מי היה צלאח א-דין?
שמו היה צלאח א-דין (Saladin) ובימי הביניים הוא הביס את הצלבנים והפך את האיסלאם לכוח החזק ביותר במזרח הקדום. רבים רואים בו עד היום סמל מוסלמי מוביל ואת המצביא הגדול בתולדות האיסלאם.
בשנת 1187, בקרב קרני חיטין שבארץ ישראל, סאלאדין (שמו במערב) הכריע את הצלבנים ולקח בשבי את מלכם. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת - ראו בתגית קרב קרני חיטין. איש לא יכול היה לדעת שמכאן ואילך יביסו המוסלמים את שומרי הארץ הצלבנים, ישתלטו על ארץ הקודש ויהפכו לכוח עולמי.
כל זה בזכותו. כי צלאח א-דין היה מצביא כורדי מבריק ומתוחכם, מגדולי הלוחמים המוסלמים ומי שזכור עד היום כאגדה של ממש. הוא חי בעידן שבו זינק האיסלאם ולא מעט בזכותו הוא הפך לכוח החזק ביותר של המזרח הקדום.
דרכו למנהיגות החלה כאשר הצטרף לצבא של דודו שירכוח (Shirkuh), שהיה מפקד בולט בשירות נור א-דין (Nur ad-Din), שליט דמשק החזק. במהלך מספר מסעות צבאיים למצרים, הצעיר הכורדי הוכיח יכולות יוצאות דופן שהובילו אותו למעמד וויזיר של הח'ליפה הפטמי האחרון.
בשנת 1171, בגיל 34, ביצע צלאח א-דין מהלך נועז שישנה את פני המזרח התיכון. הוא הדיח את השושלת הפטמית השיעית ששלטה במצרים, החזיר את המדינה לחיק הח'ליפות העבאסית הסונית, ובעצם הקים את השושלת האיובית על שמו.
שאיפותיו לא הסתפקו במצרים. אחרי מות פטרונו נור א-דין בשנת 1174, הוא החל בפרויקט האיחוד הגדול שלו - לרכז תחת שלטונו את מצרים, סוריה וחלקים מעיראק. זה היה משחק מדיני מורכב שכלל דיפלומטיה, מלחמה וברית זמנית עם אויבים.
הישג הכתר של צלאח א-דין הגיע בשנת 1187, בקרב קרני חיטין (Hattin) בו הוא הנחיל לצלבנים תבוסה מוחלטת. לאחר 88 שנות שליטה צלבנית הוא כבש את רוב הערים הצלבניות, תוך שהוא משאיר להם רק כמה מאחזים באזור החוף. עם כיבוש ירושלים הקדושה, הוא טיהר את מסגד אל אקצה ואת כיפת הסלע מהסממנים הנוצריים שהוסיפו בהם הצלבנים.
בעבור הצלבנים זה היה אסון גדול. גם בתולדות ירושלים זו תהיה נקודת מפנה של ממש והעיר הקדושה תהיה בשליטה מוסלמית עד המאה ה-20, כשהצבא הבריטי יכבוש אותה, ללא קרב, מידי האימפריה העות'מנית.
תכונות אלה זיכו אותו בהערצה גם בקרב הצלבנים עצמם. על אף התנגדותו העיקשת לכוחות הצלבנים, הוא זכה באירופה למוניטין כמצביא חזק הנוהג באבירות.
הכרוניקות הצלבניות מתארות אותו כמנהיג נדיב, צודק וחומל, כאדם דתי הידוע ברוחב ליבו ונטייתו לסלחנות.
למרות שהוא וריצ'רד לב הארי (Richard the Lionheart) התמודדו זה מול זה במהלך המסע הצלבני השלישי, הם מעולם לא נפגשו אישית, אף שהם עקבו בהערכה זה אחרי זה והחליפו מתנות באמצעות שליחים.
גם 300 שנים אחרי, עד למאה ה-14, עוד כתבו באירופה שירים אפיים על ההרפתקאות והמחוות של צלאח א-דין. המשורר המיתולוגי דנטה החשיב אותו לאחת הנשמות הישרות של העולם הפאגאני, עולם עובדי האלילים וגרס שהוא יגיע לעולם הבא. המעניין הוא שצלאח לא היה עובד אלילים והאמין באלוהים - הוא פשוט היה מדת אחרת...
מכל מקום, צלאח א-דין הפך לסמל של המצביא האידיאלי - לוחם אכזרי בקרב אך ג'נטלמן אחרי הניצחון. הוא מת בשנת 1193 בדמשק, בגיל 56, כחצי שנה אחרי שחתם על הסכם יפו (Treaty of Jaffa) עם ריצ'רד לב הארי - הסכם הפסקת אש לשלוש שנים שבדיעבד יסיים את מסע הצלב השלישי.
למוסלמים נתן צלאח א דין במהלך הדורות השראה ומורשתו חיה עד היום. על דגלה של מצרים המודרנית ובסמלי מדינות ערביות נוספות מתנוסס גם היום עיט צלאח א-דין, סמלו של הלוחם והמצביא האגדי.
בעולם המוסלמי רואים בו גיבור שאיחד את האומה ושחרר את ירושלים, סמל למנהיגות אידיאלית. בעיראק נקרא על שמו אחד המחוזות באזור תכרית. בזכות הצלחתו לגרש את הצלבנים, נוהגים גם כיום הפלשתינים לנקוב בשמו של צלאח א-דין כגיבורם וכדמות ההשראה של לוחם אמיץ ודגול.
גם במערב הוא נחשב לדמות היסטורית שהצליחה להיות גם מנהיג מוצלח וגם מנהיג גדול ובעל ערכים מוסריים גבוהים, מה שמוכיח בעיני רבים שאפילו במלחמה ניתן וחשוב לשמור על כבוד האדם.
שמו היה צלאח א-דין (Saladin) ובימי הביניים הוא הביס את הצלבנים והפך את האיסלאם לכוח החזק ביותר במזרח הקדום. רבים רואים בו עד היום סמל מוסלמי מוביל ואת המצביא הגדול בתולדות האיסלאם.
בשנת 1187, בקרב קרני חיטין שבארץ ישראל, סאלאדין (שמו במערב) הכריע את הצלבנים ולקח בשבי את מלכם. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת - ראו בתגית קרב קרני חיטין. איש לא יכול היה לדעת שמכאן ואילך יביסו המוסלמים את שומרי הארץ הצלבנים, ישתלטו על ארץ הקודש ויהפכו לכוח עולמי.
כל זה בזכותו. כי צלאח א-דין היה מצביא כורדי מבריק ומתוחכם, מגדולי הלוחמים המוסלמים ומי שזכור עד היום כאגדה של ממש. הוא חי בעידן שבו זינק האיסלאם ולא מעט בזכותו הוא הפך לכוח החזק ביותר של המזרח הקדום.
חייו של מצביא
הוא מתחיל כיוסף בן איוב (Salah al-Din), הידוע לעולם בשם צלאח א-דין, נולד בשנת 1137 למשפחה כורדית בעיר תיכרית (Tikrit) שבעיראק של ימינו. גורלו של הילד הקטן יביא אותו להפוך לאחד המנהיגים המכובדים בהיסטוריה, גם בעיני אויביו הצלבנים ובעולם כולו.
דרכו למנהיגות החלה כאשר הצטרף לצבא של דודו שירכוח (Shirkuh), שהיה מפקד בולט בשירות נור א-דין (Nur ad-Din), שליט דמשק החזק. במהלך מספר מסעות צבאיים למצרים, הצעיר הכורדי הוכיח יכולות יוצאות דופן שהובילו אותו למעמד וויזיר של הח'ליפה הפטמי האחרון.
בשנת 1171, בגיל 34, ביצע צלאח א-דין מהלך נועז שישנה את פני המזרח התיכון. הוא הדיח את השושלת הפטמית השיעית ששלטה במצרים, החזיר את המדינה לחיק הח'ליפות העבאסית הסונית, ובעצם הקים את השושלת האיובית על שמו.
שאיפותיו לא הסתפקו במצרים. אחרי מות פטרונו נור א-דין בשנת 1174, הוא החל בפרויקט האיחוד הגדול שלו - לרכז תחת שלטונו את מצרים, סוריה וחלקים מעיראק. זה היה משחק מדיני מורכב שכלל דיפלומטיה, מלחמה וברית זמנית עם אויבים.
הישג הכתר של צלאח א-דין הגיע בשנת 1187, בקרב קרני חיטין (Hattin) בו הוא הנחיל לצלבנים תבוסה מוחלטת. לאחר 88 שנות שליטה צלבנית הוא כבש את רוב הערים הצלבניות, תוך שהוא משאיר להם רק כמה מאחזים באזור החוף. עם כיבוש ירושלים הקדושה, הוא טיהר את מסגד אל אקצה ואת כיפת הסלע מהסממנים הנוצריים שהוסיפו בהם הצלבנים.
בעבור הצלבנים זה היה אסון גדול. גם בתולדות ירושלים זו תהיה נקודת מפנה של ממש והעיר הקדושה תהיה בשליטה מוסלמית עד המאה ה-20, כשהצבא הבריטי יכבוש אותה, ללא קרב, מידי האימפריה העות'מנית.
אישיותו
מה שהפך את צלאח א-דין לדמות יוצאת דופן לא היו רק הישגיו הצבאיים. כאשר כבש את ירושלים, הוא לא ביצע טבח בתושבים הנוצרים כפי שעשו הצלבנים 88 שנה קודם לכן, אלא אפשר לרובם לעזוב בבטחה תמורת כופר סביר. הוא אף שחרר בלי תשלום את אלה שלא יכולים היו לשלם.
תכונות אלה זיכו אותו בהערצה גם בקרב הצלבנים עצמם. על אף התנגדותו העיקשת לכוחות הצלבנים, הוא זכה באירופה למוניטין כמצביא חזק הנוהג באבירות.
הכרוניקות הצלבניות מתארות אותו כמנהיג נדיב, צודק וחומל, כאדם דתי הידוע ברוחב ליבו ונטייתו לסלחנות.
למרות שהוא וריצ'רד לב הארי (Richard the Lionheart) התמודדו זה מול זה במהלך המסע הצלבני השלישי, הם מעולם לא נפגשו אישית, אף שהם עקבו בהערכה זה אחרי זה והחליפו מתנות באמצעות שליחים.
גם 300 שנים אחרי, עד למאה ה-14, עוד כתבו באירופה שירים אפיים על ההרפתקאות והמחוות של צלאח א-דין. המשורר המיתולוגי דנטה החשיב אותו לאחת הנשמות הישרות של העולם הפאגאני, עולם עובדי האלילים וגרס שהוא יגיע לעולם הבא. המעניין הוא שצלאח לא היה עובד אלילים והאמין באלוהים - הוא פשוט היה מדת אחרת...
מכל מקום, צלאח א-דין הפך לסמל של המצביא האידיאלי - לוחם אכזרי בקרב אך ג'נטלמן אחרי הניצחון. הוא מת בשנת 1193 בדמשק, בגיל 56, כחצי שנה אחרי שחתם על הסכם יפו (Treaty of Jaffa) עם ריצ'רד לב הארי - הסכם הפסקת אש לשלוש שנים שבדיעבד יסיים את מסע הצלב השלישי.
למוסלמים נתן צלאח א דין במהלך הדורות השראה ומורשתו חיה עד היום. על דגלה של מצרים המודרנית ובסמלי מדינות ערביות נוספות מתנוסס גם היום עיט צלאח א-דין, סמלו של הלוחם והמצביא האגדי.
בעולם המוסלמי רואים בו גיבור שאיחד את האומה ושחרר את ירושלים, סמל למנהיגות אידיאלית. בעיראק נקרא על שמו אחד המחוזות באזור תכרית. בזכות הצלחתו לגרש את הצלבנים, נוהגים גם כיום הפלשתינים לנקוב בשמו של צלאח א-דין כגיבורם וכדמות ההשראה של לוחם אמיץ ודגול.
גם במערב הוא נחשב לדמות היסטורית שהצליחה להיות גם מנהיג מוצלח וגם מנהיג גדול ובעל ערכים מוסריים גבוהים, מה שמוכיח בעיני רבים שאפילו במלחמה ניתן וחשוב לשמור על כבוד האדם.
