בטוקיו בירת יפאן יש כ-34 מיליון תושבים (זה המספר בטוקיו רבתי, כלומר העיר עצמה והערים שהן חלק ממנה).

מחירי הדיור בעיר הזו הם יקרים מאוד. לכן העשירים יכולים לגור בה בדירות, בעוד מי שאין להם אפשרות כזו, שוכרים קפסולה במלון קפסולות או מחשב בתא זעיר בקפה אינטרנט, בו הם גם ישנים.


ממראות העיר טוקיו בירת יפן:

https://youtu.be/CgrVCgxJbdI


ביקור חווייתי בטוקיו (עברית):

https://youtu.be/wNLbpC0Cmjw


והחיים בקפה אינטרנט במקום בדירה יקרה (עברית):

https://youtu.be/MtdupS0gRt0

המבקרים בטוקיו נדהמים בדרך כלל לגלות כמה החתול הוא חיה אהובה ונפוצה בעיר. ב-2017 הוא הדיח את הכלב בתור חיית המחמד האהובה ביותר ביפן.

אבל רבים לא יודעים שיש מסורת ארוכת שנים של הערצת חתולים ארץ השמש העולה. "מנקי נקו" (maneki neko), בעברית "חתול מזמין", הוא דמות מפוסלת של חתול, שהיא פופולארית מאד ביפן.

כי החתול נחשב ביפאן לחיה שמזמינה מזל טוב, שמחה, ממון וכדומה. זו הסיבה שהיפנים מציבים את דמות ה"מנקי נקו" פעמים רבות בפתחי חנויות, בתי מלון, מסעדות וכיוצא בזה.

הם קוראים לזה ביפנית "מנקי נקו". כנראה שהחתול המיתולוגי הזה, מנקי נקו, נולד לפני המון שנים. האגדה מספרת על אישה זקנה ועניה, שנאלצה למכור את החתול שלה בשל המחסור הקשה שממנו סבלה.

באחד הלילות הופיע החתול בחלומה וביקש ממנה לפסל את דמותו. היא אכן פיסלה אותו ותוך זמן קצר קנו אותו ממנה. אז היא הכינה אחד אחר וגם הוא נחטף מהר. לאחר שהחלה להכין כמה נוספים והם נחטפו מיידית, היא החלה לייצר המון פסלים של החתול שלה והתעשרה. כך, היא הייתה בעצם לראשונה שהחתול הזה הביא לה עושר ואושר ומאז היפנים אוהבים את החתולים הללו.

אגדה אחרת מספרת על נסיך עשיר שתפש מחסה מתחת לעץ בעת סופת רעמים. החתול של הנזיר העני ממקדש סמוך נראה כמזמין אותו מזמין אותו והוא צעד אחריו. מיד אחרי שהלך ממנו, נפגע העץ מברק והנסיך אסיר התודה על הצלת חייו, התחבר עם בעליו של החתול, הנזיר העני. הוא תרם למקדש וכך הוא החל לשגשג. ואגב, לזכר החתול הזה נבנה המנקי נקו הראשון.


הנה סיפור המנקי נקו - חתול המזל היפני:

https://youtu.be/4iR-ryO1GgI


המזל הטוב שהיפאנים זוכים לו בזכות החתולים הללו:

http://youtu.be/2PTGBOT_tmI


תייר שמחליט לבדוק איך החתול המזמין מניע את חלקיו:

https://youtu.be/YRbo4S838-A


מוזיאון המנקי נקו:

http://youtu.be/mVkow5o-Qh4


והאהבה ביפן לחתולים כבר הגיעה לשלטי תלת ממד עצומים ברחובות:

https://youtu.be/6a67s8UER0o?si=q9BqS5L8zYqRsms-

בריכת הגלים "סאמרלנד" (Tokyo Summerland) שבבירת יפן טוקיו, היא מהמקומות הצפופים בעולם. ביום המנוחה השבועי היא עוד יותר צפופה מתמיד ולא ברור אם הגלים הם של מים או של בני-אדם.


הנה בריכת הגלים הצפופה ביותר בעולם:

http://youtu.be/PAZGkbJHzSY


פארק המים הזה בימים פחות עמוסים..

https://youtu.be/5Zc7kpxlaGc


ויותר:

https://youtu.be/UOPEihOcKjM

טוקיו בירת יפן מציעה מגוון של אזורי בילוי לצעירים. אחד מרובעי התענוגות של העיר טוקיו הוא קַאבּוּקִיצ'וֹ (Kabukicho). האזור הזה של העיר מתחיל להתעורר בסביבות שש בערב, בשעה שהיפנים הצעירים יוצאים ממקומות העבודה.

המשותף הבולט לקבוקיצ'ו ולאזורים ושכונות כמו שיבויה, גינזה ושינג'וקו הוא המבחר האדיר של היכלי מכונות הפצ'ינקו (Pachinko), שבהם מצטופפים צעירים ומהמרים על כספם כנגד מכונות משחק משוכללות.

מי שאוהבים משחקי מחשב, משחקי ארקייד מפעם או מכונות משחק עכשוויות מוצאים עולם מרתק באלפי אולמות הפצ'ינקו הסואנים והגועשים של טוקיו. האולמות הארקייד הללו משרתים עשרות, אולי מאות אלפי צעירים שמכורים למשחקי מחשב ומתקבצים בהם אחרי שעות העבודה לבילוי הערב שלהם, במשחקי מחשב.

הפצ'ינקו נחשב לתת-תרבות יפנית, צעירה ומרתקת, שאינה מוכרת בשום מקום בעולם. זה אחד הדברים המטורפים ביפן וחוויה אנתרופולוגית של ממש.

כל יום, בתום שעות העבודה ועוד לפני שפותחים אותם, משתרך תור ארוך של ממתינים לפתיחת אולמות הפצ'ינקו.

עם הכניסה לטרקלין של אולם הפאצ'ינקו, מרגישים שנמצאים בעולם אחר. המוני צעירים מרותקים וכמעט אובססיביים למשחקי פצ'ינקו ממוחשבים, יושבים שעות אל מול שורות שורות של מכונות גדולות, עם מסכים קטנים. לרבים מהם תקועה סיגריה בפה והם משחקים ללא הפסקה.

חלקם, ללא ספק, מכורים למשחקים האלה. מרכזי הפצ'ינקו מכילים המוני צעירים, שגם בתום יום עבודה מפרך, לא יכולים להפסיק לשבת אל מול המסכים, לבלות ברעש האופייני, שגם הוא לא מהעולם הזה, ולשחק במכונות המשחקים.


הנה דוגמה לחוויה:

https://youtu.be/iO20QEw1XDc


מדריך למכונת פצ'ינקו:

https://youtu.be/D5hm8cG_bts


רגע באולם הפצ'ינקו בטוקיו:

https://youtu.be/iADzWQj4Qz0


ופרק מרתק על משחקי מחשב בסדרה חינוכית, שמתחיל באולם הפצ'ינקו היפני (עברית):

https://youtu.be/zUceDmLVsTk?long=yes

לצעירים היפאנים ובמיוחד לאלה של טוקיו, יש אופנה מגוונת ומסעירה הרבה יותר מזו של צעירי המערב. בשיטוט בעיר תיתקלו לא פעם בצעירים צבועי שיער בגווני סגול או ורוד וכדומה, כאלה הלובשים חצאיות צעקניות וגרבונים בשלל צבעים וצורות, עם קוקיות מיוחדות וצבעוניות בשיער, או כאלה שחנוטים בחליפות מעוצבות ומסוגננות. התחושה בעיר היא שכל שעה טובה כאן ללבוש, מה שבכל מקום אחר בעולם היה נראה כמו תחפושת או חלק מהצגת תיאטרון.

הכל מתחיל ברובע התחפושות הטרנדי של טוקיו, בירת יפן. זהו רובע הַרַג'וּקוּ (Harajuku), או הארג'וקו, רובע שידוע באופנת הרחוב הפרועה והצבעונית שבו ובתרבות הרחוב הקיצונית שמככבת בו.

מרכז הטרנד האופנתי הזה הוא באזור הסובב את תחנת הרכבת הארג'וקו, בקו ימנוטה של רשת הרכבות של טוקיו.

במהלך סופי השבוע, מתעורר רובע הרג'וקו לחיים, כשבבוקר יום ראשון מגיעים אליו צעירי העיר, כדי לראות ולהיראות, במפגש החברתי שלהם. במהלכו הם עוטים את הלבוש הכי צבעוני ויצירתי ביפן.

בכל יום ראשון כזה הופך הפארק לתצוגת אופנה צבעונית ומטורפת של צעירים, חלק מתת-התרבות של משחקי התחפושות המכונה בעולם וכאן "קוספליי" (Cosplay).

הודות לאופנת הרחוב הייחודית שלו, רובע הַרַג'וּקוּ נחשב לאחד ממרכזי האופנה העולמיים. מי לא שמע על האופנה מטורפת שכאן, על הבנות המחופשות בהגזמה ועל תרבות הלבוש והפופ הקיצונית של הבנים?

מכאן בהארג'וקו פורץ מגוון מתמיד ומסחרר של אופנת קז'ואל חדשנית ונקייה, גם אם מופרעת במכוון. מככבים בו מהלוק הוויקטוריאני ועד המראה הגותי. ממראה הקאוואיי של הדמויות החמודות בסגנון הפוקימונים ו"הלו קיטי", דרך תחפושות של דמויות מסרטי מנגה יפניים ולא שוכחים את מראה צעירות הלוליטה.

כבר שנים שסגנון הרחוב שנולד, התפתח ומתעדכן כאן בכל שנה, מהווה השראה למעצבי אופנה ברחבי העולם.

תוכלו לראות כאן את אופנת המילה האחרונה של העיר. אין גבול לסגנונות הבגדים והלבוש ולמגוון התספורות הקיצוניות והצעקניות שלהם.

חוץ מהאופנה המרתקת שמככבת ברובע ולצד ההפנינג ההמוני של הצעירים הלבושים בלבוש מטורף ומגוון בסגנונות האופנה שהם ממציאים, מתקיימים בימי ראשון בפארק שליד תחנת הרג'וקו מיצגי אופנה ספונטניים, הופעות שונות ומשונות, מופעי רחוב ססגוניים, אל מול קהל המרותק למגוון סגנונות הלבוש ושילובי הבגדים והטרנדים של צעירי טוקיו.


הנה מעט מאופנת הרחוב של הרג'וקו

https://youtu.be/i1-5T2-a59s


ואופנת צעירי הארג'וקו, שהם מלכי השכונה הזו:

https://youtu.be/Y1RC3KSLf-k

היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".

שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!


הנה שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:

http://youtu.be/MkZvVIgThP0


ועוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:

http://youtu.be/LfUqB-dCDJc

בגיל 90 הציירת היפנית יאיואי קוסאמה (Yayoi Kusama) היא האמנית המצליחה ביותר ביפאן והאמנית היפנית המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם.

יש לה מיליוני מעריצים באינסטגרם והתורים לתערוכות של עבודותיה האמנותיות ארוכים משל מרבית האמנים החיים כיום.

ציור שלה נמכר במחיר של כמעט 6 מיליון דולרים החזיק במחיר שיא לאמנית חיה. גם ציוריה האחרים נמכרים במחירי עתק, מה שיוצר לחשבון הבנק שלה עומס אדיר של הון, שלא ברור אם יש לה בכלל מה לעשות בו כרגע.

כי תולדות חייה של יאיואי קוסמה הם מפתיעים ומורכבים לא פחות מהיצירות המיוחדות שלה.

בראש ובראשונה הוא קשור במוסד לחולי נפש שבו היא מאושפזת.

יאיוי נחשבת לבעלת סגנון יחודי ונדיר, שכן היא יוצרת ציורים המורכבים תמיד מהמוני נקודות, אותן מציירת אחת אחת על הבד. לא רבים היו נשארים שפויים אחרי עבודה כל כך קשה ומדויקת, אבל קוסאמה יאיוי חייבת את יצירותיה דווקא לעובדה שהיא אינה שפויה.

ציוריה האובססיביים והמדהימים ניתנים לביצוע בזכות מחלת הנפש שלה. המחלה התגלתה לראשונה בימי ילדותה, בזמן מלחמת העולם השנייה. היא ראתה אז חזיונות כמו פרחי סיגליות שהיו בעלי פנים אנושיות המשוחחות עימה ודמיינה לראות אז כיצד החדר נעטף ומתמלא בהן.

בילדותה נהגה אימה, אישה מרירה וקשה איתה, לצבוט אותה ולהשאיר על עורה סימני נקודות ועיגולים רבים. הנקודות הללו יהפכו לסימן ההיכר שלה ומקור הקסם של אמנותה. היא מכנה אותן "נקודות הפולקה" ואומרת שהן סמל של אהבה לנצח ומסמלות את המעגל של האדמה, השמש והירח.

יאיוי מתגוררת בהסכמתה כבר יותר מ-30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו ושם היא גם יוצרת. יש לה בבית החולים סטודיו והיא חשה שם בטוחה מאד. כך גם בחיבור הטבעי שהיא עושה בין אמנות לעיצוב אופנה.

כבר בשנות ה-60 היא עיצבה מוצרי אופנה ויצרה מותג משלה, בשם "חברת העירום". גם כיום היא מעצבת בגדים, בשיתוף פעולה מצליח מאד עם בית האופנה לואי ויטון.


הנה סיפורה של קוסאמה לילדים:

https://youtu.be/IG_8vNTAXbY


על יאיואי קוסאמה למבוגרים (עברית):

https://youtu.be/BvAEvyOlHF8


על אמנות הנקודות שלה:

https://youtu.be/Els2gFMTU-Y


עבודותיה של קוסאמה יאיואי מוצגות בתערוכות היוקרתיות בעולם:

https://youtu.be/8-XR6MxkDTs


יאיואי קוסמה בעבודה:

https://youtu.be/rRZR3nsiIeA


פרויקט שעשתה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון ובו חדר לבן כוסה במיליוני מדבקות עגולות על ידי הקהל:

https://youtu.be/-xNzr-fJHQw


התיקים האופנתיים שהיא יוצרת עם לואי ויטון מכילים את נקודות הפולקה הידועות שלה:

https://youtu.be/nz2nen1Gtlg


ילדים מגיבים לעבודותיה של קוסאמה:

https://youtu.be/Z4OhwL7WyHg


ובסטודיו של יאיואי:

https://youtu.be/QdvltbFaEX4?long=yes

טונה‭ ‬כחולת‭ ‬סנפיר (Bluefin Tuna) הוא דג ייחודי ומרשים, טורף-על, שיש לו חשיבות אדירה לשמירת האיזון האקולוגי בים.

הוא ידוע גם בגודלו, המגיע לאורך של 4 מטרים ולמשקל של כמעט 700 קילוגרם, כמו גם בהיותו טורף יעיל ודג בעל יכולות שחייה יוצאות דופן ומסלול נדידה מדהים באורכו.

תכונה נוספת ומיוחדת של דג זה היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף גבוהה יותר מזו של המים הסובבים אותו, דבר שמאפשר לו לצוד ביעילות במים קרים ועשירים בדגה. מסייעים לו בכך שרירים מיוחדים השומרים על טמפרטורת גוף גבוהה, כמעט כמו הדם החם של האדם.

דגי הטונה‭ ‬כחולת‭ ‬הסנפיר חיים עד כ-35 שנים. הם מסוגלים לשחות במהירות גבוהה במיוחד, מה שהופך אותם לציידים מצוינים. מסייעת לו גם יכולתו לצלול לעומק רב, המגיע לעומקים של 1300 מטרים לפחות ויכולתו לעבור מרחקים אדירים, במהלך נדודיו בים. דגי טונה שסומנו תועדו כשהם שוחים את המרחק שבין אירופה לארצות הברית, הלוך ושוב מספר פעמים בשנה!

אם נחזור לרגע למהירות דחייתו המטורפת, וליכולת לשחות במהירות של כ-70 קילומטרים לשעה, הרי שלא יאומן שהוא נע בים במהירות של טורפדו. מסייעות לשחייה המהירה כל כך כמה התאמות ייחודיות שהאבולוציה סייעה לו לפתח, כמו החריצים שאליהם נכנסים הסנפירים, לשמירה על מבנה הידרו דינמי, וגם העיניים השקועות שלו.

בשנים האחרונות, דג זה נתון לסיכון בשל דיג יתר ושינויי אקלים, ולכן ננקטות צעדים לשמירה על מסלול הגירתו ועל אוכלוסייתו. אם פעם בשרו היה זה שנמכר בקופסאות השימורים, כיום נדיר ויקר למצוא את בשר הטונה כחולת הסנפיר במסעדות והדג עצמו הפך למראה נדיר בים.


הנה הדג המיוחד הזה:

https://youtu.be/l5wfUOfSd7M


מכירת הדג היקר בכל הזמנים בטוקיו:

https://youtu.be/xh0WMmeV7Mw


ודג הטונה‭ ‬כחול‭ ‬הסנפיר במים:

https://youtu.be/ixWkPJujZq0

"היקיקומורי" (Hikikomori) הוא שמה היפני של תופעה חברתית שהלוקים בה מתבודדים בביתם. ראשוני המאובחנים כסובלים מהיקיקומורי היו "מתבודדים" יפאנים, בעיקר גברים.

מומחים מעריכים שביפאן יש כיום יותר ממיליון וחצי היקיקומורי ביפן. אך בהמשך השנים הבעיה התפשטה גם למקומות אחרים בעולם.

לרוב מנתקים מתבודדי ההיקיקומורי כמעט כל קשר עם סביבתם, כולל המשפחה. הם מסתגרים בחדר, כשרק יציאות חפוזות לשירותים "מפרות את הבדידות" שלהם. ההסתגרות היא מכל פעילות אחרת, כולל יציאה לבית הספר או לעבודה.

מסורתית, האמינו היפנים שהסובלים מתופעת ה"היקי קומורי" הם בני נוער וצעירים המסתגרים בחדרם ומעבירים את הזמן בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. היום מבינים שגם אם הם יוצאים מביתם ולא מסתגרים לגמרי, הם לא יוצרים קשר עם הסובבים גם אז.

וזה עובד גם הפוך. רבים רואים בחבר'ה הללו אנשים מוזרים ונרתעים מהם.

כנראה שמקור התופעה הוא בלחצים חברתיים ולימודיים גדולים, שלא כל אחד מצליח להתמודד עימם. החברה המודרנית מלחיצה ולוחצת מאד וצעירים רבים, במיוחד ביפאן שבה אין מספיק דרכים להתבגר ואין "טקסי חניכה", כמו שיש במקומות אחרים בעולם. בתגובה, יש הפורשים מהמירוץ ונסגרים בקונכייה של החדר הפרטי והאטום ללחצים שבחוץ.

באופן מפתיע, הדיווח המדעי-פסיכיאטרי הראשון על "היקיקומורי" בא דווקא מארצות הברית. חוקר מאוניברסיטת מישיגן דיווח בו על גבר בן 30 שהסתגר מהעולם למשך 3 שנים והעביר את הזמן בגלישה באינטרנט ובמשחקים אינסופיים במחשב.

ההיקיקומורי הזה הסתגר בשנה הראשונה בחדר הרחצה ואכל מאכלים שהביאו לו בני משפחתו. הכי אירוני שבמהלך השנים שבהן הסתגר במקלחת, הדבר המדהים שהוא כלל לא עשה היה אמבטיה.. גם בחדר שאליו עבר לאחר מכן, הוא עשה את צרכיו בדליים ובבקבוקים.


הנה כתבת טלוויזיה על ההיקיקומורי (עברית):

https://youtu.be/ekCo7ulfgQo


באנגלית על התופעה:

https://youtu.be/sxYs2Pv86WA


סרט אנימציה שמתאר את התופעה:

https://youtu.be/50Y7R5zP0wc


ושיר מהווי ההיקיקומורי (מתורגם):

https://youtu.be/ay_OCZNTg-8

שלטי תלת ממד (3D billboards) ענקיים הם עניין מרשים שעולם הפרסום לא יחמיץ בדרך למשיכת תשומת לב לקמפיינים שלו.

השלט התלת מימד החלוצי והמרשים מסוגו הוא ללא ספק זה שהציג חתול תלת-ממדי ענק, באשליה אופטית שנראית אמיתית לחלוטין ומופיעה על שלט חוצות, מול תחנת הרכבת העמוסה ביותר בטוקיו.

השלט, שזכה לכינוי "חתול השלט של רובע שינג'וקו", מציג חתול ענק והיפר-ריאליסטי, בגובה 6 מטרים, המשתעשע ומיילל באמצעות רמקולי ענק, אל מול העוברים והשבים בשינג'וקו, אחד האזורים העמוסים בטוקיו.

חתול השלט של שכונת שינג'וקו בטוקיו הוא ללא ספק דוגמה חלוצית לאפקט העצום של שלטי התלת ממד הללו. במיקומו, מול ומעל היציאה המזרחית של תחנת הרכבת שינג'וקו, אזור עסקי עתיר קניונים, מרכזי קניות, חנויות ועסקים, מקום שעוברים בו כ-200 אלף איש בכל יום.

שלט החוצות עם החתול הענק משך לא מעט תשומת לב באינטרנט ויצר בקרב רבים את התחושה שהמציאות הגיעה לשלב של עולם סרטי המדע הבדיוני בנוסח "חזרה לעתיד" או "בלייד ראנר".

המיצג הזה, שאגב יושב על קומה שלמה שנראית שקופה בבניין רגיל, נוצר בחיבור שבין ההתקדמות הטכנולוגית החדשנית ובין הערצת האומה, שלא לומר הטירוף לחתולים של אנשי "ארץ השמש העולה".

טכנית, חתול השלט של שכונת שינג'וקו מוצג ברזולוציית 4K, על מסך LED בגודל 150 מטרים רבועים, כשהוא מופיע אחת לכמה דקות, החל מ-7:00 בבוקר ועד 1:00 בלילה, בין פרסומות רגילות. "התנהגותו של החתול משתנה" לאורך היום, כשבבוקר הוא מתעורר בבהלה משנתו, אחר הצהריים הוא מיילל אל העוברים והשבים ובערב נרדם, תוך הנחת ראשו על רגליו.

שווה לשים לב שאפקט התלת-ממד תלוי במיקום המתבונן. זווית הצפייה הטובה ביותר היא ממש מול השלט, אך מי שמביטים מהצדדים חווים תמונה מעוותת וללא תלת ממד.


הנה החתול הענק של שינג'וקו:

https://youtu.be/ZkfmQuqcuOY


השלט התלת ממדי של רובע שינג'וקו:

https://youtu.be/_tEu9hWGQWQ


הוא אלוף שלטי ה-3D ביפן:

https://youtu.be/6a67s8UER0o


החתול התלת מימדי של השלט התלת מימדי בשינג'וקו:

https://youtu.be/3vDrJX8Dj7o


לפעמים הוא מפציע גם על השלט שממול:

https://youtu.be/z-z99J31gJk


האבולוציה של כמה שלטים כאלה ה"מחוברים" ביניהם:

https://youtu.be/OkSn_Ox00Us

מוסיקאי יפאני מרושש בשם דאיסוקה אינואואה הוא שהמציא את הקריוקי ואת מכונת הקריוקי בשנות ה-60, לאחר שחיפש דרך להתפרנס ממוסיקה.

איש עשיר, בעלים של חברה שהכיר, עמד לפגוש לקוחות עסקיים וידע שבערב הם יילכו לבר וישירו. הוא ביקש מדאיסוקה שיקליט את נגינת הקלידים שלו, בסולמות שרק בהם הוא הרגיש מסוגל לשיר. דאיסוקה אכן הקליט כמה מהשירים שאהב הלקוח על רשמקול.

הערב היה מוצלח ומספר ימים אחר-כך ביקש המנהל עוד כמה שירים מוקלטים. זה היה הרגע שבו הבין דאיסוקה שיש כאן אפשרות למיזם. הוא בנה מכשיר שהזכיר את הג'וק בוקס, אותן מכונות שהשמיעו שירים בתשלום למבקרים במסעדות ובבתי קפה.

אבל המכונה של אינואואה השמיעה תמורת כסף רק את הליווי לשירים. מיקרופון ומגבר שהיו צמודים אליה, אפשרו למשלמים לשיר בליווי המוסיקה המוקלטת שבחרו ממכונת הקריוקי.

ההצלחה הייתה מיידית. הקריוקי הפך לאופנה מטורפת ביפאן עצמה ומשם התפשט בהדרגה לעולם כולו. דאיסוקה הפסיד הזדמנות להיות מיליונר. הוא לא הוציא פטנט על מכונת הקריוקי או על משהו שקשור באופנה האדירה שיצר בעולם כולו. 40 שנה לאחר ההמצאה, הוא רק הצליח להשיג זכויות יוצרים על השם בארצות הברית.

דאיסוקה גם זכה בשנת 2004 בפרס "איג נובל" לשלום, פרס שמחולק למי שהמציאו המצאות שגורמות לאנשים לצחוק.


הנה ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:

https://youtu.be/qrmBCirGN2I

הרובוט המשרת פפר (Pepper) שפותח ביפן יצא ב-2015 למכירה בטוקיו. בתקשורת סיפרו אז שבתוך דקה אחת בודדת הוא אזל מן המלאי.

בגובה של 1.20 מטר, ו-30 קילו הוא הגיע מראש, כשהוא "טעון", אבל לא ברגשות אלא ב-200 אפליקציות שהותקנו עליו מראש..פפר ניחן בבינה מלאכותית ואנשי היצרנית, חברת סופטבנק, הסבירו שביצועיו יילכו וישתבחו, ככל שהוא יעבוד ויכיר את הצרכים של בעליו.

עם משימות אפשריות שהוא יכול למלא, כמו טיפול בקשישים, עוזר אישי בבית, חבר לילדים ובייביסיטר, בתחום המסחרי גם כפקיד קבלה במוסדות ממשלתיים ובבתי עסק מגוונים ואפילו כמוכר בחנויות, העתיד נראה ורוד לרובוט הזה וליצרנית שלו, תאגיד הענק היפני סופטבנק.

אמרו עליו שהוא מבין כמה שפות, יכול לתקשר ולהתממשק עם שלל מכשירים חכמים, לזהות באמצעות טכנולוגיית זיהוי פנים את הרגשות והבעות הפנים של האדם שמולו, להבין את רוב השיחות שמתבצעות איתו, להיות מורה וחבר של הילדים, להכיר וללמוד במהלך השנים את בני המשפחה ולהפוך חלק ממנה.

סיפרו גם שהוא מסוגל לא רק לטפל בקשישים אלא גם להיות להם לחבר של ממש, לספק להם את הצרכים החברתיים, להקל על בדידותם ועוד כהנה וכהנה.

אז הוא נראה כהבטחה גדולה לעולם הביתי והעסקי גם יחד, אבל 6 שנים מאוחר יותר, הכריזה סופטבנק על הפסקת ייצור הרובוט. המיזם, מסתבר, גבה מהתאגיד העשיר מחיר כבד ובאופן מסוים בלתי נסבל.

אז מה הוביל לכך שרובוט כה חמוד מבחינת המראה וכה חכם ועשיר מבחינה טכנולוגית, הפך כה מהר למעמסה שכזו על היצרנית העשירה, עד שהחליטה לזרוק אותו מהסיפון?

בתחום הביתי הוא היה אולי בסדר, אבל העולם העסקי, כמה לא מפתיע, הוא הרבה יותר קשה. מרגע שחברות ועסקים, כמו בתי מלון, מסעדות ואפילו שדות תעופה הצטיידו בו, הם גילו שהרובוט, שעולה $2000 ואז עוד $350 בכל חודש לכל יחידה, הפך במהירות לא רק לנטל כלכלי, אלא גם למטרד, נדנוד חסר יכולת ובעיני רבים אפילו למשהו “קריפי”, מלחיץ.

זה הוביל לכך שרבים מהעסקים שרכשו והעסיקו את הרובוט הטרנדי ופרסמו זאת בגאווה החלו לפטר אותו, כלומר לנתקו מהחשמל ומהשירות והודעות לעיתונות על כך.

נראה שלא צריך היה להדגיש את גודל הנזק למחלקת השיווק של סופטבנק. הוא היה אדיר.

כך יצא שסופטבנק לא הרגה רק את פפר אלא סגרה לחלוטין את כל מחלקת הרובוטיקה, המפוארת לשעבר שלה.


הנה פפר, הרובוט המשרת:

https://youtu.be/aZ5VkgvQFBU


כך הוא נע:

https://youtu.be/osD6O4LAcpo


והרובוט פפר מקבל פני חולים בבית החולים:

https://youtu.be/rQAjNgOtwZM

רכבת הקליע (Bullet Train) היא רכבת מהירה מאד שנוסעת כבר שנים רבות ביפן. רכבות הקליע הגיעו למהירויות של 320 קילומטרים לשעה ויותר.

כיום רכבת הקליע אינה המהירה ביותר ביפאן. בשנת 2014 הושק קו רכבות חדש ומתחרה שבו הרכבות מגיעות למהירות של 500 קילומטרים לשעה. זוהי רכבת ש"צפה על המסילה" בטכנולוגיית הריחוף המגנטית, הידועה בראשי התיבות "מגלב" (MAGLEV).

רכבות הקליע משמשות כבר שנים רבות ברשת הרכבות היפאנית "שינקנסן" (Shinkansen). זוהי רשת הרכבות המהירות שהוצגה ביפאן כבר בשנת 1964.

את השם "רכבות הקליע" קיבלו רכבות השינקנסן בזכות מהירותן הגדולה ובשל הצורה העגולה והמחודדת של הקרון המוביל, שמזכירה צורה של קליע.


כך שינתה רכבת הקליע היפנית את התחבורה:

https://youtu.be/yc8SlAiyneg


הנה רכבות השינקנסן, רכבות הקליע של יפן:

https://youtu.be/F2q9vXLHrmE


רכבת הקליע מגיעה למהירויות גבוהות ושוברת שיא עולמי:

https://youtu.be/41X8-RQm6rc


רק 350 קמ"ש - כך נראות רכבות הקליע ה"איטיות" בסין (עברית):

https://youtu.be/fzzsoTvXHDI


ורכבת הקליע מככבת בקרב הרכבות המהירות בתבל (עברית):

https://youtu.be/LE6cMcxhXY4?long=yes

סידור הסושי, או אמנות ההגשה שלו נקראת "סושי גיי" ("Sushi-zuke" או סושי זוקה ("Sushi-gire") ומטרתה יצירת מגשי סושי יפים, טעימים ומספקים.

השפים והטבחים היפנים מכינים סושי כבר מאות שנים, אך בעשורים האחרונים המאכל הזה שוטף את העולם המערבי ומעניין להבין גם את האסתטיקה של הגשתו.

את אמנות התצוגה של הסושי על השולחן לומד שף הסושי היפני בשלב האחרון של לימודיו, הנמשכים ביפן לפחות 3 שנים, ולרוב יותר מכך. זוהי אמנות שבדרך כלל מתמקדת בהצגה אסתטית ומושכת של הסושי, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות וחומרים טבעיים.

הסושי-זוקה והסושי גיי מעלים את הגשת ה​​סושי לדרגת קומפוזיציה אמנותית שמטרתה לענג את העיניים וגם את החך, עוד בטרם הביס הראשון.

ליחידות הסושי דוגמת הסושי מאקי, ניגירי, גונקאן וגם לחמניות מסורתיות, שפחות מוכרות במערב, שמורים מיקום וכיוון ספציפיים בעיצוב. להשלמת הסידור משמשים קישוטים צבעוניים ובולטים, כמו גזר, צנון דייקון מגורר, ווסאבי מגורר ועלי שיסו.


#העקרונות החשובים להגשת סושי הם:
- איזון חזותי בין צבעים, צורות ומרקמים.
- פשטות ואלגנטיות.
- שימוש בחומרים עונתיים טריים.
- יצירתיות וטכניקות מגוונות.
- סיפור המרכיבים ואופן ההכנה.


#התפתחות העיצוב של מנות הסושי
בעבר, מה שהכתיב את סידור הסושי היו כללי הציור היפניים, בדגש על ציורי הנוף שלהם. יחד עם זה הסידור איפשר לשפים גם את הפרשנות האישית ולא פחות גם השראה ויצירתיות.

בתחילת המאה ה-20 הנוהג היה פחות של סידור הסושי על משטח שטוח כמו היום. אז נהגו בטוקיו להעמיס את חתיכות הסושי בשכבות, זו על גבי זו. באותה תקופה סידור קלאסי היה של 5-6 שכבות סושי, בצורה של פירמידה.

באותה תקופה סושי בשכבה אחת, אגב, נחשב לא מהוגן בקרב הלקוחות. כי באותם זמנים הגישו בהגשה כזו רק חנויות דאיה (daya). חנויות אלה מכרו מגוון מאכלים ולא רק סושי. הן היו פתוחות כל הלילה ושירתו את הגברים, בעיקר באזורי הזימה של טוקיו. לכן לקוחות מהוגנים נמנעו מסושי המוגש כך וזוהה עם חוסר מוסר.

מנגד, יש יתרונות ברורים לסידור השטוח של סושי. הוא קשור בשמירה הטובה יותר על הצורה של יחידות הסושי ובכך שהן לא נדבקות זו לזו. אבל יתרון נוסף ומשמעותי הוא גם עניין היופי והעיצוב של הסושי, הצילחות שלו, שאמנם דורש מאמץ רב יותר מסידור בקומות, אבל מציע הנאה ותיאבון גם ביופי.

וכך, כשסגרו את אזורי הבילוי המפוקפקים בעיר, אחרי מלחמת העולם השנייה, אמנם נסגרו ונעלמו חנויות הדאיה מהנוף אבל סגנון ההגשה שלהם נשאר וצורת ההגשה השטוחה והאופיינית להן ניצחה והפכה להגשה הפופולרית ביותר של סושי, גם ביפן וגם בעולם.

במקביל, עברו שינוי גם עיצובי הסושי המועדפים. אם בעידן הישן הדגש העיצובי של המנה היה על ציורי נוף, כיום הוא הפך מופשט יותר, ממש כמו שהציור המודרני החליף את הסגנונות התיאוריים של פעם.

בימינו תופס מקום מרכזי באמנות ההגשה של הסושי דווקא עניין הצבע. הדגש מושם על ניגודי צבעים, משחק בצבעים משלימים ויצירה של צורות ומשחקי צורות. הכל על פי סוגי הסושי המוגשים ולקיחה בחשבון של המרקמים ומגוון חלקי סושי, להגדלת המשיכה הוויזואלית.


כך מסדרים סושי מלך היופי:

https://youtu.be/lclQEKtB3-A


האמנות מתחילה כבר מההכנה:

https://youtu.be/KO0TiBrxzJY


סירות סושי ענקיות ומעוצבות:

https://youtu.be/1wm9nNuZWns


הסושי הפחות מושקע:

https://youtu.be/VBIwTA9QYWA


קישוטי סושי זו אמנות (ללא מילים):

https://youtu.be/da41uDZt7Xo


הגשת סושי נאה:

https://youtu.be/XU0RtijiGL8


ודוגמאות לסידורי סושי מרהיבים:

https://youtu.be/Xj_pGGmwBh0

סושי (Sushi) הוא המאכל היפאני הפופולרי ביותר בעולם. השפים היפאניים והטבחים מכינים סושי מצוין כבר מאות שנים, אך בעשרים השנים האחרונות המאכל הזה שטף את העולם המערבי.

יש כמה סיבות לפופולאריות של הסושי וביניהן היותו אוכל בריא ולא שומני, מרוכז ולכן משביע יחסית לגודלו, קל יחסית להכנה, היותו מזון קל ולא מכביד על הגוף, הגשתו יפה מאד, הוא נמכר במחיר סביר ועוד.

הסושי הצליח כיוון שהוא המאכל המתאים ביותר לכל מה שאופנתי ונכון בעולם המערבי המודרני. הוא מינימליסטי משהו ויש לו גם את האקזוטיות של תרבות רחוקה ומרתקת, עם טעמים מיוחדים ולא מוכרים.

גם האורז של הסושי, על אף שבבסיסו הוא מוצר מוכר לכולנו, הוא מיוחד. זהו אורז עגלגל, קצר ודביק, שבלועזית מכנים אותו "סטיקי רייס". כי בזכות היותו דביק הוא שומר על צורתו ולא מתפרק אחרי הבישול, מה שמאפשר לסושי להיראות טוב גם באכילה במקלות אכילה סיניים - הצ'ופסטיקס.

גם לאוהבי טופו וצמחונים, יש סושי מתאים. אינאריסושי מורכב מחתיכות טופו שטוגנו והושרו בחומץ אורז. לאחר מכן מבשלים אותן ברוטב סויה וסוכר.


הנה סיפורו של הסושי:

https://youtu.be/HSxzqCrxQDM


כך מכינים סושי ולא סתם סושי אלא מלך היופי:

https://youtu.be/4wRBtGelDgg


הסושי בגלילאו ומדריך לילדים להכנתו (עברית):

https://youtu.be/m_Pc5_HK6xk?t=1m06s&end=10m35s


מצגת וידאו על המאכל המוצלח והאהוב הזה (עברית):

https://youtu.be/RpiTYwNxD2A


הכנת סושי מקצועי (עברית):

http://youtu.be/0p5bSi2Bjfo


איך הפך הסושי כל כך פופולרי בעולם?

https://youtu.be/MvZuDXaZCVs?long=yes


ומדריך מלא להכנת כל סוגי הסושי:

https://youtu.be/ZzLPUoetSHw?long=yes

טוקיו היא מהערים היקרות בעולם וחדר במלון הוא יקר להחריד. הפתרון שמצאו יזמים יפניים למחירים סבירים לשינה של מבקרים בעיר הם מלונות כמוסות, או מלונות הקפסולות (Capsule Hotels).

מלון כמוסות הוא מקום שיש בו תאי שינה, בלועזית "קפסולות שינה". קפסולת השינה הללו מיועדות לשינה חסכונית ומינימליסטית בעיר טוקיו הצפופה והיקרה כל כך.

זה מתאים למטיילים ולסטודנטים וגם אנשי עסקים מגיעים למלונות הכמוסות וישנים בהם בביקורי עסקים בעיר. עם הזמן ולא במפתיע, לאור מחירי הדירות להשכרה בעיר, נוצרה שכבה לא קטנה של אנשים צעירים שחיים בקפסולות כאלה על בסיס קבוע.

כך או כך, ישנם תאי שינה כאלו גם ליחיד וגם לזוג. ואגב, גם ערים יקרות אחרות, כמו הונג קונג, אימצו את הרעיון ודומה שהוא הולך ומתפשט בעולם, גם אם לאט.


מהו מלון הקפסולות שבירושלים? (עברית)

https://youtu.be/_7aZwNPXAhU


מלון פודים, קפסולות מוגדלות מעט, בתל אביב (עברית):

https://youtu.be/CmA6_9OXMGc


מלון הקפסולות נולד בטוקיו בירת יפן:

http://youtu.be/J1TbiOI7RGs


"קפסול הוטל" עכשווי בטוקיו (עברית):

https://youtu.be/yIDTR8kDB40


מלון קפסולות שינה ששוכרים בהונג קונג:

http://youtu.be/wiTwuN2FO4I


וסרט תיעודי קצר על מלונות הכמוסות של יפאן:

https://youtu.be/S0-oNv51j9o?long=yes