שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה המלחין גיום דה מאשו?
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
איך הלחין בטהובן החרש את הגדולות ביצירותיו?
לודביג ון בטהובן הוא אחד המלחינים הגדולים בתולדות המין האנושי ולבטח הרציני מבין המצליחים שבהם, או המצליח מבין הרציניים שבמלחינים.
מי שעתיד להיות בתקופתנו המלחין הקלאסי המושמע ביותר באולמות הקונצרטים, החל את חייו בתור בן לאב שיכור, שרצה להפכו לילד פלא בסגנון מוצרט. הוא נולד בעיר בּוֹן שבגרמניה ובבגרותו התיישב בעיר וינה בכדי ללמוד אצל המלחין היידן.
לאחר שהתגלתה גדולתו כמלחין, ועל אף התנהגותו הדוחה וחוסר הנימוס שלו, הוא זכה להערצת האצולה בוינה ולתמיכתם הכספית הקבועה של מספר פטרונים שהעריצו את המוסיקה שלו ורצו שיתמסר להלחנה בלבד. למעשה, הוא היה המלחין הידוע הראשון שלא עבד בשביל הכנסייה או עבור פטרון קבוע, אלא התנהל כמוסיקאי עצמאי. במובן הזה ניתן לראות בו כמבשר המוסיקאי החדש, העצמאי, בן התקופה הרומנטית.
בטהובן נהג לבצע בפסנתר ולנצח בעצמו על יצירותיו. אך בשל מחלה הוא איבד בהדרגה את שמיעתו והפך חרש. ודווקא אז, בהיותו במצב רוח קשה וחסר שמיעה כמעט לחלוטין, כתב בטהובן את יצירותיו הגדולות והחשובות ביותר. ביניהן ניתן למצוא את הסימפוניה החמישית, הסימפוניה השישית "הפסטורלית" והקונצ'רטי לפסנתר ולכינור, את האופרה "פידֶליוֹ" ובמיוחד את "הסימפוניה התשיעית" בה שילב, לראשונה בתולדות המוסיקה, מקהלה וזמרים בסימפוניה - צורה שהיתה עד אז צורה כלית טהורה.
בחודש מארס 1827 מת גדול הסימפוניה ממחלת כבד כרונית שנגרמה ככל הנראה מערבוב לא אחראי של יין מחוזק בסוכר עופרת, עם משככי כאבים שכללו גם הם לא מעט עופרת.
הנה סרטון המציג את בטהובן החרש לחלוטין, בשיא יצירתו ויכולתו המוסיקלית (מתורגם):
https://youtu.be/szVvtv9hfiU
ראו סרטון אנימציה מקסים על חיי בטהובן ואובדן השמיעה אבל לא הכישרון:
https://youtu.be/mNPQrG33ZPg
חיי בטהובן:
https://youtu.be/luiYmGJX204
הנה הסימפוניה החמישית של בטהובן:
https://www.youtube.com/watch?v=9aDEq3u5huA
"סונטה לאור ירח" שלו לפסנתר:
https://www.youtube.com/watch?v=4Tr0otuiQuU
היצירה האהובה לפסנתר "לאליסה" (Fur Elise) בליווי תזמורת:
https://www.youtube.com/watch?v=09oNj9UYM7g
הסימפוניה התשיעית:
https://www.youtube.com/watch?v=YAOTCtW9v0M
סונטה להאמרקלאוויר בביצועו של דניאל בירנבאום:
https://www.youtube.com/watch?v=FwZsDzGY1XA
קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ותזמורת, המכונה "הקיסר", של לודוויג ואן בטהובן:
https://youtu.be/-e_OTDxWd3Y?long=yes
סיפורה של התקופה בה יצר בטהובן בחרשותו:
https://youtu.be/3bA2V0jZMo4?long=yes
ועל גדולתו כמלחין שהעביר את המוסיקה הקלאסית לרומנטיקה:
https://youtu.be/uHo7-PMXf9Q?long=yes
איך מת לולי ממקל הניצוח שלו?
המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.
לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.
אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.
אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.
הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:
http://youtu.be/u8RJvzOj7PM
מי היה ג'ון קייג' ואיך נשמעת המוסיקה שלו?
ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.
הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.
קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".
הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:
http://youtu.be/KoRNWFVPaas
אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:
http://youtu.be/8UGKgNDVYNc
"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':
https://youtu.be/u7M6LQJnGcA
מי המלחינה החשובה בימי הביניים הילדגרד מבינגן?
המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).
מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.
הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.
כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.
הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.
בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ברפואה טבעית ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.
וואו. גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.
#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.
אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.
שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.
יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.
הנה "רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:
https://youtu.be/HYzPR0nwcmY
"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:
https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM
"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:
https://youtu.be/u0T3cTTher8
איזו זמרת התגלתה כאשת עסקים מצוינת?
הזמרת מדונה (Madonna), או בשמה המלא מדונה אסתר לואיז צ'יקונה היא מהזמרות המצליחות בכל הזמנים.
מעבר להיותה זמרת, מלחינה, שחקנית, רקדנית, סופרת, מפיקה וסמל אופנה מדונה היא גם אשת עסקים מצוינת, שניווטה הן את הקריירה האמנותית שלה בהצלחה מרשימה והן את השקעותיה להצלחות מרהיבות בתחום העסקים.
מדונה שהתפרסמה בתחילת שנות השמונים, הפכה עם השנים לאייקון עולמי והכינוי "מלכת הפופ" הולם את מעמדה ואת השיאים שהשיגה, כש-43 משיריה, שיא עולמי, טיפסו לצמרת מצעד הדאנס של המגזין המוסיקלי הנחשב "Billboard".
הנה סיפור הקריירה של מדונה:
https://youtu.be/rbMwwgJuvZk
על הצלחותיה העסקיות והאמנותיות:
http://youtu.be/vRxRi8TVRhk?t=8s
והשיר "פרוזן" שבו הראתה בזמנו שוב את הכישרון האדיר שמניע אותה כל כך הרבה שנים:
https://youtu.be/MDM0yAJjlBo
האם באמת כתבו לנון ומקרטני את שיריהם ביחד?
מאז האלבום השני שלהם, חתמו ג'ון לנון ופול מקרטני על כל שיריהם במשותף, כאילו השירים נכתבו על ידי שניהם ביחד. אבל האמת שזה לא היה המצב. החתימה המשותפת של שניהם, ככותבים ומלחינים, החלה כשעבדו על שירים במשותף. גם אם אחד כתב שיר, הוא הביאו לשני והם שיפרו ושיפצו את השיר עד שהפך לסוג של שיר משותף. כך נולדו הרבה מהשירים החשובים שלהם, עד שנת 1966.
כשהכירו ג'ון ופול הם התיידדו מיד והפכו לחברי נפש. הם החלו לבלות שעות רבות בכל יום, בכתיבת שירים. דודתו של ג'ון לא אהבה את פול מקרטני וניסתה להפריד ביניהם. היא אסרה על פול לבוא אל ג'ון לנון הביתה. לכן הם נהגו לשבת בביתו של פול ולכתוב ביחד מאות שירים, שנכתבו במחברת משותפת. זה היה השלב שבו החלו במנהג לחתום ביחד על כל שיר, כאילו נכתב על ידי "לנון ומקרתני". אגב, המחברת הזו נשמרה במשך שנים אצל פול ובאחד הימים כשחברתו ניקתה את הבית, היא השליכה אותה בטעות לאשפה..
בהמשך הדרך וההצלחה, החלו השניים להתרחק והפכו בהדרגה ליריבים. הם המשיכו אמנם לחתום ביחד על השירים, אך הביטלס הפסיקו להופיע ביחד ולנון ומקרטני התראו בעיקר באולפן ההקלטות. מקרטני, המלודיסט הרומנטי, ולנון, הרוקר המחוספס, הפכו לפחות ופחות חברים ויותר למתחרים מרים. הם החלו לכתוב לחוד ולהילחם על שיריהם בתקליטי הלהקה. "החיפושית החמישית", המפיק המוסיקלי האגדי של הביטלס ג'ורג' מרטין, היה מי שהפך את השירים שכתבו אז ליצירות מופת מוסיקליות ושמר על הלהקה בחיים, עד שגם הוא לא הצליח להחזיקם ביחד והלהקה הגדולה התפרקה, לטובת שנאה עצומה בין השניים. השנאה הזו תסתיים רק כשלנון יירצח על ידי מעריץ תמהוני.
הנה פול מקרוני בן ה-80 מופיע שוב עם ג'ון המת (עברית):
https://youtu.be/ayr4HSDSOv4
פול מקרטני מספר על תהליך הכתיבה עם לנון, שנה אחרי מותו:
http://youtu.be/gD3vRj4c8ZA
פול מקרטני מספר על הכתיבה המשותפת עם לנון, 4 שנים לאחר מותו:
http://youtu.be/xI_rPZIevuo
סיפור השיר של קארל פרקינס, ענק הרוקאבילי שהקליט עם פול שירים, בו הכניס מבלי לדעת שורה שהייתה האחרונה שג'ון אמר לפול כשנפרדו בפעם האחרונה לפני שנרצח וריגש אותו מאוד:
https://youtu.be/CjcJ3LW4LOE
וסרט תיעודי על לידת הביטלס בחיבור בין פול וג'ון הצעירים בליברפול:
https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes
איך באך הוכר כגאון מאה שנה אחרי מותו?
אין הרבה מוסיקאים או אמנים כמו יוהן סבסטיאן באך, מי שהיו אנשי מקצוע מעולים בחייהם, אך נחשבו לסוג של משרתים, בזמן שצוידו בלידתם במוח גאוני מסוגו ועשו את אמנותם הכי טוב בהסיטוריה. מה שמכונה אצל הג'ן זי, דור ה-Z, בכינוי GOAT, ראשי תיבות של "הכי טוב בכל הזמנים" (Greatest of all times).
מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
אך באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת באופן יוצא דופן הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים. לפיכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין.
לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון, גאון גם הוא שזכה לכינוי "מוצרט היהודי". גילוי באך על ידי מנדלסון התרחש כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. המלחין והמנצח התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר והבין שבידיו נמצאת מוסיקה מהרמה הגבוהה ביותר. במרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו. מאז ידוע יוהן סבסטיאן באך כאחד מגאוני המוסיקה ומהמלחינים החשובים בכל הזמנים ולדעת רבים החשוב והטוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה סוד הגדולה של מי שמרבית המוסיקאים רואים בו את הגדול מכולם:
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
כמה דוגמאות להשפעת באך על להיטי ענק:
https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
מה סיפורם של המלחין ויוולדי ושל היצירה ארבע העונות?
4 העונות (The Four Seasons), היצירה הידועה כל כך של אנטוניו ויואלדי היא אחת היצירות הקלאסיות המוכרות, המבוצעות, המוקלטות והפופולריות ביותר בעולם.
ויוואלדי כתב 500 קונצ'רטי (קונצ'רטו בלשון רבים). בגיל 40, לאחר שהיה לגדול הכותבים למנדולינה, הוא הפך למאסטרו די קונצ'רטו. כל מלחיני התקופה נדהמו מהווירטואוזיות של הכתיבה שלו ומהאופן שבו הוא למד לנצל את הפוטנציאל של הכינור המודרני של תקופתו, כלי ששופר על ידי משפחת אמאטי והיה לכלי מדויק ואיכותי מאי-פעם.
הגאונות של המלחין הוונציאני עוררה קנאה בכל אירופה. אחד אחרי השני, ישבו רבים מהמלחינים ולמדו את הטכניקות, המהלכים, המרקמים והפראזות שכתב בקונצ'רטי שלו לכינור. הוא היה אשף והם למדו ממי שרבים מהם ראו כגדול מביניהם.
הקריירה שלו בכלל החלה כילד מוכשר מאוד למוסיקה, שלמד בכנסייה, כמו כל בני תקופתו שרצו השכלה במאה ה-18. בתקופתו בוחרים רבים בקריירה במסגרת הכנסייה ובגיל 20 הוא הפך לכומר. אבל 5 שנים אחר כך הוא פרש מהכנסייה ומצא עבודה כמורה למוסיקה בבית מחסה ליתומות בעיר ונציה.
בבית המחסה הוא לימד את הבנות התלמידות לנגן במנדולינה. הוא נהג לכתוב להן סונטות ששילבו מוסיקה נהדרת עם סוג של אימון בנגינת הכלי. כך הוא גרם לתלמידותיו להתאמן, מבלי לסבול את תרגילי הנגינה המשעממים, שכל נגן ותלמיד נגינה יספרו לכם שהם אולי הגורם העיקרי לפרישה מלימודי הנגינה. הם פשוט משעממים. מאוד משעממים. אז הוא כתב להם קונצ'רטו אחרי קונצ'רטו למנדולינה ועודד אותן להצטיין כדי לקבל את הסולואים. כן, כבר אז רבים ומתחרים על סולואים...
ואז הוא מגלה את הכינור והופך לאשף בכתיבת קונצ'רטי לכלי הזה וזוכה לתהילה בחוג המוסיקאים של אירופה. אבל הצלחתו המוסיקלית של ויואלדי לא הועילה להצלחתו האישית. הציבור לא כל כך מכיר אותו והמוסיקאי הגאון נכשל שוב ושוב בקבלת תפקידים שיהלמו את יכולותיו. ברומא למשל, מקום אליו שאף להתקבל, בדקו בכנסייה הקתולית למה הוא לא נשוי ומצאו שהוא חי בחטא עם זמרת, ללא נישואין. אז הוא נדחה בבושת פנים.
כך הוא נדחה שוב ושוב בקבלת משרה מכבדת שתאפשר לו להתפרנס, כמו באך או היידן, מהלחנה של מוסיקה גדולה. אבל זה לא עבד והוא לא התקבל וממש לא מסיבות מוסיקליות. ויואלדי נותר תקוע וכמה שנים אחר-כך הוא מת עני ושבור לב, בבית חברים.
ממש כמו מוצרט, מת הקומפוזיטור הגאון מוונציה מות עניים וממש כמוהו, הוא נקבר בקבר אחים. את מוצרט שכרו והיללו אחרי מותו, אבל ויואלדי נשכח למשך 200 שנה. כמו ששכחו את באך, שתודות למנדלסון התגלה שוב לעולם והפך לאחד משלושת ה-Bים של המוסיקה הקלאסית, השלישיה שלו ושל בטהובן וברהמס שהוכרה כגדולי המוסיקה.
רק במאה ה-20, בזמן השלטון הפשיסטי של מוסוליני, ישב מוסיקולוג בשם ג'אזטו וחוקר את מוסיקת הבארוק. לצד גאונים כמו אלבינוני, שג'אזטו חקר והתעמק בעבודותיהם (תוך שהוא מחולל את הפלא של האדאג'יו, אבל זה בערך אחר) הוא גילה את האוצר של ויואלדי. במחקריו גילה ג'אזטו קטעים ביצירות של באך, שברור היה לו שאינם של המלחין הגרמני. כשהמשיך לחקור הוא גילה את סיפורו של המורה האלמוני והנשכח מבית היתומות בוונציה. הסתבר לו שבאך הגדול, גאון הבארוק שכולם משתחווים בפניו, העתיק מיצירות ויואלדי בלי חשבון (אל תיכנסו להיסטריה - באותה תקופה זה היה מקובל).
וכך חזר שמו של גאון הקונצ'רטו הבארוקי לשיח המוסיקלי בגאון. כולם החלו לבצע את יצירותיו המעטות שזוהו ונמצאו. מכירות הביצועים המוקלטים של יצירותיו נמכרים ומבוצעים היום בלי הפסקה והוא מחזיק בשיאי מכירות קלאסיות ובשיאי ביצועים. הוא הפך לקונצנזוס - מורה. מלחין. גאון.
הנה סיפורו של ויואלדי:
https://youtu.be/xfuUhjvbF24
על היצירה הכי מצליחה שלו - 4 העונות של ויואלדי (מתורגם):
https://youtu.be/Xcpc8VDsv3c
"הקיץ" מתוך העונות בביצוע הכנרת הילארי האן:
https://youtu.be/kaoqCARilbA?t=52
"החורף" בליווי של אנימציית חול:
https://youtu.be/Ucoxm41gumo
וכל היצירה כולה בסולו של ג'וליה פישר:
https://youtu.be/kS-W3lfcVvY?long=yes
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
לודביג ון בטהובן הוא אחד המלחינים הגדולים בתולדות המין האנושי ולבטח הרציני מבין המצליחים שבהם, או המצליח מבין הרציניים שבמלחינים.
מי שעתיד להיות בתקופתנו המלחין הקלאסי המושמע ביותר באולמות הקונצרטים, החל את חייו בתור בן לאב שיכור, שרצה להפכו לילד פלא בסגנון מוצרט. הוא נולד בעיר בּוֹן שבגרמניה ובבגרותו התיישב בעיר וינה בכדי ללמוד אצל המלחין היידן.
לאחר שהתגלתה גדולתו כמלחין, ועל אף התנהגותו הדוחה וחוסר הנימוס שלו, הוא זכה להערצת האצולה בוינה ולתמיכתם הכספית הקבועה של מספר פטרונים שהעריצו את המוסיקה שלו ורצו שיתמסר להלחנה בלבד. למעשה, הוא היה המלחין הידוע הראשון שלא עבד בשביל הכנסייה או עבור פטרון קבוע, אלא התנהל כמוסיקאי עצמאי. במובן הזה ניתן לראות בו כמבשר המוסיקאי החדש, העצמאי, בן התקופה הרומנטית.
בטהובן נהג לבצע בפסנתר ולנצח בעצמו על יצירותיו. אך בשל מחלה הוא איבד בהדרגה את שמיעתו והפך חרש. ודווקא אז, בהיותו במצב רוח קשה וחסר שמיעה כמעט לחלוטין, כתב בטהובן את יצירותיו הגדולות והחשובות ביותר. ביניהן ניתן למצוא את הסימפוניה החמישית, הסימפוניה השישית "הפסטורלית" והקונצ'רטי לפסנתר ולכינור, את האופרה "פידֶליוֹ" ובמיוחד את "הסימפוניה התשיעית" בה שילב, לראשונה בתולדות המוסיקה, מקהלה וזמרים בסימפוניה - צורה שהיתה עד אז צורה כלית טהורה.
בחודש מארס 1827 מת גדול הסימפוניה ממחלת כבד כרונית שנגרמה ככל הנראה מערבוב לא אחראי של יין מחוזק בסוכר עופרת, עם משככי כאבים שכללו גם הם לא מעט עופרת.
הנה סרטון המציג את בטהובן החרש לחלוטין, בשיא יצירתו ויכולתו המוסיקלית (מתורגם):
https://youtu.be/szVvtv9hfiU
ראו סרטון אנימציה מקסים על חיי בטהובן ואובדן השמיעה אבל לא הכישרון:
https://youtu.be/mNPQrG33ZPg
חיי בטהובן:
https://youtu.be/luiYmGJX204
הנה הסימפוניה החמישית של בטהובן:
https://www.youtube.com/watch?v=9aDEq3u5huA
"סונטה לאור ירח" שלו לפסנתר:
https://www.youtube.com/watch?v=4Tr0otuiQuU
היצירה האהובה לפסנתר "לאליסה" (Fur Elise) בליווי תזמורת:
https://www.youtube.com/watch?v=09oNj9UYM7g
הסימפוניה התשיעית:
https://www.youtube.com/watch?v=YAOTCtW9v0M
סונטה להאמרקלאוויר בביצועו של דניאל בירנבאום:
https://www.youtube.com/watch?v=FwZsDzGY1XA
קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ותזמורת, המכונה "הקיסר", של לודוויג ואן בטהובן:
https://youtu.be/-e_OTDxWd3Y?long=yes
סיפורה של התקופה בה יצר בטהובן בחרשותו:
https://youtu.be/3bA2V0jZMo4?long=yes
ועל גדולתו כמלחין שהעביר את המוסיקה הקלאסית לרומנטיקה:
https://youtu.be/uHo7-PMXf9Q?long=yes
המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.
לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.
אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.
אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.
הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:
http://youtu.be/u8RJvzOj7PM
ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.
הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.
קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".
הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:
http://youtu.be/KoRNWFVPaas
אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:
http://youtu.be/8UGKgNDVYNc
"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':
https://youtu.be/u7M6LQJnGcA
מלחינים
המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).
מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.
הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.
כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.
הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.
בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ברפואה טבעית ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.
וואו. גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.
#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.
אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.
שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.
יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.
הנה "רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:
https://youtu.be/HYzPR0nwcmY
"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:
https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM
"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:
https://youtu.be/u0T3cTTher8
הזמרת מדונה (Madonna), או בשמה המלא מדונה אסתר לואיז צ'יקונה היא מהזמרות המצליחות בכל הזמנים.
מעבר להיותה זמרת, מלחינה, שחקנית, רקדנית, סופרת, מפיקה וסמל אופנה מדונה היא גם אשת עסקים מצוינת, שניווטה הן את הקריירה האמנותית שלה בהצלחה מרשימה והן את השקעותיה להצלחות מרהיבות בתחום העסקים.
מדונה שהתפרסמה בתחילת שנות השמונים, הפכה עם השנים לאייקון עולמי והכינוי "מלכת הפופ" הולם את מעמדה ואת השיאים שהשיגה, כש-43 משיריה, שיא עולמי, טיפסו לצמרת מצעד הדאנס של המגזין המוסיקלי הנחשב "Billboard".
הנה סיפור הקריירה של מדונה:
https://youtu.be/rbMwwgJuvZk
על הצלחותיה העסקיות והאמנותיות:
http://youtu.be/vRxRi8TVRhk?t=8s
והשיר "פרוזן" שבו הראתה בזמנו שוב את הכישרון האדיר שמניע אותה כל כך הרבה שנים:
https://youtu.be/MDM0yAJjlBo
מאז האלבום השני שלהם, חתמו ג'ון לנון ופול מקרטני על כל שיריהם במשותף, כאילו השירים נכתבו על ידי שניהם ביחד. אבל האמת שזה לא היה המצב. החתימה המשותפת של שניהם, ככותבים ומלחינים, החלה כשעבדו על שירים במשותף. גם אם אחד כתב שיר, הוא הביאו לשני והם שיפרו ושיפצו את השיר עד שהפך לסוג של שיר משותף. כך נולדו הרבה מהשירים החשובים שלהם, עד שנת 1966.
כשהכירו ג'ון ופול הם התיידדו מיד והפכו לחברי נפש. הם החלו לבלות שעות רבות בכל יום, בכתיבת שירים. דודתו של ג'ון לא אהבה את פול מקרטני וניסתה להפריד ביניהם. היא אסרה על פול לבוא אל ג'ון לנון הביתה. לכן הם נהגו לשבת בביתו של פול ולכתוב ביחד מאות שירים, שנכתבו במחברת משותפת. זה היה השלב שבו החלו במנהג לחתום ביחד על כל שיר, כאילו נכתב על ידי "לנון ומקרתני". אגב, המחברת הזו נשמרה במשך שנים אצל פול ובאחד הימים כשחברתו ניקתה את הבית, היא השליכה אותה בטעות לאשפה..
בהמשך הדרך וההצלחה, החלו השניים להתרחק והפכו בהדרגה ליריבים. הם המשיכו אמנם לחתום ביחד על השירים, אך הביטלס הפסיקו להופיע ביחד ולנון ומקרטני התראו בעיקר באולפן ההקלטות. מקרטני, המלודיסט הרומנטי, ולנון, הרוקר המחוספס, הפכו לפחות ופחות חברים ויותר למתחרים מרים. הם החלו לכתוב לחוד ולהילחם על שיריהם בתקליטי הלהקה. "החיפושית החמישית", המפיק המוסיקלי האגדי של הביטלס ג'ורג' מרטין, היה מי שהפך את השירים שכתבו אז ליצירות מופת מוסיקליות ושמר על הלהקה בחיים, עד שגם הוא לא הצליח להחזיקם ביחד והלהקה הגדולה התפרקה, לטובת שנאה עצומה בין השניים. השנאה הזו תסתיים רק כשלנון יירצח על ידי מעריץ תמהוני.
הנה פול מקרוני בן ה-80 מופיע שוב עם ג'ון המת (עברית):
https://youtu.be/ayr4HSDSOv4
פול מקרטני מספר על תהליך הכתיבה עם לנון, שנה אחרי מותו:
http://youtu.be/gD3vRj4c8ZA
פול מקרטני מספר על הכתיבה המשותפת עם לנון, 4 שנים לאחר מותו:
http://youtu.be/xI_rPZIevuo
סיפור השיר של קארל פרקינס, ענק הרוקאבילי שהקליט עם פול שירים, בו הכניס מבלי לדעת שורה שהייתה האחרונה שג'ון אמר לפול כשנפרדו בפעם האחרונה לפני שנרצח וריגש אותו מאוד:
https://youtu.be/CjcJ3LW4LOE
וסרט תיעודי על לידת הביטלס בחיבור בין פול וג'ון הצעירים בליברפול:
https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes
אין הרבה מוסיקאים או אמנים כמו יוהן סבסטיאן באך, מי שהיו אנשי מקצוע מעולים בחייהם, אך נחשבו לסוג של משרתים, בזמן שצוידו בלידתם במוח גאוני מסוגו ועשו את אמנותם הכי טוב בהסיטוריה. מה שמכונה אצל הג'ן זי, דור ה-Z, בכינוי GOAT, ראשי תיבות של "הכי טוב בכל הזמנים" (Greatest of all times).
מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
אך באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת באופן יוצא דופן הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים. לפיכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין.
לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון, גאון גם הוא שזכה לכינוי "מוצרט היהודי". גילוי באך על ידי מנדלסון התרחש כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. המלחין והמנצח התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר והבין שבידיו נמצאת מוסיקה מהרמה הגבוהה ביותר. במרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו. מאז ידוע יוהן סבסטיאן באך כאחד מגאוני המוסיקה ומהמלחינים החשובים בכל הזמנים ולדעת רבים החשוב והטוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה סוד הגדולה של מי שמרבית המוסיקאים רואים בו את הגדול מכולם:
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
כמה דוגמאות להשפעת באך על להיטי ענק:
https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
4 העונות (The Four Seasons), היצירה הידועה כל כך של אנטוניו ויואלדי היא אחת היצירות הקלאסיות המוכרות, המבוצעות, המוקלטות והפופולריות ביותר בעולם.
ויוואלדי כתב 500 קונצ'רטי (קונצ'רטו בלשון רבים). בגיל 40, לאחר שהיה לגדול הכותבים למנדולינה, הוא הפך למאסטרו די קונצ'רטו. כל מלחיני התקופה נדהמו מהווירטואוזיות של הכתיבה שלו ומהאופן שבו הוא למד לנצל את הפוטנציאל של הכינור המודרני של תקופתו, כלי ששופר על ידי משפחת אמאטי והיה לכלי מדויק ואיכותי מאי-פעם.
הגאונות של המלחין הוונציאני עוררה קנאה בכל אירופה. אחד אחרי השני, ישבו רבים מהמלחינים ולמדו את הטכניקות, המהלכים, המרקמים והפראזות שכתב בקונצ'רטי שלו לכינור. הוא היה אשף והם למדו ממי שרבים מהם ראו כגדול מביניהם.
הקריירה שלו בכלל החלה כילד מוכשר מאוד למוסיקה, שלמד בכנסייה, כמו כל בני תקופתו שרצו השכלה במאה ה-18. בתקופתו בוחרים רבים בקריירה במסגרת הכנסייה ובגיל 20 הוא הפך לכומר. אבל 5 שנים אחר כך הוא פרש מהכנסייה ומצא עבודה כמורה למוסיקה בבית מחסה ליתומות בעיר ונציה.
בבית המחסה הוא לימד את הבנות התלמידות לנגן במנדולינה. הוא נהג לכתוב להן סונטות ששילבו מוסיקה נהדרת עם סוג של אימון בנגינת הכלי. כך הוא גרם לתלמידותיו להתאמן, מבלי לסבול את תרגילי הנגינה המשעממים, שכל נגן ותלמיד נגינה יספרו לכם שהם אולי הגורם העיקרי לפרישה מלימודי הנגינה. הם פשוט משעממים. מאוד משעממים. אז הוא כתב להם קונצ'רטו אחרי קונצ'רטו למנדולינה ועודד אותן להצטיין כדי לקבל את הסולואים. כן, כבר אז רבים ומתחרים על סולואים...
ואז הוא מגלה את הכינור והופך לאשף בכתיבת קונצ'רטי לכלי הזה וזוכה לתהילה בחוג המוסיקאים של אירופה. אבל הצלחתו המוסיקלית של ויואלדי לא הועילה להצלחתו האישית. הציבור לא כל כך מכיר אותו והמוסיקאי הגאון נכשל שוב ושוב בקבלת תפקידים שיהלמו את יכולותיו. ברומא למשל, מקום אליו שאף להתקבל, בדקו בכנסייה הקתולית למה הוא לא נשוי ומצאו שהוא חי בחטא עם זמרת, ללא נישואין. אז הוא נדחה בבושת פנים.
כך הוא נדחה שוב ושוב בקבלת משרה מכבדת שתאפשר לו להתפרנס, כמו באך או היידן, מהלחנה של מוסיקה גדולה. אבל זה לא עבד והוא לא התקבל וממש לא מסיבות מוסיקליות. ויואלדי נותר תקוע וכמה שנים אחר-כך הוא מת עני ושבור לב, בבית חברים.
ממש כמו מוצרט, מת הקומפוזיטור הגאון מוונציה מות עניים וממש כמוהו, הוא נקבר בקבר אחים. את מוצרט שכרו והיללו אחרי מותו, אבל ויואלדי נשכח למשך 200 שנה. כמו ששכחו את באך, שתודות למנדלסון התגלה שוב לעולם והפך לאחד משלושת ה-Bים של המוסיקה הקלאסית, השלישיה שלו ושל בטהובן וברהמס שהוכרה כגדולי המוסיקה.
רק במאה ה-20, בזמן השלטון הפשיסטי של מוסוליני, ישב מוסיקולוג בשם ג'אזטו וחוקר את מוסיקת הבארוק. לצד גאונים כמו אלבינוני, שג'אזטו חקר והתעמק בעבודותיהם (תוך שהוא מחולל את הפלא של האדאג'יו, אבל זה בערך אחר) הוא גילה את האוצר של ויואלדי. במחקריו גילה ג'אזטו קטעים ביצירות של באך, שברור היה לו שאינם של המלחין הגרמני. כשהמשיך לחקור הוא גילה את סיפורו של המורה האלמוני והנשכח מבית היתומות בוונציה. הסתבר לו שבאך הגדול, גאון הבארוק שכולם משתחווים בפניו, העתיק מיצירות ויואלדי בלי חשבון (אל תיכנסו להיסטריה - באותה תקופה זה היה מקובל).
וכך חזר שמו של גאון הקונצ'רטו הבארוקי לשיח המוסיקלי בגאון. כולם החלו לבצע את יצירותיו המעטות שזוהו ונמצאו. מכירות הביצועים המוקלטים של יצירותיו נמכרים ומבוצעים היום בלי הפסקה והוא מחזיק בשיאי מכירות קלאסיות ובשיאי ביצועים. הוא הפך לקונצנזוס - מורה. מלחין. גאון.
הנה סיפורו של ויואלדי:
https://youtu.be/xfuUhjvbF24
על היצירה הכי מצליחה שלו - 4 העונות של ויואלדי (מתורגם):
https://youtu.be/Xcpc8VDsv3c
"הקיץ" מתוך העונות בביצוע הכנרת הילארי האן:
https://youtu.be/kaoqCARilbA?t=52
"החורף" בליווי של אנימציית חול:
https://youtu.be/Ucoxm41gumo
וכל היצירה כולה בסולו של ג'וליה פישר:
https://youtu.be/kS-W3lfcVvY?long=yes
מיהו פגניני שסיפרו שמכר את נשמתו לשטן?
קראו לו ניקולו פגניני והוא היה מגדולי הכנרים בכל הזמנים וללא ספק הוירטואוז הגדול של נגינת הכינור. אביו של פגניני לימד אותו לנגן וכבר בגיל 9 החל להופיע.
כנגן כינור הוא זכה להצלחה מסחררת והרוויח הון עתק. הוא היה לנגן הראשון שעשה סיבובי הופעות ברחבי אירופה,התפרסם כווירטואוז נודד וזכה להצלחה ללא תקדים.
הופעותיו של פגניני היו כה מדהימות, מראהו כה מוזר ונגינתו כה מרתקת עד שאמונות טפלות ורכילויות רעות ידעו לספר כי כרת ברית עם השטן. אנשים שלא הצליחו להסביר לעצמם כיצד ניגן נגינה כה מושלמת, התעקשו פעמים רבות לגעת בו - רק כדי להאמין שהוא אכן בשר ודם.
מספרים שהוא הפגין את שליטתו המוחלטת בכינור בדרך מאוד מקורית - בקונצרטים שלו הוא נהג לקרוע מיתר ולנגן את היצירות על 3 מיתרים בלבד. מדי פעם הוא היה קורע מיתר נוסף ומנגן על שני מיתרים בלבד. האגדה מספרת על קונצרט שבו הוא הפליא לנגן יצירה מסובכת שלו על מיתר בודד בכינור.
ואגב, פגניני הנגן הווירטואוזי האפיל ולא בצדק על המלחין המצוין שהוא היה. רבים לא מודעים לכך שפגניני גם כתב יצירות נהדרות, בעיקר לכינור אבל גם לגיטרה. סדרת הקפריצ'ו לכינור שהוא הלחין נחשבת עד היום לאחת היצירות הקשות לביצוע בכלי הזה.
הנה מתכנית טלוויזיה שבה הכנר שלמה מינץ מספר על פגניני והכינור שלו (עברית):
http://youtu.be/V_5owTw94J4?t=1m49s
הכנר יאשה חפץ מבצע יצירה של פגניני, הקפריצ'ו מספר 24 לכינור:
http://youtu.be/vPcnGrie__M
וסיפור חייו של גאון הכינור בסרט תיעודי קצר:
https://youtu.be/iSnvjx9D-iU?long=yes
קראו לו ניקולו פגניני והוא היה מגדולי הכנרים בכל הזמנים וללא ספק הוירטואוז הגדול של נגינת הכינור. אביו של פגניני לימד אותו לנגן וכבר בגיל 9 החל להופיע.
כנגן כינור הוא זכה להצלחה מסחררת והרוויח הון עתק. הוא היה לנגן הראשון שעשה סיבובי הופעות ברחבי אירופה,התפרסם כווירטואוז נודד וזכה להצלחה ללא תקדים.
הופעותיו של פגניני היו כה מדהימות, מראהו כה מוזר ונגינתו כה מרתקת עד שאמונות טפלות ורכילויות רעות ידעו לספר כי כרת ברית עם השטן. אנשים שלא הצליחו להסביר לעצמם כיצד ניגן נגינה כה מושלמת, התעקשו פעמים רבות לגעת בו - רק כדי להאמין שהוא אכן בשר ודם.
מספרים שהוא הפגין את שליטתו המוחלטת בכינור בדרך מאוד מקורית - בקונצרטים שלו הוא נהג לקרוע מיתר ולנגן את היצירות על 3 מיתרים בלבד. מדי פעם הוא היה קורע מיתר נוסף ומנגן על שני מיתרים בלבד. האגדה מספרת על קונצרט שבו הוא הפליא לנגן יצירה מסובכת שלו על מיתר בודד בכינור.
ואגב, פגניני הנגן הווירטואוזי האפיל ולא בצדק על המלחין המצוין שהוא היה. רבים לא מודעים לכך שפגניני גם כתב יצירות נהדרות, בעיקר לכינור אבל גם לגיטרה. סדרת הקפריצ'ו לכינור שהוא הלחין נחשבת עד היום לאחת היצירות הקשות לביצוע בכלי הזה.
הנה מתכנית טלוויזיה שבה הכנר שלמה מינץ מספר על פגניני והכינור שלו (עברית):
http://youtu.be/V_5owTw94J4?t=1m49s
הכנר יאשה חפץ מבצע יצירה של פגניני, הקפריצ'ו מספר 24 לכינור:
http://youtu.be/vPcnGrie__M
וסיפור חייו של גאון הכינור בסרט תיעודי קצר:
https://youtu.be/iSnvjx9D-iU?long=yes
מי היה מלחין הקולנוע הגאוני ברנרד הרמן?
ברנרד הרמן (Bernard Herrmann) היה מלחין קולנוע ידוע שהלחין את המוסיקה לעשרות סרטים. במיוחד זוכרים לו את המוסיקה המצוינת שכתב לסרטי אלפרד היצ'קוק, אבל הוא כתב גם לסרטים דגולים כמו "האזרח קיין" ו"נהג מונית".
ברוב הסרטים הוא עשה עבודה גאונית של הצמדת מוסיקה מגוונת ברגשות ובאפשרויות שלה, להמון סוגים של סצינות, החל ממתח, רגש, אהבה, התלהבות, אימה ועוד.
הרמן נחשב לאחד מענקי המוסיקה בקולנוע, בעיקר בזכות היכולת האמנותית והטכנית שלו בהלחנת מוסיקה מגוונת מאד - שקטה, נוגעת או מותחת ועד למוסיקה עתירת דרמה וכלי נשיפה. יכולתו המצוינת להתאים בצורה מעולה בין התמונה לצליל נחשבת אחת מהסיבות שסרטי היצ'קוק כל כך מוצלחים.
הנה המוסיקה מתוך סצנת המקלחת המפורסמת מתוך הסרט "פסיכו":
https://youtu.be/XuMpt2Q0cS0
המוסיקה של ברנרד הרמן לסרטים מהגדולים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/226TtyMrJH8
מרטין סקורסזה מספר על העבודה איתו:
https://youtu.be/LZG-wvlPRjk
וסוויטת "פסיכו" שלו, בביצוע תזמורת סימפונית:
https://youtu.be/fQwzJ6VvUD0
ברנרד הרמן (Bernard Herrmann) היה מלחין קולנוע ידוע שהלחין את המוסיקה לעשרות סרטים. במיוחד זוכרים לו את המוסיקה המצוינת שכתב לסרטי אלפרד היצ'קוק, אבל הוא כתב גם לסרטים דגולים כמו "האזרח קיין" ו"נהג מונית".
ברוב הסרטים הוא עשה עבודה גאונית של הצמדת מוסיקה מגוונת ברגשות ובאפשרויות שלה, להמון סוגים של סצינות, החל ממתח, רגש, אהבה, התלהבות, אימה ועוד.
הרמן נחשב לאחד מענקי המוסיקה בקולנוע, בעיקר בזכות היכולת האמנותית והטכנית שלו בהלחנת מוסיקה מגוונת מאד - שקטה, נוגעת או מותחת ועד למוסיקה עתירת דרמה וכלי נשיפה. יכולתו המצוינת להתאים בצורה מעולה בין התמונה לצליל נחשבת אחת מהסיבות שסרטי היצ'קוק כל כך מוצלחים.
הנה המוסיקה מתוך סצנת המקלחת המפורסמת מתוך הסרט "פסיכו":
https://youtu.be/XuMpt2Q0cS0
המוסיקה של ברנרד הרמן לסרטים מהגדולים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/226TtyMrJH8
מרטין סקורסזה מספר על העבודה איתו:
https://youtu.be/LZG-wvlPRjk
וסוויטת "פסיכו" שלו, בביצוע תזמורת סימפונית:
https://youtu.be/fQwzJ6VvUD0
מהו הסריאליזם הטוטאלי של וברן וברג?
לאחר שארנולד שנברג המציא את טכניקת ההלחנה של 12 הצלילים, המשיכו תלמידיו המצטיינים אנטון וברן ואלבן ברג לפתח את שורת הצלילים שלו - הסריה. המוסיקה הסריאלית שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חמורה ונוקשה בהוראות שלה יותר ויותר. בהדרגה החלו להחיל את הטכניקה הסריאלית לא רק על גבהי הצלילים, אלא גם על המקצבים, העוצמה ודרכי הפקת הצליל. המוסיקה הסריאלית של שנברג ותלמידיו הפכה ל"סריאליזם טוטאלי" - שיטה קפדנית וכמעט קיצונית בדרישותיה מהמלחינים ומהמאזינים.
היו מלחינים כמו פְּיֵיר בּוּלֶז, שהתפתחו מהמוסיקה הסריאלית החמורה הזו לסגנונות חדשים, כמו מוסיקה קונקרטית ומוסיקה אלקטרו-אקוסטית.
הנה וריאציות אופוס 27 של אנטון וברן משנת 1936 בביצוע גלן גולד:
https://youtu.be/F9WGuRresCs
יצירה מ-1957 בשיטת הסריאליזם הטוטאלי מאת המלחין מילטון באביט:
http://youtu.be/HRJ_eUJACu8
קטע מהיצירה "הפטיש ללא אוּמָן" של פייר בולז:
http://youtu.be/h5MSVRDeslY?t=19s
והקונצ'רטו המופתי לכינור של אלבן ברג, לזכר מאנון גרופיוס, בתם של אלמה מאהלר ומייסד הבאוהאוס וולטר גרופיוס שמתה בגיל 18 - "לזכר מלאך":
https://youtu.be/ldvZ1EVUYxA?long=yes
לאחר שארנולד שנברג המציא את טכניקת ההלחנה של 12 הצלילים, המשיכו תלמידיו המצטיינים אנטון וברן ואלבן ברג לפתח את שורת הצלילים שלו - הסריה. המוסיקה הסריאלית שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חמורה ונוקשה בהוראות שלה יותר ויותר. בהדרגה החלו להחיל את הטכניקה הסריאלית לא רק על גבהי הצלילים, אלא גם על המקצבים, העוצמה ודרכי הפקת הצליל. המוסיקה הסריאלית של שנברג ותלמידיו הפכה ל"סריאליזם טוטאלי" - שיטה קפדנית וכמעט קיצונית בדרישותיה מהמלחינים ומהמאזינים.
היו מלחינים כמו פְּיֵיר בּוּלֶז, שהתפתחו מהמוסיקה הסריאלית החמורה הזו לסגנונות חדשים, כמו מוסיקה קונקרטית ומוסיקה אלקטרו-אקוסטית.
הנה וריאציות אופוס 27 של אנטון וברן משנת 1936 בביצוע גלן גולד:
https://youtu.be/F9WGuRresCs
יצירה מ-1957 בשיטת הסריאליזם הטוטאלי מאת המלחין מילטון באביט:
http://youtu.be/HRJ_eUJACu8
קטע מהיצירה "הפטיש ללא אוּמָן" של פייר בולז:
http://youtu.be/h5MSVRDeslY?t=19s
והקונצ'רטו המופתי לכינור של אלבן ברג, לזכר מאנון גרופיוס, בתם של אלמה מאהלר ומייסד הבאוהאוס וולטר גרופיוס שמתה בגיל 18 - "לזכר מלאך":
https://youtu.be/ldvZ1EVUYxA?long=yes
מיהו ג'ון דאולנד, מלחין הרנסנס שמצליח עד ימינו?
משורר, מלחין, זמר ונגן לאוטה אנגלי, המיוחד בג'ון דאולנד (John Dowland), המלחין בן המאה ה-16 ומי שכונה "אורפיאוס האנגלי", הוא היותו פופולרי עד ימינו. לא רבים ממלחיני הרנסנס הצליחו לשמור במשך 400 שנה כל כך יפה על הפופולריות של המוסיקה שלהם.
דאולנד היה מלחין דגול. באנגליה של המלכה אליזבת הראשונה, שיקפו שיריו את מה שנחשב עד היום כ"תור הזהב" במוסיקה ובשירה. עד היום הוא נחשב ככל הנראה כמפורסם ביותר מבין מלחיני התקופה הבולטים, ביניהם ענקי קומפוזיציה כמו ז'וסקן דה פרה, פלסטרינה, גיום דופאי, פרסקובלדי, אורלנדו לסוס וג'זואלדו.
ההישג הזה הוא עוד יותר מדהים, כי זה בסדר והגיוני שברפרטואר של המאה ה-20 תצליח המוסיקה הכלית הנהדרת שהוא חיבר ללאוטה (הגיטרה העתיקה, שהתפתחה באירופה מהעוד הערבי). הרי הגיטרה היא כלי אהוב תמיד.
אבל נהדר ומקסים הוא שזכתה לתחייה ומקום ברור ברפרטואר המודרני גם המוסיקה הקולית של המלחין מהאי הבריטי. כך הצליחו גם שיריו האנגליים העגמומיים משהו, שביניהם "Come again", "Flow my tears", "I saw my Lady weepe", "In darkness let me dwell" וכמובן השיר "Come, heavy sleep" שעתיד להיות במאה ה-20 הבסיס ליצירה "Nocturnal" של המלחין הבריטי הדגול בנג'מין בריטן.
אבל אחרי בריטן הוקלטו שיריו של דאולנד לא רק על ידי מבצעים "רגילים" ונהדרים של מוסיקה עתיקה. גם כוכבי פופ וג'אז ענקיים מצאו עניין בשירים הללו והקליטו שירים בודדים ועד אלבומים שלמים של שיריו.
אם זה אלביס קוסטלו שהקליט את השיר או היצירה "Can she excuse my wrongs" של דאולנד לאלבומו The Juliet Letters. אם זה סטינג, אחד האמנים המצליחים בעולם הרוק ונגן ג'אז מעולה בעברו, שהקליט אלבום משיריו וקרא לו Songs from the Labyrinth. ואם אלו נגני הג'אז האנגליים ג'ון סורמן וברי גאי, ששיתפו פעולה עם חבורה קלאסית של נגנים באלבום נוסף משיריו - העובדות מראות כולן שג'ון דאולנד כאן כדי להישאר.
הנה מצגת וידאו על חייו של ג'ון דאולנד:
https://youtu.be/CuDFOnZKM_U
נגינה בלאוטה של יצירתו "לקרימה" (Lachrimae):
https://youtu.be/rMwZ6ZkzjgU
אותו השיר של דאולנד, הלקרימה, בזמרה קסומה:
https://youtu.be/u3clX2CJqzs
"האם היא תוכל לסלוח לי על טעויותי" (Can She Excuse My Wrongs):
https://youtu.be/IEt6Bp3xcf4
השיר הקסום Flow my tears:
https://youtu.be/jkRrzAo9Wl4
השיר "בוא שוב" (Come again) של דאולנד:
https://youtu.be/LpvAtdzPV78
כוכב הרוק סטינג בביצוע אותו שיר, בליווי לאוטה:
https://youtu.be/d4EmIPY8yqY
"הזמן עומד מלכת" - הזמרת אמה קירקבי ונגן הלאוטה אנתוני רולי הם מהידועים במבצעי שיריו:
https://youtu.be/1CVyC5hxPSY
משורר, מלחין, זמר ונגן לאוטה אנגלי, המיוחד בג'ון דאולנד (John Dowland), המלחין בן המאה ה-16 ומי שכונה "אורפיאוס האנגלי", הוא היותו פופולרי עד ימינו. לא רבים ממלחיני הרנסנס הצליחו לשמור במשך 400 שנה כל כך יפה על הפופולריות של המוסיקה שלהם.
דאולנד היה מלחין דגול. באנגליה של המלכה אליזבת הראשונה, שיקפו שיריו את מה שנחשב עד היום כ"תור הזהב" במוסיקה ובשירה. עד היום הוא נחשב ככל הנראה כמפורסם ביותר מבין מלחיני התקופה הבולטים, ביניהם ענקי קומפוזיציה כמו ז'וסקן דה פרה, פלסטרינה, גיום דופאי, פרסקובלדי, אורלנדו לסוס וג'זואלדו.
ההישג הזה הוא עוד יותר מדהים, כי זה בסדר והגיוני שברפרטואר של המאה ה-20 תצליח המוסיקה הכלית הנהדרת שהוא חיבר ללאוטה (הגיטרה העתיקה, שהתפתחה באירופה מהעוד הערבי). הרי הגיטרה היא כלי אהוב תמיד.
אבל נהדר ומקסים הוא שזכתה לתחייה ומקום ברור ברפרטואר המודרני גם המוסיקה הקולית של המלחין מהאי הבריטי. כך הצליחו גם שיריו האנגליים העגמומיים משהו, שביניהם "Come again", "Flow my tears", "I saw my Lady weepe", "In darkness let me dwell" וכמובן השיר "Come, heavy sleep" שעתיד להיות במאה ה-20 הבסיס ליצירה "Nocturnal" של המלחין הבריטי הדגול בנג'מין בריטן.
אבל אחרי בריטן הוקלטו שיריו של דאולנד לא רק על ידי מבצעים "רגילים" ונהדרים של מוסיקה עתיקה. גם כוכבי פופ וג'אז ענקיים מצאו עניין בשירים הללו והקליטו שירים בודדים ועד אלבומים שלמים של שיריו.
אם זה אלביס קוסטלו שהקליט את השיר או היצירה "Can she excuse my wrongs" של דאולנד לאלבומו The Juliet Letters. אם זה סטינג, אחד האמנים המצליחים בעולם הרוק ונגן ג'אז מעולה בעברו, שהקליט אלבום משיריו וקרא לו Songs from the Labyrinth. ואם אלו נגני הג'אז האנגליים ג'ון סורמן וברי גאי, ששיתפו פעולה עם חבורה קלאסית של נגנים באלבום נוסף משיריו - העובדות מראות כולן שג'ון דאולנד כאן כדי להישאר.
הנה מצגת וידאו על חייו של ג'ון דאולנד:
https://youtu.be/CuDFOnZKM_U
נגינה בלאוטה של יצירתו "לקרימה" (Lachrimae):
https://youtu.be/rMwZ6ZkzjgU
אותו השיר של דאולנד, הלקרימה, בזמרה קסומה:
https://youtu.be/u3clX2CJqzs
"האם היא תוכל לסלוח לי על טעויותי" (Can She Excuse My Wrongs):
https://youtu.be/IEt6Bp3xcf4
השיר הקסום Flow my tears:
https://youtu.be/jkRrzAo9Wl4
השיר "בוא שוב" (Come again) של דאולנד:
https://youtu.be/LpvAtdzPV78
כוכב הרוק סטינג בביצוע אותו שיר, בליווי לאוטה:
https://youtu.be/d4EmIPY8yqY
"הזמן עומד מלכת" - הזמרת אמה קירקבי ונגן הלאוטה אנתוני רולי הם מהידועים במבצעי שיריו:
https://youtu.be/1CVyC5hxPSY
מה סיפורו של מלחין הקולנוע הדגול אניו מוריקונה?
אניו מוריקונה (Hans Zimmer) הוא אגדת קולנוע איטלקית של ממש. מי שכתב מוסיקה ליותר מ-500 סרטים בתולדות הקולנוע ובין השאר הלחין את המוסיקה לסרטים גדולים, דוגמת "הטוב הרע והמכוער" של סרג'יו ליאונה ו"סינמה פרדיסו" של טורנטורה.
מוריקונה הוא מלחין ומעבד של מוסיקה לסרטים, שרבים רואים כגדול המלחינים לקולנוע ובדיעבד הנחיל ולימד את גדולי המלחינים לסרטים, מהצעירים יותר, כיצד מלחינים מוסיקה לפסקול.
על אף שלמד באקדמיה אצל מלחינים גדולים, מי שאגב שצפו לו עתיד בתור מלחין של מוסיקה מודרנית, אניו החל בהלחנה לסרטים. אבל הוא עשה זאת תחת שם בדוי, כי כתיבת מוזיקה לקולנוע הייתה אז בעיניו רק אמצעי פרנסה ולא כבוד גדול.
אבל את הכבוד הגדול זה, דווקא הוא יהיה מי שיביא למקצוע. כי די מהר התגלה מוריקונה הצעיר כמלחין חד וגאוני, שכתב מוסיקה עצומה ומוצלחת לסרטים, ישירות לדף ובלי כלי נגינה, לא פעם אפילו תוך כדי שיחה בטלפון או במהלך ישיבה עם אנשים. המוסיקה שלו, הסתבר גם, הוסיפה לסרטים הגמורים צבע וקסם שלא היה בהם בלעדיה.
כך מגלים אותו בזה אחר זה בימאים ויוצרי סרטים רבים והוא הופך עם הזמן לברירת המחדל המועדפת להלחנה של מוסיקה למערבונים.
למעשה, מי שכתב מוסיקה ליותר מ-550 סרטים בחייו, יוצר בין השאר גם את המוסיקה לשלושת המערבונים הגדולים של כל הזמנים. יוצריהם אף יעידו עם הזמן שהמוסיקה שלו היא מרכיב משמעותי באיכותם.
אניו עסק מתחילת הדרך גם במוסיקה ניסיונית, מה שנולד עוד בזמן לימודיו הרציניים. הוא הכניס לסרטים אינסוף רעיונות מקוריים ויצירתיים, חלקם מאתגרים במיוחד ליוצרי הסרט, אבל כמעט תמיד הם הודו לו עליהם לאחר מכן. כי התעשייה כולה, גם אם בהתחלה לא היה לה מובן למה צריך להוסיף לסרטים קטעי מוסיקה שהם לא מלודיים ונעימים להאזנה, הבינו בהמשך והודו לא יו מוריקונה על המוסיקה המופלאה ופורצת הדרך שהוא יצר.
הבמאי סרג'יו לאונה שפנה אליו לכתוב לו מוסיקה לסרט הופתע לגלות שהם למדו ביחד עוד בבית הספר ובאותה כיתה בילדותם. הסרט הראשון הזה הפך לשיתוף פעולה אינסופי ונדיר, לאורך כל חייהם של השניים.
עם הזמן מוריקונה מוזמן ליצור מוסיקה לסרטים מסוגים ובז'אנרים שונים. בסרט המופלא וסוחט הדמעות "סינמה פרדיסו" מלווה המוסיקה הנוגעת ללב שלו המון רגעים שהופכים לעונג צרוף ומעוררים נוסטלגיה שאין צופה שמצליח לצלוח אותה בלי לדמוע.
כששאלו אותו פעם, בסרט שעשו עליו, איך המוסיקה שלו תמיד מצליחה, הוא סיפר שכל יצירה חדש שלו לסרט הוא משמיע לאשתו קלרה. אם היא אוהבת - הוא מציע לסרט את הקטע. אם היא לא אוהבת - אז הוא גונז את הקטע ולא מעביר הלאה. היתרון של אשתו, הוא הטעים, נעוץ דווקא בחוסר הידע שלה. אם היא אוהבת אז הצופים יאהבו גם הם...
לקראת סוף חייו, בגיל 87, התבקש אניו מוריקונה על ידי הבמאי טרנטינו לכתוב מוסיקה לסרטו "שמונת השנואים". אצל טרנטינו זה היה נדיר להסכים שיכתבו לו מוסיקה מקורית בלבד, אבל זה מה שאניו עושה. הוא לא עורך פסקול עם שירים או מוסיקה של אחרים. אז טרנטינו קיבל מוסיקה מדהימה שמוריקונה השלים בתוך שבוע ימים בלבד. וזו הייתה סימפוניה של ממש שטרנטינו התפעל ממנה גם הוא.
הנה המוסיקה של אניו מוריקונה (מתורגם)
https://youtu.be/ukAYiQmucr0?t=4s
מוריקונה אלוף המערבונים המפורסמים:
http://youtu.be/PSZKqI_bbzI
המוסיקה המפורסמת עם החיקוי של החליל את הקויוט הנוהם מתוך "הטוב, הרע והמכוער":
http://youtu.be/ubVc2MQwMkg
המוסיקה של אניו מוריקונה במערבון "בעבור חופן דולרים" מ-1964 (מתורגם):
https://youtu.be/scPt9Xj0oxk
קרב אקדוחנים עם נגינת מפוחית דיאגטית של צ'ארלס ברונסון הירידה מהרכבת:
https://youtu.be/uhYLfK8GSr0
מוסיקה שהלחין לסרט על ניקולה ובארת וביקש מהזמרת ג'ון באאז שתכתוב שיר והוא הפך להמנון בהופעותיה:
https://youtu.be/nY8uEYsFoJs
ביצוע תזמורתי ומקהלה לשיר העל-זמני שלו:
https://youtu.be/E5O_WIj2KP8
סצנת הסיום הסוחטת של סינמה פרדיסו (1988)
https://youtu.be/TflvNm22cpk
המוסיקה שכתב עבור "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה:
https://youtu.be/6EaCHX8qRs4
מהמוסיקה לסרט "שמונת השנואים":
https://youtu.be/juaP_vRyIGY
פיתוח של "האבוב של גבריאל" למוסיקה משולבת עם סגנונות רבים בו-זמנית מהפסקול המופלא לסרט "המיסיון":
https://youtu.be/OMB0eg6yA78
אניו מוריקונה (Hans Zimmer) הוא אגדת קולנוע איטלקית של ממש. מי שכתב מוסיקה ליותר מ-500 סרטים בתולדות הקולנוע ובין השאר הלחין את המוסיקה לסרטים גדולים, דוגמת "הטוב הרע והמכוער" של סרג'יו ליאונה ו"סינמה פרדיסו" של טורנטורה.
מוריקונה הוא מלחין ומעבד של מוסיקה לסרטים, שרבים רואים כגדול המלחינים לקולנוע ובדיעבד הנחיל ולימד את גדולי המלחינים לסרטים, מהצעירים יותר, כיצד מלחינים מוסיקה לפסקול.
על אף שלמד באקדמיה אצל מלחינים גדולים, מי שאגב שצפו לו עתיד בתור מלחין של מוסיקה מודרנית, אניו החל בהלחנה לסרטים. אבל הוא עשה זאת תחת שם בדוי, כי כתיבת מוזיקה לקולנוע הייתה אז בעיניו רק אמצעי פרנסה ולא כבוד גדול.
אבל את הכבוד הגדול זה, דווקא הוא יהיה מי שיביא למקצוע. כי די מהר התגלה מוריקונה הצעיר כמלחין חד וגאוני, שכתב מוסיקה עצומה ומוצלחת לסרטים, ישירות לדף ובלי כלי נגינה, לא פעם אפילו תוך כדי שיחה בטלפון או במהלך ישיבה עם אנשים. המוסיקה שלו, הסתבר גם, הוסיפה לסרטים הגמורים צבע וקסם שלא היה בהם בלעדיה.
כך מגלים אותו בזה אחר זה בימאים ויוצרי סרטים רבים והוא הופך עם הזמן לברירת המחדל המועדפת להלחנה של מוסיקה למערבונים.
למעשה, מי שכתב מוסיקה ליותר מ-550 סרטים בחייו, יוצר בין השאר גם את המוסיקה לשלושת המערבונים הגדולים של כל הזמנים. יוצריהם אף יעידו עם הזמן שהמוסיקה שלו היא מרכיב משמעותי באיכותם.
אניו עסק מתחילת הדרך גם במוסיקה ניסיונית, מה שנולד עוד בזמן לימודיו הרציניים. הוא הכניס לסרטים אינסוף רעיונות מקוריים ויצירתיים, חלקם מאתגרים במיוחד ליוצרי הסרט, אבל כמעט תמיד הם הודו לו עליהם לאחר מכן. כי התעשייה כולה, גם אם בהתחלה לא היה לה מובן למה צריך להוסיף לסרטים קטעי מוסיקה שהם לא מלודיים ונעימים להאזנה, הבינו בהמשך והודו לא יו מוריקונה על המוסיקה המופלאה ופורצת הדרך שהוא יצר.
הבמאי סרג'יו לאונה שפנה אליו לכתוב לו מוסיקה לסרט הופתע לגלות שהם למדו ביחד עוד בבית הספר ובאותה כיתה בילדותם. הסרט הראשון הזה הפך לשיתוף פעולה אינסופי ונדיר, לאורך כל חייהם של השניים.
עם הזמן מוריקונה מוזמן ליצור מוסיקה לסרטים מסוגים ובז'אנרים שונים. בסרט המופלא וסוחט הדמעות "סינמה פרדיסו" מלווה המוסיקה הנוגעת ללב שלו המון רגעים שהופכים לעונג צרוף ומעוררים נוסטלגיה שאין צופה שמצליח לצלוח אותה בלי לדמוע.
כששאלו אותו פעם, בסרט שעשו עליו, איך המוסיקה שלו תמיד מצליחה, הוא סיפר שכל יצירה חדש שלו לסרט הוא משמיע לאשתו קלרה. אם היא אוהבת - הוא מציע לסרט את הקטע. אם היא לא אוהבת - אז הוא גונז את הקטע ולא מעביר הלאה. היתרון של אשתו, הוא הטעים, נעוץ דווקא בחוסר הידע שלה. אם היא אוהבת אז הצופים יאהבו גם הם...
לקראת סוף חייו, בגיל 87, התבקש אניו מוריקונה על ידי הבמאי טרנטינו לכתוב מוסיקה לסרטו "שמונת השנואים". אצל טרנטינו זה היה נדיר להסכים שיכתבו לו מוסיקה מקורית בלבד, אבל זה מה שאניו עושה. הוא לא עורך פסקול עם שירים או מוסיקה של אחרים. אז טרנטינו קיבל מוסיקה מדהימה שמוריקונה השלים בתוך שבוע ימים בלבד. וזו הייתה סימפוניה של ממש שטרנטינו התפעל ממנה גם הוא.
הנה המוסיקה של אניו מוריקונה (מתורגם)
https://youtu.be/ukAYiQmucr0?t=4s
מוריקונה אלוף המערבונים המפורסמים:
http://youtu.be/PSZKqI_bbzI
המוסיקה המפורסמת עם החיקוי של החליל את הקויוט הנוהם מתוך "הטוב, הרע והמכוער":
http://youtu.be/ubVc2MQwMkg
המוסיקה של אניו מוריקונה במערבון "בעבור חופן דולרים" מ-1964 (מתורגם):
https://youtu.be/scPt9Xj0oxk
קרב אקדוחנים עם נגינת מפוחית דיאגטית של צ'ארלס ברונסון הירידה מהרכבת:
https://youtu.be/uhYLfK8GSr0
מוסיקה שהלחין לסרט על ניקולה ובארת וביקש מהזמרת ג'ון באאז שתכתוב שיר והוא הפך להמנון בהופעותיה:
https://youtu.be/nY8uEYsFoJs
ביצוע תזמורתי ומקהלה לשיר העל-זמני שלו:
https://youtu.be/E5O_WIj2KP8
סצנת הסיום הסוחטת של סינמה פרדיסו (1988)
https://youtu.be/TflvNm22cpk
המוסיקה שכתב עבור "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה:
https://youtu.be/6EaCHX8qRs4
מהמוסיקה לסרט "שמונת השנואים":
https://youtu.be/juaP_vRyIGY
פיתוח של "האבוב של גבריאל" למוסיקה משולבת עם סגנונות רבים בו-זמנית מהפסקול המופלא לסרט "המיסיון":
https://youtu.be/OMB0eg6yA78
מה סוד המוסיקה המהפנטת של פיליפ גלאס, המלחין השרברב?
"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.
גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.
גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...
אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...
מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...
את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.
אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.
הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":
https://youtu.be/5dVNwmj11bk
המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":
https://youtu.be/-g5_E6armyQ
הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:
https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg
גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:
https://youtu.be/gK46EKVYfNU
יצירה שלו לנבל:
https://youtu.be/hV2-zFh3tAU
קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":
https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo
עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:
https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes
ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:
https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes
"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.
גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.
גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...
אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...
מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...
את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.
אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.
הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":
https://youtu.be/5dVNwmj11bk
המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":
https://youtu.be/-g5_E6armyQ
הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:
https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg
גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:
https://youtu.be/gK46EKVYfNU
יצירה שלו לנבל:
https://youtu.be/hV2-zFh3tAU
קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":
https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo
עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:
https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes
ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:
https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes
איך מבצע ג'ייקוב קולייר להקה שלמה לבד?
אם מוצרט הילד היה מתגלה בימינו, בטח כך הוא היה מופיע... בגיל 18 הוא התפרסם בסרטון שיצר וזכה לתפוצה ויראלית ביוטיוב, בגיל 19 החתים אותו לייבל התקליטים של קווינסי ג'ונס ובגיל 22 כבר זכה בפרס הגראמי, פסגת השאיפות של מוסיקאים בכל העולם.
בגילו הצעיר הוא נחשב מהיוצרים החדשניים והייחודיים בעולם. קוראים לו ג'ייקוב קולייר (Jacob Collier) והוא ללא ספק מלך בהרמוניה, מוסיקלי להחריד, וירטואוז רב-כלי כמעט בלתי נתפס, בעל יכולת טכנית מרשימה בתפעול של סינתסייזר, לופר, סמפלר, הרמונייזר ושלל כלים אקוסטיים. את כל אלה הוא מנגן ומתפעל בדילוגים מטורפים ומתוזמנים ברמה של קוסם. הוא גם צעיר, תוסס, יפה להפליא וכנראה גם אמביציוזי ללא גבול.
דיי, חייבת להיות לו איזו שהיא מגרעת ובסוף בטח נגלה מהי. אבל בינתיים יצויין לפרוטוקול שהמוסיקאי המופלא הזה זוכה להערכה אדירה גם מקיסרי הג'אז הנוכחיים, כולל צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק וקווינסי ג'ונס.
אבל כשמגלים שהוא גם בחור נחמד אמיתי בהופעות שלו ובאהבה הפשוטה שהוא נותן לקהל, זה כבר ממש מרגיז. אומרים על הבריטים שהם מנומסים מדי והוא אכן כזה, אבל הוא ממש יודע להודות לקהל שלו מכל הלב ולהוקיר דברים קטנים.
קולייר יודע לספק מופע סולו נדיר. האיש ווקאליסט מצוין, שר נהדר ומסוגל לבצע לופים ב-8 קולות על קטעים שלמים, כדי ליצור לעצמו בסיס של מקהלה ולאלתר עליו בנגינה ובקול תשיעי. גם את האינטרנט הוא מפליא לאלף ומשתמש בו היטב כפלטפורמה מעולה להפצת המוסיקה שלו.
את העולם המוסיקלי והאסתטי שלו יוצר השילוב המיוחד שהוא עושה, בין מגוון הז'אנרים שהוא חוגג ומבצע, ביניהם ג'אז, סול, מוסיקה קלאסית, פולק, טריפ-הופ ומוסיקה ברזילאית, בביצועי אימפרוביזציה וא-קאפלה.
הוא מעבד ומתזמר מופלא, שתזמורות והרכבים מרכזיים מכל העולם מזמינים אצלו עבודות, מולטי אינסטרומנטליסט, שזה אומר שהוא מנגן על שלל כלים, כולל באס, סינתסייזר, סמפלר, פסנתר, מלודיקה, גיטרה אקוסטית, פרקשן, תופים ובטח ממש עכשיו הוא גם לומד סקסופון, חצוצרה ועוד כמה כלים שאנחנו כנראה עוד לא מכירים...
ואחרי ששומעים את כל החזיז והרעם, של סופת הציקלון שהוא מייצר עם כל הכלים והקולות הווירטואוזיים שלו, כשאנו כבר בטוחים שרק בכל ההמולה הזו הוא יכול ללבלב, שומעים אותו מנגן כל כך נהדר, בפסנתר סולו או רק בבאס. אז מבינים הכל - הבחור הזה הוא מה שכינה ה-BBC "כוח טבע" (force of nature).
הפלא מסביר:
https://youtu.be/JgturagD0hA
אפילו הקליפים שלו נהדרים:
https://youtu.be/IlFD298wTOM
שירה ב-6 קולות - כך הוא נחשף לעולם:
https://youtu.be/cttFanV0o7c
מבנים מורכבים בטירוף - כך הוא עובד עם קהל:
https://youtu.be/mSqaQaoifww
צניעות לא מזיקה אף פעם - סיידקיק של ג'ונה נילסון:
https://youtu.be/72vOux51-o4
רק פסנתר:
https://youtu.be/0m_49kIjNVY
ומה קורה כשתזמורת מלווה אותו:
https://youtu.be/kIjExHdnx2E
ראו כמה יפה הוא מסביר מושגים בסיסיים במוסיקה:
https://youtu.be/eRkgK4jfi6M?long=yes
והנה ג'ייקוב קולייר בהרצאה, אופס, בהופעה בטד:
https://youtu.be/dDZoGcQVjJg?long=yes
אם מוצרט הילד היה מתגלה בימינו, בטח כך הוא היה מופיע... בגיל 18 הוא התפרסם בסרטון שיצר וזכה לתפוצה ויראלית ביוטיוב, בגיל 19 החתים אותו לייבל התקליטים של קווינסי ג'ונס ובגיל 22 כבר זכה בפרס הגראמי, פסגת השאיפות של מוסיקאים בכל העולם.
בגילו הצעיר הוא נחשב מהיוצרים החדשניים והייחודיים בעולם. קוראים לו ג'ייקוב קולייר (Jacob Collier) והוא ללא ספק מלך בהרמוניה, מוסיקלי להחריד, וירטואוז רב-כלי כמעט בלתי נתפס, בעל יכולת טכנית מרשימה בתפעול של סינתסייזר, לופר, סמפלר, הרמונייזר ושלל כלים אקוסטיים. את כל אלה הוא מנגן ומתפעל בדילוגים מטורפים ומתוזמנים ברמה של קוסם. הוא גם צעיר, תוסס, יפה להפליא וכנראה גם אמביציוזי ללא גבול.
דיי, חייבת להיות לו איזו שהיא מגרעת ובסוף בטח נגלה מהי. אבל בינתיים יצויין לפרוטוקול שהמוסיקאי המופלא הזה זוכה להערכה אדירה גם מקיסרי הג'אז הנוכחיים, כולל צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק וקווינסי ג'ונס.
אבל כשמגלים שהוא גם בחור נחמד אמיתי בהופעות שלו ובאהבה הפשוטה שהוא נותן לקהל, זה כבר ממש מרגיז. אומרים על הבריטים שהם מנומסים מדי והוא אכן כזה, אבל הוא ממש יודע להודות לקהל שלו מכל הלב ולהוקיר דברים קטנים.
קולייר יודע לספק מופע סולו נדיר. האיש ווקאליסט מצוין, שר נהדר ומסוגל לבצע לופים ב-8 קולות על קטעים שלמים, כדי ליצור לעצמו בסיס של מקהלה ולאלתר עליו בנגינה ובקול תשיעי. גם את האינטרנט הוא מפליא לאלף ומשתמש בו היטב כפלטפורמה מעולה להפצת המוסיקה שלו.
את העולם המוסיקלי והאסתטי שלו יוצר השילוב המיוחד שהוא עושה, בין מגוון הז'אנרים שהוא חוגג ומבצע, ביניהם ג'אז, סול, מוסיקה קלאסית, פולק, טריפ-הופ ומוסיקה ברזילאית, בביצועי אימפרוביזציה וא-קאפלה.
הוא מעבד ומתזמר מופלא, שתזמורות והרכבים מרכזיים מכל העולם מזמינים אצלו עבודות, מולטי אינסטרומנטליסט, שזה אומר שהוא מנגן על שלל כלים, כולל באס, סינתסייזר, סמפלר, פסנתר, מלודיקה, גיטרה אקוסטית, פרקשן, תופים ובטח ממש עכשיו הוא גם לומד סקסופון, חצוצרה ועוד כמה כלים שאנחנו כנראה עוד לא מכירים...
ואחרי ששומעים את כל החזיז והרעם, של סופת הציקלון שהוא מייצר עם כל הכלים והקולות הווירטואוזיים שלו, כשאנו כבר בטוחים שרק בכל ההמולה הזו הוא יכול ללבלב, שומעים אותו מנגן כל כך נהדר, בפסנתר סולו או רק בבאס. אז מבינים הכל - הבחור הזה הוא מה שכינה ה-BBC "כוח טבע" (force of nature).
הפלא מסביר:
https://youtu.be/JgturagD0hA
אפילו הקליפים שלו נהדרים:
https://youtu.be/IlFD298wTOM
שירה ב-6 קולות - כך הוא נחשף לעולם:
https://youtu.be/cttFanV0o7c
מבנים מורכבים בטירוף - כך הוא עובד עם קהל:
https://youtu.be/mSqaQaoifww
צניעות לא מזיקה אף פעם - סיידקיק של ג'ונה נילסון:
https://youtu.be/72vOux51-o4
רק פסנתר:
https://youtu.be/0m_49kIjNVY
ומה קורה כשתזמורת מלווה אותו:
https://youtu.be/kIjExHdnx2E
ראו כמה יפה הוא מסביר מושגים בסיסיים במוסיקה:
https://youtu.be/eRkgK4jfi6M?long=yes
והנה ג'ייקוב קולייר בהרצאה, אופס, בהופעה בטד:
https://youtu.be/dDZoGcQVjJg?long=yes
מי היה יוהן שטראוס שאביו המלחין אסר עליו להיות כמוהו?
הוא כתב כמה מהוואלסים המוכרים בעולם, עשה לביתו עד רמה של ארמון וכונה בתולדות המוסיקה "מלך הוואלס", אבל סיפורו של יוהן שטראוס השני הוא הרבה יותר מזה.
מילדות ידע יוהן שאביו, מוסיקאי ומנצח תזמורת בעצמו, לא רצה שיהיה מוסיקאי. אבל הוא רצה רק מוסיקה. והמוסיקה, עוד נראה בהמשך, גם היא בחרה בו. שכן הוא היה גאון מוסיקלי ובעל יכולות מטורפות בכל צדדי ותחומי העיסוק המוסיקלי - הלחנה, עיבוד, תיזמור וניצוח.
סיפורו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss II) הוא מרתק. אביו, גם שמו יוהן שטראוס וליתר דיוק יוהן שטראוס הראשון, לא רצה שהוא יהיה מלחין. אבל יוהאן הצעיר עמד על דעתו ועמד בפני אביו, המוסיקאי הדגול.
הוא החליט שיהיה גם יהיה מוסיקאי. האם יצליח?
האב רצה שבנו ילמד משפטים או יעסוק בבנקאות. אבל הבן אהב מוסיקה. הוא התעקש ובניגוד לרצונו של אביו, החל את הקריירה שלו.
ההמשך הוא יהיה למנצח ומלחין מצליח בעצמו, אבל בשלב הזה מנסה האב הנעלב להקשות עליו. הוא מדבר על ליבם של בכירים ב"תעשייה", שלא יעסיקו את בנו והפסיק לחלוטין לדבר איתו.
אבל הבן הנחוש נעשה עוד יותר נחוש. הוא כותב כאן, מחליף מנצח שם, מעבד למישהו ומלחין לאציל אחר. מחיריו זולים והתמורה למשלמים מעולה. הקריירה שלו הולכת ונוסקת.
בהדרגה כל וינה מדברת עליו. די מהר שטראוס הבן הפך למלחין אהוד ולאיש מקצוע מוערך. כמו רוק סטאר של ימינו, כולם רוצים לשמוע ולרקוד את הוואלסים שלו והוא כבר הכי פופולארי בווינה של אותם זמנים.
שטראוס הבן הלחין מעל 400 ואלסים וינאיים ולמעשה הוא הפך את הוואלס מריקוד עממי ופשוט לריקוד אופנתי, נוצץ ואהוב על האצולה הווינאית.
ואלס הופך אצלו לאמנות. צורה אמנותית של מוסיקה קלסית. שופן ייקח את זה עוד יותר לשם והוא עצמו יכתוב יצירות נהדרות נוספות שאינן דווקא ואלס.
הצלחתו היא אמנם למורת רוחו של אביו, שרצה בשבילו עתיד בטוח והצלחה כלכלית, אבל עכשיו הוא רואה כיצד משיג הבן את מה שהוא עצמו רצה בשבילו - גם הצלחה כלכלית אדירה במונחי תקופתם ועדיין דרך המוסיקה שהבן כל כך אהב.
ואתם? - אל תתנו לאף אחד לשתול לכם חלומות משלו. עשו את מה שליבכם מכוון אליו והצטיינו במה שאתם אוהבים. כי הלב, לפני חשבון הבנק שלכם ואפילו לפני תבונת המבוגרים, הלב יודע שאם תעשו את מה שאתם חולמים לעשות, אם תגשימו את רצונותיכם שלכם ותלכו עם הברק בעיניים והנחישות לממש את מה שזיהיתם אצלכם - אז תהיו מעולים ותביאו ערך לעולם וסביר להניח שגם לעצמכם!
הנה סיפורו של יוהן שטראוס הבן:
https://youtu.be/TvV3izf56vg
קחו 10 נקודות בחייו של הגאון המוסיקלי הגדול הזה:
https://youtu.be/RiEJruLNoE4
והפתיחה העטלף של שטראוס:
https://youtu.be/GE167aOj_qI?long=yes
הוא כתב כמה מהוואלסים המוכרים בעולם, עשה לביתו עד רמה של ארמון וכונה בתולדות המוסיקה "מלך הוואלס", אבל סיפורו של יוהן שטראוס השני הוא הרבה יותר מזה.
מילדות ידע יוהן שאביו, מוסיקאי ומנצח תזמורת בעצמו, לא רצה שיהיה מוסיקאי. אבל הוא רצה רק מוסיקה. והמוסיקה, עוד נראה בהמשך, גם היא בחרה בו. שכן הוא היה גאון מוסיקלי ובעל יכולות מטורפות בכל צדדי ותחומי העיסוק המוסיקלי - הלחנה, עיבוד, תיזמור וניצוח.
סיפורו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss II) הוא מרתק. אביו, גם שמו יוהן שטראוס וליתר דיוק יוהן שטראוס הראשון, לא רצה שהוא יהיה מלחין. אבל יוהאן הצעיר עמד על דעתו ועמד בפני אביו, המוסיקאי הדגול.
הוא החליט שיהיה גם יהיה מוסיקאי. האם יצליח?
האב רצה שבנו ילמד משפטים או יעסוק בבנקאות. אבל הבן אהב מוסיקה. הוא התעקש ובניגוד לרצונו של אביו, החל את הקריירה שלו.
ההמשך הוא יהיה למנצח ומלחין מצליח בעצמו, אבל בשלב הזה מנסה האב הנעלב להקשות עליו. הוא מדבר על ליבם של בכירים ב"תעשייה", שלא יעסיקו את בנו והפסיק לחלוטין לדבר איתו.
אבל הבן הנחוש נעשה עוד יותר נחוש. הוא כותב כאן, מחליף מנצח שם, מעבד למישהו ומלחין לאציל אחר. מחיריו זולים והתמורה למשלמים מעולה. הקריירה שלו הולכת ונוסקת.
בהדרגה כל וינה מדברת עליו. די מהר שטראוס הבן הפך למלחין אהוד ולאיש מקצוע מוערך. כמו רוק סטאר של ימינו, כולם רוצים לשמוע ולרקוד את הוואלסים שלו והוא כבר הכי פופולארי בווינה של אותם זמנים.
שטראוס הבן הלחין מעל 400 ואלסים וינאיים ולמעשה הוא הפך את הוואלס מריקוד עממי ופשוט לריקוד אופנתי, נוצץ ואהוב על האצולה הווינאית.
ואלס הופך אצלו לאמנות. צורה אמנותית של מוסיקה קלסית. שופן ייקח את זה עוד יותר לשם והוא עצמו יכתוב יצירות נהדרות נוספות שאינן דווקא ואלס.
הצלחתו היא אמנם למורת רוחו של אביו, שרצה בשבילו עתיד בטוח והצלחה כלכלית, אבל עכשיו הוא רואה כיצד משיג הבן את מה שהוא עצמו רצה בשבילו - גם הצלחה כלכלית אדירה במונחי תקופתם ועדיין דרך המוסיקה שהבן כל כך אהב.
ואתם? - אל תתנו לאף אחד לשתול לכם חלומות משלו. עשו את מה שליבכם מכוון אליו והצטיינו במה שאתם אוהבים. כי הלב, לפני חשבון הבנק שלכם ואפילו לפני תבונת המבוגרים, הלב יודע שאם תעשו את מה שאתם חולמים לעשות, אם תגשימו את רצונותיכם שלכם ותלכו עם הברק בעיניים והנחישות לממש את מה שזיהיתם אצלכם - אז תהיו מעולים ותביאו ערך לעולם וסביר להניח שגם לעצמכם!
הנה סיפורו של יוהן שטראוס הבן:
https://youtu.be/TvV3izf56vg
קחו 10 נקודות בחייו של הגאון המוסיקלי הגדול הזה:
https://youtu.be/RiEJruLNoE4
והפתיחה העטלף של שטראוס:
https://youtu.be/GE167aOj_qI?long=yes
