» «
וידאו
איך צפו פעם בווידאו?



פעם, כשהאינטרנט עוד לא היה קיים, ראינו סרטים בצורה קצת משונה. היו אז קלטות שעליהן היינו מקליטים סרטים ותכניות מהטלוויזיה.

אם רצינו לראות סרטים "מבוקשים" או "חדשים" היינו הולכים לספריית הוידאו המקומית ושוכרים את הקלטות עם הסרטים ל-24 שעות.

אחרי שראינו את הסרט, היינו חייבים להחזיר אותו לאחור ("להריץ אחורה"), אחרת היו קונסים אותנו בספריית הוידאו והקנס, ללא ספק, מרתיע.

אחר כך באו תקליטורי ה-DVD, קלטות הווידאו הלכו ונעלמו, אחריהם הגיע האינטרנט וכך הכל השתנה.


הנה ספריות הוידאו של פעם:

http://youtu.be/26eQ3QpNB6Q
כפרי פוטיומקין
מהם כפרי פוטיומקין?



כיום הביטוי "כפרי פוטיומקין" הוא שם נרדף למשהו בלי תוכן, תפאורה בלבד, אחיזת עיניים. כשרוצים להגיד על דבר מה שנבנה ואינו פעיל או על דבר שמטרתו ליצור רושם, בלי שיש בו משהו של ממש, ניתן לומר עליהם שהם "כפרי פוטיומקין".

הסיפור ההיסטורי הוא משעשע ואמיתי לחלוטין - השר גריגורי אלכסנדרביץ' פוטיומקין היה אהובה ושותפה של הצארינה הרוסית יקטרינה "הגדולה". לאחר שכבש פוטיומקין את אוקראינה ואזורי דרום רוסיה והפך את ממלכתה לאימפריה, מה שגם זיכה אותה בתואר "הגדולה", הוא הוליך אותה לסיור ניצחון באזורים שכבש בשבילה. זו הייתה שנת 1787 והאיש שכבש את השטחים העצומים לא מצא עדיין איכרים ליישב בהם. לכן דאג השר החכם להציב על קו האופק שמול נהר דנייפר כפרי דמה עשויים תפאורות עץ ולידם ניצבים שנראו עובדים במלוא המרץ.. מאז, נהוג לקרוא ליישובי-דמה או מקומות שאין בהם תושבים בשם "כפרי פוטיומקין".


הנה סרטון שמספר על כפרי פוטיומקין:

http://youtu.be/u2gBEuXsxXs?t=27s


וסיפור כפרי הפוטיומקין בסין:

http://youtu.be/u4nc4bTtI3U?t=5s
מורפינג
מה זה מורפינג?



מורפינג (Morphing) הוא אחד האפקטים המיוחדים המעניינים של העידן הדיגיטלי. משתמשים בו בסרטים ובאנימציות כדי לשנות את הצורה של משהו, בדרך כלל דמות, באופן הדרגתי ורציף. האפקט הזה נראה כקסם, אבל הוא אפקט דיגיטלי שמתבסס על תמונות דיגיטליות ויכולת חישוב גבוהה של המחשב המודרני.

המורפינג מבצע מעבר בין תמונה לתמונה, בתהליך הדרגתי ש"מורח" את התמונה הקודמת ויוצר שינוי הדרגתי אל התמונה הבאה.

לרוב השימוש המקובל באפקט המורפינג הוא כדי להציג אנשים המשתנים לאורך השנים, באמצעות מעבר בין תמונות שונות שלהם. שימוש אחר ומעניין הוא להציג אדם ההופך לאדם אחר.

להשגת אפקט המורפינג נהגו להשתמש עד סוף שנות ה-80 בטכניקה של "פייד אאוט" (Fade-out), דהייה של התמונה אל עבר התמונה הבאה. בתחילת שנות ה-90 פותחו תוכנות מחשב המדמות שינויים הדרגתיים המחברים בין תמונה לתמונה בדרך הרבה יותר מוחשית ומציאותית. כיום יוצרים אמני המורפינג עבודות מעניינות מסוג זה בעזרת תוכנת האפקטים המיוחדים After Effects.


המורפינג הידוע מתוך הווידאו קליפ של מייקל ג'קסון "Black or White":

https://youtu.be/3Iw-vUBo7v4


מורפינג של ילדים מכל העולם:

https://youtu.be/Bei79AxD25o


הזמר המנוח ג'ון לנון לאורך השנים:

https://youtu.be/1Lu05Hdyjqo


מורפינג בקולנוע - שינויי ה"המתכת הנוזלית" מתוך הסרט "שליחות קטלנית 2: יום הדין:

https://youtu.be/u8h8d2XLWKY


וכך עושים את זה בתוכנת Morphing מיוחדת:

https://youtu.be/_ffwplg8Lxs
אאוריקה
מה תורמים הוידאו והתמונות לאאוריקה?


אנשים אוהבים תמונות ווידאו. אם פעם אמרו שתמונה שווה לאלף מילים, היום יודעים שתמונה וסרטון שווים זהב.

מסתבר שהמוח האנושי מעבד מידע ויזואלי פי 60,000 יותר מהר מאשר הוא מעבד מלל.


הנה סרטון שמציג את היתרונות של הוידאו להעברת מסרים:

http://youtu.be/ymCmL2h6xUQ

וידאו

עריכת וידאו
איך עורכים סרט וידאו לרשת?



עריכת סרט יכולה להיות מורכבת הרבה יותר, אבל יש גם עריכה פשוטה, של סרטונים לרשת נניח, של יוטיובר או מטייל שמספר על מקום בעולם וכדומה.

עריכה כזו יכולה להתאים ל-80% מהמקרים שרוצים לערוך וידאו. נכיר את העריכה הפשוטה הזו:

#מניחים את הדיבורים על ציר הזמן
ראשית מכניסים לטיימליין את השוטים של הדיבור לכל הסרט - לפי הסדר כמובן. זהו השלד של הסרט. ממנו הכל מתחיל.

#מלבישים בי רול
במרבית תוכנות העריכה כששמים חומרי וידאו בערוץ שמעל ערוץ הדיבורים, יראו אותם בזמן שממשיכים לשמוע את הדיבור. הכלל הפשטני ביותר - כשדובר מתחיל לדבר, מראים אותו בהתחלה מדבר. אחרי זמן מה, יתחיל לרוץ בי רול ואחריו עוד אחד ועוד אחד וכך הלאה. אם הדיבור ארוך, החזירו מדי פעם את הדובר לפריים, כלומר תנו זמן מה ללא בי רול, כך שיראו את הדובר או את הדוברת.

#מאזנים סאונד בין הדיבור והבי-רול
כשמוסיפים בי-רול יש גם את הסאונד שלו. כדי למנוע בלגן בסאונד מחלישים במידה מסוימת את הצלילים של הבי-רול, לעומת הדיבור שממשיך להיות באותה עוצמה. אבל עורכים לא תמיד משתיקים את הבי-רול, כי זה יהיה משונה. משאירים מהסאונד שלו בעוצמה חלשה, כדי שישמעו את האנשים על הסיפון, את גלי הים או את המואזין ברקע של הסרט שלכם, על רקע האדם שמדבר למשל, או המוסיקה שמושמעת.

#שוטים של אווירה, זמן ומקום
כדי לסייע לצופים לקלוט שינויים בזמן או במיקום של סצנות בסרט, נוהגים העורכים לתת בי-רולים מתאימים. בוקר יתחיל עם צילומי בוקר כלליים (למשל שמש של בוקר, איש הולך לעבודה, מוכר בייגלה מכין את הסחורה, אישה מאכילה חתולים). באותו אופן, כניסה לבית קפה, למשל, תלווה בשוטים אופייניים של קחוז אפ, כלומר פנים של אנשים: מישהו שותה אספרסו, מלצרית בעבודה, אנשים מדברים ואוכלים וכדומה. עוד דוגמה? - צילום ערב בחוץ ילווה בדמדומים, אנשים פוסעים בטיילת, מכוניות בפקק תנועה ו... הבנתם את העניין.


הנה הדרכה של יוטיוב הטיולים לונלי פלג (עברית):

https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q
דיפ נוסטלגיה
מהי טכנולוגיית הדיפ נוסטלגיה?



בשנים האחרונות הולכת ותופסת את מקומה טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית (AI) שנקראת דיפ פייק (Deepfake). טכנולוגיה זו משמשת לייצור או שינוי תוכן וידאו כך שהיא מציגה מציאות שלמעשה לא התרחשה מעולם. מנאומים שלא ננאמו מעבירים מסרים בדויים מפיהם לכאורה, של אנשים מפורסמים ועד סרטונים "פסאודו-תיעודיים", שמציגים מראות וטקסטים מדוברים, שנראים אמיתיים אך מעולם לא צולמו והוקלטו.

ענף חדש בעולם הדיפ פייק הוא יישום שזכה לשם "דיפ נוסטלגיה" (™Deep Nostalgia), המנפיש את פניהם של אנשים שצולמו בתמונות ישנות או היסטוריות, ומזיז את פניהם, כאילו צולמו בווידאו.

הטכנולוגיה הזו פועלת על כל תמונת סטילס (תמונות קפואות), כולל תמונות בשחור-לבן ותמונות שצולמו בצבע.

השם ניתן ליישום פורץ דרך זה על ידי חברת MyHeritage, שעוסקת בפיתוח טכנולוגיה ליצירת עצי משפחה מקוונים.

סרטוני הדיפ נוסטלגיה התפרסמו כשאנשים שיתפו עם בני משפחתם וחבריהם סרטונים קצרים ומונפשים שנוצרו כך, ובהם קרוביהם ואבותיהם מזיזים את ראשיהם, מצמצים, מחייכים ונעים בצורה ריאליסטית כמעט לחלוטין.


#איך פועלת הדיפ נוסטלגיה?
דיפ נוסטלגיה מחזירה, אם כן, לחיים אנשים שצולמו בצילומי סטילס. זה מתחיל באיתור פני המצולמים בתמונות ואז הפקה של מחוות ותנועות מציאותיות, ממש כאילו צולמו בווידאו. ההנפשה של הפנים בתמונות הסטילס מראה אותם מחייכים, זזים וממצמצים, כאילו צולמו כך במקור.

בבסיס הטכנולוגי של יישום ה"דיפ נוסטלגיה" פועל אלגוריתם למידה עמוקה (Deep Learning), המחבר בין תווי הפנים של המצולמים לבין אוסף מחוות שצולמו בווידאו ושמורים במאגר החברה.

פיתוח וצילום אותן מחוות נעשה כשצילמו אנשי מיי הריטג' מראש שלל מקטעי וידאו של שחקנים ועובדי החברה, המזיזים את ראשיהם ופניהם באורח טבעי, ממצמצים, מחייכים ומפנים את ראשם לכיוונים שונים.

למעשה שכרה חברת MyHeritage רישיון מחברת D-ID, לטכנולוגיה שפותחה בה ומאפשרת שחזור, באמצעות טכנולוגיית למידה עמוקה, של סרטוני וידאו.

על מנת שאפקט ההנפשה יופעל על התמונות, ברזולוציה הכי גבוהה האפשרית, עוברות תמונות מטושטשות חידוד אוטומטי, שמבצעת הטכנולוגיה החדשנית, מה שמעלה באופן דרמטי את איכות הסרטונים המופקים בה.

ההברקה האמיתית של הטכנולוגיה הזו נעוצה בזיהוי והבחירה האוטומטית שמבצע יישום הדיפ נוסטלגיה, מבין מקטעי המחוות בווידאו. ניתוח מהיר של מנח הראש וכיוון העיניים של המצולמים בתמונה מאפשרים ליישום להתאים להם באופן חכם את מחוללי ההנפשה המיטביים ולייצר את הסרטונים המונפשים באופן אופטימלי.


#ממה נמנעו מפתחי הדיפ נוסטלגי?
אנשי חברת MyHeritage ומפתחי היישום המלהיב נמנעו מהוספת דיבור לסרטונים.

לאור העובדה שטכנולוגיית הדיפ פייק ידועה ביכולות המטורפות שלה, גם בתחום הדיבור, נשאלת השאלה מדוע. הרי ניתן היה לשתול בפי המצולמים טקסטים מדוברים, שהיו נשמעים אמיתיים, על אף שמעולם לא צולמו והוקלטו.

ראשית, חשוב לומר שזיהוי קולי של המצולמים, ככל שמדובר באנשים שקרוביהם זוכרים עדיין את קולם האמיתי, היה מפחית את אפקט המציאות שיוצרים הסרטונים הללו.

אבל יש עוד סיבה לכך.

ב-MyHeritage מציינת שההימנעות מאפקטים קוליים של דיבור היא מכוונת. מטרתה, הם מטעימים, היא "למנוע שימושים זדוניים בכלי", דוגמת אלה שנעשים בסרטוני "דיפ פייק" של פוליטיקאים וידוענים שעודם בחיים.

לכן הם גם מבקשים מהמשתמשים לעשות בכלי שימוש רק על תמונות היסטוריות השייכות להם ולהימנע משימוש בתמונות של אנשים חיים, שלא אישרו את השימוש הזה.


הסבר לטכנולוגיה (עברית):

https://youtu.be/O4VPN_YjgIM?t=21s


הנה הדיפ נוסטלגיה:

https://youtu.be/tjBYSnoAWqg


ציורים מפורסמים שקמים לתחייה:

https://youtu.be/TWY1uBK4Zxc


ואפילו דיקטטורים קמים לתחיה עם הדיפ נוסטלגיה של מיי הריטג':

https://youtu.be/a-HR03bToew
יוטיוב
מהו הסיפור המופלא של האתר יוטיוב?



כל אחד מאיתנו מכיר את אתר הווידאו המוביל YouTube. זהו האתר השלישי באינטרנט בכמות הצופים בו העולם ואתר הווידאו החשוב ביותר בתבל. אבל ההתחלה הייתה הרבה יותר צנועה.

יוטיוב נוסד על ידי שלושה עובדים של חברת אינטרנט אחרת, חברת פייפאל, צ'אד הארלי, סטיב צ'ן וג'אווד קארים. השלושה רצו ליצור אתר שמאפשר להעביר קבצי וידאו ואודיו גדולים דרך האינטרנט.

בתחילה הוא הוצג כאתר שמאפשר לגולשים לשתף בתוכן שלהם, כמו סרטוני וידאו שצילמו וכדומה. כבר הסרטון הראשון שהועלה הדגים זאת - אחד המייסדים צולם בו מבקר בגן החיות. בדצמבר 2005 האתר יוטיוב עלה לאוויר ושנה לאחר מכן הוא נרכש בסכום של 1.65 מיליארד דולר, על ידי חברת גוגל.

חברת גוגל הפכה אותו בשנים שלאחר מכן לאחד האתרים הגדולים באינטרנט והשביחה את מערך השרתים שלו, כך שינגן סרטונים ברצף, כמעט בכל מקום בעולם. הוא גם החל לעבוד בשפות שונות ומול מדינות שונות וכך אפשרה גוגל פרסומות מקומיות ומכניסות יותר.

אם בשנים הראשונות הפסידה כסף רב, בשל התפעול היקר של יוטיוב, כיום היא מרוויחה מיליארדי דולרים בשנה ממנו בלבד!

כיום יוטיוב הוא חלק מהגורמים המאיימים על הטלוויזיה כמו שאנו מכירים אותה. מעל 20 שעות של וידאו עולים לאתר בכל דקה! - אחרי שהאתר שינה את תרבות הצפייה לצפייה בסרטונים קצרים, גוגל מציבה אותו כאחד מגורמי השינוי לעבר "טלוויזיית האינטרנט", כפי שתהיה בעתיד ומעלה אליו סדרות וסרטים רבים באורך מלא.

מרגע ששמה דגש על הצעה של תכני וידאו מותאמים למשתמש ועל אלגוריתם המלצה שתמיד יודע מה מעניין אותנו ומציע לנו עוד מהם, יוטיוב הייתה לדוגמה מעולה ל"זנב הארוך" של הקליפים והסרטונים.

הכוונה היא שאם בטלוויזיה צופים בסרטונים והקליפים הפופולאריים בלבד (הרייטינג קובע.), ביוטיוב מופיעים מיליוני סרטונים, שחלק גדול מהם לא מעניין את ההמונים, אלא אנשים ספורים בלבד. שום תחנת טלוויזיה, בית קולנוע או אמצעי אחר, לא יכולים היו לספק את העניין של רבים מאיתנו בסרטונים נשכחים שכאלה ויוטיוב עושה זאת מצוין. הוא גם מדביק אותנו אליו, במה שנקרא אנגייג'מנט, ומרוויח בדרך המון כסף מהמפרסמים.


הנה הסרטון הראשון שהועלה ליוטיוב - בידי ג'אווד קארים, אחד המייסדים שביקר בגן חיות:

https://youtu.be/jNQXAC9IVRw


תיאור באנימציה של האבולוציה של יוטיוב- כיצד התפתח האתר מיומו הראשון ועד היום:

https://youtu.be/7xVzQXPepo8


בלוגר סוקר את ההיסטוריה של יוטיוב:

http://youtu.be/x2NQiVcdZRY


כמה עובדות מעניינות על אתר הווידאו המוביל בעולם (עברית):

https://youtu.be/EKvt1idqXxY?t=16


וכך התחיל סיפורו של השירות ששינה את העולם:

https://youtu.be/P4dT-lW9260?long=yes
Canon EOS 5D Mark II
מהי המהפכה של מצלמת קנון 5D?



לא זכורים מקרים רבים בהיסטוריה, שבהם שינה מוצר שגוי תעשייה שלמה וקידם אותה לעד. זה בדיוק הסיפור המופלא של מצלמה שעשתה מהפכה מבלי להתכוון.

תערוכת הצילום פוטוקינה (Fotokina) בגרמניה נערכת בכל שנה בספטמבר. בתערוכה של שנת 2008 הכריזה מחלקת מצלמות הסטילס של חברת המצלמות Canon על מצלמת הקנון 5D סימן 2, שיצאה במחיר של 2500 דולר. זו הייתה הכרזה רגילה של עוד מצלמה דיגיטלית מצוינת של יצרן מעולה. אבל הפעם היה שם חידוש. הקנון 5D אפשרה גם צילום וידאו של 70 מילימטר, איכות שמקבילה לסרטי הראווה של הוליווד, שצולמו עד אז בעזרת מצלמות יקרות שעלו רבע מיליון דולר!

המדהים הוא שהמצלמה הזו יצאה במקביל למצלמות הווידאו של חברת קנון עצמה, מצלמות שפיתחה מחלקת הוידאו של קנון ועלו יותר. עוד יותר מדהים היה שמצלמות הווידאו היקרות הללו לא התקרבו לאיכות הווידאו של מצלמת הסטילס 5D. הן היו באיכות הרבה יותר נמוכה ובלי המראה עתיר עומק השדה והאיכותי בלילה של הקנון פייב די.

בתערוכה הוצג סרטון בשם Reverie, שצילם וינסנט לה-פורט, צלם סטילס שהוזמן על ידי קנון לנסות את המצלמה לפני התערוכה. הסרטון השאיר את גדולי התעשייה פעורי פה. ההלם נבע מכך שהציג איכות מדהימה של וידאו מקצועי, שצולם במצלמה זולה. הסרטון שכלל צילומי לילה מעולים, התאפשר בזכות החיישן הגדול של הפייב די, שמלכתחילה יועד בכלל לצילומי סטילס איכותיים, אבל עשה עבודה מרהיבה גם בוידאו. המדהים הוא שלה-פורט הודיע שבחומרים שצילם לא הוסיף שום תיקוני צבע או שיפורים על מה שצילמה המצלמה החדשה של קנון. עריכה פשוטה וזהו.

הנקודה היחידה שהעיבה הייתה המגבלה שהכניסה קנון למצלמה ושכפתה צילום וידאו אוטומטי. את הצלמים זה הגביל ומנע מהם לצלם חומר קולנועי במצלמה. אבל הלחץ האדיר של הצלמים לפתיחת התוכנה של הפייב די לצילום ידני (Manual control) היה עצום. וכך, די מהר החלו האקרים להציע בחינם פריצות של תוכנת המצלמה.

זמן מה אחר-כך הכריזה אחת המתחרות, חברת פנסוניק, על מצלמה שתאפשר צילום ידני באיכות דומה. אז קרה מה שצפו כולם - קנון שיחררה עדכון למצלמה המופלאה שלהם, של צילום ידני וצילום ב-24 פריימים בשנייה, מה שהפך רשמית את המצלמה הזולה הזו למצלמת הקולנוע והטלוויזיה המועדפת על רבים בקולנוע העצמאי ובטלוויזיה.


כך עשה הצלם וינסנט לה-פורט את סרטון ההדגמה Reverie:

http://youtu.be/WixL4zuNceI


והנה Reverie, שהציג ב-2008 את היכולות המדהימות של המצלמה:

http://youtu.be/a1Rq2KzoTSg


Betamax
איך הפסידה סוני לקלטות ה-VHS במלחמת הפורמטים?



עולם התעשייה ידע לא מעט מאבקי פורמטים או סטנדרטים. מאדיסון נגד טסלה, על פורמט רשת החשמל האמריקאית ועד למאבקי מידות ומשקלות בין אימפריות ומעצמות תעשייתיות, לא פעם נאבקים כוחות חזקים על הכתבת התקן בשוק שלהם.

אחד העימותים המסחריים המעניינים של העידן המודרני היה מלחמת הפורמטים (Flared pants) או הסטנדרטים, של עולם הווידאו בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

המאבק התנהל בין פורמט קלטות ה-Betamax שפיתחה חברת Sony ובין קלטות ה-VHS של מתחריה. הספוילר בו נפתח כאן הוא שהפחות טוב משניהם ניצח. המעניין הוא כיצד זה קרה.

מלחמת הסטנדרטים בין ה-VHS ל-Betamax נולד לקראת סוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80' של המאה העשרים. אבל הוא נולד בשנת 1973, כשהוצג הדגם הראשון של קלטת הוידאו VHS, על ידי שני מהנדסים מחברת JVC. זה קרה ממש במקביל לפיתוח של חברת Sony מאותה שנה. סוני פיתחה אז אבטיפוס של קלטת וידאו משלה, שנקראה בטאמקס (Betamax).

אגב, מעניין לדעת שסוני היא גם זו שפיתחה במקור גם את ה-VHS. אבל היא העדיפה להתרכז בפורמט הנוסף שפיתחה, פורמט קלטות ה-BETAMAX. הוא נראה לה עדיף על פני ה-VHS הנחות ממנו באיכותו. כך החליטו בסוני למכור את הזכויות על פורמט ה-VHS לחברת JVC.

בתחילה נראה היה ששני סוגי הקלטות חיים, זה בצד זה, מבלי שהיה צורך דחוף להכריע מי ישלוט בשוק הווידאו הצעיר. אבל הכל השתנה כשמשרד התעשייה היפאני, זה שקובע לשני המפעלים המצליחים והיפאניים הללו, החליט שתעשיית האלקטרוניקה תצטרך להסכים על אחד מהפורמטים הללו.

חברת JVC, יצרנית ה-VHS בשלב ההוא, התארגנה במהירות, חתמה על הסכמים עם חברות סרטים ואיפשרה לחברות הענק המתחרות לייצר מכשירי וידאו VHS, שיחזקו את הפורמט שלה.

כך מצאה עצמה חברת Sony עומדת אל מול קבוצת חברות ענק יפאניות אחרות, כמו פנסוניק, מיצובישי, שארפ ואחרות, שכולן תמכו ב-VHS.

איך שוכנעו הללו להצטרף לפורמט הנחות, אתם שואלים? - ובכן, חברת סוני עשתה במקור טעות קטנה, שבהמשך תהפוך למשמעותית. המהנדסים שלה פספסו את הפרט הקטן שבדיעבד יקבע את תבוסתם. הפרט הזה היה שקלטת ה-Betamax הקומפקטית והנוחה לאיחסון לא יכולה לאחסן וידאו באורך של יותר משעה וחצי.

היצרנים האחרים הבינו את מה שסוני לא הבינה בזמן - מרבית סרטי הקולנוע לא יוכלו להישמר על קלטת וידאו אחת, אם זו תהיה בטאמקס. ה-VHS הגדולות והמסורבלות, לעומתן, החזיקו שעתיים ויותר של סרט וללא בעיות.

כולם העדיפו קלטות שיתאימו לצרכנים באורכן ולא קיבלו את הרעיון שסרט יישמר על יותר מקלטת אחת. סוני הימרה על הניידות, או במילים פשוטות קלטות קטנות יותר, בעוד JVC הימרה על משך הקלטה, גם אם המחיר הוא סירבול ואיכות פחותה. האחרונה ניצחה.

זה הכריע את המאבק ומכאן יהפוך לסטנדרט דווקא הפורמט המוגבל יותר, פורמט ה-VHS. בתוך שנים אחדות הוא הפך לפורמט הנפוץ ביותר בתחום הוידאו הביתי. קלטות ה-VHS ישלטו בשוק הביתי עד לתחילת שנות ה-2000, כשפורמט חדש, ה-DVD, יתחיל להיכנס לתחום של הווידאו הביתי.

איכשהו נאלץ משרד התעשייה היפני לוותר על הרעיון של פורמט אחד, אבל הקואליציה שגיבשה JVC כבר עשתה את שלה. סוני המשיכה אמנם לייצר את מערכות הבטאמקס, אבל אלה הופנו לשוק אחר.

סוני פנתה לרשתות הטלוויזיה ברחבי העולם והציעה את הפורמט שלה, לצרכי שידור. אצל אלה הייתה האיכות חשובה מאד והן החליטו לאמץ את פורמט ה-BETA של סוני, שעלה באיכותו על פורמט ה-VHS. כך יוולד פורמט חדש שיותאם לצרכי שידור. סוני קראה לו Betacam, שם שקרוב לפורמט ה-Betamax המובס בשוק הפרטי.

ואגב, אל תרחמו על חברת Sony. היא הרוויחה מהפורמט המקצועי, לפי מומחים בתחום, הרבה יותר כסף ממה שהייתה מרוויחה מהתמקדות בשוק הצרכני, זה של קלטות ה-Betamax.


הנה סיפורה של מלחמת הפורמטים בתחום הווידאו:

https://youtu.be/ddYZITaxlTQ


והשוואת איכות בין שני הפורמטים הללו:

https://youtu.be/_oJs8-I9WtA
מהי טכנולוגיית הוידאו WebRTC?



כבר זמן רב שאנשים חיפשו דרך ליצור קשר קולי וחזותי עם אחרים דרך הדפדפן, מבלי להזדקק לתוכנות חיצוניות והתקנות מיותרות. ויותר חשוב - כולם רצו משהו שיאפשר שיחה עם כל אדם אחר, בלי תלות במחשב מסוים, מערכת הפעלה או כל דבר אחר שמבדיל בין אדם לאדם.

WebRTC היא טכנולוגיית השיחות החדשה. היא אכן הופכת את הדפדפן למוקד תקשורת בזמן אמת. בשנים האחרונות מפתחות חברות טכנולוגיה בראשות גוגל את הטכנולוגיה החדשנית הזו, כדי לאפשר שיחות וידאו ללא התקנות כלל. טכנולוגיית webrtc מאפשרת זרימת מדיה מהירה ופשוטה להפעלה בדפדפן, בצורה שמאפשרת לנהל שיחות וידאו באיכות טובה, ללא התקנות וסיבוכים כלשהם.

וזה העתיד. ממש כמו מערכת ה-Chrome OS של גוגל ושלל השירותים שהיא מציעה - מה שיותר פשוט ומה שיותר אונליין בענן, ללא תוכנות מותקנות ומכל מקום ומחשב, כולם מדברים עם כולם, ללא הבדלים ועכשיו זה גם בוידאו.


הנה טכנולוגיית WebRTC:

https://youtu.be/OPwVY1IHG-0


וסרטון הסבר לאפשרויות WebRTC:

http://youtu.be/S6-rAv6bU8Q
מתי הומצאה אשליית התנועה בצילום?



אשליית התנועה בצילום נוצרה לראשונה על ידי אדוארד מייברידג' (Eadweard Muybridge). בשנת 1877 הוא התבקש על ידי בעל חווה במערב ארצות ארצות הברית, לסייע לו. בעל החווה התערב עם ידיד, שבחלק מהזמן שבו הוא דוהר, נמצא סוס לגמרי באוויר. מייברידג', צלם מיומן ובעל חוש טכני מצוין, הגה רעיון שבאמצעותו יוכל להוכיח האם הדבר נכון.

מייברידג' החליט להשתמש ב-18 מצלמות כדי לצלם סדרה של תמונות עוקבות של סוס דוהר. הוא העמיד אותן לאורך מסלול הריצה וכשהסוס עבר על פניהן, הן צילמו אותו, כל מצלמה בתורה. לאחר מכן הוא פיתח מקרן שיאפשר לו להציג את התמונות הללו ברצף וכך הצליח להוכיח שברגע מסוים אכן נמצא הסוס לגמרי באוויר.

באמצעות המכשיר שפיתח לשם כך, זכה בעל חוות הסוסים בהתערבות ובסכום של 25 אלף דולר.

אבל בזכות ההתערבות הזו, יצר אדוארד מייברידג', לראשונה בתולדות הצילום, את האשליה של התנועה. הוא הצליח להקרין רצף של צילומים ולהציג תנועה מסרט. זה עוד לא היה ממש קולנוע, אך מאיברידג' הציג בהמצאותיו מרכיבים הכרחיים בהולדת הקולנוע, שיגיע רק כ-20 שנה אחר-כך. בכך הוא היה לחלוץ חשוב בהתפתחות של החשיבה הקולנועית המוקדמת.


הנה הניסויים והסרטונים שנעשו על ידי מייבריג' בסוף המאה ה-19:

https://youtu.be/2KnnGeNrvdE


סיפור ההמצאה של מייברידג', שיצרה את אשליית התנועה הראשונה:

https://youtu.be/FYKZif9ooxs


הסרטון המפורסם שיצר אדוארד מיברידג' בשנת 1878 ובו סוס ורוכבו הדוהרים קדימה:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs


דוגמאות של לוחות התמונות העוקבות ומה שכל רצף לוחות כזה מציג בתנועה:

https://youtu.be/2B7nm9e3o_Q


וסרט תיעודי על תגליותיו של מייברידג':

https://youtu.be/5Awo-P3t4Ho?long=yes
מהו הסרטון הכי קטן שנוצר אי-פעם?



הננו-פיזיקאים במעבדת המחקר של חברת המחשבים הוותיקה "יבמ" יצרו את הסרטון הקטן ביותר בעולם מאטומים בודדים! הם שברו את השיא העולמי בתחום יצירת סרטים זעירים.

כל התמונות בסרטון נוצרו על ידי הזזה של אטומים בודדים על ידי אנשי יבמ. לאחר הביצוע הוגדלו התמונות הזעירות פי 100 מיליון מגודלן המקורי ונערכו לסרט אנימציה פשוט אך מרשים מבחינה טכנולוגית.

חברת יבמ חוקרת ולומדת רבות כדי לפתח את היכולת לשלוט בתנועתם של אטומים בודדים. החברה עושה זאת בעיקר לצורך הפיתוח של מערכות אחסון אטומיות לאחסון מתקדם של נתוני מחשב.


הנה הסרט הקטן בעולם:

https://youtu.be/eBqFei1rCuM


כך יצרו את הסרטון הכי זעיר בעולם:

https://youtu.be/LpZJ1EFTRzY


וכך נעים האטומים (מתורגם):

https://youtu.be/b0IbXG0hnOk
איפה נמצא מסך הווידיאו הגדול בעולם?



אצטדיון ארנה קורינתיאנס (Arena Corinthians) בסאו פאולו בברזיל, שנבנה בימים אלו, אינו מבנה האצטדיון הגדול ביותר. אפילו בברזיל הוא במקום ה-11 בגודלו, בין מגרשי הכדורגל.

אבל בתור מסך הווידיאו הגדול בעולם הוא בהחלט מרשים. כל חזית האצטדיון הזה היא מסך וידאו אחד גדול - יש בו 34 אלף נורות LED, המציגות תמונת מסך בגובה 20 מטרים וברוחב של 170 מטרים!

בשעת קריאת הערך המסך הגדול בעולם הוא כבר במקום אחר, למשל בקניון בדובאיי בשנת 2017. נשמח אם תעדכנו אותנו כשזה ישתנה בעתיד.


הנה מסך הלד העצום בפורטוגזית:

https://youtu.be/36vhoTutjCs


כך הוא נבנה כחלק מבניית האצטדיון:

https://youtu.be/3Mn_I01b0Vg


כך תוכנן מסך הוידאו כחלק מתכנון קיר המבוא של אצטדיון ארנה קורינתיאנס:

http://youtu.be/7JxnLzAYntk


וקיר הווידאו של קניוח בדובאיי שעבר אותו בגודלו מזמן:

https://youtu.be/HgIDdUcKxHw
מה זה טיים-לאפס?



טיים-לאפס היא טכניקה שמציגה קפיצות זמן בוידאו. בטכניקה זו מתעדים בווידאו אירועים המתמשכים על פני זמן ארוך ואז מציגים אותם במהירות רבה. הטכניקה הזו היא טכניקה שנובעת מהאפשרויות של עריכה דיגיטלית ועושים בה שימוש כדי להראות דברים שרק בהילוך מהיר ניתן לתפוס באמת את משמעותם. דוגמאות לטיים לאפס מציגות למשל שנה שלמה של מזג אוויר ברגע, יום שלם של נוף בדקה אחת, מחזור חיים של פרחים בקצב מהיר, בניית בניין שלם בדקה וחצי ועוד.

השם "Time Lapse" הוא באנגלית "מציאות בהילוך מהיר".


כך מצלמים סרטון קפיצות זמן:

https://youtu.be/yYAPibl8Ntw


סרטון טיים לאפס של איש שהתחיל מסע לבייג'ינג כשהוא קרח והפך למגודל שיער:

http://youtu.be/5ky6vgQfU24


מישהו שהחליט לעשות טיים לאפס של כל העולם ב-5 דקות:

http://youtu.be/UGnrT0F-Igs


וסרטון טיימלאפס שצולם במהלך הסופה סאנדי בעיר ניו-יורק:

http://youtu.be/PyohW9rYEKc
למה טוחנים מכשירים בסדרת הרשת Will it blend ומה אפשר ללמוד מהם?



אפילו באינטרנט, ממלכת הדברים המוזרים שהופכים טרנדיים להפליא, מהווה סדרת האינטרנט הפופולארית Will it blend תופעה תרבותית יוצאת דופן. בסדרה זו סרטונים ויראליים רבים שבהם מושלכים אל תוך בלנדר מגוון פריטים, ממכשירים חדשים ויקרים להפליא שהופכים לאבקה אפורה ועד לעצמים משונים אחרים. הכל הולך בבלנדר הזה...

המרכיבים הקומיים שהתפתחו סביב טקס הטחינה של מכשירים יקרים ונחשקים בבלנדר הפכו את הסרטונים הללו לנצפים במיוחד ומיליוני צפיות נרשמות לכל סרטון כזה. אבל נראה שההתרגשות שמוצאים הגולשים בסרטונים הללו היא קצת כמו זו שמתעוררת אצל רבים בצפייה בסרטוני זוועה או סרטי אימה בטלוויזיה. כשאדם מתיישב לראות את המכשירים הנחשקים כל כך, כשהם נטחנים עד דק בבלנדר הביתי, הוא צופה בפחד הגדול שלו, שיינזק המכשיר היקר שקנה או שקיבל מההורים, מבלי להיפגע...

לבלנדטק, חברה אמריקאית שמייצרת את הבלנדרים החזקים והעמידים ביותר בשוק, נמאס לשווק בסרטונים משעממים שאף אחד לא צופה בהם. ג'ורג' רייט, מנהל השיווק של החברה, ראה שוב ושוב את מייסד החברה והמנכ"ל שלה, טום דיקסון, בוחן את עמידות הבלנדרים שלו בניסיונות לבחון כיצד הם פועלים על חומרים שונים. יום אחד הוא הציע לדיקסון להעלות סרטונים שלו בחלוק מעבדה ומשקפי מגן, כשהוא טוחן חפצים, לא לפני שהוא שואל "האם זה ייטחן?"

דיקסון אפילו לא ידע אז מהו יוטיוב. האיש הוא אמנם ממציא גאון שהצליח לפתוח ולרשום פטנט על הבלנדרים החזקים ביותר, אבל גיק של אינטרנט הוא ממש לא היה. בכל זאת הוא הסכים לרעיון המוזר... הם העלו את הסרטון הראשון, שבו השליך דיקסון לבלנדר כמה כדורי גולף וטחן אותם. בסרטון הזה צפו מעל 7 מיליון אנשים!

והתוצאה הפכה להצלחה עצומה. כולם רצו לראות את הסרטון המשונה שבו טוחן דיקסון חפצים בבלנדרים שהוא מוכר. עשרות מיליוני צפיות צברה חברת "בלנדטק" בסרטונים נוספים ומכירות הבלנדרים שלה עלו בחדות. עוד ועוד חפצים נחשקים ונחשקים מאד נטחנו בבלנדרים שלה, ביניהם כל דגם של אייפון שיצא, אייפד יקר, אינסוף גאדג'טים ומכשירים, צעצועים ומוצרים מותרות, כלי בית, עטים וכל דבר הזוי אחר שעלה במוחם. דיקסון הוזמן על ידי יצרנים לטחון את מוצריהם והתארח שוב ושוב בתכניות טלוויזיה שהפכו אותו לכוכב.

לעסקים זה עשה דברים מדהימים. המכירות גאו ועלו ומוצרי בלנדטק נמכרים כיום בכל העולם. מהחברה שהייתה שווה 20 מיליון דולר, היא הפכה לחברה של חצי מיליארד. מאות מיליארדי צפיות נרשמו לסרטונים שלה.


הנה סרטון בסדרת האינטרנט הפופולרית Will it blend:

http://youtu.be/lBUJcD6Ws6s


גיבור הסדרה מספר על הדרך שעשתה:

http://youtu.be/hHIqUkogY7g


קדימון לסרט שעשו על ההצלחה הזו:

http://youtu.be/oMHCfZ9mxQE


טום דיקסון מנסה להסביר את התופעה המדהימה שיצר:

http://youtu.be/lK1ZKT9PB_8


הסרטון שעלה ב-2007 כשנטחן מכשיר האייפון הראשון בתוך בלנדר:

https://youtu.be/qg1ckCkm8YI


וטחינה בבלנדר מוקדשת גם לדברים מוזרים יותר כמו שלד וגולגולת:

http://youtu.be/AsTZm7QtY84
מיהו חלוץ הניו-מדיה נאם ג'ון פייק?



האמן הקוריאני נאם ג'ון פייק (Nam June Paik) נחשב לאבי אמנות הוידאו ארט והניו-מדיה. הוא התחיל כמוסיקאי שלמד בנעוריו נגינה בפסנתר והלחנה. בבגרותו הוא למד אצל המלחינים המודרניים-אוונגרדיים קרלהיינץ שטוקהאוזן וג'ון קייג'. מיצירה של מוסיקה אלקטרונית, הוא הגיע במהירות לקונצרטים ומיצגים של אמנות מושגית ולעבודת האוונגרד הראשונה שלו "אופרה רובוט".

ג'ון פייק הוא אמן קוריאני שחדשנותו האמנותית העצומה והשימוש שעשה בתחומים כמו וידאו ואלקטרוניקה פרצו דרכים חדשות באמנות המודרנית. הוא פרץ דרך בתחומי אמנות רבים, כולל וידאו, פיסול, מוסיקה ומיצג ועיצב את התפיסה של האמנות המודרנית.

פייק היה הראשון שהבין את הפוטנציאל האמנותי הגלום בתחום הווידאו והטלוויזיה והוא נחשב אבי הוידאו ארט, אמנות הווידאו. מאז שנת 1965 שבה רכש את מצלמת הווידאו הראשונה שלו, שילב ג'ון פייק את טכנולוגיות וידאו ביצירות פיסול, במיצב ובמיצג. בין עבודות הווידאו המרשימות שלו, הוצג המיצג "חזיית טלוויזיה לפסל חי" (1969), שבו מנגנת צ'לנית כשלגופה חזייה העשויה משתי טלוויזיות. יצירה אחרת היא "טי-וי בודהה" (1974) שבה נראה פסל מגולף בעץ של בודהה "המתבונן" על עצמו.

כך הפך לאמן המשלב מגוון רחב של סוגי אמנות, כמו וידאו, פיסול, מיצבים ומיצגים. יצירותיו הטכנולוגיות ואף הווירטואוזיות שילבו מתמיד ידע טכנולוגי, יצירתיות ושילוב של אמנויות, אך גם שנינות, הומור ואבסורד.

יצירתו הגדולה ביותר היא "יותר זה יותר טוב" משנת 1998, שהדגימה את המורכבות והגודל שאליהם הגיעו יצירותיו. מדובר במגדל שבו 1003 מסכי וידאו (מוניטורים), שהוצג בפתיחה לאולימפיאדת סיאול, בדרום קוריאה מולדתו.


הנה סיפורו של אבי הוידאו ארט:

http://youtu.be/JmkYjGVVRFA


עבודות של נאם ג'ון פייק מוצגות בניו יורק:

http://youtu.be/Ra-OU33n434


על השיפוצים שצריך להכניס בכל פעם בפסלי הוידאו והטכנולוגיה של פייק:

http://youtu.be/rO_lwjhoSiU


"אוטוסטרדה אלקטרונית" שבו חוזה פייק את האינטרנט ב-1974:

http://youtu.be/3rPZYGuCFdw


ו"הגרוב הגלובלי" של פייק:

http://youtu.be/7UXwhIQsYXY
מתי נולדה מצלמת הווידאו?



טכנית, מצלמת הווידאו (Video camera) הומצאה בשנות ה-30, על ידי ג'ון לוגי ביירד, שפיתח את מצלמות הווידאו המוקדמות ביותר. הוא התבסס על דיסק מכני, ששידורים ניסיוניים נערכו בו כבר מ-1918 ועד 1930.

במהלך השנים נבנו מכשירים אלקטרוניים שהתבססו על מצלמת הווידיאו הזו, ביניהם בלטו האיקונוסקופ של ולדימיר זבוריקין ומנתח הדימויים של פילו פרנסוורת '. הללו הלכו והחליפו את המצלמה שפיתח ביירד, אבל זה עדיין היה רחוק מלהיות משהו משמעותי, בעיקר מכיוון שמצלמות וידיאו המוקדמות הללו התבססו על סרט הקלטה.

תולדות מצלמות הווידאו רצופים בניסיונות להגיע להבשלה ולמוצרים נפוצים והצלחה מסחרית, אך העובדה שזו הייתה טכנולוגיה ששמרה אותות אנלוגיים על סרטי וידאו, הכשילה את המצלמות הגדולות והמסורבלות הללו. השינוי חל בשנת 1983, כשיצאה לשוק טכנולוגיה חדשה ומבוססת קלטות וידאו להקלטה, ישירות מהמצלמה.

הייתה זו מצלמת ה Betamovie BMC-100P של חברת Sony, שיכולה להיחשב למצלמת הווידאו (camcorder) הפופולרית הראשונה בהיסטוריה. היא הקליטה על קלטות בפורמט המצוין Betamax, אך ללא אפשרות להקליט שמע.

בשנת 2006, כשההקלטה הדיגיטלית הפכה לשיטה הנפוצה, הוחלפו הקלטות באמצעי אחסון דיגיטליים כמו קלטות microDVD קטנות ודי מהר לזיכרונות פלאש פנימיים וכרטיסי זיכרון SD.

כך הגיעה מצלמת הווידאו הראשונה בהיסטוריה לעידן של מצלמות וידיאו המשלבות מצלמה ומכשיר וידיאו מלא, כלומר התקן הקלטה והצגה של חומר וידאו מצולם. השימוש בהן נע מהפקות טלוויזיה, דרך סרטים ביתיים, צילום של חדשות ועיתונאות ועד לצרכים מקצועיים ומסחריים לשוק הפרסום והמוסיקה.

בשנות ה-10 של המאה ה-21 נוצרו מצלמות וידאו דיגיטליות עם צילום של 360 מעלות, המציגות ומאפשרות צילום לצרכים של יישומי מציאות מדומה.


הנה מצלמת הווידאו:

https://youtu.be/IYOXGjS9NRo


מצגת של ההיסטוריה של מצלמות הווידאו:

https://youtu.be/QqISi8wAeSE


מצלמות הוידאו האולפניות הן כבדות במיוחד:

https://youtu.be/mQXrWz0Nx1E


ומצלמות הווידאו 4K של ימינו:

https://youtu.be/6YS-v-mRoAs?long=yes


מהו שלט הפרסום הקטן בהיסטוריה?



באמצעות מיקרוסקופ מנהור סורק, מכשיר מופלא שמאפשר להזיז אטומים בודדים בחומר, הצליח דוקטור דון אייגלר, שיצר את המיקרוסקופ ועמד בראש המדענים של חברת המחשבים "יבמ" בשנת 1989, לסדר כרצונו 35 אטומים של חומר בשם קסנון.

מהאטומים שהוזזו ממקומם יצרו אייגלר והנאנו-פיזיקאים שלו את הכיתוב IBM על פני משטח של ניקל. כך הם הצליחו ליצור את שלט הפרסום הזעיר בכל הזמנים, זה שכונה אז "IBM atom logo". הם שברו בכך את השיא העולמי ביצירת שלטי פרסום זעירים.


מהשלט הפרסומי הקטן בעולם, שנוצר מאטומים בודדים, לא נותר סרט. אבל הלוגו עשוי אטומים שלהם, שמופיע בסוף הסרטון הזה, הוא התפתחות שלו:

http://youtu.be/oSCX78-8-q0


ובעקבותיו בא עם הזמן גם הסרט הקטן בהיסטוריה, סרט שגם הוא נעשה מאטומים:

https://youtu.be/eBqFei1rCuM
איזו מהפכה יצר מכשיר הווידאו בשנות ה-70?



הייתם כאן בשלהי שנות השבעים ותחילת שנות השמונים? זוכרים את מכשירי הווידאו הגדולים עם הקלטות השחורות והעבות, שאז קראו להן "קסטות" והן פתחו את הקולנוע והביאו אותו אלינו הביתה?

כן, המצאת הווידאו, בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, הייתה מהפכה של ממש. אנשים החלו לקנות את מכשירי הווידיאו הגדולים והלא ממש זולים, מכשירים שניגנו קלטות VHS, קיצור של Video Home System, שהכילו סרטים ותכניות טלוויזיה.

הקלטות השחורות והעבות הללו הפכו לפתע למרכז חיי הבידור המשפחתי. כמעט בכל סלון בעולם המערבי ישבה אז משפחה וצפתה בסרט או פרק מסדרה, שהוקלטו על קלטת VHS כאלה.

המשמעות הנוספת של הקלטת הייתה שלפתע ניתן היה להקליט עליה תכניות טלוויזיה, סרטים או מופעים שהוצגו בטלוויזיה. כך אפשר היה לצפות בהם כשרצית ולא להיות כבול ללוח הזמנים שהכתיב לוח השידורים של הערוץ בו שודרו התכנים הללו.

והמהפכה החברתית הייתה עוד יותר גדולה, כי ניתן היה להשאיל קלטות לאחרים. כך החלו אנשים להקליט סרטים ולהשאיל ולשאול אחד מהשני. בצד המסחרי החלו ספריות וידאו מסחריות להשאיל סרטים בתשלום והחגיגה הייתה גדולה.

לא פחות מרגשת הייתה היכולת שאפשרו קלטות הווידאו, לצפות בסרט שוב ושוב ומבלי לשלם יותר. בני הדור הנוכחי לא מבינים את יוקר המחיה ששרר בעולם שלפני הווידאו בתחום הקולנוע. עד אז נדרש תשלום שוב ושוב לבית הקולנוע, כדי לצפות בסרט שכבר ראית.

הזוי? - זה עדיין כך, אלא שכיום הקולנוע הוא אופציה ולפני עידן הווידאו טייפ הוא היה מאסט.

אגב, גם אמנותית הווידאו יצר שינוי. רק עם הצפייה החוזרת בסצנות ובסרטים שלמים בקלטות הללו, הן החלו לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים ובצפייה רגילה לא נחשפו, לפחות לא לעין הציבורית הכללית. כך למדו להעריך מחדש סרטים כמו "בלייד ראנר", פלופ קולנועי עצוב מהעבר שנחשף כסרט חכם ורב-שכבות. כיום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב בתולדות הקולנוע.

כך או כך, מעתה ניתן היה להעתיק סרטים, להקליט אותם מחבר או מהטלוויזיה. על הדרך יוליד הכיף של לשמור ולצפות בסרטים מספר פעמים לא מוגבל את מה שיהפוך מושג חדש בתרבות הפופולרית - "סרטי פולחן". אלו סרטים שבהם אנשים צפו עשרות פעמים, עשו זאת ביחד ולא פעם דקלמו את הטקסטים בעל פה, מרוב צפיות.

בכל מקרה, מכשירי הווידיאו הגדולים בסלון הפכו לסמל סטטוס, גם ואולי אף במיוחד בישראל - מדינה קטנה ולא עשירה, עם ערוץ טלוויזיה אחד, שעד לא מזמן שידר רק בשחור לבן...

הדגם הראשון של קלטת הווידאו הוצג עוד בשנת 1973. פיתחו אותו שני מהנדסים בחברת JVC. אלה היו קלטות ה-VHS. הן היו גדולות ומסורבלות, אבל הציעו מעל שעתיים ויותר של סרט. לקח להן כמה שנים אבל בהדרגה הם נכנסו כמעט לכל בית.

בשלב מסוים פיתחה חברת Sony, מובילת שוק האלקטרוניקה הבידורית של אותה תקופה, פורמט קלטות מתחרה שנקרא Betamax. במהרה החל להתנהל מאבק מסחרי בין בטאמקס ובין קלטות ה-VHS, שהיו הפחות מוצלחות מבחינה טכנולוגית אבל הצליחו להשתלט על השוק והפכו לבסוף לסטנדרט של הווידאו הביתי.


הנה מכשיר הווידאו של פעם בעיני ילדים של היום (מתורגם):

https://youtu.be/kesMOzzNBiQ


כך הוא פעל:

https://youtu.be/r38nVmxBfvM


הסיפור המלא והמפורט של מכשיר הווידאו:

https://youtu.be/rjDX5ItsOnQ


ובחיוך - פעם לקנות מכשיר וידאו כזה עלה המון כסף ויצר דילמות מוסריות כמו של ג'ורג' מהסדרה "סיינפלד" (מתורגם):

https://youtu.be/UUTfNk6ofdY
מהי המהפכה של מסרטת הקינמו?



חלומו הגדול של הממציא היהודי הגדול והנשכח עמנואל גולדברג היה ליצור מצלמה שתאפשר לכל אחד לצלם סרטים. במילים אחרות, הוא המציא את המסרטה.

מסרטת הקינמו (Kinamo) של הממציא היהודי, לימים ישראלי, עמנואל גולדברג הייתה בדיוק מה שחלם ליצור. מצלמה קומפקטית, נוחה להפעלה לאדם הפשוט וכזו שצילמה סרטונים מצוינים.

אבל כמו ההפתעות שההיסטוריה לפעמים מזמנת לגאונים, המסרטה שהוא יצר הייתה כל כך טובה, שגם מקצוענים השתמשו בה ליצירת סרטים.

אחד מהם היה Joris Ivens, יוצר סרטי אוונגרד שהיה לאחד מגדולי הדוקומנטריסטים. בעזרת הקינמו יצר אייבנס אחדים מסרטיו הטובים ביותר.

אחד מסרטיו הגדולים הוא "הגשר" (De brug) שבו אפשרה לו הקינמו הקלה והקומפקטית תנועות צילום דינמיות וזוויות נועזות במיוחד.


הנה מסרטת הקינמו:

https://youtu.be/FUGV5vrZ_js


על סרטונים שצולמו בה:

https://youtu.be/dIkFpK6MgVQ


ובאנגלית על הממציא היהודי-ישראלי עמנואל גולדברג:

https://youtu.be/92KNBCOxLwc
מי המציא את מכשיר הווידאו?



מכשיר הווידאו (Videotape recorder) הומצא ב-1951, על ידי צ'ארלס גינצבורג וצוות בראשותו, בחברת אמפקס (Ampex Corporation).

החברה, שפיתחה את הווידאוטייפ הראשון, או ה-VTR (ראשי התיבות של Videotape recorder), הצליחה לבנות ב-1951 את מכשיר הווידאו טייפ הראשון, שהקליט תמונות ומראות מהטלוויזיה. הטכנולוגיה של מכשיר ה-VTR אפשרה לו לתרגם את התמונות והתנועה מהטלוויזיה, לאותות אלקטרוניים שאותם איחסן על סרטים מגנטיים.

המכשיר הראשון של החברה יצא לשוק בשנת 1956 ונמכר במחיר של 50,000 דולר. 15 שנה לאחר מכן, בשנת 1971, הוציאה חברת סוני את מכשיר הווידאו הראשון שהתבסס על קלטות ולא על סרטים רגילים ומגושמים. מכשיר זה נקרא בארצות הברית VCR, ראשי תיבות של "מקליט וידאו לקלטות" (VCassetteR או Video Cassette Recorder).



הנה הווידאו הראשון ב-1958:

https://youtu.be/0f1GDQDB0Ss


ממנו התפתח זה:

https://youtu.be/zHDU1wXw1sU


וסרט תיעודי על המצאת מכשיר הווידאו:

https://youtu.be/hwt26VPO9tw?long=yes
איך יוצרים קליפ?
איך התפתחו שיחות הווידאו ואיך הן עתידות להיראות?
איך מובילים סרטים אחורה בהילוך לאחור?
מהי ההיסטוריה של הווידאו קליפ?
מיהם 'האנשים שהם נפלאים'?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.