שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהו הגאוצ'ו, אמיגו?
שמעתם על הקאובוי'ס של ארצות הברית, אותם בוקרים שליוו את עדרי הבקר למרעה והפכו לחלק מהתרבות האמריקאית? - הגאוצ'ו (Gaucho) הוא האח הדרום אמריקני של הקאובוי - איש הסְפר, רכוב על סוסו כשהוא עוטה פונצ'ו וחמוש בסכין ארוכה. מרבית הגאוצ'וס חיים בערבות הפמפאס, האזור החקלאי המצוי במרכז ארגנטינה ונחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בה. הם נוהגים את הבקר בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר.
הגאוצ'וס היו בוקרים קשוחים וחרוצים שנהגו את עדרי הענק למרעה ופיתחו יכולת ותכונות שאפשרו להם להפוך לגיבורים של אמריקה הדרומית. היכולת הגבוהה שאפשרה להם לנהוג את העדרים הענפים במרחבי הערבות העצומות של הפמפאס, היא שהקנתה להם עם השנים יוקרה עצומה, אך לא תמיד הם היו מכובדים.
במקור נחשב לגאוצ'ו אדם מעניי ארגנטינה. בהדרגה הפך "גאוצ'ו" מילה נרדפת ליתום, נווד וערירי. תדמיתם של הגאוצ'וס השתפרה רק במלחמת העצמאות של ארגנטינה, כשהתפרסמו באומץ ליבם בקרב. מעתה החלו לראות בהם אנשי אדמה חופשיים ואפילו נערצים. הם זכו להילה רומנטית של בוקרים קשוחים, שורדי טבע חסרי-מעצורים ואמיצים. תכונות אלה הפכו את דמות הגאוצ'ו לחלק מסמליהן הלאומיים של ארגנטינה ואורוגוואי.
בניגוד לקאובוי'ס שנעלמו כבר מזמן, הגאוצ'וס של ארגנטינה קיימים עד היום והם אולי השריד האחרון לבוקרים של פעם. עדיין חיים בארגנטינה כ-150 אלף גאוצ'וס. בעבר הם התפרנסו מציד בקר וסחר בעורות. היום רבים מהם חיים בטבע ולא מעט מהם אומרים שלא היו חיים בשום מקום אחר או מסכימים להחליף את עבודתם בעבודה אחרת. הם עדיין מתעקשים לישון על האדמה ולצלות את מזונם בשיפוד על אש המדורה.
הנה הגאוצ'וס - הקאובוי'ס של ארגנטינה:
https://youtu.be/l7KovwMiHJ4
העבודה שלו:
https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0
הגאוצ'וס הישראליים:
https://youtu.be/ID36e7E_W58
והגאוצ'וס בעבודה:
https://youtu.be/3T2uFRsH-X0
מהם עדרי הבאפלו?
הורינו הכירו אותם בארץ בתור ג'אמוסים, אבל התאו, באנגלית בופלו או באפלו (Buffalo), היא בהמת בקר חזקה וגדולה, שהייתה נפוצה בעבר בצפון ארץ-ישראל ובסוריה. התאו נכחד מזמן בארץ ישראל וכיום הוא הולך ונכחד גם ביבשת אמריקה.
לבופלו קרניים חזקות ופרווה דקה בגווני חום-שחור. עדרי הג'אמוסים, שעד ראשית ימי ההתיישבות הציונית היו חלק בלתי נפרד מנוף הביצות של ארץ-ישראל הלכו ונעלמו בהדרגה. זה קרה במקביל לייבוש הביצות בארץ. בהודו התאו נפוץ מאד והודים רבים שותים את חלב הבופלו במקום חלב פרה.
הג'מוס, שמו הערבי של התאו ההודי, אסייתי, הוא אמנם סוג של בופלו, אך הוא איננו בעל החיים שהוזכר במקרא בתור "תאו". התאו המקראי היה ככל הנראה שור בר. למעשה הג'אמוס של אזורנו היה מין של בקר ששימש את ערביי האזור בעיקר כבהמת עבודה מבוייתת. בדרך כלל השתמשו בג'מוסים כבהמה משא ששימשו לנשיאת משאות ולחרישה בשדות.
מקור השם "תאו" הוא מהתנ"ך בעוד "ג'אמוס" בא מערבית.
הנה עדר קטנטן של בופלו בהודו:
https://youtu.be/AbVbVKA-KXE
שני זכרים של תאו אסייתי נאבקים על ההנהגה:
https://youtu.be/MAjF5FWPidY
בופאלו בוגר בתאילנד:
https://youtu.be/xUpBqK6GYk8
הבופלו וצאצאיהם:
https://youtu.be/i5IyS-MBzpk
גם למלך החיות האריה, לא כדאי לתקוף אותם:
https://youtu.be/LU8DDYz68kM
מה יש בערבות הפמפאס של ארגנטינה?
פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.
מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.
הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.
בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .
הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.
בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.
דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".
הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".
הנה ערבות הפמפאס:
https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4
והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:
https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0
מי היו הקאובוי'ס באמריקה?
כשההורים היו קטנים, הם קראו להם 'קאובוים' ונהגו להתחפש להם בפורים.. עם מכנסי ג'ינס וחולצות משובצות, מגבעות אופייניות, שוט לעדרי הבקר ואקדח תקוע בנדן שבחגורה - המראה היה מושלם ודי דומה לקאובוי האמיתי של אמריקה. אבל מי היו הקאובוי'ס באמת?
הקאובוי'ס באמריקה היו בוקרים שליוו את עדרי הבקר אל שטחי המרעה הגדולים שבמרחבי הערבות העצומים. הם פיתחו יכולות מרשימות ברכיבה על סוסים ובטיפול בעדרי הבקר הגדולים. הקאובוי היה אחראי על הבקר והסוסים בחוות הבקר הגדולות של טקסס ומונטנה ובמסעות בשטחי המרעה הנרחבים של צפון אמריקה.
חיי הבוקרים בטקסס שלהבו את הדימיון. הם היו קשוחים, מנוסים וגברים שלא חיפשו תנאים מפנקים. מהם נבראו אגדות ומיתוסים רבים של המערב הפרוע. חלק מהם הפכו לאגדה.
למעשה, הקאובוי'ס קיימים עד היום באמריקה, אם כי נראה שבעידן האינטרנט והחלל, כשהמערבונים כבר מזמן אינם פופולאריים, הם קצת נעלמו בערבות המדבר.
כך מובילים הקאובוי'ס את העדרים:
https://youtu.be/UW2HMRaDlrc
הנה הקאובוי'ס של פעם:
https://youtu.be/btS1FZAFfwY
ושל היום:
https://youtu.be/nT-xVkRTXKY
בקר
שמעתם על הקאובוי'ס של ארצות הברית, אותם בוקרים שליוו את עדרי הבקר למרעה והפכו לחלק מהתרבות האמריקאית? - הגאוצ'ו (Gaucho) הוא האח הדרום אמריקני של הקאובוי - איש הסְפר, רכוב על סוסו כשהוא עוטה פונצ'ו וחמוש בסכין ארוכה. מרבית הגאוצ'וס חיים בערבות הפמפאס, האזור החקלאי המצוי במרכז ארגנטינה ונחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בה. הם נוהגים את הבקר בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר.
הגאוצ'וס היו בוקרים קשוחים וחרוצים שנהגו את עדרי הענק למרעה ופיתחו יכולת ותכונות שאפשרו להם להפוך לגיבורים של אמריקה הדרומית. היכולת הגבוהה שאפשרה להם לנהוג את העדרים הענפים במרחבי הערבות העצומות של הפמפאס, היא שהקנתה להם עם השנים יוקרה עצומה, אך לא תמיד הם היו מכובדים.
במקור נחשב לגאוצ'ו אדם מעניי ארגנטינה. בהדרגה הפך "גאוצ'ו" מילה נרדפת ליתום, נווד וערירי. תדמיתם של הגאוצ'וס השתפרה רק במלחמת העצמאות של ארגנטינה, כשהתפרסמו באומץ ליבם בקרב. מעתה החלו לראות בהם אנשי אדמה חופשיים ואפילו נערצים. הם זכו להילה רומנטית של בוקרים קשוחים, שורדי טבע חסרי-מעצורים ואמיצים. תכונות אלה הפכו את דמות הגאוצ'ו לחלק מסמליהן הלאומיים של ארגנטינה ואורוגוואי.
בניגוד לקאובוי'ס שנעלמו כבר מזמן, הגאוצ'וס של ארגנטינה קיימים עד היום והם אולי השריד האחרון לבוקרים של פעם. עדיין חיים בארגנטינה כ-150 אלף גאוצ'וס. בעבר הם התפרנסו מציד בקר וסחר בעורות. היום רבים מהם חיים בטבע ולא מעט מהם אומרים שלא היו חיים בשום מקום אחר או מסכימים להחליף את עבודתם בעבודה אחרת. הם עדיין מתעקשים לישון על האדמה ולצלות את מזונם בשיפוד על אש המדורה.
הנה הגאוצ'וס - הקאובוי'ס של ארגנטינה:
https://youtu.be/l7KovwMiHJ4
העבודה שלו:
https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0
הגאוצ'וס הישראליים:
https://youtu.be/ID36e7E_W58
והגאוצ'וס בעבודה:
https://youtu.be/3T2uFRsH-X0
הורינו הכירו אותם בארץ בתור ג'אמוסים, אבל התאו, באנגלית בופלו או באפלו (Buffalo), היא בהמת בקר חזקה וגדולה, שהייתה נפוצה בעבר בצפון ארץ-ישראל ובסוריה. התאו נכחד מזמן בארץ ישראל וכיום הוא הולך ונכחד גם ביבשת אמריקה.
לבופלו קרניים חזקות ופרווה דקה בגווני חום-שחור. עדרי הג'אמוסים, שעד ראשית ימי ההתיישבות הציונית היו חלק בלתי נפרד מנוף הביצות של ארץ-ישראל הלכו ונעלמו בהדרגה. זה קרה במקביל לייבוש הביצות בארץ. בהודו התאו נפוץ מאד והודים רבים שותים את חלב הבופלו במקום חלב פרה.
הג'מוס, שמו הערבי של התאו ההודי, אסייתי, הוא אמנם סוג של בופלו, אך הוא איננו בעל החיים שהוזכר במקרא בתור "תאו". התאו המקראי היה ככל הנראה שור בר. למעשה הג'אמוס של אזורנו היה מין של בקר ששימש את ערביי האזור בעיקר כבהמת עבודה מבוייתת. בדרך כלל השתמשו בג'מוסים כבהמה משא ששימשו לנשיאת משאות ולחרישה בשדות.
מקור השם "תאו" הוא מהתנ"ך בעוד "ג'אמוס" בא מערבית.
הנה עדר קטנטן של בופלו בהודו:
https://youtu.be/AbVbVKA-KXE
שני זכרים של תאו אסייתי נאבקים על ההנהגה:
https://youtu.be/MAjF5FWPidY
בופאלו בוגר בתאילנד:
https://youtu.be/xUpBqK6GYk8
הבופלו וצאצאיהם:
https://youtu.be/i5IyS-MBzpk
גם למלך החיות האריה, לא כדאי לתקוף אותם:
https://youtu.be/LU8DDYz68kM
פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.
מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.
הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.
בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .
הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.
בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.
דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".
הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".
הנה ערבות הפמפאס:
https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4
והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:
https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0
כשההורים היו קטנים, הם קראו להם 'קאובוים' ונהגו להתחפש להם בפורים.. עם מכנסי ג'ינס וחולצות משובצות, מגבעות אופייניות, שוט לעדרי הבקר ואקדח תקוע בנדן שבחגורה - המראה היה מושלם ודי דומה לקאובוי האמיתי של אמריקה. אבל מי היו הקאובוי'ס באמת?
הקאובוי'ס באמריקה היו בוקרים שליוו את עדרי הבקר אל שטחי המרעה הגדולים שבמרחבי הערבות העצומים. הם פיתחו יכולות מרשימות ברכיבה על סוסים ובטיפול בעדרי הבקר הגדולים. הקאובוי היה אחראי על הבקר והסוסים בחוות הבקר הגדולות של טקסס ומונטנה ובמסעות בשטחי המרעה הנרחבים של צפון אמריקה.
חיי הבוקרים בטקסס שלהבו את הדימיון. הם היו קשוחים, מנוסים וגברים שלא חיפשו תנאים מפנקים. מהם נבראו אגדות ומיתוסים רבים של המערב הפרוע. חלק מהם הפכו לאגדה.
למעשה, הקאובוי'ס קיימים עד היום באמריקה, אם כי נראה שבעידן האינטרנט והחלל, כשהמערבונים כבר מזמן אינם פופולאריים, הם קצת נעלמו בערבות המדבר.
כך מובילים הקאובוי'ס את העדרים:
https://youtu.be/UW2HMRaDlrc
הנה הקאובוי'ס של פעם:
https://youtu.be/btS1FZAFfwY
ושל היום:
https://youtu.be/nT-xVkRTXKY
