הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.

את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.

רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s

בשלהי 2020 זכה משחק השחמט (Chess) לזינוק שלא ידע כמוהו כבר עשורים רבים. זה קרה תודות לסדרה היפה "גמביט המלכה". הסדרה שהוסיפה למשחק העתיק הזה הרבה יופי, אסתטיקה, רגש וסקס אפיל הובילה לעניין עצום בשחמט.

משחק השחמט הוא בעל בסיס פשוט אבל הוא משחק שלהיות טוב בו זה להיות ידען ובעל חושים מעולים ובעיקר - רצון לנצח ונכונות להתאמן המון. כי לצד הכישרון, מיומנות וטכניקה בשחמט הם עניין מרכזי.

את המשחק פותח תמיד הלבן, במה שנקרא "פתיחה". אחריו השחקן השני מגיב במהלך משלו ומכאן השחקנים עושים מהלכים בתורות, פעם זה ופעם זה. המטרה - לאכול את המלך. כשמאיימים באכילה כזו (עם כלי שיכול לעשות זאת) מכריזים "שח" וכשאין ליריב מוצא אפשר לומר "שח מט"


המהלכים הנכונים לכלים השונים הם אלו:

#חיילים
הרגלים, שהם החיילים הפשוטים, הולכים צעד אחד קדימה, אבל במהלך הראשון של כל חייל מותר לו ללכת שתי משבצות קדימה במקום אחת. חיילים אוכלים באלכסון משבצת אחת.

#רץ
יכול ללכת באלכסון כמה משבצות שהוא רוצה.

#פרש
"דוהר" בצורת האות ר' - הולך לכל צד שהוא שתי משבצות ואז למשבצת שבאחד הצדדים שלו.

#צריח
שנקרא גם "טורה" הולך לכל צד שבא לו אבל ישר וכמה משבצות שרוצים.

#מלכה
יכולה ללכת כמה משבצות שרוצים ולכל כיוון שהוא, באלכסון או ישר.

#מלך
יכול ללכת משבצת אחת לכל כיוון שמסביבו. הוא מוגן על ידי כולם כי בלעדיו אין משחק.


כך משחקים שחמט (עברית):

https://youtu.be/3Q6J6VUla1o


הוראות המשחק המלאות באנגלית:

https://youtu.be/6Pqd7UFWr7M


על הסדרה "גמביט המלכה" שהקפיצה את העניין בשחמט לשיא (מתורגם):

https://youtu.be/JE3RwApA0yY


משחק קצר ואכזרי של אלוף העולם קרלסן (משמאל), שנחשב השחקן הטוב בכל הזמנים:

https://youtu.be/wofz0k6FCMU


וסרט על עולם השחמט (עברית):

https://youtu.be/YP75dZgWmHQ?long=yes

ענף ההתעמלות (Gymnastics) נחשב לאחד מענפי הספורט המרהיבים והאהובים באולימפיאדה והוא מושך מיליוני צופים בכל מחזור משחקים.

תחומי ההתעמלות דורשים שנים של אימונים אינטנסיביים, עם משמעת עצמית רבה וכישורים פיזיים ומנטליים יוצאי דופן. המתעמלים והמתעמלות מתחילים את דרכם בגיל צעיר מאוד, לעתים כבר בגיל 3, ומגיעים לשיאם בגילאי העשרה המוקדמים או האמצעיים, מה שהופך את הספורט הזה לאחד המאתגרים ביותר שיש.

ענף ההתעמלות מורכב משני תחומים עיקריים: התעמלות מכשירים (Artistic Gymnastics) והתעמלות אמנותית (Rhythmic Gymnastics), כאשר לכל אחד מהם יש יחודיות וקסם משלו.

תחום התעמלות המכשירים הוא הוותיק יותר מבין השניים ונכלל במשחקים האולימפיים כבר מאז 1896 לגברים ומ-1928 לנשים.

הגברים מתחרים בשישה מכשירים: קרקע (Floor Exercise), סוס סמוכות (Pommel Horse), טבעות (Rings), קפיצות סוס (Vault), מקבילים (Parallel Bars) ומתח (Horizontal Bar).

נשים, לעומת זאת, מתחרות בארבעה מכשירים: קרקע, קורה (Balance Beam), מקבילים מדורגים (Uneven Bars) וקפיצות סוס.

התעמלות אמנותית נכנסה למשחקים האולימפיים רק ב-1984 והיא מיועדת לנשים בלבד. המתעמלות מבצעות תרגילים עם ארבעה מכשירי יד שונים: חישוק (Hoop), כדור (Ball), אלות (Clubs) וסרט (Ribbon). בכל מחזור אולימפי המתעמלות מתחרות בכל ארבעת המכשירים. הביצועים משלבים מרכיבים של ריקוד, בלט והתעמלות עם מיומנות טכנית גבוהה במכשיר הנבחר.

מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996, נוספה גם תחרות התעמלות אמנותית קבוצתית (Group Rhythmic Gymnastics), בה מבצעות ביחד 5 מתעמלות תרגיל, תוך שימוש משותף במכשירים.

במשחקים האולימפיים של ריו 2016 שולבה לראשונה גם תחרות התעמלות אירובית (Aerobic Gymnastics) כענף הדגמה, שאינו נכלל רשמית בתוכנית האולימפית. היא משלבת תנועות אירוביות מורכבות עם אלמנטים של כוח וגמישות.

ב-2000 נוסף לתחרויות האולימפיות ענף הטרמפולינה (Trampoline). בו מבצעים סדרת תרגילים אקרובטיים מורכבים, תוך קפיצה לגובה של עד 10 מטרים. המתעמלים והמתעמלות נשפטים על פי רמת הקושי, הביצוע, זמן האוויר והטכניקה.


מאמנת מספרת על אחד מתחומי ההתעמלות:

https://youtu.be/O_klGHHWmmk


התעמלות המכשירים (עברית):

https://youtu.be/RueUYOYkfUk


טרמפולינה:

https://youtu.be/cO1_m_JnevM


התעמלות אמנותית (עברית):

https://youtu.be/E2fAIjyUe7A


והתעמלות מכשירים לנשים (עברית):

https://youtu.be/OGzokkeFhv8

הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם, וכ-240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כדורגל באופן סדיר.

במסגרת ענף הכדורגל פועלים בעולם כ-300,000 מועדונים מקצועיים.

ראו בתגית "כדורגל" הרבה על הספורט, הספורטאים ושאר ענייני הכדורגל.


הנה סרטון פספוסים של כדורגל בנות (גם הבנים מפספסים):

http://youtu.be/HT5xb5qzxBs


דברים מצחיקים שבנות אומרות על כדורגל (עברית):

https://youtu.be/NiBcNldXDtc


בחיוך על שאלה של חובב כדורגל (עברית):

https://youtu.be/VhmQDDubm8Q?t=4s


ותכנית חינוכית על ספורט הכדורגל (עברית):

https://youtu.be/neuPQlmtJgE?long=yes

ברייקדאנס (Breakdance), או ברייק דאנס, הוא ריקוד שנולד בתרבות השחורה של בני נוער ברחובות ניו יורק. הריקוד מתבסס על מוסיקה אלקטרונית ועל היפ הופ, בשילוב עם חריקת התקליטים הנקראת "סקראצ'ינג" (שריטה).

הסגנון נולד בשנות ה-70 של המאה הקודמת ובשנות ה-80, כשפשטו הרכבי ברייקדאנס של צעירים על כיכרות הערים הגדולות בעולם. מצוידים ב"בום בוקס" עם מוסיקה ובסים אימתניים הם החלו לרקוד, לפתח את היכולות והסגנון הפך בהדרגה לפופולארי במיוחד. הוא נולד כחלק מתרבות ההיפ הופ והיה לאחד מיסודותיה.

לריקוד הברייקדנס תנועות חדות וקטועות שיש בהן הרבה גליות זורמות ותנועות רצפה וירטואוזיות, שהושפעו מאד מהשליטה הגופנית המוחלטת של תנועות הקפואירה. גם "הליכת ירח" היא מהתנועות המוכרות של הברייק-דאנס. כשאימץ מי שכונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, את "הליכת הירח" היא הפכה מוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.

השם "ברייקדאנס" ניתן לסגנון בהיות המוסיקה הראשונית שעליה התבססו הרוקדים מבוססת על קטעים חוזרים מקטעי-מעבר ("ברייקים") מלהיטים בסגנונות פופולאריים כמו דיסקו, פאנק ורגאיי.


כיום הוא ענף אולימפי לכל דבר (עברית):

https://youtu.be/idW2LA_RbIg


ריקוד ברייקדאנס מקצועי של רקדן עם נגן מוסיקה בידו:

https://www.youtube.com/watch?v=IDtBZkfsRRw


תחרות ברייקדאנס בין כמה בחורים מצוינים, שרוקדים מעולה:

http://youtu.be/qTcXxVOM4B0


התנועות מופלאות של רקדני הברייקדאנס:

http://youtu.be/37pwbUp8t1I


כך הוא משתלב בכוריאוגרפיות מתוחכמות:

https://youtu.be/es6xywE9NP0

הספורט הלבן הוא הכינוי שניתן לענף הספורט שבו לובשים פעמים רבות בגדים לבנים - הטניס. זהו ספורט אולימפי, שהוא פופולארי בכל רחבי העולם.

הטניס הוא גם ענף אולימפי קבוע ויש בו תחרויות חשובות, המתקיימות ברחבי העולם. זהו אחד הענפים היחידים שבו הנשים אינן חשובות פחות מהגברים. רבים אף אומרים שטניס הנשים מסקרן הרבה יותר.

בעת המודרנית הטניס שולב במשחקים האולימפיים החל מאולימפיאדת אתונה ב-1896. באולימפיאדת פריז ב-1924 הוא הוצא מהמשחקים האולימפיים ורק בשנת 1988 הוא חזר אליהם.


הנה קטעים ממשחק טניס נהדר:

https://youtu.be/oyxhHkOel2I


רגעים מצחיקים מטניס הנשים:

https://youtu.be/bOU2oGVBM_o


חוקי הטניס:

https://youtu.be/zVdWbWi7kI8


תולדות הטניס:

https://youtu.be/l3mSQpbOQHo


תכנית חינוכית על הטניס (עברית):

https://youtu.be/gnY3AEXtPys?long=yes


ובואו למגרש הטניס:

http://youtu.be/EdReErzMsl4?qr=yes

אנו נתקלים בהן לא פעם בהקשרים אלימים ובסרטים הן לא פעם דוגמה מוגזמת לשימוש בכוח, אבל רובן ככולן אינן תורות לחימה אלא תורות חיים. אלה הן אמנויות הלחימה שתתפלאו, קושרות בין הגוף והנפש ומטיפות לפתרון סכסוכים בדרכי נועם.

אמנויות לחימה הן יכולות גופניות שנועדו לאפשר לחימה פנים אל פנים. רובן התפתחו במשך מאות שנים, במדינות שונות באסיה. מספר רב של סגנונות ואמנויות לחימה קיימות בסין כיום, כשרק חלק קטן מהן התפשט אל העולם כולו.

ההבדל העיקרי בין אמנויות הלחימה השונות הוא בדרך שבה משתמש הלוחם באיברי גופו ובאביזרים. אך כל תורות הלחימה מושתתות על האמונה שרוגע, שלווה ומיקוד הם הכלים החשובים ללוחם טוב.

הסגנון העתיק ביותר הוא סגנון האבקות סינית הידוע היום בשם שְּוָואי גִ'יאָוו. הוא התפתח במאה ה-27 לפני הספירה. אך רוב אמנויות הלחימה המוכרות היום נולדו משיטות שפיתח במקור נזיר בודהיסטי במאה ה-5 לספירה, במנזר שאולין שבסין.

תלמידיו של אותו נזיר העבירו את סודות הלחימה הלאה, אך במהלך הדורות התפתחו אמנויות הלחימה לכיוונים שונים והתפצלו לאמנויות לחימה שונות, שכל אחת שמה דגש על היבטים אחרים וזכתה לשם משלה. בעוד שחלקן שמו את הדגש על הפעילות הגופנית, התנועה היפה וחוקי הספורט, אחרות הפכו לשיטות לוחמה יעילות המשמשות להגנה עצמית והכנעת היריב במהירות.

כל אמנויות הלחימה מדגישות את הצורך במשמעת חזקה ובאימונים רבים של הלומד. חשובה בהן מאד השליטה העצמית של הלוחם והן שמות דגש על השימוש בכישורים הנרכשים בהן להגנה ולא לתקיפת אחרים.

במהלך הלימוד של אמנויות לחימה, משתנה צבע החגורה של הלומדים. ככל שהתלמידים מתקדמים ורוכשים מיומנויות וטכניקות נוספות, הם זוכים בחגורות בצבעים שונים, בשאיפה להגיע לחגורה השחורה. חגורה שחורה היא הדרגה הגבוהה ביותר באמנות לחימה.

מיליוני בני אדם ברחבי העולם עוסקים באמנויות לחימה שונות, הן להגנה עצמית והן כפעילות גופנית לשעות הפנאי. יש מהם שאף הופכים את הלימוד למקצועי ומתחרים בתחרויות בינלאומיות.

בין אמנויות הלחימה ניתן למצוא את הג'ודו, קרטה, טאי צ'י, קיק בוקסינג, קנדו.


הנה מה שמשותף לכל אמנויות הלחימה - ריכוז, ידע, אימונים אינסופיים, גמישות, כושר גופני ועוד:

http://youtu.be/WRUIGNIiRfY


אנשים מדהימים שעושים דברים מדהימים באמנויות הלחימה השונות:

http://youtu.be/-DwLvzR5_kg


אלוף באמנויות לחימה המדגים את היכולות של המומחים:

http://youtu.be/2CmiOyaKcEs


נזירים בסין שמתאמנים בשניים מסוגי הקונג פו (מתורגם):

https://youtu.be/j5ZigUsbD6I


ותכנית חינוכית על אומנויות לחימה (עברית):

https://youtu.be/zKtUFncjhbI?long=yes

פינג פונג שולחן, או במונח המקצועי טניס שולחן (Table tennis), הוא ספורט חדש יחסית. משחקים אותו שני שחקנים או שני זוגות שחקנים זה מול זה.

טניס שולחן משחקים באמצעות מחבט וכדור, מין הסתם על גבי שולחן שנועד לכך ומכאן שמו של הספורט הזה.

כל צד במשחק מנסה לחבוט בכדור כך שינחת בצדו השני של השולחן ושהיריב לא יגיע למצב שבו יוכל להחזיר אותו לצד שלו.



#תולדות הטניס שולחן
טניס שולחן נולד באנגליה של סוף המאה ה-19, בתור בידור לשעות הפנאי. שיחקו בו אז בשעות הערב, למעשה, לאחר ארוחת הערב. המעניין הוא שהמשחק נולד כסוג של חיקוי למשחק הטניס המקורי, חיקוי שנועד להכניסו אל תוך הבית וליצור משחק חדש לסביבה הביתית.

בהתאם לכך, סביר שבתחילה אביזרי המשחק היו חפצים ביתיים, כמו פקק של בקבוק שמפניה בתור הכדור, קופסת טבק בתור המחבט ושורה ספרים או חפצים קטנים ששימשו בתור מה שהיום הוא הרשת.

אם הזמן הפך המשחק הביתי המאולתר לאופנתי משהו. בהדרגה הוא זכה לפופולריות ואביזרי המשחק התפתחו. עם הזמן נוצרה הרשת לשולחן, נולדו מחבטים עשויי קלף והכדורים הפכו מקצועיים יותר.

הפופולריות הגוברת של המשחק הפכה אותו לספורט מקובל ועולמי. בשנת 1971 הוא אף עשה היסטוריה של ממש. זה היה באליפות העולם ביפן, עת התקיים משחק בין נבחרת סין לנבחרת ארצות הברית. המשחק הזה זכה לפרסום רב במדינות הללו והצליח כל כך לרגש, עד שהוא הוביל את שתי המעצמות להתקרבות של ממש. אחד מסממני ההתקרבות הזו, בין סין לארצות הברית, היה ביקורו של נשיא ארה"ב ניקסון בסין.

מי שיצפו בסרט פורסט גאמפ יראו אזכור לאירוע הזה...

כך או כך, בשנת 1988 התקדם טניס השולחן עוד שלב להפוך לספורט של ממש. זה היה במשחקים האולימפיים בסיאול, כששולב סופית באולימפיאדת סיאול.

בימינו טניס שולחן נפוץ מאוד בעולם, בעיקר באסיה ובאירופה. הסינים הם מהשחקנים הטובים ביותר ולא מעט מהם החזיקו באליפות העולם בטניס שולחן.


הנה על ספורט הטניס שולחן (עברית):

https://youtu.be/Tiw_JzA0HhY


על הטניס שולחן באנגלית:

https://youtu.be/gvXhx9SmOB8


שני אלופים נהדרים בסין:

https://youtu.be/XgqTPCw5cN0


בספורט הזה המוח שלנו משתפר פלאים בתפקודו:

https://youtu.be/TuHWjvcKoeE


Kuka הוא רובוט מהיר המשחק נגד אלוף פינג פונג:

https://youtu.be/tIIJME8-au8


אלוף הקונג פו, השחקן ברוס לי, משחק בנונצ'קו:

https://youtu.be/AYiLM06k-F8


ותכנית חינוכית על פינג פונג שולחן (עברית):

https://youtu.be/WFJj_ux98Gw?long=yes

משחק הכדורסל (Basketball) הוא מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם. זהו משחק מהיר, מהנה ומאתגר, המבוסס על אתלטיות, עבודת צוות ומיומנות גבוהה.

ממשחק הכדורסל נהנים מיליוני אנשים בעולם, בכל רמות המיומנות והגילאים. הוא מציע דרך מעולה להישאר פעיל ולהנות

בתור ספורט, כדורסל דורש אתלטיות ומיומנות, לצד עבודת צוות ואסטרטגיה. מטרת השחקנים היא לתקשר ביעילות ולעבוד ביחד כצוות - כדי להניע את הכדור אל הסל של היריב, לקלוע ולצבור נקודות.

בכדורסל נדרש מהשחקנים מגוון מיומנויות, כולל קליעה, כדרור, מסירה וריבאונד:

קליעה היא המיומנות הבסיסית ביותר. היא כוללת את זריקת הכדור דרך החישוק, ממרחקים ומזוויות שונות.

כדרור הוא התנועה של שחקן ברחבי המגרש, עם הכדור ותוך פעולה של הקפצת הכדור ביד אחת.

מסירה כרוכה בזריקת הכדור או העברתו משחקן לשחקן. המסירה היא חלק משמעותי בשיתוף הפעולה בקבוצה ומתבצעת לא רק באמצעות זריקתו לכיוון שחקן אחר, אלא גם דרך הקפצתו על הרצפה.

הריבאונד היא הפעולה של חטיפת הכדור החוזר מניסיון קליעה כושל של היריב. הוא מתרחש לאחר החמצה של הצד השני, לשם העברת הכדור לקבוצה שלך.


הנה חוקי משחק הכדורסל (עברית):

https://youtu.be/-4YIYnra3CY


יום בחייו של שחקן כדורסל (עברית):

https://youtu.be/PnupV61x5Nw


סימני הידיים של השופטים במשחקי הכדורסל (עברית):

https://youtu.be/XQ_hwoY-qdo


על ממציא הכדורסל נייסמית':

http://youtu.be/K3R8SEW_GWo


ותכנית חינוכית על משחק הכדורסל (עברית):

https://youtu.be/dFhvIhU61kM?long=yes

המייקרים (Makers), בעברית "תחביבנים", הם בעלי מלאכה מודרניים המייצרים מוצרים בעצמם, בדרך אבולוציונית, מקושרת ומשתפת. במובן הרחב של המושג אפשר להגדיר מייקר כאדם סקרן, יצירתי ובעל מוח חוקר, שאוהב לעשות דברים בעצמו, במקום לקנות אותם בחנות, כשהוא משתמש לשם כך ביצירתיות, הידע והיוזמה שלו.

מייקרים בונים כיום שלל דברים, בכל גודל, צורה ועלות. ממכונות שעושות דברים מיותרים באופן מרהיב, דרך פתרונות מגניבים לבעיות יום יום ועד לדברי אמנות, גאדג'טים, רובוטים, מלאכת יד ומכשירי מחשוב לביש - המייקר כבר יספק את הצורך לחקור ולמצוא פתרונות שיאפשרו לו להגשים חלומות טכנולוגיים.

מעבר ליצירתיות שלו, המייקר מרבה להשתמש גם בידע ששותף על ידי מייקרים אחרים. כך המייקר מהנדס תוך התבססות גם על כשרונו וגם על חוכמת ההמונים. את הידע וההתקדמות שלו יחזיר גם המייקר לאחר מכן בחזרה לקהילה וכך ייהנו מייקרים אחרים מפתרונות שהוא מצא לאתגרים הנדסיים.

המייקרים משלבים ביצירות שלהם גם את הצד המוחשי-פיזי וגם את המרכיב הטכנולוגי, לעתים קרובות מחשבים, רובוטיקה או אלקטרוניקה. האינטרנט מקשר את המייקר לידע המשותף ולחוכמת ההמונים. שיתוף הידע בקוד הפתוח מאפשר למייקרים ליהנות מרכיבים שיתופיים שמאפשרים פיתוחים מורכבים, על בסיס פתרונות שכבר הושגו על ידי קודמיהם.

בין הטכנולוגיות הנוספות שתורמות לפופולריות של התופעה נמצאים מחשבים זעירים וזולים מאד, כמו רספברי פיי ואדיסון, מדפסות תלת מימד זולות, מכשירי כרסום וחריטה נשלטי-מחשב ועוד. כל אלו מאפשרים למייקרים לבנות כמעט כל מה שברצונם ולהעביר בקלות ובדיוק רב את הרעיונות שלהם מהמחשב אל המציאות.

מכיוון שלא רק התוצאה הסופית מעניינת אותו, מייקר אופייני לא יירתע מהקשיים לבנות דבר, אלא ימשיך ויאתר דרכים ופתרונות עד ליעד. התהליך והאתגר הם בעלי משמעות בעיני המייקרים לא פחות מהתוצאה ופעמים רבות הם מתגאים דווקא בקשיים שחוו ובפתרונות המקוריים שהצליחו למצוא להם.

בשנים האחרונות המייקינג הפך פופולארי בעולם. ירידי מייקינג מתקיימים ברחבי העולם, בתי ספר מפעילים תכניות לימוד, דיווחים ותכניות טלוויזיה מסקרים הישגי מייקרים והיצע עצום של סרטוני הדרכה באינטרנט מכניסים עוד ועוד חברים למה שכבר הפך תנועה עולמית - תנועת המייקרים.


הנה תנועת המייקרים העולמית:

http://youtu.be/mklywR7TQxs


המכונות של ורדי, הסבא של המייקרים בישראל (עברית):

http://youtu.be/sBNTIWAbN6E


בשביל המייקרים פותח אפילו מחשב מיוחד, האדיסון של אינטל (עברית):

http://youtu.be/_53eOfPllwQ


כיום יש לא מעט חוגי מייקרים (עברית):

https://youtu.be/G-egSWFG6nY


גם מכונות רוב גולדברג הן צורה של מייקינג:

http://youtu.be/3z8lr7GFPPM


ומה קורה כשהעסקים מגלים את הטרנד המייקרי:

http://youtu.be/SgTH6j2kWwM

ג'וּדוֹ (Judo) היא אמנות לחימה שמטרתה היא להפיל את היריב על גבו. כבר מהתחלה לומד ה"ג'ודוקא", לוחם הג'ודו, את שיטות ההפלה, הריתוק והחניקה, שיאפשרו לו להכניע את היריב ולהביאו לייפון. שני הלוחמים נלחמים במשך 5 דקות, או פחות כשמדובר בילדים.

פירוש השם ג'ודו הוא "הדרך הרכה" או "הדרך העדינה". ואכן, תורת הלחימה של הג'ודו מבוססת על תורת לחימה קדומה שנקראת ג'ו-ג'יטסו.

מי שפיתח את הג'ודו בסוף המאה ה-19, פרופסור יפאני ומומחה ללוחמת ג'ו-ג'יטסו בשם ג'יגורו קאנו, רצה ליצור אמנות לחימה שתאפשר להכניע את היריב, מבלי לפצוע אותו. ואכן, הכנעת היריב בג'ודו היא נקייה ונעשית על ידי הטלתו וריתוקו אל הקרקע.

הג'ודו נכנס לראשונה לאולימפיאדה בשנת 1964. והספורט הזה הוא גם התחום שבו ספורטאית ישראלית זכתה במדליה הראשונה בתולדות המדינה. זו הייתה הג'ודוקא יעל ארד, באולימפיאדת ברצלונה 1992.


הנה אמנות הלחימה ג'ודו:

http://youtu.be/8ARq4HQ1YjQ


הג'ודו הוא ספורט אולימפי כיום (עברית):

https://youtu.be/BJLaCFSTtWc


חוקי הג'ודו:

http://youtu.be/JZUFUwiIjso


סודות הג'ודו:

https://youtu.be/GHZb7WjDuHE


ממציא הג'ודו ג'יגורו קאנו בסרטונים ישנים:

http://youtu.be/L_ep5CJyQgw


קרבות ג'ודו רבים:

https://youtu.be/MaBowNVPEEk


וכמה קרבות ג'ודו יפים:

https://youtu.be/UrjPLuNtMy0

סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.

יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.

המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.

אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.

מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.

יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.

החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.

יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.

היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?

המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.

רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".

ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.


הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:

https://youtu.be/lHZ72NkBueU


הנה הטוב שבספרות:

https://youtu.be/4RCFLobfqcw


על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):

https://youtu.be/ctaPAm14L10


רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:

https://youtu.be/zfJCN9tzClo


המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):

https://youtu.be/XhNw1BhV6sw


פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:

https://youtu.be/YuoVnBc7RvE


ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:

https://youtu.be/GdJT5hjRSR4


הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:

https://youtu.be/jrBFyUnJdcA


והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:

https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes