שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך כתבו ספרים בימי קדם?
במשך מאות שנים, הועתקו ספרים עתיקים מקלף לקלף. בימי הביניים הם נכתבו בחדרי המנזרים החשוכים של הדת הנוצרית, שקידמה את שימור הידע הדתי ושבכיריה האמינו שמה שלא ייכתב יישכח ומה שיירשם בספרים יישמר ויהפוך לאמת אחת.
וכך גם הועתקו הספרים, עד אמצע המאה ה-15. בעלי מלאכה מיוחדים, רובם נזירים, נהגו לשבת ולהעתיקים בכתב-ידם את הספרים, מילה אחר מילה, אות באות. לקח להם שבועות להעתיק ספר וליצור עותק נוסף שלו. לעיתים נוצרו שגיאות העתקה שיצרו הבדלים קטנים בין העותקים של אותו ספר.
על הספרים המקוריים שמרו אז בספריות שמורות היטב, שכן את העותקים נהגו ליצור רק מהמקור, בעיקר בשל החשש משגיאות שיופצו מעותק שגוי שיועתק שוב ושוב. כמובן שעובדה זו עיכבה מאד את ההעתקת והפצת הספרים.
אלה הסיבות העיקריות להיותם של הספרים באותה תקופה יקרים מאוד. רק אנשים עשירים יכולים היו לרכוש ספרים, מה שמין הסתם הביא לכך שגם הידע היה ברשותם וממנו נבע הכוח. בעיקר עשירים ידעו אז קרוא וכתוב וזה היה אחד ההבדלים החשובים שבין המעמדות.
רק עם המצאת הדפוס תהפוך הקריאה לנחלת הכלל וידיעת הקריאה והכתיבה בחברה המערבית תהפוך נפוצה. כיום, מעל 400 שנה אחרי שהחלו להפיץ ספרים מודפסים, האות הכתובה הפכה לנחלת כולנו, הידע נפוץ בכל מדיה אפשרית וכל אחד יכול לרכוש ידע כרצונו ובלא צורך בממון.
כך כתבו ספרים עתיקים בימי הביניים:
https://youtu.be/HKBJkf2xbqI
הערות השוליים בספרים הללו גילו לא מעט על האמנים שכתבו ואיירו אותם (מתורגם):
https://youtu.be/LgBj48s1SA8
כך יצרו אז את הספרים העתיקים:
https://youtu.be/1aDHJu9J10o
כך משפצים ספרים עתיקים היום:
https://youtu.be/Kwq6XsJxaOE
וסרט ארוך על כריכת ספרים מסורתית בספרות מהעידן שלפני המצאת הדפוס:
https://youtu.be/f96v8LRyblw?long=yes
מהם המזמורים הגרגוריאניים?
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
מהם המנוסקריפטים, כתבי היד של ימי הביניים?
אמנות ימי הביניים באירופה נשלטה לחלוטין על ידי אנשי הדת המחמירים. כתבי היד של ימי הביניים, בלטינית "מנוסקריפטים" (manuscripts), כשמם הם.
אלו ספרים ומסמכים שנכתבו בכתב יד בתקופה שבין נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה ועד תחילת הרנסאנס במאה ה-15.
תקופה זו, בה הדפוס טרם הומצא, הייתה תקופה שבה שימור הידע והתרבות היה תלוי באופן כמעט בלעדי בכתבי יד. היסטורית וכמותית, כתבי היד בימי הביניים נוצרו בעיקר על ידי נזירים נוצרים במנזרים, גם אם מהמאה ה-12 ואילך היו גם סופרים מקצועיים חילוניים וסופרי חצר ולא כדאי לשכוח את כתבי היד המשמעותיים של היהודים והמוסלמים בימי הביניים.
בספרות הדתית של ימי הביניים נכללים כתבי יד רבים, עמוסי טקסטים, תווים של יצירות מוסיקליות, דברי דת ויצירות מופת גותיות, כשלצידם ציורים וסמלים דתיים, שכולם הועתקו או נכתבו ביד. הספרות הענפה הזו כתובה ומאוירת, תוך שהיא נשענה על אגדות, מזמורים וסיפורי המקרא.
המנזרים שימשו באותם ימים כמרכזי ידע ותרבות. הנזירים, שהיו לעיתים קרובות האנשים המשכילים ביותר בתקופתם, הקדישו את חייהם לשימור וליצירה של טקסטים. הם כתבו על קלף או פרגמנט, חומרים שעובדו מעורות בעלי חיים, ונהגו לעטר את כתבי היד באיורים מרהיבים, לא פעם בשילוב של חומרים יקרים כמו זהב או כסף, במה שקרוי "כתבי יד מאוירים" (Illuminated Manuscripts).
אבל, מדוע בכלל טרחו הנזירים ליצור כתבי יד אלה? המטרה המרכזית הייתה לשמר טקסטים בעלי חשיבות דתית, כמו כתבי הקודש, לצד יצירות ספרותיות, היסטוריות ומדעיות.
כשהכנסיות והאוניברסיטאות הראשונות צמחו מתוך מנזרים, הקריאה והכתיבה התפשטו, אך גם בזמן הזה עדיין נשמרה המסורת של העברת סיפורים בעל פה. לכן, למרות שחלק מהטקסטים עברו גם בעל פה, היה הכרחי להעלות אותם על הכתב. על כן שימשו כתבי היד המאוירים גם כאמצעי לחיזוק והפצת המסר הדתי והתרבותי.
#נושאי המנוסקריפטים
אופייה של התקופה, שהייתה שמרנית מבחינה מוסרית ודתית, השפיע גם על נושאי הכתיבה. נושאים כמו שדים, דרקונים ומכשפות היו נפוצים, וכך גם תיאורים של גיהנום וחייהם של קדושים. במקביל, בתוך הסיפורים האפיים אפשר למצוא גם סיפורים קצרים עם מוסר השכל, בין אם מצחיק, דתי או אחר. מטרת הכתיבה הייתה להעביר ערכים נוצריים, לשמש דוגמה לחיקוי ולהציג את חייהם של קדושים.
אך המנוסקריפטים לא היו מוגבלים רק לטקסטים דתיים. היו גם יצירות ספרותיות, כמו שירת רולאן, אפוס צרפתי על גבורת אבירים, או ביאוולף, פואמה אנגלית עתיקה על גיבור שנלחם במפלצות. בנוסף, יצירות רבות נכתבו גם בצרפתית ואיטלקית וגם בשפות המקומיות שהתפתחו מהלטינית, כמו קסטיליאנית, קטלאנית, וגליציאנית-פורטוגזית.
חשוב להבין כי העובדה שיצירה לא הייתה מקורית לא הייתה רלוונטית, אלא היה חשוב יותר לחזור על סיפור שכבר מוכר, במיוחד כשהיצירה מועברת בעל פה, ולא תמיד יש עותקים פיזיים שלה.
בסופו של דבר, המנוסקריפטים הם לא רק חפצים היסטוריים, אלא גם חלון הצצה לעולם של ימי הביניים. הם מעידים על אמונות, ערכים, והאופן שבו אנשים באותה תקופה תפסו את עולמם. הם מציגים לנו את השפה, הדת, הספרות והמדע של אותה תקופה.
על אמנות כתבי היד בסגנון אנגלו-סקסי של ימי הביניים:
https://youtu.be/RNz_KYfjLS8
כך יצרו כתבי יד בימי הביניים:
https://youtu.be/8WUpmG3ctxk
מנוסקריפטים, כתבי היד שצוירו בימי הביניים:
https://youtu.be/HKBJkf2xbqI
אחד מכתבי היד המאוירים החשובים ביותר שבא מצרפת ב-1360:
https://youtu.be/JBCS1oGiLqY
אוסף של כתבי יד ימי ביניימים שכאלו:
https://youtu.be/MdcVNMzUif4
ספר השעות מהמאה ה-15 הוא דוגמה לכתבי יד מצוירים של ימי הביניים:
https://youtu.be/A29JLRwFLj8
מבוא לציורי כתבי היד בימי הביניים:
https://youtu.be/mdTEZI2_g9o?long=yes
ותולדות כתבי היד המעוטרים מימי הביניים ועד ימינו:
https://youtu.be/pewasA24hPs?long=yes
מהו כתב היד המסתורי כל כך של ויניץ'?
את כתב יד ויניץ' (The Voynich Manuscript) מכנים לא פעם כתב היד המסתורי בעולם. זהו ספר מסתורי שבו כ-240 דפים מאוירים שלא ידוע באיזה שפה הוא נכתב ולמה שימש.
מעבר לשפה המוזרה והבלתי מובנת שבו, יש בספר איורים מוזרים של צמחים לא מוכרים למדע, קבוצות כוכבים שלא קיימות, כמו גם סמלי אסטרולוגיה וציורי נשים שפשרם לא מובן.
כתב היד שנכתב בתחילת המאה ה-15 התגלה רק בשנת 1912, כשסוחר כתבי יד עתיקים בשם וילפריד וויניץ רכש אותו באיטליה. מהווה כבר שנים רבות מושא לסקרנות גדולה.
במהלך השנים ניסו מפענחי צפנים מקצועיים ומומחי שפה רבים לפענח את השפה שבה הוא נכתב, אך ללא הצלחה. חלק מהסברות ראו ואולי עדיין רואות בכתב היד שגילה וויניץ' לעולם סוג של ספר כישוף או אלכימיה.
יש הרואים בו מעין מבחן פיצוח שנכתב על ידי גאון צפנים קדמוני. היו אף מי ששיערו שמדובר בעבודה של המדען וחובב ההצפנה בן התקופה לאונרדו דה-וינצ'י.
הספר מכיל 29 סימנים שמרכיבים שפה מסתורית ולא מוכרת. כל ניסיונות התרגום והפענוח של האותיות והטקסט הכתוב בספר נכשלו. החוקרים סבורים שבחלק מהאותיות מדובר בעיוותים של שפות מוכרות כמו עברית עתיקה, לטינית או סינית, אבל לא הצליחו להתקדם בפענוח מעבר לכך.
מה שברור לחוקרים הוא שהטקסט מכיל מלים בעלות משמעות והוא מורכב ומתוחכם מדי, מכדי להיות מתיחה או משהו שנכתב על ידי אדם מוכה שיגעון. יש בו תבניות לשוניות שבמופיעות רק בשפות של ממש ומרמזות על משמעות.
למשל מחקר סטטיסטי ממוחשב גילה בטקסט שכמו שלעתים קורה בשפות מוכרות, המלים בכתב היד נוטות להופיע באשכולות ויש להן "חתימה סטטיסטית" שמראה שככל הנראה הן בעלות משמעות. חוקרים ומומחי הצפנה אחרים סבורים שמדובר בלשון שהומצאה והיא שונה משפה אמיתית שהתפתחה באופן טבעי.
לעומתם, מדען נתונים החליט לנסות ולהריץ את הטקסטים של הספר על מודל בינה מלאכותית. להפתעת כל החוקרים גילה ה-AI ללא מגע אנושי בממצאיו תבניות מורכבות שבסופן הוא קבע שהספר כתוב בשפה שהיא... עברית.
אבל המסתורין ממשיך ללוות את הטקסט הזה, שיתכן שלעולם לא נדע בדיוק מהו ולמה נועד.
הנה הסיפור המסתורי והמתורגם של כתב יד הוויניץ' (מתורגם):
https://youtu.be/8NS4CbBJQ84
המסתורין סביב כתב היד הזה גדול:
https://youtu.be/2rgDkqrGAXA
על החשיבות של כתב היד המפורסם:
https://youtu.be/dy_2JEo7ARg
וסרט ארוך על כתב יד וויניץ':
https://youtu.be/awGN5NApDy4?long=yes
מהו נייר פפירוס?
נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.
להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.
על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.
לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.
הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:
http://youtu.be/G6snYcSu024
כך מכינים נייר פפירוס:
https://youtu.be/yfMSqUmxmoM
סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:
http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s
כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:
http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ
וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:
https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes
מהו הפונט הנאצי שנולד ככתב נזירים?
כשמסתכלים על כרזות תעמולה נאציות מתקופת השלטון הנאצי, קופץ לעיניים מיד הכתב המסורתי הגרמני הזה, עם האותיות הזוויתיות והמעוטרות שנראות כאילו קפצו היישר מכתב יד של נזיר מימי הביניים.
הגופן הזה נקרא פרקטור (Fraktur) והוא הפונט הכי טעון מבחינה רגשית בעולם. כי אם במשך מאות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות הגרמנית, בידי הנאצים הוא היה בעיקר לכלי תעמולה רב עוצמה והרסני.
פרקטור התפתח בתחילת המאה ה-16 כשהקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) הזמין את עיצובו על בסיס כתב היד של מזכירות החצר הקיסרית.
הגופן הזה החליף את השוואבכר (Schwabacher) הקדום יותר והפך פופולרי במיוחד בזכות אמנים כמו אלברכט דירר (Albrecht Dürer). הגרמנים השתמשו בו במשך דורות לספרים, עיתונים ומסמכים רשמיים, כשהוא נתפס כביטוי אותנטי של התרבות הגרמנית העתיקה. בעיני רבים הכתב היה סמל לגאווה לאומית ולמסורת ההיסטורית הגרמנית ארוכת-השנים.
יוזף גֶבֶּלס (Joseph Goebbels), שר התעמולה הנאצי, הבין את כוחם של סמלים ויזואליים. לכן, די מהר לאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם מיהרו לאמץ את פרקטור כחלק מהתעמולה הלאומנית שלהם.
הכתב הגותי שידר מסר ברור של המשכיות היסטורית, קשר למורשת הגרמנית העתיקה ותחושה של עליונות תרבותית. כרזות, ספרים, שלטים והודעות שיצאו מהמשטר הנאצי נשאו את החותם הוויזואלי הזה שמבחינת הציבור הגרמני הוסיף להם סמכות ואמינות מסורתית.
העיתון הרשמי של המפלגה הנאצית, פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר (Völkischer Beobachter), למשל, הודפס כולו בפרקטור כמו גם עיקר הפרסומים הרשמיים.
במקביל, גרסאות מודרניות יותר של גופנים גותיים כמו טנֶנבֶּרְג (Tannenberg) שעוצבו בשנות ה-30 היו למעשה הפופולריים ביותר בשימוש היומיומי של המשטר.
כבר ב-1934 הביע אדולף היטלר עצמו בנאום ברייכסטאג (Reichstag) את אי-חיבתו לפרקטור, וטען כי שההתלהבות מהמראה הגותי שלו לא מתאימה לעידן של פלדה וברזל, זכוכית ובטון. הוא גם הוסיף ש"בעוד 100 שנה, השפה שלנו תהיה השפה האירופית."
אבל ב-3 בינואר 1941, בשיא המלחמה, התרחש דבר מפתיע לחלוטין. מרטין בורמן (Martin Bormann), מזכיר המפלגה הנאצית, פרסם צו רשמי שאסר את השימוש בפרקטור ובכל הגופנים הגותיים.
הצו אסר גם את הוראת כתב היד המסורתי Kurrent ו-Sütterlin בבתי הספר. במכתב הרשמי הוכרז שהגופנים הללו הם למעשה "גופני יהודים" (Judenlettern או Schwabacher Judenlettern), טענה שמבחינה היסטורית הייתה מופרכת לחלוטין.
ואגב, הפרט האירוני במכתב הזה של בורמן היה נעוץ בעובדה שהוא עצמו הודפס על נייר מכתבים שכותרתו הייתה מודפסת בפונט... ובכן, פרקטור.
ההחלטה הרשמית קבעה אז שכל הפרסומים יעברו לגופן אנטיקווה (Antiqua), הגופן הרומי הרגיל ששימש בשאר אירופה. ב-1 בפברואר 1941 הודפס העיתון פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר לראשונה באנטיקווה, וגֶבֶּלס רשם ביומנו: "הפירר מצווה שמעתה רק אנטיקווה תיחשב לגופן גרמני. מצוין מאוד."
ההחלטה לוותה בתירוצים אידיאולוגיים מפוברקים, אבל הסיבה האמיתית הייתה מעשית ופרגמטית לחלוטין. ככל שהנאצים כבשו שטחים נרחבים באירופה הם גילו שהכתב הגותי יוצר בעיות תקשורת חמורות עם האוכלוסיות הכבושות. אף אחד מחוץ לגרמניה לא ידע לקרוא אותו, והדבר הפריע ליעילות השלטונית של המשטר.
התעשייה הגרמנית נאלצה, אם כן, לתקשר עם עולם החוץ ופרקטור הקשה על כך. כמו שכתב בנימוק רשמי אחד: "השימוש בגופן הזה פוגע באינטרסים הגרמניים גם בפנים וגם בחוץ, כי רוב הזרים שמדברים גרמנית אינם יכולים לקרוא אותו."
האירוניה המרה היא שהגופן שהנאצים השתמשו בו כסמל לטוהר הגרמני נזרק לפח בן לילה עם הסבר מפוברק שהיה סתירה מוחלטת לשנים של תעמולה.
והאבסורד המושלם מתגלה בפרט קטן נוסף: בית ההוצאה של היטלר, Franz Eher Verlag, המשיך להדפיס עותקים של ספרו שלו, "מיין קמפף" (Mein Kampf) בפרקטור. זה נמשך עד 1943, שנתיים שלמות אחרי האיסור שיצא ממשרדו של היטלר - הסתבר שלבעלי ההוצאה, מקס אמן (Max Amann) ואדולף מילר (Adolf Müller), לא היה נוח, מסיבות כלכליות גרידא, להחליף את כל מערכות ההדפסה היקרות, מה שלא הפריע להיטלר.
זוהי עוד דוגמה מושלמת לגמישות האידיאולוגית של משטרים טוטליטריים, מי שיכולים לשנות את "האמת" שלהם כשנוח להם ובהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע.
היום פרקטור עדיין משמש בגרמניה, אך באופן מוגבל ובעיקר לצרכי עיצוב וקישוט, כמו שלטי פאבים ומותגי בירה שמעוניינים לשדר תחושה של כפריות ומורשת.
אבל הקשר שלו לנאציזם הפך אותו לגופן בעייתי, נושא לוויכוחים וזיכרון היסטורי מורכב. גרמנים רבים כיום מתקשים לפענח מכתבים או תעודות של הוריהם, סביהם-סבתותיהם שנכתבו בכתב היד המסורתי, כתב שהוראתו הופסקה לחלוטין במערכות החינוך והלימוד.
הגדילו מסך מלא לשורט על הפונט של הנאצים:
https://youtu.be/TiVL6YWlww8
הנה סרטון עם הפונט שהיה הקליגרפיה הנאצית:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
הפרקטור מאפיין כיום קבוצות שנאה וגזענות:
https://youtu.be/27ElCbPtyMs
שימוש בפרקטור בספרים:
https://youtu.be/Lzui58T1Mfo
כתיבה בפרקטור:
https://youtu.be/TIFF4t0MeGQ
האלפבית בפונט הגותי הזה:
https://youtu.be/YYCU7mujP2A
ותולדותיו של פונט פרקטור:
https://youtu.be/YLwZ2pyPNAs
במשך מאות שנים, הועתקו ספרים עתיקים מקלף לקלף. בימי הביניים הם נכתבו בחדרי המנזרים החשוכים של הדת הנוצרית, שקידמה את שימור הידע הדתי ושבכיריה האמינו שמה שלא ייכתב יישכח ומה שיירשם בספרים יישמר ויהפוך לאמת אחת.
וכך גם הועתקו הספרים, עד אמצע המאה ה-15. בעלי מלאכה מיוחדים, רובם נזירים, נהגו לשבת ולהעתיקים בכתב-ידם את הספרים, מילה אחר מילה, אות באות. לקח להם שבועות להעתיק ספר וליצור עותק נוסף שלו. לעיתים נוצרו שגיאות העתקה שיצרו הבדלים קטנים בין העותקים של אותו ספר.
על הספרים המקוריים שמרו אז בספריות שמורות היטב, שכן את העותקים נהגו ליצור רק מהמקור, בעיקר בשל החשש משגיאות שיופצו מעותק שגוי שיועתק שוב ושוב. כמובן שעובדה זו עיכבה מאד את ההעתקת והפצת הספרים.
אלה הסיבות העיקריות להיותם של הספרים באותה תקופה יקרים מאוד. רק אנשים עשירים יכולים היו לרכוש ספרים, מה שמין הסתם הביא לכך שגם הידע היה ברשותם וממנו נבע הכוח. בעיקר עשירים ידעו אז קרוא וכתוב וזה היה אחד ההבדלים החשובים שבין המעמדות.
רק עם המצאת הדפוס תהפוך הקריאה לנחלת הכלל וידיעת הקריאה והכתיבה בחברה המערבית תהפוך נפוצה. כיום, מעל 400 שנה אחרי שהחלו להפיץ ספרים מודפסים, האות הכתובה הפכה לנחלת כולנו, הידע נפוץ בכל מדיה אפשרית וכל אחד יכול לרכוש ידע כרצונו ובלא צורך בממון.
כך כתבו ספרים עתיקים בימי הביניים:
https://youtu.be/HKBJkf2xbqI
הערות השוליים בספרים הללו גילו לא מעט על האמנים שכתבו ואיירו אותם (מתורגם):
https://youtu.be/LgBj48s1SA8
כך יצרו אז את הספרים העתיקים:
https://youtu.be/1aDHJu9J10o
כך משפצים ספרים עתיקים היום:
https://youtu.be/Kwq6XsJxaOE
וסרט ארוך על כריכת ספרים מסורתית בספרות מהעידן שלפני המצאת הדפוס:
https://youtu.be/f96v8LRyblw?long=yes
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
אמנות ימי הביניים באירופה נשלטה לחלוטין על ידי אנשי הדת המחמירים. כתבי היד של ימי הביניים, בלטינית "מנוסקריפטים" (manuscripts), כשמם הם.
אלו ספרים ומסמכים שנכתבו בכתב יד בתקופה שבין נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה ועד תחילת הרנסאנס במאה ה-15.
תקופה זו, בה הדפוס טרם הומצא, הייתה תקופה שבה שימור הידע והתרבות היה תלוי באופן כמעט בלעדי בכתבי יד. היסטורית וכמותית, כתבי היד בימי הביניים נוצרו בעיקר על ידי נזירים נוצרים במנזרים, גם אם מהמאה ה-12 ואילך היו גם סופרים מקצועיים חילוניים וסופרי חצר ולא כדאי לשכוח את כתבי היד המשמעותיים של היהודים והמוסלמים בימי הביניים.
בספרות הדתית של ימי הביניים נכללים כתבי יד רבים, עמוסי טקסטים, תווים של יצירות מוסיקליות, דברי דת ויצירות מופת גותיות, כשלצידם ציורים וסמלים דתיים, שכולם הועתקו או נכתבו ביד. הספרות הענפה הזו כתובה ומאוירת, תוך שהיא נשענה על אגדות, מזמורים וסיפורי המקרא.
המנזרים שימשו באותם ימים כמרכזי ידע ותרבות. הנזירים, שהיו לעיתים קרובות האנשים המשכילים ביותר בתקופתם, הקדישו את חייהם לשימור וליצירה של טקסטים. הם כתבו על קלף או פרגמנט, חומרים שעובדו מעורות בעלי חיים, ונהגו לעטר את כתבי היד באיורים מרהיבים, לא פעם בשילוב של חומרים יקרים כמו זהב או כסף, במה שקרוי "כתבי יד מאוירים" (Illuminated Manuscripts).
אבל, מדוע בכלל טרחו הנזירים ליצור כתבי יד אלה? המטרה המרכזית הייתה לשמר טקסטים בעלי חשיבות דתית, כמו כתבי הקודש, לצד יצירות ספרותיות, היסטוריות ומדעיות.
כשהכנסיות והאוניברסיטאות הראשונות צמחו מתוך מנזרים, הקריאה והכתיבה התפשטו, אך גם בזמן הזה עדיין נשמרה המסורת של העברת סיפורים בעל פה. לכן, למרות שחלק מהטקסטים עברו גם בעל פה, היה הכרחי להעלות אותם על הכתב. על כן שימשו כתבי היד המאוירים גם כאמצעי לחיזוק והפצת המסר הדתי והתרבותי.
#נושאי המנוסקריפטים
אופייה של התקופה, שהייתה שמרנית מבחינה מוסרית ודתית, השפיע גם על נושאי הכתיבה. נושאים כמו שדים, דרקונים ומכשפות היו נפוצים, וכך גם תיאורים של גיהנום וחייהם של קדושים. במקביל, בתוך הסיפורים האפיים אפשר למצוא גם סיפורים קצרים עם מוסר השכל, בין אם מצחיק, דתי או אחר. מטרת הכתיבה הייתה להעביר ערכים נוצריים, לשמש דוגמה לחיקוי ולהציג את חייהם של קדושים.
אך המנוסקריפטים לא היו מוגבלים רק לטקסטים דתיים. היו גם יצירות ספרותיות, כמו שירת רולאן, אפוס צרפתי על גבורת אבירים, או ביאוולף, פואמה אנגלית עתיקה על גיבור שנלחם במפלצות. בנוסף, יצירות רבות נכתבו גם בצרפתית ואיטלקית וגם בשפות המקומיות שהתפתחו מהלטינית, כמו קסטיליאנית, קטלאנית, וגליציאנית-פורטוגזית.
חשוב להבין כי העובדה שיצירה לא הייתה מקורית לא הייתה רלוונטית, אלא היה חשוב יותר לחזור על סיפור שכבר מוכר, במיוחד כשהיצירה מועברת בעל פה, ולא תמיד יש עותקים פיזיים שלה.
בסופו של דבר, המנוסקריפטים הם לא רק חפצים היסטוריים, אלא גם חלון הצצה לעולם של ימי הביניים. הם מעידים על אמונות, ערכים, והאופן שבו אנשים באותה תקופה תפסו את עולמם. הם מציגים לנו את השפה, הדת, הספרות והמדע של אותה תקופה.
על אמנות כתבי היד בסגנון אנגלו-סקסי של ימי הביניים:
https://youtu.be/RNz_KYfjLS8
כך יצרו כתבי יד בימי הביניים:
https://youtu.be/8WUpmG3ctxk
מנוסקריפטים, כתבי היד שצוירו בימי הביניים:
https://youtu.be/HKBJkf2xbqI
אחד מכתבי היד המאוירים החשובים ביותר שבא מצרפת ב-1360:
https://youtu.be/JBCS1oGiLqY
אוסף של כתבי יד ימי ביניימים שכאלו:
https://youtu.be/MdcVNMzUif4
ספר השעות מהמאה ה-15 הוא דוגמה לכתבי יד מצוירים של ימי הביניים:
https://youtu.be/A29JLRwFLj8
מבוא לציורי כתבי היד בימי הביניים:
https://youtu.be/mdTEZI2_g9o?long=yes
ותולדות כתבי היד המעוטרים מימי הביניים ועד ימינו:
https://youtu.be/pewasA24hPs?long=yes
את כתב יד ויניץ' (The Voynich Manuscript) מכנים לא פעם כתב היד המסתורי בעולם. זהו ספר מסתורי שבו כ-240 דפים מאוירים שלא ידוע באיזה שפה הוא נכתב ולמה שימש.
מעבר לשפה המוזרה והבלתי מובנת שבו, יש בספר איורים מוזרים של צמחים לא מוכרים למדע, קבוצות כוכבים שלא קיימות, כמו גם סמלי אסטרולוגיה וציורי נשים שפשרם לא מובן.
כתב היד שנכתב בתחילת המאה ה-15 התגלה רק בשנת 1912, כשסוחר כתבי יד עתיקים בשם וילפריד וויניץ רכש אותו באיטליה. מהווה כבר שנים רבות מושא לסקרנות גדולה.
במהלך השנים ניסו מפענחי צפנים מקצועיים ומומחי שפה רבים לפענח את השפה שבה הוא נכתב, אך ללא הצלחה. חלק מהסברות ראו ואולי עדיין רואות בכתב היד שגילה וויניץ' לעולם סוג של ספר כישוף או אלכימיה.
יש הרואים בו מעין מבחן פיצוח שנכתב על ידי גאון צפנים קדמוני. היו אף מי ששיערו שמדובר בעבודה של המדען וחובב ההצפנה בן התקופה לאונרדו דה-וינצ'י.
הספר מכיל 29 סימנים שמרכיבים שפה מסתורית ולא מוכרת. כל ניסיונות התרגום והפענוח של האותיות והטקסט הכתוב בספר נכשלו. החוקרים סבורים שבחלק מהאותיות מדובר בעיוותים של שפות מוכרות כמו עברית עתיקה, לטינית או סינית, אבל לא הצליחו להתקדם בפענוח מעבר לכך.
מה שברור לחוקרים הוא שהטקסט מכיל מלים בעלות משמעות והוא מורכב ומתוחכם מדי, מכדי להיות מתיחה או משהו שנכתב על ידי אדם מוכה שיגעון. יש בו תבניות לשוניות שבמופיעות רק בשפות של ממש ומרמזות על משמעות.
למשל מחקר סטטיסטי ממוחשב גילה בטקסט שכמו שלעתים קורה בשפות מוכרות, המלים בכתב היד נוטות להופיע באשכולות ויש להן "חתימה סטטיסטית" שמראה שככל הנראה הן בעלות משמעות. חוקרים ומומחי הצפנה אחרים סבורים שמדובר בלשון שהומצאה והיא שונה משפה אמיתית שהתפתחה באופן טבעי.
לעומתם, מדען נתונים החליט לנסות ולהריץ את הטקסטים של הספר על מודל בינה מלאכותית. להפתעת כל החוקרים גילה ה-AI ללא מגע אנושי בממצאיו תבניות מורכבות שבסופן הוא קבע שהספר כתוב בשפה שהיא... עברית.
אבל המסתורין ממשיך ללוות את הטקסט הזה, שיתכן שלעולם לא נדע בדיוק מהו ולמה נועד.
הנה הסיפור המסתורי והמתורגם של כתב יד הוויניץ' (מתורגם):
https://youtu.be/8NS4CbBJQ84
המסתורין סביב כתב היד הזה גדול:
https://youtu.be/2rgDkqrGAXA
על החשיבות של כתב היד המפורסם:
https://youtu.be/dy_2JEo7ARg
וסרט ארוך על כתב יד וויניץ':
https://youtu.be/awGN5NApDy4?long=yes
מנוסקריפטים
נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.
להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.
על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.
לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.
הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:
http://youtu.be/G6snYcSu024
כך מכינים נייר פפירוס:
https://youtu.be/yfMSqUmxmoM
סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:
http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s
כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:
http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ
וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:
https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes
כשמסתכלים על כרזות תעמולה נאציות מתקופת השלטון הנאצי, קופץ לעיניים מיד הכתב המסורתי הגרמני הזה, עם האותיות הזוויתיות והמעוטרות שנראות כאילו קפצו היישר מכתב יד של נזיר מימי הביניים.
הגופן הזה נקרא פרקטור (Fraktur) והוא הפונט הכי טעון מבחינה רגשית בעולם. כי אם במשך מאות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות הגרמנית, בידי הנאצים הוא היה בעיקר לכלי תעמולה רב עוצמה והרסני.
פרקטור התפתח בתחילת המאה ה-16 כשהקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) הזמין את עיצובו על בסיס כתב היד של מזכירות החצר הקיסרית.
הגופן הזה החליף את השוואבכר (Schwabacher) הקדום יותר והפך פופולרי במיוחד בזכות אמנים כמו אלברכט דירר (Albrecht Dürer). הגרמנים השתמשו בו במשך דורות לספרים, עיתונים ומסמכים רשמיים, כשהוא נתפס כביטוי אותנטי של התרבות הגרמנית העתיקה. בעיני רבים הכתב היה סמל לגאווה לאומית ולמסורת ההיסטורית הגרמנית ארוכת-השנים.
יוזף גֶבֶּלס (Joseph Goebbels), שר התעמולה הנאצי, הבין את כוחם של סמלים ויזואליים. לכן, די מהר לאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם מיהרו לאמץ את פרקטור כחלק מהתעמולה הלאומנית שלהם.
הכתב הגותי שידר מסר ברור של המשכיות היסטורית, קשר למורשת הגרמנית העתיקה ותחושה של עליונות תרבותית. כרזות, ספרים, שלטים והודעות שיצאו מהמשטר הנאצי נשאו את החותם הוויזואלי הזה שמבחינת הציבור הגרמני הוסיף להם סמכות ואמינות מסורתית.
העיתון הרשמי של המפלגה הנאצית, פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר (Völkischer Beobachter), למשל, הודפס כולו בפרקטור כמו גם עיקר הפרסומים הרשמיים.
במקביל, גרסאות מודרניות יותר של גופנים גותיים כמו טנֶנבֶּרְג (Tannenberg) שעוצבו בשנות ה-30 היו למעשה הפופולריים ביותר בשימוש היומיומי של המשטר.
כבר ב-1934 הביע אדולף היטלר עצמו בנאום ברייכסטאג (Reichstag) את אי-חיבתו לפרקטור, וטען כי שההתלהבות מהמראה הגותי שלו לא מתאימה לעידן של פלדה וברזל, זכוכית ובטון. הוא גם הוסיף ש"בעוד 100 שנה, השפה שלנו תהיה השפה האירופית."
אבל ב-3 בינואר 1941, בשיא המלחמה, התרחש דבר מפתיע לחלוטין. מרטין בורמן (Martin Bormann), מזכיר המפלגה הנאצית, פרסם צו רשמי שאסר את השימוש בפרקטור ובכל הגופנים הגותיים.
הצו אסר גם את הוראת כתב היד המסורתי Kurrent ו-Sütterlin בבתי הספר. במכתב הרשמי הוכרז שהגופנים הללו הם למעשה "גופני יהודים" (Judenlettern או Schwabacher Judenlettern), טענה שמבחינה היסטורית הייתה מופרכת לחלוטין.
ואגב, הפרט האירוני במכתב הזה של בורמן היה נעוץ בעובדה שהוא עצמו הודפס על נייר מכתבים שכותרתו הייתה מודפסת בפונט... ובכן, פרקטור.
ההחלטה הרשמית קבעה אז שכל הפרסומים יעברו לגופן אנטיקווה (Antiqua), הגופן הרומי הרגיל ששימש בשאר אירופה. ב-1 בפברואר 1941 הודפס העיתון פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר לראשונה באנטיקווה, וגֶבֶּלס רשם ביומנו: "הפירר מצווה שמעתה רק אנטיקווה תיחשב לגופן גרמני. מצוין מאוד."
ההחלטה לוותה בתירוצים אידיאולוגיים מפוברקים, אבל הסיבה האמיתית הייתה מעשית ופרגמטית לחלוטין. ככל שהנאצים כבשו שטחים נרחבים באירופה הם גילו שהכתב הגותי יוצר בעיות תקשורת חמורות עם האוכלוסיות הכבושות. אף אחד מחוץ לגרמניה לא ידע לקרוא אותו, והדבר הפריע ליעילות השלטונית של המשטר.
התעשייה הגרמנית נאלצה, אם כן, לתקשר עם עולם החוץ ופרקטור הקשה על כך. כמו שכתב בנימוק רשמי אחד: "השימוש בגופן הזה פוגע באינטרסים הגרמניים גם בפנים וגם בחוץ, כי רוב הזרים שמדברים גרמנית אינם יכולים לקרוא אותו."
האירוניה המרה היא שהגופן שהנאצים השתמשו בו כסמל לטוהר הגרמני נזרק לפח בן לילה עם הסבר מפוברק שהיה סתירה מוחלטת לשנים של תעמולה.
והאבסורד המושלם מתגלה בפרט קטן נוסף: בית ההוצאה של היטלר, Franz Eher Verlag, המשיך להדפיס עותקים של ספרו שלו, "מיין קמפף" (Mein Kampf) בפרקטור. זה נמשך עד 1943, שנתיים שלמות אחרי האיסור שיצא ממשרדו של היטלר - הסתבר שלבעלי ההוצאה, מקס אמן (Max Amann) ואדולף מילר (Adolf Müller), לא היה נוח, מסיבות כלכליות גרידא, להחליף את כל מערכות ההדפסה היקרות, מה שלא הפריע להיטלר.
זוהי עוד דוגמה מושלמת לגמישות האידיאולוגית של משטרים טוטליטריים, מי שיכולים לשנות את "האמת" שלהם כשנוח להם ובהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע.
היום פרקטור עדיין משמש בגרמניה, אך באופן מוגבל ובעיקר לצרכי עיצוב וקישוט, כמו שלטי פאבים ומותגי בירה שמעוניינים לשדר תחושה של כפריות ומורשת.
אבל הקשר שלו לנאציזם הפך אותו לגופן בעייתי, נושא לוויכוחים וזיכרון היסטורי מורכב. גרמנים רבים כיום מתקשים לפענח מכתבים או תעודות של הוריהם, סביהם-סבתותיהם שנכתבו בכתב היד המסורתי, כתב שהוראתו הופסקה לחלוטין במערכות החינוך והלימוד.
הגדילו מסך מלא לשורט על הפונט של הנאצים:
https://youtu.be/TiVL6YWlww8
הנה סרטון עם הפונט שהיה הקליגרפיה הנאצית:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
הפרקטור מאפיין כיום קבוצות שנאה וגזענות:
https://youtu.be/27ElCbPtyMs
שימוש בפרקטור בספרים:
https://youtu.be/Lzui58T1Mfo
כתיבה בפרקטור:
https://youtu.be/TIFF4t0MeGQ
האלפבית בפונט הגותי הזה:
https://youtu.be/YYCU7mujP2A
ותולדותיו של פונט פרקטור:
https://youtu.be/YLwZ2pyPNAs
