ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט, בדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד", שעסקה כאילו בחייו שלו. הסדרה הזו הצליחה בצורה לא רגילה והיא נחשבת לקומדיית המצבים, הסיטקום, הטובה בכל הזמנים.

הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.

קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.

יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.

שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.

ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.

המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.

ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.


הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":

http://youtu.be/mKsUlf20DF0


על "סיינפלד" (עברית):

http://youtu.be/XRQP9NbI15Y


רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:

https://youtu.be/S1uD1wBiHt8


וקטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):

http://youtu.be/NUWIcx9sylQ

הסיטקום "הכל נשאר במשפחה" (All in the Family), קומדיית המצבים ומהקומדיות הגדולות בטלוויזיה, היא סדרה ששינתה את הטלוויזיה האמריקאית ובו-בזמן הייתה להיט של ממש. זו הייתה מהפעמים הנדירות שאיכות וכמות הלכו ביחד, שהרייטינג והמבקרים חשבו אותו דבר ושהתוכנית הפופולרית בטלוויזיה היתה גם הכי טובה בה.

"הכל נשאר במשפחה" הייתה הקומדיה הראשונה שלא רצתה רק להצחיק אלא גם להיות רלוונטית ולומר משהו. היא תרמה לשינוי החברה האמריקאית באופן חסר תקדים. הטלוויזיה עברה בזכותה מהפכה של ממש ומעתה היא החלה לדון גם בנושאים אקטואליים ומעוררי מחלוקת, מאד מעוררי מחלוקת.

בלא מעט משפחות האמריקה, הסיטקום הזה יצר דיון של ממש. הדמויות הראשיות היו דמויות מרתקות ומשלימות. כולן דרמה, צחוק וניגודים, כולן טלוויזיוניות ומוקצנות, אבל באופן מסוים - כולן מוכרות לאמריקאים ממשפחתם או מסביבתם התרבותית.

העניין היה ונשאר כאן ראש המשפחה, ארצ'י בנקר. הוא פועל מספנה לבן, הכי לא פוליטיקלי קורקט שהיה אז בטלוויזיה, איש צווארון כחול בגיל העמידה, טיפוס פטריוטי ושמרני, צר מוחין, גזען, נרגן, ציניקן ושוביניסט גברי. יש לו מגוון של דעות קדומות ביחס לכל דבר, מנשים ועד למיעוטים, והוא לא מהסס לפזר אותן בנדיבות בכל פרק מפרקי הסדרה.

ארצ'י בנקר מתעמת בפסקנות עם כולם. הוא רודה, מזלזל ומשפיל את אשתו המטורללת אדית, יורד על בתו הבכיינית וקלת הדעת גלוריה, לא מפסיק לריב עם חתנו הליברל והצנוני מייקל, או "ראש כרוב" כפי שהוא מכנה אותו, מנהל עימות "אמיץ" עם "הג'פרסונים", שכניו השחורים, שברוב המקרים אפילו לא מודעים לכך וכללית - יש לו מה לומר על כל דבר ובכל עניין.

אפשר לומר שקצת כמו אמריקה, ארצ'י מפרנס את כולם וחש שיש לו את הזכות לכפות עליהם את ערכיו ודעותיו.

בנקר הביא את הסדרה בקביעות לרייטינג חסר תקדים בסיטקומים, עם 30% שבועי ממכשירי הטלוויזיה באמריקה. איש לא החרים אותו ורבים הפכו אותו ואת הסדרה, שבה השתלח בכל מה שליברלי, לצפיית חובה שבועית. השמרנים, מצד אחד, השתבחו בדעות השמרניות שלו ובירידות על השמאל הליברלי והרכרוכי, בעוד השמאל האמריקאי ראה בו פרודיה מצוינת, שמגחיכה את תומכי הימין ומראה כמה רע נראות הדעות החשוכות וצרות המוחין שלהם, גם ביחס לחברה וגם בתוך ביתם הפרטי.

במהלך העונות הלך בנקר והתרכך, אם כי ניתן לומר שבאופן מסוים זו הייתה אמריקה שהלכה והפנימה יותר ויותר מערכיו. בעשור הבא היא תהפוך ימנית יותר, תבחר ברייגן לנשיאות ותנצח את המלחמה הקרה. מעניין מה מהשינוי הזה ניתן לזקוף לזכותו.


על הסדרה "הכל נשאר במשפחה" (מתורגם):

https://youtu.be/HhaRzI8pchI


וארצ'י באנקר בנאום נגד הגבלת נשק:

https://youtu.be/-lDb0Dn8OXE

מומחים אומרים שהומור ושכל קשורים זה בזה ושאנשים מצחיקים הם גם לרוב אנשים נבונים ואינטליגנטיים מאד. יתכן שההוכחה הקיצונית לכך היא הקומיקאי הבריטי רואן אטקינסון (Rowan Atkinson). הוא בעיקר ידוע בזכות הדמות הטלוויזיונית המעט ילדותית אבל מאוד מצחיקה, שברא, "מיסטר בִּין" (Mr. Bean).

עם מנת משכל שהיא גבוהה אפילו מזו של אלברט איינשטיין, היא עומדת על 178, ותואר שני בהנדסת חשמל מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, האיש הזה יכול היה בקלות להיות מהנדס, ממציא או מדען בעל שם עולמי.

אבל הופעה חביבה שנתן במקביל לסיום לימודיו, מקום בו אגב, לא הפסיק להצחיק את חבריו הסטודנטים, שינתה את ייעודו. הוא השתתף במערכון של חבורת מונטי פייטון ודי גנב ההצגה לאלופי הקומדיה הטלוויזיונית של התקופה.

בטלוויזיה הוא מקבל, אחרי שבעבר ביקש וסורב, תכנית משלו ואחרי ההצלחה המטורפת הוא פוצח בתכנית קבועה. בבריטניה הרגילה להומור שנון ומילולי הוא מככב והפרצופים שהוא כל כך מיטיב לייצר מקנים לו את הכינוי "פני גומי".

עם תכניתו הוא רץ 5 שנים. ההצלחה לה זכה הפכה אותו לסופר סטאר בריטי. אבל כשהציעו לו לעשות תכנית חדשה בפריים טיים, הוא העדיף ליצור סדרה. כדי להקל על העבודה הקשה של לכתוב את התכנית בעצמו, הוא בוחר לבנות צוות שאיתו יעשה את התכנית.

אבל הכי מעניינת הייתה סוגיית הדיבור. אטקינסון החליט לעשות סדרה ללא מילים. הסיבה - הוא כבר תכנן הצלחה עולמית והבין שרק דילוג על מחסום השפה יאפשר זאת. הוא בחר בדמות שלא תדבר, אלא תתנהג.

את הרעיון, אגב, הוא לקח מז'אק טאטי, השחקן הצרפתי שבילדותו ראה סרט שלו מ-1953, "חופשתו של מר הולו". הגיבור התמים והמצחיק של טאטי לא מפסיק להתקע בכל דבר, לחולל נזקים ולזרוע הרס, ואת הכל הוא עושה ללא מילים. כשהוא מתוכנן נכון, רואן מבין, ההומור האילם משעשע לא פחות מאשר סרטים עם טקסטים שנונים.

וכך נולד "מיסטר בִּין". קשה להחליט אם הוא ילד מגודל או מבוגר אינפנטילי, אבל בִּין הוא ברנש חכם, קצת קנאי, לוטש עיניים לצדדים ובעיקר - איש ללא מילים. עם בובת דובי שהוא לוקח לכל מקום ומכונית חבוטה, שננעלת בעזרת מנעול ובריח, הוא מפלס את דרכו בעולם.

וממש כמו טאטי, צ'ארלי צ'פלין, באסטר קיטון ואנשי הקומדיה של הסרט האילם - בִּין עושה את דרכו בעולם בשקט, תרתי משמע.

ההצלחה פנומנלית. בכל פרק של "מיסטר בין" צפו כמעט מיד כ-20 מיליון איש. המדהים הוא שעם כל התהילה שלה, אנשים לא מודעים לכך שבסדרת "מיסטר בין" צולמו רק 14 פרקים.

רק 14 פרקים, אבל קנו אותם לשידור יותר מ-250 תחנות טלוויזיה בעולם. ובכול ארץ בה הוצגה, היא הפכה ללהיט מטורף.

לאחר ההצלחה הפנומנלית רואן עובר לקולנוע. הסרט הראשון של מיסטר בִּין היה לסרט הבריטי המצליח ביותר בהיסטוריה.

הסרט השני והאחרון שלו הוא "החופשה של מיסטר בין", סרט מטורף שגם בו הוא מפוצץ אולמות.

אחר כך יהיו גם "ג'וני אינגליש", "הפתן השחור" והוא כבר יגלם דמויות חדשות. אבל בעיני הציבור יישאר לעד אטקינסון, חובב המכוניות המפוארות, "מיסטר בין".


קיצור דמותו של רואן אטקינסון - המצחיקן הגאון:

https://youtu.be/HHA-NdM7mZE


קטע ההגזמות עם חבורת מונטי פייתון:

https://youtu.be/cYtYBI6eZ3E


מתכנית הטלוויזיה הראשונה שלו "לא מהדורת השעה 9 בערב" בה מונטי פייתון הוא המשיח האמיתי:

https://youtu.be/asUyK6JWt9U


קטע מהסדרה המצחיקה-היסטורית blackadder על תולדות אנגליה:

https://youtu.be/G2DCExerOsA


מהרגעים הגדולים של מיסטר בין:

https://youtu.be/KsgJC6brhgc


קדימון לסרט הקולנוע הראשון שלו והסרט הבריטי הכי מצליח בהיסטוריה:

https://youtu.be/OxLQZVmKWEo


סצנה ממנו:

https://youtu.be/QE6PvNohffc


במוזיאון:

https://youtu.be/rWqVoaYxgRs


סועד במסעדה צרפתית:

https://youtu.be/MCJcxb_RtII


יותר מזל משכל - הולך לים בסצנת הסיום של "החופשה של מיסטר בין":

https://youtu.be/0Iykn4mBT9U


והקדימון של "ג'וני אינגליש" המהדורה השפויה של ג'יימס בונד:

https://youtu.be/bbi0A2EUQUs

"הנאצי של המרק" (Soup nazi) מ-1995, הידוע בתור ה"סופ נאצי", הוא אחד הפרקים המיתולוגיים במה שנחשב הסיטקום הטוב בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סיינפלד".

האיש המכונה כך, איראני שהיגר לארצות הברית, מנהל מרקיה מצליחה בניו יורק ועושה זאת ביד רמה ואכזרית. ההמתנה בתור למרקים שלו נמשכת לפחות חצי שעה, עם תור המשתרך החוצה אל הרחוב.

ויש לו נוהל קפדני לעמידה בתור, החל מהזמנת המרק המהולל שלו ("להכין את הכסף מראש!") ולתנועה המצופה מהלקוח לאחר קבלת המרק ("עבור לצד שמאל לאחר ההזמנה!").

הוא צועק על כל מי שלא מתנהג לפי הנוהל ולמזלזלים בטירוף שלו מסרב מומחה המרקים גס הרוח למכור, מעיף אותו מהדוכן, רעב ומושפל,תוך שהוא מודיע בפסקנות "אין מרק בשבילך!" - במשפט שהפך באנגלית למטבע לשון אמריקאי "No soup for you!"

בפרק המדובר הופכים ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין ללקוחות קבועים של שף המרקים, עד שהם מעצבנים אותו ומסולקים מהמקום. ג'רי, אגב, ממש סוגד לו וכשהוא נדרש להכריע בין המרק שלו לנאמנות והחברות לאיליין, הוא בוחר במרק...

המעניין הוא שכמו רבות מהדמויות בסדרה גם האקספרט של המרקים הניו יורקיים הללו הוא אדם אמיתי. שמו האמיתי אל יגנה (al yeganeh) והייתה לו מסעדת מרקים אמיתית בשם "איש המרק המקורי" ("the original soup man") ב-259 מערב, ברחוב 55, בניו יורק.

עם הזמן הוא אף פתח רשת מרקיות ודוכני מרק עממיים בצפון אמריקה. אבל החוויה האותנטית והמעליבה לא הועברה אל הסניפים.

ואגב, הצלחתה ההיסטרית של "סיינפלד" הביאה לכך שהאיש הפך תוך ערב אחד לאחת הדמויות המוכרות באמריקה ובהמשך בכל העולם.

אבל כמה שבועות לאחר ששודר הפרק שלו, הגיעו ג'רי סיינפלד וחברים מההפקה של "סיינפלד" למרקיה שלו וביקשו לאכול צהריים. יגנה, "הנאצי של המרק", טען שהסדרה הרסה לו את העסק ודרש מסיינפלד התנצלות. ג'רי סיינפלד התנצל אבל קצת זלזל תוך כדי וה"נאצי" בתגובה גרש אותו ואת וחבריו מהמסעדה.

שנים אחר כך, לקראת סיום הסדרה, כשראיינו אותו ושאלו על הרגשתו ערב הורדת הסדרה שסדרה לו את הקריירה כבעלים של רשת מצליחה, התבטא האיש האמיתי באושר דווקא על זה שהיא יורדת מהמרקע.


הנה הנאצי של המרק מהסדרה "סיינפלד":

https://youtu.be/M2lfZg-apSA


המסעדן הישראלי שקיבל ממנו השראה (עברית):

https://youtu.be/UR1sqROFXrY


ועוד קצת צחוקים:

https://youtu.be/5qaK7ihiSIY

מהי תופעת האח הגדול?


אין כמו צירוף המילים "האח הגדול" כדי לעורר אסוציאציות של חברה במעקב, בשליטה טוטאלית של מנהיג אוטוריטרי, השולט בכל פרט מחיי אזרחיו, עוקב אחריהם בכל מקום, מונע מהאזרחים לחשוב אחרת ממנו, מפעיל "משטרת מחשבות" כדי לוודא שאינם חושבים אחרת ומגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.

דומה שג'ורג אורוול יצר את הארכיטיפ המודרני, מהמשמעותיים והמדויקים ביותר למאה ה-20 וצפונה. "האח הגדול" שהוא הביא לתרבות שולט בדיסטופיה אוקיאניה ו"רואה את הכל". הוא עוקב אחרי האזרחים ונכנס לתוך פרטיותם, מה שכיום מטריד רבים באיכוני שירות הביטחון הכללי על הטלפונים שלהם.

אבל אותו שליט, הנמצא בכל מקום, גם משכתב את ההיסטוריה לצרכיו. באוקיאניה אין אמת היסטורית שלא עברה שיפוץ, עריכה ומיטוב בדיעבד של מעשי השליט הזה.

וכדי להרים ענן של עשן, השליט הזה מפזר ומלעיט את אזרחיו, המכונים אצל אורוול "פרולים", בלחם ושעשועים. הוא מפטם אותם בדברים המסיחים את דעתם משליטתו הטוטאלית בחייהם ובתוך כך שומר על שליטה מוחלטת בהם.

יש מקום אחד בו הוסר חשש המעקב והפרת הפרטיות ברגע. מדובר בקרב משתתפי ריאליטי, תכנית מציאות בשם "האח הגדול", שזכתה לפופולרית עולמית. בתכנית זו נסגרת קבוצת אנשים ביחד ב"בית האח הגדול" למשך מספר חודשים, כשהם מצולמים 24 שעות ביממה על ידי מצלמות טלוויזיה רבות הסובבות אותם.

מצד אחד מנותקים המשתתפים מהעולם, ממש כמו אוקיאניה המבודדת מהאמת ומהחדשות העולמיות ומקבלת את המידע מהאח הגדול ורק אחרי טיפול במידע ו"התאמה שלו". מצד שני הם עצמם חשופים כל העת למבטים הבוחנים והשיפוט של צופי הטלוויזיה.

אבל אם בבידור של עולם הריאליטי לא רואים ההמונים בעיה בוויתור על הפרטיות, בתרבות הכללית מהווה הרעיון של האח הגדול סוג של אות אזהרה מפני האיום של מעקב מתמיד ושתילת תעמולה כוזבת במוחות האזרחים, בידי שליט חסר מגבלות ומעצורים.

לשיח העולמי תרם הספר גם את המושג "משטרת המחשבות", שמקורו בספר הנודע. ב"1984" מתוארת בשם זה המשטרה החשאית, שתפקידה למנוע מהאזרחים מחשבות או דעות שונות מאלה שהמשטר מנהיג ומאשר במדינה. בתרבות העולם של ימינו נעשה שימוש לא מועט במושג זה. הוא מופנה במיוחד כלפי משטרים העושים פעולות שונות, שנועדו להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.


הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):

https://youtu.be/oe64p-QzhNE


הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:

http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s


ופרסומת המקינטוש המקורי מ-1984 שנעשתה ברוח "האח הגדול", כשמיקרוסופט ומחשב הפי.סי. שלה הם האח הגדול:

http://youtu.be/VtvjbmoDx-I

ה-BBC, רשות השידור הבריטית, היא דוגמה לרשות שידור ממלכתית שיודעת את העבודה הטלוויזיות והרדיופונית ועושה זאת מצוין. כבר שנים רבות שהיא נחשבת לתחנת הרדיו ואז הטלוויזיה וכיום גם הכבלים והאינטרנט - מהשורה הראשונה, אם לא הטובה ביותר.

ה-BBC מציג את אחד מערוצי הטבע הטובים בעולם. כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק, המתחרה הגדול, ה-BBC מציג צילומים נפלאים, סרטים תיעודיים שערוכים נהדר ומציגים עולם שקשה לתפוס כיצד הוא מצולם.

אבל ל-BBC יש גם הקול הסמכותי של הקריינים שלו - כל אלה הופכים אותו למקור המידע הפופולארי החשוב ביותר בעולם. ויש להם גם סוד אחד, ענק, בלתי נתפס במונחים של איכות טלוויזיונית והשפעה, אל מול הצניעות והאיכות ששורדת כבר שנים רבות. לסוד הזה קוראים דיוויד, או דיוויד אטנבורו בשבילכם.

כי מבין הקריינים של BBC בולט דיוויד אטנבורו (Sir David Attenborough), הוותיק והמעולה, שעד כדי כך הפך קולו משמעותי, עד שהערוץ הוותיק מצליח להציע אלטרנטיבה ראויה ואיכותית למתחרה הכי גדול שלו, גם הוא מהאי הבריטי - הנשיונל ג'יאוגרפיק.

הוא אינו רק קריין טלוויזיה. מדובר במי שהוא גם חוקר טבע, אחד מחלוצי סרטי הטבע. הוא עצמו כתב והציג לא פחות מ-8 סדרות טבע טלוויזיוניות, בתחומים מגוונים שעוסקים בחיים עלי אדמות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת שימש אטנבורו גם בתפקידים ניהוליים ב-BBC והיה גם מנהל בכיר בה.

אבל המדהים ביותר הוא האופן שבו המדיה והאינטרנט מגיבים לאטנבורו. החיקויים, הטון והסגנון שלו מחלחלים לתרבות המודרנית, תרבות הרשת. מדובר בסגנון שמזוהה מיד - גם בסרטוני פרסומת, גם בפרודיות משעשעות וגם בסתם סרטוני יוטיוב שמנסים להשתמש בו כאמירה - או על רצינות דבריהם, או על חוש ההומור הרב של היוצרים.


הנה חלק מסרט תיעודי של ה-BBC - בקולו המיוחד של אטנבורו:

https://youtu.be/auSo1MyWf8g


פרסומת שמשתמשת בסגנון קולו של אטנבורו, כדי למכור מוצר:

https://youtu.be/qMhjNPxkpRc


דומה שגם בלי קריינות, כולנו מזהים סרטון טבע טוב - רוצים להוסיף לו קריינות בסגנון הזה?

https://youtu.be/8sm9keo60nc


ובחיוך - סרטון הומוריסטי של הסטנדאפיסט המוכשר נאור ציון בסגנון אטנבורו:

https://youtu.be/6gysRe_d3I8

סדרת האנימציה משפחת סימפסון (The Simpsons) היא סדרת טלוויזיה חדשנית, נשכנית, ביקורתית, חתרנית ובעיקר פוחזת. אולי זו הסיבה להצלחתה הבלתי נתפסת של ה"סימפסונז" - הסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והסדרה הקומית הכתובה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה. עשרות פעמים היא זכתה בפרסים היוקרתיים של עולם הטלוויזיה והמגזין "טיים" בחר בה כיצירת הטלוויזיה הטובה במאה ה-20.

כבר מהעונה הראשונה שלה, סחפה הסדרה, שנוצרה על ידי מאט גריינינג עבור רשת פוקס, את הצעירים ובני הנוער באמריקה. ה"סימפסונז" עסקה במשפחה אמריקנית "רגילה" המתגוררת בעיר הבדיונית ספרינגפילד והציגה בחיוך סטריאוטיפים על התרבות, החברה והטלוויזיה האמריקנית. אמנם היא הייתה מעין בועה מנותקת מהמציאות, אך לא פעם נדמה שהיא משקפת את המציאות באופן מדויק מהמציאות עצמה.

הרעיון ל"משפחת סימפסון" נולדה ה"בארטמניה", שגעת שהזכירה את ה"ביטלמניה" המפורסמת שהוקדשה לביטלס בשנות ה-60. אחרי הכל, סדרת הטלוויזיה המצוירת הזו חידשה בהמון תחומים, אבל במיוחד בכך שהיא העלתה אל המרקע פחדים, הפרעות ותסביכים שהחברה האמריקאית נהגה להדחיק. בועה מנותקת מהמציאות, שמצליחה לשקף את המציאות טוב יותר מהמציאות עצמה.

מבחינה תרבותית, כללה "סימפסון" המוני ציטוטים תרבותיים מעולמות הספרות, המוסיקה, הקולנוע ועוד. היו בה פרקים שלמים שכללו שלל מחוות ליצירות אמנות מוכרות ונכסי צאן ברזל. הוטמנו בה המוני רמזים, ציטוטים, בדיחות, מחוות, פאנצ'ים והתכתבויות עם התרבות הפופולארית והאמנות הגבוהה גם יחד, מה שהפך את המעריצים לבלשים שניסו להפתיע ולגלותם ולדווח על כאלה לכל העולם.

פול מקרטני, האבנים המתגלגלות ומייקל ג'קסון היו רק חלק קטן ממאות המפורסמים והסלבס שהשתתפו בפרקי הסדרה במהלך השנים.

"משפחת סימפסון" הצליחה גם לחזות לא מעט פיתוחים טכנולוגיים, כמו השעון החכם שניתן לתת לו פקודות קוליות ושיחות הווידאו בטלפונים. היה בה אפילו רובוט של ספרנית שהציע ספרים מתאימים לקוראים.

במהלך השנים הסדרה הזו העמידה סדרות שנוצרו ברוחה, ביניהן "סאותפארק" ו"איש משפחה".


הנה סיפורה של הסדרה "משפחת סימפסון" (עברית):

https://youtu.be/GkZC51pEV8M


איך נולדה סדרת האנימציה המצליחה על הסימפסונים:

https://youtu.be/rPzgH-bJZJg


קטע שמדגים את השפה והסגנון של משפחת סימפסון (מתורגם):

https://youtu.be/8cahD3cT9xU


וכמה דברים שלא ידעתם על הסימפסונים:

https://youtu.be/SZ5gBXjd_gE

"פופאי המלח" הוא גיבור ילדות של רבים מהילדים שגדלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. פופאי הוא מלח חייכן ומעשן מקטרת שלאורך כל סדרת הסרטונים המצוירים הללו עושה הכל כדי לשמור על אהובתו שנקראת "אוליב אויל", בעברית "שמן זית"...

מי שמנסה לגזול אותה ממנו הוא האויב הנצחי והאימתני שלו בלוטו (בעברית כינו אותו ברוטוס). פופאי החלש מבלוטו מצליח להתגבר עליו תמיד בסוף הפרק, כיוון שכשהוא אוכל תרד מקופסת שימורים, הוא מקבל כוח רב ומצליח לנצח כל אחד.

אגב, היום אנו יודעים שתרד אינו מזון שמחזק. הטעות הזו נגרמה ככל הנראה ממחקר שפורסם בכתב עת בתחילת המאה ה-20. בגלל טעות במיקום הנקודה העשרונית במספר שציין את כמות הברזל בתרד חשבו שיש לתרד כמות ברזל הגבוהה פי 10 ממה שיש בו באמת. גם כך, עם זאת, התרד נחשב כיום כ"מזון על" - בריא ומזין מאוד.

הדמות המצוירת של "פופאי המלח" נוצרה על ידי אלזי סיגר בשנת 1929. בתחילה היא צוירה כקומיקס בעיתונים והצליחה מאד עד שהגיעה לתפוצה במאות עיתונים שונים בארה"ב. רק שנים לאחר מכן היא הפכה לסדרה מצוירת, מהמצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.

יש סיפורים על כך שכל הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים בעיירה צ'סטר, שבה גדל יוצר הקומיקס ושבה יש עד היום מוזיאון פופאי. כך, פרוק פיגל, המתקוטט הקבוע של העיירה הוא ההשראה לפופאי. על דורה פסקל הרזה והגבוהה, שלבשה תמיד מטפחת על צווארה, מבוססת דמותה של אוליב אויל. והדמות של ווימפי חובב ההמבורגרים מבוססת על בעל בית הקולנוע המקומי, ויליאם שכוצ'רט, שנהג לשלוח את עובדיו, ביניהם סיגר המאייר, לקנות לו המבורגרים.


הנה סיפורו של פופאי:

https://youtu.be/OUn9W5dk0Nc


אוסף קטעי פופאיי שמדגימים את יכולותיו בזכות התרד:

https://youtu.be/gxO758l7JVM


וסרט של פופאי משנת 1933:

https://youtu.be/yZi5plJeLYY