שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם צ'ארלס וריי איימס "הביטלס של העיצוב"?
יש שקוראים להם בחיבה "הביטלס של העיצוב" - הזוג צ'ארלס וריי איימס (Charles and Ray Eames) היו זוג מעצבים אגדי מאמצע המאה ה-20, שתכננו בתים, ספרים, צעצועים, בדים, מצלמות, סרטים ובראש ובראשונה ריהוט מודרני, שהפך לקלאסיקה בתולדות העיצוב. החברות הגדולות והמצליחות ביותר היו לקוחות של השניים והם לא פעם מצאו את עצמם מעצבים מטוסים לחברת בואינג ואפילו צוללות מסחריות. הזוג איימס פתרו בעיות עיצוביות למוצרים החשובים של זמנם ועשו זאת במקצוענות, אך גם בהרבה הומור.
כאמור, בראש ובראשונה נודעו בני הזוג איימס בזכות הכיסאות הרבים והחדשניים שעוצבו בסטודיו שלהם, כמו דגמי הלאונג' וה-DSW שעיצבו ונחשבים לאייקוניים ומצליחים עד היום, בכל רחבי העולם. יש להם תפקיד חשוב בשינוי החדשני והדמוקרטי שעבר עולם העיצוב, שינוי שבמהלכו הפך הכיסא מפריט יקר שיוצר בעבודת יד לרהיט שהופך בייצור המוני ותעשייתי. הם היו הראשונים ליצור כיסאות מפלסטיק ופיברגלס ואימצו חומרים וצורות חדשות בסגנון המודרניזם, שהם הפכו מהמובילים שבו.
אבל הזוג אימס גם עיצבו פתרונות למוצרים רבים, יצרו תערוכות מדע וסרטי מדע פופולארי, תכננו בית לעצמם, שנודע עד היום כבית מודרניסטי מוצלח במיוחד ויצרו גם ארט דיירקשן ותפאורות לסרטי קולנוע. הם שילבו היטב במוצרים שהם עיצבו בין תחכום לפשטות, בין שימושיות ורצינות לשובבות, ובין ניקיון ואסתטיקה לחמימות אנושית. הזוג הזה יצר עבודות מהחשובות ביותר במודרניזם העיצובי של המאה ה-20. יש שכינו אותם "הביטלס של עולם העיצוב"..
הנה קדימון של הסרט הדוקומנטרי "איימס: הארכיטקט והציירת", שנעשה על הזוג המצליח:
https://youtu.be/_YMzmuBBBzo
דגמי הריהוט המגוונים של הזוג איימס:
http://youtu.be/TBHozkkfb1Y
סיפורם של בני הזוג המעצבים והבית המופתי שתכננו לעצמם:
https://youtu.be/E5gyCqw8Vxk
חיקויים של כסא ה-DSW כפי שהוא נמכר היום:
https://youtu.be/xotoL87m76Q
כיום יוצאים הרבה כסאות בסגנון ה-DSW, אבל עם טוויסט - כגון זה שהפלסטיק עזב אותו:
http://youtu.be/ivswfCJtbnE
ושיחה ארוכה על כיסאות הפלסטיק הנצחיים שלהם:
https://youtu.be/Dxnxuw9Y4lU?long=yes
מי היה האדריכל והמעצב הנודע מיז ון דר רוהה?
האדריכל הגרמני לודוויג מייס ון דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe) הוא מגדולי האדריכלים המודרניסטיים ומעצב מוביל בזרם זה. מיס נמנה גם עם ראשוני וחשובי הסגנון הבינלאומי והיה זה שטבע את הציווי האלמותי שהפך לסיסמת המודרניזם: "פחות הוא יותר" (Less is more).
ון דר רוהה נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים במאה ה-20. הוא היה חלק מאנשי הבאוהאוס, בית הספר המיתולוגי לעיצוב והיה האחרון שניהל אותו. הוא שסגר את בית הספר המפורסם, לאחר שנדרש על ידי הנאצים כשעלו לשלטון, לפטר את המורים היהודים שבו. אז היגר ון דר רוהה לשיקגו, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והמשיך לעמוד במרכז האדריכלות גם בארצות הברית.
הוא היה משכיל ובעל אופקים רחבים, יצירתי ובעל קשרים וקסם אישי והצליח ליצור השפעה שהייתה גדולה אפילו מיצירותיו המדהימות עצמן.
מיס היה אדריכל העתידנות והוא נחשב כמי ששינה את פניה של אדריכלות המאה העשרים. מפרויקט שיכון וייסנהוף שבנה בגרמניה ועד לבית פראנסוורת' והוילה טוגנדהאט האייקונים, יצירותיו השאירו חותם מודרניסטי מבריק והפכו למקומות לעלייה לרגל של אדריכלים מהעולם כולו. בעת תכנון הביתן הגרמני ליריד העולמי בברצלונה ב-1929, הוא עשה עבודה מקיפה ורצינית כל כך, שהחליט לעצב את "כיסא ברצלונה". הכיסא הזה עתיד להפוך לאחד מהחשובים והאייקוניים ברהיטי המאה ה-20 הקלאסיים.
הנה סיפור הבאוהאוס ולודוויג מיס ון דר רוהה (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s
מצגת וידאו על תולדות חייו של לודוויג מיס:
http://youtu.be/DXGHTTHZq-o
בית פרנסוורת - עבודתו המפורסמת של הארכיטקט לודוויג מיס ון דר רוהה:
http://youtu.be/Oo-6LgRl3u8
והביתן הגרמני שעיצב לודוויג מיס ון דר רוהה לתערוכה העולמית בברצלונה 1929:
http://youtu.be/TPDcNUBQwBw
מי היה המעצב הדני ארן יאקובסן?
המעצב והאדריכל מדנמרק ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המחצית השנייה של המאה ה-20. מי שהאמריקאים מכנים ארן ג'ייקובסן הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי הכל כך מובחן ואהוד בעולם המערבי.
סימנים ראשונים למקצועו העתידי גילה כבר בילדותו מי שנולד ב-1902 למשפחה יהודית דנית בקופנהגן. כילד הוא צבע את הטפט הוויקטוריאני בחדרו בצבע לבן מלא. בימינו החלטות כאלה היו מתקבלות כדעתנות אופיינית של ג'נזים, בני דור ה-Z שלא מזכירים בשום צורה את קודמיהם מדורות ה-Y או ה-X. אך באותם ימים של תחילת המאה העשרים קירות לבנים היו רחוקים מלהיות בטרנד. כלומר, יאקובסן הצעיר, שבבגרותו יהיה למעצב-על, הקדים את זמנו וגילו בהרבה.
ואכן, ארנה יאקובסן יהפוך לאחד ממעצבי המוצר והאדריכלים המשפיעים בהיסטוריה המודרנית, מי שעיצב מחדש את האסתטיקה הסקנדינבית והפך אותה לשפה עיצובית עולמית.
הקריירה שלו החלה באדריכלות, אך היא התפתחה במהירות לכיוון שעיצב את כל פרטי החיים היומיומיים. יאקובסן האמין שאדריכל חייב לעצב הכול, מכלל הבניין ועד לידית הדלת, מהסכו"ם ועד לכיסא. הפילוסופיה הזו הפכה אותו לאחד מאבות העיצוב הטוטאלי.
ןעדיין, למוניטין הבינלאומי שלו הוא זכה במידה רבה על עיצובי הכיסאות המהפכניים שלו. כיסא הביצה (Egg Chair) שעוצב ב-1958 עבור מלון רויאל (Royal Hotel) בקופנהגן הפך לאייקון מיידי.
הייתה זו הצורה הביצתית החובקת של הכיסא, המרופדת בעור או בד, שיצרה בו מעין מקלט אינטימי למשתמש. העיצוב החדשני ביטל כל קו ישר ויצר צורה פיסולית אחת שלמה שהפכה את הכיסא לפסל פונקציונלי.
באותה שנה יצר יאקובסן גם את כיסא הברבור (Swan Chair), שכולו עיגול רך ונוזלי. שני הכיסאות האלה מיוצרים עד היום על ידי חברת פריץ הנסן (Fritz Hansen) ונמכרים ברחבי העולם.
מעניין לספר שיאקובסן עיצב את כיסא הביצה והברבור במיוחד עבור הלובי והטרקלינים של מלון רויאל בקופנהגן, פרויקט שבו תכנן כל פרט, מהמבנה ועד לסכינים והמזלגות.
הכיסאות הללו נועדו ליצור אווירה אלגנטית אך מזמינה במרחב הציבורי של המלון, כשהעיצוב האורגני והחובק שלהם נועד לתת לאנשים תחושת פרטיות במרחב הפתוח.
ועדיין, העיצוב המפורסם ביותר של יאקובסן הוא ללא ספק הסדרה 7 (Series 7), שהושקה ב-1955. הכיסא הזה, בעל הגב המעוגל והרגליים העדינות, הפך לכיסא הנמכר ביותר בתולדות חברת פריץ הנסן. למעלה מ-5 מיליון יחידות שלו נמכרו מאז. הסוד שלו טמון בפשטות, בקלילות הוויזואלית ובמחירו הנגיש יחסית. העיצוב מבוסס על טכנולוגיה של עץ לבוד מעוצב בלחץ, שיצר מעטפת דקה במיוחד המשלבת מושב וגב לאלמנט אחד.
לפני סדרה 7 יצר יאקובסן את כיסא הנמלה (Ant Chair) ב-1952, שהיה הניסיון הראשון שלו ליצירת כיסא מעץ לבוד תלת-ממדי. העיצוב הפשוט, עם שלוש רגליים במקור, גם אם הגרסה בת 4 הרגליים הפכה אף יותר פופולרית בהמשך.
צורתו של כיסא הנמלה הזכירה נמלה במבט מלמעלה והוא הפך לפריצת דרך טכנולוגית ואסתטית. הכיסא הזה כל כך הצליח עד שהיה עם השנים לסמל כאחד מהמוצרים המוכרים ומצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני בפרט.
מעבר לריהוט, יאקובסן עיצב גם מוצרים נוספים שהפכו קלאסיים. סדרת כלי השולחן סילינדה ליין (Cylinda-Line) שעוצבה ב-1967 עבור חברת סטלטון (Stelton) היא אחת מסדרות כלי השולחן המוכרות והאהובות בעולם. הקנקן, כוסות הערבוב והפריטים הנוספים משלבים צורות גליליות טהורות בגימור נירוסטה מבריק.
מה שהפך את יאקובסן לייחודי היה השילוב בין שימושיות (פונקציונליזם צפון אירופי) לבין גישה פיסולית רגשית. הצורות שלו לא היו קרות או מכניות, אלא חמות ואנושיות. הוא לא חשש להציע עיצובים נועזים ואורגניים, אך תמיד שמר על נוחות ושימושיות.
בגלל מוצאו היהודי, יאקובסן נמלט מדנמרק לשבדיה ב-1943, ממש לפני שהנאצים החלו לעצור יהודים דנים. הוא חזר אחרי המלחמה והמשיך ליצור עד מותו ב-1971.
המורשת שלו ממשיכה לחיות, עיצוביו עדיין מיוצרים ונמכרים והשפה הוויזואלית שלו משפיעה על מעצבים עד היום. ראו כמה מעיצוביו המפורסמים שממתינים לכם בתגית "ארנה יאקובסן".
הנה סיפורו של גאון העיצוב העולמי ארנה יאקובסן:
http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0
כיסאות הברבור והביצה עוצבו שניהם לפרויקט המלון המעוצב הראשון בעולם מלון SAS שביצע יאקובסן:
https://youtu.be/oHQGjS7Behk
עוד על יאקובסן ופרויקט מלון SAS לו הוא גם עיצב את כיסאות הברבור והביצה:
https://youtu.be/GPBHED9YINg
כמה מהעיצובים הידועים של יאקובסן:
http://youtu.be/KG0h1HpIAWA
וסרטון תיעודי על יאקובסן:
https://youtu.be/oXvkpb8Ii7s?long=yes
איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית ומשחררת הנשים?
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
הנה תכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
וסיפור היום האחרון בחייה:
https://youtu.be/7R2EQmucN1A?long=yes
במה מיוחד המעצב "הוורוד" קארים ראשיד?
קארים ראשיד (Karim Rashid) הוא מעצב תעשייתי, מהחשובים והמשפיעים בעולם בעשורים האחרונים.
ראשיד הוא ממוצא מצרי, בן למשפחה אמידה שנדדה בעולם, בעקבות הקריירה של אב אמן. מעבר לשמו ולאישיותו הצבעונית של קארים, כולל אהבתו העצומה לצבע הוורוד, הוא ידוע גם בכך שהוא מעצב לשוק הרחב ולהמונים ולא רק לעשירים, כמו שמרבית מעצבי-העל נוהגים לעשות.
גם בהופעתו החיצונית ראשיד ידוע כבעל סגנון ייחודי - הוא נוהג ללבוש תמיד חליפות בצבעים ורוד או לבן, עם אביזרים ותוספות בצבעים חזקים, כמו הנעליים והמשקפיים שהוא נוהג לחבוש, כמעט תמיד מעיצוביו שלו.
גם הקעקועים שעל גופו של ראשיד מעניינים ומהווים מעין שפה אישית וייחודית לו, של צורות ומוטיבים קבועים, מעין הירוגליפים מודרניים. את הסימנים הללו הוא מטביע לעיתים על עיצוביו, שכוללים רהיטים, גופי תאורה, משקפיים, פח הניירות המפורסם "גרבו" שעיצב ועד לחנויות, מסעדות ובמיוחד למלון 'סמירמיס' באתונה, שכל חדריו מסומנים בסימנים במקום במספרים.
מעצבים רבים רואים בראשיד איש שיווק מצוין יותר מאשר מעצב והם מבקרים את העובדה ששום עיצוב שלו לא הפך לאייקון של ממש. מצד שני, אלפי המוצרים שעיצב ראשיד החרוץ והעובדה שעשרות מוזיאונים חשובים מציגים עיצובים שלו באוספים הקבועים שלהם, מעידה שהוא הפך לאחד המשפיעים והמוכרים בתחום העיצוב בעולם.
הנה קארים ראשיד בביקור בישראל:
http://youtu.be/QqFGfbKKfcs
ועיצוב שעשה רשיד לפרויקט XO:
http://youtu.be/vByB76SAphs
במה ידוע מעצב העל פיליפ סטארק?
המעצב התעשייתי מצרפת, פיליפ סטארק, הוא אחד ממעצבי-על המוכרים והנערצים ביותר בעולם כיום. כדרכם של מעצבי העל המודרניים, הוא רואה עצמו כמעצב תעשייתי רב תחומי. כלומר, גם הוא אינו עוסק רק בעיצוב מוצרים לבית אלא שולח את ידו וכשרונו גם לאדריכלות ועיצוב פנים ואף עיצב יכטות וכלי רכב.
בין השאר, עיצב סטארק שפעיל כבר מאז שנת 1968, את הכיסא המעצבים הנמכר ביותר בכל הזמנים - כיסא ה"לואי גוסט" - מעין גירסה מודרניסטית ושקופה של כיסא בסגנון המלך הצרפתי לואי ה-15.
עבודה אייקונית אחרת של פיליפ סטארק היא מסחטת הלימונים החייזרית "ג'וסי סליף" (Juicy Salif) שעיצב ב-1990 והפכה מאז לאחד הפריטים הידועים בעולם העיצוב ולפריט שהרבה אספנים רוכשים או מחפשים לרכוש.
בתל אביב עיצב סטארק את מגדלי YOO היוקרתיים, שגם קיבלו את השם מסדרת פרויקטים, בעלי אותו השם, שעיצב בכל העולם.
הנה סרטון עם ראיון ועבודות של פיליפ סטארק:
http://youtu.be/t6HLou_w5VM
הנה יאכטה שעיצב פיליפ סטרק בשביל מליונר רוסי:
http://youtu.be/vbucJO3zDCE?t=4s
מי היה אנדרה קוראז'?
אחד האחראים העיקריים לאופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז' (André Courrèges),
קוראז' נודע בגזרות הגאומטריות שלו וכמי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. כבר ב-1964 הוא הציג, בהשראת עידן החלל, את שמלות ה"הוט קוטור" הקצרצרות הראשונות בפריז.
העניין הזה ישמש לוויכוח, שמעולם לא הוכרע, על הממציא של שמלת המיני. מהצד השני של תעלת לה מאנש הייתה מרי קוואנט, מי שחתומה גם היא על שמלת המיני. הוא מצידו אמר פעם "ברור שאני המצאתי את המיני. מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון שלי".
בשנת 1967 הציג קוראז' את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, לעצב בגזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ועם אקססוריז פוסט-תעשייתיים.
הנה תולדות חייו של קוראז':
https://youtu.be/7SuZD4iXDjs
עיצובים שלו מהתקופה:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
דוגמנות קוראז'ית אותנטית:
https://youtu.be/KaWcFxbnIuo
שמלות המיני הקוראז'יות:
https://youtu.be/HDbYxB7st34
ועוד עיצובים של קוראז':
https://youtu.be/mlrLihHvezI
מיהו המעצב והאדריכל הנודע רון ארד?
כן. בשם רון ארד נקרא הנווט הישראלי המפורסם, גיבור שנפל בשבי בלבנון וישראל לא שב הביתה. אך זה גם שמו של מעצב-העל והאדריכל המפורסם, הישראלי לשעבר שכיום הוא מהמובילים בעולם בתחומים אלה.
שני האנשים הללו נושאים את אותו השם אבל מייצגים באופן מסוים את המיוחד בישראל - ארץ שנלחמת על קיומה וחיה על החרב, מאז 1948 ועד היום, אך גם מייצרת מצוינות בתחומים רבים וחשובים בעולם כולו.
בעוד שאת הנווט רון ארד לא הצליחה ישראל להחזיר מהשבי וגורלו ככל הנראה הסתיים במוות בשבי, רון ארד השני מכהן כפרופסור לעיצוב רהיטים ועיצוב תעשייתי בקולג' המלכותי לאמנות שבבירת בריטניה. עבודותיו מוצגות בירידים בינלאומיים ובמוזיאונים החשובים בעולם, דוגמת מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובפריז, מוזיאון לאמנות מודרנית שבמרכז פומפידו.
רון ארד גם עיצב ומעצב מוצרים הנמכרים בחברות עיצוב מהמובילות בעולם. ביניהן ניתן למצוא את ויטרה (Vitra), קרטל (Kartell), מורוסו (Moroso), אלסי (Alessi) וקפליני (Cappellini). המוצרים הללו משווקים בחנויות העיצוב היוקרתיות והנחשבות בעולם.
הנה סרטון על רון ארד, הנווט שנפל ונעלם בלבנון (עברית):
http://youtu.be/hIQNNrd-3oI
מהצד השני באנגלית על האמן רון ארד, מעצב רהיטים ומוצרים ואדריכל מצליח בעולם:
http://youtu.be/I_EPya1tRKk
על ילדותו של האמן (עברית):
https://youtu.be/GCzsnYe8dlM
חלק מיצירותיו:
http://youtu.be/XhgQbuxqSyg
הפרויקט המסעיר שלו בתחל אביב, בניין Toha, קיצור של "תוצרת הארץ", הרחוב בו הוא נבנה (מתורגם):
https://youtu.be/w0sB-ITl8Xg
וכך מרכיבים תערוכה מעבודותיו:
http://youtu.be/fJE4L_xQIsU
איך הפך פורנסטי תמונה מעיתון לאייקון עיצוב על-זמני?
זמרת האופרה מהמאה ה-19 לינה קווליירי, נודעה בזכות יופייה יוצא הדופן. היא הייתה דמות ידועה ואף נערצת בחייה, אבל במותה כמעט ונשכחה. שנים רבות אחרי כן, תוך כדי דפדוף במגזין צרפתי ישן, נתקל האמן האיטלקי פיירו פורנסטי בתמונתה. הוא נדהם מפניה המושלמים של קווליירי, שניחנו בתווי פנים נשיים "קלאסיים", כמו של פסל יווני מדהים.
פורנסטי התאהב בדמותה של מי שכינה מאז "האישה היפה בעולם". הוא הפך אותה לסימן ההיכר של אמנותו. הוא הנציח את יופייה על רבות מ-11,000 היצירות שיצר מאז. בזכותו ובזכות התלהבותו ממנה, הפכו פניה של לינה קאבליירי לאחד האייקונים המוכרים בעולם העיצוב. היצירות שיצר עם דיוקנה מוכרים על ידי אניני טעם מכל העולם והם נחשבים אולי לדיוקן המפורסם בתולדות העיצוב.
פורנסטי היה צייר, פסל ומעצב שיצר גם הרבה פריטים מעניינים אחרים, אך גורלו ושמו האמנותי נקשר ב"מוזה" שלו לינה קאבאליירי. בזכות הזיהוי המוחלט ביניהם, כישרונו של פורנסטי ויופיה של קאבליירי, המוצרים המעוצבים של פורנסטי נחשבים היום לפריטי יוקרה והם עולים הרבה מאד כסף.
בואו לביקור בביתו של פורנסטי במילאנו, כשבנו הוא המארח:
http://youtu.be/P5DPPGKCsyE
סרטון אנימציה מדהים עם המון דמויות של לינה קאבאליירי:
http://youtu.be/bezRXeJDhxA
ולרוצים ליצור צלחת עם עיצוב בסגנון של פורנסטי - קבלו סרטון הדרכה:
http://youtu.be/o5ZxsI3VUk0
יש שקוראים להם בחיבה "הביטלס של העיצוב" - הזוג צ'ארלס וריי איימס (Charles and Ray Eames) היו זוג מעצבים אגדי מאמצע המאה ה-20, שתכננו בתים, ספרים, צעצועים, בדים, מצלמות, סרטים ובראש ובראשונה ריהוט מודרני, שהפך לקלאסיקה בתולדות העיצוב. החברות הגדולות והמצליחות ביותר היו לקוחות של השניים והם לא פעם מצאו את עצמם מעצבים מטוסים לחברת בואינג ואפילו צוללות מסחריות. הזוג איימס פתרו בעיות עיצוביות למוצרים החשובים של זמנם ועשו זאת במקצוענות, אך גם בהרבה הומור.
כאמור, בראש ובראשונה נודעו בני הזוג איימס בזכות הכיסאות הרבים והחדשניים שעוצבו בסטודיו שלהם, כמו דגמי הלאונג' וה-DSW שעיצבו ונחשבים לאייקוניים ומצליחים עד היום, בכל רחבי העולם. יש להם תפקיד חשוב בשינוי החדשני והדמוקרטי שעבר עולם העיצוב, שינוי שבמהלכו הפך הכיסא מפריט יקר שיוצר בעבודת יד לרהיט שהופך בייצור המוני ותעשייתי. הם היו הראשונים ליצור כיסאות מפלסטיק ופיברגלס ואימצו חומרים וצורות חדשות בסגנון המודרניזם, שהם הפכו מהמובילים שבו.
אבל הזוג אימס גם עיצבו פתרונות למוצרים רבים, יצרו תערוכות מדע וסרטי מדע פופולארי, תכננו בית לעצמם, שנודע עד היום כבית מודרניסטי מוצלח במיוחד ויצרו גם ארט דיירקשן ותפאורות לסרטי קולנוע. הם שילבו היטב במוצרים שהם עיצבו בין תחכום לפשטות, בין שימושיות ורצינות לשובבות, ובין ניקיון ואסתטיקה לחמימות אנושית. הזוג הזה יצר עבודות מהחשובות ביותר במודרניזם העיצובי של המאה ה-20. יש שכינו אותם "הביטלס של עולם העיצוב"..
הנה קדימון של הסרט הדוקומנטרי "איימס: הארכיטקט והציירת", שנעשה על הזוג המצליח:
https://youtu.be/_YMzmuBBBzo
דגמי הריהוט המגוונים של הזוג איימס:
http://youtu.be/TBHozkkfb1Y
סיפורם של בני הזוג המעצבים והבית המופתי שתכננו לעצמם:
https://youtu.be/E5gyCqw8Vxk
חיקויים של כסא ה-DSW כפי שהוא נמכר היום:
https://youtu.be/xotoL87m76Q
כיום יוצאים הרבה כסאות בסגנון ה-DSW, אבל עם טוויסט - כגון זה שהפלסטיק עזב אותו:
http://youtu.be/ivswfCJtbnE
ושיחה ארוכה על כיסאות הפלסטיק הנצחיים שלהם:
https://youtu.be/Dxnxuw9Y4lU?long=yes
האדריכל הגרמני לודוויג מייס ון דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe) הוא מגדולי האדריכלים המודרניסטיים ומעצב מוביל בזרם זה. מיס נמנה גם עם ראשוני וחשובי הסגנון הבינלאומי והיה זה שטבע את הציווי האלמותי שהפך לסיסמת המודרניזם: "פחות הוא יותר" (Less is more).
ון דר רוהה נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים במאה ה-20. הוא היה חלק מאנשי הבאוהאוס, בית הספר המיתולוגי לעיצוב והיה האחרון שניהל אותו. הוא שסגר את בית הספר המפורסם, לאחר שנדרש על ידי הנאצים כשעלו לשלטון, לפטר את המורים היהודים שבו. אז היגר ון דר רוהה לשיקגו, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והמשיך לעמוד במרכז האדריכלות גם בארצות הברית.
הוא היה משכיל ובעל אופקים רחבים, יצירתי ובעל קשרים וקסם אישי והצליח ליצור השפעה שהייתה גדולה אפילו מיצירותיו המדהימות עצמן.
מיס היה אדריכל העתידנות והוא נחשב כמי ששינה את פניה של אדריכלות המאה העשרים. מפרויקט שיכון וייסנהוף שבנה בגרמניה ועד לבית פראנסוורת' והוילה טוגנדהאט האייקונים, יצירותיו השאירו חותם מודרניסטי מבריק והפכו למקומות לעלייה לרגל של אדריכלים מהעולם כולו. בעת תכנון הביתן הגרמני ליריד העולמי בברצלונה ב-1929, הוא עשה עבודה מקיפה ורצינית כל כך, שהחליט לעצב את "כיסא ברצלונה". הכיסא הזה עתיד להפוך לאחד מהחשובים והאייקוניים ברהיטי המאה ה-20 הקלאסיים.
הנה סיפור הבאוהאוס ולודוויג מיס ון דר רוהה (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s
מצגת וידאו על תולדות חייו של לודוויג מיס:
http://youtu.be/DXGHTTHZq-o
בית פרנסוורת - עבודתו המפורסמת של הארכיטקט לודוויג מיס ון דר רוהה:
http://youtu.be/Oo-6LgRl3u8
והביתן הגרמני שעיצב לודוויג מיס ון דר רוהה לתערוכה העולמית בברצלונה 1929:
http://youtu.be/TPDcNUBQwBw
המעצב והאדריכל מדנמרק ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המחצית השנייה של המאה ה-20. מי שהאמריקאים מכנים ארן ג'ייקובסן הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי הכל כך מובחן ואהוד בעולם המערבי.
סימנים ראשונים למקצועו העתידי גילה כבר בילדותו מי שנולד ב-1902 למשפחה יהודית דנית בקופנהגן. כילד הוא צבע את הטפט הוויקטוריאני בחדרו בצבע לבן מלא. בימינו החלטות כאלה היו מתקבלות כדעתנות אופיינית של ג'נזים, בני דור ה-Z שלא מזכירים בשום צורה את קודמיהם מדורות ה-Y או ה-X. אך באותם ימים של תחילת המאה העשרים קירות לבנים היו רחוקים מלהיות בטרנד. כלומר, יאקובסן הצעיר, שבבגרותו יהיה למעצב-על, הקדים את זמנו וגילו בהרבה.
ואכן, ארנה יאקובסן יהפוך לאחד ממעצבי המוצר והאדריכלים המשפיעים בהיסטוריה המודרנית, מי שעיצב מחדש את האסתטיקה הסקנדינבית והפך אותה לשפה עיצובית עולמית.
הקריירה שלו החלה באדריכלות, אך היא התפתחה במהירות לכיוון שעיצב את כל פרטי החיים היומיומיים. יאקובסן האמין שאדריכל חייב לעצב הכול, מכלל הבניין ועד לידית הדלת, מהסכו"ם ועד לכיסא. הפילוסופיה הזו הפכה אותו לאחד מאבות העיצוב הטוטאלי.
ןעדיין, למוניטין הבינלאומי שלו הוא זכה במידה רבה על עיצובי הכיסאות המהפכניים שלו. כיסא הביצה (Egg Chair) שעוצב ב-1958 עבור מלון רויאל (Royal Hotel) בקופנהגן הפך לאייקון מיידי.
הייתה זו הצורה הביצתית החובקת של הכיסא, המרופדת בעור או בד, שיצרה בו מעין מקלט אינטימי למשתמש. העיצוב החדשני ביטל כל קו ישר ויצר צורה פיסולית אחת שלמה שהפכה את הכיסא לפסל פונקציונלי.
באותה שנה יצר יאקובסן גם את כיסא הברבור (Swan Chair), שכולו עיגול רך ונוזלי. שני הכיסאות האלה מיוצרים עד היום על ידי חברת פריץ הנסן (Fritz Hansen) ונמכרים ברחבי העולם.
מעניין לספר שיאקובסן עיצב את כיסא הביצה והברבור במיוחד עבור הלובי והטרקלינים של מלון רויאל בקופנהגן, פרויקט שבו תכנן כל פרט, מהמבנה ועד לסכינים והמזלגות.
הכיסאות הללו נועדו ליצור אווירה אלגנטית אך מזמינה במרחב הציבורי של המלון, כשהעיצוב האורגני והחובק שלהם נועד לתת לאנשים תחושת פרטיות במרחב הפתוח.
ועדיין, העיצוב המפורסם ביותר של יאקובסן הוא ללא ספק הסדרה 7 (Series 7), שהושקה ב-1955. הכיסא הזה, בעל הגב המעוגל והרגליים העדינות, הפך לכיסא הנמכר ביותר בתולדות חברת פריץ הנסן. למעלה מ-5 מיליון יחידות שלו נמכרו מאז. הסוד שלו טמון בפשטות, בקלילות הוויזואלית ובמחירו הנגיש יחסית. העיצוב מבוסס על טכנולוגיה של עץ לבוד מעוצב בלחץ, שיצר מעטפת דקה במיוחד המשלבת מושב וגב לאלמנט אחד.
לפני סדרה 7 יצר יאקובסן את כיסא הנמלה (Ant Chair) ב-1952, שהיה הניסיון הראשון שלו ליצירת כיסא מעץ לבוד תלת-ממדי. העיצוב הפשוט, עם שלוש רגליים במקור, גם אם הגרסה בת 4 הרגליים הפכה אף יותר פופולרית בהמשך.
צורתו של כיסא הנמלה הזכירה נמלה במבט מלמעלה והוא הפך לפריצת דרך טכנולוגית ואסתטית. הכיסא הזה כל כך הצליח עד שהיה עם השנים לסמל כאחד מהמוצרים המוכרים ומצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני בפרט.
מעבר לריהוט, יאקובסן עיצב גם מוצרים נוספים שהפכו קלאסיים. סדרת כלי השולחן סילינדה ליין (Cylinda-Line) שעוצבה ב-1967 עבור חברת סטלטון (Stelton) היא אחת מסדרות כלי השולחן המוכרות והאהובות בעולם. הקנקן, כוסות הערבוב והפריטים הנוספים משלבים צורות גליליות טהורות בגימור נירוסטה מבריק.
מה שהפך את יאקובסן לייחודי היה השילוב בין שימושיות (פונקציונליזם צפון אירופי) לבין גישה פיסולית רגשית. הצורות שלו לא היו קרות או מכניות, אלא חמות ואנושיות. הוא לא חשש להציע עיצובים נועזים ואורגניים, אך תמיד שמר על נוחות ושימושיות.
בגלל מוצאו היהודי, יאקובסן נמלט מדנמרק לשבדיה ב-1943, ממש לפני שהנאצים החלו לעצור יהודים דנים. הוא חזר אחרי המלחמה והמשיך ליצור עד מותו ב-1971.
המורשת שלו ממשיכה לחיות, עיצוביו עדיין מיוצרים ונמכרים והשפה הוויזואלית שלו משפיעה על מעצבים עד היום. ראו כמה מעיצוביו המפורסמים שממתינים לכם בתגית "ארנה יאקובסן".
הנה סיפורו של גאון העיצוב העולמי ארנה יאקובסן:
http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0
כיסאות הברבור והביצה עוצבו שניהם לפרויקט המלון המעוצב הראשון בעולם מלון SAS שביצע יאקובסן:
https://youtu.be/oHQGjS7Behk
עוד על יאקובסן ופרויקט מלון SAS לו הוא גם עיצב את כיסאות הברבור והביצה:
https://youtu.be/GPBHED9YINg
כמה מהעיצובים הידועים של יאקובסן:
http://youtu.be/KG0h1HpIAWA
וסרטון תיעודי על יאקובסן:
https://youtu.be/oXvkpb8Ii7s?long=yes
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
הנה תכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
וסיפור היום האחרון בחייה:
https://youtu.be/7R2EQmucN1A?long=yes
גדולי העיצוב
קארים ראשיד (Karim Rashid) הוא מעצב תעשייתי, מהחשובים והמשפיעים בעולם בעשורים האחרונים.
ראשיד הוא ממוצא מצרי, בן למשפחה אמידה שנדדה בעולם, בעקבות הקריירה של אב אמן. מעבר לשמו ולאישיותו הצבעונית של קארים, כולל אהבתו העצומה לצבע הוורוד, הוא ידוע גם בכך שהוא מעצב לשוק הרחב ולהמונים ולא רק לעשירים, כמו שמרבית מעצבי-העל נוהגים לעשות.
גם בהופעתו החיצונית ראשיד ידוע כבעל סגנון ייחודי - הוא נוהג ללבוש תמיד חליפות בצבעים ורוד או לבן, עם אביזרים ותוספות בצבעים חזקים, כמו הנעליים והמשקפיים שהוא נוהג לחבוש, כמעט תמיד מעיצוביו שלו.
גם הקעקועים שעל גופו של ראשיד מעניינים ומהווים מעין שפה אישית וייחודית לו, של צורות ומוטיבים קבועים, מעין הירוגליפים מודרניים. את הסימנים הללו הוא מטביע לעיתים על עיצוביו, שכוללים רהיטים, גופי תאורה, משקפיים, פח הניירות המפורסם "גרבו" שעיצב ועד לחנויות, מסעדות ובמיוחד למלון 'סמירמיס' באתונה, שכל חדריו מסומנים בסימנים במקום במספרים.
מעצבים רבים רואים בראשיד איש שיווק מצוין יותר מאשר מעצב והם מבקרים את העובדה ששום עיצוב שלו לא הפך לאייקון של ממש. מצד שני, אלפי המוצרים שעיצב ראשיד החרוץ והעובדה שעשרות מוזיאונים חשובים מציגים עיצובים שלו באוספים הקבועים שלהם, מעידה שהוא הפך לאחד המשפיעים והמוכרים בתחום העיצוב בעולם.
הנה קארים ראשיד בביקור בישראל:
http://youtu.be/QqFGfbKKfcs
ועיצוב שעשה רשיד לפרויקט XO:
http://youtu.be/vByB76SAphs
המעצב התעשייתי מצרפת, פיליפ סטארק, הוא אחד ממעצבי-על המוכרים והנערצים ביותר בעולם כיום. כדרכם של מעצבי העל המודרניים, הוא רואה עצמו כמעצב תעשייתי רב תחומי. כלומר, גם הוא אינו עוסק רק בעיצוב מוצרים לבית אלא שולח את ידו וכשרונו גם לאדריכלות ועיצוב פנים ואף עיצב יכטות וכלי רכב.
בין השאר, עיצב סטארק שפעיל כבר מאז שנת 1968, את הכיסא המעצבים הנמכר ביותר בכל הזמנים - כיסא ה"לואי גוסט" - מעין גירסה מודרניסטית ושקופה של כיסא בסגנון המלך הצרפתי לואי ה-15.
עבודה אייקונית אחרת של פיליפ סטארק היא מסחטת הלימונים החייזרית "ג'וסי סליף" (Juicy Salif) שעיצב ב-1990 והפכה מאז לאחד הפריטים הידועים בעולם העיצוב ולפריט שהרבה אספנים רוכשים או מחפשים לרכוש.
בתל אביב עיצב סטארק את מגדלי YOO היוקרתיים, שגם קיבלו את השם מסדרת פרויקטים, בעלי אותו השם, שעיצב בכל העולם.
הנה סרטון עם ראיון ועבודות של פיליפ סטארק:
http://youtu.be/t6HLou_w5VM
הנה יאכטה שעיצב פיליפ סטרק בשביל מליונר רוסי:
http://youtu.be/vbucJO3zDCE?t=4s
אחד האחראים העיקריים לאופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז' (André Courrèges),
קוראז' נודע בגזרות הגאומטריות שלו וכמי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. כבר ב-1964 הוא הציג, בהשראת עידן החלל, את שמלות ה"הוט קוטור" הקצרצרות הראשונות בפריז.
העניין הזה ישמש לוויכוח, שמעולם לא הוכרע, על הממציא של שמלת המיני. מהצד השני של תעלת לה מאנש הייתה מרי קוואנט, מי שחתומה גם היא על שמלת המיני. הוא מצידו אמר פעם "ברור שאני המצאתי את המיני. מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון שלי".
בשנת 1967 הציג קוראז' את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, לעצב בגזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ועם אקססוריז פוסט-תעשייתיים.
הנה תולדות חייו של קוראז':
https://youtu.be/7SuZD4iXDjs
עיצובים שלו מהתקופה:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
דוגמנות קוראז'ית אותנטית:
https://youtu.be/KaWcFxbnIuo
שמלות המיני הקוראז'יות:
https://youtu.be/HDbYxB7st34
ועוד עיצובים של קוראז':
https://youtu.be/mlrLihHvezI
כן. בשם רון ארד נקרא הנווט הישראלי המפורסם, גיבור שנפל בשבי בלבנון וישראל לא שב הביתה. אך זה גם שמו של מעצב-העל והאדריכל המפורסם, הישראלי לשעבר שכיום הוא מהמובילים בעולם בתחומים אלה.
שני האנשים הללו נושאים את אותו השם אבל מייצגים באופן מסוים את המיוחד בישראל - ארץ שנלחמת על קיומה וחיה על החרב, מאז 1948 ועד היום, אך גם מייצרת מצוינות בתחומים רבים וחשובים בעולם כולו.
בעוד שאת הנווט רון ארד לא הצליחה ישראל להחזיר מהשבי וגורלו ככל הנראה הסתיים במוות בשבי, רון ארד השני מכהן כפרופסור לעיצוב רהיטים ועיצוב תעשייתי בקולג' המלכותי לאמנות שבבירת בריטניה. עבודותיו מוצגות בירידים בינלאומיים ובמוזיאונים החשובים בעולם, דוגמת מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובפריז, מוזיאון לאמנות מודרנית שבמרכז פומפידו.
רון ארד גם עיצב ומעצב מוצרים הנמכרים בחברות עיצוב מהמובילות בעולם. ביניהן ניתן למצוא את ויטרה (Vitra), קרטל (Kartell), מורוסו (Moroso), אלסי (Alessi) וקפליני (Cappellini). המוצרים הללו משווקים בחנויות העיצוב היוקרתיות והנחשבות בעולם.
הנה סרטון על רון ארד, הנווט שנפל ונעלם בלבנון (עברית):
http://youtu.be/hIQNNrd-3oI
מהצד השני באנגלית על האמן רון ארד, מעצב רהיטים ומוצרים ואדריכל מצליח בעולם:
http://youtu.be/I_EPya1tRKk
על ילדותו של האמן (עברית):
https://youtu.be/GCzsnYe8dlM
חלק מיצירותיו:
http://youtu.be/XhgQbuxqSyg
הפרויקט המסעיר שלו בתחל אביב, בניין Toha, קיצור של "תוצרת הארץ", הרחוב בו הוא נבנה (מתורגם):
https://youtu.be/w0sB-ITl8Xg
וכך מרכיבים תערוכה מעבודותיו:
http://youtu.be/fJE4L_xQIsU
זמרת האופרה מהמאה ה-19 לינה קווליירי, נודעה בזכות יופייה יוצא הדופן. היא הייתה דמות ידועה ואף נערצת בחייה, אבל במותה כמעט ונשכחה. שנים רבות אחרי כן, תוך כדי דפדוף במגזין צרפתי ישן, נתקל האמן האיטלקי פיירו פורנסטי בתמונתה. הוא נדהם מפניה המושלמים של קווליירי, שניחנו בתווי פנים נשיים "קלאסיים", כמו של פסל יווני מדהים.
פורנסטי התאהב בדמותה של מי שכינה מאז "האישה היפה בעולם". הוא הפך אותה לסימן ההיכר של אמנותו. הוא הנציח את יופייה על רבות מ-11,000 היצירות שיצר מאז. בזכותו ובזכות התלהבותו ממנה, הפכו פניה של לינה קאבליירי לאחד האייקונים המוכרים בעולם העיצוב. היצירות שיצר עם דיוקנה מוכרים על ידי אניני טעם מכל העולם והם נחשבים אולי לדיוקן המפורסם בתולדות העיצוב.
פורנסטי היה צייר, פסל ומעצב שיצר גם הרבה פריטים מעניינים אחרים, אך גורלו ושמו האמנותי נקשר ב"מוזה" שלו לינה קאבאליירי. בזכות הזיהוי המוחלט ביניהם, כישרונו של פורנסטי ויופיה של קאבליירי, המוצרים המעוצבים של פורנסטי נחשבים היום לפריטי יוקרה והם עולים הרבה מאד כסף.
בואו לביקור בביתו של פורנסטי במילאנו, כשבנו הוא המארח:
http://youtu.be/P5DPPGKCsyE
סרטון אנימציה מדהים עם המון דמויות של לינה קאבאליירי:
http://youtu.be/bezRXeJDhxA
ולרוצים ליצור צלחת עם עיצוב בסגנון של פורנסטי - קבלו סרטון הדרכה:
http://youtu.be/o5ZxsI3VUk0
איך רוג'ר דין עיצב את עטיפות אלבומי יס?
אין ספק שעטיפות האלבומים המצוירות של להקת הרוק המתקדם Yes, היו העטיפות הבולטות של שנות ה-70. העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין (Roger Dean), הציגו נופים קסומים, ארצות דמיוניות או כוכבים רחוקים ומן הסתם דמיוניים גם הם.
כל קונספט האלבומים, תקליטים בעלי עטיפה כפולה שנפתחת כמו אלבום, היה בשנות ה-70 צעיר מאד. רק בסוף שנות ה-60 הוא נולד, עם האלבום פורץ הדרך "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".
הציורים המופלאים שעל אלבומי להקת Yes היו כה מיוחדים ומאופיינים, שהעיצוב שלהם זכה לכינוי מעורר ההשראה "עיצוב קוסמי-אורגני". הם נתפסו כמשלימים של החווייה המוסיקלית הקסומה של להקת הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אולי הטובה ביותר שהייתה אז.
יס של שנות ה-70 הציעה מוסיקה מתוחכמת, מורכבת ורבת רבדים, אך גם מלודית, קסומה ואפית. זו הייתה מוסיקה זהייתה כמו לקוחה מעולמות נשכחים, מכוכבים רחוקים, מקומות קסומים, מימי קדם ומתקופות נשכחות. רוג'ר דין השלים את החוויה המוסיקלית ונתן לה פנים חזותיות מיוחדים לא פחות מהמוסיקה, נופים מופשטים שעדיין נתנו תחושה שהיכרת אותם והיו ממשיים ונעימים לעין
העטיפות הללו הציעו מעין מימושים ויזואליים ואמנותיים של המוסיקה המתקדמת של Yes, מפות לעולם שלהם שהלוגו שדין עיצב ללהקה היה השם שלו.
אלה היו עטיפות שנעים היה לצפות בהן לעומק בזמן שמאזינים למוסיקה ולקבל המחשה, למשל של השבירות באלבום Fragile, או של הקצוות ב- Close to the Edge, שהתממשו בצורת מפלים אינסופיים בציורי העטיפה הפנימית.
הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים לפני יס, עם דגש על אלבומי הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
אין ספק שעטיפות האלבומים המצוירות של להקת הרוק המתקדם Yes, היו העטיפות הבולטות של שנות ה-70. העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין (Roger Dean), הציגו נופים קסומים, ארצות דמיוניות או כוכבים רחוקים ומן הסתם דמיוניים גם הם.
כל קונספט האלבומים, תקליטים בעלי עטיפה כפולה שנפתחת כמו אלבום, היה בשנות ה-70 צעיר מאד. רק בסוף שנות ה-60 הוא נולד, עם האלבום פורץ הדרך "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".
הציורים המופלאים שעל אלבומי להקת Yes היו כה מיוחדים ומאופיינים, שהעיצוב שלהם זכה לכינוי מעורר ההשראה "עיצוב קוסמי-אורגני". הם נתפסו כמשלימים של החווייה המוסיקלית הקסומה של להקת הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אולי הטובה ביותר שהייתה אז.
יס של שנות ה-70 הציעה מוסיקה מתוחכמת, מורכבת ורבת רבדים, אך גם מלודית, קסומה ואפית. זו הייתה מוסיקה זהייתה כמו לקוחה מעולמות נשכחים, מכוכבים רחוקים, מקומות קסומים, מימי קדם ומתקופות נשכחות. רוג'ר דין השלים את החוויה המוסיקלית ונתן לה פנים חזותיות מיוחדים לא פחות מהמוסיקה, נופים מופשטים שעדיין נתנו תחושה שהיכרת אותם והיו ממשיים ונעימים לעין
העטיפות הללו הציעו מעין מימושים ויזואליים ואמנותיים של המוסיקה המתקדמת של Yes, מפות לעולם שלהם שהלוגו שדין עיצב ללהקה היה השם שלו.
אלה היו עטיפות שנעים היה לצפות בהן לעומק בזמן שמאזינים למוסיקה ולקבל המחשה, למשל של השבירות באלבום Fragile, או של הקצוות ב- Close to the Edge, שהתממשו בצורת מפלים אינסופיים בציורי העטיפה הפנימית.
הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים לפני יס, עם דגש על אלבומי הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
מי היה גדול מעצבי המוצר דיטר ראמס?
המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.
המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.
דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.
ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).
משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.
"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.
מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.
אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.
שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.
בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את "עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."
ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.
בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.
הנה דיטר ראמס וסיפורו:
https://youtu.be/epEWrycjNXc
עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:
https://youtu.be/-mlAdcQZZAM
העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:
https://youtu.be/yLbItWERwqQ
מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.
המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.
דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.
ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).
משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.
"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.
מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.
אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.
שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.
בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את "עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."
ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.
בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.
הנה דיטר ראמס וסיפורו:
https://youtu.be/epEWrycjNXc
עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:
https://youtu.be/-mlAdcQZZAM
העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:
https://youtu.be/yLbItWERwqQ
מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
מיהו ורנר פנטון, מעצב הכיסאות הגאון?
קראו לו ורנר פנטון (Verner Panton) והוא היה ככל הנראה המעצב המהנה, הצבעוני והמודרניסטי ביותר בתקופתו. מי שהחל את הקריירה שלו כשוליית אדריכלים, גילה מאוחר יותר את התשוקה שלו לעיצוב ונכנס לעולם הזה.
הוא החל ללמוד הרבה משני המנטורים שלו, המעצבים פול הנינגסן וארן ג'ייקובסן. אבל משלב מסוים פנטון החל ליצור אסתטיקה משלו. הוא בחר בדרך שונה ממעצבים דנים אחרים. התפיסה שלו הייתה שונה משלהם. הוא לא הלך כמו גדולי העיצוב הדני על קווים נקיים ומסורתיים. הרבה יותר סיקרן אותו העולם הפסיכדלי ולעצב רהיטים בסגנון עידן החלל.
כך הוא הלך והפך עם הזמן לאחד המעצבים הדניים הגדולים ביותר בכל הזמנים ולאחד המעצבים שהשפיעו הכי הרבה על העיצוב בימינו.
פנטון היה אולי המרכזי בזרם הפופ ארט הדני בעיצוב, שהתפתח בסיקסטיז, שנות ה-60 של המאה הקודמת, והפך פופולרי ביותר בעשור שאחריו. עם תשוקה לחומרים סינתטיים, כמו פרספקס, גומי וקצף, ידע פנטון לבחור לעיצובים שלו צבעים חזקים, מוארים ומגוונים מאוד. הוא מצא דרכים חדשניות ותוססות לשימוש שלו בצבעים.
פנטון היה ממש מקורי ומי שלגמרי האמין באפשרויות ללא גבול שמספקים שינויים של ובצורות המסורתיות. הוא הגה ופיתח תיאוריות חדשות לגבי אובייקטים המוכרים לנו, גם מהבחינה הפונקציונלית וגם מהבחינה הצורנית. כי גם בתחום הצורני הוא הבריק, במיוחד ביצירת צורות חדשניות ומקוריות לעיצובי הרהיטים שלו.
וכך, פנטון לא הפסיק לנסות ולהתנסות בהמון חומרים ותכונות חומר בעיצובים שלו והקפיד לעשות זאת במקביל לחקר ההתפתחות המתמדת של הטכנולוגיה והשינויים שהיא מביאה.
הנה סיפורו של המעצב ורנר פנטון ביחד עם דיטר ראמס הגרמני:
https://youtu.be/E9LL6vB2ET4
כיסא פנטון המפורסם:
http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0
כיסא הקונוס:
https://youtu.be/6nDIGoBxb8w
ארמון ווארנה בדנמרק כפי שהוא עיצב בשנות ה-70:
https://youtu.be/ocpT2CNlHbY
מנורת הפרח:
https://youtu.be/-HS6luNj3qM
הנורות היפהפיות יצאו במגוון צבעים, כולל נורת ביצת העין (Fried egg lamp):
https://youtu.be/c--ZAQt1XqU
מנורות שפיגל קנטין שלו:
https://youtu.be/S7NZwrjgesU
עוד כמה מהכיסאות השווים של פנטון:
https://youtu.be/keOwch8X0lU
וסרט תיעודי על המעצב שאהב חומרים סינתטיים וצבעים:
https://youtu.be/jeJCY2RZI20?long=yes
קראו לו ורנר פנטון (Verner Panton) והוא היה ככל הנראה המעצב המהנה, הצבעוני והמודרניסטי ביותר בתקופתו. מי שהחל את הקריירה שלו כשוליית אדריכלים, גילה מאוחר יותר את התשוקה שלו לעיצוב ונכנס לעולם הזה.
הוא החל ללמוד הרבה משני המנטורים שלו, המעצבים פול הנינגסן וארן ג'ייקובסן. אבל משלב מסוים פנטון החל ליצור אסתטיקה משלו. הוא בחר בדרך שונה ממעצבים דנים אחרים. התפיסה שלו הייתה שונה משלהם. הוא לא הלך כמו גדולי העיצוב הדני על קווים נקיים ומסורתיים. הרבה יותר סיקרן אותו העולם הפסיכדלי ולעצב רהיטים בסגנון עידן החלל.
כך הוא הלך והפך עם הזמן לאחד המעצבים הדניים הגדולים ביותר בכל הזמנים ולאחד המעצבים שהשפיעו הכי הרבה על העיצוב בימינו.
פנטון היה אולי המרכזי בזרם הפופ ארט הדני בעיצוב, שהתפתח בסיקסטיז, שנות ה-60 של המאה הקודמת, והפך פופולרי ביותר בעשור שאחריו. עם תשוקה לחומרים סינתטיים, כמו פרספקס, גומי וקצף, ידע פנטון לבחור לעיצובים שלו צבעים חזקים, מוארים ומגוונים מאוד. הוא מצא דרכים חדשניות ותוססות לשימוש שלו בצבעים.
פנטון היה ממש מקורי ומי שלגמרי האמין באפשרויות ללא גבול שמספקים שינויים של ובצורות המסורתיות. הוא הגה ופיתח תיאוריות חדשות לגבי אובייקטים המוכרים לנו, גם מהבחינה הפונקציונלית וגם מהבחינה הצורנית. כי גם בתחום הצורני הוא הבריק, במיוחד ביצירת צורות חדשניות ומקוריות לעיצובי הרהיטים שלו.
וכך, פנטון לא הפסיק לנסות ולהתנסות בהמון חומרים ותכונות חומר בעיצובים שלו והקפיד לעשות זאת במקביל לחקר ההתפתחות המתמדת של הטכנולוגיה והשינויים שהיא מביאה.
הנה סיפורו של המעצב ורנר פנטון ביחד עם דיטר ראמס הגרמני:
https://youtu.be/E9LL6vB2ET4
כיסא פנטון המפורסם:
http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0
כיסא הקונוס:
https://youtu.be/6nDIGoBxb8w
ארמון ווארנה בדנמרק כפי שהוא עיצב בשנות ה-70:
https://youtu.be/ocpT2CNlHbY
מנורת הפרח:
https://youtu.be/-HS6luNj3qM
הנורות היפהפיות יצאו במגוון צבעים, כולל נורת ביצת העין (Fried egg lamp):
https://youtu.be/c--ZAQt1XqU
מנורות שפיגל קנטין שלו:
https://youtu.be/S7NZwrjgesU
עוד כמה מהכיסאות השווים של פנטון:
https://youtu.be/keOwch8X0lU
וסרט תיעודי על המעצב שאהב חומרים סינתטיים וצבעים:
https://youtu.be/jeJCY2RZI20?long=yes
מי הייתה כוהנת האופנה והאקטיביסטית ויויאן ווסטווד?
מעצבת, אקטיביסטית, פרובוקטיבית ואייקון של תנועת הפאנק - קראו לה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) והיא האישה שהייתה כל הדברים האלה. רבים בממלכה המאוחדת, כלומר בריטניה, יאמרו שהיא גם הייתה "המלכה".
ווסטווד, שכונתה "אדריכלית הפאנק", הייתה אכן מעצבת אופנה מפורסמת ואיקונית, הנחשבת מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה של ימינו.
אישה מורדת ואקטיביסטית נחושה, המשלבת בתעשיית האופנה מרדנות, חדשנות ומודעות חברתית גבוהה. בראיונות היא העידה לא פעם שהיא מעצבת, כדי שתוכל להשמיע את דעתה על פוליטיקה ותרבות...
מי שהייתה במקור מורה בבית ספר יסודי פתחה בשנות ה-70 בוטיק בקינגס רואד שבלונדון. יחד עם בן זוגה באותם ימים, מלקולם מקלארן, ווסטווד התחברה לסגנון הפאנק ועיצבה בגדים רבים לחנות "SEX" המפורסמת בלונדון, שהפכה אז למוקד תרבות הפאנק.
כמעט מיד היא זכתה להצלחה ואז לתהילה. כי העיצובים הפרובוקטיביים שלה, שלא פעם עוררו מחלוקת, הזדרזו להגדיר את אסתטיקת הפאנק, שבדיוק החל לפרוח.
עם בגדי הפאנק שהיא עיצבה בבוטיק Let It" Rock" בלונדון, וויוויאן ווסטווד שינתה בשנות ה-70 את פני האופנה הצעירה בבריטניה. די מהר היא זכתה לתואר המחמיא של "אדריכלית הפאנק". היא יצרה עיצובים של בגדים שנקרעו והושחתו בכוונה. העיצובים שלה הפכו די מהר למדים של הפאנקיסטים בעולם.
גם לאחר מכן המשיך סגנון העיצוב שלה לשלב מרכיבים מסגנון הפאנק, עם השראות מההיסטוריה האנגלית, בדגש על התקופה הוויקטוריאנית ותקופת הרוקוקו. היא התפרסמה לא מעט גם בשימוש המפתיע והחדשני שהיא עשתה בבדים מסורתיים בריטיים כמו טוויד וטרטן, בשילוב עם אלמנטים מעולם הפאנק.
משם כבר לא ניתן היה לעצור את המעצבת שהחליטה לערבב ולטשטש את הגבולות שבין אקטיביזם פוליטי ואופנה עילית. ברגע שהחלו לפתוח לה את המיקרופון היא אמרה את דעותיה.
העיצובים הקיצוניים, רדיקליים, שלה מתחילת הדרך, ליוו את ווסטווד גם בהמשך, אך בהדרגה היא עדכנה את תפיסותיה והחליפה את המכנסיים והשמלות הקרועות בחולצות מעודנות יותר, שמלות ערב אלגנטיות וחליפות חצאית נשיות, המשלבות פשטות עם מוטיבים מהאצולה והעידון של הממלכה הבריטית.
בשנים האחרונות לחייה היא השתתפה לעתים קרובות בהפגנות ועצרות נגד משבר האקלים וחוסר המנהיגות העולמית בניהולו. ווסטווד, בדרכה הצבעונית והקולנית, הייתה לאחת המבקרות הבולטות של מנהיגי העולם בנושא.
האייקונית של האופנה הבריטית המשיכה ליצור ולעצב, לעשות אמנות ולאהוב את כדור הארץ, ממש עד יומה האחרון. וכך הלכה לעולמה מעצבת האופנה הבריטית ויוויאן ווסטווד, בשלהי שנת 2022, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ואוהביה הקרובים.
הנה ויויאן ווסטווד והרוח הצעירה והמורדת שלה:
https://youtu.be/VesEsOEqgi4
על המעצבת שהייתה לאדריכלית הפאנק בקצרה:
https://youtu.be/qvYmFcAegH4
ראיון עם ווסטווד:
https://youtu.be/dzYFJoicmj0
בגדים מהתקופה באופנת הפאנק רוק:
https://youtu.be/Xyr3aW6HBXY
סרטון תיעודי על המעצבת שתמיד חידשה עם הזמן:
https://youtu.be/6YPaVo4ANgg?long=yes
וסרט תיעודי על ויויאן ווסטווד:
https://youtu.be/qGSghXVcluk?long=yes
מעצבת, אקטיביסטית, פרובוקטיבית ואייקון של תנועת הפאנק - קראו לה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) והיא האישה שהייתה כל הדברים האלה. רבים בממלכה המאוחדת, כלומר בריטניה, יאמרו שהיא גם הייתה "המלכה".
ווסטווד, שכונתה "אדריכלית הפאנק", הייתה אכן מעצבת אופנה מפורסמת ואיקונית, הנחשבת מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה של ימינו.
אישה מורדת ואקטיביסטית נחושה, המשלבת בתעשיית האופנה מרדנות, חדשנות ומודעות חברתית גבוהה. בראיונות היא העידה לא פעם שהיא מעצבת, כדי שתוכל להשמיע את דעתה על פוליטיקה ותרבות...
מי שהייתה במקור מורה בבית ספר יסודי פתחה בשנות ה-70 בוטיק בקינגס רואד שבלונדון. יחד עם בן זוגה באותם ימים, מלקולם מקלארן, ווסטווד התחברה לסגנון הפאנק ועיצבה בגדים רבים לחנות "SEX" המפורסמת בלונדון, שהפכה אז למוקד תרבות הפאנק.
כמעט מיד היא זכתה להצלחה ואז לתהילה. כי העיצובים הפרובוקטיביים שלה, שלא פעם עוררו מחלוקת, הזדרזו להגדיר את אסתטיקת הפאנק, שבדיוק החל לפרוח.
עם בגדי הפאנק שהיא עיצבה בבוטיק Let It" Rock" בלונדון, וויוויאן ווסטווד שינתה בשנות ה-70 את פני האופנה הצעירה בבריטניה. די מהר היא זכתה לתואר המחמיא של "אדריכלית הפאנק". היא יצרה עיצובים של בגדים שנקרעו והושחתו בכוונה. העיצובים שלה הפכו די מהר למדים של הפאנקיסטים בעולם.
גם לאחר מכן המשיך סגנון העיצוב שלה לשלב מרכיבים מסגנון הפאנק, עם השראות מההיסטוריה האנגלית, בדגש על התקופה הוויקטוריאנית ותקופת הרוקוקו. היא התפרסמה לא מעט גם בשימוש המפתיע והחדשני שהיא עשתה בבדים מסורתיים בריטיים כמו טוויד וטרטן, בשילוב עם אלמנטים מעולם הפאנק.
משם כבר לא ניתן היה לעצור את המעצבת שהחליטה לערבב ולטשטש את הגבולות שבין אקטיביזם פוליטי ואופנה עילית. ברגע שהחלו לפתוח לה את המיקרופון היא אמרה את דעותיה.
העיצובים הקיצוניים, רדיקליים, שלה מתחילת הדרך, ליוו את ווסטווד גם בהמשך, אך בהדרגה היא עדכנה את תפיסותיה והחליפה את המכנסיים והשמלות הקרועות בחולצות מעודנות יותר, שמלות ערב אלגנטיות וחליפות חצאית נשיות, המשלבות פשטות עם מוטיבים מהאצולה והעידון של הממלכה הבריטית.
בשנים האחרונות לחייה היא השתתפה לעתים קרובות בהפגנות ועצרות נגד משבר האקלים וחוסר המנהיגות העולמית בניהולו. ווסטווד, בדרכה הצבעונית והקולנית, הייתה לאחת המבקרות הבולטות של מנהיגי העולם בנושא.
האייקונית של האופנה הבריטית המשיכה ליצור ולעצב, לעשות אמנות ולאהוב את כדור הארץ, ממש עד יומה האחרון. וכך הלכה לעולמה מעצבת האופנה הבריטית ויוויאן ווסטווד, בשלהי שנת 2022, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ואוהביה הקרובים.
הנה ויויאן ווסטווד והרוח הצעירה והמורדת שלה:
https://youtu.be/VesEsOEqgi4
על המעצבת שהייתה לאדריכלית הפאנק בקצרה:
https://youtu.be/qvYmFcAegH4
ראיון עם ווסטווד:
https://youtu.be/dzYFJoicmj0
בגדים מהתקופה באופנת הפאנק רוק:
https://youtu.be/Xyr3aW6HBXY
סרטון תיעודי על המעצבת שתמיד חידשה עם הזמן:
https://youtu.be/6YPaVo4ANgg?long=yes
וסרט תיעודי על ויויאן ווסטווד:
https://youtu.be/qGSghXVcluk?long=yes
מיהו מעצב האופנה קלווין קליין?
בסרט "קלולס", שואל אביה של שר (מגולמת על ידי אלישה סילברסטון) על הבגד המינימלי שהיא לובשת: "מה זה?" והיא עונה לו: "שמלה", אז הוא שואל אותה "מי אמר?" והיא עונה לו בפשטות "קלווין קליין".
ואכן, משפט המחץ הזה מבהיר בדיוק מה היה בשנות ה-70 מעמדו של קלווין קליין (Calvin Klein), שכבר אז החל את דרכו המרתקת, כמעצב שבדיעבד ייחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה של המאה ה-20.
קליין הוא מעצב אופנה יהודי-אמריקאי. הוא נולד ב-19 בנובמבר 1942 בברונקס, ניו יורק והחל את דרכו בעולם האופנה בלימודים במכון הטכנולוגי לאופנה בניו-יורק.
לאחר סיום לימודיו הוא עבד כעוזר מעצב ובשנת 1968 יסד יחד עם חבר ילדותו, בארי שוורץ, את בית האופנה "Calvin Klein" (המוכר כיום בקיצור המבריק "CK").
בית האופנה שלו יזכה לפרסום בכל העולם, במיוחד בזכות הקווים הפשוטים והנקיים של בגדיו, שהותאמו באופן מבריק ומתוחכם לכל שעות היום.
בתחילה הוא מתמקד כמעצב בעיקר במעילי נשים ובהמשך הוא יתפתח לכיוון של ביגוד ספורט, בגדים לגברים ולנשים, תחתונים, ג'ינסים ועוד.
בשנות ה-70 מתפרסם המותג וזה קורה בזכות עיצוביו המינימליסטיים של קליין והתמקדותו באופנת ג'ינסים והלבשה תחתונה, לצד שיווק פרובוקטיבי ופורץ דרך בעולם האופנה.
אסטרטגיית השיווק שלו כללה אז דרכי פרסום חדשניות, שבלטו במיוחד בפרסומות בעלות אופי סקסי שמיתגו את תחתוני הגברים ומכנסי הג'ינס של החברה כמוצרי אופנה נחשקים. לא מעט הצלחה הוא נחל כשיצר קו מבריק של בגדים בסגנון יוניסקס ספורטיבי.
בכך מצליח קלווין קליין להעלות את העיר ניו יורק על מפת האופנה. לראשונה היא עומדת בשורה אחת, לצידן של פריז, לונדון ומילאנו, בירות האופנה המסורתיות מאירופה.
לאורך השנים התרחב המותג וכולל כיום מגוון רחב של בגדים, נעליים, אקססוריז, הלבשה תחתונה ובשמים. בשנות ה-80 וה-90 השיק קליין סדרות בשמים מצליחות כמו Obsession, Eternity ו-Escape.
ב-1993 הוא השיק את הבושם האייקוני שלו CK One, בושם יוניסקס, שיועד לנשים ולגברים כאחד. קליין זכה בפרסים רבים על עיצוביו ובאותה שנה הוא היה לראשון המעצבים אי-פעם שקטף את פרסי האופנה גם לקולקציית הגברים וגם לנשים.
תוך כדי כך המשיך בית האופנה Calvin Klein להתפשט (שימו לב לכפל הלשון) ברחבי העולם. כיום הוא כולל קווים רבים ונוספים לבגדי נשים וגברים, כמו בגדי ילדים, קולקציות לבית וכן מוצרים משלימים כמו תיקים, נעליים ואקססוריז.
בשנת 2003 נמכרה חברת קליין לתאגיד PVH ומאז ממשיך המותג לפעול ולהיות רלוונטי בשוק העולמי באמצעות חידוש קמפיינים ושיתופי פעולה עם דמויות מובילות כמו קנדל ג'נר ובאד באני.
המותג Calvin Klein ממשיך להיות מאופיין בקו מינימליסטי, נקי וסקסי. מוצרי המותג, מתחתונים ממותגים בגדול ועד מעילי נשים מדויקים, הם חברים קבועים בארונות הבגדים של אינספור סלבריטאים בעולם.
לגבי קלווין קליין עצמו - עם מכירת החברה הוא פרש מהניהול השוטף של החברה והותיר אותו לפעול תחת הנהלת התאגיד.
הנה סיפורו של קלווין קליין:
https://youtu.be/dp-H0nrzusM
קלווין קליין כמעצב אופנה:
https://youtu.be/hzYKNxmoCic
קיצור סיפורו של המעצב קלווין קליין:
https://youtu.be/3SRpFWe2Iq8
פרסומות לקמפיין המפורסם של ברוק שילדס ל"CK":
https://youtu.be/m_tom65LKiE
רגעים בתולדות האיש והמותג (מתורגם):
https://youtu.be/B4HjtbYsIFM
סיפורו המלא של קלווין קליין:
https://youtu.be/NepnHfVHBcw?long=yes
ושלל פרסומות שמסבירות את ההצלחה שלו:
https://youtu.be/QwwbNYpwWIE?long=yes
בסרט "קלולס", שואל אביה של שר (מגולמת על ידי אלישה סילברסטון) על הבגד המינימלי שהיא לובשת: "מה זה?" והיא עונה לו: "שמלה", אז הוא שואל אותה "מי אמר?" והיא עונה לו בפשטות "קלווין קליין".
ואכן, משפט המחץ הזה מבהיר בדיוק מה היה בשנות ה-70 מעמדו של קלווין קליין (Calvin Klein), שכבר אז החל את דרכו המרתקת, כמעצב שבדיעבד ייחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה של המאה ה-20.
קליין הוא מעצב אופנה יהודי-אמריקאי. הוא נולד ב-19 בנובמבר 1942 בברונקס, ניו יורק והחל את דרכו בעולם האופנה בלימודים במכון הטכנולוגי לאופנה בניו-יורק.
לאחר סיום לימודיו הוא עבד כעוזר מעצב ובשנת 1968 יסד יחד עם חבר ילדותו, בארי שוורץ, את בית האופנה "Calvin Klein" (המוכר כיום בקיצור המבריק "CK").
בית האופנה שלו יזכה לפרסום בכל העולם, במיוחד בזכות הקווים הפשוטים והנקיים של בגדיו, שהותאמו באופן מבריק ומתוחכם לכל שעות היום.
בתחילה הוא מתמקד כמעצב בעיקר במעילי נשים ובהמשך הוא יתפתח לכיוון של ביגוד ספורט, בגדים לגברים ולנשים, תחתונים, ג'ינסים ועוד.
בשנות ה-70 מתפרסם המותג וזה קורה בזכות עיצוביו המינימליסטיים של קליין והתמקדותו באופנת ג'ינסים והלבשה תחתונה, לצד שיווק פרובוקטיבי ופורץ דרך בעולם האופנה.
אסטרטגיית השיווק שלו כללה אז דרכי פרסום חדשניות, שבלטו במיוחד בפרסומות בעלות אופי סקסי שמיתגו את תחתוני הגברים ומכנסי הג'ינס של החברה כמוצרי אופנה נחשקים. לא מעט הצלחה הוא נחל כשיצר קו מבריק של בגדים בסגנון יוניסקס ספורטיבי.
בכך מצליח קלווין קליין להעלות את העיר ניו יורק על מפת האופנה. לראשונה היא עומדת בשורה אחת, לצידן של פריז, לונדון ומילאנו, בירות האופנה המסורתיות מאירופה.
לאורך השנים התרחב המותג וכולל כיום מגוון רחב של בגדים, נעליים, אקססוריז, הלבשה תחתונה ובשמים. בשנות ה-80 וה-90 השיק קליין סדרות בשמים מצליחות כמו Obsession, Eternity ו-Escape.
ב-1993 הוא השיק את הבושם האייקוני שלו CK One, בושם יוניסקס, שיועד לנשים ולגברים כאחד. קליין זכה בפרסים רבים על עיצוביו ובאותה שנה הוא היה לראשון המעצבים אי-פעם שקטף את פרסי האופנה גם לקולקציית הגברים וגם לנשים.
תוך כדי כך המשיך בית האופנה Calvin Klein להתפשט (שימו לב לכפל הלשון) ברחבי העולם. כיום הוא כולל קווים רבים ונוספים לבגדי נשים וגברים, כמו בגדי ילדים, קולקציות לבית וכן מוצרים משלימים כמו תיקים, נעליים ואקססוריז.
בשנת 2003 נמכרה חברת קליין לתאגיד PVH ומאז ממשיך המותג לפעול ולהיות רלוונטי בשוק העולמי באמצעות חידוש קמפיינים ושיתופי פעולה עם דמויות מובילות כמו קנדל ג'נר ובאד באני.
המותג Calvin Klein ממשיך להיות מאופיין בקו מינימליסטי, נקי וסקסי. מוצרי המותג, מתחתונים ממותגים בגדול ועד מעילי נשים מדויקים, הם חברים קבועים בארונות הבגדים של אינספור סלבריטאים בעולם.
לגבי קלווין קליין עצמו - עם מכירת החברה הוא פרש מהניהול השוטף של החברה והותיר אותו לפעול תחת הנהלת התאגיד.
הנה סיפורו של קלווין קליין:
https://youtu.be/dp-H0nrzusM
קלווין קליין כמעצב אופנה:
https://youtu.be/hzYKNxmoCic
קיצור סיפורו של המעצב קלווין קליין:
https://youtu.be/3SRpFWe2Iq8
פרסומות לקמפיין המפורסם של ברוק שילדס ל"CK":
https://youtu.be/m_tom65LKiE
רגעים בתולדות האיש והמותג (מתורגם):
https://youtu.be/B4HjtbYsIFM
סיפורו המלא של קלווין קליין:
https://youtu.be/NepnHfVHBcw?long=yes
ושלל פרסומות שמסבירות את ההצלחה שלו:
https://youtu.be/QwwbNYpwWIE?long=yes
מיהו הארי ברטויה ומהו כיסא היהלום שיצר?
הארי ברטויה היה פסל איטלקי שעבר להתגורר בקנדה ואחרי עשור עקר לארה"ב. בשנות ה-50 הוא עיצב את כיסא הרשת הקרוי על שמו: כיסא ברטויה, שזכה לכינוי המוכר עוד יותר "כיסא היהלום" (Diamond chair).
במראה הכיסא מורגש שמי שעיצב את "כיסא היהלום" היה פסל מודרני. מראה שלד המתכת שלו הפך את היהלום של ברטויה לפריט אייקוני ואת הארי ברטויה עצמו לאחד היוצרים המוערכים בעולם העיצוב. הכיסא נחשב עד היום לאחד הכיסאות החדשניים של המאה ה-20. אפשר בקלות לומר עליו שהוא "יהלום של כיסא".
הנה סיפורו של כיסא היהלום וכיצד נולד:
https://youtu.be/aFXSFswhdIA
מעט על הפסל והמעצב האייקוני הארי ברטויה:
http://youtu.be/OFr7hBCxRdg
וראו את כיסא היהלום במלוא הדרו:
http://youtu.be/IKKeNzRy-XU
הארי ברטויה היה פסל איטלקי שעבר להתגורר בקנדה ואחרי עשור עקר לארה"ב. בשנות ה-50 הוא עיצב את כיסא הרשת הקרוי על שמו: כיסא ברטויה, שזכה לכינוי המוכר עוד יותר "כיסא היהלום" (Diamond chair).
במראה הכיסא מורגש שמי שעיצב את "כיסא היהלום" היה פסל מודרני. מראה שלד המתכת שלו הפך את היהלום של ברטויה לפריט אייקוני ואת הארי ברטויה עצמו לאחד היוצרים המוערכים בעולם העיצוב. הכיסא נחשב עד היום לאחד הכיסאות החדשניים של המאה ה-20. אפשר בקלות לומר עליו שהוא "יהלום של כיסא".
הנה סיפורו של כיסא היהלום וכיצד נולד:
https://youtu.be/aFXSFswhdIA
מעט על הפסל והמעצב האייקוני הארי ברטויה:
http://youtu.be/OFr7hBCxRdg
וראו את כיסא היהלום במלוא הדרו:
http://youtu.be/IKKeNzRy-XU
מיהי ה"אימא של המיני" מרי קוואנט?
רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז.
כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות ה-50 וה-60.
מי שהחלה את דרכה בעולם האופנה כמוכרת בחנות בגדים והמשיכה בעיצוב של בגדים פשוטים ולא יקרים, הבריקה די מהר בקו של בגדי נשים עם דוגמאות גיאומטריות וצבעים עזים. אלה הפכו תוך זמן קצר ל"צעקה האחרונה" בלונדון, התפזרו לכל בריטניה ויקבעו את "המראה של צ'לסי".
אבל אז קוואנט גילתה משהו מעניין. היא שמה לב שעוד ועוד בנות צעירות מבקשות שהיא תקצר את החצאיות שהן רוצות לקנות ממנה. לפיכך היא החליטה לנסות ולעצב את חלקן כשהן קצרות מראש. קוונט הציגה לראשונה את קו חצאית המיני שלה והחלה למכור אותן ב"Bazaar", חנות הבגדים המפורסמת שלה בקינגז רוד בלונדון.
ההצלחה הייתה אדירה. קוואנט תעצב עוד ועוד חצאיות קצרצרות ושמלות מיני קלות ומהירות ללבישה. אליהן היא תחבר גם חגורות ואבזרים עשויי PVC, מה שיהפוך בדיעבד לסמלה המסחרי.
כי בסיקסטיז, האסור פורץ הדרך של אופנת הצעירות, היא תתפרסם בצבעים הבוהקים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.
את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים: "מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".
אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.
#דרכה
קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.
סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "בזאר", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.
כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.
היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".
היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".
והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...
אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.
על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.
לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.
לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.
בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.
בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.
ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.
מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.
הנה סקירה קצרה על קוואנט:
https://youtu.be/T9vtaIqDF9s
העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:
https://youtu.be/9UYwteHLEBs
עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:
https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ
הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:
https://youtu.be/buhFLCzKLoU
וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:
https://youtu.be/EztpFM3wjqU
רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז.
כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות ה-50 וה-60.
מי שהחלה את דרכה בעולם האופנה כמוכרת בחנות בגדים והמשיכה בעיצוב של בגדים פשוטים ולא יקרים, הבריקה די מהר בקו של בגדי נשים עם דוגמאות גיאומטריות וצבעים עזים. אלה הפכו תוך זמן קצר ל"צעקה האחרונה" בלונדון, התפזרו לכל בריטניה ויקבעו את "המראה של צ'לסי".
אבל אז קוואנט גילתה משהו מעניין. היא שמה לב שעוד ועוד בנות צעירות מבקשות שהיא תקצר את החצאיות שהן רוצות לקנות ממנה. לפיכך היא החליטה לנסות ולעצב את חלקן כשהן קצרות מראש. קוונט הציגה לראשונה את קו חצאית המיני שלה והחלה למכור אותן ב"Bazaar", חנות הבגדים המפורסמת שלה בקינגז רוד בלונדון.
ההצלחה הייתה אדירה. קוואנט תעצב עוד ועוד חצאיות קצרצרות ושמלות מיני קלות ומהירות ללבישה. אליהן היא תחבר גם חגורות ואבזרים עשויי PVC, מה שיהפוך בדיעבד לסמלה המסחרי.
כי בסיקסטיז, האסור פורץ הדרך של אופנת הצעירות, היא תתפרסם בצבעים הבוהקים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.
את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים: "מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".
אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.
#דרכה
קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.
סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "בזאר", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.
כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.
היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".
היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".
והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...
אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.
על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.
לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.
לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.
בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.
בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.
ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.
מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.
הנה סקירה קצרה על קוואנט:
https://youtu.be/T9vtaIqDF9s
העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:
https://youtu.be/9UYwteHLEBs
עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:
https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ
הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:
https://youtu.be/buhFLCzKLoU
וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:
https://youtu.be/EztpFM3wjqU
מי עיצב ללהקת ג'נסיס את עטיפות האלבומים?
בשנות ה-70 פול וייטהד (Paul Whitehead) היה מעצב גרפי נחשב, אבל את פרסומו העיקרי בהיסטוריה הוא חב לכך שהוא מי שעיצב את שלוש עטיפות האלבומים המוצלחות ביותר של להקת הרוק המתקדם ג'נסיס.
שלוש עטיפות תקליטים של ג'נסיס (Genesis) מתחילת שנות ה-70 הפכו לתמונות מהמזוהות ביותר בתולדות הרוק המתקדם (פרוגרסיב רוק).
דימויים משונים, כמו ילדה ויקטוריאנית שמחזיקה ראש חתוך במשחק קרוקט, אישה אדומה עם שועל, ציור קרוע בסכין - אלה נכללו ביצירותיו של פול וויטהד, המעצב הבריטי שקיבל מלגה ללמוד אמנות באוניברסיטת אוקספורד, אך עזב כדי לעבוד בחברת התקליטים Liberty Records בלונדון.
הקריירה של וויטהד הפכה אותו ב-1968 למנהל האמנות של מגזין ה"טיים אאוט" (Time Out) הלונדוני. עבודתו על עטיפת האלבום Sea Shanties של High Tide משכה את תשומת ליבו של המפיק ג'ון אנתוני (John Anthony), שהציג אותו לטוני סטראטון-סמית' (Tony Stratton-Smith), מייסד חברת Charisma Records.
סטראטון-סמית' אהב את מה שראה והציע לוויטהד להיות מעצב הבית של החברה, בה הוחתמה בין השאר להקת ג'נסיס הצעירה. בשלב מסוים הוטלה עליו המשימה לעצב להם את האלבום הבא.
תהליך העבודה של וויטהד היה ייחודי. הוא נהג להגיע לכמה ימים, בהם בילה באולפן והאזין להקלטות של הלהקה. הוא האזין למוסיקה בזמן שהיא נוצרת וקיים סשנים משותפים, בעיקר עם פיטר גבריאל (Peter Gabriel) הסולן והכותב העיקרי של ג'נסיס באותם ימים.
במהלך המפגשים הללו הוא הראה להם ספרים וחומרי השראה, צייר איורים ודוגמאות בעיפרון על נייר, עד שהגיעו להסכמה על הכיוון הסופי של עיצוב העטיפה.
פרט אזוטרי (צדדי), אך מעניין הוא שוויטהד הוא שנתן גם את השמות לכל שלושת האלבומים שעיצב.
#העטיפות
האלבום הראשון "Trespass" יצא ב-1970 וכלל ציור של זוג מביט מחלון אל ההרים. כשהלהקה הוסיפה את השיר, יצירת המופת "The Knife", אחרי שוויטהד כבר סיים את העטיפה, הם הרגישו שהשלווה של הציור כבר לא מתאימה והם שכנעו אותו לשסף את הציור בסכין אמיתית, מה שיצר את המראה הדרמטי המוכר של הקו הרנדומלי שחוצה את התמונה. לימים יספר טוני בנקס (Tony Banks) שזו העטיפה האהובה עליו, כי היא לכדה את שני הצדדים השונים של הלהקה.
ב-1971 הגיע האלבום "Nursery Cryme" ועל עטיפתו מופיעה ילדה ויקטוריאנית ליד ראש ערוף. הוא התבסס על אגדה מקברית שכתב פיטר גבריאל לאלבום, על ילדה בשם סינתיה שהורגת את אחיה, הנרי, בעריפת ראשו באמצעות פטיש קרוקט.
העטיפה הזו גרמה להלם בציבור, כשקוני תקליטים עיינו במדפים בחנויות ונתקלו לפתע בדימוי אלים שנחשב למרעיש, במיוחד אם לוקחים בחשבון שזו עדיין התקופה שלפני סרטי האימה הפופולריים כל כך.
בעטיפת האלבום פוקסטרוט ("Foxtrot"), רואים את השועלה לבושת השמלה באדום, כשהיא עומדת על הקרח ממשחק המילים "The Fox On The Rocks" ביצירה המדהימה שבאלבום "Supper's Ready". ברקע גם 7 דמויות שמקבילות לשבע הדמויות שבהן חזה המלאך גבריאל וארבעת "רוכבי הסוסים" מהסיפור הנוצרי על "אחרית הימים".
שווה לספר שהעטיפה הזו גם אחראית להברקה של פיטר גבריאל שבאחת ההופעות הביא אותה אל הבמה, כשהוא לבוש שמלה אדומה ומסכת שועל. שם הופיעה לראשונה התיאטרליות של גבריאל והפכה לחלק משמעותי בהופעות המדהימות של ג'נסיס בשיאה.
וויטהד עצמו עבר ב-1973 ללוס אנג'לס והסתיים שיתוף הפעולה שלו עם ג'נסיס. בראיון שהתקיים שנים אחר כך הוא סיפר שמנהל הלהקה ראה בעטיפות artsy fartsy מדי ולא האמין שעטיפות יכולות למכור תקליטים.
הלהקה עצמה עברה לעבוד עם היפגנוסיס (Hipgnosis), שיצר את העטיפה לאלבום The Lamb Lies Down on Broadway.
שנים אחרי כן וויטהד נאלץ לתבוע את הלהקה, כדי לקבל תשלום עבור השימוש בתמונותיו במרצ'נדייז, כל מיני מזכרות ג'נסיס ששווקו ועשו כסף רב.
הנה סיפור עיצוב עטיפות התקליטים של להקת הפרוגרסיב ג'נסיס:
https://youtu.be/rLe1GSOzhF4
אנימציה מעבודותיו של וייטהד לאלבום האייקוני Foxtrot:
https://youtu.be/t9AY-o7Z1SQ
ראיון עם האמן על עיצוב העטיפה של Nursery Cryme האגדי:
https://youtu.be/GqAVAOjojiE
ותערוכה מעיצוביו המפורסמים לאלבומי ג'נסיס:
https://youtu.be/kwLNbiz5ofA?long=yes
בשנות ה-70 פול וייטהד (Paul Whitehead) היה מעצב גרפי נחשב, אבל את פרסומו העיקרי בהיסטוריה הוא חב לכך שהוא מי שעיצב את שלוש עטיפות האלבומים המוצלחות ביותר של להקת הרוק המתקדם ג'נסיס.
שלוש עטיפות תקליטים של ג'נסיס (Genesis) מתחילת שנות ה-70 הפכו לתמונות מהמזוהות ביותר בתולדות הרוק המתקדם (פרוגרסיב רוק).
דימויים משונים, כמו ילדה ויקטוריאנית שמחזיקה ראש חתוך במשחק קרוקט, אישה אדומה עם שועל, ציור קרוע בסכין - אלה נכללו ביצירותיו של פול וויטהד, המעצב הבריטי שקיבל מלגה ללמוד אמנות באוניברסיטת אוקספורד, אך עזב כדי לעבוד בחברת התקליטים Liberty Records בלונדון.
הקריירה של וויטהד הפכה אותו ב-1968 למנהל האמנות של מגזין ה"טיים אאוט" (Time Out) הלונדוני. עבודתו על עטיפת האלבום Sea Shanties של High Tide משכה את תשומת ליבו של המפיק ג'ון אנתוני (John Anthony), שהציג אותו לטוני סטראטון-סמית' (Tony Stratton-Smith), מייסד חברת Charisma Records.
סטראטון-סמית' אהב את מה שראה והציע לוויטהד להיות מעצב הבית של החברה, בה הוחתמה בין השאר להקת ג'נסיס הצעירה. בשלב מסוים הוטלה עליו המשימה לעצב להם את האלבום הבא.
תהליך העבודה של וויטהד היה ייחודי. הוא נהג להגיע לכמה ימים, בהם בילה באולפן והאזין להקלטות של הלהקה. הוא האזין למוסיקה בזמן שהיא נוצרת וקיים סשנים משותפים, בעיקר עם פיטר גבריאל (Peter Gabriel) הסולן והכותב העיקרי של ג'נסיס באותם ימים.
במהלך המפגשים הללו הוא הראה להם ספרים וחומרי השראה, צייר איורים ודוגמאות בעיפרון על נייר, עד שהגיעו להסכמה על הכיוון הסופי של עיצוב העטיפה.
פרט אזוטרי (צדדי), אך מעניין הוא שוויטהד הוא שנתן גם את השמות לכל שלושת האלבומים שעיצב.
#העטיפות
האלבום הראשון "Trespass" יצא ב-1970 וכלל ציור של זוג מביט מחלון אל ההרים. כשהלהקה הוסיפה את השיר, יצירת המופת "The Knife", אחרי שוויטהד כבר סיים את העטיפה, הם הרגישו שהשלווה של הציור כבר לא מתאימה והם שכנעו אותו לשסף את הציור בסכין אמיתית, מה שיצר את המראה הדרמטי המוכר של הקו הרנדומלי שחוצה את התמונה. לימים יספר טוני בנקס (Tony Banks) שזו העטיפה האהובה עליו, כי היא לכדה את שני הצדדים השונים של הלהקה.
ב-1971 הגיע האלבום "Nursery Cryme" ועל עטיפתו מופיעה ילדה ויקטוריאנית ליד ראש ערוף. הוא התבסס על אגדה מקברית שכתב פיטר גבריאל לאלבום, על ילדה בשם סינתיה שהורגת את אחיה, הנרי, בעריפת ראשו באמצעות פטיש קרוקט.
העטיפה הזו גרמה להלם בציבור, כשקוני תקליטים עיינו במדפים בחנויות ונתקלו לפתע בדימוי אלים שנחשב למרעיש, במיוחד אם לוקחים בחשבון שזו עדיין התקופה שלפני סרטי האימה הפופולריים כל כך.
בעטיפת האלבום פוקסטרוט ("Foxtrot"), רואים את השועלה לבושת השמלה באדום, כשהיא עומדת על הקרח ממשחק המילים "The Fox On The Rocks" ביצירה המדהימה שבאלבום "Supper's Ready". ברקע גם 7 דמויות שמקבילות לשבע הדמויות שבהן חזה המלאך גבריאל וארבעת "רוכבי הסוסים" מהסיפור הנוצרי על "אחרית הימים".
שווה לספר שהעטיפה הזו גם אחראית להברקה של פיטר גבריאל שבאחת ההופעות הביא אותה אל הבמה, כשהוא לבוש שמלה אדומה ומסכת שועל. שם הופיעה לראשונה התיאטרליות של גבריאל והפכה לחלק משמעותי בהופעות המדהימות של ג'נסיס בשיאה.
וויטהד עצמו עבר ב-1973 ללוס אנג'לס והסתיים שיתוף הפעולה שלו עם ג'נסיס. בראיון שהתקיים שנים אחר כך הוא סיפר שמנהל הלהקה ראה בעטיפות artsy fartsy מדי ולא האמין שעטיפות יכולות למכור תקליטים.
הלהקה עצמה עברה לעבוד עם היפגנוסיס (Hipgnosis), שיצר את העטיפה לאלבום The Lamb Lies Down on Broadway.
שנים אחרי כן וויטהד נאלץ לתבוע את הלהקה, כדי לקבל תשלום עבור השימוש בתמונותיו במרצ'נדייז, כל מיני מזכרות ג'נסיס ששווקו ועשו כסף רב.
הנה סיפור עיצוב עטיפות התקליטים של להקת הפרוגרסיב ג'נסיס:
https://youtu.be/rLe1GSOzhF4
אנימציה מעבודותיו של וייטהד לאלבום האייקוני Foxtrot:
https://youtu.be/t9AY-o7Z1SQ
ראיון עם האמן על עיצוב העטיפה של Nursery Cryme האגדי:
https://youtu.be/GqAVAOjojiE
ותערוכה מעיצוביו המפורסמים לאלבומי ג'נסיס:
https://youtu.be/kwLNbiz5ofA?long=yes
