יָעֵל (Ibex או Capra) הוא בעל חיים שחי בעיקר באזורי המדבר וההרים, באזורי אסיה, כולל המזרח התיכון. מין היעלים הנפוץ בישראל הוא יעל נובי. ניתן למצוא אותו בנגב, במדבר יהודה וברמת הגולן.

היעל הוא בעצם עז-בר. צבעו של היעל מאפשר לו הסוואה מעולה על רקע אדמת המדבר. כרית גמישה שיש להם בתחתית הפרסה, מקנה ליעלים יכולת טיפוס מעולה על מצוקים, תוך היאחזות בסלעים. היא שמאפשרת להם לחיות על צוקים ולהגיע למקומות שטורפים מתקשים לטפס אליהם.

הזכרים של היעלים הם כבדים מהנקבות. גם קרני היעלים הזכרים הן גדולות במיוחד. ההסבר היפה לגידול של קרניים כה גדולות וכבדות הוא מה שהזואולוגים מכנים "עקרון ההכבדה". מדובר בתגלית של הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, המסביר שהקרניים הגדולות הללו מעידות לנקבות על כך שהזכר הא בעל כושר הישרדות ואומץ, מה שמגדיל את יכולתו למצוא לו בת זוג ולהוליד צאצאים.


הנה מצגת חרישית על היעלים:

https://youtu.be/J_eZ4l1gy2w


הנה יכולת הטיפוס המופלאה שלהם על צוקים:

https://youtu.be/Hu8TJKMtmtI


זכרים של היעל נאבקים כדי להרשים ולזכות בנקבות העדר:

https://youtu.be/I3nmfvZJfn4


יעלים בנחל דוד שבעין גדי:

http://youtu.be/0vK-PMtR5oc


יש מי שסופרים יעלים, כדי לוודא שלא ייעלמו כמו חיות בר אחרות:

https://youtu.be/nVQA4xVqfIM


סרט תיעודי על היעלים:

https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes

הגמל, שבעבר נהגו לכנות אותו "ספינת המדבר", הוא כלי תחבורה חשוב מאוד ועתיק יומין במדבריות של מצרים ומדינות נוספות במזרח התיכון.

יתרונו הגדול במדבר הוא שהוא יכול להסתדר ללא מים ימים רבים. משום כך הוא הפך כבר בימי קדם לכלי תחבורה מצויין לשיירות המדבר של סוחרים ומעבירי אנשים.

וזה לא שגמל (Camel) לא צריך מים. כל בעל חיים צריך מים. אלא שהגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים מבלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו.

איך הוא יכול לעשות זאת?

הגמל יכול לשתות 40 גלונים של מים. אגב, אמרו למי שמספר לכם שבדבשת יש לגמלים מים שהוא טועה, כי המים לא מגיעים לשם.

הסוד הוא בכך שכשקיים בגופו מחסור במים, הגמל מפריש שתן מרוכז. שתן מרוכז כזה מכיל כמויות קטנות של מים והדבר מצמצם את פליטת המים מגופו, כמו שקורה בגופם של בעלי חיים אחרים ובכללם בני-האדם.


הנה הגמל הבדואי, שבישראל הוא הולך ונעלם ככל שהבדואים עוברים ליישובי קבע:

https://youtu.be/MMxIiNrwNzY


הגמלים שותים את המים:

http://youtu.be/-Nmg_9HMBAs


על תחרות היופי של הגמלים:

http://youtu.be/ZkDONhWbOWQ


כמה דברים על עולמם של הגמלים והמדבר (עברית):

https://youtu.be/auElWe2C3I0?t=15m20s&end=20m10s


וממשרד החיוך - השמאל ימין של הלעיסות:

https://youtu.be/uqkBeWHkusw

צפיר הקורדילרים (Mountain Goat), המכונה גם "עז הרי הרוקי" או "עז הרים", חי ברכס הרי הרוקי ובאזור רכס הקסקייד שבצפון אמריקה. הוא נחשב לאחד ממטפסי ההרים הטובים ביותר בעולם החי.

הצפירים מותאמים לגובה הרב של ההרים שבהם הם חיים. הם היונקים היחידים באזור המחייה שלהם המסוגלים להתקיים בגובה של יותר מ-4,000 מטר.

הצפיר בכלל הוא בעל חיים ששורד בתנאים קשים. חזהו הרחב, רגליו הקצרות ושריריו החזקים של הצפיר מאפשרים לו תנועה נוחה בהרים תלולים.

במהלך האבולוציה הם גם פיתחו יכולות מדהימות של הישרדות בהרים, בנהרות ולמול החורף הכבד והקשה שבהרים.

אולי הכי מופלאה היא יכולת הטיפוס שלא-תאומן שלהם, על צוקים גבוהים ותלולים. פרסותיהם של עיזי ההרים הללו נצמדות חזק לצוקים הללו, כמעין כריות יניקה. כך הם מסוגלים לטפס על הצוק הכי תלול ומסוכן, מבלי ליפול.

לצפיר פרווה עבותה וארוכה שמאפשרת לו להתמודד עם החורף הקשה של הרי הרוקי. לפני מאות שנים היו נוהגים הילידים הקולומביאניים האינדיאנים לאסוף את הצמר שנשר מהצפירים הקורדילרים באביב והיו אורגים מהצמר האיכותי הזה בגדים חזקים ועמידים.

קרניהם החדות מאוד והאופי התוקפני שלהם מעניקים לצפירים הגנה מטורפים ומבני אדם. האינדיאנים אמנם לא ניסו לביית או לגדל אותם, אך נהגו לאסוף את הצמר שהצפירים היו משירים ולטוות ממנו בגדים.


הנה יכולות הטיפוס המדהימות של שלהם:

https://youtu.be/TtUz514rXKo?t=12s&end=36s


כך מלנדט צפיר הקורדילרים את הצפירים הצעירים לשרוד בנהרות:

http://youtu.be/0Z9s1ee-TeY?t=6s


וצפיר הקורדילים במאבק מול פומת הרים המנסה לטרוף אותו:

https://youtu.be/hy3lOaPfDC0

עז הרים היא כינוי לצפיר הקורדילרים. ראו אותה בתגית "צפיר הקורדילרים".

החיה הכי גבוהה בעולם היא הג'ירפה, או הג'ירף. גובה ראשו של הג'ירף הוא כ־6 מטרים מעל פני הקרקע!


כל כך גבוה הג'ירף ליד המטפלים בו (עברית):

https://youtu.be/1I0qqgJhGnc


כך ג'ירפה ממליטה:

http://youtu.be/AVnRpoELf8A


הג'ירפים הקטנים גדלים:

http://youtu.be/AHNFWmAe5yg


וכך שוקלים ג'ירף:

http://youtu.be/WcyGWJnXeNU

כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.

לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).

כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.

איך זה התרחש?

במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.

הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.

כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.

לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.

מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.

מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.

הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.

ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.

אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם

רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.


הנה הצמר של הכבשים:

https://youtu.be/E96bxNErse0


עדר כבשים מהשמיים:

https://youtu.be/gV6ozSLyrOk


והגז של הצאן:

https://youtu.be/Mddybz04D78

אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.

יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.

כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.

גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.


הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:

http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo

הראם (Oryx) הוא אוכל עשב, מהגדולים שחיים במדבר. הוא אוכל כל צמחיה שניתן למצוא במדבר.

במיוחד אהובים עליו פקעות ושורשים, שבהם הוא מוצא הרבה לחות. מסעותיו העיקריים של הראם נועדו כדי למצוא מקורות מים במדבר.

בעולם עושים מאמצים רבים לשמר את הראמים, לאחר שהם כמעט ונכחדו.


הנה הראמים החוזרים לארץ (עברית):

http://youtu.be/nd9sfWWd620?t=24s


על המאמצים לשמר את הראמים בעולם:

http://youtu.be/FDzdbJRvWoo


שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:

http://youtu.be/PFnGYxFsv1s


ואפשר לפגוש אותם בחי בר שבערבה (עברית):

https://youtu.be/aTpBgR0v0Lg

המסורת הנוצרית האנגלו-סקסית, באירופה ובצפון אמריקה, נוהגת להבטיח שאת מתנות חג המולד יביא סנטה קלאוס כשהוא רכוב על מרכבה או מזחלת שמובילים איילי הצפון.

אייל הצפון (caribou) הוא אייל אוכל עשבים וצמחי מים.

הריינדיר חי באזורים הארקטיים ובטונדרה - אזור
של ערבות קפואות עם רוחות קשות ואדמה שמתחת לפני השטח היא קפואה.

בחיפוש אחרי אזורי מרעה ובעצם חיפוש מזון, נודדים בכל שנה עדרים ענקיים של עד 20 אלף איילים, למרחקים של מאות קילומטרים. מסעות הנדידה הללו של איילי הצפון יכולים להגיע עד למרחקים של מעל 2,000 קילומטרים!

בחורף הארוך והקר השורר בטונדרה ובקוטב ניזונים האיילים בעיקר מאכילת חזזיות. כך הם אוכלים את אבובית האיילים, שאותה הם חופרים לאכילה מתחת לשלג, באמצעות פרסותיהם הרחבות.

יש לאיילים טורפים טבעיים, בעיקר זאבים ודובים. כנגד הלבנים שבהם, כמו דובי הקוטב וזאבי השלג, פיתחו האיילים באבולוציה ראיה אולטרה סגולה מעולה.

אגב, באנגלית מבחינים בין אייל הצפון (caribou) לריינדיר (Reindeer) - על אף שהם זהים לחלוטין.

בין מיני האיילים הוא נחשב יוצא דופן, על שום הביות שהוא עבר. זהו המין היחיד שהאדם ביית.

ועוד עובדה מעניינת - נקבת אייל הצפון היא היחידה מבין נקבות האיילים כולם, בכך שיש לה קרניים.


הנה איילי הצפון בנורבגיה:

https://youtu.be/avi8Stfw9LM


איילים בצפון הארץ (עברית):

https://youtu.be/eenwRbUAF0I


אייל הצפון בפינלנד החורפית:

https://youtu.be/ApBbiCZEZKo


הסאמים בייתו את אייל הצפון ותלויים בו למחייתם:

https://youtu.be/s8cYqwKTKR0


לכן הם שומרים עליו מכול משמר:

https://youtu.be/XX6VB-y9_Pk


כשהחורף מגיע, אוספים הסאמים בלפלנד את איילי הצפון המבוייתים שלהם ומורידים אותם לאזורים החמים יותר:

https://youtu.be/1IYB3FD7eFM


ומפגש עם האיילים במונגוליה בה המקומיים גם אוכלים מבשרם (עברית):

https://youtu.be/67Gr0PCX35k?long=yes

הביזונים (Bison) חיו בערבות אמריקה הצפונית בימים עברו. יש להם קרניים רחבות ורעמה גבוהה ומרשימה. משום כך צדו המתיישבים, שבאו לאמריקה מאירופה, רבים מהם. גם כדי לאכול אותם וגם בכדי להכין בגדים מעורם.

לכן נותרו היום מעטים מהם והם חיים בשמורות בצפון אמריקה. הם הולכים ומתרבים במספרם. בעבר היו מינים נוספים, אבל כיום נותרו שני מינים של ביזונים. אף על פי כן, שני המינים הללו השתקמו ולא נמצאים עוד בסכנת הכחדה. תודה לאל!

אבל מיהו הביזון?

מדובר בסוג של בקר ממשפחת הפרים, שניזון בעיקר משיחים ומעשב. בזכות גודלם של הביזונים, מעטים הטורפים שתוקפים אותם. האדם עשה בהם בעבר שמות, אבל כיום אלו בעיקר להקות זאבים שלעתים תוקפות אותם ומצליחות לכתר ולטרוף ביזון חלש.


הנה הביזון מקרוב:

http://youtu.be/g8V9X_eWZK4


בוקרים מובילים עדר ביזונים ענקי בדרום דקוטה ארצות הברית:

https://youtu.be/dbA_WYSVbJg


הביזון הוא מהיחידים שיכול לשרוד חשוף בחורפים הקשים של צפון אמריקה:

https://youtu.be/cCrWMFE3SVE


וביזונים רצים ובורחים בפארק ילוסטון בארה"ב, בסרטון שגרם לחשש שהם חשים ברעידת אדמה מתקרבת:

https://youtu.be/eShuDxc9P8s

גמל הדבשתיים, שאנו מכירים כגמל דו-דבשתי (Bactrian camel), מותאם באופן מושלם לתנאים קיצוניים ובמיוחד למדבריות הקרים במיוחד של אסיה.

בחורף למשל, מגדל גמל הדבשתיים פרווה עבה שתנשור לכשיגיע הקיץ. בקיץ הוא מאפשר לגופו טמפרטורה משתנה, כדי שלא להזיע ולא לאבד נוזלים במדבר היבש והחם.

הגמל הדו-דבשתי נותר כיום רק בסין ובמונגוליה.


הנה הגמלים ובתוכם הגמל הדו-דבשתי (עברית):

https://youtu.be/P7Ztnk8LnP0


גמלים דו-דבשתיים האחרונים שחיים בטבע:

https://youtu.be/lrvWWrWhd2g


וחייו של הגמל הדו-דבשתי:

https://youtu.be/L5n0_BwafDo

האייל הקורא, באנגלית "מוס" (Moose), הוא האייל הגדול ביותר והצבי הגדול ביותר בעולם. משקלו של אייל קורא זכר הוא בין 380 ל-700 קילוגרם. גם קרניו גדולות במיוחד והן יכולות להגיע לגודל עצום.

עקרון ההכבדה מראה שהוא מרשים בקרניו הגדולות את הנקבה. הקרניים העצומות הללו הם סימן לנקבות האיילים שהאייל הזה הוא חזק וכשיר להגן על הגורים. כך הן ממליטות לזכרים עם קרניים גדולות והדורות הבאים יוולדו גם הם עם קרניים גדולות.

החוקרים מצאו בביצות כבול באירופה ובצפון אמריקה, שרידים של אייל קורא אירי (Megaceros) מתקופת הפלייסטוקן, שהגיע ככל הנראה לשיא ההכבדה. מוטת קרניו הגיעה ל-3 מטרים!

רבים לא יודעים שהקרניים הגדולות של האיילים הקוראים נושרות באביב, לאחר סוף עונת החיזור. בשנה הבאה הן יגדלו להם שוב. הזקנים שבין האיילים כבר לא מתחרים על הרבייה. לכן הם מגדלים קרניים קטנות, שלא נועדו עוד להרשים ושמותאמות לזיקנתם החלושה יותר.


הנה גודל קרניו של האייל הקורא:

http://youtu.be/AOm1tBUncqQ


ואייל קורא בסביבתו הטבעית בטבע:

http://youtu.be/5F7wsbvfcEA

הורינו הכירו אותם בארץ בתור ג'אמוסים, אבל התאו, באנגלית בופלו או באפלו (Buffalo), היא בהמת בקר חזקה וגדולה, שהייתה נפוצה בעבר בצפון ארץ-ישראל ובסוריה. התאו נכחד מזמן בארץ ישראל וכיום הוא הולך ונכחד גם ביבשת אמריקה.

לבופלו קרניים חזקות ופרווה דקה בגווני חום-שחור. עדרי הג'אמוסים, שעד ראשית ימי ההתיישבות הציונית היו חלק בלתי נפרד מנוף הביצות של ארץ-ישראל הלכו ונעלמו בהדרגה. זה קרה במקביל לייבוש הביצות בארץ. בהודו התאו נפוץ מאד והודים רבים שותים את חלב הבופלו במקום חלב פרה.

הג'מוס, שמו הערבי של התאו ההודי, אסייתי, הוא אמנם סוג של בופלו, אך הוא איננו בעל החיים שהוזכר במקרא בתור "תאו". התאו המקראי היה ככל הנראה שור בר. למעשה הג'אמוס של אזורנו היה מין של בקר ששימש את ערביי האזור בעיקר כבהמת עבודה מבוייתת. בדרך כלל השתמשו בג'מוסים כבהמה משא ששימשו לנשיאת משאות ולחרישה בשדות.

מקור השם "תאו" הוא מהתנ"ך בעוד "ג'אמוס" בא מערבית.


הנה עדר קטנטן של בופלו בהודו:

https://youtu.be/AbVbVKA-KXE


שני זכרים של תאו אסייתי נאבקים על ההנהגה:

https://youtu.be/MAjF5FWPidY


הבופלו וצאצאיהם:

https://youtu.be/i5IyS-MBzpk


וגם למלך החיות האריה, לא כדאי לתקוף אותם:

https://youtu.be/LU8DDYz68kM

מבין בעלי החיים, לכבש המוּשְׁק (Musk ox) יש את הפרווה הכי סמיכה בטבע.

כבש ענקי זה, שדומה יותר לבקר ונקרא גם כבש השור, חי באזורים הצפוניים של כדור הארץ, כמו גרינלנד, צפון קנדה ואלסקה.

הצמר המשובח שבפרוותו וטעם בשרו הפכו את הציד של המושק לנפוץ מאוד. אך עם השנים ולאחר שצדו את כבשי המושק בהמוניהם, גילו אנשי המקום שהם הולכים ונכחדים.

כיום, המוּשְׁק נחשב לחיה מוגנת. אבל זה יצא טוב, כי המקומיים למדו שבמקום לצוד אותו, עדיף לגזוז את הצמר של כבשי המושק פעם בשנה ולמכור אותו הלאה.


הנה כבשי המושק ופרוותם העבותה:

http://youtu.be/gKHUZ1K3JHY


ותיאור החיים בלהקת כבשי מושק:

http://youtu.be/-8IjDww2Lac

ישנם כמה גזי חממה שמחממים בהדרגה את כדור הארץ וגז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים.

גז זה נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד ולמעשה בעולם כולו, מחמירים גם הם ובאופן דרמטי את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.

הגזים שפולטים בעלי חיים מעלי גירה כאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בנפיחות וגיהוקים, מכילים גם הם גז מתאן שפוגעים גם הוא בשכבת האוזון.

המתאן יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ ואת הנזק של נפיחות העדרים בניו זילנד ואוסטרליה גילו רק אחרי שהמדענים מצאו שדווקא מעל ארצות אלה ייצר מעין חור באוזון.


הנה סרטון על גז המתאן שנוצר בחוות הבקר והנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:

http://youtu.be/V8QCDHAG9tk


וגורמים נוספים להתחממות הגלובלית (עברית):

http://youtu.be/DDJUYXN34gM