שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו דקל הקוקוס, המכונה עץ הקוקוס?
עץ קוֹקוֹס (Coconut tree) הוא סוג של דקל. לכן הוא נקרא בעצם דֶּקֶל הקוֹקוֹס (Coconut palm). גובהו יכול להגיע ל-30 מטרים ואורכם של עליו מגיע ל-6 מטרים.
העץ ידוע בפרי המפורסם שלו, אגוז הקוקוס. תוכלו לקרוא עליו בתגית "קוקוס".
העץ, המשתייך למשפחת הדקליים, הוא המין היחידי מהסוג "קוֹקוֹס". תנאי הגידול הטבעיים שלו מחייבים לחות גבוהה של לפחות 70%. לכן הוא לא גדל במדבריות ובאזור הים התיכון, כולל בישראל - גם אם שאר תנאי הגידול האחרים מתקיימים בהם.
בזכות מאובני דקלים, שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו, סבורים החוקרים שעץ הקוקוס קיים כבר יותר מ-15 מיליון שנה. נהוג לחשוב שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אם כי יש סברה שגורסת שמקורו איפה שהוא בדרום אמריקה.
אגוזי קוקוס שהגיעו לחופים רחוקים רמזו על מה שהסתבר כעובדה. לפרי הקוקוס כושר ציפה גבוה במיוחד ומבית הגידול הטבעי שלו הוא התפשט לאזורים טרופיים רבים, לצד אזורים שאינם טרופיים.
הנה דקל הקוקוס המופלא ושימושיו בהודו:
https://youtu.be/gKjvpjlceYE
מחזור חייו:
https://youtu.be/wxBeY23bcQY
השימושים של הקוקוס ועץ הקוקוס:
https://youtu.be/rdw77C5Yivc
מחזור חייו של עץ הקוקוס:
https://youtu.be/Z0_5MdQ2sGk
וכך מאלפים קופים לקטוף את הקוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
איך קוטפים את פרי הקוקוס?
את אגוזי הקוקוס (Coconut) קוטפים ילידי אפריקה והאזורים הטרופיים על ידי טיפוס על העצים הגבוהים. הילדים מחברים פיסת חבל לרגליהם ובאמצעותה הם נאחזים טוב יותר בגזע הארוך, שאורכו יכול להגיע ל־30 מטרים! - לאחר שהם מגיעים לראש העץ, הם קוטפים מהאגוזים ומשליכים אותם למטה.
את האגוז הם מקלפים באמצעות סכין ופורסים פרוסות של קוקוס לאכילה. כשהם רוצים לשתות, הם פשוט פותחים את אגוז הקוקוס ומשתמשים בו ככוס גדולה.
עץ קוקוס עצמו הוא סוג של דקל. הקליפה של פרי הקוקוס היא קשה מאד וחלב קוקוס, הנוזל שבתוך פרי קוקוס, הוא מרווה מאד וטעים להפליא.
למעשה, קטיף של קוקוס יכול להתבצע רק בטיפוס על הדקלים הגבוהים. גם באפריקה וגם בסרי לנקה, מיצרניות מקוקוס הגדולות בעולם, על 65 מיליון דקלי הקוקוס שלה.
הנה ילד מהאי זנזיבר קוטף ומקלף את פרי הקוקוס:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים בסרי לנקה:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
קופים שאולפו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
מהו אגוז הקוקוס?
אגוזי הקוקוס (Coconut), או "אגוז הודו" כמו שהוא מכונה פה ושם בעולם, הוא בעל קליפה קשה מאד. בתוך הפרי קוקוס נמצא חלב הקוקוס, הנוזל המרווה והטעים להפליא.
את אגוזי הקוקוס קוטפים באפריקה אנשים וילדים, שמטפסים לגובה רב של עצים, כדי להביאם. בתאילנד ובמערב סומטרה, מאלפים קופים שיטפסו ויקטפו אותו. בדרום תאילנד, אגב, יש בתי ספר מיוחדים לקופים, בהם מאמנים אותם לא רק לקטוף את הקוקוס, אלא אף מאמנים חלק שיקטפו את הקוקוסים הירוקים-צעירים, בעוד חלק אחר מהקופים הללו מאומנים לקטוף את הקוקוס הבשל, שצבעו חום.
לא רק בזכות האדם נדד פרי הקוקוס והתפשט בעולם. כל עוד האגוז סגור ונתון בקליפתו, הקוקוס צף על פני המים. החוקרים מעריכים שלאיים וארצות רבות הגיע אגוז הקוקוס כשהוא צף על פני המים ונישא על גלי האוקיינוס.
אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. אבל חשוב לדעת שמבחינה בוטנית הקוקוס הוא לא אגוז אמיתי. בעצם הוא בית גלעין, משהו כמו אפרסק או משמש.
בעולם מייצרים מקליפות פרי הקוקוס מוצרים שונים. החל מרהיטים, לבנים לבניה אקולוגית, רצפות פרקט ואפילו משטחים של מעין שיש אורגני - הקוקוס הוא ממש לא רק דבר מאכל.
גם בדתות ההינדיות שמור לקוקוס תפקיד חשוב. זהו פרי שמעניקים כמנחה לאלים, בטקסים דתיים רבים.
הנה הקוקוס - האגוז שאיננו אגוז:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים שם:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
מאיפה באים התמרים?
גם אם אינם נמנים במפורש על שבעת המינים, נראה שאין כמו התמרים (Clementine) המתוקים ועץ תָּמָר שעליו הם גדלים, כדי שהוא ייחשב לאחד משבעת מיני הפירות החשובים ביותר של ארץ ישראל.
ארץ ישראל ועץ התמר, שבמקרא נקרא גם תֹּמֶר, קשורים היטב. לרבים נראה שאין עץ ארץ ישראלי יותר מהעץ הזה.
לאורך הדורות נהגו היסטוריונים ונוסעים יהודים, רומים, יוונים, פרסים, ערבים וצלייני מסעי הצלב, לציין את האיכותם המעולה של התמרים ביערות עין-גדי ובבקעת בית-שאן.
עץ התמר הוא גבוה מאוד, מהגבוהים ביחס לעצים אחרים. לאיסוף הפירות מהעצים קוראים "גדיד תמרים".
התמר הוא פרי משביע מאוד. את התמר אוכלים יבש או לח. טעמו מאוד מתוק ויש לו צורה מאורכת.
מהתמר מפיקים גם את הסילאן, סירופ המשמש בדרך כלל להכנה של עוגות ותיבול קינוחים ומנות אחרונות.
כבר בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל והעם היהודי שבה. הוכחה מסוימת נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, כשלרגל דיכוי המרד היהודי הם הוציאו מטבע ושמו "יהודה שבויה". על המטבע מופיעה אישה יהודיה, כשהיא אבלה וישובה תחת עץ תמר ולידה עומד זקוף, חייל רומי ובידו רומח.
בוטנית, טיפוס הפרי הוא ענבה, המאופיין בזרע אחד בתוכו. התמר עצמו הוא עץ דו-בֵּיתי, מה שאומר שיש עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שיניבו את הפירות.
לתמר גם תפקידים שונים ברפואה העממית העתיקה. באכילת פרי התמר נהגו לטפל למשל באנמיה וחז"ל כתבו שהתמר המשביע גם נחשב כפרי משלשל ומחזק עבור הגוף.
הרמב"ם, מגדולי הרבנות והרפואה היהודית כתב על לבבות הדקל שהם סגולה להגברת פוריות. בזמנים אחרים שימשה אבקה מזרעי תמר קלויים וכתושים לריפוי פצעים ולעצירה של דימומים מהאף.
ואם נשוב לרגע למקורות, על אף שהתמר לא נמנה על שבעת המינים, רבים מהפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש", השביעי מתוך שבעת המינים, כדבש תמרים.
בימינו ישנם בישראל מטעי תמרים גדולים בקיבוצי ויישובי הערבה, בעמק בית שאן ובבקעת הירדן. תמר מג'הול המבוקש והאהוב כל כך גדל במטעי ענק בישראל, כשחלק גדול מהפירות הללו מיוצא לחו"ל.
הנה התמרים של ישראל (עברית):
https://youtu.be/KXm3HUfEZYg
האם התמר הוא אחד משבעת המינים? (עברית):
https://youtu.be/yc5AsitmNiw
קטיף התמרים, הגדיד בעיצומו (ללא מילים):
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
והשיר הקסום והמתוק "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
מהי תחרות הטיפוס על עצי הדקל?
תחרות הפַּנְגָ'אט פִינָאנְג (Panjat pinang) שמתקיימת באינדונזיה היא אחת התחרויות המאתגרות והמלהיבות בעולם. מדובר על תחרות טיפוס על עצי דקל, שבראשם פרסים שווים ונחשקים.
התחרות הזו היא כנראה אחת הססגנוניות בתחרויות העולם. היא חלה ביום העצמאות של אינדונזיה, שחל ב-17 באוגוסט. זה החג היחיד שמשותף לבני כל הדתות באינדונזיה. מוסלמים, הינדים, בודהיסטים ונוצרים - חוץ מיום העצמאות, חוגגים בני כל דת בנפרד, את החגים הדתיים שלהם.
כך יוצא שבכל שנה, בשבועות שלפני יום העצמאות האינדונזי, מבלים אזרחי מדינת האיים, במשך שבועות אחדים, בהכנות לקראת החג החשוב כל כך לאינדונזים.
כמעט כל כפר ושכונה מנקים התושבים. רבים מחדשים, צובעים מחדש או משפצים את ביתם וחצרותיהם.
בימים שלקראת התחרות תולים על צמרת עצי הדקל שלל פרסים שווים. היום אגב, אלה פחות עצי דקל גבוהים ויותר עמודי גזע, ללא חוטרי הדקלים שבראש העץ החי.
ממש לפני התחרות משמנים את הגזעים הארוכים של הדקלים ובמהלך התחרות עצמה מטפסים המתחרים על גזעי הדקל ומנסים להוריד את הפרסים שלהם למטה, אל האדמה.
מילדים ועד מבוגרים - כל מי שיכול ורוצה לזכות בפרס שהצליח להוריד, מקבל את ההזדמנות לטפס כה גבוה. מי לא רוצה לקבל את ההזדמנות ולהוריד פרס יקר ערך מראש הדקל?
וכך עולים המטפסים עד לצמרת ומנסים את מזלם. על מגוון הפרסים שממתינים להם למעלה אפשר למנות, מצעצועים קטנים ושטויות ברמת חנויות הסטוקים שלנו ועד לאופניים, טלוויזיות וגאדג'טים.
הנה תחרות הפנג'ט פינאנג בעיר הגדולה:
https://youtu.be/u8R3J4HMZtE
תחרות מקומית וצנועה שיכולה להיות מאוד משעשעת:
https://youtu.be/8VkcsxV2PSc
לא פעם גם בנות משתתפות בתחרות פנג'ט פינאנג שבחגיגת הטוג'ובלסאן:
https://youtu.be/wfG9TM_Eyp0
וריאציה מעל נהר של תחרות פנג'ט פינאנג:
https://youtu.be/bmBhdBWUrTA
והספורט שנולד מזה:
https://youtu.be/Z-_2AHE6r_c
מהן מיוחד בסירות העגולות של גואה?
בדרום הודו, במקומות כמו חופי גואה ועיר המסתורין האמפי, אפשר לראות סירות עגולות, שמזכירות צלוחית או חצי קוקוס. הסירות הללו נקראות "קורקל" (Coracle) או "טפה" (Teppa) ובמקומות אחרים גם "קססונית". לרוב הן עשויות מבמבוק ודקלים ומחוזקות מקליפת אגוז הקוקוס.
הסירות העגולות והקטנות הללו עשויות נצרים ומצופות בזפת. הן משמשות למעבר בנהרות כמו הטונגהבהדרה (Tungabhadra River). הקורקלות הללו מעבירות בכל יום את המקומיים, כמו גם תיירים וסחורות, בין גדות הנהרות. סירה כזו יכולה להוביל 15 אנשים מבוגרים, או הרבה יותר ילדים ואפילו ציוד כבד כמו אופנועים.
המעניין הוא השיט בה. הנוסעים נצמדים אל צידי "הקערה המשייטת" והמשיט חותר במשוט לאיטו, תוך שהוא מנחה אותם לנוע ולזוז מעט ימינה או מעט שמאלה, בכדי לאזן את הסירה.
הנה הסירות עגולות של גואה:
https://youtu.be/UapjLFRGWO8
הקורקל או הטפה, סירות עגולות שאופייניות לדרום הודו:
https://youtu.be/6EjsrUU_tfM
גם דייגי האזור משתמשים בהן - לדייג:
https://youtu.be/d3vNVP4cx68
כך יוצרים את הקורקלי:
https://youtu.be/e59YLQZQLNc
ככה זה לשוט באחת:
https://youtu.be/fTXnLv6IFEY
וברור שהסירות הללו הן חלק מהקסם של האזור:
https://youtu.be/H7raw1m9PdI
מה הקשר בין דקל דום למדינת ישראל?
דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.
גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.
קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.
הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:
https://youtu.be/OHmV_IKFKMU
והנה סרטון עם דקל הדום באילת:
https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s
וגם כאן:
http://youtu.be/v-3iCh0RaiU
עצי דקל גבוהים מלמטה:
https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo
מהו חורש הדקלים הענקי של אלצ'ה?
חורש הדקלים האירופי הגדול ביותר הוא מקומה של עיר השלמה השוכנת ממש בתוכו. עם 11 אלף עצי דקל, חורש הדקלים של העיר הספרדית אֶלְצאֶ'ה (Elche) הוא חורש עצי הדקל הגדול ביותר באירופה ומהגדולים בעולם.
העיר הזו, אלצ'ה או אלש, נמצאת בוולנסיה שבספרד, קהילה אוטונומית שיש לה שלטון עצמי. היא כה ציורית ועתיקה שהיא כונתה במשך תקופות רבות כ"ירושלים של ספרד".
הדקלים הראשונים ניטעו ככל הנראה על ידי הפיניקים של קרתגו, בסביבות המאה ה-5 לפני הספירה. גם כיבוש ספרד בידי המורים, ערבים מצפון אפריקה, לא פגע בחורש הענק והכובשים שימרו את חורשת התמרים. במאה ה-8 אף הוקמה בה מערכת השקיה לחורש הדקלים שהלך וגדל.
מערכת השקייה זו פועלת עד היום ומשקה את החורש הגדול של הדקלים, ממימי נחל וינלופו העובר בעיר. תודות לה גדלה חורשת הדקלים מניבה ועד היום אוספים בה בכל חורף יבול תמרים עשיר.
עם השנים העיר גדלה בתוך החורש הענקי שבתוכו שוכנים בתי העיר.
הנה אלצ'ה וחורש הדקלים היחודי שלה:
http://youtu.be/_8tTVGO82ns
וסרטון שבו ניתן לראות את חורש הדקלים שגדל בעיר אלש:
http://youtu.be/YQKxNkLNq6o?t=7s
את מי מצאו קבור תחת דקל מסתורי במדבר סיני?
פרשת הדקל במדבר מתחילה בשליחות של המרגל היהודי אבשלום פיינברג, שיצא למצרים לפגוש את מפעיליו הבריטיים בעת שאהרונסון שהה באירופה. אבשלום פיינברג היה מי שהקים ביחד עם ד"ר אהרון אהרונסון את מחתרת הריגול ניל"י. פיינברג, שריגל כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים במלחמת העולם הראשונה, יצא דרך חצי האי סיני לכיוון מצרים. עימו יצא יוסף לישנסקי ושניהם היו מחופשים לבדואים.
השניים תעו בדרכם בליל ה-19 לינואר ופגשו בדואי שזיהה אותם כמתחזים. הבדואי דרש מהם לבוא עמו ולהסגיר את עצמם לטורקים. הם התנגדו לו והבדואי דיווח על כך לתורכים. משלחת חיפוש של חיילים טורקים ועשרות בדואים מצאו את פיינברג ולישנסקי וניהלו עימם קרב. אבשלום פיינברג נהרג עם החיילים בקרב ולישנסקי הצליח להימלט. הבדואים קברו את גופתו של פיינברג. במהרה הסתבר שהתמרים שהיו בכיסו נבטו והם הפכו במהלך השנים לעץ דקל. על פיו זכרו הבדואים את מקום קברו של "היהודי".
שנים רבות אחר-כך, לאחר שמדבר סיני נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, סיפרו הבדואים לחיילי צה"ל על קבר היהודי והצביעו להם על הדקל. בחפירה התגלה השלד של אבשלום פיינברג והועבר לארץ. במאי 2009 ניטעו בישראל חוטרים מהדקל, הן ליד קברו בהר הרצל והן בבית פיינברג בחדרה - המוזיאון שמנציח את סיפורו של אבשלום וסיפור משפחתו.
הנה סרט מרתק על סיפורו של אבשלום פיינברג וסיפור הדקל (עברית):
http://youtu.be/9wEsPq3CDrk
השיר "אלף נשיקות" שמבוסס על מכתב שכתב אבשלום פיינברג לאהובתו (עברית):
https://youtu.be/Q-eorUYhd10
ומנגינת "אלף נשיקות" שהלחין צביקה פיק למכתב שכתב אבשלום לאחת משתי האחיות אהרונסון (עברית):
http://youtu.be/WrlDqetDWBM
עץ קוֹקוֹס (Coconut tree) הוא סוג של דקל. לכן הוא נקרא בעצם דֶּקֶל הקוֹקוֹס (Coconut palm). גובהו יכול להגיע ל-30 מטרים ואורכם של עליו מגיע ל-6 מטרים.
העץ ידוע בפרי המפורסם שלו, אגוז הקוקוס. תוכלו לקרוא עליו בתגית "קוקוס".
העץ, המשתייך למשפחת הדקליים, הוא המין היחידי מהסוג "קוֹקוֹס". תנאי הגידול הטבעיים שלו מחייבים לחות גבוהה של לפחות 70%. לכן הוא לא גדל במדבריות ובאזור הים התיכון, כולל בישראל - גם אם שאר תנאי הגידול האחרים מתקיימים בהם.
בזכות מאובני דקלים, שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו, סבורים החוקרים שעץ הקוקוס קיים כבר יותר מ-15 מיליון שנה. נהוג לחשוב שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אם כי יש סברה שגורסת שמקורו איפה שהוא בדרום אמריקה.
אגוזי קוקוס שהגיעו לחופים רחוקים רמזו על מה שהסתבר כעובדה. לפרי הקוקוס כושר ציפה גבוה במיוחד ומבית הגידול הטבעי שלו הוא התפשט לאזורים טרופיים רבים, לצד אזורים שאינם טרופיים.
הנה דקל הקוקוס המופלא ושימושיו בהודו:
https://youtu.be/gKjvpjlceYE
מחזור חייו:
https://youtu.be/wxBeY23bcQY
השימושים של הקוקוס ועץ הקוקוס:
https://youtu.be/rdw77C5Yivc
מחזור חייו של עץ הקוקוס:
https://youtu.be/Z0_5MdQ2sGk
וכך מאלפים קופים לקטוף את הקוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
את אגוזי הקוקוס (Coconut) קוטפים ילידי אפריקה והאזורים הטרופיים על ידי טיפוס על העצים הגבוהים. הילדים מחברים פיסת חבל לרגליהם ובאמצעותה הם נאחזים טוב יותר בגזע הארוך, שאורכו יכול להגיע ל־30 מטרים! - לאחר שהם מגיעים לראש העץ, הם קוטפים מהאגוזים ומשליכים אותם למטה.
את האגוז הם מקלפים באמצעות סכין ופורסים פרוסות של קוקוס לאכילה. כשהם רוצים לשתות, הם פשוט פותחים את אגוז הקוקוס ומשתמשים בו ככוס גדולה.
עץ קוקוס עצמו הוא סוג של דקל. הקליפה של פרי הקוקוס היא קשה מאד וחלב קוקוס, הנוזל שבתוך פרי קוקוס, הוא מרווה מאד וטעים להפליא.
למעשה, קטיף של קוקוס יכול להתבצע רק בטיפוס על הדקלים הגבוהים. גם באפריקה וגם בסרי לנקה, מיצרניות מקוקוס הגדולות בעולם, על 65 מיליון דקלי הקוקוס שלה.
הנה ילד מהאי זנזיבר קוטף ומקלף את פרי הקוקוס:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים בסרי לנקה:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
קופים שאולפו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
אגוזי הקוקוס (Coconut), או "אגוז הודו" כמו שהוא מכונה פה ושם בעולם, הוא בעל קליפה קשה מאד. בתוך הפרי קוקוס נמצא חלב הקוקוס, הנוזל המרווה והטעים להפליא.
את אגוזי הקוקוס קוטפים באפריקה אנשים וילדים, שמטפסים לגובה רב של עצים, כדי להביאם. בתאילנד ובמערב סומטרה, מאלפים קופים שיטפסו ויקטפו אותו. בדרום תאילנד, אגב, יש בתי ספר מיוחדים לקופים, בהם מאמנים אותם לא רק לקטוף את הקוקוס, אלא אף מאמנים חלק שיקטפו את הקוקוסים הירוקים-צעירים, בעוד חלק אחר מהקופים הללו מאומנים לקטוף את הקוקוס הבשל, שצבעו חום.
לא רק בזכות האדם נדד פרי הקוקוס והתפשט בעולם. כל עוד האגוז סגור ונתון בקליפתו, הקוקוס צף על פני המים. החוקרים מעריכים שלאיים וארצות רבות הגיע אגוז הקוקוס כשהוא צף על פני המים ונישא על גלי האוקיינוס.
אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. אבל חשוב לדעת שמבחינה בוטנית הקוקוס הוא לא אגוז אמיתי. בעצם הוא בית גלעין, משהו כמו אפרסק או משמש.
בעולם מייצרים מקליפות פרי הקוקוס מוצרים שונים. החל מרהיטים, לבנים לבניה אקולוגית, רצפות פרקט ואפילו משטחים של מעין שיש אורגני - הקוקוס הוא ממש לא רק דבר מאכל.
גם בדתות ההינדיות שמור לקוקוס תפקיד חשוב. זהו פרי שמעניקים כמנחה לאלים, בטקסים דתיים רבים.
הנה הקוקוס - האגוז שאיננו אגוז:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים שם:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
גם אם אינם נמנים במפורש על שבעת המינים, נראה שאין כמו התמרים (Clementine) המתוקים ועץ תָּמָר שעליו הם גדלים, כדי שהוא ייחשב לאחד משבעת מיני הפירות החשובים ביותר של ארץ ישראל.
ארץ ישראל ועץ התמר, שבמקרא נקרא גם תֹּמֶר, קשורים היטב. לרבים נראה שאין עץ ארץ ישראלי יותר מהעץ הזה.
לאורך הדורות נהגו היסטוריונים ונוסעים יהודים, רומים, יוונים, פרסים, ערבים וצלייני מסעי הצלב, לציין את האיכותם המעולה של התמרים ביערות עין-גדי ובבקעת בית-שאן.
עץ התמר הוא גבוה מאוד, מהגבוהים ביחס לעצים אחרים. לאיסוף הפירות מהעצים קוראים "גדיד תמרים".
התמר הוא פרי משביע מאוד. את התמר אוכלים יבש או לח. טעמו מאוד מתוק ויש לו צורה מאורכת.
מהתמר מפיקים גם את הסילאן, סירופ המשמש בדרך כלל להכנה של עוגות ותיבול קינוחים ומנות אחרונות.
כבר בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל והעם היהודי שבה. הוכחה מסוימת נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, כשלרגל דיכוי המרד היהודי הם הוציאו מטבע ושמו "יהודה שבויה". על המטבע מופיעה אישה יהודיה, כשהיא אבלה וישובה תחת עץ תמר ולידה עומד זקוף, חייל רומי ובידו רומח.
בוטנית, טיפוס הפרי הוא ענבה, המאופיין בזרע אחד בתוכו. התמר עצמו הוא עץ דו-בֵּיתי, מה שאומר שיש עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שיניבו את הפירות.
לתמר גם תפקידים שונים ברפואה העממית העתיקה. באכילת פרי התמר נהגו לטפל למשל באנמיה וחז"ל כתבו שהתמר המשביע גם נחשב כפרי משלשל ומחזק עבור הגוף.
הרמב"ם, מגדולי הרבנות והרפואה היהודית כתב על לבבות הדקל שהם סגולה להגברת פוריות. בזמנים אחרים שימשה אבקה מזרעי תמר קלויים וכתושים לריפוי פצעים ולעצירה של דימומים מהאף.
ואם נשוב לרגע למקורות, על אף שהתמר לא נמנה על שבעת המינים, רבים מהפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש", השביעי מתוך שבעת המינים, כדבש תמרים.
בימינו ישנם בישראל מטעי תמרים גדולים בקיבוצי ויישובי הערבה, בעמק בית שאן ובבקעת הירדן. תמר מג'הול המבוקש והאהוב כל כך גדל במטעי ענק בישראל, כשחלק גדול מהפירות הללו מיוצא לחו"ל.
הנה התמרים של ישראל (עברית):
https://youtu.be/KXm3HUfEZYg
האם התמר הוא אחד משבעת המינים? (עברית):
https://youtu.be/yc5AsitmNiw
קטיף התמרים, הגדיד בעיצומו (ללא מילים):
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
והשיר הקסום והמתוק "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
דקלים
תחרות הפַּנְגָ'אט פִינָאנְג (Panjat pinang) שמתקיימת באינדונזיה היא אחת התחרויות המאתגרות והמלהיבות בעולם. מדובר על תחרות טיפוס על עצי דקל, שבראשם פרסים שווים ונחשקים.
התחרות הזו היא כנראה אחת הססגנוניות בתחרויות העולם. היא חלה ביום העצמאות של אינדונזיה, שחל ב-17 באוגוסט. זה החג היחיד שמשותף לבני כל הדתות באינדונזיה. מוסלמים, הינדים, בודהיסטים ונוצרים - חוץ מיום העצמאות, חוגגים בני כל דת בנפרד, את החגים הדתיים שלהם.
כך יוצא שבכל שנה, בשבועות שלפני יום העצמאות האינדונזי, מבלים אזרחי מדינת האיים, במשך שבועות אחדים, בהכנות לקראת החג החשוב כל כך לאינדונזים.
כמעט כל כפר ושכונה מנקים התושבים. רבים מחדשים, צובעים מחדש או משפצים את ביתם וחצרותיהם.
בימים שלקראת התחרות תולים על צמרת עצי הדקל שלל פרסים שווים. היום אגב, אלה פחות עצי דקל גבוהים ויותר עמודי גזע, ללא חוטרי הדקלים שבראש העץ החי.
ממש לפני התחרות משמנים את הגזעים הארוכים של הדקלים ובמהלך התחרות עצמה מטפסים המתחרים על גזעי הדקל ומנסים להוריד את הפרסים שלהם למטה, אל האדמה.
מילדים ועד מבוגרים - כל מי שיכול ורוצה לזכות בפרס שהצליח להוריד, מקבל את ההזדמנות לטפס כה גבוה. מי לא רוצה לקבל את ההזדמנות ולהוריד פרס יקר ערך מראש הדקל?
וכך עולים המטפסים עד לצמרת ומנסים את מזלם. על מגוון הפרסים שממתינים להם למעלה אפשר למנות, מצעצועים קטנים ושטויות ברמת חנויות הסטוקים שלנו ועד לאופניים, טלוויזיות וגאדג'טים.
הנה תחרות הפנג'ט פינאנג בעיר הגדולה:
https://youtu.be/u8R3J4HMZtE
תחרות מקומית וצנועה שיכולה להיות מאוד משעשעת:
https://youtu.be/8VkcsxV2PSc
לא פעם גם בנות משתתפות בתחרות פנג'ט פינאנג שבחגיגת הטוג'ובלסאן:
https://youtu.be/wfG9TM_Eyp0
וריאציה מעל נהר של תחרות פנג'ט פינאנג:
https://youtu.be/bmBhdBWUrTA
והספורט שנולד מזה:
https://youtu.be/Z-_2AHE6r_c
בדרום הודו, במקומות כמו חופי גואה ועיר המסתורין האמפי, אפשר לראות סירות עגולות, שמזכירות צלוחית או חצי קוקוס. הסירות הללו נקראות "קורקל" (Coracle) או "טפה" (Teppa) ובמקומות אחרים גם "קססונית". לרוב הן עשויות מבמבוק ודקלים ומחוזקות מקליפת אגוז הקוקוס.
הסירות העגולות והקטנות הללו עשויות נצרים ומצופות בזפת. הן משמשות למעבר בנהרות כמו הטונגהבהדרה (Tungabhadra River). הקורקלות הללו מעבירות בכל יום את המקומיים, כמו גם תיירים וסחורות, בין גדות הנהרות. סירה כזו יכולה להוביל 15 אנשים מבוגרים, או הרבה יותר ילדים ואפילו ציוד כבד כמו אופנועים.
המעניין הוא השיט בה. הנוסעים נצמדים אל צידי "הקערה המשייטת" והמשיט חותר במשוט לאיטו, תוך שהוא מנחה אותם לנוע ולזוז מעט ימינה או מעט שמאלה, בכדי לאזן את הסירה.
הנה הסירות עגולות של גואה:
https://youtu.be/UapjLFRGWO8
הקורקל או הטפה, סירות עגולות שאופייניות לדרום הודו:
https://youtu.be/6EjsrUU_tfM
גם דייגי האזור משתמשים בהן - לדייג:
https://youtu.be/d3vNVP4cx68
כך יוצרים את הקורקלי:
https://youtu.be/e59YLQZQLNc
ככה זה לשוט באחת:
https://youtu.be/fTXnLv6IFEY
וברור שהסירות הללו הן חלק מהקסם של האזור:
https://youtu.be/H7raw1m9PdI
דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.
גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.
קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.
הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:
https://youtu.be/OHmV_IKFKMU
והנה סרטון עם דקל הדום באילת:
https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s
וגם כאן:
http://youtu.be/v-3iCh0RaiU
עצי דקל גבוהים מלמטה:
https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo
חורש הדקלים האירופי הגדול ביותר הוא מקומה של עיר השלמה השוכנת ממש בתוכו. עם 11 אלף עצי דקל, חורש הדקלים של העיר הספרדית אֶלְצאֶ'ה (Elche) הוא חורש עצי הדקל הגדול ביותר באירופה ומהגדולים בעולם.
העיר הזו, אלצ'ה או אלש, נמצאת בוולנסיה שבספרד, קהילה אוטונומית שיש לה שלטון עצמי. היא כה ציורית ועתיקה שהיא כונתה במשך תקופות רבות כ"ירושלים של ספרד".
הדקלים הראשונים ניטעו ככל הנראה על ידי הפיניקים של קרתגו, בסביבות המאה ה-5 לפני הספירה. גם כיבוש ספרד בידי המורים, ערבים מצפון אפריקה, לא פגע בחורש הענק והכובשים שימרו את חורשת התמרים. במאה ה-8 אף הוקמה בה מערכת השקיה לחורש הדקלים שהלך וגדל.
מערכת השקייה זו פועלת עד היום ומשקה את החורש הגדול של הדקלים, ממימי נחל וינלופו העובר בעיר. תודות לה גדלה חורשת הדקלים מניבה ועד היום אוספים בה בכל חורף יבול תמרים עשיר.
עם השנים העיר גדלה בתוך החורש הענקי שבתוכו שוכנים בתי העיר.
הנה אלצ'ה וחורש הדקלים היחודי שלה:
http://youtu.be/_8tTVGO82ns
וסרטון שבו ניתן לראות את חורש הדקלים שגדל בעיר אלש:
http://youtu.be/YQKxNkLNq6o?t=7s
פרשת הדקל במדבר מתחילה בשליחות של המרגל היהודי אבשלום פיינברג, שיצא למצרים לפגוש את מפעיליו הבריטיים בעת שאהרונסון שהה באירופה. אבשלום פיינברג היה מי שהקים ביחד עם ד"ר אהרון אהרונסון את מחתרת הריגול ניל"י. פיינברג, שריגל כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים במלחמת העולם הראשונה, יצא דרך חצי האי סיני לכיוון מצרים. עימו יצא יוסף לישנסקי ושניהם היו מחופשים לבדואים.
השניים תעו בדרכם בליל ה-19 לינואר ופגשו בדואי שזיהה אותם כמתחזים. הבדואי דרש מהם לבוא עמו ולהסגיר את עצמם לטורקים. הם התנגדו לו והבדואי דיווח על כך לתורכים. משלחת חיפוש של חיילים טורקים ועשרות בדואים מצאו את פיינברג ולישנסקי וניהלו עימם קרב. אבשלום פיינברג נהרג עם החיילים בקרב ולישנסקי הצליח להימלט. הבדואים קברו את גופתו של פיינברג. במהרה הסתבר שהתמרים שהיו בכיסו נבטו והם הפכו במהלך השנים לעץ דקל. על פיו זכרו הבדואים את מקום קברו של "היהודי".
שנים רבות אחר-כך, לאחר שמדבר סיני נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, סיפרו הבדואים לחיילי צה"ל על קבר היהודי והצביעו להם על הדקל. בחפירה התגלה השלד של אבשלום פיינברג והועבר לארץ. במאי 2009 ניטעו בישראל חוטרים מהדקל, הן ליד קברו בהר הרצל והן בבית פיינברג בחדרה - המוזיאון שמנציח את סיפורו של אבשלום וסיפור משפחתו.
הנה סרט מרתק על סיפורו של אבשלום פיינברג וסיפור הדקל (עברית):
http://youtu.be/9wEsPq3CDrk
השיר "אלף נשיקות" שמבוסס על מכתב שכתב אבשלום פיינברג לאהובתו (עברית):
https://youtu.be/Q-eorUYhd10
ומנגינת "אלף נשיקות" שהלחין צביקה פיק למכתב שכתב אבשלום לאחת משתי האחיות אהרונסון (עברית):
http://youtu.be/WrlDqetDWBM
