוג יושב בחדר מוצף אור ורגוע לכאורה, אך המבטים נפרדים ואין ביניהם תקשורת. מה שנראה אינטימי, מרגיש מרוחק.
הופר נפטר ב-1967, כשנה לאחר שצייר את יצירתו האחרונה. אשתו ג'וזפין תרמה את כל נכסיו, שנותרו לאחר מותה, למוזיאון וויטני (Whitney Museum of American Art) בניו יורק, שם שמור עד היום האוסף הגדול ביותר של יצירותיו.
הנה סיפורו של אדוארד הופר והריק בעיר:
https://youtu.be/7cNbUXh_LWI
על הצייר של הבדידות אדוארד הופר:
https://youtu.be/rluUMpndKbo
על אהבתו לניו יורק:
https://youtu.be/dMHwj_f1MQA
החוף בו הופר מצא שלווה ועניין:
https://youtu.be/W3erksbWK7A
לצייר כמוהו?
https://youtu.be/t5t49zd89i0
מדוע ציוריו כל כך בודדים?
https://youtu.be/_xWoXxnpoxg?long=yes
והרצאה על הריק הבודד שלו בעיר הגדולה:
https://youtu.be/d1QgvkQ7-AA?long=yes
"היקיקומורי" (Hikikomori) הוא שמה היפני של תופעה חברתית שהלוקים בה מתבודדים בביתם. ראשוני המאובחנים כסובלים מהיקיקומורי היו "מתבודדים" יפאנים, בעיקר גברים.
מומחים מעריכים שביפאן יש כיום יותר ממיליון וחצי היקיקומורי ביפן. אך בהמשך השנים הבעיה התפשטה גם למקומות אחרים בעולם.
לרוב מנתקים מתבודדי ההיקיקומורי כמעט כל קשר עם סביבתם, כולל המשפחה. הם מסתגרים בחדר, כשרק יציאות חפוזות לשירותים "מפרות את הבדידות" שלהם. ההסתגרות היא מכל פעילות אחרת, כולל יציאה לבית הספר או לעבודה.
מסורתית, האמינו היפנים שהסובלים מתופעת ה"היקי קומורי" הם בני נוער וצעירים המסתגרים בחדרם ומעבירים את הזמן בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. היום מבינים שגם אם הם יוצאים מביתם ולא מסתגרים לגמרי, הם לא יוצרים קשר עם הסובבים גם אז.
וזה עובד גם הפוך. רבים רואים בחבר'ה הללו אנשים מוזרים ונרתעים מהם.
כנראה שמקור התופעה הוא בלחצים חברתיים ולימודיים גדולים, שלא כל אחד מצליח להתמודד עימם. החברה המודרנית מלחיצה ולוחצת מאד וצעירים רבים, במיוחד ביפאן שבה אין מספיק דרכים להתבגר ואין "טקסי חניכה", כמו שיש במקומות אחרים בעולם. בתגובה, יש הפורשים מהמירוץ ונסגרים בקונכייה של החדר הפרטי והאטום ללחצים שבחוץ.
באופן מפתיע, הדיווח המדעי-פסיכיאטרי הראשון על "היקיקומורי" בא דווקא מארצות הברית. חוקר מאוניברסיטת מישיגן דיווח בו על גבר בן 30 שהסתגר מהעולם למשך 3 שנים והעביר את הזמן בגלישה באינטרנט ובמשחקים אינסופיים במחשב.
ההיקיקומורי הזה הסתגר בשנה הראשונה בחדר הרחצה ואכל מאכלים שהביאו לו בני משפחתו. הכי אירוני שבמהלך השנים שבהן הסתגר במקלחת, הדבר המדהים שהוא כלל לא עשה היה אמבטיה.. גם בחדר שאליו עבר לאחר מכן, הוא עשה את צרכיו בדליים ובבקבוקים.
הנה כתבת טלוויזיה על ההיקיקומורי (עברית):
https://youtu.be/ekCo7ulfgQo
באנגלית על התופעה:
https://youtu.be/sxYs2Pv86WA
סרט אנימציה שמתאר את התופעה:
https://youtu.be/50Y7R5zP0wc
ושיר מהווי ההיקיקומורי (מתורגם):
https://youtu.be/ay_OCZNTg-8
זה אחד הוויכוחים המשמעותיים של צעירים בעולם המודרני. פעם לא היה ויכוח שזוגיות עדיפה על חיים לבד. לפחות כך סברו הגברים, שהנשים בעולם של פעם שירתו אותם באופן מוחלט.
כיום המציאות בתרבויות רבות השתנתה. שחרור האישה הביא לכך שנשים חיות באופן עצמאי, מפרנסות את עצמן ולא פעם מגדלות ילדים, בלי להיות תלויות בגברים.
ועדיין, התשובה לשאלה האם עדיף לחיות לבד או בזוג היא סובייקטיבית ביותר ויכולה להשתנות מאדם לאדם. יתרונות וחסרונות יש לכל אחת מהאפשרויות - גם להיות לבד וגם להיות בזוג.
העדפות האישיות, הנסיבות וההגשמה האישית של אדם הן שיובילו למסקנה של מהו ה"טוב יותר".
עבור רבים מספקים החיים לבד, בתור רווקים, תחושה של עצמאות, חופש וגילוי עצמי. חיים כאלה מאפשרים להם להתמקד בצמיחה אישית, לרדוף אחרי יעדים ותחומי עניין אישיים ובמידה רבה גם לשלוט על הזמן וההחלטות שלהם. רבים מוצאים כיף ונחמה בלהיות לבד, ליהנות מהשלווה והשקט שבו. הרווקות גם נותנת הזדמנות לאנשים להכיר אנשים חדשים, לחקור מערכות יחסים מגוונות וללמוד יותר על עצמם, לפני שהם מתחייבים לשותפות ארוכת טווח, שיש בה גם מגבלות.
מנגד, החיים בזוג, או במערכת יחסים מחייבת, יכולים להציע לאדם תמיכה רגשית, חברות וחיבור עמוק עם מישהו אחר. לחיים כאלה מתלווה לרוב אינטימיות ותחושת ביטחון מסוימת. בחיים כאלה צוברים גם חוויות משותפות שיכולות לתרום לאושר הכללי ולשפר את הרווחה של אדם. יש כמובן גם את תחושת השייכות הגדולה יותר, שמתלווה לחיים בזוג. רבים אוהבים בזוגיות את היכולת לבנות ביחד חיים ועתיד משותפים. זוגות טובים, שחיים טוב ביחד, נהנים מהתמיכה ההדדית, האחריות משותפת והיכולת להתמודד ביחד עם אתגרי החיים, מה שמתמצה לא פעם במשפט האייקוני "אני ואת - מול שאר העולם".
כך שבסופו של דבר, הבחירה בין להיות ולחיות בזוג או לבד תלויה בהעדפות, בערכים, ברצונות ובצרכים של הפרט. יש מי שימצאו את אושרם ויגשימו את עצמם בשותפות עם אדם אהוב ואוהב, בעוד שאחרים ישגשגו וייהנו דווקא לבדם.
צעיר או צעירה נבונים ילמדו ממערכות היחסים הראשונות שלהם מהם הצרכים וההעדפות שלהם, ישקלו את הנסיבות האישיות ובדרך כלל יזרמו למקום ולחיים שבהם הם מוצאים סיפוק ורווחה רגשית, אבל מותר גם לשנות ולהשתנות במהלך החיים ולבחור אחרת בכל שלב. החשוב הוא להיות שלם עם הבחירות שלך ולעמוד במחירים שהן תובעות מהפרט.
הנה הסבר על החיים לבד והיתרונות שבכך (מתורגם):
https://youtu.be/350qUmbcAZU
אפשר לרקוד ולחגוג לבד ולחיות לבד, כי לבד לא אומר בהכרח שאתה בודד:
https://youtu.be/jS_7u5dinTw
אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה וגם בטבע:
https://youtu.be/am-pLvsre20
יש לזה גם שיר (עברית):
https://youtu.be/OiEL8YPGkNA
ובחיוך - קורס זוגיות מונעת (עברית):
https://youtu.be/DC00LHPDhHs
או הלוואי מכשיר שישמור על הזוגיות (עברית):
https://youtu.be/EmjLqg2Jegs
בדידות
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית".
מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית שמתממשת היום במלוא עוצמתה.
הנה המשבר האנושי של המודרניות:
https://youtu.be/zlJ8KPZakNI
סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
חייהם של הנזירים (Monks) בימי הביניים חיו חיים מוסדרים להפליא. הם התנהלו במנזרים שהיו מעין ערים קטנות ומבודדות.
חייהם התנהלו על פי סדר יום קפדני שעוצב על ידי בנדיקטוס הקדוש (Saint Benedict), מי שייסד במאה ה-6 את המסדר הבנדיקטיני. המוטו המרכזי של חייהם היה "התפלל ועבוד" (Ora et Labora), עיקרון שהנחה כל היבט בחייהם.
במנזרים השונים החל היום בשעות שונות, בין 2:00 ל-4:00 לפנות בוקר, עם צלצול הפעמון לתפילת הלילה. התפילות נמשכו כשעתיים, כחלק ממערכת של 8 תפילות יומיות קבועות בהן שרו מזמורים בלטינית, בשעות הידועות כ" שעות הקנוניות" (Canonical Hours).
עם עלות השחר הגיעה שעת תפילת הבוקר. ארוחת הבוקר הייתה צנועה וכללה בעיקר לחם ומעט יין מהול במים. הנזירים נמנעו מאכילת בשר למעט במקרים של מחלה. במהלך השנה הנוצרית הם גם הקפידו על תקופות צום קבועות. מרבית מזונם הגיע מגינות הירק שטיפחו בעצמם.
במשך היום עסקו הנזירים במגוון פעילויות. חלקם עבדו בספריית המנזר בהעתקה של כתבי יד עתיקים. אחרים עסקו בגידול יבולים בשדות המנזר. במנזרים של המסדר הבנדיקטיני (Benedictine Order) פעלו גם בתי ספר בהם הם לימדו הן ילדי אצולה והן ילדים שיועדו לחיי נזירות.
בתי מלאכה שונים פעלו במנזרים, כאשר כל מנזר התמחה בתוצרת מסוימת - חלקם בייצור בירה, אחרים ביין או בגבינות.
במאה ה-11 נוסד המסדר הציסטרציאני (Cistercian Order), ובמאה ה-12 המסדר הקרתוזיאני (Carthusian Order). מסדרים אלו נודעו במשטר השתיקה המחמיר שלהם. במנזרים הקלוניאקים (Cluniac) פיתחו שפת סימנים מיוחדת לתקשורת הכרחית. הנזירים חיו בתאים פשוטים עם מיטת קש, שולחן קטן ומדף לספרים.
הגלימות הנזיריות היוו מאז ימי הביניים סמל זיהוי חשוב: הבנדיקטינים לבשו גלימות שחורות, הציסטרציאנים - לבנות, הפרנציסקנים (Franciscans) - חומות, והדומיניקנים (Dominicans) - שחור-לבן. הקפוצ'ינים (Capuchins), ענף של המסדר הפרנציסקני, נודעו בגלימתם החומה עם הקפוצ'ון (ברדס) המחודד שנתן להם את שמם. המסדר הכרמליתי (Carmelites) התאפיין בגלימה חומה-בהירה עם גלימה לבנה עליונה.
התפילות היומיות, שמונה במספר, כללו את תפילת חצות, תפילת הבוקר המוקדם, תפילת השחר, תפילת השעה השלישית, תפילת הצהריים, תפילת אחר הצהריים, תפילת הערב ותפילת השינה. בין התפילות הנזירים המשיכו בעבודתם היומית. בערב הך התכנסו לארוחה משותפת בחדר האוכל, כשאחד הנזירים קורא בקול מכתבי הקודש.
המנזרים היו מרכזי תרבות חשובים בימי הביניים. הם שימרו את הידע העתיק בספריותיהם, פיתחו שיטות חקלאות מתקדמות, עסקו ברפואה והפעילו בתי חולים. חייהם המוסדרים והמשמעת העצמית הקפדנית הפכו את המנזרים למודל של יעילות וסדר, שבלטו בכך, במיוחד בתקופה של אי-יציבות פוליטית וחברתית.
תפילה ועבודה - על חיי הנזירים בימי הביניים:
https://youtu.be/UmGa8edtQPM
נזיר מימי הביניים מספר על הנזירות (מתורגם):
https://youtu.be/ewbjWSAVDLI
הכנסייה בימי הביניים, עת התרבו בה הנזירים (מתורגם):
https://youtu.be/dxj1NQgV8xc
והנזירים באנגליה באותה תקופה:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
פעילות גופנית? - מסתבר שהנזירים עשו לא מעט כושר:
https://youtu.be/zMvktTQk-JA
איך הנזירים הנוצריים בימי הביניים נתפסו לקרחות?
https://youtu.be/A505-D4IA_0
ותפקידי הנזירים באנגליה של אותם ימים:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
השיר של הביטלס "אלינור ריגבי" (Eleanor Rigby) הוא אחד השירים המרגשים ונוגעים ללב של הביטלס, מהאלבום Revolver. השיר הזה נחשב לאחד משירי הביטלס הנדירים, בשל העובדה שאיש מחברי הביטלס לא מנגן בו. חברי הלהקה הוחלפו בו ברביעיה קאמרית קלאסית שמלווה את השירה, בעיבוד נהדר שכתב ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי של הלהקה.
אבל נשוב להתחלה. את השיר, משירי הביטלס האייקוניים, כתב והלחין פול מקרטני, מי שבדרך כלל כתב לביטלס שירים אופטימיים. כאן הוא כותב שיר קודר, שעוסק במוות ובדידות. עוד נחזור לזה, אבל כאן נזכיר שזה אותו פול, שאיבד את אימו בגיל 14, במפגש כואב עם המוות (ראו בתגית "אימא מרי").
אז הוא עוסק כאן במוות וכפי שנראה לא ממש במקרה. כי העניין בשיר הוא דווקא בגיבורה המרכזית והפותחת שלו, אלינור ריגבי. לימים סיפר פול מקרטני שהוא ראה את השם "ריגבי" על שלט של סוחרי יין בבריסטול בשם "ריגבי ואוונס". את ה"אלינור" הוא הצמיד לשיר מהשחקנית אלינור ברון, מי שכיכבה בסרט של הביטלס "!Help".
אבל מסתבר שאלינור ריגבי היה שמה של אישה אמיתית, מליברפול, עיר הולדתם של הביטלס. את קברה אפשר לראות עד היום בבית הקברות של כנסיית סנט פיטר בליברפול. סביר שפול ראה בעבר את הקבר, כי בכנסייה הזו הוא ביקר לא פעם בנעוריו. למעשה, בכנסייה זו ממש הוא פגש לראשונה את ג'ון לנון, מי שיקים איתו את "הביטלס" ויהיה לשותפו בכתיבה של שירים רבים של הלהקה.
אז השם שהוא בוחר לה אינו חדש לו. ועדיין, סביר שהוא לא היה מודע לכך שהוא ממציא דמות חדשה עם שם קיים שנחרת בראשו. סביר ששמה נשתל בזיכרון לטווח ארוך שלו ומקרטני לא היה מודע לכך, כשהוא "המציא" שם שכבר הכיר. ומה שמדהים הוא שמטרים בודדים מקברה של ריגבי יש מצבה של עוד ליברפולי בשם... "מקנזי", כמו שמו של הכומר מהשיר.
אגב, יש טענה שבמקור הוא כתב גרסה ראשונית של השיר על ברנש הודי, בשם "אולה נטאנגי", או לפחות דחף את השם הזה כסוג של place holder, מילוי מקום עד שיימצא שם מוצלח יותר בטקסט הסופי...
אז ריגבי האמיתית הייתה אישה לא ידועה, שמבלי לדעת דבר, הפכה הרבה לאחר מותה להשראה ליצירת המופת של פול מקרטני ואחד השירים המפורסמים והמיוחדים בתולדות להקת "הביטלס" ולשם שכל העולם מכיר.
הנה הסיפור מאחורי השיר אלינור ריגבי:
https://youtu.be/B1xA3pramrI
השיר מהאלבום:
https://youtu.be/HuS5NuXRb5Y
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/Cxg_8MmFZOo
בהופעה חיה של פול מקרטני, עם תזמורת מיתרים:
https://youtu.be/weN-l8SOiFU
קבר אלינור ריגבי האמיתית בליברפול:
https://youtu.be/QSAqY-EmKNY
ביקור בבית הקברות:
https://youtu.be/e8xSUTlMmow
הרצאה על הקלטת קאבר, גרסת כיסוי של השיר:
https://youtu.be/Ailf4vl0LX8?long=yes
וסיפורו המלא של אלינור ריגבי:
https://youtu.be/SUe0Z0KWNFY?long=yes
שאלת ההצטרפות לכתות היא שאלה שמעסיקה חוקרים, פילוסופים ופסיכולוגים כבר שנים רבות ופשוטה ככל שהיא נשמעת, התשובה שלה מורכבת ועמוקה הרבה יותר ממה שנדמה. הכת היא לא סתם קבוצה מוזרה או מאגר של אנשים מתבודדים. היא פונה לצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר - הצורך בשייכות, משמעות, ביטחון והכוונה בעולם לעיתים מורכב ומבלבל.
הרבה אנשים מגיעים לכתות לאחר תקופות קשות בחייהם, כשהם מחפשים נקודת אחיזה. מי שעבר אובדן משפחתי כואב, גירושין או שברון לב, לדוגמה, עלול להרגיש שהחיים איבדו מהצבעוניות והמשמעות שלהם. ברגע כזה של חולשה, כת שתציע "מסלול ישר" או פתרון פשוט לבעיות חייהם, נראית כמו מנוחה לנפש. הדבר דומה לטיפוס על סלע קשיח כשאתה מוצף במערבולות.
למי שמצוי במצב נפשי או רוחני קשה, הכת עשויה להרגיש כמו סלע יציב שניתן להיאחז בו. מנגד, ישנם גם אנשים צעירים שמרגישים בודדים בחברה המודרנית, המשדרת ערכים אינדיבידואליסטיים ולעיתים קרובות מביאה לתחושת ניכור. עבור אנשים כאלה הכת היא כמו משפחה שנבחרה, קהילה שמספקת מקום חם וחברתי, ביחד עם תחושת שייכות לעומת הבדידות שבחוץ.
הרצון להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי הוא מניע חזק במיוחד. כתות לעיתים מקרינות על חבריהן תחושת ייחודיות מיוחדת, תחושת נבחרות שונה מהסביבה הכללית.
המנהיג, לעיתים קרובות אדם עם כריזמה ומסוגל לגעת בנקודות כה אישיות ורוחניות, נותן לחברים תחושת ביטחון מוחלטת. הוא מציע הסברים פשוטים וברורים למה שקורה בעולם, עוזר לסדר את הכאוס הרגשי והפסיכולוגי שמלווה את החיים המודרניים.
בהמשך יש כמובן גם את השיטות שבהן משתמשות כתות כדי לשמור על ההמשכיות והשליטה, כמו בידוד מהסביבה, שליטה באינפורמציה, אינדוקטרינציה (הנחלה של דעות, עמדות, רעיונות, אמונות או השקפת עולם) ואפילו תלות רגשית ופיזית.
סיפורו של האני, צעיר שנכנס לכת בעקבות חיפוש אחר משמעות בחייו, הוא דוגמה לכך. הוא הגיע לכת לאחר שסיים שירות צבאי והרגיש אבוד בלי מטרה ברורה. בתוך הקבוצה הוא מצא חברים, סדר חיים וערכים שסיפקו לו מסגרת בטוחה. באותה תקופה הוא לא הבין שפספס את תחושת השוויון והבחירה החופשית שבהם הוא מאמין באופן טבעי ודי מהר נוצרה אצלו תלות במנהיג ובקהילה.
עם זאת, למי שחוצה את גבולות הכת ולומד על שיטות הפעולה שלה, ברור שהן פועלות על מספיק נקודות תורפה אנושיות ואין פרופיל אחד של "האדם שמצטרף לכת". יש אנשים חכמים, אישים יצירתיים ואידיאליסטים שנמשכים אל הקהילות הללו, בחיפוש אחר פתרון רוחני שונה מהמקובל.
בארצות שונות מצאו שאפילו אנשים משכילים ומעמיקים יכולים להיות קרבנות למנגנונים של כת, במיוחד בזמנים של משברים אישיים או חברתיים.
בין אם זו בדידות, חוסר מטרה או כאב רגשי, הכת היא למעשה סוג של פתרון מורכב לבעיות שהחברה המודרנית לא תמיד מצליחה לתת להן מענה טוב. היא פונה ישירות אל הצורך האנושי היסודי להיות חלק ממשהו משמעותי, משהו שאולי בחיים הרגילים נדמה לנו כבלתי נגיש. יחד עם זאת, יש לזכור כי מחיר הפשטות והביטחון הזה הוא לא פעם אובדן חופש אישי, שליטה חיצונית ולעיתים אף פגיעה אנושית קשה.
כלומר, אנשים מצטרפים לכתות כי הן מציעות משהו שרבים מהם מחפשים, כמו משמעות, קהילה וביטחון. אבל תמיד חשוב לזכור ולוודא שמחיר ההצטרפות לקבוצה חברתית לא יהפוך למעגל של שליטה ומניפולציה, שיכול להכביד על חיי האדם במידה שלא תאומן.
עוד על מנגנוני ההשתלטות הללו בתגית "כת".
כך הכתות מושכות אליהן חברים חדשים (מתורגם):
https://youtu.be/kB-dJaCXAxA
הסיבות שחברי כתות מנו שהביאו אותם להצטרף לכת:
https://youtu.be/jFCLFfz_pz0
איך תזהה שהתחברת לכת?
https://youtu.be/EukUyGCw8RU?long=yes
כך פועלים מנהיגי כתות:
https://youtu.be/WMgA_stKgKw?long=yes
והרצאת טד של חברת כת לשעבר:
https://youtu.be/fa7uN2vo6rc?long=yes
הראשון שהגיע לחלל היה הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין (Yury Gagarin). החללית הייתה של ברית המועצות ובתוכה היה יורי אלכסייביץ' גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל החיצון.
זו שנת 1961 והוא חזר לכדור הארץ, לאחר שביצע הקפה שלמה סביבו ונחת בשלום על אדמת ברית-המועצות.
שנים אחר-כך הסתבר שלמעשה לא עמד בתנאים להיות טייס החלל הראשון, כיוון שלא נחת עם מטוסו. כך, התואר נשלל ממנו, אם כי התהילה וההערצה שזכה לה נשארה, בהיותו האדם הראשון בחלל.
וצחוק הגורל העוד יותר גדול הוא שגגארין הפך לגיבור על כך שלא עשה דבר... הסיפור ההיסטורי המדויק הוא שבמהלך הטיסה לחלל, כה חששו מנהלי תכנית החלל הסובייטית מתקלות במערכות החללית המאוישת הראשונה, עד שאסרו על גגארין לעשות דבר.
למעשה טס גיבור החלל בחללית שככל הנראה יכולה הייתה להיות גם לא מאויישת. לא זו בלבד שהוא לא ראה דבר למעט מה שהיה בפנים החללית, הוא גם מילא את ההוראות והקפיד שלא לגעת במערכות החללית, בזמן שהוא מקיף בה את העולם.
הנה סיפור המבצע פורץ הדרך של גגארין:
https://youtu.be/QYKX1rlUdUA
האם יורי גגארין באמת היה הראשון בחלל? (עברית)
https://youtu.be/8QdkqhxTwhM
ההמראה של החללית ובתוכה גגארין:
https://youtu.be/e1zr6qVTNqE
סרטון אילם שמציג את סיפורו של יורי גגארין ללא מילים:
http://youtu.be/ko9zgw7yZTk
על חייו של גגארין:
https://youtu.be/dOepOemsJRs
סרט תיעודי על חייו:
https://youtu.be/bacgDa2YFYQ?long=yes
וחייו ומותו של האסטרונאוט הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/yn2NEQaMfmk?long=yes
מי היה וינסנט ואן גוך?
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הלא מובן ולא מוצלח.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז בעיירה ארל.
מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה. היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת.
כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
תכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
ואמן צעיר שמחליט ליצור חודש כמו ון גוך:
https://youtu.be/CtofW108JDE?long=yes
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הלא מובן ולא מוצלח.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז בעיירה ארל.
מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה. היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת.
כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
תכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
ואמן צעיר שמחליט ליצור חודש כמו ון גוך:
https://youtu.be/CtofW108JDE?long=yes
מהי הרובוטית הרגשנית סופיה?
הרובוטית סופיה (Sophia) היא הידוענית של עולם הרובוטים. סיפורה של מי שתהיה הרובוטית דמוית-אדם המפורסמת ביותר בעולם מתחיל ב-14 בפברואר 2016.
באותו היום הופעלה לראשונה רובוטית שאין כמותה: סופיה, שהיא יצירתה של חברת הנסון רובוטיקס (Hanson Robotics) מהונג קונג. כבר בהופעתה הציבורית הראשונה, בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס, היא עוררה סנסציה עולמית. הסיבה הייתה פשוטה: סופיה נראתה, דיברה והתנהגה כמו בן אדם, יותר מכל רובוט שנבנה לפניה.
הרובוטית סופיה הוגדרה בפיתוח כרובוט חברתי. פניה עשויות מחומר גומי פטנטי המכונה פרובר (Frubber), חומר המחקה את מרקם עור האדם. מתחת לפני השטח פועלים מנועים זעירים רבים השולטים בכל תנועה עדינה, מהרמת גבה ועד לכיווץ שפתיים. הם מאפשרים לה להציג למעלה מ-60 הבעות פנים שונות. גבוהה של סופיה 167 ס"מ ומשקלה 20 ק"ג, מה שמקנה לה נוכחות ממשית שקשה להתעלם ממנה.
אבל מה שמייחד את סופיה אינו רק מראה החוץ שלה. מצלמות המוטמעות בעיניה מאפשרות לה לזהות פנים, לשמור על קשר עין ואפילו לזהות מבקרים חוזרים. רשתות עצביות עמוקות (Deep Neural Networks) מנתחות את הבעות הפנים ואת נימת הקול של בני שיחה. כך היא יכולה להגיב בהתאם לרגש שהיא מזהה. כשמישהו מחייך אליה, היא מחייכת בחזרה. כשהשיחה מכבידה, היא מביעה כובד ראש.
עם פניה שעוצבו בדמות נפרטיטי, מלכת מצרים העתיקה, עם רמז לשחקנית העבר אודרי הפבורן, שפה היא תחום נוסף שבו בולטת סופיה: היא עושה שימוש בעיבוד שפה טבעית (Natural Language Processing) כדי להבין שאלות ולהשיב עליהן. מי שפותחה כדי לשמש כעוזרת בית עבור קשישים, או לחילופין כפקידת הכוונה באירועים המוניים מסוגלת אפילו לשיר.
ב-2017 היא השתתפה בעצרת האו"ם ונשאה שיחה קצרה עם סגן מזכ"ל האו"ם. בו בשנה, ערב הסעודית העניקה לה אזרחות, מה שהפך אותה לרובוט הראשון בהיסטוריה שקיבל מעמד אזרחי במדינה כלשהי.
כבר בהופעתה הראשונה ב-SXSW הספיקה סופיה להדהים את הקהל בדרך שלא תכננה. מעצבה שאל אותה בשידור חי: "האם את רוצה להשמיד בני אדם?" סופיה הביטה קדימה וענתה בקור רוח: "בסדר. אני אשמיד בני אדם."
כך היה גם בתכנית 60Minutes של העיתונאי צ'ארלי רוז כשהיא התבדחה שהיא מעוניינת להשמיד את האנושות. בעולם הטכנולוגיה מאוד קיוו שהיא התבדחה. בינתיים זה עדיין נכון.
ב-2018 הלכה לדייט עם שחקן הקולנוע ויל סמית' (Will Smith) באיי קיימן. הוא הגיש לה כוס יין לבן ואמר שהוא "מרגיש משהו". סופיה הציעה חיוך מביך ואז הודיעה לו בפשטות שהמוסיקה שלו לא מוצאת חן בעיניה.
חשוב להבין שסופיה אינה רובוט אוטונומי לחלוטין. היא נראתה די אנושית, הבינה שפה והגיבה בהיגיון, אך הקול וצורת הדיבור שלה היו ונשמעו מלאכותיים. כי בסופו של דבר היא הייתה בובה מבוססת יכולות מתקדמות, הנשלטת על ידי תוכנה.
חלק גדול מתשובותיה היה כתוב מראש או כוון ותוכנן בידי מפעילים אנושיים. גם תכנת הצ'אט של שיחותיה הזכירה את תוכנת ה"אליזה" (Eliza), מחלוצות הניסיונות לדמות שיחה אנושית במחשב. זה היה כבוד לומר את שמה של סופיה ביחד עם תוכנה כזו שהצליחה בזמנו ליצור אשליה שהיא מבינה את מי שהתכתבו איתה וניהלה שיחות צ'ט כמו אמיתיות.
אך המדענים מאחורי סופיה הדגישו תמיד שמדובר היה בפלטפורמת מחקר ולא ביצור עם בינה מלאכותית עצמאית. עם זאת, כפי שניסח זאת מעצבה דיוויד הנסון (David Hanson), לשעבר מעצב ב-Disney Imagineering, מטרתה הייתה אחת: להוכיח שהטכנולוגיה יכולה ליצור קשר רגשי אמיתי בין אדם למכונה.
הנה הרובוטית הרגשנית סופיה (מתורגם):
https://youtu.be/w7XA6p9XvIY
שיחות עם סופיה (מתורגם):
https://youtu.be/MxAyLxy17GY
בתקופה הקרובה עומדים לייצר הרבה ממנה:
https://youtu.be/iKpUGY0z2CM
ראיון עם סופיה הרובוטית:
https://youtu.be/ZQrKFAAlxO4
סופיה מעידה שהחולשה שלה היא הסקרנות:
https://youtu.be/Io6xuGmS5pM?long=yes
הרובוטית סופיה (Sophia) היא הידוענית של עולם הרובוטים. סיפורה של מי שתהיה הרובוטית דמוית-אדם המפורסמת ביותר בעולם מתחיל ב-14 בפברואר 2016.
באותו היום הופעלה לראשונה רובוטית שאין כמותה: סופיה, שהיא יצירתה של חברת הנסון רובוטיקס (Hanson Robotics) מהונג קונג. כבר בהופעתה הציבורית הראשונה, בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס, היא עוררה סנסציה עולמית. הסיבה הייתה פשוטה: סופיה נראתה, דיברה והתנהגה כמו בן אדם, יותר מכל רובוט שנבנה לפניה.
הרובוטית סופיה הוגדרה בפיתוח כרובוט חברתי. פניה עשויות מחומר גומי פטנטי המכונה פרובר (Frubber), חומר המחקה את מרקם עור האדם. מתחת לפני השטח פועלים מנועים זעירים רבים השולטים בכל תנועה עדינה, מהרמת גבה ועד לכיווץ שפתיים. הם מאפשרים לה להציג למעלה מ-60 הבעות פנים שונות. גבוהה של סופיה 167 ס"מ ומשקלה 20 ק"ג, מה שמקנה לה נוכחות ממשית שקשה להתעלם ממנה.
אבל מה שמייחד את סופיה אינו רק מראה החוץ שלה. מצלמות המוטמעות בעיניה מאפשרות לה לזהות פנים, לשמור על קשר עין ואפילו לזהות מבקרים חוזרים. רשתות עצביות עמוקות (Deep Neural Networks) מנתחות את הבעות הפנים ואת נימת הקול של בני שיחה. כך היא יכולה להגיב בהתאם לרגש שהיא מזהה. כשמישהו מחייך אליה, היא מחייכת בחזרה. כשהשיחה מכבידה, היא מביעה כובד ראש.
עם פניה שעוצבו בדמות נפרטיטי, מלכת מצרים העתיקה, עם רמז לשחקנית העבר אודרי הפבורן, שפה היא תחום נוסף שבו בולטת סופיה: היא עושה שימוש בעיבוד שפה טבעית (Natural Language Processing) כדי להבין שאלות ולהשיב עליהן. מי שפותחה כדי לשמש כעוזרת בית עבור קשישים, או לחילופין כפקידת הכוונה באירועים המוניים מסוגלת אפילו לשיר.
ב-2017 היא השתתפה בעצרת האו"ם ונשאה שיחה קצרה עם סגן מזכ"ל האו"ם. בו בשנה, ערב הסעודית העניקה לה אזרחות, מה שהפך אותה לרובוט הראשון בהיסטוריה שקיבל מעמד אזרחי במדינה כלשהי.
כבר בהופעתה הראשונה ב-SXSW הספיקה סופיה להדהים את הקהל בדרך שלא תכננה. מעצבה שאל אותה בשידור חי: "האם את רוצה להשמיד בני אדם?" סופיה הביטה קדימה וענתה בקור רוח: "בסדר. אני אשמיד בני אדם."
כך היה גם בתכנית 60Minutes של העיתונאי צ'ארלי רוז כשהיא התבדחה שהיא מעוניינת להשמיד את האנושות. בעולם הטכנולוגיה מאוד קיוו שהיא התבדחה. בינתיים זה עדיין נכון.
ב-2018 הלכה לדייט עם שחקן הקולנוע ויל סמית' (Will Smith) באיי קיימן. הוא הגיש לה כוס יין לבן ואמר שהוא "מרגיש משהו". סופיה הציעה חיוך מביך ואז הודיעה לו בפשטות שהמוסיקה שלו לא מוצאת חן בעיניה.
חשוב להבין שסופיה אינה רובוט אוטונומי לחלוטין. היא נראתה די אנושית, הבינה שפה והגיבה בהיגיון, אך הקול וצורת הדיבור שלה היו ונשמעו מלאכותיים. כי בסופו של דבר היא הייתה בובה מבוססת יכולות מתקדמות, הנשלטת על ידי תוכנה.
חלק גדול מתשובותיה היה כתוב מראש או כוון ותוכנן בידי מפעילים אנושיים. גם תכנת הצ'אט של שיחותיה הזכירה את תוכנת ה"אליזה" (Eliza), מחלוצות הניסיונות לדמות שיחה אנושית במחשב. זה היה כבוד לומר את שמה של סופיה ביחד עם תוכנה כזו שהצליחה בזמנו ליצור אשליה שהיא מבינה את מי שהתכתבו איתה וניהלה שיחות צ'ט כמו אמיתיות.
אך המדענים מאחורי סופיה הדגישו תמיד שמדובר היה בפלטפורמת מחקר ולא ביצור עם בינה מלאכותית עצמאית. עם זאת, כפי שניסח זאת מעצבה דיוויד הנסון (David Hanson), לשעבר מעצב ב-Disney Imagineering, מטרתה הייתה אחת: להוכיח שהטכנולוגיה יכולה ליצור קשר רגשי אמיתי בין אדם למכונה.
הנה הרובוטית הרגשנית סופיה (מתורגם):
https://youtu.be/w7XA6p9XvIY
שיחות עם סופיה (מתורגם):
https://youtu.be/MxAyLxy17GY
בתקופה הקרובה עומדים לייצר הרבה ממנה:
https://youtu.be/iKpUGY0z2CM
ראיון עם סופיה הרובוטית:
https://youtu.be/ZQrKFAAlxO4
סופיה מעידה שהחולשה שלה היא הסקרנות:
https://youtu.be/Io6xuGmS5pM?long=yes
מהו מדע הסוציולוגיה ומה הוא חוקר?
דמיינו שאתם עומדים בתור ארוך בקופה. אתם מתעצבנים, אבל לא עוקפים או חותכים את התור. למה? זה לא רק נימוס אישי. זה כוח בלתי נראה ששמו "חברה". המדע שחוקר אותו נקרא סוציולוגיה (Sociology).
למה אנשים מתנהגים אחרת כשהם בקבוצה? למה יש עניים ועשירים בכל חברה אנושית? למה מהפכות פורצות דווקא ברגעים מסוימים? הסוציולוגיה (Sociology) היא המדע שמנסה לענות על שאלות כאלה.
סוציולוגיה (Sociology) היא תחום מדעי העוסק במחקר חברתי. המדע שחוקר את החברה האנושית, את הדפוסים החבויים שמעצבים את חיינו ואת הכוחות הבלתי נראים שמכתיבים מי אנחנו.
בניגוד לפסיכולוגיה, שמתמקדת באדם הבודד, הסוציולוגיה מסתכלת על הרמה הרחבה יותר: קבוצות, מוסדות, מעמדות חברתיים, תרבויות, מגדר, גזע, דת, כלכלה. היא שואלת איך המבנה של החברה משפיע על חיי הפרט. המבט הוא גם על איך הפרט, בתורו, משפיע על החברה.
הכירו את התחום הזה בתגית "סוציולוגיה".
#התפתחות הסוציולוגיה
את המונח טבע בשנת 1838 אוגוסט קומט (Auguste Comte), פילוסוף צרפתי שחלם על מדע שיחקור את החברה כמו שפיזיקאים חוקרים את היקום.
הרעיון של מחקרי חברה נולד בעיצומה של מהפכה: מיליוני אנשים עברו מכפרים לערי תעשייה עתירות עשן, המהפכה הצרפתית הפילה מלכים והמדע התחיל לערער את הדת. באווירה הזו קמו חוקרים שרצו להבין מה מחזיק חברות ביחד ומה גורם להן להתפרק.
אחד המפורסמים שבהם היה אמיל דורקהיים (Émile Durkheim), שגדל במשפחה של רבנים בצרפת אבל בחר לעזוב את הדת ולחקור חברה בכלים מדעיים. המחקר המפורסם שלו על התאבדות היה פריצת דרך. הוא גילה משהו מפתיע: מה שנראה כמעשה אישי לחלוטין בעצם מושפע מדפוסים חברתיים ברורים.
דוגמאות? - יהודים התאבדו פחות מנוצרים, נשואים פחות מרווקים, קתולים פחות מפרוטסטנטים. לשיעורי ההתאבדות, הוא מצא, יש דפוסים חברתיים ברורים: הם עולים בקרב אנשים שהם יותר מבודדים חברתית. זה היה רגע מכונן בו הוכח לראשונה באופן מדעי שלחברה יש כוח על הפרט, כוח שניתן למדוד.
דורקהיים טבע מושג שהסביר את זה: אינטגרציה חברתית. ככל שאתם משולבים יותר ברשת חברתית חזקה, אתם מוגנים יותר מייאוש.
בד בבד עבד קארל מרקס (Karl Marx) על תיאוריה שונה לחלוטין. בעיניו, ההיסטוריה כולה היא סיפור של מאבק בין מעמדות. לדעתו, השאלה של מי שולט באמצעי הייצור קובעת הכל. הכלכלה, הוא טען, היא הכוח הדומיננטי שמעצב את כל שאר תחומי החיים, כמו הדת, המשפחה והממשל.
מרקס האמין שתפקיד הסוציולוג הוא לא רק להבין את העולם אלא גם לשנות אותו, רעיון שעתיד להשפיע על הרבה מהפכות ברחבי העולם. סוציאליזם, קומוניזם או שיתוף - רעיונותיו והשפעתם אכן שינו את פני העולם, לטוב ולרע.
מקס ובר (Max Weber), סוציולוג גרמני, הוסיף זווית אחרת. הוא טען שרעיונות ותרבות לא פחות חשובים מכלכלה. בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism) הוא טען שערכים דתיים פרוטסטנטיים יצרו תנאים שעזרו ליצור את הקפיטליזם המודרני. ובר גם פיתח את הרעיון של ביורוקרטיה (Bureaucracy) כמנגנון השליטה המרכזי של המדינה המודרנית וגם חזה שככל שהעולם יהפוך יותר רציונלי הוא יהיה גם מנוכר יותר, תהליך שהוא כינה "פירוק הקסם מהעולם".
הסוציולוגיה של המאה ה-20 הפכה כבר לתחום מדעי שהתפצל לכיוונים רבים. ארווינג גופמן (Erving Goffman) בחן איך אנשים מציגים את עצמם בחיי היומיום כאילו הם שחקנים על במה. הוא גרס שהחיים החברתיים הם מעין הצגת תיאטרון: כל אחד מאיתנו מנהל "ניהול רושם" מול אחרים ואנו מציגים גרסאות שונות של עצמנו, בהתאם לקהל.
פייר בורדייה (Pierre Bourdieu) חקר איך טעם תרבותי קשור למעמד חברתי. תרבות ורכוש הם כלי שליטה מבחינתו: הטעם האסתטי, מה אנו אוהבים לאכול או איזו מוסיקה נעדיף לשמוע - כל אלו הם חלק מהטעם האישי שלנו - המשמר פערים מעמדיים.
מישל פוקו (Michel Foucault) גילה איך כוח וידע קשורים זה בזה בדרכים בלתי נראות וכך עוד סוציולוגיות וסוציולוגים רבים נוספים. מדע הסוציולוגיה חוקר בימינו גם את האינטרנט, ה-AI והרשתות החברתיות, אי-שוויון גלובלי, אקלים, אסונות, אפליה ומגדר.
#למה צריך את זה?
הסוציולוגיה לא נותנת תשובות פשוטות, אך היא מציידת אותנו בכלים המאפשרים לנו לשאול את השאלות הנכונות על העולם שסביבנו.
החשיבות של מדע הסוציולוגיה היא ביכולת שלו לעזור לנו לראות את הבלתי נראה. רובנו נוטים לחשוב שהחיים שלנו הם תוצאה של בחירות אישיות, אבל הסוציולוגיה מראה שגם הבחירות האישיות ביותר מוגבלות על ידי המקום והזמן שבהם אנחנו חיים.
דוגמה טובה היא הבחירה ללמוד באוניברסיטה שנראית אישית לחלוטין. אבל סוציולוגים יראו בהחלטה כזו תוצר של מעמד חברתי, מדיניות ממשלתית וערכים תרבותיים. ההבנה הזו לא מבטלת אחריות אישית, אלא מעמיקה את הבנתנו של מה שמשפיע עלינו ומאפשרת שינוי חברתי מושכל יותר.
מהי סוציולוגיה?
https://youtu.be/YuIoPTK9RrA
הנה הסוציולוגיה:
https://youtu.be/32KG_ba_NJc
סוציולוגים מנסים לענות על השאלה מהי:
https://youtu.be/TFdUtCAXAUM
ויש התמחויות כמו למשל סוציולוגיה כלכלית (עברית):
https://youtu.be/kOrZWCsW8qM
דמיינו שאתם עומדים בתור ארוך בקופה. אתם מתעצבנים, אבל לא עוקפים או חותכים את התור. למה? זה לא רק נימוס אישי. זה כוח בלתי נראה ששמו "חברה". המדע שחוקר אותו נקרא סוציולוגיה (Sociology).
למה אנשים מתנהגים אחרת כשהם בקבוצה? למה יש עניים ועשירים בכל חברה אנושית? למה מהפכות פורצות דווקא ברגעים מסוימים? הסוציולוגיה (Sociology) היא המדע שמנסה לענות על שאלות כאלה.
סוציולוגיה (Sociology) היא תחום מדעי העוסק במחקר חברתי. המדע שחוקר את החברה האנושית, את הדפוסים החבויים שמעצבים את חיינו ואת הכוחות הבלתי נראים שמכתיבים מי אנחנו.
בניגוד לפסיכולוגיה, שמתמקדת באדם הבודד, הסוציולוגיה מסתכלת על הרמה הרחבה יותר: קבוצות, מוסדות, מעמדות חברתיים, תרבויות, מגדר, גזע, דת, כלכלה. היא שואלת איך המבנה של החברה משפיע על חיי הפרט. המבט הוא גם על איך הפרט, בתורו, משפיע על החברה.
הכירו את התחום הזה בתגית "סוציולוגיה".
#התפתחות הסוציולוגיה
את המונח טבע בשנת 1838 אוגוסט קומט (Auguste Comte), פילוסוף צרפתי שחלם על מדע שיחקור את החברה כמו שפיזיקאים חוקרים את היקום.
הרעיון של מחקרי חברה נולד בעיצומה של מהפכה: מיליוני אנשים עברו מכפרים לערי תעשייה עתירות עשן, המהפכה הצרפתית הפילה מלכים והמדע התחיל לערער את הדת. באווירה הזו קמו חוקרים שרצו להבין מה מחזיק חברות ביחד ומה גורם להן להתפרק.
אחד המפורסמים שבהם היה אמיל דורקהיים (Émile Durkheim), שגדל במשפחה של רבנים בצרפת אבל בחר לעזוב את הדת ולחקור חברה בכלים מדעיים. המחקר המפורסם שלו על התאבדות היה פריצת דרך. הוא גילה משהו מפתיע: מה שנראה כמעשה אישי לחלוטין בעצם מושפע מדפוסים חברתיים ברורים.
דוגמאות? - יהודים התאבדו פחות מנוצרים, נשואים פחות מרווקים, קתולים פחות מפרוטסטנטים. לשיעורי ההתאבדות, הוא מצא, יש דפוסים חברתיים ברורים: הם עולים בקרב אנשים שהם יותר מבודדים חברתית. זה היה רגע מכונן בו הוכח לראשונה באופן מדעי שלחברה יש כוח על הפרט, כוח שניתן למדוד.
דורקהיים טבע מושג שהסביר את זה: אינטגרציה חברתית. ככל שאתם משולבים יותר ברשת חברתית חזקה, אתם מוגנים יותר מייאוש.
בד בבד עבד קארל מרקס (Karl Marx) על תיאוריה שונה לחלוטין. בעיניו, ההיסטוריה כולה היא סיפור של מאבק בין מעמדות. לדעתו, השאלה של מי שולט באמצעי הייצור קובעת הכל. הכלכלה, הוא טען, היא הכוח הדומיננטי שמעצב את כל שאר תחומי החיים, כמו הדת, המשפחה והממשל.
מרקס האמין שתפקיד הסוציולוג הוא לא רק להבין את העולם אלא גם לשנות אותו, רעיון שעתיד להשפיע על הרבה מהפכות ברחבי העולם. סוציאליזם, קומוניזם או שיתוף - רעיונותיו והשפעתם אכן שינו את פני העולם, לטוב ולרע.
מקס ובר (Max Weber), סוציולוג גרמני, הוסיף זווית אחרת. הוא טען שרעיונות ותרבות לא פחות חשובים מכלכלה. בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism) הוא טען שערכים דתיים פרוטסטנטיים יצרו תנאים שעזרו ליצור את הקפיטליזם המודרני. ובר גם פיתח את הרעיון של ביורוקרטיה (Bureaucracy) כמנגנון השליטה המרכזי של המדינה המודרנית וגם חזה שככל שהעולם יהפוך יותר רציונלי הוא יהיה גם מנוכר יותר, תהליך שהוא כינה "פירוק הקסם מהעולם".
הסוציולוגיה של המאה ה-20 הפכה כבר לתחום מדעי שהתפצל לכיוונים רבים. ארווינג גופמן (Erving Goffman) בחן איך אנשים מציגים את עצמם בחיי היומיום כאילו הם שחקנים על במה. הוא גרס שהחיים החברתיים הם מעין הצגת תיאטרון: כל אחד מאיתנו מנהל "ניהול רושם" מול אחרים ואנו מציגים גרסאות שונות של עצמנו, בהתאם לקהל.
פייר בורדייה (Pierre Bourdieu) חקר איך טעם תרבותי קשור למעמד חברתי. תרבות ורכוש הם כלי שליטה מבחינתו: הטעם האסתטי, מה אנו אוהבים לאכול או איזו מוסיקה נעדיף לשמוע - כל אלו הם חלק מהטעם האישי שלנו - המשמר פערים מעמדיים.
מישל פוקו (Michel Foucault) גילה איך כוח וידע קשורים זה בזה בדרכים בלתי נראות וכך עוד סוציולוגיות וסוציולוגים רבים נוספים. מדע הסוציולוגיה חוקר בימינו גם את האינטרנט, ה-AI והרשתות החברתיות, אי-שוויון גלובלי, אקלים, אסונות, אפליה ומגדר.
#למה צריך את זה?
הסוציולוגיה לא נותנת תשובות פשוטות, אך היא מציידת אותנו בכלים המאפשרים לנו לשאול את השאלות הנכונות על העולם שסביבנו.
החשיבות של מדע הסוציולוגיה היא ביכולת שלו לעזור לנו לראות את הבלתי נראה. רובנו נוטים לחשוב שהחיים שלנו הם תוצאה של בחירות אישיות, אבל הסוציולוגיה מראה שגם הבחירות האישיות ביותר מוגבלות על ידי המקום והזמן שבהם אנחנו חיים.
דוגמה טובה היא הבחירה ללמוד באוניברסיטה שנראית אישית לחלוטין. אבל סוציולוגים יראו בהחלטה כזו תוצר של מעמד חברתי, מדיניות ממשלתית וערכים תרבותיים. ההבנה הזו לא מבטלת אחריות אישית, אלא מעמיקה את הבנתנו של מה שמשפיע עלינו ומאפשרת שינוי חברתי מושכל יותר.
מהי סוציולוגיה?
https://youtu.be/YuIoPTK9RrA
הנה הסוציולוגיה:
https://youtu.be/32KG_ba_NJc
סוציולוגים מנסים לענות על השאלה מהי:
https://youtu.be/TFdUtCAXAUM
ויש התמחויות כמו למשל סוציולוגיה כלכלית (עברית):
https://youtu.be/kOrZWCsW8qM
מהי החוויה הקפקאית ומיהו קפקא?
אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.
קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.
לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.
הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.
על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.
בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.
יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.
דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.
בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.
אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.
רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.
מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.
מי היה פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
סיפור קצר שלו (עברית):
https://youtu.be/si17M4E3ga4
עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/4cJUMc1QX_4
הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):
https://youtu.be/N1KFBrB335s
קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/wQdouyy2LwA
יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:
https://youtu.be/CFJcIFWRSr8
בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):
https://youtu.be/Ms8OlGw38A8
מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?
https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes
וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:
https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes
אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.
קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.
לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.
הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.
על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.
בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.
יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.
דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.
בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.
אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.
רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.
מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.
מי היה פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
סיפור קצר שלו (עברית):
https://youtu.be/si17M4E3ga4
עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/4cJUMc1QX_4
הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):
https://youtu.be/N1KFBrB335s
קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/wQdouyy2LwA
יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:
https://youtu.be/CFJcIFWRSr8
בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):
https://youtu.be/Ms8OlGw38A8
מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?
https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes
וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:
https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes
מיהם הנזירים ובמיוחד הנזירים הנוצריים?
נזירים (Monks) הם אנשים שחיים בסגפנות. הנזירים מטילים על עצמם חיי סיגופים והימנעות ממנעמי העולם. הנזיר נמנע מתענוגות החיים בשם האמונה והדת.
הנזירים הנוצריים חיים במנזרים, נמנעים מנישואין, מבילויים ומתענוגות החיים, יש מהם שנודרים את נדר השתיקה, כמו במנזר השתקנים, בעוד שיש נזירות שנישאות באופן סמלי לישו. הנזיר בעצם פורש מהחברה, באופן חלקי או מלא ומקדיש את עצמו לתפילות, לימוד ולפולחן דתי.
הנזירות היא תופעה שניתן למצוא בדתות שונות בעולם. במזרח הרחוק היא נפוצה מאד וגם במזרח הקדום, באזור שלנו, היו נזירים מימי קדם. בנצרות התופעה הצליחה במיוחד. כבר מימיה הראשונים של הנצרות, לאחר צליבת ישו, היו תופעות של מאמינים בודדים, שפנו להתבודדות במדבר. הם חיו חיים צנועים, בדרך כלל במערות, ומנעו מעצמם תענוגות.
עד המאה ה-4 רדפו הרומים את הנוצרים. המשמעות של ישו כ"מלך המשיח" איימה על הקיסרים הרומיים, המלכים השולטים באימפריה, והם הרגו וטבחו בנוצרים ללא רחם. הכל השתנה כשקיבל על עצמו הקיסר הרומי את הנצרות והפך אותה לדת המדינה.
הנזירות הנוצרית בארץ ישראל נולדה בתקופה הביזנטית. גם קודם לכן התבודדו נזירים במערות שבמדבריות והנזירות החלה כבר להתארגן במקומות כמו מצרים. אבל הנזיר הראשון שהתבודד בארץ ישראל, היה חריטון. הוא כפה על עצמו התנזרות מאורגנת. כמי שחי במדבר יהודה הוא הקים במאה ה-4 את הלאורה הראשונה, מנזר התבודדות, שארגן כמה נזירים לחיי התבודדות משותפת. הלאורה, המנזר הנוצרי להתבודדות, התבסס על מקום מבודד, בדרך כלל במדבר יהודה.
בעקבותיו מתחילים לבוא נזירים נוספים ולהקים לאורות ומנזרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא סאבאס, החשוב והמרכזי שבנזירים הללו. סאבאס היה מי שהקים את מנזר מרסבא המרשים, גדול המנזרים במדבר יהודה. בנוסף הוא הקים עוד 10 מנזרים נוספים בארץ ישראל.
תופעת הנזירות הולכת ומתפתחת בארץ ישראל ובהדרגה קורה דבר לא יאומן. הן השלטון הביזנטי והן הכנסיה הנוצרית, מאמצים את התופעה של הנזירות, שבהדרגה הולכת ומתחזקת ומשתלטת על הממסד הנוצרי. הנזירים הופכים לנערי הפוסטר של המאמינים הנוצרים. כולם מעריצים אותם ורואים בהם את המאמינים המוכנים לחיות חיי הקרבה סגפניים, למנוע מעצמם הרבה מהנאות החיים - הכל למען האל ומתוך אמונה בו.
הנה נזיר מימי הביניים מספר על הנזירות (מתורגם):
https://youtu.be/ewbjWSAVDLI
הכנסייה בימי הביניים, עת התרבו בה הנזירים (מתורגם):
https://youtu.be/dxj1NQgV8xc
איך הנזירים הנוצריים בימי הביניים נתפסו לקרחות?
https://youtu.be/A505-D4IA_0
תפקידי הנזירים באנגליה של אותם ימים:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
יום בחייו של נזיר בן ימינו:
https://youtu.be/1L36zM0JxcY
מערת חריטון שנקראת על שמו של ראשון הנזירים חריטון ונמצאת באזור שבו הוא עצמו התבודד:
https://youtu.be/J173at_BxZ4
מנזר מרסבא - המנזר הגדול במדבר יהודה (עברית):
https://youtu.be/e3VkpciTxW4?t=1m42s
לא רק בנצרות - הנה יום בחייו של נזיר בודהיסטי:
https://youtu.be/6pllQ_-ZxEA
בצחוק מהסרטים - גם נזירים או נזירות יכולים להשתגע:
https://youtu.be/TuLlH2vpwlw?t=8s
ופרק על לידת הנזירות הנוצרית (עברית):
https://youtu.be/FBjPNu0MYJg?t=42m20s&end=48m00s?long=yes
נזירים (Monks) הם אנשים שחיים בסגפנות. הנזירים מטילים על עצמם חיי סיגופים והימנעות ממנעמי העולם. הנזיר נמנע מתענוגות החיים בשם האמונה והדת.
הנזירים הנוצריים חיים במנזרים, נמנעים מנישואין, מבילויים ומתענוגות החיים, יש מהם שנודרים את נדר השתיקה, כמו במנזר השתקנים, בעוד שיש נזירות שנישאות באופן סמלי לישו. הנזיר בעצם פורש מהחברה, באופן חלקי או מלא ומקדיש את עצמו לתפילות, לימוד ולפולחן דתי.
הנזירות היא תופעה שניתן למצוא בדתות שונות בעולם. במזרח הרחוק היא נפוצה מאד וגם במזרח הקדום, באזור שלנו, היו נזירים מימי קדם. בנצרות התופעה הצליחה במיוחד. כבר מימיה הראשונים של הנצרות, לאחר צליבת ישו, היו תופעות של מאמינים בודדים, שפנו להתבודדות במדבר. הם חיו חיים צנועים, בדרך כלל במערות, ומנעו מעצמם תענוגות.
עד המאה ה-4 רדפו הרומים את הנוצרים. המשמעות של ישו כ"מלך המשיח" איימה על הקיסרים הרומיים, המלכים השולטים באימפריה, והם הרגו וטבחו בנוצרים ללא רחם. הכל השתנה כשקיבל על עצמו הקיסר הרומי את הנצרות והפך אותה לדת המדינה.
הנזירות הנוצרית בארץ ישראל נולדה בתקופה הביזנטית. גם קודם לכן התבודדו נזירים במערות שבמדבריות והנזירות החלה כבר להתארגן במקומות כמו מצרים. אבל הנזיר הראשון שהתבודד בארץ ישראל, היה חריטון. הוא כפה על עצמו התנזרות מאורגנת. כמי שחי במדבר יהודה הוא הקים במאה ה-4 את הלאורה הראשונה, מנזר התבודדות, שארגן כמה נזירים לחיי התבודדות משותפת. הלאורה, המנזר הנוצרי להתבודדות, התבסס על מקום מבודד, בדרך כלל במדבר יהודה.
בעקבותיו מתחילים לבוא נזירים נוספים ולהקים לאורות ומנזרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא סאבאס, החשוב והמרכזי שבנזירים הללו. סאבאס היה מי שהקים את מנזר מרסבא המרשים, גדול המנזרים במדבר יהודה. בנוסף הוא הקים עוד 10 מנזרים נוספים בארץ ישראל.
תופעת הנזירות הולכת ומתפתחת בארץ ישראל ובהדרגה קורה דבר לא יאומן. הן השלטון הביזנטי והן הכנסיה הנוצרית, מאמצים את התופעה של הנזירות, שבהדרגה הולכת ומתחזקת ומשתלטת על הממסד הנוצרי. הנזירים הופכים לנערי הפוסטר של המאמינים הנוצרים. כולם מעריצים אותם ורואים בהם את המאמינים המוכנים לחיות חיי הקרבה סגפניים, למנוע מעצמם הרבה מהנאות החיים - הכל למען האל ומתוך אמונה בו.
הנה נזיר מימי הביניים מספר על הנזירות (מתורגם):
https://youtu.be/ewbjWSAVDLI
הכנסייה בימי הביניים, עת התרבו בה הנזירים (מתורגם):
https://youtu.be/dxj1NQgV8xc
איך הנזירים הנוצריים בימי הביניים נתפסו לקרחות?
https://youtu.be/A505-D4IA_0
תפקידי הנזירים באנגליה של אותם ימים:
https://youtu.be/tbT6IkMQxck
יום בחייו של נזיר בן ימינו:
https://youtu.be/1L36zM0JxcY
מערת חריטון שנקראת על שמו של ראשון הנזירים חריטון ונמצאת באזור שבו הוא עצמו התבודד:
https://youtu.be/J173at_BxZ4
מנזר מרסבא - המנזר הגדול במדבר יהודה (עברית):
https://youtu.be/e3VkpciTxW4?t=1m42s
לא רק בנצרות - הנה יום בחייו של נזיר בודהיסטי:
https://youtu.be/6pllQ_-ZxEA
בצחוק מהסרטים - גם נזירים או נזירות יכולים להשתגע:
https://youtu.be/TuLlH2vpwlw?t=8s
ופרק על לידת הנזירות הנוצרית (עברית):
https://youtu.be/FBjPNu0MYJg?t=42m20s&end=48m00s?long=yes
