שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם ערוצים בהקלטה?
במוסיקת הפופ נוהגים להקליט שירים בערוצים שונים. כל כלי מוקלט לערוץ נפרד וגם ערוצי השירה מפוצלים לערוצים שונים. הקלטה בערוצים מאפשרת שליטה מוחלטת בעוצמה ובאופי של כל מרכיב בשיר או בקטע המוסיקלי.
אחת התוצאות של ההקלטה בערוצים היא שהנגנים והזמרים יכולים להקליט בזמנים שונים, לעתים אפילו מבלי לפגוש אחד את השני. כל אחד שומע באוזניות את הערוצים שכבר הוקלטו ומוסיף את חלקו להקלטה.
בתום הקלטת הערוצים עושים באולפן מיקסינג, (Mix) "בישול" של הערוצים לשיר מהודק שיישמע טוב. בהקלטות מקצועיות יהיה גם שלב של מאסטרינג (Mastering), בו יהפוך המיקס לשיר עם סאונד מקצועי שמתאים להפצה ברדיו, טלוויזיה ואמצעים כמו סטרימינג או תקליט.
כמובן שההקלטה בערוצים מתאפשרת רק כשיש ציוד הקלטה שמתאים לכך. כיום כל מחשב מאפשר הקלטה כזו, אבל פעם ציוד כזה היה יקר מאד ורק אולפנים גדולים, שהיה ברשותם טייפ סלילים להקלטה רב-ערוצית, יכולים היו להקליט ערוצים רבים.
מאז שנות ה-70 יכולים היו המוסיקאים להקליט סקיצות של שירים בבית. לשם כך שימשו טייפים של ארבעה ערוצים, להקלטה ביתית. אלה היו מערכות הקלטה קומפקטיות שכונו 4track ושאליהן הקליטו סקיצות של שירים ב-4 ערוצים ועם הזמן גם ב-8.
הנה 4 ערוצים בקאבר לשיר All Along the Watchtower של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/y1S5EQHvyMo
הצלחה בהפרדה של ערוץ השירה מהקלטה ביתית שהותיר לנון המת אפשרה הקלטה מקצועית של הביטלס איתו וקליפ בשילוב דמויות AI של שני הביטלס שהלכו לעולמם:
https://youtu.be/Opxhh9Oh3rg
כך הקליטו פעם ברשמקול בן 4 ערוצים - מה שנקרא Four Track:
https://youtu.be/fPFPGjhIUUo
הקלטה רב ערוצית באולפן אנלוגי, עם סרטי 24 ערוצי הקלטה:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
סרטון שמציג שיר ב-5 ערוצים, כל ערוץ בחלון משלו והזמר שר בשני ערוצים:
http://youtu.be/4qeA7CoCS8k?t=4s
וכך תוכלו גם אתם להקליט בערוצים מיד באמצעות תוכנת הענן Soundation:
https://youtu.be/uGcQinPzpg4?long=yes
מה היה הטייפ ריקורדר?
טייפ ריקורדר (Compact Cassette), טייפ קסטות או רשמקול, היה מכשיר שניגן קלטות אודיו והקליט עליהן.
לשם ההקלטה היה הרשמקול מצויד במיקרופון. המיקרופון קולט את גלי הקול שבאוויר, אותם גלי קול המייצגים את הרעש, המוסיקה והדיבור בחדר. הוא ממיר את גלי הקול הללו שמגיעים למיקרופון לאותות חשמליים. אותם אותות חשמליים נשמרים על גבי סרט ההקלטה שבקלטת או בגלגלי הרשמקול סלילים.
הרשמקול מבוסס הקלטות, טייפ הקסטות, הוא ממשיכו והגרסה הקומפקטית יותר של טייפ הסלילים. טייפ הסלילים היה הרשמקול המקורי. הוא אפשר להקליט קולות, דיבור ומוסיקה על גבי סרט מגנטי ולהשמיע את ההקלטות הללו בחזרה.
אז שוב - הרשמקול הקליט את הקולות בעזרת מיקרופון והשמיע אותם דרך רמקול או אוזניות. הכל הוקלט אל הסרט המגנטי שגולגל סביב סלילים. בטייפ קלטות השמע, או בשמן הלועזי הקסטות, הסלילים הוכנסו לתוך הקלטות.
עם השנים התפתח הטייפ רקורדר המקורי לכיוונים ולצורות שונות. הרדיו-טייפ, למשל, שילב בו גם רדיו, מה שאפשר להקליט תכניות רדיו ושירים חדשים וישנים ולהאזין להם כמה שהתחשק.
לקראת תחילת שנות ה-80 החל להתפתח טרנד של האזנה אישית לקלטות. מה שאפשר את זה היה מכשיר הווקמן, שנמכר עם אוזניות קומפטיות ואפשר להאזין למוסיקה תוך הליכה ברחוב, נסיעה ברכב או דיווש על אופניים.
התפתחות אחרת הייתה לכיוון של טייפ הדאבל קסטה. זה היה רשמקול עם מקום לשתי קלטות, מה שאפשר בעזרתו להעתיק את התוכן מקלטת לקלטת ולשכםל כך קלטת שהקליטו חברים, או קלטת מסחרית, כמו תקליט, שנקנתה במחיר מלא.
מוסיקאים השתמשו אז בטייפ מיוחד, עם 4 ערוצים של הקלטה, להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית.
שימוש נוסף שעשוי להפתיע רבים היה השימוש בקלטות כאמצעי אחסון של מידע ממוחשב. בתחילת ימי המחשב האישי, ה-PC, נוצלה יכולת שמירת הנתונים של הרשמקול לשמירה וקריאה (מה שנקרא איחזור) של נתונים מגנטיים ממוחשבים אל קלטות הטייפ וממנו אל המחשב.
באותן שנים, של תחילת עידן המחשבים האישיים, אגרו מחשבים כמו אטארי, קומודור 64 וסינקלייר ספקטרום, את המידע על גבי טייפ קסטות. חובבי מחשב העתיקו אז זה מזה משחקי מחשב, תוכנות ומידע - באמצעות טייפ דבל-קסטות, סוג של רשמקול כפול.
הנה תולדות הרשמקול, או הטייפ ריקורדר:
https://youtu.be/BikfrS3hwgM
טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:
https://youtu.be/NRgtz2sS4iM
וניסיון שנעשה בשנת 2016 לפתח רשמקול מודרני וקומפקטי, אך נכשל ונסגר:
https://youtu.be/H5Dg2kqxIbM
מהו שלב המיקסינג בהקלטות?
כשמוסיקאי מסיים להקליט שיר, העבודה רחוקה מלהסתיים. הקלטה גולמית היא כמו ארון מלא בגדים מקומטים - הכל שם, אבל שום דבר לא מסודר ולא מוכן ללבישה. כאן נכנס לתמונה מהנדס המיקס (Mixing Engineer), הממקסס, מי שתפקידו להפוך ערימה של ערוצים נפרדים לשיר אחד מלוכד ומאוזן.
המיקסינג (Mixing) הוא תחילת תהליך הפוסט-פרודקשן (Post-Production). אחרי שהמוסיקה נכתבה, הוקלטה והופקה, מגיע הזמן לבצע את המיקס. סשן מיקסינג אחד יכול להכיל בקלות 30 ערוצים ויותר - תופים בכמה שכבות, גיטרות שונות, בס, מקלדות, קולות רקע ועוד. כל אחד מהערוצים האלה מתחרה על תשומת הלב של האוזן, וללא איזון נכון התוצאה תהיה בלגן קולי בלתי נסבל.
מהנדס המיקס מתחיל בדרך כלל בשלב הארגון. הוא מסדר ומתייג כל רכיב, לעיתים צובע את כל ערוצי התופים באותו צבע או ממקם אותם באזור עבודה מסוים. זה עשוי להישמע טכני ומשעמם, אבל הסדר הזה חיוני - כשעובדים עם עשרות ערוצים, בלגן אחד קטן יכול להפוך את התהליך לסיוט.
העבודה האמיתית מתחילה כשמהנדס המיקס מתחיל לאזן בין עוצמות (Volume) הערוצים השונים. המטרה היא להפחית התנגשויות בין האלמנטים השונים של השיר ולוודא שכל כלי נגינה, כל קול וכל רכיב ישמעו נעימים ומאוחדים כשהם מושמעים יחד. זה כמו לנהל תזמורת - אתה לא רוצה שכולם ינגנו באותה עוצמה בדיוק, אלא שכל אחד יתרום את חלקו בזמן הנכון ובעוצמה הנכונה.
הכלים שבהם משתמש מהנדס המיקס הם פשוטים בעיקרון אבל מורכבים בביצוע. הוא משנה את הווליום (Volume) של ערוצים שונים, מתאם תדרים (Frequency), קובע מיקום במרחב הסטריאופוני (Panning) ומכוון דינמיקה. כל שינוי קטן יכול להיות דרמטי - הורדת ווליום של הבס ב-2 דציבלים יכולה לגרום לשיר להישמע פתאום אוורירי יותר, או להיפך, כבד מדי.
המיקסינג עוסק ביצירת איזון בין כל היבט של השיר, תוך התמקדות בסקאלה הקטנה והאינדיבידואלית. מכיוון שלמהנדס המיקס יש גישה למספר רב של ערוצים ולכל כלי נגינה בנפרד, השינויים שהוא יכול לבצע יכולים להיות משמעותיים מאוד. הוא יכול להדגיש גיטרה מסוימת, להרחיק שירה לרקע או להוסיף הדהוד לתופים.
תהליך המיקסינג נועד לשפר את החזון של האמן ולוודא שהכוונה המקורית של השיר זורחת דרך המיקס. לעיתים נדרשים מספר מיקסים עד שהאמן והמפיק מרוצים מהתוצאה ומוכנים להעביר את השיר לשלב הבא - המאסטרינג (Mastering). כי בסוף, המיקס הטוב ביותר הוא לא בהכרח זה שנשמע הכי מרשים מבחינה טכנית, אלא זה שמשרת את השיר בצורה הטובה ביותר.
זהו המיקס (עברית):
https://youtu.be/xSAEel8dXFw
שימוש באוטומציות למיקס ביצירת באלאנס וסאונד (עברית):
https://youtu.be/prTjKJU7Egw
ורק עוצמות - קורס המיקס הקצר ביותר בעולם:
https://youtu.be/qUGxA2ep8wI
כיצד הקליטו פעם בטייפ 4 ערוצים?
טייפ 4 ערוצים (Compact Cassette) היה פעם המכשיר הכי לוהט אצל מוסיקאים, בעיקר כמובן אצל מי שיצרו מוסיקה קלה, בז'אנרים כמו פופ, רוק וג'אז. זה היה טייפ קלטות אודיו, שייצרו אז חברות כמו Fostex ו-Tascam שניתן היה להקליט על הקלטת שהוכנסה אליו, 4 ערוצים של מוסיקה.
ה-"4 טראק", כמו שהוא כונה אז באנגלית, היה גרסה פשוטה של טייפ הסלילים האולפני, שבו נהגו אז להקליט ערוצים באולפן. יכולת להקליט לתוכו תפקידים שונים אל ערוצי הקלטה. ערוץ השירה, לצד ערוץ הגיטרה, ערוץ הבאס, התופים וכדומה. תמיד בזמן שהקלטת ערוץ חדש, שמעת באוזניות המחוברות אליו, את הערוצים שכבר הוקלטו קודם. ממש כמו באולפן, אבל באיכות בינונית. הסיבה ברורה - קלטות לא אפשרו איכות הקלטה שהתאפשרה אז בסלילים.
מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית. הקלטה ב-4 ערוצים לא הייתה כל כך מפתיעה ונחותה, כי צריך לזכור שעשור לפני כן, בשנות ה-60, זו הייתה ההקלטה האולפנית המקובלת. למעשה, את מרבית תקליטיהם יצרו "הביטלס" ב-4 ערוצים בלבד. כבר אז, באמצעות טכניקה שנקראת "באונסינג" (Bounce), נהגו להקליט הרבה יותר תפקידים מאשר ה-4 שבקלטת. עשו זאת על ידי הקלטת 3 ערוצים ושילובם לרביעי, דריסתם והקלטה בהם שוב ואז שילובם עם המוקלט לערוץ ריק מהם וכך הלאה.
הנה טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:
https://youtu.be/Lt8YpOG1e54
כך פעלה שיטת הבאונסינג בה הקליטו על 4 הערוצים יותר תפקידים:
https://youtu.be/cZanByojSCI
ממשיכי דרכו בימינו - 8 ערוצים עם שלל אפשרויות נוספות באותו כסף:
https://youtu.be/p_NZKPGClSo?end=3m51s
חלקם ממש זולים ונגישים היום:
https://youtu.be/qi9mZgZ3IiA
אפליקציות אייפד שנכנסו לעולם הזה:
https://youtu.be/D8jifGT4BCE
או זו שבכלל מדמה אולפן:
https://youtu.be/tws8bnVwv2o
וסרטון ארוך יותר על השימוש בו:
https://youtu.be/6d_MgPm8yYQ?long=yes
מה זה ולמה צריך מאסטרינג להקלטה?
כשטכנאי המיקס (בחו"ל אגב, מכנים אותו מהנדס מיקס) מסיים את עבודתו ומכריז שהמיקס מוכן, השיר עדיין לא באמת מוכן. כי שיר מוקלט עשוי להישמע נהדר באולפן, אבל מה יקרה כשישמיעו אותו ברדיו, ברמקולים של מכוניות או באוזניות זולות?
וזה בדיוק הרגע בו נכנס לתמונה טכנאי המאסטרינג (Mastering Engineer), מי שתפקידו להכין את השיר לעולם האמיתי ולגרום לו "לזרוח".
כי מאסטרינג (Mastering) הוא השלב הסופי בתהליך ההפקה המוסיקלית. הוא הנגיעה האחרונה שהמוסיקה מקבלת לפני שהיא מופצת לכל עבר, כדי שהכל יישמע טוב, בכל מכשיר, בכל סוגי הרמקולים ובכל עוצמה שהיא.
בניגוד לטכנאי או מהנדס המיקס שעובד עם עשרות ערוצים נפרדים, מהנדס המאסטרינג מקבל קובץ אחד - את המיקס המוגמר. אך המגבלה הזו היא גם החוזק שלו. במקום להתמקד בפרטים הקטנים של כל כלי נגינה, המאסטריסט מסתכל על התמונה הרחבה - זו שקובעת כיצד השיר יישמע כיחידה אחת שלמה.
מטרת המאסטרינג היא ללטש את המיקס ולהביאו לצליל הטוב ביותר האפשרי. זה אומר שעליו לגרום לו להישמע כמו שירים מקצועיים אחרים שנשמעים בפלטפורמות סטרימינג כמו ספוטיפיי (Spotify), ברדיו, טלוויזיה או בסרטים. מטרת איש המאסטרינג היא להפוך את הרצועה לחזקה ומדויקת יותר, טובה יותר ותואמת יותר לסוגים שונים של רמקולים - מאולפני הקלטות יקרים ועד אוזניות פלסטיק של עשרות שקלים.
הכלים העיקריים של מהנדס המאסטרינג הם איזון תדרים (EQ - Equalization), קומפרסיה (Compression), לימיטינג (Limiting) ושיפור הסטריאו (Stereo).
בעזרת הכלים הללו הוא יכול להפוך שיר שנשמע שטוח ורך למשהו שכמו פורץ מהרמקולים ומלהיב, או להיפך - לקחת משהו שנשמע צורמני ואגרסיבי ולהרגיע אותו למאזינים.
השינויים האלה עדינים לעין הלא מאומנת, אבל הם משמעותיים להפליא לאוזן המקצועית.
איש המאסטרינג הוא גם שומר הסף האחרון. הוא האדם האחרון בתהליך היצירתי שיכול לתפוס טעויות, לשנות את האופן שבו משהו נשמע ולהוסיף נגיעות אחרונות. הוא צריך להיות קשוב וממוקד במיוחד כדי לתפוס טעויות קטנות אך חיוניות שנותרו בהקלטה, גם אחרי המיקס - כמו רעש של תנועה שנכנס מבחוץ להקלטה, קטעי שיחה שהוקלטו בטעות, או אפילו נקישה קלה של גיטרה על מיקרופון.
#למה צריך מישהו אחר למסטרינג?
יש סיבה שמומלץ לתת למישהו אחר לבצע את המאסטרינג במקום שאיש המיקס הוא שיעשה גם את זה. למישהו שלא ערבב את השיר במשך שעות ארוכות קל יותר לשמוע שגיאות או צלילים לא רצויים. האוזניים שלו טריות ומוחו לא מלא בכל החלטות המיקס שנעשו קודם לכן. הוא יכול לשמוע את השיר כמו שהוא באמת, לא כמו שחשבו שהוא אמור להיות.
#אז ההבדל
ההבדל בין מיקסינג למאסטרינג ברור כעת. המיקסינג מתרחש בתחילת הפוסט-פרודקשן ועובד עם מספר רב של ערוצים נפרדים, בעוד המאסטרינג הוא השלב הסופי ועובד עם קובץ אחד מוגמר.
אם המיקסינג מתמקד בפרטים הקטנים של כל כלי ומאפשר שינויים דרמטיים, המאסטרינג מתמקד בשיר כולו ועוסק בכיוונונו העדין. מטרת המיקסינג היא הגשמת החזון של האמן, בעוד המאסטרינג שואף לאיכות צליל כוללת והתאמה לסטנדרטים מקצועיים שהם שיקבעו את הצלחת השיר או האלבום כולו.
מבחינה תיאורטית, אפשר לבצע מיקס בלי מאסטרינג, אבל אי אפשר לבצע מאסטרינג בלי מיקס. המיקסינג יוצר איזון בסקאלה הקטנה, המאסטרינג לוקח את המיקס המלא ומלטש אותו. כיום, שני התהליכים הללו הפכו לנגישים יותר ואף ניתנים לביצוע מקוון (Online), גם בעזרת AI (בינה מלאכותית).
וכדי להבטיח שהמוסיקה תגיע למיצוי מלא של הפוטנציאל שלה, חשוב לבצע את שני התהליכים בנפרד.
הנה הסבר על תהליך המאסטרינג (עברית):
https://youtu.be/EQwHVdlfhao
מהו מאסטרינג ואיך זה נשמע עם ובלי?
https://youtu.be/hUi7PNb6E9E
ההבדלים בין תהליך המיקס לתהליך המאסטרינג:
https://youtu.be/Szv32PCJfs0
למה מאסטרינג חשוב לשיר? (עברית)
https://youtu.be/NVlglT0Tmy0
שיחה יפה על המאסטרינג, תפקידיו וחשיבותו (עברית):
https://youtu.be/0eXrSdTdjgM?long=yes?t=1m36s
וכלי בינתי שיודע לעשות מאסטרינג:
https://youtu.be/D_yXHlShCQ0?long=yes
מה היה מיוחד במחשבי אטארי?
כשחברת "אטארי" התחילה לייצר מחשבים ביתיים, היא די הקדימה חברות אחרות, אבל המיקוד העסקי שלה היה בקונסולת משחקי הטלוויזיה הפופולרית שלה, משנות ה-80. הקונסולה הזו, או כמו שילדים כינו אותה אז "משחק הטלוויזיה" או סתם "אטארי", הפכה את החברה במקומות רבים לשם נרדף למשחקי טלוויזיה באשר הם. היו שם ה"פקמן" האגדי ואפילו משחק ה"קומבט" שהם צרפו לכל מכשיר שלהם.
אבל השליטה וההצלחה הזו היו בעוכריהם של אנשי אטארי. הם התמהמהו בפיתוח וייצור המחשבים האישיים שלהם. הם הגיעו לשוק, עם מחשבים נהדרים, אגב, שאיכויות הקול והגרפיקה שלהם עלו בהרבה על אלו של מחשבי קומודור ואפל II, המתחרים שהקדימו אותם. מחשבי אטארי הציעו גם שפת תכנות מובנית ומעולה, שאם היו מגיעים בזמן יתכן שהייתה מעניקה להם את השוק, אבל בעיתוי הזה, הוא כבר נשלט בידי חברת "קומודור" המצליחה, שנערכה בזמן ועבדה מהר וטוב.
בסה"כ מכרה אטארי מעל שני מליון יחידות מדגמי 400, 800 ו-800XL, שהיו סוג של אבולוציה לעולם הקונסולות שלהם, והם נחשבים להצלחה מסחרית. אבל אלו לא היו מספרים של חברה שיכולה להוביל את השוק.
בשלב מסוים קנה את חטיבת המחשבים של אטארי בכיר שפוטר מחברת קומודור, בשם ג'ק טרמל. הלה, חדור רצון לנקום החברה שפיטרה אותו, משיק את Atari ST המשוכלל, שעתיד להיות בין השאר המחשב של רבים מהמוסיקאים הראשונים שיעבדו עם מחשב. המחשב הזה התחרה ישירות מול מחשב האמיגה של קומודור, אבל הקרב ביניהם על הניצחון הוכרע אחרת לגמרי.
כי מצויד במערכת ההפעלה החדשה, Windows, שעתידה להחליף את ה-DOS המיושנת, לקח כבר השחקן השלישי והפרוע מהמזרח הרחוק, תואמי היבמ, את השוק בהליכה. זה מה שקורה כששניים מוכשרים ומוצלחים רבים ומהצד מגיח המחשב הזול, שלאיש אין בלעדיות עליו, כי מייצרים כמוהו מאות מפעלים שונים בטאיוון, ומנצח. בגדול!
לא לריב, לא לנקום. להתעורר בזמן, להמציא, לא לנוח על זרי הדפנה - הנה כמה מהדברים שלמדנו כאן.
הנה מחשב האטארי של תחילת שנות ה-80:
https://youtu.be/7uaNNK4qxas
פרסומת למחשב אטארי מהזמנים ההם:
https://youtu.be/-QAPUXvn6tY
מחשבי אטארי 800 הפופולריים:
https://youtu.be/gA-euwYrAzw
מחשב האטארי ST ששימש למוסיקה אלקטרונית:
https://youtu.be/OlspnqVcJho
מהו הגייד טראק שמשיק הקלטות אולפן?
גייד טראק (Guide Track), או גייד ווקאל בהקלטות הוא הקלטה ראשונית ופשוטה של השיר כולו, המשמשת כמפת דרכים לכל תהליך ההקלטה המורכב של ערוצי השירה והנגינה שיבואו אחריה.
עבור הנגנים והזמרים באולפן הקלטות, הגייד מהווה נקודת עוגן המאפשרת דיוק וסנכרון של כל הערוצים בהקלטה.
מהיותו כלי עבודה, ערוץ עם תפקיד בתהליך ההקלטה ורק בו, כמעט תמיד הגייד לא ייכלל בשיר הסופי.
במרבית המקרים מנגן מוסיקאי אחד לגייד טראק, ערוץ ההקלטה של הגייד, את השיר. הוא עושה זאת בצורה פשוטה לגמרי, על גיטרה או פסנתר ותוך כדי שירה או זמזום של המנגינה.
איכות ההקלטה בגייד לא צריכה להיות מושלמת וגם הקצב לא חובה שיהיה מדויק מאוד. אך הערוץ של שירת ונגינת הגייד חשוב שיציג את כל המבנה של השיר, כולל המעברים בין חלקיו השונים והתחושה הרגשית שהשיר מבטא.
שלא כמו מטרונום דיגיטלי (Click Track) שמספק רק פעימה מכנית, הגייד טראק מעניק למוסיקאים את ההקשר המוסיקלי המלא,כולל ההרמוניה, הרגש והאווירה של השיר.
בשלב הקלטת התפקידים, שומע כל מוסיקאי את הגייד טראק באוזניות, תוך כדי נגינת או שירת החלק שלו. נדגיש שוב שבסטודיו מודרני, בו לעתים קרובות מקליטים כל כלי בנפרד ולפעמים בימים או בשבועות אחרים, הגייד מהווה את נקודת העיגון המשותפת לכולם.
לאחר שכל הערוצים הוקלטו, הגייד טראק מושתק או נמחק מהמיקס הסופי. ממש כמו פיגום זמני בבניית מבנים, הוא מילא את תפקידו וסיים אותו. במקרים נדירים (ראו בהמשך), בהם ההקלטה המקורית ל הגייד לכדה תחושה ייחודית או הייתה טובה במיוחד, המפיק המוסיקלי והאמנים עשויים לשלב אלמנטים מהגייד בגרסה הסופית של השיר.
דוגמה מעניינת היא הביטלס (The Beatles), שבהקלטות רבות שלהם באולפני אבי רואד (Abbey Road Studios) התחילו עם גייד טראקים פשוטים שהפכו בסופו של דבר למרכיבים מרכזיים במיקס הסופי. פול מקרטני (Paul McCartney) סיפר שכמה משירי האלבום הלבן (The White Album) נשארו קרובים מאוד להקלטות הגייד המקוריות שלהם.
לא ברור אם זו אמת או סיפור טוב אבל מספרים על השיר “Billie Jean” של מייקל ג’קסון שגם בו הוא הקליט דמו כגייד ווקל, שהיה כל כך טוב עד שבסוף השאירו אותו כמעט כולו, עם תיקונים קטנים בלבד, בערוץ השירה הסופי. הסיבה היא ששום ערוץ הקלטה אחר לא הצליח לספק את האינטנסיביות והגרוב של אותו גייד טראק ראשון.
וגם אצלנו בארץ, עדויות מאנשי סאונד שעבדו עליו בשנות ה-80 מספרות שגם בשיר האייקוני של שלום חנוך "מחכים למשיח” קרה דבר כזה. הגייד טראק מהסקיצה שלו היה כל כך מוצלח ואנרגטי שהוא נשאר בסוף בתור הליד של השיר, ערוץ השירה המוביל שלו.
כך מקליטים גייד טראק בתוכנת הקלטות:
https://youtu.be/wUjn-zNxBb0
מרבית השירה ב"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון הוא גייד ווקאל:
https://youtu.be/97oqKwDopFg
מתופף מקליט ליווי תופים על ערוץ הגייד והמטרונום - שימו מסך מלא:
https://youtu.be/mfM3q-R3aaQ
היום guide track הוא פלאגין לעמדות הקלטה:
https://youtu.be/cpGNGKNmB5M
וערוץ גייד עם שיר לקריוקי:
https://youtu.be/CSbVK213aP0
מה היה טייפ הסלילים?
טייפ סלילים (Reel-to-reel tape recorder) הוא רשמקול שהתבסס על סרט מגנטי המגולגל על שני סלילים ועובר בהקלטה וההשמעה מצד לצד. מדובר במכשיר המשמש להקלטת מוסיקה, קולות ודיבורים.
ההקלטות בו הוקלטו על גבי הסרט המגנטי וממנו גם הושמעו ההקלטות. רמקול או אוזניות שימשו להשמעת צלילי הרשמקול, או שאלה הועברו למגבר סטריאו ורמקולים מקצועיים.
ההקלטה הייתה בעזרת מיקרופון או בחיבור ישיר אל מכשיר חיצוני שממנו מופק הצליל, כמו פטיפון או רדיו.
שיא הפופולריות של טייפ הסלילים הייתה משנות ה-50 ואילך. הוא שימש אז להקלטות מקצועיות באולפנים, בעוד הקלטות ביתיות הוקלטו משנות ה-70 ואילך על גבי רשמקול עם קלטות שמע.
עד סוף שנות ה-80 השתמשו גם בעולם המחשוב ברשמקול סלילים, כדי לשמור ולאחזר דאטה, כלומר לשמור ולקרוא נתונים שנשמרו באופן מגנטי. רק עם פיתוח הכונן הקשיח הם הפסיקו לשמש למטרה זו. באותה תקופה הפכו רשמי-קול מבוססי סלילים לאחד מסימני ההיכר של חדרי המחשב הגדולים של העסקים והארגונים השונים.
הנה טייפ הסלילים:
https://youtu.be/_TARpAdIjRM
טייפ סלילים מנגן בימינו ג'אז מפעם:
https://youtu.be/5tQsO15o9gs
כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
הטייפ הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/Xo9d-kUsuS0
היום יש הרחבות לתוכנות הקלטה שמדמות טייפ סלילים:
https://youtu.be/u-6pD5qIWjc
על המגבלות של הציוד האנלוגי ואיך הם השפיעו על היצירה הכי גדולה בתולדות הפופ:
https://youtu.be/PCG48q6DiD0?long=yes
מהו סקוונסר ואיך הפך ל-DAW?
הסקוונסר (Sequencer) הוא מכשיר פיזי או תוכנה המקליטה ומתזמנת קטעי נגינה מוסיקליים. הוא אפשר למוסיקאים ומפיקים ליצור, לערוך ולתפעל תבניות ורצפים מוסיקליים. הוא הציג ממשק רשת או ציר זמן שבו ניתן למקם ולסדר אירועים מוסיקליים, כמו תווים, אקורדים וצלילי תופים. ניתן לתכנת אירועים אלו באופן ידני (Step time) או להקליט בזמן אמת (Real time) באמצעות מקלדות, מכונת תופים או מכשירים חיצוניים אחרים.
הסקוונסרים הראשונים היו מכשירים אנלוגיים שהופיעו בשנות ה-60, שימשו עם סינתיסייזרים מודולריים ופעלו על ידי שליחת אותות חשמליים לשליטה על גובה הצליל. דוגמה מוקדמת היא מוג 960 (Moog 960 Sequential Controller) משנת 1968. מכשירים אלה היו מוגבלים ליכולת תכנות של 8 עד 16 צעדים בלבד, כאשר כל צעד היווה תו בודד. בתחילה הם היו בשימוש רב להפקת מוסיקה אלקטרונית.
בשנת 1983 הושק תקן MIDI החדש (Musical Instrument Digital Interface) שחולל מהפכה. אם בעבר כל יצרן סינתיסייזרים פיתח פרוטוקול תקשורת משלו, מצב שיצר כאוס והפריד בין מכשירים של יצרנים שונים כאן בא השינוי.
היו אלה דייב סמית (Dave Smith) מחברת סיקוונשל סרקיטס (Sequential Circuits) ואיקוטארו קאקהאשי (Ikutaro Kakehashi) מחברת רולנד (Roland) שהובילו את פיתוח MIDI, פרוטוקול שאיפשר למכשירים שונים ומיצרנים שונים, לתקשר ביניהם בחופשיות. שניהם זכו מאוחר יותר בפרס גראמי (Grammy) טכני על תרומתם המהפכנית למוסיקה.
חשחב לדעת שסקוונסר MIDI לא מקליט אודיו אלא מידע דיגיטלי על כל תו שנוגן, מתי הוא התחיל, משכו ועוצמתו. דוגמאות מפורסמות של סקוונסרים היו של רולנד (Roland MC-500), יאמהה (Yamaha QX1) ואקאי (Akai MPC60) משנת 1988 ששילב סקוונסר וסמפלר והפך לאגדי בהיפ-הופ.
מעצב ה-MPC, רוג'ר לין (Roger Linn), הצליח ליצור מכשיר שהפך לסטנדרט בהיפ-הופ למרות שמעולם לא התכוון שישתמשו בו בצורה כל כך יצירתית. ב-MPC60, למשל, ניצל המפיק האגדי ג'יי דילה (J Dilla) באגים, כמו תזמון מעט לא מדויק, כדי ליצור את הגרוב הייחודי שלו שמפיקים רבים מנסים לחקות עד היום.
תוכנות הסקוונסר הראשונות בשנות ה-80 היו סטיינברג פרו 24 (Steinberg Pro 24) משנת 1985 ו-Cakewalk משנת 1987 שעבדו בעיקר עם MIDI ועל מחשבים. אך המהפכה האמיתית החלה בשנות ה-90 כשמחשבים הפכו חזקים מספיק לעיבוד אודיו דיגיטלי בזמן אמת.
DAW ראשי תיבות של "Digital Audio Workstation", היא תחנת עבודה אודיו דיגיטלית. זוהי סביבת עבודה מלאה ליצירת מוסיקה הכוללת הקלטת אודיו, סקוונסר MIDI, מיקסר וירטואלי, אפקטים, כלי נגינה וירטואליים (VST) וכלי עריכה מתקדמים. סטיינברג קיובייס אודיו (Steinberg Cubase Audio) משנת 1991 הייתה אחת התוכנות הראשונות ששילבה MIDI ואודיו דיגיטלי. דיגידיזיין פרו טולס (Digidesign Pro Tools) הצמיד חומרה ייעודית לתוכנה רבת עוצמה. DAW-ים פופולריים כיום כוללים את פרו טולס (Pro Tools), לוג'יק פרו (Logic Pro), אבלטון לייב (Ableton Live) ו-FL סטודיו (FL Studio) שהתחיל כפרוטילופס (FruityLoops) ונאלץ לשנות את השם כדי להתקבל ברצינות אצל מוזיקאים מקצועיים.
ההבדל המרכזי בין סקוונסר ל-DAW הוא שסקוונסר מסורתי עובד בעיקר עם MIDI ודורש מכשירי קול חיצוניים, בעוד DAW מודרני הוא סביבת עבודה מלאה המשלבת הקלטת אודיו, עריכה, מיקסינג ומאסטרינג.
כל DAW הוא גם סקוונסר אך לא כל סקוונסר הוא DAW. המעבר הזה מה-MIDI של הסקוונסר אל ה-DAW על כל יכולותיו אפשר לכל מי שיש לו מחשב להקים אולפן הקלטות ביתי בשבריר מהמחיר של לפני 30 שנה, מהפכה שהובילה לדמוקרטיזציה של יצירת מוסיקה והפכה אותה לנגישה לכולם.
עמדת העבודה הביתית עם ה-DAW החליפה עבור רבים את אולפן ההקלטות. לא מעט מוסיקאים, בעיקר בתחומים של מוסיקה קלה, מקליטים כיום אלבומים שלמים באולפן הביתי שלהם, המבוסס על DAW.
הנה הסבר על הסקוונסר:
https://youtu.be/1ijbbLUEA8E
הסקוונסר הדיגיטלי הממוחשב הוא היום תחנת עבודה (DAW) - הנה אחת חינמית (עברית):
https://youtu.be/IJs_SFP2tWk
DAW לסמארטפון מתוצרת פנדר:
https://youtu.be/c_mGig_S7bQ?long=yes
גרסת ה-AI של תחנת האודיו הזו:
https://youtu.be/AnNAanZ_1yw?long=yes
ובדפדפן:
https://youtu.be/0Scgkr-SSi4?long=yes
במוסיקת הפופ נוהגים להקליט שירים בערוצים שונים. כל כלי מוקלט לערוץ נפרד וגם ערוצי השירה מפוצלים לערוצים שונים. הקלטה בערוצים מאפשרת שליטה מוחלטת בעוצמה ובאופי של כל מרכיב בשיר או בקטע המוסיקלי.
אחת התוצאות של ההקלטה בערוצים היא שהנגנים והזמרים יכולים להקליט בזמנים שונים, לעתים אפילו מבלי לפגוש אחד את השני. כל אחד שומע באוזניות את הערוצים שכבר הוקלטו ומוסיף את חלקו להקלטה.
בתום הקלטת הערוצים עושים באולפן מיקסינג, (Mix) "בישול" של הערוצים לשיר מהודק שיישמע טוב. בהקלטות מקצועיות יהיה גם שלב של מאסטרינג (Mastering), בו יהפוך המיקס לשיר עם סאונד מקצועי שמתאים להפצה ברדיו, טלוויזיה ואמצעים כמו סטרימינג או תקליט.
כמובן שההקלטה בערוצים מתאפשרת רק כשיש ציוד הקלטה שמתאים לכך. כיום כל מחשב מאפשר הקלטה כזו, אבל פעם ציוד כזה היה יקר מאד ורק אולפנים גדולים, שהיה ברשותם טייפ סלילים להקלטה רב-ערוצית, יכולים היו להקליט ערוצים רבים.
מאז שנות ה-70 יכולים היו המוסיקאים להקליט סקיצות של שירים בבית. לשם כך שימשו טייפים של ארבעה ערוצים, להקלטה ביתית. אלה היו מערכות הקלטה קומפקטיות שכונו 4track ושאליהן הקליטו סקיצות של שירים ב-4 ערוצים ועם הזמן גם ב-8.
הנה 4 ערוצים בקאבר לשיר All Along the Watchtower של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/y1S5EQHvyMo
הצלחה בהפרדה של ערוץ השירה מהקלטה ביתית שהותיר לנון המת אפשרה הקלטה מקצועית של הביטלס איתו וקליפ בשילוב דמויות AI של שני הביטלס שהלכו לעולמם:
https://youtu.be/Opxhh9Oh3rg
כך הקליטו פעם ברשמקול בן 4 ערוצים - מה שנקרא Four Track:
https://youtu.be/fPFPGjhIUUo
הקלטה רב ערוצית באולפן אנלוגי, עם סרטי 24 ערוצי הקלטה:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
סרטון שמציג שיר ב-5 ערוצים, כל ערוץ בחלון משלו והזמר שר בשני ערוצים:
http://youtu.be/4qeA7CoCS8k?t=4s
וכך תוכלו גם אתם להקליט בערוצים מיד באמצעות תוכנת הענן Soundation:
https://youtu.be/uGcQinPzpg4?long=yes
טייפ ריקורדר (Compact Cassette), טייפ קסטות או רשמקול, היה מכשיר שניגן קלטות אודיו והקליט עליהן.
לשם ההקלטה היה הרשמקול מצויד במיקרופון. המיקרופון קולט את גלי הקול שבאוויר, אותם גלי קול המייצגים את הרעש, המוסיקה והדיבור בחדר. הוא ממיר את גלי הקול הללו שמגיעים למיקרופון לאותות חשמליים. אותם אותות חשמליים נשמרים על גבי סרט ההקלטה שבקלטת או בגלגלי הרשמקול סלילים.
הרשמקול מבוסס הקלטות, טייפ הקסטות, הוא ממשיכו והגרסה הקומפקטית יותר של טייפ הסלילים. טייפ הסלילים היה הרשמקול המקורי. הוא אפשר להקליט קולות, דיבור ומוסיקה על גבי סרט מגנטי ולהשמיע את ההקלטות הללו בחזרה.
אז שוב - הרשמקול הקליט את הקולות בעזרת מיקרופון והשמיע אותם דרך רמקול או אוזניות. הכל הוקלט אל הסרט המגנטי שגולגל סביב סלילים. בטייפ קלטות השמע, או בשמן הלועזי הקסטות, הסלילים הוכנסו לתוך הקלטות.
עם השנים התפתח הטייפ רקורדר המקורי לכיוונים ולצורות שונות. הרדיו-טייפ, למשל, שילב בו גם רדיו, מה שאפשר להקליט תכניות רדיו ושירים חדשים וישנים ולהאזין להם כמה שהתחשק.
לקראת תחילת שנות ה-80 החל להתפתח טרנד של האזנה אישית לקלטות. מה שאפשר את זה היה מכשיר הווקמן, שנמכר עם אוזניות קומפטיות ואפשר להאזין למוסיקה תוך הליכה ברחוב, נסיעה ברכב או דיווש על אופניים.
התפתחות אחרת הייתה לכיוון של טייפ הדאבל קסטה. זה היה רשמקול עם מקום לשתי קלטות, מה שאפשר בעזרתו להעתיק את התוכן מקלטת לקלטת ולשכםל כך קלטת שהקליטו חברים, או קלטת מסחרית, כמו תקליט, שנקנתה במחיר מלא.
מוסיקאים השתמשו אז בטייפ מיוחד, עם 4 ערוצים של הקלטה, להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית.
שימוש נוסף שעשוי להפתיע רבים היה השימוש בקלטות כאמצעי אחסון של מידע ממוחשב. בתחילת ימי המחשב האישי, ה-PC, נוצלה יכולת שמירת הנתונים של הרשמקול לשמירה וקריאה (מה שנקרא איחזור) של נתונים מגנטיים ממוחשבים אל קלטות הטייפ וממנו אל המחשב.
באותן שנים, של תחילת עידן המחשבים האישיים, אגרו מחשבים כמו אטארי, קומודור 64 וסינקלייר ספקטרום, את המידע על גבי טייפ קסטות. חובבי מחשב העתיקו אז זה מזה משחקי מחשב, תוכנות ומידע - באמצעות טייפ דבל-קסטות, סוג של רשמקול כפול.
הנה תולדות הרשמקול, או הטייפ ריקורדר:
https://youtu.be/BikfrS3hwgM
טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:
https://youtu.be/NRgtz2sS4iM
וניסיון שנעשה בשנת 2016 לפתח רשמקול מודרני וקומפקטי, אך נכשל ונסגר:
https://youtu.be/H5Dg2kqxIbM
כשמוסיקאי מסיים להקליט שיר, העבודה רחוקה מלהסתיים. הקלטה גולמית היא כמו ארון מלא בגדים מקומטים - הכל שם, אבל שום דבר לא מסודר ולא מוכן ללבישה. כאן נכנס לתמונה מהנדס המיקס (Mixing Engineer), הממקסס, מי שתפקידו להפוך ערימה של ערוצים נפרדים לשיר אחד מלוכד ומאוזן.
המיקסינג (Mixing) הוא תחילת תהליך הפוסט-פרודקשן (Post-Production). אחרי שהמוסיקה נכתבה, הוקלטה והופקה, מגיע הזמן לבצע את המיקס. סשן מיקסינג אחד יכול להכיל בקלות 30 ערוצים ויותר - תופים בכמה שכבות, גיטרות שונות, בס, מקלדות, קולות רקע ועוד. כל אחד מהערוצים האלה מתחרה על תשומת הלב של האוזן, וללא איזון נכון התוצאה תהיה בלגן קולי בלתי נסבל.
מהנדס המיקס מתחיל בדרך כלל בשלב הארגון. הוא מסדר ומתייג כל רכיב, לעיתים צובע את כל ערוצי התופים באותו צבע או ממקם אותם באזור עבודה מסוים. זה עשוי להישמע טכני ומשעמם, אבל הסדר הזה חיוני - כשעובדים עם עשרות ערוצים, בלגן אחד קטן יכול להפוך את התהליך לסיוט.
העבודה האמיתית מתחילה כשמהנדס המיקס מתחיל לאזן בין עוצמות (Volume) הערוצים השונים. המטרה היא להפחית התנגשויות בין האלמנטים השונים של השיר ולוודא שכל כלי נגינה, כל קול וכל רכיב ישמעו נעימים ומאוחדים כשהם מושמעים יחד. זה כמו לנהל תזמורת - אתה לא רוצה שכולם ינגנו באותה עוצמה בדיוק, אלא שכל אחד יתרום את חלקו בזמן הנכון ובעוצמה הנכונה.
הכלים שבהם משתמש מהנדס המיקס הם פשוטים בעיקרון אבל מורכבים בביצוע. הוא משנה את הווליום (Volume) של ערוצים שונים, מתאם תדרים (Frequency), קובע מיקום במרחב הסטריאופוני (Panning) ומכוון דינמיקה. כל שינוי קטן יכול להיות דרמטי - הורדת ווליום של הבס ב-2 דציבלים יכולה לגרום לשיר להישמע פתאום אוורירי יותר, או להיפך, כבד מדי.
המיקסינג עוסק ביצירת איזון בין כל היבט של השיר, תוך התמקדות בסקאלה הקטנה והאינדיבידואלית. מכיוון שלמהנדס המיקס יש גישה למספר רב של ערוצים ולכל כלי נגינה בנפרד, השינויים שהוא יכול לבצע יכולים להיות משמעותיים מאוד. הוא יכול להדגיש גיטרה מסוימת, להרחיק שירה לרקע או להוסיף הדהוד לתופים.
תהליך המיקסינג נועד לשפר את החזון של האמן ולוודא שהכוונה המקורית של השיר זורחת דרך המיקס. לעיתים נדרשים מספר מיקסים עד שהאמן והמפיק מרוצים מהתוצאה ומוכנים להעביר את השיר לשלב הבא - המאסטרינג (Mastering). כי בסוף, המיקס הטוב ביותר הוא לא בהכרח זה שנשמע הכי מרשים מבחינה טכנית, אלא זה שמשרת את השיר בצורה הטובה ביותר.
זהו המיקס (עברית):
https://youtu.be/xSAEel8dXFw
שימוש באוטומציות למיקס ביצירת באלאנס וסאונד (עברית):
https://youtu.be/prTjKJU7Egw
ורק עוצמות - קורס המיקס הקצר ביותר בעולם:
https://youtu.be/qUGxA2ep8wI
טייפ 4 ערוצים (Compact Cassette) היה פעם המכשיר הכי לוהט אצל מוסיקאים, בעיקר כמובן אצל מי שיצרו מוסיקה קלה, בז'אנרים כמו פופ, רוק וג'אז. זה היה טייפ קלטות אודיו, שייצרו אז חברות כמו Fostex ו-Tascam שניתן היה להקליט על הקלטת שהוכנסה אליו, 4 ערוצים של מוסיקה.
ה-"4 טראק", כמו שהוא כונה אז באנגלית, היה גרסה פשוטה של טייפ הסלילים האולפני, שבו נהגו אז להקליט ערוצים באולפן. יכולת להקליט לתוכו תפקידים שונים אל ערוצי הקלטה. ערוץ השירה, לצד ערוץ הגיטרה, ערוץ הבאס, התופים וכדומה. תמיד בזמן שהקלטת ערוץ חדש, שמעת באוזניות המחוברות אליו, את הערוצים שכבר הוקלטו קודם. ממש כמו באולפן, אבל באיכות בינונית. הסיבה ברורה - קלטות לא אפשרו איכות הקלטה שהתאפשרה אז בסלילים.
מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית. הקלטה ב-4 ערוצים לא הייתה כל כך מפתיעה ונחותה, כי צריך לזכור שעשור לפני כן, בשנות ה-60, זו הייתה ההקלטה האולפנית המקובלת. למעשה, את מרבית תקליטיהם יצרו "הביטלס" ב-4 ערוצים בלבד. כבר אז, באמצעות טכניקה שנקראת "באונסינג" (Bounce), נהגו להקליט הרבה יותר תפקידים מאשר ה-4 שבקלטת. עשו זאת על ידי הקלטת 3 ערוצים ושילובם לרביעי, דריסתם והקלטה בהם שוב ואז שילובם עם המוקלט לערוץ ריק מהם וכך הלאה.
הנה טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:
https://youtu.be/Lt8YpOG1e54
כך פעלה שיטת הבאונסינג בה הקליטו על 4 הערוצים יותר תפקידים:
https://youtu.be/cZanByojSCI
ממשיכי דרכו בימינו - 8 ערוצים עם שלל אפשרויות נוספות באותו כסף:
https://youtu.be/p_NZKPGClSo?end=3m51s
חלקם ממש זולים ונגישים היום:
https://youtu.be/qi9mZgZ3IiA
אפליקציות אייפד שנכנסו לעולם הזה:
https://youtu.be/D8jifGT4BCE
או זו שבכלל מדמה אולפן:
https://youtu.be/tws8bnVwv2o
וסרטון ארוך יותר על השימוש בו:
https://youtu.be/6d_MgPm8yYQ?long=yes
הקלטה רב ערוצית
כשטכנאי המיקס (בחו"ל אגב, מכנים אותו מהנדס מיקס) מסיים את עבודתו ומכריז שהמיקס מוכן, השיר עדיין לא באמת מוכן. כי שיר מוקלט עשוי להישמע נהדר באולפן, אבל מה יקרה כשישמיעו אותו ברדיו, ברמקולים של מכוניות או באוזניות זולות?
וזה בדיוק הרגע בו נכנס לתמונה טכנאי המאסטרינג (Mastering Engineer), מי שתפקידו להכין את השיר לעולם האמיתי ולגרום לו "לזרוח".
כי מאסטרינג (Mastering) הוא השלב הסופי בתהליך ההפקה המוסיקלית. הוא הנגיעה האחרונה שהמוסיקה מקבלת לפני שהיא מופצת לכל עבר, כדי שהכל יישמע טוב, בכל מכשיר, בכל סוגי הרמקולים ובכל עוצמה שהיא.
בניגוד לטכנאי או מהנדס המיקס שעובד עם עשרות ערוצים נפרדים, מהנדס המאסטרינג מקבל קובץ אחד - את המיקס המוגמר. אך המגבלה הזו היא גם החוזק שלו. במקום להתמקד בפרטים הקטנים של כל כלי נגינה, המאסטריסט מסתכל על התמונה הרחבה - זו שקובעת כיצד השיר יישמע כיחידה אחת שלמה.
מטרת המאסטרינג היא ללטש את המיקס ולהביאו לצליל הטוב ביותר האפשרי. זה אומר שעליו לגרום לו להישמע כמו שירים מקצועיים אחרים שנשמעים בפלטפורמות סטרימינג כמו ספוטיפיי (Spotify), ברדיו, טלוויזיה או בסרטים. מטרת איש המאסטרינג היא להפוך את הרצועה לחזקה ומדויקת יותר, טובה יותר ותואמת יותר לסוגים שונים של רמקולים - מאולפני הקלטות יקרים ועד אוזניות פלסטיק של עשרות שקלים.
הכלים העיקריים של מהנדס המאסטרינג הם איזון תדרים (EQ - Equalization), קומפרסיה (Compression), לימיטינג (Limiting) ושיפור הסטריאו (Stereo).
בעזרת הכלים הללו הוא יכול להפוך שיר שנשמע שטוח ורך למשהו שכמו פורץ מהרמקולים ומלהיב, או להיפך - לקחת משהו שנשמע צורמני ואגרסיבי ולהרגיע אותו למאזינים.
השינויים האלה עדינים לעין הלא מאומנת, אבל הם משמעותיים להפליא לאוזן המקצועית.
איש המאסטרינג הוא גם שומר הסף האחרון. הוא האדם האחרון בתהליך היצירתי שיכול לתפוס טעויות, לשנות את האופן שבו משהו נשמע ולהוסיף נגיעות אחרונות. הוא צריך להיות קשוב וממוקד במיוחד כדי לתפוס טעויות קטנות אך חיוניות שנותרו בהקלטה, גם אחרי המיקס - כמו רעש של תנועה שנכנס מבחוץ להקלטה, קטעי שיחה שהוקלטו בטעות, או אפילו נקישה קלה של גיטרה על מיקרופון.
#למה צריך מישהו אחר למסטרינג?
יש סיבה שמומלץ לתת למישהו אחר לבצע את המאסטרינג במקום שאיש המיקס הוא שיעשה גם את זה. למישהו שלא ערבב את השיר במשך שעות ארוכות קל יותר לשמוע שגיאות או צלילים לא רצויים. האוזניים שלו טריות ומוחו לא מלא בכל החלטות המיקס שנעשו קודם לכן. הוא יכול לשמוע את השיר כמו שהוא באמת, לא כמו שחשבו שהוא אמור להיות.
#אז ההבדל
ההבדל בין מיקסינג למאסטרינג ברור כעת. המיקסינג מתרחש בתחילת הפוסט-פרודקשן ועובד עם מספר רב של ערוצים נפרדים, בעוד המאסטרינג הוא השלב הסופי ועובד עם קובץ אחד מוגמר.
אם המיקסינג מתמקד בפרטים הקטנים של כל כלי ומאפשר שינויים דרמטיים, המאסטרינג מתמקד בשיר כולו ועוסק בכיוונונו העדין. מטרת המיקסינג היא הגשמת החזון של האמן, בעוד המאסטרינג שואף לאיכות צליל כוללת והתאמה לסטנדרטים מקצועיים שהם שיקבעו את הצלחת השיר או האלבום כולו.
מבחינה תיאורטית, אפשר לבצע מיקס בלי מאסטרינג, אבל אי אפשר לבצע מאסטרינג בלי מיקס. המיקסינג יוצר איזון בסקאלה הקטנה, המאסטרינג לוקח את המיקס המלא ומלטש אותו. כיום, שני התהליכים הללו הפכו לנגישים יותר ואף ניתנים לביצוע מקוון (Online), גם בעזרת AI (בינה מלאכותית).
וכדי להבטיח שהמוסיקה תגיע למיצוי מלא של הפוטנציאל שלה, חשוב לבצע את שני התהליכים בנפרד.
הנה הסבר על תהליך המאסטרינג (עברית):
https://youtu.be/EQwHVdlfhao
מהו מאסטרינג ואיך זה נשמע עם ובלי?
https://youtu.be/hUi7PNb6E9E
ההבדלים בין תהליך המיקס לתהליך המאסטרינג:
https://youtu.be/Szv32PCJfs0
למה מאסטרינג חשוב לשיר? (עברית)
https://youtu.be/NVlglT0Tmy0
שיחה יפה על המאסטרינג, תפקידיו וחשיבותו (עברית):
https://youtu.be/0eXrSdTdjgM?long=yes?t=1m36s
וכלי בינתי שיודע לעשות מאסטרינג:
https://youtu.be/D_yXHlShCQ0?long=yes
כשחברת "אטארי" התחילה לייצר מחשבים ביתיים, היא די הקדימה חברות אחרות, אבל המיקוד העסקי שלה היה בקונסולת משחקי הטלוויזיה הפופולרית שלה, משנות ה-80. הקונסולה הזו, או כמו שילדים כינו אותה אז "משחק הטלוויזיה" או סתם "אטארי", הפכה את החברה במקומות רבים לשם נרדף למשחקי טלוויזיה באשר הם. היו שם ה"פקמן" האגדי ואפילו משחק ה"קומבט" שהם צרפו לכל מכשיר שלהם.
אבל השליטה וההצלחה הזו היו בעוכריהם של אנשי אטארי. הם התמהמהו בפיתוח וייצור המחשבים האישיים שלהם. הם הגיעו לשוק, עם מחשבים נהדרים, אגב, שאיכויות הקול והגרפיקה שלהם עלו בהרבה על אלו של מחשבי קומודור ואפל II, המתחרים שהקדימו אותם. מחשבי אטארי הציעו גם שפת תכנות מובנית ומעולה, שאם היו מגיעים בזמן יתכן שהייתה מעניקה להם את השוק, אבל בעיתוי הזה, הוא כבר נשלט בידי חברת "קומודור" המצליחה, שנערכה בזמן ועבדה מהר וטוב.
בסה"כ מכרה אטארי מעל שני מליון יחידות מדגמי 400, 800 ו-800XL, שהיו סוג של אבולוציה לעולם הקונסולות שלהם, והם נחשבים להצלחה מסחרית. אבל אלו לא היו מספרים של חברה שיכולה להוביל את השוק.
בשלב מסוים קנה את חטיבת המחשבים של אטארי בכיר שפוטר מחברת קומודור, בשם ג'ק טרמל. הלה, חדור רצון לנקום החברה שפיטרה אותו, משיק את Atari ST המשוכלל, שעתיד להיות בין השאר המחשב של רבים מהמוסיקאים הראשונים שיעבדו עם מחשב. המחשב הזה התחרה ישירות מול מחשב האמיגה של קומודור, אבל הקרב ביניהם על הניצחון הוכרע אחרת לגמרי.
כי מצויד במערכת ההפעלה החדשה, Windows, שעתידה להחליף את ה-DOS המיושנת, לקח כבר השחקן השלישי והפרוע מהמזרח הרחוק, תואמי היבמ, את השוק בהליכה. זה מה שקורה כששניים מוכשרים ומוצלחים רבים ומהצד מגיח המחשב הזול, שלאיש אין בלעדיות עליו, כי מייצרים כמוהו מאות מפעלים שונים בטאיוון, ומנצח. בגדול!
לא לריב, לא לנקום. להתעורר בזמן, להמציא, לא לנוח על זרי הדפנה - הנה כמה מהדברים שלמדנו כאן.
הנה מחשב האטארי של תחילת שנות ה-80:
https://youtu.be/7uaNNK4qxas
פרסומת למחשב אטארי מהזמנים ההם:
https://youtu.be/-QAPUXvn6tY
מחשבי אטארי 800 הפופולריים:
https://youtu.be/gA-euwYrAzw
מחשב האטארי ST ששימש למוסיקה אלקטרונית:
https://youtu.be/OlspnqVcJho
גייד טראק (Guide Track), או גייד ווקאל בהקלטות הוא הקלטה ראשונית ופשוטה של השיר כולו, המשמשת כמפת דרכים לכל תהליך ההקלטה המורכב של ערוצי השירה והנגינה שיבואו אחריה.
עבור הנגנים והזמרים באולפן הקלטות, הגייד מהווה נקודת עוגן המאפשרת דיוק וסנכרון של כל הערוצים בהקלטה.
מהיותו כלי עבודה, ערוץ עם תפקיד בתהליך ההקלטה ורק בו, כמעט תמיד הגייד לא ייכלל בשיר הסופי.
במרבית המקרים מנגן מוסיקאי אחד לגייד טראק, ערוץ ההקלטה של הגייד, את השיר. הוא עושה זאת בצורה פשוטה לגמרי, על גיטרה או פסנתר ותוך כדי שירה או זמזום של המנגינה.
איכות ההקלטה בגייד לא צריכה להיות מושלמת וגם הקצב לא חובה שיהיה מדויק מאוד. אך הערוץ של שירת ונגינת הגייד חשוב שיציג את כל המבנה של השיר, כולל המעברים בין חלקיו השונים והתחושה הרגשית שהשיר מבטא.
שלא כמו מטרונום דיגיטלי (Click Track) שמספק רק פעימה מכנית, הגייד טראק מעניק למוסיקאים את ההקשר המוסיקלי המלא,כולל ההרמוניה, הרגש והאווירה של השיר.
בשלב הקלטת התפקידים, שומע כל מוסיקאי את הגייד טראק באוזניות, תוך כדי נגינת או שירת החלק שלו. נדגיש שוב שבסטודיו מודרני, בו לעתים קרובות מקליטים כל כלי בנפרד ולפעמים בימים או בשבועות אחרים, הגייד מהווה את נקודת העיגון המשותפת לכולם.
לאחר שכל הערוצים הוקלטו, הגייד טראק מושתק או נמחק מהמיקס הסופי. ממש כמו פיגום זמני בבניית מבנים, הוא מילא את תפקידו וסיים אותו. במקרים נדירים (ראו בהמשך), בהם ההקלטה המקורית ל הגייד לכדה תחושה ייחודית או הייתה טובה במיוחד, המפיק המוסיקלי והאמנים עשויים לשלב אלמנטים מהגייד בגרסה הסופית של השיר.
דוגמה מעניינת היא הביטלס (The Beatles), שבהקלטות רבות שלהם באולפני אבי רואד (Abbey Road Studios) התחילו עם גייד טראקים פשוטים שהפכו בסופו של דבר למרכיבים מרכזיים במיקס הסופי. פול מקרטני (Paul McCartney) סיפר שכמה משירי האלבום הלבן (The White Album) נשארו קרובים מאוד להקלטות הגייד המקוריות שלהם.
לא ברור אם זו אמת או סיפור טוב אבל מספרים על השיר “Billie Jean” של מייקל ג’קסון שגם בו הוא הקליט דמו כגייד ווקל, שהיה כל כך טוב עד שבסוף השאירו אותו כמעט כולו, עם תיקונים קטנים בלבד, בערוץ השירה הסופי. הסיבה היא ששום ערוץ הקלטה אחר לא הצליח לספק את האינטנסיביות והגרוב של אותו גייד טראק ראשון.
וגם אצלנו בארץ, עדויות מאנשי סאונד שעבדו עליו בשנות ה-80 מספרות שגם בשיר האייקוני של שלום חנוך "מחכים למשיח” קרה דבר כזה. הגייד טראק מהסקיצה שלו היה כל כך מוצלח ואנרגטי שהוא נשאר בסוף בתור הליד של השיר, ערוץ השירה המוביל שלו.
כך מקליטים גייד טראק בתוכנת הקלטות:
https://youtu.be/wUjn-zNxBb0
מרבית השירה ב"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון הוא גייד ווקאל:
https://youtu.be/97oqKwDopFg
מתופף מקליט ליווי תופים על ערוץ הגייד והמטרונום - שימו מסך מלא:
https://youtu.be/mfM3q-R3aaQ
היום guide track הוא פלאגין לעמדות הקלטה:
https://youtu.be/cpGNGKNmB5M
וערוץ גייד עם שיר לקריוקי:
https://youtu.be/CSbVK213aP0
טייפ סלילים (Reel-to-reel tape recorder) הוא רשמקול שהתבסס על סרט מגנטי המגולגל על שני סלילים ועובר בהקלטה וההשמעה מצד לצד. מדובר במכשיר המשמש להקלטת מוסיקה, קולות ודיבורים.
ההקלטות בו הוקלטו על גבי הסרט המגנטי וממנו גם הושמעו ההקלטות. רמקול או אוזניות שימשו להשמעת צלילי הרשמקול, או שאלה הועברו למגבר סטריאו ורמקולים מקצועיים.
ההקלטה הייתה בעזרת מיקרופון או בחיבור ישיר אל מכשיר חיצוני שממנו מופק הצליל, כמו פטיפון או רדיו.
שיא הפופולריות של טייפ הסלילים הייתה משנות ה-50 ואילך. הוא שימש אז להקלטות מקצועיות באולפנים, בעוד הקלטות ביתיות הוקלטו משנות ה-70 ואילך על גבי רשמקול עם קלטות שמע.
עד סוף שנות ה-80 השתמשו גם בעולם המחשוב ברשמקול סלילים, כדי לשמור ולאחזר דאטה, כלומר לשמור ולקרוא נתונים שנשמרו באופן מגנטי. רק עם פיתוח הכונן הקשיח הם הפסיקו לשמש למטרה זו. באותה תקופה הפכו רשמי-קול מבוססי סלילים לאחד מסימני ההיכר של חדרי המחשב הגדולים של העסקים והארגונים השונים.
הנה טייפ הסלילים:
https://youtu.be/_TARpAdIjRM
טייפ סלילים מנגן בימינו ג'אז מפעם:
https://youtu.be/5tQsO15o9gs
כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
הטייפ הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/Xo9d-kUsuS0
היום יש הרחבות לתוכנות הקלטה שמדמות טייפ סלילים:
https://youtu.be/u-6pD5qIWjc
על המגבלות של הציוד האנלוגי ואיך הם השפיעו על היצירה הכי גדולה בתולדות הפופ:
https://youtu.be/PCG48q6DiD0?long=yes
הסקוונסר (Sequencer) הוא מכשיר פיזי או תוכנה המקליטה ומתזמנת קטעי נגינה מוסיקליים. הוא אפשר למוסיקאים ומפיקים ליצור, לערוך ולתפעל תבניות ורצפים מוסיקליים. הוא הציג ממשק רשת או ציר זמן שבו ניתן למקם ולסדר אירועים מוסיקליים, כמו תווים, אקורדים וצלילי תופים. ניתן לתכנת אירועים אלו באופן ידני (Step time) או להקליט בזמן אמת (Real time) באמצעות מקלדות, מכונת תופים או מכשירים חיצוניים אחרים.
הסקוונסרים הראשונים היו מכשירים אנלוגיים שהופיעו בשנות ה-60, שימשו עם סינתיסייזרים מודולריים ופעלו על ידי שליחת אותות חשמליים לשליטה על גובה הצליל. דוגמה מוקדמת היא מוג 960 (Moog 960 Sequential Controller) משנת 1968. מכשירים אלה היו מוגבלים ליכולת תכנות של 8 עד 16 צעדים בלבד, כאשר כל צעד היווה תו בודד. בתחילה הם היו בשימוש רב להפקת מוסיקה אלקטרונית.
בשנת 1983 הושק תקן MIDI החדש (Musical Instrument Digital Interface) שחולל מהפכה. אם בעבר כל יצרן סינתיסייזרים פיתח פרוטוקול תקשורת משלו, מצב שיצר כאוס והפריד בין מכשירים של יצרנים שונים כאן בא השינוי.
היו אלה דייב סמית (Dave Smith) מחברת סיקוונשל סרקיטס (Sequential Circuits) ואיקוטארו קאקהאשי (Ikutaro Kakehashi) מחברת רולנד (Roland) שהובילו את פיתוח MIDI, פרוטוקול שאיפשר למכשירים שונים ומיצרנים שונים, לתקשר ביניהם בחופשיות. שניהם זכו מאוחר יותר בפרס גראמי (Grammy) טכני על תרומתם המהפכנית למוסיקה.
חשחב לדעת שסקוונסר MIDI לא מקליט אודיו אלא מידע דיגיטלי על כל תו שנוגן, מתי הוא התחיל, משכו ועוצמתו. דוגמאות מפורסמות של סקוונסרים היו של רולנד (Roland MC-500), יאמהה (Yamaha QX1) ואקאי (Akai MPC60) משנת 1988 ששילב סקוונסר וסמפלר והפך לאגדי בהיפ-הופ.
מעצב ה-MPC, רוג'ר לין (Roger Linn), הצליח ליצור מכשיר שהפך לסטנדרט בהיפ-הופ למרות שמעולם לא התכוון שישתמשו בו בצורה כל כך יצירתית. ב-MPC60, למשל, ניצל המפיק האגדי ג'יי דילה (J Dilla) באגים, כמו תזמון מעט לא מדויק, כדי ליצור את הגרוב הייחודי שלו שמפיקים רבים מנסים לחקות עד היום.
תוכנות הסקוונסר הראשונות בשנות ה-80 היו סטיינברג פרו 24 (Steinberg Pro 24) משנת 1985 ו-Cakewalk משנת 1987 שעבדו בעיקר עם MIDI ועל מחשבים. אך המהפכה האמיתית החלה בשנות ה-90 כשמחשבים הפכו חזקים מספיק לעיבוד אודיו דיגיטלי בזמן אמת.
DAW ראשי תיבות של "Digital Audio Workstation", היא תחנת עבודה אודיו דיגיטלית. זוהי סביבת עבודה מלאה ליצירת מוסיקה הכוללת הקלטת אודיו, סקוונסר MIDI, מיקסר וירטואלי, אפקטים, כלי נגינה וירטואליים (VST) וכלי עריכה מתקדמים. סטיינברג קיובייס אודיו (Steinberg Cubase Audio) משנת 1991 הייתה אחת התוכנות הראשונות ששילבה MIDI ואודיו דיגיטלי. דיגידיזיין פרו טולס (Digidesign Pro Tools) הצמיד חומרה ייעודית לתוכנה רבת עוצמה. DAW-ים פופולריים כיום כוללים את פרו טולס (Pro Tools), לוג'יק פרו (Logic Pro), אבלטון לייב (Ableton Live) ו-FL סטודיו (FL Studio) שהתחיל כפרוטילופס (FruityLoops) ונאלץ לשנות את השם כדי להתקבל ברצינות אצל מוזיקאים מקצועיים.
ההבדל המרכזי בין סקוונסר ל-DAW הוא שסקוונסר מסורתי עובד בעיקר עם MIDI ודורש מכשירי קול חיצוניים, בעוד DAW מודרני הוא סביבת עבודה מלאה המשלבת הקלטת אודיו, עריכה, מיקסינג ומאסטרינג.
כל DAW הוא גם סקוונסר אך לא כל סקוונסר הוא DAW. המעבר הזה מה-MIDI של הסקוונסר אל ה-DAW על כל יכולותיו אפשר לכל מי שיש לו מחשב להקים אולפן הקלטות ביתי בשבריר מהמחיר של לפני 30 שנה, מהפכה שהובילה לדמוקרטיזציה של יצירת מוסיקה והפכה אותה לנגישה לכולם.
עמדת העבודה הביתית עם ה-DAW החליפה עבור רבים את אולפן ההקלטות. לא מעט מוסיקאים, בעיקר בתחומים של מוסיקה קלה, מקליטים כיום אלבומים שלמים באולפן הביתי שלהם, המבוסס על DAW.
הנה הסבר על הסקוונסר:
https://youtu.be/1ijbbLUEA8E
הסקוונסר הדיגיטלי הממוחשב הוא היום תחנת עבודה (DAW) - הנה אחת חינמית (עברית):
https://youtu.be/IJs_SFP2tWk
DAW לסמארטפון מתוצרת פנדר:
https://youtu.be/c_mGig_S7bQ?long=yes
גרסת ה-AI של תחנת האודיו הזו:
https://youtu.be/AnNAanZ_1yw?long=yes
ובדפדפן:
https://youtu.be/0Scgkr-SSi4?long=yes
