שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי צייר את פניה של מיי ווסט כחדר סוריאליסטי?
את הציור הזה של סלבדור דאלי מכירים פחות אנשים בעולם מכל ציור מפורסם שלו, אבל מדהים שאת שמו של הציור הזה, של מי שנתפס בציבור כמלך הסוריאליזם, רק אנשים ספורים יודעים לומר.
מדובר בציורו של דאלי "פניה של מי וסט יכולים לשמש כדירה סוריאליסטית" (Face of Mae West which can be used as an apartment) מ-1934. אפילו השם קצת סוריאליסטי, כמו מתוך חלום של אמן.
בציור מבטא ללא ספק האמן הסוריאליסטי את הערצתו לכוכבת הגדולה והלא שגרתית הזו ואולי גם מנצל את הפרסום האדיר שלה לצרכיו שלו, לפחות האמנותיים. או שאולי הוא סתם זיהה דמיון מפתיע שרק גאון ויזואלי יכול לזהות וחשב על הזדמנות ליצירה סוריאליסטית נוספת ונהדרת והלך על זה?
טוב, אז הסיפור של היצירה הוא קצת יותר רחב ואפילו חברתי. הוא מתחיל בשנת 1935, שנה בה זוכה, או נכון לומר לוקחת מיי ווסט את הוליווד. שנים ספורות אחרי שהוזמנה לעשות סרט ולהציל את חברת פרמאונט מפשיטת רגל (בהצלחה) היא הופכת לכוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר בעולם ולשחקנית הקולנוע המרוויחה ביותר בהוליווד. יותר מדיטריך ולמעשה יותר מכולן.
סלבדור דאלי, אמן סוריאליזם ובעל דמיון מפותח וחלומות ויזואליים שהופכים ליצירות אייקוניות, מזהה בפניה הזדמנות יצירתית. הוא מחליט ליצור גרסה שנונה וחכמה משלו לדיוקנה המפורסם של מיי ווסט.
בציור שלו מצייר דאלי חדר מגורים, מעין סלון סוריאליסטי מקסים של דירה, כשהחדר הוא בעצם דיוקן פניה של מיי ווסט. את חלקי פניה הוא יוצר מחפצים ואובייקטים בחלל. שפתיה המפורסמות הן בעצם ספה אדומה ודשנה, האף של הכוכבת הוא האח שבקצה החדר ועיניה הן שתי תמונות התלויות על הקיר.
התוצאה היא יצירה אייקונית שמקדימה לא מעט את הזמן ובזמן אמת נראית כהתחכמות שלו, אבל התחכמות עם הומור והרבה כישרון.
מאז, כמעט כל חובב אמנות ועיצוב ראה לפחות פעם אחת במגזיני עיצוב וספרים, בצילומי בתים מודרניים, או אפילו בגלריה או במוזיאון כלשהו.
הסיבה שהוא מצאה את עצמה מוצגת בספרות העיצוב ובמגזינים היא שהציור אכן הפך לחדר אמיתי.
איך זה קרה?
בשנת 1935 נפגש סלבדור דאלי, מי שכבר זכה לפרסום רב ואולי המוביל מבין אמני הסוריאליזם של אותם ימים, עם מי שיהיה חברו ואספן נלהב של ציוריו, אדוארד ג'יימס הבריטי.
ג'יימס הוא משורר, שבאופן נדיר הוא גם אדם מסודר כלכלית וגם אספן אמנות. הוא נחשב לאחד התומכים הבולטים באי הבריטי של התנועה הסוריאליסטית.
שנה אחר כך, ב-1936 מפגשים השניים בביתו של אדוארד בלונדון, כשדאלי מגיע אליו לביקור. בבית מפנטזים שני האמנים היצירתיים על חפצים סוריאליסטים של ממש, כולל מוצרי ריהוט שונים.
דאלי מזהה שלחברו המשורר יש דמיון מצוין. כסף וקשרים בוודאי יש לו. השניים מסכמים שיקימו בביתו הלונדוני של אדוארד ג'יימס חדר אמיתי שמדמה את פניה של מיי ווסט, חדר סוריאליסטי שיהפוך ממשי.
וכך יצרו האמן הסוריאליסטי ופטרון הסוריאליזם הבריטי, אדוארד ג'יימס את מה שיהיה לחדר בביתו של האחרון. היו שם תמונות שהן עיניים, אח שהוא אף, עם שני פתחים בצורת נחיריים. ג'יימס הוא שמציע שהם יבנו ספה שמבוססת על ספת השפתיים שבציור של דאלי.
החדר הזה משוחזר היום במוזיאון דאלי.
מכאן הייתה הדרך לספת השפתיים קרובה במיוחד. במשך שנתיים עבדו דאלי וג'יימס על היצירה. בהמשך יזמין ג'יימס עצמו ויפקח על נגרים ורפדים שיבנו עוד 3 גרסאות נוספות של הספה, עשויות בדים שונים. כל הספות הללו, אגב, יהיו לפריטי עיצוב סוריאליסטי, פריטים נדירים ואייקוניים, יש שיאמרו שהם אפילו נועזים מעט לתקופה.
הספות הללו ידליקו רבים לחקות את ספת השפתיים של דאלי. ראשונים היו מעצבי רהיטים צעירים, שיקבלו השראה מהיצירה ובהשראת האמן וחברו יישמו ספות שפתיים אמיתית לעצמם.
בשלב מסוים מתחילה חברה איטלקית בשם Gufram לייצר אותן באופן מסחרי. היצרנית הזו רושמת את הזכויות על המוצר ומוציאה דגמים של הספה האלמותית שהופכים למוצר אמיתי, הנמכר בצבעים שונים ומגוונים. הדגם המצליח ביותר הוא כמובן זה של ספות המיי ווסט ליפס האדומות והבוהקות.
היצירה של דאלי והתחפושת לה:
https://youtu.be/wZKAMDE8zto
פרשנות על העבודה של סלבדור דאלי:
https://youtu.be/RpVTmqkclxE
פניה של מיי ווסט באותו חדר מפורסם:
https://youtu.be/O21-vwRmjww
המיצב עם החדר והספה במוזיאון דאלי:
https://youtu.be/tS7mZuh3ewg
בתלת ממד:
https://youtu.be/EWlLK9gGUdA
מטיילים במיצב:
https://youtu.be/yK4u22l73Tw
למה השעונים נוזלים בציור "התמדתו של זיכרון"?
הציור התמדת הזיכרון מ-1931 מיוחד בהמחשת הזמן המתמוסס, ללא שליטה אמיתית שלנו, חלום או הזיה. מרכיבים שונים בציור ממחישים את המועקה שבזמן האובד לו, החל מהשעון הניתך על הענף היבש, חסר העלים, דרך הפנים המעוותים ושאר השעונים השפוכים חסרי תועלת.
הציור צויר בתקופה בחייו שבו זכה האמן בגאלה רעייתו. הוא רוצה להקפיא את הזמן המאושר הזה והוא עושה זאת על ידי השעונים הנמסים, כולם קפואים על השעה שבה פגש את גאלה - עשרה לשבע.
בכך שהשעונים נמסים, דאלי נותן להם משמעות לא מציאותית. זהו הסוריאליזם. ואגב, רבים ראו בשעונים הנמסים דימוי לזמן החולף והמשתנה והיצירה מתוארת לא פעם כייצוג של סוריאליזם מושלם, אבל דאלי עצמו סיפר פעם ש"התמדתו של הזיכרון" נולד לאחר שצפה בגבינות קממבר נמסות בחום השמש.
הנה הסבר על הציור הסוריאליסטי של דאלי:
https://youtu.be/sqr_KU73V8Q
אנימציה תלת-מימדית שמתבססת על הציור:
http://youtu.be/0jM0lGskfF0
וניתוח באנגלית של היצירה:
http://youtu.be/6mp-fBJNQmU
מי היה הסוריאליסט סלבדור דאלי?
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
מהו לובסטר טלפון?
ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.
דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.
משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.
הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:
https://youtu.be/oMvLJx49oMY
ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:
https://youtu.be/tuADrA-3N6g
מהי ספת השפתיים שהפכה לספת בוקה?
בוקה פירושה "פה" באיטלקית. ספת בוקה היא ספה בצורת שפתיים שהפכה פופולרית בעולם העיצוב. הספה בצורת השפתיים עוצבה בשנת 1972 על ידי סטודיו 65, עבור חברת "Gufram" באיטליה.
הרעיון של חברת גופרם היה ליצור אוסף של יצירות פיסוליות מודרניות.
הספה האדומה והדרמטית הזו מבוססת על רעיון של ענק הציור הסוריאליסטי סלבדור דאלי, שיצר שני פריטים בשם "שפתיה של מיי וסט" בשנת 1937. סך הכל הוא יצר 3 פריטים, שהתבססו על רעיון שיצר בציורו "פניה של מי וסט יכולים לשמש דירה סוריאליסטית".
בציור של דאלי צוירו פניה של כוכבת הקולנוע הגדולה של שנות ה-30 כמו חדר סוריאליסטי של ממש, כשהאף הוא אח, העיניים הן תמונות על הקיר והשפתיים - נו, אתם כבר מבינים... ספה.
הנה ספת השפתיים:
https://youtu.be/FbLlKmyKp90
פרסומת עתיקה שמראה כיצד היא בולעת אנשים:
https://youtu.be/J2OisqczozI
היצירה המקורית של "שפתי מיי וסט" במוזיאון:
https://youtu.be/tlSYzassBNU
ומיצוב של היצירה של דאלי במוזיאון על שמו:
http://youtu.be/O21-vwRmjww
מה סיפורו של "אי המתים"?
ציור "אי המתים" (Isle of the Dead) הוא פרי מכחולו של הצייר השוויצרי ארנולד בקלין (Arnold Bocklin), מי שנולד בעיר באזל שבשווייץ ולמד בגרמניה, צרפת וברומא.
בקלין התמחה בהעתקה של גדולי הציירים ההולנדיים והפלמים ושכלל את הטכניקה שלו, כצייר נופים וסצנות מהמיתולוגיה היוונית והרומית.
בקלין הירבה לצייר חורבות איטלקיות ובתים ליד הים. את ההשראה ל"אי המתים" הוא קיבל מבית הקברות האנגלי בפירנצה, מקום בו נקברה בתו התינוקת, מריה. בית הקברות הזה ממוקם בעיר, במרכזה של דרך גדולה ויצר מעין אי במרכזה. בשל מיקומו המיוחד בלב הדרך, החלו הפלורנטינים, תושבי פירנצה, לקרוא לו "אי המתים" (L'isola dei Morti). השם המעורר הזה עורר את דמיונו של בקלין.
את ההשראה לאי המצויר משערים שבקלין קיבל מהאי היווני הזעיר פונטיקוניסי (Pontikonisi) שבקורפו, ששמו העממי "אי העכבר".
על כל פנים, ציורי "אי המתים" נתנו השראה לאינספור אמנים, שיצרו בהשראתם מחזות, ספרים, יצירות מוסיקליות, סדרות וציורים, כולל סלבדור דאלי.
מבין המלחינים השונים שכתבו יצירות בשם זה בולטים גוסטב מאהלר היהודי אוסטרי והמלחין הרוסי סרגיי רחמנינוב, שכתב פואמה סימפונית באותו שם.
בסוף המאה ה-20 כתב בהשראתו גם המלחין הגרמני מקס רגר את הליד, השיר הנוגה "Die Toteninsel", בעברית "אי המתים".
אגב, על חלק מהציורים הללו הצייר חתום ביחד עם בנו קרלו בקלין, שצייר גם הוא והרבה להעתיק את ציורי אביו לצורכי פרנסה.
הקשר המחריד של בקלין אל המוות היה מהיכרות אישית ומתמשכת באופן כואב במיוחד. הוא ראה בעיניו טבח אזרחים אכזרי בפאריס של שנת 1848. שנתיים אחר כך איבד הצייר את ארוסתו האהובה. בהמשך חייו הוא שכל את אשתו האיטלקיה אנג'לה ובמהלך חייו מתו לא פחות מ-8 מתוך 14 ילדיו.
#גרסאות הציור
בקלין צייר לא פחות מ-5 גירסאות שונות של "אי המתים". הציור הראשון היה ברור ומסתורי גם יחד. בכל הגרסאות מתקרבת הסירה אל האי, כשעליה ארון מתים, חותר הסירה במשוטים ומלווה מסתורי.
הגרסה השנייה הייתה לבקשת אלמנה שרצתה לזהות בו את דרכו האחרונה של בעלה האהוב.
את הגרסה השלישית רכש הצורר וצייר הנופים הכושל אדולף היטלר, שהעריץ את בקלין וראה בו "צייר ארי" כהגדרתו. הוא תלה את הציור בלשכתו בברלין.
הגרסה הרביעית נרכשה על ידי תעשיין גרמני והופצצה במלחמת העולם השנייה. החמישית שרדה.
הנה הציור הנודע "אי המתים":
http://youtu.be/ulO8TMusLrM
אנימציה על הציור המפורסם:
http://youtu.be/ac2y9uRUYnQ
בית הקברות האנגלי בפירנצה:
https://youtu.be/Bdr995r5GpI
הפואמה הסימפונית "אי המתים" של רחמנינוב, שהושפעה ממנו:
http://youtu.be/dbbtmskCRUY
ואי המתים של מקס רגר:
https://youtu.be/FUtqUf_BOJo
האם רובוטים יכולים לצייר?
בהחלט. אמנם לרובוטים אין דמיון והיצירתיות שלהם היא רק בתחילת הפיתוח שלה, אבל רובוטים כבר מציירים.
כי על אף שהמרכיב היצירתי אצל הרובוטים הללו הוא חלקי והם אינם מסוגלים ליצור אמנות מורכבת ומופשטת כמו האמנים האנושיים, עולם הבינה המלאכותית מבטיח שרובוטים בעתיד יוכלו להגיע לרמות מדהימות של יצירה והמצאה, גם בתחום האמנות.
העניין הזה מעלה, אגב, לא מעט שאלות חשובות, הן אמנותיות והן פילוסופיות. אחת הראשונות שבהן תהיה מי ייחשב ליוצר של יצירת אמנות שיצר רובוט - האם האמן שיקבל את הכבוד יהיה יוצר הרובוט או שבעתיד נעמוד בתור לתערוכה מעבודתו של X512V, הרובוט של חברת גוגל.
אגב, את הכסף יקבלו בכל מקרה בעליהם החוקיים של הרובוטים, כך שזה לא עניין כלכלי. יוקרה וכבוד אולי לא ואולי כן, אבל הכסף בכל מקרה יגיע לידיהם.
הנה פול, רובוט פשוט שמצייר דיוקן של מי שמתייצב מולו:
https://youtu.be/bbdQbyff_Sk
אהרון, שהוא רובוט יצירתי שלא מצייר את מה שהוא רואה, אלא גם רעיונות ויצירות אישיות:
https://youtu.be/-U-lQYwzFAQ?t=15s
אולי עוד לא אמן אבל שוליה של אמן או משכתב - בינה מלאכותית נוסח "DALL-E" כבר יכולה לצייר דיוקנאות מתיאור מילולי בשפה טבעית של מה שיכיל הציור:
https://youtu.be/qTgPSKKjfVg
וכן - רובוטים יכולים להיות יצירתיים, בערך... (עברית)
https://youtu.be/Rh9vBczqMk0
מהו הסוריאליזם?
משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.
במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.
התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.
הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.
הנה הזרם הסוריאליסטי:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
כך נולד זרם הסוריאליזם:
http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4
מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:
http://youtu.be/wGT0GTdDlco
הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:
https://youtu.be/nE-pR8qwzl4
והסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:
https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs
את הציור הזה של סלבדור דאלי מכירים פחות אנשים בעולם מכל ציור מפורסם שלו, אבל מדהים שאת שמו של הציור הזה, של מי שנתפס בציבור כמלך הסוריאליזם, רק אנשים ספורים יודעים לומר.
מדובר בציורו של דאלי "פניה של מי וסט יכולים לשמש כדירה סוריאליסטית" (Face of Mae West which can be used as an apartment) מ-1934. אפילו השם קצת סוריאליסטי, כמו מתוך חלום של אמן.
בציור מבטא ללא ספק האמן הסוריאליסטי את הערצתו לכוכבת הגדולה והלא שגרתית הזו ואולי גם מנצל את הפרסום האדיר שלה לצרכיו שלו, לפחות האמנותיים. או שאולי הוא סתם זיהה דמיון מפתיע שרק גאון ויזואלי יכול לזהות וחשב על הזדמנות ליצירה סוריאליסטית נוספת ונהדרת והלך על זה?
טוב, אז הסיפור של היצירה הוא קצת יותר רחב ואפילו חברתי. הוא מתחיל בשנת 1935, שנה בה זוכה, או נכון לומר לוקחת מיי ווסט את הוליווד. שנים ספורות אחרי שהוזמנה לעשות סרט ולהציל את חברת פרמאונט מפשיטת רגל (בהצלחה) היא הופכת לכוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר בעולם ולשחקנית הקולנוע המרוויחה ביותר בהוליווד. יותר מדיטריך ולמעשה יותר מכולן.
סלבדור דאלי, אמן סוריאליזם ובעל דמיון מפותח וחלומות ויזואליים שהופכים ליצירות אייקוניות, מזהה בפניה הזדמנות יצירתית. הוא מחליט ליצור גרסה שנונה וחכמה משלו לדיוקנה המפורסם של מיי ווסט.
בציור שלו מצייר דאלי חדר מגורים, מעין סלון סוריאליסטי מקסים של דירה, כשהחדר הוא בעצם דיוקן פניה של מיי ווסט. את חלקי פניה הוא יוצר מחפצים ואובייקטים בחלל. שפתיה המפורסמות הן בעצם ספה אדומה ודשנה, האף של הכוכבת הוא האח שבקצה החדר ועיניה הן שתי תמונות התלויות על הקיר.
התוצאה היא יצירה אייקונית שמקדימה לא מעט את הזמן ובזמן אמת נראית כהתחכמות שלו, אבל התחכמות עם הומור והרבה כישרון.
מאז, כמעט כל חובב אמנות ועיצוב ראה לפחות פעם אחת במגזיני עיצוב וספרים, בצילומי בתים מודרניים, או אפילו בגלריה או במוזיאון כלשהו.
הסיבה שהוא מצאה את עצמה מוצגת בספרות העיצוב ובמגזינים היא שהציור אכן הפך לחדר אמיתי.
איך זה קרה?
בשנת 1935 נפגש סלבדור דאלי, מי שכבר זכה לפרסום רב ואולי המוביל מבין אמני הסוריאליזם של אותם ימים, עם מי שיהיה חברו ואספן נלהב של ציוריו, אדוארד ג'יימס הבריטי.
ג'יימס הוא משורר, שבאופן נדיר הוא גם אדם מסודר כלכלית וגם אספן אמנות. הוא נחשב לאחד התומכים הבולטים באי הבריטי של התנועה הסוריאליסטית.
שנה אחר כך, ב-1936 מפגשים השניים בביתו של אדוארד בלונדון, כשדאלי מגיע אליו לביקור. בבית מפנטזים שני האמנים היצירתיים על חפצים סוריאליסטים של ממש, כולל מוצרי ריהוט שונים.
דאלי מזהה שלחברו המשורר יש דמיון מצוין. כסף וקשרים בוודאי יש לו. השניים מסכמים שיקימו בביתו הלונדוני של אדוארד ג'יימס חדר אמיתי שמדמה את פניה של מיי ווסט, חדר סוריאליסטי שיהפוך ממשי.
וכך יצרו האמן הסוריאליסטי ופטרון הסוריאליזם הבריטי, אדוארד ג'יימס את מה שיהיה לחדר בביתו של האחרון. היו שם תמונות שהן עיניים, אח שהוא אף, עם שני פתחים בצורת נחיריים. ג'יימס הוא שמציע שהם יבנו ספה שמבוססת על ספת השפתיים שבציור של דאלי.
החדר הזה משוחזר היום במוזיאון דאלי.
מכאן הייתה הדרך לספת השפתיים קרובה במיוחד. במשך שנתיים עבדו דאלי וג'יימס על היצירה. בהמשך יזמין ג'יימס עצמו ויפקח על נגרים ורפדים שיבנו עוד 3 גרסאות נוספות של הספה, עשויות בדים שונים. כל הספות הללו, אגב, יהיו לפריטי עיצוב סוריאליסטי, פריטים נדירים ואייקוניים, יש שיאמרו שהם אפילו נועזים מעט לתקופה.
הספות הללו ידליקו רבים לחקות את ספת השפתיים של דאלי. ראשונים היו מעצבי רהיטים צעירים, שיקבלו השראה מהיצירה ובהשראת האמן וחברו יישמו ספות שפתיים אמיתית לעצמם.
בשלב מסוים מתחילה חברה איטלקית בשם Gufram לייצר אותן באופן מסחרי. היצרנית הזו רושמת את הזכויות על המוצר ומוציאה דגמים של הספה האלמותית שהופכים למוצר אמיתי, הנמכר בצבעים שונים ומגוונים. הדגם המצליח ביותר הוא כמובן זה של ספות המיי ווסט ליפס האדומות והבוהקות.
היצירה של דאלי והתחפושת לה:
https://youtu.be/wZKAMDE8zto
פרשנות על העבודה של סלבדור דאלי:
https://youtu.be/RpVTmqkclxE
פניה של מיי ווסט באותו חדר מפורסם:
https://youtu.be/O21-vwRmjww
המיצב עם החדר והספה במוזיאון דאלי:
https://youtu.be/tS7mZuh3ewg
בתלת ממד:
https://youtu.be/EWlLK9gGUdA
מטיילים במיצב:
https://youtu.be/yK4u22l73Tw
הציור התמדת הזיכרון מ-1931 מיוחד בהמחשת הזמן המתמוסס, ללא שליטה אמיתית שלנו, חלום או הזיה. מרכיבים שונים בציור ממחישים את המועקה שבזמן האובד לו, החל מהשעון הניתך על הענף היבש, חסר העלים, דרך הפנים המעוותים ושאר השעונים השפוכים חסרי תועלת.
הציור צויר בתקופה בחייו שבו זכה האמן בגאלה רעייתו. הוא רוצה להקפיא את הזמן המאושר הזה והוא עושה זאת על ידי השעונים הנמסים, כולם קפואים על השעה שבה פגש את גאלה - עשרה לשבע.
בכך שהשעונים נמסים, דאלי נותן להם משמעות לא מציאותית. זהו הסוריאליזם. ואגב, רבים ראו בשעונים הנמסים דימוי לזמן החולף והמשתנה והיצירה מתוארת לא פעם כייצוג של סוריאליזם מושלם, אבל דאלי עצמו סיפר פעם ש"התמדתו של הזיכרון" נולד לאחר שצפה בגבינות קממבר נמסות בחום השמש.
הנה הסבר על הציור הסוריאליסטי של דאלי:
https://youtu.be/sqr_KU73V8Q
אנימציה תלת-מימדית שמתבססת על הציור:
http://youtu.be/0jM0lGskfF0
וניתוח באנגלית של היצירה:
http://youtu.be/6mp-fBJNQmU
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.
דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.
משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.
הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:
https://youtu.be/oMvLJx49oMY
ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:
https://youtu.be/tuADrA-3N6g
דאלי
בוקה פירושה "פה" באיטלקית. ספת בוקה היא ספה בצורת שפתיים שהפכה פופולרית בעולם העיצוב. הספה בצורת השפתיים עוצבה בשנת 1972 על ידי סטודיו 65, עבור חברת "Gufram" באיטליה.
הרעיון של חברת גופרם היה ליצור אוסף של יצירות פיסוליות מודרניות.
הספה האדומה והדרמטית הזו מבוססת על רעיון של ענק הציור הסוריאליסטי סלבדור דאלי, שיצר שני פריטים בשם "שפתיה של מיי וסט" בשנת 1937. סך הכל הוא יצר 3 פריטים, שהתבססו על רעיון שיצר בציורו "פניה של מי וסט יכולים לשמש דירה סוריאליסטית".
בציור של דאלי צוירו פניה של כוכבת הקולנוע הגדולה של שנות ה-30 כמו חדר סוריאליסטי של ממש, כשהאף הוא אח, העיניים הן תמונות על הקיר והשפתיים - נו, אתם כבר מבינים... ספה.
הנה ספת השפתיים:
https://youtu.be/FbLlKmyKp90
פרסומת עתיקה שמראה כיצד היא בולעת אנשים:
https://youtu.be/J2OisqczozI
היצירה המקורית של "שפתי מיי וסט" במוזיאון:
https://youtu.be/tlSYzassBNU
ומיצוב של היצירה של דאלי במוזיאון על שמו:
http://youtu.be/O21-vwRmjww
ציור "אי המתים" (Isle of the Dead) הוא פרי מכחולו של הצייר השוויצרי ארנולד בקלין (Arnold Bocklin), מי שנולד בעיר באזל שבשווייץ ולמד בגרמניה, צרפת וברומא.
בקלין התמחה בהעתקה של גדולי הציירים ההולנדיים והפלמים ושכלל את הטכניקה שלו, כצייר נופים וסצנות מהמיתולוגיה היוונית והרומית.
בקלין הירבה לצייר חורבות איטלקיות ובתים ליד הים. את ההשראה ל"אי המתים" הוא קיבל מבית הקברות האנגלי בפירנצה, מקום בו נקברה בתו התינוקת, מריה. בית הקברות הזה ממוקם בעיר, במרכזה של דרך גדולה ויצר מעין אי במרכזה. בשל מיקומו המיוחד בלב הדרך, החלו הפלורנטינים, תושבי פירנצה, לקרוא לו "אי המתים" (L'isola dei Morti). השם המעורר הזה עורר את דמיונו של בקלין.
את ההשראה לאי המצויר משערים שבקלין קיבל מהאי היווני הזעיר פונטיקוניסי (Pontikonisi) שבקורפו, ששמו העממי "אי העכבר".
על כל פנים, ציורי "אי המתים" נתנו השראה לאינספור אמנים, שיצרו בהשראתם מחזות, ספרים, יצירות מוסיקליות, סדרות וציורים, כולל סלבדור דאלי.
מבין המלחינים השונים שכתבו יצירות בשם זה בולטים גוסטב מאהלר היהודי אוסטרי והמלחין הרוסי סרגיי רחמנינוב, שכתב פואמה סימפונית באותו שם.
בסוף המאה ה-20 כתב בהשראתו גם המלחין הגרמני מקס רגר את הליד, השיר הנוגה "Die Toteninsel", בעברית "אי המתים".
אגב, על חלק מהציורים הללו הצייר חתום ביחד עם בנו קרלו בקלין, שצייר גם הוא והרבה להעתיק את ציורי אביו לצורכי פרנסה.
הקשר המחריד של בקלין אל המוות היה מהיכרות אישית ומתמשכת באופן כואב במיוחד. הוא ראה בעיניו טבח אזרחים אכזרי בפאריס של שנת 1848. שנתיים אחר כך איבד הצייר את ארוסתו האהובה. בהמשך חייו הוא שכל את אשתו האיטלקיה אנג'לה ובמהלך חייו מתו לא פחות מ-8 מתוך 14 ילדיו.
#גרסאות הציור
בקלין צייר לא פחות מ-5 גירסאות שונות של "אי המתים". הציור הראשון היה ברור ומסתורי גם יחד. בכל הגרסאות מתקרבת הסירה אל האי, כשעליה ארון מתים, חותר הסירה במשוטים ומלווה מסתורי.
הגרסה השנייה הייתה לבקשת אלמנה שרצתה לזהות בו את דרכו האחרונה של בעלה האהוב.
את הגרסה השלישית רכש הצורר וצייר הנופים הכושל אדולף היטלר, שהעריץ את בקלין וראה בו "צייר ארי" כהגדרתו. הוא תלה את הציור בלשכתו בברלין.
הגרסה הרביעית נרכשה על ידי תעשיין גרמני והופצצה במלחמת העולם השנייה. החמישית שרדה.
הנה הציור הנודע "אי המתים":
http://youtu.be/ulO8TMusLrM
אנימציה על הציור המפורסם:
http://youtu.be/ac2y9uRUYnQ
בית הקברות האנגלי בפירנצה:
https://youtu.be/Bdr995r5GpI
הפואמה הסימפונית "אי המתים" של רחמנינוב, שהושפעה ממנו:
http://youtu.be/dbbtmskCRUY
ואי המתים של מקס רגר:
https://youtu.be/FUtqUf_BOJo
בהחלט. אמנם לרובוטים אין דמיון והיצירתיות שלהם היא רק בתחילת הפיתוח שלה, אבל רובוטים כבר מציירים.
כי על אף שהמרכיב היצירתי אצל הרובוטים הללו הוא חלקי והם אינם מסוגלים ליצור אמנות מורכבת ומופשטת כמו האמנים האנושיים, עולם הבינה המלאכותית מבטיח שרובוטים בעתיד יוכלו להגיע לרמות מדהימות של יצירה והמצאה, גם בתחום האמנות.
העניין הזה מעלה, אגב, לא מעט שאלות חשובות, הן אמנותיות והן פילוסופיות. אחת הראשונות שבהן תהיה מי ייחשב ליוצר של יצירת אמנות שיצר רובוט - האם האמן שיקבל את הכבוד יהיה יוצר הרובוט או שבעתיד נעמוד בתור לתערוכה מעבודתו של X512V, הרובוט של חברת גוגל.
אגב, את הכסף יקבלו בכל מקרה בעליהם החוקיים של הרובוטים, כך שזה לא עניין כלכלי. יוקרה וכבוד אולי לא ואולי כן, אבל הכסף בכל מקרה יגיע לידיהם.
הנה פול, רובוט פשוט שמצייר דיוקן של מי שמתייצב מולו:
https://youtu.be/bbdQbyff_Sk
אהרון, שהוא רובוט יצירתי שלא מצייר את מה שהוא רואה, אלא גם רעיונות ויצירות אישיות:
https://youtu.be/-U-lQYwzFAQ?t=15s
אולי עוד לא אמן אבל שוליה של אמן או משכתב - בינה מלאכותית נוסח "DALL-E" כבר יכולה לצייר דיוקנאות מתיאור מילולי בשפה טבעית של מה שיכיל הציור:
https://youtu.be/qTgPSKKjfVg
וכן - רובוטים יכולים להיות יצירתיים, בערך... (עברית)
https://youtu.be/Rh9vBczqMk0
משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.
במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.
התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.
הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.
הנה הזרם הסוריאליסטי:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
כך נולד זרם הסוריאליזם:
http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4
מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:
http://youtu.be/wGT0GTdDlco
הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:
https://youtu.be/nE-pR8qwzl4
והסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:
https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs
