שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה נועדה ברית המילה?
בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.
על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.
לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.
מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.
בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".
אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".
הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.
אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.
הנה ברית המילה היהודית (עברית):
https://youtu.be/gpIHCqV3gHE
כך מסבירים בעולם את המנהג של ברית המילה (מתורגם):
https://youtu.be/jNaBl3dBg1o
יש המתנגדים לברית המילה (עברית):
https://youtu.be/fWNZky9hkrI
היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:
https://youtu.be/Zw-124t993c
מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):
https://youtu.be/SSsf6X_e1yE
או על זה שצריך לחתוך (עברית):
https://youtu.be/80YGRoWPmuU
ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):
https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes
איך השתמש האדם הקדמון באבן צור?
אבן הצור (Flint או Flintstone) הוא סלע קשה ובעל מראה זגוגי שבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה. בנוי מקריפטוקריסטלים, גבישים זעירים ונסתרים, זהו אחד מאבני היסוד של הציוויליזציה האנושית, אף שכמובן איש לא המציא אותה וכל היווצרותה היא טבעית.
נראה שלפני כ-2.6 מיליון שנה, בני האדם הקדמונים גילו שכשמכים בזווית נכונה באבן זו, שהיא סוג של סיליקה מיקרו-גבישית (Microcrystalline Silica), היא נשברת לצורה חדה ומדויקת.
הטכניקה הבסיסית נקראת עיבוד אבן על ידי הקשה, בה מכים באבן קשה על גרעין הצור כדי לנתק ממנו פתיתים חדים. מה שמייחד את הצור הוא שהשבר שלו קונקואידי (Conchoidal Fracture), כלומר הוא נשבר בעקומות חלקות וצפויות, מה שמאפשר ליצור להבים חדים כתער.
#שימושים
מכאן מצאו הקדמונים מגוון שימושים לכלי הצור. הם שימשו לשחיטה, לעיבוד בשר, לעיבוד עורות לבגדים, חיתוך צמחייה, גילוף עץ ועצם.
המסורת הטכנולוגית של עיבוד הצור התפתחה לאורך מיליוני שנים. התרבות האשלית פיתחה את הגרזן היד הדו-צדדי לפני כ-1.76 מיליון שנה, כלי רב-שימושי שנחשב ה"אולר השוויצרי" של תקופת האבן.
בשלב מאוחר יותר, לפני כ-300 אלף שנה לפחות, גילו בני האדם שניצוצות הנוצרות מנקישת צור בפיריט (Pyrite) מציתים חומרים דליקים. כך השתמשו באבני צור וחלמיש בתור "אבן אש" שבעזרת חיכוך נוצרים ממנה גיצים. כך ניתן היה להדליק אש באמצעות חיכוך שתי אבני צור, מה שיהפוך את אבן הצור לכלי הדלקת אש המרכזי של האדם הקדמון.
באבן צור נהגו היהודים בימי קדם להשתמש לצורך ברית המילה.
מה שמדהים הוא שארכיאולוגים מצאו אתרים שבהם אדם קדמון טרח לשאת גרזני יד מרחק של מאות קילומטרים מנקודת ייצורם, מה שמרמז שכלי הצור המשובחים היו בעלי ערך חברתי וכלכלי, אולי אפילו שימשו כמתנות או כאמצעי מסחר.
עם כניסת עידן המתכות, לפני כ-5,000 שנה, נסוג הצור לשוליים, אך לא נעלם לגמרי. עד המאה ה-19 עוד השתמשו בו ברובי חובטי-צור (Flintlock Rifles), עדות לכך שמה שאדם קדמון מצא לפני מיליוני שנים המשיך לשרת את האנושות עד לעידן המודרני.
מעניין שחוקרים ומנתחים מודרניים בדקו להבי צור עתיקים תחת מיקרוסקופ ומצאו שחדותם עולה על חדות של להבי מנתחים מפלדה מודרנית. בדיוק משום כך נעשה בשנות ה-80, בחלק מבתי חולים בארצות הברית, ניסוי מוגבל לניתוחים עדינים בשימוש עם סכיני צור.
הנה אדם שמייצר כלי צור (בעברית):
https://youtu.be/nz5wv16C_mk
עיבוד אבן צור ליצירת סכינים או ראשי חיצים:
http://youtu.be/GVxGde2cymA
מהו טקס מעבר?
בכל תרבות, בכל יבשת, בכל תקופה היסטורית, בני אדם הרגישו צורך עמוק לסמן את הרגעים שבהם מישהו חוצה סף. הילד שהופך לאיש, הבחור שהופך ללוחם, האישה שנכנסת לאימהות.
לכך נועד טקס המעבר (Rite of passage). זהו אירוע טקסי המסמן את המעבר של אדם משלב אחד בחייו לשלב אחר.
דוגמאות נוספות לטקסי מעבר בחיים כוללות את טקסי סיום הלימודים, התפתחות דתית והכי מוכרים הם טקסי ההתבגרות. יש גם טקסים המציינים מעבר ממעמד חברתי אחד לאחר, אחרים מציינים מעבר ממעמד של רווק למעמד של נשוי, או מכזה של אדם פרטי למעמד של איש ציבור.
טקסי מעבר נחשבים משמעותיים מבחינה חברתית, מכיוון שהם מחזקים ערכים ומסורות חברתיות, תוך הנחיית אנשים והובלה שלהם דרך שינויים משמעותיים בחייהם.
גם המשמעות התרבותית או הרוחנית של אירועים כאלה היא רבה והם ומסייעים לאדם להתקדם, למלא תפקידים חברתיים ולזכות במינויים חדשים במעלה הקריירה והחברה.
ראו טקסי מעבר בעולם בתגית "טקסי מעבר".
#הצד האנתרופולוגי
הנקודות של טקסי המעבר אינן רק ביולוגיות, הן חברתיות, רגשיות, רוחניות. האנתרופולוג וחוקר הפולקלור ארנולד ואן ז'נפ (Arnold van Gennep), שפעל בצרפת, היה הראשון שניסח זאת ב-1909 בספרו "טקסי המעבר" (Les Rites de Passage).
בספרו הוא מסביר שכל מעבר מורכב מ-3 שלבים. הפרידה מהמצב הישן, תקופת סף שבה האדם אינו כאן ולא שם ואז שילוב מחדש בתפקיד החדש.
הנקודה המרתקת היא שהמבנה הזה חוזר על עצמו בתרבויות שונות שלא ידעו זו על קיומה של זו.
אצל שבט הסאמביה (Sambia) מפפואה גינאה החדשה, בנים בגיל 7 עד 10 מופרדים מאמותיהם ועוברים שנות חניכה קפדניות בין הגברים. הטקס כולל התנסויות פיזיות קשות שמטרתן להוכיח שהילד השיל את "הנשיות" שספג מגידולו בידי אימו. רק לאחר שנים ולאחר שלבים נוספים, הצעיר מוכר כגבר מלא.
האנתרופולוג גילברט הרדט (Gilbert Herdt) חקר את הסאמביה בשנות ה-70 ותיעד עד כמה עמוקה ההשקעה התרבותית שמכניסות חברות אלה לסימון המעברים הללו. כשהרדט הגיע לראשונה לכפר, בני השבט היו מנותקים כל כך מהעולם החיצון שרבים מהם לא ראו מעולם אדם לבן. הוא נאלץ לשהות שם חודשים עד שאפשרו לו לצפות בטקסים.
בקרב שבט הלקוטה (Lakota), ילידי הערבות של צפון אמריקה, מעבר לבגרות כלל ניסיון קשה של בידוד בטבע, שבו הצעיר צם, שוהה לבד ומחכה לחזון מנחה שיגלה לו את "שמו הפנימי" ואת ייעודו. טקס זה, הקרוי Hanbleceya, ולרוב מתורגם כ-"Vision Quest", נחשב לאחד מטקסי המעבר המרשימים ביבשת. השיבה בחזרה לכפר לאחר מכן היא חגיגה שכל הקהילה משתתפת בה.
ביפן, יום הבגרות (ה-Seijin-no-Hi), הוא חג לאומי המתקיים מדי שנה ביום שני השני של ינואר. החוק היפני הוריד ב-2022 את גיל הבגרות הרשמי מ-20 ל-18, אך טקס ה-Seijin Shiki נמשך ברוב הרשויות המקומיות לבני 20, שכן זהו הגיל שבו מותרת שתיית אלכוהול ועישון.
הנשים בטקס היפני הזה לובשות קימונו מסורתי, הגברים לובשים חליפה או בגדים יפניים קלאסיים, ואחר כך ממשיכים לחגוג עם המשפחה. מדובר ביום שבו המדינה עצמה אומרת לאזרח הצעיר: "מעכשיו אתה אחד מאיתנו, מבוגר." חגיגות הצעירים שלאחר הטקס נודעו לשמצה קלה: בשנת 2000 שיבשו צעירים בעיר נאהא (Naha) שבאוקינאווה את הטקס הרשמי עצמו בצעקות ובזיקוקין, וגרמו לידוענים ולפקידים בכירים לברוח מהבמה.
בקרב שבט הסטרה-מאווה (Sateré-Mawé) מברזיל, ילדים עוברים טקס ייחודי שבו ידיהם מוכנסות לכפפה ממולאת בנמלי קליע (bullet ants), שעקיצתן מדורגת כאחת הכואבות ביותר בעולם החרקים על פי סולם שמידט (Schmidt Sting Pain Index). הכפפות נלבשות 10 דקות והטקס חוזר שוב ושוב לאורך חודשים לפני שהצעיר מוכר כלוחם. בשפת השבט קוראים לנמלה "tocandira", ואנשי השבט מתייחסים אל הכאב לא כעונש אלא כמורה.
קצת קשה לקבול על כך שבגרות בתרבות המערבית היא מסובכת. מה שמשותף לכולם אינו הכאב או האתגר. זו ההכרה. הקהילה רואה את המעבר, מאשרת אותו, נותנת לו שם. בכך הופכת את הרגע מאישי לקולקטיבי, מגדולה אישית לחוזה חברתי. אדם לא פשוט "גדל" אלא מוכרז כגדול. ההבדל, כפי שמראים אלפי שנות תרבות אנושית, הוא כל ההבדל.
#שלבי טקס המעבר
לטקסי מעבר בחברה האנושית יש 3 שלבים:
ניתוק או בידוד - שלב הפרידה ממי שאינם שותפים למעבר, כשמתנתקים מהמעמד החברתי הקודם. לדוגמה: כבר לא ילד.
עמידה על הסף - שלב ביניים בו עושה המעבר מתנתק ממעמדו החברתי הקודם, אך מנגד עדיין אינו חלק מהמעמד החברתי החדש. בדוגמה: עדיין לא מבוגר.
שילוב - השלב בו מתקבלים למעמד החדש על ידי השותפים למעמד זה ונכנסים אליו לתמיד. בדוגמה: אני בוגר ומבוגר.
הנה ההסבר של טקס מעבר:
https://youtu.be/nezILcHZIYY
טקס מעבר לנערה בניו מקסיקו (עברית)
https://youtu.be/5B3Abpv0ysM
אמריקאי שמסייע לקיים טקסי מעבר:
https://youtu.be/zm-211WsqnY
וטקס המעבר היהודי בר מצווה (עברית):
https://youtu.be/_SG9HIijEW8
מהי מילת נשים?
מילת נשים (Female genital mutilation) היא אחד המנהגים הקשים בתרבות העולמית ונחשבת לאחת הפגיעות הקשות בזכויות אדם בעולם המודרני.
מדובר בנוהג תרבותי עתיק יומין שכולל הסרה חלקית או מלאה של איברי המין החיצוניים של נערות צעירות, בדרך כלל בין גיל הינקות לגיל 15. ההליך מתבצע לרוב בתנאים לא סטריליים, ללא הרדמה, ולעתים קרובות על ידי מבצעות מסורתיות שאינן בעלות הכשרה רפואית.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-250 מיליון נשים וילדות חיות כיום עם השלכות המילה, כשמדי שנה נוספות בסביבות 3 מיליון נערות העוברות את ההליך.
למרות מאמצים בינלאומיים למגר אותו, מתקיים עדיין הנוהג של "האראם קי בוטי" (Haraam Ki Boti), המכונה במערב Female Genital Mutilation (בקיצור FGM), במדינות רבות באפריקה ובחלקים מהמזרח התיכון ואסיה.
המדינות בהן התופעה נפוצה במיוחד כוללות את סומליה, גינאה, ג'יבוטי, מצרים וסודן, מעריכים שאחוזי הנשים שעברו מילת נשים נעים בין 87% ל-98% מהאוכלוסייה הנשית. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה קיימת, באופן מסוים, גם בקהילות מהגרים במדינות המערב.
הסיבות לביצוע המילה מגוונות ומשתנות בין תרבויות שונות. בחלק מהקהילות היא נתפסת כטקס מעבר הכרחי לבגרות ונשיות. בקהילות אחרות היא נחשבת לאמצעי לשליטה במיניות האישה ולשמירה על צניעותה. אף כי אין דת גדולה המחייבת את הנוהג באופן רשמי, המנהג מקושר למסורות דתיות מסוימות וחלק מהקהילות מאמינות שזהו צו דתי.
ההשלכות הבריאותיות של מילת נשים הן חמורות ומסכנות חיים. המילה עלולה לגרום לכאבים כרוניים, זיהומים חוזרים, סיבוכים בלידה, דימומים קשים ואף מוות. נוסף לכך, הטראומה הנפשית מלווה את הנשים שנים רבות ומשפיעה על חייהן באופן משמעותי.
בעשורים האחרונים גובר המאבק העולמי נגד התופעה. ארגונים בינלאומיים, ממשלות וארגוני זכויות אדם פועלים להעלאת המודעות ולחקיקת חוקים האוסרים את הנוהג. מדינות רבות כבר אסרו את הפרקטיקה בחוק, אך האכיפה עדיין מהווה אתגר משמעותי, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים.
השינוי המשמעותי ביותר מתרחש דרך חינוך והעצמת קהילות מקומיות. תכניות המתמקדות בהסברה על הסיכונים הבריאותיים, לצד דיון פתוח על זכויות נשים וילדות, מצליחות בהדרגה לשנות תפיסות מסורתיות ולהוביל קהילות שלמות להפסקת הנוהג.
הנה עניין מילת הנשים:
https://youtu.be/sIwQLgHHOZQ
הנה הפרטים על נוהג המילה לנשים:
https://youtu.be/WJwP6C5q6Qg
ועדות של אישה שעברה FGM:
https://youtu.be/UKT1MX-RnmU
ברית מילה
בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.
על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.
לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.
מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.
בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".
אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".
הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.
אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.
הנה ברית המילה היהודית (עברית):
https://youtu.be/gpIHCqV3gHE
כך מסבירים בעולם את המנהג של ברית המילה (מתורגם):
https://youtu.be/jNaBl3dBg1o
יש המתנגדים לברית המילה (עברית):
https://youtu.be/fWNZky9hkrI
היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:
https://youtu.be/Zw-124t993c
מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):
https://youtu.be/SSsf6X_e1yE
או על זה שצריך לחתוך (עברית):
https://youtu.be/80YGRoWPmuU
ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):
https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes
אבן הצור (Flint או Flintstone) הוא סלע קשה ובעל מראה זגוגי שבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה. בנוי מקריפטוקריסטלים, גבישים זעירים ונסתרים, זהו אחד מאבני היסוד של הציוויליזציה האנושית, אף שכמובן איש לא המציא אותה וכל היווצרותה היא טבעית.
נראה שלפני כ-2.6 מיליון שנה, בני האדם הקדמונים גילו שכשמכים בזווית נכונה באבן זו, שהיא סוג של סיליקה מיקרו-גבישית (Microcrystalline Silica), היא נשברת לצורה חדה ומדויקת.
הטכניקה הבסיסית נקראת עיבוד אבן על ידי הקשה, בה מכים באבן קשה על גרעין הצור כדי לנתק ממנו פתיתים חדים. מה שמייחד את הצור הוא שהשבר שלו קונקואידי (Conchoidal Fracture), כלומר הוא נשבר בעקומות חלקות וצפויות, מה שמאפשר ליצור להבים חדים כתער.
#שימושים
מכאן מצאו הקדמונים מגוון שימושים לכלי הצור. הם שימשו לשחיטה, לעיבוד בשר, לעיבוד עורות לבגדים, חיתוך צמחייה, גילוף עץ ועצם.
המסורת הטכנולוגית של עיבוד הצור התפתחה לאורך מיליוני שנים. התרבות האשלית פיתחה את הגרזן היד הדו-צדדי לפני כ-1.76 מיליון שנה, כלי רב-שימושי שנחשב ה"אולר השוויצרי" של תקופת האבן.
בשלב מאוחר יותר, לפני כ-300 אלף שנה לפחות, גילו בני האדם שניצוצות הנוצרות מנקישת צור בפיריט (Pyrite) מציתים חומרים דליקים. כך השתמשו באבני צור וחלמיש בתור "אבן אש" שבעזרת חיכוך נוצרים ממנה גיצים. כך ניתן היה להדליק אש באמצעות חיכוך שתי אבני צור, מה שיהפוך את אבן הצור לכלי הדלקת אש המרכזי של האדם הקדמון.
באבן צור נהגו היהודים בימי קדם להשתמש לצורך ברית המילה.
מה שמדהים הוא שארכיאולוגים מצאו אתרים שבהם אדם קדמון טרח לשאת גרזני יד מרחק של מאות קילומטרים מנקודת ייצורם, מה שמרמז שכלי הצור המשובחים היו בעלי ערך חברתי וכלכלי, אולי אפילו שימשו כמתנות או כאמצעי מסחר.
עם כניסת עידן המתכות, לפני כ-5,000 שנה, נסוג הצור לשוליים, אך לא נעלם לגמרי. עד המאה ה-19 עוד השתמשו בו ברובי חובטי-צור (Flintlock Rifles), עדות לכך שמה שאדם קדמון מצא לפני מיליוני שנים המשיך לשרת את האנושות עד לעידן המודרני.
מעניין שחוקרים ומנתחים מודרניים בדקו להבי צור עתיקים תחת מיקרוסקופ ומצאו שחדותם עולה על חדות של להבי מנתחים מפלדה מודרנית. בדיוק משום כך נעשה בשנות ה-80, בחלק מבתי חולים בארצות הברית, ניסוי מוגבל לניתוחים עדינים בשימוש עם סכיני צור.
הנה אדם שמייצר כלי צור (בעברית):
https://youtu.be/nz5wv16C_mk
עיבוד אבן צור ליצירת סכינים או ראשי חיצים:
http://youtu.be/GVxGde2cymA
בכל תרבות, בכל יבשת, בכל תקופה היסטורית, בני אדם הרגישו צורך עמוק לסמן את הרגעים שבהם מישהו חוצה סף. הילד שהופך לאיש, הבחור שהופך ללוחם, האישה שנכנסת לאימהות.
לכך נועד טקס המעבר (Rite of passage). זהו אירוע טקסי המסמן את המעבר של אדם משלב אחד בחייו לשלב אחר.
דוגמאות נוספות לטקסי מעבר בחיים כוללות את טקסי סיום הלימודים, התפתחות דתית והכי מוכרים הם טקסי ההתבגרות. יש גם טקסים המציינים מעבר ממעמד חברתי אחד לאחר, אחרים מציינים מעבר ממעמד של רווק למעמד של נשוי, או מכזה של אדם פרטי למעמד של איש ציבור.
טקסי מעבר נחשבים משמעותיים מבחינה חברתית, מכיוון שהם מחזקים ערכים ומסורות חברתיות, תוך הנחיית אנשים והובלה שלהם דרך שינויים משמעותיים בחייהם.
גם המשמעות התרבותית או הרוחנית של אירועים כאלה היא רבה והם ומסייעים לאדם להתקדם, למלא תפקידים חברתיים ולזכות במינויים חדשים במעלה הקריירה והחברה.
ראו טקסי מעבר בעולם בתגית "טקסי מעבר".
#הצד האנתרופולוגי
הנקודות של טקסי המעבר אינן רק ביולוגיות, הן חברתיות, רגשיות, רוחניות. האנתרופולוג וחוקר הפולקלור ארנולד ואן ז'נפ (Arnold van Gennep), שפעל בצרפת, היה הראשון שניסח זאת ב-1909 בספרו "טקסי המעבר" (Les Rites de Passage).
בספרו הוא מסביר שכל מעבר מורכב מ-3 שלבים. הפרידה מהמצב הישן, תקופת סף שבה האדם אינו כאן ולא שם ואז שילוב מחדש בתפקיד החדש.
הנקודה המרתקת היא שהמבנה הזה חוזר על עצמו בתרבויות שונות שלא ידעו זו על קיומה של זו.
אצל שבט הסאמביה (Sambia) מפפואה גינאה החדשה, בנים בגיל 7 עד 10 מופרדים מאמותיהם ועוברים שנות חניכה קפדניות בין הגברים. הטקס כולל התנסויות פיזיות קשות שמטרתן להוכיח שהילד השיל את "הנשיות" שספג מגידולו בידי אימו. רק לאחר שנים ולאחר שלבים נוספים, הצעיר מוכר כגבר מלא.
האנתרופולוג גילברט הרדט (Gilbert Herdt) חקר את הסאמביה בשנות ה-70 ותיעד עד כמה עמוקה ההשקעה התרבותית שמכניסות חברות אלה לסימון המעברים הללו. כשהרדט הגיע לראשונה לכפר, בני השבט היו מנותקים כל כך מהעולם החיצון שרבים מהם לא ראו מעולם אדם לבן. הוא נאלץ לשהות שם חודשים עד שאפשרו לו לצפות בטקסים.
בקרב שבט הלקוטה (Lakota), ילידי הערבות של צפון אמריקה, מעבר לבגרות כלל ניסיון קשה של בידוד בטבע, שבו הצעיר צם, שוהה לבד ומחכה לחזון מנחה שיגלה לו את "שמו הפנימי" ואת ייעודו. טקס זה, הקרוי Hanbleceya, ולרוב מתורגם כ-"Vision Quest", נחשב לאחד מטקסי המעבר המרשימים ביבשת. השיבה בחזרה לכפר לאחר מכן היא חגיגה שכל הקהילה משתתפת בה.
ביפן, יום הבגרות (ה-Seijin-no-Hi), הוא חג לאומי המתקיים מדי שנה ביום שני השני של ינואר. החוק היפני הוריד ב-2022 את גיל הבגרות הרשמי מ-20 ל-18, אך טקס ה-Seijin Shiki נמשך ברוב הרשויות המקומיות לבני 20, שכן זהו הגיל שבו מותרת שתיית אלכוהול ועישון.
הנשים בטקס היפני הזה לובשות קימונו מסורתי, הגברים לובשים חליפה או בגדים יפניים קלאסיים, ואחר כך ממשיכים לחגוג עם המשפחה. מדובר ביום שבו המדינה עצמה אומרת לאזרח הצעיר: "מעכשיו אתה אחד מאיתנו, מבוגר." חגיגות הצעירים שלאחר הטקס נודעו לשמצה קלה: בשנת 2000 שיבשו צעירים בעיר נאהא (Naha) שבאוקינאווה את הטקס הרשמי עצמו בצעקות ובזיקוקין, וגרמו לידוענים ולפקידים בכירים לברוח מהבמה.
בקרב שבט הסטרה-מאווה (Sateré-Mawé) מברזיל, ילדים עוברים טקס ייחודי שבו ידיהם מוכנסות לכפפה ממולאת בנמלי קליע (bullet ants), שעקיצתן מדורגת כאחת הכואבות ביותר בעולם החרקים על פי סולם שמידט (Schmidt Sting Pain Index). הכפפות נלבשות 10 דקות והטקס חוזר שוב ושוב לאורך חודשים לפני שהצעיר מוכר כלוחם. בשפת השבט קוראים לנמלה "tocandira", ואנשי השבט מתייחסים אל הכאב לא כעונש אלא כמורה.
קצת קשה לקבול על כך שבגרות בתרבות המערבית היא מסובכת. מה שמשותף לכולם אינו הכאב או האתגר. זו ההכרה. הקהילה רואה את המעבר, מאשרת אותו, נותנת לו שם. בכך הופכת את הרגע מאישי לקולקטיבי, מגדולה אישית לחוזה חברתי. אדם לא פשוט "גדל" אלא מוכרז כגדול. ההבדל, כפי שמראים אלפי שנות תרבות אנושית, הוא כל ההבדל.
#שלבי טקס המעבר
לטקסי מעבר בחברה האנושית יש 3 שלבים:
ניתוק או בידוד - שלב הפרידה ממי שאינם שותפים למעבר, כשמתנתקים מהמעמד החברתי הקודם. לדוגמה: כבר לא ילד.
עמידה על הסף - שלב ביניים בו עושה המעבר מתנתק ממעמדו החברתי הקודם, אך מנגד עדיין אינו חלק מהמעמד החברתי החדש. בדוגמה: עדיין לא מבוגר.
שילוב - השלב בו מתקבלים למעמד החדש על ידי השותפים למעמד זה ונכנסים אליו לתמיד. בדוגמה: אני בוגר ומבוגר.
הנה ההסבר של טקס מעבר:
https://youtu.be/nezILcHZIYY
טקס מעבר לנערה בניו מקסיקו (עברית)
https://youtu.be/5B3Abpv0ysM
אמריקאי שמסייע לקיים טקסי מעבר:
https://youtu.be/zm-211WsqnY
וטקס המעבר היהודי בר מצווה (עברית):
https://youtu.be/_SG9HIijEW8
מילת נשים (Female genital mutilation) היא אחד המנהגים הקשים בתרבות העולמית ונחשבת לאחת הפגיעות הקשות בזכויות אדם בעולם המודרני.
מדובר בנוהג תרבותי עתיק יומין שכולל הסרה חלקית או מלאה של איברי המין החיצוניים של נערות צעירות, בדרך כלל בין גיל הינקות לגיל 15. ההליך מתבצע לרוב בתנאים לא סטריליים, ללא הרדמה, ולעתים קרובות על ידי מבצעות מסורתיות שאינן בעלות הכשרה רפואית.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-250 מיליון נשים וילדות חיות כיום עם השלכות המילה, כשמדי שנה נוספות בסביבות 3 מיליון נערות העוברות את ההליך.
למרות מאמצים בינלאומיים למגר אותו, מתקיים עדיין הנוהג של "האראם קי בוטי" (Haraam Ki Boti), המכונה במערב Female Genital Mutilation (בקיצור FGM), במדינות רבות באפריקה ובחלקים מהמזרח התיכון ואסיה.
המדינות בהן התופעה נפוצה במיוחד כוללות את סומליה, גינאה, ג'יבוטי, מצרים וסודן, מעריכים שאחוזי הנשים שעברו מילת נשים נעים בין 87% ל-98% מהאוכלוסייה הנשית. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה קיימת, באופן מסוים, גם בקהילות מהגרים במדינות המערב.
הסיבות לביצוע המילה מגוונות ומשתנות בין תרבויות שונות. בחלק מהקהילות היא נתפסת כטקס מעבר הכרחי לבגרות ונשיות. בקהילות אחרות היא נחשבת לאמצעי לשליטה במיניות האישה ולשמירה על צניעותה. אף כי אין דת גדולה המחייבת את הנוהג באופן רשמי, המנהג מקושר למסורות דתיות מסוימות וחלק מהקהילות מאמינות שזהו צו דתי.
ההשלכות הבריאותיות של מילת נשים הן חמורות ומסכנות חיים. המילה עלולה לגרום לכאבים כרוניים, זיהומים חוזרים, סיבוכים בלידה, דימומים קשים ואף מוות. נוסף לכך, הטראומה הנפשית מלווה את הנשים שנים רבות ומשפיעה על חייהן באופן משמעותי.
בעשורים האחרונים גובר המאבק העולמי נגד התופעה. ארגונים בינלאומיים, ממשלות וארגוני זכויות אדם פועלים להעלאת המודעות ולחקיקת חוקים האוסרים את הנוהג. מדינות רבות כבר אסרו את הפרקטיקה בחוק, אך האכיפה עדיין מהווה אתגר משמעותי, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים.
השינוי המשמעותי ביותר מתרחש דרך חינוך והעצמת קהילות מקומיות. תכניות המתמקדות בהסברה על הסיכונים הבריאותיים, לצד דיון פתוח על זכויות נשים וילדות, מצליחות בהדרגה לשנות תפיסות מסורתיות ולהוביל קהילות שלמות להפסקת הנוהג.
הנה עניין מילת הנשים:
https://youtu.be/sIwQLgHHOZQ
הנה הפרטים על נוהג המילה לנשים:
https://youtu.be/WJwP6C5q6Qg
ועדות של אישה שעברה FGM:
https://youtu.be/UKT1MX-RnmU
