מי ייסד את גרמניה למדינת לאום אחת מאוסף של נסיכויות?
המנהיג הגרמני אוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck), יכול להיחשב בקלות לאיש החזק ביותר באירופה שאחרי נפוליאון.
מי שנולד למשפחת אצולה פרוסית, למד משפטים ופוליטיקה באוניברסיטת ברלין, הוא למעשה האב המייסד והסמכותי של האומה הגרמנית. מי שיזכה לכינוי "קנצלר הברזל" עתיד לאחד במאה ה-19 את כל גרמניה לאומה אחת ולהיחשב לגדול מנהיגי גרמניה בכל הזמנים.
פון ביסמרק הוא גם המגשים הגדול של מושג או עיקרון ה"ריאל-פּוֹליטיק". זה מושג שמבטא ניהול פוליטיקה אפשרית, או מה שנהוג להגדיר כ"אמנות האפשרי". הרעיון בפשטות הוא שכמנהיג אתה עושה את מה שניתן בנסיבות שלפניך ולא ממתין להגשמת כל החלומות והאידיאולוגיות שלך בזמן עתיד כלשהו, שאולי לא יגיע.
האמצעי העיקרי של ביסמרק להגשמת השאיפות הלאומיות שלו היה המלחמה. לפי התפיסה שלו ענייני מדינה המשמעותיים נפתרו באמצעות "ברזל ודם" ולא בנאומים או בהחלטות של רוב.
הישגו הגדול של האיש היה ההצלחה באיחוד של הנסיכויות הגרמניות השונות, תחת הנהגתה של נסיכות פרוסיה, בראשה עמד. זה היה ב-1867, כשבביטוי של לאומיות חבויה הוא יצר את הקונפדרציה החדשה, זו שהוא כינה "הברית הצפון גרמנית".
הברית הזו היא דוגמה לריאל פוליטיקה שלו. כי עצם האפשרות לאחד את הנסיכויות הגרמניות צצה עם הניצחון שלו על אוסטריה בשנת 1866.
הניצחון הזה סיים את ההגמוניה, או השליטה של אוסטריה על האיחוד הגרמני של 1815.
כנראה שלביסמארק היה חוש הומור, כי את הקונפדרציה החדשה הוא כינה "גרמניה הקטנה", אף שהיא הייתה גדולה.
והיא הלכה וגדלה עוד יותר, כשהוא יצא לשלוש מלחמות שבהן ניצח וכבש שטחים גדולים. הניצחון על דנמרק זיכה אותו בחבל שלזוויג-הולשטיין שנוסף לאיחוד ב-1864. אז הביס את אוסטריה, הקיסרות הגרמנית החזקה, ובכך הפך את. פרוסיה למובילה. את חבלי אלזס ולורן כבש ביסמרק, אחרי שהביס את צרפת.
ומכאן להפוך לאימפריה הדרך כבר לא הייתה ארוכה. בשנת 1871, לאחר שורה של מלחמות ותמרונים פוליטיים, מכריז ביסמרק על האימפריה הגרמנית. מרגע זה היא תלך ותהפוך למעצמה תעשייתית וצבאית מרכזית באירופה ולא יישאר ספק לגבי מיהו הכוח הגדול והחזק ביותר בה.
ב-20 השנים הבאות, עד 1890, יכהן ביסמרק כקנצלר הראשון של האימפריה הגרמנית. הוא פוליטיקאי חריף, חד ומדויק, פרגמטי ובעל יכולות תמרון אגדיות.
הוא ינהיג זכות בחירה אוניברסלית לגברים, ינהל מדיניות חוץ אגרסיבית, ירחיב את מדינת הרווחה הגרמנית ויקדם את האינטרסים הגרמניים במישור הבינלאומי.
ביסמרק גם יבנה את הבסיס לרשת המתוחכמת של הבריתות שתוביל שני עשורים אחריו לפריצת מלחמת העולם הראשונה.
סופו הפוליטי הגיע כשהקיסר החדש וילהלם השני התמנה לקיסר גרמניה הגדולה. וילהלם חסר הניסיון פחד לשלוט בצלו של ביסמרק הענק. במקום להיעזר בגאון הפוליטי והמנהיג המתוחכם בתולדות גרמניה, הוא גרם להתפטרותו של "קנצלר הברזל".
וילהלם חלם על גרמניה גדולה עוד יותר. אבל 20 שנה אחר כך ובדיוק כפי שניבא לו ביסמרק, נחל הקייזר הגרמני תבוסה במלחמת העולם הראשונה, מידי מי שהיו בעבר בעלות הברית של ביסמרק והפכו עתה ליריבות של וילהלם.
הקיסר המובס הודח מהמלוכה, רדוף ומושפל מהתבוסה הצורבת. ארצו הפכה ענייה מרודה, עם חוב עצום למנצחות, אינפלציה איומה ואיש אחד שכבר הסתובב ברחובותיה ושמו היטלר.
המנהיג הגרמני אוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck), יכול להיחשב בקלות לאיש החזק ביותר באירופה שאחרי נפוליאון.
מי שנולד למשפחת אצולה פרוסית, למד משפטים ופוליטיקה באוניברסיטת ברלין, הוא למעשה האב המייסד והסמכותי של האומה הגרמנית. מי שיזכה לכינוי "קנצלר הברזל" עתיד לאחד במאה ה-19 את כל גרמניה לאומה אחת ולהיחשב לגדול מנהיגי גרמניה בכל הזמנים.
פון ביסמרק הוא גם המגשים הגדול של מושג או עיקרון ה"ריאל-פּוֹליטיק". זה מושג שמבטא ניהול פוליטיקה אפשרית, או מה שנהוג להגדיר כ"אמנות האפשרי". הרעיון בפשטות הוא שכמנהיג אתה עושה את מה שניתן בנסיבות שלפניך ולא ממתין להגשמת כל החלומות והאידיאולוגיות שלך בזמן עתיד כלשהו, שאולי לא יגיע.
האמצעי העיקרי של ביסמרק להגשמת השאיפות הלאומיות שלו היה המלחמה. לפי התפיסה שלו ענייני מדינה המשמעותיים נפתרו באמצעות "ברזל ודם" ולא בנאומים או בהחלטות של רוב.
הישגו הגדול של האיש היה ההצלחה באיחוד של הנסיכויות הגרמניות השונות, תחת הנהגתה של נסיכות פרוסיה, בראשה עמד. זה היה ב-1867, כשבביטוי של לאומיות חבויה הוא יצר את הקונפדרציה החדשה, זו שהוא כינה "הברית הצפון גרמנית".
הברית הזו היא דוגמה לריאל פוליטיקה שלו. כי עצם האפשרות לאחד את הנסיכויות הגרמניות צצה עם הניצחון שלו על אוסטריה בשנת 1866.
הניצחון הזה סיים את ההגמוניה, או השליטה של אוסטריה על האיחוד הגרמני של 1815.
כנראה שלביסמארק היה חוש הומור, כי את הקונפדרציה החדשה הוא כינה "גרמניה הקטנה", אף שהיא הייתה גדולה.
והיא הלכה וגדלה עוד יותר, כשהוא יצא לשלוש מלחמות שבהן ניצח וכבש שטחים גדולים. הניצחון על דנמרק זיכה אותו בחבל שלזוויג-הולשטיין שנוסף לאיחוד ב-1864. אז הביס את אוסטריה, הקיסרות הגרמנית החזקה, ובכך הפך את. פרוסיה למובילה. את חבלי אלזס ולורן כבש ביסמרק, אחרי שהביס את צרפת.
ומכאן להפוך לאימפריה הדרך כבר לא הייתה ארוכה. בשנת 1871, לאחר שורה של מלחמות ותמרונים פוליטיים, מכריז ביסמרק על האימפריה הגרמנית. מרגע זה היא תלך ותהפוך למעצמה תעשייתית וצבאית מרכזית באירופה ולא יישאר ספק לגבי מיהו הכוח הגדול והחזק ביותר בה.
ב-20 השנים הבאות, עד 1890, יכהן ביסמרק כקנצלר הראשון של האימפריה הגרמנית. הוא פוליטיקאי חריף, חד ומדויק, פרגמטי ובעל יכולות תמרון אגדיות.
הוא ינהיג זכות בחירה אוניברסלית לגברים, ינהל מדיניות חוץ אגרסיבית, ירחיב את מדינת הרווחה הגרמנית ויקדם את האינטרסים הגרמניים במישור הבינלאומי.
ביסמרק גם יבנה את הבסיס לרשת המתוחכמת של הבריתות שתוביל שני עשורים אחריו לפריצת מלחמת העולם הראשונה.
סופו הפוליטי הגיע כשהקיסר החדש וילהלם השני התמנה לקיסר גרמניה הגדולה. וילהלם חסר הניסיון פחד לשלוט בצלו של ביסמרק הענק. במקום להיעזר בגאון הפוליטי והמנהיג המתוחכם בתולדות גרמניה, הוא גרם להתפטרותו של "קנצלר הברזל".
וילהלם חלם על גרמניה גדולה עוד יותר. אבל 20 שנה אחר כך ובדיוק כפי שניבא לו ביסמרק, נחל הקייזר הגרמני תבוסה במלחמת העולם הראשונה, מידי מי שהיו בעבר בעלות הברית של ביסמרק והפכו עתה ליריבות של וילהלם.
הקיסר המובס הודח מהמלוכה, רדוף ומושפל מהתבוסה הצורבת. ארצו הפכה ענייה מרודה, עם חוב עצום למנצחות, אינפלציה איומה ואיש אחד שכבר הסתובב ברחובותיה ושמו היטלר.
