שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מייצרים לחם?
זה מתחיל משדות החיטה והדגנים שישמשו לייצור הבצק, עם כל מיני תוספות או בלי. כשהחיטה מגיעה לטחנת הקמח, טוחנים את הדגן לקמח דק מאד. הוא נארז ונשלח למאפיות. מהקמח הזה ייצרו בהמשך את הבצק ללחם.
אחרי שהאופה לש את הקמח, עם מים ושמרים, נוצר בצק. מהבצק הזה, שיתפח ויהפוך אוורירי, ניתן יהיה לקלוע את החלה או להכין את גושי הבצק לצורת הלחם, הלחמניות ושאר המאפים.
כשהן מוכנות בתבניות, יוכנסו כיכרות הלחם אל התנור וייאפו למשך זמן מספיק, עד שיהפכו ללחם חם וטרי.
כשיראו בתנור כיכרות לחם חומים וחמים, יוציאו אותן האופים מהתנור, יארזו בארגזים וישלחו אותן לחנויות. יש מהם שיבצעו פיסה של לחם טרי וחמים לאכילה, או יגישו לשולחן את הלחמים הטריים וטעימים כל כך.
בתיאבון!
הנה פס ייצור של מאפייה גדולה (עברית):
https://youtu.be/goitik-o8d8
תהליך ייצור הלחם במאפייה בישראל (עברית):
https://youtu.be/uHyrHSfFaqI
כך יוצרים את הקמח:
https://youtu.be/y8vLjPctrcU
איך להכין לחמניות בבית (עברית):
https://youtu.be/KWVbDNBnPqE
וייצור לחם במפעלי הלחם הגדולים:
https://youtu.be/9wlJbsNBUgc?t=89&long=yes
מי המציא את הלחם?
יתכן שהלחם (Bread) הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתחום המזון. כמובן שלא ידוע מי המציא אותו, שכן היה זה בטרם נרשמה ההיסטוריה, בתקופה שנקראת פרהיסטוריה.
אבל הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר של לחם הם מאירופה של תקופת האבן המאוחרת. זה היה לפני בערך 30,000 שנים ודי ברור שהיה אז מדובר בלחם ללא תפיחה, כלומר לא ידעו עדיין על השימוש בשמרים להכנת הלחם. הממצאים הארכאולוגיים מאז מראים שמקור הקמח היה בצמחים שונים, שהם עשירים בעמילן, ביניהם ככל הנראה שרך וסוף.
את בעיית הלחם שמתייבש במהירות פתרו במצרים העתיקה, כשהמציאו את הטוסט. עד היום מכינים במצרים את ה"שאמסי", הלחם המקומי שהוא מהעתיקים בעולם.
את הלחם שלא זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות פתרו בשנת 1920, כשהמציאו את הבאגט, אותו לחם רזה וארוך שמוכרים בצרפת כשהוא עדיין חם מהאפייה על הבוקר.
כך או כך, הידע והיכולת לעבור ממזון צמחי טרי, שנוטה להתקלקל במהירות, למוצר מיובש כמו לחם, שניתן לשמור לאורך זמן, הוא שביטל את התלות בתנאים סביבתיים ובשינויי העונות. ביחד עם גורמים נוספים, העובדה המשמעותית הזו עתידה להביא עם השנים, לשינויים דמוגרפיים עצומים.
כך התפתח הלחם שאנו אוכלים:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52
אפיית לחם במצרים, מולדת הלחם המקומי ה"שאמסי":
https://youtu.be/A02ajdDJrUg
ולמה במסעדות מגישים לחם בהתחלה (עברית):
https://youtu.be/h4CVX9jfqR8
מהי ההיסטוריה של הלחם?
מבין כל דברי המאכל, אין ספק שתפקידו של הלחם (Bread) בתזונה האנושית הוא המרכזי והמשמעותי ביותר.
באלפי השנים האחרונות הפך מרכיב המזון הזה לכל כך הרבה יותר מאוכל והוא משקף מרכיבים מעמדיים, כלכליים ואפילו פוליטיים שונים. הלחם גם מילא את התפקיד המרכזי בתזונה האנושית וגם הפך למרכיב חברתי מרכזי בה.
עוד בימי קדם משתרע מאבקו של האדם להשיג ולייצר את הלחם על פני כל היבשות. האדם הקדמון הכין אותו משעורה ודוחן טחונים. את החיטה הוא גילה כשהיגר מאפריקה לאזור הסהר הפורה.
הערכות החוקרים הן שכבר לפני 30 אלף שנה טחנו בני אדם דגנים שלוקטו ונאספו בשטח, טחנו אותם באמצעות אבנים, הוסיפו מים, לשו לבצק ואפו ממנו לחם.
המקור הגאוגרפי של גידול החיטה, בתקופה הנאוליטית, בסביבות 11 אלף שנה לפני הספירה, לא ברור לחלוטין. אם בעבר נראה היה שהוא מצוי בעיראק של ימינו, כיום מדברים דווקא על צפון ישראל ושכנותיה. אז החל האדם לגדל מיני חיטה ושעורה ולאפות מהם מעין עוגות, שנאפו בתוך אפר חם.
נוסעים וסוחרים העבירו לכל פינות העולם העתיק את סודות גידול החיטה והכנת הלחם. זה הביא לכך שבמהלך תקופה קצרה הפכה החיטה למרכיב מרכזי בתזונה ובכל מקום החלו להכין ממנו לחם.
דגני הבר שבויתו לחקלאות המתהווה אפשרו לאדם אז לחיות בעיקר על לחם ולא פעם אף על הלחם לבדו.
היתרון של הדגנים היה נעוץ ביכולת השימור הגבוהה שלהם, בעושר ובכמות הפחמימות בהם ובערך התזונתי של דגני הבר, שהיה גדול משמעותית מזה של החיטה של ימינו.
הלחם מספק אז יותר מחצי מהקלוריות שהמין האנושי צורך. בספר האבן "עלילות גילגמש", שנכתב על גילגמש, מלך שומר שבמזרח התיכון העתיק, סופר על הארוחה הנפוצה שאכל בחייו וכללה רק לחם ובירה. שניהם נוצרו ממחמצת שאור.
במסופוטמיה של אותם ימים, במזרח התיכון העתיק, הגדיר הלחם את החלוקה המעמדית. כל מעמד אכל אז לחם שונה. אצילים ועשירים יאכלו את הלחם האיכותי והקשה יותר לייצור. העניין המעמדי של הלחם יילך ויתפתח בהיסטוריה, כשהלחם הלבן נחשב אז למאכל של אצילים ומלכים, בעוד פשוטי העם נאלצו לאכול רק את הלחם הכהה, לחם שחור.
אפילו אפלטון, מגדולי הפילוסופים של יוון העתיקה, מנהל בספר "רפובליקה" דיון על העיר האידאלית ועל הלחם שצריך לשמש בה למאכל, האם הוא לחם לבן או לחם מלא, כפרי שכזה.
כך ממשיכה דרכו של הלחם, שהחלה במערות האדם הקדמון, באפייה בין אבנים גדולות, המשיכה בתנורי חצר גדולים ששימשו את הנשים לאפיית הלחם בבית, למטבחי טירות האצילים והתנורים הפשוטים שליד בתי האריסים שלהם ואל מפעלי הענק שמייצרים את הלחם המודרני,
במהלך המאה ה-19 מאפשרת טכנולוגיה חדשה ייצור זול והמוני של לחם תעשייתי והיגייני. המאכל הבסיסי כל כך עובר את השינוי המשמעותי ביותר מאז העולם הקלאסי. שיווק ופרסום הופכים את הלחם התעשייתי החדש, כמעט כולו, אגב, הוא לחם לבן, ללחם המזין הנקי והבריא ביותר מכל סוגי הלחם שהיו.
סוף המאה ה-20 מוליד את המאפיות הקטנות ואנינות הלחם, שאופות, משחזרות וממציאות מיני לחם חדשים וישנים, גובות מחירים מופקעים. בעוד הלחם הכפרי, מהקמח המלא והלא מנופה הופך לבריא החדש, מגובה במחקרים ונחשק על ידי המסודרים, הלחם הלבן, זה שנחשב תקופות ארוכות לבריא והיוקרתי מכל האחרים, הופך מושמץ, משמין, לא בריא ונחות ממנו.
הנה תולדות הלחם בקצרה:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52
כך מכינים לחם כמו לפני 2,000 שנה:
https://youtu.be/DYTuNXq1eBk
הלחם הרומי:
https://youtu.be/B6cACVc-t64
וכך אפו לחם בימי הביניים:
https://youtu.be/7Rt0OR8LalA
מיהם האופים ומה הם מכינים במאפייה?
האופה והאופה (Bakers) עובדים במאפיה. זה המקום שבו אופים את המאפים השונים, בדרך כלל המלוחים.
כי יש הבדל מסורתי בין אופים לקונדיטורים. בעוד הקונדיטור שעובד בפטיסרי מתמחה בדברי מאפה מתוקים, האופה עוסק באפייה של לחמים ועובד במאפייה, או מה שקרוי בצרפתית "בולנז'רי".
אז מכיכרות הלחם, הלחמניות, הפיתות ושאר המאפים המלוחים ופחות בדברי המאפה המתוקים, העוגיות, עוגות - הכל יוצא מהמאפיה או ממפעל המאפים המודרני - סוג של מאפיה ממוכנת, כלומר מפעל שבו מכונות רבות מייצרות כמויות ענק של דברי מאפה ולחמים.
האופים עובדים קשה. הכל מתחיל מהקמח שהם קונים וממנו מייצרים במאפיה את הבצק ללחם ולמאפים.
את הקמח לשים האופים עם מים ושמרים ויוצרים את הבצק. אחרי שהוא תופח ונעשה אוורירי, ניתן יהיה להכין ממנו את המאפים השונים. האופה יכול לקלוע את החלה או שהיא תכין את גושי הבצק לצורה של אחד מסוגי הלחם, הלחמניות ושאר המאפים.
את הבצק יכניסו, בדרך כלל בתבניות, אל תוך התנור ולאחר שהם ייאפו למשך זמן מה, יהפכו גושי הבצק המעוצבים לכיכרות הלחם, מוצרי לחם שונים ודברי מאפה חמים וטריים.
הנה האופים עובדים במאפיית לחמים (עברית):
https://youtu.be/-t5agIGoU9I
אופים מצות לפסח (עברית):
https://youtu.be/QkBJyeMr3bU
מאפייה ותיקה שנסגרת כי המאפים מיוצרים במפעלים גדולים וממוכנים (עברית):
https://youtu.be/Jc-0tCeyyXE
אופה שפתח מאפיה לפני 120 שנה (עברית):
https://youtu.be/y71IVvba_7A
כשאלוף הבגטים ומגדולי האופים בעולם בא ללמוד בארץ (עברית):
https://youtu.be/9GRvKgvYtWQ?long=yes
והמאפיות של ירושלים (עברית):
https://youtu.be/S_e0DCBn5QU?long=yes
איך תופחים השמרים ואיך הם תורמים למאפה?
השמרים (Yeast) הם פטריות חד תאיות, מעין צמחים זעירים. כשהשמרים תוססים, הם אוכלים סוכר או עמילן והופכים אותו לבועות גזים, כמו דו-תחמוצת הפחמן. את בועות הגז הללו ניתן לראות כשמסתכלים בלבן של הלחם. הן החורים של הלחם והם נוצרים כשהגז שנוצר על ידי השמרים מתפיח את הבצק והוא נעשה ספוגי ותפוח. תודות להתפחה הבצק הופך לבצק קל יותר, חמצמץ וטעים לאכילה.
כשקונים אבקת שמרים ומערבבים אותה במים, התאים חוזרים לתחייה והפטריה מתחילה לעבוד.
על אף שנעשה בהם שימוש נרחב זמן רב לפני כן, רק בשנת 1680 נצפו השמרים לראשונה בהיסטוריה. היה זה חלוץ המיקרוסקופיה, החוקר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק, שראה אותם אז לראשונה במיקרוסקופ שלו. 200 שנה אחר כך, בשנת 1857, יחקור אותם לואי פסטר ובעקבותיו השמרים יזוהו כמיקרואורגניזמים שאחראים לתסיסה שהופכת את הסוכר לאתנול. בשנת 1996 הושלם מיפוי הגנום של שמרי האפייה. הסתבר שהוא כולל 6,294 גנים.
הנה השמרים התופחים:
https://youtu.be/4mxqGF9JZHI
הסברים מעט יותר מדעיים:
https://youtu.be/GvD-8ZfxfOY
וכך החלו היסטורית להשתמש בתגלית של השמרים:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=1m36s
מי המציא את הסנדוויץ'?
סוג המאכל הפופולארי ביותר בעולם הוא הכריך, הסנדוויץ' (Sandwich).
יתכן שלא כולם חושבים על אוכל כעל חשוב מדי, אבל האמת היא שזה אחד הדברים החשובים בחיינו. ואחד הרגעים ההיסטוריים שנרשם בתולדות האנושות הוא הרגע שבו האוכל הופך נייד - היום שבו המציאו את הסנדוויץ' או הכריך!
אמנם הוא לא היה הראשון שאכל כך, אבל הסנדוויץ' נקרא על שם הדוכס הרביעי מסנדוויץ', ג'ון מונטאגיו. הדוכס אהב מאד להמר ולא רצה להפסיק את משחק הקלפים - אפילו לא כדי לאכול. כך שיום אחד, כשהיה שקוע מאוד במשחק קלפים, הוא צעק למשרתיו שהזמינו אותו לאכול: "הכניסו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאוהו אליי!". הם עשו זאת והסנדביץ', בעברית "כריך", נכנס להיסטוריה.
סנדוויץ', עיירה אנגלית קטנה ולא מאד חשובה, התפרסמה תודות לכך בכל העולם ונכנסה להיסטוריה של המזון.
כך הומצא הסנדוויץ' (מתורגם):
https://youtu.be/7k6n46xBTxs
הייתם מאמינים שתולדות הסנדוויץ' מתחילים הרבה לפניו?
https://youtu.be/7-0uRPLhkT0
מתכון להכנת כריכי המועדון האהובים כל כך:
https://youtu.be/S_1_ZSMxRfg
כך מכינים סנדוויץ' במשרד החיוך של מיסטר בין:
https://youtu.be/bS1ePEZZCDY
וסרט על ממציא הסנדוויץ':
https://youtu.be/suwwSAhFmRU?long=yes
מהי החלה היהודית ומה מקורה?
החַלָּה היא לחם שקולעים אותו באופן מיוחד, לצמה ואז אופים אותו בתנור. את החלה נוהגים לאפות לפי המסורת ולאכול בשבת ובחג. חלות משווקות בישראל תמיד לקראת סוף השבוע, בעיקר בימי שישי, בסופרמרקטים ובחנויות המכולת.
נראה שמקורה של החלה במטבח היהודי של ספרד. בהמשך המנהג להכין ולאכול חלה בשבת התפשט לקהילות רבות באירופה. לארץ ישראל הביאו את החלה הקלועה יהודים מארצות אשכנז. ביהדות המזרח, כולל בצפון אפריקה, כלל לא הכירו את החלה לפני כן.
כיום חלה נחשבת אמנם למאכל יהודי באירופה אך לא חסרים עמים שאוכלים חלות כלחם לא קדוש אלא פשוט טעים. אם זה באירופה, בדרום אפריקה ואפילו אצל חלק מערביי ישראל והתושבים המוסלמים של הארץ. מספרים שחלות יום השישי הפכו למאפה מבוקש מאוד בחודש הרמדאן.
הפופולריות המתגברת של החלות בחברה הערבית שבארץ היא אחד הביטויים הברורים להשפעתה התרבותית של תרבות האוכל המקומי, שחוצה הלי חשבון גבולות ולאומים.
אגב, בערבית נקראות החלות הקלועות והמאוד דומות "מיג'דל", שפירושו "צמה" או "לחם קלוע".
חלות קלועות הנקראות מיג'דל. בערבית פירוש המלה הוא צמה או לחם קלוע, אבל המתבונן בהן יתקשה מאוד להבדיל ביניהן לבין החלות שנמכרות בכל מכולת ומאפייה בחלקה המערבי של העיר, מדי יום שישי.
אי אפשר להכחיש שהחלות הפופולאריות במזרח הן ביטוי להשפעה תרבותית קולינרית חוצת לאומים וגבולות.
כך מכינים חלה לשבת (עברית):
https://youtu.be/PXn4YkNSnrs
מצוות הפרשת חלה (עברית):
https://youtu.be/1gjq1GqQqow
אחד הדברים המיוחדים בחלה היהודית היא קליעת חלה (עברית):
https://youtu.be/cYfKp7T43uA
וכמה סגנונות קליעה של חלה:
https://youtu.be/pr_Hi5NhF6M
איך המציאו הצרפתים את הבאגט?
הבאגט (Baguette), או בגט, אותו לחם צרפתי ארוך וצר, הוא המצאה גאונית, של לחם טעים, שמוכן מהר והוא פשוט מאוד להכנה. הוא היה קיים כבר לפני הרבה שנים, אבל הנסיבות שבהן הפך לסמל צרפתי לאומי הן מעניינות מאד.
אבל איך הצרפתים תרמו לעולם את הבאגט?
ההיסטוריה יודעת לספר שהבגט נולד בגלל חוק שנחקק בשנת 1920, חוק שנועד להגן על האופים. על פי החוק החדש אסור היה לאופים לעבוד לפני השעה ארבע לפנות בוקר. האופים, חלקם מרוצים מהשינה הטובה שהבטיח להם החוק וחלקם נבוכים וחיפשו דרך להמשיך ולהתפרנס מאפיית לחם לארוחת הבוקר של הצרפתים, חיפשו פתרון שיאפשר להם לאפות לחם שאינו דורש שעות רבות של התפחה, כמו שהלחם הצרפתי העגול והשמנמן חייב. כך הם החלו לאפות בכל בוקר רק את הבגט, לחם רזה וארוך, שאינו זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות. כך היה הבגט מוכן לקנייה בשעות הבוקר המוקדמות, על אף שהוא נאפה זמן קצר לפני כן. לחם שימושי ונוח לאפייה מהירה.
מאז השתנה החוק הדרקוני הזה וגם הטכנולוגיה להתפחה הלכה והשתכללה. אבל הבאגט נשאר והיה ללחם שהצרפתים הכי אוהבים. מסתבר שהאפייה בחום ואדים והקרום המתפצח שלו, הפכו את הבאגט לתענוג פופולארי להפליא, בתחילה בצרפת ועם הזמן בכל אירופה. מצרפת הלך הבאגט והתפזר בעולם כולו והיה ללהיט אפילו כאן בישראל.
מקור השם "באגט" הוא מהמילה האיטלקית bacchetta או baccheto, שפירושן "מקל".
הנה ההיסטוריה של הבאגט:
https://youtu.be/T8xQ28WKQrY
הבאגט הארוך בעולם, שנאפה דווקא באיטליה, 135 מטרים אורכו:
https://youtu.be/VYGELBoDEH4
כך אופים באגט (עברית):
https://youtu.be/hs1AS76l8Do
מתכון וידאו להכנה ביתית של באגט (עברית):
http://youtu.be/LRU_scNAb54
מתכון באנגלית:
https://youtu.be/Q2rLPq8oYCc
ומה קורה כשאלוף הבגטים והאופה הדגול מבקר בארץ (עברית):
https://youtu.be/9GRvKgvYtWQ?long=yes
איך מאפה שמרים גדל כל כך?
ודאי ראיתם לא פעם בצק שמרים שתופח פי כמה מנפחו המקורי. מה גורם לשמרים להתפיח את הבצק כך?
השמרים הם למעשה פטרייה חד תאית. בגוש שמרים קטן ישנם מיליוני פטריות חד-תאיות כאלו, שהעמילן מדביק זה לזה והם הופכים למיקשה אחת.
הפלא נעשה כשמוסיפים את השמרים לקמח ומים ומערבבים את שלושתם. זה הרגע שבו מעכלים השמרים את הקמח מחוץ לגופם, על ידי הוצאה של מיצים שמרככים את הקמח ומאפשרים לשמרים "לאכול" אותו ולגדול.
הבועות שמתפיחות את הבצק, אגב, נוצרות כשהסוכר שבקמח מתפרק וגז בשם פחמן דו-חמצני מנפח בועות של בצק. בתנור הבועות הללו נעשות גדולות אף יותר ויוצרות כיכרות לחם או עוגות גדולות ואווריריות.
הנה סרטון על הכנת בצק שמרים (עברית):
http://youtu.be/VUiN_0Cm4yU
כך מכינים בצק שמרים ומתפיחים אותו:
https://youtu.be/Rp-UpAUZ_aI
וכך מכינים עוגת שמרים עם שוקולד (עברית):
https://youtu.be/GbpiB5bw6GM
זה מתחיל משדות החיטה והדגנים שישמשו לייצור הבצק, עם כל מיני תוספות או בלי. כשהחיטה מגיעה לטחנת הקמח, טוחנים את הדגן לקמח דק מאד. הוא נארז ונשלח למאפיות. מהקמח הזה ייצרו בהמשך את הבצק ללחם.
אחרי שהאופה לש את הקמח, עם מים ושמרים, נוצר בצק. מהבצק הזה, שיתפח ויהפוך אוורירי, ניתן יהיה לקלוע את החלה או להכין את גושי הבצק לצורת הלחם, הלחמניות ושאר המאפים.
כשהן מוכנות בתבניות, יוכנסו כיכרות הלחם אל התנור וייאפו למשך זמן מספיק, עד שיהפכו ללחם חם וטרי.
כשיראו בתנור כיכרות לחם חומים וחמים, יוציאו אותן האופים מהתנור, יארזו בארגזים וישלחו אותן לחנויות. יש מהם שיבצעו פיסה של לחם טרי וחמים לאכילה, או יגישו לשולחן את הלחמים הטריים וטעימים כל כך.
בתיאבון!
הנה פס ייצור של מאפייה גדולה (עברית):
https://youtu.be/goitik-o8d8
תהליך ייצור הלחם במאפייה בישראל (עברית):
https://youtu.be/uHyrHSfFaqI
כך יוצרים את הקמח:
https://youtu.be/y8vLjPctrcU
איך להכין לחמניות בבית (עברית):
https://youtu.be/KWVbDNBnPqE
וייצור לחם במפעלי הלחם הגדולים:
https://youtu.be/9wlJbsNBUgc?t=89&long=yes
יתכן שהלחם (Bread) הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתחום המזון. כמובן שלא ידוע מי המציא אותו, שכן היה זה בטרם נרשמה ההיסטוריה, בתקופה שנקראת פרהיסטוריה.
אבל הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר של לחם הם מאירופה של תקופת האבן המאוחרת. זה היה לפני בערך 30,000 שנים ודי ברור שהיה אז מדובר בלחם ללא תפיחה, כלומר לא ידעו עדיין על השימוש בשמרים להכנת הלחם. הממצאים הארכאולוגיים מאז מראים שמקור הקמח היה בצמחים שונים, שהם עשירים בעמילן, ביניהם ככל הנראה שרך וסוף.
את בעיית הלחם שמתייבש במהירות פתרו במצרים העתיקה, כשהמציאו את הטוסט. עד היום מכינים במצרים את ה"שאמסי", הלחם המקומי שהוא מהעתיקים בעולם.
את הלחם שלא זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות פתרו בשנת 1920, כשהמציאו את הבאגט, אותו לחם רזה וארוך שמוכרים בצרפת כשהוא עדיין חם מהאפייה על הבוקר.
כך או כך, הידע והיכולת לעבור ממזון צמחי טרי, שנוטה להתקלקל במהירות, למוצר מיובש כמו לחם, שניתן לשמור לאורך זמן, הוא שביטל את התלות בתנאים סביבתיים ובשינויי העונות. ביחד עם גורמים נוספים, העובדה המשמעותית הזו עתידה להביא עם השנים, לשינויים דמוגרפיים עצומים.
כך התפתח הלחם שאנו אוכלים:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52
אפיית לחם במצרים, מולדת הלחם המקומי ה"שאמסי":
https://youtu.be/A02ajdDJrUg
ולמה במסעדות מגישים לחם בהתחלה (עברית):
https://youtu.be/h4CVX9jfqR8
מבין כל דברי המאכל, אין ספק שתפקידו של הלחם (Bread) בתזונה האנושית הוא המרכזי והמשמעותי ביותר.
באלפי השנים האחרונות הפך מרכיב המזון הזה לכל כך הרבה יותר מאוכל והוא משקף מרכיבים מעמדיים, כלכליים ואפילו פוליטיים שונים. הלחם גם מילא את התפקיד המרכזי בתזונה האנושית וגם הפך למרכיב חברתי מרכזי בה.
עוד בימי קדם משתרע מאבקו של האדם להשיג ולייצר את הלחם על פני כל היבשות. האדם הקדמון הכין אותו משעורה ודוחן טחונים. את החיטה הוא גילה כשהיגר מאפריקה לאזור הסהר הפורה.
הערכות החוקרים הן שכבר לפני 30 אלף שנה טחנו בני אדם דגנים שלוקטו ונאספו בשטח, טחנו אותם באמצעות אבנים, הוסיפו מים, לשו לבצק ואפו ממנו לחם.
המקור הגאוגרפי של גידול החיטה, בתקופה הנאוליטית, בסביבות 11 אלף שנה לפני הספירה, לא ברור לחלוטין. אם בעבר נראה היה שהוא מצוי בעיראק של ימינו, כיום מדברים דווקא על צפון ישראל ושכנותיה. אז החל האדם לגדל מיני חיטה ושעורה ולאפות מהם מעין עוגות, שנאפו בתוך אפר חם.
נוסעים וסוחרים העבירו לכל פינות העולם העתיק את סודות גידול החיטה והכנת הלחם. זה הביא לכך שבמהלך תקופה קצרה הפכה החיטה למרכיב מרכזי בתזונה ובכל מקום החלו להכין ממנו לחם.
דגני הבר שבויתו לחקלאות המתהווה אפשרו לאדם אז לחיות בעיקר על לחם ולא פעם אף על הלחם לבדו.
היתרון של הדגנים היה נעוץ ביכולת השימור הגבוהה שלהם, בעושר ובכמות הפחמימות בהם ובערך התזונתי של דגני הבר, שהיה גדול משמעותית מזה של החיטה של ימינו.
הלחם מספק אז יותר מחצי מהקלוריות שהמין האנושי צורך. בספר האבן "עלילות גילגמש", שנכתב על גילגמש, מלך שומר שבמזרח התיכון העתיק, סופר על הארוחה הנפוצה שאכל בחייו וכללה רק לחם ובירה. שניהם נוצרו ממחמצת שאור.
במסופוטמיה של אותם ימים, במזרח התיכון העתיק, הגדיר הלחם את החלוקה המעמדית. כל מעמד אכל אז לחם שונה. אצילים ועשירים יאכלו את הלחם האיכותי והקשה יותר לייצור. העניין המעמדי של הלחם יילך ויתפתח בהיסטוריה, כשהלחם הלבן נחשב אז למאכל של אצילים ומלכים, בעוד פשוטי העם נאלצו לאכול רק את הלחם הכהה, לחם שחור.
אפילו אפלטון, מגדולי הפילוסופים של יוון העתיקה, מנהל בספר "רפובליקה" דיון על העיר האידאלית ועל הלחם שצריך לשמש בה למאכל, האם הוא לחם לבן או לחם מלא, כפרי שכזה.
כך ממשיכה דרכו של הלחם, שהחלה במערות האדם הקדמון, באפייה בין אבנים גדולות, המשיכה בתנורי חצר גדולים ששימשו את הנשים לאפיית הלחם בבית, למטבחי טירות האצילים והתנורים הפשוטים שליד בתי האריסים שלהם ואל מפעלי הענק שמייצרים את הלחם המודרני,
במהלך המאה ה-19 מאפשרת טכנולוגיה חדשה ייצור זול והמוני של לחם תעשייתי והיגייני. המאכל הבסיסי כל כך עובר את השינוי המשמעותי ביותר מאז העולם הקלאסי. שיווק ופרסום הופכים את הלחם התעשייתי החדש, כמעט כולו, אגב, הוא לחם לבן, ללחם המזין הנקי והבריא ביותר מכל סוגי הלחם שהיו.
סוף המאה ה-20 מוליד את המאפיות הקטנות ואנינות הלחם, שאופות, משחזרות וממציאות מיני לחם חדשים וישנים, גובות מחירים מופקעים. בעוד הלחם הכפרי, מהקמח המלא והלא מנופה הופך לבריא החדש, מגובה במחקרים ונחשק על ידי המסודרים, הלחם הלבן, זה שנחשב תקופות ארוכות לבריא והיוקרתי מכל האחרים, הופך מושמץ, משמין, לא בריא ונחות ממנו.
הנה תולדות הלחם בקצרה:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52
כך מכינים לחם כמו לפני 2,000 שנה:
https://youtu.be/DYTuNXq1eBk
הלחם הרומי:
https://youtu.be/B6cACVc-t64
וכך אפו לחם בימי הביניים:
https://youtu.be/7Rt0OR8LalA
האופה והאופה (Bakers) עובדים במאפיה. זה המקום שבו אופים את המאפים השונים, בדרך כלל המלוחים.
כי יש הבדל מסורתי בין אופים לקונדיטורים. בעוד הקונדיטור שעובד בפטיסרי מתמחה בדברי מאפה מתוקים, האופה עוסק באפייה של לחמים ועובד במאפייה, או מה שקרוי בצרפתית "בולנז'רי".
אז מכיכרות הלחם, הלחמניות, הפיתות ושאר המאפים המלוחים ופחות בדברי המאפה המתוקים, העוגיות, עוגות - הכל יוצא מהמאפיה או ממפעל המאפים המודרני - סוג של מאפיה ממוכנת, כלומר מפעל שבו מכונות רבות מייצרות כמויות ענק של דברי מאפה ולחמים.
האופים עובדים קשה. הכל מתחיל מהקמח שהם קונים וממנו מייצרים במאפיה את הבצק ללחם ולמאפים.
את הקמח לשים האופים עם מים ושמרים ויוצרים את הבצק. אחרי שהוא תופח ונעשה אוורירי, ניתן יהיה להכין ממנו את המאפים השונים. האופה יכול לקלוע את החלה או שהיא תכין את גושי הבצק לצורה של אחד מסוגי הלחם, הלחמניות ושאר המאפים.
את הבצק יכניסו, בדרך כלל בתבניות, אל תוך התנור ולאחר שהם ייאפו למשך זמן מה, יהפכו גושי הבצק המעוצבים לכיכרות הלחם, מוצרי לחם שונים ודברי מאפה חמים וטריים.
הנה האופים עובדים במאפיית לחמים (עברית):
https://youtu.be/-t5agIGoU9I
אופים מצות לפסח (עברית):
https://youtu.be/QkBJyeMr3bU
מאפייה ותיקה שנסגרת כי המאפים מיוצרים במפעלים גדולים וממוכנים (עברית):
https://youtu.be/Jc-0tCeyyXE
אופה שפתח מאפיה לפני 120 שנה (עברית):
https://youtu.be/y71IVvba_7A
כשאלוף הבגטים ומגדולי האופים בעולם בא ללמוד בארץ (עברית):
https://youtu.be/9GRvKgvYtWQ?long=yes
והמאפיות של ירושלים (עברית):
https://youtu.be/S_e0DCBn5QU?long=yes
לחם
השמרים (Yeast) הם פטריות חד תאיות, מעין צמחים זעירים. כשהשמרים תוססים, הם אוכלים סוכר או עמילן והופכים אותו לבועות גזים, כמו דו-תחמוצת הפחמן. את בועות הגז הללו ניתן לראות כשמסתכלים בלבן של הלחם. הן החורים של הלחם והם נוצרים כשהגז שנוצר על ידי השמרים מתפיח את הבצק והוא נעשה ספוגי ותפוח. תודות להתפחה הבצק הופך לבצק קל יותר, חמצמץ וטעים לאכילה.
כשקונים אבקת שמרים ומערבבים אותה במים, התאים חוזרים לתחייה והפטריה מתחילה לעבוד.
על אף שנעשה בהם שימוש נרחב זמן רב לפני כן, רק בשנת 1680 נצפו השמרים לראשונה בהיסטוריה. היה זה חלוץ המיקרוסקופיה, החוקר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק, שראה אותם אז לראשונה במיקרוסקופ שלו. 200 שנה אחר כך, בשנת 1857, יחקור אותם לואי פסטר ובעקבותיו השמרים יזוהו כמיקרואורגניזמים שאחראים לתסיסה שהופכת את הסוכר לאתנול. בשנת 1996 הושלם מיפוי הגנום של שמרי האפייה. הסתבר שהוא כולל 6,294 גנים.
הנה השמרים התופחים:
https://youtu.be/4mxqGF9JZHI
הסברים מעט יותר מדעיים:
https://youtu.be/GvD-8ZfxfOY
וכך החלו היסטורית להשתמש בתגלית של השמרים:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=1m36s
סוג המאכל הפופולארי ביותר בעולם הוא הכריך, הסנדוויץ' (Sandwich).
יתכן שלא כולם חושבים על אוכל כעל חשוב מדי, אבל האמת היא שזה אחד הדברים החשובים בחיינו. ואחד הרגעים ההיסטוריים שנרשם בתולדות האנושות הוא הרגע שבו האוכל הופך נייד - היום שבו המציאו את הסנדוויץ' או הכריך!
אמנם הוא לא היה הראשון שאכל כך, אבל הסנדוויץ' נקרא על שם הדוכס הרביעי מסנדוויץ', ג'ון מונטאגיו. הדוכס אהב מאד להמר ולא רצה להפסיק את משחק הקלפים - אפילו לא כדי לאכול. כך שיום אחד, כשהיה שקוע מאוד במשחק קלפים, הוא צעק למשרתיו שהזמינו אותו לאכול: "הכניסו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאוהו אליי!". הם עשו זאת והסנדביץ', בעברית "כריך", נכנס להיסטוריה.
סנדוויץ', עיירה אנגלית קטנה ולא מאד חשובה, התפרסמה תודות לכך בכל העולם ונכנסה להיסטוריה של המזון.
כך הומצא הסנדוויץ' (מתורגם):
https://youtu.be/7k6n46xBTxs
הייתם מאמינים שתולדות הסנדוויץ' מתחילים הרבה לפניו?
https://youtu.be/7-0uRPLhkT0
מתכון להכנת כריכי המועדון האהובים כל כך:
https://youtu.be/S_1_ZSMxRfg
כך מכינים סנדוויץ' במשרד החיוך של מיסטר בין:
https://youtu.be/bS1ePEZZCDY
וסרט על ממציא הסנדוויץ':
https://youtu.be/suwwSAhFmRU?long=yes
החַלָּה היא לחם שקולעים אותו באופן מיוחד, לצמה ואז אופים אותו בתנור. את החלה נוהגים לאפות לפי המסורת ולאכול בשבת ובחג. חלות משווקות בישראל תמיד לקראת סוף השבוע, בעיקר בימי שישי, בסופרמרקטים ובחנויות המכולת.
נראה שמקורה של החלה במטבח היהודי של ספרד. בהמשך המנהג להכין ולאכול חלה בשבת התפשט לקהילות רבות באירופה. לארץ ישראל הביאו את החלה הקלועה יהודים מארצות אשכנז. ביהדות המזרח, כולל בצפון אפריקה, כלל לא הכירו את החלה לפני כן.
כיום חלה נחשבת אמנם למאכל יהודי באירופה אך לא חסרים עמים שאוכלים חלות כלחם לא קדוש אלא פשוט טעים. אם זה באירופה, בדרום אפריקה ואפילו אצל חלק מערביי ישראל והתושבים המוסלמים של הארץ. מספרים שחלות יום השישי הפכו למאפה מבוקש מאוד בחודש הרמדאן.
הפופולריות המתגברת של החלות בחברה הערבית שבארץ היא אחד הביטויים הברורים להשפעתה התרבותית של תרבות האוכל המקומי, שחוצה הלי חשבון גבולות ולאומים.
אגב, בערבית נקראות החלות הקלועות והמאוד דומות "מיג'דל", שפירושו "צמה" או "לחם קלוע".
חלות קלועות הנקראות מיג'דל. בערבית פירוש המלה הוא צמה או לחם קלוע, אבל המתבונן בהן יתקשה מאוד להבדיל ביניהן לבין החלות שנמכרות בכל מכולת ומאפייה בחלקה המערבי של העיר, מדי יום שישי.
אי אפשר להכחיש שהחלות הפופולאריות במזרח הן ביטוי להשפעה תרבותית קולינרית חוצת לאומים וגבולות.
כך מכינים חלה לשבת (עברית):
https://youtu.be/PXn4YkNSnrs
מצוות הפרשת חלה (עברית):
https://youtu.be/1gjq1GqQqow
אחד הדברים המיוחדים בחלה היהודית היא קליעת חלה (עברית):
https://youtu.be/cYfKp7T43uA
וכמה סגנונות קליעה של חלה:
https://youtu.be/pr_Hi5NhF6M
הבאגט (Baguette), או בגט, אותו לחם צרפתי ארוך וצר, הוא המצאה גאונית, של לחם טעים, שמוכן מהר והוא פשוט מאוד להכנה. הוא היה קיים כבר לפני הרבה שנים, אבל הנסיבות שבהן הפך לסמל צרפתי לאומי הן מעניינות מאד.
אבל איך הצרפתים תרמו לעולם את הבאגט?
ההיסטוריה יודעת לספר שהבגט נולד בגלל חוק שנחקק בשנת 1920, חוק שנועד להגן על האופים. על פי החוק החדש אסור היה לאופים לעבוד לפני השעה ארבע לפנות בוקר. האופים, חלקם מרוצים מהשינה הטובה שהבטיח להם החוק וחלקם נבוכים וחיפשו דרך להמשיך ולהתפרנס מאפיית לחם לארוחת הבוקר של הצרפתים, חיפשו פתרון שיאפשר להם לאפות לחם שאינו דורש שעות רבות של התפחה, כמו שהלחם הצרפתי העגול והשמנמן חייב. כך הם החלו לאפות בכל בוקר רק את הבגט, לחם רזה וארוך, שאינו זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות. כך היה הבגט מוכן לקנייה בשעות הבוקר המוקדמות, על אף שהוא נאפה זמן קצר לפני כן. לחם שימושי ונוח לאפייה מהירה.
מאז השתנה החוק הדרקוני הזה וגם הטכנולוגיה להתפחה הלכה והשתכללה. אבל הבאגט נשאר והיה ללחם שהצרפתים הכי אוהבים. מסתבר שהאפייה בחום ואדים והקרום המתפצח שלו, הפכו את הבאגט לתענוג פופולארי להפליא, בתחילה בצרפת ועם הזמן בכל אירופה. מצרפת הלך הבאגט והתפזר בעולם כולו והיה ללהיט אפילו כאן בישראל.
מקור השם "באגט" הוא מהמילה האיטלקית bacchetta או baccheto, שפירושן "מקל".
הנה ההיסטוריה של הבאגט:
https://youtu.be/T8xQ28WKQrY
הבאגט הארוך בעולם, שנאפה דווקא באיטליה, 135 מטרים אורכו:
https://youtu.be/VYGELBoDEH4
כך אופים באגט (עברית):
https://youtu.be/hs1AS76l8Do
מתכון וידאו להכנה ביתית של באגט (עברית):
http://youtu.be/LRU_scNAb54
מתכון באנגלית:
https://youtu.be/Q2rLPq8oYCc
ומה קורה כשאלוף הבגטים והאופה הדגול מבקר בארץ (עברית):
https://youtu.be/9GRvKgvYtWQ?long=yes
ודאי ראיתם לא פעם בצק שמרים שתופח פי כמה מנפחו המקורי. מה גורם לשמרים להתפיח את הבצק כך?
השמרים הם למעשה פטרייה חד תאית. בגוש שמרים קטן ישנם מיליוני פטריות חד-תאיות כאלו, שהעמילן מדביק זה לזה והם הופכים למיקשה אחת.
הפלא נעשה כשמוסיפים את השמרים לקמח ומים ומערבבים את שלושתם. זה הרגע שבו מעכלים השמרים את הקמח מחוץ לגופם, על ידי הוצאה של מיצים שמרככים את הקמח ומאפשרים לשמרים "לאכול" אותו ולגדול.
הבועות שמתפיחות את הבצק, אגב, נוצרות כשהסוכר שבקמח מתפרק וגז בשם פחמן דו-חמצני מנפח בועות של בצק. בתנור הבועות הללו נעשות גדולות אף יותר ויוצרות כיכרות לחם או עוגות גדולות ואווריריות.
הנה סרטון על הכנת בצק שמרים (עברית):
http://youtu.be/VUiN_0Cm4yU
כך מכינים בצק שמרים ומתפיחים אותו:
https://youtu.be/Rp-UpAUZ_aI
וכך מכינים עוגת שמרים עם שוקולד (עברית):
https://youtu.be/GbpiB5bw6GM
איך אופים לאפה או פיתות עיראקיות של לאפה?
הפיתה העיראקית, הידועה כיום כ"לאפה", היא לחם שטוח ודק, שאופים כמעין משטח בצק עגול. מרכיביה הם קמח ומים בלבד, עם מעט מלח. נוהגים להניח עליה פלאפל או שווארמה וסלטים שונים, כולל חומוס ולאבנה, ולכרוך אותם בתוכה, למעין גליל שבתוכו האוכל.
היום אפיית פיתות גדולות מתבצעת במאפיה, אבל במקור נהגו לאפות את הלאפה בטאבון, שהוא תנור עשוי אבן, שמוסק לחום גבוה ובתוכו אש גלויה.
במרבית המאפיות ושל ימינו מכינים אפילו את ה"פיתות בעבודת יד" בעזרת טכנולוגיה. מכונה גדולה מייצרת כמות גדולה של פיתות בשעה. המכונה מכינה את הבצק ממרכיביו ואז חותכת לחתיכות בצק בגודל קבוע. מכונה נוספת מרדדת ומשטחת את הבצק לפיתה גדולה ואז הפיתות מוכנסות לתנור, לאפיה.
מקורה של הלאפה לא ברור אבל נראה שהיא נוצרה איפה שהוא במרחב של המזרח התיכון, חצי האי הערבי או מערב אסיה. כיום ישנן שתי גרסאות של הלאפה:
הפיתה העיראקית מעט יותר עבה ויש בה גם שמרים.
הפיתה הדרוזית, שמקורה בעדה הדרוזית, היא הדקה מהשתיים. זוהי פיתה שטוחה וגדולה יותר, ללא שמרים, שאופים אותה בטאבון או על משטח מתכת עגול שמעמידים על המדורה ושמו סאג'. כיום היא נפוצה בכל המטבח המזרחי והים-תיכוני.
המילה המקורית ללאפה היא "אישתנור" עם וריאציות כמו עֵישתנור ואשתנור. זו מילה שבאה מהשפה המצרית ופירושה "לחם תנור". הדוגלים בהגייה הירושלמית של "אֵשְׁתָנוּר" קושרים אותה לאש ולחום הרב שיוצאים מהטאבון.
הנה אפיית הפיתות של הלאפה:
http://youtu.be/x11bCVZrzeE
והכנת אשתנור, הלאפה המצרית, על ידי הבדואים במצרים:
https://youtu.be/5KTH_eqGroM
הפיתה העיראקית, הידועה כיום כ"לאפה", היא לחם שטוח ודק, שאופים כמעין משטח בצק עגול. מרכיביה הם קמח ומים בלבד, עם מעט מלח. נוהגים להניח עליה פלאפל או שווארמה וסלטים שונים, כולל חומוס ולאבנה, ולכרוך אותם בתוכה, למעין גליל שבתוכו האוכל.
היום אפיית פיתות גדולות מתבצעת במאפיה, אבל במקור נהגו לאפות את הלאפה בטאבון, שהוא תנור עשוי אבן, שמוסק לחום גבוה ובתוכו אש גלויה.
במרבית המאפיות ושל ימינו מכינים אפילו את ה"פיתות בעבודת יד" בעזרת טכנולוגיה. מכונה גדולה מייצרת כמות גדולה של פיתות בשעה. המכונה מכינה את הבצק ממרכיביו ואז חותכת לחתיכות בצק בגודל קבוע. מכונה נוספת מרדדת ומשטחת את הבצק לפיתה גדולה ואז הפיתות מוכנסות לתנור, לאפיה.
מקורה של הלאפה לא ברור אבל נראה שהיא נוצרה איפה שהוא במרחב של המזרח התיכון, חצי האי הערבי או מערב אסיה. כיום ישנן שתי גרסאות של הלאפה:
הפיתה העיראקית מעט יותר עבה ויש בה גם שמרים.
הפיתה הדרוזית, שמקורה בעדה הדרוזית, היא הדקה מהשתיים. זוהי פיתה שטוחה וגדולה יותר, ללא שמרים, שאופים אותה בטאבון או על משטח מתכת עגול שמעמידים על המדורה ושמו סאג'. כיום היא נפוצה בכל המטבח המזרחי והים-תיכוני.
המילה המקורית ללאפה היא "אישתנור" עם וריאציות כמו עֵישתנור ואשתנור. זו מילה שבאה מהשפה המצרית ופירושה "לחם תנור". הדוגלים בהגייה הירושלמית של "אֵשְׁתָנוּר" קושרים אותה לאש ולחום הרב שיוצאים מהטאבון.
הנה אפיית הפיתות של הלאפה:
http://youtu.be/x11bCVZrzeE
והכנת אשתנור, הלאפה המצרית, על ידי הבדואים במצרים:
https://youtu.be/5KTH_eqGroM
איך אופים פיתות?
זה מתחיל מקמח ומים ומכונה שמייצרת מהם בצק. להכנת הפיתות במאפיה נשקל כל גוש בצק אוטומטית. המטרה היא שהוא יהיה בדיוק בכמות הדרושה להכנת הפיתה ממנו.
אחרי שגושי הבצק נשקלים הם נכנסים למיתקן שמכין מהם כדורים, בגודל קבוע של בצק. להכנת הפיתות הם מוכנסים למכונה נוספת, שמשטחת את כדורי הבצק לעיגולים שטוחים בצורת פיתות.
מכאן מכניסים האופים את כדורי הבצק המושטחים לאפייה בתנור. שם הם נאפים ומתנפחים. כשהאופה מוציא את הפיתות החמות מהתנור אז ברור שהכל מוכן.
בתיאבון!
הנה הכנת הפיתות במאפייה (עברית):
http://youtu.be/c96nOswarYQ
אפיית פיתות במצרים:
https://youtu.be/mhzvhZPThMI
וכך אופים פיתות בבית:
https://youtu.be/NPiA69p4gqE
זה מתחיל מקמח ומים ומכונה שמייצרת מהם בצק. להכנת הפיתות במאפיה נשקל כל גוש בצק אוטומטית. המטרה היא שהוא יהיה בדיוק בכמות הדרושה להכנת הפיתה ממנו.
אחרי שגושי הבצק נשקלים הם נכנסים למיתקן שמכין מהם כדורים, בגודל קבוע של בצק. להכנת הפיתות הם מוכנסים למכונה נוספת, שמשטחת את כדורי הבצק לעיגולים שטוחים בצורת פיתות.
מכאן מכניסים האופים את כדורי הבצק המושטחים לאפייה בתנור. שם הם נאפים ומתנפחים. כשהאופה מוציא את הפיתות החמות מהתנור אז ברור שהכל מוכן.
בתיאבון!
הנה הכנת הפיתות במאפייה (עברית):
http://youtu.be/c96nOswarYQ
אפיית פיתות במצרים:
https://youtu.be/mhzvhZPThMI
וכך אופים פיתות בבית:
https://youtu.be/NPiA69p4gqE
מתי הומצא הטוסט?
טוֹסְט, בעברית קָלִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה, לצד הפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה לנו תיאבון, עם צליל הלעיסה המוכר.
היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.
אומנות קליית לחם היא מנהג עתיק יומין. הייתה זו תגלית משמעותית של המין האנושי, אי-שם בתרבות קדומה, בה הבינו הקדמונים שניתן להניח לחם על אש גלויה ובכך לשמר אותו ולמנוע צמיחה של עובש.
ממצאים מראים שהטוסט נולד כנראה במצרים העתיקה, בה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. בתחילה קלו את הלחם על אבן לוהטת, מול האש.
בשנת 500 לפני הספירה מפתחים הרומאים באימפריה הרומית את הרעיון המצרי והטוסט הופך פופולארי גם אצלם. כאן גם תיכנס המילה הרומית-לטינית "טוסטום", שפירושה לשרוף, לחרוך או לצרוב וממנה יקבל הלחם הקלוי את השם "טוסט".
בסוף המאה ה-19 וביתר שאת בתחילת המאה ה-20, יפותחו המכשירים הראשונים - טוסטרים מודרניים של ממש (ראו את העניין בתגית "טוסטר"). הם יפתרו וישפרו בעיות טכניות שונות, יפיצו את הטוסטים למטבחים הפרטיים. בכך תהפוך ארוחת הבוקר לחוויה מהנה עוד יותר והטוסט יהיה לאחד המאכלים האהובים והנפוצים בעולם.
הנה ההיסטוריה של הטוסט:
https://youtu.be/8UZO5QNwCXM
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
כך מכינים את הטוסט השווייצרי (עברית):
https://youtu.be/a2OS_97pC_s
והפרנץ' טוסט:
https://youtu.be/MeXNoC8zIfA
טוֹסְט, בעברית קָלִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה, לצד הפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה לנו תיאבון, עם צליל הלעיסה המוכר.
היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.
אומנות קליית לחם היא מנהג עתיק יומין. הייתה זו תגלית משמעותית של המין האנושי, אי-שם בתרבות קדומה, בה הבינו הקדמונים שניתן להניח לחם על אש גלויה ובכך לשמר אותו ולמנוע צמיחה של עובש.
ממצאים מראים שהטוסט נולד כנראה במצרים העתיקה, בה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. בתחילה קלו את הלחם על אבן לוהטת, מול האש.
בשנת 500 לפני הספירה מפתחים הרומאים באימפריה הרומית את הרעיון המצרי והטוסט הופך פופולארי גם אצלם. כאן גם תיכנס המילה הרומית-לטינית "טוסטום", שפירושה לשרוף, לחרוך או לצרוב וממנה יקבל הלחם הקלוי את השם "טוסט".
בסוף המאה ה-19 וביתר שאת בתחילת המאה ה-20, יפותחו המכשירים הראשונים - טוסטרים מודרניים של ממש (ראו את העניין בתגית "טוסטר"). הם יפתרו וישפרו בעיות טכניות שונות, יפיצו את הטוסטים למטבחים הפרטיים. בכך תהפוך ארוחת הבוקר לחוויה מהנה עוד יותר והטוסט יהיה לאחד המאכלים האהובים והנפוצים בעולם.
הנה ההיסטוריה של הטוסט:
https://youtu.be/8UZO5QNwCXM
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
כך מכינים את הטוסט השווייצרי (עברית):
https://youtu.be/a2OS_97pC_s
והפרנץ' טוסט:
https://youtu.be/MeXNoC8zIfA
מהי חקלאות בעל ואיך היא קשורה ללחם?
חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.
מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".
בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.
הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:
http://youtu.be/gdHNpfdTNME
שנה חקלאית שלמה, מהחריש אל הקציר:
https://youtu.be/iNP9qbsWf8o
שדות החיטה המלאים בחורף:
http://youtu.be/HDMD9aAUCN0
וקציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:
http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc
חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.
מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".
בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.
הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:
http://youtu.be/gdHNpfdTNME
שנה חקלאית שלמה, מהחריש אל הקציר:
https://youtu.be/iNP9qbsWf8o
שדות החיטה המלאים בחורף:
http://youtu.be/HDMD9aAUCN0
וקציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:
http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc
מי המציא את הטוסטר?
הטוסטר החשמלי (Toaster) הוא המצאה מתגלגלת, שהתפתחות הדרגתית ושיפורים שתרמו ממציאים ומחלקות פיתוח בחברות שונות הפכו אותו להצלחה במטבח המודרני.
על אף המקורות הההיסטוריים של הלחם החרוך, שמתחילים כבר ברומי העתיקה, את ההמצאה המשמעותית הראשונה יש לייחס למהנדס האמריקאי אלברט מארש (Albert L. Marsh).
מארש פיתח ב-1905 סגסוגת של ניקל וכרום, שקרא לה "ניכרום" (Nichrome). הסגסוגת הזו הייתה עמידה בחום גבוה ולראשונה אפשרה יצירת גוף חימום חשמלי, שיאפשר פיתוח של מכשירים חשמליים ביתיים לחימום מזון ובמיוחד את הטוסטר.
בתוך חודשים החלו ממציאים שונים לייצר טוסטרים חשמליים תוך שימוש בסגסוגת הניכרום. את הטוסטר החשמלי הראשון שנרשם כפטנט, המציא בשנת 1909 פרנק שיילור (Frank Shailor) מחברת General Electric. הטוסטר שלו, שכונה D-12, חימם צד אחד של הלחם והטבח נדרש להפוך את הלחם ידנית.
מכאן באו גם דגמים שכללו גם מגירות הזזה ואמצעי היפוך ידני של הפרוסות. אבל הטוסטר המתין לאמצעי מכני שיהפוך את הלחם או יאפשר קלייה שלו משני צדדיו. וכאן מגיע החידוש הבא - טוסטר הפופ-אפ הראשון, המקפיץ את הלחם הקלוי החוצה.
היה זה המכונאי צ'ארלס סטרייט (Charles Strait), שפיתח ב-1919 את הטוסטר, כמו שאנו מכירים אותו. החידוש שלו היה מנגנון של טיימר, שדאג לכבות את גוף החימום ולהקפיץ את הטוסט החוצה, כשהוא הגיע לרמת הקלייה הרצויה, רגע לפני שייחרך ולא יהיה טעים. זהו הטוסטר האוטומטי - Pop-up toaster.
ב-1925 הוביל הפטנט של סטרייט לייצור מסחרי של הטוסטר החדשני "Toastmaster", שכבר יזכיר את הטוסטרים המודרניים של ימינו.
אגב, להצלחת הטוסטרים מכאן תרמה גם המצאת הלחם הפרוס. את המכונה לפריסת לחם המציא אוטו רוהוודר (Otto Rohwedder) ב-1928. ההמצאה אפשרה שימוש בפרוסות לחם דקות, שלא נתקעות בטוסטר. בכך תרם רוהוודר להגברת הפופולריות של הטוסטרים החשמליים.
וכך התכנסה בתוך כ-20 שנה, סדרה נהדרת של חידושים טכנולוגיים ותרמה להמצאה ולפיתוח של הטוסטר החשמלי, שהפך כה שימושי, אהוב ונפוץ במטבח של ימינו.
אגב, יש עניין קטן עם מעין מתיחה שהפכה לתרמית נפוצה, על ממציא הטוסטר. יזמו אותה 2 סטודנטים חביבים יותר או פחות. השניים הכניסו לוויקיפדיה את שמו של ברנש סקוטי בשם אלן מקמייסטר, בתור מי שהמציא לכאורה, את הטוסטר במאה ה-19. להגדלת האמינות של הידע לגבי ממציא המכשיר, הם אף העלו את תמונתו של הפייק ממציא, שהם יצרו באמצעות ה...פוטושופ. המתיחה די הצליחה. המעדע על הממציא של המכשיר הפופולרי כל כך הלך והתפשט ברשת ועבר עשור שלם עד שהחלו לגלות שזו תרמית ולהעיר לאתרי אינטרנט ומקורות שנתנו קרדיט לאיש.
הנה ההיסטוריה של הטוסטר:
https://youtu.be/9YT07uXAXzM
עוד על תולדות הטוסטר:
https://youtu.be/MufKGytZ2Qo
גרסה שכוללת את תרמית אלן מקמייסטר כממציא הטוסטר:
https://youtu.be/kIQptOmr7Hk
תצוגה במוזיאון של טוסטרים היסטוריים:
https://youtu.be/rTCn21Lh9dg
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
והנה סיפורה של תרמית אלן מקמייסטר הסקוטי, שהופץ בוויקיפדיה בידי 2 סטודנטים כממציא הטוסטר והתפשט כך עשור שלם בכל האינטרנט:
https://youtu.be/P9Z0XP6mkCg?long=yes
הטוסטר החשמלי (Toaster) הוא המצאה מתגלגלת, שהתפתחות הדרגתית ושיפורים שתרמו ממציאים ומחלקות פיתוח בחברות שונות הפכו אותו להצלחה במטבח המודרני.
על אף המקורות הההיסטוריים של הלחם החרוך, שמתחילים כבר ברומי העתיקה, את ההמצאה המשמעותית הראשונה יש לייחס למהנדס האמריקאי אלברט מארש (Albert L. Marsh).
מארש פיתח ב-1905 סגסוגת של ניקל וכרום, שקרא לה "ניכרום" (Nichrome). הסגסוגת הזו הייתה עמידה בחום גבוה ולראשונה אפשרה יצירת גוף חימום חשמלי, שיאפשר פיתוח של מכשירים חשמליים ביתיים לחימום מזון ובמיוחד את הטוסטר.
בתוך חודשים החלו ממציאים שונים לייצר טוסטרים חשמליים תוך שימוש בסגסוגת הניכרום. את הטוסטר החשמלי הראשון שנרשם כפטנט, המציא בשנת 1909 פרנק שיילור (Frank Shailor) מחברת General Electric. הטוסטר שלו, שכונה D-12, חימם צד אחד של הלחם והטבח נדרש להפוך את הלחם ידנית.
מכאן באו גם דגמים שכללו גם מגירות הזזה ואמצעי היפוך ידני של הפרוסות. אבל הטוסטר המתין לאמצעי מכני שיהפוך את הלחם או יאפשר קלייה שלו משני צדדיו. וכאן מגיע החידוש הבא - טוסטר הפופ-אפ הראשון, המקפיץ את הלחם הקלוי החוצה.
היה זה המכונאי צ'ארלס סטרייט (Charles Strait), שפיתח ב-1919 את הטוסטר, כמו שאנו מכירים אותו. החידוש שלו היה מנגנון של טיימר, שדאג לכבות את גוף החימום ולהקפיץ את הטוסט החוצה, כשהוא הגיע לרמת הקלייה הרצויה, רגע לפני שייחרך ולא יהיה טעים. זהו הטוסטר האוטומטי - Pop-up toaster.
ב-1925 הוביל הפטנט של סטרייט לייצור מסחרי של הטוסטר החדשני "Toastmaster", שכבר יזכיר את הטוסטרים המודרניים של ימינו.
אגב, להצלחת הטוסטרים מכאן תרמה גם המצאת הלחם הפרוס. את המכונה לפריסת לחם המציא אוטו רוהוודר (Otto Rohwedder) ב-1928. ההמצאה אפשרה שימוש בפרוסות לחם דקות, שלא נתקעות בטוסטר. בכך תרם רוהוודר להגברת הפופולריות של הטוסטרים החשמליים.
וכך התכנסה בתוך כ-20 שנה, סדרה נהדרת של חידושים טכנולוגיים ותרמה להמצאה ולפיתוח של הטוסטר החשמלי, שהפך כה שימושי, אהוב ונפוץ במטבח של ימינו.
אגב, יש עניין קטן עם מעין מתיחה שהפכה לתרמית נפוצה, על ממציא הטוסטר. יזמו אותה 2 סטודנטים חביבים יותר או פחות. השניים הכניסו לוויקיפדיה את שמו של ברנש סקוטי בשם אלן מקמייסטר, בתור מי שהמציא לכאורה, את הטוסטר במאה ה-19. להגדלת האמינות של הידע לגבי ממציא המכשיר, הם אף העלו את תמונתו של הפייק ממציא, שהם יצרו באמצעות ה...פוטושופ. המתיחה די הצליחה. המעדע על הממציא של המכשיר הפופולרי כל כך הלך והתפשט ברשת ועבר עשור שלם עד שהחלו לגלות שזו תרמית ולהעיר לאתרי אינטרנט ומקורות שנתנו קרדיט לאיש.
הנה ההיסטוריה של הטוסטר:
https://youtu.be/9YT07uXAXzM
עוד על תולדות הטוסטר:
https://youtu.be/MufKGytZ2Qo
גרסה שכוללת את תרמית אלן מקמייסטר כממציא הטוסטר:
https://youtu.be/kIQptOmr7Hk
תצוגה במוזיאון של טוסטרים היסטוריים:
https://youtu.be/rTCn21Lh9dg
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
והנה סיפורה של תרמית אלן מקמייסטר הסקוטי, שהופץ בוויקיפדיה בידי 2 סטודנטים כממציא הטוסטר והתפשט כך עשור שלם בכל האינטרנט:
https://youtu.be/P9Z0XP6mkCg?long=yes
