זו כנראה ההפיכה הצבאית המדהימה בהיסטוריה המודרנית. כוח המונה 12 איש מצליח לשרוד קרב בו צבא מחסל את כל האחרים שהיו עימו ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה הוא מצליח להשתלט על מדינה שלמה בראשות הדיקטטור הקובני פולחנסיו בטיסטה (Fulgencio Batista).

הכל מתחיל 3 שנים לפני הקרב ההוא, כשהנהיג פידל קסטרו (Fidel Castro) התקפה שנכשלה על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה. הוא ואחיו ראול (Raúl) נתפסו והועמדו לדין. בית המשפט גזר על השניים 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים הם קיבלו חנינה ועברו למקסיקו. שם יפגוש קסטרו את המהפכן הארגניטנאי הדוקטור ארנסטו צ'ה גווארה והשניים, ביחד עם ראול, יקימו את "קבוצת ה-26 ביולי".

המהפכה הקובנית (Cuban Revolution) מתחילה ב-2 בדצמבר 1956 כשנחתו 82 מורדים מ"קבוצת ה-26 ביולי" מאוניית היכטה גראנמה (Granma) על חופי קובה.

אך מישהו הלשין והצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על הפעולה ותוך ימים ספורים חיסל את רובם המוחלט.

רק קומץ ניצולים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה (Sierra Maestra), ביניהם קסטרו, אחיו ראול וארנסטו צ'ה גווארה (Ernesto Che Guevara) ובסך הכל 12 לוחמים. הקבוצה מסתתרת בהרים ומנהלת משם מלחמת גרילה נגד בטיסטה.

המסע התחיל בכישלון מוחלט. היאכטה דלפה מים, מרבית הנשק נרטב או נפל לים, וחיילים מותשים נחתו בביצת מנגרובים במקום בחוף המתוכנן. צ'ה גווארה איבד את משקפיו בנחיתה והיה כמעט עיוור בלעדיהם, ובנוסף סבל מהתקף אסטמה חמור תוך כדי הבריחה.

פידל התחבא בשדה קני סוכר ושמע את יריות ההוצאה להורג של חבריו. כשהצליח להתאחד עם הניצולים, הוא הכריז, "ניצחנו את המלחמה". חלקם חשבו שהוא איבד את שפיותו.

האסטרטגיה שלהם הייתה לוחמת גרילה קלאסית. המורדים פשטו במהירות, תקפו מארבים ונעלמו בהרים. הם לא גנבו מאיכרים אלא להיפך. הם טיפלו בחולים וחילקו אדמות.

גווארה, רופא בהכשרתו, הקים מרפאות שדה ולימד איכרים לקרוא. הם הקימו את תחנת הרדיו "רדיו רבלדה" (Radio Rebelde) ששידרה תעמולה ומוסיקה מהפכנית מההרים.

ב-1957 הגיע לראיין את קסטרו עיתונאי אמריקאי, הרברט מת'יוז (Herbert Matthews) מהניו יורק טיימס (New York Times). קסטרו ביים לו הצגה גאונית במסגרתה התחזו אותם לוחמים מעטים ליחידות שונות ועברו שוב ושוב ביער.

הם אפילו שלחו שליח מזויף עם מסר דחוף ממפקד העמדה השנייה הדמיונית. מתיוס תיאר את קסטרו כרובין הוד קאריבי והפך אותו לסמל בינלאומי.

הצבא של בטיסטה סבל ממורל נמוך ומשחיתות. כל טבח של כפריים חיזק את המורדים ועוד ועוד הצטרפו אל המורדים בבטיסטה.

עד 1958 היו למורדים מאות לוחמים. ב-31 בדצמבר 1958 נמלט השליט בטיסטה עם מזוודות מלאות כסף. ב-8 בינואר 1959 נכנסו פידל קסטרו ואנשיו להוואנה (Havana) כמנצחים, אחרי שהתמידו לצבור תמיכה עממית בדרך והשתלטו על קובה כולה.

כך הצליחה המהפכה הקובנית לשרוד קרב בו שרדו רק 12 לוחמים ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה נועזת השתלטה על מדינה שלמה.

את קסטרו, אגב, ראו הקובנים בהתחלה כמשחרר. הבטחותיו בזמן המרד להחזיר חוקה דמוקרטית ולהנהיג דמוקרטיה ליברלית הקנו לו את תמיכת הציבור העירוני. אך מהר מאוד התגלה הצד הקיצוני שלו כשליט. הרפורמה האגררית שהוא הנהיג יצרה חלוקה מחדש של אדמות שהיו עד אז בבעלות כמה משפחות עשירות.

קסטרו גם הלאים את המסחר והתעשייה, תוך הכנסת שינויים קיצוניים בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך של קובה. ממשלתו הוציאה להורג רבים מהמתנגדים ודיכאה את תושבי האי, כשאלפים רבים של קובנים בורחים לארצות הברית וחיים בה בגלות אינסופית.


הנה סיפור המהפכה הקובנית:

https://youtu.be/duk_paBBTwE


תולדות קובה - מהמהפכה ועד לשיפור היחסים עם אמריקה:

https://youtu.be/chYBlArm9Ao


היחסים בין ארה"ב לקובה חודשו רק בשנים האחרונות על ידי הנשיא אובמה:

https://youtu.be/5Ll5JltGXoY


וסרט תיעודי על תולדות המהפכה של קובה:

https://youtu.be/nnfGwzZhesQ?long=yes

פידל קסטרו (Fidel Castro), שמת השבוע בגיל 90, היה מהפכן שפיקד על המהפכה הקובנית והנהיג את קובה מאז 1959 ועד לשנת 2006, בה פרש והשאיר את ההנהגה לאחיו ראול.

הוא נולד ב-1926 למשפחת איכרים ספרדיים שהיגרו לקובה. קסטרו עבד בילדותו במטעי קנה הסוכר של משפחתו. בגיל תיכון הוא עבר להוואנה, בירת קובה, זכה להשכלה תיכונית, וכשבגר הוא למד משפטים וכעורך דין צעיר וסוציאליסט הוא החל להגן על חסרי אמצעים בבתי המשפט של קובה.

כבר כסטודנט צעיר הוא היה מלא להט בהתנגדות לתפיסת השלטון בקובה ארצו על ידי פולחנסיו בטיסטה, שהדיח את הממשלה הנבחרת והפך לשליט המושחת של האי.

כעורך דין צעיר הגיש קסטרו תביעה משפטית נגד בטיסטה על התפיסה הבלתי-חוקית של השלטון אך נכשל בה. משמיצה את האפשרויות החוקיות פנה קסטרו לדרך המהפכה ולאחר נסיון כושל להתקיף בסיס צבאי של הצבא הוא ואחיו ראול נכלאו. לאחר שזכו לחנינה כעבור שנתיים הם עקרו למקסיקו. שם צרפו קסטרו ואחיו את ארנסטו צ'ה גווארה לקבוצה שתצליח לאחר מהפכים שונים להשתלט על קובה, "קבוצת ה-26 ביולי".

קסטרו יהפוך למנהיג קובה וממי שנתפס כמשחרר קובה מהשלטון המושחת שלה וכמי שהנהיג שלטון דמוקרטי באי, הוא התגלה תוך זמן מה כשליט קומוניסטי נוקשה, שדיכא את מתנגדיו והוציא רבים מהם להורג, הלאים את אדמות העשירים והפך את קובה לארץ עניה ומבודדת, מדינה שהפכה לאויבת המרה של ארצות הברית ושילמה על כך מחיר כלכלי כבד.

ארה"ב גם ניסתה להנהיג הפיכת נגד על ידי גולים קובניים ששלחה ל"מפרץ החזירים" בקובה. חיילי קסטרו הביסו אותם בקלות ומנהיג קובה השפיל את אמריקה.

קסטרו גם לא נשאר חייב וניסה לייצא את המהפכה לארצות אחרות באמריקה הלטינית, נסיונות שנכשלו, במיוחד לאחר מותו של צ'ה גווארה ב-1967, בעת שניסה להוביל את המחתרת למהפכה בוליביה.

ב"משבר הטילים" קובה כמעט והביא העימות בין קובה לארצות הברית את המעצמות למלחמה גרעינית. הוא נוצר כשהנשיא האמריקאי קנדי גילה מנהיגות ועשה סגר על האי שבו הוצבו טילים גרעיניים של ברית המועצות, שכוונו אל אמריקה. ברגע האחרון, לאחר שהבין שקנדי נחוש, פינה מנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב את הטילים מקובה, כשארה"ב, מצידה, התחייבה שלא לפעול יותר להפלת משטרו של קסטרו.

עם השנים נחלה כלכלת קובה כשלונות קשים. לשפל חסר תקדים היא הגיעה לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקותה של הפטרונית העיקרית שלה, ברית המועצות. בשנת 2008 העביר פידל קסטרו את הנהגת קובה לאחיו ושותפו למהפכה הקובנית, ראול קסטרו, שהיה לנשיא ובהדרגה החל לשפר את היחסים עם ארה"ב ונשיאה ברק אובמה.


הנה סיפורו של פידל קסטרו:

https://youtu.be/qQ24jmIHIUk


קסטרו מדבר על המהפכה שהנהיג להחלפת השלטון בקובה:

https://youtu.be/67ZWBl-66H8


סרטון שפרסם ה-BBC הבריטי לאחר מותו:

https://youtu.be/xYF2_aeTI10


תכנית חינוכית על קובה והמהפכה שהנהיג המהפכן קסטרו (עברית):

https://youtu.be/UpNoaKOTRko?long=yes


והתנאים בקובה שבה הוא שלט והפך אותה לקומוניסטית:

https://youtu.be/OH6z1uycUQs?long=yes

אם החיילים הבוליביאנים היו יודעים איזו אגדה הם הורגים באותו בוקר שבו תפסו את המהפכן צ'ה גווארה, יתכן שהיו מהססים ואף מוותרים על הרעיון.

ד"ר ארנסטו גווארה היה רופא צעיר ממשפחה עשירה בארגנטינה. לאחר שערך מסע במדינות דרום אמריקה וראה את העוני והניצול, הוא הפך לסוציאליסט המאמין בשוויון.

כשהכיר את פידל קסטרו מקובה, שתכנן למרוד בשלטון המושחת של קובה, הצטרף אליו גווארה בתור רופא ללוחמים, אך אחרי שמרבית חבריהם נהרגו הוא הפך ללוחם אמיץ, ליד ימינו של קסטרו ולמהפכן מתוחכם.

את הכינוי "צ'ה" (חבר) הוא קיבל מחבריו והוא הפך לסימן ההיכר שלו. בתוך זמן קצר הוא היה לגיבור נערץ ואהוב על המורדים ומוחו המבריק הביא להצלחות רבות בשדה הקרב.

במהפכה כמעט חסרת-סיכוי שהסתיימה בנצחון של מעטים על רבים, הצליחו המהפכנים להשתלט על קובה והחילו בה שלטון "למען העם".

בתור מנהיג קובני וגיבור המהפכה היה לצ'ה גווארה הכל בקובה. הוא הפך לשר ולאחד האנשים החזקים במדינה הסוציאליסטית, הלאים את הרכוש של עשירי ומושחתים קובה וחילק אותו לאיכרים ולעובדים. הוא הבטיח השכלה לכל הקובנים.

אבל שלטון קאסטרו היה שלטון רודני ונוקשה. מעמדו היה מובטח כשר התעשייה, אך צ'ה שאף להמשיך את המהפכה ועודד את ברית המועצות לתקוף את אמריקה מהאי קובה, מהלך שנכשל ויצר מתח.

כך יצא שלאחר שנים ספורות בתור שר ופוליטיקאי בקובה הוא עזב את קובה והצטרף לכוחות המורדים במדינות נוספות. בתחילה הנהיג מרד בקונגו ואז יצא לבוליביה, שם לימד את המורדים בשלטון המושחת ומשרת הקפיטליזם להילחם.

במהלך הנסיונות לארגן את ההפיכה בבוליביה, הוא נלחם בראש כוחות המורדים בצבא המקומי, אך נשבה על ידי הצבא והוצא להורג.

בהמשך שנות ה-60 הפך ארנסטו לגיבורם של שוחרי החופש והשלום בארצות הברית ואירופה. על אף שהוא עצמו היה איש מלחמה ומהפכן נוקשה, ראו בו רבים לוחם חירות וגיבור עממי.

באופן מוזר הוא הפך לגיבורם של צעירים רבים שגדלו באותם בתים עשירים ומפונקים שמהם ברח הוא עצמו ושבהם ראה את הקפיטליזם שכה תיעב.

לאחר מותו הפכו שמו ודמותו של צ'ה גווארה לאגדה בכל העולם ולסמל של אומץ, צדק ומהפכה. גם יופיו וחוכמתו תרמו להערצה העצומה שרוחשים לו צעירים בכל העולם, עד היום. דמותו הפכה לאייקון שמסמל בעיני רבים שינוי ואנטי ממסד. פניו שמופיעים על חולצות טריקו בכל העולם מסמלים בעיני רבים את דמות המורד הצעיר והנחוש בממסד.

ועדיין, דמותו נשארה שנויה במחלוקת. רבים רואים בו סמל לאדם שהאמין בשוויון והיה מוכן להילחם בעבורו עד מוות. מנגד, רבים אחרים רואים בו לוחם אכזרי ואימתני שלא היו רוצים לעמוד מולו בשדה הקרב או להיות נתונים לחסדיו אחרי התבוסה.


הנה ההיסטוריה המורכבת של מעשיו של ארנסטו גווארה (מתורגם):

https://youtu.be/tjrvKA4w9-Y


ארנסטו גווארה נואם באו"ם:

https://youtu.be/bufHojkoGtw


על משמעותו ההיסטורית:

https://youtu.be/Q7_kHRytn3k


ראיון שנערך באירלנד ב-1964 עם צ'ה גווארה:

http://youtu.be/vBYUOOEHbJw


תמונות של צ'ה גווארה וברקע שיר שהוקדש לו:

http://youtu.be/dPmb1U07kIc


דיוקנו העשוי פקקים בהפגנות המחאה החברתית בשנת 2011:

http://youtu.be/PcnLvTAMBHU


שיר על הקומנדנטה צ'ה גווארה:

https://youtu.be/-agiAnRYrrU


ותכנית עליו בחינוכית (עברית):

https://youtu.be/q7xGlWu8C9M?long=yes

צילום של דיוקנו של המהפכן המרקסיסטי והמורד הקובני ממוצא ארגנטיני ארנסטו גווארה, המכונה "צ'ה", הפך לאחד האייקונים המוכרים בעולם. הצילום הוא כנראה אחד מהמועתקים ביותר בתולדות הצילום, אם לא התמונה הנפוצה ביותר בעולם. יש לו סיפור מעניין...

אז מהו סיפור הצילום של צ'ה גווארה? - הצילום, ששמו המקורי הוא "לוחם הגרילה ההירואי", הוא של צלם בשם אלברטו קורדה. הצילום המפורסם מושתת על תמונה ספונטנית, שצולמה כמעט במקרה, במהלך עצרת זיכרון שערך פידל קסטרו לאחר התפוצצות של אוניית מטען בנמל הוואנה, שהביאה למותם של עשרות בני אדם.

קורדה, הצלם הרשמי של קסטרו, צילם את גווארה בעת שהאזין לנאום של קסטרו בפני אלפי הצועדים. הבעת פניו של הלוחם המפורסם תפסה את הצלם והוא צילם את התמונה בחטף, כשברקע היה במקור עץ דקל ועוד משתתף בעצרת, לצדו של גווארה.

העורך של העיתון "הרבולוסיון", שעבורו צילם קורדה, לא השתמש בתמונה לצורך הכתבה שפורסמה על העצרת. אבל הצלם אהב את התמונה וניקה את התמונה מהעץ ומהדמות הנוספת שברקע. לאחר שיצר ממנה את הגרסה הנקייה, האייקונית, הוא תלה אותה בביתו והעניק עותקים ממנה לידידים ובני משפחה.

ב-1967 קיבל פעיל שמאל איטלקי את הזכויות לפרסום יומן השבי של גווארה וחיפש תמונה. הוא הופנה לקורדה, אהב את התמונה וכ"ידיד המהפכה", הוא קיבל אותה ללא תשלום. בעניין שנוצר לאחר שצ'ה הוצא להורג הפכו הספר עם התמונה שעל הכריכה שלו, לפרסום רב באיטליה ובעולם כולו.

התמונה לכדה את עינו של אמן מאירלנד בשם ג'ים פיצפטריק והוא יצר ממנה כרזה, בעלת רקע אדום כשהכוכב שעל כובע שלו צהוב. פיצפטריק הגביה מעט את עיניו של גווארה וכדי לסמן את שמו, הוא הוסיף F הפוכה על הכתף של הדמות. הכרזות הופצו בקרב ארגוני שמאל ברחבי אירופה וזכו לפרסום רב במהומות הסטודנטים בצרפת ב-1968.

די מהר קיבלו הכרזות מעמד בעולם האמנות כשאנדי וורהול הפיץ יצירה שהתבססה על הכרזות הללו. גם בקובה זכתה התמונה למעמד אייקוני, כשבחזית בניין משרד הפנים הוצב דיוקן פלדה שהתבסס עליה, ותחתיו הכיתוב "Hasta la Victoria Siempre" ("עד הניצחון תמיד").

עם השנים התמונה שבה והופיעה על שטרות ומטבעות קובניים, על חולצות טי במערב ובכלל הפכה לסמל, לוגו ונחלתם של מורדים במוסכמות ברחבי העולם. לא מעט בזכותה הפך צ'ה גווארה לאייקון המהפכני האולטימטיבי, שמייצג שינוי וחשיבה מחוץ למסגרת ומשמש בידי רבים למחאה וקריאת תיגר על הממסד, הרגיל, המסואב או המנצל.


הנה אלברטו קורדה, מי שידוע במשך שנים רבות כצלם של צ'ה:

https://youtu.be/Q2FFhYT-A_k


קורדה מספר כיצד נוצר הצילום:

https://youtu.be/Znb4xk5hldk


סיפורו של מי שקרא תיגר על קורדה:

https://youtu.be/aLJ7metgLSI


וקטע מסרט תיעודי על קורדה והצילום שיצר במקרה:

https://youtu.be/PKA1YZeJnPo?long=yes

היום מפרץ החזירים (Bay of Pigs) בקובה הוא מקום שליו ומרהיב עין, בקצה האי הקובני. אבל פעם, בשנות ה-60, הוא היה לרגע שדה קרב בו נאבקה ונוצחה המעצמה החזקה בעולם, בידי רפובליקה קומוניסטית צעירה ושברירית, קובה.

זה היה שבוע אחרי שהאמריקאים נכנסו ללחץ בעקבות טיסתו של יורי גאגרין הסובייטי לחלל. הטיסה הזו הביאה את ברית המועצות ראשונה אל החלל. ג'ון קנדי ואנשיו בבית הלבן חששו שזהו עידן שבו תפרוץ ברית המועצות הקומוניסטית ותתחזק מול הקפיטליזם האמריקאי שהמהפכה הקומוניסטית כל כך מתעבת.

כאן מבשילה תכנית שארה"ב הכינה זמן מה. במרכזה עומדים מאות גולים קובנים, שאמורים להישלח אל קובה ככוח צבאי מורד ולהנהיג הפיכת נגד המשטר הקומוניסטי הצעיר ששולט באי, בראשות פידל קסטרו. נזכיר שלצד המנהיג מככב אז חברו הטוב, הגיבור המפורסם והלוחם הנועז של המהפכה הקובנית צ'ה גווארה.

קסטרו, שהפך למנהיג קובה, לאחר שהצליח לתפוס את השלטון, נתפס בתחילה כמשחרר קובה מהשלטון המושחת שלה וכמי שהנהיג שלטון דמוקרטי באי. אך תוך זמן קצר הוא התגלה כשליט קומוניסטי נוקשה. הוא דיכא את מתנגדיו והוציא רבים מהם להורג, הלאים את אדמות העשירים והפך את קובה לארץ עניה ומבודדת, מדינה שהפכה לאויבת המרה של ארצות הברית ושילמה על כך מחיר כלכלי כבד.

הגנרלים האמריקאים ובכירי ה-CIA מבטיחים לקנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מנוסה, שהתוכנית, שאותה ירש מהממשל הקודם מוצלחת ושהמורדים הקובנים שהם אימנו ינצחו את לוחמיו של קסטרו ויציתו מרד עממי נגד קסטרו ןהשלטון הקומוניסטי הממוקם כה קרוב לארצות הברית ונתמך בברית המועצות המאיימת.

וכך, בבוקר ה-17 באפריל 1961, מנחיתות ספינות אמריקאיות 1,400 גולים המוכנים לקרב, בחוף קטן בקצה האי הקובני ושמו "מפרץ החזירים".

הגולים הקובניים הללו, שאומנו על ידי ארצות הברית ללוחמה קרבית, זכו לידע ולאימון על ידי ה-CIA האמריקאי וחשו ביטחון ביכולות הצבאיות שלהם. מאחוריהם עמדה מעצמת-על, שחופיה רחוקים מקובה הזה רק כ-150 קילומטרים. לפניהם עומדים, במקרה הרע, חיילים של אי שכבר התפכח מהחלום הקומוניסטי, של שוויון וחיים טובים לכל.

אבל זה לא עוזר להם. המורדים הובסו באותו הקרב על ידי 20 אלף החיילים המנוסים שהעמיד בפניהם צבא קובה ומי שפיקד על הקרב היה קסטרו בעצמו. זה היה קרב לחיים ולמוות וגם אם האבדות של הקובנים בקרב היו ענקיות וכללו מאות הרוגים ואלפי פצועים, כולל אזרחים רבים, מגיני האי עשו את עבודתם.

זו הייתה תבוסה קשה לאמריקה. המעצמה שהפילה את היטלר ובשתי פצצות מימן הורידה את האימפריה היפנית על ברכיה, מצאה את עצמה מובסת בידי אי לטיני זעיר ומעצבן. בנוסף לתבוסת המורדים בקרב הטביע מטוס קובני שתי ספינות אספקה אמריקאיות.

קנדי עצר משלוח של צבא אמריקאי כתגבור למורדים של ה-VIA ומנהיג קובה הקומוניסט השפיל את אמריקה והנחיל בניצחון הזה פגיעה קשה ביוקרתו של הנשיא האמריקאי הצעיר. מה שהיה אמור להיות אקורד הפתיחה המהדהד של נשיאותו הצעירה של ג'ון קנדי הפך בבוקר אחד לעננה כבדה שהטילה צל כבד על תחילת כהונתו.

ו"מפרץ החזירים"? - הוא הפך מאז למילת קוד, לכינוי ולמילה נרדפת לכישלון מוחלט של ממשל, למבצע או מיזם אגרסיבי שקרס, למתקפה מלחמתית או פוליטית שכל דבר שיכול היה להיכשל בה - נכשל.


הנה סיפורו של קרב מפרץ החזירים:

https://youtu.be/n2X36tiDAuU


מצגת וידאו על הקרב:

https://youtu.be/JzkXcEj-ZGk


משבר הטילים שיחולל הקרב הזה (מתורגם):

https://youtu.be/bwWW3sbk4EU


סרטון תיעודי על התקלות והתבוסה:

https://youtu.be/HIhQSjR3s3c?long=yes


ופרק פודקסט של "שעה היסטורית" עם פרופסור הר-סגור (עברית):

https://youtu.be/6igkaDrtB1w?long=yes