על בית המקדש השני, כפי ששופץ על ידי הורדוס, נאמר בתלמוד הבבלי: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".

ואכן, בית המקדש השני, שנבנה כמה מאות שנים לפני כן על ידי עולי בבל לאחר שיבת ציון, הורחב ושופץ מאד על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הבניין המפואר ששיפץ הורדוס נראה כך: בראש המקדש ניצב ההיכל ומסביבו חצרות העזרות, הנמוכות יותר ומוקפות החומה. לצד העזרות ניצבו האזורים הארגוניים של בית המקדש ומספר בתי מלאכה שעסקו בתחזוקה של המקדש. החצר החיצונית הייתה "עזרת הנשים". היא שימשה להתכנסויות תפילה וקריאה בתורה.

בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, נחרב בית המקדש בידי הרומאים, במהלך דיכוי המרד הגדול של היהודים כנגדם.


הנה בית המקדש, כפי שמשערים שבנה אותו הורדוס:

http://youtu.be/K3lhp9O44ZE


כך עבדו הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים:

http://youtu.be/E6oEn0JX9Mk


וסיפור בניית בית המקדש השני בידי הורדוס (עברית):

https://youtu.be/Nz_9k0UuIEY?long=yes

בית המקדש השני (Temple in Jerusalem) נבנה כמה מאות שנים לפני הספירה על ידי עולי בבל. זה היה לאחר ששבו מהגלות בבבל, מה שנקרא "שיבת ציון". בית המקדש הורחב ושופץ עוד יותר על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הוא היה לבניין מפואר ומרשים במיוחד.

אבל גורל בית המקדש בגירסת הפאר ההורדוסית לא היה טוב - בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, הוא נחרב בידי הרומאים. זה קרה במהלך כיבוש ירושלים על ידי הרומאים, במסגרת הדיכוי האכזרי של המרד הגדול של יהודה, כנגד השלטון הרומי.

חורבן בית המקדש היה סמל חשוב וקשה בנפילת יהודה למול האימפריה הרומית, אבל חלק קטן בכמות ההרס והאכזריות שהביאו הכוחות הרומיים לארץ במלחמה זו. לאחר דיכוי המרד הם בזזו את הארץ ולקחו את מרבית היהודים שנשארו בחיים לעבדים. רובם הוגלו לרומא ולמקומות אחרים באימפריה הרומית. גם ארון הקודש והמנורה נבזזו ולא נמצאו עד היום.


הנה סיפור הכיבוש של ירושלים על ידי צבאו של טיטוס וחורבן הבית השני (עברית):

https://youtu.be/jmVUTO6a5Ao


סרטון קצר שמתאר את חורבן בית שני:

http://youtu.be/Sbbv_WleRyo


העדות על הגליית היהודים וביזת המנורה שמופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא:

https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g


הפרק התיעודי שמספר על הורדוס, ישו, המרד והחורבן של בית המקדש (עברית):

https://youtu.be/AIdg74K8Cic?long=yes


סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):

https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes


וסרט ארוך שמציג את חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:

http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes

קדושתו של הכותל המערבי לעם היהודי היא אדירה. זהו השריד היחידי שנותר מבית המקדש בירושלים, לאחר שהחריבו טיטוס בשנת 68 לספירה. קדושתו של הכותל המערבי באה לו מקביעת חז"ל שאמרו שלאחר חורבן בית המקדש, השכינה לא תזוז לעולם מהכותל המערבי.

רבים רואים בכותל סמל לעם היהודי ואומרים שכמו שהכותל הצליח לשרוד את כל האויבים שניסו להחריבו, כך יעמוד העם היהודי וימשיך להתקיים גם לאחר שמרבית אויביו נעלמו וייעלמו מהעולם.

האגדה גם מספרת שכשנבנה הכותל המערבי חולקה העבודה בין הקבוצות השונות שביהודים. העניים הם שקיבלו לבנות את הכותל המערבי ומכיוון שלא היה בידיהם הממון לשכור פועלים, הם עמלו על בניית הכותל בעצמם. משהנחרב בית המקדש בידי האויב, ירדו לפי האגדה המלאכים ממרומים והגנו על הכותל מהרס, תוך שאמרו: "כותל זה הוא עבודתם של העניים ולעולם לא ייחרב."


הנה סרטון על ההיסטוריה של הכותל המערבי בירושלים (עברית):

http://youtu.be/MxevjNxgWZw?t=5s



קצת מאווירת הכותל המערבי בירושלים:

http://youtu.be/WQIEs9-vej4?t=41s


והאופן שבו משמרים את אבני הכותל:

http://youtu.be/UHWIIV67meY

אבני החושן (Avney HaHoshen) הן 12 אבני חן שלפי המסורת שובצו באפודו של הכהן הגדול (ספר שמות, פרק לט, פסוקים י'-יד') בבית המקדש. לאורך השנים ייחסו להן מגוון סגולות.

בימי המקרא עלה העם לבית המקדש, ששכן בהר הבית בירושלים. בבית המקדש נמצאה קדושת האל, קדושת ה' ובו פעלו הכוהנים והלוויים שעזרו להם בעבודת הקודש.

החשוב מבין הכוהנים היה הכהן הגדול. החושן, או בשמו המלא חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול, שעימם שירת בבית המקדש.

אבני החושן הן 12 אבנים יקרות מסוגים שונים ששובצו בחוֹשֶׁן והונחו על חזהו של הכהן הגדול. כל אבן סימלה את אחד מ-12 השבטים.

אבני החושן שבשורה העליונה: אודם (רובי), נופך (גארנט), לשם (אופל), תרשיש (אקוומארין). בשורה השנייה: פטדה (טופז), ספיר (ספיר), שבו (אגת), שוהם (אוניקס). בשורה השלישית: ברקת (אמרלד), יהלום (יהלום), אחלמה (אמטיסט), ישפה (ג'ספר).

בספר שמות הן תוארו בטורים:
"וימלאו-בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד והטור השני נפך ספיר ויהלום והטור השלישי לשם שבו ואחלמה והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב במלאתם. והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשר על שמותם. פתוחי חתם איש על שמו לשני עשר שבט"


הנה אבני החושן של הכוהן הגדול (עברית):

https://youtu.be/mDuR5bVDXIA


הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים (עברית):

http://youtu.be/E6oEn0JX9Mk


יש העושים היום כדי לחדש את ייצור בגדי הכוהנים (עברית):

https://youtu.be/vTabSK9hDo4


והכהן הגדול בגרסת הסאטירה של "היהודים באים" (עברית):

https://youtu.be/jV55nzdJMs0

סיפורו של יוסף בן מתתיהו הוא אחד הסיפורים המדהימים של ההיסטוריה היהודית, כשלא פחות מדהים הוא שזהו סיפורו של היסטוריון, מההיסטוריונים הידועים בעולם ומגדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה.

אתם אולי מכירים אותו בשם יוספוס פלביוס, היסטוריון רומי נודע. אבל מי שנולד בתור יוסף בן מתתיהו היהודי, היה בכלל לוחם יהודי חשוב.

ולא סתם חשוב. למעשה יוסף היה מפקד הגליל במרד הגדול נגד הרומאים. עם נפילת העיר היהודית יודפת לידי הרומאים, הורגים החיילים הרומים את תושביה, ללא רחמים.

באותה עת מסתתרים במערה סמוכה לעיר 40 מורדים ויוסף בן מתתיהו בראשם. עם השנים הוא יכתוב בספרו על המרד הגדול שבשלב מסוים הם ערכו הגרלה והוא ולוחם נוסף זכו להיות האחרונים, מי שיהרגו את עצמם, אחרי שכל המורדים האחרים יתאבדו. השניים שינו את התכנית ולא מסרו את גורלם בידי האל, אלא הסגירו את עצמם לידי המפקד הרומי, אספסיאנוס.

יש פה דילמה גדולה? - האם במה שעשה יוסף בן מתתיהו ניתן לראות מעשה לגיטימי של מי שלא נותרה לו ברירה אחרת והעדיף את ההישרדות האישית, או שנטישתו את המערכה, שהוא עצמו היה למעשה המפקד האזורי בה, משמעותה בגידה בעמו ובחבריו למרד, או אם תרצו - באחיו לנשק?

כי שוב ושוב חוזרות מוראות המצור הרומי על ערים כמו יודפת, גמלא, ירושלים ודומיהן ושבים הרגעים הדרמטיים, בהם ניצבים תושבי הערים או המצודות הנכבשות בצומת של החלטה: להילחם ולמות בידי החיילים הרומים, להיכנע ולהפוך לעבדיהם או להתאבד ולמות על קידוש השם ולא לוותר על צור ישראל.

כך או כך, לאחר שהסגיר את עצמו לרומאים, פלביוס לא רק יציל את חייו אלא אף יהפוך להיסטוריון יהודי בחצרו של הקיסר הרומי. הוא עתיד להפוך לסופר נאמן, שמתעד את תולדות הקיסרות הרומית לאורך כל חייו, על אף שהוא יחיה ברומא כיהודי וכיהודי גם ימות.

ואכן, מקובל ביהדות לראות ביוספוס פלוויוס בוגד. למעשה, הוא הפך מיהודי לאזרח רומי. הוא יחזק בכתביו את המסר הקבוע - רומי היא שליטת העולם ועל כל אדם להחליט - או שיקבל עליו את מרותה של רומי ושליטתה או שיתאבד או ימות בחרב.

כך מתאר יוספוס התאבדויות של אלפי אנשים בגמלא, במצדה ובאופן מסוים גם בירושלים. יש היסטוריונים שחלוקים על התיאורים הללו ורואים בהם סילוף של העובדות, שנועד לצרכים רומיים. הם אומרים שההתאבדות ההמונית היא לא טקטיקה יהודית. אולי הקנאים של מצדה נהגו כך אבל לא במקומות כמו גמלא, למשל.

ועדיין, כתביו של יוסף בן מתתיהו שהיה ליוספוס פלביוס הם חשובים במיוחד. הם מספקים ידע משמעותי מאין כמותו על ההיסטוריה של בית שני, על התקופה של אספסיאנוס וטיטוס בנו, קיסרי האימפריה הגדולה של רומי ועל ההיסטוריה של המזרח.


הנה סיפורו של הגיבור והמפקד היהודי שהיה להיסטוריון רומי ואולי בוגד (עברית):

https://youtu.be/IBf315NOdXM


בחיוך - כשלא מאמינים לו שהוא חי (עברית):

https://youtu.be/oyeFX2JJids


וסרט על חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:

http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes

על היהודים נאסר מאז ומתמיד ליצור חפצים שדומים לכלי הקודש של בית המקדש. לכן הם נהגו לשנות אותם ולהשתמש בחפצים שנעשו בהם שינויים, ביחס לתשמישי הקדושה מבית המקדש.

על כך נכתב למשל בתלמוד בבלי, ראש השנה כד ע"ב, ש"לא יעשה אדם מנורה כנגד מנורה אבל הוא עושה של חמישה, של שישה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה".

ואכן, החנוכיה דומה למנורת שבעת הקנים בצורתה, אך מספר הקנים שונה ל-9. זאת לזכר נס 8 הימים של פך השמן שהאיר את בית המקדש ולצד השמינייה הזו גם השמש, שבעזרתו מדליקים את שמונת נרות החנוכה.

כך נמנעה הזהות למנורת שבעת הקנים, על אף שהדמיון נשמר בכל זאת. במילים אחרות, תודות למעט "יצירתיות יהודית", הצליחו כך לקשור בין נס החנוכה לקדושת בית המקדש, מבלי להפר את האיסור היהודי.

ואגב, באנגלית קוראים לחנוכיה "מנורה"...


הנה סיפור המנורה והחנוכיה (עברית):

https://youtu.be/4b6FLm8HGxE


כך מדליקים היהודים את החנוכיה, מנורת החנוכה:

http://youtu.be/hvFN1-YDYBg


והדרכה להדלקת המנורה של חנוכה, היא החנוכיה:

http://youtu.be/ZAj3lPdnLbA

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, כמו המנורה שהיתה בבית המקדש. משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". בתחרות עיצוב סמל למדינה, זכה העיצוב של סמל שעוצב על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר.

עיצוב המנורה דומה לעיצוב המנורה המופיע בתבליט שער טיטוס שנמצא ברומא. בשער טיטוס מתוארים העבדים היהודים המגיעים לרומא אחרי ניצחון הרומאים על יהודה וחורבן בית המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה. חברי הוועדה הבוחרת העדיפו את עיצוב המנורה הרומי כיוון שראו סמליות בכך שהמנורה "שבה הביתה לירושלים".

ענפי הזית בצידי המנורה נועד לסמל את השלום ומהמשפט שהופיע בעיצוב המקורי של האחים, "שלום על ישראל", נשאר השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה.


הנה סיפור המנורה (עברית):

https://youtu.be/4b6FLm8HGxE


הסיפור המופלא של המנורה שמול משכן הכנסת בירושלים (עברית):

https://youtu.be/9wUxzBSHveA


וסרטון משעשע שמתאר את סמל המנורה (עברית):

http://youtu.be/wt1r0fIFTX0

אבן האֹדֶם או כפי שהיא מוכנה בלועזית, רוּבִּי, היא אבן חן אדומה ויקרה מאד. כמו הברקת והפנינה, גם האודם נחשבה אבן יקרה ונדירה. בעולם העתיק התהדרו בה שליטים רבים והיא שימשה כסמל לעושר ולעוצמה של מלכים ומנהיגים.

אבן האודם אינה נוצצת כמו יהלום, אך היא יכולה להיות כה יפה, עד שבעבר היו שהאמינו שהזוהר שבתוך אבני האודם היפות הוא להבת אש שבוערת בתוכהּ. היו שהאמינו שהאודם תביא מזל לבניינים שמתחת ליסודות שלהם היא הונחה ותרבויות אחרות הצמידו אותה לחתכים, כדי שתזרים לדם הפצוע אומץ ובריאות.

יש חוקרים המעריכים שאבן האודם שאנו מכירים כיום היא אותה אבן האודם ששובצה באבני החושן של הכהן הגדול. הסיפור המלא מסופר בתנ"ך, בספר שמות ל"ט. יש כמובן שחולקים על כך וטוענים שהאודם המקראית היא אחת מאבני חן ומינרלים אחרים ושבלתי אפשרי שאבן האודם הייתה מוכרת כבר אז ליהודים.


הנה סרטון שמציג את אבני האודם האדומות:

http://youtu.be/ObdgWYKlnms?t=9s


ואבני אודם שנמכרות בבנגקוק:

http://youtu.be/SuHQpluNCPc?t=12s

שער טיטוס (Arch of Titus) הוא שער שנבנה על ידי הקיסר דומיטיאנוס, שהקדיש אותו כשער ניצחון לאחיו טיטוס, לכבוד ניצחונו על היהודים והדיכוי של המרד הגדול בארץ ישראל, בשנת 70 לספירה. כשהחריב טיטוס את בית המקדש בירושלים, הוא הגלה עשרות אלפי יהודים לרומא כשבויים ועבדים.

שער טיטוס, שנבנה כשער ניצחון ומפאר את ניצחונו של טיטוס, מציג בין השאר גם תבליטים המספרים את סיפור הניצחון הרומאי. בין השאר יש בו תבליט שבו מתוארת ביזת ירושלים, לאחר חורבן בית המקדש השני וכיבוש ירושלים על ידי הרומאים. אם למישהו יש ספק, אז על השער מופיעה בלטינית עתיקה הכתובת: "פרטים משער טיטוס שמתארים את הביזה והשלל מירושלים".

אבל המיוחד באמת בשער טיטוס הוא בכך שהוא הרמז הרומאי היחידי שמעיד על גורלה של מנורת המקדש היהודי שנבזזה מבית המקדש על ידי הרומאים. בתבליט מופיעים שבויים יהודים, המובלים כפופים לרומא, כשהם נושאים את מנורת המקדש, את מזבח הזהב ואף כלי נגינה - הכל מבית המקדש שבירושלים.

במשך אלפי שנים הוזנח שער טיטוס, הלך והתפורר. במשך מאות שנים לא עברו יהודי רומא מתחת לשער הזה, שריד לחרפת הגלות והחורבן היהודי. רק במחצית הראשונה של המאה ה-20, בעידן הפשיסטי של איטליה, הורה הדיקטטור האיטלקי מוסוליני לשפץ אותו. כמי ראה בשער הניצחון של טיטוס חלק מגדולת העם האיטלקי ותהילת האימפריה הרומית שקדמה לו, הוא רצה שהשער יפאר את רומא הפשיסטית ויקרין עליה מתהילת העבר.

עם קום מדינת ישראל, החליט הרב הראשי לישראל דאז, על אימוץ המנורה משער טיטוס כסמל המדינה וסמל לאומי לכל עם ישראל. ברבות השנים הועלתה ביקורת רבה לגבי ההחלטה. חוקרים רבים גרסו שאמנם יש למנורה שבציור שבעה קנים ובסיסה מזכיר את המדרגות, שעל פי האמונה היהודית נהג הכהן הגדול לעלות עליהן בדרך להדלקת הנרות.

אבל מנגד, הם גורסים, במנורה שבתבליט הרומי מופיעים פרטים בעייתיים שלא ייתכן שהם יהודיים. זה מתחיל מהבסיס המתומן של המנורה, ככל הנראה מעשה ידיו ודמיונו של אמן רומי או יווני. הסיבה - העיצוב אינו מזכיר את סגנון המנורה כפי שהוכר בהלכה היהודית. עוד מקור לביקורת על האותנטיות של ציור המנורה שבתבליט הם עיטורי בעלי החיים שמופיעים עליה.

לא יתכן, אומרים החוקרים, שבעלי חיים כמו אריות, דרקונים ובעלי חיים ימיים, שמובלטים על בסיס המנורה, הם ממקור יהודי. על פי ההלכה היהודית, ציורים שכאלה הם בחזקת עבודה זרה, שמקומה על מנורת בית המקדש אינו סביר מכל טעם שהוא.


הנה סיפורם של שער טיטוס והמנורה שעליו (עברית):

https://youtu.be/UTKXT1GIa1c


על התבליט המפורסם של גלות היהודים (עברית):

https://youtu.be/JGGz5dtbGQY


השער מקרוב:

https://youtu.be/SSuPczrQV38


ובאנגלית על הצד היהודי של שער טיטוס:

https://youtu.be/LOGWUJpWNSg

שָׁלשׁ רְגָלִים, או שלושת הרגלים, הם החגים סוכות, פסח ושבועות. בשלושת החגים הללו נהגו בני ישראל לעלות לרגל לבית המקדש שבירושלים, כמו שציוותה התורה.

חגים אלה הם חגים מקראיים, כלומר מקורם בספרי המקרא והם החגים היהודיים הוותיקים ביותר, לעומת חגים שנקבעו הרבה אחריהם, על ידי חז"ל, וחגים שנוספו בהמשך השנים.

כמובן שהעולים לרגל נהגו לעלות לבית המקדש, כשעוד עמד על תילו. אז הייתה חובה על כל עולי הרגל להקריב קורבנות ולתת שלמי חגיגה ושלמי שמחה בבית המקדש, או במילים פשוטות לתרום כסף או תבואה.

שלמי החגיגה והשמחה נבעו מהמצוות הנוספות שהיו לרגלים - המצווה לחגוג את החגים הללו והמצווה לשמוח בהם.

אגב, בעברית נכונה ניתן לומר גם שלוש רגלים וגם שלושה רגלים.


הנה סרטון על שלושת הרגלים בעבר ושחזור מודרני:

http://youtu.be/rtqcCtpY9cA