שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ריקוד הטנגו של ארגנטינה?
הטנגו (Tango) הוא מהריקודים המוכרים בעולם. זהו ריקוד זוגי, מתואם היטב וחם, מעט כבד אך קצבי מאוד ובעל מקצבים וצלילים אופייניים ומיוחדים רק לו.
מקור המילה טנגו הוא כפי הנראה מהמילה הלטינית tangere שפירושה "לגעת". בריקודים הסלוניים הוא נמנה על הריקודים הסטנדרטיים, הריקודים האירופיים.
למולדת הטנגו נחשבות ארגנטינה ואורוגוואי, כשבראשונה הוא ממש סמל תרבות לאומי. המקור של הטנגו הוא בבירת ארגנטינה, בואנוס איירס ובעיר מונטווידאו.
עד היום רוקדים טנגו, בערבי ריקוד שמוקדשים לטנגו ונקראים "מילונגה". לכל ערב כזה מגיעים הרוקדים בלבוש המסורתי של חליפות ערב ונעליים מצוחצחות לגברים, בעוד הנשים נועלות נעלי עקב ולבושות בשמלות קלות לריקוד ולרוב חושפות את הרגליים.
#הסגנון
את ריקוד הטנגו מוביל, לפי המסורת, הגבר. במהלך הריקוד הוא מוביל את האישה, כשפלג גופם העליון צמוד זה לזה, באזור הלב. הם רוקדים יחד, תמיד בכיוון הנגדי לכיוון השעון.
לרוקדים את הטנגו יש גם לבוש מסורתי. הנשים רוקדות בנעלי עקב ותמיד בשמלה, לרוב עם מחשוף וחושפנית גם למטה, בכדי שהרגליים יוכלו לנוע בשמלה בחופשיות. לעומתן רוקדים הגברים לרוב בחליפת ערב מהודרת, כשנעליהם סופר מצוחצחות.
#המוסיקה
את מוסיקת הטנגו ניגנו במקור כלים כמו בנדונאון - סוג של אקורדיון הכרחי במוסיקת הטנגו ובמידה רבה גם זה שקובע את קצב הריקוד.
לבנדונאון מצטרפים לא פעם גם כינור ופסנתר, המשלימים אותו להרכב טנגו קלאסי. כיום כמובן שמנגנים טנגו גם בהרכבים גדולים ותזמורות.
הנה סרטון שמציג את הריקוד המיוחד הזה:
http://youtu.be/kEnrsVzJDTk
טנגו של קרלוס גרדל Por una Cabeza:
https://youtu.be/Gcxv7i02lXc
כינור בטנגו נהדר:
https://youtu.be/sFCIRUDnaPQ?t=33s
קליפ עם גירסה יותר מודרנית של הטנגו:
http://youtu.be/HG0Q530daGI
וזוג בפסטיבל הטנגו בארגנטינה:
https://youtu.be/_1VNc2VF4Do?t=44
מאיפה בא האקורדיון?
האקורדיון (Accordion) הוא כלי נגינה נייד ממשפחת כלי המקלדת. הוא מזוהה מאוד עם פולקלור אירופי ודרום אמריקאי וגם בישראל משמש שנים רבות ככלי מרכזי בשירה בציבור.
#הפקת הצליל
האקורדיון מייצר צליל באמצעות מפוח שמזרים אוויר כשהנגן מותח ומכווץ את שני חלקיו.
מנגנון הנגינה הפנימי הוא פשוט אבל חכם. הנגן אוחז את הכלי אופקית על החזה, דוחף ומושך מפוח מקופל המחובר בין שני תיבות עץ.
כשהוא לוחץ על הקלידים או הכפתורים, נפתחים שסתומים קטנים המאפשרים לזרם האוויר מהמפוח לעבור על פני לשוניות מתכת דקיקות הרוטטות ומייצרות כל אחת צליל בגובה מסוים.
#תולדות הכלי
הכלי הומצא בשנת 1829 בווינה על ידי סיריל דמיאן (Cyrill Demian), יצרן פסנתרים ועוגבים ממוצא ארמני. דמיאן יצר את האקורדיון המקורי יחד עם שני בניו קרל (Karl) וגווידו (Guido), הגיש פטנט ב-6 במאי באותה שנה שאושר ב-23 במאי וטבע את השם "אקורדיון" מהמילה הגרמנית Akkord, "אקורד" שבעברית הוא "תצליל", כמה צלילים המושמעים בו-זמנית.
אם הכלי המקורי היה קטן וקליל יחסית, עם 5 כפתורים בלבד בצד שמאל בלבד והיד הימנית רק מפעילה את המפוח, האקורדיון המודרני מורכב כיום ממאות ולעיתים אף אלפי חלקים.
המיוחד במקור היה שכל כפתור השמיע אקורד שלם במקום צליל בודד, אקורד שונה בדחיפה ובמשיכה. בשנים שלאחר מכן התפתח הכלי במהירות: כבר ב-1850 הומצא האקורדיון הכרומטי, שאפשר לנגן בסולמות רבים.
יש שני סוגי אקורדיונים כיום: האקורדיון הכפתורי (Button Accordion) עם שורות של כפתורים עגולים משני צידי המפוח, והאקורדיון הפסנתרי (Piano Accordion) עם מקלדת פסנתר בצד ימין וכפתורים בצד שמאל.
האקורדיון הפסנתרי מכיל בדרך כלל 41 מקשים בצד הימני המכסים טווח של כשלוש אוקטבות, ועד 120 כפתורים בצד השמאלי למשחק בס ואקורדים. נגן יכול להחליף בין קבוצות לשוניות שונות באמצעות מתגי רגיסטר ולשנות את ה"צבע" של הצליל, האופי שלו.
#סגנונות
במהלך המאה ה-19 הכלי התפשט במהירות באירופה ובאמריקה והשתלב במגוון סגנונות מוסיקליים עממיים. בצרפת הוא הפך לסמל של מוסיקת המוזט (Musette) הפריזאית, באיטליה שולב בטרנטלות (Tarantella) ובמוסיקה העממית ובארגנטינה הפך הבנדונאון (Bandoneon) לצליל שהוא חלק בלתי נפרד ממוסיקת הטנגו.
בפולין ובגרמניה הוא מוביל בפולקה (Polka), במקסיקו הוא מרכזי בסגנונות הנורטניו (Norteño) והטחאנו (Tejano). באירלנד האקורדיון הכפתורי תפס מקום חשוב במוסיקה המסורתית, בברזיל הוא נכנס לפורו (Forró) של האזור הצפון-מזרחי.
בלואיזיאנה האקורדיון תפס מקום מרכזי בקאג'ון (Cajun) הצרפתי ובזיידקו (Zydeco) של הקריאולים. ב-1948 איירי לז'ן (Iry LeJeune), נגן אקורדיון כמעט עיוור מלידה, הקליט את השיר הראשון שלו והחזיר את האקורדיון לחזית מוסיקת הקאג'ון.
בשנות ה-50 קליפטון שנייר (Clifton Chenier), המכונה "מלך הזיידקו" (King of Zydeco), הפך את האקורדיון הפסנתרי הכרומטי לכלי מוביל בז'אנר זה. שנייר, שעלה על הבמה עם כתר על ראשו, שילב השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ויצר צליל אנרגטי ייחודי. גם במוסיקה פופולרית האקורדיון מצא את מקומו, אם כי הרבה פחות.
למוסיקת הכלייזמרים היהודית הוא הכניס צבע ייחודי וכך גם בשירה בציבור, הלהקות הצבאיות, ריקודי עם וזמר עממי בישראל.
היום האקורדיון חווה תחייה מסוימת, עם נגנים צעירים שמשלבים אותו במוסיקה אלקטרונית ואינדי. הוא נותר כלי רב-תכליתי שמסוגל לייצר הרמוניות עשירות ולשמש גם כמלודיה וגם כליווי, כמעין תזמורת שלמה בידיו של נגן מיומן.
הכירו את האקורדיון:
https://youtu.be/9s-YJu86Vqo
וירטואוז אקורדיון רוסי ב"קיץ" של ויואלדי:
https://youtu.be/UWmHGjR3gWc
ה"ליבר טנגו" של פיאצולה באקורדיון:
https://youtu.be/v3MReEGA6-U
הטנגו המפורסם "אל צ'וקלו" באקורדיון:
https://youtu.be/f2rGZMylSqg
ילדים שלומדים לנגן באקורדיון (עברית):
https://youtu.be/apLg5Etj_YQ
הבן האוהב ששימח בקורונה את הוריו בנגינה מבחוץ:
https://youtu.be/dSr9XvZHgtA
ומתקן האקורדיונים (עברית):
https://youtu.be/sdy_fDhzBdI?long=yes
מהם הריקודים הסלוניים?
“ריקודים סלוניים” (Ballroom dance) הם ריקודי זוגות, בהם רוקד זוג ביחד. הצפייה בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", מציגה בפנינו כיום אמנות שנולדה בארמונות אירופה ומאז יונקת ומאמצת ריקודים מתרבויות שונות.
כי הריקודים הסלוניים הללו מקורם במדינות רבות בעולם. הם אומצו בחיבה על ידי העולם המערבי, שהפך אותם לתחום מקצועי, תחרותי וכיום בידורי מתמיד בערוצי טלוויזיה בעולם כולו.
המרכזיים ביותר כיום הם 5 הריקודים שרוקדים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות. הם כוללים את הפוקסטרוט (Foxtrot), לצד ואלס (Waltz), טנגו (Tango), ואלס וינאי (Viennese Waltz) וקוויקסטפ (Quickstep).
יש עוד ריקודים סלוניים אהובים, כמו סלסה, סמבה, ג’ייב, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, רוקנ'רול, זוק ועוד.
#סוגים
הריקודים הסלוניים מתחלקים לשתי קבוצות - הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים), מאירופה.
הריקודים האירופיים, הסטנדרטיים, כוללים את הוולס האנגלי והווינאי, הפוקסטרוט, הטנגו (שבא בכלל מארגנטינה באמריקה) והקוויקסטפ (Quickstep).
הריקודים הללו יהיו תמיד בחליפת טוקסידו לגבר ובשמלת ערב לאישה. הם מתאפיינים במגע תמידי בין בני הזוג ואין לעזוב בהם ידיים מרגע תחילת הריקוד ועד סופו.
הריקודים הלטיניים, לעומתם, מתבצעים בלבוש יותר חופשי מהאירופים. הם כוללים את הסמבה, סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה (Cha Cha Cha), רומבה, פאסו דובלה (Paso Doble) וג'ייב (Jive).
הכירו רבים מהריקודים הסלוניים בתגית "ריקודים סלוניים".
#היסטוריה
המסע המופלא של הריקודים הסלוניים מאולמות המלוכה אל מסכי הטלוויזיה מתחיל כמה מאות אחורה.
בתחילה היו מספר ריקודים כמו המינואט (Minuet) והוואלס (Waltz) שנחשבו למיומנות חברתית הכרחית בקרב האצולה האירופית. הוולס היה ריקוד אוסטרי שהפך פופולרי בתחילת המאה ה-19. הוא היה הריקוד הראשון בו רקדו בני הזוג בצמידות, מה שנחשב באותם ימים למהפכני ואפילו שערורייתי.
עם הזמן התפתחו ריקודים נוספים, כמו הטנגו (Tango) הארגנטיני שהגיע מרחובות בואנוס איירס, הפוקסטרוט (Foxtrot) מאמריקה של שנות ה-20, הרומבה (Rumba) והסמבה (Samba) מדרום אמריקה.
המהפך הגדול בעולם הריקודים הסלוניים התרחש במאה ה-20, כשהם התפתחו לכיוונים של הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים, האירופים.
המעבר מאולמות הנשפים אל הטלוויזיה החל בשנת 2004 כאשר הבי-בי-סי הבריטי שידר את "רוקדים בצמרת" (Strictly Come Dancing). ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לגרסאות בעשרות מדינות, כולל "רוקדים עם כוכבים" בישראל.
הפורמט הטלוויזיוני הזה לא רק החזיר את הריקודים הסלוניים למרכז תשומת הלב אלא גם שינה את תדמיתם ממשהו מיושן ואליטיסטי לבידור עממי ונגיש.
כיום, הריקודים הסלוניים משלבים בין מסורת לחדשנות. בתחרויות מקצועיות, הרקדנים מקפידים על טכניקה מדויקת ועל כללים נוקשים, זאת לצד ההכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בריקודים הסלוניים כענף ספורט תחרותי.
בכל עיר כמעט אפשר למצוא כיום שיעורים המותאמים לכל גיל ורמה. הפופולריות המחודשת הזו מוכיחה שהשילוב בין מוסיקה, תנועה ותקשורת וקצת רומנטיקה בין בני זוג ממשיכים לרגש ולמשוך לריקודים הקלאסיים הללו קהלים חדשים.
הנה הריקודים הסלוניים:
https://youtu.be/ZQini1swjPc
בעולם מתקיימות תחרויות רבות של ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/lh8xyRvwJH4
כך תרקדו ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/RU9XsurRTHI
רומבה בקובה:
https://youtu.be/TZBOFDTOQn0
כך רוקדים ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/Glw__yfBr8E?long=yes
זוק,
טנגו
הטנגו (Tango) הוא מהריקודים המוכרים בעולם. זהו ריקוד זוגי, מתואם היטב וחם, מעט כבד אך קצבי מאוד ובעל מקצבים וצלילים אופייניים ומיוחדים רק לו.
מקור המילה טנגו הוא כפי הנראה מהמילה הלטינית tangere שפירושה "לגעת". בריקודים הסלוניים הוא נמנה על הריקודים הסטנדרטיים, הריקודים האירופיים.
למולדת הטנגו נחשבות ארגנטינה ואורוגוואי, כשבראשונה הוא ממש סמל תרבות לאומי. המקור של הטנגו הוא בבירת ארגנטינה, בואנוס איירס ובעיר מונטווידאו.
עד היום רוקדים טנגו, בערבי ריקוד שמוקדשים לטנגו ונקראים "מילונגה". לכל ערב כזה מגיעים הרוקדים בלבוש המסורתי של חליפות ערב ונעליים מצוחצחות לגברים, בעוד הנשים נועלות נעלי עקב ולבושות בשמלות קלות לריקוד ולרוב חושפות את הרגליים.
#הסגנון
את ריקוד הטנגו מוביל, לפי המסורת, הגבר. במהלך הריקוד הוא מוביל את האישה, כשפלג גופם העליון צמוד זה לזה, באזור הלב. הם רוקדים יחד, תמיד בכיוון הנגדי לכיוון השעון.
לרוקדים את הטנגו יש גם לבוש מסורתי. הנשים רוקדות בנעלי עקב ותמיד בשמלה, לרוב עם מחשוף וחושפנית גם למטה, בכדי שהרגליים יוכלו לנוע בשמלה בחופשיות. לעומתן רוקדים הגברים לרוב בחליפת ערב מהודרת, כשנעליהם סופר מצוחצחות.
#המוסיקה
את מוסיקת הטנגו ניגנו במקור כלים כמו בנדונאון - סוג של אקורדיון הכרחי במוסיקת הטנגו ובמידה רבה גם זה שקובע את קצב הריקוד.
לבנדונאון מצטרפים לא פעם גם כינור ופסנתר, המשלימים אותו להרכב טנגו קלאסי. כיום כמובן שמנגנים טנגו גם בהרכבים גדולים ותזמורות.
הנה סרטון שמציג את הריקוד המיוחד הזה:
http://youtu.be/kEnrsVzJDTk
טנגו של קרלוס גרדל Por una Cabeza:
https://youtu.be/Gcxv7i02lXc
כינור בטנגו נהדר:
https://youtu.be/sFCIRUDnaPQ?t=33s
קליפ עם גירסה יותר מודרנית של הטנגו:
http://youtu.be/HG0Q530daGI
וזוג בפסטיבל הטנגו בארגנטינה:
https://youtu.be/_1VNc2VF4Do?t=44
האקורדיון (Accordion) הוא כלי נגינה נייד ממשפחת כלי המקלדת. הוא מזוהה מאוד עם פולקלור אירופי ודרום אמריקאי וגם בישראל משמש שנים רבות ככלי מרכזי בשירה בציבור.
#הפקת הצליל
האקורדיון מייצר צליל באמצעות מפוח שמזרים אוויר כשהנגן מותח ומכווץ את שני חלקיו.
מנגנון הנגינה הפנימי הוא פשוט אבל חכם. הנגן אוחז את הכלי אופקית על החזה, דוחף ומושך מפוח מקופל המחובר בין שני תיבות עץ.
כשהוא לוחץ על הקלידים או הכפתורים, נפתחים שסתומים קטנים המאפשרים לזרם האוויר מהמפוח לעבור על פני לשוניות מתכת דקיקות הרוטטות ומייצרות כל אחת צליל בגובה מסוים.
#תולדות הכלי
הכלי הומצא בשנת 1829 בווינה על ידי סיריל דמיאן (Cyrill Demian), יצרן פסנתרים ועוגבים ממוצא ארמני. דמיאן יצר את האקורדיון המקורי יחד עם שני בניו קרל (Karl) וגווידו (Guido), הגיש פטנט ב-6 במאי באותה שנה שאושר ב-23 במאי וטבע את השם "אקורדיון" מהמילה הגרמנית Akkord, "אקורד" שבעברית הוא "תצליל", כמה צלילים המושמעים בו-זמנית.
אם הכלי המקורי היה קטן וקליל יחסית, עם 5 כפתורים בלבד בצד שמאל בלבד והיד הימנית רק מפעילה את המפוח, האקורדיון המודרני מורכב כיום ממאות ולעיתים אף אלפי חלקים.
המיוחד במקור היה שכל כפתור השמיע אקורד שלם במקום צליל בודד, אקורד שונה בדחיפה ובמשיכה. בשנים שלאחר מכן התפתח הכלי במהירות: כבר ב-1850 הומצא האקורדיון הכרומטי, שאפשר לנגן בסולמות רבים.
יש שני סוגי אקורדיונים כיום: האקורדיון הכפתורי (Button Accordion) עם שורות של כפתורים עגולים משני צידי המפוח, והאקורדיון הפסנתרי (Piano Accordion) עם מקלדת פסנתר בצד ימין וכפתורים בצד שמאל.
האקורדיון הפסנתרי מכיל בדרך כלל 41 מקשים בצד הימני המכסים טווח של כשלוש אוקטבות, ועד 120 כפתורים בצד השמאלי למשחק בס ואקורדים. נגן יכול להחליף בין קבוצות לשוניות שונות באמצעות מתגי רגיסטר ולשנות את ה"צבע" של הצליל, האופי שלו.
#סגנונות
במהלך המאה ה-19 הכלי התפשט במהירות באירופה ובאמריקה והשתלב במגוון סגנונות מוסיקליים עממיים. בצרפת הוא הפך לסמל של מוסיקת המוזט (Musette) הפריזאית, באיטליה שולב בטרנטלות (Tarantella) ובמוסיקה העממית ובארגנטינה הפך הבנדונאון (Bandoneon) לצליל שהוא חלק בלתי נפרד ממוסיקת הטנגו.
בפולין ובגרמניה הוא מוביל בפולקה (Polka), במקסיקו הוא מרכזי בסגנונות הנורטניו (Norteño) והטחאנו (Tejano). באירלנד האקורדיון הכפתורי תפס מקום חשוב במוסיקה המסורתית, בברזיל הוא נכנס לפורו (Forró) של האזור הצפון-מזרחי.
בלואיזיאנה האקורדיון תפס מקום מרכזי בקאג'ון (Cajun) הצרפתי ובזיידקו (Zydeco) של הקריאולים. ב-1948 איירי לז'ן (Iry LeJeune), נגן אקורדיון כמעט עיוור מלידה, הקליט את השיר הראשון שלו והחזיר את האקורדיון לחזית מוסיקת הקאג'ון.
בשנות ה-50 קליפטון שנייר (Clifton Chenier), המכונה "מלך הזיידקו" (King of Zydeco), הפך את האקורדיון הפסנתרי הכרומטי לכלי מוביל בז'אנר זה. שנייר, שעלה על הבמה עם כתר על ראשו, שילב השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ויצר צליל אנרגטי ייחודי. גם במוסיקה פופולרית האקורדיון מצא את מקומו, אם כי הרבה פחות.
למוסיקת הכלייזמרים היהודית הוא הכניס צבע ייחודי וכך גם בשירה בציבור, הלהקות הצבאיות, ריקודי עם וזמר עממי בישראל.
היום האקורדיון חווה תחייה מסוימת, עם נגנים צעירים שמשלבים אותו במוסיקה אלקטרונית ואינדי. הוא נותר כלי רב-תכליתי שמסוגל לייצר הרמוניות עשירות ולשמש גם כמלודיה וגם כליווי, כמעין תזמורת שלמה בידיו של נגן מיומן.
הכירו את האקורדיון:
https://youtu.be/9s-YJu86Vqo
וירטואוז אקורדיון רוסי ב"קיץ" של ויואלדי:
https://youtu.be/UWmHGjR3gWc
ה"ליבר טנגו" של פיאצולה באקורדיון:
https://youtu.be/v3MReEGA6-U
הטנגו המפורסם "אל צ'וקלו" באקורדיון:
https://youtu.be/f2rGZMylSqg
ילדים שלומדים לנגן באקורדיון (עברית):
https://youtu.be/apLg5Etj_YQ
הבן האוהב ששימח בקורונה את הוריו בנגינה מבחוץ:
https://youtu.be/dSr9XvZHgtA
ומתקן האקורדיונים (עברית):
https://youtu.be/sdy_fDhzBdI?long=yes
“ריקודים סלוניים” (Ballroom dance) הם ריקודי זוגות, בהם רוקד זוג ביחד. הצפייה בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", מציגה בפנינו כיום אמנות שנולדה בארמונות אירופה ומאז יונקת ומאמצת ריקודים מתרבויות שונות.
כי הריקודים הסלוניים הללו מקורם במדינות רבות בעולם. הם אומצו בחיבה על ידי העולם המערבי, שהפך אותם לתחום מקצועי, תחרותי וכיום בידורי מתמיד בערוצי טלוויזיה בעולם כולו.
המרכזיים ביותר כיום הם 5 הריקודים שרוקדים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות. הם כוללים את הפוקסטרוט (Foxtrot), לצד ואלס (Waltz), טנגו (Tango), ואלס וינאי (Viennese Waltz) וקוויקסטפ (Quickstep).
יש עוד ריקודים סלוניים אהובים, כמו סלסה, סמבה, ג’ייב, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, רוקנ'רול, זוק ועוד.
#סוגים
הריקודים הסלוניים מתחלקים לשתי קבוצות - הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים), מאירופה.
הריקודים האירופיים, הסטנדרטיים, כוללים את הוולס האנגלי והווינאי, הפוקסטרוט, הטנגו (שבא בכלל מארגנטינה באמריקה) והקוויקסטפ (Quickstep).
הריקודים הללו יהיו תמיד בחליפת טוקסידו לגבר ובשמלת ערב לאישה. הם מתאפיינים במגע תמידי בין בני הזוג ואין לעזוב בהם ידיים מרגע תחילת הריקוד ועד סופו.
הריקודים הלטיניים, לעומתם, מתבצעים בלבוש יותר חופשי מהאירופים. הם כוללים את הסמבה, סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה (Cha Cha Cha), רומבה, פאסו דובלה (Paso Doble) וג'ייב (Jive).
הכירו רבים מהריקודים הסלוניים בתגית "ריקודים סלוניים".
#היסטוריה
המסע המופלא של הריקודים הסלוניים מאולמות המלוכה אל מסכי הטלוויזיה מתחיל כמה מאות אחורה.
בתחילה היו מספר ריקודים כמו המינואט (Minuet) והוואלס (Waltz) שנחשבו למיומנות חברתית הכרחית בקרב האצולה האירופית. הוולס היה ריקוד אוסטרי שהפך פופולרי בתחילת המאה ה-19. הוא היה הריקוד הראשון בו רקדו בני הזוג בצמידות, מה שנחשב באותם ימים למהפכני ואפילו שערורייתי.
עם הזמן התפתחו ריקודים נוספים, כמו הטנגו (Tango) הארגנטיני שהגיע מרחובות בואנוס איירס, הפוקסטרוט (Foxtrot) מאמריקה של שנות ה-20, הרומבה (Rumba) והסמבה (Samba) מדרום אמריקה.
המהפך הגדול בעולם הריקודים הסלוניים התרחש במאה ה-20, כשהם התפתחו לכיוונים של הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים, האירופים.
המעבר מאולמות הנשפים אל הטלוויזיה החל בשנת 2004 כאשר הבי-בי-סי הבריטי שידר את "רוקדים בצמרת" (Strictly Come Dancing). ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לגרסאות בעשרות מדינות, כולל "רוקדים עם כוכבים" בישראל.
הפורמט הטלוויזיוני הזה לא רק החזיר את הריקודים הסלוניים למרכז תשומת הלב אלא גם שינה את תדמיתם ממשהו מיושן ואליטיסטי לבידור עממי ונגיש.
כיום, הריקודים הסלוניים משלבים בין מסורת לחדשנות. בתחרויות מקצועיות, הרקדנים מקפידים על טכניקה מדויקת ועל כללים נוקשים, זאת לצד ההכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בריקודים הסלוניים כענף ספורט תחרותי.
בכל עיר כמעט אפשר למצוא כיום שיעורים המותאמים לכל גיל ורמה. הפופולריות המחודשת הזו מוכיחה שהשילוב בין מוסיקה, תנועה ותקשורת וקצת רומנטיקה בין בני זוג ממשיכים לרגש ולמשוך לריקודים הקלאסיים הללו קהלים חדשים.
הנה הריקודים הסלוניים:
https://youtu.be/ZQini1swjPc
בעולם מתקיימות תחרויות רבות של ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/lh8xyRvwJH4
כך תרקדו ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/RU9XsurRTHI
רומבה בקובה:
https://youtu.be/TZBOFDTOQn0
כך רוקדים ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/Glw__yfBr8E?long=yes
זוק,
