שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי כונה "האלוהים של הגיטרה"?
הוא מכונה "יד איטית" (Slowhand), הטכניקה לא מושלמת ובמשך שנים הוא היה מכור כבד לסמים ואלכוהול ובקושי תפקד מחוץ לבמה. בכל זאת הוא נגן הגיטרה החשמלית המוערך ביותר בעולם והאיש שמכונה בפי רבים "האלוהים של הגיטרה".
זהו אריק קלפטון (Eric Clapton), מי שמאז שנות ה-60 עומד בחזית הרוק העולמי ולא מפסיק לייצר עניין. גם המוסיקה שלו והשינויים שהיא עברה, גם להקות הסופר-ג'רופ המיתולוגיות "Cream" וה"Yardbirds" שבהן כיכב, תולדות חייו האישיים - הסוערים ומלאי התהפוכות, החיבורים שלו למוסיקאים החשובים בהיסטוריה של הרוק ולא מעט גם דמותו המסקרנת כאדם - כל אלו רק מגבירים את ההילה שמסביבו ואת האגדה שלו.
כבר מהתחלה לא היו חייו של קלפטון פשוטים. הוא גודל על ידי סבו וסבתו ובגיל 6 גילה שמי שחשב לאמו היא בעצם סבתו, בעוד שזו שסבר שהיא אחותו הגדולה התגלתה כאמו. היא אגב סרבה תמיד שהוא יקרא לה כך.
אביו היה חייל מקנדה ששירת באנגליה ואריק מעולם לא זכה להכיר אותו. לא פלא שקלפטון חש מילדות נטוש בעולם. עם רקע משפחתי שכזה, כשהוא התפרסם והפך לגיטריסט מצליח, קלפטון לא הפסיק להתנקם בבנות זוגו.
במהלך השנים עבר מי שייחשב לאחד מהגיטריסטים המהוללים תהפוכות רבות בחייו. הוא התאהב באשתו של חברו הטוב ג'ורג' האריסון ולאחר שנות חיזור ארוכות הוא יישא אותה לאישה. הוא נשאר, אגב, חבר נאמן של האריסון. אחר כך התאהב קלפטון באישה אחרת ונולד להם ילד. אבל את בנו בן הארבע הוא עתיד לאבד, בנפילה איומה אל מותו מחלון הדירה בקומה ה-53.
האובדן הגדול הוביל את קלפטון ההמום לגמילה קשה מסמים ומאלכוהול, שהיה מכור להם במשך שנים רבות. בשנים שמאז הצליח קלפטון לשמור על מעמדו כאייקון גיטרה ובמקביל להתפייס עם עברו, חייו הלא פשוטים וההצלחה המתמשכת והתובענית של מי שכבר איננו צעיר. הוא נשאר אגדה. עצובה ונקייה מסמים, אבל אגדה.
גיטריסט וזמר - הנה הקריירה של אריק קלפטון:
https://youtu.be/dxE5vCEumHw
רגעים מחייו ושיריו של אריק קלפטון:
https://youtu.be/JN5G334_ujA
אחד מלהיטיו הגדולים "קוקאין":
https://youtu.be/tyw8Hg3jpoA
גם ללא גיטרה חשמלית הוא מנגן מדהים:
https://youtu.be/Tkm3UOhGN-A
היחיד שהביס אותו מת מזמן וקראו לו ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/KPJgtQwtVVA
קליפ מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/-gKPuxV3MkY
הנה אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/UPp9_n4xp_Q?long=yes
סרטון תיעודי על האסון שהביא לגמילה מהתמכרויותיו:
https://youtu.be/Py1VzfqxfW4?long=yes
למה ג'אנגו ריינהארדט ניגן רק עם 2 אצבעות?
אחת מאגדות הג'אז המרתקות ביותר, שהתרחשו באמת, היא על הגיטריסט הצועני המדהים ג'אנגו ריינהארדט (Django Reinhardt).
דג'אנגו, כמו שיש הכותבים את שמו, היה מוסיקאי מוכשר ברמות, שסבל מנכות קשה בידו, לא ידע לקרוא תווים ועדיין הצליח להפוך לאחד המוסיקאים החשובים בתולדות הג'אז.
אז כן, גיטריסט הג'אז הגדול ג'אנגו ריינהרדט ניגן רק ב-2 אצבעות ביד שמאל. הנכות הקשה נגרמה עקב פציעה שנגרמה לו בגיל 18, בשריפה בקרון הנייד שלו, שריפה שבה הציל את אשתו ואיבד חלק מאצבעותיו.
לאחר האסון המשיך הנגן הצועני, שהיה עילוי גיטרה, לנגן בגיטרה שנים רבות ולפתח סגנון אישי שאפשר לו לנצל את מה שנשאר מאצבעותיו, למוסיקה יפהפייה.
הוא נחשב לאחד המעניינים והיצירתיים שבנגני הג'אז. בהדרגה הצליח ג'אנגו לפתח סגנון נגינה ייחודי, בו השתמש בעיקר באצבעות שלא נפגעו. רבים סבורים שהוא היה גיטריסט הג'אז הטוב ביותר אי-פעם. הכישרון המוסיקלי שלו חיפה על הקשיים שגרמה לו הנכות והוא היה לאגדה עוד בחייו.
עד כמה היה מוערך ניתן ללמוד מהעובדה שכשחי בפאריס הכבושה, בעת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, לא פגעו בו הנאצים. אחה היו אותם נאצים, ששלחו להשמדה צוענים ונכים בהמוניהם. זה קרה בזכות דיטריך שולץ-קוהְן, קצין גרמני שהעריץ את ג'אנגו. קוהן, שכונה "דוקטור ג'אז" על שום אהבתו למוסיקת ג'אז, שמר על הגיטריסט הגאון מכל משמר, מפני הגסטפו, תוך שהוא מאפשר לו לצלוח את המלחמה בשלום.
לאחר המלחמה נודע כבר ריינהרט כאחד מגדולי הג'אז החיים. הדיבור היה על כך שהוא יצר למעשה ז'אנר מוסיקלי חדש שכולו שלו, סגנון שנקרא הסווינג הצועני, או אפילו הג'אז הצועני - ז'אנר ששומר על פופולריות מסוימת עד היום.
באותה תקופה עלו אליו לרגל לא מעט מוסיקאי ג'אז אמריקאים, בתופעה שאפשר לראות כחסרת תקדים באותה תקופה, מעצם היות הג'אז סגנון שהאמריקאים הובילו בו אז והכתיבו כמעט הכל.
ועדיין, את החיים הרגילים הצליח ג'אנגו קצת פחות לצלוח. בגיל 43 הוא מת בהפתעה, מדימום מוחי. נשארה האגדה שהייתה באמת על גאון ג'אז לא שגרתי ודמות ייחודית שצלחה אסון אישי וצמחה ממנה לגדולה ועל הדרך זכתה להגנה אישית מפני השמדה, של קצין נאצי, רק כדי להותיר חותם בל יימחה על עולם הסווינג וההיסטוריה של הג'אז.
הנה סיפורו של ג'אנגו ריינהארדט (עברית):
http://youtu.be/X2p3PLR7t2Y?t=4m04s&end=10m36s
מצגת וידאו לצליליו עם תמונות מצעירותו:
http://youtu.be/S-Fq9s6hmQc
ואמן הג'אז ג'אנגו ריינהארדט בהופעה:
https://youtu.be/aZ308aOOX04
איך גיטריסט הג'אז ג'ורג' בנסון הפך כוכב פופ וחזר לג'אז?
מיהו הגיטריסט המדען?
מעט מאד מוסיקאים מוצאים פנאי ורצון לעסוק במדע. אבל בריאן מיי, הגיטריסט של להקת קווין ומי שנחשב בעיני רבים לגיטריסט רוק מהגדולים בהיסטוריה, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה ונשיא אוניברסיטה בליברפול, שאפילו פרסם ספר על ההיסטוריה של היקום.
אבל גיטריסט-העל הזה והמדען המוכשר (פחות ממוסיקה, לטענתו) הוא לא רק אגדה, אלא גם היה נער מוכשר וחרוץ במיוחד. לא רבים יודעים שבגיל 16 הוא בנה עם אביו, מהנדס האלקטרוניקה, את הגיטרה הראשונה והאדומה שלו שזכתה לכינוי "The Red Special", האדומה המיוחדת.
בשל המחסור הכספי בביתו, בן העניים ואביו האנגלי בנו את הגיטרה שלו מרכיבים מעניינים, שכללו עץ משולחן, חלקים מאופניים ואח ישנים. הגיטרה כולה עלתה לו 8 פאונד, המון שעות עבודה וגאונות בשפע.
ה"רד ספיישל" מזכירה גיטרות של פנדר וגיבסון, שלא היה לו כסף לקנות אז ואחר-כך הוא כבר לא רצה.. הצליל האלוהי שלה הפך לסימן ההיכר של הסולואים המדהימים של קווין. כל הניסיונות ליצור גיטרות חדשות שיחליפו את ה"רד" לא צלחו והוא ממשיך לנגן עליה עד היום.
הנה סיפור הגיטרה שלו:
http://youtu.be/cPD7_hQk7hk
הספיישל רד בהופעה:
http://youtu.be/nZ2uMhi3fu4
בריאן מאי מספר על הקריירה האקדמית שלו ואיך אביו החכם בנה גיטרה ונתן לו השראה לשלב את המדע עם המוסיקה:
https://youtu.be/W7s4bEfPq6g
כאן הוא מסביר על המחקר לתכנית עתידית להסיט אסטרואיד שמסכן את כדור הארץ:
https://youtu.be/sJ0wQg_o9Io
כך חבריו המדענים חולקים לו כבוד במקצב מלהיט של קווין:
https://youtu.be/1VoQ49HN-gg
וסיפור הגיטרה האדומה מפיו של מאי על חגיגות ה-50 לגיטרה האגדית:
https://youtu.be/TFssjJKqSQY?long=yes
למה הנדריקס הוא גיטריסט הרוק הטוב בכל הזמנים?
בספטמבר 1970, מת הגיטריסט האמריקני ג'ימי הנדריקס והוא בן 27. אלה לא היו הסמים או הפסיכדליה ולא דיכאון או קושי להתמודד עם ההצלחה - האבחנה לסיבת מותו הייתה הרעלה מכדורי שינה וחנק מהקיא של עצמו, לאחר שבלע כדורי שינה, שתה יין אדום וישן על הגב.
זה היה מוות משונה למוסיקאי כהנדריקס, מי שנחשב בעיני רבים לנגן הגיטרה הטוב ביותר אי-פעם. את עדיפותו קובעים סקרים ומשאלים בקרב מומחים וחובבי מוזיקה שוב ושוב בעולם. כך גם קבע בסקר השנתי שלו מגזין המוסיקה החשוב ביותר "רולינג סטון".
אבל יש עוד משהו. הנדריקס לא היה רק הנגן הטוב ביותר. הוא גם היה מהפכן ששינה את נגינת הגיטרה החשמלית לחלוטין ולקח את עולם הרוק למחוזות חדשים.
נתחיל בזה שהנדריקס הצעיר, בן העניים, לא יכול היה לרכוש גיטרה לשמאליים. בהיותו איטר, כלומר שמאלי, הוא קנה בזול גיטרה רגילה והפך את המיתרים שלה. הטכניקה שיצר עם הגיטרה ההפוכה הייתה מנצחת, כי הוא החל ללמד את עצמו לנגן ולרגע לא עצר כדי לברר אם הטכניקה שלו הגיונית. היא הייתה לא הגיונית ולא משום שהיא לא הייתה טובה, אלא מפני שהיא הייתה טובה יותר משל כל נגן גיטרה חשמלית אחר.
הנדריקס המציא טכניקות נגינה וסאונד חדשות ותוך כדי פיתוח טכניקת הנגינה המצוינת שלו, מכיוון שלא היה חבר בלהקה, הוא לימד את עצמו בלית ברירה לנגן גם את הליווי וגם את סולו הגיטרה בו-זמנית. זה יהפוך לאחד היתרונות הגדולים ומקור החדשנות שלו, כי בהמשך הוא יקים לראשונה טריו רוק מהמם, The" Experience", שבו ליוו אותו רק באס ותופים, בעוד הוא לא נזקק לגיטריסט ליווי, כי היא ניגן גם סולו, גם ליווי וגם שר. ואת שלושתם הוא עשה נהדר.
אגב, שני הנגנים שאיתו היו מעולים גם הם במיוחד. המתופף מיץ' היה מתופף ג'אז בעצם ונואל הבסיסט היה בעצם גם גיטריסט סולו מוכשר.
בהמשך גילה ג'ימי הנדריקס גם את הצליל המיוחד של האפקטים לגיטרה שיצרו לו מעין מסך של לווי והרמוניה גם בשמח הסולואים שלו. במיוחד הוא התלהב מהדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה שבא במקור ממגבר שמגביר חזק מדי, עד לעיוות, באנגלית "דיסטורשן".
ג'ימי נהג להגביר את המגבר שלו למקסימום ושלט בעוצמה מהגיטרה, כך שבניגוד לכל הנגנים שנרתעו מהדיסטורשן, הוא הפך אותו לחלק מטכניקת הנגינה שלו. בזה הוא פתח דלת מוסיקלית לכל רוק הדיסטורשן שיבוא אחריו, כולל הרוק הכבד ושאר הסגנונות הרועמים שנולדו ממנו. אין נגן רוק שלא הולך בדרכים שג'ימי סלל.
הנדריקס גם ניסה גיטרות רבות, אבל התאהב לבסוף בפנדר סטרטוקסטר. לא פעם הוא שינה את כיוון המיתרים והורידם עד טון וחצי למטה. עד היום רואים בצליל הגיטרה שהציג בשירו הגדול "היי ג'ו", צליל שמן ובעל עומק יותר מכל גיטרה שקדמה לו. בבדיקה שעשו פעם מהנדסי חברת "פנדר", הם נוכחו לתדהמתם שהנדריקס הצליח לכוון טוב מכל אדם אחר את הפיק-אפים (מיקרופוני הגיטרה) של הסטראט שלהם.
כל אלה לא הפריעו להנדריקס לאמץ גימיקים זולים, אבל אפקטיביים מבחינת התהילה, כמו לנגן בשיניים ומאחורי הגב ולשרוף את הגיטרה בסוף ההופעה. לפחות 30 גיטרות פנדר סטרטוקסטר שהיום היו שוות הון הוא שרף. כשרצה להפסיק, גילה הגאון שהמעריצים ממשיכים לדרוש את הטקס הזול הזה בהופעות...
אגב, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, שמאלי שלא ניגן על גיטרה שמאלית, ומוזיקאי מוכשר, הנדריקס מעולם לא למד לקרוא תווים. מצד אחד זה הגביל אותו והוא סרב לשיתופי פעולה עם גאונים ברמה של ענק הג'אז ג'ון קולטריין. אבל מנגד זה גם הפך אצלו ליתרון, כי הוא פיתח את סגנון הנגינה הייחודי שלו, שהתאפיין בחופש רב, באי-היצמדות לכללים מיושנים, באלתור פתוח ויצירתי ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית.
אולי בזכות כל אלה נהגו לכנות אותו "יד הגרזן".
גדולתו של הנדריקס על קצה המזלג (עברית):
https://youtu.be/v6S94GbfJwg
סיפורו של גיטריסט-העל ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/5ZtJNfNhhLU
קליפ שמציג אותו מנגן בגיטרה אקוסטית, ללא הגברה:
http://youtu.be/IPtv14q9ZDg?t=15s
רשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. בראשם, איך לא, ג'ימי הנדריקס:
http://youtu.be/8ZMOsDT6mfk
המפגש שלו עם אריק קלפטון בלונדון:
https://youtu.be/6t4qXH_YaBs
"לאורך מגדל השמירה" שלו מתורגם, הגיטריסט שלמה מזרחי (עברית):
https://youtu.be/6bnfQIsWFrM
הטכניקה שלו בליווי השירים (עברית):
https://youtu.be/oVLtmMIuYxY
טוטאלי, נערץ ואוהב מוסיקה - חבר שהכיר אותו מספר עליו ועל הטריו האדיר שלו:
https://youtu.be/hbrpcgISFUs?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הגאונות של הגיטריסט שלימד את הרוק לנגן גיטרה:
https://youtu.be/hCLxV1JdHlM?long=yes
האם כרת הגיטריסט רוברט ג'ונסון ברית עם השטן?
קראו לו רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) והוא חי 27 שנים בלבד. אבל כמה שהוא הספיק... מאריק קלפטון, דרך קית' ריצ'ארד והרולינג סטונז, מאדי ווטרס, לד זפלין, בוב דילן ואחרים - אגדות גיטרה ורוק מעריצים אותו ורואים בו את גדול הבלוז הראשון.
הוא חי במחצית הראשונה של המאה העשרים. שחור שלא רצה לעבוד בשדות וגילה שהגיטרה והנדודים ברחובות יכולים לתת לו פרנסה. הוא הבטיח לאשתו שינטוש את הגיטרה, אבל לא הצליח לעמוד בהבטחה. כשמתה בעת הלידה, הוא לא היה שם. משפחתה האשימה אותו במותה. אותו ואת השטן.
כי זו תקופה שבה הבלוז במיסיסיפי נחשב למוסיקה של השטן. מי שאחראים לזה הם כנראה כמרים שגילו שמוסיקאי הבלוז מרוויחים כסף טוב במועדונים, בעוד הכנסייה מדולדלת מתרומות של השחורים במיסיסיפי. הם הטיפו על מוסיקת השטן והנשים החלו להאשים את בעליהן, שלא באו לכנסייה, שהם סוגדים לשטן בהעדפה שלהם את המוסיקה שלו.
רוברט מופיע עם נגינה עלובה ולא סופרים אותו. הזלזול פוגע בו אבל מות אהובתו וילדו שבבטנה זורק אותו לתקופה של דיכאון וחיפוש עצמי. הוא חוזר אל הגיטרה ומגיח בחזרה אחרי שנה וחצי. הפעם כולם מזהים שנפל דבר. ההערצה אליו אדירה. הוא הופך למלך הבלוז של אזור הדלתא של המיסיסיפי.
רוברט ג'ונסון ניגן גיטרה כמו שאיש לא הצליח. וירטואוז, מלחין, מהרמן ונגן-על כמו שאיש לא ידע שאפשר. קלפטון אמר עליו פעם שכדי לנגן כמוהו צריך 2 נגנים. אחרים סיפרו שהוא ניגן כמו 3 נגנים ביחד. האמת היא שהוא השקיע בלימוד חרוץ של הטכניקות של אמני בלוז גדולים והתאים אותם לסגנונו הוא.
אחרי מותו סיפרו עליו שכמו פאוסט של גתה, הוא עשה עסקה עם השטן. לפי האגדה, ג'ונסון, ששאף מצעירותו להיות מוזיקאי בלוז מעולה, "הודרך" להגיע עם הגיטרה לצומת דרכים בחצות הליל. בצומת שבעיר קלארקסדייל, בין Highway 61 ו-Highway 49 של ימינו, הוא פגש בשטן. הוא לקח את הגיטרה שלו מידיו וכיוון אותה, ניגן בה מעט ואז החזיר אותה לג'ונסון. האחרון זכה בשליטה וירטואוזית בכלי ובנגינת הבלוז.
סיפור ההתרחשות בצומת הזו, שעד היום היא מוקד של עלייה לרגל בקרב חובבי בלוז, קשור באמונות הוודו, שבאזור הדלתה של המיסיסיפי זכה לשם "הודו". הוא חיבר בין אמונות שבטיות מאפריקה למסורת הנוצרית של אמריקה. כשחזר למועדון שבו הושפל בעבר כנגן עלוב, הוא הפגין את יכולתו והפך כוכב.
אבל לא הרבה שנים זכה ג'ונסון ליהנות מכישרונו העצום. בגיל 27 הוא שתה ויסקי מבקבוק פתוח שהוגש לו בבר. מי ששלח לו את הבקבוק היה בעל המקום, שקלט שג'ונסון חיזר אחרי אשתו. חברו לנגינה הזהיר את ג'ונסון שלא ישתה מבקבוק פתוח. אבל הוא ביטל את הדברים בזלזול. בקבוק כזה היה שווה 7 דולר בימים ההם... זמן קצר אחרי כן הוא התמוטט. אחרי 3 ימים של גסיסה מייסרת וכואבת הוא מת מהרעל שהיה בבקבוק. היה זה מוות מיותר של גאון צעיר, שקשה שלא לראות את השפעתו האדירה על הבלוז, הרוק ועולם המוסיקה הפופולרית מאז. המרעיל מעולם לא נענש על מעשהו.
הנה ג'ונסון:
https://youtu.be/Yd60nI4sa9A
בלוז "אני והשטן":
https://youtu.be/3MCHI23FTP8
על חייו של מלך הבלוז של הדלתא של המיסיסיפי:
https://youtu.be/feIaNfFONWo
ואריק קלפטון מבצע את "אהבה לשווא" שלו:
https://youtu.be/OZCREueK6OI
מה קרה בקרב הגיטריסטים הגדול אי-פעם?
אם היה בעולם הרוק משהו דומה לאליפות העולם באיגרוף זה ודאי היה אותו מפגש, שמעולם לא תועד, בין שני הגיטריסטים הגדולים בעולם.
המפגש הזה נולד בשנות ה-60, כשהבאסיסט של להקת "האנימלס" הבריטית, צ'ס צ'נדלר, הגיע לקפה "וואה" בניו יורק כדי לראות את הגיטריסט שכל ניו יורק מדברת עליו. כבר מהצלילים הראשונים שלו, נפלה לו הלסת... מבחינתו מדובר היה בכלומניק עם גיטרה חשמלית, שמנגן כמו השטן. צ'נדלר, שלהקתו התפרקה והוא חלם להפוך למנהל אמנים, נדהם מהגאון שעמד לפניו. מעולם הוא לא שמע כשרון כל כך מרהיב ופראי, תופעת טבע של ממש, גיטריסט שאיש לא עיבד וקלקל, ששום קלישאת גיטרה לא הייתה במוסיקה שלו ושום מסחור לא הורגש בשירתו. זה היה ג'ימי הנדריקס, השם שעומד להיות השם החם ביותר בעולם הרוק בשנים הקרובות.
הילד שלימד את עצמו לנגן בגיטרה וניגן בגיטרה הפוכה כי הוא היה שמאלי, אבל עני מדי מכדי לקנות גיטרה לשמאליים, היה הדבר הכי מסעיר שצ'נדלר פגש בחייו.
צ'נדלר החתים אותו, תוך שהוא מפנטז על להיות הבריאן אפשטיין של הנדריקס ומיהר להביאו ללונדון להופעות. זו הייתה תקופה שבה הבירה הבריטית נשטפה במוסיקת הרוק הפסיכדלית והנדריקס ביקש רק דבר אחד - להיפגש ואם אפשר לג'מג'ם עם אריק קלפטון וג'ף בק. מבחינתו הם היו אגדות והוא היה מעריץ. מבחינתם הוא לא היה קיים...
איש לא חלם על מפגש-העל שיווצר שם. קלפטון היה הגיטריסט של להקת "קצפת" (Cream), סופרגרופ שניגנה רוק קשיח, מדויק ועם סולואים יצירתיים להפליא של שלושת הנגנים, סולואים שאגב פשוט לא נגמרו... לונדון העריצה את הלהקה הזו וכולם ראו בקלפטון אליל רוק וכינו אותו "אלוהים של הגיטרה". גם הנדריקס, מעריץ נלהב, חלם על הופעה ולו גם קצרה עם קלפטון, לחוש את אוויר הפסגות שהוא נושם, או מייצר, או מנגן...
צ'נדלר סידר להנדריקס להצטרף להופעה של "קרים" בפני סטודנטים בלונדון. קלפטון קיבל אותו בנימוס בריטי ואולי חשב שמדובר בחובב אמריקאי בעל קשרים שבא לג'מג'ם איתו. אבל כשהנדריקס התחבר למגבר הבאס עם החשמלית שלו, הוא בחר, מבלי לדעת זאת, בשיר שקלפטון מאז ומתמיד התקשה לנגן.
כשהנדריקס החל לנגן באותו ערב, השמיים של הרוק נפלו. קלפטון ראה את הגדול בסיוטיו מתממש. הוא עזב לאיטו את הבמה והביט מבחוץ. הוא הספיק לומר למישהו בצד שתמיד ידע שיבוא רגע כזה. הנדריקס היה היהלום הלא מלוטש, אך המבריק, הווירטואוזי והמוסיקלי ביותר שראה. הוא ניגן בחדווה מיומנת ובהתלהבות שגרמה למלך הגיטרה קלפטון לחוש ברע. הוא והגיטרה שלו היו יחידה מהודקת ושלמה של מוסיקליות בלתי-נתפסת. כשהוא שר המצב נעשה רק יותר קשה, כי השלמות צעקה ממנו גאונות. היו שם טכניקות וצלילים שאיש לא הכיר. פידבקים ש"מדברים" פסיכדלית שוטפת, נגינה מאחורי הגב, עם השיניים, בין הרגליים ומה לא. היו לו "ריפים", משפטי גיטרה, מדהימים ביופיים. הריפים האלה היו מקוריים, לא שגרתיים ויצירתיים להפליא. כל מי שמבין זיהה שהילד הזה שלימד את עצמו גיטרה, פשוט לא ידע לעצור בזמן. הוא ידע הכל. הגיטרה הייתה הוא והוא היה הגיטרה שלו.
גם הקהל ראה התגלות. ברגע אחד הנדריקס זינק ממעמד של נגן בבית קפה למה שיכונה בפשטות "הגיטריסט הגדול ביותר אי-פעם". בתוך שעות כל לונדון הרוקיסטית דיברה על הגיטריסט האמריקאי שהבלוז שלו הרג את אלוהים. בקהל הסטודנטים שראה את מפגש הענקים הזה היה גם הסטודנט לארכיטקטורה רוג'ר ווטרס, מי שיהיה בעתיד המנהיג של פינק פלויד. שנים אחר כך הוא יעיד בראיון שחווה באותה הופעה חוויה מיסטית ועוצמתית.
מיד אחרי ההופעה הרכיב צ'נדלר להנדריקס את ה"קצפת" שלו - מתופף ובאסיסט שביחד עם הנדריקס יקבלו את השם המיתולוגי של "The Jimi Hendrix Experience". ההרכב הזה ירוץ עם הנדריקס עד שכל העולם יכיר אותו. זה קרה, כצפוי יש לומר, די מהר...
זה סיפור המפגש של שני ענקי הגיטרה החשמלית הנדריקס ואריק קלפטון בלונדון:
https://youtu.be/kS6Mlytx5Nc
ובקצרה:
https://youtu.be/6t4qXH_YaBs
כך ודאי נשמע הנדריקס באותה הופעה:
https://youtu.be/qFfnlYbFEiE
או כך:
https://youtu.be/_PVjcIO4MT4
מיהו מעצב הרוקנרול צ'אק ברי?
לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.
הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.
ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.
מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.
הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.
אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.
ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").
ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..
הנה סיפורו של צ'אק ברי:
https://youtu.be/hq_BT1sd7oc
"הליכת הברווז" שלו:
https://youtu.be/BCsfh5ItkEc
הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":
https://youtu.be/UM_PTJCFCQw
ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:
https://youtu.be/kpTpxbnBWYM
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/1vaZnUeZKWY
וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":
https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
מהי הטכניקה המופלאה של סטנלי ג'ורדן?
הוא מכונה "יד איטית" (Slowhand), הטכניקה לא מושלמת ובמשך שנים הוא היה מכור כבד לסמים ואלכוהול ובקושי תפקד מחוץ לבמה. בכל זאת הוא נגן הגיטרה החשמלית המוערך ביותר בעולם והאיש שמכונה בפי רבים "האלוהים של הגיטרה".
זהו אריק קלפטון (Eric Clapton), מי שמאז שנות ה-60 עומד בחזית הרוק העולמי ולא מפסיק לייצר עניין. גם המוסיקה שלו והשינויים שהיא עברה, גם להקות הסופר-ג'רופ המיתולוגיות "Cream" וה"Yardbirds" שבהן כיכב, תולדות חייו האישיים - הסוערים ומלאי התהפוכות, החיבורים שלו למוסיקאים החשובים בהיסטוריה של הרוק ולא מעט גם דמותו המסקרנת כאדם - כל אלו רק מגבירים את ההילה שמסביבו ואת האגדה שלו.
כבר מהתחלה לא היו חייו של קלפטון פשוטים. הוא גודל על ידי סבו וסבתו ובגיל 6 גילה שמי שחשב לאמו היא בעצם סבתו, בעוד שזו שסבר שהיא אחותו הגדולה התגלתה כאמו. היא אגב סרבה תמיד שהוא יקרא לה כך.
אביו היה חייל מקנדה ששירת באנגליה ואריק מעולם לא זכה להכיר אותו. לא פלא שקלפטון חש מילדות נטוש בעולם. עם רקע משפחתי שכזה, כשהוא התפרסם והפך לגיטריסט מצליח, קלפטון לא הפסיק להתנקם בבנות זוגו.
במהלך השנים עבר מי שייחשב לאחד מהגיטריסטים המהוללים תהפוכות רבות בחייו. הוא התאהב באשתו של חברו הטוב ג'ורג' האריסון ולאחר שנות חיזור ארוכות הוא יישא אותה לאישה. הוא נשאר, אגב, חבר נאמן של האריסון. אחר כך התאהב קלפטון באישה אחרת ונולד להם ילד. אבל את בנו בן הארבע הוא עתיד לאבד, בנפילה איומה אל מותו מחלון הדירה בקומה ה-53.
האובדן הגדול הוביל את קלפטון ההמום לגמילה קשה מסמים ומאלכוהול, שהיה מכור להם במשך שנים רבות. בשנים שמאז הצליח קלפטון לשמור על מעמדו כאייקון גיטרה ובמקביל להתפייס עם עברו, חייו הלא פשוטים וההצלחה המתמשכת והתובענית של מי שכבר איננו צעיר. הוא נשאר אגדה. עצובה ונקייה מסמים, אבל אגדה.
גיטריסט וזמר - הנה הקריירה של אריק קלפטון:
https://youtu.be/dxE5vCEumHw
רגעים מחייו ושיריו של אריק קלפטון:
https://youtu.be/JN5G334_ujA
אחד מלהיטיו הגדולים "קוקאין":
https://youtu.be/tyw8Hg3jpoA
גם ללא גיטרה חשמלית הוא מנגן מדהים:
https://youtu.be/Tkm3UOhGN-A
היחיד שהביס אותו מת מזמן וקראו לו ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/KPJgtQwtVVA
קליפ מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/-gKPuxV3MkY
הנה אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/UPp9_n4xp_Q?long=yes
סרטון תיעודי על האסון שהביא לגמילה מהתמכרויותיו:
https://youtu.be/Py1VzfqxfW4?long=yes
אחת מאגדות הג'אז המרתקות ביותר, שהתרחשו באמת, היא על הגיטריסט הצועני המדהים ג'אנגו ריינהארדט (Django Reinhardt).
דג'אנגו, כמו שיש הכותבים את שמו, היה מוסיקאי מוכשר ברמות, שסבל מנכות קשה בידו, לא ידע לקרוא תווים ועדיין הצליח להפוך לאחד המוסיקאים החשובים בתולדות הג'אז.
אז כן, גיטריסט הג'אז הגדול ג'אנגו ריינהרדט ניגן רק ב-2 אצבעות ביד שמאל. הנכות הקשה נגרמה עקב פציעה שנגרמה לו בגיל 18, בשריפה בקרון הנייד שלו, שריפה שבה הציל את אשתו ואיבד חלק מאצבעותיו.
לאחר האסון המשיך הנגן הצועני, שהיה עילוי גיטרה, לנגן בגיטרה שנים רבות ולפתח סגנון אישי שאפשר לו לנצל את מה שנשאר מאצבעותיו, למוסיקה יפהפייה.
הוא נחשב לאחד המעניינים והיצירתיים שבנגני הג'אז. בהדרגה הצליח ג'אנגו לפתח סגנון נגינה ייחודי, בו השתמש בעיקר באצבעות שלא נפגעו. רבים סבורים שהוא היה גיטריסט הג'אז הטוב ביותר אי-פעם. הכישרון המוסיקלי שלו חיפה על הקשיים שגרמה לו הנכות והוא היה לאגדה עוד בחייו.
עד כמה היה מוערך ניתן ללמוד מהעובדה שכשחי בפאריס הכבושה, בעת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, לא פגעו בו הנאצים. אחה היו אותם נאצים, ששלחו להשמדה צוענים ונכים בהמוניהם. זה קרה בזכות דיטריך שולץ-קוהְן, קצין גרמני שהעריץ את ג'אנגו. קוהן, שכונה "דוקטור ג'אז" על שום אהבתו למוסיקת ג'אז, שמר על הגיטריסט הגאון מכל משמר, מפני הגסטפו, תוך שהוא מאפשר לו לצלוח את המלחמה בשלום.
לאחר המלחמה נודע כבר ריינהרט כאחד מגדולי הג'אז החיים. הדיבור היה על כך שהוא יצר למעשה ז'אנר מוסיקלי חדש שכולו שלו, סגנון שנקרא הסווינג הצועני, או אפילו הג'אז הצועני - ז'אנר ששומר על פופולריות מסוימת עד היום.
באותה תקופה עלו אליו לרגל לא מעט מוסיקאי ג'אז אמריקאים, בתופעה שאפשר לראות כחסרת תקדים באותה תקופה, מעצם היות הג'אז סגנון שהאמריקאים הובילו בו אז והכתיבו כמעט הכל.
ועדיין, את החיים הרגילים הצליח ג'אנגו קצת פחות לצלוח. בגיל 43 הוא מת בהפתעה, מדימום מוחי. נשארה האגדה שהייתה באמת על גאון ג'אז לא שגרתי ודמות ייחודית שצלחה אסון אישי וצמחה ממנה לגדולה ועל הדרך זכתה להגנה אישית מפני השמדה, של קצין נאצי, רק כדי להותיר חותם בל יימחה על עולם הסווינג וההיסטוריה של הג'אז.
הנה סיפורו של ג'אנגו ריינהארדט (עברית):
http://youtu.be/X2p3PLR7t2Y?t=4m04s&end=10m36s
מצגת וידאו לצליליו עם תמונות מצעירותו:
http://youtu.be/S-Fq9s6hmQc
ואמן הג'אז ג'אנגו ריינהארדט בהופעה:
https://youtu.be/aZ308aOOX04
מיהו ג'ורג' בנסון?
ג'ורג' בנסון (George Benson) הוא גיטריסט ומוסיקאי ג'אז ורית'ם אנד בלוז ענק. מאז שנות ה-60 הוא לא מפסיק להוציא אלבומים משובחים. עוד לפני גיל 20 הספיק בנסון לנגן עם ענקי ג'אז כהרבי הנקוק, ווס מונטגומרי ואחרים.
אבל שום דבר לא הכין אותו להצלחה שלה יזכה עם אלבומו Breezin. האלבום שיצא בשנת 1976, כלל לראשונה את שירתו של בנסון. הוא הפך להצלחה חסרת תקדים בעולם הג'אז. בנסון שר בו בסגנון ה"סקאט", שבו הנגן שר בו-זמנית עם סולו הגיטרה שלו.
האלבום הזה, Breezin, היה לתקליט הג'אז הראשון שמכר פלטינה (למעשה שלוש פעמים פלטינה). הוא הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של מוסיקת הפופ האמריקנית. "בריזין" זכה גם בפרס הגראמי של 1976. גם התקליטים הבאים שלו הצליחו והפכו אותו לאחד ממוסיקאי הג'אז המצליחים בעולם. במהלך השנים הוא הקליט יותר מ-30 אלבומים וזכה בהמון פרסים, בתוכם פרסי גראמי רבים.
מאז הוא כבר הספיק לחזור לג'אז התקני. הוא עדיין עשיר ומרוויח המון מהאלבומים והיצירות המצליחות ההן, של "בריזין" הממשיך לזרום ולהזרים, אבל הוא עצמו חזר לנגן ג'אז אינטימי וממוקד יותר. באולמות גדולים, אבל בנגיעות ג'אזיות עדינות.
הנה ג'ורג' בנסון בהופעה:
https://youtu.be/RpEfAV1T5b0
ב"מסיבת המסיכות הזו" (Masquerade) שלו:
https://youtu.be/T8eXCdjdSHE
מארח את הגיטריסט קרלוס סנטנה בלהיטו "זורם" (Breezin):
https://youtu.be/bqBsqlqZuto
ומגיע גם לרית'ם אנד בלוז פופי ב"תני לי את הלילה" (Give Me The Night):
https://youtu.be/kbrZykDCkj0
ג'ורג' בנסון (George Benson) הוא גיטריסט ומוסיקאי ג'אז ורית'ם אנד בלוז ענק. מאז שנות ה-60 הוא לא מפסיק להוציא אלבומים משובחים. עוד לפני גיל 20 הספיק בנסון לנגן עם ענקי ג'אז כהרבי הנקוק, ווס מונטגומרי ואחרים.
אבל שום דבר לא הכין אותו להצלחה שלה יזכה עם אלבומו Breezin. האלבום שיצא בשנת 1976, כלל לראשונה את שירתו של בנסון. הוא הפך להצלחה חסרת תקדים בעולם הג'אז. בנסון שר בו בסגנון ה"סקאט", שבו הנגן שר בו-זמנית עם סולו הגיטרה שלו.
האלבום הזה, Breezin, היה לתקליט הג'אז הראשון שמכר פלטינה (למעשה שלוש פעמים פלטינה). הוא הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של מוסיקת הפופ האמריקנית. "בריזין" זכה גם בפרס הגראמי של 1976. גם התקליטים הבאים שלו הצליחו והפכו אותו לאחד ממוסיקאי הג'אז המצליחים בעולם. במהלך השנים הוא הקליט יותר מ-30 אלבומים וזכה בהמון פרסים, בתוכם פרסי גראמי רבים.
מאז הוא כבר הספיק לחזור לג'אז התקני. הוא עדיין עשיר ומרוויח המון מהאלבומים והיצירות המצליחות ההן, של "בריזין" הממשיך לזרום ולהזרים, אבל הוא עצמו חזר לנגן ג'אז אינטימי וממוקד יותר. באולמות גדולים, אבל בנגיעות ג'אזיות עדינות.
הנה ג'ורג' בנסון בהופעה:
https://youtu.be/RpEfAV1T5b0
ב"מסיבת המסיכות הזו" (Masquerade) שלו:
https://youtu.be/T8eXCdjdSHE
מארח את הגיטריסט קרלוס סנטנה בלהיטו "זורם" (Breezin):
https://youtu.be/bqBsqlqZuto
ומגיע גם לרית'ם אנד בלוז פופי ב"תני לי את הלילה" (Give Me The Night):
https://youtu.be/kbrZykDCkj0
מעט מאד מוסיקאים מוצאים פנאי ורצון לעסוק במדע. אבל בריאן מיי, הגיטריסט של להקת קווין ומי שנחשב בעיני רבים לגיטריסט רוק מהגדולים בהיסטוריה, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה ונשיא אוניברסיטה בליברפול, שאפילו פרסם ספר על ההיסטוריה של היקום.
אבל גיטריסט-העל הזה והמדען המוכשר (פחות ממוסיקה, לטענתו) הוא לא רק אגדה, אלא גם היה נער מוכשר וחרוץ במיוחד. לא רבים יודעים שבגיל 16 הוא בנה עם אביו, מהנדס האלקטרוניקה, את הגיטרה הראשונה והאדומה שלו שזכתה לכינוי "The Red Special", האדומה המיוחדת.
בשל המחסור הכספי בביתו, בן העניים ואביו האנגלי בנו את הגיטרה שלו מרכיבים מעניינים, שכללו עץ משולחן, חלקים מאופניים ואח ישנים. הגיטרה כולה עלתה לו 8 פאונד, המון שעות עבודה וגאונות בשפע.
ה"רד ספיישל" מזכירה גיטרות של פנדר וגיבסון, שלא היה לו כסף לקנות אז ואחר-כך הוא כבר לא רצה.. הצליל האלוהי שלה הפך לסימן ההיכר של הסולואים המדהימים של קווין. כל הניסיונות ליצור גיטרות חדשות שיחליפו את ה"רד" לא צלחו והוא ממשיך לנגן עליה עד היום.
הנה סיפור הגיטרה שלו:
http://youtu.be/cPD7_hQk7hk
הספיישל רד בהופעה:
http://youtu.be/nZ2uMhi3fu4
בריאן מאי מספר על הקריירה האקדמית שלו ואיך אביו החכם בנה גיטרה ונתן לו השראה לשלב את המדע עם המוסיקה:
https://youtu.be/W7s4bEfPq6g
כאן הוא מסביר על המחקר לתכנית עתידית להסיט אסטרואיד שמסכן את כדור הארץ:
https://youtu.be/sJ0wQg_o9Io
כך חבריו המדענים חולקים לו כבוד במקצב מלהיט של קווין:
https://youtu.be/1VoQ49HN-gg
וסיפור הגיטרה האדומה מפיו של מאי על חגיגות ה-50 לגיטרה האגדית:
https://youtu.be/TFssjJKqSQY?long=yes
גיטריסטים
בספטמבר 1970, מת הגיטריסט האמריקני ג'ימי הנדריקס והוא בן 27. אלה לא היו הסמים או הפסיכדליה ולא דיכאון או קושי להתמודד עם ההצלחה - האבחנה לסיבת מותו הייתה הרעלה מכדורי שינה וחנק מהקיא של עצמו, לאחר שבלע כדורי שינה, שתה יין אדום וישן על הגב.
זה היה מוות משונה למוסיקאי כהנדריקס, מי שנחשב בעיני רבים לנגן הגיטרה הטוב ביותר אי-פעם. את עדיפותו קובעים סקרים ומשאלים בקרב מומחים וחובבי מוזיקה שוב ושוב בעולם. כך גם קבע בסקר השנתי שלו מגזין המוסיקה החשוב ביותר "רולינג סטון".
אבל יש עוד משהו. הנדריקס לא היה רק הנגן הטוב ביותר. הוא גם היה מהפכן ששינה את נגינת הגיטרה החשמלית לחלוטין ולקח את עולם הרוק למחוזות חדשים.
נתחיל בזה שהנדריקס הצעיר, בן העניים, לא יכול היה לרכוש גיטרה לשמאליים. בהיותו איטר, כלומר שמאלי, הוא קנה בזול גיטרה רגילה והפך את המיתרים שלה. הטכניקה שיצר עם הגיטרה ההפוכה הייתה מנצחת, כי הוא החל ללמד את עצמו לנגן ולרגע לא עצר כדי לברר אם הטכניקה שלו הגיונית. היא הייתה לא הגיונית ולא משום שהיא לא הייתה טובה, אלא מפני שהיא הייתה טובה יותר משל כל נגן גיטרה חשמלית אחר.
הנדריקס המציא טכניקות נגינה וסאונד חדשות ותוך כדי פיתוח טכניקת הנגינה המצוינת שלו, מכיוון שלא היה חבר בלהקה, הוא לימד את עצמו בלית ברירה לנגן גם את הליווי וגם את סולו הגיטרה בו-זמנית. זה יהפוך לאחד היתרונות הגדולים ומקור החדשנות שלו, כי בהמשך הוא יקים לראשונה טריו רוק מהמם, The" Experience", שבו ליוו אותו רק באס ותופים, בעוד הוא לא נזקק לגיטריסט ליווי, כי היא ניגן גם סולו, גם ליווי וגם שר. ואת שלושתם הוא עשה נהדר.
אגב, שני הנגנים שאיתו היו מעולים גם הם במיוחד. המתופף מיץ' היה מתופף ג'אז בעצם ונואל הבסיסט היה בעצם גם גיטריסט סולו מוכשר.
בהמשך גילה ג'ימי הנדריקס גם את הצליל המיוחד של האפקטים לגיטרה שיצרו לו מעין מסך של לווי והרמוניה גם בשמח הסולואים שלו. במיוחד הוא התלהב מהדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה שבא במקור ממגבר שמגביר חזק מדי, עד לעיוות, באנגלית "דיסטורשן".
ג'ימי נהג להגביר את המגבר שלו למקסימום ושלט בעוצמה מהגיטרה, כך שבניגוד לכל הנגנים שנרתעו מהדיסטורשן, הוא הפך אותו לחלק מטכניקת הנגינה שלו. בזה הוא פתח דלת מוסיקלית לכל רוק הדיסטורשן שיבוא אחריו, כולל הרוק הכבד ושאר הסגנונות הרועמים שנולדו ממנו. אין נגן רוק שלא הולך בדרכים שג'ימי סלל.
הנדריקס גם ניסה גיטרות רבות, אבל התאהב לבסוף בפנדר סטרטוקסטר. לא פעם הוא שינה את כיוון המיתרים והורידם עד טון וחצי למטה. עד היום רואים בצליל הגיטרה שהציג בשירו הגדול "היי ג'ו", צליל שמן ובעל עומק יותר מכל גיטרה שקדמה לו. בבדיקה שעשו פעם מהנדסי חברת "פנדר", הם נוכחו לתדהמתם שהנדריקס הצליח לכוון טוב מכל אדם אחר את הפיק-אפים (מיקרופוני הגיטרה) של הסטראט שלהם.
כל אלה לא הפריעו להנדריקס לאמץ גימיקים זולים, אבל אפקטיביים מבחינת התהילה, כמו לנגן בשיניים ומאחורי הגב ולשרוף את הגיטרה בסוף ההופעה. לפחות 30 גיטרות פנדר סטרטוקסטר שהיום היו שוות הון הוא שרף. כשרצה להפסיק, גילה הגאון שהמעריצים ממשיכים לדרוש את הטקס הזול הזה בהופעות...
אגב, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, שמאלי שלא ניגן על גיטרה שמאלית, ומוזיקאי מוכשר, הנדריקס מעולם לא למד לקרוא תווים. מצד אחד זה הגביל אותו והוא סרב לשיתופי פעולה עם גאונים ברמה של ענק הג'אז ג'ון קולטריין. אבל מנגד זה גם הפך אצלו ליתרון, כי הוא פיתח את סגנון הנגינה הייחודי שלו, שהתאפיין בחופש רב, באי-היצמדות לכללים מיושנים, באלתור פתוח ויצירתי ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית.
אולי בזכות כל אלה נהגו לכנות אותו "יד הגרזן".
גדולתו של הנדריקס על קצה המזלג (עברית):
https://youtu.be/v6S94GbfJwg
סיפורו של גיטריסט-העל ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/5ZtJNfNhhLU
קליפ שמציג אותו מנגן בגיטרה אקוסטית, ללא הגברה:
http://youtu.be/IPtv14q9ZDg?t=15s
רשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. בראשם, איך לא, ג'ימי הנדריקס:
http://youtu.be/8ZMOsDT6mfk
המפגש שלו עם אריק קלפטון בלונדון:
https://youtu.be/6t4qXH_YaBs
"לאורך מגדל השמירה" שלו מתורגם, הגיטריסט שלמה מזרחי (עברית):
https://youtu.be/6bnfQIsWFrM
הטכניקה שלו בליווי השירים (עברית):
https://youtu.be/oVLtmMIuYxY
טוטאלי, נערץ ואוהב מוסיקה - חבר שהכיר אותו מספר עליו ועל הטריו האדיר שלו:
https://youtu.be/hbrpcgISFUs?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הגאונות של הגיטריסט שלימד את הרוק לנגן גיטרה:
https://youtu.be/hCLxV1JdHlM?long=yes
קראו לו רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) והוא חי 27 שנים בלבד. אבל כמה שהוא הספיק... מאריק קלפטון, דרך קית' ריצ'ארד והרולינג סטונז, מאדי ווטרס, לד זפלין, בוב דילן ואחרים - אגדות גיטרה ורוק מעריצים אותו ורואים בו את גדול הבלוז הראשון.
הוא חי במחצית הראשונה של המאה העשרים. שחור שלא רצה לעבוד בשדות וגילה שהגיטרה והנדודים ברחובות יכולים לתת לו פרנסה. הוא הבטיח לאשתו שינטוש את הגיטרה, אבל לא הצליח לעמוד בהבטחה. כשמתה בעת הלידה, הוא לא היה שם. משפחתה האשימה אותו במותה. אותו ואת השטן.
כי זו תקופה שבה הבלוז במיסיסיפי נחשב למוסיקה של השטן. מי שאחראים לזה הם כנראה כמרים שגילו שמוסיקאי הבלוז מרוויחים כסף טוב במועדונים, בעוד הכנסייה מדולדלת מתרומות של השחורים במיסיסיפי. הם הטיפו על מוסיקת השטן והנשים החלו להאשים את בעליהן, שלא באו לכנסייה, שהם סוגדים לשטן בהעדפה שלהם את המוסיקה שלו.
רוברט מופיע עם נגינה עלובה ולא סופרים אותו. הזלזול פוגע בו אבל מות אהובתו וילדו שבבטנה זורק אותו לתקופה של דיכאון וחיפוש עצמי. הוא חוזר אל הגיטרה ומגיח בחזרה אחרי שנה וחצי. הפעם כולם מזהים שנפל דבר. ההערצה אליו אדירה. הוא הופך למלך הבלוז של אזור הדלתא של המיסיסיפי.
רוברט ג'ונסון ניגן גיטרה כמו שאיש לא הצליח. וירטואוז, מלחין, מהרמן ונגן-על כמו שאיש לא ידע שאפשר. קלפטון אמר עליו פעם שכדי לנגן כמוהו צריך 2 נגנים. אחרים סיפרו שהוא ניגן כמו 3 נגנים ביחד. האמת היא שהוא השקיע בלימוד חרוץ של הטכניקות של אמני בלוז גדולים והתאים אותם לסגנונו הוא.
אחרי מותו סיפרו עליו שכמו פאוסט של גתה, הוא עשה עסקה עם השטן. לפי האגדה, ג'ונסון, ששאף מצעירותו להיות מוזיקאי בלוז מעולה, "הודרך" להגיע עם הגיטרה לצומת דרכים בחצות הליל. בצומת שבעיר קלארקסדייל, בין Highway 61 ו-Highway 49 של ימינו, הוא פגש בשטן. הוא לקח את הגיטרה שלו מידיו וכיוון אותה, ניגן בה מעט ואז החזיר אותה לג'ונסון. האחרון זכה בשליטה וירטואוזית בכלי ובנגינת הבלוז.
סיפור ההתרחשות בצומת הזו, שעד היום היא מוקד של עלייה לרגל בקרב חובבי בלוז, קשור באמונות הוודו, שבאזור הדלתה של המיסיסיפי זכה לשם "הודו". הוא חיבר בין אמונות שבטיות מאפריקה למסורת הנוצרית של אמריקה. כשחזר למועדון שבו הושפל בעבר כנגן עלוב, הוא הפגין את יכולתו והפך כוכב.
אבל לא הרבה שנים זכה ג'ונסון ליהנות מכישרונו העצום. בגיל 27 הוא שתה ויסקי מבקבוק פתוח שהוגש לו בבר. מי ששלח לו את הבקבוק היה בעל המקום, שקלט שג'ונסון חיזר אחרי אשתו. חברו לנגינה הזהיר את ג'ונסון שלא ישתה מבקבוק פתוח. אבל הוא ביטל את הדברים בזלזול. בקבוק כזה היה שווה 7 דולר בימים ההם... זמן קצר אחרי כן הוא התמוטט. אחרי 3 ימים של גסיסה מייסרת וכואבת הוא מת מהרעל שהיה בבקבוק. היה זה מוות מיותר של גאון צעיר, שקשה שלא לראות את השפעתו האדירה על הבלוז, הרוק ועולם המוסיקה הפופולרית מאז. המרעיל מעולם לא נענש על מעשהו.
הנה ג'ונסון:
https://youtu.be/Yd60nI4sa9A
בלוז "אני והשטן":
https://youtu.be/3MCHI23FTP8
על חייו של מלך הבלוז של הדלתא של המיסיסיפי:
https://youtu.be/feIaNfFONWo
ואריק קלפטון מבצע את "אהבה לשווא" שלו:
https://youtu.be/OZCREueK6OI
אם היה בעולם הרוק משהו דומה לאליפות העולם באיגרוף זה ודאי היה אותו מפגש, שמעולם לא תועד, בין שני הגיטריסטים הגדולים בעולם.
המפגש הזה נולד בשנות ה-60, כשהבאסיסט של להקת "האנימלס" הבריטית, צ'ס צ'נדלר, הגיע לקפה "וואה" בניו יורק כדי לראות את הגיטריסט שכל ניו יורק מדברת עליו. כבר מהצלילים הראשונים שלו, נפלה לו הלסת... מבחינתו מדובר היה בכלומניק עם גיטרה חשמלית, שמנגן כמו השטן. צ'נדלר, שלהקתו התפרקה והוא חלם להפוך למנהל אמנים, נדהם מהגאון שעמד לפניו. מעולם הוא לא שמע כשרון כל כך מרהיב ופראי, תופעת טבע של ממש, גיטריסט שאיש לא עיבד וקלקל, ששום קלישאת גיטרה לא הייתה במוסיקה שלו ושום מסחור לא הורגש בשירתו. זה היה ג'ימי הנדריקס, השם שעומד להיות השם החם ביותר בעולם הרוק בשנים הקרובות.
הילד שלימד את עצמו לנגן בגיטרה וניגן בגיטרה הפוכה כי הוא היה שמאלי, אבל עני מדי מכדי לקנות גיטרה לשמאליים, היה הדבר הכי מסעיר שצ'נדלר פגש בחייו.
צ'נדלר החתים אותו, תוך שהוא מפנטז על להיות הבריאן אפשטיין של הנדריקס ומיהר להביאו ללונדון להופעות. זו הייתה תקופה שבה הבירה הבריטית נשטפה במוסיקת הרוק הפסיכדלית והנדריקס ביקש רק דבר אחד - להיפגש ואם אפשר לג'מג'ם עם אריק קלפטון וג'ף בק. מבחינתו הם היו אגדות והוא היה מעריץ. מבחינתם הוא לא היה קיים...
איש לא חלם על מפגש-העל שיווצר שם. קלפטון היה הגיטריסט של להקת "קצפת" (Cream), סופרגרופ שניגנה רוק קשיח, מדויק ועם סולואים יצירתיים להפליא של שלושת הנגנים, סולואים שאגב פשוט לא נגמרו... לונדון העריצה את הלהקה הזו וכולם ראו בקלפטון אליל רוק וכינו אותו "אלוהים של הגיטרה". גם הנדריקס, מעריץ נלהב, חלם על הופעה ולו גם קצרה עם קלפטון, לחוש את אוויר הפסגות שהוא נושם, או מייצר, או מנגן...
צ'נדלר סידר להנדריקס להצטרף להופעה של "קרים" בפני סטודנטים בלונדון. קלפטון קיבל אותו בנימוס בריטי ואולי חשב שמדובר בחובב אמריקאי בעל קשרים שבא לג'מג'ם איתו. אבל כשהנדריקס התחבר למגבר הבאס עם החשמלית שלו, הוא בחר, מבלי לדעת זאת, בשיר שקלפטון מאז ומתמיד התקשה לנגן.
כשהנדריקס החל לנגן באותו ערב, השמיים של הרוק נפלו. קלפטון ראה את הגדול בסיוטיו מתממש. הוא עזב לאיטו את הבמה והביט מבחוץ. הוא הספיק לומר למישהו בצד שתמיד ידע שיבוא רגע כזה. הנדריקס היה היהלום הלא מלוטש, אך המבריק, הווירטואוזי והמוסיקלי ביותר שראה. הוא ניגן בחדווה מיומנת ובהתלהבות שגרמה למלך הגיטרה קלפטון לחוש ברע. הוא והגיטרה שלו היו יחידה מהודקת ושלמה של מוסיקליות בלתי-נתפסת. כשהוא שר המצב נעשה רק יותר קשה, כי השלמות צעקה ממנו גאונות. היו שם טכניקות וצלילים שאיש לא הכיר. פידבקים ש"מדברים" פסיכדלית שוטפת, נגינה מאחורי הגב, עם השיניים, בין הרגליים ומה לא. היו לו "ריפים", משפטי גיטרה, מדהימים ביופיים. הריפים האלה היו מקוריים, לא שגרתיים ויצירתיים להפליא. כל מי שמבין זיהה שהילד הזה שלימד את עצמו גיטרה, פשוט לא ידע לעצור בזמן. הוא ידע הכל. הגיטרה הייתה הוא והוא היה הגיטרה שלו.
גם הקהל ראה התגלות. ברגע אחד הנדריקס זינק ממעמד של נגן בבית קפה למה שיכונה בפשטות "הגיטריסט הגדול ביותר אי-פעם". בתוך שעות כל לונדון הרוקיסטית דיברה על הגיטריסט האמריקאי שהבלוז שלו הרג את אלוהים. בקהל הסטודנטים שראה את מפגש הענקים הזה היה גם הסטודנט לארכיטקטורה רוג'ר ווטרס, מי שיהיה בעתיד המנהיג של פינק פלויד. שנים אחר כך הוא יעיד בראיון שחווה באותה הופעה חוויה מיסטית ועוצמתית.
מיד אחרי ההופעה הרכיב צ'נדלר להנדריקס את ה"קצפת" שלו - מתופף ובאסיסט שביחד עם הנדריקס יקבלו את השם המיתולוגי של "The Jimi Hendrix Experience". ההרכב הזה ירוץ עם הנדריקס עד שכל העולם יכיר אותו. זה קרה, כצפוי יש לומר, די מהר...
זה סיפור המפגש של שני ענקי הגיטרה החשמלית הנדריקס ואריק קלפטון בלונדון:
https://youtu.be/kS6Mlytx5Nc
ובקצרה:
https://youtu.be/6t4qXH_YaBs
כך ודאי נשמע הנדריקס באותה הופעה:
https://youtu.be/qFfnlYbFEiE
או כך:
https://youtu.be/_PVjcIO4MT4
לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.
הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.
ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.
מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.
הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.
אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.
ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").
ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..
הנה סיפורו של צ'אק ברי:
https://youtu.be/hq_BT1sd7oc
"הליכת הברווז" שלו:
https://youtu.be/BCsfh5ItkEc
הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":
https://youtu.be/UM_PTJCFCQw
ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:
https://youtu.be/kpTpxbnBWYM
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/1vaZnUeZKWY
וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":
https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
מיהו סטנלי ג'ורדן?
קשה להסביר את הצלילים הבלתי אפשריים שלו, אבל קל להעריץ את החדשנות המרגשת של גאון גיטרת הג'אז סטנלי ג'ורדן (Stanley Jordan). כבר עשרות שנים שהוא מוציא מהגיטרות שלו צלילים אחרים מכל מה שאנו מכירים - גם בעולם הגיטרה וגם בעולם הג'אז.
ג'ורדן, וירטואוז ג'אז בעל שם עולמי, פיתח טכניקה שבאמצעותה הוא מנגן על הגיטרה ממש כמו בפסנתר. הוא ממש מקליד עליה, רק בלי קלידים. ביד אחת עושים זאת גיטריסטים כבר שנים רבות, אבל הוא הפך את הטכניקה הזו למתוחכמת הרבה יותר.
אם נגני גיטרה מנגנים רוב הזמן הרמוניה או מלודיה, השיטה של ג'ורדן היא לנגן את שני התפקידים על הגיטרה, כשביד שמאל הוא מקיש על המיתרים מהלכי באס ואקורדים וביד ימין - מקיש את המנגינה, בצלילים גבוהים. זה מרתק והוא רכש בטכניקה המקורית הזו מיומנות בלתי נתפסת. אין עוד נגן שמנצל כך את הכלי הזה.
יפה עוד יותר לצפות בג'ורדן, כשהוא מנגן על גיטרה עם שני צווארים, כשכל יד מנגנת על צוואר אחר. אבל לעיתים זה הופך ממש שומט-לסתות, כשהוא אוחז בשתי גיטרות שונות ומגנן בהן בו-זמנית. אם ההופעות הללו מזכירות משהו, זה את הקונצרטים האגדיים שבהם התפרסם הכנר המיתולוגי פגניני. לא שהיינו נוכחים בהם, מאות שנים עברו מאז...
משום מה ג'ורדן עוד לא מופיע בפנתיאון של ענקי הגיטרה וברשימות הגיטריסטים הגדולים. מי שעורך אותם הם לרוב חובבי רוק וזה אולי מסביר את זה, אבל נראה שלעיתים מתייחסים אליו קצת כמו ללהטוטן גיטרה ולא לגיטריסט מעמיק. זו תפיסה מעוותת, במיוחד כשמדברים על מוזיקאי כל כך יצירתי ומוסיקלי, שכושר ההמצאה המוסיקלי וההרמוניה שלו אינם נופלים מכישוריו הטכניים.
ג'ורדן מציג את הטכניקה שלו ומספר עליה:
https://youtu.be/j2q1dCTmy_s
היצירה Stairway to Heaven בהופעה:
https://youtu.be/NeooHiX4oH0
והביצוע שלו לשיר Over the Rainbow:
https://youtu.be/wzHSJSJ_ias
קשה להסביר את הצלילים הבלתי אפשריים שלו, אבל קל להעריץ את החדשנות המרגשת של גאון גיטרת הג'אז סטנלי ג'ורדן (Stanley Jordan). כבר עשרות שנים שהוא מוציא מהגיטרות שלו צלילים אחרים מכל מה שאנו מכירים - גם בעולם הגיטרה וגם בעולם הג'אז.
ג'ורדן, וירטואוז ג'אז בעל שם עולמי, פיתח טכניקה שבאמצעותה הוא מנגן על הגיטרה ממש כמו בפסנתר. הוא ממש מקליד עליה, רק בלי קלידים. ביד אחת עושים זאת גיטריסטים כבר שנים רבות, אבל הוא הפך את הטכניקה הזו למתוחכמת הרבה יותר.
אם נגני גיטרה מנגנים רוב הזמן הרמוניה או מלודיה, השיטה של ג'ורדן היא לנגן את שני התפקידים על הגיטרה, כשביד שמאל הוא מקיש על המיתרים מהלכי באס ואקורדים וביד ימין - מקיש את המנגינה, בצלילים גבוהים. זה מרתק והוא רכש בטכניקה המקורית הזו מיומנות בלתי נתפסת. אין עוד נגן שמנצל כך את הכלי הזה.
יפה עוד יותר לצפות בג'ורדן, כשהוא מנגן על גיטרה עם שני צווארים, כשכל יד מנגנת על צוואר אחר. אבל לעיתים זה הופך ממש שומט-לסתות, כשהוא אוחז בשתי גיטרות שונות ומגנן בהן בו-זמנית. אם ההופעות הללו מזכירות משהו, זה את הקונצרטים האגדיים שבהם התפרסם הכנר המיתולוגי פגניני. לא שהיינו נוכחים בהם, מאות שנים עברו מאז...
משום מה ג'ורדן עוד לא מופיע בפנתיאון של ענקי הגיטרה וברשימות הגיטריסטים הגדולים. מי שעורך אותם הם לרוב חובבי רוק וזה אולי מסביר את זה, אבל נראה שלעיתים מתייחסים אליו קצת כמו ללהטוטן גיטרה ולא לגיטריסט מעמיק. זו תפיסה מעוותת, במיוחד כשמדברים על מוזיקאי כל כך יצירתי ומוסיקלי, שכושר ההמצאה המוסיקלי וההרמוניה שלו אינם נופלים מכישוריו הטכניים.
ג'ורדן מציג את הטכניקה שלו ומספר עליה:
https://youtu.be/j2q1dCTmy_s
היצירה Stairway to Heaven בהופעה:
https://youtu.be/NeooHiX4oH0
והביצוע שלו לשיר Over the Rainbow:
https://youtu.be/wzHSJSJ_ias
מה היה הצליל המיוחד של פיטר פרמפטון?
פעם היה פיטר פרמפטון (Peter Frampton) אחד הכוכבים המצליחים של סגנון הרוק הרך. האיש, שעד שנת 1998 אלבום ההופעה הכפול שלו היה אלבום הרוק החי הנמכר ביותר בהיסטוריה, היה בשיאו.
מי שגדל בבית הספר עם דיוויד בואי וניגן איתו בהפסקות, הפך לגיטריסט מצוין ולחלק הזה בקשר ביניהם עוד נחזור. אבא של פרמפטון, אגב, היה המורה למוסיקה באותו בית ספר ולימד את בואי.
בשנות השישים פרמפטון היה לחלק מרכזי בהרכב בלוז רוק והארד רוק שנחשב סופר גרופ ונקרא "Humble Pie".
בעשור הבא הוא יצא לקריירת סולו מצליחה ומרהיבה במיוחד, עם שיא מדהים של הצלחה, שחווה בשנות ה-70. מי שב-1975 פרץ עם הסינגל של "הראי לי את הדרך" (Show me the Way), שיר מצליח מהאלבום הרביעי שלו. בהמשך הוא הוציא להיטי ענק, כמו "Baby I Love Your Way" ו-"Do You Feel Like I Do?", שהפכו לכתרים בקריירה של פרמפטון.
באותן שנים הוא הוציא את האלבום המצליח ביותר שלו, "פרמפטון בהופעה חיה" והראה לעולם שהוא ענק בהצלחה, בכריזמה וכן, גם ביופי החיצוני שלו. זה בלט במיוחד כשהוא הופיע על העטיפה ועל הבמה כשהוא חמוש בגיטרה, מנגן מצוין, שר נהדר וכל זה בלי חולצה...
בין השאר פרמפטון חשף לעולם אז באלבום ההופעה את מתקן ה"טוקינג בוקס". המתקן הזה, שאליו הוא נחשף בתכנית טלוויזיה שצפה בה ונדלק, יצר צליל ייחודי לסולואים שלו, מה שהפך אותו ללהיט עולמי. בדיעבד, אגב, זה היה גימיק. מצד אחד, הטוקינג בוקס פרסם אותו בכל העולם, אבל מצד שני הוא די קיבע אותו בתודעת הציבור עם הצליל ההוא, מה שלא ממש הקל עליו להתקדם בהמשך למחוזות חדשים.
לקראת סוף שנות ה-70 ירד מעמדו של פרמפטון. גם תאונת דרכים שעבר וכמעט קיפדה את חייו הביאה אותו לעצור אז את הקריירה שלו, גם אם באופן זמני. בהדרגה הוא החל להקליט שוב ואף הוציא מספר אלבומים. אבל השוס האחרון בקריירה של הגיטריסט והיוצר הפופולרי מהעשור הקודם היה כשהוא התחבר שוב לידידו מבית הספר התיכון, דייוויד בואי, והפך לגיטריסט המוביל בסיבובי ההופעות שלו.
הנה פיטר פרמפטון בהופעה חיה בשיר Baby I Love Your Way":
https://youtu.be/OVN-2qoquyE
עם מתקן ה"טוקינג בוקס" שהוא הכיר לעולם הרוק, בלהיט הענק "הראי לי את הדרך":
https://youtu.be/zLgeTtYwQ7o
פיטר פרמפטון בבלוז שמזכיר את מה שעשה בלהקת המבל פאי:
https://youtu.be/y7rFYbMhcG8
פעם היה פיטר פרמפטון (Peter Frampton) אחד הכוכבים המצליחים של סגנון הרוק הרך. האיש, שעד שנת 1998 אלבום ההופעה הכפול שלו היה אלבום הרוק החי הנמכר ביותר בהיסטוריה, היה בשיאו.
מי שגדל בבית הספר עם דיוויד בואי וניגן איתו בהפסקות, הפך לגיטריסט מצוין ולחלק הזה בקשר ביניהם עוד נחזור. אבא של פרמפטון, אגב, היה המורה למוסיקה באותו בית ספר ולימד את בואי.
בשנות השישים פרמפטון היה לחלק מרכזי בהרכב בלוז רוק והארד רוק שנחשב סופר גרופ ונקרא "Humble Pie".
בעשור הבא הוא יצא לקריירת סולו מצליחה ומרהיבה במיוחד, עם שיא מדהים של הצלחה, שחווה בשנות ה-70. מי שב-1975 פרץ עם הסינגל של "הראי לי את הדרך" (Show me the Way), שיר מצליח מהאלבום הרביעי שלו. בהמשך הוא הוציא להיטי ענק, כמו "Baby I Love Your Way" ו-"Do You Feel Like I Do?", שהפכו לכתרים בקריירה של פרמפטון.
באותן שנים הוא הוציא את האלבום המצליח ביותר שלו, "פרמפטון בהופעה חיה" והראה לעולם שהוא ענק בהצלחה, בכריזמה וכן, גם ביופי החיצוני שלו. זה בלט במיוחד כשהוא הופיע על העטיפה ועל הבמה כשהוא חמוש בגיטרה, מנגן מצוין, שר נהדר וכל זה בלי חולצה...
בין השאר פרמפטון חשף לעולם אז באלבום ההופעה את מתקן ה"טוקינג בוקס". המתקן הזה, שאליו הוא נחשף בתכנית טלוויזיה שצפה בה ונדלק, יצר צליל ייחודי לסולואים שלו, מה שהפך אותו ללהיט עולמי. בדיעבד, אגב, זה היה גימיק. מצד אחד, הטוקינג בוקס פרסם אותו בכל העולם, אבל מצד שני הוא די קיבע אותו בתודעת הציבור עם הצליל ההוא, מה שלא ממש הקל עליו להתקדם בהמשך למחוזות חדשים.
לקראת סוף שנות ה-70 ירד מעמדו של פרמפטון. גם תאונת דרכים שעבר וכמעט קיפדה את חייו הביאה אותו לעצור אז את הקריירה שלו, גם אם באופן זמני. בהדרגה הוא החל להקליט שוב ואף הוציא מספר אלבומים. אבל השוס האחרון בקריירה של הגיטריסט והיוצר הפופולרי מהעשור הקודם היה כשהוא התחבר שוב לידידו מבית הספר התיכון, דייוויד בואי, והפך לגיטריסט המוביל בסיבובי ההופעות שלו.
הנה פיטר פרמפטון בהופעה חיה בשיר Baby I Love Your Way":
https://youtu.be/OVN-2qoquyE
עם מתקן ה"טוקינג בוקס" שהוא הכיר לעולם הרוק, בלהיט הענק "הראי לי את הדרך":
https://youtu.be/zLgeTtYwQ7o
פיטר פרמפטון בבלוז שמזכיר את מה שעשה בלהקת המבל פאי:
https://youtu.be/y7rFYbMhcG8
מה תרם באדי הולי לרוקנרול?
הוא מת צעיר מדי אבל הותיר מורשת אדירה, במיוחד לאור העובדה שלא הספיק להקליט כמעט כלום. קראו לו באדי הולי והוא לא ידע את זה אבל הוא עתיד להיות האדריכל של הביטלס, הלהקה הגדולה בהיסטוריה, מקור ההשפעה של הרולינג סטונז וזה שיום מותו יהיה "היום שהמוזיקה מתה".
מותו של באדי הולי (Buddy Holly) בהתרסקות מטוס קטן, עם עוד שני זמרים צעירים שאיתם הופיע שעה לפני כן, נראה בזמן אמת כעוד מוות עצוב של אמן פופולארי. אבל זה היה רגע משמעותי בתולדות הרוק. הולי היה אחד מגדולי הרוק ומי שפילס דרך למהפכה קטנה ובו-זמנית עצומה בכתיבת הרוק. הוא היה הזמר הראשון שכתב והלחין את להיטיו בעצמו.
היום רוב זמרי הרוק הם זמרים-יוצרים, אבל הולי, כראשון הרוקרים שביצע שירים שהוא עצמו כתב, היה סוג של מהפכן במוסיקת הרוק. עד אז הייתה חלוקה ברורה בין מבצעים ובין מחברי שירים. בהחלטה "החדשנית" הזו, לשיר את השירים שהוא כותב, הוא שינה את מוסיקת הרוק לתמיד. תודות לבאדי הולי השתחררו אינספור מוסיקאים, ביניהם שניים מהגדולים בכותבי מוסיקת הרוק, ג'ון לנון ופול מקרטני, והפכו ליוצרים-מבצעים, אנשים שהפלייליסט של הופעותיהם הוא ברובו פרי עטם.
השפעתו של באדי הולי על מוסיקאי רוק אחרים הייתה עצומה. כמו כולם בפיפטיז, הוא החל כמעריץ של אלביס פרסלי. אבל מרגע שהחליט להיות רוקר, בטקסס שבה גדל ועד שנהרג בתאונת מטוס, עברה בקושי שנה וחצי. במהלך קריירה קצרצרה הוא הקים את להקתו, הקְריקֶטס, בעברית "הצרצרים", ולהפוך למוסיקאי הראשון שהקליט שיר שהוא עצמו כתב.
תאונת המטוס שגדעה את חייו, לקחה לרוקנרול את אחד מכוכבי הענק בהתהוות, עם עוד שני זמרים מצליחים ומוכשרים להפליא. הזמר דון מקלין כתב בשיר "אמריקן פאי" על התאונה הזו בשורה הנפלאה-כואבת - שהיא הייתה "היום שבו מתה המוסיקה".
ואם באדי הולי היה פופולארי באמריקה, באנגליה הוא היה לוהט. ההערצה אליו עברה בשלבים שונים את זו של אלביס. העריצו אותו למשל הרולינג סטונז, מי שיהפכו ללהקת ענק בריטית. מיק ג'אגר וקית ריצ'ארדס המנהיגים של הסטונז העריצו אותו וכתבו בהשראתו לא מעט מלהיטיהם.
על שם "הצרצרים" של באדי הולי שכה העריצו, החליטה להקה צעירה אחרת לקרוא לעצמה "החיפושיות". הביטלס ראו עצמם כממשיכיו של באדי הולי המת. אחד משניהם, פול מקרטני, אף רכש בהמשך חייו את אוצר השירים שהספיק הולי לכתוב בקריירה הקצרה שלו, שהסתיימה בגיל 26.
הנה סיפור המטוס שהרג את באדי הולי וחבריו למוסיקה (עברית):
https://youtu.be/LKePuY-_h58
סיפורו של באדי הולי:
http://youtu.be/oNvtDuaIAjY
"בוכה, ממתין, מקווה" של באדי הולי:
http://youtu.be/LWdJ7Dy-3iY
תמונות מהתרסקות המטוס של באדי הולי:
http://youtu.be/AzgSFJEsg1I
והשברולט אימפלה, מהמכוניות האחרונות של באדי הולי:
http://youtu.be/mppMPqfe1FY
הוא מת צעיר מדי אבל הותיר מורשת אדירה, במיוחד לאור העובדה שלא הספיק להקליט כמעט כלום. קראו לו באדי הולי והוא לא ידע את זה אבל הוא עתיד להיות האדריכל של הביטלס, הלהקה הגדולה בהיסטוריה, מקור ההשפעה של הרולינג סטונז וזה שיום מותו יהיה "היום שהמוזיקה מתה".
מותו של באדי הולי (Buddy Holly) בהתרסקות מטוס קטן, עם עוד שני זמרים צעירים שאיתם הופיע שעה לפני כן, נראה בזמן אמת כעוד מוות עצוב של אמן פופולארי. אבל זה היה רגע משמעותי בתולדות הרוק. הולי היה אחד מגדולי הרוק ומי שפילס דרך למהפכה קטנה ובו-זמנית עצומה בכתיבת הרוק. הוא היה הזמר הראשון שכתב והלחין את להיטיו בעצמו.
היום רוב זמרי הרוק הם זמרים-יוצרים, אבל הולי, כראשון הרוקרים שביצע שירים שהוא עצמו כתב, היה סוג של מהפכן במוסיקת הרוק. עד אז הייתה חלוקה ברורה בין מבצעים ובין מחברי שירים. בהחלטה "החדשנית" הזו, לשיר את השירים שהוא כותב, הוא שינה את מוסיקת הרוק לתמיד. תודות לבאדי הולי השתחררו אינספור מוסיקאים, ביניהם שניים מהגדולים בכותבי מוסיקת הרוק, ג'ון לנון ופול מקרטני, והפכו ליוצרים-מבצעים, אנשים שהפלייליסט של הופעותיהם הוא ברובו פרי עטם.
השפעתו של באדי הולי על מוסיקאי רוק אחרים הייתה עצומה. כמו כולם בפיפטיז, הוא החל כמעריץ של אלביס פרסלי. אבל מרגע שהחליט להיות רוקר, בטקסס שבה גדל ועד שנהרג בתאונת מטוס, עברה בקושי שנה וחצי. במהלך קריירה קצרצרה הוא הקים את להקתו, הקְריקֶטס, בעברית "הצרצרים", ולהפוך למוסיקאי הראשון שהקליט שיר שהוא עצמו כתב.
תאונת המטוס שגדעה את חייו, לקחה לרוקנרול את אחד מכוכבי הענק בהתהוות, עם עוד שני זמרים מצליחים ומוכשרים להפליא. הזמר דון מקלין כתב בשיר "אמריקן פאי" על התאונה הזו בשורה הנפלאה-כואבת - שהיא הייתה "היום שבו מתה המוסיקה".
ואם באדי הולי היה פופולארי באמריקה, באנגליה הוא היה לוהט. ההערצה אליו עברה בשלבים שונים את זו של אלביס. העריצו אותו למשל הרולינג סטונז, מי שיהפכו ללהקת ענק בריטית. מיק ג'אגר וקית ריצ'ארדס המנהיגים של הסטונז העריצו אותו וכתבו בהשראתו לא מעט מלהיטיהם.
על שם "הצרצרים" של באדי הולי שכה העריצו, החליטה להקה צעירה אחרת לקרוא לעצמה "החיפושיות". הביטלס ראו עצמם כממשיכיו של באדי הולי המת. אחד משניהם, פול מקרטני, אף רכש בהמשך חייו את אוצר השירים שהספיק הולי לכתוב בקריירה הקצרה שלו, שהסתיימה בגיל 26.
הנה סיפור המטוס שהרג את באדי הולי וחבריו למוסיקה (עברית):
https://youtu.be/LKePuY-_h58
סיפורו של באדי הולי:
http://youtu.be/oNvtDuaIAjY
"בוכה, ממתין, מקווה" של באדי הולי:
http://youtu.be/LWdJ7Dy-3iY
תמונות מהתרסקות המטוס של באדי הולי:
http://youtu.be/AzgSFJEsg1I
והשברולט אימפלה, מהמכוניות האחרונות של באדי הולי:
http://youtu.be/mppMPqfe1FY
האם זה הגיטריסט המהיר בעולם?
לא ברור מיהו הגיטריסט המהיר בעולם אבל ללא ספק מדובר באחד הנגנים המהירים שנראו אי-פעם ולבטח הנגן המהיר באתר יוטיוב. הוירטואוז הגיטריסטי הזה מדגים נגינה של יצירה קשה במהירויות שהולכות ועולות כל הזמן..
הנה סרטון של ביצועיו של והיד איראן שני:
http://youtu.be/zx00BCUqI7U
בעצם הנה המחזיק הרוסי בשיא גינס בנגינת הגיטרה המהירה בעולם:
https://youtu.be/wWcB84Gn1lU
לא ברור מיהו הגיטריסט המהיר בעולם אבל ללא ספק מדובר באחד הנגנים המהירים שנראו אי-פעם ולבטח הנגן המהיר באתר יוטיוב. הוירטואוז הגיטריסטי הזה מדגים נגינה של יצירה קשה במהירויות שהולכות ועולות כל הזמן..
הנה סרטון של ביצועיו של והיד איראן שני:
http://youtu.be/zx00BCUqI7U
בעצם הנה המחזיק הרוסי בשיא גינס בנגינת הגיטרה המהירה בעולם:
https://youtu.be/wWcB84Gn1lU
איך פרינס היה כל כך טוב בהכל?
פעם שאל עיתונאי את אריק קלפטון, מי שכונה "אלוהים של הגיטרה", איך זה להיות הגיטריסט הטוב ביותר בעולם. קלפטון ענה ביובש "תשאל את פרינס..."
ואכן, פרינס היה אחד המוסיקאים המוערכים בעולם. גיטריסט-על מחונן ברמה של "אלוהי הגיטרה" קלפטון ומי שרבים אומרים שהיה הטוב ביותר מאז ג'ימי הנדריקס. הוא היה גם מפיק ברמה של ג'ורג' מרטין ואמן במה ופרפורמר פסיכי ברמה של מייקל ג'קסון, מינוס הפוזות של האחרון.
ופרינס היה גם מלחין וכותב עילאי, רקדן מצוין, שחקן נהדר, גבר מושך ומתלבש טווסי מרהיב וגדול מהחיים, פרובוקטור מרתק, מוסיקאי מוערך שנחשב מגדולי מוסיקת ה-Fאנק, פרפקציוניסט מוסיקלי, אמן רבגוני ורב-סגנוני וכמובן, איך לא להרגיז כל מוסיקאי שמתאמן 6 שעות ביום על כלי אחד, הוא היה נגן בלתי נתפס בכמעט כל כלי נגינה שהיה בסביבתו.
את היכולות השיווקיות שלו הוא הוכיח שוב ושוב, למשל כשבחר את הכינוי המחייב "פרינס" והפך לאחד הבודדים ששמם הוא מילה. כמו מדונה, אלביס או ריטה...
הוא חזר על ההברקה כשהחליט לשנות את שמו לסמל מוזר כלשהו, מה שגרם למדיה ולתעשיית המוסיקה כולה לקרוא לו מאז "האמן הידוע בעבר בתור פרינס" ולעורר תשומת לב סביב המוזרות שלו...
אגב השם, יש קופיירייטרים שמעידים שהוא לימד אותם איך מייצרים דיבור על המוצר שלך באפס תקציב פרסום.
אז רבים יודעים שפרינס היה גם מנהל מצוין לענייניו המקצועיים ובצד המוסיקה פרפורמר שהופיע בטבעיות ובמקצוענות שאין כמוה וכוכב רוק שעשה הכל, אבל ממש אחרת, כולל להיות פריק של בריאות, הכי הפוך מכוכבי פופ רבים כל כך.
אז למה הוא מת מוות כל כך טפשי ולא ברור?
הנה סקירה קצרה על פרינס:
https://youtu.be/eyxf9RAoT_w
מותו:
https://youtu.be/zu-uQwLODkw
"כשיונים בוכות" - הלהיט הראשון שפוצץ את הפופ:
https://youtu.be/UG3VcCAlUgE
כך הוא הופיע לפני ששינה את שמו לסימן ההוא שאף אחד לא ידע איך לקרוא אותו:
https://youtu.be/_jCuroTbqBI
פרינס בהופעה עם ענקים וגונב את ההופעה בווירטואוזיות חשמלית:
https://youtu.be/6SFNW5F8K9Y
השיר עם הפתיחה היפהפיה שמאזיני גלי צה"ל מכירים היטב take me with you:
https://youtu.be/Tq0sbi2xAGE
ואותו שיר בהופעה:
https://youtu.be/c80mYF6dR7s
הוא כתב המון להיטי ענק לאמנים אחרים:
https://youtu.be/Ccb7GDR0Xkc
שינה את שמו לסימן מוזר:
https://youtu.be/d4NOBr9Kdf4
נסיך ומלכה - פרינס וביונסה במחרוזת פרינס:
https://youtu.be/LgULe7VrfjM
סיום מצוין לא פחות - Sign o' the times
https://youtu.be/8EdxM72EZ94
וכתבת טלוויזיה על פרינס (עברית):
https://youtu.be/tpZ5pjrGcoA?long=yes
פעם שאל עיתונאי את אריק קלפטון, מי שכונה "אלוהים של הגיטרה", איך זה להיות הגיטריסט הטוב ביותר בעולם. קלפטון ענה ביובש "תשאל את פרינס..."
ואכן, פרינס היה אחד המוסיקאים המוערכים בעולם. גיטריסט-על מחונן ברמה של "אלוהי הגיטרה" קלפטון ומי שרבים אומרים שהיה הטוב ביותר מאז ג'ימי הנדריקס. הוא היה גם מפיק ברמה של ג'ורג' מרטין ואמן במה ופרפורמר פסיכי ברמה של מייקל ג'קסון, מינוס הפוזות של האחרון.
ופרינס היה גם מלחין וכותב עילאי, רקדן מצוין, שחקן נהדר, גבר מושך ומתלבש טווסי מרהיב וגדול מהחיים, פרובוקטור מרתק, מוסיקאי מוערך שנחשב מגדולי מוסיקת ה-Fאנק, פרפקציוניסט מוסיקלי, אמן רבגוני ורב-סגנוני וכמובן, איך לא להרגיז כל מוסיקאי שמתאמן 6 שעות ביום על כלי אחד, הוא היה נגן בלתי נתפס בכמעט כל כלי נגינה שהיה בסביבתו.
את היכולות השיווקיות שלו הוא הוכיח שוב ושוב, למשל כשבחר את הכינוי המחייב "פרינס" והפך לאחד הבודדים ששמם הוא מילה. כמו מדונה, אלביס או ריטה...
הוא חזר על ההברקה כשהחליט לשנות את שמו לסמל מוזר כלשהו, מה שגרם למדיה ולתעשיית המוסיקה כולה לקרוא לו מאז "האמן הידוע בעבר בתור פרינס" ולעורר תשומת לב סביב המוזרות שלו...
אגב השם, יש קופיירייטרים שמעידים שהוא לימד אותם איך מייצרים דיבור על המוצר שלך באפס תקציב פרסום.
אז רבים יודעים שפרינס היה גם מנהל מצוין לענייניו המקצועיים ובצד המוסיקה פרפורמר שהופיע בטבעיות ובמקצוענות שאין כמוה וכוכב רוק שעשה הכל, אבל ממש אחרת, כולל להיות פריק של בריאות, הכי הפוך מכוכבי פופ רבים כל כך.
אז למה הוא מת מוות כל כך טפשי ולא ברור?
הנה סקירה קצרה על פרינס:
https://youtu.be/eyxf9RAoT_w
מותו:
https://youtu.be/zu-uQwLODkw
"כשיונים בוכות" - הלהיט הראשון שפוצץ את הפופ:
https://youtu.be/UG3VcCAlUgE
כך הוא הופיע לפני ששינה את שמו לסימן ההוא שאף אחד לא ידע איך לקרוא אותו:
https://youtu.be/_jCuroTbqBI
פרינס בהופעה עם ענקים וגונב את ההופעה בווירטואוזיות חשמלית:
https://youtu.be/6SFNW5F8K9Y
השיר עם הפתיחה היפהפיה שמאזיני גלי צה"ל מכירים היטב take me with you:
https://youtu.be/Tq0sbi2xAGE
ואותו שיר בהופעה:
https://youtu.be/c80mYF6dR7s
הוא כתב המון להיטי ענק לאמנים אחרים:
https://youtu.be/Ccb7GDR0Xkc
שינה את שמו לסימן מוזר:
https://youtu.be/d4NOBr9Kdf4
נסיך ומלכה - פרינס וביונסה במחרוזת פרינס:
https://youtu.be/LgULe7VrfjM
סיום מצוין לא פחות - Sign o' the times
https://youtu.be/8EdxM72EZ94
וכתבת טלוויזיה על פרינס (עברית):
https://youtu.be/tpZ5pjrGcoA?long=yes
מי המורה שהפך לכוכב רוק?
אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..
בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.
רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.
כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...
והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.
הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:
http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U
בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:
http://youtu.be/AKiVttFnqkY
אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:
http://youtu.be/6-P4DVCsd70
דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:
https://youtu.be/JVZTP_kX5BE
מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:
http://youtu.be/wTP2RUD_cL0
קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:
https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c
ב-2018 בשיר "אחים לנשק":
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:
https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes
אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..
בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.
רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.
כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...
והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.
הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:
http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U
בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:
http://youtu.be/AKiVttFnqkY
אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:
http://youtu.be/6-P4DVCsd70
דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:
https://youtu.be/JVZTP_kX5BE
מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:
http://youtu.be/wTP2RUD_cL0
קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:
https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c
ב-2018 בשיר "אחים לנשק":
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:
https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes
מי המציא את ההקפצות בגיטרה באס?
ראיתם פעם נגן גיטרה באס מצליף באגודל שלו, ממש מכה באגודל על מיתרי הגיטרה באס ומייצר מהלכי באס בקצב מדויק ומודגש?
להצלפה הזו על המיתרים יש היסטוריה. קוראים לטכניקה הזו "סלאפינג" והמציא אותה לארי גרהם, הבסיסט של להקת סליי ומשפחת סטון. ההמצאה הנפלאה הזו הפכה לנחלת נגני באס בכל העולם, אבל היא נולדה כתוצאה מבעיה.
את הסלאפינג, הקפצות האגודל (Slap bass) גרהם פיתח עוד בילדותו, כשליווה את אימו בגיטרה באס. זה נולד ביום אחד שבו גילה שהיא פיטרה את המתופף. לא היה ברור אם זה בגלל מחסור בכסף או שלא אהבה את הבחור, אבל לארי הרגיש שהקצב של תוף הבאס והסנייר חסרים לו. הוא צריך קצב שיעבוד עם ועל הבאס שלו.
גרהם חשב וחיפש פתרון. די מהר הוא עלה על טריק. כשהקיש באגודל שלו על מיתרי הבאס, הוא שם לב שהוא הצליח להפיק צליל של באס שנשמע כאילו הוא מנוגן בו זמנית עם תוף הבאס. כך מצא עצמו לארי מתחיל להקיש על גיטרת הבאס שלו, במקום לפרוט סתם. כשהוסיף הקפצות עם האצבע על המיתרים הנוספים, הוא שם לב שנוצר גם תחליף מסוים לסאונד של תוף הסנייר.
לארי גרהם הצליח ליצור קצב כמו של תופים - ללא תופים!
הטכניקה הזו שימשה אותו בילדות אבל בבגרותו הוא מיעט לנגן בה. הרי היו בכל ההרכבים מתופפים... אבל כשניגן עם להקת הFאנק האגדית "סליי ומשפחת סטון", הוא החל לשעשע את חברי הלהקה בנגינה כזו. הם התלהבו והחמיאו לו. כך יצא שכשחשף את הנגינה הזו על הבמה, כנגן מקצועי, היא התאימה בול לסגנון הFאנק הקצבי.
די מהר החלו נגני באס בכל העולם לחקות אותו. כולם החלו לנגן בה וההתלהבות הייתה אדירה. גם בלייב וגם בהקלטות, ה"סלאפינג" הפך לאחת השיטות הפופולריות לתת גרוב וסאונד באס גרובי לביצועי פאנקי מיוזיק. סאונד נולד!
הבסיסט לארי גרהם מספר על לידת הסלאפינג:
https://youtu.be/_lIbvj2EBqM
סלאפינג מטורף:
https://youtu.be/eteFo483GUs
להקת סליי ומשפחת סטון:
https://youtu.be/yH1FHrwLYZw
בשנות ה-70 וה-80 הבאסיסטים הרבו להקפיץ בטכניקת Slap:
http://youtu.be/wVtRDxm0txw
יוסי פיין בתזמורת הג'אז הישראלית:
https://youtu.be/xCG5bPF7EGs
אושיית הטיק טוק באס בלו דטייגר:
https://youtu.be/waQbA2hB67w
ושיעור ראשון בסלאפינג:
https://youtu.be/En1U1P9di64
ראיתם פעם נגן גיטרה באס מצליף באגודל שלו, ממש מכה באגודל על מיתרי הגיטרה באס ומייצר מהלכי באס בקצב מדויק ומודגש?
להצלפה הזו על המיתרים יש היסטוריה. קוראים לטכניקה הזו "סלאפינג" והמציא אותה לארי גרהם, הבסיסט של להקת סליי ומשפחת סטון. ההמצאה הנפלאה הזו הפכה לנחלת נגני באס בכל העולם, אבל היא נולדה כתוצאה מבעיה.
את הסלאפינג, הקפצות האגודל (Slap bass) גרהם פיתח עוד בילדותו, כשליווה את אימו בגיטרה באס. זה נולד ביום אחד שבו גילה שהיא פיטרה את המתופף. לא היה ברור אם זה בגלל מחסור בכסף או שלא אהבה את הבחור, אבל לארי הרגיש שהקצב של תוף הבאס והסנייר חסרים לו. הוא צריך קצב שיעבוד עם ועל הבאס שלו.
גרהם חשב וחיפש פתרון. די מהר הוא עלה על טריק. כשהקיש באגודל שלו על מיתרי הבאס, הוא שם לב שהוא הצליח להפיק צליל של באס שנשמע כאילו הוא מנוגן בו זמנית עם תוף הבאס. כך מצא עצמו לארי מתחיל להקיש על גיטרת הבאס שלו, במקום לפרוט סתם. כשהוסיף הקפצות עם האצבע על המיתרים הנוספים, הוא שם לב שנוצר גם תחליף מסוים לסאונד של תוף הסנייר.
לארי גרהם הצליח ליצור קצב כמו של תופים - ללא תופים!
הטכניקה הזו שימשה אותו בילדות אבל בבגרותו הוא מיעט לנגן בה. הרי היו בכל ההרכבים מתופפים... אבל כשניגן עם להקת הFאנק האגדית "סליי ומשפחת סטון", הוא החל לשעשע את חברי הלהקה בנגינה כזו. הם התלהבו והחמיאו לו. כך יצא שכשחשף את הנגינה הזו על הבמה, כנגן מקצועי, היא התאימה בול לסגנון הFאנק הקצבי.
די מהר החלו נגני באס בכל העולם לחקות אותו. כולם החלו לנגן בה וההתלהבות הייתה אדירה. גם בלייב וגם בהקלטות, ה"סלאפינג" הפך לאחת השיטות הפופולריות לתת גרוב וסאונד באס גרובי לביצועי פאנקי מיוזיק. סאונד נולד!
הבסיסט לארי גרהם מספר על לידת הסלאפינג:
https://youtu.be/_lIbvj2EBqM
סלאפינג מטורף:
https://youtu.be/eteFo483GUs
להקת סליי ומשפחת סטון:
https://youtu.be/yH1FHrwLYZw
בשנות ה-70 וה-80 הבאסיסטים הרבו להקפיץ בטכניקת Slap:
http://youtu.be/wVtRDxm0txw
יוסי פיין בתזמורת הג'אז הישראלית:
https://youtu.be/xCG5bPF7EGs
אושיית הטיק טוק באס בלו דטייגר:
https://youtu.be/waQbA2hB67w
ושיעור ראשון בסלאפינג:
https://youtu.be/En1U1P9di64
איך הפך הרעש מהמגבר למוסיקה?
ג'ימי הנדריקס נודע כגדול הגיטריסטים בעולם הרוק וכמי שהוביל את עולם הגיטרה הבלוזית למקומות חדשניים ופורצי דרך. הטכניקה והמוסיקליות שלו נחשבים בעיני מרבית הגיטריסטים הגדולים בעולם, לגדולים ופורצי דרך. בהיותו איטר יד ימין, כלומר שמאלי, הוא ניגן בגיטרה הפוכה. זה הכריח אותו ללמד את עצמו כיצד לעשות דברים בצורה הפוכה לאחרים. הוא בעיקר לימד את עצמו לנגן בגיטרה כי לא למד באופן מסודר אצל מורה. בתוך כך הוא סיגל לעצמו אופי של חוקר גיטרה וצליל וחקר את הגיטרה לכל הכיוונים ובמגוון אפשרויות.
הנדריקס גילה המון דברים שמוסיקאים אחרים לא הבינו לפניו. הוא הבין טוב מאחרים את האפשרויות המדהימות והצליל המיוחד של הדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה ממגבר שמכוון חזק מדי. כשהוא הגזים אותו הדיסטורשן שלו הפך לצליל של הנדריקס. בהמשך הוא גם הראשון שהחל להשתמש בהופעותיו בפידבק, אותה שריקה מרגיזה שכולם שמעו ונרתעו, אותו צליל מצמרר של המשוב האקוסטי, שאצל כל הנגנים האחרים היה איום ופגם במוסיקה ואצלו הפך בשבילו לחומר יצירה מוסיקלי בנגינת הדיסטורשן והפייזר שכל כך אפיינו אותו.
באופן מפתיע, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, ומוזיקאי מחונן, הוא מעולם לא למד לקרוא תווים. דבר זה התבטא היטב בסגנון הנגינה שלו שהתאפיין בחופשיות רבה, באלתור ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית. אריק ברדן סולן להקת "החיות", אמר עליו שהוא "לקח את הבלוז למאדים".
גם כמפיק תקליטים, ג'ימי הנדריקס היה חלוץ, שהבין לפני אחרים עד כמה הקלטות האולפן יכולות לפתח ולהרחיב את הרעיונות המוסיקליים שלו כיוצר. הוא הרבה לחקור את עולם ההקלטות ואת האפקטים לגיטרה שהחלו להיכנס והיה מהמוסיקאים הראשונים שהקליטו הקלטות סטריאופוניות.
הנה ג'ימי הנדריקס מופיע בפסטיבל וודסטוק:
https://www.youtube.com/watch?v=_PVjcIO4MT4
הרעש של הפידבק שהפך אצל הנדריקס לצליל במוסיקת הרוק:
http://youtu.be/53JpbrxM7O0
חובבי הרוק גילו גיטריסט חדש בלונדון 1966, כשהוא בא לנגן עם "אלוהים של הגיטרה" אריק קלפטון, והשאיר אותו פעור פה:
http://youtu.be/6t4qXH_YaBs
שוב ב וודסטוק, הנדריקס מדגים את יכולות אילוף הפידבק שלו:
https://youtu.be/KfGyylmR-aI
ודעתם של הגיטריסטים הגדולים על הנדריקס והחדשנות שלו:
http://youtu.be/pYJ7tvQFnow
ג'ימי הנדריקס נודע כגדול הגיטריסטים בעולם הרוק וכמי שהוביל את עולם הגיטרה הבלוזית למקומות חדשניים ופורצי דרך. הטכניקה והמוסיקליות שלו נחשבים בעיני מרבית הגיטריסטים הגדולים בעולם, לגדולים ופורצי דרך. בהיותו איטר יד ימין, כלומר שמאלי, הוא ניגן בגיטרה הפוכה. זה הכריח אותו ללמד את עצמו כיצד לעשות דברים בצורה הפוכה לאחרים. הוא בעיקר לימד את עצמו לנגן בגיטרה כי לא למד באופן מסודר אצל מורה. בתוך כך הוא סיגל לעצמו אופי של חוקר גיטרה וצליל וחקר את הגיטרה לכל הכיוונים ובמגוון אפשרויות.
הנדריקס גילה המון דברים שמוסיקאים אחרים לא הבינו לפניו. הוא הבין טוב מאחרים את האפשרויות המדהימות והצליל המיוחד של הדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה ממגבר שמכוון חזק מדי. כשהוא הגזים אותו הדיסטורשן שלו הפך לצליל של הנדריקס. בהמשך הוא גם הראשון שהחל להשתמש בהופעותיו בפידבק, אותה שריקה מרגיזה שכולם שמעו ונרתעו, אותו צליל מצמרר של המשוב האקוסטי, שאצל כל הנגנים האחרים היה איום ופגם במוסיקה ואצלו הפך בשבילו לחומר יצירה מוסיקלי בנגינת הדיסטורשן והפייזר שכל כך אפיינו אותו.
באופן מפתיע, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, ומוזיקאי מחונן, הוא מעולם לא למד לקרוא תווים. דבר זה התבטא היטב בסגנון הנגינה שלו שהתאפיין בחופשיות רבה, באלתור ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית. אריק ברדן סולן להקת "החיות", אמר עליו שהוא "לקח את הבלוז למאדים".
גם כמפיק תקליטים, ג'ימי הנדריקס היה חלוץ, שהבין לפני אחרים עד כמה הקלטות האולפן יכולות לפתח ולהרחיב את הרעיונות המוסיקליים שלו כיוצר. הוא הרבה לחקור את עולם ההקלטות ואת האפקטים לגיטרה שהחלו להיכנס והיה מהמוסיקאים הראשונים שהקליטו הקלטות סטריאופוניות.
הנה ג'ימי הנדריקס מופיע בפסטיבל וודסטוק:
https://www.youtube.com/watch?v=_PVjcIO4MT4
הרעש של הפידבק שהפך אצל הנדריקס לצליל במוסיקת הרוק:
http://youtu.be/53JpbrxM7O0
חובבי הרוק גילו גיטריסט חדש בלונדון 1966, כשהוא בא לנגן עם "אלוהים של הגיטרה" אריק קלפטון, והשאיר אותו פעור פה:
http://youtu.be/6t4qXH_YaBs
שוב ב וודסטוק, הנדריקס מדגים את יכולות אילוף הפידבק שלו:
https://youtu.be/KfGyylmR-aI
ודעתם של הגיטריסטים הגדולים על הנדריקס והחדשנות שלו:
http://youtu.be/pYJ7tvQFnow
מהו סולו גיטרה?
סולו (Solo) במוסיקה הוא ביצוע על ידי אדם אחד בלבד. סולו גיטרה הוא נגינה של מנגינה שבה נגן הגיטרה מבצע קטע אישי ושאר הנגנים מלווים אותו. לרוב הוא מבוצע בגיטרה חשמלית, אם כי יש סולואים נדירים גם בגיטרות אקוסטיות.
בשירי פופ ורוק נחשב סולו הגיטרה לאחד המרכיבים החשובים בסגנון. זהו קטע שבו האווירה מגיעה לשיא מסוים והנגן מפליא בהמצאה של נגינה כלית, ללא שירה בכלל.
השם סולו בא מהמילה האיטלקית "לבד" (איטלקית היא שפת המוסיקה ובה מכונים רוב מונחי המוסיקה).
הנה עשרת הסולואים הגדולים בתולדות הרוק (מתורגם):
https://youtu.be/f4NOJ42-BKM
אחד הסולואים המלודיים והאהובים הוא זה של גרי מור ב"מדרכות פריז":
https://youtu.be/vkUpfw4Hf3w
סולו הגיטרה המדהים של גיטריסט "פינק פלויד" דייב גילמור בשיר "חסר תחושה ונינוח":
http://youtu.be/o5Ht6WIhhmU
הסולו היריב של אותו ענק גיטרה גילמור מיהלום משוגע":
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
סולו גיטרה אקוסטית, שאינה חשמלית:
http://youtu.be/3j8mr-gcgoI
וטאש סולטנה, אחת מגיטריסטיות הרוק המוכרות בעולם:
https://youtu.be/RBw08GbrR-g
סולו (Solo) במוסיקה הוא ביצוע על ידי אדם אחד בלבד. סולו גיטרה הוא נגינה של מנגינה שבה נגן הגיטרה מבצע קטע אישי ושאר הנגנים מלווים אותו. לרוב הוא מבוצע בגיטרה חשמלית, אם כי יש סולואים נדירים גם בגיטרות אקוסטיות.
בשירי פופ ורוק נחשב סולו הגיטרה לאחד המרכיבים החשובים בסגנון. זהו קטע שבו האווירה מגיעה לשיא מסוים והנגן מפליא בהמצאה של נגינה כלית, ללא שירה בכלל.
השם סולו בא מהמילה האיטלקית "לבד" (איטלקית היא שפת המוסיקה ובה מכונים רוב מונחי המוסיקה).
הנה עשרת הסולואים הגדולים בתולדות הרוק (מתורגם):
https://youtu.be/f4NOJ42-BKM
אחד הסולואים המלודיים והאהובים הוא זה של גרי מור ב"מדרכות פריז":
https://youtu.be/vkUpfw4Hf3w
סולו הגיטרה המדהים של גיטריסט "פינק פלויד" דייב גילמור בשיר "חסר תחושה ונינוח":
http://youtu.be/o5Ht6WIhhmU
הסולו היריב של אותו ענק גיטרה גילמור מיהלום משוגע":
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
סולו גיטרה אקוסטית, שאינה חשמלית:
http://youtu.be/3j8mr-gcgoI
וטאש סולטנה, אחת מגיטריסטיות הרוק המוכרות בעולם:
https://youtu.be/RBw08GbrR-g
