הבטלדרס (Battledress) היה המעיל הצבאי הקצר, שהיה נפוץ במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא היה מעיל נוח וקליל, ששימש את הטייסים, בתור "מעיל טייסים" ואת הקצינים והחיילים הלוחמים. הוא נכנס לצה"ל בהדרגה, בתקופת מלחמת השחרור. ישראל קיבלה אותו בעיקר מעודפים של צבאות אחרים, כמו הצבא הצ'כי והצבא הבריטי.

הבטלדרס, הלחמה של המילים "קרב" (Battle) ו"בגד" (Dress), החליף את השינֶל, שהיה כינויו של מעיל החיילים הארוך. השינל היה מעיל ארוך ועבה, עשוי מצמר וכבד ביותר. הוא אמנם חימם היטב אבל התנועה בו הייתה קשה ולא נוחה, במיוחד כשירד גשם. השינל היה נפוץ מאז שצבא נפוליאון חילק אותו לחייליו בפלישה לרוסיה.

את הבטלדרס החליף בצה"ל מעיל הדובון.


הנה סרטון שבו מוצג הבטלדרס:

http://youtu.be/1BBHNI933to

מהי הפסקת האש של חג המולד? - זה היה סיפור מופלא של חיילים מותשים מהמלחמה האינסופית שנקלעו אליה. לרגע קט החליטו חיילים אנגלים וגרמנים שבמקום להילחם, להרוג ולמות, הם יפסיקו לשעה קלה עם הרובים וייפגשו את האויב שמולם בשטח ההפקר. שעה קלה בה הם יחלקו מתנות אלו לאלו ואפילו ישחקו זה עם זה כדורגל.

רק אחר כך הם שבו להילחם…

זה קרה כ-5 חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחג המולד. שליח שהגיע מהצד הגרמני הציע לחיילים האנגליים שלא יירו והגרמנים גם הם הבטיחו שלא לירות.

ההמשך היה מרגש - לאורך כל קו החזית, במקומות רבים, יצאו החיילים שעתידים להילחם זה זה. הם החלו ללחוץ ידיים ולהחליף פריטי מזון וחפצים שונים. כך החלה "הפסקת האש של החיילים". במהלכה הם אספו את גופות חבריהם וקברו אותם. פה ושם הם גם מקיימים הלוויות משותפות.

ברגע מסוים, באחת הנקודות, כדור שניתן על ידי אחד הצדדים לצד השני הפך את הצדדים לשותפים למשחק כדורגל אנגליה-גרמניה לא מתוכנן. בגלל פערי השפה הם לא הצליחו לתקשר במילים, אבל כדורגל כולם הכירו ואהבו.

כך החל מה שזכה לכינוי "משחק הכדורגל של 1914". קסדות שימשו במשחק כשערים והוא הסתיים רק כשהכדור נקרע בגלל חוט תיל. המשחק הסתיים בניצחון של הגרמנים 3-2. בעקבות המשחק הראשון הזה התנהלו ככל הנראה משחקים נוספים במקומות שונים לאורך הקו.


הנה תיאור קולנועי של המשחק המרגש בין הצדדים הלוחמים:

https://youtu.be/NWF2JBb1bvM


על המשחק הספורטיבי של 1914 כולל עדויות קוליות של חיילים שהשתתפו בו:

http://youtu.be/bG4vjyPMhE8


סיפור "הפסקת האש של חג המולד" בתיאור מרגש של בריטי:

http://youtu.be/Zo35wfYXo9g


והמשחק ההיסטורי בהומור:

http://youtu.be/O_97lFLTJsA

באירופה של ימי הביניים ואחריהם, לא מעט מהאבירים ההיסטוריים היו "שכירי חרב" (mercenaries). אלה אבירים שלא היו כפופים לאדון כלשהו, אלא חופשיים לבחור את מי לשרת בכל שלב בקריירת הלוחמה שלהם.

קראו לזה אז "פרי לאנס", כלומר "בעל רומח חופשי" או "כידון חופשי". מצד אחד הם היו מקצועני לוחמה ובעלי יכולת לנצח לוחמים פחות מנוסים. מצד שני, הם נלחמים בעבור כסף ולא בכדי להגן על ממלכתם או לכבוש למען ארצם.

אז כסף במקום אידיאליזם אצל שכירי החרב הוא המוטיבציה להילחם. וזו בהחלט מוטיבציה משמעותית, כי במשך השנים גדלה התופעה הזו של "שכירי החרב" והפכה לסוג די נפוץ של פרנסה.

פרנסה קיצונית ומסוכנת, אבל מכניסה ומפרנסת היטב.

היסטורית היו שליטים ואצילים לא מעטים ששילמו באותם ימים לשכירי חרב, כדי שיגנו עליהם בקרב או ינצחו בשבילם במלחמה.

במאה האחרונה ידוע בעולם ה"צבא" של הוותיקן, היא מדינת האפיפיור, בתור זה ששומר על המדינה הזעירה ועל "הכתר הקדוש", אבל מורכב משומרים שהם שכירי חרב שווייצרים. הלוחמים המעולים הללו מתפרנסים כבר שנים רבות מהגנה על האפיפיור ואנשיו.

בימינו ממש ידוע פוטין, שליט רוסיה, כמי שהעסיק את "כוח ואגנר", קומנדו מקצועי של שכירי חרב רוסיים, כדי שינצח בשבילו את צבא אוקראינה במלחמה.

אז האביר החופשי הקדום, שהפך לשכיר חרב, היה בתקופה המודרנית לעובד עצמאי המכונה גם הוא "פרילנסר". אבל הוא כבר לא אביר להשכרה אלא מקצוען. אבל אחד שאינו שכיר ובמקום לעבוד אצל מעסיק קבוע, מעדיף לעבוד בשביל אנשים ועסקים שונים, באופן מזדמן ולא קבוע.

בימינו הפך אפילו העובד החופשי, גם הלא מקצוען ולא פרילנסר, לעובד עצמאי בכלכלת החלטורה - ראו בתגית "כלכלת החלטורה". זה המצב אצל השליחים של "וולט" (Wolt), אצל נהגי "אובר" (Uber), או מי שמציעים שירותים שונים בפלטפורמת "פייבר" (Fiverr) ודומיהם בפלטפורמות אונליין שונות.


הנה הסבר על עולם שכירי חרב כפי שהוא מודגם מהקונדוטיירי האיטלקי (מתורגם):

https://youtu.be/QF59xcceqrc


שכירי חרב בקונגו בשנת 1964 (ללא מילים):

https://youtu.be/uWBcBEk9T5g


לידתם ההיסטורית של שכירי החרב (מתורגם):

https://youtu.be/OXT8xdqcAoU


כוח ואגנר הרוסי שפנה כנגד מעסיקו (עברית):

https://youtu.be/y0LSTZqJ1Zw


"Soldier of Fortune" של להקת "Deep Purple" על שכיר החרב האומלל:

https://youtu.be/JpYc9mwPPyA


בחיוך - צריך לדעת איזה שכירי חרב לשלוח לגבות חובות (עברית):

https://youtu.be/sUW_v1MPBfQ


וסרטון על תעשיית שכירי החרב בעולם (עברית):

https://youtu.be/7tuP70kC5Zw?long=yes

הסמוראים היו אצילים מובילים ביפאן ולוחמים אמיצים, שהפכו למנהיגי האומה היפאנית. הסמוראים הגיעו מילדי אצילים. בימי קדם כל משפחת אצילים מסרה את אחד מבניה לחינוך סמוראי.

הם היו מהקבוצות המשמעותיות והמשפיעות בהיסטוריה היפאנית. בהדרגה הגיעו הסמוראים לכוח ויכולת לוחמה כה מרשימים, עד שהם תפסו את השלטון, החל מהמאה ה-12 ועד לאמצע המאה ה-19.

זה התחיל ביפאן, במקביל לתקופת ימי הביניים באירופה. באותה תקופה הגנו הסמוראים בחירוף נפש על המעמד החברתי שלהם. הם היו לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של יפאן. קוד ההתנהגות שלהם היה נוקשה וקפדני והתבסס על נאמנות וכבוד. ה"בושידו", ביפאנית "דרך הלוחם", חייב אותם בשליטה באומנויות הלחימה השונות, בחוסר אנוכיות, בחסכנות, בנאמנות ובשמירה קיצונית על הכבוד.

הכבוד היה כה חשוב, עד שלעתים קרובות הוא חייב את הלוחם הסמוראי למעשים קיצוניים, כמו התאבדות לאחר תבוסה או לאחר כישלון בשדה הקרב ובמילוי המשימה. התאבדות כזו מוכרת ביפאן כחארקירי, או סֶפּוּקוּ (ראו באאוריקה בתגית "חרקירי").

הלבוש המגוון והנשק שלו, הכריחו את הלוחם הסמוראי לשאת עליו שריון ולא פחות משתי חרבות "קטאנה", שחושלו במשך שנים ארוכות. החרב הייתה הסמל והסימן המרכזי למוסר של לוחמי הבושידו, אך בין כלי הנשק הנוספים שהיו ללוחמי הסמוראים היו גם חנית, חץ וקשת ומאוחר יותר גם רובים.

גם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא נבעו מתבוסה או הפיכה שהפילו אותם. הסיבה לנפילתם של הסמוראיים הייתה המודרניזציה שעבר העולם, מאז מהמהפכה התעשייתית.

השפיעו על מעמד הסמוראים גם היחסים החדשים בין האומות שבעולם החדש הזה. השלום ששרר במאה ה-19 בין יפאן למעצמות המערב, כמו גם המסחר המתגבר עימן, הפחיתו את הצורך בלוחמים מיושנים מסוגם של הסמוראים. הם חיזקו דווקא את הפקידים, שיילכו ויצברו יותר ויותר כוח ביפאן המודרנית, עד שיחליפו את הסמוראים בתור השכבה המובילה ביפאן.


הנה מעט על הסמוראים והתרבות הסמוראית, דרך מי שננסה לחיות כמוהם היום (עברית):

https://youtu.be/lnjV8VluB-A


מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:

http://youtu.be/hSgAAlE_4oc


מה השריון של הסמוראי אומר עליו:

http://youtu.be/s2DsfR3bNd4


עד היום מלמדים ביפאן את תורת הלחימה הסמוראית:

http://youtu.be/rKdLvYwp398


עם השנים צאצאי הסמוראים יישארו לוחמים מעולים עם כלי נשק אחרים (עברית):

https://youtu.be/qCCLMTy4YM4


האדריכלות הסמוראית:

http://youtu.be/fYbLyOrl8gs


גם משחקי מחשב מנסים לשמר את זיכרון הסמוראים:

http://youtu.be/yXRI5shTUq0


וסרט ארוך על הסמוראים וכלי הנשק שלהם:

https://youtu.be/YbFPlAHW0nU?long=yes

הסמוראים היו לוחמים אמיצים ומפחידים מאד ששלטו ביפאן במשך כ-600 שנה. הם זכורים עד היום בזכות ההיסטוריה המיתולוגית שלהם, אבל גם בזכות המראה האייקוני של בגדיהם.

צריך להבחין רגע בין הלבוש המגוון של הסמוראי "באזרחות", כלומר כשהוא לא היה במשימה, לבין השריון שלו.

כי היותו של הסמוראי לוחם הכריח אותו להתהלך במשימות שלו בשריון כבד, כשהוא נושא עימו שלל כלי נשק, בראשם שתי חרבות ה"קטאנה" הידועות של הלוחמים הסמוראים.

שריון הקרב הסמוראי היה מורכב ממאות חוליות ברזל, שאמנם היו כבדות ודרשו כוח פיזי רב, אך הקנו להם הגנה ועדיין לא פגעו בגמישות שנדרשה ללוחם הסמוראי בקרב.

בגדי היום היום של הסמוראי היו פשוטים ובטח לא השריון הסמוראי, אבל הלבוש הרשמי של הסמוראים היה... קימונו. כן ועבור הסמוראים הקימונו היה גם הלבוש הנוסף שלבשו לא פעם מתחת לשריון הסמוראי.

הקימונו הסמוראי היה קימונו פשוט אך לעתים גם הכיל עיטורים. הוא היה חלק מהרכוש המשפחתי של משפחת הלוחם או של הכוח הצבאי לו השתייך הלוחם הסמוראי.

גם עם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא פסקה ההערכה אליהם ולא מעט בשל הוויזואליות המרשימה שלהם, ויזואליות אייקונית ממש כמו זו של האביר באירופה של ימי הביניים, שהפכה אותם לאגדיים.

סופם ההיסטורי לא הפריע להם להפוך לדמויות נערצות במאה ה-20, בתחילה ביפאן ובהמשך בעולם כולו.








הנה השריון הסמוראי לעומת הלבוש המודרני בטוקיו:

https://youtu.be/QVBVptvwZpE


מה השריון של הסמוראי אומר עליו?

http://youtu.be/s2DsfR3bNd4


מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:

http://youtu.be/hSgAAlE_4oc


כך לובשים את הבגדים הסמוראים:

https://youtu.be/E8Xzr8nl7r4


אבל למה הסמוראי הגברי כל כך לבש חצאית?

https://youtu.be/tDg7wMl2bU8


במשחקי מחשב אפשר לראות גם את לבוש הסמוראים:

http://youtu.be/yXRI5shTUq0


בחיוך - היתכן שגם בכדורגל הם הצטיינו?

https://youtu.be/jMrUinSOHJg


וסרט תיעודי על ההתפתחות של השריון הסמוראי:

https://youtu.be/-BnBtJIR9HU?long=yes

המושג או הביטוי "אחים לנשק" (Brothers in arms) נועד להעביר את אחוות הלוחמים, שחוו ביחד את מוראות הקרב. באירוע כה קיצוני כמו מלחמה וקרבות, כשאתה רואה את חבריך נופלים ואחרים נפצעים, אם שרדת הרי שתמשיך תמיד לחוש אהבה גדולה לשורדים איתך, מהולה בכאב וגעגוע לנופלים ורעות שלא נגמרת, כנראה עד יומך האחרון.

מסופר על לוחם שנפצע קשה בשדה הקרב. בעת שהחלים מפציעתו הוא שאל את חברו הטוב מדוע כשהביט לאחור בעודו פצוע, ראה רק זוג טביעות נעליים בקרקע הבוצית, את צעדיו שלו. הוא הוטרד מדוע נטש אותו חברו בקרב, אבל החבר ענה לו שטביעות הנעליים שראה היו שלו, בזמן שהוא נשא אותו, את הפצוע, על גבו.

אחוות לוחמים, או הרעות בינינו, הם קשר עמוק בין מי שהיו בשדה הקרב ביחד. אולי זה נראה כמו סתם חוויות משותפות אבל אחוות הלוחמים היא הרבה יותר מזה. הנאמנות והערבות ההדדית שנדרשות מלוחמים בשדה הקרב הן הגבוהות ביותר שניתן לראות, במיוחד מאנשים שאינם בני משפחה אחת או בני זוג. הרעות היא ההסבר היחיד לחיילים שסיכנו את חייהם למען חבר ולעיתים אף ויתרו על חייהם למען חבריהם לנשק.

בערכי צה"ל מופיע ערך הרעות בהגדרה הבאה: "החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש."


הנה סרטון אנימציה שמתאר את אחוות הלוחמים בקרב הקשה בנבי יושע (עברית):

http://youtu.be/7SjtW3FCo7o


חברות שלא תאומן בין טייסים אמיצים במלחמה:

https://youtu.be/8scbhR9RPFQ


לוחם שמוותר על המצנח שלו כדי להציל חבר:

https://youtu.be/ddNAh3DCvZM


ושיר על אחוות הלוחמים של "האחים בדם" עם צילומי לוחמים ממלחמות מיותרות בקולנוע:

http://youtu.be/Dqok5m4lqeE

סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.

סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,


הנה ספורט הסיף (עברית):

https://youtu.be/Uxug7njf03Y


עוד על ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):

http://youtu.be/BHxdXv44P1w


קטעים מאליפות העולם בסיף:

http://youtu.be/ke5NxLqdJjE


וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:

http://youtu.be/Z86tpjRaiK8

האמזונות (Amazons) היו שבט של נשים לוחמות, בעלות אומץ לב וידע רב באמנות המלחמה. על פי המיתולוגיה היוונית, הן הונהגו על ידי בנותיו של אל המלחמה היווני ארס.

על פי האגדה, היו האמזונות לוחמות מיומנות ביותר וחמושות בגרזני כסף ובמגני זהב. בזכות גבורתן ושליטתן בלוחמה, על האמזונות הצליחו לגבור רק גיבורים גדולים מהתרבות היוונית, דוגמת הרקולס ואכילס.

נשים לוחמות משבט הסרמטים, שחי בעבר באוקראינה של היום, הן אולי אחד המקורות לסיפורי המיתולוגיה היווניים על האמאזונות. ארכיאולוגים מצאו בחפירות בדרום אוקראינה אתרי קבורה של נשים רבות שהכילו חרבות, שריונים וחיצים.

מיתוס האמזונות המשיך ללוות את ההיסטוריה האנושית ועד היום הן משמשות מודל לגיבורות תרבות בידיוניות, נשיות אך חזקות ולוחמניות, כמו וונדר-וומן וזינה הנסיכה הלוחמת.


מיהן האמזונות והאם הן היו באמת קיימות (מתורגם):

https://youtu.be/iYL5CLJ2prA


על האמאזונות הלוחמות:

http://youtu.be/Nds_qITOyEY


וסקירה על האמזונות:

http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=1m27s&end=2m42s

האומץ היא תכונה של אנשים שיודעים להתמודד עם פחד, איום, כאב או סכנה. אין מדובר במי שלא פוחדים, אלא במי שיודעים שהפחד הוא אנושי.

כולם פוחדים, אבל האמיצים יודעים להתגבר על הפחד ולהמשיך לפעול - על אף הפחד!

אנשים העוסקים בפעילויות מסוכנות, לוחמים בשדה הקרב, אקרובטים וספורטאים הפועלים בתנאים של סכנה ופחד - כל אלה חייבים להיות אמיצים. לפחד ולהתגבר - כדי לנצח!


הנה דוגמה לאומץ בספורט:

http://youtu.be/9nqYvNDu0yQ

הפרטיזנים (Partisans) היו קבוצות לוחמים שהתארגנו נגד הכוחות של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. הם נלחמו כנגד הצבא הגרמני והצבאות של בנות הברית של גרמניה הנאצית.

שיטות הלוחמה של הפרטיזנים היו שיטות גרילה, כלומר של לוחמה זעירה של קבוצות קטנות וזריזות. הפרטיזנים תקפו את הצבא הסדיר בצורה גמישה ומהירה ולא אפשרו לו להתמודד מולן היטב.

מחוץ לאזרחי המדינות הכבושות שנלחמו בנאצים, הצטרפו לפרטיזנים גם יהודים רבים שברחו מהגטאות ומהמחנות.

המילה פרטיזנים באה מצרפתית ("אוהדים") או מאיטלקית, שבה המילה "פרטיגיאנו" פירושה "מתנגד למפלגה" או "מתנגד לכוח".


הנה סיפורם של הפרטיזנים היהודים בראשות אבא קובנר (עברית):

https://youtu.be/ilE5fG_17j4


מחנה המשפחות של הפרטיזנים האחים ביילסקי (עברית):

https://youtu.be/kW3YjfcsS8I


סרטון נדיר של פרטיזנים איטלקיים במלחמת העולם השניה:

http://youtu.be/8eyRU0Yp88M


שירם של הפרטיזנים היהודים (עברית):

https://youtu.be/TFfZFIrjQE4


עדותו של ניצול שהסתתר מהנאצים והצטרף לאחר מכן לפרטיזנים (עברית):

http://youtu.be/QW66xk2wuac


וסיפורו המדהים של פרטיזן דגול ורב תהילה (עברית):

https://youtu.be/j3rnPGr1odc?long=yes

פרשת הדקל במדבר מתחילה בשליחות של המרגל היהודי אבשלום פיינברג, שיצא למצרים לפגוש את מפעיליו הבריטיים בעת שאהרונסון שהה באירופה. אבשלום פיינברג היה מי שהקים ביחד עם ד"ר אהרון אהרונסון את מחתרת הריגול ניל"י. פיינברג, שריגל כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים במלחמת העולם הראשונה, יצא דרך חצי האי סיני לכיוון מצרים. עימו יצא יוסף לישנסקי ושניהם היו מחופשים לבדואים.

השניים תעו בדרכם בליל ה-19 לינואר ופגשו בדואי שזיהה אותם כמתחזים. הבדואי דרש מהם לבוא עמו ולהסגיר את עצמם לטורקים. הם התנגדו לו והבדואי דיווח על כך לתורכים. משלחת חיפוש של חיילים טורקים ועשרות בדואים מצאו את פיינברג ולישנסקי וניהלו עימם קרב. אבשלום פיינברג נהרג עם החיילים בקרב ולישנסקי הצליח להימלט. הבדואים קברו את גופתו של פיינברג. במהרה הסתבר שהתמרים שהיו בכיסו נבטו והם הפכו במהלך השנים לעץ דקל. על פיו זכרו הבדואים את מקום קברו של "היהודי".

שנים רבות אחר-כך, לאחר שמדבר סיני נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, סיפרו הבדואים לחיילי צה"ל על קבר היהודי והצביעו להם על הדקל. בחפירה התגלה השלד של אבשלום פיינברג והועבר לארץ. במאי 2009 ניטעו בישראל חוטרים מהדקל, הן ליד קברו בהר הרצל והן בבית פיינברג בחדרה - המוזיאון שמנציח את סיפורו של אבשלום וסיפור משפחתו.



הנה סרט מרתק על סיפורו של אבשלום פיינברג וסיפור הדקל (עברית):

http://youtu.be/9wEsPq3CDrk


השיר "אלף נשיקות" שמבוסס על מכתב שכתב אבשלום פיינברג לאהובתו (עברית):

https://youtu.be/Q-eorUYhd10


ומנגינת "אלף נשיקות" שהלחין צביקה פיק למכתב שכתב אבשלום לאחת משתי האחיות אהרונסון (עברית):

http://youtu.be/WrlDqetDWBM

אם הקרבה היא ויתוּר על משהו, הרי שהקרבה עצמית פירושה מסירוּת נפש. ומסירות נפש כשמה כן היא - מסירת נפשך, חייך, עבור אחרים, כדי לאפשר להם חיים.

הקרבה פירושה ויתור על דבר בעל ערך רב, רק כדי לאפשר משהו אחר, שהמקריב לא בהכרח נהנה ממנו, או שיש הנהנים ממנו הרבה יותר.

אם אומרים שמישהו הקריב את קידומו בעבודה עבור המשפחה, מכוונים לכך שהוא ויתר על העמדת הקריירה במקום הראשון, כדי לספק את צרכי ילדיו או בן זוגו.

אבל ההקרבה העצמית היא הרבה יותר משמעותית, כי יש בה ויתור סופי, הכי משמעותי שיש - ויתור על עצם קיומו של המקריב. היא מתרחשת כשאדם מוכן לשלם בחייו שלו, לרוב כדי לאפשר חיים לאחרים.

בשואה אנשים הקריבו את חייהם בכדי שלא לבגוד בחבריהם למחתרת והורים הקריבו את עצמם להצלת ילדיהם. היו אף חסידי אומות העולם שהיו מוכנים להקריב את חייהם ואת חיי בני משפחתם בכדי להציל יהודים.

גם בשדה הקרב יש מקרים שלא יאומנו, של קפיצה על רימון או הפיכה של חיילים את עצמם ל"מגן אנושי" לחבריהם לנשק. חיילים שלקחו על עצמם משימות שהסיכוי לחזור מהן הוא אפסי והקריבו את עצמם למען חבריהם לנשק.

גם לאונידס הספרטני, בקרב תרמופילאי, נשאר עם 300 מחייליו להילחם בצבא פרסי עצום, כדי לאפשר למרבית צבאו לחמוק מהשמדה ולהיערך לעמידה מול הפרסים ולניצחון. קראו על כך בתגית "לאונידס".

בהיסטוריה של צה"ל לבדו היו לפחות 8 חיילים שהפילו את עצמם על רימון והגנו על חבריהם ממוות. רב סרן רועי קליין הוא המפורסם מביניהם, בהיותו הקצין שהגן על חייליו. קראו עליו בתגית "הקרבה עצמית, רועי קליין".

היו גם מי ש"נשכבו על הגדר" (ומכאן הביטוי המפורסם), כדי לאפשר לחבריהם לפרוץ למוצב ולכבוש אותו, כי הפצצה שנועדה להכריע את הגדר לא התפוצצה. שלושה לוחמים עשו זאת במלחמת ששת הימים לבדה, נשכבו על גדר בעת קרב, וחבריהם לנשק חצו אותה על גבם. דוד שירזי שילם בחייו על כך באותו קרב.


הנה המפקד הדגול שדאג לחלץ את חייליו והקריב את עצמו בשבילם (עברית):

https://youtu.be/G7uggJEF8Ig


האם גם בטבע יש הקרבה עצמית?

https://youtu.be/K_yYDhhrN00


וסרט תיעודי לזכר הקצין רועי קליין שנשכב על רימון כדי להגן על חייליו (עברית):

https://youtu.be/8AhWf5UtQ0Y?long=yes

אי שם בתקופת הסמוראים, הלוחמים היפאניים ששלטו ביפאן במשך שנים רבות, התפתחה אמנות לחימה שסייעה להכשיר את מומחי הלחימה ואנשי קומנדו שלהם ולהפוך אותם מסוכנים במיוחד.

קראו להם אז לוחמי נִין ג'וּטְסוּ, אבל יתכן שאתם מכירים אותם בשם "נינג'ות". הם היו לוחמי גרילה יפאניים, בעלי יכולות אגדיות, לוחמי לילה שאגדות נרקמו על תעוזתם ויכולותיהם, אם כי התרבות היפאנית תמיד נטתה לראות בהם גם את מי שעוסקים בדברים לא מכובדים, דוגמת הריגול והגניבה.

הנינג'ה היו אנשי הלוחמה הזעירה של יפאן. הם שימשו מעין סוכני חרש ומרגלים בתקופה הפיאודלית ביפאן. אנשי הנינג'ה היו לוחמים שיכולתם הגופנית הייתה גבוהה במיוחד.

הם היו בעלי יצירתיות, שאפשרה להם לנהל לחימה ערמומית ומלאת תחבולות, לחימה באמצעים שלא חדלו להפתיע את האוייב.

הם נהגו להגיע בחשאי למקום שאליו נשלחו, כשהם עוטים מסכות, לבצע פעולות קומנדו מהירות ומדויקות ולהיעלם במהירות.

בתהליך לימוד הנינג'וטסו לומד הנינג'ה הרבה מאד תחומים (ראו באאוריקה בתגית "נין ג'וטסו"). הנינג'ות תרגלו הרבה דברים, חלקם יכולים להיראות משונים, כמו מבט ממוקד וארוך באור הנר, להגדלת הריכוז והמיקוד, או חיזוק בהונות הרגליים על ידי הליכה על צידם העליון ועוד. הם גם נהגו להכין את מזונם המיוחד, רובו היה מזון מרוכז וקל לנשיאה קלה.

כיום נולדו הרבה אגדות סביב הנינג'ות. תרבות הבידור המערבית אימצה אותם ונוצרו מגוון סרטים, סדרות טלוויזיה, משחקי מחשב ומה לא, של אותם לוחמי נינג'ה אקזוטיים ובעלי יכולות אגדיות.


כך נולד הנינג'ה:

http://youtu.be/MMM3hVp-1Ag


ההיסטוריה של הנינג'ה:

http://youtu.be/CKYBN7PU__U


ואיך הפך הנינג'ה לידוע בכל העולם?

https://youtu.be/n5CYzHIgJFE?long=yes

יחידה 442 של הצבא האמריקני היא היחידה שקיבלה הכי הרבה עיטורי גבורה במלחמת העולם השנייה. המעניין ביותר הוא שהחיילים של יחידה זו היו חיילים שכולם היו ממוצא יפאני.

המעניין הוא שבניגוד לחשש של הממשל האמריקאי, אזרחי ארה"ב ממוצא יפני, שהיה חשש שישתפו פעולה עם יפן, האוייבת הראשית של ארה"ב במלחמה, הוכיחו את גבורתם והנאמנות שלהם לארה"ב במהלך המלחמה, בלוחמה אמיצה במיוחד בשדה הקרב.


הנה סרטון על יחידה 422 של הצבא האמריקני במלחמת העולם השניה:

http://youtu.be/zw_3KO9c_QE

קרב קרני חיטין עמד להסתיים. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. איש לא ידע שמכאן עומדים המוסלמים להביס את שומרי הארץ הצלבנים, להשתלט על ארץ הקודש ולהפוך לכוח עולמי, שרק יגדל.

אבל בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, סוג של "קומנדו נוצרי", של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד אז נחשבו לבלתי-מובסים.

הטמפלרים. בעצם, קראו להם "מסדר אבירי היכל שלמה" (Knights Templar). הם נמנו על מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שפעל מאז המאה ה-12 ובתקופת מסעי הצלב של המלך ריצ'רד ה-1, הידוע בתור "ריצ'ארד לב ארי".

האבירים הטמפלרים היו כוח צבאי חזק בן מאות חיילים, שמילא תפקידים שונים באירופה הנוצרית של אותה תקופה בימי הביניים והיווה במידה רבה את "כוח המחץ" של הצלבנים.

הם נקראו גם "מקדש שלמה" או "האבירים העניים של ישו" אבל לרוב מזכירה אותם ההיסטוריה בשם "טמפלרים". זאת מפני שהאבירים האלה קיבלו את שם המקום שעליו רצו לשמור, הם היו שומרי ה-Temple, ההיכל, או המקדש.

המסדר נוסד כדי להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ממלכת ירושלים. כמו כן הוא סיפק הגנה לצליינים נוצרים שעלו לרגל לירושלים. במהלך מסעי הצלב נלחמו הטמפלרים במוסלמים והפכו לכוח צבאי מעולה.

הטמפלרים צברו עושר אדיר, בעיקר מהתרומות שהגיעו למסדר. הם גם זכו לתמיכת "הכס הקדוש", הוא האפיפיור. הכספים שלהם, אלו שהרוויחו בשדב הקרב, בכיבושים ובעסקאות שניהלו בתוך הממסד הנוצרי - הכספים האלה הושקעו נכון והפכו את המסדר הטמפלרי לעשיר כקורח.

למסדר הזה הייתה אז גם רשת סניפים שהייתה פרוסה בכל רחבי אירופה וסייעה בהעברת כספים בבטחה ממקום למקום. שירות זה ניתן במיוחד לצליינים שלא רצו לשאת את הכסף בדרכים עתירות השודדים של ימי הביניים ולאנשים אחרים שהסתייעו בשירות המאובטח הזה. גם שירותי ה"בנק הבטוח" שהתבטא בהעברת הכסף הזו, העשירו אותם מאד.

אבל לאחר שהצלבנים הובסו על ידי המוסלמים בקרב קרני חיטין, איבד המסדר הטמפלרי את כל רכושו בארץ ישראל. מרבית הכוח הלוחם שלהם בארץ חוסל גם הוא בתבוסה הנוראה, הן בקרני חיטין והן בקרבות שאחריו. כך החלו הטמפלרים לסגת שוב ושוב.

בשלב מסוים נפלה ירושלים והטמפלרים פינו את מפקדתם לעכו. בעכו הצלבנית הם בנו מבנים מרשימים וחכמים, ביניהם את "מנהרת הטמפלרים", שהובילה ממפקדתם בנתיב גישה סודי אל נמל העיר. מאה שנה לאחר מכן נפלה גם עכו והם עברו בהדרגה לקפריסין, לרודוס ולבסוף למלטה, האי שבו הם פעילים עד היום.

הטמפלרים גם הוסיפו לפעול באירופה עד לחיסולם בה, אבל הם מעולם לא שבו למעמד ולעוצמה שאפיינה את שנות התהילה שלהם במאה ה-12.

רבים טוענים שמקור האמונה הטפלה על המזל הרע של יום שישי ה-13 הוא מתאריך כזה באוקטובר 1307, יום בו הובסו הטמפלרים בצרפת. מכל מקום, הקשר ליום המזל הרע הזה לא היטיב במיוחד עם כל מי שמאמין בנצרות מאז אבל איכשהו דבק בטמפלרים לתמיד. הכירו את העניין בתגית "יום שישי ה-13".

אגדות רבות אחרות סופרו עליהם ואף הוצגו בסרטים רבים, כולל תיאוריית הקונספירציה שהם מצאו את ארון הברית בחפירות שעשו בירושלים ומגוון סיפורים עתירי-דימיון וקצת פחות סבירות.


הנה הטמפלרים בקרב, מתוך סרט משנת 2007:

https://youtu.be/OFfOgVCuJM4


כך מתוארים אבירי היכל שלמה בסרט צופן דה וינצ'י:

https://youtu.be/0g0V8Yi1cQo


ומהלכי המלחמה של הטמפלרים בארץ הקודש, מתוך משחק מחשב:

https://youtu.be/6d09T9cfwzs

לוחמת גרילה (Guerrilla warfare) היא שיטת לוחמה של לוחמה זעירה, או מה שזכה בעבר לשם "המלחמה הקטנה".

בלוחמת הגרילה תוקפות קבוצות לוחמים קטנות וזריזות את הצבא הסדיר של האויב, בצורה מהירה וגמישה ומשתדלת להיעלם במהירות, לפני שיתאושש, יתארגן ויתמודד מולן ביעילות ובכוח עדיף.

שיטת גרילה, כלומר של לוחמה זעירה של קבוצות קטנות וזריזות. הפרטיזנים תקפו את הצבא הסדיר בצורה גמישה ומהירה ולא אפשרו לו להתמודד מולן היטב.

גישת גרילה מופעלת לא פעם גם ידי ארגוני טרור. אך כי נוהגים להגדיר כארגון גרילה רק לוחמים הנלחמים כך כנגד מטרות צבאיות. ארגון התוקף אזרחים חפים מפשע במכוון, לעומתם, מוגדר כארגון טרור. זאת גם אם הוא משתמש לצרכיו בפעולות גרילה.


#תולדות לוחמת הגרילה
המילה "גרילה" נולדה לראשונה בעת המאבק העממי שניהלו לוחמים ספרדים כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד, בתקופת מלחמות נפוליאון.

ואולם הדמות המרכזית והראשונה שממש הכניסה את הלוחמה הזעירה להיסטוריה הייתה של לורנס איש ערב. הוא היה קצין בריטי שאימן במלחמת העולם הראשונה את כוח הגמלים הערבי לפשיטות קטלניות וזריזות על עמדות הטורקים. הוא לימד את לוחמיו כיצד להפעיל לוחמת גרילה.

מטרתו הייתה לרתק את הארמיה הטורקית שישבה בחצי האי הערבי ולא לאפשר לה להצטרף ללוחמה בצבא הבריטי המסתער על ארץ ישראל. בין הפעולות שלימד את לוחמיו לנקוט נכללו חבלות בפסי רכבת, קטיעת שרשרות אספקה, מארבים שנועדו להפריע, להפחיד ולהטריד את הלוחמים הטורקים בדרכים, הריסה והשמדה של מחסנים עמוסי ציוד צבאי וכללית - זריעה של פחד ובהלה בקרב הצבא הטורקי במדבר הערבי.

כוחות צבאיים רבים בהיסטוריה המודרנית הפעילו לוחמת גרילה. הפרטיזנים באירופה נלחמו נגד הצבא הגרמני ובנות בריתו במלחמת העולם השנייה. הם תקפו במהירות ובגמישות את הצבא הנאצי ונעלמו לפני שהתאפשר לו להילחם בהם.

במלחמת וייטנאם הפעילו טקטיקה דומה גם חיילי ה"ווייטקונג", של צבא הצפון הקומוניסטי כנגד צבא ארצות הברית.


#האם צבא יכול לנצח גרילה?
ישנם מומחים הטוענים שצבא רגיל לא יכול לנצח גרילה. ואכן, הלא מעט מקרים היסטוריים נראה שכך הדבר. ועדיין, ישנן דוגמאות היסטוריות ברורות לצבאות שהביסו כוחות גרילה בעלות יתרונות ברורים. כאלו הם למשל הניצחונות של הצבא הבריטי במלחמה כנגד הגרילה בקניה. או במקרה נוסף, בו נלחמו הבריטים בלוחמי הגרילה המלאית והביסו אותם.

כיום מפעילים חיילי אוקראינה לוחמת גרילה חמקמקה וזריזה כנגד הצבא הרוסי בארצם. צבאם לא מתנהג כצבא רגיל. הוא פועל בקבוצות קטנות מאוד וללא מחנות גלויים. כוחותיהם פרושים וחבויים בשטח, הרחק מהמטרות אותן יתקפו. כוחות סיור קטנים ויעילים אוספים מידע על האויב. אזרחים בערים ובאזורים הכבושים מעבירים דיווחים ומידע וליעדי תקיפה ומארב הם מגיעים במפוזר, פוגעים במהירות ונעלמים במהירות אחר כך.


הנה המצאת לוחמת הגרילה הקלאסית, על ידי לורנס איש ערב, שפיתח אותה בסיועו למרד הערבי ב-1916:

https://youtu.be/SoAZS9HAptc


לוחמי הגרילה בווייטנאם הכריעו את הצבא החזק בעולם:

https://youtu.be/huRWshoW7T8


הלוחמה של הפרטיזנים היהודים נגד הצבא הגרמני (עברית):

https://youtu.be/PZgmGt46rX4


ולוחמי גרילה באוקראינה נגד צבא רוסיה 2022:

https://youtu.be/VYHfgv-ZugI

החרב (Sword) נולדה ככל הנראה בתקופת הברונזה, כשלראשונה פיתח המין האנושי טכנולוגיה ליצירה של להבים חדים, שניתן היה ליצור בכל אורך - מפגיונות קצרים ועד חרבות ארוכות.

ואכן, החרבות הראשונות התאפיינו בלהב קשה אך שביר. יצרו אותן מברונזה או נחושת. הן נוצרו ביציקת נחושת נוזלית אל תוך תבנית, לאחר מכן קירור, ליטוש וחידוד באמצעות פתירות ואבני ליטוש.

אבל לכלי נשק חשוב הפכו החרבות רק כשהאדם למד לעבד את מתכת הברזל. הנפחים של התקופה למדו אז שעל ידי הוספה של מעט פחמן, דרך הפחם שכולל אותו, מייצרים את סגסוגת הפלדה, החזקה ויעילה הרבה יותר.

בעת העתיקה הרבו חיילי הליגיון הרומי להשתמש בחרבות קצרות וקלות שנועדו בדרך כלל לדקירה ומעת לעת גם לשיסוף האויב. המפורסמת שבהן הייתה החרב התקנית של החייל הרומי, זו שנקראה גלאדיוס.

כשהצבא הרומי הלך והתדרדר ועימו גם המשמעת של הלוחמים, החליפה חרב אחרת את הגלאדיוס הרומית. זו הייתה הספאתה - החרב הארוכה יותר בה השתמשו אויבי האימפריה הרומית - הברברים של אותם ימים. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית המשיכו להשתמש בחרבות, אך פחות טובות ומושקעות.

תקופת השיא של החרבות הייתה בימי הביניים, בעיקר באירופה, יפן והמזרח התיכון. נפחים וחרשי חרבות היו אז בשיאם והם ייצרו חרבות באיכות מעולה, בעיקר בדמשק, ספרד ויפן. הסוד תייצור של פלדת דמשק באותם ימים נשכח מזמן ולא ידוע כיום, אבל ההיסטוריה מראה שחרבות מפלדה בטכניקה זו היו מהטובות ביותר בהיסטוריה.

צריך לזכור שהחרב הייתה אז כלי נשק מאוד יקר. הכנה של חרב איכותית לקחה חודשים ולא פעם גם יותר משנה שלמה. בתנאים כאלו ברור שמעט מאוד אנשים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש חרב משלהם. בניגוד לכלי נשק אחרים, כמו פטיש, גרזן, קשתות וחניתות, בחרב השתמשו באותם ימים רק למלחמה. רק אצילים, אבירים (ביפן סמוראים) ובני המעמד הגבוה יכולים היו אז להרשות לעצמם חרב משלהם.

החרבות אז היו מגוונות, הן בגודלן והן בעיצוב שלהן. היו בהן חרבות רחבות לשימוש צבאי, חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי וכלה בחרבות קלות ודקות, דוגמת החרב הקטנה שנועדה בעיקר לסיף ולשימוש אזרחי. באירופה של אותם ימים כבר היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בסיף עם חרבות.

חרבות הוויקינגים, מי שיהיו לכוח משמעותי בהמשך ימי הביניים, לא היו מאוזנות והיו בדרך כלל כבדות. רבים מהוויקינגים נשאו גם ספק חרב קצרה וספק פגיון ארוך, שנקרא סיקס (seax). היא שימשה לצד החרבות הגדולות, החניתות וגרזני המלחמה.

לא רק באירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה כסמל מעמד, אלא גם ביפן הפאודלית. מצב זה נמשך עד המאה ה-19, בה נכנס הנשק החם, שהתבסס על אבק שרפה. בבת אחת איבדה החרב את מקומה בשדה הקרב, לטובת הרובים והתותחים.

מכאן הלך השימוש בחרבות ודעך והשימוש העיקרי בחרבות עבר להיות למטרות טקסיות והחרב הפכה די מהר לפריט אספנים.

אך חרבות שימשו גם לספורט הסיף. מאז סוף המאה ה-19, עם חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, הפך הסיף לספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון הוא לא היה אחד מהענפים הספורטיביים שבהם התחרו.

מבחינה צבאית, מי שעוד השתמשו בחרבות אל תוך המאה העשרים, היו הקצינים בצבא היפני. עד תום מלחמת העולם השנייה הם המשיכו לשאת את חרב הקטאנה המסורתית, לקרב פנים אל פנים ולמטרות טקסיות.


הנה תולדות החרבות:

https://youtu.be/c94vhjGsC8M


חרבות הוויקינגים:

https://youtu.be/GQY4hOc9LrU


חרבות מימי הביניים:

https://youtu.be/VVt7rW6WWPU


חרב מפלדת דמשק:

https://youtu.be/Ms4qKcImpWY


נפח שמייצר חרבות בסגנון ימי הביניים:

https://youtu.be/myCbp5laxyE


קטעים מאליפות העולם בסיף:

http://youtu.be/ke5NxLqdJjE


ומדוע לקצינים נאצים רבים היו צלקות על הפנים?

https://youtu.be/komTvl6-XtI

אבירים (Knights) היו לוחמים באירופה של ימי הביניים. הם רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. האבירים לחמו מעל גב הסוסים כשהם עטויים בשריון ומצוידים בכלי נשק אימתניים.

חלקם של האבירים היו "שכירי חרב", אבירים שלא היו כפופים לאדון כלשהו אלא חופשיים לבחור את מי לשרת בכל שלב בקריירת הלוחמה שלהם. מאז הודעה התופעה של "שכירי החרב" והפכה לזוג של פרנסה, קיצונית ומכניסה.

המיומנות של האבירים הייתה לוחמה בעיקר בשלושה כלי נשק: חנית, כידון ורומח. כלי הנשק הדומים האלה, על אף השוני בגדלים והאורכים שלהם, נקראו בצרפתית ובהמשך גם באנגלית עתיקה Lance.

מאז מכונה מי שאינו שכיר ומרבה לעבוד מול אנשים ועסקים שונים ולא קבועים, "פרי לאנס", כלומר "בעל רומח חופשי" או "כידון חופשי".


הנה תולדות הפרילנסר שהפך בימינו מאביר חופשי לעובד עצמאי בכלכלת החלטורה (מתורגם):

https://youtu.be/OXT8xdqcAoU


האבירים בקרב חניתות:

https://youtu.be/ZMU4cDecq7U


אבירים נלחמים על סוסיהם:

http://youtu.be/J8L6AVIeVXw


בקולנוע:

https://youtu.be/jamZyBva_LE


שיעור בחנית, למקרה שתרצו להיות פרי לאנסרים:

https://youtu.be/e_D1ZQ7Hu0g?long=yes


וסרט תיעודי מתורגם על האבירים והדרך בה הוכשרו לתפקידם (מתורגם):

https://youtu.be/_KcwU85bwC0?long=yes

המלך ריצ'ארד ה-1, המכונה "ריצ'ארד לב הארי" ("King Richard I "The Lionheart), נחשב באנגליה לאחד המלכים האמיצים והגדולים בתולדות הממלכה. אומץ ליבו הוא שהקנה לו את הכינוי האפי "ריצ'ארד לב אריה".

אבל במקביל, ריצ'ארד ה-1 נודע גם בתור "המלך החסר". הסיבה היא שבמהלך תקופת כל 10 שנות שלטונו, הוא הרבה לשהות מחוץ לאנגליה, בעיקר במסעות המלחמה שלו.

נתון מדהים - לאורך כל שלטונו שהה ריצ'רד לב הארי בממלכתו במצטבר רק חצי שנה - חודשים ספורים בלבד.

שלטונו החל בשחרור אימו מהשבי שבו הוחזקה על ידי אביו. מיד אחרי כן, בשנת 1190, הוא יצא למסע הצלב השלישי בארץ הקודש, אך הראשון שלו. אימו נשארה באנגליה כדי לשלוט בשמו.

בשנת 1191 הוא כבש את קפריסין בדרכו לירושלים. הוא נשא לאישה את הנסיכה ברנגריה מנוורה, בתו של המלך סנצ'ו ה-7.

משם המשיך לארץ הקודש וכבש את עכו מידיו של צלאח א-דין. את אלפי השבויים שבידיו הוא הורה להוציא להורג.

אלוהים החזיר לו כגמולו, כשנכשל בכיבוש ירושלים מהתורכים המוסלמים. אחרי 3 שנים ללא התקדמות, הוא החליט לשוב לאנגליה כדי לטפל באחיו, הנסיך ג'ון. ביחד עם מלך צרפת פיליפ ה-2, ניצל אחיו הנסיך את העדרו של ריצ'ארד וחיזק את כוחו בממלכה.

מזלו הרע הגיע כשבדרכו הביתה ספינתו כמעט וטבעה בסערה. למזלו הרע הוא ניצל בידי אנשיו של המלך לאופולד ה-5 מאוסטריה, ששמר לו טינה עוד מזמן מסע הצלב. ליאופולד החמישי לקח אותו בשבי, לאחר שבזכות טבעת יקרת ערך שענד על אצבעו, זוהה ריצ'ארד מבין חייליו המחופשים לעולי רגל צלבנים השבים הביתה.

כשהקיסר הגרמני היינריך ה-6 קיבל את השבוי היוקרתי לידיו, הדרמה האדירה רק הוחרפה. אימו של ריצ'רד לב הארי, המלכה אלינור, דרשה מהקיסר הגרמני לשחררו. היינריך השישי דרש כופר של 100 אלף מארקים. אגב, היא לא ידעה שבנה השני, הנסיך ג'ון, ביחד עם חברו המלך הצרפתי פיליפ ה-2, הבטיח לגרמני 80 אלף מרקים בכדי שלא ישחרר את ריצ'רד לב הארי בשנים הקרובות.

התוצאה הייתה שכל תושב אנגלי נדרש לתת רבע מהכנסתו השנתית לשחרור המלך מהשבי והוא שוחרר. על אף ההשפלה בשבי, ריצ'רד שב לאנגליה וזוכה לקבלת פנים של גיבור. הוא שב ותופס את השלטון וממהר להשיב לרשותו את האדמות שלקחו אחיו ומלך צרפת פיליפ ה-2.

העלויות האדירות של מסע הצלב שלו וגובה הכופר לשחרורו מהגרמנים הקשו מאוד את המצב הכספי של הממלכה. לאחיו הוא מוחל, כשהוא מנמק זאת בכך שגורמים ערמומיים הוליכו אותו שולל.

אותם גורמים הם פיליפ ה-2 שריצ'רד יוצא ב-1194 לצרפת כדי להילחם בו. והוא אכן נלחם בצרפתי, עד לתבוסה של פיליפ ב-1198. אבל לאנגליה ריצ'ארד לא ישוב עוד לעולם.

כי ריצ'רד לב הארי, הלוחם האמיץ שלא פחד מדבר, מת מוות משפיל ומיותר. בוא מתחיל בכך שריצ'רד דרש לקבל אוצר גדול שנמצא בשדות באקוויטין שבצרפת. כשהוא סורב, הטיל מלך אנגליה מצור על הכפר בו נמצא המטמון. אבל בזמן שהוא צר על כפר צרפתי קטן, יצא ריצ'רד השחצן לרכיבה, מבלי שהוא מקפיד על שריון מלא, אפוד ההגנה של אבירי ימי הביניים.

היה זה קשת שניצב על החומה, שירה חץ במלך אנגליה. יש מספרים שזה היה ילד שנקם את מות אביו מידי החיילים האנגלים, שפגע בו בכתפו. המלך הפצוע שב לחייליו אך סירב לקבל טיפול הולם לפציעתו. כאן נכנסת הביולוגיה לתמונה. חיידקים, כידוע, לא מבדילים בין מלכים לאנשים רגילים ובתוך זמן קצר הולך הפצע שלו ומזדהם.

הזיהום שהתפתח לו בפצע עתיד להביא למותו של ריצ'רד לב הארי. ב-6 באפריל 1199 מת מלך אנגליה, כשאימו סועדת את מיטתו. כשהוא רק בן 41 מת המלך הנועז ושוחר ההרפתקאות. הוא נקבר במנזר בצרפת, לצד אביו, המלך הנרי ה-2. לריצ'רד לא היו צאצאים חוקיים. הנסיך ג'ון, אחיו הסורר ומי שניסה לא פעם להחליפו בחייו, הוא שירש את כס המלכות האנגלי.

מאות שנים עברו מאז. אבל המורשת האנגלית של ריצ'רד לב הארי נותרה כמיתוס אנגלי של אומץ לב, הרפתקנות, מסעות מלחמה, כיבושים נועזים ולחימה צבאית בלתי מתפשרת. אין עוד מלך כמוהו שהותיר אחריו חותם כל כך מרשים בדמיונם של האנגלים, חותם שדומה שככל שעוברות השנים, הוא רק הולך ומתעצם.


הנה סיפורו של המלך ריצ'ארד לב הארי (עברית):

https://youtu.be/N9Hkq23L_0A


הכנסייה הזו היא מקום מנוחתו האחרונה:

https://youtu.be/yJqa_-pCufA


והשריון של המלך ריצ'ארד ה-1:

https://youtu.be/fGS1WudZTI8

הממלוכים היו חיילים עבדים, בני חסות שנקנו לעבדות מהוריהם הרעבים, על ידי המוסלמים. לאחר שהתאסלמו במצוות הסולטאן התורכי וגודלו להיות לוחמים, הם שוחררו מהעבדות והפכו לחיילים מקצועיים בשירות הסולטאן.

אמנם לאחר התאסלמותם הם פסקו להיות עבדים אך עדיין חויבו בנאמנות לבעליהם. ההיחלשות של שושלת בית עבאס הביאה לשימוש רב בלוחמים ממלוכים שהיו ידועים כחזקים, נאמנים ומאורגנים היטב. אך בעקבות ההתפוררות של השלטון העבאסי התחזקו הממלוכים מאד בעולם האיסלמי.

בהדרגה, משירות הח'ליפים של בית עבאס המוסלמי, הם הרגו את הסולטאן והפכו בעצמם לשליטים, לאחר שהביסו את המונגולים בקרב. הם עתידים להקים איפריה שתשלוט במזרח התיכון במשך 250 שנה.

במאה ה-13 הם הקימו סולטנות ממלוכית במצרים ובהמשך הצליחו הממלוכים להקים ממלכות משלהם גם באזור בגדד ואפילו בהודו. הם כבשו את סוריה וגם את עכו והצליחו להבריח מהארץ גם את הצלבנים.

פירוש המילה ממלוכים הוא "נקנה", רמז להיותם עבדים קנויים.


הנה סיפור כיבוש עכו על ידי הממלוכים והחרבתה כדי שהצלבנים לא ישובו אליה (עברית):

http://youtu.be/cjaD1kU2-Fw


הכי מדהים זה שהממלוכים ומלכם בייברס אחראים למחירי הנדל"ן בישראל של היום (עברית):

https://youtu.be/QnyUROheCr0


קיצור עלייתם של העבדים הממלוכים לשליטה:

https://youtu.be/dnwUcTVcf70?si=LnCudi3KN9jLcpcb


פרק תיעודי על האימפריה הממלוכית ושלטונה במזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/u-uj9gdlilA?long=yes


וסרטון תיעודי נוסף על הממלוכים:

https://youtu.be/hy3zxZ5hIVM?long=yes

חודש יולי, שנת 1187. קרב קרני חיטין (Battle of Hattin), או חיטים, עומד להתחיל. זהו אחד הקרבות החשובים והידועים שהתקיימו על אדמת ישראל אי-פעם. זה עומד להיות קרב ההכרעה בין שתי דתות, שכל אחת רואה בירושלים ובארץ ישראל את המקומות הקדושים לה. מצד אחד עומדים המוסלמים, כוח חזק ועולה שהולך ומשתלט על המזרח התיכון. מנגד - הצלבנים, ששלטו עד עתה בארץ, כבר 88 שנה ורוצים להמשיך לשלוט בארצו של ישו. הם לא יוותרו.

בראש המוסלמים עומד צלאח א-דין. הוא מנהיג צבאי חכם, כריזמטי ואפילו הוגן. בקרב הזה הוא עתיד להשמיד את הצבא הצלבני, לשבות ולהרוג את רנו הצרפתי ואת מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן. בקרוב, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית בה, הוא יכבוש גם את ירושלים. המוסלמים יטהרו את כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מכל הסממנים הנוצריים שהוסיפו אליהם הצלבנים ותתחיל תקופה ארוכה מאד של שלטון מוסלמי.

זה היה חודש יולי, חם וצורב, בשיא הקיץ. הצבא הצלבני מגיע אל הקרב המכריע כנגד צבאו של צלאח א-דין. הצלבנים חמושים ועטופים בשריונים לוהטים. גם סוסיהם עטופים מפני פגיעת החִצים של המוסלמים. אבל הם לא יודעים היכן הבארות והמעיינות באזור והם צמאים. מאד. מזג האוויר הלוהט והמחסור במים היו אולי הגורמים העיקריים לתבוסתם. נוספה לכך אש שהוצתה בקוצים ובשדות שמסביב לקרני חיטין והקשו עוד יותר על הנוצרים. במיוחד בהשוואה למוסלמים, ששפעו מים טובים וזמינים והשתמשו במיגון קל יחסית לשריוני האבירים ומרבית חיילי הרגלים של הצבא הצלבני.

צלאח א-דין לא פראייר. הוא פוקד להבעיר את השדות היבשים, תחת רגליהם של הצלבנים. תרגיל מבריק, רושמת לעצמה ההיסטוריה. בעוד הצלבנים, החלשים מצמא ומהחום שבשריוניהם, בעוד הם נאבקים עם סוסיהם באש שתחת רגליהם, המוסלמים קלים ונחושים. הם מנוסים ומכירים את האקלים של המזרח התיכון. הם נחושים להגיע אל סוף הקרב בקרני חיטים, כשהניצחון שלהם.

ואכן, עוד באותו ערב מנצח צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים וארץ הקודש. ממלכת ירושלים הצלבנית עומדת ליפול. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. המוסלמים הביסו את שומרי הארץ הצלבנים, הראו את שליטתם בארץ הקודש ויהפכו מכאן לכוח עולמי.

תוצאותיו של הקרב היו מרחיקות לכת בכל הטווחים. בטווח הקצר הושמד למעשה הצבא הצלבני בקרב. בחודשים הקרובים ינצל צלאח א-דין את ההצלחה ויכבוש כמעט את כל הממלכה הצלבנית, חסרת ההגנה, זו שרוב לוחמיה נהרגו בקרב.

גם בטווח הארוך, נפגעו הצלבנים ומעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם. הם שבו אמנם וכבשו מידי צלאח א-דין כעבור שנים אחדות שטחים חשובים, בעיקר החופים המערביים, אבל למרות שהם נשארו באזור עד 1291, זה כבר לא היה אותו שלטון חזק כמו זה שהם התרגלו לו, לפני אותו קרב מכריע.

בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, הטמפלרים, "הקומנדו הנוצרי" של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד קרני חיטין נחשבו בלתי-מובסים.

אגב, אם צלאח א-דין חיסל וגירש את נוסעי ונושאי הצלב, ליהודים הוא היה דווקא טוב והתיר להם לשוב לארץ הקודש.

כך או כך, הניצחון בקרב הדרמטי עתיד גם להפוך לאירוע מכונן בלאומיות הערבית עד ימינו. כי מסאדם חוסיין, מי שגדל במקום ממנו יצא גם צלאח א-דין, דרך חאפז אל-אסד, גמאל עבד אל-נאצר ואפילו אנשי חטיבת "חיטין" בצבא השחרור הפלשתיני - כולם ראו את עצמם יורשיו המודרניים של צלאח א-דין.

הרי הוא שניצח את צבא הכופרים במוחמד והפך לשליט כל-יכול, אייקון מוסלמי שדורות ידברו עליו בכבוד ומנהיגים ערביים ינסו להשתוות לו וממש, לא יצליחו.


הנה ההקשר ההיסטורי של קרב קרני חיטים (עברית):

https://youtu.be/TOcwx4SErSw


אתר הקרב בימינו (עברית):

https://youtu.be/9HNnHrdW_Bg


מראות הקרב בקולנוע:

https://youtu.be/ClWM3dTrB58


שחזור הקרב הגדול בקרני חיטין:

https://youtu.be/WUrRA_6SsaU?t=22s?long=yes


הקרב, כחלק מסיפור הצלבנים בארץ ישראל של אותה תקופה (עברית):

https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes


וסיור מודרך וארוך באתר הקרב עצמו (עברית):

https://youtu.be/WfhA1lZzP3o?long=yes