שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ציור הגל הגדול בקנגאווה?
הגל הגדול בקנגאווה (Great Wave at Kanagawa) הוא הדפס מפורסם שייצר אמן יפאני בשם קָאטסוּשִיקַה הוֹקוּסָאי (Katsushika Hokusai), אי-שם בתחילת המאה ה-19.
את הציור הנודע, ששמו הרשמי "מתחת לגלים מול קנגאווה", הוא צייר בסביבות השנים 1830–1831. זהו הדפס ראשון בסדרה האגדית של "36 מראות של הר פוג'י", שיצר הוקוסאי בין השנים 1826 ל-1833.
בציור רואים גל גדול שהיפאנים מכנים "אוקינאמי", המאיים להטביע את הר פוג'י, שממש נראה כאילו הגל הגדול עומד להטביעו. עוד רואים בציור 3 סירות קטנות ועליהן דמויות זעירות. יש הסבורים בטעות שהדמויות הללו הן תיאורים של רוחות המתים, מה שאינו נכון - אם כי בהתחשב בגודלו של הגל, ייתכן שבהמשך העלילה המתוארת בציור הן היו ודאי הופכות לכאלה.
איך יצר הוקוסאי את ההדפס? - מלבני עץ מגולפים עם צבעים שונים שמרח האמן עליהם, אפשרו לו ליצור את ההדפס ב-7 צבעים, כשאחד מהם הוא הצבע הלבן, צבעו של הנייר. תדפיסי עץ צבעוניים על נייר היו אז נפוצים ביפאן ואפשרו לאמנים להפיץ את יצירותיהם בעותקים רבים.
בצד הציור רשם האמן את שם היצירה במסגרת ולידה חתם את השם שבחר לו באותה תקופה "ליטְסוּ", חלק ממנהגו להחליף עשרות פעמים את שמו לאורך חייו.
משימת בילוש:
==========
צורת הגל וצבעיו מציגים את הר פוג'י בתוכם פעם נוספת. מיצאו איפה הוא מופיע בתמונה.
הנה ציור הגל הגדול של קנגאווה:
https://youtu.be/dbPHPfVw6zQ
הגל הגדול וציורים נוספים שלו קמים לתחייה (ללא מילים):
https://youtu.be/EvqtgOVjVKo
יצירה מוסיקלית בהשראת הגל הגדול:
https://youtu.be/sZMsmv7PrVc
וגם אם המקור נמצא במוזיאון האקון שביפאן, אפשר לצייר אותו על ג'ינס:
https://youtu.be/tdHhdz9Hg5s
מיהו הצייר היפני הנודע הוקוסאי?
העולם הכיר אותו בתור הוקוסאי, אך שמו המלא היה קצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai). הוא נחשב לאחד האמנים המפורסמים והמשפיעים ביותר ביפן, ניהל קריירה שנמשכה 70 שנה והפך לאמן היפני הראשון שזכה להכרה בינלאומית.
הוקוסאי הוא מחלוצי אמנות הדפסי העץ שנקראת ביפן "אוקיו-אה". במהלך הקריירה שלו הוא יצר אלפי הדפסים בשיטה זו, חלקם זכו לתהילה בינלאומית ובמקום של כבוד בתולדות האמנות.
בעולם המערבי הוקוסאי ידוע בעיקר בזכות יצירת המופת שלו "מתחת לגלים מול קנגאווה" (הגל הגדול)" ולקוחה מתוך הסדרה האגדית של "שלושים ושש מראות של הר פוג'י". הציור הזה הוא הכי ידוע שלו, אך הוא יצר עוד כמה מהתמונות המפורסמות ביותר באמנות היפנית.
בין היצירות הידועות הנוספות שלו הציור הצבעוני והמבריק של עוף החול (1835), ציורי פוג'י בעלי הנופים הדרמטיים והטבע העוצמתי מהסדרה שעליה נמנה "הגל הגדול" והפכה אותו לכוכב עולמי, כמו גם "חלומה של אשת הדייג" עם התמנונים, 15 כרכי הסקיצות "הוקוסאי מנגה" וסדרת הדפסי "מאה סיפורי רוחות" שהוקוסאי יצר בזקנתו.
הוקוסאי נודע בלמעלה מ-30 השמות השונים שהיו לו במהלך חייו, מה שככל הנראה היה נוהג נפוץ בקרב אמני התקופה היפניים, אם כי נראה שאיש בקיסרות לא התלהב ממנו כמוהו.
באמצע המאה ה-19 הסעירה האמנות שלו את אירופה ויצרה תופעת הערצה של ממש, שקיבלה את השם "ג'פוניזם".
את מרבית יצירותיו הידועות ביותר יצר קצושיקה הוקוסאי לאחר שעבר את גיל 60. בתקופה זו, שנקראת "תקופת אאיצו" והחלה בשנת 1820, הוא יצר בין השאר את סדרת הציורים הנודעת "36 המראות של הר פוג'י".
עוד דוגמה מצוינת ליצירותיו משנותיו המתקדמות הללו היא סדרת איורי הרוחות המפחידים שלו שכללה הדפסי מפלצות שידועים גם כ"יוקאי" ונלקחו מהפולקלור היפני.
הוא גם היה חדשן לא קטן, מהראשונים להשתמש בכחול הפרוסי (Prussian Blue), צבע כימי שהגיע מאירופה, וממנו נוצר אותו גוון עז שהפך לסמל. בהזדמנות אחרת ביצע הדגמה פומבית בחצר מקדש גוקוקו-ג'י (Gokoku-ji) באדו. הוקוסאי שטח על הרצפה נייר בגודל של כ-180 מטר רבוע, ובאמצעות פחי צבע ומטאטאים כמכחולים צייר פני אדם ענקיים לפני קהל ובנוכחות שוגון.
לאחר מכן לקח מכחול דק וצייר ציפור קטנה בכמה קווים - להמחיש שהוא שולט באותה מידה בקטן כמו בגדול. בהזדמנות אחרת, כשנקרא לצייר בפני השוגון, צייר גלים כחולים על הנייר, טבל תרנגול בצבע אדום ושחרר אותו לרוץ על הנייר, והציג את התוצאה כ"נהר טאמה באביב" (Tama River in Spring).
עד מותו בגיל 90 יצר הוקוסאי שלל עבודות באיכות מדהימה ובכמות לא נתפסת של כ-30 אלף ציורים ואיורים מרהיבים. הוא הכשיר עשרות תלמידים, כולל בתו אואי שהמשיכה את דרכו כציירת.
כשנפתחה יפן למסחר עם המערב באמצע המאה ה-19, החלו יצירותיו לזרום לאירופה. קלוד מונה (Claude Monet) אסף כמעט 250 הדפסים יפניים ותלה רבים מהם בביתו בז'יברני (Giverny).
וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) כתב לאחיו תיאו על ההשפעה העמוקה שהייתה לאמנות היפנית עליו. גם ז'ורז' סרה (Georges Seurat) ספג מהאסתטיקה הזאת. התופעה כולה קיבלה את השם ז'פוניזם (Japonisme) ובהמשך השפיעה גם על אנרי מאטיס.
ואף שבמהלך הקריירה שלו הוא יצר עשרות אלפי הדפסים וציורים שזכו להצלחה ענקית והערצה בכל העולם ולצד כל שמו והצלחתו כאמן מוערך, קצושיקה הוקוסאי מעולם לא יצא את גבולות יפן.
במותו קצושיקה הוקוסאי לא נשכח ונותר אחד מאמני ההדפסים והאמנים הגדולים בכל הזמנים - לא רק ביפן אלא בתולדות האמנות העולמית בכלל. עד היום הוא ממשיך לעורר השראה באמנים רבים ברחבי העולם וכיום מציגים את יצירותיו במוזיאון הוקוסאי שבעיר אובוסה ביפן.
הוא נפטר בגיל 88. לפי האגדה היו מילותיו האחרונות של מי שנחשב מהאמנים המשפיעים ביותר בהיסטוריה: "אילו נתנו לי עוד חמש שנים - הייתי הופך לצייר אמיתי."
הנה סיפורו של הצייר היפני קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/kpHdCHThuzU
אנימציה על כמה מעבודותיו שהוכנה לקראת תערוכה (ללא מילים):
https://youtu.be/q6G7J8UW9kk
הגל הגדול וציורים נוספים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/EvqtgOVjVKo
ציורי" הרוחות" המאוחרים של הוקוסאי:
https://youtu.be/KnnalxXPE-s
ספר האיורים שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/vyawR9mmraI
הרצאת וידאו על קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/I8plOyOaxyo?long=yes
וסרט תיעודי על האמן היפני המפורסם:
https://youtu.be/dFuCs7AgDy4?long=yes
מהי סדרת הדפסי מרילין?
כוכבת הקולנוע המפורסמת מרילין מונרו (Marylin Monroe) העסיקה לא מעט את אמן הפופ ארט אנדי וורהול. במהלך השנים הוא יצר עבודות שונות עם דיוקנה והחליף בהדפסים הללו גוונים וצבעים לפניה. וורהול הפך את פניה לאייקון מוכר בכל העולם והעצים את המיתוס שלה כאישה המפורסמת בתבל.
את ההדפסים המפורסמים שלו בסדרת "מרילין" יצר וורהול ב-1967. כבר ב-1962 הוא עשה עבודות עם פניה, אבל עכשיו הוא השתמש בטכנולוגיה שרכש לשם כך.
ההדפסים עצמם נעשו כמו תמיד מאותו צילום בשחור לבן של השחקנית. הם הוכנו במעבדת ההדפסה שבנה וורהול באותה שנה. כל הדפס נוצר מ-5 לוחות, לוח אחד שהדפיס את הצילום ועוד לוח לכל צבע שהודפס מעליו. הסדרה כללה עבודות שנעשו בצירופי צבעים שונים ומעניינים.
וורהול אמר על החזרות המרובות שיצר לכל צילום ש"ככל שאתה מביט יותר, אתה מרגיש פחות והמשמעות המקורית מתרוקנת ממנו". אולי זה העניין בלהפוך משהו לאייקון.
על אף שקדמו להם לא מעט עבודות שעשה וורהול לדיוקנה של מרילין, גודלם ויופיים של ההדפסים הגדולים הללו הפכו אותם לעבודות המפורסמות ביותר של האמן הזה, המוביל והחשוב כל כך בזרם הפופ-ארט.
בשנת 2022 עתיד להציע בית מכירות פומביות כריסטי'ס את היצירה Shot Sage Blue Marilyn. זהו אחד מהדפסי המשי הראשונים של "מרילין מונרו" של אנדי וורהול, משנת 1964, מחיר הפתיחה שהוצג הוא כ-200 מיליון דולר. אם וכאשר הוא יימכר במחיר זה, ההדפס עתיד להפוך ליצירת האמנות המודרנית, מהמאה ה-20, היקרה ביותר שנמכרה אי פעם במכירה פומבית.
הנה סקירה על הדפסי "מרילין" משנת 1967 ובמיוחד על הדפס 10 שמוצג כאן:
https://youtu.be/mp_yuJENii4
הסבר על "מרילין" בשפת הסימנים:
https://youtu.be/Kn-hCoYj1PQ
סדרת הדיפטיך שיצר וורהול ב-1962 לאחר מותה של מונרו:
https://youtu.be/zkCOEFr2bNs
עבודה קודמת של וורהול בשם "4 מריליניות":
http://youtu.be/WBJtVrdFncM
הדפסה בסגנון וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
והסבר מעמיק על הדיפטיך:
https://youtu.be/bu9Bm8aw_lI?long=yes
למה צייר אנדי וורהול את פחיות המרק הללו?
יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.
היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.
קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.
אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.
בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.
הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:
https://youtu.be/BuLJKZscBJM
על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:
http://youtu.be/CafyWD4pdJo
ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:
https://youtu.be/pQUH-DjPYOc
אבל למה זו אמנות, בעצם?
https://youtu.be/J2CtQD3OLRI
עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:
https://youtu.be/3QENN97orB0
וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:
https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes
מהי אמנות ההדפס?
הדפס (Printmaking) הוא יצירת אמנות שנוצרה בטכניקה של דפוס. שנים רבות טרם להמצאת הצילום היה ההדפס שונה מציור או רישום, בכך שהוא אפשר ליצור יצירת אמנות שניתן לשכפל בעותקים רבים, מבלי שיהיה הבדל כלשהו באיכות האמנותית שלהם. כך ניתן היה להפיץ יצירות אלה במחיר נמוך ביחס ליצירות שנוצרו כעותק יחיד, כמו הציורים והרישומים המוכרים והרגילים.
על אף האפשרות ליצור המוני הדפסים, נהוג ליצור הדפסים במהדורה מוגבלת. כל הדפס מסומן במספר סידורי מתוך מספר העותקים הכולל. כך, מייצג הסימון "30/100", את העותק ה-30 מתוך 100 עותקים שנוצרו בסך הכל. בדרך כלל תופיע על כל אחד מעותקי ההדפס חתימת האמן. החתימה האישית מהווה הוכחה שההדפס הוא מקורי ונוצר על ידי האמן. חתימה כזו תיעדר מהדפסים מקוריים רק במקרה שהם נוצרו לאחר מות האמן.
הדפס אמנותי יכול להיות בצורה של הדפסים בשחור-לבן או הדפסים בצבע. לא פעם יכולים הדפסים אמנותיים לכלול גם צילומים. הטכניקות המסורתיות ליצירת הדפסים התבססו על תחריט וחיתוך עץ, או על הדפס אבן בליתוגרפיה - בעוד שהדפסים מודרניים מתבססים על טכניקות חדשות של הדפס רשת. כיום טכניקות וסוגי התחריטים הם מגוונים מאד וכוללים גם טכניקות קלאסיות וגם מודרניות - מהדפס תחריט, הדפס בלט, תצריב, אקווטינטה, קולוגרף, יציקת נייר ועוד.
הנה עולם ההדפסים:
https://youtu.be/vRSWYefbdSM
כך יוצרים הדפסי צבע, עם תבנית נפרדת לכל צבע:
https://youtu.be/F4ZXuVyHxx4
בשיטת המונוטייפ כל הדפס הוא יחיד במינו - צובעים לוח זכוכית ומצמידים לגיליון שמקבל הטבעה יחודית:
https://youtu.be/C2pJaaR3Km0
אמנית יוצרת הדפס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/a07fmC2ezBU
וליתוגרפיה, שיטה נוספת של הדפס, בה נוצרו הדפסים היסטוריים רבים:
https://youtu.be/cQ12pzAFNmE
מהי יצירת הברילו של אנדי וורהול?
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
מהו חיתוך עץ?
חיתוך עץ (Woodcut), או הדפס עץ, היא טכניקת הדפסה של ציורים הנחרטים אל תוך משטח עץ. בטכניקה זו מסירים בעזרת מפסלת את החלקים שלא יודפסו ומשאירים את הציור בולט. יש גם שיטה אחרת, של כיסוי הציור בחומר מגן ואז שטיפת המשטח בזרם חול. התהליך משאיר את הציור שלם, בעוד שחלק שנשטף בחול "נחתך" פנימה בשחיקה.
לאחר מכן, כשהחריטה מוכנה, מגלגלים מעל הציור גלגלת דיו וכשמניחים נייר על חיתוך העץ ולוחצים עליו, עובר הדיו מהציור אל הנייר ומתקבל עליו הדפס.
ניתן גם ליצור תמונות בצבעים. עושים זאת על ידי צביעה והדפסה כזו, בנפרד לכל צבע.
היסטורית, הדפסי העץ העתיקים ביותר שהתגלו הם מסין של מהמאה ה-8. השתמשו בהם אז ליצירת בדים מעוטרים ורק בהמשך להדפסה על נייר. בתחילת המאה ה-15, עם החשיפה האירופית לסין וליכולותיה, החלו להשתמש בהדפסי עץ גם באירופה. כשנולד הדפוס, באמצע המאה ה-15, החלו להוסיף הדפסי העץ לספרים ועיתונים, כטכניקה משלימה להדפסת הכתב.
זו הייתה תקופת הרנסאנס והאמנים פיתחו את חיתוך העץ לצרכים אמנותיים. השכלולים שהוסיפו בחיתוכי העץ, הפכו את הדפסי העץ לטכניקה אמנותית חשובה. מהוספת גוני שחור-אפור ומרקמים חדשים שהוסיפו אשליה של צבע, צל ותלת-ממד, שיצר בסוף המאה ה-15 הצייר הגרמני אלברכט דירר, דרך אפקטים המדמים תנועה שפיתח הצייר טיציאן. במאה ה-19 נוצרו ביפאן חיתוכי עץ מתקדמים מאד, ועבודות מרשימות הפכו את חיתוכי העץ היפאניים לשם דבר.
כך יוצרים חיתוך עץ:
https://youtu.be/BAaR9UHsUA0
שלבי חיתוך העץ:
https://youtu.be/2UJ7C2cF-PE
ואמן עובד על חיתוך עץ:
https://youtu.be/GfjIyq74TmM
במה התפרסם צייר הכרזות הננסי טולוז לוטרק?
בירת צרפת, פריז של סוף המאה ה-19 הייתה אחת הערים החשובות באמנות העולמית. אחד האמנים המיוחדים והמרתקים בה היה אנרי דה טולוז-לוטרק (Henry De Toulouse-Lautrec), צייר שאינו דומה בדבר לאף אמן אחר בתולדות האמנות.
הוא צייר שעסק בעיקר באמנות שהנציחה את החצר האחורית של חיי הלילה של פריז. לא מעט מציוריו הנציחו נשים לא צנועות במועדונים ובבתי בושת של רובע האמנים של פריז, באזור הסקרה-קר שעל גבעת מונמרטר.
לעיסוק זה הגיע מתוך מראהו הננסי והנלעג, רק 1.50 מטר גובהו, הילוכו המקרטע ואפו העבה. זה לא מראה מצודד מדי, בעיר שמהלכים בה אנשים מהיפים באירופה.
העיוות הגופני שלו הוא לא מקרי. אנרי הצעיר נולד להורים שהיו בני דודים, הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז-לוטרק, שניהם ממשפחת אצילים מהעיר טולוז.
הם נישאו זה לזו כדי לשמור על הכסף והרכוש בתוך המשפחה.
ביג מיסטייק... הוא נולד עם התאחות לא תקינה של עצמותיו וסבל מפריכות בהן. בילדותו אהב לצייר ולרכוב על סוסים. שני שברים ברגליו גרמו לעצירה של התפתחות פלג גופו התחתון, בעוד הפלג העליון ממשיך להתפתח נורמלית ומעוות בכך את גופו.
בגיל 17 ולאחר שנכשל בבחינות הבגרות, אנרי נוטש את לימודיו ועובר לגור בפריז. בתחילה הוא מושפע מציורי הנשים והרקדניות של אדגר דגה שהעריץ, אבל עם הזמן מסתבר לו שמראהו ונכותו לא אפשרו לו ליהנות כראוי מחיי האמנות התוססים של פריז ולהשתלב בקהילת האמנים.
הזמן הוא סוף המאה ה-19, זמן שבו חיי הלילה של פריז עמוסי אפשרויות. אז די מהר מוצא את עצמו אנרי מבלה במקומות זולים, מרבה באלכוהול ומצייר מראות מחיי הלילה המפוקפקים שמסביבו. הוא רוכש לו שם של מי שמתעד את חיי הבוהמה של פריז ומפרסם איורים נהדרים במגזין הומור וסאטירה בשם "לה ריר", בעברית "הצחוק".
גופו אולי פגום, אבל ראשו מכיל מוח מהיר, חד ורגיש להפליא לאמנות. הוא מהציירים המשכילים והחכמים של התקופה, בעל השכלה ממשית של בן אצילים ותבונה של מי שיודע להתבונן ולקלוט, כי הוא עצמו לא ממש לוקח חלק בקלחת החברתית עצמה.
מושפע מהדפסים יפניים שנתלו כאותה תקופה ברחובות פריז והשפיעו מאוד בחוגים האמנותיים של הבירה הצרפתית, לוטרק מתחיל לצייר את הכרזות הפרסומיות שלו, אלה שמזוהות איתו עד היום ונשארו אופנתיות גם היום, בעידן אמנות הפופולרית העכשווית.
אם את ציורי השמן והאקרילי חווים בעיקר בורגנים ואצילים עשירים, הכרזות שלו מביאות את האמנות לרחוב הפריזאי. טולוז-לוטרק נהנה מזה והפריזאים, מסתבר, אוהבים את הפוסטרים שלו, עם סגנון האר-נובו האופנתי שלהם.
זה לא הופך אותו למאושר. מצבו הבריאותי של האמן האומלל, תוצאה של בילויים ליליים לא שמרניים במיוחד, הלך והחמיר. הרי ריבוי של אפשרויות רומנטיות בעיר האורות לא היו לננס עם גוף מעוות, שסבל כבר מאלכוהוליזם ומעגבת, מחלת מין לא פשוטה.
בשלב מסוים הוא אושפז בבית חולים לחולי רוח וסיים את חייו, בן 36 בלבד, באחוזת משפחתו שבדרום צרפת.
כיום אנרי טולוז לוטרק תופס את אחד המקומות המשמעותיים בתנועה האמנותית של שלהי המאה ה-19. הוא נחשב לאחד מחשובי הציירים הפוסט-אימפרסיוניסטים והוא ככל הנראה מאייר האר נובו המפורסם ביותר. אבל הישגו האמיתי הוא בכך שהכרזות שלו עדיין מתנוססות גם בימינו, לא רק במוזיאונים וגלריות, אלא גם בבתי הצעירים, במועדונים, בסלונים ובמרכזי הבילוי של פריז שלו.
הנה סיפור חייו העצוב של אנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/2kb1atN-w5Q
כך נהג לצייר הנרי דה טולוז-לוטרק במועדונים כמו המולין רוז':
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
רבים מציוריו של אנרי דה טולוז לוטרק בפריז:
https://youtu.be/3fO0GL_XhLA
מעבודותיו של אנרי דה טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/OQfJNf5uRFM
תערוכה של ציוריו במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק:
https://youtu.be/7KEtcIWk0OY
סרטון תיעודי על חייו של הנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/cp2kZeX5Sd4?long=yes
ותכנית חינוכית על לוטרק (עברית):
https://youtu.be/_lweGstzgOQ?long=yes
מהו הסיפור של חולצת הטי ואיך הוא הומצאה?
בימינו הפכה חולצת טי (T-shirt), או טי שרט, לסוג של לוח מודעות אישי, מעין בד ציור פתוח להעברת רעיונות חברתיים ומסרים פרסומיים. עד כדי כך הפופולריות של חולצת הטי גדולה, עד שגם מעצבי אופנה עכשוויים לא רואים פחיתות כבוד בעיצוב של חולצות טי ובשילובן במראה האופנתי המעודכן.
תולדות ה-T shirt מתחילים כשחולצת הטי מופצת על ידי הצי האמריקאי בתקופת המלחמה הספרדית, בשנת 1898. זו הפעם הראשונה שפוגשים בה בארצות הברית. עד המאה ה-20 נהגו גברים ללבוש רק חולצות מכופתרות. כמובן שהבעיות החלו כשאבדו להם הכפתורים.
בצבא היה השימוש העיקרי בחולצות הטי, בעלות הצווארון העגול והשוורולים הקצרים, כחולצות שנלבשו מתחת למדים, סוג של לבנים. הן התגלו ככל כך שימושיות עד שבתוך זמן קצר הפכו חולצות ה-T לציוד הכרחי לטירונים המתגייסים לצבא.
ב-1904 כבר פרסמה חברת בגדים תחתונים בשם "The Copper" את החולצה עם הבד הנמתח שאפשר מעתה ללבוש אותה בלי צורך בכפתורים, תוך העברת הראש דרך הצווארון שלה. מודעת הפרסומת שלה התפארה אז בפני הגברים הרווקים, אלה שכל כפתור נופל סיבך אותם בחיפוש אחרי תופרת, "ללא סיכות ביטחון או כפתורים, בלי מחט ובלי חוט!"
זה גם השלב שצורת האות T שלהן מקנה לחולצות החדשות הללו את השם האייקוני חולצות T. על כל פנים, שמען של החולצות הקלילות והלא מחייבות יוצא מגבולות הצבא ובעלי מקצועות כחולי-צווארון מתחילים ללבוש אותן לעבודות.
הבד הקליל והשימושי, במיוחד בימים חמים, כובש את החקלאים, הבנאים, עובדי הכבישים ושאר העובדים בשמש הקופחת ובחללים חמים מאד, כמו כורים, מסיקי אש וכדומה.
משם המשיכה חולצת הטי את מסע הניצחון שלה אל עולם הילדים. החולצה הזולה והקלה לניקוי התאימה מאד לאימהות שלהן ובאופן כללי גם לתקציב המשפחתי.
בשנות ה-20 הפכה המילה T-shirt למילה במילון האמריקאי, אבל החולצה הזו נותרה פשוטה למדי ובצבע אחד. את זה שינתה ב-1938 הפקת הסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמה את הסרט באמצעות ההדפס הראשון על חולצות טי. חלוקת החולצות המודפסות כל כך הצליחה שהן הפכו לערוץ פרסומי חדש ולאמצעי מיתוג מצוין לחברות מסחריות.
בשנת 1942 הופיעה חולצת הטי המודפסת הראשונה על שער של מגזין ה-Life היוקרתי והפופולריות של החולצות הללו הרקיעה שחקים.
גם הופעתו של השחקן האגדי מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה" מ-1951, כשהוא לבוש בחולצת טריקו, תרמה לחלחול שלה לכל שכבות האוכלוסייה והגילאים. לראשונה הייתה חולצה ה"טי", לא להאמין, הבגד הלוהט בחנויות הבגדים.
בסוף העשור של האהבה והמחאה, לקראת סוף שנות ה-60, הטישרט הפכה לאמצעי ביטוי לצעירים ולצעירים ברוחם. רעיונות החופש והביטוי העצמי התמזגו זה בזה והפכו את החולצות הללו לשלטים מהלכים של בעליהן. יצרנים המשיכו לפרסם באמצעותן את הלוגו שלהם ופורטרטים של מהפכנים נאים, דוגמת צ'ה גווארה ופידל קסטרו, הופיעו על החולצות הצבועות בצבע האידיאולוגי הנכון.
בשנות ה-70 החלו גם אמנים לייצר עבודות והדפסים לחולצות טריקו. לוגואים של להקות רוק, כמו הרולינג סטונז ולהקת Yes, הפכו לוהטים על חולצות T. גם אייקונים, דוגמת הסמיילי אט סמל השלון ומשפטים שנונים או משולבים באייקונים, כמו "I love New York" שבו מוחלפת המילה love בציור של לב, המשולב בטקסט עצמו.
כיום, לצד מכנסי הג'ינס ושבירתם של כללי הלבוש הרשמי, מככבות חולצות הטי בעולם החדש, של הלבוש הנונשלנטי והמרושל במכוון. הן סמל של נעורים ואופנה צעירה, מעבירים רעיונות ומעידים על השנינות וגודל הכיס של הלובש, משום שקניית חולצות מעודכנות וחדשניות, עולה לא פעם במחיר גבוה.
הנה סיפורה ההיסטורי של חולצת הטי שרט:
https://youtu.be/NgTiskX8tuQ
חולצת הטריקו היצירתיות שאנשים ממציאים:
https://youtu.be/6-vik1mKqdI
כך הופכים חולצת טריקו לשמלה:
https://youtu.be/n1BIqOhudGg
חולצות הטריקו משקפות את המצב הצרכני העולמי והפגיעה האנושית בסביבה (מתורגם):
https://youtu.be/BiSYoeqb_VY
באווירה הורסת - מה קורה לגבר ישראלי שמנסה לצאת מהטריקו (עברית):
https://youtu.be/5_2Fz8OIP1k
והסיפור המשעשע של הטי שרט:
https://youtu.be/E0tJ2_-6Omg
הגל הגדול בקנגאווה (Great Wave at Kanagawa) הוא הדפס מפורסם שייצר אמן יפאני בשם קָאטסוּשִיקַה הוֹקוּסָאי (Katsushika Hokusai), אי-שם בתחילת המאה ה-19.
את הציור הנודע, ששמו הרשמי "מתחת לגלים מול קנגאווה", הוא צייר בסביבות השנים 1830–1831. זהו הדפס ראשון בסדרה האגדית של "36 מראות של הר פוג'י", שיצר הוקוסאי בין השנים 1826 ל-1833.
בציור רואים גל גדול שהיפאנים מכנים "אוקינאמי", המאיים להטביע את הר פוג'י, שממש נראה כאילו הגל הגדול עומד להטביעו. עוד רואים בציור 3 סירות קטנות ועליהן דמויות זעירות. יש הסבורים בטעות שהדמויות הללו הן תיאורים של רוחות המתים, מה שאינו נכון - אם כי בהתחשב בגודלו של הגל, ייתכן שבהמשך העלילה המתוארת בציור הן היו ודאי הופכות לכאלה.
איך יצר הוקוסאי את ההדפס? - מלבני עץ מגולפים עם צבעים שונים שמרח האמן עליהם, אפשרו לו ליצור את ההדפס ב-7 צבעים, כשאחד מהם הוא הצבע הלבן, צבעו של הנייר. תדפיסי עץ צבעוניים על נייר היו אז נפוצים ביפאן ואפשרו לאמנים להפיץ את יצירותיהם בעותקים רבים.
בצד הציור רשם האמן את שם היצירה במסגרת ולידה חתם את השם שבחר לו באותה תקופה "ליטְסוּ", חלק ממנהגו להחליף עשרות פעמים את שמו לאורך חייו.
משימת בילוש:
==========
צורת הגל וצבעיו מציגים את הר פוג'י בתוכם פעם נוספת. מיצאו איפה הוא מופיע בתמונה.
הנה ציור הגל הגדול של קנגאווה:
https://youtu.be/dbPHPfVw6zQ
הגל הגדול וציורים נוספים שלו קמים לתחייה (ללא מילים):
https://youtu.be/EvqtgOVjVKo
יצירה מוסיקלית בהשראת הגל הגדול:
https://youtu.be/sZMsmv7PrVc
וגם אם המקור נמצא במוזיאון האקון שביפאן, אפשר לצייר אותו על ג'ינס:
https://youtu.be/tdHhdz9Hg5s
העולם הכיר אותו בתור הוקוסאי, אך שמו המלא היה קצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai). הוא נחשב לאחד האמנים המפורסמים והמשפיעים ביותר ביפן, ניהל קריירה שנמשכה 70 שנה והפך לאמן היפני הראשון שזכה להכרה בינלאומית.
הוקוסאי הוא מחלוצי אמנות הדפסי העץ שנקראת ביפן "אוקיו-אה". במהלך הקריירה שלו הוא יצר אלפי הדפסים בשיטה זו, חלקם זכו לתהילה בינלאומית ובמקום של כבוד בתולדות האמנות.
בעולם המערבי הוקוסאי ידוע בעיקר בזכות יצירת המופת שלו "מתחת לגלים מול קנגאווה" (הגל הגדול)" ולקוחה מתוך הסדרה האגדית של "שלושים ושש מראות של הר פוג'י". הציור הזה הוא הכי ידוע שלו, אך הוא יצר עוד כמה מהתמונות המפורסמות ביותר באמנות היפנית.
בין היצירות הידועות הנוספות שלו הציור הצבעוני והמבריק של עוף החול (1835), ציורי פוג'י בעלי הנופים הדרמטיים והטבע העוצמתי מהסדרה שעליה נמנה "הגל הגדול" והפכה אותו לכוכב עולמי, כמו גם "חלומה של אשת הדייג" עם התמנונים, 15 כרכי הסקיצות "הוקוסאי מנגה" וסדרת הדפסי "מאה סיפורי רוחות" שהוקוסאי יצר בזקנתו.
הוקוסאי נודע בלמעלה מ-30 השמות השונים שהיו לו במהלך חייו, מה שככל הנראה היה נוהג נפוץ בקרב אמני התקופה היפניים, אם כי נראה שאיש בקיסרות לא התלהב ממנו כמוהו.
באמצע המאה ה-19 הסעירה האמנות שלו את אירופה ויצרה תופעת הערצה של ממש, שקיבלה את השם "ג'פוניזם".
את מרבית יצירותיו הידועות ביותר יצר קצושיקה הוקוסאי לאחר שעבר את גיל 60. בתקופה זו, שנקראת "תקופת אאיצו" והחלה בשנת 1820, הוא יצר בין השאר את סדרת הציורים הנודעת "36 המראות של הר פוג'י".
עוד דוגמה מצוינת ליצירותיו משנותיו המתקדמות הללו היא סדרת איורי הרוחות המפחידים שלו שכללה הדפסי מפלצות שידועים גם כ"יוקאי" ונלקחו מהפולקלור היפני.
הוא גם היה חדשן לא קטן, מהראשונים להשתמש בכחול הפרוסי (Prussian Blue), צבע כימי שהגיע מאירופה, וממנו נוצר אותו גוון עז שהפך לסמל. בהזדמנות אחרת ביצע הדגמה פומבית בחצר מקדש גוקוקו-ג'י (Gokoku-ji) באדו. הוקוסאי שטח על הרצפה נייר בגודל של כ-180 מטר רבוע, ובאמצעות פחי צבע ומטאטאים כמכחולים צייר פני אדם ענקיים לפני קהל ובנוכחות שוגון.
לאחר מכן לקח מכחול דק וצייר ציפור קטנה בכמה קווים - להמחיש שהוא שולט באותה מידה בקטן כמו בגדול. בהזדמנות אחרת, כשנקרא לצייר בפני השוגון, צייר גלים כחולים על הנייר, טבל תרנגול בצבע אדום ושחרר אותו לרוץ על הנייר, והציג את התוצאה כ"נהר טאמה באביב" (Tama River in Spring).
עד מותו בגיל 90 יצר הוקוסאי שלל עבודות באיכות מדהימה ובכמות לא נתפסת של כ-30 אלף ציורים ואיורים מרהיבים. הוא הכשיר עשרות תלמידים, כולל בתו אואי שהמשיכה את דרכו כציירת.
כשנפתחה יפן למסחר עם המערב באמצע המאה ה-19, החלו יצירותיו לזרום לאירופה. קלוד מונה (Claude Monet) אסף כמעט 250 הדפסים יפניים ותלה רבים מהם בביתו בז'יברני (Giverny).
וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) כתב לאחיו תיאו על ההשפעה העמוקה שהייתה לאמנות היפנית עליו. גם ז'ורז' סרה (Georges Seurat) ספג מהאסתטיקה הזאת. התופעה כולה קיבלה את השם ז'פוניזם (Japonisme) ובהמשך השפיעה גם על אנרי מאטיס.
ואף שבמהלך הקריירה שלו הוא יצר עשרות אלפי הדפסים וציורים שזכו להצלחה ענקית והערצה בכל העולם ולצד כל שמו והצלחתו כאמן מוערך, קצושיקה הוקוסאי מעולם לא יצא את גבולות יפן.
במותו קצושיקה הוקוסאי לא נשכח ונותר אחד מאמני ההדפסים והאמנים הגדולים בכל הזמנים - לא רק ביפן אלא בתולדות האמנות העולמית בכלל. עד היום הוא ממשיך לעורר השראה באמנים רבים ברחבי העולם וכיום מציגים את יצירותיו במוזיאון הוקוסאי שבעיר אובוסה ביפן.
הוא נפטר בגיל 88. לפי האגדה היו מילותיו האחרונות של מי שנחשב מהאמנים המשפיעים ביותר בהיסטוריה: "אילו נתנו לי עוד חמש שנים - הייתי הופך לצייר אמיתי."
הנה סיפורו של הצייר היפני קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/kpHdCHThuzU
אנימציה על כמה מעבודותיו שהוכנה לקראת תערוכה (ללא מילים):
https://youtu.be/q6G7J8UW9kk
הגל הגדול וציורים נוספים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/EvqtgOVjVKo
ציורי" הרוחות" המאוחרים של הוקוסאי:
https://youtu.be/KnnalxXPE-s
ספר האיורים שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/vyawR9mmraI
הרצאת וידאו על קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/I8plOyOaxyo?long=yes
וסרט תיעודי על האמן היפני המפורסם:
https://youtu.be/dFuCs7AgDy4?long=yes
כוכבת הקולנוע המפורסמת מרילין מונרו (Marylin Monroe) העסיקה לא מעט את אמן הפופ ארט אנדי וורהול. במהלך השנים הוא יצר עבודות שונות עם דיוקנה והחליף בהדפסים הללו גוונים וצבעים לפניה. וורהול הפך את פניה לאייקון מוכר בכל העולם והעצים את המיתוס שלה כאישה המפורסמת בתבל.
את ההדפסים המפורסמים שלו בסדרת "מרילין" יצר וורהול ב-1967. כבר ב-1962 הוא עשה עבודות עם פניה, אבל עכשיו הוא השתמש בטכנולוגיה שרכש לשם כך.
ההדפסים עצמם נעשו כמו תמיד מאותו צילום בשחור לבן של השחקנית. הם הוכנו במעבדת ההדפסה שבנה וורהול באותה שנה. כל הדפס נוצר מ-5 לוחות, לוח אחד שהדפיס את הצילום ועוד לוח לכל צבע שהודפס מעליו. הסדרה כללה עבודות שנעשו בצירופי צבעים שונים ומעניינים.
וורהול אמר על החזרות המרובות שיצר לכל צילום ש"ככל שאתה מביט יותר, אתה מרגיש פחות והמשמעות המקורית מתרוקנת ממנו". אולי זה העניין בלהפוך משהו לאייקון.
על אף שקדמו להם לא מעט עבודות שעשה וורהול לדיוקנה של מרילין, גודלם ויופיים של ההדפסים הגדולים הללו הפכו אותם לעבודות המפורסמות ביותר של האמן הזה, המוביל והחשוב כל כך בזרם הפופ-ארט.
בשנת 2022 עתיד להציע בית מכירות פומביות כריסטי'ס את היצירה Shot Sage Blue Marilyn. זהו אחד מהדפסי המשי הראשונים של "מרילין מונרו" של אנדי וורהול, משנת 1964, מחיר הפתיחה שהוצג הוא כ-200 מיליון דולר. אם וכאשר הוא יימכר במחיר זה, ההדפס עתיד להפוך ליצירת האמנות המודרנית, מהמאה ה-20, היקרה ביותר שנמכרה אי פעם במכירה פומבית.
הנה סקירה על הדפסי "מרילין" משנת 1967 ובמיוחד על הדפס 10 שמוצג כאן:
https://youtu.be/mp_yuJENii4
הסבר על "מרילין" בשפת הסימנים:
https://youtu.be/Kn-hCoYj1PQ
סדרת הדיפטיך שיצר וורהול ב-1962 לאחר מותה של מונרו:
https://youtu.be/zkCOEFr2bNs
עבודה קודמת של וורהול בשם "4 מריליניות":
http://youtu.be/WBJtVrdFncM
הדפסה בסגנון וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
והסבר מעמיק על הדיפטיך:
https://youtu.be/bu9Bm8aw_lI?long=yes
יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.
היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.
קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.
אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.
בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.
הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:
https://youtu.be/BuLJKZscBJM
על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:
http://youtu.be/CafyWD4pdJo
ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:
https://youtu.be/pQUH-DjPYOc
אבל למה זו אמנות, בעצם?
https://youtu.be/J2CtQD3OLRI
עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:
https://youtu.be/3QENN97orB0
וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:
https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes
הדפסים
הדפס (Printmaking) הוא יצירת אמנות שנוצרה בטכניקה של דפוס. שנים רבות טרם להמצאת הצילום היה ההדפס שונה מציור או רישום, בכך שהוא אפשר ליצור יצירת אמנות שניתן לשכפל בעותקים רבים, מבלי שיהיה הבדל כלשהו באיכות האמנותית שלהם. כך ניתן היה להפיץ יצירות אלה במחיר נמוך ביחס ליצירות שנוצרו כעותק יחיד, כמו הציורים והרישומים המוכרים והרגילים.
על אף האפשרות ליצור המוני הדפסים, נהוג ליצור הדפסים במהדורה מוגבלת. כל הדפס מסומן במספר סידורי מתוך מספר העותקים הכולל. כך, מייצג הסימון "30/100", את העותק ה-30 מתוך 100 עותקים שנוצרו בסך הכל. בדרך כלל תופיע על כל אחד מעותקי ההדפס חתימת האמן. החתימה האישית מהווה הוכחה שההדפס הוא מקורי ונוצר על ידי האמן. חתימה כזו תיעדר מהדפסים מקוריים רק במקרה שהם נוצרו לאחר מות האמן.
הדפס אמנותי יכול להיות בצורה של הדפסים בשחור-לבן או הדפסים בצבע. לא פעם יכולים הדפסים אמנותיים לכלול גם צילומים. הטכניקות המסורתיות ליצירת הדפסים התבססו על תחריט וחיתוך עץ, או על הדפס אבן בליתוגרפיה - בעוד שהדפסים מודרניים מתבססים על טכניקות חדשות של הדפס רשת. כיום טכניקות וסוגי התחריטים הם מגוונים מאד וכוללים גם טכניקות קלאסיות וגם מודרניות - מהדפס תחריט, הדפס בלט, תצריב, אקווטינטה, קולוגרף, יציקת נייר ועוד.
הנה עולם ההדפסים:
https://youtu.be/vRSWYefbdSM
כך יוצרים הדפסי צבע, עם תבנית נפרדת לכל צבע:
https://youtu.be/F4ZXuVyHxx4
בשיטת המונוטייפ כל הדפס הוא יחיד במינו - צובעים לוח זכוכית ומצמידים לגיליון שמקבל הטבעה יחודית:
https://youtu.be/C2pJaaR3Km0
אמנית יוצרת הדפס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/a07fmC2ezBU
וליתוגרפיה, שיטה נוספת של הדפס, בה נוצרו הדפסים היסטוריים רבים:
https://youtu.be/cQ12pzAFNmE
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
חיתוך עץ (Woodcut), או הדפס עץ, היא טכניקת הדפסה של ציורים הנחרטים אל תוך משטח עץ. בטכניקה זו מסירים בעזרת מפסלת את החלקים שלא יודפסו ומשאירים את הציור בולט. יש גם שיטה אחרת, של כיסוי הציור בחומר מגן ואז שטיפת המשטח בזרם חול. התהליך משאיר את הציור שלם, בעוד שחלק שנשטף בחול "נחתך" פנימה בשחיקה.
לאחר מכן, כשהחריטה מוכנה, מגלגלים מעל הציור גלגלת דיו וכשמניחים נייר על חיתוך העץ ולוחצים עליו, עובר הדיו מהציור אל הנייר ומתקבל עליו הדפס.
ניתן גם ליצור תמונות בצבעים. עושים זאת על ידי צביעה והדפסה כזו, בנפרד לכל צבע.
היסטורית, הדפסי העץ העתיקים ביותר שהתגלו הם מסין של מהמאה ה-8. השתמשו בהם אז ליצירת בדים מעוטרים ורק בהמשך להדפסה על נייר. בתחילת המאה ה-15, עם החשיפה האירופית לסין וליכולותיה, החלו להשתמש בהדפסי עץ גם באירופה. כשנולד הדפוס, באמצע המאה ה-15, החלו להוסיף הדפסי העץ לספרים ועיתונים, כטכניקה משלימה להדפסת הכתב.
זו הייתה תקופת הרנסאנס והאמנים פיתחו את חיתוך העץ לצרכים אמנותיים. השכלולים שהוסיפו בחיתוכי העץ, הפכו את הדפסי העץ לטכניקה אמנותית חשובה. מהוספת גוני שחור-אפור ומרקמים חדשים שהוסיפו אשליה של צבע, צל ותלת-ממד, שיצר בסוף המאה ה-15 הצייר הגרמני אלברכט דירר, דרך אפקטים המדמים תנועה שפיתח הצייר טיציאן. במאה ה-19 נוצרו ביפאן חיתוכי עץ מתקדמים מאד, ועבודות מרשימות הפכו את חיתוכי העץ היפאניים לשם דבר.
כך יוצרים חיתוך עץ:
https://youtu.be/BAaR9UHsUA0
שלבי חיתוך העץ:
https://youtu.be/2UJ7C2cF-PE
ואמן עובד על חיתוך עץ:
https://youtu.be/GfjIyq74TmM
בירת צרפת, פריז של סוף המאה ה-19 הייתה אחת הערים החשובות באמנות העולמית. אחד האמנים המיוחדים והמרתקים בה היה אנרי דה טולוז-לוטרק (Henry De Toulouse-Lautrec), צייר שאינו דומה בדבר לאף אמן אחר בתולדות האמנות.
הוא צייר שעסק בעיקר באמנות שהנציחה את החצר האחורית של חיי הלילה של פריז. לא מעט מציוריו הנציחו נשים לא צנועות במועדונים ובבתי בושת של רובע האמנים של פריז, באזור הסקרה-קר שעל גבעת מונמרטר.
לעיסוק זה הגיע מתוך מראהו הננסי והנלעג, רק 1.50 מטר גובהו, הילוכו המקרטע ואפו העבה. זה לא מראה מצודד מדי, בעיר שמהלכים בה אנשים מהיפים באירופה.
העיוות הגופני שלו הוא לא מקרי. אנרי הצעיר נולד להורים שהיו בני דודים, הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז-לוטרק, שניהם ממשפחת אצילים מהעיר טולוז.
הם נישאו זה לזו כדי לשמור על הכסף והרכוש בתוך המשפחה.
ביג מיסטייק... הוא נולד עם התאחות לא תקינה של עצמותיו וסבל מפריכות בהן. בילדותו אהב לצייר ולרכוב על סוסים. שני שברים ברגליו גרמו לעצירה של התפתחות פלג גופו התחתון, בעוד הפלג העליון ממשיך להתפתח נורמלית ומעוות בכך את גופו.
בגיל 17 ולאחר שנכשל בבחינות הבגרות, אנרי נוטש את לימודיו ועובר לגור בפריז. בתחילה הוא מושפע מציורי הנשים והרקדניות של אדגר דגה שהעריץ, אבל עם הזמן מסתבר לו שמראהו ונכותו לא אפשרו לו ליהנות כראוי מחיי האמנות התוססים של פריז ולהשתלב בקהילת האמנים.
הזמן הוא סוף המאה ה-19, זמן שבו חיי הלילה של פריז עמוסי אפשרויות. אז די מהר מוצא את עצמו אנרי מבלה במקומות זולים, מרבה באלכוהול ומצייר מראות מחיי הלילה המפוקפקים שמסביבו. הוא רוכש לו שם של מי שמתעד את חיי הבוהמה של פריז ומפרסם איורים נהדרים במגזין הומור וסאטירה בשם "לה ריר", בעברית "הצחוק".
גופו אולי פגום, אבל ראשו מכיל מוח מהיר, חד ורגיש להפליא לאמנות. הוא מהציירים המשכילים והחכמים של התקופה, בעל השכלה ממשית של בן אצילים ותבונה של מי שיודע להתבונן ולקלוט, כי הוא עצמו לא ממש לוקח חלק בקלחת החברתית עצמה.
מושפע מהדפסים יפניים שנתלו כאותה תקופה ברחובות פריז והשפיעו מאוד בחוגים האמנותיים של הבירה הצרפתית, לוטרק מתחיל לצייר את הכרזות הפרסומיות שלו, אלה שמזוהות איתו עד היום ונשארו אופנתיות גם היום, בעידן אמנות הפופולרית העכשווית.
אם את ציורי השמן והאקרילי חווים בעיקר בורגנים ואצילים עשירים, הכרזות שלו מביאות את האמנות לרחוב הפריזאי. טולוז-לוטרק נהנה מזה והפריזאים, מסתבר, אוהבים את הפוסטרים שלו, עם סגנון האר-נובו האופנתי שלהם.
זה לא הופך אותו למאושר. מצבו הבריאותי של האמן האומלל, תוצאה של בילויים ליליים לא שמרניים במיוחד, הלך והחמיר. הרי ריבוי של אפשרויות רומנטיות בעיר האורות לא היו לננס עם גוף מעוות, שסבל כבר מאלכוהוליזם ומעגבת, מחלת מין לא פשוטה.
בשלב מסוים הוא אושפז בבית חולים לחולי רוח וסיים את חייו, בן 36 בלבד, באחוזת משפחתו שבדרום צרפת.
כיום אנרי טולוז לוטרק תופס את אחד המקומות המשמעותיים בתנועה האמנותית של שלהי המאה ה-19. הוא נחשב לאחד מחשובי הציירים הפוסט-אימפרסיוניסטים והוא ככל הנראה מאייר האר נובו המפורסם ביותר. אבל הישגו האמיתי הוא בכך שהכרזות שלו עדיין מתנוססות גם בימינו, לא רק במוזיאונים וגלריות, אלא גם בבתי הצעירים, במועדונים, בסלונים ובמרכזי הבילוי של פריז שלו.
הנה סיפור חייו העצוב של אנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/2kb1atN-w5Q
כך נהג לצייר הנרי דה טולוז-לוטרק במועדונים כמו המולין רוז':
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
רבים מציוריו של אנרי דה טולוז לוטרק בפריז:
https://youtu.be/3fO0GL_XhLA
מעבודותיו של אנרי דה טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/OQfJNf5uRFM
תערוכה של ציוריו במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק:
https://youtu.be/7KEtcIWk0OY
סרטון תיעודי על חייו של הנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/cp2kZeX5Sd4?long=yes
ותכנית חינוכית על לוטרק (עברית):
https://youtu.be/_lweGstzgOQ?long=yes
בימינו הפכה חולצת טי (T-shirt), או טי שרט, לסוג של לוח מודעות אישי, מעין בד ציור פתוח להעברת רעיונות חברתיים ומסרים פרסומיים. עד כדי כך הפופולריות של חולצת הטי גדולה, עד שגם מעצבי אופנה עכשוויים לא רואים פחיתות כבוד בעיצוב של חולצות טי ובשילובן במראה האופנתי המעודכן.
תולדות ה-T shirt מתחילים כשחולצת הטי מופצת על ידי הצי האמריקאי בתקופת המלחמה הספרדית, בשנת 1898. זו הפעם הראשונה שפוגשים בה בארצות הברית. עד המאה ה-20 נהגו גברים ללבוש רק חולצות מכופתרות. כמובן שהבעיות החלו כשאבדו להם הכפתורים.
בצבא היה השימוש העיקרי בחולצות הטי, בעלות הצווארון העגול והשוורולים הקצרים, כחולצות שנלבשו מתחת למדים, סוג של לבנים. הן התגלו ככל כך שימושיות עד שבתוך זמן קצר הפכו חולצות ה-T לציוד הכרחי לטירונים המתגייסים לצבא.
ב-1904 כבר פרסמה חברת בגדים תחתונים בשם "The Copper" את החולצה עם הבד הנמתח שאפשר מעתה ללבוש אותה בלי צורך בכפתורים, תוך העברת הראש דרך הצווארון שלה. מודעת הפרסומת שלה התפארה אז בפני הגברים הרווקים, אלה שכל כפתור נופל סיבך אותם בחיפוש אחרי תופרת, "ללא סיכות ביטחון או כפתורים, בלי מחט ובלי חוט!"
זה גם השלב שצורת האות T שלהן מקנה לחולצות החדשות הללו את השם האייקוני חולצות T. על כל פנים, שמען של החולצות הקלילות והלא מחייבות יוצא מגבולות הצבא ובעלי מקצועות כחולי-צווארון מתחילים ללבוש אותן לעבודות.
הבד הקליל והשימושי, במיוחד בימים חמים, כובש את החקלאים, הבנאים, עובדי הכבישים ושאר העובדים בשמש הקופחת ובחללים חמים מאד, כמו כורים, מסיקי אש וכדומה.
משם המשיכה חולצת הטי את מסע הניצחון שלה אל עולם הילדים. החולצה הזולה והקלה לניקוי התאימה מאד לאימהות שלהן ובאופן כללי גם לתקציב המשפחתי.
בשנות ה-20 הפכה המילה T-shirt למילה במילון האמריקאי, אבל החולצה הזו נותרה פשוטה למדי ובצבע אחד. את זה שינתה ב-1938 הפקת הסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמה את הסרט באמצעות ההדפס הראשון על חולצות טי. חלוקת החולצות המודפסות כל כך הצליחה שהן הפכו לערוץ פרסומי חדש ולאמצעי מיתוג מצוין לחברות מסחריות.
בשנת 1942 הופיעה חולצת הטי המודפסת הראשונה על שער של מגזין ה-Life היוקרתי והפופולריות של החולצות הללו הרקיעה שחקים.
גם הופעתו של השחקן האגדי מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה" מ-1951, כשהוא לבוש בחולצת טריקו, תרמה לחלחול שלה לכל שכבות האוכלוסייה והגילאים. לראשונה הייתה חולצה ה"טי", לא להאמין, הבגד הלוהט בחנויות הבגדים.
בסוף העשור של האהבה והמחאה, לקראת סוף שנות ה-60, הטישרט הפכה לאמצעי ביטוי לצעירים ולצעירים ברוחם. רעיונות החופש והביטוי העצמי התמזגו זה בזה והפכו את החולצות הללו לשלטים מהלכים של בעליהן. יצרנים המשיכו לפרסם באמצעותן את הלוגו שלהם ופורטרטים של מהפכנים נאים, דוגמת צ'ה גווארה ופידל קסטרו, הופיעו על החולצות הצבועות בצבע האידיאולוגי הנכון.
בשנות ה-70 החלו גם אמנים לייצר עבודות והדפסים לחולצות טריקו. לוגואים של להקות רוק, כמו הרולינג סטונז ולהקת Yes, הפכו לוהטים על חולצות T. גם אייקונים, דוגמת הסמיילי אט סמל השלון ומשפטים שנונים או משולבים באייקונים, כמו "I love New York" שבו מוחלפת המילה love בציור של לב, המשולב בטקסט עצמו.
כיום, לצד מכנסי הג'ינס ושבירתם של כללי הלבוש הרשמי, מככבות חולצות הטי בעולם החדש, של הלבוש הנונשלנטי והמרושל במכוון. הן סמל של נעורים ואופנה צעירה, מעבירים רעיונות ומעידים על השנינות וגודל הכיס של הלובש, משום שקניית חולצות מעודכנות וחדשניות, עולה לא פעם במחיר גבוה.
הנה סיפורה ההיסטורי של חולצת הטי שרט:
https://youtu.be/NgTiskX8tuQ
חולצת הטריקו היצירתיות שאנשים ממציאים:
https://youtu.be/6-vik1mKqdI
כך הופכים חולצת טריקו לשמלה:
https://youtu.be/n1BIqOhudGg
חולצות הטריקו משקפות את המצב הצרכני העולמי והפגיעה האנושית בסביבה (מתורגם):
https://youtu.be/BiSYoeqb_VY
באווירה הורסת - מה קורה לגבר ישראלי שמנסה לצאת מהטריקו (עברית):
https://youtu.be/5_2Fz8OIP1k
והסיפור המשעשע של הטי שרט:
https://youtu.be/E0tJ2_-6Omg
למה צייר אֶשֶר דברים בלתי אפשריים?
הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.
על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.
וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.
הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):
https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc
סרטון שמציג את הגאונות של אשר:
http://youtu.be/Kcc56fRtrKU
גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:
http://youtu.be/RO1kBTCSIqo
אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:
http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q
שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:
http://youtu.be/Z6OeQtnultc
הסבר על ציוריו המתמטיים:
http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w
סרט ארוך על אשר ויצירתו:
http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes
על חייו והקריירה של אשר:
http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes
ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...
https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes
הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.
על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.
וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.
הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):
https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc
סרטון שמציג את הגאונות של אשר:
http://youtu.be/Kcc56fRtrKU
גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:
http://youtu.be/RO1kBTCSIqo
אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:
http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q
שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:
http://youtu.be/Z6OeQtnultc
הסבר על ציוריו המתמטיים:
http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w
סרט ארוך על אשר ויצירתו:
http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes
על חייו והקריירה של אשר:
http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes
ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...
https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes
כיצד הפך אנדי וורהול לאמן הפופ ארט המוביל?
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ששימשו ליצירתו של וורהול. באמצעות עבודות אמנות פופ ארט שהופצו כהדפסים בעותקים רבים וחתומים הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות פופ-ארט, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן המקורית - בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ששימשו ליצירתו של וורהול. באמצעות עבודות אמנות פופ ארט שהופצו כהדפסים בעותקים רבים וחתומים הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות פופ-ארט, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן המקורית - בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
