האנשים הקדמונים היו ציידים ולבשו בעיקר עורות של בעלי חיים. האדם קרו-מניון שחי לפני 30 אלף שנה הוא הראשון שלמד להשתמש בעורות ליצירת לבוש.

את עורות התאו שצדו למשל, הם ניקו ואז נעזרו ביתדות כדי למתוח אותם ולייבשם בשמש. כדי לתפור את העורות זה לזה, הכין האדם קרו מאניון מחטים מקרני בעלי חיים, שבאמצעותן תפר חלקי עור זה לזה ויצר בגדים.


הנה סרטון בו צדים אנשי הקרו מניון ביזון, שפרוותו תשמש גם לבגדים:

http://youtu.be/03n2ysnyTM4


והתפתחות הבגדים מאז האדם הקדמון:

http://youtu.be/4JLKKpZFKgo

בעוד שמשרתים והעניים של מצרים העתיקה כמעט ולא לבשו דבר, נהגו הגברים בני המעמד הגבוה ללבוש בגד לבן עם קפלים. הבגד הנשי של המצריות הקדומות היה גם הוא לבן, אך ללא קפלים - זו הייתה פשוט שמלה ארוכה וישרה.

את הבגדים הללו יצרו המצרים מבד פשתה. המצרים גידלו פשתה שאותה טוו לחוטים. החוטים הללו נארגו בנול אריגה והפכו לבדים למלבושים קלים ואווריריים, שמתאימים למזג האוויר החם בה.

בנוסף לבגדים, במצרים העתיקה נהגו הנשים והגברים העשירים גם להתאפר, ענדו תכשיטים ועטו פאות נכריות, שכיסו ראשים מגולחים לחלוטין, מחשש לכינים.


הנה בגדים שונים שלבשו לפי המשוער המצרים הקדמונים:

http://youtu.be/oAyDXJ5ibgs


והסבר קצרצר על הלבוש הגרמני:

https://youtu.be/tSKBOilYBiY?t=3m40s&end=3m57s

ברומא נהגו האזרחים הרומים ללבוש טוגה (Toga) לבנה, בעוד שהקיסר היה נוהג ללבוש טוגה סגולה.

כי הטוגה ברומא הייתה יותר מסתם בגד. הרומאים הקדומים ראו בבגד הזה סמל מעמד, שהצביע על המעמד החברתי, המגדר וכדומה.

על חשיבות הטוגה בחברה הרומית תעיד העובדה שבין ההיסטוריונים הרומים היו כאלה שקראו לעצמם "הגנס טגאטה", שפירושו בלטינית או רומית "הגזע הלובש טוגה".


הנה הסבר על הטוגה:

https://youtu.be/jPfjw9geCzE


כך לבשו את הלבוש הרומי הקדום:

https://youtu.be/0EyStjkII-Y


הלבוש של החייל הרומאי באימפריה הרומית:

https://youtu.be/BzTt2uKUhYk


ותחפושות מודרניות למשפחה הרומית:

https://youtu.be/yM2J_iTlyEc

בימי קדם היה השימוש בצבעים ובפיגמנטים מאוד מצומצם. מקור הצבעים באותה תקופה היה בעיקר אורגני, כלומר הצבעים הגיעו מהטבע.

משום כך היה השימוש בצבעים יקר מאוד. רק האצילים והאנשים האמידים יכולים היו להרשות לעצמם לבוש שנתפר מאריגים יקרים וצבעוניים. ייקחו עוד שנים ודורות רבים עד שתעשיית הצבע תתפתח ואריגים צבעוניים יוזלו ויהיו זמינים גם לפשוטי העם.

מעמדות היו בחברה האנושית מאז ומתמיד. אבל בעולם העתיק הותרו בחברות שונות צבעים מסוימים רק למעמדות הגבוהים, בעוד שמעמדות נמוכים יותר לא הורשו ללבוש או להשתמש בהם.

ואכן, כך הבחין הצבע בעולם העתיק בין מעמדות. בסין העתיקה למשל, רק למשפחה המלכותית מותר היה להשתמש בצהוב.

באימפריה הרומית היה הצבע הסגול מותר רק במלבושים של המעמד השליט. הוא היה יקר להחריד וכונה אז "סגול מלכותי".

בתרבויות הים התיכון, הורשו בהמשך גם כוהני הדת ללבוש בגדים בצבע סגול.


הנה צבעים ומעמדות בהיסטוריה:

https://youtu.be/CYB-pmNs4VQ


הסגול שהיה עלול להביא למותו של מי שלובש אותו, אם הוא לא מהמעמד הנכון:

https://youtu.be/wBXLm162EI0


הבגדים וצבעיהם היקרים כמפרידים בין מעמדות ביוון העתיקה:

https://youtu.be/MEXR7KQtSos


והיום, בצבעים, אופנה ומגוון עצום, הבגדים משקפים את מי שאנחנו:

https://youtu.be/8da1nXckEy4

בד הג'ינס נוצר לראשונה בעיר נים שבצרפת.

בד הדנים, שממנו עשויים מכנסי הג'ינס, נקרא במקור בצרפתית: סרז' דה נים, כלומר סרז' מהעיר נים. זאת משום שיוצר בעיר נים על ידי משפחת אנדרה מהעיר.

במהלך השנים התקצר השם ל"דה נים" ובהמשך פשוט ל"דנים", במילה אחת.


הנה סרטון על המצאת בד הדנים וכיצד הפכה לג'ינס:

http://youtu.be/1oN86RzjH74


כך הפך הדנים לג'ינס (מתורגם):

https://youtu.be/SCRYuUlU_Gs


והנה ההיסטוריה של בד הדנים:

https://youtu.be/5Bo18EypC44

הבטלדרס (Battledress) היה המעיל הצבאי הקצר, שהיה נפוץ במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא היה מעיל נוח וקליל, ששימש את הטייסים, בתור "מעיל טייסים" ואת הקצינים והחיילים הלוחמים. הוא נכנס לצה"ל בהדרגה, בתקופת מלחמת השחרור. ישראל קיבלה אותו בעיקר מעודפים של צבאות אחרים, כמו הצבא הצ'כי והצבא הבריטי.

הבטלדרס, הלחמה של המילים "קרב" (Battle) ו"בגד" (Dress), החליף את השינֶל, שהיה כינויו של מעיל החיילים הארוך. השינל היה מעיל ארוך ועבה, עשוי מצמר וכבד ביותר. הוא אמנם חימם היטב אבל התנועה בו הייתה קשה ולא נוחה, במיוחד כשירד גשם. השינל היה נפוץ מאז שצבא נפוליאון חילק אותו לחייליו בפלישה לרוסיה.

את הבטלדרס החליף בצה"ל מעיל הדובון.


הנה סרטון שבו מוצג הבטלדרס:

http://youtu.be/1BBHNI933to

אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.

בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.

ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.

כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.

אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.

במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.

הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.

אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.

זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...

גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.

שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.


כך התלבשו נשים במאה ה-14:

https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI


הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):

https://youtu.be/2kVmtmmshFA


ולבוש האיכרים במאה ה-14:

https://youtu.be/RNAMbRt5eI8

נשות העולם החינניות, הלובשות יום סוודרים מסוג קרדיגן (Cardigan) לא יודעות שהסוודר האופנתי והנשי הזה נולד בכלל בצבא ולצורכי מלחמה.

זה היה בזמן מלחמת קרים. בבריטניה יצרו אז את הקרדיגן כנגד הקור. הסוודרים נשלח אז אל החיילים הבריטיים, שנלחמו בחזית הקרה של חצי האי קרים.

לשמו זכה הסוודר משמו של מפקד החיילים - הגנרל ג'יימס ברודנל. אותו גנרל היה אציל אנגלי שתוארו היה "הרוזן של חבל קרדיגן". מאז הפך שמו להיסטורי דווקא בחזית האופנה והשיק הנשי.

אגב, במלחמה היה הלורד של קרדיגן מעט פחות חסר מזל. במהלך מלחמת קרים קרדיגן פיקד בין השאר על ההסתערות של הבריגדה הקלה, הסתערות צבאית בריטית שהסתיימה בתבוסה קשה.


הנה סוודר קרדיגן מודרני:

https://youtu.be/RWDL4xoh7rA


על הלורד הקרדיגן:

http://youtu.be/d5-gVQZYyxg?t=9s


מומחה מסביר:

https://youtu.be/HBjPaW_-DqY


הקרדיגן המפורסם של קורט קוביין הוא המפורסם מפריטי היד שנייה שהוא נהג לקנות:

https://youtu.be/c3F2UcLm6ss


והסטיילינג הגברי של הסוודר הזה:

https://youtu.be/1yZ4qtsMeOI?long=yes

בד דנים, שממנו עשויים מכנסי הג'ינס, נקרא במקור בצרפתית: סרז' דה נים, כלומר סרז' מהעיר נים. מדובר בבד שפותח בעיר נים שבצרפת ועתיד להפוך לבד הנמכר בעולם - הבד של הג'ינס.

כיצד הפך בד פשוט שהומצא בצרפת לנפוץ בעולם כולו? בזכות מכנסי הג'ינס הפופולאריים שהומצאו באמריקה והפכו ללהיט עולמי, התפרסם בד הדנים, בד עשוי כותנת דריל קשיחה שממנו הם עשויים, בכל העולם.

אגב, ככל שהבד הפך נפוץ בארצות דוברות אנגלית כמו ארצות הברית, הלך השם והתקצר - בתחילה ל"דה נים" ובהמשך פשוט ל"דנים".


הנה האופנה שנוצרת ממנו:

https://youtu.be/Xjodmy9tJSM


ההיסטוריה של בד הדנים:

https://youtu.be/5Bo18EypC44


כך מכינים ג'ינס מדנים, כולל השפשוף..

https://youtu.be/8ekvaLD58x4


ובית אופנה שמתלהב מעבודות הדנים והג'ינס שלו:

https://youtu.be/v390wdAoo6c

לאחרונה חתמו יותר מ-200 דיילות בחברת "אל על", על עצומה כנגד הוראה חדשה של הנהלת החברה, שמאריכה את משך הזמן שבו עליהן לנעול נעלי עקב, על גבי המטוס. אבל מהן נעלי העקב וכיצד הפכו לפריט כה חשוב בסדר היום של האישה המודרנית?

נעלי עקב הן נעלי נשים, שעקב הרגל מוגבהת בהן יותר מאצבעות הרגל על ידי עקב מוגבה בנעל. יתרונן הוא בכך שהן משוות לרגל הנשית מראה נשי ומפתה. נעלי עקב מייצרות אשלייה שהרגל ארוכה ורזה יותר. למעשה הן "מגביהות" את האישה, על ידי הוספת אורך העקב לגובהה הכללי והבלטת החזה והאגן הנשיים.

יתכן שמקורן של נעלי העקב הוא במצרים העתיקה, שבה נמצאו נעלי העקב העתיקות בהיסטוריה. נעליים כאלה שימשו כבר בשנת 3,500 לפני הספירה כוהני דת גברים בטקסים דתיים במצרים העתיקה.

בימי הביניים, בסביבות המאה ה-15 נעלו לראשונה גם נשים נעלי עקב גבוהות שנקראו נעלי שופין או נעלי צ'ופין, כדי לשמור על השמלות מלכלוך. כיוון שגובהן שימש כסמל סטטוס, הגיעו לא פעם נעלי השופין לגבהים של 20 סנטימטרים ויותר. הגבהים המגוחכים שאליהן הגיעו נעליים אלה, בעיר ונציה למשל, הביאו לאיסור שהוציאה העיריה כנגד נעילת השופין. לא פעם נאלצו נשים להיעזר בבעליהן, בכדי שלא ליפול מנעלי שופין בגבהים לא סבירים.

מאה שנים אחר כך, ב-1533, הייתה זו קטרינה לבית מדיצ'י העשיר באיטליה שהזמינה מהסנדלר שלה נעלי עקב שאינן בצורת פלטפורמה אחידה, דוגמת אלה של הפאטן והשופין. היא ביקשה שהעקב הגבוה שבהן יהיה מתחת לעקב הרגל בלבד. צורת הנעל החדשה עוררה קנאה ברשתות החברתיות של התקופה, שקראו להן "רכילות". כך הפכו הנעליים החדשות לפופולריות בקרב נשים וגברים רבים, בעיקר באצולה הצרפתית.

אבל נעלי העקב הללו ספגו מהלומה בצרפת של אחרי המהפכה הצרפתית. מכיוון שהיו מזוהות עם המעמד הגבוה שהופל, הפסיקו הצרפתים לנעול נעלי עקב. זו הייתה שבירה ידה באופנת הנעליים בצרפת, כי לפני המהפכה היו נעלי העקב פופולאריות בקרב רבים מאצילי צרפת. אחד מהם היה מלך צרפת לואי ה-14 שציור מפורסם שלו מציג אותו בנעלי עקב.

רק בסוף המאה ה-19 הנשים חזרו לנעול נעלי עקב גבוהות. באותה תקופה הפכו נעלי העקב לפריט אופנה כמעט הכרחי לנשים מטופחות ואופנתיות.

בשנות ה-50 נולדו נעלי הסטילטו הנשיות מאד, נעליים עם עקב סטילטו, עקב צר וארוך.

נעלי הסטילטו זוהו עם השחקנית הנערצת מרילין מונרו והיו לאופנתיות בכל העולם. במהלך השנים הן אף קיבלו תדמית פתיינית ומינית, כשהופיעו בסרטים לא צנועים. אך עם הזמן וכמו שקורה לא פעם בעולם האופנה, הפך עקב הסטילטו בהדרגה לפריט אופנתי ומבוקש גם בקרב נשים מהוגנות בעולם המודרני.

בשנות ה-70 כבשו את העולם נעלי הפלטפורמה הגבוהות והמצועצעות להחריד. נשים אז הלכו על נעליים גבוהות במיוחד ובאופרת הרוק "טומי" הופיע הכוכב של התקופה, אלטון ג'ון, בנעלי פלטפורמה בגובה עצום.

כיום, כמעט ואי אפשר לדמיין אישה אלגנטית ומטופחת, היוצאת בערב ללא נעלי עקב. גם כשברור שאינן נוחות וחלקן אף יכולות לגרום לבעיות בריאות, נעלי העקב הן ה-Go to של האופנה הנשית בבחירת נעלי ערב.


הנה תולדות נעלי העקב:

https://youtu.be/Xput-89ELJo


מדריך להליכה בנעלי עקב:

https://youtu.be/W6QqCi_aBg8


האם ילדות בגיל 7 צריכות לנעול נעלי עקב? (עברית)

https://youtu.be/gnNaPXaSUII


גבר שהחליט לבדוק איך זה לנעול נעלי עקב:

http://youtu.be/TgT4xG1FGd4


ואחד אחר שניסה זאת במשך יום שלם:

http://youtu.be/ylNy3cM12tA

אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.

אז מה פה קורה פה?

בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.

ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.

מהו? - עוד מעט.

קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.

בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.

קרעים בג'ינס כסמל למרד.

הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.

באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.

מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.

המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.

אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.

לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.

אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.


הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:

https://youtu.be/TkLfwIsiWGU


תולדות הג'ינס עם הקרעים:

https://youtu.be/CurwSkC_Mik


ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):

https://youtu.be/tMyNOyHZAq4


הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:

https://youtu.be/5Bo18EypC44


יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:

https://youtu.be/Io7Dx7eKTag


הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:

https://youtu.be/n3T5FwczlaY


ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:

https://youtu.be/k1BpHBafrvw


חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:

https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI

אבני החושן (Avney HaHoshen) הן 12 אבני חן שלפי המסורת שובצו באפודו של הכהן הגדול (ספר שמות, פרק לט, פסוקים י'-יד') בבית המקדש. לאורך השנים ייחסו להן מגוון סגולות.

בימי המקרא עלה העם לבית המקדש, ששכן בהר הבית בירושלים. בבית המקדש נמצאה קדושת האל, קדושת ה' ובו פעלו הכוהנים והלוויים שעזרו להם בעבודת הקודש.

החשוב מבין הכוהנים היה הכהן הגדול. החושן, או בשמו המלא חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול, שעימם שירת בבית המקדש.

אבני החושן הן 12 אבנים יקרות מסוגים שונים ששובצו בחוֹשֶׁן והונחו על חזהו של הכהן הגדול. כל אבן סימלה את אחד מ-12 השבטים.

אבני החושן שבשורה העליונה: אודם (רובי), נופך (גארנט), לשם (אופל), תרשיש (אקוומארין). בשורה השנייה: פטדה (טופז), ספיר (ספיר), שבו (אגת), שוהם (אוניקס). בשורה השלישית: ברקת (אמרלד), יהלום (יהלום), אחלמה (אמטיסט), ישפה (ג'ספר).

בספר שמות הן תוארו בטורים:
"וימלאו-בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד והטור השני נפך ספיר ויהלום והטור השלישי לשם שבו ואחלמה והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב במלאתם. והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשר על שמותם. פתוחי חתם איש על שמו לשני עשר שבט"


הנה אבני החושן של הכוהן הגדול (עברית):

https://youtu.be/mDuR5bVDXIA


הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים (עברית):

http://youtu.be/E6oEn0JX9Mk


יש העושים היום כדי לחדש את ייצור בגדי הכוהנים (עברית):

https://youtu.be/vTabSK9hDo4


והכהן הגדול בגרסת הסאטירה של "היהודים באים" (עברית):

https://youtu.be/jV55nzdJMs0

בשנת 1858 תפר בפאריס צ'רלס פרדריק וורת' (Charles Frederick Worth) כמה שמלות לאשתו, דוגמנית בחנות הבדים שבה עבד גם הוא. כשהלקוחות החלו לבקש גם הם לרכוש שמלות כמו שהוא תופר לרעייתו, סירבו השותפים בחנות הבדים לתת ידם לעסק נחות כמו חייטות.

וורת' זיהה הזדמנות ועזב את החנות. הוא מצא לו שותף להקמת בית האופנה הראשון בהיסטוריה. המותג שלו היה "וורת' אנד בוברג" והוא היה הראשון שהוסיף תוויות לבגדים שתפר, עם שם העסק.

ההצלחה הייתה מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנשים לא נשאלו איך הן רוצות את בגדיהן, אלא בחרו ממה שהציג מעצב בגדים. הנשים ראו והאמינו שמעצב האופנה יודע טוב יותר מהן.

האופנה הפכה אז לקנות אצל וורת' כמובן. כל נשות החברה של פריז ואפילו מלכת צרפת, כולן עמדו בתור לקנות בגדים שהוא עיצב והחליט בשבילן שהם יפים להן.

כך נולד מקצוע מעצב האופנה.


הנה סיפורו של מייסד תחום עיצוב האופנה:

https://youtu.be/4_W5j2bsMqE


דוגמנית העל הבריטית הכי ותיקה מספרת עליו:

https://youtu.be/LbJRvQnymAs


מצגת וידאו על האיש:

https://youtu.be/ncvgIJTDF2w


ועיצובים של וורת':

https://youtu.be/qqIuzUQqduw

כולם גדלו כאן בדורות האחרונים על הרעיון שניסחה נעמי שמר כל כך יפה במשפט השיר "בקיץ הזה תלבשי לבן". אבל האם כלות התלבשו כך ביום חגן לאורך כל השנים?

אז לא. במשך מאות שנים, נשים התחתנו בשמלות בצבעים שונים, כולל אדום, כחול, ירוק ואפילו שחור. הלבן, שכיום נתפס כסמל לטוהר ובתולים, היה עד אמצע המאה ה-19 צבע של אבל והצבע האחרון להינשא בו.

אז איך הפך צבע שלא מקובל לשמלות כלה לצבע כמעט הכרחי לטקס הנישואין?

השינוי חל בשנת 1840, כשמלכת בריטניה, המלכה ויקטוריה, נישאה לנסיך אלברט. בהיותה אחת הנשים הפופולריות ביותר בעולם של אותם ימים, החתונה הזו הייתה צפויה להיות אירוע בינלאומי. כל עיתון ידווח עליה, בכל פינה ומדינה תרבותית בעולם, לפחות העולם המערבי אבל לא רק.

להפתעת העולם ואשתו בחרה המלכה המהודרת ללבוש שמלה לבנה לחתונתה. גבות הורמו, יינות נמזגו ונשים שאלו את עצמן לפשר ההחלטה, אבל מלכה היא מלכה ובמיוחד מלכה כה חזקה ונערצת כמו ויקטוריה, שליטת האימפריה החזקה בעולם אז, עושה ובוחרת כרצונה.

כך שהחתונה עברה והצליחה ואיתה נולד טרנד חדש. כי מאז חתונת המלכה ויקטוריה, החלו יותר ויותר נשים ללבוש שמלות לבנות לחתונותיהן. וכשהצבע הלבן הופך באחת לסמל הטוהר, הניקיון והאהבה החדשה, הוא הופך בוודאות גם לצבע הפופולרי ביותר לשמלות כלה.

ומכאן שהיום השמלה הלבנה היא ברירת המחדל לשמלות כלה בכל העולם. בימינו לגמרי נדיר למצוא שמלת כלה שאינה לבנה. ישנן פה ושם נשים המעדיפות שמלות כלה צבעוניות, עם הדפסים או בסגנון וינטג' ולאו דווקא בצבע לבן, אבל ברירת המחדל, הצבע הכי מקובל, הוא הלבן.

ואיזה צבע נשאר לאבל, אתם שואלים ודאי - ובכן, שחור. במדינות שונות שמלה שחורה סימלה אבל גם לפני כן ועכשיו השחור נכנס למלא את החסר גם במערב כולו.


הנה שיגעון שמלות הכלה, המחירים והמגוון האדיר שלהן (עברית):

https://youtu.be/mvzNUJef7hM


לכלה זה חשוב - ומה איתו? (עברית)

https://youtu.be/m61kaRjz740


עיצוב שמלת כלה בבית האופנה של ראלף אנד רוסו (ללא מילים):

https://youtu.be/BrK0BOy8os4


לא קל להתאים שמלת כלה לכל גוף (עברית):

https://youtu.be/eu86vY1nzSo


בקיץ הזה תלבשי לבן - נקודת חובה מודרנית:

https://youtu.be/oCezgzbCZBk


וכשהשמלות הללו כה יקרות אז יש מקומות שרוצים לסייע (עברית):

https://youtu.be/Lj7Cz9FeL0k?long=yes