שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו פופ ארט?
זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.
שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.
בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.
הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.
אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.
מהו סגנון הפופ-ארט?
https://youtu.be/6qr7cdpGDRo
ילדה מסבירה בתבונה:
https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ
כך נולד הפופ-ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
הנה סגנון הפופ ארט:
http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s
מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:
http://youtu.be/kZTsbJcr9VI
דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:
http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
על הפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):
https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes
וסרטון ששואל אם הפופ ארט הוא אמנות או לא (עברית):
https://youtu.be/HmZNi4EZ5QE?long=yes
זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.
שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.
בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.
הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.
אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.
מהו סגנון הפופ-ארט?
https://youtu.be/6qr7cdpGDRo
ילדה מסבירה בתבונה:
https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ
כך נולד הפופ-ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
הנה סגנון הפופ ארט:
http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s
מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:
http://youtu.be/kZTsbJcr9VI
דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:
http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
על הפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):
https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes
וסרטון ששואל אם הפופ ארט הוא אמנות או לא (עברית):
https://youtu.be/HmZNi4EZ5QE?long=yes
איך הפך קית הרינג מצייר גרפיטי לאחד האמנים החשובים בזרם הפופ?
הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.
הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.
הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.
הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.
גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.
אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!
הנה סיפורו של הרינג (עברית):
https://youtu.be/8Z-aDzPssmM
תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:
http://youtu.be/W04j0Je01wQ
על האמנות של הרינג:
http://youtu.be/SDs7cUAynOk
תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:
http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0
ועוד מעבודות קית' הרינג:
http://youtu.be/Rw_WTFyag4I
הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.
הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.
הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.
הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.
גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.
אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!
הנה סיפורו של הרינג (עברית):
https://youtu.be/8Z-aDzPssmM
תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:
http://youtu.be/W04j0Je01wQ
על האמנות של הרינג:
http://youtu.be/SDs7cUAynOk
תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:
http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0
ועוד מעבודות קית' הרינג:
http://youtu.be/Rw_WTFyag4I
מהי יצירת הברילו של אנדי וורהול?
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
מה תרם ריצ'ארד המילטון לפופ ארט?
אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).
היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.
את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"
תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.
לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.
הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:
https://youtu.be/mGEJjgnJKnI
ועבודות רבות ונוספות שלו:
https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk
אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).
היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.
את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"
תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.
לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.
הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:
https://youtu.be/mGEJjgnJKnI
ועבודות רבות ונוספות שלו:
https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk
זרם הפופ
מה מיוחד בציור וואם! של רוי ליכטנשטיין?
הציור "וואם!" (Whaam!) של הצייר האמריקאי רוי ליכטנשטיין הוא אחת העבודות הראשונות והידועות בסגנון הפופ ארט. "וואם!" משנת 1963 הייתה לעבודתו המפורסמת ביותר של ליכטנשטיין. העבודה הענקית, דיפטיכון (שני משטחים מחוברים) ברוחב של 4 מטרים, מציגה הגדלה מסוגננת של שילוב קטעים ששלף האמן מחוברת קומיקס אמיתית (לפי וויקיפדיה, הוא לקוח מגיליון 1962 של חברת DC קומיקס). יש בה מצג של מטוס קרב היורה טיל על מטוס אויב. הפיצוץ צבוע בצבעי צהוב ואדום חזקים, כמו ברוב עבודות "הקומיקס" המפורסמות של האמן.
היצירה מתבססת על חוויות מלחמת העולם השנייה של החייל האמריקני ליכטנשטיין, מי שעבר אימוני טיסה בצבא ואף החל ללמוד טיסה והפסיק. היא אחת מכמה יצירות שלו בנושא.
בצירוף האותיות "Whaam!" (וואם!" ובעברית "בום!"), טקסט הקומיקס של הציור, משתמש ליכטנשטיין באונומטופיה, מילה שנשמעת כמו הצליל שהיא מתארת. האמן מציג גם את ההתרחשות האופיינית לסיפורי הקומיקס: "לחצתי על ההדק... ולנגד עיני טילים חרכו את השמיים..." אבל את המשמעות של הציור השאיר האמן לצופה לנסח ולהחליט עליה.
הנה הציור "ואם!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/JzOvFuSigvM
הציור בתוך כלל יצירתו של האמן:
https://youtu.be/pFi0F5w2nkw
ופרסומת לתערוכה בהשראת ואם!:
https://youtu.be/aMTSrp_S1H4
הציור "וואם!" (Whaam!) של הצייר האמריקאי רוי ליכטנשטיין הוא אחת העבודות הראשונות והידועות בסגנון הפופ ארט. "וואם!" משנת 1963 הייתה לעבודתו המפורסמת ביותר של ליכטנשטיין. העבודה הענקית, דיפטיכון (שני משטחים מחוברים) ברוחב של 4 מטרים, מציגה הגדלה מסוגננת של שילוב קטעים ששלף האמן מחוברת קומיקס אמיתית (לפי וויקיפדיה, הוא לקוח מגיליון 1962 של חברת DC קומיקס). יש בה מצג של מטוס קרב היורה טיל על מטוס אויב. הפיצוץ צבוע בצבעי צהוב ואדום חזקים, כמו ברוב עבודות "הקומיקס" המפורסמות של האמן.
היצירה מתבססת על חוויות מלחמת העולם השנייה של החייל האמריקני ליכטנשטיין, מי שעבר אימוני טיסה בצבא ואף החל ללמוד טיסה והפסיק. היא אחת מכמה יצירות שלו בנושא.
בצירוף האותיות "Whaam!" (וואם!" ובעברית "בום!"), טקסט הקומיקס של הציור, משתמש ליכטנשטיין באונומטופיה, מילה שנשמעת כמו הצליל שהיא מתארת. האמן מציג גם את ההתרחשות האופיינית לסיפורי הקומיקס: "לחצתי על ההדק... ולנגד עיני טילים חרכו את השמיים..." אבל את המשמעות של הציור השאיר האמן לצופה לנסח ולהחליט עליה.
הנה הציור "ואם!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/JzOvFuSigvM
הציור בתוך כלל יצירתו של האמן:
https://youtu.be/pFi0F5w2nkw
ופרסומת לתערוכה בהשראת ואם!:
https://youtu.be/aMTSrp_S1H4
מהו "כלב הבלון"?
העבודה "כלב עשוי בלונים" (Balloon Dog) היא יצירה מודרנית של האמן ג'ף קונס. זהו פסל של כלב בלון שעשוי בעצם מתכת בגובה 3 מטרים. הכלב העשוי מפלדת אל-חלד ומצופה בצבע שקוף ובוהק, מזכיר כמובן את פסלי הבלון דמויי הנקניק, שיוצרים אמני יום-הולדת ומפעילי מסיבות למול עיניהם המשתאות של ילדים והוריהם..
דווקא הגדלתו של כלב הבלון לממדי ענק והעמדתו במוזיאון הופכת אותו למעניין ואנשים מביטים בו לפתע אחרת לחלוטין. אולי הם אפילו רואים לפתע עד כמה שכלבי הבלונים הללו הם יפים.. אבל מבקרים שונים ראו בו עבודה מטעה.. היו מהם שטענו שהוא נראה תמים, אך הוא מסתיר סטיות ורעיונות אחרים לחלוטין, משנראה במבט ראשון..
הכלב מבלונים הוא למעשה אחד מסדרה של 5 פסלים זהים בצבעים שונים. יש שהוא בצבע זהב ויש שהוא מגנטה, ורוד, כחול או אדום דווקא.. ואולי הוא כתום כמו הכלב שנמכר לאספן פרטי במחיר שיא לעבודה של אמן שעדיין חי, מחיר של כמעט 60 מיליון דולר!
אז אולי שווה להתאמץ מעט ולהגדיל לתערוכה הבאה שלכםעצמים שבאופן רגיל נמכרים במחיר של 5 דולר ברחוב?
הנה סיפורו של הכלב הכחול ורעיון סדרת כלבי הבלונים של קונס:
http://youtu.be/Rmo7jdbPFic
הרחבה של הכלב עשוי הבלונים של ג'ף קונס:
http://youtu.be/dYahe1-isH4
קונס מספר שרצה ליצור בכלב הבלון משהו גדול שייזכר וישרוד, כמו הסוס הטרויאני:
http://youtu.be/DCh6pIuNkfw
ופגישה במוזיאון עם יצירותיו של מי שיצר את היצירה היקרה בעולם לאמן חי (עברית):
https://youtu.be/ZZi7fk3KCXQ
העבודה "כלב עשוי בלונים" (Balloon Dog) היא יצירה מודרנית של האמן ג'ף קונס. זהו פסל של כלב בלון שעשוי בעצם מתכת בגובה 3 מטרים. הכלב העשוי מפלדת אל-חלד ומצופה בצבע שקוף ובוהק, מזכיר כמובן את פסלי הבלון דמויי הנקניק, שיוצרים אמני יום-הולדת ומפעילי מסיבות למול עיניהם המשתאות של ילדים והוריהם..
דווקא הגדלתו של כלב הבלון לממדי ענק והעמדתו במוזיאון הופכת אותו למעניין ואנשים מביטים בו לפתע אחרת לחלוטין. אולי הם אפילו רואים לפתע עד כמה שכלבי הבלונים הללו הם יפים.. אבל מבקרים שונים ראו בו עבודה מטעה.. היו מהם שטענו שהוא נראה תמים, אך הוא מסתיר סטיות ורעיונות אחרים לחלוטין, משנראה במבט ראשון..
הכלב מבלונים הוא למעשה אחד מסדרה של 5 פסלים זהים בצבעים שונים. יש שהוא בצבע זהב ויש שהוא מגנטה, ורוד, כחול או אדום דווקא.. ואולי הוא כתום כמו הכלב שנמכר לאספן פרטי במחיר שיא לעבודה של אמן שעדיין חי, מחיר של כמעט 60 מיליון דולר!
אז אולי שווה להתאמץ מעט ולהגדיל לתערוכה הבאה שלכםעצמים שבאופן רגיל נמכרים במחיר של 5 דולר ברחוב?
הנה סיפורו של הכלב הכחול ורעיון סדרת כלבי הבלונים של קונס:
http://youtu.be/Rmo7jdbPFic
הרחבה של הכלב עשוי הבלונים של ג'ף קונס:
http://youtu.be/dYahe1-isH4
קונס מספר שרצה ליצור בכלב הבלון משהו גדול שייזכר וישרוד, כמו הסוס הטרויאני:
http://youtu.be/DCh6pIuNkfw
ופגישה במוזיאון עם יצירותיו של מי שיצר את היצירה היקרה בעולם לאמן חי (עברית):
https://youtu.be/ZZi7fk3KCXQ
איך לעג של ילדים הוליד את זרם הפופ ארט?
"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...
נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.
לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.
מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".
רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.
מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...
זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.
כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.
הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.
מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.
הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/mXZHfKlsxRc
הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:
https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M
והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...
נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.
לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.
מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".
רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.
מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...
זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.
כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.
הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.
מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.
הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/mXZHfKlsxRc
הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:
https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M
והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
במה ידוע אמן הפופ-ארט אד רושה?
אד רושה (Ed Ruscha) היה אמן פופ משפיע ביותר, שרבים מגדירים כאמן הפופ ארט השני בחשיבותו אחרי אנדי וורהול. הוא זוכה להערכה עצומה בקרב אמנים ועל אף שהוא תופס את מקומו לאט בתודעת ההמונים, הוא נחשב לאחד החשובים ביוצרי האמנות המודרנית.
כנראה שחלק מה"בעיה" איתו היא שקשה היה לתייג אותו בסגנון מסוים. היו שהתייחסו אליו בתור אמן פופ ארט, אחרים ראו בו אמן קונספטואלי ויש שרואים בו סוריאליסט דווקא. הקושי להגדיר מהו סגנונו נובע בשל המורכבות הרעיונית של יצירתו, כמו גם בגלל הטכניקות הציוריות המגוונות שבהן השתמש ושכללו בין השאר ציור, רישום, צילום, עיצוב גרפי, ספרי אמן, קולנוע ועוד.
כך או כך, רושה הוא זה שיצר את סגנון "אמנות החוף המערבי", שבו נכללו סדרות של שלטי ענק הוליוודיים וציורי תוכניות העיר. הוא הירבה גם לצייר לוגואים של חברות מסחריות, תחנות דלק, נופים מסקרנים ועוד.
רושה גם נהג לצייר מילים וביטויים בהומור, בצבעים שונים ומשונים ששאב מההקשר התכני של נושא המילה או הביטוי, או על רקע שקשור בהם. תמיד היה שם איזה רעיון יצירתי, או קריצה משעשעת. כמו הציור "דאנס?" מ-1973, שבו צייר את המילה Dance ובמקום צבעים הוא השתמש לציור בחומרים כמו חרדל, חלבון של ביצה, קפה, רוטב חריף, גבינה וקטשופ.
משימה יצירתית
==========
בחרו במטבח כמה חומרים ונסו לצייר איתם ציור מופשט בעל נושא מעניין, אם אפשר כזה שקשור בחומרים הללו. בהצלחה!
הנה האמנות של אד רושה:
http://youtu.be/AE9QaXyy3Bk
מומחים מדברים על יצירות שלו, כולל הציור "דאנס":
http://youtu.be/lv0K4uuBWi8
והאמן עצמו - אד רושה:
http://youtu.be/HoNePbo9DD0
אד רושה (Ed Ruscha) היה אמן פופ משפיע ביותר, שרבים מגדירים כאמן הפופ ארט השני בחשיבותו אחרי אנדי וורהול. הוא זוכה להערכה עצומה בקרב אמנים ועל אף שהוא תופס את מקומו לאט בתודעת ההמונים, הוא נחשב לאחד החשובים ביוצרי האמנות המודרנית.
כנראה שחלק מה"בעיה" איתו היא שקשה היה לתייג אותו בסגנון מסוים. היו שהתייחסו אליו בתור אמן פופ ארט, אחרים ראו בו אמן קונספטואלי ויש שרואים בו סוריאליסט דווקא. הקושי להגדיר מהו סגנונו נובע בשל המורכבות הרעיונית של יצירתו, כמו גם בגלל הטכניקות הציוריות המגוונות שבהן השתמש ושכללו בין השאר ציור, רישום, צילום, עיצוב גרפי, ספרי אמן, קולנוע ועוד.
כך או כך, רושה הוא זה שיצר את סגנון "אמנות החוף המערבי", שבו נכללו סדרות של שלטי ענק הוליוודיים וציורי תוכניות העיר. הוא הירבה גם לצייר לוגואים של חברות מסחריות, תחנות דלק, נופים מסקרנים ועוד.
רושה גם נהג לצייר מילים וביטויים בהומור, בצבעים שונים ומשונים ששאב מההקשר התכני של נושא המילה או הביטוי, או על רקע שקשור בהם. תמיד היה שם איזה רעיון יצירתי, או קריצה משעשעת. כמו הציור "דאנס?" מ-1973, שבו צייר את המילה Dance ובמקום צבעים הוא השתמש לציור בחומרים כמו חרדל, חלבון של ביצה, קפה, רוטב חריף, גבינה וקטשופ.
משימה יצירתית
==========
בחרו במטבח כמה חומרים ונסו לצייר איתם ציור מופשט בעל נושא מעניין, אם אפשר כזה שקשור בחומרים הללו. בהצלחה!
הנה האמנות של אד רושה:
http://youtu.be/AE9QaXyy3Bk
מומחים מדברים על יצירות שלו, כולל הציור "דאנס":
http://youtu.be/lv0K4uuBWi8
והאמן עצמו - אד רושה:
http://youtu.be/HoNePbo9DD0
מהי אמנות עיטוף הבניינים של הזוג קריסטו?
עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.
במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.
בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.
הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.
בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.
בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.
הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:
https://youtu.be/oY-YVR4_aEc
"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:
https://youtu.be/nBVpgN4JAsE
כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:
https://youtu.be/esiErDm62E4
"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:
https://youtu.be/UEecBz3CE7o
בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":
https://youtu.be/DOqEX8P9cq0
הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:
https://youtu.be/fJ20p1IXG4A
ומקרוב:
https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.
במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.
בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.
הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.
בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.
בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.
הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:
https://youtu.be/oY-YVR4_aEc
"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:
https://youtu.be/nBVpgN4JAsE
כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:
https://youtu.be/esiErDm62E4
"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:
https://youtu.be/UEecBz3CE7o
בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":
https://youtu.be/DOqEX8P9cq0
הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:
https://youtu.be/fJ20p1IXG4A
ומקרוב:
https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
מיהו אמן הקיטש ג'ף קונס?
ג'ף קונס (Jeff Koons) הוא אולי אמן הקיטש המוכר בעולם וללא ספק אחד האמנים המודרניים המפורסמים בעולם. האמן, שהיה בעבר מנהל השקעות והחליט להיות אמן, מציג בעבודותיו תמיהות ואולי אף ביקורת על תרבות הצריכה והאסתטיקה שמקיפים אותנו. בעבודותיו הוא מצביע על ההרגל שלנו לקבל כמובן מאליו כל מיני דברים וחפצים שהאסתטיקה זועקת מהם, אבל אנחנו לא מבחינים בה.
מצד שני, קונס הוא אמן שיווק בלתי-נתפס שיודע לייצר עבודות שימשכו תשומת לב בינלאומית. הוא מצליח שוב ושוב לזכות בכותרות ענק בכל אמצעי התקשורת ושמו עולה שוב ושוב והפך אותו לאחד האמנים העשירים בתולדות האמנות.
יש שמבקרים את האמנות שלו ורואים בו משווק מצוין ולא דווקא אמן מוצלח, מישהו שהחליף מסחר במניות בתחום רווחי הרבה יותר - אמנות מודרנית ומכניסה במיוחד. אחרים רואים בו יוצר מוכשר ובעל תפיסה אמנותית פוסט-מודרנית מוצקה, שעומד לצד יוצרים גדולים כמו דמיאן הירסט, אנדי וורהול ואחרים.
הנה ג'ף קונס מציג את עצמו:
http://youtu.be/jJLneVEmgu8
עבודותיו מוצגות במוזיאון בילבאו שבספרד:
http://youtu.be/FfHLluhVkkw
כך הוא עובד:
http://youtu.be/nNb4Z-yzzCo
עוד מעט על הקונצים של קונס:
http://youtu.be/oN_kxFmznhY
מצגת וידאו של רבות מעבודותיו:
http://youtu.be/SXgi_CQQ8sI
וסרט ארוך על האמן השנוי במחלוקת ועל דרכו כאמן:
https://youtu.be/-27B8gngS4g?long=yes
ג'ף קונס (Jeff Koons) הוא אולי אמן הקיטש המוכר בעולם וללא ספק אחד האמנים המודרניים המפורסמים בעולם. האמן, שהיה בעבר מנהל השקעות והחליט להיות אמן, מציג בעבודותיו תמיהות ואולי אף ביקורת על תרבות הצריכה והאסתטיקה שמקיפים אותנו. בעבודותיו הוא מצביע על ההרגל שלנו לקבל כמובן מאליו כל מיני דברים וחפצים שהאסתטיקה זועקת מהם, אבל אנחנו לא מבחינים בה.
מצד שני, קונס הוא אמן שיווק בלתי-נתפס שיודע לייצר עבודות שימשכו תשומת לב בינלאומית. הוא מצליח שוב ושוב לזכות בכותרות ענק בכל אמצעי התקשורת ושמו עולה שוב ושוב והפך אותו לאחד האמנים העשירים בתולדות האמנות.
יש שמבקרים את האמנות שלו ורואים בו משווק מצוין ולא דווקא אמן מוצלח, מישהו שהחליף מסחר במניות בתחום רווחי הרבה יותר - אמנות מודרנית ומכניסה במיוחד. אחרים רואים בו יוצר מוכשר ובעל תפיסה אמנותית פוסט-מודרנית מוצקה, שעומד לצד יוצרים גדולים כמו דמיאן הירסט, אנדי וורהול ואחרים.
הנה ג'ף קונס מציג את עצמו:
http://youtu.be/jJLneVEmgu8
עבודותיו מוצגות במוזיאון בילבאו שבספרד:
http://youtu.be/FfHLluhVkkw
כך הוא עובד:
http://youtu.be/nNb4Z-yzzCo
עוד מעט על הקונצים של קונס:
http://youtu.be/oN_kxFmznhY
מצגת וידאו של רבות מעבודותיו:
http://youtu.be/SXgi_CQQ8sI
וסרט ארוך על האמן השנוי במחלוקת ועל דרכו כאמן:
https://youtu.be/-27B8gngS4g?long=yes
מיהו צייר בריכות השחייה דיוויד הוקני?
הוא אחד האמנים המודרניים הכי אהובים על הציבור, צייר פופולרי בעל סימני היכר שהם רק שלו, מצייר בצבעים חיים ומלאי הבעה, כל הזמן מחדש ומתחדש ועל אף כל זאת - כולם מכירים אותו כ"זה שמצייר בריכות שחייה"...
איך מגיע אמן מודרני להיות כזה? - דייוויד הוקני (David Hockney) שנולד ב-1937, הוא אמן בריטי שבחר את מקום מגוריו מאהבה גדולה. הוא התפרסם בשנות ה-60, ביקר בקליפורניה בשנות ה-70 והתאהב מיד. שם הוא גם גילה את מה שיהפוך לסימן ההיכר שלו - ציורי בריכות השחיה בלוס אנג'לס.
הוקני פצח אז בשרשרת של ציורי שמן שהוקדשו לבריכות שחייה, דוגמת "A Bigger Splash", אולי העבודה הכי מוכרת ומפורסמת שלו.
בציורים הריאליסטיים הללו הוא הרבה להשתמש בצבעים חיים. גווני הכחול עד הירוק, בדגש על הטורקיז שולטים ברבים מציוריו.
בשנות ה-70 וה-80 הוא הרבה ליצור את ה-"joiners". אלה הן עבודות צילום גדולות במיוחד, שמורכבות לרוב מהמון תמונות סטילס קטנות שמחוברות בקולאז'ים.
הוקני עשה עוד המון עבודות באמנות חזותית. הוא יצר הדפסים רבים, עיצב תפאורות לבתי אופרה שונים, צילם המון צילומים איכותיים ובסוף חייו הרבה ליצור בעזרת אפליקציות ציור לטאבלט.
ב-2018 נמכר ציור של הוקני, משנת 1972, "דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות)" ביותר מ-90 מיליון דולר - המחיר הגבוה ביותר ששולם אי-פעם ליצירה של אמן חי!
אז עם קריירה שהתחילה בפופ ארט והתפתחה לאסתטיקה של קליפורניה, עם פזילה לנושאים שנויים במחלוקת כמו הומוסקסואליזם, עיצוב תפאורות, צילום פורץ דרך והיותו מהראשונים שהשתמשו בטכנולוגיות חדשות ליצירה, תוך ערעור על מוסכמות שונות בתולדות האמנות - אולי כל אלה מסייעים להבין כיצד הוא זוכה כיום למעמד של האמן הגדול ביותר בבריטניה.
הנה סיפורו של דיוויד הוקני (עברית):
https://youtu.be/PAaClvQen9A?t=23s
באנגלית:
https://youtu.be/ruFT1Ks9VX4
כמה מעבודותיו הנהדרות:
https://youtu.be/S6CONt95uY0
תערוכה של 200 מציוריו:
https://youtu.be/2PriWhS5E0Y
העבודה המפורסמת של דיוויד הוקני, bigger splash, בתערוכה עם אמנים נוספים:
https://youtu.be/R2xz9Gayrpw
וראיון מ-1980 בו הוא מספר על אהבתו לקליפורניה:
https://youtu.be/NAVJurE_C-I
הוא אחד האמנים המודרניים הכי אהובים על הציבור, צייר פופולרי בעל סימני היכר שהם רק שלו, מצייר בצבעים חיים ומלאי הבעה, כל הזמן מחדש ומתחדש ועל אף כל זאת - כולם מכירים אותו כ"זה שמצייר בריכות שחייה"...
איך מגיע אמן מודרני להיות כזה? - דייוויד הוקני (David Hockney) שנולד ב-1937, הוא אמן בריטי שבחר את מקום מגוריו מאהבה גדולה. הוא התפרסם בשנות ה-60, ביקר בקליפורניה בשנות ה-70 והתאהב מיד. שם הוא גם גילה את מה שיהפוך לסימן ההיכר שלו - ציורי בריכות השחיה בלוס אנג'לס.
הוקני פצח אז בשרשרת של ציורי שמן שהוקדשו לבריכות שחייה, דוגמת "A Bigger Splash", אולי העבודה הכי מוכרת ומפורסמת שלו.
בציורים הריאליסטיים הללו הוא הרבה להשתמש בצבעים חיים. גווני הכחול עד הירוק, בדגש על הטורקיז שולטים ברבים מציוריו.
בשנות ה-70 וה-80 הוא הרבה ליצור את ה-"joiners". אלה הן עבודות צילום גדולות במיוחד, שמורכבות לרוב מהמון תמונות סטילס קטנות שמחוברות בקולאז'ים.
הוקני עשה עוד המון עבודות באמנות חזותית. הוא יצר הדפסים רבים, עיצב תפאורות לבתי אופרה שונים, צילם המון צילומים איכותיים ובסוף חייו הרבה ליצור בעזרת אפליקציות ציור לטאבלט.
ב-2018 נמכר ציור של הוקני, משנת 1972, "דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות)" ביותר מ-90 מיליון דולר - המחיר הגבוה ביותר ששולם אי-פעם ליצירה של אמן חי!
אז עם קריירה שהתחילה בפופ ארט והתפתחה לאסתטיקה של קליפורניה, עם פזילה לנושאים שנויים במחלוקת כמו הומוסקסואליזם, עיצוב תפאורות, צילום פורץ דרך והיותו מהראשונים שהשתמשו בטכנולוגיות חדשות ליצירה, תוך ערעור על מוסכמות שונות בתולדות האמנות - אולי כל אלה מסייעים להבין כיצד הוא זוכה כיום למעמד של האמן הגדול ביותר בבריטניה.
הנה סיפורו של דיוויד הוקני (עברית):
https://youtu.be/PAaClvQen9A?t=23s
באנגלית:
https://youtu.be/ruFT1Ks9VX4
כמה מעבודותיו הנהדרות:
https://youtu.be/S6CONt95uY0
תערוכה של 200 מציוריו:
https://youtu.be/2PriWhS5E0Y
העבודה המפורסמת של דיוויד הוקני, bigger splash, בתערוכה עם אמנים נוספים:
https://youtu.be/R2xz9Gayrpw
וראיון מ-1980 בו הוא מספר על אהבתו לקליפורניה:
https://youtu.be/NAVJurE_C-I
כיצד הפך אנדי וורהול לאמן הפופ החשוב במאה ה-20?
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
מי פיסל את מייקל ג'קסון כקדוש?
פסל הפורצלן הידוע של ג'ף קונס "מייקל ג'קסון ובאבלס" (Michael Jackson and Bubbles) מציג כקדוש את מי שנחשב "מלך הפופ" לפני כמה עשורים, כוכב הפופ הנערץ מייקל ג'קסון. בפסל מעמיד האמן את אייקון הפופ עם השימפנזה שלו בצורה שקצת מזכירה את הפייטה הרנסאנסית של מיכלאנג'לו, פסלי הרחמים שבהם שוכב ישו המת לאחר הצליבה, בחיק אמו מריה הקדושה המערסלת אותו בעצב.
על ידי הפיכתו לקדוש עשוי זהב, בפסל שמזכיר את הפסלונים שקונים התיירים באתרי התיירות הקדושים לנוצרים, קונס הופך את מלך הפופ לקדוש מסוג חדש, עם שימפנזה יקרה, מוקף זהב ובעורו הלבן, כמו שתמיד חלם שיהיה לו.
בפסל מאזכר קונס את מזבח הטיפולים האינסופיים שעשה כוכב הפופ בחייו כדי להיראות לבן יותר. הוא מציג אותו כקדוש של העידן המודרני, עידן הטיפולים האינסופיים בגוף. אצל קונס מלך הפופ הוא גם המלך וגם הקורבן של תרבות הפופ, שנראית לא פעם אכזרית ושטחית, במיוחד כשהיא מעריכה את המראה יותר מאשר את התוכן או הכשרון. הרי ג'קסון, אחד המוסיקאים המוכשרים והמצליחים בתולדות הפופ, נתפס בעיני רבים כמי שהקריב את גופו וממון רב, כדי להיות האדם המשופר, או לפחות כמו שהוא חשב שנראה האדם שכולם יעריכו - אדם לבן..
הנה מייקל ג'קסון ובאבלס מאת ג'ף קונס:
http://youtu.be/FVRjKmAidfQ
המקור - ג'קסון והקוף באבלס:
http://youtu.be/XdpmyIEUDuE
וקונס מסביר שהוא רוצה להפוך את הדברים שהוא מפסל מרגילים למיוחדים:
http://youtu.be/ZDcTNcRlF4E
פסל הפורצלן הידוע של ג'ף קונס "מייקל ג'קסון ובאבלס" (Michael Jackson and Bubbles) מציג כקדוש את מי שנחשב "מלך הפופ" לפני כמה עשורים, כוכב הפופ הנערץ מייקל ג'קסון. בפסל מעמיד האמן את אייקון הפופ עם השימפנזה שלו בצורה שקצת מזכירה את הפייטה הרנסאנסית של מיכלאנג'לו, פסלי הרחמים שבהם שוכב ישו המת לאחר הצליבה, בחיק אמו מריה הקדושה המערסלת אותו בעצב.
על ידי הפיכתו לקדוש עשוי זהב, בפסל שמזכיר את הפסלונים שקונים התיירים באתרי התיירות הקדושים לנוצרים, קונס הופך את מלך הפופ לקדוש מסוג חדש, עם שימפנזה יקרה, מוקף זהב ובעורו הלבן, כמו שתמיד חלם שיהיה לו.
בפסל מאזכר קונס את מזבח הטיפולים האינסופיים שעשה כוכב הפופ בחייו כדי להיראות לבן יותר. הוא מציג אותו כקדוש של העידן המודרני, עידן הטיפולים האינסופיים בגוף. אצל קונס מלך הפופ הוא גם המלך וגם הקורבן של תרבות הפופ, שנראית לא פעם אכזרית ושטחית, במיוחד כשהיא מעריכה את המראה יותר מאשר את התוכן או הכשרון. הרי ג'קסון, אחד המוסיקאים המוכשרים והמצליחים בתולדות הפופ, נתפס בעיני רבים כמי שהקריב את גופו וממון רב, כדי להיות האדם המשופר, או לפחות כמו שהוא חשב שנראה האדם שכולם יעריכו - אדם לבן..
הנה מייקל ג'קסון ובאבלס מאת ג'ף קונס:
http://youtu.be/FVRjKmAidfQ
המקור - ג'קסון והקוף באבלס:
http://youtu.be/XdpmyIEUDuE
וקונס מסביר שהוא רוצה להפוך את הדברים שהוא מפסל מרגילים למיוחדים:
http://youtu.be/ZDcTNcRlF4E
מי הציבו צואה ענקית במוזיאון?
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
איך רוי ליכטנשטיין הכניס את הקומיקס לאמנות?
האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.
ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.
שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".
כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.
כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.
לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.
כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"
לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.
הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:
http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s
סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s
ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/8jdTNGGj5e4
האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.
ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.
שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".
כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.
כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.
לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.
כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"
לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.
הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:
http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s
סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s
ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/8jdTNGGj5e4
מהם החפצים המוגדלים של קלאס אולדנברג?
הפסל בשם "אטב כביסה" (Clothespin) הוא אחד מהפסלים המפורסמים שפוסלו על ידי הפסל קלאס אולדנבורג.
אולדנבורג הוא אמן שהתמחה בפיסול של גרסאות ענקיות של חפצי יום-יום. חוץ מאטב הכביסה האימתני, שממוקם מול בית עירית פילדלפיה, עבודותיו כוללות גם תפוח אכול ענקי במוזיאון ישראל וכף ענקית עם דובדבן שמהווה גשר קטן בפארק הפסלים של העיר פיטסבורג.
הנה סיפורו של קלאוס אולדנבורג:
http://youtu.be/27-b8LI0WjM
אטב הכביסה שלו:
http://youtu.be/uI709mZI63E
הגשר בצורת כפית עם דובדבן של האמן:
http://youtu.be/7CePLTkmmDc
ועבודות מוקדמות שלו מוצגות במוזיאון לאמנות מודרנית:
http://youtu.be/wASBs16U4g0
הפסל בשם "אטב כביסה" (Clothespin) הוא אחד מהפסלים המפורסמים שפוסלו על ידי הפסל קלאס אולדנבורג.
אולדנבורג הוא אמן שהתמחה בפיסול של גרסאות ענקיות של חפצי יום-יום. חוץ מאטב הכביסה האימתני, שממוקם מול בית עירית פילדלפיה, עבודותיו כוללות גם תפוח אכול ענקי במוזיאון ישראל וכף ענקית עם דובדבן שמהווה גשר קטן בפארק הפסלים של העיר פיטסבורג.
הנה סיפורו של קלאוס אולדנבורג:
http://youtu.be/27-b8LI0WjM
אטב הכביסה שלו:
http://youtu.be/uI709mZI63E
הגשר בצורת כפית עם דובדבן של האמן:
http://youtu.be/7CePLTkmmDc
ועבודות מוקדמות שלו מוצגות במוזיאון לאמנות מודרנית:
http://youtu.be/wASBs16U4g0
למה צייר אנדי וורהול את פחיות המרק הללו?
יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.
היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.
קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.
אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.
בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.
הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:
https://youtu.be/BuLJKZscBJM
על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:
http://youtu.be/CafyWD4pdJo
ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:
https://youtu.be/pQUH-DjPYOc
אבל למה זו אמנות, בעצם?
https://youtu.be/J2CtQD3OLRI
עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:
https://youtu.be/3QENN97orB0
וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:
https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes
יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.
היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.
קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.
אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.
בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.
הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:
https://youtu.be/BuLJKZscBJM
על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:
http://youtu.be/CafyWD4pdJo
ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:
https://youtu.be/pQUH-DjPYOc
אבל למה זו אמנות, בעצם?
https://youtu.be/J2CtQD3OLRI
עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:
https://youtu.be/3QENN97orB0
וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:
https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes
איך עיצב ורנר פנטון כיסא איקוני העשוי יחידה פלסטית אחת?
כיסא "פנטון" (Panton chair) הוא הכיסא המפורסם והמודרניסטי שעיצב ורנר פנטון ב-1960 והוא שהביא לפנטון את ההכרה הבינלאומית, בתור מעצב חשוב.
ההתייחסות לכסא פנטון היתה כאל פסל וכיום הוא נחשב ממש אייקון באמנות הפופ. לא מעט רואים בו את הכיסא המודרניסטי החשוב בתולדות העיצוב.
על הכיסא הסנסציוני שיצר ושכולם כל כך התלהבו ממנו הגיע ורנר פנטון כבר ב-1968 לפרס העיצוב A.I.D. פנטון התחיל, למעשה, בתור תלמידו של המעצב הנודע ארנה יעקובסון.
כיסא פנטון בנוי בצורה המחקה את צורת הישיבה האנושית והוא ממש נראה כגוף של אדם יושב. האסתטיקה שלו אינה דומה לאף רהיט שעוצב לפניו והוא יפה ומתאים לכל סביבה עיצובית כמעט - גם למודרניות וגם לקלאסיות, לאתניות וכדומה.
כיסא פנטון הוא פורץ דרך של ממש בתולדות העיצוב. זהו הכיסא היחיד מהריהוט הקלאסי, שיוצר כולו מיחידת פלסטיק אחת. בכך הוא פתח למעשה את הדרך להשתלטות הפלסטיק.
הכיסא של פנטון מיוצר עד היום, מסוגי פלסטיק שונים. הוא לא הפסיק להיות פופולרי מעולם. הוא היה תוצר נאמן של מעצב שחיפש תמיד את הכיף במוצר ולא תמיד את השימושיות, או מה שנקרא בשפה העיצובית ה"פונקציונליות".
הנה כיסא פנטון:
http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0
הסבר על הכיסאות הללו:
https://youtu.be/_-rpkzDiYMQ
הפנטון הוא שלב באבולוציה של ז'אנר הכיסאות הזה:
https://youtu.be/Yo6gTqzsHj0
כך מייצרים אותם (ללא סאונד):
https://youtu.be/xim1m2Bhvzc
על המעצב שלו ורנר פנטון:
http://youtu.be/E9LL6vB2ET4?t=2m35s
וסקירה על המבנה שלו:
https://youtu.be/7ptsxKTELSk?long=yes
כיסא "פנטון" (Panton chair) הוא הכיסא המפורסם והמודרניסטי שעיצב ורנר פנטון ב-1960 והוא שהביא לפנטון את ההכרה הבינלאומית, בתור מעצב חשוב.
ההתייחסות לכסא פנטון היתה כאל פסל וכיום הוא נחשב ממש אייקון באמנות הפופ. לא מעט רואים בו את הכיסא המודרניסטי החשוב בתולדות העיצוב.
על הכיסא הסנסציוני שיצר ושכולם כל כך התלהבו ממנו הגיע ורנר פנטון כבר ב-1968 לפרס העיצוב A.I.D. פנטון התחיל, למעשה, בתור תלמידו של המעצב הנודע ארנה יעקובסון.
כיסא פנטון בנוי בצורה המחקה את צורת הישיבה האנושית והוא ממש נראה כגוף של אדם יושב. האסתטיקה שלו אינה דומה לאף רהיט שעוצב לפניו והוא יפה ומתאים לכל סביבה עיצובית כמעט - גם למודרניות וגם לקלאסיות, לאתניות וכדומה.
כיסא פנטון הוא פורץ דרך של ממש בתולדות העיצוב. זהו הכיסא היחיד מהריהוט הקלאסי, שיוצר כולו מיחידת פלסטיק אחת. בכך הוא פתח למעשה את הדרך להשתלטות הפלסטיק.
הכיסא של פנטון מיוצר עד היום, מסוגי פלסטיק שונים. הוא לא הפסיק להיות פופולרי מעולם. הוא היה תוצר נאמן של מעצב שחיפש תמיד את הכיף במוצר ולא תמיד את השימושיות, או מה שנקרא בשפה העיצובית ה"פונקציונליות".
הנה כיסא פנטון:
http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0
הסבר על הכיסאות הללו:
https://youtu.be/_-rpkzDiYMQ
הפנטון הוא שלב באבולוציה של ז'אנר הכיסאות הזה:
https://youtu.be/Yo6gTqzsHj0
כך מייצרים אותם (ללא סאונד):
https://youtu.be/xim1m2Bhvzc
על המעצב שלו ורנר פנטון:
http://youtu.be/E9LL6vB2ET4?t=2m35s
וסקירה על המבנה שלו:
https://youtu.be/7ptsxKTELSk?long=yes