שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הליברליזם?
הלִיבֵּרָלִיזְם (Liberalism) היא רעיון או פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית, המעמידה את האדם במרכז, שמבוססת על עקרונות החירות והשוויון בפני החוק.
בפשטות, זוהי תנועה חברתית המעמידה במרכז את החופש של האדם, את זכויות האדם שאין לפגוע בהן בחברה ובמדינה.
האדם הדבק בערכים ליברליים מאמין שלכל אינדיבידואל, כלומר אדם, פרט בחברה, יש את האוטונומיה שלו. ויש להגן עליו ועל האוטונומיה שלו, שאותה הוא מממש באמונתו הדתית, בדרכי הביטוי שלו, בדברים שהוא יוצר וכך הלאה.
מהאוטונומיה הזו נובעת גם החירות של הפרט בחברה. ליברליזם הוא כמעט תנאי הכרחי לחברה מודרנית ותנאי הכרחי לחברה דמוקרטית. כפיה ודיכוי של רוח האדם מובילה לרוב, גם אם לא מיד, לאלימות משטרית.
ליברליזם מחייב חירות מכפייה, שוויון שנוגד את הכפייה של חלק בחברה על חלק אחר, אינדיבידואליות שמאפשרת לנו להחליט עת עצמנו (לעשות בחיינו כרצוננו) וגיוון חברתי מסוגים שונים, שנוגד את הצורך של משטרים לא ליברלים להפוך את כולנו לדומים וזהים בדעות, בבחירות האישיות וכדומה.
הרעיון הליברלי תומך פוליטית בעקרונות של ממשל חוקתי, הפרדת רשויות, חופש דת, הפרדת הדת מהמדינה, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, זכות הקניין, סחר חופשי, כלכלת שוק והשוויון בפני החוק.
ברור שהליברליזם מתנגד למשטרים אוטוריטריים.
הנה הרעיון הבסיסי של הליברליזם (עברית):
https://youtu.be/4HCtuKd0vXQ
מה נותן הליברליזם לאנשים?
https://youtu.be/KO8OxfFiVv8
עקרונות ותולדות הליברליזם:
https://youtu.be/gbxl2k4Tv2I
אנשים טובים מנסים לקדם היום ליברליזם חברתי (עברית):
https://youtu.be/CZ-AkR0-WaU
איך ראה ג'ון לוק את זכויות וחירויות הפרט?
בזכות תפיסותיו החדשניות על זכויות וחירויות הפרט, נחשב הפילוסוף המדיני ג'ון לוק (John Lock) לאחד ההוגים המרכזיים של המאה ה-17 ועידן הנאורות ולאבי הליברליזם המודרני.
לוק האמין כי לכל אדם יש זכויות טבעיות שאינן תלויות במעמדו החברתי או במדינתו. הוא זיהה שלוש זכויות יסוד: הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. הוא ראה בזכויות הללו חלק בלתי נפרד מהיותנו בני אדם וטען שהן קיימות עוד לפני שהאדם משתלב בחברה.
לפי לוק, הזכות לחיים מבטאת את הערך הבסיסי של קיומו של האדם. הזכות לחירות מאפשרת לכל פרט לפעול כרצונו כל עוד אינו פוגע בזכויותיהם של אחרים. הזכות לקניין מתייחסת לזכותו של אדם להחזיק ברכוש שנרכש ביושר או נוצר במאמץ אישי. על ממשלות להגן על רכוש פרטי ולספק תמריצים לצמיחה כלכלית.
באמונתו, שהממשלה נוצרה בכדי להגן על זכויות אלה וצריכה להיות כפופה לעם, לוק טען כי חברה צודקת היא זו שמכירה בזכויות אלו ושומרת עליהן. כתומך חזק בתורת החוזים החברתיים הוא טען שלאזרחים יש את הזכות להתקומם נגד ממשלות מדכאות ואף הצדיק מרד נגד שלטון שמפר את חובותיו ופוגע בזכויות האזרחים.
תפיסותיו של לוק, למותר לציין, השפיעו רבות על עקרונות הדמוקרטיה המודרנית ועל מסמכים היסטוריים כמו הצהרת העצמאות האמריקאית. רעיונותיו ממשיכים גם בימינו להוות בסיס לתנועות חברתיות רבות, כולל המאבק לשוויון זכויות ולחירות הפרט.
תפיסתו של לוק גם השפיעה על הפילוסופים המודרניים ועל הפילוסופיה המודרנית בתחומים רבים, מתורת ההכרה ועד לפילוסופיה המדינית.
בתחום המדיני, הוא היה חלוץ בתפיסת זכויות טבעיות, שהפכו לאבני יסוד של הליברליזם. לא זו בלבד שרעיונותיו על זכויות לחיים, חירות וקניין עיצבו את הדמוקרטיה המודרנית והשפיעו מאוד על תומס ג'פרסון בניסוח הכרזת העצמאות האמריקאית, תפיסתו בדבר הסכמה כבסיס ללגיטימציה שלטונית והצדקת מרד נגד עריצות שלטונית השפיעה על המחשבה המדינית של הוגים כמו רוסו ומונטסקייה.
בנוסף, לוק תרם להבנת הזהות העצמית והפילוסופיה של השפה, תוך דיון במושגים של סובלנות דתית והפרדת דת ומדינה. רעיונות אלו היוו השראה לפלורליזם ולחירויות הפרט בעולם המודרני. בכך, לוק סלל את הדרך לתנועות חברתיות רבות ולפילוסופיה ביקורתית שממשיכה גם היום לעצב את עולמנו.
תפיסותיו של לוק לגבי שוויון בין בני אדם וזכויותיהם:
https://youtu.be/ocJ2fPk5FGE
60 שניות על חירות, חיים וקניין:
https://youtu.be/pd_rzDzKbb4
לוק גם טען מול המלוכה, שאיש לא נולד עם זכות מולדת לשלוט על אחרים:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
השפעתו האדירה על מייסדי ארצות הברית והמבנה האמריקאי:
https://youtu.be/uSy-7yHCCOw
ותפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
איך נימק ג'ון לוק את ההפרדה בין דת ומדינה?
ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני שנודע בהיותו מי שהניח את היסודות לרעיון של זכויות האדם. אבל הוא גם מי שדגל בהפרדה בין דת ומדינה, או במקרה האירופי הפרדת הכנסייה מהמדינה ("separation of church and state").
הפרדת הדת מהמדינה היא עקרון שלפיו הממסד הדתי והממסד האזרחי במדינה מופרדים לגמרי.
הדת, לוק גרס, היא עניין של מה שאתה, האזרח הפשוט, מאמין ולא מה שהשליט או המפלגה השלטת מאמינה.
#הרעיון
לוק, מאבות הליברליזם ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה, טען שהממשלה צריכה להבטיח שהאזרחים יזכו לחופש ביטוי דתי ולא להגביל או לאסור אמונות מסוימות.
בנוסף, הוא טען שאין להשתמש בסכסוכי דת ככלי על ידי המדינה לשלוט באנשיה.
לדעתו, במקרה שבו הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, היא פוגעת בזכותם הטבעית לביטוי ולמחשבה חופשיים.
הסיבה שג'ון לוק תמך בהפרדה בין הכנסייה והמדינה היא אמונתו שדת ובחירה דתית היא קודם כל עניין של מצפון אישי ולא של אכיפה פוליטית.
תפיסתו הייתה שהממשלה אמורה להבטיח שלאזרחים יהיה חופש ביטוי דתי ואסור לה לאסור או אפילו להגביל אמונות כלשהן.
כמו כן, הוא הטעים, אין להשתמש בסכסוכים דתיים ככלי בידי המדינה, על מנת לשלוט באנשיה. אם הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, הוא כתב, היא מפרה את הזכות הטבעית שלהם למחשבה ולביטוי חופשיים.
בכך ייצג לוק את הליברליזם והרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, רעיון חשוב וחדשני בתקופתו, רעיון שעתיד להפוך לעיקרון המזוהה איתו במחשבה המדינית המודרנית ולנפוץ במדינות המתקדמות ביותר בעולם המודרני.
הנה תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
הרחבה של ההסבר:
https://youtu.be/bZiWZJgJT7I
תולדות חייו:
https://youtu.be/b2NnEfhQ15M
תפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
מהו חופש הביטוי?
חופש הביטוי (Freedom of Speech), אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא הזכות השמורה לכל אדם להביע את דעתו ולומר את דבריו, מבלי שיוגבל בכך ובכל דרך או אמצעי שיבחר להשתמש בהם.
מדיבור או כתיבה ועד ציור, צילום, הסרטה או באמצעי תקשורת כלשהם, חופש הביטוי מופשר לאדם לבטא את דעותיו ומצפונו.
ממשלות ורודנים עושים שימוש ברדיפת אזרחים המתנגדים להם, בסתימת פיות ובאמצעים אלימים ואף קטלניים כנגד אנשים המתנגדים להם, למעשיהם או לאידאולוגיה שמובילה אותם.
#העניין הוא גם משפטי
מגילת זכויות האדם קובעת ש"כל אדם זכאי לחופש הדיעה והביטוי". חופש הביטוי נחשב למימוש של המצפון וחירות הדעה של האדם. מי ששוללים את חופש הביטוי שוללים את האפשרות לבטא את הדעות והמצפון שלנו.
מנגד, גם החקיקה הדמוקרטית תנסה להגדיר את הגבולות של חופש הביטוי. על הגבולות הללו מתקיים ויכוח תמידי. דוגמאות להגבלה דמוקרטית וחיובית של חופש הביטוי הם כתיבה או אמירה של דברי גזענות, של הסתה לאלימות או אפילו של הפצת תאוריות קונספירציה, למשל בנושאים כמו הכחשת שואה.
את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מגבילים גם דיני לשון הרע. מטרתם לשמור על שמם הטוב של אנשים ולאפשר למי שכתבו או אמרו עליהם דברים לעשות זאת רק בגבולות סבירים. אם לדוגמה אדם מפרסם על אדם אחר שהוא חולה נפש, עליו להיות בטוח שיוכל להוכיח זאת משפטית, אחרת מדובר בלשון הרע ובפגיעה.
כך גם גם מגביל החוק את חופש הביטוי, במקרה שהוא פוגע בזכות לפרטיות. למשל כשאדם היה מפרסם דברים שאמר לו מישהו, באופן פרטי ולאוזניו בלבד.
הנה חופש הביטוי (עברית):
https://youtu.be/Y9mSI-x9urw
עוד כמה כמה מזכויות האדם (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
מהי הפרדת רשויות ומה הכרחי בה לדמוקרטיה?
דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.
למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.
עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.
אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.
אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.
עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.
הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:
https://youtu.be/18FCmLqobmc
והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
מתי התרחש "קץ ההיסטוריה" לפי פוּקוּיאמַה?
"קץ ההיסטוריה?" היה שמו של מאמר מאת הפרופסור האמריקאי פרנסיס פוּקוּיאמַה משנת 1989.
במאמר הועלתה האפשרות שנפילת הגוש הקומוניסטי אינה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע שמסמן את קיצה של ההיסטוריה כפי שהעולם הכיר עד אז. מתוך שלוש תנועות אידיאולוגיות, צורות משטר שנלחמו ביניהן לאורך המאה ה-20, ניצחה אחת. הקומוניזם קרס אל מול כל העולם בקריסת חומת הברזל, הפשיזם הובס כבר במלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה הליברלית היא שניצחה.
פוקויאמה מכריז על ניצחון המערב והדמוקרטיה הקפיטליסטית על אויביהם. ההיסטוריה נגמרה בתבוסת הקנאים למיניהם וניצחון של הדמוקרטיה הקפיטליסטית ליברלית.
לטענת פוקויאמה, החל מנקודה היסטורית זו (של נפילת הקומוניזם) מתחיל המעבר לתקופה שבה תשלוט בעולם צורת משטר אחת, עם השקפת עולם אחת. הדמוקרטיה הליברלית, הוא גרס, תשלוט מעתה בכל העולם, ללא עוררין ומבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
המריבה האקדמית והעיתונאית גם יחד הפכה לדיון מלא אמוציות (רגשות). אנשי מדע המדינה הפכו כוכבים לרגע. גם להיסטוריונים יש הרבה יצרים וכשהם מקבלים עידוד מפילוסופים וכלכלנים, הם יודעים להתווכח יפה לא פחות. הפוליטיקאים והעיתונאים שהצטרפו לוויכוחים בנושא רק ליבו את האש והמחישו על איזו יבלת דרך כנראה פוקויאמה.
הוא אגב לא נרגע אלא להיפך. את הרעיון המרכזי של המאמר פיתח הפרופסור לפילוסופיה מדינית בספר באותו שם רק בלי סימן השאלה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
כיום אנו יודעים שההנחה שההיסטוריה הסתיימה ושהליברליזם ניצח התבררה במהירות כמופרכת. ארגוני טרור בינלאומיים ותנועות דתיות וקיצוניות הלכו במהירות והחליפו את האידאולוגיות הקודמות.
בהמשך הגיעו תנועות פנים ומפלגות במדינות רבות שהבינו כיצד קיצוניות ואפילו ארס מביאים בעולם המקוון לנסיקת מניות פוליטיות. מחומשות בשימוש נואל ברשתות החברתיות ובמניפולציות כמו פייק ניוז אפקטיבי ובוטים שתוכנתו להיות קיצוניים, הפכו כל אלה לאיום על הדמוקרטיה. לטווח הארוך הוא עלול להסתבר כלא פחות חמור מהפאשיזם והקומוניזם ואולי הרסני אף יותר מהם.
היום הן אלה שמאתגרות ומתנגדות לליברליזם הדמוקרטי של המדינות המפותחות בעולם. אבל ברור כבר שאחריהן יבואו אתגרים חדשים לדמוקרטיה. זה לא הקץ של ההיסטוריה, זה היה רק רגע של ניוטרל בדרך הארוכה שלה למילניום הבא.
הנה הרעיון של קץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/g37Ed8pBNoU
ההיסטוריה לא רק שלא תמה כמו שניבא פוקויאמה, היא עוררה התנגשות חדשה:
https://youtu.be/bFYe9F0YpaA
וביקורת על מאמרו וספרו של פוקויאמה:
https://youtu.be/03mgPT5fiaU
מהו בית המשפט העליון?
תארו לעצמכם שבית המשפט פסק בעניינכם ונתן פסק דין שאינכם מרוצים ממנו, האם זה סוף העניין? האם לא תוכלו לעשות דבר? - האמת היא שאפשר להגיש ערעור ולבקש שבית המשפט ידון שוב בעניין. בערעור ידון בית משפט גבוה מזה שדן בנושא קודם. ניתן להגיש ערעור גם על הפסיקה שלו, עד שמגיעים לבית המשפט העליון. האחרון הוא בית המשפט הגבוה ביותר של מדינה. אם הגעתם אליו, פסיקתו תהיה סוף פסוק והיא שתתקיים.
אך בית המשפט העליון אינו רק המוסד השיפוטי הגבוה במדינת ישראל. בניגוד לבית המשפט המחוזי, שעוסק באזור מסוים בארץ, תחום השיפוט של בית המשפט העליון הוא כל שטח מדינת ישראל. פסיקה של בית המשפט העליון היא חשובה מאד. מרגע שניתנה פסיקה כזו, היא תיצור תקדים שיחייב את כל בתי המשפט בישראל. כלומר, שופטים יסתמכו בפסיקותיהם על תקדימים שנקבעו בו, במשפטים דומים, בעת שהם נותנים פסקי דין חדשים.
העליון בישראל הוא גם בית המשפט שבו דנים בעתירות של אזרחים, כלומר בנושאים של צדק, שהוגשו על ידי אזרחים במדינה. זהו תפקיד שיש רק לבית המשפט העליון בישראל.
בבית המשפט הגבוה לצדק, או בקיצור בג"ץ, יכולים אזרחים להגיש בג"ץ כנגד רשויות המדינה וגופי ציבור שלטוניים ובית המשפט יפסוק בין האזרח לרשויות הללו. רבים מאשימים את בג"ץ בליברליזם מוגזם, כלומר בעמידה על זכויות הפרט, על חשבון היכולת של הממשלה לשלוט ולהגן על האינטרסים של המדינה, אבל אחרים עונים להם שבכך שומר בג"ץ על הערכים החשובים ביותר של המדינה הדמוקרטית בישראל.
מהו בג"צ - בית הדין הגבוה לצדק? (עברית לילדים)
https://youtu.be/cKv2QGhxY8c?t=5s
על בית המשפט העליון (עברית):
http://youtu.be/TjGEYmnZkkk
ובית משפט העליון של ארה"ב פסל חוק שאסר על מכירת משחקי מחשב אלימים לילדים וקטינים (עברית):
http://youtu.be/dumWbCVnq3g
מהן הרשויות שיש להפריד ביניהן בדמוקרטיה?
במשטר הדמוקרטי מתקיימות, זו לצד זו, שלוש רשויות נפרדות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
הרשות המחוקקת היא הפרלמנט, אצלנו זו הכנסת. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות השופטת כוללת את בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
שלוש רשויות שלטון אלה אינן כפופות זו לזו. לכל אחת מהן כללי פעולה משלה ועצמאות מסוימת ביחס לשתיים האחרות.
#למה להפריד בין הרשויות?
עיקרון הפרדת רשויות מחלק את הסמכויות השונות בין הרשויות, במטרה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי אחת הרשויות ובעצם קבוצה אחת באוכלוסיה.
אם ריכוז כזה של כוח היה בידי אחת מהקבוצות, זו הייתה דיקטטורה.
הפרדת הרשויות מאפשרת גם ביקורת הדדית של רשויות השלטון הללו, זו על זו. הביקורת מאפשרת למנוע מצב בו היו מתרחשים מצבים הפוגעים בפרט או בקבוצות באוכלוסיה, למשל באזרחים, במיעוטים, אפילו ברוב וכן הלאה.
פיזור הכוח של הרשויות גם מונע תלות של כל אחת מהן באחרת ויוצר עצמאות ואי-תלות שהן נשמות אפה של הדמוקרטיה.
#למה אחראית כל רשות מהשלוש?
על פי מונטסקייה, הוגה הדעות הצרפתי שהמציא את רעיון הפרדת הרשויות, ישנן שלוש רשויות עיקריות בדמוקרטיה ליברלית.
הרשות המחוקקת אחראית לחוקק חוקים. היא מייצגת את רצון העם ומורכבת בדרך כלל מנציגים נבחרים שלו. תפקידה של הרשות המחוקקת הוא מכריע בעיצוב ובחקיקה של החוקים השולטים בחברה ומסגירים בה את הכללים.
לעומתה, הרשות המבצעת, מופקדת על ביצוע החוקים ואכיפתם. היא כוללת את הממשלה, את ראש המדינה, הוא ראש הממשלה או הנשיא, את הפקידים המבצעים והגופים המנהליים האחראים על יישום מדיניות וההחלטות הממשלתיות.
על הרשות השופטת, לפי מונטסקייה, מוטלת המשימה לפרש את החוק וליישם אותו. הרשות הזו מורכבת מבתי משפט והשופטים. הרשות הזו פועלת כמחסום בפני הרשויות האחרות למניעה של שימוש לרעה בכוחן. בהיות השופטים עצמאיים הם מבטיחים ניהול הוגן של משפטי צדק, פותרים מחלוקות ומגינים על זכויות הפרט במדינה, זכויות אדם.
על הרשויות, האיזונים והבלמים המשמשים יחד לטובת הדמוקרטיה (עברית):
https://youtu.be/18FCmLqobmc
הנה שלוש הרשויות:
https://youtu.be/TL8HyxlL_8c
מונטסקיה, הוגה הרעיון של הפרדת הרשויות:
https://youtu.be/-TcP_pzWUlU
וההקפדה על הפרדת רשויות היא אחד מסודות הדמוקרטיה הבריאה:
https://youtu.be/e1cN5KuB5s0
מה היו אירועי מאי 1968?
יש המכנים את אירועי מאי 1968 בצרפת (הם כונו שם Les Événements) "האירוע המהפכני החשוב ביותר של המאה ה-20". כיצד יכולים כמה סטודנטים לחולל מהומה שתהפוך לאירוע היסטורי מכה גלים?
אירועי מאי 1968 היו מהומות של סטודנטים ופועלים צרפתים שהובילו לשביתה כללית בצרפת. הם מחו נגד השלטון השמרני של הנשיא שארל דה-גול וביקשו לחולל מהפכה שתשנה את החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית.
המהפכה, שהושפעה מהגל העולמי של ילדי הפרחים ותרבות הנגד, קראה לשיוויון, שחרור מיני וזכויות אדם בצרפת. היא החלה במרץ עם קבוצה קטנה של פעילי שמאל וסטודנטים שפלשו לבניין של הנהלת אוניברסיטת נאנטר בפאריס והציגו דרישות לשינויים בשמרנות שאפיינה את הכללים באוניברסיטה.
בראש המהפכנים הצעירים עמד "דני האדום", צעיר יהודי ובן למשפחה שנמלטה ב-1933 עם עלית הנאצים. השלטונות הצרפתיים ידאגו בתוך ימים שתיאסר עליו הכניסה לצרפת, אבל זה לא יעזור לעצירת ההתרחשויות, שהפכו לכדור שלג.
עימות עם המשטרה רדף עימות והאוניברסיטה נסגרה. בינתיים הצטרפו לאות הזדהות סטודנטים מאוניברסיטת סורבון והמהומות התפשטו לרובע הלטיני כולו. מאות עצורים ומעל מאה פצועים הביאו גם להשבתת הסורבון. בימים הבאים הסטודנטים ישתלטו על הסורבון ויחלו לקרוא לה "האוניברסיטה של העם".
דומה שרק גיליוטינה חסרה שם. שוב ושוב החלו מהומות בערים נוספות ומאות פצועים נוספו למוחים. למאבק הצטרפו גם תלמידי תיכון מרחבי צרפת. כשגם איגודי העובדים המקצועיים הגדולים הצטרפו למאבק והשביתו את צרפת כולה, הפכו העימותים למאבק לאומי. הפגנה של מיליון איש, מסטודנטים ועד פועלים הבהירה שצרפת לא תחזור להיות כשהייתה ומספר השובתים יילך ויגדל עד שיגיע ל-10 מיליון פועלים וצרפת תושבת לחלוטין. צרפת הלכה לפי הקו ששירטטה אחת הכרזות שהונפו בהפגנות ובה נכתב "האושר שלך נקנה. גנוב אותו בחזרה!"
אבל בדיוק כמו שהחלה המהפכה, כך היא דעכה. זה קרה לאחר שאיגודי העובדים קיבלו מהממשלה העלאה של 7% בשכר הפועלים ושכר המינימום הועלה ב-30%.
הנשיא המבוגר דה גול, שלא יכל למהומות, יחזיק עוד שנה נוספת בשלטון. לאחר האירועים הוא הכריז על בחירות שבהן ניצח כהרגלו. העם הצרפתי הרי תמיד זכר לו תמיד את הנהגתו האמיצה נגד הנאצים. אבל סופו הפוליטי של המנהיג העייף והשמרן כבר היה על הקיר ובעקבות משאל-עם שבו לא התקבלה דעתו, הוא עזב את תפקידו והתפטר.
הנה סיפור המחאה של פריז 1968:
https://youtu.be/yxxvMZ_KoPA
צילומים של מהומות הסטודנטים בפאריס ב-1968:
https://youtu.be/YCtcD9CfMOI
תכנית חינוכית על מהומות הסטודנטים והמהפכה של 1968 (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
ומתוך הפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על אירועי מאי 1968 בצרפת (עברית):
https://youtu.be/fyRVI7nm4Y8?long=yes
הלִיבֵּרָלִיזְם (Liberalism) היא רעיון או פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית, המעמידה את האדם במרכז, שמבוססת על עקרונות החירות והשוויון בפני החוק.
בפשטות, זוהי תנועה חברתית המעמידה במרכז את החופש של האדם, את זכויות האדם שאין לפגוע בהן בחברה ובמדינה.
האדם הדבק בערכים ליברליים מאמין שלכל אינדיבידואל, כלומר אדם, פרט בחברה, יש את האוטונומיה שלו. ויש להגן עליו ועל האוטונומיה שלו, שאותה הוא מממש באמונתו הדתית, בדרכי הביטוי שלו, בדברים שהוא יוצר וכך הלאה.
מהאוטונומיה הזו נובעת גם החירות של הפרט בחברה. ליברליזם הוא כמעט תנאי הכרחי לחברה מודרנית ותנאי הכרחי לחברה דמוקרטית. כפיה ודיכוי של רוח האדם מובילה לרוב, גם אם לא מיד, לאלימות משטרית.
ליברליזם מחייב חירות מכפייה, שוויון שנוגד את הכפייה של חלק בחברה על חלק אחר, אינדיבידואליות שמאפשרת לנו להחליט עת עצמנו (לעשות בחיינו כרצוננו) וגיוון חברתי מסוגים שונים, שנוגד את הצורך של משטרים לא ליברלים להפוך את כולנו לדומים וזהים בדעות, בבחירות האישיות וכדומה.
הרעיון הליברלי תומך פוליטית בעקרונות של ממשל חוקתי, הפרדת רשויות, חופש דת, הפרדת הדת מהמדינה, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, זכות הקניין, סחר חופשי, כלכלת שוק והשוויון בפני החוק.
ברור שהליברליזם מתנגד למשטרים אוטוריטריים.
הנה הרעיון הבסיסי של הליברליזם (עברית):
https://youtu.be/4HCtuKd0vXQ
מה נותן הליברליזם לאנשים?
https://youtu.be/KO8OxfFiVv8
עקרונות ותולדות הליברליזם:
https://youtu.be/gbxl2k4Tv2I
אנשים טובים מנסים לקדם היום ליברליזם חברתי (עברית):
https://youtu.be/CZ-AkR0-WaU
בזכות תפיסותיו החדשניות על זכויות וחירויות הפרט, נחשב הפילוסוף המדיני ג'ון לוק (John Lock) לאחד ההוגים המרכזיים של המאה ה-17 ועידן הנאורות ולאבי הליברליזם המודרני.
לוק האמין כי לכל אדם יש זכויות טבעיות שאינן תלויות במעמדו החברתי או במדינתו. הוא זיהה שלוש זכויות יסוד: הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. הוא ראה בזכויות הללו חלק בלתי נפרד מהיותנו בני אדם וטען שהן קיימות עוד לפני שהאדם משתלב בחברה.
לפי לוק, הזכות לחיים מבטאת את הערך הבסיסי של קיומו של האדם. הזכות לחירות מאפשרת לכל פרט לפעול כרצונו כל עוד אינו פוגע בזכויותיהם של אחרים. הזכות לקניין מתייחסת לזכותו של אדם להחזיק ברכוש שנרכש ביושר או נוצר במאמץ אישי. על ממשלות להגן על רכוש פרטי ולספק תמריצים לצמיחה כלכלית.
באמונתו, שהממשלה נוצרה בכדי להגן על זכויות אלה וצריכה להיות כפופה לעם, לוק טען כי חברה צודקת היא זו שמכירה בזכויות אלו ושומרת עליהן. כתומך חזק בתורת החוזים החברתיים הוא טען שלאזרחים יש את הזכות להתקומם נגד ממשלות מדכאות ואף הצדיק מרד נגד שלטון שמפר את חובותיו ופוגע בזכויות האזרחים.
תפיסותיו של לוק, למותר לציין, השפיעו רבות על עקרונות הדמוקרטיה המודרנית ועל מסמכים היסטוריים כמו הצהרת העצמאות האמריקאית. רעיונותיו ממשיכים גם בימינו להוות בסיס לתנועות חברתיות רבות, כולל המאבק לשוויון זכויות ולחירות הפרט.
תפיסתו של לוק גם השפיעה על הפילוסופים המודרניים ועל הפילוסופיה המודרנית בתחומים רבים, מתורת ההכרה ועד לפילוסופיה המדינית.
בתחום המדיני, הוא היה חלוץ בתפיסת זכויות טבעיות, שהפכו לאבני יסוד של הליברליזם. לא זו בלבד שרעיונותיו על זכויות לחיים, חירות וקניין עיצבו את הדמוקרטיה המודרנית והשפיעו מאוד על תומס ג'פרסון בניסוח הכרזת העצמאות האמריקאית, תפיסתו בדבר הסכמה כבסיס ללגיטימציה שלטונית והצדקת מרד נגד עריצות שלטונית השפיעה על המחשבה המדינית של הוגים כמו רוסו ומונטסקייה.
בנוסף, לוק תרם להבנת הזהות העצמית והפילוסופיה של השפה, תוך דיון במושגים של סובלנות דתית והפרדת דת ומדינה. רעיונות אלו היוו השראה לפלורליזם ולחירויות הפרט בעולם המודרני. בכך, לוק סלל את הדרך לתנועות חברתיות רבות ולפילוסופיה ביקורתית שממשיכה גם היום לעצב את עולמנו.
תפיסותיו של לוק לגבי שוויון בין בני אדם וזכויותיהם:
https://youtu.be/ocJ2fPk5FGE
60 שניות על חירות, חיים וקניין:
https://youtu.be/pd_rzDzKbb4
לוק גם טען מול המלוכה, שאיש לא נולד עם זכות מולדת לשלוט על אחרים:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
השפעתו האדירה על מייסדי ארצות הברית והמבנה האמריקאי:
https://youtu.be/uSy-7yHCCOw
ותפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני שנודע בהיותו מי שהניח את היסודות לרעיון של זכויות האדם. אבל הוא גם מי שדגל בהפרדה בין דת ומדינה, או במקרה האירופי הפרדת הכנסייה מהמדינה ("separation of church and state").
הפרדת הדת מהמדינה היא עקרון שלפיו הממסד הדתי והממסד האזרחי במדינה מופרדים לגמרי.
הדת, לוק גרס, היא עניין של מה שאתה, האזרח הפשוט, מאמין ולא מה שהשליט או המפלגה השלטת מאמינה.
#הרעיון
לוק, מאבות הליברליזם ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה, טען שהממשלה צריכה להבטיח שהאזרחים יזכו לחופש ביטוי דתי ולא להגביל או לאסור אמונות מסוימות.
בנוסף, הוא טען שאין להשתמש בסכסוכי דת ככלי על ידי המדינה לשלוט באנשיה.
לדעתו, במקרה שבו הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, היא פוגעת בזכותם הטבעית לביטוי ולמחשבה חופשיים.
הסיבה שג'ון לוק תמך בהפרדה בין הכנסייה והמדינה היא אמונתו שדת ובחירה דתית היא קודם כל עניין של מצפון אישי ולא של אכיפה פוליטית.
תפיסתו הייתה שהממשלה אמורה להבטיח שלאזרחים יהיה חופש ביטוי דתי ואסור לה לאסור או אפילו להגביל אמונות כלשהן.
כמו כן, הוא הטעים, אין להשתמש בסכסוכים דתיים ככלי בידי המדינה, על מנת לשלוט באנשיה. אם הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, הוא כתב, היא מפרה את הזכות הטבעית שלהם למחשבה ולביטוי חופשיים.
בכך ייצג לוק את הליברליזם והרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, רעיון חשוב וחדשני בתקופתו, רעיון שעתיד להפוך לעיקרון המזוהה איתו במחשבה המדינית המודרנית ולנפוץ במדינות המתקדמות ביותר בעולם המודרני.
הנה תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
הרחבה של ההסבר:
https://youtu.be/bZiWZJgJT7I
תולדות חייו:
https://youtu.be/b2NnEfhQ15M
תפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
חופש הביטוי (Freedom of Speech), אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא הזכות השמורה לכל אדם להביע את דעתו ולומר את דבריו, מבלי שיוגבל בכך ובכל דרך או אמצעי שיבחר להשתמש בהם.
מדיבור או כתיבה ועד ציור, צילום, הסרטה או באמצעי תקשורת כלשהם, חופש הביטוי מופשר לאדם לבטא את דעותיו ומצפונו.
ממשלות ורודנים עושים שימוש ברדיפת אזרחים המתנגדים להם, בסתימת פיות ובאמצעים אלימים ואף קטלניים כנגד אנשים המתנגדים להם, למעשיהם או לאידאולוגיה שמובילה אותם.
#העניין הוא גם משפטי
מגילת זכויות האדם קובעת ש"כל אדם זכאי לחופש הדיעה והביטוי". חופש הביטוי נחשב למימוש של המצפון וחירות הדעה של האדם. מי ששוללים את חופש הביטוי שוללים את האפשרות לבטא את הדעות והמצפון שלנו.
מנגד, גם החקיקה הדמוקרטית תנסה להגדיר את הגבולות של חופש הביטוי. על הגבולות הללו מתקיים ויכוח תמידי. דוגמאות להגבלה דמוקרטית וחיובית של חופש הביטוי הם כתיבה או אמירה של דברי גזענות, של הסתה לאלימות או אפילו של הפצת תאוריות קונספירציה, למשל בנושאים כמו הכחשת שואה.
את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מגבילים גם דיני לשון הרע. מטרתם לשמור על שמם הטוב של אנשים ולאפשר למי שכתבו או אמרו עליהם דברים לעשות זאת רק בגבולות סבירים. אם לדוגמה אדם מפרסם על אדם אחר שהוא חולה נפש, עליו להיות בטוח שיוכל להוכיח זאת משפטית, אחרת מדובר בלשון הרע ובפגיעה.
כך גם גם מגביל החוק את חופש הביטוי, במקרה שהוא פוגע בזכות לפרטיות. למשל כשאדם היה מפרסם דברים שאמר לו מישהו, באופן פרטי ולאוזניו בלבד.
הנה חופש הביטוי (עברית):
https://youtu.be/Y9mSI-x9urw
עוד כמה כמה מזכויות האדם (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
ליברליזם
דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.
למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.
עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.
אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.
אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.
עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.
הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:
https://youtu.be/18FCmLqobmc
והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
"קץ ההיסטוריה?" היה שמו של מאמר מאת הפרופסור האמריקאי פרנסיס פוּקוּיאמַה משנת 1989.
במאמר הועלתה האפשרות שנפילת הגוש הקומוניסטי אינה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע שמסמן את קיצה של ההיסטוריה כפי שהעולם הכיר עד אז. מתוך שלוש תנועות אידיאולוגיות, צורות משטר שנלחמו ביניהן לאורך המאה ה-20, ניצחה אחת. הקומוניזם קרס אל מול כל העולם בקריסת חומת הברזל, הפשיזם הובס כבר במלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה הליברלית היא שניצחה.
פוקויאמה מכריז על ניצחון המערב והדמוקרטיה הקפיטליסטית על אויביהם. ההיסטוריה נגמרה בתבוסת הקנאים למיניהם וניצחון של הדמוקרטיה הקפיטליסטית ליברלית.
לטענת פוקויאמה, החל מנקודה היסטורית זו (של נפילת הקומוניזם) מתחיל המעבר לתקופה שבה תשלוט בעולם צורת משטר אחת, עם השקפת עולם אחת. הדמוקרטיה הליברלית, הוא גרס, תשלוט מעתה בכל העולם, ללא עוררין ומבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
המריבה האקדמית והעיתונאית גם יחד הפכה לדיון מלא אמוציות (רגשות). אנשי מדע המדינה הפכו כוכבים לרגע. גם להיסטוריונים יש הרבה יצרים וכשהם מקבלים עידוד מפילוסופים וכלכלנים, הם יודעים להתווכח יפה לא פחות. הפוליטיקאים והעיתונאים שהצטרפו לוויכוחים בנושא רק ליבו את האש והמחישו על איזו יבלת דרך כנראה פוקויאמה.
הוא אגב לא נרגע אלא להיפך. את הרעיון המרכזי של המאמר פיתח הפרופסור לפילוסופיה מדינית בספר באותו שם רק בלי סימן השאלה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
כיום אנו יודעים שההנחה שההיסטוריה הסתיימה ושהליברליזם ניצח התבררה במהירות כמופרכת. ארגוני טרור בינלאומיים ותנועות דתיות וקיצוניות הלכו במהירות והחליפו את האידאולוגיות הקודמות.
בהמשך הגיעו תנועות פנים ומפלגות במדינות רבות שהבינו כיצד קיצוניות ואפילו ארס מביאים בעולם המקוון לנסיקת מניות פוליטיות. מחומשות בשימוש נואל ברשתות החברתיות ובמניפולציות כמו פייק ניוז אפקטיבי ובוטים שתוכנתו להיות קיצוניים, הפכו כל אלה לאיום על הדמוקרטיה. לטווח הארוך הוא עלול להסתבר כלא פחות חמור מהפאשיזם והקומוניזם ואולי הרסני אף יותר מהם.
היום הן אלה שמאתגרות ומתנגדות לליברליזם הדמוקרטי של המדינות המפותחות בעולם. אבל ברור כבר שאחריהן יבואו אתגרים חדשים לדמוקרטיה. זה לא הקץ של ההיסטוריה, זה היה רק רגע של ניוטרל בדרך הארוכה שלה למילניום הבא.
הנה הרעיון של קץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/g37Ed8pBNoU
ההיסטוריה לא רק שלא תמה כמו שניבא פוקויאמה, היא עוררה התנגשות חדשה:
https://youtu.be/bFYe9F0YpaA
וביקורת על מאמרו וספרו של פוקויאמה:
https://youtu.be/03mgPT5fiaU
תארו לעצמכם שבית המשפט פסק בעניינכם ונתן פסק דין שאינכם מרוצים ממנו, האם זה סוף העניין? האם לא תוכלו לעשות דבר? - האמת היא שאפשר להגיש ערעור ולבקש שבית המשפט ידון שוב בעניין. בערעור ידון בית משפט גבוה מזה שדן בנושא קודם. ניתן להגיש ערעור גם על הפסיקה שלו, עד שמגיעים לבית המשפט העליון. האחרון הוא בית המשפט הגבוה ביותר של מדינה. אם הגעתם אליו, פסיקתו תהיה סוף פסוק והיא שתתקיים.
אך בית המשפט העליון אינו רק המוסד השיפוטי הגבוה במדינת ישראל. בניגוד לבית המשפט המחוזי, שעוסק באזור מסוים בארץ, תחום השיפוט של בית המשפט העליון הוא כל שטח מדינת ישראל. פסיקה של בית המשפט העליון היא חשובה מאד. מרגע שניתנה פסיקה כזו, היא תיצור תקדים שיחייב את כל בתי המשפט בישראל. כלומר, שופטים יסתמכו בפסיקותיהם על תקדימים שנקבעו בו, במשפטים דומים, בעת שהם נותנים פסקי דין חדשים.
העליון בישראל הוא גם בית המשפט שבו דנים בעתירות של אזרחים, כלומר בנושאים של צדק, שהוגשו על ידי אזרחים במדינה. זהו תפקיד שיש רק לבית המשפט העליון בישראל.
בבית המשפט הגבוה לצדק, או בקיצור בג"ץ, יכולים אזרחים להגיש בג"ץ כנגד רשויות המדינה וגופי ציבור שלטוניים ובית המשפט יפסוק בין האזרח לרשויות הללו. רבים מאשימים את בג"ץ בליברליזם מוגזם, כלומר בעמידה על זכויות הפרט, על חשבון היכולת של הממשלה לשלוט ולהגן על האינטרסים של המדינה, אבל אחרים עונים להם שבכך שומר בג"ץ על הערכים החשובים ביותר של המדינה הדמוקרטית בישראל.
מהו בג"צ - בית הדין הגבוה לצדק? (עברית לילדים)
https://youtu.be/cKv2QGhxY8c?t=5s
על בית המשפט העליון (עברית):
http://youtu.be/TjGEYmnZkkk
ובית משפט העליון של ארה"ב פסל חוק שאסר על מכירת משחקי מחשב אלימים לילדים וקטינים (עברית):
http://youtu.be/dumWbCVnq3g
במשטר הדמוקרטי מתקיימות, זו לצד זו, שלוש רשויות נפרדות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
הרשות המחוקקת היא הפרלמנט, אצלנו זו הכנסת. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות השופטת כוללת את בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
שלוש רשויות שלטון אלה אינן כפופות זו לזו. לכל אחת מהן כללי פעולה משלה ועצמאות מסוימת ביחס לשתיים האחרות.
#למה להפריד בין הרשויות?
עיקרון הפרדת רשויות מחלק את הסמכויות השונות בין הרשויות, במטרה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי אחת הרשויות ובעצם קבוצה אחת באוכלוסיה.
אם ריכוז כזה של כוח היה בידי אחת מהקבוצות, זו הייתה דיקטטורה.
הפרדת הרשויות מאפשרת גם ביקורת הדדית של רשויות השלטון הללו, זו על זו. הביקורת מאפשרת למנוע מצב בו היו מתרחשים מצבים הפוגעים בפרט או בקבוצות באוכלוסיה, למשל באזרחים, במיעוטים, אפילו ברוב וכן הלאה.
פיזור הכוח של הרשויות גם מונע תלות של כל אחת מהן באחרת ויוצר עצמאות ואי-תלות שהן נשמות אפה של הדמוקרטיה.
#למה אחראית כל רשות מהשלוש?
על פי מונטסקייה, הוגה הדעות הצרפתי שהמציא את רעיון הפרדת הרשויות, ישנן שלוש רשויות עיקריות בדמוקרטיה ליברלית.
הרשות המחוקקת אחראית לחוקק חוקים. היא מייצגת את רצון העם ומורכבת בדרך כלל מנציגים נבחרים שלו. תפקידה של הרשות המחוקקת הוא מכריע בעיצוב ובחקיקה של החוקים השולטים בחברה ומסגירים בה את הכללים.
לעומתה, הרשות המבצעת, מופקדת על ביצוע החוקים ואכיפתם. היא כוללת את הממשלה, את ראש המדינה, הוא ראש הממשלה או הנשיא, את הפקידים המבצעים והגופים המנהליים האחראים על יישום מדיניות וההחלטות הממשלתיות.
על הרשות השופטת, לפי מונטסקייה, מוטלת המשימה לפרש את החוק וליישם אותו. הרשות הזו מורכבת מבתי משפט והשופטים. הרשות הזו פועלת כמחסום בפני הרשויות האחרות למניעה של שימוש לרעה בכוחן. בהיות השופטים עצמאיים הם מבטיחים ניהול הוגן של משפטי צדק, פותרים מחלוקות ומגינים על זכויות הפרט במדינה, זכויות אדם.
על הרשויות, האיזונים והבלמים המשמשים יחד לטובת הדמוקרטיה (עברית):
https://youtu.be/18FCmLqobmc
הנה שלוש הרשויות:
https://youtu.be/TL8HyxlL_8c
מונטסקיה, הוגה הרעיון של הפרדת הרשויות:
https://youtu.be/-TcP_pzWUlU
וההקפדה על הפרדת רשויות היא אחד מסודות הדמוקרטיה הבריאה:
https://youtu.be/e1cN5KuB5s0
יש המכנים את אירועי מאי 1968 בצרפת (הם כונו שם Les Événements) "האירוע המהפכני החשוב ביותר של המאה ה-20". כיצד יכולים כמה סטודנטים לחולל מהומה שתהפוך לאירוע היסטורי מכה גלים?
אירועי מאי 1968 היו מהומות של סטודנטים ופועלים צרפתים שהובילו לשביתה כללית בצרפת. הם מחו נגד השלטון השמרני של הנשיא שארל דה-גול וביקשו לחולל מהפכה שתשנה את החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית.
המהפכה, שהושפעה מהגל העולמי של ילדי הפרחים ותרבות הנגד, קראה לשיוויון, שחרור מיני וזכויות אדם בצרפת. היא החלה במרץ עם קבוצה קטנה של פעילי שמאל וסטודנטים שפלשו לבניין של הנהלת אוניברסיטת נאנטר בפאריס והציגו דרישות לשינויים בשמרנות שאפיינה את הכללים באוניברסיטה.
בראש המהפכנים הצעירים עמד "דני האדום", צעיר יהודי ובן למשפחה שנמלטה ב-1933 עם עלית הנאצים. השלטונות הצרפתיים ידאגו בתוך ימים שתיאסר עליו הכניסה לצרפת, אבל זה לא יעזור לעצירת ההתרחשויות, שהפכו לכדור שלג.
עימות עם המשטרה רדף עימות והאוניברסיטה נסגרה. בינתיים הצטרפו לאות הזדהות סטודנטים מאוניברסיטת סורבון והמהומות התפשטו לרובע הלטיני כולו. מאות עצורים ומעל מאה פצועים הביאו גם להשבתת הסורבון. בימים הבאים הסטודנטים ישתלטו על הסורבון ויחלו לקרוא לה "האוניברסיטה של העם".
דומה שרק גיליוטינה חסרה שם. שוב ושוב החלו מהומות בערים נוספות ומאות פצועים נוספו למוחים. למאבק הצטרפו גם תלמידי תיכון מרחבי צרפת. כשגם איגודי העובדים המקצועיים הגדולים הצטרפו למאבק והשביתו את צרפת כולה, הפכו העימותים למאבק לאומי. הפגנה של מיליון איש, מסטודנטים ועד פועלים הבהירה שצרפת לא תחזור להיות כשהייתה ומספר השובתים יילך ויגדל עד שיגיע ל-10 מיליון פועלים וצרפת תושבת לחלוטין. צרפת הלכה לפי הקו ששירטטה אחת הכרזות שהונפו בהפגנות ובה נכתב "האושר שלך נקנה. גנוב אותו בחזרה!"
אבל בדיוק כמו שהחלה המהפכה, כך היא דעכה. זה קרה לאחר שאיגודי העובדים קיבלו מהממשלה העלאה של 7% בשכר הפועלים ושכר המינימום הועלה ב-30%.
הנשיא המבוגר דה גול, שלא יכל למהומות, יחזיק עוד שנה נוספת בשלטון. לאחר האירועים הוא הכריז על בחירות שבהן ניצח כהרגלו. העם הצרפתי הרי תמיד זכר לו תמיד את הנהגתו האמיצה נגד הנאצים. אבל סופו הפוליטי של המנהיג העייף והשמרן כבר היה על הקיר ובעקבות משאל-עם שבו לא התקבלה דעתו, הוא עזב את תפקידו והתפטר.
הנה סיפור המחאה של פריז 1968:
https://youtu.be/yxxvMZ_KoPA
צילומים של מהומות הסטודנטים בפאריס ב-1968:
https://youtu.be/YCtcD9CfMOI
תכנית חינוכית על מהומות הסטודנטים והמהפכה של 1968 (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
ומתוך הפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על אירועי מאי 1968 בצרפת (עברית):
https://youtu.be/fyRVI7nm4Y8?long=yes
כיצד הניח ג'ון לוק את היסודות לזכויות האדם?
הפילוסוף ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני ומרכזי בהגות הליברלית וההומניסטית. הוא ידוע כמי שהניח את היסודות לרעיון של "זכויות האדם".
בתורתו הוא הדגיש את המרכזיות של זכויות הפרט והחירויות שלו. את הבסיס ללגיטימציה של המדינה הוא ראה בהסכמה שבאמנה החברתית.
המושג "זכויות האדם" מתחבר למה שלוק קרא "האדם הטבעי", הוא האדם שקדם ל"אדם החברתי".
במה מדובר?
לוק גרס שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, יש לכל אדם "זכויות טבעיות" שעליהן הוא יכול להגן, כמו לחוות, להיות חופשי ולהחזיק בדברים שהוא מצא או יצר לעצמו.
לכן, כשהאדם הוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות לפגוע בזכויות הטבעיות הללו.
ואכן, בהגותו שם לוק דגש על הרעיון של אותן זכויות שמקורן בטבע. בין "הזכויות הטבעיות" הוא כלל את הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. הוא האמין וקבע שהממשלה נוצרה כדי להגן על הזכויות הללו ועליה להיות כפופה לעם.
מהזכות לחירות, למשל, לוק גזר שלאזרחים יש את כל הזכויות למחות ולהתקומם כנגד ממשלה שמדכאת אותם.
מהזכות לקניין הוא קבע שעל ממשלות מוטלת החובה להגן על הרכוש הפרטי ואף לתמרץ ולעודד צמיחה כלכלית.
על הממשלה גם לעודד את החינוך, על פי לוק, כדרך לפיתוח הפוטנציאל האישי של האזרח. זו זכות לחייו של הפרט.
כך הניח ג'ון לוק למעשה את הבסיס המוסרי למרכיבים חברתיים שונים המהווים את הבסיס לדמוקרטיה והליברליזם של ימינו. ביניהם אפשר להדגיש את הדרישה לסובלנות בענייני דת ומצפון, את הצדקת המרד של אזרחים כנגד שלטון המתעמר בהם, את ההגנה על הפרט והקניין שלו מפני המדינה וכדומה.
הנה קיצור תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
קבלו את זכויות האדם לפי יובל מנדלסון:
https://youtu.be/Uu0mzjIcQs0
ושורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הוא עוד מהבודהיזם המוקדם (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
הפילוסוף ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני ומרכזי בהגות הליברלית וההומניסטית. הוא ידוע כמי שהניח את היסודות לרעיון של "זכויות האדם".
בתורתו הוא הדגיש את המרכזיות של זכויות הפרט והחירויות שלו. את הבסיס ללגיטימציה של המדינה הוא ראה בהסכמה שבאמנה החברתית.
המושג "זכויות האדם" מתחבר למה שלוק קרא "האדם הטבעי", הוא האדם שקדם ל"אדם החברתי".
במה מדובר?
לוק גרס שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, יש לכל אדם "זכויות טבעיות" שעליהן הוא יכול להגן, כמו לחוות, להיות חופשי ולהחזיק בדברים שהוא מצא או יצר לעצמו.
לכן, כשהאדם הוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות לפגוע בזכויות הטבעיות הללו.
ואכן, בהגותו שם לוק דגש על הרעיון של אותן זכויות שמקורן בטבע. בין "הזכויות הטבעיות" הוא כלל את הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. הוא האמין וקבע שהממשלה נוצרה כדי להגן על הזכויות הללו ועליה להיות כפופה לעם.
מהזכות לחירות, למשל, לוק גזר שלאזרחים יש את כל הזכויות למחות ולהתקומם כנגד ממשלה שמדכאת אותם.
מהזכות לקניין הוא קבע שעל ממשלות מוטלת החובה להגן על הרכוש הפרטי ואף לתמרץ ולעודד צמיחה כלכלית.
על הממשלה גם לעודד את החינוך, על פי לוק, כדרך לפיתוח הפוטנציאל האישי של האזרח. זו זכות לחייו של הפרט.
כך הניח ג'ון לוק למעשה את הבסיס המוסרי למרכיבים חברתיים שונים המהווים את הבסיס לדמוקרטיה והליברליזם של ימינו. ביניהם אפשר להדגיש את הדרישה לסובלנות בענייני דת ומצפון, את הצדקת המרד של אזרחים כנגד שלטון המתעמר בהם, את ההגנה על הפרט והקניין שלו מפני המדינה וכדומה.
הנה קיצור תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
קבלו את זכויות האדם לפי יובל מנדלסון:
https://youtu.be/Uu0mzjIcQs0
ושורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הוא עוד מהבודהיזם המוקדם (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
איך הגה מונטסקיה את הפרדת הרשויות?
הפילוסוף והסופר צרפתי מונטסקיה (Montesquieu) היה מהבולטים בהוגי המאה ה-18 וידוע כמי שמילא תפקיד משמעותי בעיצוב התפיסה של הפרדת הרשויות וביצירת שלוש הרשויות במשטר הדמוקרטי.
עבודתו רבת ההשפעה על "רוח החוקים" (1748), תיארה את רעיונותיו לגבי מדע המדינה, הממשל והתיאוריה הפוליטית.
טענתו של מונטסקייה הייתה שריכוז הכוח ברשות אחת במדינה עלול להוביל לעריצות ולניצול לרעה של כוח. בכדי למנוע זאת, הוא הציע מערכת של איזונים ובלמים והיא מבוססת על עקרון הפרדת הרשויות - שלוש זרועות שהן הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת (לפירוט תפקידן בשיטה החכמה כל כך ראו בתגית "הפרדת רשויות").
השפעת העקרון של הפרדת הרשויות שהגה מונטסקייה הייתה אדירה ובהדרגה התפשטה לכל אזור ברחבי העולם. הפרדת הרשויות תפסה מקום משמעותי במהפכה הצרפתית ובהמשך הפכה מודל לרפובליקה החדשה. בחוקה האמריקאית הייתה המערכת המשולשת לאבן יסוד ובהמשך אימצו אותה לחוקותיהן מרבית הדמוקרטיות ברחבי העולם.
תפיסתו של מונטסקייה הייתה שהפרדת הסמכויות והקצאה שלהן לרשויות נפרדות תיצור מערכת של איזונים ובלמים. הגאונות של מונטסקיה הייתה התכנון שהפך את חלוקת הסמכויות ביניהן למאזנת ביניהן וכזו שתמנע מכל אחת מהרשויות להפוך לחזקה מדי. הוא תכנן אותה כך שלכל ענף בה תהיה היכולת להגביל ולפקח על האחרים, מה שיעזור לשמור על חירויות הפרט ועל מאזן הכוחות הכולל בממשל הדמוקרטי.
הנה מונטסקיה:
https://youtu.be/-TcP_pzWUlU
שלוש הרשויות:
https://youtu.be/TL8HyxlL_8c
הפרדת רשויות:
https://youtu.be/e1cN5KuB5s0
ורעיונותיו על הממשל:
https://youtu.be/gExrynQC4IU
הפילוסוף והסופר צרפתי מונטסקיה (Montesquieu) היה מהבולטים בהוגי המאה ה-18 וידוע כמי שמילא תפקיד משמעותי בעיצוב התפיסה של הפרדת הרשויות וביצירת שלוש הרשויות במשטר הדמוקרטי.
עבודתו רבת ההשפעה על "רוח החוקים" (1748), תיארה את רעיונותיו לגבי מדע המדינה, הממשל והתיאוריה הפוליטית.
טענתו של מונטסקייה הייתה שריכוז הכוח ברשות אחת במדינה עלול להוביל לעריצות ולניצול לרעה של כוח. בכדי למנוע זאת, הוא הציע מערכת של איזונים ובלמים והיא מבוססת על עקרון הפרדת הרשויות - שלוש זרועות שהן הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת (לפירוט תפקידן בשיטה החכמה כל כך ראו בתגית "הפרדת רשויות").
השפעת העקרון של הפרדת הרשויות שהגה מונטסקייה הייתה אדירה ובהדרגה התפשטה לכל אזור ברחבי העולם. הפרדת הרשויות תפסה מקום משמעותי במהפכה הצרפתית ובהמשך הפכה מודל לרפובליקה החדשה. בחוקה האמריקאית הייתה המערכת המשולשת לאבן יסוד ובהמשך אימצו אותה לחוקותיהן מרבית הדמוקרטיות ברחבי העולם.
תפיסתו של מונטסקייה הייתה שהפרדת הסמכויות והקצאה שלהן לרשויות נפרדות תיצור מערכת של איזונים ובלמים. הגאונות של מונטסקיה הייתה התכנון שהפך את חלוקת הסמכויות ביניהן למאזנת ביניהן וכזו שתמנע מכל אחת מהרשויות להפוך לחזקה מדי. הוא תכנן אותה כך שלכל ענף בה תהיה היכולת להגביל ולפקח על האחרים, מה שיעזור לשמור על חירויות הפרט ועל מאזן הכוחות הכולל בממשל הדמוקרטי.
הנה מונטסקיה:
https://youtu.be/-TcP_pzWUlU
שלוש הרשויות:
https://youtu.be/TL8HyxlL_8c
הפרדת רשויות:
https://youtu.be/e1cN5KuB5s0
ורעיונותיו על הממשל:
https://youtu.be/gExrynQC4IU
איך נכשל אביב העמים ב-1848 אך הצית את הלאומיות?
"אביב העמים" (Springtime of nations) הוא כינויה הציורי של תופעה היסטורית מדהימה שהתרחשה במהלך שנתיים באמצע המאה ה-19.
בשנים 1848-1849 זה היה מאבק לחירות. המאבק הזה יצר שורה של מהפכות במדינות שונות באירופה, כנגד אימפריות ששלטו בהן.
מרבית מהפכות אביב העמים היו מהפכות לאומיות, שמטרתן הייתה השגת עצמאות מדינית. מיעוטן היו מהפכות פוליטיות וחברתיות.
מהפכנים ליבֶּרלים הם שהובילו את המהפכות הללו, כנגד השמרנות שאיפיינה את אירופה בתקופה שלאחר נפוליאון. בנוסף להם, השתתפו בהן אזרחים רבים, שבאותה תקופה כוחם והמעורבות שלהם בחיי המדינה עלו משמעותית.
הלאומיות באה ברצון לשבור את הסדר הישן, בהמשך למהפכה הצרפתית. הסדר הישן, בו שלטו בני מעמד האצולה והכנסייה באירופה, זכה בפעם הראשונה לתנועת נגד, ממוקדת מטרה, בועטת ודורשת זכויות.
בתוך חודשים ספורים דוכאו מרבית מהפכות אביב העמים. אבל העקרונות של החירות והשוויון שבהם האמינו, ביססו וחיזקו את הליברליזם ואת התנועות הלאומיות, בעמי אירופה. בטווח הקצר, כמעט ולא הצליחה אף מהפכה כזו. לטווח הארוך יותר, יצר נחשול "אביב העמים" שינוי אמיתי.
#השפעת אביב העמים
כאמור, גם אם בטווח הקצר נכשל "אביב העמים", כמעט בכל מקום שבו פרצה מהפיכה, בטווח הארוך, הוא השפיע על כל אירופה והביא לאירועים שונים ומגוונים בתקופת המחצית השנייה של המאה ה-19.
כ-10 שנים אחרי "אביב העמים" החלו הנסיכויות הרבות באזור שמדרום לאוסטריה להתאחד לממלכה אחת, היא איטליה. הונגריה זכתה באוטונומיה. באוסטריה ובגרמניה לא חזרו האיכרים לשיעבוד הפאודלי ובהמשך איחד אוטו פון ביסמרק את כל גרמניה, על כל מדינותיה.
ניצוצות התסיסה הליברלית והלאומית שנדלקו באביב העמים, הביאו בהמשך המאה ה-19 להתחזקות הכוחות הלאומיים והליברליים ולשינויים משמעותיים באירופה, גם בתחום החוקתי וגם בפוליטי.
הלאומיות שנולדה והתחזקה ב"אביב העמים", עתידה להביא בהמשך המאה ה-19 לשינויים רבים בעולם, כולל יצירת מדינות הלאום, תהליכים של חילון (מלשון חילוניות) ועוד.
במאה ה-20 הלאומיות תבשיל, תתפתח ותהיה גורם מרכזי לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, לפאשיזם שלמעשה מהווה הקצנה משמעותית שלה ובהמשך גם למלחמת העולם השנייה.
הנה סיפור האביב הקצר של הלאומיות:
https://youtu.be/gXU0wQDO53U
שיעור בלאומיות (עברית):
https://youtu.be/r10tp0M9ovU
עוד על הלאומיות (עברית):
https://youtu.be/IXx395EdN9Q
הסבר מעמיק לתופעה המרתקת של עמים שרוצים הגדרה עצמית (עברית):
https://youtu.be/WHVR28tVW8Q
ופודקאסט מתוך "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על אביב העמים באירופה (עברית):
https://youtu.be/gtYMs3jM9vY?long=yes
"אביב העמים" (Springtime of nations) הוא כינויה הציורי של תופעה היסטורית מדהימה שהתרחשה במהלך שנתיים באמצע המאה ה-19.
בשנים 1848-1849 זה היה מאבק לחירות. המאבק הזה יצר שורה של מהפכות במדינות שונות באירופה, כנגד אימפריות ששלטו בהן.
מרבית מהפכות אביב העמים היו מהפכות לאומיות, שמטרתן הייתה השגת עצמאות מדינית. מיעוטן היו מהפכות פוליטיות וחברתיות.
מהפכנים ליבֶּרלים הם שהובילו את המהפכות הללו, כנגד השמרנות שאיפיינה את אירופה בתקופה שלאחר נפוליאון. בנוסף להם, השתתפו בהן אזרחים רבים, שבאותה תקופה כוחם והמעורבות שלהם בחיי המדינה עלו משמעותית.
הלאומיות באה ברצון לשבור את הסדר הישן, בהמשך למהפכה הצרפתית. הסדר הישן, בו שלטו בני מעמד האצולה והכנסייה באירופה, זכה בפעם הראשונה לתנועת נגד, ממוקדת מטרה, בועטת ודורשת זכויות.
בתוך חודשים ספורים דוכאו מרבית מהפכות אביב העמים. אבל העקרונות של החירות והשוויון שבהם האמינו, ביססו וחיזקו את הליברליזם ואת התנועות הלאומיות, בעמי אירופה. בטווח הקצר, כמעט ולא הצליחה אף מהפכה כזו. לטווח הארוך יותר, יצר נחשול "אביב העמים" שינוי אמיתי.
#השפעת אביב העמים
כאמור, גם אם בטווח הקצר נכשל "אביב העמים", כמעט בכל מקום שבו פרצה מהפיכה, בטווח הארוך, הוא השפיע על כל אירופה והביא לאירועים שונים ומגוונים בתקופת המחצית השנייה של המאה ה-19.
כ-10 שנים אחרי "אביב העמים" החלו הנסיכויות הרבות באזור שמדרום לאוסטריה להתאחד לממלכה אחת, היא איטליה. הונגריה זכתה באוטונומיה. באוסטריה ובגרמניה לא חזרו האיכרים לשיעבוד הפאודלי ובהמשך איחד אוטו פון ביסמרק את כל גרמניה, על כל מדינותיה.
ניצוצות התסיסה הליברלית והלאומית שנדלקו באביב העמים, הביאו בהמשך המאה ה-19 להתחזקות הכוחות הלאומיים והליברליים ולשינויים משמעותיים באירופה, גם בתחום החוקתי וגם בפוליטי.
הלאומיות שנולדה והתחזקה ב"אביב העמים", עתידה להביא בהמשך המאה ה-19 לשינויים רבים בעולם, כולל יצירת מדינות הלאום, תהליכים של חילון (מלשון חילוניות) ועוד.
במאה ה-20 הלאומיות תבשיל, תתפתח ותהיה גורם מרכזי לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, לפאשיזם שלמעשה מהווה הקצנה משמעותית שלה ובהמשך גם למלחמת העולם השנייה.
הנה סיפור האביב הקצר של הלאומיות:
https://youtu.be/gXU0wQDO53U
שיעור בלאומיות (עברית):
https://youtu.be/r10tp0M9ovU
עוד על הלאומיות (עברית):
https://youtu.be/IXx395EdN9Q
הסבר מעמיק לתופעה המרתקת של עמים שרוצים הגדרה עצמית (עברית):
https://youtu.be/WHVR28tVW8Q
ופודקאסט מתוך "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על אביב העמים באירופה (עברית):
https://youtu.be/gtYMs3jM9vY?long=yes
היכן החלו מהפכות 1848 הידועות כ"אביב העמים"?
המהפכות של 1848 היו סדרת התקוממויות ומחאות ששטפו את אירופה, החל משנת 1848 ובעיקר בה. הן זכו לכינוי "אביב העמים" (Revolutions of 1848)
מקור המהפכות הללו הוא בגורמים שונים, כשבמרכזם דיכוי פוליטי ושאיפה לעצמאות לאומית, לצד מצוקה כלכלית.
מקור המהפכות הללו הוא בצרפת, כשקבוצת פוליטיקאים ואינטלקטואלים ליברליים הפילו בפברואר 1848 את המלך לואי פיליפ והקימו את הרפובליקה השנייה.
היה זה הרוזן פון מטרניך, הקנצלר האוסטרי שאמר אז "כשפריז מתעטשת - אירופה מצטננת." ואכן, חווה את נפילת ממשלתו. רבים באירופה למדו מההתקוממות האלימה של הפריזאים נגד השלטון והתקוממויות דומות התקיימו אז במדינות נוספות, ביניהן איטליה, גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית.
#מנועי השינוי
שני מושגים הובילו את המהפכנים אז: ליברליזם, כלומר החופש, שהדרישה אליו התחזקה אז באירופה, ולאומיות, שהפכה לכוח מניע משמעותי.
ואכן, המנועים העיקריים של מהפכות 1848 היו שניים: אחד הוא בני מעמד הביניים והעובדים, שדרשו ייצוג פוליטי, לצד הגדלת ההזדמנויות הכלכליות. השני הוא של תנועות לאומיות ואף לאומניות, ששאפו להקים מדינות עצמאיות, על בסיס הזהויות התרבותיות והלשוניות המשותפות.
#התוצאות
כמעט בכל מדינה באירופה (חוץ מאנגליה ורוסיה) הופלו ב-1848 ממשלות. לא מעט כיסאות מלוכה אז רעדו.
בצרפת בוטל השלטון המלוכני, אותה מונרכיה שב-1815 הוקמה מחדש, אחרי שבוטלה במהפכה הצרפתית. ההישג הגדול ביותר הושג בווינה, כשממשל מטרניך המדכא הודח. לעומת זאת הקיסר פרנץ יוזף הראשון, הקיסר האוסטרו-הונגרי מבית הבסבורג, המשיך לשלוט. ועדיין, הפיאודליזם, ששלט אלפי שנים במחוזות האימפריה שלו, בוטל כמעט לחלוטין.
ועדיין, בתוך שנה חזר ושב הסדר על כנו. ב-1849 נראה היה שבמרבית ממלכות אירופה לא נותר הרבה מההתקוממויות של 1848, למעט הרושם והאווירה.
ובכל זאת, אף שהמהפכות הללו לא הצליחו להפיל את מרבית השליטים, "אביב העמים" סימן שינוי משמעותי בהיסטוריה האירופית. במדינות רבות הוכנסו רפורמות חברתיות ופוליטיות חשובות. בשתיים מהמרכזיות שבהן נסללה הדרך לאיחוד בין הנסיכויות הרבות, מה שהוליד שתי אומות גדולות ומאוחדות - גרמניה ואיטליה.
על השינוי שיצרה התקופה המשמעותית הזו בהיסטוריה - ראו תגית "אביב העמים".
הנה מהפכות 1848 ו"אביב העמים" לילדים (עברית):
https://youtu.be/Z-ePLk7drew
סקירת מהפכות שנת 1848:
https://youtu.be/dPUVlVmwHc0
פודקאסט מתוך "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על 1848 ואביב העמים באירופה (עברית):
https://youtu.be/gtYMs3jM9vY?long=yes
והרצאת וידאו מלאה על המהפכות של אותן שנים באירופה:
https://youtu.be/cXTaP1BD1YY?long=yes
המהפכות של 1848 היו סדרת התקוממויות ומחאות ששטפו את אירופה, החל משנת 1848 ובעיקר בה. הן זכו לכינוי "אביב העמים" (Revolutions of 1848)
מקור המהפכות הללו הוא בגורמים שונים, כשבמרכזם דיכוי פוליטי ושאיפה לעצמאות לאומית, לצד מצוקה כלכלית.
מקור המהפכות הללו הוא בצרפת, כשקבוצת פוליטיקאים ואינטלקטואלים ליברליים הפילו בפברואר 1848 את המלך לואי פיליפ והקימו את הרפובליקה השנייה.
היה זה הרוזן פון מטרניך, הקנצלר האוסטרי שאמר אז "כשפריז מתעטשת - אירופה מצטננת." ואכן, חווה את נפילת ממשלתו. רבים באירופה למדו מההתקוממות האלימה של הפריזאים נגד השלטון והתקוממויות דומות התקיימו אז במדינות נוספות, ביניהן איטליה, גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית.
#מנועי השינוי
שני מושגים הובילו את המהפכנים אז: ליברליזם, כלומר החופש, שהדרישה אליו התחזקה אז באירופה, ולאומיות, שהפכה לכוח מניע משמעותי.
ואכן, המנועים העיקריים של מהפכות 1848 היו שניים: אחד הוא בני מעמד הביניים והעובדים, שדרשו ייצוג פוליטי, לצד הגדלת ההזדמנויות הכלכליות. השני הוא של תנועות לאומיות ואף לאומניות, ששאפו להקים מדינות עצמאיות, על בסיס הזהויות התרבותיות והלשוניות המשותפות.
#התוצאות
כמעט בכל מדינה באירופה (חוץ מאנגליה ורוסיה) הופלו ב-1848 ממשלות. לא מעט כיסאות מלוכה אז רעדו.
בצרפת בוטל השלטון המלוכני, אותה מונרכיה שב-1815 הוקמה מחדש, אחרי שבוטלה במהפכה הצרפתית. ההישג הגדול ביותר הושג בווינה, כשממשל מטרניך המדכא הודח. לעומת זאת הקיסר פרנץ יוזף הראשון, הקיסר האוסטרו-הונגרי מבית הבסבורג, המשיך לשלוט. ועדיין, הפיאודליזם, ששלט אלפי שנים במחוזות האימפריה שלו, בוטל כמעט לחלוטין.
ועדיין, בתוך שנה חזר ושב הסדר על כנו. ב-1849 נראה היה שבמרבית ממלכות אירופה לא נותר הרבה מההתקוממויות של 1848, למעט הרושם והאווירה.
ובכל זאת, אף שהמהפכות הללו לא הצליחו להפיל את מרבית השליטים, "אביב העמים" סימן שינוי משמעותי בהיסטוריה האירופית. במדינות רבות הוכנסו רפורמות חברתיות ופוליטיות חשובות. בשתיים מהמרכזיות שבהן נסללה הדרך לאיחוד בין הנסיכויות הרבות, מה שהוליד שתי אומות גדולות ומאוחדות - גרמניה ואיטליה.
על השינוי שיצרה התקופה המשמעותית הזו בהיסטוריה - ראו תגית "אביב העמים".
הנה מהפכות 1848 ו"אביב העמים" לילדים (עברית):
https://youtu.be/Z-ePLk7drew
סקירת מהפכות שנת 1848:
https://youtu.be/dPUVlVmwHc0
פודקאסט מתוך "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על 1848 ואביב העמים באירופה (עברית):
https://youtu.be/gtYMs3jM9vY?long=yes
והרצאת וידאו מלאה על המהפכות של אותן שנים באירופה:
https://youtu.be/cXTaP1BD1YY?long=yes
מהן זכויות האדם?
זכויות האדם (Human rights) הוא רעיון הקובע שיש זכויות שכל אדם, מעצם היותו אדם, זכאי להן.
הרעיון הזה הוא ממאפייני המשטר הדמוקרטי ואחד המרכיבים המשמעותיים בחברה חופשית ומודרנית. מרכיבים בזכויות הללו הם חופש הביטוי, חופש ההפגנה, העיתונות וכדומה.
כל משטר במדינה דמוקרטית אמיתית שומר על זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות הפרט. למעשה, השמירה על המאפיינים הללו היא מהסימנים של המשטר הדמוקרטי האמיתי.
שני ענפים בולטים בזכויות האדם: ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות וענף הזכויות הכלכליות-חברתיות. הראשון כולל בין השאר את הזכות לחיים, לחופש מצפון, לחופש ביטוי, לפרטיות ולקניין והשני - זכויות כמו זכות לתנאי עבודה הוגנים, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לרמת חיים מינימלית, לבריאות, למנוחה, לחופשה, לחינוך והזכות לתרבות.
גם אם כולנו יודעים שיש ממשלות רודניות, שאינן מתחשבות בזכויות כאלה, כולנו צריכים לדעת שכל שלטון צריך גם להימנע מלהגביל את אזרחיו בשימוש בזכויות הללו ואף להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מהן.
#תולדות זכויות האדם
רעיון "זכויות האדם" נולד בהגות הליברלית וההומניסטית. את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, כשהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
3 שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
ב-1948 אימצה עצרת האו"ם את המושג והעיקרון ההומניסטי, שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות מסוימות, שכל בן תרבות יסכים עליהן.
הנה כמה מזכויות האדם החשובות (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
המגבלות והקושי לאכוף על ממשלות המפרות אותו הם חלק מנושא זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/nDgIVseTkuE
ההתחלה - שוויון וחופש (מתורגם):
http://youtu.be/nlQ1QlacQ1M
ונראה ששורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הן קדומות משחשבנו (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
זכויות האדם (Human rights) הוא רעיון הקובע שיש זכויות שכל אדם, מעצם היותו אדם, זכאי להן.
הרעיון הזה הוא ממאפייני המשטר הדמוקרטי ואחד המרכיבים המשמעותיים בחברה חופשית ומודרנית. מרכיבים בזכויות הללו הם חופש הביטוי, חופש ההפגנה, העיתונות וכדומה.
כל משטר במדינה דמוקרטית אמיתית שומר על זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות הפרט. למעשה, השמירה על המאפיינים הללו היא מהסימנים של המשטר הדמוקרטי האמיתי.
שני ענפים בולטים בזכויות האדם: ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות וענף הזכויות הכלכליות-חברתיות. הראשון כולל בין השאר את הזכות לחיים, לחופש מצפון, לחופש ביטוי, לפרטיות ולקניין והשני - זכויות כמו זכות לתנאי עבודה הוגנים, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לרמת חיים מינימלית, לבריאות, למנוחה, לחופשה, לחינוך והזכות לתרבות.
גם אם כולנו יודעים שיש ממשלות רודניות, שאינן מתחשבות בזכויות כאלה, כולנו צריכים לדעת שכל שלטון צריך גם להימנע מלהגביל את אזרחיו בשימוש בזכויות הללו ואף להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מהן.
#תולדות זכויות האדם
רעיון "זכויות האדם" נולד בהגות הליברלית וההומניסטית. את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, כשהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
3 שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
ב-1948 אימצה עצרת האו"ם את המושג והעיקרון ההומניסטי, שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות מסוימות, שכל בן תרבות יסכים עליהן.
הנה כמה מזכויות האדם החשובות (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
המגבלות והקושי לאכוף על ממשלות המפרות אותו הם חלק מנושא זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/nDgIVseTkuE
ההתחלה - שוויון וחופש (מתורגם):
http://youtu.be/nlQ1QlacQ1M
ונראה ששורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הן קדומות משחשבנו (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
מהי תרבות הנגד ולמה מתפתחות תרבויות נגד?
תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.
תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל של השנים האחרונות ועוד.
ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.
הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:
https://youtu.be/IC7aObYkPd4
ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?t=3m11s&end=5m40s
ההופעה החיצונית של תרבות הנגד לאורך השנים:
https://youtu.be/QnEcLFRus6w
"קולו של הדור" בוב דילן:
https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s
והקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם (עברית):
https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.
תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל של השנים האחרונות ועוד.
ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.
הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:
https://youtu.be/IC7aObYkPd4
ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?t=3m11s&end=5m40s
ההופעה החיצונית של תרבות הנגד לאורך השנים:
https://youtu.be/QnEcLFRus6w
"קולו של הדור" בוב דילן:
https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s
והקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם (עברית):
https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
מי הפמיניסטית שרצה לנשיאות ארצות הברית במאה ה-19?
דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.
אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...
אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.
ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.
הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.
זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.
תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.
די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.
אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.
ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.
סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.
נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.
בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.
הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:
https://youtu.be/3cWUErqa8Z8
על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:
https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE
וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:
https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes
דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.
אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...
אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.
ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.
הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.
זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.
תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.
די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.
אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.
ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.
סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.
נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.
בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.
הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:
https://youtu.be/3cWUErqa8Z8
על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:
https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE
וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:
https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes
איך ראה הנטינגטון את התנגשות הציביליזציות?
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
