» «

טופאק שאקור

טופאק שאקור
מי רצח את גדול הראפרים טופאק שאקור?



זה קרה בעיר ההימורים לאס וגאס כשטופאק שאקור (Tupac Shakur), אגדת הראפ משנות ה-90, סמל ההתנגדות והפעילות נגד אפליית האדם השחור באמריקה, מי שנחשב הראפר המשפיע בכל הזמנים והראפר החשוב ביותר בעשור שלו נורה מתוך מכונית ומת.

שנים רבות חלפו מאז מותו של טופאק שקור. מרתק לחשוב שהוא נרצח דווקא בווגאס. לרוב לאס וגאס נתפסת כמקום אליו מגיעים אמנים בסוף דרכם, כדי להופיע בהופעות נוצצות וחלולות, שנועדו ללטף ולספק את הזיכרונות של המיליונרים המשועממים ולשיר להם שוב ושוב את אותו חומר שמספק להם את הנוסטלגיה המתבקשת.

טופאק לא היה כזה. האיש שילדותו עברה עליו עם סבא שהיה מבכירי תנועת הפנתרים השחורים, אימא מהפכנית, פנתרה שחורה וחזקה, שעברה עם ילדיה מניו יורק לבולטימור ומשם לקליפורניה, לא פרגן לאמריקה. כשכוכבו דרך הוא ביקר אותה בלי גבולות, קרא לאמריקה "הכנופיה הגדולה בעולם" ופיזר ללא הפסקה מסרים חתרניים נגד הגזענות, האפליה, האליטה הלבנה, האילומינטי והרדיפה של השחורים.

האיש שעתיד להפוך לאחד האייקונים הגדולים של הראפ לא עשה ראפ שכונות קטן ועגמומי. הוא נתן בראש, בסגנון ה"גנגסטה ראפ" הכוחני. אבל הוא הירבה גם לתרום המון מהכנסותיו מהופעות, עבור קהילות עניות של שחורים.

בעיני הממסד הלבן הוא הופך במקביל יותר ויותר מסוכן מסתם ראפר. טופאק היה משכיל וחכם הרבה יותר מהקולגות שלו בעולם הראפ. מיום ליום, משיר לשיר ואלבום אחרי אלבום טופאק שאקור הפך להיות הקול של השחורים באמריקה של הניינטיז, אמריקה הגזענית והמפלה אותם.

בסיקסטיז זה היה מרטין לותר קינג. בניינטיז זה טופאק.

כשסגן הנשיא של רייגן, דן קווייל, גינה אותו בטלוויזיה, על רצח שוטר שנעשה לכאורה בהשפעת שיר שלו, טופאק הבטיח לשלוח לו דיסק מתנה, עם הקדשה על קידום המכירות שעשה לו. בסרט על חייו הוא מבטיח לקהל שלו שיכתוב את זה עם שגיאות, כדי "שהטמבל יבין..."

אבל טופאק הסתבך שוב ושוב, עם שוטרים לבנים שמענים ברחוב "אחים שחורים", בעבירות מין שטפלו עליו מפה ומשם ושלל עניינים משפטיים וגם מאסר. בכלא הוא קרא הרבה מספרו של ניקולו מקיאבלי, הפילוסוף שכתב את "הנסיך", אולי ספר המנהיגות המשפיע בהיסטוריה.

הוא הלך והסתבך גם במאבקים של חברות תקליטים והחליט להקים את "מקיאבלי רקורדס", חברת התקליטים שלו, שתקדם אמנים צעירים ותיקרא על שמו של אהובו מקיאבלי. בינתיים הוא מקים את הסניף של "דת' רואו" בשביל שוג, המנהל שלו.

ב-1996 קרה מה שרבים בקהילה השחורה חששו שיקרה. טופאק, שביקר בלאס וגאס כדי לראות קרב איגרוף של מייק טייסון, נורה במכוניתו ממכונית חולפת. הרצח של אחד הראפרים הגדולים בהיסטוריה נגרם, לפי הטענה, כחלק ממלחמת הראפ בין כנופיות החוף המערבי והמזרחי. טופאק היה חלק מהמאבק הזה ונראה שההסבר מניח את הדעת, אבל הרוצחים לא נתפסו מעולם וידוע שלא מעט גורמים אחרים "לא ממש אהבו אותו".

טופאק שאקור מת מזמן. האיש שעד מותו בגיל 25 הוציא 9 אלבומי פלטינה, שהמכירות שלו כבר עברו מזמן את 100 מיליון האלבומים ושהולוגרמות שלו מככבות כיום בהופעות חיות שהוא לא זכה לקיים.

שמו הפך מזמן לאגדה. גם תיאוריות הקונספירציה על חייו הממשיכים וגם מיתוס מותו והמסתורין סביבו, שניהם חלק ממיתולוגיית ההיפ-הופ. עד היום השאלה הכי מסתורית וזו שמעסיקה את עולם ההיפ הופ יותר מכל היא "מי רצח את טופאק?"


הנה שחזור מדויק של אירועי הרצח של טופאק שאקור:

https://youtu.be/ODgWWPDwddA


קדימון לסרט על חייו ומותו של אגדת הראפ והלוחם השחור (מתורגם):

https://youtu.be/aJyR2AV9HlQ


טופאק מדבר (מתורגם):

https://youtu.be/5g56DbHQEE4


שינויים (מתורגם):

https://youtu.be/V2k3ScQeSAI


All Eyez on Me - שיר הנושא מהאלבום האחרון (מתורגם):

https://youtu.be/3OZ_yZKN53w


ההתוודות של בחור שהיה במכונית ממנה טופאק נורה אבל נאמן לקוד הרחוב ולא מגלה מי הרוצח:

https://youtu.be/vY3Y6m16J-I


When Thugz Cry, בעברית: "כשערסים בוכים" (מתורגם):

https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg


וחוזר במקום לחיים ללייב - בתור הולוגרמות (עברית):

https://youtu.be/kf-cEFnSQAs
שירי מחאה
מהם שירי מחאה ולמה צריכים לשיר אותם?



שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.

שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.

הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.

באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.

היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.

במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.

אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.

ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.

אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.

כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.

גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...

אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.

ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.

ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...

עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.


"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:

https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY


"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:

https://youtu.be/bckob0AyKCA


"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:

https://youtu.be/RZ2oXzrnti4


שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:

https://youtu.be/umlJJFVgYVI


When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):

https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg


ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":

https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
הופעות הולוגרמה
כיצד משמשות הולוגרמות בהופעות?


אנחנו בפתחו של עידן חדש. שום אמן לא ימות יותר והם ימשיכו לחיות לנצח...

טוב, ברור שהם כן ימותו, אבל רוחם והופעתם תמשיך להתקיים עוד שנים רבות. באמצעות הולוגרמות מתוחכמות, יצירות ממוחשבות וחיות יותר מאי-פעם, רוחות רפאים מודרניות, אם תרצו, שאיש לא בורח מהן.

אנחנו בתקופה שבה דומה שהשעון מתחיל לצלצל בפתחו של יום חדש. יום שבו לא מעט הופעות חיות יכללו אמנים מתים. זה יהיה עידן שבו החלק החי של ההופעה לא יהיה בהכרח אמיתי. הוא יהיה הולוגרמה.

כבר שנים רבות שמדברים על ההולוגרמה כאמצעי "להשיב לחיים" אמנים שהלכו לעולמם. מרוחו המלהיבה של הראפר טופאק שאקור ועד לאלביס פרסלי, הליכת הירח והקול החד פעמי של מייקל ג'קסון ועוד אמנים שהחזירו ציוד לבורא ושבים להופיע בגרסאות מדומות - ההולוגרמות עובדות יפה.

איך זה עובד? - מסך שקוף יורד על הבמה ומאפשר להקרין עליו את הדמות המופיעה מול עיני הקהל, בצורה שמזכירה את הכוכב עצמו, בהופעה חיה.

מדובר בפיתוח של טכניקה מהמאה ה-19 שנקראת Pepper's ghost, על שמו של ג'ון הנרי פפר הבריטי. הוא היה איש תאטרון שפיתח אותה לצרכים אלו בדיוק. בשנת 1862 הוא הציג בלונדון לראשונה רוח רפאים על הבמה, במסגרת הצגת תאטרון. תוך שימוש בזכוכית וזוויות תאורה, הוא הצליח לגרום לקהל לראות דמות שקופה שנראתה ממש כמו רוח רפאים.

הקהל הנדהם ראה את הקסם הזה והתרשם מאוד. הטריק עבד מצוין ומאז, כבר שנים רבות, משתמשים בהולוגרמת רוח הרפאים של פפר כדי להציג רוחות רפאים תיאטרליות. בימינו הן משמשות כדי להחזיר אמנים מעולם המוסיקה לחיים ולבמה.

ואכן, הרוחות הטכנולוגיות של ההולוגרמה שבות ושבים שוב ושוב. בשנים האחרונות החלו להשתמש בטכנולוגיית ההולוגרמה בתחום הבידור. אחד השימושים הראשונים של הולוגרמות היה החזרה לחיים של מוסיקאים מתים, כשבשנים האחרונות ניתן לראות הופעות חיות של אמנים כמו מייקל ג'קסון, אלביס ואחרים - כולם בגרסת הולוגרמה.

בטקס פרסי הגראמי ב-2006 הופיעה גם מלכת הפופ מדונה, כשהיא מלווה בלהקת הגורילז - להקה שמורכבת מדמויות מצוירות בכל תקליטיה, כמובן שהלהקה שליוותה את "מלכת הפופ" הייתה הולוגרמות, אבל בגודל אמיתי ובתלת ממד. הקהל היה משוכנע שהוא רואה את מדונה עצמה מופיעה באמת, אבל לאחר ההופעה התברר שגם היא הופיעה באמצעות הקרנה תלת ממדית.

קחו שנייה לדמיין - מה יהיה כשייצא להופעות הולוגרמיות הפרפורמר הטוב בהיסטוריה, פרדי מרקורי, סולן להקת קווין ומי שהגעגוע אליו רק גדל בזכות הסרט "רפסודיה בוהמית" שהכיר אותו לדורות הצעירים שלא זכו לשמוע אותו בזמן אמת?

ובואו נתקדם עוד צעד קטן, אבל ענק, עם הדמיון - האם יש סיכוי שנצליח בחיינו לחוות הופעה חיה של "הביטלס" באמצעות הולוגרמות? האם יופיעו ארבעת המופלאים על במה, לאחר שבחייהם הפסיקו את ההופעות בשל צעקות הביטלמניה? - אם כן הרי שזה יהיה ללא ספק אחד מסיבובי ההופעות המצליחים בהיסטוריה.


כך עושים את זה, בהופעה של כוכב ההיפ-הופ המת טופאק:

https://youtu.be/TGbrFmPBV0Y


הסבר על הטכניקה בה שב הראפר המת טופאק להופיע בתור הולוגרמה, שנים לאחר מותו (עברית):

http://youtu.be/kf-cEFnSQAs?t=21s


הסבר של זה באנגלית:

http://youtu.be/ZXjDZMYPPmk


מייקל ג'קסון המת מופיע בטכנולוגיה הזו:

https://youtu.be/jDRTghGZ7XU


להקת הפופ אַבְּבָּא (ABBA) שממש לא מתה, אבל הזדקנה ומתכוונת להופיע בקרוב בהולוגרמות:

https://youtu.be/fewl1C2IhmY


השיטה הוותיקה של "רוחות פפר" להקרנת הולוגרמות על במה:

http://youtu.be/r27wrQOgawo


ואין ספק שהשיא יהיה כשישוב הפרפורמר הטוב בהיסטוריה, פרדי מרקורי בהולוגרמה - לא כמו הטריק שעשתה תחנת טלוויזיה בגרמניה:

https://youtu.be/OVtjXMq2sTw


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.