שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך חנטו המצרים את המתים והפכו אותם למומיות?
חניטה היא תהליך של שימור גופת המת, שהייתה נהוגה בתרבויות שונות בעולם העתיק, כמנהג דתי. הגופה החנוטה נקראת מומיה.
את החניטה המציאו ככל הנראה המצרים הקדמונים. זוהי שיטת קבורה שבה החונטים מוציאים מגופת המת את האיברים הפנימיים, כמו המוח, הכבד וכדומה ואז מטפלים בה בצמחים ובחומרים שונים שנועדו לשמר אותה היטב.
לאחר מכן הוציאו מהגופה את הנוזלים שלה, על ידי מלח או חומרים דומים, כמו ניטרון, המשלב מים עם סודה לשתיה.
בהמשך הם היו עוטפים אותה בתכריכים. בתרבויות מסוימות כמו התרבות המצרית נהגו להכניס את הגופה החנוטה והעטופה בתכריכים לתוך כלי איחסון מאבן או מחומר קשיח אחר.
בכך, לפי המצרים הקדומים, הסתיימו חיי המת בארץ החיים והוא עבר להמשכם בארץ החיים, העולם הבא.
כך יצרו את המומיות המצריות (מתורגם):
https://youtu.be/9gD0K7oH92U
תהליך החניטה בתרבות המצרית העתיקה:
http://youtu.be/-MQ5dL9cQX0
הסבר על תהליך החניטה במצרים העתיקה (עברית):
https://youtu.be/89aRVO9Uqog
מומיות ממצרים לצד אחרות מהעולם כולו:
https://youtu.be/0h5CEsLWbKo
וגילוי חדש של מומיות מקבר במצרים:
https://youtu.be/NscD6MpODMc
למה חנטו המצרים את מתיהם?
בלב האמונה של מצרים העתיקה הייתה אמונה בלתי רגילה בכוחה של החניטה. לפי תפיסתם של קדמוני מצרים, יכולה החניטה להתעלות מעל המוות.
המצרים הקדמונים האמינו שאם ישומרו הגופות שלהם לאחר מותם, ייהנו המתים מחיי נצח, חיים שלאחר המוות. זה הוביל אותם לחנוט את הגופות, בכדי לשמר אותן במצב הטוב ביותר והקרוב ביותר למצבן בחיים. כך הגיעו המצרים לרמה גבוהה מאד של חניטה.
האמונה המצרית הייתה שנשמת האדם תמשיך להתקיים כל עוד גופו יהיה קיים. לפיכך הם עשו הכל כדי לשמר את הגוף. יחד עם הגופה נקברו גם כלי חרס, מלאים במזון ובמשקה. שכן המצרים האמינו, שלאחר מותו, תזדקק נשמת האדם לצידה ומזון במסע הארוך שאליו היא יוצאת.
שימור גופם של מלכי הפרעונים לקראת העולם הבא היה המושקע והמקצועי ביותר. טובי החונטים של מצרים העתיקה עבדו במשימות שימור גופות בית המלוכה הפרעוני. זו גם הסיבה שהחניטות המפורסמות ביותר הן אלו שהתגלו בקברים של פרעוני מצרים. קברים אלו נמצאו בפירמידות שבמצרים והמפורסם שביניהם הוא תות ענח' אמון, שזכה לחניטה המפותחת ביותר.
טכנולוגיות מודרניות מאפשרות לסרוק את המומיה כיום מבחוץ, מבלי לפגוע בה. כך ניתן לבנות תמונה די מדויקת שתתאר כיצד נראו המתים בעת שנקברו. כך התגלה הפער העצום שבין מראה המסכות שהוצבו על המומיה, שלרוב הראו את המת בימי צעירותו היפים, לבין מראה המת האמיתי, לרוב בזיקנה, עם מעט מאד שיניים שנשארו ומראה גוף מבוגר.
הנה החניטה המצרית הקדומה:
http://youtu.be/a4PLBpLBuCY
והמומיה של פרעה מרעמסס, שלפי התנ"ך הוא זה שהתעמת עם משה רבנו:
https://youtu.be/XA7jo8KdFC0
איך ענבים הופכים לצימוקים?
צימוקים (Raisins) מכינים בדרך עתיקה ופשוטה ביותר. על משטח מיוחד, שטיחים או על משטחי סלע, נהגו להניח את הענבים ונותנים לשמש ולחום לעבוד. אחרי כמה ימים, בחום והיובש מייבשים, מכווצים ומצמקת את הענבים שנותרו ללא נוזלים.
מכאן גם שמם העברי של הענבים המיובשים - "צימוקים".
אחרי מספר ימים בשמש והנה יש לנו צימוקים טעימים, שישרדו זמן רב. זו אחת הסיבות שהצימוק היה הממתק העתיק והמוצלח של ימי קדם. הוא מתוק, מלא בברזל, קל לשאת אותו בתיק והוא שורד ימים רבים.
כך מצמקים צימוקים ומייבשים אותם עם רשת שמכסה בפני מזיקים:
https://youtu.be/J1m6iht0OS0
הסבר:
https://youtu.be/RNO-VmIlnEM
תהליך ההצטמקות בהילוך מהיר:
https://youtu.be/uD_vhbv05aw
ייצור מסורתי בהיקפים גדולים בימינו:
https://youtu.be/owKrrW_4VDA
גם בקליפורניה:
https://youtu.be/-iXOC560ptk
הסבר על ייצור הצימוקים:
https://youtu.be/QO0xws60qyw
וכך מייצרים צימוקים מענבים, במפעל בן ימינו ובמהירות הרבה יותר גדולה:
https://youtu.be/7e8DepWX4_4
מהן המומיות של אגן טארים?
המומיות של אגן טארים (Tarim mummies), הנקראות גם המומיות התוכאריות, הן ממצא ארכיאולוגי מדהים של 113 מומיות שהתגלו באגן טארים, בתחומי העיר ש'ינג'יאנג של ימינו, בירת מחוז אורומצ'י.
המומיות התגלו במדבר טקלמקאן חסר הרחמים, שבצפון-מערב סין. אגן טארים, על דרך המשי, ממוקם באזור האוטונומי של שינג'יאנג, מקום בו הצטלבו דרכיהם של עמים עתיקים, כשהם מחליפים ביניהם רעיונות תרבותיים ומשפיעים אלה על אלה.
הגילוי המדהים התרחש בשנת 1978, בתקופה בה הארכאולוג הסיני וואנג בינגוס הסתובב לאורך זרמי הנהרות באזור וחיפש אתרים עתיקים לחקור. באחד מהמפגשים שערך עם תושבים מקומיים, הם סיפרו לו על "הגבעה האדומה" והמסתורית שבאזור.
הגבעה סיקרנה את החוקר הצעיר ולאחר בדיקות מעטות הוא מחליט לחפור בה. בשלב מסוים הוא מגשים את החלום של כל ארכאולוג, כשהוא מאתר את אתר הקבורה המדהים, על 113 המומיות הטמונות בו.
#על המומיות של אנשי הטארים
מספר מומיות תוכאריות ניתן לראות כיום בכמה מוזיאונים במחוז שינג'יאנג. חלקן היו קבורים בו במשך קרוב ל-4,000 שנה.
המומיות הללו הן השרידים האנושיים העתיקים ביותר שהתגלו עד היום באזור שינג'יאנג. זהו אוסף גופות משומרות של מי שככל הנראה היו בעלות תווי פנים אירופאים ושיער בלונדי ארוך.
הלבוש של מומיות הטארים היה שונה מהלבוש הסיני שהיה מקובל בימי קדם באזור. הן היו לבושות בשכמיות צמר ועטורות נוצות יפות. אחת המומיות אפילו לבשה כובע שמזכיר את "כובע המכשפות" המחודד שנראה בציורי האגדות של ימי הביניים.
המתים הללו נקברו ליד אפיק נהר יבש, בתוך ארונות קבורה בצורת סירה, כשמעליהם מוטות ארוכים דמויי משוט.
אגב, השיער הבלונדיני ותווי הפנים האירופאים של המומיות. היו ככל הנראה הסיבה שהגישה אליהן הוגבלה בהתחלה. נראה שקיומן הפריע לטענה, שהייתה אז מקובלת בסין, טענה שהעם הסיני התפתח באופן עצמאי ובלי כל השפעות זרות.
#במה מיוחדות המומיות האלו?
המומיות התוכאריות התפרסמו בצבע עורן ובשיער הבהיר שלהן, שיער המעיד על המקורות המרכז-אסיאתיים ואפילו אירופאים שלהן.
המיוחד במומיות התוכאריות הוא תהליך החניטה הטבעי שהן עברו. החום והיובש המדבריים שימרו אותן במשך אלפי שנים ובזכות תנאי מזג האוויר הללו מצבן היה כה טוב.
ללא חניטה מסובכת הן נשארו עם שיער, עור, קעקועים ואפילו בגדים.
#מי היו אנשי אגן טארים?
לא ברור לחלוטין מהיכן הגיעו אנשי הטארים ומה הסיבה להגעה שלהן לאזור. למרות שהם הותירו סימנים לקיומם ועקבות רבים, ארכיאולוגים לא הצליחו להסכים לגבי המנהגים התרבותיים שלהם והשפות אותן דיברו.
בעבר האמינו החוקרים שהמומיות הללו היו מהגרים הודו-אירופים. ניתוח DNA אחר גילה שהגנים שלהם הכילו תערובת של שושלות סיביריות ואירופאיות.
עוד סימן למורשת המזרח אירופית שלהם קשור בידיעה שתושבי האזור המאוחרים יותר דיברו בשפה הודו-אירופית לא אופיינית לאזור, שפה המכונה טוכרית.
מחקר שניתח את הגנום של 13 מהמומיות של אגן טארים, לעומת זאת, גורס שאנשי אגן טארים היו בעצם אוכלוסייה מקומית שיכולה הייתה להתבסס באזור כבר בסוף עידן הקרח האחרון.
מחקר זה, שפורסם בכתב העת המדעי "Nature", נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ילין הסינית בצ'אנגצ'ון. בין ממצאיו מעניין למצוא שאנשי הטארים היו מבודדות גנטית מהקהילות השכנות, אף שאימצו למשל שיטות חקלאיות בהן השתמשו שכניהם, מה שמצביע על קשרים ביניהם.
הנה המומיות באגן טארים:
https://youtu.be/rFvqzbsxYGw
על גילוי המומיות שבאגן טארים:
https://youtu.be/-3Z_8B0EHvY
מצגת וידאו על המומיות הייחודיות הללו:
https://youtu.be/FpxPctzR_2U
וגרסת המסתורין של הגילוי והחידה שלהם:
https://youtu.be/7PixhDmGoqc
כיצד חונטת התאנה פגים?
התאנה (Fig) היא עץ בר שגדל בארץ ישראל, או הובא לכאן בימי קדם, ככל הנראה מהרי פרס, עיראק או טורקיה. במצבו הטבעי גדל עץ התאנה בר ליד מעיינות.
האבסורד הוא שרבים בעולם מכירים רק את התאנים המיובשות. על אף טעמן, הן לא תחליף לטעם הנפלא של התאנה הטריה.
שרידי תאנים נמצאו באתרים פרהיסטוריים בני יותר מ-5,000 שנה. מאובני עלים של תאנה, קדומים אף יותר, נמצאו בסלעי גיר במעיינות עין גדי. משום כך החוקרים סבורים שהתאנה ופירותיה היו קיימים כבר אז ולא האדם הוא שתירבת אותם, כמו שעשה למיני עצים אחרים.
עוד בימי קדם אהבו את פירותיו המתוקים של עץ התאנה ואכלו אותם טריים או מיובשים. אבל כבר בימי התנ"ך הבינו שפירות התאנה הם לא התאנים, אלא הגרגרים שבתוכם. התאנים שאנו אוכלים הן למעשה תפרחת, מעין קבוצת פרחים בשרנית שגדלה כמבנה סגור, דמוי כד, שדווקא דפנותיו הפנימיות הן הפורחות בצפיפות.
בתחילת התהוותה נקראת התפרחת הזו "פגה". מעניין שגם התות הוא פגה, אבל בו הפריחה היא דווקא בצד החיצוני ונראית כנקודות הבהירות הקטנות, שבולטות מעט מהמרקם החיצוני האדום שלו.
אגב, בראשית התפתחות התאנה, היא קטנה וקשה. ומהתאנה הירוקה הזו, שעדיין לא הבשילה ונקראת פגה, ממנה קיבלו תינוקות שעדיין לא הבשילו את הכינוי "פגים".
בתנ"ך בשיר השירים נאמר "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ"
יש המשערים שהכוונה בחניטה היא הקשייה. כשתאנה החונטת את פגיה, היא סוגרת את פירותיה הקטנים במעין כיסוי קשה, שאותו אנו אוכלים בהנאה.
הנה עץ התאנה ופירותיו (ללא מילים):
https://youtu.be/ocm2U0hJnf0
ההיסטוריה של עצי התאנה:
https://youtu.be/JuZMKUk_Xnk
עץ תאנה גדול (עברית):
https://youtu.be/Km47wXk-rus
מין של צרעות שמגדל בתוך התאנים את הביצים:
https://youtu.be/JfkiYfrStrU
וסיפור על עץ תאנה לילדים (עברית):
https://youtu.be/EDt2_MWXUas
חניטה היא תהליך של שימור גופת המת, שהייתה נהוגה בתרבויות שונות בעולם העתיק, כמנהג דתי. הגופה החנוטה נקראת מומיה.
את החניטה המציאו ככל הנראה המצרים הקדמונים. זוהי שיטת קבורה שבה החונטים מוציאים מגופת המת את האיברים הפנימיים, כמו המוח, הכבד וכדומה ואז מטפלים בה בצמחים ובחומרים שונים שנועדו לשמר אותה היטב.
לאחר מכן הוציאו מהגופה את הנוזלים שלה, על ידי מלח או חומרים דומים, כמו ניטרון, המשלב מים עם סודה לשתיה.
בהמשך הם היו עוטפים אותה בתכריכים. בתרבויות מסוימות כמו התרבות המצרית נהגו להכניס את הגופה החנוטה והעטופה בתכריכים לתוך כלי איחסון מאבן או מחומר קשיח אחר.
בכך, לפי המצרים הקדומים, הסתיימו חיי המת בארץ החיים והוא עבר להמשכם בארץ החיים, העולם הבא.
כך יצרו את המומיות המצריות (מתורגם):
https://youtu.be/9gD0K7oH92U
תהליך החניטה בתרבות המצרית העתיקה:
http://youtu.be/-MQ5dL9cQX0
הסבר על תהליך החניטה במצרים העתיקה (עברית):
https://youtu.be/89aRVO9Uqog
מומיות ממצרים לצד אחרות מהעולם כולו:
https://youtu.be/0h5CEsLWbKo
וגילוי חדש של מומיות מקבר במצרים:
https://youtu.be/NscD6MpODMc
בלב האמונה של מצרים העתיקה הייתה אמונה בלתי רגילה בכוחה של החניטה. לפי תפיסתם של קדמוני מצרים, יכולה החניטה להתעלות מעל המוות.
המצרים הקדמונים האמינו שאם ישומרו הגופות שלהם לאחר מותם, ייהנו המתים מחיי נצח, חיים שלאחר המוות. זה הוביל אותם לחנוט את הגופות, בכדי לשמר אותן במצב הטוב ביותר והקרוב ביותר למצבן בחיים. כך הגיעו המצרים לרמה גבוהה מאד של חניטה.
האמונה המצרית הייתה שנשמת האדם תמשיך להתקיים כל עוד גופו יהיה קיים. לפיכך הם עשו הכל כדי לשמר את הגוף. יחד עם הגופה נקברו גם כלי חרס, מלאים במזון ובמשקה. שכן המצרים האמינו, שלאחר מותו, תזדקק נשמת האדם לצידה ומזון במסע הארוך שאליו היא יוצאת.
שימור גופם של מלכי הפרעונים לקראת העולם הבא היה המושקע והמקצועי ביותר. טובי החונטים של מצרים העתיקה עבדו במשימות שימור גופות בית המלוכה הפרעוני. זו גם הסיבה שהחניטות המפורסמות ביותר הן אלו שהתגלו בקברים של פרעוני מצרים. קברים אלו נמצאו בפירמידות שבמצרים והמפורסם שביניהם הוא תות ענח' אמון, שזכה לחניטה המפותחת ביותר.
טכנולוגיות מודרניות מאפשרות לסרוק את המומיה כיום מבחוץ, מבלי לפגוע בה. כך ניתן לבנות תמונה די מדויקת שתתאר כיצד נראו המתים בעת שנקברו. כך התגלה הפער העצום שבין מראה המסכות שהוצבו על המומיה, שלרוב הראו את המת בימי צעירותו היפים, לבין מראה המת האמיתי, לרוב בזיקנה, עם מעט מאד שיניים שנשארו ומראה גוף מבוגר.
הנה החניטה המצרית הקדומה:
http://youtu.be/a4PLBpLBuCY
והמומיה של פרעה מרעמסס, שלפי התנ"ך הוא זה שהתעמת עם משה רבנו:
https://youtu.be/XA7jo8KdFC0
צימוקים (Raisins) מכינים בדרך עתיקה ופשוטה ביותר. על משטח מיוחד, שטיחים או על משטחי סלע, נהגו להניח את הענבים ונותנים לשמש ולחום לעבוד. אחרי כמה ימים, בחום והיובש מייבשים, מכווצים ומצמקת את הענבים שנותרו ללא נוזלים.
מכאן גם שמם העברי של הענבים המיובשים - "צימוקים".
אחרי מספר ימים בשמש והנה יש לנו צימוקים טעימים, שישרדו זמן רב. זו אחת הסיבות שהצימוק היה הממתק העתיק והמוצלח של ימי קדם. הוא מתוק, מלא בברזל, קל לשאת אותו בתיק והוא שורד ימים רבים.
כך מצמקים צימוקים ומייבשים אותם עם רשת שמכסה בפני מזיקים:
https://youtu.be/J1m6iht0OS0
הסבר:
https://youtu.be/RNO-VmIlnEM
תהליך ההצטמקות בהילוך מהיר:
https://youtu.be/uD_vhbv05aw
ייצור מסורתי בהיקפים גדולים בימינו:
https://youtu.be/owKrrW_4VDA
גם בקליפורניה:
https://youtu.be/-iXOC560ptk
הסבר על ייצור הצימוקים:
https://youtu.be/QO0xws60qyw
וכך מייצרים צימוקים מענבים, במפעל בן ימינו ובמהירות הרבה יותר גדולה:
https://youtu.be/7e8DepWX4_4
המומיות של אגן טארים (Tarim mummies), הנקראות גם המומיות התוכאריות, הן ממצא ארכיאולוגי מדהים של 113 מומיות שהתגלו באגן טארים, בתחומי העיר ש'ינג'יאנג של ימינו, בירת מחוז אורומצ'י.
המומיות התגלו במדבר טקלמקאן חסר הרחמים, שבצפון-מערב סין. אגן טארים, על דרך המשי, ממוקם באזור האוטונומי של שינג'יאנג, מקום בו הצטלבו דרכיהם של עמים עתיקים, כשהם מחליפים ביניהם רעיונות תרבותיים ומשפיעים אלה על אלה.
הגילוי המדהים התרחש בשנת 1978, בתקופה בה הארכאולוג הסיני וואנג בינגוס הסתובב לאורך זרמי הנהרות באזור וחיפש אתרים עתיקים לחקור. באחד מהמפגשים שערך עם תושבים מקומיים, הם סיפרו לו על "הגבעה האדומה" והמסתורית שבאזור.
הגבעה סיקרנה את החוקר הצעיר ולאחר בדיקות מעטות הוא מחליט לחפור בה. בשלב מסוים הוא מגשים את החלום של כל ארכאולוג, כשהוא מאתר את אתר הקבורה המדהים, על 113 המומיות הטמונות בו.
#על המומיות של אנשי הטארים
מספר מומיות תוכאריות ניתן לראות כיום בכמה מוזיאונים במחוז שינג'יאנג. חלקן היו קבורים בו במשך קרוב ל-4,000 שנה.
המומיות הללו הן השרידים האנושיים העתיקים ביותר שהתגלו עד היום באזור שינג'יאנג. זהו אוסף גופות משומרות של מי שככל הנראה היו בעלות תווי פנים אירופאים ושיער בלונדי ארוך.
הלבוש של מומיות הטארים היה שונה מהלבוש הסיני שהיה מקובל בימי קדם באזור. הן היו לבושות בשכמיות צמר ועטורות נוצות יפות. אחת המומיות אפילו לבשה כובע שמזכיר את "כובע המכשפות" המחודד שנראה בציורי האגדות של ימי הביניים.
המתים הללו נקברו ליד אפיק נהר יבש, בתוך ארונות קבורה בצורת סירה, כשמעליהם מוטות ארוכים דמויי משוט.
אגב, השיער הבלונדיני ותווי הפנים האירופאים של המומיות. היו ככל הנראה הסיבה שהגישה אליהן הוגבלה בהתחלה. נראה שקיומן הפריע לטענה, שהייתה אז מקובלת בסין, טענה שהעם הסיני התפתח באופן עצמאי ובלי כל השפעות זרות.
#במה מיוחדות המומיות האלו?
המומיות התוכאריות התפרסמו בצבע עורן ובשיער הבהיר שלהן, שיער המעיד על המקורות המרכז-אסיאתיים ואפילו אירופאים שלהן.
המיוחד במומיות התוכאריות הוא תהליך החניטה הטבעי שהן עברו. החום והיובש המדבריים שימרו אותן במשך אלפי שנים ובזכות תנאי מזג האוויר הללו מצבן היה כה טוב.
ללא חניטה מסובכת הן נשארו עם שיער, עור, קעקועים ואפילו בגדים.
#מי היו אנשי אגן טארים?
לא ברור לחלוטין מהיכן הגיעו אנשי הטארים ומה הסיבה להגעה שלהן לאזור. למרות שהם הותירו סימנים לקיומם ועקבות רבים, ארכיאולוגים לא הצליחו להסכים לגבי המנהגים התרבותיים שלהם והשפות אותן דיברו.
בעבר האמינו החוקרים שהמומיות הללו היו מהגרים הודו-אירופים. ניתוח DNA אחר גילה שהגנים שלהם הכילו תערובת של שושלות סיביריות ואירופאיות.
עוד סימן למורשת המזרח אירופית שלהם קשור בידיעה שתושבי האזור המאוחרים יותר דיברו בשפה הודו-אירופית לא אופיינית לאזור, שפה המכונה טוכרית.
מחקר שניתח את הגנום של 13 מהמומיות של אגן טארים, לעומת זאת, גורס שאנשי אגן טארים היו בעצם אוכלוסייה מקומית שיכולה הייתה להתבסס באזור כבר בסוף עידן הקרח האחרון.
מחקר זה, שפורסם בכתב העת המדעי "Nature", נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ילין הסינית בצ'אנגצ'ון. בין ממצאיו מעניין למצוא שאנשי הטארים היו מבודדות גנטית מהקהילות השכנות, אף שאימצו למשל שיטות חקלאיות בהן השתמשו שכניהם, מה שמצביע על קשרים ביניהם.
הנה המומיות באגן טארים:
https://youtu.be/rFvqzbsxYGw
על גילוי המומיות שבאגן טארים:
https://youtu.be/-3Z_8B0EHvY
מצגת וידאו על המומיות הייחודיות הללו:
https://youtu.be/FpxPctzR_2U
וגרסת המסתורין של הגילוי והחידה שלהם:
https://youtu.be/7PixhDmGoqc
חניטה
התאנה (Fig) היא עץ בר שגדל בארץ ישראל, או הובא לכאן בימי קדם, ככל הנראה מהרי פרס, עיראק או טורקיה. במצבו הטבעי גדל עץ התאנה בר ליד מעיינות.
האבסורד הוא שרבים בעולם מכירים רק את התאנים המיובשות. על אף טעמן, הן לא תחליף לטעם הנפלא של התאנה הטריה.
שרידי תאנים נמצאו באתרים פרהיסטוריים בני יותר מ-5,000 שנה. מאובני עלים של תאנה, קדומים אף יותר, נמצאו בסלעי גיר במעיינות עין גדי. משום כך החוקרים סבורים שהתאנה ופירותיה היו קיימים כבר אז ולא האדם הוא שתירבת אותם, כמו שעשה למיני עצים אחרים.
עוד בימי קדם אהבו את פירותיו המתוקים של עץ התאנה ואכלו אותם טריים או מיובשים. אבל כבר בימי התנ"ך הבינו שפירות התאנה הם לא התאנים, אלא הגרגרים שבתוכם. התאנים שאנו אוכלים הן למעשה תפרחת, מעין קבוצת פרחים בשרנית שגדלה כמבנה סגור, דמוי כד, שדווקא דפנותיו הפנימיות הן הפורחות בצפיפות.
בתחילת התהוותה נקראת התפרחת הזו "פגה". מעניין שגם התות הוא פגה, אבל בו הפריחה היא דווקא בצד החיצוני ונראית כנקודות הבהירות הקטנות, שבולטות מעט מהמרקם החיצוני האדום שלו.
אגב, בראשית התפתחות התאנה, היא קטנה וקשה. ומהתאנה הירוקה הזו, שעדיין לא הבשילה ונקראת פגה, ממנה קיבלו תינוקות שעדיין לא הבשילו את הכינוי "פגים".
בתנ"ך בשיר השירים נאמר "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ"
יש המשערים שהכוונה בחניטה היא הקשייה. כשתאנה החונטת את פגיה, היא סוגרת את פירותיה הקטנים במעין כיסוי קשה, שאותו אנו אוכלים בהנאה.
הנה עץ התאנה ופירותיו (ללא מילים):
https://youtu.be/ocm2U0hJnf0
ההיסטוריה של עצי התאנה:
https://youtu.be/JuZMKUk_Xnk
עץ תאנה גדול (עברית):
https://youtu.be/Km47wXk-rus
מין של צרעות שמגדל בתוך התאנים את הביצים:
https://youtu.be/JfkiYfrStrU
וסיפור על עץ תאנה לילדים (עברית):
https://youtu.be/EDt2_MWXUas
