שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אמפורה?
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
מי המציאו את החבלים?
כבר מימי קדם אפשר השימוש בחבל (Rope) לפתח וליצור כלי עבודה שונים.
המצאת החבל מתוארכת לתקופות פרהיסטוריות שקשה לדייק בהן. במערות לאסקו הקדמוניות שבדרום צרפת נמצאו קטעי חבל מאובנים בשזירה כפולה, בקוטר של 7 מ"מ ובני כ-16 אלף שנה.
מהמחקר ברור לגמרי שהאדם הקדמון הוא שגילה את החבל. ממצאים מאתרים שונים מוכיחים שמאז העידן הפרהיסטורי שימשו חבלים למשיכה, קשירה, הרמה והידוק של חפצים.
בשל היותה של ההמצאה כה עתיקה, קשה לייחס אותה לאדם בודד כלשהו. ההשערה של ההיסטוריונים היא שבני אדם קדומים גילו ככל הנראה קנוקנות טבעיות של צמחים מטפסים, קנוקנות חזקות שהיו ההשראה להמצאה.
החבלים הראשונים נוצרו, כלל הנראה, כשהחלו בני אדם לנסות ולחבר כמה קנוקנות מהטבע ביחד, בתחילה יתכן שאפילו ללא חיבור ורק בהמשך בשיטות של שזירה ופיתול.
כך נולד ככל הנראה הרעיון של פיתול סיבים יחד והאפשרות ליצור מהם את החבל, אותו חוט עבה שהחלו מעתה לקלוע מסיבים רבים ולהשתמש בו לצורכי קשירה והידוק של חפצים.
וכשיש חומר חזק ועמיד כל כך, ברור היה שהוא שימושי ויכול לשכלל עבודות ומאמצים כמו בניית כלים ומבני מגורים, יצירת כלי ציד ודיג פשוטים כמו רשתות דיג ובהמשך גם כלי נשק כמו קשתות, חניתות ועוד.
הידע על החבל הלך והתפשט בקרב משפחות וקבוצות קדמוניות. עם המהפכה החקלאית והמצאת החקלאות שימשו החבלים למטרות נוספות, כולל קשירת בעלי חיים ויצירת גדרות לתיחום חלקות ואזורי מחיה לבהמות.
מכאן והלאה פיתחו תרבויות שונות ברחבי העולם שיטות וחומרים משלהן להכנת חבלים. היו שהשתמשו בסיבי צמחים חזקים, בעורות בעלי חיים ואפילו בשיער מהחי.
קטעי חבל מאובנים בני כ-16000 שנה, נמצאו במערות לאסקו, בדרום צרפת. אלה חבלים בקוטר 7 מ"מ, במבנה של שזירה כפולה.
במצרים העתיקה, שימשו חבלים מסיבים של גומא הפפירוס לצורך גרירה של אבנים ענקיות לבניית הפירמידות. חוקרים מעריכים שבין השנים 3500-4000 לפני הספירה, היו המצרים הקדמונים אחת התרבויות הראשונות, אם לא הקדומה ביותר, שהשתמשה במכשירים ייעודיים לייצור של חבלים, מכשירים שפותחו לשם כך.
גם במרכז אמריקה משתמשים מאות שנים בסיבי צמח האגבה, סיבי סיזל (Sisal) החזקים במיוחד, לייצור של חבלים.
מכאן שהמצאת החבל היא תוצאה של מאמצים קולקטיביים, משותפים והדרגתיים של חברות אנושיות מוקדמות ורבות. במהלך הדורות הוא ישמש מרכיב בהמצאות רבות וחשובות, שעתידות לשנות את ההיסטוריה האנושית, דוגמת המנוף, הסירה ואפילו הגלגל.
כך יצרו בעבר חבלים מחומרים טבעיים:
https://youtu.be/JPiGesJQRqg
ובני האינקה שיצרו את גשרי החבלים של מערכת הדרכים הענקית שהם בנו:
https://youtu.be/Hcc3eU40JpY
כיצד החל האדם הקדמון להדליק אש?
למה שימש המגל בימי קדם?
הקציר בחקלאות העתיקה התבצע בכלי חקלאי קדום, כלי עבודה מעוקל וחד שנקרא מַגָּל (Sickle). באמצעותו חתכו את התבואה בשדה. פשטותו של המכשיר הזה והיעילות שלו הפכו אותו לכלי חקלאי המשמש מאז ראשית ימי החקלאות ועד לימינו, אם כי כמובן פחות ובעיקר בקרב חקלאים פחות מתקדמים.
את המגל העתיק יצרו בימי קדם מעצמות בעלי חיים שאליהן חיברו להבים של אבן צור. בהמשך, משלמדו לחרוש במתכת, יצרו את להב המגל מברזל ומברונזה. את המגל נוהגים לאחוז אל מול אלומת השיבולים, כשביד אחת אוחזים בשיבולים וביד השנייה מניפים את המגל, בתנופה עזה, כך שניתן יהיה לחתוך את אלומת התבואה בקלות.
במהלך השנים, במיוחד משהומצא החרמש (Scythe), ירד השימוש החקלאי במגל, אך הוא מעולם לא פסק לחלוטין. עד היום משתמשים במגל במדינות כמו הודו, נפאל ועוד. גם במדינות ערב עשו חקלאים שימוש במגל, לפחות עד סוף שנות ה-60.
הנה הקציר בנפאל באמצעות מגל:
https://youtu.be/06edzfeznHM
יש מי שהפכו אותו לכלי לוחמה:
https://youtu.be/y-PVyZEutVE
כך קוצרים במגל האיטי, אל מול החרמש המאפשר עבודה מהירה יותר:
https://youtu.be/wKz7r4wqYkU
החרמש היעיל עוד יותר:
https://youtu.be/njHsmhAEoq4
והנה סרט תיעודי על מכשירי חקלאות עתיקים, מהמגל ועד החרמש ועוד:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
מהי ההיסטוריה של הציד?
בימי קדם, בתקופה הפרהיסטורית, למדו קדמוני האדם שהציד הוא הדרך להשיג בשר. במקום להתחרות עם חיות הטרף על נבלות בעלי החיים ולהסתכן במזון שכבר הרקיב וגורם לכאבים ומחלות, הם למדו לצוד את החיות בעצמם.
בתחילה, הציד נעשה באמצעים פשוטים, כשענפים ומקלות משמשים קבוצת ציידים להכות ולהכניע את החיה הניצודה, או לדחוק אותה על ידי הפחדתה, היישר אל התהום. אחר כך היו יורדים אל גופתה ומבתרים אותה בכדי לאסוף את הבשר.
אבל ציד כזה היה מסוכן, מורכב מאוד וקשה לתיאום בין כל הציידים.
הפתרון הגיע כשלמדו הקדמונים לייצר לעצמם כלי ציד יעילים יותר, שבעזרתם יוכלו לצוד בקבוצות קטנות ואף לבדם. כך גם יכולים היו הגברים להתפצל לצוותי ציד רבים ולהשיג יותר בשר.
הם למדו לייצר ראשי כלי ציד מאבן וקשרו אותם לחניתות, גרזנים ועם המצאת החץ והקשת גם לראשי חיצים. התקופה אכן זכתה לשם "תקופת האבן".
וכך סיפק הציד בתקופת הפרהיסטוריה את עיקר התזונה והביגוד של האדם. בנוסף להם שימשו הפרוות והעורות של בעלי החיים גם לבניית אוהלים, בעוד קרניים ועצמות היו לחומרי גלם מצוינים שמהם יצר האדם הקדמון כלי אוכל ועבודה.
עם המהפכה החקלאית, המהפכה הנאוליתית, החל ביות של בעלי חיים. כשיש לך חיות שאתה מגדל למאכל ולשימוש בעורם, בפרווה ובצמר שלהן, הצורך לצוד להשגת מזון יורד משמעותית.
מצד שני, למי שממשיכים לצוד משמש הביות של בעלי חיים הזדמנות ענקית. בתרבויות שונות מבינים שאפשר לנצל תכונות של בעלי חיים כדי לשפר את הציד. בהדרגה מתחילים להשתמש בבעלי חיים לצורך עזרה בציד. כך הופך העיט למסייע בציד במונגוליה, כלבים מאולפים לסייע בציד באירופה, עופות כמו הקורמורן מסייעים במזרח הרחוק לדיג וכך הלאה.
באירופה של ימי הביניים צדים רק בני משפחות המלוכה והאצולה. באחוזות שלהם ומסביב לארמונותיהם שטחי ציד נרחבים, שבהם צדים הם ומקורביהם, לשירות המשפחה ולסעודות הארמון.
בהמשך האלף השני מפסיק הציד להיות צורך קיומי, אך הוא נמשך. ציידים מקצועיים משפרים את יכולתם לצוד, לומדים להשתמש בכלי נשק משוכללים ומספקים בשר לאצילים. אבל גם בני האצולה ממשיכים לצוד, כסוג של ספורט בו הם מפיגים את השעמום שלהם, שהרי הם אינם צריכים לעבוד, ובמקביל מפגינים את האומץ והיכולות שלהם כציידים.
המנהג הרווח, החל מהמאה ה-19, הוא להציג את שלל הציד על ידי הצבת פוחלצים של חיות מרשימות שצד בעל הבית, או תלייה של ראשים מפוחלצים על הקיר. גם הפרוות והעורות משתמשים לא פעם כשטיחים המדגימים את יכולתו המדהימה של בעל הבית להשתחץ בציד שלו.
וכך, במאה ה-20 יוצאים מתעשרים ועשירים רבים לציד במסעות ספארי באפריקה ובשלל מקומות אקזוטיים בעולם. אין כאן יותר צרכים קיומיים. הציד הוא לשם ההנאה שבציד והכבוד בשלל ובהישגים של הציד העשיר.
הציד הזה מוסיף להכחדת המינים בעולם ומשבש את שרשרת המזון. אבל למי זה אכפת, כשאתה יכול להראות תמונות מופלאות שלך, עם ראש של צבי או רעמה של אריה שצדת במסע הציד האחרון?
ההיסטוריה של הציד מתחילה בקבוצות גדולות התוקפות חיות פרא:
https://youtu.be/QGV3PpGgH5I
המעבר מציד פרימיטיבי לציד עם כלי ציד ראשונים:
https://youtu.be/zAVwqnizKfI
הכנת כלי ציד קדומים עם אבני צור:
https://youtu.be/qqGNE3tQs0Y
ציידים-לקטים מטנזניה שצדים בימינו ממש כמו אז:
https://youtu.be/E_Q5LnNlwZs
כך שיפר סיתות של אבני צור את הציד בתקופת האבן:
https://youtu.be/ucwqR3Pt-LM
בעלי חיים דוגמת העיט צורפו לציד, מה שעד היום נהוג במונגוליה:
https://youtu.be/bNreRZyGVZQ
וספארי ציד של עשירים במאה ה-20:
https://youtu.be/nlL2VGFAY_k
מה עושים הקדרים ביצירת כלי חימר?
אחת המלאכות המסורתיות היא הקדרות, אומנות הכנת הכלים מחימר. באמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס. המילה "קדרות" באה מהמילה "קדרה" ובעלי המקצוע שעוסקים בקדרות נקראים בפשטות "קדר" או "קדרית".
תהליך הכנת הכלים הוא של יצירת הצורה של הכלי ואז הכנסתו לשריפה בתנור, כשהחום הגבוה ממצק אותו והופך אותו לכלי חרס.
אחת הטכניקות הקדומות ליצירה בחומר היא של עיצוב החומר בידיים או עם כלי עבודה כמו סכין, חוט, מסורית, מכחול וכדומה. שיטה זו מזכירה את הפיסול בחומר.
לכלי חרס עגולים משתמשים ב"אובניים", מכשיר שמסובב את החומר וכך יכול האומן לעצב אותו, תוך כדי סיבוב. את אנרגיית הסיבוב סיפקה בעבר דוושה שחוברה לציר סיבוב והקדר השתמש ברגלו כדי לסובב את האובניים. כיום מספק מנוע חשמלי את כוח הסיבוב.
בעבר ציירו ויצרו אמנות על הכלים והכדים ולכן הקדרות נחשבת עד היום לאמנות.
הנה הסבר על האובניים והקדרות (עברית):
https://youtu.be/8LjX-TCMo8w
מגוש חימר לכלי - קדרית מקדרת:
https://youtu.be/bf0-DqzNooM
הקדר יוצר כלים מחימר:
https://youtu.be/dDreqXD4MoI
קדר בעבודה:
https://youtu.be/dqllt3w_nxs
הכנת כלי גבוה:
https://youtu.be/2G3ePl3Dauw
ואמן קדרות מטוסקנה שבאיטליה:
https://youtu.be/RSiNEZ5fKNU
מהו הגרזן ששימש גם למלחמה וגם לעבודה?
הגרזן (Axe) הוא כלי עבודה ומלחמה, בעל להב בולט, המורכב מידית ארוכה שבקצהּ שלה מותקן להב רחב וכבד.
עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, מאז תקופת האבן החדשה, משמש הגרזן לכריתה של עצים וככלי נשק קר. כבר מהתחלה הפכו אותו פשטות הייצור, יעילותו לעבודות עץ וכפל השימושים שלו לאחד מכלי העבודה הכי נפוצים ושימושיים בהיסטוריה האנושית.
ככלי עבודה יש לגרזן כיום שני תפקידים, חיתוך וביקוע. לכן מייצרים שני סוגים נפרדים של גרזנים וכל אחד מהם מיועד לתפקיד אחר.
הצטברות האנרגיה של תנופת הגרזן בעת הנפתו, לצד משקל הראש שלו מצטברים בקצה הלהב ויוצרים שטח פנים קטן מאוד. כתוצאה מכך מופעל על החומר הנדרש לבקע או לחתוך לחץ רב, המשיג את המטרה בקלות יחסית.
#תולדות הגרזן
בתקופת האבן, התקופה הפלאוליתית, הבחינו ציידים קדמונים שאבן היא החומר הכי מתאים לייצור של כלי ציד חדים ויעילים. כך הם למדו להכין כלי אבן והשתמשו באבנים וסלעים שהצליחו לסתת ולחדד, בכדי ליצור כלי ציד יעילים, לצד כלי עבודה וכלי נשק אחרים.
מתוך האבנים למדו הקדמונים שסוג האבן הכי טובה לסיתות וחידוד היא אבן הצור. היתרונות שלה היו ברורים - זוהי אבן קשה, שניתן להביאה בסיתות למצב חד במיוחד, מה שהפך אותה שימושית לחיתוך ולהגנה ככלי נשק.
עם הזמן למדו הציידים לקשור את האבן המסותתת לענף עץ וכך ליצור גרזן. הם לא ידעו אז שזה עתיד להפוך אותו לכלי הציד המבוקש והיעיל להשגת בשר טרי בזמן הציד ואחריו.
עם גילוי הברזל, הלך וירד השימוש בגרזנים, כשמחליפים אותו כלי נשק המיועדים ללחימה, דוגמת אלות, חרבות וקשתות עם חיצים. רק בימי הביניים ישובו הגרזנים להיות כלי נשק נפוצים בשדות הקרב של אירופה.
הנה גרזן המלחמה הדני:
https://youtu.be/uw4Ykn2vMWg
גרזן עבודה מבקע עצים:
https://youtu.be/SgNVuQem_HQ
כך מייצרים את הגרזן:
https://youtu.be/max3Nt2pm2A
סוגים:
https://youtu.be/SQJCf4dPguw
גרזן בעל שני להבים:
https://youtu.be/conw8h4nwos
והמפעל בו מייצרים את הגרזנים:
https://youtu.be/5FFDBYHo6oo?long=yes
איך הגיע כלי נשק כסכין אל שולחן האוכל?
איך השתמשו בחרמש בחקלאות?
חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.
בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.
החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.
החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".
כך משמש החרמש לקציר:
https://youtu.be/gL2_chKPWjE
חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:
https://youtu.be/vDq8fPX0JPw
והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
כבר מימי קדם אפשר השימוש בחבל (Rope) לפתח וליצור כלי עבודה שונים.
המצאת החבל מתוארכת לתקופות פרהיסטוריות שקשה לדייק בהן. במערות לאסקו הקדמוניות שבדרום צרפת נמצאו קטעי חבל מאובנים בשזירה כפולה, בקוטר של 7 מ"מ ובני כ-16 אלף שנה.
מהמחקר ברור לגמרי שהאדם הקדמון הוא שגילה את החבל. ממצאים מאתרים שונים מוכיחים שמאז העידן הפרהיסטורי שימשו חבלים למשיכה, קשירה, הרמה והידוק של חפצים.
בשל היותה של ההמצאה כה עתיקה, קשה לייחס אותה לאדם בודד כלשהו. ההשערה של ההיסטוריונים היא שבני אדם קדומים גילו ככל הנראה קנוקנות טבעיות של צמחים מטפסים, קנוקנות חזקות שהיו ההשראה להמצאה.
החבלים הראשונים נוצרו, כלל הנראה, כשהחלו בני אדם לנסות ולחבר כמה קנוקנות מהטבע ביחד, בתחילה יתכן שאפילו ללא חיבור ורק בהמשך בשיטות של שזירה ופיתול.
כך נולד ככל הנראה הרעיון של פיתול סיבים יחד והאפשרות ליצור מהם את החבל, אותו חוט עבה שהחלו מעתה לקלוע מסיבים רבים ולהשתמש בו לצורכי קשירה והידוק של חפצים.
וכשיש חומר חזק ועמיד כל כך, ברור היה שהוא שימושי ויכול לשכלל עבודות ומאמצים כמו בניית כלים ומבני מגורים, יצירת כלי ציד ודיג פשוטים כמו רשתות דיג ובהמשך גם כלי נשק כמו קשתות, חניתות ועוד.
הידע על החבל הלך והתפשט בקרב משפחות וקבוצות קדמוניות. עם המהפכה החקלאית והמצאת החקלאות שימשו החבלים למטרות נוספות, כולל קשירת בעלי חיים ויצירת גדרות לתיחום חלקות ואזורי מחיה לבהמות.
מכאן והלאה פיתחו תרבויות שונות ברחבי העולם שיטות וחומרים משלהן להכנת חבלים. היו שהשתמשו בסיבי צמחים חזקים, בעורות בעלי חיים ואפילו בשיער מהחי.
קטעי חבל מאובנים בני כ-16000 שנה, נמצאו במערות לאסקו, בדרום צרפת. אלה חבלים בקוטר 7 מ"מ, במבנה של שזירה כפולה.
במצרים העתיקה, שימשו חבלים מסיבים של גומא הפפירוס לצורך גרירה של אבנים ענקיות לבניית הפירמידות. חוקרים מעריכים שבין השנים 3500-4000 לפני הספירה, היו המצרים הקדמונים אחת התרבויות הראשונות, אם לא הקדומה ביותר, שהשתמשה במכשירים ייעודיים לייצור של חבלים, מכשירים שפותחו לשם כך.
גם במרכז אמריקה משתמשים מאות שנים בסיבי צמח האגבה, סיבי סיזל (Sisal) החזקים במיוחד, לייצור של חבלים.
מכאן שהמצאת החבל היא תוצאה של מאמצים קולקטיביים, משותפים והדרגתיים של חברות אנושיות מוקדמות ורבות. במהלך הדורות הוא ישמש מרכיב בהמצאות רבות וחשובות, שעתידות לשנות את ההיסטוריה האנושית, דוגמת המנוף, הסירה ואפילו הגלגל.
כך יצרו בעבר חבלים מחומרים טבעיים:
https://youtu.be/JPiGesJQRqg
ובני האינקה שיצרו את גשרי החבלים של מערכת הדרכים הענקית שהם בנו:
https://youtu.be/Hcc3eU40JpY
כיצד נהג האדם הקדמון להצית אש?
הדלקת האש הקדומה לא נוצרה ביום אחד. בראשית סביר שגילה האדם הקדמון את האש הדולקת, לאחר שזו ניצתה ממכת ברק, מקרני השמש בחום הקיץ או מהתפרצות של הר געש.
האם האסימון שלהם נפל כשטעמו הקדמונים את בשרם של בעלי חיים החרוכים שנשארו בשטח אחרי השריפה? - זה לא היה רק טעים אלא גם בריא יותר.
לאחר שגילו שהיא גם מחממת בלילות הקרים ומרתיעה טורפים, הם החלו שומרים את האש. אש כל כך שימושית, הם הבינו, כדאי שלא תכבה. השמירה על הגחלת היא משימה חשובה, שתהפוך מאז לביטוי סמלי להמשכיות בחיים.
אבל האדם הקדמון לא הסתפק בלשמור על האש. במשך הזמן הוא למד להצית אש בעצמו, בעזרת שיטות קדומות שגילה.
יש טענה שהשיטה הראשונה שבהן התגלתה כבר לפני כ-180.000 שנה. היא הייתה שימושית רק במקומות יבשים וחמים. שם גילו הקדמונים, ככל הנראה, שהבערת האש אפשרית באמצעות חיכוך של מקל עץ יבש וקשה בתוך חריץ או נקב שעשו בפיסת עץ שטוחה. החימום שיצר החיכוך של העץ בעץ הביא להצתה של העץ.
במקומות קרים יותר ובתקופות מאוחרות יותר למדו להצית אש בשיטה אחרת, של חיכוך שתי אבני צור אחת בשנייה. סביר שהאדם הקדמון גילה את השיטה כשהכין כלי צור פשוטים ושם לב שמדי פעם נוצר בחיכוך בין אבני הצור ניצוץ. כשהבין שהניצוץ יכול להצית אש, נולדה שיטת ההצתה שתהיה הבסיס למצית שמשמש את האדם עד ימינו.
בהמשך ההיסטוריה גילו היוונים והסינים הקדמונים שניתן להשתמש בעדשת זכוכית כדי לכנס את קרני השמש לנקודה אחת, לחמם אותה מאד וכך להצית בה אש. השיטה הזו הביאה לאחד הגילויים החשובים והראשונים של האופטיקה, שתהפוך בהמשך ההיסטוריה למדע של ממש.
השליטה באש תביא את האדם הקדמון לשליטה הרבה יותר טוב בניהול חייו. האנרגיה שתיווצר מחום האש תהיה הכוח שיניע את המכונות הראשונות בעולם ומשם ימצאו עוד ועוד אמצעים ליצירתה. בתגית "ביות האש" תוכלו להכיר את הקידמה שאפשרה האש הזו לכל המין האנושי.
בהתחלה האדם הקדמון השתמש באש אקראית שפרצה ביערות (מתורגם):
https://youtu.be/cNVZEVq3KzY
יתרונות השליטה באש והשמירה עליה דולקת היו עצומים:
https://youtu.be/Ygpzm0S_rPQ
ואז פיתח האדם הקדמון שיטות פרהיסטוריות להדליק אש באמצעות חיכוך והצתה:
https://youtu.be/ZEl-Y1NvBVI
ולמד להצית אש בעצמו:
https://youtu.be/HFepU9X5HpE?t=6s
הדלקת האש הקדומה לא נוצרה ביום אחד. בראשית סביר שגילה האדם הקדמון את האש הדולקת, לאחר שזו ניצתה ממכת ברק, מקרני השמש בחום הקיץ או מהתפרצות של הר געש.
האם האסימון שלהם נפל כשטעמו הקדמונים את בשרם של בעלי חיים החרוכים שנשארו בשטח אחרי השריפה? - זה לא היה רק טעים אלא גם בריא יותר.
לאחר שגילו שהיא גם מחממת בלילות הקרים ומרתיעה טורפים, הם החלו שומרים את האש. אש כל כך שימושית, הם הבינו, כדאי שלא תכבה. השמירה על הגחלת היא משימה חשובה, שתהפוך מאז לביטוי סמלי להמשכיות בחיים.
אבל האדם הקדמון לא הסתפק בלשמור על האש. במשך הזמן הוא למד להצית אש בעצמו, בעזרת שיטות קדומות שגילה.
יש טענה שהשיטה הראשונה שבהן התגלתה כבר לפני כ-180.000 שנה. היא הייתה שימושית רק במקומות יבשים וחמים. שם גילו הקדמונים, ככל הנראה, שהבערת האש אפשרית באמצעות חיכוך של מקל עץ יבש וקשה בתוך חריץ או נקב שעשו בפיסת עץ שטוחה. החימום שיצר החיכוך של העץ בעץ הביא להצתה של העץ.
במקומות קרים יותר ובתקופות מאוחרות יותר למדו להצית אש בשיטה אחרת, של חיכוך שתי אבני צור אחת בשנייה. סביר שהאדם הקדמון גילה את השיטה כשהכין כלי צור פשוטים ושם לב שמדי פעם נוצר בחיכוך בין אבני הצור ניצוץ. כשהבין שהניצוץ יכול להצית אש, נולדה שיטת ההצתה שתהיה הבסיס למצית שמשמש את האדם עד ימינו.
בהמשך ההיסטוריה גילו היוונים והסינים הקדמונים שניתן להשתמש בעדשת זכוכית כדי לכנס את קרני השמש לנקודה אחת, לחמם אותה מאד וכך להצית בה אש. השיטה הזו הביאה לאחד הגילויים החשובים והראשונים של האופטיקה, שתהפוך בהמשך ההיסטוריה למדע של ממש.
השליטה באש תביא את האדם הקדמון לשליטה הרבה יותר טוב בניהול חייו. האנרגיה שתיווצר מחום האש תהיה הכוח שיניע את המכונות הראשונות בעולם ומשם ימצאו עוד ועוד אמצעים ליצירתה. בתגית "ביות האש" תוכלו להכיר את הקידמה שאפשרה האש הזו לכל המין האנושי.
בהתחלה האדם הקדמון השתמש באש אקראית שפרצה ביערות (מתורגם):
https://youtu.be/cNVZEVq3KzY
יתרונות השליטה באש והשמירה עליה דולקת היו עצומים:
https://youtu.be/Ygpzm0S_rPQ
ואז פיתח האדם הקדמון שיטות פרהיסטוריות להדליק אש באמצעות חיכוך והצתה:
https://youtu.be/ZEl-Y1NvBVI
ולמד להצית אש בעצמו:
https://youtu.be/HFepU9X5HpE?t=6s
הקציר בחקלאות העתיקה התבצע בכלי חקלאי קדום, כלי עבודה מעוקל וחד שנקרא מַגָּל (Sickle). באמצעותו חתכו את התבואה בשדה. פשטותו של המכשיר הזה והיעילות שלו הפכו אותו לכלי חקלאי המשמש מאז ראשית ימי החקלאות ועד לימינו, אם כי כמובן פחות ובעיקר בקרב חקלאים פחות מתקדמים.
את המגל העתיק יצרו בימי קדם מעצמות בעלי חיים שאליהן חיברו להבים של אבן צור. בהמשך, משלמדו לחרוש במתכת, יצרו את להב המגל מברזל ומברונזה. את המגל נוהגים לאחוז אל מול אלומת השיבולים, כשביד אחת אוחזים בשיבולים וביד השנייה מניפים את המגל, בתנופה עזה, כך שניתן יהיה לחתוך את אלומת התבואה בקלות.
במהלך השנים, במיוחד משהומצא החרמש (Scythe), ירד השימוש החקלאי במגל, אך הוא מעולם לא פסק לחלוטין. עד היום משתמשים במגל במדינות כמו הודו, נפאל ועוד. גם במדינות ערב עשו חקלאים שימוש במגל, לפחות עד סוף שנות ה-60.
הנה הקציר בנפאל באמצעות מגל:
https://youtu.be/06edzfeznHM
יש מי שהפכו אותו לכלי לוחמה:
https://youtu.be/y-PVyZEutVE
כך קוצרים במגל האיטי, אל מול החרמש המאפשר עבודה מהירה יותר:
https://youtu.be/wKz7r4wqYkU
החרמש היעיל עוד יותר:
https://youtu.be/njHsmhAEoq4
והנה סרט תיעודי על מכשירי חקלאות עתיקים, מהמגל ועד החרמש ועוד:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
כלים
בימי קדם, בתקופה הפרהיסטורית, למדו קדמוני האדם שהציד הוא הדרך להשיג בשר. במקום להתחרות עם חיות הטרף על נבלות בעלי החיים ולהסתכן במזון שכבר הרקיב וגורם לכאבים ומחלות, הם למדו לצוד את החיות בעצמם.
בתחילה, הציד נעשה באמצעים פשוטים, כשענפים ומקלות משמשים קבוצת ציידים להכות ולהכניע את החיה הניצודה, או לדחוק אותה על ידי הפחדתה, היישר אל התהום. אחר כך היו יורדים אל גופתה ומבתרים אותה בכדי לאסוף את הבשר.
אבל ציד כזה היה מסוכן, מורכב מאוד וקשה לתיאום בין כל הציידים.
הפתרון הגיע כשלמדו הקדמונים לייצר לעצמם כלי ציד יעילים יותר, שבעזרתם יוכלו לצוד בקבוצות קטנות ואף לבדם. כך גם יכולים היו הגברים להתפצל לצוותי ציד רבים ולהשיג יותר בשר.
הם למדו לייצר ראשי כלי ציד מאבן וקשרו אותם לחניתות, גרזנים ועם המצאת החץ והקשת גם לראשי חיצים. התקופה אכן זכתה לשם "תקופת האבן".
וכך סיפק הציד בתקופת הפרהיסטוריה את עיקר התזונה והביגוד של האדם. בנוסף להם שימשו הפרוות והעורות של בעלי החיים גם לבניית אוהלים, בעוד קרניים ועצמות היו לחומרי גלם מצוינים שמהם יצר האדם הקדמון כלי אוכל ועבודה.
עם המהפכה החקלאית, המהפכה הנאוליתית, החל ביות של בעלי חיים. כשיש לך חיות שאתה מגדל למאכל ולשימוש בעורם, בפרווה ובצמר שלהן, הצורך לצוד להשגת מזון יורד משמעותית.
מצד שני, למי שממשיכים לצוד משמש הביות של בעלי חיים הזדמנות ענקית. בתרבויות שונות מבינים שאפשר לנצל תכונות של בעלי חיים כדי לשפר את הציד. בהדרגה מתחילים להשתמש בבעלי חיים לצורך עזרה בציד. כך הופך העיט למסייע בציד במונגוליה, כלבים מאולפים לסייע בציד באירופה, עופות כמו הקורמורן מסייעים במזרח הרחוק לדיג וכך הלאה.
באירופה של ימי הביניים צדים רק בני משפחות המלוכה והאצולה. באחוזות שלהם ומסביב לארמונותיהם שטחי ציד נרחבים, שבהם צדים הם ומקורביהם, לשירות המשפחה ולסעודות הארמון.
בהמשך האלף השני מפסיק הציד להיות צורך קיומי, אך הוא נמשך. ציידים מקצועיים משפרים את יכולתם לצוד, לומדים להשתמש בכלי נשק משוכללים ומספקים בשר לאצילים. אבל גם בני האצולה ממשיכים לצוד, כסוג של ספורט בו הם מפיגים את השעמום שלהם, שהרי הם אינם צריכים לעבוד, ובמקביל מפגינים את האומץ והיכולות שלהם כציידים.
המנהג הרווח, החל מהמאה ה-19, הוא להציג את שלל הציד על ידי הצבת פוחלצים של חיות מרשימות שצד בעל הבית, או תלייה של ראשים מפוחלצים על הקיר. גם הפרוות והעורות משתמשים לא פעם כשטיחים המדגימים את יכולתו המדהימה של בעל הבית להשתחץ בציד שלו.
וכך, במאה ה-20 יוצאים מתעשרים ועשירים רבים לציד במסעות ספארי באפריקה ובשלל מקומות אקזוטיים בעולם. אין כאן יותר צרכים קיומיים. הציד הוא לשם ההנאה שבציד והכבוד בשלל ובהישגים של הציד העשיר.
הציד הזה מוסיף להכחדת המינים בעולם ומשבש את שרשרת המזון. אבל למי זה אכפת, כשאתה יכול להראות תמונות מופלאות שלך, עם ראש של צבי או רעמה של אריה שצדת במסע הציד האחרון?
ההיסטוריה של הציד מתחילה בקבוצות גדולות התוקפות חיות פרא:
https://youtu.be/QGV3PpGgH5I
המעבר מציד פרימיטיבי לציד עם כלי ציד ראשונים:
https://youtu.be/zAVwqnizKfI
הכנת כלי ציד קדומים עם אבני צור:
https://youtu.be/qqGNE3tQs0Y
ציידים-לקטים מטנזניה שצדים בימינו ממש כמו אז:
https://youtu.be/E_Q5LnNlwZs
כך שיפר סיתות של אבני צור את הציד בתקופת האבן:
https://youtu.be/ucwqR3Pt-LM
בעלי חיים דוגמת העיט צורפו לציד, מה שעד היום נהוג במונגוליה:
https://youtu.be/bNreRZyGVZQ
וספארי ציד של עשירים במאה ה-20:
https://youtu.be/nlL2VGFAY_k
אחת המלאכות המסורתיות היא הקדרות, אומנות הכנת הכלים מחימר. באמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס. המילה "קדרות" באה מהמילה "קדרה" ובעלי המקצוע שעוסקים בקדרות נקראים בפשטות "קדר" או "קדרית".
תהליך הכנת הכלים הוא של יצירת הצורה של הכלי ואז הכנסתו לשריפה בתנור, כשהחום הגבוה ממצק אותו והופך אותו לכלי חרס.
אחת הטכניקות הקדומות ליצירה בחומר היא של עיצוב החומר בידיים או עם כלי עבודה כמו סכין, חוט, מסורית, מכחול וכדומה. שיטה זו מזכירה את הפיסול בחומר.
לכלי חרס עגולים משתמשים ב"אובניים", מכשיר שמסובב את החומר וכך יכול האומן לעצב אותו, תוך כדי סיבוב. את אנרגיית הסיבוב סיפקה בעבר דוושה שחוברה לציר סיבוב והקדר השתמש ברגלו כדי לסובב את האובניים. כיום מספק מנוע חשמלי את כוח הסיבוב.
בעבר ציירו ויצרו אמנות על הכלים והכדים ולכן הקדרות נחשבת עד היום לאמנות.
הנה הסבר על האובניים והקדרות (עברית):
https://youtu.be/8LjX-TCMo8w
מגוש חימר לכלי - קדרית מקדרת:
https://youtu.be/bf0-DqzNooM
הקדר יוצר כלים מחימר:
https://youtu.be/dDreqXD4MoI
קדר בעבודה:
https://youtu.be/dqllt3w_nxs
הכנת כלי גבוה:
https://youtu.be/2G3ePl3Dauw
ואמן קדרות מטוסקנה שבאיטליה:
https://youtu.be/RSiNEZ5fKNU
הגרזן (Axe) הוא כלי עבודה ומלחמה, בעל להב בולט, המורכב מידית ארוכה שבקצהּ שלה מותקן להב רחב וכבד.
עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, מאז תקופת האבן החדשה, משמש הגרזן לכריתה של עצים וככלי נשק קר. כבר מהתחלה הפכו אותו פשטות הייצור, יעילותו לעבודות עץ וכפל השימושים שלו לאחד מכלי העבודה הכי נפוצים ושימושיים בהיסטוריה האנושית.
ככלי עבודה יש לגרזן כיום שני תפקידים, חיתוך וביקוע. לכן מייצרים שני סוגים נפרדים של גרזנים וכל אחד מהם מיועד לתפקיד אחר.
הצטברות האנרגיה של תנופת הגרזן בעת הנפתו, לצד משקל הראש שלו מצטברים בקצה הלהב ויוצרים שטח פנים קטן מאוד. כתוצאה מכך מופעל על החומר הנדרש לבקע או לחתוך לחץ רב, המשיג את המטרה בקלות יחסית.
#תולדות הגרזן
בתקופת האבן, התקופה הפלאוליתית, הבחינו ציידים קדמונים שאבן היא החומר הכי מתאים לייצור של כלי ציד חדים ויעילים. כך הם למדו להכין כלי אבן והשתמשו באבנים וסלעים שהצליחו לסתת ולחדד, בכדי ליצור כלי ציד יעילים, לצד כלי עבודה וכלי נשק אחרים.
מתוך האבנים למדו הקדמונים שסוג האבן הכי טובה לסיתות וחידוד היא אבן הצור. היתרונות שלה היו ברורים - זוהי אבן קשה, שניתן להביאה בסיתות למצב חד במיוחד, מה שהפך אותה שימושית לחיתוך ולהגנה ככלי נשק.
עם הזמן למדו הציידים לקשור את האבן המסותתת לענף עץ וכך ליצור גרזן. הם לא ידעו אז שזה עתיד להפוך אותו לכלי הציד המבוקש והיעיל להשגת בשר טרי בזמן הציד ואחריו.
עם גילוי הברזל, הלך וירד השימוש בגרזנים, כשמחליפים אותו כלי נשק המיועדים ללחימה, דוגמת אלות, חרבות וקשתות עם חיצים. רק בימי הביניים ישובו הגרזנים להיות כלי נשק נפוצים בשדות הקרב של אירופה.
הנה גרזן המלחמה הדני:
https://youtu.be/uw4Ykn2vMWg
גרזן עבודה מבקע עצים:
https://youtu.be/SgNVuQem_HQ
כך מייצרים את הגרזן:
https://youtu.be/max3Nt2pm2A
סוגים:
https://youtu.be/SQJCf4dPguw
גרזן בעל שני להבים:
https://youtu.be/conw8h4nwos
והמפעל בו מייצרים את הגרזנים:
https://youtu.be/5FFDBYHo6oo?long=yes
מהם תולדות הסכין ושימושיו?
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.
בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.
החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.
החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".
כך משמש החרמש לקציר:
https://youtu.be/gL2_chKPWjE
חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:
https://youtu.be/vDq8fPX0JPw
והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
מהו הפטיש ולמה משתמשים בו בעבודה?
הפטיש (hammer) הוא אחד הכלים המוכרים, המגוונים והחיוניים ביותר בארגז כלים וגם מהוותיקים שבהם.
זהו כלי כף יד עם ראש כבד מחובר לידית. אם הידית עשויה עץ או מתכת, הראש עשוי בדרך כלל מפלדה.
הפטישים מגיעים במגוון צורות וגדלים, כל אחד מהם מיועד למשימות ספציפיות, כמו תקיעת מסמרים, שבירה, חילוץ מסמרים ועוד.
הסוג הנפוץ ביותר של הפטיש וגם המצוי בבתים רבים הוא פטיש הטפרים (Claw hammer), בעל טופר מעוקל בחלק האחורי של הראש להסרת מסמרים.
פטישים גדולים וכבדים יותר, כמו פטיש הקוּרְנָס (Sledgehammers), מיועדים למשימות כבדות כמו שבירה של בטון או תקיעת עמודי גדר.
#היסטוריה
אין הרבה כלים פשוטים ועם זאת רבי שימושים, כמו הפטיש. הפטישים שימשו את בני האדם במשך אלפי שנים, מאז תקופת האבן. במהלך הדורות הם שימשו בנאים, נפחים, נגרים ובעלי מקצועות רבים אחרים.
מלבד משימות בנייה ותחזוקה מסורתיות, לפטישים יש מגוון שימושים נוספים. הם משמשים בדרך כלל בעיבוד מתכת, עיבוד עץ, ויש אף כאלו שמשמשים לכוונון כלי נגינה.
פה ושם בהיסטוריה, מהאדם הקדמון ועד לימי הביניים, שימשו הפטישים אפילו ככלי נשק. הפטיש במיתולוגיה הנורדית, למשל, היה הנשקו של האל ת'ור.
בהיותו כלי עבודה כה חשוב ומשמעותי, הפך הפטיש לסמל של עבודה וחריצות. בימי המהפכה התעשייתית הוא היה לסמל הפרולטריון, כלומר מעמד הפועלים.
הקומוניסטים בברית המועצות בחרו בו למרכיב העיקרי בסמל הפטיש והמגל שסימל אז את הקומוניזם הסובייטי. מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות רבות אימצו אותו באותה תקופה לסמלם. נטישתו ההיסטורית ככזה החלה רק באמצע שנות ה-50, כשנחשפו הזוועות של סטלין.
העיצוב הבסיסי של פטיש נותר ללא שינוי במשך מאות שנים, אם כי התקדמות בחומרים ובטכניקות ייצור הובילו לפטישים עמידים ויעילים יותר.
לסיכום, הפטיש הוא כלי פשוט אך חיוני שנעשה בו שימוש במשך מאות שנים. עם מגוון צורות וגדלים, ניתן להשתמש בו למגוון רחב של משימות, כולל בנייה, עבודות עץ ומסמרים ועד הריסה, פירוק ועיבוד מתכת.
#פטיש ככלי נשק
השימוש בפטישים ככלי נשק מתחיל בתקופות הפרהיסטוריות ולמרבה הפלא באבנים של ממש ולא בצורת הפטיש המוכרת לנו כיום. עדויות ארכיאולוגיות מראות שבני אדם קדמונים השתמשו באבנים כפטישים כדי לצוד ולהגן על עצמם.
השימוש בפטישי המתכת כנשק הגיע בתקופות בהן למד האדם לעבד מתכות. במיוחד בלט השימוש הצבאי בפטישים בתרבויות העתיקות של מצרים העתיקה והאימפריות של יוון ורומי.
במהלך ימי הביניים, עשו אבירים וחיילים שימוש רב בפטישים ככלי נשק. פטיש המלחמה של אותם ימים היה סוג של נשק בעל ידית ארוכה וראש גדול וכבד, כשלעתים קרובות היה בו חוד או קצה מחודד לניקוב שריוני אבירים.
הפטיש הימי-בייניימי תוכנן ללוחמה ולשימוש נגד יריבים משוריינים כבדים, כשהמשקל והמומנטום שלו נבנו במטרה להנחית מכות הרסניות לשריונים.
בנוסף לפטיש המלחמה, גם סוגים אחרים של פטישים שימשו בימי הביניים ככלי נשק. המקבת (Mace) לדוגמה, הייתה סוג של כלי מלחמה כזה, עם ראש כבד ומחודד שיכול לרסק עצמות ושריון.
בנסיבות מסוימות שימש ככלי נשק באותם ימים גם פטיש הנפחים, כלי ששימש ביום יום לעיצוב מתכת.
בסך הכל, פטישים שימשו ככלי נשק לאורך ההיסטוריה האנושית. גם כיום הם ממשיכים לשמש בהקשרים מסוימים, כמו באומנויות לחימה מסוימות ובטכניקות הגנה עצמית.
#בטיחות
בעת שימוש בפטיש, חשוב לנקוט באמצעי בטיחות:
בעבודה עם פטיש מומלץ להרכיב תמיד משקפי בטיחות כדי להגן על העיניים, במיוחד במשימות של פירוק והריסה, מפני נתזים ופסולת מעופפת.
גם בעבודה עם חומרים מסוכנים, כדאי להשתמש בציוד מגן מתאים.
כמו בכלי עבודה רבים, חשוב להקפיד להשתמש בפטיש המתאים למשימה שעל הפרק ולשמור על אחיזה יציבה בידית כדי למנוע תאונות.
בתקיעת מסמרים גם יעיל וגם בטיחותי יותר לאחוז בקצה הפטיש, כך שהכוח שמופעל על המסמר יהיה היעיל והחזק ביותר.
כל עוד ננקטים אמצעי זהירות, הפטיש ימשיך להיות עוד שנים רבות אחד מכלי העבודה היעילים, האמינים וההכרחיים בארגז הכלים האנושי.
הנה סוגי פטישים ככלי עבודה:
https://youtu.be/rJltfcgqD08
פטיש חציבה מכני שמפרק בטון:
https://youtu.be/uWg84-Tvx-A
ה"פטישים של העריצות" בסרט "The Wall" המבוסס על יצירת המופת של הפינק פלויד:
https://youtu.be/awktDTuuGlg
והשיר "פטיש הכסף של מקסוול" של הביטלס בביצוע זמרות תאומות:
https://youtu.be/3Gxu95t51B0?t=8
הפטיש (hammer) הוא אחד הכלים המוכרים, המגוונים והחיוניים ביותר בארגז כלים וגם מהוותיקים שבהם.
זהו כלי כף יד עם ראש כבד מחובר לידית. אם הידית עשויה עץ או מתכת, הראש עשוי בדרך כלל מפלדה.
הפטישים מגיעים במגוון צורות וגדלים, כל אחד מהם מיועד למשימות ספציפיות, כמו תקיעת מסמרים, שבירה, חילוץ מסמרים ועוד.
הסוג הנפוץ ביותר של הפטיש וגם המצוי בבתים רבים הוא פטיש הטפרים (Claw hammer), בעל טופר מעוקל בחלק האחורי של הראש להסרת מסמרים.
פטישים גדולים וכבדים יותר, כמו פטיש הקוּרְנָס (Sledgehammers), מיועדים למשימות כבדות כמו שבירה של בטון או תקיעת עמודי גדר.
#היסטוריה
אין הרבה כלים פשוטים ועם זאת רבי שימושים, כמו הפטיש. הפטישים שימשו את בני האדם במשך אלפי שנים, מאז תקופת האבן. במהלך הדורות הם שימשו בנאים, נפחים, נגרים ובעלי מקצועות רבים אחרים.
מלבד משימות בנייה ותחזוקה מסורתיות, לפטישים יש מגוון שימושים נוספים. הם משמשים בדרך כלל בעיבוד מתכת, עיבוד עץ, ויש אף כאלו שמשמשים לכוונון כלי נגינה.
פה ושם בהיסטוריה, מהאדם הקדמון ועד לימי הביניים, שימשו הפטישים אפילו ככלי נשק. הפטיש במיתולוגיה הנורדית, למשל, היה הנשקו של האל ת'ור.
בהיותו כלי עבודה כה חשוב ומשמעותי, הפך הפטיש לסמל של עבודה וחריצות. בימי המהפכה התעשייתית הוא היה לסמל הפרולטריון, כלומר מעמד הפועלים.
הקומוניסטים בברית המועצות בחרו בו למרכיב העיקרי בסמל הפטיש והמגל שסימל אז את הקומוניזם הסובייטי. מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות רבות אימצו אותו באותה תקופה לסמלם. נטישתו ההיסטורית ככזה החלה רק באמצע שנות ה-50, כשנחשפו הזוועות של סטלין.
העיצוב הבסיסי של פטיש נותר ללא שינוי במשך מאות שנים, אם כי התקדמות בחומרים ובטכניקות ייצור הובילו לפטישים עמידים ויעילים יותר.
לסיכום, הפטיש הוא כלי פשוט אך חיוני שנעשה בו שימוש במשך מאות שנים. עם מגוון צורות וגדלים, ניתן להשתמש בו למגוון רחב של משימות, כולל בנייה, עבודות עץ ומסמרים ועד הריסה, פירוק ועיבוד מתכת.
#פטיש ככלי נשק
השימוש בפטישים ככלי נשק מתחיל בתקופות הפרהיסטוריות ולמרבה הפלא באבנים של ממש ולא בצורת הפטיש המוכרת לנו כיום. עדויות ארכיאולוגיות מראות שבני אדם קדמונים השתמשו באבנים כפטישים כדי לצוד ולהגן על עצמם.
השימוש בפטישי המתכת כנשק הגיע בתקופות בהן למד האדם לעבד מתכות. במיוחד בלט השימוש הצבאי בפטישים בתרבויות העתיקות של מצרים העתיקה והאימפריות של יוון ורומי.
במהלך ימי הביניים, עשו אבירים וחיילים שימוש רב בפטישים ככלי נשק. פטיש המלחמה של אותם ימים היה סוג של נשק בעל ידית ארוכה וראש גדול וכבד, כשלעתים קרובות היה בו חוד או קצה מחודד לניקוב שריוני אבירים.
הפטיש הימי-בייניימי תוכנן ללוחמה ולשימוש נגד יריבים משוריינים כבדים, כשהמשקל והמומנטום שלו נבנו במטרה להנחית מכות הרסניות לשריונים.
בנוסף לפטיש המלחמה, גם סוגים אחרים של פטישים שימשו בימי הביניים ככלי נשק. המקבת (Mace) לדוגמה, הייתה סוג של כלי מלחמה כזה, עם ראש כבד ומחודד שיכול לרסק עצמות ושריון.
בנסיבות מסוימות שימש ככלי נשק באותם ימים גם פטיש הנפחים, כלי ששימש ביום יום לעיצוב מתכת.
בסך הכל, פטישים שימשו ככלי נשק לאורך ההיסטוריה האנושית. גם כיום הם ממשיכים לשמש בהקשרים מסוימים, כמו באומנויות לחימה מסוימות ובטכניקות הגנה עצמית.
#בטיחות
בעת שימוש בפטיש, חשוב לנקוט באמצעי בטיחות:
בעבודה עם פטיש מומלץ להרכיב תמיד משקפי בטיחות כדי להגן על העיניים, במיוחד במשימות של פירוק והריסה, מפני נתזים ופסולת מעופפת.
גם בעבודה עם חומרים מסוכנים, כדאי להשתמש בציוד מגן מתאים.
כמו בכלי עבודה רבים, חשוב להקפיד להשתמש בפטיש המתאים למשימה שעל הפרק ולשמור על אחיזה יציבה בידית כדי למנוע תאונות.
בתקיעת מסמרים גם יעיל וגם בטיחותי יותר לאחוז בקצה הפטיש, כך שהכוח שמופעל על המסמר יהיה היעיל והחזק ביותר.
כל עוד ננקטים אמצעי זהירות, הפטיש ימשיך להיות עוד שנים רבות אחד מכלי העבודה היעילים, האמינים וההכרחיים בארגז הכלים האנושי.
הנה סוגי פטישים ככלי עבודה:
https://youtu.be/rJltfcgqD08
פטיש חציבה מכני שמפרק בטון:
https://youtu.be/uWg84-Tvx-A
ה"פטישים של העריצות" בסרט "The Wall" המבוסס על יצירת המופת של הפינק פלויד:
https://youtu.be/awktDTuuGlg
והשיר "פטיש הכסף של מקסוול" של הביטלס בביצוע זמרות תאומות:
https://youtu.be/3Gxu95t51B0?t=8
איך קופי הקפוצ'ין מרסקים מזון?
קופי קפוצ'ין (Capuchin monkeys) הם קופים, שוכני עצים, שאת לילותיהם הם מבלים בשינה על הענפים. אך את מרבית היום, מלבד שנת צהריים קלה, הם מבלים בחיפוש אחרי מזון.
המעניין בקופי קפוצ'ין הוא שהם מהקופים המתקדמים ביותר בשימוש בכלים. אחרי השימפנזים והאדם, הם משתמשים בכלים בצורה המשוכללת והמגוונת ביותר כדי להשיג את מזונם ולאכול אותו.
קפוצ'ינים, כמו השימפנזים, מפצחים אגוזים באמצעות אבנים. הם גם מלקטים חרקים למאכל בעזרת ענפים קטנים ויודעים לספוג מי שתייה באמצעות ספוגים מאולתרים שהם יוצרים מעלי העצים.
פיצוח האגוזים, אגב, הוא פעולה משוכללת במיוחד שהם יודעים לבצע. הם יודעים למצוא אבן גדולה ובעלת צורה שטוחה ומתאימה ולהניח אותה כסדן. עליו הם מניחים את האגוזים שהם מוצאים, כשאבן נוספת משמשת להם בתפקיד של פטיש.
לשמם, אגב, זכו קופי הקפוצ'ינים מהדמיון שלהם לברדס שלובשים נזירים, חברי מסדר הקפוצ'ין של הכנסייה הקתולית. דמיונם לנזירים שעל שמם הם נקראים ניכר גם בגופם, כולל הידיים, הרגליים, הזנב ואפילו הכיפה השחורה שעל ראשם - כולם כהים, בניגוד לפנים, לחזה ולצוואר שהם לבנים.
הנה קופי הקפוצ'ין המרסקים ושוברים כדי לאכול:
https://youtu.be/icd_ob8UWgQ
חיים ומרסקים על העצים:
https://youtu.be/OkkkPAE9KvE
מפצחי האגוזים:
https://youtu.be/yGA5JQNJceM
ועובדות מעניינות עליהם:
https://youtu.be/mmrM3wWt32Q
קופי קפוצ'ין (Capuchin monkeys) הם קופים, שוכני עצים, שאת לילותיהם הם מבלים בשינה על הענפים. אך את מרבית היום, מלבד שנת צהריים קלה, הם מבלים בחיפוש אחרי מזון.
המעניין בקופי קפוצ'ין הוא שהם מהקופים המתקדמים ביותר בשימוש בכלים. אחרי השימפנזים והאדם, הם משתמשים בכלים בצורה המשוכללת והמגוונת ביותר כדי להשיג את מזונם ולאכול אותו.
קפוצ'ינים, כמו השימפנזים, מפצחים אגוזים באמצעות אבנים. הם גם מלקטים חרקים למאכל בעזרת ענפים קטנים ויודעים לספוג מי שתייה באמצעות ספוגים מאולתרים שהם יוצרים מעלי העצים.
פיצוח האגוזים, אגב, הוא פעולה משוכללת במיוחד שהם יודעים לבצע. הם יודעים למצוא אבן גדולה ובעלת צורה שטוחה ומתאימה ולהניח אותה כסדן. עליו הם מניחים את האגוזים שהם מוצאים, כשאבן נוספת משמשת להם בתפקיד של פטיש.
לשמם, אגב, זכו קופי הקפוצ'ינים מהדמיון שלהם לברדס שלובשים נזירים, חברי מסדר הקפוצ'ין של הכנסייה הקתולית. דמיונם לנזירים שעל שמם הם נקראים ניכר גם בגופם, כולל הידיים, הרגליים, הזנב ואפילו הכיפה השחורה שעל ראשם - כולם כהים, בניגוד לפנים, לחזה ולצוואר שהם לבנים.
הנה קופי הקפוצ'ין המרסקים ושוברים כדי לאכול:
https://youtu.be/icd_ob8UWgQ
חיים ומרסקים על העצים:
https://youtu.be/OkkkPAE9KvE
מפצחי האגוזים:
https://youtu.be/yGA5JQNJceM
ועובדות מעניינות עליהם:
https://youtu.be/mmrM3wWt32Q
