בין סוגי הסרטים השונים (כמו סרטי מתח, אקשן, דרמה, פנטזיה, מדע בדיוני, קומדיות וקומדיות רומנטיות) אין הבדלים בדבר אחד - סרט חייב לשאוב את הצופים לתוך העלילה שלו, להיות אמין, לעורר הזדהות עם הדמויות הראשיות ולהשאיר רושם גם אחרי שנדלקים האורות והצפייה מסתיימת.

אחד הכלים שמסייעים להשיג את הדברים הללו היא המוסיקה. מימי קדם הייתה המוסיקה כלי חשוב ששימש להעברת רגשות ותחושות לקהל. מהמקהלה בטרגדיה היוונית, דרך השירים בתיאטרון האנגלי ועד לאופרה והאורטוריות הקלסיות, מחזות הזמר בתאטרון ובקולנוע המוקדם, הנגנים שליוו את הסרט האילם ועוד.

מוסיקה יוצרת אווירה ובתוך כך גם מעבירה מסר אמנותי. בסרטים היא משמשת כדי להעביר לצופה רגשות, אפיון של מקום, תקופה ותרבות, מסרים חבויים לגבי מה שבאמת קורה בסיפור, סוגי אווירה ומצבי רוח ורמזים מתרימים, כאלו שמרמזים לנו על דברים שיקרו בהמשך.

באמצעות המוסיקה משתדל המלחין להעצים בסרט את החוויה, לחזק את הרגש ואת הסיפור, את האמינות של המצבים, התקופות, ההתרחשויות שנראות על הבד בכל סצנה ועוד.

הדוגמאות לכך הן רבות. בסצנות אקשן המוסיקה תהיה קצבית ותוססת. ברגעי מתח המוסיקה תהיה מתוחה ותדמה פעמים רבות את פעימות הלב. בסצנות אהבה, המוסיקה תהיה מלטפת ומרגשת, ברגעי ניצחון היא תהיה גדולה מהחיים ומהדהדת ובקטעים עצובים ודכאוניים תהיה המוסיקה עצובה.

הפסקול הקולנועי לא מורכב רק ממוסיקה. למעשה, הפסקול כולל את כל מה שנשמע בסרט, כולל דיבורים, רעשים, מוסיקה ועוד. פסקול טוב ישאב את הצופה אל הסיפור ויהיה פעמים רבות ההבדל שבין סרט טוב למצוין. המוסיקה של הסרט תגדיל את החוויה ואת הרצון לשוב ולראות את הסרט.


הסבר על החשיבות של המוסיקה בסרטים:

http://youtu.be/SZ7PkTO0fNQ


והנה סצנה זהה שמשתנה רק על ידי המוסיקה:

https://youtu.be/ktKcnDfWs2c


ושוב סצנה אחת עם מוסיקה משתנה ובכל פעם מקבלת אופי אחר:

http://youtu.be/rn9V0cN4NWs


מונטאז' האימון של רוקי, עם פסקולים מוסיקליים שונים:

https://youtu.be/S_VITxVBkcI


ושני חבר'ה שהחליטו להדגים את ההבדלים שיוצרת המוסיקה אבל עשו זאת.. ובכן, רע.

https://youtu.be/ovEYV0GAV2k

הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.

הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.

חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.


הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":

https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM


הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):

https://youtu.be/q6G1klkKdv4


וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":

http://youtu.be/VNqKUpCjD7w

פעם, בזמן הסרט האילם, לא היה קול בקולנוע. קראו לו אז "ראינוע", כי רק ראו ולא שמעו דבר. הקלטה של מוסיקה לסרט עד לא הייתה קיימת. במקומה היה פסנתרן או נגן אורגן יושב באולם ומנגן על רקע הסרט האילם.

הפסנתרן נהג או לאלתר, כלומר להמציא במקום ועל הרגע את המוסיקה שתתאים לסצנה שרואים על המסך, או לנגן מהמבחר של המנגינות שתמיד יכול היה לשלוף - קטעי מוסיקה מתאימים לכל מצב וסצנה שונים בסרט.

בכך שכל סצנה קיבלה את המוזיקה שנכונה לה, התחזקה החוויה הקולנועית והצופים קיבלו חוויה הרבה יותר משמעותית ורגשית.

רק באולמות הגדולים ובסרטים המושקעים ביותר, נהגו להביא אל האולם תזמורת שלמה שניגנה על רקע הסרט, לא באילתור של מוסיקה על המקום אלא מוסיקה שנכתבה מראש עבור הסרט.

בדיוק כך נולדו הפסקולים לסרטים של גדולי הראינוע, כמו צ'ארלי צ'פלין, לורל והארדי ואחרים.


הנה המוסיקה בראינוע:

https://youtu.be/EXeqqlbEJRM? T=36s&end=4m11s


האורגן שמשמש עד היום לליווי סרטים אילמים:

https://youtu.be/nbOEkXnNnB8


וכך ניגנו תזמורות באולמי הקולנוע היוקרתיים יותר:

https://youtu.be/pix9uya4m_Q

האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?

שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.

מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.

כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.

למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.

גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.

כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.

מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.

בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.

אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...


סיפור הדיאס אירה ואיך הוא שולב בסרטים:

https://youtu.be/-3-bVRYRnSM


ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:

https://youtu.be/sEUaT24B2U8


בתווים עתיקים:

https://youtu.be/dsn9LWh230k


פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:

https://youtu.be/7nVmFlSV1ok


אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:

https://youtu.be/RVc9G36uxPc


עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":

https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA


בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":

https://youtu.be/j23bSfiYScI


כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:

https://youtu.be/0hL1m4hGBVY


והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":

https://youtu.be/ZV60qfHhKI0

לא מזמן הוא פרש מכתיבת מוסיקה לסרטים, אבל איש לא ייקח מהנס צימר, ממלחיני הסרטים הידועים בעולם, את היכולת לחבר מוסיקה מצוינת ואפקטיבית לסרטי קולנוע גדולים מהחיים.

אין ספק שאחת הפסגות של לחניו היא המוסיקה המהפנטת והפשוטה כל כך, שכתב בשביל הסרט ההוליוודי "Inception". המוסיקה הזו כל כך דרמטית ויפה, שהמון סרטוני יוטיוב של יוצרים עצמאיים עוטרו בה. זה מעיד יותר מכל על איכותה וה"אפיל" שלה, מכיוון שהיוצרים הללו לא מתחשבים בזכויות יוצרים ונוטלים בקביעות מכל מקור שמתחשק להם.

כך יוצא שמי שצליליו שימשו כפסקול לשוברי קופות רבים בהוליווד, יכול להמציא את עצמו מחדש ברשת - אם רק ירצה בכך.


הנה הסיום של הסרט "Inception" עם המוסיקה הזו:

https://youtu.be/XQPy88-E2zo


דוגמה לשימוש במוסיקה הזו:

https://youtu.be/MuAGGZNfUkU


ביצוע חי בהשתתפותו של צימר בגיטרה סולו בעיבוד ליצירה "זמן":

https://youtu.be/xdYYN-4ttDg


בביצוע תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/cIk-Kxw_7Kc


וביצוע קולי אופייני מהסוג שיוצרים אמנים ברשת על היצירה:

https://youtu.be/-fsZcUhCDpE

בתחילת שנות ה-30 הפכו סרטים תיעודיים לטרנדיים במיוחד. הקולנוע גילה את האפשרות לתעד מציאות בעזרתם וכך החלו יוצרים רבים ליצור סרטי תעודה.

"דואר לילה" (Night Mail) הוא סרט תעמולה של שירות הדואר המלכותי הבריטי, שנעשה ב-1936. הסרט הוא בן 24 דקות והוא אחד הסרטים המעניינים, בפירוט שבו הוא מראה את המסלול שעושים דברי הדואר והמכתבים - מהשולחים שלהם אל הנמענים.

אבל הסיבה ש"דואר לילה" הוא כה חשוב, היא שהפסקול שלו הוא שמוביל את הסרט כולו. את המוסיקה לקראת סוף הסרט כתב המלחין הבריטי הנודע בנג'מין בריטן והסרט כולו נראה כבנוי סביב ערוצי הקול והמוסיקה - כאילו הפסקול הוא כוכב הסרט ולא התמונה, כפי שהיה מקובל עד אז. זה מאד ייחודי ושונה מסרטים תיעודיים שנעשו ברבות השנים מאד.


הנה קטע מהסרט "דואר לילה" עם המוסיקה של בריטן ופואמה שמוקראת עליה ועל רקע הסרט:

https://youtu.be/a_twehPlRPs


קטע מהלחנה מודרנית של הסרט:

https://youtu.be/oVHLFD7L_dE

ברנרד הרמן (Bernard Herrmann) היה מלחין קולנוע ידוע שהלחין את המוסיקה לעשרות סרטים. במיוחד זוכרים לו את המוסיקה המצוינת שכתב לסרטי אלפרד היצ'קוק, אבל הוא כתב גם לסרטים דגולים כמו "האזרח קיין" ו"נהג מונית".

ברוב הסרטים הוא עשה עבודה גאונית של הצמדת מוסיקה מגוונת ברגשות ובאפשרויות שלה, להמון סוגים של סצינות, החל ממתח, רגש, אהבה, התלהבות, אימה ועוד.

הרמן נחשב לאחד מענקי המוסיקה בקולנוע, בעיקר בזכות היכולת האמנותית והטכנית שלו בהלחנת מוסיקה מגוונת מאד - שקטה, נוגעת או מותחת ועד למוסיקה עתירת דרמה וכלי נשיפה. יכולתו המצוינת להתאים בצורה מעולה בין התמונה לצליל נחשבת אחת מהסיבות שסרטי היצ'קוק כל כך מוצלחים.


הנה המוסיקה מתוך סצנת המקלחת המפורסמת מתוך הסרט "פסיכו":

https://youtu.be/XuMpt2Q0cS0


המוסיקה של ברנרד הרמן לסרטים מהגדולים בתולדות הקולנוע:

http://youtu.be/226TtyMrJH8


מרטין סקורסזה מספר על העבודה איתו:

https://youtu.be/LZG-wvlPRjk


וסוויטת "פסיכו" שלו, בביצוע תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/fQwzJ6VvUD0

סרטי אימה (Horror Movies) מצטיינים ב... פחד. את הפחד יוצרים הרבה חלקים בסרט. הדמויות, הסיפור, הקולות והסאונד אפקטס, אבל חלק לא קטן באימה שבסרטים הללו יכולה לגרום המוסיקה.

כי למוסיקה שבפסקול סרטי האימה הללו יש תפקיד מכריע בעיצוב הקטע הרגשי של הסרט. כמו שהיא מגבירה את המתח בסרטים, את האהבה, ההתהלהבות וכל השאר - בסרטי אימה המוסיקה יכולה ליצור אימה מקפיאת דם.

מוסיקה אימתנית שכזו אפשר לשמוע בסרטים מפחידים במיוחד, כמו "שתיקת הכבשים" (Silence of the Lambs), פסיכו (Psycho), מגרש השדים (The Exorcist) ומלתעות (Jaws).

כן. יש לא מעט שיטות לייצר מוסיקה קריפית, מאיימת, מפחידה ומרתיעה. קודם כל אפשר להשתמש בצלילים נמוכים וצלילים איטיים. הכי מוצלחים הם גם נמוכים וגם איטיים. למשל, באסים או תופי טימפני המנגנים נמוך כמובן, אבל גם צלילים בודדים ורחוקים. הם מייצרים פחד כי הם מתחברים אצל הצופה לפעימות הלב שלו או של הדמות שעל המסך.

הצלילים הנמוכים מאיימים כי אנחנו רגילים מהקולנוע שקולות כאלה הם גבריים וסמכותיים ולא פעם מקושרים בקולנוע לדמות הרשע. איטיות של צלילים מתקשרת המון פעמים להתגנבות, למישהו שאורב בסתר ובאופן כללי למסתורין.

בפסקול המפחיד והגאוני של המלחין ג'ון וויליאמס לסרט מלתעות התבסס הלחן המרכזי על שני צלילים בלבד, הצלילים מי ופה. הם הרכיבו את הלייט מוטיב בסרט, צירוף מלודי שמסמל ומבשר על הכריש המתקרב.

האגדה בהוליווד מספרת שסטיבן ספילברג התפוצץ מצחוק כשוויליאמס השמיע לו את הלחן הזה על הפסנתר לראשונה. הוא אומר שהוא "קצת צחק", כי חשב שוויליאמס מתבדח איתו.

על הפסקול לסרט הזה וויליאמס זכה לאוסקר. אחד מתוך 5 אוסקרים שקיבל בקריירה שלו.

שימוש בטרמולו, הרעדה של מיתרים ברקע, מייצר גם הוא חשש. אם מלבישים עליו צליל מפתיע ומבהיל אז הוא מייצר אימה של ממש.

דיסוננס, צירוף צורם של צלילים, עובד נהדר גם הוא עם פחד. את זה אנחנו כבר יודעים מזמן. מוסיקאים יודעים ששימוש באקורדים עם דיסוננס, כמו ספטאקורדים או אקורדים מוגדלים ואפילו שימוש בקלאסטרים של צלילים, כל אלה הם כלים חזקים בסצנות של פחד.

הכפלות של צלילים עמוקים ונמוכים וביחד איתם צלילי תיבת נגינה או צ'לסטה תמימה יכולים גם הם ליצור אימה ופחד, כי החיבור שלהם מוזר ומאיים על התמימות של הדמות, הרבה פעמים במקרה שעל המסך מופיע ילד בסכנה.


הנה המוסיקה מ"מלתעות" - סרט האימה שאיננו סרט אימה:

https://youtu.be/BX3bN5YeiQs


ניתוח מוסיקלי של הלייט מוטיב שמתאר את הכריש ב"מלתעות":

https://youtu.be/jPMalmj5Ag4


כך יוצרים מוסיקה מוצלחת לסרט אימה (מתורגם):

https://youtu.be/S-u9YDDrTFo


מה הופך מוסיקה למפחידה - מקצבי פולסים נמוכים, אקורדים מוגדלים, ספטאקורדים הן רק ההתחלה:

https://youtu.be/y-dMimIr1pY?long=yes


והנה המוסיקה, שהיא חלק משמעותי מאוד בסרטי אימה:

https://youtu.be/HfqcLECDgQ4?long=yes

פסקול הוא כל מה ששומעים בסרט. הפסקול כולל את המוסיקה, השיחות (קוראים להן "דיאלוגים"), צלילי הרעש (ה"סאונד אפקטס", כלומר אפקטים קוליים), קולות המרחבים השונים שבהם מתרחשות הסצנות (נקראים Room tones), שירים שמושמעים ברקע הסרט וכדומה.

יש בפסקול רגעים ששומעים דברים מהעולם של הסרט, כלומר מהעלילה ממש - דברים שהדמויות ממש שומעות. הדברים הללו נקראים "סאונד דיאגטי".

לעומתם יש לא מעט דברים שהם מחוץ לסיפור - מוסיקה או סאונד אפקטס שנועדו לחזק תחושות, לרמז על דברים שיקרו וכדומה. אלו דברים "שהדמויות לא שומעות" והם חלק מהסאונד ה"נון דיאגטי" (לא מהסרט).


הנה שיר הנושא מפסקול הסרט הישראלי "קלרה הקדושה" (עברית):

http://youtu.be/rhBSiYHE6f8


יש רגעים בסרט שנותנים למוסיקה לומר את הכל - האם המוסיקה לאורך הסרטון היא דיאגטית או לא?

https://youtu.be/Ra3I4iYvB9I


הריצה של "פורסט גאמפ" עם הפסקול המוסיקלי המשולב בסיפורו של פורסט:

http://youtu.be/QgnJ8GpsBG8


המוסיקאי אנג'לו בדלמנטי על חיבור המוסיקה לסדרה ולסרט טווין פיקס, כשלצידו הבמאי דיוויד לינץ':

https://youtu.be/e-eqgr_gn4k


ושיעור קצר לנגנים שרוצים לדעת איך מחברים מוסיקה לפסקול:

https://youtu.be/YSKAt3pmYBs?long=yes

השיר "אלף-בית", שמוכר הרבה יותר כ"חדר קטן" הוא שיר של המשורר מרק ורשבסקי. הוא פורסם לראשונה בפולין בשנת 1901, כשיר באידיש שנקרא "אויפן פירפעטשיק", או בעברית "חדר קטן". הוא מספר על "החדר" הקטן שבו בוערת האש באח ובו מלמד הרבי את הילדים, הקינדערלך, את האלף בית בלשון הקודש, כדי שיידעו לקרוא בתורה.

אווירתו המתנגנת והפשוטה של השיר, שהושפע מאד ממקורות עממיים, הפכה אותו לשיר תקווה, שניחם את רוחם של היהודים במזרח אירופה, בימיהם הקשים לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. לא סתם סימל השיר היהודי הנוגע ללב, את העיירה, או "השטעטל" היהודי. לרבים הוא הזכיר את חיי היהודים בגולה של מזרח אירופה, בזמנים שלפני השואה והאסון היהודי. מכאן מעמדו הנוסטלגי ומה שהפך אותו לשיר זיכרון לחיים שנכחדו.

הוא גם זכה לשלל תרגומים לעברית, בשמות נוספים כמו "צריף פשוט ודל", "חדר קטן צר" או סתם "חדר קטן".

בגרסת היידיש, השיר הזה ליווה את אחת הסצינות הקשות בסרט "רשימת שינלדר". בסצינה שמכונה על ידי רבים "הילדה באדום" צופה אוסקר שינדלר מראש הגבעה בזוועות שמתרחשות בגטו היהודי בקרקוב, כשהחיילים הנאצים מפנים את היהודים באלימות, אל הרכבות למחנות.

ילדה קטנה המופיעה רק היא בשמלה אדומה, רק היא בצבע בסרט שלם שכולו שחור לבן, ממקדת את עיני הצופים בטרגדיה ובשואה מנקודת המבט של היחיד, הרך מכל.


הילדה באדום מ"רשימת שינדלר":

https://youtu.be/no8jsmInwBQ


השיר אויפן פּריפּעטשיק (מתורגם):

https://youtu.be/LZ4QZ3Cch48?end=1m14s


וביצוע של אסתר עופרים:

https://youtu.be/OaZtt89fYAc