» «
בוב דילן
מי הזמר שעשה מהפכה במוסיקת הפופ?



בוב דילן, הזוכה בפרס נובל לספרות, הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע.

בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.

גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שזמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה, כדי להיות נערצת.

והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העיז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו. כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו, אבל עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר. המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן.

עד היום נחשב דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום, בגיל מבוגר מאד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.


הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


סיפורו של בוב דילן:

https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4


הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:

http://youtu.be/OeP4FFr88SQ


השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":

http://youtu.be/vWwgrjjIMXA


"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):

https://youtu.be/YwSZvHqf9qM


גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):

https://youtu.be/cJpB_AEZf6U


ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:

https://youtu.be/In6gCrGeZfA


והשיר הוריקן:

https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
בוב דילן
איך הפך זמר צעיר לדובר הדור?



זה קרה בשנת 1963 כשאמריקה והעולם כולו זכו בנביא חדש, בן 20 בלבד. בזמן שהצעיד הדוקטור מרטין לותר קינג את ההמונים לאנדרטה של וושינגטון, בדרישה לשוויון זכויות, הפך זמר צעיר שתמך בו ושמו בוב דילן, לאגדה. זה קרה פחות או יותר בזכות שיר אחד - שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח" הפך להמנון של התנועה לזכויות אזרח ובין לילה הוא היה לדובר של דור שלם.

דילן ניסה אמנם להתכחש למעמדו כדובר הדור וזימר בקול מנסר "אתם לא צריכים חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח" (מה שהתייחס לשיר הזה, שכבר הפך לכמעט תפילה לאותם צעירים). אבל זה לא עזר לו. את המעמד הזה חיזקו עוד שירים כמעט נבואיים נוספים שלו, כמו "גשם כבד עומד ליפול" ו"אדוני המלחמה", שהעלו אותו למעמד גבוה עוד יותר - נביא ומוכיח בשער בעשור הכי כואב של אמריקה - העשור של ויאטנם, הרצח של הדוקטור קינג ושל הנשיא קנדי.

והמשורר שהוא היה הכניס למוסיקת הפופ את הפוליטיקה, הפילוסופיה והשירה. הוא יצר שירים מוזרים, סוריאליסטיים, עמוסי משחקי מילים, כפלי משמעות, מסעות בזמן, הוא שאל בהם שאלות קיומיות ומסתוריות ותהה על הדברים ופשרם. לאיש לא היה ספק - הוא ניסח את השאלות שמהן כולם הוטרדו, אך התקשו לנסח.. בעקבות הצלחתו של דילן החלו יותר ויותר זמרים ולהקות, לכתוב שירים פואטיים, בעלי משמעות, שנוגעים בנושאים חשובים באמת.

וגם הקול החלוד שלו, אותו קול שהיה ההיפך מקולם של זמרי ה"בל קנטו" (הקול היפה), שהיו עד אז מלכי הפופ. את הקול המאנפף (שיוצא מהאף) והלא משתדל שלו הוא הביא מעולם הבלוז ומוסיקת העם. לא מעט בזכותו הלכו הקולות האלה והשתלטו על מוסיקת הרוק והביאו לירידה של ממש בפופולריות של הקולות המנומסים והנקיים הקודמים, שלפתע נשמעו כל כך משעממים..

ב-1965 הוא עשה מהפכה עוד יותר גדולה, כשהביא את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית. בפסטיבל ניופורט צעקו לו ולהתחשמלות בוז, כשהוא עלה עם להקה חשמלית להופיע מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו. זה לא עזר להם. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, הרחיבה את הפופ והרוק והפכה אותו מבידור לכלי ביטוי ושפה חדשה, אמתית יותר וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, עם חשמל צורם ומרעיש, הוא שר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים.


הנה סיפורו של בוב דילן ושל מקבילו לאונרד כהן (עברית):

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח":

https://youtu.be/vWwgrjjIMXA


שיר אחר שלו בהופעה חיה, בעשור שאחריו:

https://youtu.be/YwSZvHqf9qM


המהפכה החשמלית שהוא עשה הפכה אותו לאמן רוק ושינתה את הרוק האמריקאי לתמיד:

https://youtu.be/jtFEzhaNrT4


השירים שלו זכו להכרה כשירה של ממש בדמות פרס נובל לספרות בו זכה:

https://youtu.be/camlWtA8GX4?long=yes


ותכנית היסטורית על בוב דילן (עברית):

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
המהפכה החשמלית
מהי המהפכה החשמלית של בוב דילן?



פסטיבל ניופורט, 25 ליולי 1965. אל הבמה עולה בוב דילן הצעיר, בסך הכל בן 24, רק 3 שנים מאז הגיח כיורש העצר של וודי גאטרי, מלך הפולק, ושנה אחרי שהוכתר באותו פסטיבל כמלך החדש של הפולק ונביא הדור הרשמי.

היו שני חצאים להופעה שלו. במחצית הראשונה הוא הופיע כמו שנהג עד אז. הופעה אקוסטית, שקטה, רוחנית כמעט ונערצת. אחרי זה הייתה הפסקה והתחילה המחצית השנייה.

אבל תדהמה - על ההתחלה זכה הדילן בשריקות בוז ובצעקות זעם ממעריציו הנדהמים. זו הייתה גיטרה חשמלית ביד שלו. היא הייתה האקדח המוסיקלי שהוא התעקש להביא איתו אל הבמה וכשהוא החל לנגן הסתבר שזו לא רק פוזה. הדילן חשמל באחת את המוסיקה שלו ואת העצבים של אוהביו ומעריציו הרבים. המוסיקה שלו הפכה פתאום לרועשת, חשמלית ורוקית עד אימה. המלך בגד בהם.

וזו לא הייתה רק הגיטרה החשמלית שלו, אלא הרכב חשמלי, הרכב רוק שלם שליווה אותו. המעריצים העריצים לא ידעו את נפשם מרוב זעם. הם צעקו לו ולהתחשמלות שלו בוז.

ואכן, בשנת 1965 בפסטיבל ניופורט עשה בוב דילן מהפכה אדירה, כמעט בלתי נתפסת בסגנונו המוסיקלי. זה התבטא בכך שבמקום הגיטרה האקוסטית שלו והמפוחית ושירת העם הנפלאה שהוא הביא איתו מהמסורת המוזיקלית האמריקאית הנהדרת הזו, דילן הכניס את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית שלו ונתן את האות להולדתו של סגנון חדש במוסיקת הפופ - סגנון הפולק-רוק.

דילן ידע שזה יחולל כעס, אבל ספק אם הוא שיער מראש איזה זעזוע הוא יגרום למעריציו, כשהוא יעלה עם להקה חשמלית להופיע כמו שהופיע באותו יום, שונה כל כך, מרגיז כל כך, אל מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו, את השירים השקטים והחכמים כל כך והמוגשים במגש הפולק שאליו הוא רגיל.

זה לא עזר להם. דילן לא יכול היה לעצור את החיפוש התמידי שלו אחרי התפתחות ועניין. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, רצתה להרחיב את הפופ והרוק ולהפוך אותם מבידור להמונים לכלי ביטוי, לשפה חדשה, אמיתית וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים, הוא הרגיש שנכון לו יותר לשיר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, עם הדמויות הגרוטסקיות וההומור היבש שלו, עם הפואטיקה המופלאה שלו, שתוגש מעתה כשהיא עטופה בסאונד של חשמל צורם ומרעיש. בעיניו לא היה הולם מהצליל החשמלי, התופים הרועשים והגיטרות הצרודות של הרוק, כדי להעביר את המסר שלו אליהם.

זו לא הייתה רק מהפכה מוסיקלית, אלא גם מהפכה חברתית של ממש. בדיוק כמו שהביטלס הושפעו ממנו לכתוב שירים עם תוכן ומסר עמוק, גם דילן הושפע מהם. הוא התרשם עמוקות ממוסיקת הרוק הסוערת, החדשנית והנמרצת ומהשירים המהירים והקצביים שהם ידעו לייצר. בבת אחת הוא מצא עצמו מאזין וסופג שרשרת השפעות מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של הרוק. הגאון היהודי הצעיר והמקורי בחר להאזין להם ולאמץ את הערכים והמסרים שהם הובילו. הם פשוט התאימו יותר למה שהוא רצה לומר.

הבגידה במעריציו הייתה דילנית לחלוטין. ביום שלפני ההופעה המהפכנית שלו, הוא עוד הופיע כטרובדור עממי בבמת הצהריים של כותבי השירים, נאמן למסורת של תנועת ה"פולק" שהמליכה אותו ונכנעה למוסיקה שלו. אל מול כל קהל הפסטיבל שנהר והתמסר ל"משיח" של הדור, הוא שיחק את תפקידו האחרון כבוב דילן המוכר וה"טוב". אבל בערב שלמחרת הוא כבר היה מוכן לרוקנרול. מוקף בנגנים חדשים, לבוש בחולצת נקודות ומחומש לקרב בגיטרת פנדר סטרוקסטר. בהבעה ריקה, כמעט מזלזלת, הוא החליף למול עיניהם המשתאות את הפולק ברוק והמליך אותו בתור המוסיקה העממית החדשה של הדור שיסיים את המאה ה-20. בכך הוא גם יהפוך את הרוקנרול ממוסיקה חביבה ורומנטית, של שירי אהבה עם תופים, לסגנון פוליטי, בועט, נוזף ומוחה על עוולות. יחי הרוק - הדרך מדילן אל ברוס ספרינגסטין ודיוויד בואי נפתחה!


הנה סיפור המהפכה החשמלית של בוב דילן:

https://youtu.be/p0azcWTluaQ


כך מגיבים המעריצים לתהליך ההתחשמלות של דילן בפסטיבל ניופורט 1965:

https://youtu.be/S1TKUk9nXjk


כך נשמעה ההופעה המפורסמת שלו בפסטיבל ניופורט ב-1965:

https://youtu.be/G8yU8wk67gY


תגובות המעריצים:

https://youtu.be/bkrauH07MjM


אקוסטי וחמים - כך הוא נשמע שנה קודם באותו פסטיבל:

https://youtu.be/OeP4FFr88SQ


וכך הוא נשמע ב-1966:

https://youtu.be/uCcc-XRAf5s


בוב דילן מדבר על הבוז והעזיבה של הקהל את ההופעה החשמלית הראשונה שלו:

https://youtu.be/2138kXVIonY


המעריצים זוכרים את זה שנים רבות אחר כך:

https://youtu.be/nfv5Ksj55iE


ובחיוך פרודי וסרקסטי - היטלר מגיב על השינוי בסגנון שלו:

https://youtu.be/QBAd5LMBq3Q
רובין קרטר
מי היה אסיר העולם ששוחרר בזכות שיר?



רובין קרטר היה מתאגרף מצוין שיכול היה בקלות להיות אלוף העולם. אבל הוא הורשע ברצח שלא ביצע וישב במשך 20 שנה בכלא. בעת שישב בכלא, כתב הזמר הנערץ בוב דילן שיר מחאה ארוך ומפורט על סיפורו של המתאגרף ש"יושב בכלא על משהו שלא עשה". הוא עורר התעניינות עצומה במתאגרף השחור לשעבר שריצה שנות מאסר ארוכות בכלא.

את השיר הוא מיקם בתחילתו של אלבום מעולה שלו והפך אותו ללהיט ענק במצעד הפזמונים האמריקאי. השיר הארוך והקשה להאזנה הצליח לגרום למפורסמים רבים להצטרף למאבקו למשפט חוזר למתאגרף האומלל. גם במשפט זה הורשע, אך המאבק הציבורי נמשך ובמשפט שלישי הוא זכה למשפט צדק וזוכה לחלוטין מהפשע. בנוסף לזיכוי, גינה השופט קשות את הגזענות שעמדה בבסיס ההרשעות הקודמות.

רובין קרטר ששוחרר מהכלא למד לאחר מכן משפטים והפך לעורך דין בקנדה. בוב דילן מצדו לא חזר לשיר בהופעות מעולם את השיר שכתב עליו.


הנה סרטון עם תמונות מפרשת "הוריקן":

http://youtu.be/1FOlV1EYxmg


על מסע ההופעות ב-1975 שהמשיך את המסע לזיכויו של קרטר (מתורגם):

https://youtu.be/yhp99E-XLwY


גירסת כיסוי לשיר "הוריקן" שחולל סערה:

http://youtu.be/INWM1_wJhuw


קדימון מהסרט "ההוריקן" על סיפורו של רובין הוריקן קארטר:

http://youtu.be/xLGdTAseMGM


קרבות אגרוף של רובין קרטר מהקריירה שנקטעה:

https://youtu.be/_wSUVM4ABvc


ואחרי ששוחרר ולמד משפטים - עורך דין רובין קארטר נואם לפני קהל:

http://youtu.be/nhKew1z2UcY

בוב דילן

בוב דילן והביטלס
מה קרה במפגש הפסגה בין בוב דילן לביטלס?



שנת 1965 הייתה שנה מכרעת בהתפתחות מוסיקת הרוק. זו הייתה השנה שבא הגיעו הביטלס לאמריקה וכבשו אותה בסערה. אבל זו הייתה גם השנה שבה נועדו שני הכוחות הגדולים של הפופ באותה התקופה, למפגש פסגה. מצד אחד היו הביטלס, להקת רוק שהעולם לא ראה כמותה, עם הצלחה פנומנלית והערצה עולמית שהולכת ומתעצמת. מצד שני היה בוב דילן, טרובאדור עם קול חורק, גיטרה ומפוחית, שלא הפסיק לייצר שירים נשגבים ושכל מי שהבין משהו במוסיקה לא הפסיק להלל.

הביטלס, שהושפעו לא מעט מדילן, במיוחד ג'ון לנון, פגשו אותו ב-28 לאוגוסט 1964 בחדר במלון "דלמוניקו" בניו יורק. לא מעט סופר על פגישתם של חברי הביטלס עם בוב דילן וכיצד הכיר להם באותו יום את המריחואנה, שהם ניסו אז לראשונה ונכבשו. לא מעט מוסיקה מדהימה תצמח מהטריפ המסומם ההוא. המוסיקה הפסיכדלית של הביטלס, זו שתיוולד מהמפגש הזה ותתודלק בהרבה סמים, תהפוך לאגדה. אבל הסמים יכניסו גם לא מעט בעיות לחייהם האישיים ולחיבור שלהם עם הסביבה.

אבל החלק החשוב אפילו יותר בפגישה, היו דווקא ההשפעות שעימן יצאו שני הצדדים ממנה. הביטלס, כמו כל העולם, העריצו את דילן. הטקסטים הבועטים והחדים כמו תער, השנינות וההומור היבש שלו, הנושאים העמוקים והדמויות הלא צפויות והלא-פעם מגוחכות ששירטט במילים, ממש כמו היה שייקספיר מודרני - כל אלו נראו להם גדולים מהחיים. גם בעיניהם היה דילן האמן הכי חשוב בתקופה. בשלב מסוים הוא אמר להם אז את המשפט ש"הרס אותם": "אני אוהב את המוסיקה שלכם, אבל אתם לא אומרים כלום!"

בשביל הלהקה הנערצת בעולם המשפט הזה גרם לשוק והיה חומר אמיתי למחשבה. הוא עתיד לגרום לביטלס לחשוב מחדש על כל מה שהם עושים ובעקבותיו הם שינו לא מעט. הביטלס חדלו להתמקד בשירי אהבה והחלו לכתוב אחרת. בשרשרת של אלבומים גאוניים הם יחלו מעתה לדבר על רעיונות גדולים ונושאים אוניברסליים, על החברה, על העולם, על מהפכה, תקווה, שינוי ומשמעות. הם פנו בשירים יותר ויותר אל המעריצים שלהם והציגו להם חזון של עולם טוב יותר. המריחואנה ושאר הסמים גרמו להם להפוך את המוסיקה שלהם לפסיכדלית. הקנאה והתחרות עם ה"ביץ' בויז" הגאוניים יביאו אותם לשיאים של חדות ויצירתיות, לפתיחות להשפעות מרתקות ולסגנונות מוסיקליים. יותר ויותר הם יסתמכו על ג'ורג' מרטין שישדרג את המוסיקה שלהם ויפיק אותה לגבהים.

ודילן? - הוא כבר הבין שלעתיד יש סאונד חדש והוא כולל את הצליל החשמלי של הגיטרות, הדיסטורשן והמגברים. הוא חשב שהסאונד הזה יוכל להיות העטיפה המושלמת לשירי המחאה והביקורת שלו. דילן החליט לבחון את הצליל הזה ולהתעדכן בו. שנה אחרי כן הוא יחשוף בפסטיבל ניופורט את המוסיקה החדשה שלו, עטופת הסאונד והכלים החשמליים. הוא יקבל קריאות בוז ממעריציו המאוהבים בפולק האקוסטי ובצליל הגיטרה-מפוחית שאפיין אותו עד אז. זה לא יעזור להם והוא ימשיך בדרכו החדשה ובצליל החדש שלו. בהדרגה הם נאלצו לקבל את השינוי והוא ישנה את מוסיקת הרוק לתמיד. סגנון הפולק-רוק שלו ילך ויתפוס מקום מרכזי בעולם הפופ וישפיע על דורות של מוסיקאים חדשים.


כך הביטלס זוכרים את המפגש הזה:

https://youtu.be/49b2hQuRQpU


הנה דוגמה מרהיבה לשילוב של דילן כמבצע לשיר של הביטלס:

https://youtu.be/AGm4a8isL50


כך נשמע דילן לפני 1965:

https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY


כך הוא נשמע לאחר המהפכה החשמלית - בשיר "Highway 61":

https://youtu.be/W1i_Q9NDGJk


לא שהוא לא שב מדי פעם לאקוסטי והביא עימו את רוני ווד וקית' ריצ'ארדס:

https://youtu.be/u0Lx3supRTQ


עד היום הוא מופיע בעיקר עם הרכבים חשמליים ועם רוקרים:

https://youtu.be/bWH_XlMWcko


יש מי שרואים במפגש הענקים הזה משהו משעשע:

https://youtu.be/ybI34Z_ZHbo
זמר-יוצר
מהו סינגר-סונגרייטר?



את המוסיקאים המחברים, מלחינים ושרים את שיריהם בעצמם נוהגים בתרבות הפופולארית לכנות "סינגר-סונגרייטר" (Singer-songwriter) או בעברית "זמר-יוצר". לא מעט זמרים-יוצרים נוטים לשלב בשיריהם נושאים חברתיים ופוליטיים. אם להשלים את התמונה, כמעט תמיד נוהגים הסינגר-סונגרייטרס ללוות את שירתם בעצמם - לרוב מדובר בפריטה על גיטרה או פסנתר.

בין הסינגרז-סונגרייטרס המפורסמים ניתן למצוא שמות כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ניל יאנג, לאונרד כהן, פול סיימון, דייויד בואי ועוד. חלק ממנהיגי וחברי להקות רוק גדולות הפכו גם הם בהמשך הקריירה שלהם לזמרים-יוצרים. ביניהם מנהיג הביץ' בויז בריאן ווילסון, כל חברי הביטלס, גיטריסט העל אריק קלפטון ועוד.

ראשוני הסינגרז-סונגרייטרס היו זמרים בלוז ופולק אמריקאים, שהחלו לכתוב ולהופיע כך כבר בתחילת המאה ה-20. גם בהמשך פעלו לא מעט אמנים כאלה, אך הם מעולם לא זכו לפופולאריות גדולה. סנונית הרוק הראשונה שהייתה יוצרת וגם מבצעת היה באדי הולי - שכתב את שיריו בעצמו והפך לאגדה שנקטעה עקב מותו בתאונת מטוס. הביטלס הושפעו ממנו מאד והתעקשו להקליט את השירים שהם כתבו, בניגוד למקובל בתחילת שנות ה-60.

לזרם המרכזי של המוסיקה הפופולארית הגיעו סינגר סונגרייטרז בהמוניהם לקראת סוף שנות ה-60. הבולט בהם היה בוב דילן, מי שכונה לא פעם "קולו של הדור". הוא היה זמר מחאה בסגנון הפולק, שזכה להצלחה אדירה עם שיריו המלווים בגיטרה ומפוחית. מששינה את סגנונו לסגנון חשמלי שנקרא "פולק-רוק", הלכו רבים בעקבותיו. כך זכו אמנים רבים באותה תקופה להימנות עם גדולי הזמרים-יוצרים. ביניהם היו כוכבי פולק, קאונטרי ובלוז. שמות כמו ג'וני מיטשל, ואן מוריסון, ג'וני קאש, וילי נלסון, דונובן, קט סטיבנס, ג'ון דנבר, פול סיימון וקרול קינג הפכו בבת אחת למצליחים במיוחד, באמריקה ובעולם.

כמובן שזמרים יוצרים יש בכל ארץ בעולם. מרוסיה בה הם כונו "בארדים" ועד ישראל, בה רבים מהם מעטרים את פסגת הפופ והרוק הישראלי. למעשה, הזמרים היוצרים הם היום הרוב מבין המבצעים המצליחים, בעוד שהאמנים המבצעים בלבד הולכים ומתמעטים. הקהל, מסתבר, למד להתחבר לאמת הפנימית של היוצר שכתב ואז עומד מולו ומבצע את שיריו.


הנה דילן וכהן - שניים מגדולי הכותבים ושרים הללו (בעברית):

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


עוד שתי אגדות - הזמרים היוצרים ג'וני מיטשל וג'וני קאש:

https://youtu.be/W1QO0jQ0PB0


ניל יאנג, זמר יוצר נערץ שמשנות ה-60 מוציא מחרוזת אינסופית של אלבומי מופת:

https://youtu.be/qTsMBBkghmg


המשורר הקנדי שהפך לסינגר-סונגרייטר אגדי - לאונרד כהן:

https://youtu.be/n_56ep729TE


דונובן הסקוטי שזכה לתהילה בשנות ה-60:

https://youtu.be/4ER0odSOKwY


ושיר של רוג'ר הודגסון זמר-יוצר שהוביל את להקת "סופרטרמפ":

https://youtu.be/tODaH_fGtMY
ילדי הפרחים
מי היו "ילדי הפרחים"?



"ילדי הפרחים" היה כינויים של ההיפים (Hippies), צעירים אמריקניים שבשנות ה-60 מרדו במוסכמות ופנו כנגד הסדר המקובל של דור ההורים. בעוד שהחברה האמריקנית הפכה במהלך שנות ה-50 וה-60 לחברה צרכנית ורודפת תפנוקים וכוח, חרטו "ילדי הפרחים" ארוכי השיער על דגלם את המאבק לשלום, פתיחות, שוויון, חופש, אהבה חופשית ואחווה בין כל בני האדם.

לכינוי "ילדי הפרחים" הם זכו על שמם של אותם צעירים שהגיעו לפסטיבל וודסטוק עם פרחים בשיער. "ילדי הפרחים" היו חלק מתרבות הנגד שחיפשה עולם טוב יותר. הם תמכו בתנועה לזכויות האזרח שקראה לשוויון בין שחורים ולבנים באמריקה, כעסו על רצח קנדי ומרטין לותר קינג, האזינו לשירי המחאה של בוב דילן וחבריו והשתתפו במחאות והפגנות נגד המלחמה בוייטנאם. ברצונם ליצור עולם טוב יותר ומשוחרר ממלחמות, שבו האהבה והפתיחות ינצחו, הם התלבשו ברישול, לא הסתפרו וראו במוסיקת הרוק את המרד במוסכמות של דור ההורים. בפסטיבל וודסטוק באה לידי ביטוי היכולת שלהם לחיות ביחד בעולם נקי מאלימות וכסף, אבל הוא גם היה נקודת השיא שאחריה הלכה התנועה והתמוססה.

תוכלו לקרוא עוד על ילדי הפרחים באאוריקה, בתגית "היפים".


הנה ילדי הפרחים, ההיפים של אז (עברית):

http://youtu.be/YNQ3lQFJwvs


פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, שבו זכו לשם "ילדי הפרחים":

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


על ילדי הפרחים והקול שלהם (עברית):

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?t=3m11s&end=5m40s


וכל הפרק על הקיץ של האהבה שלהם ב-1967 (עברית):

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0
The House of the Rising Sun
מהו הסיפור של בית השמש העולה?



אחד השירים האהובים על "ילדי הפרחים" של שנות ה-60 היה "בית השמש העולה" (The House of the Rising Sun). אין חובב גיטרה שלא פורט אותו בהתלהבות ליד איזו מדורה, בליווי החבר'ה ולמול ההיא שהוא מנסה להרשים...

אחרי שבוב דילן הקליט את השיר, שקצת "נעלם" בין להיטי הברזל שלו, הצליחה באופן מוזר דווקא להקה בריטית בשם "האנימלס" (The Animals) להפוך את שיר-העם האמריקאי הזה ללהיט פולק-רוק בינלאומי. הלהקה בחרה בו לפתוח את הופעת החימום הקצרה שנבחרה לעשות, לפני ההופעה של אגדת הרוקנרול והמייסד שלו, צ'אק ברי.

ההצלחה של השיר בביצוע "החיות" הייתה מסחררת.

"בית השמש העולה" הוא סיפור על מקום מפוקפק בשם זה, שנמצא בעיר ניו אורלינס. השיר הוא תמרור אזהרה מהסכנות שאורבות לצעירים וצעירות שמגיעים למקומות מסוג זה. לעתים הוא בית בושת מסוכן לנשים צעירות, כמו ששר בוב דילן בביצוע שלו ולפעמים זו מסבאה עמוסת מהמרים ושתיינים, שעל הגברברים להיזהר מהם, כמו ששרו "החיות" - המילים השתנו בהתאם למי שהשיר מכוון אליו באותו ביצוע, אבל הרעיון תמיד דומה - מי שכבר נפלו מזהירים בשיר אחרים להימנע מהטעות שהם עשו ולהגיע למקומות המפתים הללו, כי מובטח להם להפוך שם לקרבנות האומללים של אנשים רעים.

הסברה המקובלת לגבי מקור השיר, שהפך להימנון נוסף של דור "ילדי הפרחים", היא ששורשיו הם מהמאה ה-19. מקור הלחן הוא ככל הנראה בבלדה אנגלית מסורתית. נראה שהוא הוקלט לראשונה ב-1928, אך ההקלטה לא נמצאה. ההקלטה הישנה ביותר ששרדה שלו היא משנת 1934.

איש לא יודע בוודאות מהו מיקומו ואופיו האמיתי של "בית השמש העולה" המקורי. במהלך השנים הועלו השערות שונות לגבי המקום המיתולוגי הזה. למשל זו שמדברת על בית מלון בשם זה, שהתנהל תקופה קצרה בתחילת המאה ה-19 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס. השערה אחרת דברה על אולם ריקודים ואירוח בעיר באותה תקופה. אחרים הרחיקו עד לסברה של כלא נשים בשם זה והוזכרה גם מכלאת עבדים שחורים שיתכן ונתנה השראה לסיפור העצוב.

במהלך שנות השישים והשנים שאחריהן, זכה "בית השמש העולה" לעוד אינספור ביצועים נוספים, ביניהם של אמני הרוק הגדולים ביותר, כמו ג'וני קאש, נינה סימון, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, הסטונז ולהקת יו 2.

בזכותו הצליחה להקת "החיות" עצמה להפוך אחרי הביטלס ללהקה הבריטית השנייה שהגיעה לראש מצעד המכירות באמריקה. בכך היא ביססה את מה שלימים ייקרא "הפלישה הבריטית" - הצפת ארצות הברית בלהקות רוק מצליחות מבריטניה.


הנה להקת "החיות" מבצעת את The House of the Rising Sun (מתורגם):

https://youtu.be/4-43lLKaqBQ


"בית השמש העולה" בסגנון העממי של ימים שהיו:

https://youtu.be/yM4bYyC1HU0


בריאליטי שירה:

https://youtu.be/bYH_5Qxo77E


"רחוק רחוק מכאן" הגרסה העברית בביצוע אריק איינשטיין ובמילים של לאה נאור (עברית):

https://youtu.be/sPnh0uzw4UU


והסיפור המלא של השיר "בית השמש העולה":

https://youtu.be/ahnYw3KmX74?long=yes


ג'ואן באאז
כיצד הפכה ג'ואן באאז לכוהנת השלום של הפולק?



מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.

זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.

שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.

באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.


הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:

https://youtu.be/nM39QUiAsoM


ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:

https://youtu.be/7akuOFp-ET8


בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:

https://youtu.be/dJoWrLQWrEc


הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:

https://youtu.be/wze9r6JvXEY


ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:

https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
מה קרה בפסטיבל וודסטוק?



בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"

ואכן, פסטיבל וודסטוק, אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.

וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, התקיים למעשה בעיירה בית אל שנמצאת לא רחוק מהעיירה וודסטוק בה הוא תוכנן מלכתחילה.

זה היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". המיקום שנבחר היה בעיירה וודסטוק, מקום שזכה להפוך לאטרקטיבי בשל העובדה ש"קולו של הדור", הידוע בשמו בוב דילן, בחר להתגורר בו. צחוק הגורל, אגב, היה שדילן עצמו לא ישתתף לבסוף בפסטיבל שיתקיים קילומטרים ספורים מביתו.

מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. מה שהביא לנהירה לוודסטוק היה לא רק רשימת האמנים המרשימה, אלא גם כל המאבקים של חקלאים וכפריים באזור, שהתנגדו ליפים שפשטו על האזור וניסו למנוע אותו.

אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות הפרוצות על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי "ילדי הפרחים", כינוי שיידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.

המופלא בוודסטוק היו המשתתפים שבו. כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראו מבוגרים, אלא רק צעירים. בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב, ואז להמשיך בחייהם הרגילים.

וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות, מייצגי תרבות-הנגד ההיפית בארה"ב של שנות ה-60. יש הרואים בו נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור, השיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק.

בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו. ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו, בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות. וודסטוק נותר האבטיפוס של פסטיבלים מאז וייתן השראה ועידוד ליזמים להפיק פסטיבלים של מוסיקה בטבע.

אגב, בדיוק 30 שנה אחר-כך, בקיץ 1999, נערך פסטיבל וודסטוק נוסף. הפסטיבל הזה היה לאחד הפסטיבלים האלימים והמסוכנים שנערכו אי-פעם. אם בוודסטוק 69' ההורים שלהם קיימו פסטיבל שכולו שלום ואחווה, הפסטיבל של 99' היה אירוע מלא במקרי ונדליזם, אונס, אלימות והתפרעויות שכללו שריפה של במת הפסטיבל וציוד ההגברה. רק בנס הפסטיבל המושמץ הזה לא הסתיים באסון המוני ורב-נפגעים.


הנה סיפורו של פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


חומרים מצולמים מהפסטיבל הקסום והמיתולוגי הזה:

https://youtu.be/Wyx053CNMag


תיאור הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:

https://youtu.be/Vv98-4eOJbU


לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:

https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc


ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":

https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc


להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל, שוברת גיטרות:

https://youtu.be/fHTdrPL22-Y


שיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:

https://youtu.be/HKdsRWhyH30


והנה סרט תיעודי על ההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:

https://youtu.be/PQMIIdiStpc


המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, חתם את הפסטיבל בנגינת ההמנון האמריקאי בדיסטורשן סמלי:

https://youtu.be/TKAwPA14Ni4
מהם שירי מחאה ולמה צריכים לשיר אותם?



שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.

שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.

הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.

באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.

היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.

במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.

אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.

ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.

אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.

כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.

גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...

אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.

ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.

ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...

עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.


"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:

https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY


"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:

https://youtu.be/bckob0AyKCA


"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:

https://youtu.be/RZ2oXzrnti4


שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:

https://youtu.be/umlJJFVgYVI


When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):

https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg


ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":

https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
מהי תסמונת אספרגר?



תסמונת אספרגר היא לקות עצבית שנולדים איתה. לילדים שסובלים מאספרגר יש לפעמים יכולת ביטוי גבוהה מאד, אך מנגד יש להם קשיים ביחסים חברתיים, לעיתים הם עלולים להיות חסרי טקט ולומר דברים שלא מקובל לומר בחברה. קשה להם להזדהות ולגלות אמתפיה ורגישות לכאב של אחרים. רבים מהם לא בוכים כלל.

הם יכולים להתעניין מאד בנושאים מסוימים (בצורה שיכולה להיראות לאחרים מוגזמת) ולהתנהג בצורה חריגה. כך למשל, הם מסוגלים לא פעם לתופף על שולחן בלי הפסקה וכדומה.

כיום רואים באספרגר לקות שנמצאת בצד הקל של הרצף האוטיסטי. אנשים מצליחים רבים התמודדו עם אספרגר וחלקם הצליחו באופן מסוים בזכותו, כולל אלברט איינשטיין, מוצרט, אילון מאסק, ביל גייטס, צ'ארלס דארווין, אנדי וורהול, בוב דילן, הבמאי טים ברטון ומייקל ג'קסון.


כך מציג ילד עם אספרגר את עצמו (עברית):

http://youtu.be/K4sDdPADl_g


סטודנט לתקשורת עם אספרגר מסביר (עברית):

http://youtu.be/EqtBmNKHTK8


סימני האספרגר:

http://youtu.be/v-4C6FUS4lY


נערה עם אספרגר מספרת שאת הכל על יחסים וחברה צריך היה ללמד אותה:

http://youtu.be/qIAILIg1-rM


אילון מאסק - המהנדס הגאון שהעיד על האספרגר שלו (עברית):

https://youtu.be/9hDGvfKb9NA


מצליחנים בהיסטוריה שהיו על הרצף האוטיסטי:

https://youtu.be/CVP8l1SW-ng


וכתבת טלוויזיה על ילדי תסמונת אספרגר (עברית):

http://youtu.be/1VKF7csTIt8?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.