למה שמשו אבני החושן של בית המקדש?

אבני החושן (Avney HaHoshen) הן 12 אבני חן שלפי המסורת שובצו באפודו של הכהן הגדול (ספר שמות, פרק לט, פסוקים י'-יד') בבית המקדש. לאורך השנים ייחסו להן מגוון סגולות.

בימי המקרא עלה העם לבית המקדש, ששכן בהר הבית בירושלים. בבית המקדש נמצאה קדושת האל, קדושת ה' ובו פעלו הכוהנים והלוויים שעזרו להם בעבודת הקודש.

החשוב מבין הכוהנים היה הכהן הגדול. החושן, או בשמו המלא חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול, שעימם שירת בבית המקדש.

אבני החושן הן 12 אבנים יקרות מסוגים שונים ששובצו בחוֹשֶׁן והונחו על חזהו של הכהן הגדול. כל אבן סימלה את אחד מ-12 השבטים.

אבני החושן שבשורה העליונה: אודם (רובי), נופך (גארנט), לשם (אופל), תרשיש (אקוומארין). בשורה השנייה: פטדה (טופז), ספיר (ספיר), שבו (אגת), שוהם (אוניקס). בשורה השלישית: ברקת (אמרלד), יהלום (יהלום), אחלמה (אמטיסט), ישפה (ג'ספר).

בספר שמות הן תוארו בטורים:
"וימלאו-בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד והטור השני נפך ספיר ויהלום והטור השלישי לשם שבו ואחלמה והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב במלאתם. והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשר על שמותם. פתוחי חתם איש על שמו לשני עשר שבט"

הנה אבני החושן של הכוהן הגדול (עברית):

הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים (עברית):

יש העושים היום כדי לחדש את ייצור בגדי הכוהנים (עברית):

והכהן הגדול בגרסת הסאטירה של "היהודים באים" (עברית):