ריבונות (Sovereignty) היא הסמכות להפעיל כוח, הן פנימה והן כלפי חוץ.

במילים אחרות ועל פי המשפט הבינלאומי, הריבונות היא הזכות הבלעדית לשלוט ולהפגין סמכות במדינה, בשבט ובכל קבוצת אנשים אחרת או אזור גאוגרפי.

מידת העצמאות של השלטון בשטח מסוים מהווה את ריבונותו במקום. הריבון בשטח הוא מי שבכוחו לשלוט בשטח. כשיש לשלטון ריבונות בשטח או בחברה כלשהם זה אומר שאין כוח אחר במקום או בחברה שביכולתו לכפות את רצונו על השלטון הזה.

מי שנחשב לריבון הוא בדרך כלל הממשלה או סמכות פוליטית במקום, אם כי לא פעם מחזיק אדם ספציפי בריבונות. מצב כזה מתרחש למשל במונרכיה, כשהמונרך הוא מלך, או במצב של שליט יחיד, בדיקטטורה, כלומר שלטון יחיד.

מצב בו יש כמה כוחות צבאיים או בעלי כוח במדינה כלשהי הוא מצב בו הריבונות הפנימית של השלטון המרכזי מעורערת. מצב כזה, של ריבונות פנימית נמוכה ביותר, בכל המדינה או בחלקים ממנה, מקנה לה במדע המדינה את התואר "מדינות כושלות" (Failed State) או לחילופין "מעין-מדינות" (Quasi States).

זהו מצב לא בריא. לא פעם הוא מתקיים בזמן של מלחמת אזרחים, או במדינה שנקלעה למצב בו קבוצות שונות קיבלו או השתלטו על אזורים והפכו בהם לריבונים, על חשבון השלטון המרכזי החלש. בישראל 2023 התופעה קיבלה בשנים האחרונות את הכינוי "לבנוניזציה", שכן זה המצב ברפובליקה הלבנונית המתפרקת.


הנה הריבונות והמגבלות על הריבונות של מדינה (עברית):

https://youtu.be/jmPWIie29-c


סרטון אנימציה שמסביר לעומק את המושג ריבונות:

https://youtu.be/gtIkjqGzQVI


והסבר של המורה לריבונות (מתורגם):

https://youtu.be/E3U9a9lqXLE

פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי (The European Union) מסמנת פרשת דרכים של ממש למסגרת הכלל-אירופית, מסגרת שבימיה הטובים, מאז הוקמה בשנות ה-90, חלמה להוות גוש כלכלי גדול שיתחרה בארצות הברית של אמריקה ובכלכלות החזקות בעולם.

הקמת האיחוד נעשתה מתוך ציפייה שכלכלה אירופית מאוחדת ובעלת כוח, תהפוך את היבשת לשחקן בינלאומי מרכזי במגוון תחומים ויקנה לה השפעה בינלאומית.

האיחוד נולד מהארגון לשיתוף פעולה בין-מדינתי שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה ומטרתו הייתה שיקום של היבשת ההרוסה ומניעה של מלחמות עתידיות בה.

עם חתימת אמנת מאסטריכט בשנת 1992 התאגדו 27 מדינות באירופה לסוג של מדינה מאוחדת, שתכלול פרלמנט משותף, איחוד כלכלי, מטבע אחד, בנק משותף ושלל סממני ריבונות אחרים.

בפועל יצר האיחוד האירופי שוק גדול ומאוחד ולא מוגבל בגבולות מדיניים. בתוך השוק הזה נעים כיום אנשים, סחורות וכספים, באופן חופשי, ללא הגבלות על העברת כספים בין מדינות האיחוד, בלי מכסים ביניהן ואף בלי צורך להציג תעודות זהות. חלק גדול ממדינות האיחוד קיבלו על עצמן את האירו, המטבע הרשמי של האיחוד האירופי, בתור המטבע שלהן.

אך כיום מסתמנת אכזבה לא קטנה מההישגים המדיניים של האיחוד האירופי. מהתחלה לא הסתפקה הקהילה האירופית במיזוג כלכלי בלבד. השאיפה הייתה למזג את המדיניות וליצור מסגרת חוץ וביטחון אחידה ולצידה מסגרת הגנה משותפת כלל-אירופית.

באופן מוזר דווקא ההצלחה ליצור כלכלה אירופית אדירה, עם איחוד מכסים, שוק ומטבע משותפים, מוסדות מוניטריים עליונים למדינות וביטול הגבולות הפנימיים ביניהן, כל אלה הכניסו מדינות שיש להן מעט מהמשותף מבחינה תרבותית וכלכלית ומבחינת אינטרסים, לתוך סד של מדיניות קשוחה ואחידה. הן איבדו את היכולת להתאים את מדיניות המטבע שלהן לכלכלתן ולהגיב בהתאם לתנאים ולנסיבות היחודיות לכל מדינה בנפרד. מרוב שהאיחוד הצליח מצאו עצמן כולן כבולות זו לזו, תלויות זו בזו ואולי קצת זו לצד זו, ללא יכולת להתחרות או לפרוץ קדימה.

גם הציפייה מהאיחוד האירופי, שיקנה השפעה בינלאומית למדינות האיחוד ועל הדרך ייצור גם מסגרת צבאית משותפת לכולן, לא הצליחה להתממש במהירות ובאופן שקיוו מייסדיו.


הנה תולדות האיחוד האירופי:

https://youtu.be/8G1cds52Ko0


הספקות סביב יתרונותיו (מתורגם)

https://youtu.be/XxutY7ss1v4


כך פועל האיחוד האירופי:

https://youtu.be/8fhbYuPT-rw


ה"שיר לשמחה" מתוך הסימפוניה ה-9 של בטהובן נבחר להמנון האיחוד האירופי:

https://youtu.be/kjX9QAGwiK8

מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה שלא הייתה כמוה. היא לא הייתה דומה לשום מלחמה שהייתה בעבר. מלחמה טכנולוגית, עם תחמושת בהיקפים ובכוח הרס חסרי תקדים, עם כלי נשק חדשים כמו טנק, גז ומטוס, שרובם הופיעו לראשונה בשדה קרב כלשהו.

זו הייתה מלחמה עם צבאות רבים, ענקיים, משמידים, מחופרים במשך שנים ומייצרים אובדן חיי אדם בהיקפים מטורפים. לא פלא שהיא זכתה, ובצדק, לשם "המלחמה הגדולה".

אבל כל המלחמה האדירה הזו החלה באופן לא יאומן, במעשה רצח של אדם אחד, בידי אדם אחד. רצח שיוליד מלחמת עולם.

לפרוץ מלחמת העולם הראשונה אחראי הרצח של הארכידוכס ויורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד, בידי סטודנט סרבי מבוסניה. זה היה רצח, או בעצם התנקשות פוליטית שאינה שונה מהתנקשויות אחרות כאלה. אבל היא גרמה לפריצת המלחמה הגדולה בתולדות האנושות עד אז.

הסיבה לכך היא ששורשי המלחמה הזו קשורים ביחסים בין מדינות אירופה השונות, יחסי איבה ובריתות הגנה שנולדו במאה ה-19. הרצח היה מה שהצית שריפה מדינית ענקית, שבבסיסה יחסים עכורים בין אומות אירופיות שונות, אימפריות שנאבקו על קיומן ומערכת בריתות מורכבת ומפותלת, שהביאה במהירות לפריצת מלחמה חסרת תקדים זו, בין שני גושים של מדינות, שלרובן לא היה כל קשר להתנקשות שהחלה את הכל.

הרצח אירע בסרייבו בירת בוסניה, שהייתה בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית. סרביה לא הסכימה לדרישת ממשלת אוסטריה, שחוקרי הרצח יהיו חוקרים אוסטרים. בתגובה הכריזה האימפריה האוסטרו-הונגרית מלחמה על סרביה ופלשה אליה.

רוסיה, בעלת בריתה של סרביה, הכריזה מלחמה על אוסטריה ומכאן החלה תגובת שרשרת של בריתות באירופה, בריתות שסחפו את מרבית מדינות אירופה להצטרף למלחמה לצד בעלות הברית שלהן.

המון על המלחמה הגדולה תמצאו בתגית "מלחמת העולם הראשונה".


כך פרצה מלחמת העולם הראשונה (מתורגם):

https://youtu.be/24i4ncHuf6A


סרטון שמציג באופן משעשע אבל אמיתי את מה שבאמת קרה ומדוע נכנסו כולם למלחמה (מתורגם):

http://youtu.be/1WevR95mNhQ


מי אשם בפריצת מלחמת העולם הראשונה? (מתורגם):

https://youtu.be/_pFCpKtwCkI?long=yes


והרצאה נהדרת על השתלשלות כל מלחמת העולם הראשונה (עברית):

https://youtu.be/SvTmsp34AwE?long=yes

בּרֶקזיט (Brexit), או בּרֶקסיט, הוא שמו של תהליך היפרדות בריטניה מהאיחוד האירופי, שעליו החליטו אזרחי בריטניה בחודש יוני 2016. מקור הביטוי הוא שילוב של המילים הלועזיות Britian ו-Exit.

ההחלטה התקבלה במשאל עם, בו ניצחו ובניגוד לכל התחזיות, תומכי ההיפרדות מאירופה, ברוב של 52%, אל מול 48% שהתנגדו.

הסיבות לבחירה בצעד קיצוני שכזה? - בריטים רבים עשו זאת בגלל כמות המהגרים ממזרח אירופה שהתיישבו בבריטניה, מתוקף היותם חברים באיחוד האירופי. אחרים רצו למנוע את הנהירה של הפליטים מסוריה ואפגניסטן לבריטניה, כמו שכבר קרה באירופה. וכן, רבים היו פשוט חלק מהגל הפופוליסטי החדש בעולם הדמוקרטי, שבו מצביעים יותר ויותר אזרחים נגד האליטות והבריתות הישנות. למשל טראמפ.

תכנית הברקזיט נועדה להביא לפרישה נאותה של בריטניה מהאיחוד האירופי, פרישה שיש לה משמעויות מדיניות, כלכליות וחברתיות עצומות.

כי גם מצד האיחוד האירופי, ההיפרדות של בריטניה היא אסון. זה לא רק שבריטניה, מהחברות העשירות והבכירות באיחוד, היא אחת המממנות הגדולות של מוסדות האיחוד (13 מיליארד ליש”ט בכל שנה!). זה החשש מ"אפקט הדומינו", בו יילכו בעקבותיה מדינות אחרות ומהחזקות יותר באיחוד, כמו צרפת.

מרגע שהובן שיש רוב בציבור לדרישה מהממשלה הבריטית לעזוב את האיחוד האירופי, החלו דיונים ומשא ומתן כדי לייצר הליך מוסכם ליציאה הבריטית ממנו. עזיבה חד צדדית ולא מוסכמת, יודע כל ילד בממלכה, תביא לחורבן כלכלי בריטי.

אך מאז התקבלה ההחלטה, התחלפו בזה אחר זה ראשי ממשלת בריטניה, שהבטיחו ליישם את הכוונה לעזוב את הגוש בטוב. אחד אחד, הם ניסו ומנסים להסדיר ברקזיט מוסכם עם הנהגת האיחוד האירופי וכשלו.

על זה אומרים חכמים ש"אבן שהשליך טיפש לבאר, אלף חכמים לא יוכלו להוציא." - איש לא חזה את הדבר הזה לפני משאל העם, כמו שאיש לא חזה את בחירת טראמפ ועוד כמה אירועים לא צפויים שהפכו למציאות בעולם הכאוטי של המאה ה-21. אגב, יש רבים ומומחים שגורסים שגם הברקזיט הוכרע במניפולציות מכוונות וזריעה של פייק ניוז ברשתות החברתיות, אבל על זה מדובר בערך אחר.

אפשר לראות את הברקזיט כהליך הגירושין של הבריטים מהאיחוד האירופי. אבל אם אופי הגירושין של בני זוג משמעותית בעיקר להם ולילדיהם, גירושין ברמה כזו הם חומר נפץ עולמי, במיוחד בתקופה בה הכלכלה כל כך חשובה ויכולה להוות זירה מלחמתית אסטרטגית ראשונה במעלה. איש לא העז עד עתה להרהר בפרישה חד צדדית מהאיחוד, אבל נראה שבוריס ג'ונסון, ראש הממשלה השלישי שנבחר ליישם אותו ועדיין לא נכשל, חושב על כך עתה ברצינות ועל אף הסכנות העצומות למשק הבריטי.

ההשלכות של המהלך ההיסטורי שנולד במשאל העם הבריטי של 2016 עוד לא ברורות. הלירה שטרלינג הבריטית כבר איבדה המון מערכה בגללו והציבור מרגיש את חוסר היציבות מתגנב לתלוש המשכורת ולכוח הקנייה שלו, אבל ניתן לשער שבכל מקרה הכלכלה הבריטית תמשיך עם המציאות הלא פשוטה שבה העם בחר. ייקח זמן עד שיתבהר מה יהיה גורלה של כלכלת הממלכה והאם הברקזיט היה מהלך חכם או שגיאה כלכלית איומה. בריטניה כרגע בעין הסערה ומקווה שהיא לא תחריב לה את הבית.


הנה סיפורו של הברקזיט (מתורגם):

https://youtu.be/m3_I2rfApYk


למה בעצם בריטניה עזבה את האיחוד האירופי? (מתורגם)

https://youtu.be/GLp7LtXmy68


על הברקזיט באנגלית פשוטה:

https://www.youtube.com/watch?v=kgaL0jOQNR8


אחת מראשי הממשלה הבריטיים שכשלו בברקזיט (מתורגם):

https://youtu.be/fmjo_PVTonA


והרצאת טד על הסיבות לברקזיט (מתורגם):

https://youtu.be/dcwuBo4PvE0?long=yes

דמיינו שרבתם עם חבר או חברה. האם תרוצו ישר לספר למורה או להנהלת בית הספר ותצפו שהם ישפטו ביניכם?

כשאנשים או גופים מסוכסכים ויש ביניהם ריב גדול, רבים מקווים שאולי מישהו שלישי יוכל לסייע לשני הצדדים להגיע להסכם ביניהם ולהתפשר. זה בדיוק מה שעושה המגשר בהליך הגישור, שמיועד להביא את הצדדים להסכמה ופשרה. המגשרים מקשיבים לשני הצדדים ומסייעים להם להגיע לפשרה, שתאפשר פתרון של המחלוקת שביניהם.

בעולם המבוגרים מהווה הגישור (Mediation) דרך לפתור מחלוקות קשות, שאינה כרוכה בשיפוט של מי צודק בויכוח. מטרת הגישור להביא את הצדדים להסכם ולפשרה, כך ששניהם יוותרו קצת ויזכו לשלום ביניהם ולפתרון. במקום שבית משפט או בורר יכריע ביניהם וישאיר את שניהם מתוסכלים, המגשר מסייע לצדדים למצוא פתרונות למחלוקות ולהתפשר ביניהם.


הנה ההסבר של נושא הגישור (עברית):

http://youtu.be/fJUNUXXU0co


גישור אצל ילדים (עברית):

http://youtu.be/4eDKccbKsxA


יש אפילו גוף חינמי שנקרא "עמק השווה" ומסייע גם בגישור בין הניצים (עברית):

http://youtu.be/M4hOU0B03yU


ומחקר שגילה כיצד ניתן לשנות עמדות ולקרב אנשים לפשרה (עברית):

https://youtu.be/QVWvXU_gzKc

הגלובליזציה (Globalization), בעברית "עולמיות", משמעותה הפיכת העולם לאיזור אחד, כשהפעילות הכלכלית של כל המדינות פועלת בקשרים חזקים ומשפיעים מאד.

בגלובליזציה התחושה היא שהגבולות והמחסומים שהיו בעבר בין המדינות הולכים ונעלמים. אנשים ממקום אחד יכולים להיות בעלי מפעלים ועסקים בכל מקום אחר בעולם, רוב המוצרים מיוצרים במזרח ומשווקים במערב, עובדים עוברים לעבוד במדינות אחרות ועוד.

את תהליך הגלובליזציה עודדו וקידמו החידושים בתקשורת ובאינטרנט, ארגונים וחברות מסחריות רב-לאומיות, הסחר העולמי ההולך וגדל, התיירות והגירת עובדים ממדינות מתפתחות אל מדינות מפותחות ועשירות.

התהליך הזה גרם בעשורים האחרונים לעולם עם שפע אדיר של מוצרים, במחירים זולים ובאיכות שווה, אך במקביל הוא הגדיל בצורה מסוכנת את אי השוויון בעולם.

מפעלים רבים נסגרו בארצות רבות והותירו המוני מובטלים בארצות רבות, לטובת ייצור זול במדינות המזרח הרחוק ובמיוחד בסין.

בעלי ההון, שמעבירים את המפעלים שבבעלותם לסין ולמזרח הרחוק, נעשים עשירים יותר משנה לשנה. במקביל, עובדים רבים מפוטרים או יורדים בשכרם, בשל תחרות במחירים הזולים של הייצור הסיני ושל שאר המדינות עם כוח העבודה הזול.

סין עצמה נהנתה מהגלובליזציה מאד והפכה לכוח הכלכלי החזק בעולם. היא מסבסדת את הייצור ולמעשה "קונה" את השווקים שאליהם היא מייצאת את מוצריה ואת אמצעי הייצור שעוברים בהמוניהם אליה.

אבל בהמשך לכך הפכו מאות מליוני אנשים בהמון מדינות אחרות למובטלים או ששכרם צנח ומצבם הכלכלי הלך וירד. התוצאה היא שההמונים הללו התמרדו. יותר ויותר מנהיגים פופוליסטיים נבחרו במדינות הללו, על מנת שיחזירו את המצב לקדמותו, כפי שהבטיחו.

אותם מנהיגים, כצפוי, לא הצליחו לעשות זאת. אבל הפופוליזם שלהם הפך לטרנד עולמי מטריד, שהעלה מנהיגים פופוליסטיים המאתגרים את הדמוקרטיה בכל מקום ומאיימים על הסדר הקיים של מדינות המערב.


מהי הגלובליזציה (עברית):

https://youtu.be/Ils9iHJ7OcY


הסבר נוסף (עברית):

http://youtu.be/5Pxg_KnBxkY


דוגמאות לגלובליזציה ביום יום שלנו (עברית):

http://youtu.be/eTCmihKppX4


ומצגת וידאו שמסבירה את מושג הגלובליזציה (עברית):

http://youtu.be/c7KnQnjNKo8

הפּוֹפּוּליזם (Populism) הוא תופעה ותיקה בפוליטיקה. זהו סגנון פוליטי, שפונה אל ה"עמך", הציבור הרחב, באמצעות מסרים פשוטים וקליטים, בכדי לגייס את תמיכתו הפוליטית ואת אהדתו. בתמורה הוא מבטיח להעביר את השליטה מהאליטה אל העם.

הפופוליזם, שאינו מוגבל לימין או לשמאל דווקא, חי היטב הן בדמוקרטיות, כשמועמדים משתמשים בו בכדי לקדם את עצמם, והן בדיקטטורות, בהן הוא מחזק את התמיכה בדיקטטור ויוצר לו תדמית של מי שנלחם באליטה שהובסה וצריך למנוע ממנה מלשוב אל השלטון ולהחליש את אחיזתה במוסדות המדינה.

מסרים פופוליסטיים קלסיים יהיו "לנצח את התאגידים", "לשבור את האליטה", "לדאוג לעם", או "להעמיד בראש סדר העדיפויות את הציבור".

כמעט תמיד יהיה שם "אנחנו" מול "הם". קל לגרום להמונים לתסיסה ואם מוסיפים לה קורטוב של תסכול, על אליטה שרוצה להשאיר את האזרחים הפשוטים חלשים ומזלזל בהם ובהבנתם הפוליטית, הפופוליזם, או בעברית הֲמוֹנָאוּת, לוקח בקלות.

פתרונות פופוליסטיים יהיו בדרך כלל פתרונות לטווח קצר, רעיונות קאצ'יים, שנקלטים בקלות אבל בדרך כלל לא יטפלו בבעיות מהשורש.

לא מעט מנהיגים בעולם מצליחים כבר שנים רבות להעביר מסרים שינעמו לאוזני הציבור ולזכות בשיטה זו בפופולריות עצומה. לא פעם הם מגלים כמה קשה ליישם את הרעיונות הפשטניים שהציעו לבוחר בקמפיין ואז מתחילים, כמנהיגים, להסית כנגד האליטה החתרנית שמפריעה להם לדאוג לעם.

בעידן הפוסט מודרני שבו אנו חיים, קל לפופוליזם הרבה יותר. הרשתות החברתיות והטכנולוגיה המהירה והנרחבת של האינטרנט מייצרים כלי חזק ביותר, המאפשר להדהד מסרים פוליטיים כאלו. באמצעות המדיה החברתית, הפופוליזם רוכב טוב יותר מהאמת ומהעובדות.

הגלובליזציה, חשוב לומר, מייצרת גם היא הזדמנויות לפוליטיקאים פופוליסטים. כתוצאה מהקפיטליזם הגלובלי של העשורים האחרונים נוצרו עם הזמן אי שוויון מטורף ומידה רבה של חוסר יציבות מקרו-כלכלי. הרשתות החברתיות מהדהדות היטב את המסרים המתסיסים על כך. אליהם מצרפים הנפגעים ואלו שייהנו מקולותיהם בקלפי ניחוחות של לאומנות, שתמיד הייתה טובה בלחמם ולהתסיס את ההמונים.

כמובן שכאן מדובר במסרים פוליטיים גלויים, שנאמרים ונכתבים באופן מפורש. למסרים שאינם בהכרח כאלה יש עולם נפרד, אם כי פורח לא פחות. תוכלו לקרוא עליהם בתגית "פוסט אמת" או בתגית "תיאוריות קונספירציה" הוותיקה הרבה יותר.

בין המנהיגים הפופוליסטים בהיסטוריה מונים דמויות היסטוריות כמו העבד המורד ספרטקוס, שהצליח להנהיג מרד עבדים בלתי נתפס בהצלחתו כנגד האימפריה הרומית, או את חואן פרון בארגנטינה. מנהיגים חדשים כאלו הם ארדואן בטורקיה, טראמפ בארצות הברית, אורבן ההונגרי ודומיהם. דיקטטורים שעלו ושלטו בזכותו לא חסרים גם הם, כשהבולטים שבהם הם מוסוליני והיטלר.

אגב, בשל הדימוי הירוד של המסרים הפופוליסטיים, פוליטיקאים דמוקרטיים המשתמשים במסרים כאלו ובפופוליזם לא ממש אוהבים שמדברים עליהם כפופוליסטים. האליטה, הם יאמרו ודאי, מגדירה זאת כך כדי לתייג ולהקטין אותם ואת בוחריהם.


#אז איך נזהה פופוליסט?
אם אתם שומעים מסרים קצרים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, בכל נאום, בכל פרסום, בכל מסיבת עיתונאים, כנראה שמישהו כאן מיומן בפופוליזם.

אם מישהו כל הזמן מאשים אליטה כלשהי ומתיימר לדבר בשם "העם", הוא משתמש בכלים פופוליסטיים.

אם פוליטיקאי מוצא כל הזמן חתרנות במוסדות השלטון וניסיון לעצור את "רצון העם" - זהו פופוליזם.


על הפופוליזם הלאומני החדש, בו השלטון עצמו הוא שמערער את הדמוקרטיה (עברית):

https://youtu.be/hmzj3Vz0UJk


סכנת פופוליזם נגד הרשות המחוקקת (עברית):

https://youtu.be/PCHCYYDt77c


כתבת טלוויזיה על הפופוליזם המודרני (עברית):

https://youtu.be/P0sb9sF2MSo?long=yes


ושיחה עם העיתונאית הנודעת כריסטיאן אמנפור על הכחשת המדע בחסות הפייק ניוז (מתורגם):

https://youtu.be/iU1bhHeCkoU?long=yes

לא רבים יודעים שבהיסטוריה התאפשר ללא מעט שודדים ליהנות משוד ופירטיות בים, ברשות, בסמכות ובברכת המלך.

קראו להם פְּרַיבֶטִירים (Privateers) והם היו אנשים מעניינים בהיסטוריה הימית, שנשלחו על ידי שליטיהם כדי לשדוד את האויב ואגב כך לצבור מסה של פעילות ולהעמיד למבחן היסטורי את יחסי הכוחות הבינלאומיים באותם ימים.

הם פעלו בעיקר במאות ה-17 וה-18, עידן בו מתחילים לזהות את הפירטיות הימית כאמצעי מלחמתי וככלי אסטרטגי חשוב במאבקי הכוח בין המעצמות הימיות של התקופה.

מטרת הפעלתם של הפריבטירים הייתה לתפוס ספינות וסחורות, בכדי לפגוע ביכולת הכלכלית של האויב.

בכך הם שימשו כסוג של יחידה צבאית - לא שגרתית ובמונחים של ימינו מעוררת מחלוקת, אך בסופו של דבר, עוד אמצעי לוחמה תחרותי נוסף בכלי הנשק שעמדו לרשות השליטים של אותם ימים.

פריבטירים ופיראטים אולי נראים ונשמעים די דומים, אך יש ביניהם הבדלים. הפריבטירים הם פיראטים חוקיים. עד כמה שזה יישמע מוזר, הפריבטיר מקבל כתב הרשאה רשמי מהמלך או מהמשטר של ארצו, כדי שישדוד אוניות של האויב. הפיראטים ,לעומתם, היו פושעים, שודדי ים עצמאיים וללא רשות של שליט כלשהו.

החסות הממשלתית הרשמית שניתנה להם, הפכה את פעילות הפריבטירים לחוקית בעיני השלטונות, זאת בניגוד לפיראטים הרגילים, שנחשבו פושעים לכל עניין. תחת חוקי המלחמה הייתה פעילות הפריבטירים חוקית לחלוטין. מדינות כמו אנגליה, צרפת, ספרד, הולנד ואפילו ארצות הברית בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית, כולן נעזרו בשלבים שונים בשירותיהם של פריבטירים.

תופעה הפריבטירות החלה עוד בימי הביניים, אך תקופת פעילותם העיקרית של הפריבטירים היא ב"תור הזהב של הפיראטיות". פעילותם באותם ימים מתרכזת בעיקר באזור האיים הקאריביים, צפון אמריקה, האוקיינוס האטלנטי וההודי ואזורים נוספים בעולם.

למרות הדמיון החיצוני שלהם לפיראטים רגילים, בלבוש ובהופעה החיצונית בכלל, בסגנון החיים וכמובן בעיסוק הדומה בשוד וגזל ימי, אותם פריבטירים נהנו ממעמד חוקי, לפחות כל עוד פעלו במסגרת ההרשאה שקיבלו.

כל זה הפך אותם לכלי יעיל במיוחד עבור ממשלות שביקשו לפגוע באויביהן בים, מבלי להסתכן במלחמה גלויה. ואכן, לא מעט פיראטים החלו את הקריירה שלהם כפריבטירים דווקא.

המפורסמים שבפריבטירים הם מי שהיו לימים שמות מוכרים בפיראטיות הימית, ביניהם פרנסיס דרייק והנרי מורגן. שניהם פעלו ברישיון ממשלתי והיו לסמלים של תופעת הפריבטירות ולימים גם לבעלי השפעה גדולה על התרבות הפופולרית ועל התפיסה בימינו של עולם הפיראטים.

ואגב, פְּרַיבֶטִיר (privateer) קוראים באותה תקופה גם לאונייה פרטית וחמושה, שבעליה קיבלו הרשאה מלכותית לשדוד את ספינות המסחר של האויב. ולהעביר למלך עשירית מהרווחים שלהם מהשוד. ועל הדרך, גם אנשי הצוות ורב החובל של אוניית פריבטיר, כונו כולם "פריבטיר" או "קורסר".


#מה ההבדלים ביניהם?
פְּרַיבֶטִירים ושודדי ים אינם אותו דבר. בעוד הפריבטירים "מחרימים" את הממון, לטובת ארצם בדרך כלל, הפיראטים פשעו בשוד וביזה ברחבי הים, כשהם עוברים על החוק ואינם מורשים לעשות זאת, כי השוד הוא עבור בצע כסף ורכוש, שהלכו לכיסם שלהם ולא בהזמנת ארצם.

כי בניגוד לשודדי הים שפעלו באופן בלתי חוקי, לפריבטירים היה מעמד חוקי ו"כתב הרשאה", במסמך מסודר שהתיר את פעילות השוד שלהם. הם הוגבלו לתקיפה של ספינות של מדינות אויב מסוימות, בעיקר בתקופות מלחמה, כשאת שללם הם חלקו עם המלך או הממשלה שהסמיכה אותם.

בעוד שספינות הפיראטים היו בדרך כלל קטנות ומהירות והצוותים קטנים ופחות ממושמעים, ספינות הפריבטירים היו גדולות וחמושות מאוד, כשהצוותים עליהן גדולים וממושמעים.

הפרייבטרים גם נהנו מהתמיכה הממשלתית, בעוד שהפיראטים, שפעלו מחוץ לחוק, נרדפו בדרך כלל על ידי ממשלות.

גם מעמדם החברתי היה שונה, זה מזה. בעוד שודדי ים נתפסו בציבור כפושעים מסוכנים, הפריבטירים לא התקבלו ככאלה ואף נחשבו בארצם לא פעם כגיבורים לאומיים.

גם הענישה שיקפה את הבדלי המעמד שביניהם. בעוד ששודדי ים שנלכדו, נענשו לרוב בעונש מוות, הפריבטירים שנתפסו נחשבו בידי האויב כשבויי מלחמה. ועדיין, וזה מעניין, בתום תקופות המלחמה או כשזיהו הזדמנות "לעשות לביתם" ולהרוויח הרבה יותר, הפכו לא מעט פריבטירים לשודדי ים ואף היו מוכנים להסתכן בעונש המוות.


הנה הפריבטירים, במקרה הזה של ארה"ב הצעירה:

https://youtu.be/02IOGzFQpwE


הפריבטירים הם פיראטים חוקיים עבור מדינתם:

https://youtu.be/iXY2Wt6eDPQ


שיר ה"יאנקי פריבטיר" - מתקופת המאבק בבריטים:

https://youtu.be/j-qXExmHTII?t=5s


וסרטון תיעודי על כתב ההרשאה שקיבלו הפריבטירים:

https://youtu.be/1TCZVYPgzhg?long=yes

"משא ומתן" (Negotiation) הוא תקשורת בין שני צדדים, שבה מנסה כל צד לשכנע ולהשפיע על הצד השני. במשא ומתן יכולים לדון בשלל נושאים, כולל תחומים משפטיים, עסקים, רכוש, כסף ועוד.

למשא ומתן מוצלח נסו לאסוף מידע מוקדם, אל תיכנסו ללחץ, היו נינוחים, צרו אווירה טובה, הפגינו בטחון עצמי ורגישות לצרכים ולקשיים של הצד השני ונסו לדחות ככל האפשר את המחיר שתרצו.

התהליך במו"מ (ראשי תיבות של משא ומתן) מאפשר לכל צד להשתכנע, לנסות להציג את טיעוניו ולהביא להסכמת הצד השני. לא פעם הוא ייקלע למבוי סתום, שייראה כאילו אין אפשרות לפתרון. הצעת פשרה תאפשר לכל צד לא לזכות במקסימום שביקש אבל גם הצד השני לא יקבל את כל דרישותיו. תוצאה טובה של פשרה היא זו שבה כל צד יזכה בדברים החשובים ביותר לו, מתוך מקסימום דרישותיו.

ניצחון במו"מ הוא כשאתה משיג את מטרותיך, בסיכום משביע רצון. הפסד הוא אם לא השגת את מטרותיך. ועדיין, הכי טוב הוא לא כשאחד הצדדים מנצח, אלא להיפך - משא ומתן מוצלח הוא זה שיסתיים בפתרון של win-win ("מנצח-מנצח").

כמובן שמשא ומתן הכי פחות מוצלח הוא כששני הצדדים מפסידים. זוהי תוצאה שנקראת lose-lose (מפסיד - מפסיד).


אספו מידע מראש, שמרו אופציות, אל תתחייבו מראש והפגינו בטחון עצמי - משא ומתן מוצלח אפשר ללמוד אפילו בסדרות לילדים (עברית):

https://youtu.be/a1WWN2pru80


כמה עקרונות מודגמים לניהול משא ומתן מוצלח (עברית):

https://youtu.be/_6CA1Z4tIGU


שאלות פתוחות במקום סגורות היא טקטיקה טובה לניהול מו"מ מוצלח:

https://youtu.be/t048Y8pBQb4


ובחיוך - שפיגלר הכריש מסביר איך גם הצעת עבודה מחייבת משא ומתן:

https://youtu.be/IV0PgpaZ_D0

המלחמה הקרה הוא כינוי למלחמה שמעולם לא התקיימה. היא היתה מאבק שקט ומתמשך בין הגוש המזרחי, בראשות ברית המועצות ובין הגוש המערבי, שבראשו עמדה ארצות הברית.

המלחמה הקרה החלה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. הכינוי "מלחמה קרה" הוצע על ידי הפוליטיקאי האמריקאי ברנרד ברוך ומטרתו היתה לסמן את התחרות שבין הגושים, פעולות הריגול המתמשכות ביניהם, מאבקי העוצמה והאיומים הצבאיים שביניהן. היו גם פעולות מלחמתיות רבות שהושפעו ונגזרו מהמלחמה הקרה, ביניהן מלחמת ויאטנם, המלחמה בקוריאה, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים.

תום המלחמה הקרה הגיע כשחלה התפרקות של ברית המועצות, בתחום שנות ה-80 של המאה ה-20.


הנה סרטון על המלחמה הקרה (מתורגם):

https://youtu.be/-QopdZ7G8ww


סקירה באנגלית על המלחמה הקרה בשנים 1945-1991:

http://youtu.be/g3wpV0OoHRk?t=8s


הריגול במלחמה הקרה:

https://youtu.be/0zm1WX2nQ5c


המלחמה הקרה הסתיימה בשנות ה-80 (עברית):

https://youtu.be/9Xqm7MTF5ok


וקרבות האוויר בתקופת המלחמה הקרה (עברית):

https://youtu.be/fnzZ2oQw_u8

האם אנו חיים בעידן שבו ניצח הקפיטליזם את הלאומנות והמיליטריזם, שפירושו "לוחמנות".

בעידן המודרני נוהגים לומר ש"מעולם לא פרצה מלחמה בין שתי מדינות שיש בהן מקדונלדס", כהוכחה לכך שכלכלות בריאות מייצרות רוגע מדיני ופייסנות בין אומות.

מהמשפט הזה נולדה "תאוריית הקשתות המוזהבות" (Golden Arches Theory), שאומרת בדיוק את זה. והיא אכן משקפת את המצב שבו כלכלות במצב טוב תואמות כמעט תמיד להנהגה בריאה.

מה הקשר? - גופים עסקיים בינלאומיים, כמו חברת מקדונלד'ס למשל, נוטים להשקיע ולהיכנס לשווקים במדינות רציונליות ובעלות כלכלה חופשית, שלא לומר ליברלית, או כלכלת שוק חופשי. רק בתנאים כאלה יכולה רשת בינלאומית לראות את עצמה "עושה כסף טוב" וקל יחסית.

צריך לזכור עדיין שגם מדינות המונהגות על ידי מנהיגים רציונליות יכולות להיקלע לסכסוכים בינלאומיים שיהפכו למלחמות, אם כי הסיכויים לכך במקרים של הנהגה בריאה קטנים משמעותית.

דוגמאות? - כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הבטיח מאמר המערכת של העיתון הכלכלי "אקונומיסט" לקוראיו, ש"בעולם תרבותי הפכה המלחמה לבלתי אפשרית". ואז פרצה המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה של עד אז.

ועדיין, בדרך כלל יש קשר מובהק וברור בין השניים - קפיטליזם מפחית את הסיכוי ללוחמנות ובין שתי מדינות קפיטליסטיות יקטנו הסיכויים למלחמה מאד.

כמובן שזה לא הטעם של קציצת ההמבורגר או המדים הזוהרים של דמות רונלד המחויך, שהופכים את האווירה בין אומות כאלה לשלווה כל כך. מדובר באינטרסים, שכיום הצטברה מספיק היסטוריה בכדי להבין.

הפסדי המלחמה, גם כזו המסתיימת בניצחון, יהיו במרבית המקרים גדולים בהרבה - אפילו עם הרווחים שהמנצח אולי יגזור. פעם הייתה ההנחה שביזת האויב המובס תשלים את החסר וכך תצמח הכלכלה בחזרה.

אבל כיום, ההיסטוריה לימדה את העולם לגבי הלקח של חוזה ורסאי, אותו חוזה כניעה דרקוני במלחמת העולם הראשונה, שהביא את גרמניה לפשיטת רגל ולחובות עצומים לאומות שניצחו אותה. ההסכם הזה הצמיח את היטלר ואת הנאציזם והגיע עד ליצירת מלחמת עולם גרועה פי כמה.

כיום, בכל אופן, ברור שהאינטרס המיידי של מנהיגות שפויה הוא שלום. פשוט שלום.

כך שבאופן כלשהו הקשתות הזהובות של מקדונלד'ס או רשתות גלובליות אחרות, מחברות את האומות השפויות, לפחות מטאפורית, ושומרות אותן שוחרות שלום ופשרה, במקום הרס ומלחמה.

העיתונאי האמריקאי תום פרידמן כינה זאת "דוקטרינת הקשתות הזהובות של מקדונלד'ס" או בתרגום הארוך והמפורט יותר "תיאוריית מניעת הקונפליקט של הקשתות המוזהבות" (Golden Arches Theory of Conflict Prevention).

אגב, הטענה שמעולם לא נלחמו זו בזו שתי מדינות שיש בהן "מקדונלד’ס" היא לא מדויקת, בעיקר מפני שישראל עצמה הייתה במלחמה עם לבנון, בזמן שבשתיהן היו סניפי מקדונלד'ס בכל פינה. ועדיין, יתכן שפרידמן היה מתעקש שמדובר במלחמה נגד הצבא הלאומי וכזו גם בלבנון לא הייתה לישראל.


הנה דוקטרינת הקשתות הזהובות:

https://youtu.be/C9NFjtqf-xU


מקדונלד’ס:

https://youtu.be/SV0-1kmEeMs


והגלובליזציה (עברית):

https://youtu.be/Ils9iHJ7OcY