שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהי ליזה מייטנר שהפסידה נובל בגלל היטלר?
האגדה מספרת שאלברט איינשטיין כינה אותה "מארי קירי הגרמנית". אחרים קראו לה "האם של פצצת האטום", רבים רואים בה את מי שגילוי הביקוע הגרעיני שלה תרם תרומה מכרעת לשמירה על העולם ממפלצת הפשיזם וכל מי שמספר עליה אומר שהיטלר אחראי לכך שהיא לא זכתה בפרס נובל שהיה כל כך מגיע לה.
קראו לה לִיזֶה מַיְיטְנֶר (Lise Meitner).
והיא לא רק עוד שם באנציקלופדיה המדעית - היא הסיפור של המדע היהודי בתקופת השואה.
הפיזיקאית האוסטרית-יהודייה ליזה מייטנר נולדה ב-7 בנובמבר 1878 בעיר וינה, למשפחה יהודית עשירה ומסודרת. בבגרותה היא חוללה מהפכה בהבנת הגרעין האטומי, רק כדי להיתקל בקיר בטון של אנטישמיות וסקסיזם שימנע ממנה לקבל הכרה הולמת.
כבר בגיל 23, מייטנר הייתה האישה השנייה שזכתה לקבל דוקטורט מאוניברסיטת וינה. זה היה ב-1906 והיא התמחתה בפיזיקה רדיואקטיבית ולאחר שקיבלה את התואר היא עברה לברלין, כדי לעבוד עם הפיזיקאי מקס פלאנק והכימאי אוטו האן (Otto Hahn), בשיתוף פעולה שעתיד להימשך עשרות שנים.
כאשר האן וחבריו לצוות גילו שורה של יסודות כבדים חדשים בהפצצה של אורניום, מייטנר הייתה היחידה שהצליחה להסביר את התהליך המדעי.
מהמכתבים שהחליפו ביניהם מייטנר והאן נשמרו עולה שהוא האמין כי ביקוע גרעיני הוא בלתי אפשרי. הייתה זו מייטנר שהבינה לראשונה שגרעין האטום יכול להתפצל לחלקים קטנים יותר ועלול להפוך לכוח בלתי נתפס.
במאמר מדעי שפרסמה עם אחיינה אוטו פריש (Otto Frisch) בינואר 1939, היא הייתה הראשונה שתיארה והמציאה את המונח "ביקוע גרעיני". זו תהיה פריצת דרך במחקר הגרעין שבהמשך תיחשב למדהימה ותוביל לפיתוח של כורים גרעיניים ובסופו של דבר גם לפצצת האטום.
אך בשלב הזה ולאור עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נאלצה מייטנר היהודייה לברוח מברלין ומגרמניה ההולכת ונסחפת לשנאת יהודים. בגלותה בשוודיה היא ממשיכה את המחקר שלה. בהתכתבות מול אוטו האן היא מסייעת להם וכמי שזיהתה את תהליך הביקוע הגרעיני (שעמיתיה הגברים לא פיצחו אותו) היא ממשיכה להיות שותפה מלאה לתגלית האדירה של ביקוע הגרעין.
אבל כאן יגיע הפרק האפל בחייה.
בשנת 1944, זוכים שותפיה הגבריים, המדענים האן ושטרסמן, בפרס נובל בכימיה, עבור גילוי הביקוע הגרעיני. מייטנר, לעומת זאת, לא נכללת בפרס. זה אירוע מוזר ומרתיח שמביא לכך שמאז מתנהלת מחלוקת על ההחלטה הזו, כשמבקריה טוענים שהיא מדגימה את אחת הדוגמאות הגרועות ביותר לגזענות וסקסיזם בוועדת נובל.
שנבין, מייטנר, שנחשבת לאחת החלוצות של הפקת אנרגיה מתהליכים גרעיניים, הייתה מועמדת לפרס נובל 49 פעמים: 19 מועמדויות היו לה בכימיה ו-30 פעם בפיזיקה.
כשהוזמנה להצטרף בפרויקט מנהטן, הפרויקט המפורסם שבו פיתחו מדעני גרעין את פצצות האטום, היא סירבה בהחלטיות והכריזה: "לא אעשה שום דבר עם פצצה!" - כי מייטנר הייתה פציפיסטית והיא בחרה לשמור על עקרונותיה, אף שהמחקר שלה הוא שסיפק את הבסיס המדעי לנשק ההרסני ביותר שיצר האדם.
מייטנר נפטרה ב-1968 בקיימברידג', ובשנים שעברו אחרי מותה קראו על שמה את היסוד הכימי 109 בטבלה המחזורית - את המייטנריום (Meitnerium). זה היה פרס ניחומים קטן למדענית גדולה, שהתקשורת האמריקאית תיארה כמי ש"עזבה את גרמניה עם הפצצה בכיסה".
הנה קיצור סיפורה של המדענית היהודיה שברחה והפסידה את פרס נובל:
https://youtu.be/k7CXHMe0hzg
מסרט קצר על מייטנר:
https://youtu.be/D-OnLEXl3aA
קשרי המשפחה של מייטנר:
https://youtu.be/WZTGTUCQiV8
היסוד שקרוי על שמה (עברית):
https://youtu.be/tIZd-wULzYQ
סיפורה בציורים:
https://youtu.be/uZZFG58G_jE?long=yes
וסרט תיעודי ארוך ומקיף על האישה שתרמה להצלת העולם (עברית):
https://youtu.be/ZfQ2hjZ7LYo?long=yes
איך נמנע פרס נובל ממגלת הפולסרים?
ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) היא אסטרופיזיקאית צפון-אירית שגילתה את קיומם של הפולסרים. פרס הנובל לפיזיקה שהוענק ב-1974, ניתן רק למנטור שלה ולשותפו, בעוד שהיא עצמה, כמי שגילתה את התגלית החשובה כל כך, נושלה מההכרה בתגלית ולא זכתה להימנות על מקבלי הפרס.
זה התחיל באוגוסט 1967, כשסטודנטית צעירה לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בדקה ערימות של נתוני רדיו מטלסקופ ענק שעזרה לבנות. ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) הבחינה במשהו מוזר - אות רדיו חלש שחזר על עצמו בדיוק כל שנייה ושליש. האות היה כל כך מדויק שהצוות חשב ברצינות שמא הם קולטים שידור של חייזרים. הם אפילו כינו אותו "LGM-1" על שם האנשים הירוקים הקטנים (Little Green Men).
בל ברנל, שנולדה ב-1943 בבלפסט שבצפון אירלנד, למדה פיזיקה בעיר גלזגו ועברה לאוניברסיטת קיימברידג' למחקר מתקדם. שם היא עבדה תחת פרופסור אנתוני הוויש (Antony Hewish) על פרויקט המחקר לחיפוש קווזרים (Quasars) באמצעות טלסקופ רדיו חדש.
את הטלסקופ, שכלל מעל ל-2,000 אנטנות, ג'וסלין עצמה עזרה לבנות ומיקמה בעצמה רבות מהאנטנות באדמה, תוך שהיא מחברת כבלים רבים במשך חודשים.
הקווזרים שהיא חיפשה הם מקורות רדיו דמויי כוכבים שבתחילה נראו דרך הטלסקופ כמו כוכבים רגילים, אך פלטו כמויות עצומות של קרינת רדיו. מדובר במרכזים פעילים של גלקסיות עתיקות, עם חורים שחורים ענקיים ועוצמתיים במיוחד, שבולעים כל חומר, בקצב מטורף. כשהחומר הזה נופל לתוך החור השחור, הוא מתחמם לטמפרטורות קיצוניות ופולט אור עז בכל התדרים האפשריים.
המעניין הוא שבזמן שהיא חיפשה קווזרים רחוקים, הנמצאים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, היא גילתה דווקא את הפולסרים, הקרובים הרבה יותר.
חשוב להבין כי שני סוגי האובייקטים הללו, הכל כך שונים זה מזה, מייצגים שני קצוות מנוגדים של הפיזיקה הקוסמית - בעוד שהקווזר הוא תוצר של מוות כוכבי מקומי, בגלקסיות שככל הנראה כבר לא קיימות, הפולסר הוא ביטוי לכוחות עצומים במרכזי גלקסיות צעירות המתקיימות כיום.
כשגילתה את האותות המסתוריים, בל ברנל עבדה בקפדנות לגלות מקורם. היא גילתה עוד אותות דומים במקומות אחרים בשמיים ובכך הוכיחה שמדובר בתופעה טבעית חדשה לחלוטין - פולסרים. אלה הם כוכבי נויטרונים, שרידי כוכבים מסיביים שעברו התפוצצות סופרנובה, כוכבים שמסתובבים במהירות בלתי נתפסת ופולטים קרני רדיו מקטביהם המגנטיים.
אגב, הם זכו לשם "פולסרים" מכיוון שכשהקרן פוגעת בכדור הארץ אנו קולטים בעצם פולסים, מעין יחידות "דופק" של קרינה.
מכל מקום, הגילוי הזה היה פורץ דרך. פולסרים הפכו לכלי חיוני לחקר היקום, הם משמשים כשעונים קוסמיים מדויקים ביותר ואף עוזרים לאשר תיאוריות של איינשטיין על גלי כבידה.
אבל כשהוענק פרס נובל לפיזיקה ב-1974 על הגילוי, הוא ניתן לאנתוני הוויש ולמרטין ריילה (Martin Ryle) ולא לג'וסלין בל ברנל, מי שגילתה אותם. ההחלטה עוררה סערה בקהילה המדעית. רבים ראו בכך דוגמה קלסית ל"אפקט מתילדה" (Matilda Effect) - תופעה מרגיזה בה מתעלמים מחלקן של מדעניות בתגליות מדעיות, או מייחסים תגליות כאלה לגברים בלבד.
אגב, בל ברנל עצמה התייחסה לכך בקור רוח וגרסה שלדעתה פרסי נובל מיועדים למנחים בכירים ולא לסטודנטים כמוה. למרות העוול, היא המשיכה בקריירה מבריקה, הפכה לפרופסורית מכובדת וב-2008 נבחרה לנשיאה הראשונה של המכון המלכותי לאסטרונומיה (Royal Astronomical Society).
ב-2018 היא זכתה בסכום של 3 מיליון דולר, פרס הפיזיקה המיוחד של קרן ברייקת'רו (Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics).. את כל כספי הפרס היא תרמה להקמת קרן מלגות לעידוד נשים וקבוצות מיעוט במדע.
כיום נחשבת בל ברנל לאחת האסטרונומיות החשובות בהיסטוריה. הפולסרים שגילתה המשיכו לחשוף את סודות היקום, מהגישה הישירה הראשונה לכוכבי נויטרונים ועד לזיהוי מערכות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
סיפורה של ברנל מזכיר שגילויים מדעיים גדולים יכולים לבוא מכל מקום, אפילו מסטודנטית צעירה שהבחינה בפרט קטן ומוזר בתוך הרים של נתונים והיטיבה להבינו, במקום בו נכשלו חוקרים ותיקים ומנוסים.
הנה סיפורה של ג'וסלין בל ברנל:
https://youtu.be/hac-D6_u9kY
חיפשה קווזרים וגילתה פולסרים - על תגליתה המדהימה:
https://youtu.be/z_3zNw91MSY
זהו הפולסר - בהסבר מפיה:
https://youtu.be/F0AAgqt0g9U
על פרס הנובל הלא צודק - דווקא למי שפקפקו בהתחלה בתגלית:
https://youtu.be/ac2bTJ_pcvQ
והיא מספרת את חייה:
https://youtu.be/NDW9zKqvPJI?long=yes
מה גילתה הארכיאולוגית מרי ליקי?
מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.
בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.
מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...
בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.
אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.
הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:
https://youtu.be/IEZh-gZgvrY
ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):
http://youtu.be/4D0lfenJJd0
והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:
http://youtu.be/FxstM6lQmaA
מי הייתה מארי אנינג?
מגיל צעיר נהגה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב, אהבה ואפילו פרנסה.
כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.
מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים.
בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה.
הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי מצאה את עצמה הולכת ונסחפת לעולם המאובנים.
נסחפת זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתפתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, "הציפור של עידן הדינוזאורים" - סוג של לטאה מכונפת המעופפת באוויר ומזכירה מעין דינוזאור קטן ומעופף.
בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות רבה אצל פלאונטולוגים, חוקרי המאובנים המומחים החלו לשמוע עליה שוב ושוב. הם ידעו יותר ויותר להעריך את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר.
כך הפכה הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה לברת סמכא, שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעותיה ולתובנות שהיא מביאה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.
כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי, למלכת הפלאונטולוגיה, המדע או חקר המאובנים.
מרי אנינג גילתה בחייה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר בעולם, כשווה בין שווים.
ניתן לומר שבאופן לא סביר ומאוד לא שגרתי היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.
הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:
https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U
סיפורה של מארי אנינג:
https://youtu.be/Of5sK8p2rZY
הטראומה שעיצבה את חייה:
https://youtu.be/GRyWewQM74Y
החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:
https://youtu.be/53qZ94lQGbo
מספרים עליה:
https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk
ומצגת וידאו על מארי אנינג:
https://youtu.be/uGziaenPdHg
מי המלחינה הגאונה מימי הביניים הילדגרד מבינגן?
המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).
מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.
הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.
כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.
הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.
בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ספר משמעותי על רפואה טבעית וצמחי מרפא ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.
אבל המוסיקה שלה היא וואו.
כי גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.
#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.
אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.
שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.
יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.
הנה סיפורה של חלוצת המלחינות הילדגרד מבינגן:
https://youtu.be/IVineKfjcKY
"רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:
https://youtu.be/HYzPR0nwcmY
"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:
https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM
"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:
https://youtu.be/u0T3cTTher8
מיהם זוכת שני פרסי הנובל מארי קירי ובעלה?
מה אם נאמר לכם שאחד המדענים הטובים בהיסטוריה היה בכלל אישה? ואם נוסיף שהאישה הזו זכתה בפרס נובל ולא פעם אחת אלא פעמיים? - הופה, בנות... מתחילות להאמין בעצמנו? אז יאללה ללמוד!
קראו לה מארי קירי. עם בעלה, פייר קירי (Pierre and Marie Curie), גילו השניים ב-1898 את הרדיום (Radium), שנקרא בעברית "אורית". מדובר ביסוד כימי רדיואקטיבי, שהקרינה הרדיואקטיבית שלו היא פי מיליון מזו שפולט האורניום.
השניים גילו את הרדיום בעפרת אורניום, שממנה הפיקו את כל האורניום ואז גילו שהיא עדיין רדיואקטיבית. מכך הסיקו השניים שבעופרת האורניום עדיין יש יסוד רדיואקטיבי נוסף. זה היה הרדיום ואגב,עימו גילו בעופרה הזו עוד יסוד, שלו קראו פולוניום.
אחרי התנגדות בוועדת הפרס, אופיינית לתקופה, להעניק פרס נובל לאשה, השניים זכו בפרס נובל יחדיו. אחרי מותו של פייר בתאונת דרכים המשיכה מארי במחקר וזכתה בפרס נובל נוסף.
לבסוף היא מתה, בשל הקרינה הרבה שאליה נחשפה במעבדה. עד היום, אגב, יש קושי וחשש מקריאה של יומני המחקר המדעי המסקרנים שלה, בשל הרדיואקטיביות המסוכנת שבהם.
פיתוחים מדעיים רבים שנולדו עם השנים הושפעו מגילוי הרדיום והרדיו-אקטיביות של הזוג קירי. ניתן לומר שללא הגילויים של השניים, לא היו באות המון המצאות רפואיות חשובות.
מנגד, יתכן שגם הפצצה הגרעינית לא הייתה באה לעולם, כך שלא כל מה שנולד כתוצאה מהתגליות וההמצאות שלהם היה אולי כל כך מוצלח.
הנה סיפורה של האישה היחידה שזכתה בשני פרסי נובל (מתורגם):
https://youtu.be/w6JFRi0Qm_s
פייר ומארי קירי והעבודה שהמשיכה לאחר מותו:
https://youtu.be/ZEV4KJBJvEg
על מארי קירי וגילוי הרדיום:
http://youtu.be/3KmJsKuJws4
והבה נכיר אותה, עם מעט הומור חינוכי (עברית):
https://youtu.be/VAxoXbC3H0A?long=yes
האגדה מספרת שאלברט איינשטיין כינה אותה "מארי קירי הגרמנית". אחרים קראו לה "האם של פצצת האטום", רבים רואים בה את מי שגילוי הביקוע הגרעיני שלה תרם תרומה מכרעת לשמירה על העולם ממפלצת הפשיזם וכל מי שמספר עליה אומר שהיטלר אחראי לכך שהיא לא זכתה בפרס נובל שהיה כל כך מגיע לה.
קראו לה לִיזֶה מַיְיטְנֶר (Lise Meitner).
והיא לא רק עוד שם באנציקלופדיה המדעית - היא הסיפור של המדע היהודי בתקופת השואה.
הפיזיקאית האוסטרית-יהודייה ליזה מייטנר נולדה ב-7 בנובמבר 1878 בעיר וינה, למשפחה יהודית עשירה ומסודרת. בבגרותה היא חוללה מהפכה בהבנת הגרעין האטומי, רק כדי להיתקל בקיר בטון של אנטישמיות וסקסיזם שימנע ממנה לקבל הכרה הולמת.
כבר בגיל 23, מייטנר הייתה האישה השנייה שזכתה לקבל דוקטורט מאוניברסיטת וינה. זה היה ב-1906 והיא התמחתה בפיזיקה רדיואקטיבית ולאחר שקיבלה את התואר היא עברה לברלין, כדי לעבוד עם הפיזיקאי מקס פלאנק והכימאי אוטו האן (Otto Hahn), בשיתוף פעולה שעתיד להימשך עשרות שנים.
כאשר האן וחבריו לצוות גילו שורה של יסודות כבדים חדשים בהפצצה של אורניום, מייטנר הייתה היחידה שהצליחה להסביר את התהליך המדעי.
מהמכתבים שהחליפו ביניהם מייטנר והאן נשמרו עולה שהוא האמין כי ביקוע גרעיני הוא בלתי אפשרי. הייתה זו מייטנר שהבינה לראשונה שגרעין האטום יכול להתפצל לחלקים קטנים יותר ועלול להפוך לכוח בלתי נתפס.
במאמר מדעי שפרסמה עם אחיינה אוטו פריש (Otto Frisch) בינואר 1939, היא הייתה הראשונה שתיארה והמציאה את המונח "ביקוע גרעיני". זו תהיה פריצת דרך במחקר הגרעין שבהמשך תיחשב למדהימה ותוביל לפיתוח של כורים גרעיניים ובסופו של דבר גם לפצצת האטום.
אך בשלב הזה ולאור עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נאלצה מייטנר היהודייה לברוח מברלין ומגרמניה ההולכת ונסחפת לשנאת יהודים. בגלותה בשוודיה היא ממשיכה את המחקר שלה. בהתכתבות מול אוטו האן היא מסייעת להם וכמי שזיהתה את תהליך הביקוע הגרעיני (שעמיתיה הגברים לא פיצחו אותו) היא ממשיכה להיות שותפה מלאה לתגלית האדירה של ביקוע הגרעין.
אבל כאן יגיע הפרק האפל בחייה.
בשנת 1944, זוכים שותפיה הגבריים, המדענים האן ושטרסמן, בפרס נובל בכימיה, עבור גילוי הביקוע הגרעיני. מייטנר, לעומת זאת, לא נכללת בפרס. זה אירוע מוזר ומרתיח שמביא לכך שמאז מתנהלת מחלוקת על ההחלטה הזו, כשמבקריה טוענים שהיא מדגימה את אחת הדוגמאות הגרועות ביותר לגזענות וסקסיזם בוועדת נובל.
שנבין, מייטנר, שנחשבת לאחת החלוצות של הפקת אנרגיה מתהליכים גרעיניים, הייתה מועמדת לפרס נובל 49 פעמים: 19 מועמדויות היו לה בכימיה ו-30 פעם בפיזיקה.
כשהוזמנה להצטרף בפרויקט מנהטן, הפרויקט המפורסם שבו פיתחו מדעני גרעין את פצצות האטום, היא סירבה בהחלטיות והכריזה: "לא אעשה שום דבר עם פצצה!" - כי מייטנר הייתה פציפיסטית והיא בחרה לשמור על עקרונותיה, אף שהמחקר שלה הוא שסיפק את הבסיס המדעי לנשק ההרסני ביותר שיצר האדם.
מייטנר נפטרה ב-1968 בקיימברידג', ובשנים שעברו אחרי מותה קראו על שמה את היסוד הכימי 109 בטבלה המחזורית - את המייטנריום (Meitnerium). זה היה פרס ניחומים קטן למדענית גדולה, שהתקשורת האמריקאית תיארה כמי ש"עזבה את גרמניה עם הפצצה בכיסה".
הנה קיצור סיפורה של המדענית היהודיה שברחה והפסידה את פרס נובל:
https://youtu.be/k7CXHMe0hzg
מסרט קצר על מייטנר:
https://youtu.be/D-OnLEXl3aA
קשרי המשפחה של מייטנר:
https://youtu.be/WZTGTUCQiV8
היסוד שקרוי על שמה (עברית):
https://youtu.be/tIZd-wULzYQ
סיפורה בציורים:
https://youtu.be/uZZFG58G_jE?long=yes
וסרט תיעודי ארוך ומקיף על האישה שתרמה להצלת העולם (עברית):
https://youtu.be/ZfQ2hjZ7LYo?long=yes
ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) היא אסטרופיזיקאית צפון-אירית שגילתה את קיומם של הפולסרים. פרס הנובל לפיזיקה שהוענק ב-1974, ניתן רק למנטור שלה ולשותפו, בעוד שהיא עצמה, כמי שגילתה את התגלית החשובה כל כך, נושלה מההכרה בתגלית ולא זכתה להימנות על מקבלי הפרס.
זה התחיל באוגוסט 1967, כשסטודנטית צעירה לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בדקה ערימות של נתוני רדיו מטלסקופ ענק שעזרה לבנות. ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) הבחינה במשהו מוזר - אות רדיו חלש שחזר על עצמו בדיוק כל שנייה ושליש. האות היה כל כך מדויק שהצוות חשב ברצינות שמא הם קולטים שידור של חייזרים. הם אפילו כינו אותו "LGM-1" על שם האנשים הירוקים הקטנים (Little Green Men).
בל ברנל, שנולדה ב-1943 בבלפסט שבצפון אירלנד, למדה פיזיקה בעיר גלזגו ועברה לאוניברסיטת קיימברידג' למחקר מתקדם. שם היא עבדה תחת פרופסור אנתוני הוויש (Antony Hewish) על פרויקט המחקר לחיפוש קווזרים (Quasars) באמצעות טלסקופ רדיו חדש.
את הטלסקופ, שכלל מעל ל-2,000 אנטנות, ג'וסלין עצמה עזרה לבנות ומיקמה בעצמה רבות מהאנטנות באדמה, תוך שהיא מחברת כבלים רבים במשך חודשים.
הקווזרים שהיא חיפשה הם מקורות רדיו דמויי כוכבים שבתחילה נראו דרך הטלסקופ כמו כוכבים רגילים, אך פלטו כמויות עצומות של קרינת רדיו. מדובר במרכזים פעילים של גלקסיות עתיקות, עם חורים שחורים ענקיים ועוצמתיים במיוחד, שבולעים כל חומר, בקצב מטורף. כשהחומר הזה נופל לתוך החור השחור, הוא מתחמם לטמפרטורות קיצוניות ופולט אור עז בכל התדרים האפשריים.
המעניין הוא שבזמן שהיא חיפשה קווזרים רחוקים, הנמצאים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, היא גילתה דווקא את הפולסרים, הקרובים הרבה יותר.
חשוב להבין כי שני סוגי האובייקטים הללו, הכל כך שונים זה מזה, מייצגים שני קצוות מנוגדים של הפיזיקה הקוסמית - בעוד שהקווזר הוא תוצר של מוות כוכבי מקומי, בגלקסיות שככל הנראה כבר לא קיימות, הפולסר הוא ביטוי לכוחות עצומים במרכזי גלקסיות צעירות המתקיימות כיום.
כשגילתה את האותות המסתוריים, בל ברנל עבדה בקפדנות לגלות מקורם. היא גילתה עוד אותות דומים במקומות אחרים בשמיים ובכך הוכיחה שמדובר בתופעה טבעית חדשה לחלוטין - פולסרים. אלה הם כוכבי נויטרונים, שרידי כוכבים מסיביים שעברו התפוצצות סופרנובה, כוכבים שמסתובבים במהירות בלתי נתפסת ופולטים קרני רדיו מקטביהם המגנטיים.
אגב, הם זכו לשם "פולסרים" מכיוון שכשהקרן פוגעת בכדור הארץ אנו קולטים בעצם פולסים, מעין יחידות "דופק" של קרינה.
מכל מקום, הגילוי הזה היה פורץ דרך. פולסרים הפכו לכלי חיוני לחקר היקום, הם משמשים כשעונים קוסמיים מדויקים ביותר ואף עוזרים לאשר תיאוריות של איינשטיין על גלי כבידה.
אבל כשהוענק פרס נובל לפיזיקה ב-1974 על הגילוי, הוא ניתן לאנתוני הוויש ולמרטין ריילה (Martin Ryle) ולא לג'וסלין בל ברנל, מי שגילתה אותם. ההחלטה עוררה סערה בקהילה המדעית. רבים ראו בכך דוגמה קלסית ל"אפקט מתילדה" (Matilda Effect) - תופעה מרגיזה בה מתעלמים מחלקן של מדעניות בתגליות מדעיות, או מייחסים תגליות כאלה לגברים בלבד.
אגב, בל ברנל עצמה התייחסה לכך בקור רוח וגרסה שלדעתה פרסי נובל מיועדים למנחים בכירים ולא לסטודנטים כמוה. למרות העוול, היא המשיכה בקריירה מבריקה, הפכה לפרופסורית מכובדת וב-2008 נבחרה לנשיאה הראשונה של המכון המלכותי לאסטרונומיה (Royal Astronomical Society).
ב-2018 היא זכתה בסכום של 3 מיליון דולר, פרס הפיזיקה המיוחד של קרן ברייקת'רו (Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics).. את כל כספי הפרס היא תרמה להקמת קרן מלגות לעידוד נשים וקבוצות מיעוט במדע.
כיום נחשבת בל ברנל לאחת האסטרונומיות החשובות בהיסטוריה. הפולסרים שגילתה המשיכו לחשוף את סודות היקום, מהגישה הישירה הראשונה לכוכבי נויטרונים ועד לזיהוי מערכות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
סיפורה של ברנל מזכיר שגילויים מדעיים גדולים יכולים לבוא מכל מקום, אפילו מסטודנטית צעירה שהבחינה בפרט קטן ומוזר בתוך הרים של נתונים והיטיבה להבינו, במקום בו נכשלו חוקרים ותיקים ומנוסים.
הנה סיפורה של ג'וסלין בל ברנל:
https://youtu.be/hac-D6_u9kY
חיפשה קווזרים וגילתה פולסרים - על תגליתה המדהימה:
https://youtu.be/z_3zNw91MSY
זהו הפולסר - בהסבר מפיה:
https://youtu.be/F0AAgqt0g9U
על פרס הנובל הלא צודק - דווקא למי שפקפקו בהתחלה בתגלית:
https://youtu.be/ac2bTJ_pcvQ
והיא מספרת את חייה:
https://youtu.be/NDW9zKqvPJI?long=yes
מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.
בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.
מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...
בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.
אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.
הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:
https://youtu.be/IEZh-gZgvrY
ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):
http://youtu.be/4D0lfenJJd0
והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:
http://youtu.be/FxstM6lQmaA
מגיל צעיר נהגה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב, אהבה ואפילו פרנסה.
כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.
מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים.
בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה.
הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי מצאה את עצמה הולכת ונסחפת לעולם המאובנים.
נסחפת זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתפתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, "הציפור של עידן הדינוזאורים" - סוג של לטאה מכונפת המעופפת באוויר ומזכירה מעין דינוזאור קטן ומעופף.
בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות רבה אצל פלאונטולוגים, חוקרי המאובנים המומחים החלו לשמוע עליה שוב ושוב. הם ידעו יותר ויותר להעריך את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר.
כך הפכה הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה לברת סמכא, שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעותיה ולתובנות שהיא מביאה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.
כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי, למלכת הפלאונטולוגיה, המדע או חקר המאובנים.
מרי אנינג גילתה בחייה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר בעולם, כשווה בין שווים.
ניתן לומר שבאופן לא סביר ומאוד לא שגרתי היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.
הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:
https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U
סיפורה של מארי אנינג:
https://youtu.be/Of5sK8p2rZY
הטראומה שעיצבה את חייה:
https://youtu.be/GRyWewQM74Y
החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:
https://youtu.be/53qZ94lQGbo
מספרים עליה:
https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk
ומצגת וידאו על מארי אנינג:
https://youtu.be/uGziaenPdHg
מדעניות
המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).
מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.
הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.
כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.
הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.
בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ספר משמעותי על רפואה טבעית וצמחי מרפא ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.
אבל המוסיקה שלה היא וואו.
כי גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.
#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.
אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.
שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.
יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.
הנה סיפורה של חלוצת המלחינות הילדגרד מבינגן:
https://youtu.be/IVineKfjcKY
"רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:
https://youtu.be/HYzPR0nwcmY
"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:
https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM
"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:
https://youtu.be/u0T3cTTher8
מה אם נאמר לכם שאחד המדענים הטובים בהיסטוריה היה בכלל אישה? ואם נוסיף שהאישה הזו זכתה בפרס נובל ולא פעם אחת אלא פעמיים? - הופה, בנות... מתחילות להאמין בעצמנו? אז יאללה ללמוד!
קראו לה מארי קירי. עם בעלה, פייר קירי (Pierre and Marie Curie), גילו השניים ב-1898 את הרדיום (Radium), שנקרא בעברית "אורית". מדובר ביסוד כימי רדיואקטיבי, שהקרינה הרדיואקטיבית שלו היא פי מיליון מזו שפולט האורניום.
השניים גילו את הרדיום בעפרת אורניום, שממנה הפיקו את כל האורניום ואז גילו שהיא עדיין רדיואקטיבית. מכך הסיקו השניים שבעופרת האורניום עדיין יש יסוד רדיואקטיבי נוסף. זה היה הרדיום ואגב,עימו גילו בעופרה הזו עוד יסוד, שלו קראו פולוניום.
אחרי התנגדות בוועדת הפרס, אופיינית לתקופה, להעניק פרס נובל לאשה, השניים זכו בפרס נובל יחדיו. אחרי מותו של פייר בתאונת דרכים המשיכה מארי במחקר וזכתה בפרס נובל נוסף.
לבסוף היא מתה, בשל הקרינה הרבה שאליה נחשפה במעבדה. עד היום, אגב, יש קושי וחשש מקריאה של יומני המחקר המדעי המסקרנים שלה, בשל הרדיואקטיביות המסוכנת שבהם.
פיתוחים מדעיים רבים שנולדו עם השנים הושפעו מגילוי הרדיום והרדיו-אקטיביות של הזוג קירי. ניתן לומר שללא הגילויים של השניים, לא היו באות המון המצאות רפואיות חשובות.
מנגד, יתכן שגם הפצצה הגרעינית לא הייתה באה לעולם, כך שלא כל מה שנולד כתוצאה מהתגליות וההמצאות שלהם היה אולי כל כך מוצלח.
הנה סיפורה של האישה היחידה שזכתה בשני פרסי נובל (מתורגם):
https://youtu.be/w6JFRi0Qm_s
פייר ומארי קירי והעבודה שהמשיכה לאחר מותו:
https://youtu.be/ZEV4KJBJvEg
על מארי קירי וגילוי הרדיום:
http://youtu.be/3KmJsKuJws4
והבה נכיר אותה, עם מעט הומור חינוכי (עברית):
https://youtu.be/VAxoXbC3H0A?long=yes
