שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הליברליזם?
הלִיבֵּרָלִיזְם (Liberalism) היא רעיון או פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית, המעמידה את האדם במרכז, שמבוססת על עקרונות החירות והשוויון בפני החוק.
בפשטות, זוהי תנועה חברתית המעמידה במרכז את החופש של האדם, את זכויות האדם שאין לפגוע בהן בחברה ובמדינה.
האדם הדבק בערכים ליברליים מאמין שלכל אינדיבידואל, כלומר אדם, פרט בחברה, יש את האוטונומיה שלו. ויש להגן עליו ועל האוטונומיה שלו, שאותה הוא מממש באמונתו הדתית, בדרכי הביטוי שלו, בדברים שהוא יוצר וכך הלאה.
מהאוטונומיה הזו נובעת גם החירות של הפרט בחברה. ליברליזם הוא כמעט תנאי הכרחי לחברה מודרנית ותנאי הכרחי לחברה דמוקרטית. כפיה ודיכוי של רוח האדם מובילה לרוב, גם אם לא מיד, לאלימות משטרית.
ליברליזם מחייב חירות מכפייה, שוויון שנוגד את הכפייה של חלק בחברה על חלק אחר, אינדיבידואליות שמאפשרת לנו להחליט עת עצמנו (לעשות בחיינו כרצוננו) וגיוון חברתי מסוגים שונים, שנוגד את הצורך של משטרים לא ליברלים להפוך את כולנו לדומים וזהים בדעות, בבחירות האישיות וכדומה.
הרעיון הליברלי תומך פוליטית בעקרונות של ממשל חוקתי, הפרדת רשויות, חופש דת, הפרדת הדת מהמדינה, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, זכות הקניין, סחר חופשי, כלכלת שוק והשוויון בפני החוק.
ברור שהליברליזם מתנגד למשטרים אוטוריטריים.
הנה הרעיון הבסיסי של הליברליזם (עברית):
https://youtu.be/4HCtuKd0vXQ
מה נותן הליברליזם לאנשים?
https://youtu.be/KO8OxfFiVv8
עקרונות ותולדות הליברליזם:
https://youtu.be/gbxl2k4Tv2I
אנשים טובים מנסים לקדם היום ליברליזם חברתי (עברית):
https://youtu.be/CZ-AkR0-WaU
מהו חופש הביטוי?
חופש הביטוי (Freedom of Speech), אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא הזכות השמורה לכל אדם להביע את דעתו ולומר את דבריו, מבלי שיוגבל בכך ובכל דרך או אמצעי שיבחר להשתמש בהם.
מדיבור או כתיבה ועד ציור, צילום, הסרטה או באמצעי תקשורת כלשהם, חופש הביטוי מופשר לאדם לבטא את דעותיו ומצפונו.
ממשלות ורודנים עושים שימוש ברדיפת אזרחים המתנגדים להם, בסתימת פיות ובאמצעים אלימים ואף קטלניים כנגד אנשים המתנגדים להם, למעשיהם או לאידאולוגיה שמובילה אותם.
#העניין הוא גם משפטי
מגילת זכויות האדם קובעת ש"כל אדם זכאי לחופש הדיעה והביטוי". חופש הביטוי נחשב למימוש של המצפון וחירות הדעה של האדם. מי ששוללים את חופש הביטוי שוללים את האפשרות לבטא את הדעות והמצפון שלנו.
מנגד, גם החקיקה הדמוקרטית תנסה להגדיר את הגבולות של חופש הביטוי. על הגבולות הללו מתקיים ויכוח תמידי. דוגמאות להגבלה דמוקרטית וחיובית של חופש הביטוי הם כתיבה או אמירה של דברי גזענות, של הסתה לאלימות או אפילו של הפצת תאוריות קונספירציה, למשל בנושאים כמו הכחשת שואה.
את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מגבילים גם דיני לשון הרע. מטרתם לשמור על שמם הטוב של אנשים ולאפשר למי שכתבו או אמרו עליהם דברים לעשות זאת רק בגבולות סבירים. אם לדוגמה אדם מפרסם על אדם אחר שהוא חולה נפש, עליו להיות בטוח שיוכל להוכיח זאת משפטית, אחרת מדובר בלשון הרע ובפגיעה.
כך גם גם מגביל החוק את חופש הביטוי, במקרה שהוא פוגע בזכות לפרטיות. למשל כשאדם היה מפרסם דברים שאמר לו מישהו, באופן פרטי ולאוזניו בלבד.
הנה חופש הביטוי (עברית):
https://youtu.be/Y9mSI-x9urw
עוד כמה כמה מזכויות האדם (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
איך האינטרנט הורג את העיתונים?
אין ספק שהעיתונות עוברת משבר. המעבר לאינטרנט היה אמור להיות טבעי למי שמיומנותם בכתיבה מקצועית, בטקסטים, בצילום ובהובלת דעות. אבל הוא לא.
העיתונות הגיעה לא מוכנה לעידן האינטרנט, בלי הבנה שהרשת עומדת לשמוט את הקרקע ממקורות ההכנסה שלה. האלף החדש קיבל אותה ללא מודל עסקי מספק ובחוסר יכולת להתאים את עצמה לזמנים האולטרה-מודרניים החדשים, של מדיה חברתית חינמית ופופולרית, של ציבור שמאס בצורך לשלם עבור איכות שחלקו הגדול אפילו לא מעריך.
האם האינטרנט יהרוג סופית את העיתונות?
בשנים האחרונות מנבאים רבים את סופם המתקרב של העיתונים, כי מאז תחילת המאה ה-21, הופכת הזירה הדיגיטלית, זו של האינטרנט, למשמעותית יותר ויותר. בעוד עולם הפרינט, זה של העיתונות והתקשורת המודפסת, רק מצטמצם.
בשל התחזקות האינטרנט והמדיה החדשה, חל מעבר לצריכת חדשות ותוכן על מסכי המחשב, הטבלט וכמובן הטלפון החכם. גם הפרסום, שמממן חלק גדול מהפעילות בעולם העיתונות, עובר לדיגיטל - על חשבון הפרינט כמובן.
מלכתחילה היה הגיון סביבתי רב בעלייה לרשת של העיתונים. הרי במקום לכרות עצים ולייצר נייר שמחר כבר לא רלוונטי ניתן וחשוב להתאים לרוח הזמן. אבל גם כשהעיתון המודפס על נייר יגיע אל סופו, התקווה הייתה שבמהדורות דיגיטליות הוא ימשיך להתקיים עוד שנים רבות.
רק שהכסף לעיתונות לא הגיע מהרשת ובמקביל הלכו וצנחו מכירות עיתון הנייר. הכל באינטרנט כל כך זול. אצל מרבית הגולשים האיכות לא הכרחית והם מסתפקים בכותרות. בשביל כותרות לא צריך עיתונאים ותחקירים ומקצוענות, אלא זוג עיניים ועכבר שמאפשר לגלוש למקורות פתוחים, להעתיק, לשכתב ולפרסם.
וכך, הידרדרות במספר המנויים, הכנסות שצנחו מפרסום בעיתונים ובאתרים שלהם, לוחות מכירה וקניה שהוחלפו באתרי יד שנייה משוכללים ויעילים - כל אלה תרמו לרווחיות הנשחקת וחייבו שינויים. נסיונות להתאמה למצב החדש - קיצוצים בכוח אדם, העלאת דמי מינוי, חומות תשלום בכניסה לתוכן אקסקלוסיבי, כתבות מוזמנות ותוכן ממומן - שום דבר לא עזר. גרף התוצאות העסקיות הלך וירד.
להכנסות המתדלדלות הללו הייתה עוד תוצאה נגזרת ועגומה עוד יותר - המקצועיות העיתונאית הלכה ונפגעה.
עם הזמן החינם גם יצא מגבולות הרשת אל העולם האמיתי. תחרות חדשה מול חינמונים בבעלות טייקונים שמטפחים יחסים של הון שלטון, הצטרפה לעולם חדש של בלוגרים שאיש לא מחייב אותם בכללים כלשהם ובהמשך רשתות חברתיות שבאמצעות לייקים, לבבות ומדד עוקבים מעודדות מדידה של פוסטים בוויראליות הכמותית ולא באיכות, כל אלה ביחד עם קיצוניות, השתלחות ואובדן רסן. איזה עיתון יכול להתחרות בכל אלה ביחד?
הרשת גם הציעה יותר ויותר מאגרי חדשות מעודכנים תמיד, שאין להם חשש להעתיק מבזקים ולשכתב חומרים שלעיתונות עולה הון לייצר - כל אלה הביאו לכך שבעיקר העיתונים הרציניים נחלשים, מאבדים את יכולתם לשמור על הדמוקרטיה ונסגרים בזה אחר זה.
את השד הזה, הם ידעו, כבר לא יהיה קל להחזיר לבקבוק.
רובנו לא מבינים את ההשפעה של התהליך הזה על חיינו. השיח הציבורי, האלימות המילולית, הקיטוב, תרבות הדיבור הירודה, ההקצנה, הפייק ניוז, סיפורי הקונספירציה, השיסוי ועוד מחלות רקע שעוברות דמוקרטיות בכל העולם - כל אלה הן תופעות שנגזרות ומתחזקות באופן משמעותי מהשינוי הטקטוני הזה בעולם העיתונות והמעבר למרחבים הדיגיטליים.
תוסיפו את הפוסטמודרניזם, בו כל בלוגר, אושיית פוסטים או "מוביל דעה", שהשכלתו או הבנתו נובעת לא פעם בעיקר מהפרסום או היופי ותבינו מה מחליף את העיתונאי המקצועי והאתי, את הכתב, התחקירן, הפרשן והעורך המקצועי והאחראי.
וזה לא שהעיתונות הייתה מושלמת. כולנו זוכרים את "עיתונאי קטן", בו כיוון אריק איינשטיין לעיתונאי ביצה ורכילאים בכסות עיתונות, שזיהמו את המדיה והוציאו לה שם רע. מי שעוקב יכול גם לראות איך אג'נדות של בעלי עיתונים מובילות את הקו של כל עיתון בימינו, במקום מחויבות לאמת, לערכים ולאחריות ציבורית.
אבל עדיין - אומרים שהעיתונות היא הטיוטה של ההיסטוריה. בעידן הנוכחי מחליפים צייצני טוויטר ומשולחי פוסטים בפייסבוק את בעלי המקצוע הללו. אין להם מגבלות או אתיקה, הם יכולים להרשות לעצמם הכל והמדיום מוביל לכך שהם הולכים ומקצינים, כי ברשתות החברתיות אם אתה לא בולט - אתה נעלם והדרך הקלה לבלוט היא להקצין, להשמיץ, להמציא, להאשים, ללעוג ולהתבריין - מלשון בריונות.
נוסיף לזה את ענקיות האינטרנט, כמו גוגל ופייסבוק, שהולכות ולוקחות את מה שנותר מהיכולת ליצור הכנסה ולשלם את משכורותיהם של כתבים, פרשנים ועיתונאים. ענקיות האינטרנט והמדיה החברתית הלכו ונגסו בעסקי הפרסום ברשת וכבר מזמן השתלטו על השוק הזה. לעיתונות לא היה סיכוי נגדן - בעולם שבו ענקיות רשת שולטות על הגישה אליהם, העיתונים מצאו את עצמם במלכוד קשה במיוחד.
ועדיין, נראה שיצרני התוכן וגופי העיתונות החשובים לא הרימו ידיים נגד ענקיות האינטרנט. כל מי שעיניו בראשו רואה כיצד נרמסות זכויות היוצרים של עיתונים וכלי תקשורת בעידן החדש. בעולם קיו גם רשויות, מחוקקים ומנהיגים פוליטיים אחראיים, שמנסים לשנות את הכללים לגבי השימוש שנעשה בתוכן של האחרונים בפלטפורמות המקוונות. הם הסיכוי האחרון לעצור את קריסת העיתונות ותקשורת ההמונים, החשובות כל כך לדמוקרטיות בעולם.
הנה השינוי העצום שעובר על עולם העיתונות והחשיבות להתאים את עצמנו לו (מתורגם):
https://youtu.be/q-Y-z6HmRgI
מוכר העיתונים שמיטיב לתאר את המצב (עברית):
https://youtu.be/cd2JahghuTk
המעבר לאינטרנט הביא במקביל לצניחת המכירות של עיתוני הנייר (עברית):
https://youtu.be/ckjuZR9wxtY
החינמונים שנותנים עיתון פלוס אינטרסים פוליטיים בחינם (עברית):
https://youtu.be/9A8uQyKCZTM
עיתונאים מספרים על השפעת הרשתות החברתיות על עולם העיתונות:
https://youtu.be/-7esKJDZqzQ
התוצאות האיומות של זה הן גם החדשות המזויפות שיוצאות מהמדיה החברתית ומשנות את העולם (עברית):
https://youtu.be/XiFtw9jRFQU
סגירת בית מעריב בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/JFDxWhMKdvE
והרצאה על השינויים בעולם העיתונות (עברית):
https://youtu.be/n2mtbzS2nhU?long=yes
מהי כריעת הברך שהפכה סמל באמריקה?
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
מהי דמוקרטיה וכיצד בוחרים בה מנהיגות?
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
מהי דיקטטורה?
דיקטטורה היא שלטון יחיד. הדיקטטור הוא שליט עריץ ששולט לבדו בכל רשויות השלטון. הדיקטטור, בעברית: רודן, שולט בדיקטטורה ב-3 רשויות השלטון (הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת).
השליטה הזו בעם שלם מלווה לרוב בדיכוי של העם ובפגיעה בחופש הדיבור. הרודן אוסר על כל ביטוי של התנגדות או מחשבה שונה משלו. השליטה נשמרת באמצעות טרור, הפחדה, הלשנות, מעקבים ומשטרה חזקה ונוקשה במיוחד. על זכויות האדם איש אינו מדבר בדיקטטורות שכאלה.
הדיקטטורה, שהיוונים הקדמונים כינו טירניה, מעודדת פעמים רבות גם פולחן אישיות. פולחן האישיות הופך את ה"טירן", מנהיג השלטון הרודני, לדמות גדולה מהחיים.
בפולחן האישיות מטפח השלטון סממנים של הערצה עיוורת למנהיג ומתוארים מעשיו הדגולים, תכונותיו העליונות והניהול המופלא של המדינה, לרוב ללא קשר למציאות. הכלי היעיל לניהול של פולחן אישיות כזה הוא תעמולה בלתי פוסקת, שאין בה כללי אמת בפרסום או הצגת העובדות הנכונות, אלא במרבית המקרים להיפך.
בין הדיקטטורים הידועים בהיסטוריה ידועים סטאלין הרוסי, היטלר הנאצי, מאו טסה טונג הסיני, מוסוליני האיטלקי, קסטרו בקובה ופרנקו בספרד. בימינו שולט בצפון קוריאה הדיקטטור העריץ והאכזרי קים ג'ונג איל.
הנה הפשיסט הדיקטטור הראשון - מוסוליני האיטלקי (עברית):
https://youtu.be/ow4srgzbIow
כמה מהדיקטטורים האיומים בהיסטוריה:
https://youtu.be/kZmduW_Ye_8
תקציר של אחד הספרים החשובים על הדיקטטורה של העתיד - הספר 1984:
http://youtu.be/h9JIKngJnCU
עריכה של נאום "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין, מהסרטים המבריקים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CsgaFKwUA6g
הדיקטטור המגוחך מהסרט "הדיקטטור" (מתורגם):
https://youtu.be/9i6cXx-qziY
גם מסביבנו היו לא מעט דיקטטורים - תכנית טלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/4fN2SiLNJD4?long=yes
ותכנית חינוכית על הדיקטטורות (מתורגם):
https://youtu.be/TDQQz5RU7tU?long=yes
הלִיבֵּרָלִיזְם (Liberalism) היא רעיון או פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית, המעמידה את האדם במרכז, שמבוססת על עקרונות החירות והשוויון בפני החוק.
בפשטות, זוהי תנועה חברתית המעמידה במרכז את החופש של האדם, את זכויות האדם שאין לפגוע בהן בחברה ובמדינה.
האדם הדבק בערכים ליברליים מאמין שלכל אינדיבידואל, כלומר אדם, פרט בחברה, יש את האוטונומיה שלו. ויש להגן עליו ועל האוטונומיה שלו, שאותה הוא מממש באמונתו הדתית, בדרכי הביטוי שלו, בדברים שהוא יוצר וכך הלאה.
מהאוטונומיה הזו נובעת גם החירות של הפרט בחברה. ליברליזם הוא כמעט תנאי הכרחי לחברה מודרנית ותנאי הכרחי לחברה דמוקרטית. כפיה ודיכוי של רוח האדם מובילה לרוב, גם אם לא מיד, לאלימות משטרית.
ליברליזם מחייב חירות מכפייה, שוויון שנוגד את הכפייה של חלק בחברה על חלק אחר, אינדיבידואליות שמאפשרת לנו להחליט עת עצמנו (לעשות בחיינו כרצוננו) וגיוון חברתי מסוגים שונים, שנוגד את הצורך של משטרים לא ליברלים להפוך את כולנו לדומים וזהים בדעות, בבחירות האישיות וכדומה.
הרעיון הליברלי תומך פוליטית בעקרונות של ממשל חוקתי, הפרדת רשויות, חופש דת, הפרדת הדת מהמדינה, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, זכות הקניין, סחר חופשי, כלכלת שוק והשוויון בפני החוק.
ברור שהליברליזם מתנגד למשטרים אוטוריטריים.
הנה הרעיון הבסיסי של הליברליזם (עברית):
https://youtu.be/4HCtuKd0vXQ
מה נותן הליברליזם לאנשים?
https://youtu.be/KO8OxfFiVv8
עקרונות ותולדות הליברליזם:
https://youtu.be/gbxl2k4Tv2I
אנשים טובים מנסים לקדם היום ליברליזם חברתי (עברית):
https://youtu.be/CZ-AkR0-WaU
חופש הביטוי (Freedom of Speech), אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא הזכות השמורה לכל אדם להביע את דעתו ולומר את דבריו, מבלי שיוגבל בכך ובכל דרך או אמצעי שיבחר להשתמש בהם.
מדיבור או כתיבה ועד ציור, צילום, הסרטה או באמצעי תקשורת כלשהם, חופש הביטוי מופשר לאדם לבטא את דעותיו ומצפונו.
ממשלות ורודנים עושים שימוש ברדיפת אזרחים המתנגדים להם, בסתימת פיות ובאמצעים אלימים ואף קטלניים כנגד אנשים המתנגדים להם, למעשיהם או לאידאולוגיה שמובילה אותם.
#העניין הוא גם משפטי
מגילת זכויות האדם קובעת ש"כל אדם זכאי לחופש הדיעה והביטוי". חופש הביטוי נחשב למימוש של המצפון וחירות הדעה של האדם. מי ששוללים את חופש הביטוי שוללים את האפשרות לבטא את הדעות והמצפון שלנו.
מנגד, גם החקיקה הדמוקרטית תנסה להגדיר את הגבולות של חופש הביטוי. על הגבולות הללו מתקיים ויכוח תמידי. דוגמאות להגבלה דמוקרטית וחיובית של חופש הביטוי הם כתיבה או אמירה של דברי גזענות, של הסתה לאלימות או אפילו של הפצת תאוריות קונספירציה, למשל בנושאים כמו הכחשת שואה.
את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מגבילים גם דיני לשון הרע. מטרתם לשמור על שמם הטוב של אנשים ולאפשר למי שכתבו או אמרו עליהם דברים לעשות זאת רק בגבולות סבירים. אם לדוגמה אדם מפרסם על אדם אחר שהוא חולה נפש, עליו להיות בטוח שיוכל להוכיח זאת משפטית, אחרת מדובר בלשון הרע ובפגיעה.
כך גם גם מגביל החוק את חופש הביטוי, במקרה שהוא פוגע בזכות לפרטיות. למשל כשאדם היה מפרסם דברים שאמר לו מישהו, באופן פרטי ולאוזניו בלבד.
הנה חופש הביטוי (עברית):
https://youtu.be/Y9mSI-x9urw
עוד כמה כמה מזכויות האדם (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
אין ספק שהעיתונות עוברת משבר. המעבר לאינטרנט היה אמור להיות טבעי למי שמיומנותם בכתיבה מקצועית, בטקסטים, בצילום ובהובלת דעות. אבל הוא לא.
העיתונות הגיעה לא מוכנה לעידן האינטרנט, בלי הבנה שהרשת עומדת לשמוט את הקרקע ממקורות ההכנסה שלה. האלף החדש קיבל אותה ללא מודל עסקי מספק ובחוסר יכולת להתאים את עצמה לזמנים האולטרה-מודרניים החדשים, של מדיה חברתית חינמית ופופולרית, של ציבור שמאס בצורך לשלם עבור איכות שחלקו הגדול אפילו לא מעריך.
האם האינטרנט יהרוג סופית את העיתונות?
בשנים האחרונות מנבאים רבים את סופם המתקרב של העיתונים, כי מאז תחילת המאה ה-21, הופכת הזירה הדיגיטלית, זו של האינטרנט, למשמעותית יותר ויותר. בעוד עולם הפרינט, זה של העיתונות והתקשורת המודפסת, רק מצטמצם.
בשל התחזקות האינטרנט והמדיה החדשה, חל מעבר לצריכת חדשות ותוכן על מסכי המחשב, הטבלט וכמובן הטלפון החכם. גם הפרסום, שמממן חלק גדול מהפעילות בעולם העיתונות, עובר לדיגיטל - על חשבון הפרינט כמובן.
מלכתחילה היה הגיון סביבתי רב בעלייה לרשת של העיתונים. הרי במקום לכרות עצים ולייצר נייר שמחר כבר לא רלוונטי ניתן וחשוב להתאים לרוח הזמן. אבל גם כשהעיתון המודפס על נייר יגיע אל סופו, התקווה הייתה שבמהדורות דיגיטליות הוא ימשיך להתקיים עוד שנים רבות.
רק שהכסף לעיתונות לא הגיע מהרשת ובמקביל הלכו וצנחו מכירות עיתון הנייר. הכל באינטרנט כל כך זול. אצל מרבית הגולשים האיכות לא הכרחית והם מסתפקים בכותרות. בשביל כותרות לא צריך עיתונאים ותחקירים ומקצוענות, אלא זוג עיניים ועכבר שמאפשר לגלוש למקורות פתוחים, להעתיק, לשכתב ולפרסם.
וכך, הידרדרות במספר המנויים, הכנסות שצנחו מפרסום בעיתונים ובאתרים שלהם, לוחות מכירה וקניה שהוחלפו באתרי יד שנייה משוכללים ויעילים - כל אלה תרמו לרווחיות הנשחקת וחייבו שינויים. נסיונות להתאמה למצב החדש - קיצוצים בכוח אדם, העלאת דמי מינוי, חומות תשלום בכניסה לתוכן אקסקלוסיבי, כתבות מוזמנות ותוכן ממומן - שום דבר לא עזר. גרף התוצאות העסקיות הלך וירד.
להכנסות המתדלדלות הללו הייתה עוד תוצאה נגזרת ועגומה עוד יותר - המקצועיות העיתונאית הלכה ונפגעה.
עם הזמן החינם גם יצא מגבולות הרשת אל העולם האמיתי. תחרות חדשה מול חינמונים בבעלות טייקונים שמטפחים יחסים של הון שלטון, הצטרפה לעולם חדש של בלוגרים שאיש לא מחייב אותם בכללים כלשהם ובהמשך רשתות חברתיות שבאמצעות לייקים, לבבות ומדד עוקבים מעודדות מדידה של פוסטים בוויראליות הכמותית ולא באיכות, כל אלה ביחד עם קיצוניות, השתלחות ואובדן רסן. איזה עיתון יכול להתחרות בכל אלה ביחד?
הרשת גם הציעה יותר ויותר מאגרי חדשות מעודכנים תמיד, שאין להם חשש להעתיק מבזקים ולשכתב חומרים שלעיתונות עולה הון לייצר - כל אלה הביאו לכך שבעיקר העיתונים הרציניים נחלשים, מאבדים את יכולתם לשמור על הדמוקרטיה ונסגרים בזה אחר זה.
את השד הזה, הם ידעו, כבר לא יהיה קל להחזיר לבקבוק.
רובנו לא מבינים את ההשפעה של התהליך הזה על חיינו. השיח הציבורי, האלימות המילולית, הקיטוב, תרבות הדיבור הירודה, ההקצנה, הפייק ניוז, סיפורי הקונספירציה, השיסוי ועוד מחלות רקע שעוברות דמוקרטיות בכל העולם - כל אלה הן תופעות שנגזרות ומתחזקות באופן משמעותי מהשינוי הטקטוני הזה בעולם העיתונות והמעבר למרחבים הדיגיטליים.
תוסיפו את הפוסטמודרניזם, בו כל בלוגר, אושיית פוסטים או "מוביל דעה", שהשכלתו או הבנתו נובעת לא פעם בעיקר מהפרסום או היופי ותבינו מה מחליף את העיתונאי המקצועי והאתי, את הכתב, התחקירן, הפרשן והעורך המקצועי והאחראי.
וזה לא שהעיתונות הייתה מושלמת. כולנו זוכרים את "עיתונאי קטן", בו כיוון אריק איינשטיין לעיתונאי ביצה ורכילאים בכסות עיתונות, שזיהמו את המדיה והוציאו לה שם רע. מי שעוקב יכול גם לראות איך אג'נדות של בעלי עיתונים מובילות את הקו של כל עיתון בימינו, במקום מחויבות לאמת, לערכים ולאחריות ציבורית.
אבל עדיין - אומרים שהעיתונות היא הטיוטה של ההיסטוריה. בעידן הנוכחי מחליפים צייצני טוויטר ומשולחי פוסטים בפייסבוק את בעלי המקצוע הללו. אין להם מגבלות או אתיקה, הם יכולים להרשות לעצמם הכל והמדיום מוביל לכך שהם הולכים ומקצינים, כי ברשתות החברתיות אם אתה לא בולט - אתה נעלם והדרך הקלה לבלוט היא להקצין, להשמיץ, להמציא, להאשים, ללעוג ולהתבריין - מלשון בריונות.
נוסיף לזה את ענקיות האינטרנט, כמו גוגל ופייסבוק, שהולכות ולוקחות את מה שנותר מהיכולת ליצור הכנסה ולשלם את משכורותיהם של כתבים, פרשנים ועיתונאים. ענקיות האינטרנט והמדיה החברתית הלכו ונגסו בעסקי הפרסום ברשת וכבר מזמן השתלטו על השוק הזה. לעיתונות לא היה סיכוי נגדן - בעולם שבו ענקיות רשת שולטות על הגישה אליהם, העיתונים מצאו את עצמם במלכוד קשה במיוחד.
ועדיין, נראה שיצרני התוכן וגופי העיתונות החשובים לא הרימו ידיים נגד ענקיות האינטרנט. כל מי שעיניו בראשו רואה כיצד נרמסות זכויות היוצרים של עיתונים וכלי תקשורת בעידן החדש. בעולם קיו גם רשויות, מחוקקים ומנהיגים פוליטיים אחראיים, שמנסים לשנות את הכללים לגבי השימוש שנעשה בתוכן של האחרונים בפלטפורמות המקוונות. הם הסיכוי האחרון לעצור את קריסת העיתונות ותקשורת ההמונים, החשובות כל כך לדמוקרטיות בעולם.
הנה השינוי העצום שעובר על עולם העיתונות והחשיבות להתאים את עצמנו לו (מתורגם):
https://youtu.be/q-Y-z6HmRgI
מוכר העיתונים שמיטיב לתאר את המצב (עברית):
https://youtu.be/cd2JahghuTk
המעבר לאינטרנט הביא במקביל לצניחת המכירות של עיתוני הנייר (עברית):
https://youtu.be/ckjuZR9wxtY
החינמונים שנותנים עיתון פלוס אינטרסים פוליטיים בחינם (עברית):
https://youtu.be/9A8uQyKCZTM
עיתונאים מספרים על השפעת הרשתות החברתיות על עולם העיתונות:
https://youtu.be/-7esKJDZqzQ
התוצאות האיומות של זה הן גם החדשות המזויפות שיוצאות מהמדיה החברתית ומשנות את העולם (עברית):
https://youtu.be/XiFtw9jRFQU
סגירת בית מעריב בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/JFDxWhMKdvE
והרצאה על השינויים בעולם העיתונות (עברית):
https://youtu.be/n2mtbzS2nhU?long=yes
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
חופש ביטוי
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
דיקטטורה היא שלטון יחיד. הדיקטטור הוא שליט עריץ ששולט לבדו בכל רשויות השלטון. הדיקטטור, בעברית: רודן, שולט בדיקטטורה ב-3 רשויות השלטון (הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת).
השליטה הזו בעם שלם מלווה לרוב בדיכוי של העם ובפגיעה בחופש הדיבור. הרודן אוסר על כל ביטוי של התנגדות או מחשבה שונה משלו. השליטה נשמרת באמצעות טרור, הפחדה, הלשנות, מעקבים ומשטרה חזקה ונוקשה במיוחד. על זכויות האדם איש אינו מדבר בדיקטטורות שכאלה.
הדיקטטורה, שהיוונים הקדמונים כינו טירניה, מעודדת פעמים רבות גם פולחן אישיות. פולחן האישיות הופך את ה"טירן", מנהיג השלטון הרודני, לדמות גדולה מהחיים.
בפולחן האישיות מטפח השלטון סממנים של הערצה עיוורת למנהיג ומתוארים מעשיו הדגולים, תכונותיו העליונות והניהול המופלא של המדינה, לרוב ללא קשר למציאות. הכלי היעיל לניהול של פולחן אישיות כזה הוא תעמולה בלתי פוסקת, שאין בה כללי אמת בפרסום או הצגת העובדות הנכונות, אלא במרבית המקרים להיפך.
בין הדיקטטורים הידועים בהיסטוריה ידועים סטאלין הרוסי, היטלר הנאצי, מאו טסה טונג הסיני, מוסוליני האיטלקי, קסטרו בקובה ופרנקו בספרד. בימינו שולט בצפון קוריאה הדיקטטור העריץ והאכזרי קים ג'ונג איל.
הנה הפשיסט הדיקטטור הראשון - מוסוליני האיטלקי (עברית):
https://youtu.be/ow4srgzbIow
כמה מהדיקטטורים האיומים בהיסטוריה:
https://youtu.be/kZmduW_Ye_8
תקציר של אחד הספרים החשובים על הדיקטטורה של העתיד - הספר 1984:
http://youtu.be/h9JIKngJnCU
עריכה של נאום "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין, מהסרטים המבריקים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CsgaFKwUA6g
הדיקטטור המגוחך מהסרט "הדיקטטור" (מתורגם):
https://youtu.be/9i6cXx-qziY
גם מסביבנו היו לא מעט דיקטטורים - תכנית טלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/4fN2SiLNJD4?long=yes
ותכנית חינוכית על הדיקטטורות (מתורגם):
https://youtu.be/TDQQz5RU7tU?long=yes
