מהי ההתעמלות?
ענף ההתעמלות (Gymnastics) נחשב לאחד מענפי הספורט המרהיבים והאהובים באולימפיאדה והוא מושך מיליוני צופים בכל מחזור משחקים.
תחומי ההתעמלות דורשים שנים של אימונים אינטנסיביים, עם משמעת עצמית רבה וכישורים פיזיים ומנטליים יוצאי דופן. המתעמלים והמתעמלות מתחילים את דרכם בגיל צעיר מאוד, לעתים כבר בגיל 3, ומגיעים לשיאם בגילאי העשרה המוקדמים או האמצעיים, מה שהופך את הספורט הזה לאחד המאתגרים ביותר שיש.
ענף ההתעמלות מורכב משני תחומים עיקריים: התעמלות מכשירים (Artistic Gymnastics) והתעמלות אמנותית (Rhythmic Gymnastics), כאשר לכל אחד מהם יש יחודיות וקסם משלו.
תחום התעמלות המכשירים הוא הוותיק יותר מבין השניים ונכלל במשחקים האולימפיים כבר מאז 1896 לגברים ומ-1928 לנשים.
הגברים מתחרים בשישה מכשירים: קרקע (Floor Exercise), סוס סמוכות (Pommel Horse), טבעות (Rings), קפיצות סוס (Vault), מקבילים (Parallel Bars) ומתח (Horizontal Bar).
נשים, לעומת זאת, מתחרות בארבעה מכשירים: קרקע, קורה (Balance Beam), מקבילים מדורגים (Uneven Bars) וקפיצות סוס.
התעמלות אמנותית נכנסה למשחקים האולימפיים רק ב-1984 והיא מיועדת לנשים בלבד. המתעמלות מבצעות תרגילים עם ארבעה מכשירי יד שונים: חישוק (Hoop), כדור (Ball), אלות (Clubs) וסרט (Ribbon). בכל מחזור אולימפי המתעמלות מתחרות בכל ארבעת המכשירים. הביצועים משלבים מרכיבים של ריקוד, בלט והתעמלות עם מיומנות טכנית גבוהה במכשיר הנבחר.
מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996, נוספה גם תחרות התעמלות אמנותית קבוצתית (Group Rhythmic Gymnastics), בה מבצעות ביחד 5 מתעמלות תרגיל, תוך שימוש משותף במכשירים.
במשחקים האולימפיים של ריו 2016 שולבה לראשונה גם תחרות התעמלות אירובית (Aerobic Gymnastics) כענף הדגמה, שאינו נכלל רשמית בתוכנית האולימפית. היא משלבת תנועות אירוביות מורכבות עם אלמנטים של כוח וגמישות.
ב-2000 נוסף לתחרויות האולימפיות ענף הטרמפולינה (Trampoline). בו מבצעים סדרת תרגילים אקרובטיים מורכבים, תוך קפיצה לגובה של עד 10 מטרים. המתעמלים והמתעמלות נשפטים על פי רמת הקושי, הביצוע, זמן האוויר והטכניקה.
ענף ההתעמלות (Gymnastics) נחשב לאחד מענפי הספורט המרהיבים והאהובים באולימפיאדה והוא מושך מיליוני צופים בכל מחזור משחקים.
תחומי ההתעמלות דורשים שנים של אימונים אינטנסיביים, עם משמעת עצמית רבה וכישורים פיזיים ומנטליים יוצאי דופן. המתעמלים והמתעמלות מתחילים את דרכם בגיל צעיר מאוד, לעתים כבר בגיל 3, ומגיעים לשיאם בגילאי העשרה המוקדמים או האמצעיים, מה שהופך את הספורט הזה לאחד המאתגרים ביותר שיש.
ענף ההתעמלות מורכב משני תחומים עיקריים: התעמלות מכשירים (Artistic Gymnastics) והתעמלות אמנותית (Rhythmic Gymnastics), כאשר לכל אחד מהם יש יחודיות וקסם משלו.
תחום התעמלות המכשירים הוא הוותיק יותר מבין השניים ונכלל במשחקים האולימפיים כבר מאז 1896 לגברים ומ-1928 לנשים.
הגברים מתחרים בשישה מכשירים: קרקע (Floor Exercise), סוס סמוכות (Pommel Horse), טבעות (Rings), קפיצות סוס (Vault), מקבילים (Parallel Bars) ומתח (Horizontal Bar).
נשים, לעומת זאת, מתחרות בארבעה מכשירים: קרקע, קורה (Balance Beam), מקבילים מדורגים (Uneven Bars) וקפיצות סוס.
התעמלות אמנותית נכנסה למשחקים האולימפיים רק ב-1984 והיא מיועדת לנשים בלבד. המתעמלות מבצעות תרגילים עם ארבעה מכשירי יד שונים: חישוק (Hoop), כדור (Ball), אלות (Clubs) וסרט (Ribbon). בכל מחזור אולימפי המתעמלות מתחרות בכל ארבעת המכשירים. הביצועים משלבים מרכיבים של ריקוד, בלט והתעמלות עם מיומנות טכנית גבוהה במכשיר הנבחר.
מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996, נוספה גם תחרות התעמלות אמנותית קבוצתית (Group Rhythmic Gymnastics), בה מבצעות ביחד 5 מתעמלות תרגיל, תוך שימוש משותף במכשירים.
במשחקים האולימפיים של ריו 2016 שולבה לראשונה גם תחרות התעמלות אירובית (Aerobic Gymnastics) כענף הדגמה, שאינו נכלל רשמית בתוכנית האולימפית. היא משלבת תנועות אירוביות מורכבות עם אלמנטים של כוח וגמישות.
ב-2000 נוסף לתחרויות האולימפיות ענף הטרמפולינה (Trampoline). בו מבצעים סדרת תרגילים אקרובטיים מורכבים, תוך קפיצה לגובה של עד 10 מטרים. המתעמלים והמתעמלות נשפטים על פי רמת הקושי, הביצוע, זמן האוויר והטכניקה.
