שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו משבר האדם המודרני?
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.
הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:
https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
מהי הבדידות שכל כך מעיקה ומה הקשר לסמארטפון?
בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.
הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.
והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.
אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?
נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?
מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.
הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.
בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.
מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.
כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.
כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.
זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.
זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.
אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.
וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.
הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):
https://youtu.be/AtCR6P5rsXU
בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):
https://youtu.be/0FZ55qGjaHs
הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
מהי המשמעות אצל ויקטור פרנקל ואיך זה קשור לשואה?
הפסיכיאטר הנודע ויקטור פראנקל, מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" חי בסמיכות לפרויד. פיתח את הגישה של לוגותרפיה. הוא היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי מהעיר וינה, ששרד את השואה, בגטו, במחנות עבודה ובמחנה ההשמדה אושוויץ.
עוד לפני השואה פיתח ויקטור פרנקל, כדוקטור ובהמשך כפרופסור וינאי נודע, שיטה טיפולית לטיפול בדיכאון ובקשיים נפשיים. היא נועדה לאפשר לאדם, להתמודד עם קשיים גדולים, בעזרת המשמעות שהוא נותן לדברים. מי שנלחם אז על פרסום מאמרו הראשון היה גדול הפסיכולוגיה זיגמונד פרויד.
התפיסה של פרנקל הייתה ברוח המשפט של ניטשה, שגרס שאם יש לך בשביל מה לחיות, תוכל לשרוד כל דבר. במהלך שהותו ב-4 מחנות עבודה של הנאצים, פרנקל השתמש בשיטתו שלו על עצמו והצליח לשרוד בעזרתה את הדברים הקשים ביותר בשואה. הוא עשה את זה כשהוא מוקף באנשים חזקים וחסונים ממנו בהרבה, שמתו כמו זבובים ולא שרדו.
מכך פרנקל למד שאכן שיטתו יכולה לעבוד בתנאים קיצוניים וקשים והיא אכן שיטה טיפולית טובה. הוא גם שם לב שחלק מהשוהים במחנות התעלו מעל המציאות הקשה, ניחמו אחרים ואף נתנו אוכל מפיהם לאחרים. מכך למד שהגישה של אדם למצבו, תפיסתו האישית והאופטימיות שלו, היא מרכיב חשוב מאד לא רק להרגשה אלא גם לקיומו הפיזי.
פרנקל ידע הרבה לעג לרעיונותיו ושיטותיו ול"לוגותרפיה", שיטתו המרכזית. אבל הוא לא הירפה. הוא הרצה במאות מדינות ובהדרגה ראה כיצד העולם מאמץ אותם. עשרות מיליוני עותקים מספרו "אדם מחפש משמעות", נמכרו בעולם. עוד בחייו הוא זכה לראות את העולם מאמץ את עיקרון המשמעות ואת חשיבותו להצלחה.
חלק מהמהפכה שהכניס פראנקל לרפואה נעוץ בכך שבנוסף לגוף ונפש, מרכיבים בסיסיים ומרכזיים בראיית האדם, הוא הוסיף מימד נוסף - את המימד הרוחני. הוא העריץ את פרויד, אבל תמיד אמר שגאון הפסיכולוגיה החשיב רק את הרבדים הנמוכים באישיות, בעוד שהוא עצמו המשיך אותו - ברבדים העליונים של הנפש, כמו המימוש העצמי, המשמעות וההתעלות שלו.
בהמשך השנים הוא מצא שפעמים רבות האדם המודרני רכש אמצעים חומריים ונפשיים, אך הוא איבד את הסיבה לחיים וסבל מתחושה סתמית של שעמום או חוסר סיבה לחיים. ויקטור פרנקל אמר שמאחורי השעמום הזה עומד משהו שהוא כינה "ריק קיומי" והוא אמר שהוא מוביל בדרך כלל לתופעות כמו תוקפנות, דיכאון והתמכרויות. גם במצבים קשים, הוא גרס, אנו בני האדם, צריכים משמעות בכדי להתמודד עם הקשיים. או במילים אחרות - מאחורי דיכאון, התמכרות או אלימות ותוקפנות, עומד לא פעם השעמום וה"ריק".
פרנקל אמר על כך משפט שמדייק בתפיסתו את האדם:
"אפשר ליטול מאתנו את הכל, כמעט. את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חרותנו, וגם את היקר לנו - חוץ מדבר אחד: את החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו. אנחנו אדונים על גורלנו ולא קורבנותיו."
ספריו נמכרו בעשרות מיליוני עותקים בעשרות מדינות ושפות בעולם. רעיונותיו של פרנקל ובמיוחד ספרו "האדם מחפש משמעות", שינו את חייהם של מיליוני אנשים צעירים שלמדו ממנו כמה חשוב להגביה עוף מעל ההנאה והאושר הפרטי ולתרום לעולם ודרך זה לקבל משמעות לחייהם ולזכות במצפן שיתקן גם את לבטיהם, כאביהם והריקנות שאופפת כל כך רבים מאיתנו בעולם המודרני.
הנה ראיון עם ויקטור פראנקל (מתורגם):
https://youtu.be/8PEQipIsZhU
כך מתאר פראנקל את סיפורו ואת הלוגותרפיה שפיתח ממה שעבר בשואה (מתורגם):
http://youtu.be/JaQE1nfuX18
מצגת על האיש ותורתו (עברית):
https://youtu.be/Qb9NQNTn4K0
רבים לא יודעים שוויקטור פרנקל נתקל בדחייה רבה ובלעג על הרעיונות הנשגבים שלו. ברגעיו הכי קשים היה זה הרבי מלובביץ' שעודד אותו (עברית):
https://youtu.be/UXdjdvd4594
בהמשך חייו החזיר פרנקל בתרומה לארגון של הרבי (עברית):
https://youtu.be/ovGCvoJnERc
כיום השיטות של פרנקל יכולות ומסייעות לאנשים שמצויים בדיכאון חמור (עברית):
https://youtu.be/CpnjAd67pE4?long=yes
וגם המדע מוצא שמשמעות היא היוצרת את המוטיבציה הפנימית להצליח וגם מאפשר את ההצלחה (מתורגם):
https://youtu.be/rrkrvAUbU9Y?long=yes
מהי התמכרות למסכים ואיך נגמלים ממנה?
כמו כל התמכרות (Addiction), גם ההתמכרות למסכים היא תהליך שמתרחש במוחנו. הנאשמת העיקרית בה היא מערכת ההנאה שבמוח. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג שבו, הם שמייצרים חלק משמעותי מההתמכרויות הללו ובכללן גם את ההצמדות של המכורים למסכים השונים.
אין בהתמכרות למסכים ולטלפונים החכמים שום דבר חדש. למעשה, יש להתמכרות הזו שורשים שמגיעים עד לימי הטלוויזיה. זוכרים את הימים ההם, כשהורים דאגו כי ילדיהם בילו שעות ארוכות בכל יום מול הטלוויזיה ודי פיתחו התמכרות לנוחות בה הכל זורם אליהם מבלי שצריך להתאמץ?
כבר אז נולדו גם משחקי הטלוויזיה הראשונים, בהם המירו הילדים את משחקי השכונה והקופסה בהזזה של פיקסלים מצד לצד ולהשמדה של חלליות חייזרים מפוקסלות לא פחות...
ואז בא האינטרנט. הוא הקצין את התופעה, כי אם בימי המחשב הביתי היה עדיין ריסון מסוים, שנבע מעצם העובדה שבבית ממוצע היה מחשב אחד ששימש את כל בני הבית, עם הזמן הגיע שלב בו היה מחשב ששימש את הילדים, בעוד שלהורים היה מחשב או מחשבים משלהם.
זה היה האות לכניסתם בגדול של משחקי המחשב לחדר הילדים. המשחקים האלה מוטטו אז אצל הילדים הרבה מהסייגים, מהמגבלות והאיסורים שהטיל עד אז דור ההורים.
ובימי הסמארטפון - לכל איש יש שן... כחולה, כן? - הרי הטלפון החכם, למעשה מחשב לכל דבר והרבה יותר ממכר מהמחשב. הוא איתנו כל היום, כל יום, עם מיליארדי אפליקציות, רובן חינמיות וחלקן מדהימות וממכרות כהלכה.
איזה סיכוי יש למי שצוללים ונבלעים מנטלית בתוך המכשיר הזעיר והכל כך חכם הזה, שצמוד אליך כל היום וממלא כל כך הרבה תפקידים?
אצל ילדים כבר הוכחו מדעית ההשפעות על מוחם של מי שמשתמשים שעות רבות במחשב או בטלפון ויש להן השפעה רעה גם על ציוניהם במבחני חשיבה ושפה.
ועדיין - עוד הרים גדולים לפני המשתמשים. עם השנים יגיע ויתפתח הסם הדיגיטלי החדש. זה היה כשמאות מיליוני אנשים בעולם צללו לרשתות החברתיות, שהחלו לצוץ. בהתחלה הן עוד היו במחשב והכל נשמר איכשהו בשליטה. אבל כמו כל התמכרות אחרת, גם ההתמכרות הזו הלכה והשתלטה והחלה מדרדרת בהדרגה - מאובדן של זמן וקשר חברתי פיזי, לפגיעה ביכולת החשיבה ובהמשך למצבי רוח, תחושת בדידות, ל-FOMO ולדיכאון.
וכשהרשת החברתית התחברה לטלפון החכם והבוהק, אז הגיע השלב הנוכחי והדי קריטי, חשוב לומר. כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מעוד לייקים לתמונות שלנו, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט שהעלינו, מהתלהבות שנרשמת מול עינינו לסטורי שהעלינו ומכל שאר מחזקי הדופמין והאנדורפינים - אנחנו בסכנת התמכרות. בצידה יש גם נטישה של קשרים חברתיים אמיתיים ועוד המון תופעות לוואי.
וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה. מצד מפתחי הרשתות החברתיות והאפליקציות הממכרות הללו, אגב, מדובר באלמנט שהם מעודדים ומתדלקים בממון אדיר. הוא נקרא אנגייג'מנט (Engagement) ובפשטות ניתן לומר שככל שיהיו יותר זמן ומגע בינינו לבין הפלטפורמה שלהם, ההכנסות שלהם יגדלו.
וידוע שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות את הכל בחינם, מה שאומר בקלישאה המודרנית שאנחנו הסחורה.
ובל נשכח שגם משחקי המחשב לא ממש נעלמו. בסמרטפונים שלנו רצים משחקים מדהימים, בכל רגע פנוי. משחקי המחשב הופכים לענף ספורט ובקרוב במשחקים האולימפיים. באולמות הפצ'ינקו ביפן, שורצים ערב ערב עשרות אלפי צעירים, הבאים לשחק במכונות המשחקים הרבות. חלקם הגדול מכור למשחקים האלה. גם בתום יום עבודה מפרך, הם לא יכולים שלא להגיע ולשבת אל מול המסכים, עד שעיניהם נעצמות מעייפות ולא פעם גם אחרי זה.
הקצה של התופעה הם כמובן ה"היקי קומורי", המכורים הקשים שגם הם מיפן. אלו בני נוער וצעירים שכלל לא יוצאים מחדרם ומעבירים ליטרלי את כל זמנם מול המסך - בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. הם המכורים הקשים ביותר. אין להם חיים מחוץ להתמכרות הזו.
#איך נגמלים ממסכים?
גמילה מהתמכרות למחשב או לטלפון, שגם הוא מחשב, היא תהליך איטי והדרגתי. אין בה תרופות פלא וכמובן שמכורים קשים יצטרכו טיפול, או לפחות קבוצת תמיכה, דוגמת "מכורים אנונימיים" ודומיהן.
אבל אם אתם מכורים קלים יותר, התחילו בהדרגה בהחלפת הפעילויות שלכם. במקום המחשב, התחילו לעסוק בפעילויות מהנות אחרות, כמו ספורט, בישול, הליכה, טיול בחוף הים ועוד. הרעיון הכללי הוא להמיר הנאה בהנאה. כמה שפחות אלקטרוניקה כגון משחקים במחשב, בקונסולות, הטלוויזיה, והנייד. התחילו בנטישה שלהם לשעתיים בכל יום ובכל חודש, הוסיפו שעה נוספת לזמן המוקדש לדברים אחרים.
כך תתרגלו לאט לאט לחיים שמחוץ למסך, לבני אדם אמיתיים ואפילו לטבע. בהצלחה!
מי אמר התמכרות לטלפון?
https://youtu.be/NUMa0QkPzns
מה קורה לילדים בהתמכרות למסכים (עברית):
https://youtu.be/d_zDMfgfsbE
כך נהנה המכור לטלפון מחייו (ללא מילים):
https://youtu.be/d3YoctwBM10
אחד מכל ארבעה מכור לטלפון שלו בישראל (עברית):
https://youtu.be/bLHMSHNBF9g
אם כבר הרבה מסך אז מאוד חשוב מה עושים בו (עברית):
https://youtu.be/7Zqu0zYyMY0
כתבת טלוויזיה מצוינת על התמכרות הנוער למסכים (עברית):
https://youtu.be/qobSegSwsBk?long=yes
מה קורה לנו במוח כשאנו מתמכרים?
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
כך סמים משחקים לנו עם המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/lEXBxijQREo
מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:
https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss
הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:
https://youtu.be/gGROBb43l0A
כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/-mFGyhWMLV0
הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:
https://youtu.be/ElEHTxGFdxk
והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):
https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
מהם גירושין?
הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד זרק פעם על הזוגיות שלו "אשתי ואני היינו מאושרים במשך עשרים שנה. ואז נפגשנו..."
מצחיק אבל אמיתי. זוגיות אכן לא תמיד מצליחה וגירושין (Divorce) או גירושים, הם הצעד המסיים באופן רשמי את קשר הנישואים בין שני בני זוג שנישאו זה לזה ואינם מאושרים יותר.
לא כל זוג שנפרד הופך גרוש, כי לא פעם אחרי שהם חיים כפרודים, מוצאים בני הזוג את הדרך והחוכמה לחזור ולחיות ביחד.
הסיבות לגירושין מגוונות וקשה לומר בדיוק למה אנשים מתגרשים. לכל זוג יש את הסיפור שלו. אבל בסוף, גירושין מתקיימים כשלפחות אחד מבני הזוג חש שהחיים ביחד הם בלתי נסבלים עבורו.
לעיתים יש בין בני הזוג מחלוקות וריבים אינסופיים. לפעמים האהבה מפנה את מקומה לתיעוב והחיים ביחד הופכים בלתי נסבלים. לפעמים הזוגיות מתפרקת בגלל בגידה, או ממש אהבה חדשה של אחד מבני הזוג ולעיתים מדובר בתחושה שהנישואין היו טעות ויש רצון של צד אחד לעשות undo, כמו במחשב...
לגירושין יש משמעות חוקית, בעיקר אם מישהו מבני הזוג ירצה לשאת בן זוג חדש. במרבית המדינות אסורה הביגמיה, כלומר מותר לשאת רק בן או בת זוג אחת. פירוש הדבר שרק לאחר הגירושין יוכלו בני הזוג להינשא לאחרים.
הגירושים כרוכים בדרך כלל בפירוק השיתוף הכלכלי של בני הזוג. כל אחד מהם יהפוך בלתי תלוי בכלכלת האחר, למעט הסדרי המזונות לילדים המשותפים,אם יש כאלו לבני הזוג.
הסדר המזונות מחייב את שני ההורים להשתתף בעלות גידול הילדים, בלי קשר להסדר המשמורת של הילדים המשותפים, שקובע אצל מי יגדלו וכל כמה זמן יתראו עם ההורה השני. הסדרי המשמורת, כמו הסדרי המזונות, יכולים להתבצע בהסכמת ההורים המתגרשים או, בהיעדר הסכמה ביניהם, להיכפות על ידי בית דין לענייני משפחה.
למען הילדים, תמיד עדיף להתגרש בהסכמה ובשיתוף פעולה של ההורים. נהוג לומר שהתכתשות בין המתגרשים תרושש את כולם, מלבד את עורכי הדין של הצדדים. הם היחידים שמרוויחים מגירושין מכוערים.
הנה גירושין לא נכונים (עברית):
https://youtu.be/16dxsFmmh90
הנה דברו, אם תרצו, של הילד בגירושין (מתורגם):
https://youtu.be/CNGGBnsl87k
קבלו פואטרי סלאם על הגירושין (עברית):
https://youtu.be/Tz-4ZRqjyqU
גם כוכבים גדולים כמו אמינם מתגרשים וכך הם שרים לילדים שלהם:
https://youtu.be/S9bCLPwzSC0
בחיוך - ככה היו נראים טקסי גירושין באולם (עברית):
https://youtu.be/vkrVtKHFZcI
והשירים היו כאלה... (עברית)
https://youtu.be/r6nlgOeOSOU
מה רע בהתאבדות?
התאבדות (Suicide) היא אחת הצורות האיומות למות וצורה איומה עוד יותר לעזוב את העולם.
צריך לומר את האמת. הגורם להתאבדות הוא דיכאון ואותו ניתן לפתור, גם כשהוא נראה ולמי שסובל ממנו הוא תמיד נראה, בלתי פתיר.
אנשים חכמים שעוסקים בתחום האובדנות נוהגים לומר ש"התאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית". מה שכל כך רע הוא שאת הכאב הבלתי נתפס יחוו דווקא בני המשפחה והאוהבים שהיו יכולים לסייע לאהוב המדוכא והיו מאושרים לעשות זאת, בהתחשב באלטרנטיבה הנוראה שהם ישאו מיום ההתאבדות ולאורך כול חייהם, תחושת הכישלון האיומה, המתלווה לאובדן האדם שכה אהבו.
כי לדיכאון שיכול להביא להתאבדות יש פתרונות טיפוליים יעילים וטובים. ההוכחה לכך הם הרבים שנכשלו בניסיון ההתאבדות, טופלו נפשית ובהמשך מעידים שאם היו יודעים עד כמה החיים יכולים להיות טובים, אחרי טיפול בדיכאון שחוו, לא היו מנסים לבצע את המעשה הנורא.
התאבדות, וחשוב להבין את זה, היא לא מעשה של אנשים שרוצים למות. היא מעשה של אנשים שלא יכולים לעמוד בסבל הקיומי שהם חווים. יש דרך להיפטר מהסבל הזה והיא עוברת בטיפול. אסור שהיא תוחלף בבית עלמין ומשפחה כואבת.
נכון, גם אנשים מפורסמים ומאוד מצליחים מתאבדים לא פעם. נטלו את חייהם בשיא ההצלחה גם כוכבי ענק כמו קורט קוביין, מנהיג "נירוונה", דרך איאן קרטיס מנהיג להקת הפוסט-פאנק "ג'וי דיוויז'ן" ועוד רבים אחרים.
אפילו מייק ברנט, כוכב-העל הצרפתי מישראל, שנטל את חייו בפריז וגם הדי ג'יי המצליח אביצ'י. כמעט תמיד היו להם סיבות, מסמים או מחלות קשות ועד הפרעות נפשיות ודכאונות שהיו חלק מהמחיר ששילמו על ההצלחה האדירה שחוו והלחצים שבצידה. אבל תמיד ניתן היה לטפל בהן מבלי שהמתאבד יילך לעולמו בצורה כל כך קשה.
אם אתם חושבים על התאבדות בקשו עזרה. מאימא, אבא, יועצת או מחנך שאתם סומכים עליו. ואם חבר או חברה במצוקה ומראים סימנים של אובדנות, ספרו ליועצת בית הספר או למורה. זו לא הלשנה - זו חברות!
ומשהו מהמיתולוגיה היוונית: כשהומרוס פגש את אכילס, הוא בטוח שאכילס מתענג על התדמית לה זכה כגדול הגיבורים. אבל אכילס מסביר לו כמה שהוא טועה במשפט האלמותי:
"אל תנסה לנחם אותי, אודיסאוס הרם, על מותי", אומר לו אכילס המת. "היה לי יותר טוב לחיות על פני הארץ ולהיות עבד לאדם חסר נחלה ודל ברכוש, מאשר למלוך על רוחות המתים".
אז הכל לשווא כשמתים. אין לקח חשוב מזה שלמד הומרוס מאכילס. בחרו בחיים, לכם ולחבריכם. עשו הכל כדי לקבל עזרה. החיים יפים!
הנה ההתאבדויות וכיצד למנוע אותן:
https://youtu.be/lW2Cv08u3NI
סימנים שיכולים להיות תמרור אזהרה (מתורגם):
https://youtu.be/vGXzHxhKJAQ
מיתוסים מופרכים על אובדנות (עברית):
https://youtu.be/wMIhdIyDbVY
יש גם תכנית לימודים שבתי ספר יכולים לאמץ (עברית):
https://youtu.be/OLa7XGMfb1o
על מייק ברנט (עברית):
https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY
אלמנתו של איאן קרטיס מספרת על הקשיים שלו והאובדנות המתמשכת:
https://youtu.be/yod9zmozsyU
אביצ'י שנאבק בהתמכרות לאלכוהול ובעיות בריאות ונפש וההצלחה שרדפה אותו:
https://youtu.be/DgqLGgEghyw
במקום לטפל בעצמו הוא התאבד בשיאו:
https://youtu.be/jlAJOzvlhuM
מי שניסתה להתאבד מספרת כיצד ניסיון נוסף שנכשל להתאבדות לימד אותה להילחם ולנצח את הדיכאון?
https://youtu.be/h2au58zB_kk
ואנשים שאיבדו את אהוביהם מדברים:
https://youtu.be/Jjh1W_TbUNY
מהו הדיכאון?
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
למי אפשר לפנות כשקשה לנו?
כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.
נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.
הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:
https://youtu.be/x2aHTCz-5XI
ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:
http://youtu.be/MWU43sx3poM
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.
הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:
https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.
הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.
והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.
אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?
נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?
מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.
הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.
בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.
מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.
כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.
כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.
זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.
זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.
אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.
וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.
הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):
https://youtu.be/AtCR6P5rsXU
בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):
https://youtu.be/0FZ55qGjaHs
הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
הפסיכיאטר הנודע ויקטור פראנקל, מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" חי בסמיכות לפרויד. פיתח את הגישה של לוגותרפיה. הוא היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי מהעיר וינה, ששרד את השואה, בגטו, במחנות עבודה ובמחנה ההשמדה אושוויץ.
עוד לפני השואה פיתח ויקטור פרנקל, כדוקטור ובהמשך כפרופסור וינאי נודע, שיטה טיפולית לטיפול בדיכאון ובקשיים נפשיים. היא נועדה לאפשר לאדם, להתמודד עם קשיים גדולים, בעזרת המשמעות שהוא נותן לדברים. מי שנלחם אז על פרסום מאמרו הראשון היה גדול הפסיכולוגיה זיגמונד פרויד.
התפיסה של פרנקל הייתה ברוח המשפט של ניטשה, שגרס שאם יש לך בשביל מה לחיות, תוכל לשרוד כל דבר. במהלך שהותו ב-4 מחנות עבודה של הנאצים, פרנקל השתמש בשיטתו שלו על עצמו והצליח לשרוד בעזרתה את הדברים הקשים ביותר בשואה. הוא עשה את זה כשהוא מוקף באנשים חזקים וחסונים ממנו בהרבה, שמתו כמו זבובים ולא שרדו.
מכך פרנקל למד שאכן שיטתו יכולה לעבוד בתנאים קיצוניים וקשים והיא אכן שיטה טיפולית טובה. הוא גם שם לב שחלק מהשוהים במחנות התעלו מעל המציאות הקשה, ניחמו אחרים ואף נתנו אוכל מפיהם לאחרים. מכך למד שהגישה של אדם למצבו, תפיסתו האישית והאופטימיות שלו, היא מרכיב חשוב מאד לא רק להרגשה אלא גם לקיומו הפיזי.
פרנקל ידע הרבה לעג לרעיונותיו ושיטותיו ול"לוגותרפיה", שיטתו המרכזית. אבל הוא לא הירפה. הוא הרצה במאות מדינות ובהדרגה ראה כיצד העולם מאמץ אותם. עשרות מיליוני עותקים מספרו "אדם מחפש משמעות", נמכרו בעולם. עוד בחייו הוא זכה לראות את העולם מאמץ את עיקרון המשמעות ואת חשיבותו להצלחה.
חלק מהמהפכה שהכניס פראנקל לרפואה נעוץ בכך שבנוסף לגוף ונפש, מרכיבים בסיסיים ומרכזיים בראיית האדם, הוא הוסיף מימד נוסף - את המימד הרוחני. הוא העריץ את פרויד, אבל תמיד אמר שגאון הפסיכולוגיה החשיב רק את הרבדים הנמוכים באישיות, בעוד שהוא עצמו המשיך אותו - ברבדים העליונים של הנפש, כמו המימוש העצמי, המשמעות וההתעלות שלו.
בהמשך השנים הוא מצא שפעמים רבות האדם המודרני רכש אמצעים חומריים ונפשיים, אך הוא איבד את הסיבה לחיים וסבל מתחושה סתמית של שעמום או חוסר סיבה לחיים. ויקטור פרנקל אמר שמאחורי השעמום הזה עומד משהו שהוא כינה "ריק קיומי" והוא אמר שהוא מוביל בדרך כלל לתופעות כמו תוקפנות, דיכאון והתמכרויות. גם במצבים קשים, הוא גרס, אנו בני האדם, צריכים משמעות בכדי להתמודד עם הקשיים. או במילים אחרות - מאחורי דיכאון, התמכרות או אלימות ותוקפנות, עומד לא פעם השעמום וה"ריק".
פרנקל אמר על כך משפט שמדייק בתפיסתו את האדם:
"אפשר ליטול מאתנו את הכל, כמעט. את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חרותנו, וגם את היקר לנו - חוץ מדבר אחד: את החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו. אנחנו אדונים על גורלנו ולא קורבנותיו."
ספריו נמכרו בעשרות מיליוני עותקים בעשרות מדינות ושפות בעולם. רעיונותיו של פרנקל ובמיוחד ספרו "האדם מחפש משמעות", שינו את חייהם של מיליוני אנשים צעירים שלמדו ממנו כמה חשוב להגביה עוף מעל ההנאה והאושר הפרטי ולתרום לעולם ודרך זה לקבל משמעות לחייהם ולזכות במצפן שיתקן גם את לבטיהם, כאביהם והריקנות שאופפת כל כך רבים מאיתנו בעולם המודרני.
הנה ראיון עם ויקטור פראנקל (מתורגם):
https://youtu.be/8PEQipIsZhU
כך מתאר פראנקל את סיפורו ואת הלוגותרפיה שפיתח ממה שעבר בשואה (מתורגם):
http://youtu.be/JaQE1nfuX18
מצגת על האיש ותורתו (עברית):
https://youtu.be/Qb9NQNTn4K0
רבים לא יודעים שוויקטור פרנקל נתקל בדחייה רבה ובלעג על הרעיונות הנשגבים שלו. ברגעיו הכי קשים היה זה הרבי מלובביץ' שעודד אותו (עברית):
https://youtu.be/UXdjdvd4594
בהמשך חייו החזיר פרנקל בתרומה לארגון של הרבי (עברית):
https://youtu.be/ovGCvoJnERc
כיום השיטות של פרנקל יכולות ומסייעות לאנשים שמצויים בדיכאון חמור (עברית):
https://youtu.be/CpnjAd67pE4?long=yes
וגם המדע מוצא שמשמעות היא היוצרת את המוטיבציה הפנימית להצליח וגם מאפשר את ההצלחה (מתורגם):
https://youtu.be/rrkrvAUbU9Y?long=yes
כמו כל התמכרות (Addiction), גם ההתמכרות למסכים היא תהליך שמתרחש במוחנו. הנאשמת העיקרית בה היא מערכת ההנאה שבמוח. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג שבו, הם שמייצרים חלק משמעותי מההתמכרויות הללו ובכללן גם את ההצמדות של המכורים למסכים השונים.
אין בהתמכרות למסכים ולטלפונים החכמים שום דבר חדש. למעשה, יש להתמכרות הזו שורשים שמגיעים עד לימי הטלוויזיה. זוכרים את הימים ההם, כשהורים דאגו כי ילדיהם בילו שעות ארוכות בכל יום מול הטלוויזיה ודי פיתחו התמכרות לנוחות בה הכל זורם אליהם מבלי שצריך להתאמץ?
כבר אז נולדו גם משחקי הטלוויזיה הראשונים, בהם המירו הילדים את משחקי השכונה והקופסה בהזזה של פיקסלים מצד לצד ולהשמדה של חלליות חייזרים מפוקסלות לא פחות...
ואז בא האינטרנט. הוא הקצין את התופעה, כי אם בימי המחשב הביתי היה עדיין ריסון מסוים, שנבע מעצם העובדה שבבית ממוצע היה מחשב אחד ששימש את כל בני הבית, עם הזמן הגיע שלב בו היה מחשב ששימש את הילדים, בעוד שלהורים היה מחשב או מחשבים משלהם.
זה היה האות לכניסתם בגדול של משחקי המחשב לחדר הילדים. המשחקים האלה מוטטו אז אצל הילדים הרבה מהסייגים, מהמגבלות והאיסורים שהטיל עד אז דור ההורים.
ובימי הסמארטפון - לכל איש יש שן... כחולה, כן? - הרי הטלפון החכם, למעשה מחשב לכל דבר והרבה יותר ממכר מהמחשב. הוא איתנו כל היום, כל יום, עם מיליארדי אפליקציות, רובן חינמיות וחלקן מדהימות וממכרות כהלכה.
איזה סיכוי יש למי שצוללים ונבלעים מנטלית בתוך המכשיר הזעיר והכל כך חכם הזה, שצמוד אליך כל היום וממלא כל כך הרבה תפקידים?
אצל ילדים כבר הוכחו מדעית ההשפעות על מוחם של מי שמשתמשים שעות רבות במחשב או בטלפון ויש להן השפעה רעה גם על ציוניהם במבחני חשיבה ושפה.
ועדיין - עוד הרים גדולים לפני המשתמשים. עם השנים יגיע ויתפתח הסם הדיגיטלי החדש. זה היה כשמאות מיליוני אנשים בעולם צללו לרשתות החברתיות, שהחלו לצוץ. בהתחלה הן עוד היו במחשב והכל נשמר איכשהו בשליטה. אבל כמו כל התמכרות אחרת, גם ההתמכרות הזו הלכה והשתלטה והחלה מדרדרת בהדרגה - מאובדן של זמן וקשר חברתי פיזי, לפגיעה ביכולת החשיבה ובהמשך למצבי רוח, תחושת בדידות, ל-FOMO ולדיכאון.
וכשהרשת החברתית התחברה לטלפון החכם והבוהק, אז הגיע השלב הנוכחי והדי קריטי, חשוב לומר. כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מעוד לייקים לתמונות שלנו, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט שהעלינו, מהתלהבות שנרשמת מול עינינו לסטורי שהעלינו ומכל שאר מחזקי הדופמין והאנדורפינים - אנחנו בסכנת התמכרות. בצידה יש גם נטישה של קשרים חברתיים אמיתיים ועוד המון תופעות לוואי.
וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה. מצד מפתחי הרשתות החברתיות והאפליקציות הממכרות הללו, אגב, מדובר באלמנט שהם מעודדים ומתדלקים בממון אדיר. הוא נקרא אנגייג'מנט (Engagement) ובפשטות ניתן לומר שככל שיהיו יותר זמן ומגע בינינו לבין הפלטפורמה שלהם, ההכנסות שלהם יגדלו.
וידוע שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות את הכל בחינם, מה שאומר בקלישאה המודרנית שאנחנו הסחורה.
ובל נשכח שגם משחקי המחשב לא ממש נעלמו. בסמרטפונים שלנו רצים משחקים מדהימים, בכל רגע פנוי. משחקי המחשב הופכים לענף ספורט ובקרוב במשחקים האולימפיים. באולמות הפצ'ינקו ביפן, שורצים ערב ערב עשרות אלפי צעירים, הבאים לשחק במכונות המשחקים הרבות. חלקם הגדול מכור למשחקים האלה. גם בתום יום עבודה מפרך, הם לא יכולים שלא להגיע ולשבת אל מול המסכים, עד שעיניהם נעצמות מעייפות ולא פעם גם אחרי זה.
הקצה של התופעה הם כמובן ה"היקי קומורי", המכורים הקשים שגם הם מיפן. אלו בני נוער וצעירים שכלל לא יוצאים מחדרם ומעבירים ליטרלי את כל זמנם מול המסך - בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. הם המכורים הקשים ביותר. אין להם חיים מחוץ להתמכרות הזו.
#איך נגמלים ממסכים?
גמילה מהתמכרות למחשב או לטלפון, שגם הוא מחשב, היא תהליך איטי והדרגתי. אין בה תרופות פלא וכמובן שמכורים קשים יצטרכו טיפול, או לפחות קבוצת תמיכה, דוגמת "מכורים אנונימיים" ודומיהן.
אבל אם אתם מכורים קלים יותר, התחילו בהדרגה בהחלפת הפעילויות שלכם. במקום המחשב, התחילו לעסוק בפעילויות מהנות אחרות, כמו ספורט, בישול, הליכה, טיול בחוף הים ועוד. הרעיון הכללי הוא להמיר הנאה בהנאה. כמה שפחות אלקטרוניקה כגון משחקים במחשב, בקונסולות, הטלוויזיה, והנייד. התחילו בנטישה שלהם לשעתיים בכל יום ובכל חודש, הוסיפו שעה נוספת לזמן המוקדש לדברים אחרים.
כך תתרגלו לאט לאט לחיים שמחוץ למסך, לבני אדם אמיתיים ואפילו לטבע. בהצלחה!
מי אמר התמכרות לטלפון?
https://youtu.be/NUMa0QkPzns
מה קורה לילדים בהתמכרות למסכים (עברית):
https://youtu.be/d_zDMfgfsbE
כך נהנה המכור לטלפון מחייו (ללא מילים):
https://youtu.be/d3YoctwBM10
אחד מכל ארבעה מכור לטלפון שלו בישראל (עברית):
https://youtu.be/bLHMSHNBF9g
אם כבר הרבה מסך אז מאוד חשוב מה עושים בו (עברית):
https://youtu.be/7Zqu0zYyMY0
כתבת טלוויזיה מצוינת על התמכרות הנוער למסכים (עברית):
https://youtu.be/qobSegSwsBk?long=yes
משבר האדם המודרני
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
כך סמים משחקים לנו עם המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/lEXBxijQREo
מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:
https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss
הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:
https://youtu.be/gGROBb43l0A
כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/-mFGyhWMLV0
הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:
https://youtu.be/ElEHTxGFdxk
והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):
https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד זרק פעם על הזוגיות שלו "אשתי ואני היינו מאושרים במשך עשרים שנה. ואז נפגשנו..."
מצחיק אבל אמיתי. זוגיות אכן לא תמיד מצליחה וגירושין (Divorce) או גירושים, הם הצעד המסיים באופן רשמי את קשר הנישואים בין שני בני זוג שנישאו זה לזה ואינם מאושרים יותר.
לא כל זוג שנפרד הופך גרוש, כי לא פעם אחרי שהם חיים כפרודים, מוצאים בני הזוג את הדרך והחוכמה לחזור ולחיות ביחד.
הסיבות לגירושין מגוונות וקשה לומר בדיוק למה אנשים מתגרשים. לכל זוג יש את הסיפור שלו. אבל בסוף, גירושין מתקיימים כשלפחות אחד מבני הזוג חש שהחיים ביחד הם בלתי נסבלים עבורו.
לעיתים יש בין בני הזוג מחלוקות וריבים אינסופיים. לפעמים האהבה מפנה את מקומה לתיעוב והחיים ביחד הופכים בלתי נסבלים. לפעמים הזוגיות מתפרקת בגלל בגידה, או ממש אהבה חדשה של אחד מבני הזוג ולעיתים מדובר בתחושה שהנישואין היו טעות ויש רצון של צד אחד לעשות undo, כמו במחשב...
לגירושין יש משמעות חוקית, בעיקר אם מישהו מבני הזוג ירצה לשאת בן זוג חדש. במרבית המדינות אסורה הביגמיה, כלומר מותר לשאת רק בן או בת זוג אחת. פירוש הדבר שרק לאחר הגירושין יוכלו בני הזוג להינשא לאחרים.
הגירושים כרוכים בדרך כלל בפירוק השיתוף הכלכלי של בני הזוג. כל אחד מהם יהפוך בלתי תלוי בכלכלת האחר, למעט הסדרי המזונות לילדים המשותפים,אם יש כאלו לבני הזוג.
הסדר המזונות מחייב את שני ההורים להשתתף בעלות גידול הילדים, בלי קשר להסדר המשמורת של הילדים המשותפים, שקובע אצל מי יגדלו וכל כמה זמן יתראו עם ההורה השני. הסדרי המשמורת, כמו הסדרי המזונות, יכולים להתבצע בהסכמת ההורים המתגרשים או, בהיעדר הסכמה ביניהם, להיכפות על ידי בית דין לענייני משפחה.
למען הילדים, תמיד עדיף להתגרש בהסכמה ובשיתוף פעולה של ההורים. נהוג לומר שהתכתשות בין המתגרשים תרושש את כולם, מלבד את עורכי הדין של הצדדים. הם היחידים שמרוויחים מגירושין מכוערים.
הנה גירושין לא נכונים (עברית):
https://youtu.be/16dxsFmmh90
הנה דברו, אם תרצו, של הילד בגירושין (מתורגם):
https://youtu.be/CNGGBnsl87k
קבלו פואטרי סלאם על הגירושין (עברית):
https://youtu.be/Tz-4ZRqjyqU
גם כוכבים גדולים כמו אמינם מתגרשים וכך הם שרים לילדים שלהם:
https://youtu.be/S9bCLPwzSC0
בחיוך - ככה היו נראים טקסי גירושין באולם (עברית):
https://youtu.be/vkrVtKHFZcI
והשירים היו כאלה... (עברית)
https://youtu.be/r6nlgOeOSOU
התאבדות (Suicide) היא אחת הצורות האיומות למות וצורה איומה עוד יותר לעזוב את העולם.
צריך לומר את האמת. הגורם להתאבדות הוא דיכאון ואותו ניתן לפתור, גם כשהוא נראה ולמי שסובל ממנו הוא תמיד נראה, בלתי פתיר.
אנשים חכמים שעוסקים בתחום האובדנות נוהגים לומר ש"התאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית". מה שכל כך רע הוא שאת הכאב הבלתי נתפס יחוו דווקא בני המשפחה והאוהבים שהיו יכולים לסייע לאהוב המדוכא והיו מאושרים לעשות זאת, בהתחשב באלטרנטיבה הנוראה שהם ישאו מיום ההתאבדות ולאורך כול חייהם, תחושת הכישלון האיומה, המתלווה לאובדן האדם שכה אהבו.
כי לדיכאון שיכול להביא להתאבדות יש פתרונות טיפוליים יעילים וטובים. ההוכחה לכך הם הרבים שנכשלו בניסיון ההתאבדות, טופלו נפשית ובהמשך מעידים שאם היו יודעים עד כמה החיים יכולים להיות טובים, אחרי טיפול בדיכאון שחוו, לא היו מנסים לבצע את המעשה הנורא.
התאבדות, וחשוב להבין את זה, היא לא מעשה של אנשים שרוצים למות. היא מעשה של אנשים שלא יכולים לעמוד בסבל הקיומי שהם חווים. יש דרך להיפטר מהסבל הזה והיא עוברת בטיפול. אסור שהיא תוחלף בבית עלמין ומשפחה כואבת.
נכון, גם אנשים מפורסמים ומאוד מצליחים מתאבדים לא פעם. נטלו את חייהם בשיא ההצלחה גם כוכבי ענק כמו קורט קוביין, מנהיג "נירוונה", דרך איאן קרטיס מנהיג להקת הפוסט-פאנק "ג'וי דיוויז'ן" ועוד רבים אחרים.
אפילו מייק ברנט, כוכב-העל הצרפתי מישראל, שנטל את חייו בפריז וגם הדי ג'יי המצליח אביצ'י. כמעט תמיד היו להם סיבות, מסמים או מחלות קשות ועד הפרעות נפשיות ודכאונות שהיו חלק מהמחיר ששילמו על ההצלחה האדירה שחוו והלחצים שבצידה. אבל תמיד ניתן היה לטפל בהן מבלי שהמתאבד יילך לעולמו בצורה כל כך קשה.
אם אתם חושבים על התאבדות בקשו עזרה. מאימא, אבא, יועצת או מחנך שאתם סומכים עליו. ואם חבר או חברה במצוקה ומראים סימנים של אובדנות, ספרו ליועצת בית הספר או למורה. זו לא הלשנה - זו חברות!
ומשהו מהמיתולוגיה היוונית: כשהומרוס פגש את אכילס, הוא בטוח שאכילס מתענג על התדמית לה זכה כגדול הגיבורים. אבל אכילס מסביר לו כמה שהוא טועה במשפט האלמותי:
"אל תנסה לנחם אותי, אודיסאוס הרם, על מותי", אומר לו אכילס המת. "היה לי יותר טוב לחיות על פני הארץ ולהיות עבד לאדם חסר נחלה ודל ברכוש, מאשר למלוך על רוחות המתים".
אז הכל לשווא כשמתים. אין לקח חשוב מזה שלמד הומרוס מאכילס. בחרו בחיים, לכם ולחבריכם. עשו הכל כדי לקבל עזרה. החיים יפים!
הנה ההתאבדויות וכיצד למנוע אותן:
https://youtu.be/lW2Cv08u3NI
סימנים שיכולים להיות תמרור אזהרה (מתורגם):
https://youtu.be/vGXzHxhKJAQ
מיתוסים מופרכים על אובדנות (עברית):
https://youtu.be/wMIhdIyDbVY
יש גם תכנית לימודים שבתי ספר יכולים לאמץ (עברית):
https://youtu.be/OLa7XGMfb1o
על מייק ברנט (עברית):
https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY
אלמנתו של איאן קרטיס מספרת על הקשיים שלו והאובדנות המתמשכת:
https://youtu.be/yod9zmozsyU
אביצ'י שנאבק בהתמכרות לאלכוהול ובעיות בריאות ונפש וההצלחה שרדפה אותו:
https://youtu.be/DgqLGgEghyw
במקום לטפל בעצמו הוא התאבד בשיאו:
https://youtu.be/jlAJOzvlhuM
מי שניסתה להתאבד מספרת כיצד ניסיון נוסף שנכשל להתאבדות לימד אותה להילחם ולנצח את הדיכאון?
https://youtu.be/h2au58zB_kk
ואנשים שאיבדו את אהוביהם מדברים:
https://youtu.be/Jjh1W_TbUNY
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.
נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.
הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:
https://youtu.be/x2aHTCz-5XI
ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:
http://youtu.be/MWU43sx3poM
למה צריך את הסטוריז?
אל תשאלו למה אתם כמשתמשים צריכים את הסטוריז (Stories) הנפוצים כל כך ברשתות החברתיות. מי שצריכים אותם הן האפליקציות והרשתות החברתיות והן שצריכות אותם כדי... למכר אתכם!
כי הסטוריז נולדו בפלטפורמות סנאפצ'ט, אינסטגרם, פייסבוק ועוד, בתור סרטונים קצרים או תמונות עם כותרות, שאפשרו שיתוף חוויות מיידי וספונטני, בלי לחץ שחייב את המשתמש לייצר תוכן מושלם בזמן אמת.
הסטוריז הותאמו במיוחד עבור הדור הצעיר, דור ה-Z שמעדיף תקשורת מיידית, ויזואלית והדדית. הם נולדו לאפשר ביטוי עצמי ושמירה קלה ומהנה על קשר עם חברים.
הסטוריז נועדו להיות קצרים וזמניים ובשל כך הפכו להיות סופר אטרקטיביים לצעירים. באמצעותם הם קיבלו אפשרות לשתף בחייהם וברעיונות שלהם, בלי החשש להשאיר ברשת "חותמת" קבועה, לכול החיים.
כי בתחילה הסטוריז הועלו ליממה אחת בלבד ונעלמו אחרי 24 שעות. רק בהמשך הוסיפו את האפשרות לבחור אילו סטוריז להשאיר בארכיון האישי, למי ששמחליטים ברוגע לעשות זאת.
לעתים הם אפשרו גם יצירת אינטראקציה עם העוקבים, באמצעות סקרים, שאלות או הזמנת תגובות. הסטוריז גם הכניסו ממד של יצירתיות, - עם כלי עריכה כמו פילטרים, אפקטים וסטיקרים (מדבקות דיגיטליות).
היתרונות של הסטורי בקרב הצעירים היה ברור גם להם וגם למפתחים. עבור הצעירים, היה בהם ממד של פרטיות. כי הם אפשרו בדרך כלל לשתף את העניינים עם חברים קרובים וקהלים מצומצמים יותר מאשר הפוסטים הרגילים.
גם הפלטפורמות נהנו, בעיקר מהחשש של המשתמשים להפסיד או להחמיץ עדכונים שווים, אל מול העובדה שהסטוריז נעלמים במהירות. החשש הזה הגדיל אצלם את ה"FOMO" של הצעירים ועודדה אותם לצפייה תכופה יותר ושהייה ארוכה בפלטפורמה, מה שכמובן הגדיל את ההכנסות שלה - מפרסומות, צבירת מידע, מכירת פיצ'רים מיוחדים ועוד.
גם המפרסמים והמותגים המסחריים החלו די מהר להשתמש בסטוריז כדי לקדם מוצרים ושירותים באופן שנתפס כנגיש ואותנטי יותר מסתם פרסומות.
הנה קדימון המאפשר הצצה בחטף לתרבות הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/H4-xBQ28oIc
על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
קדימון הסרט "הדילמה החברתית" שמציג את המניפולציות שמפעילות הרשתות החברתיות על המשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
ופרק מסדרה תיעודית על הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/zz_GltpDb3k?long=yes
אל תשאלו למה אתם כמשתמשים צריכים את הסטוריז (Stories) הנפוצים כל כך ברשתות החברתיות. מי שצריכים אותם הן האפליקציות והרשתות החברתיות והן שצריכות אותם כדי... למכר אתכם!
כי הסטוריז נולדו בפלטפורמות סנאפצ'ט, אינסטגרם, פייסבוק ועוד, בתור סרטונים קצרים או תמונות עם כותרות, שאפשרו שיתוף חוויות מיידי וספונטני, בלי לחץ שחייב את המשתמש לייצר תוכן מושלם בזמן אמת.
הסטוריז הותאמו במיוחד עבור הדור הצעיר, דור ה-Z שמעדיף תקשורת מיידית, ויזואלית והדדית. הם נולדו לאפשר ביטוי עצמי ושמירה קלה ומהנה על קשר עם חברים.
הסטוריז נועדו להיות קצרים וזמניים ובשל כך הפכו להיות סופר אטרקטיביים לצעירים. באמצעותם הם קיבלו אפשרות לשתף בחייהם וברעיונות שלהם, בלי החשש להשאיר ברשת "חותמת" קבועה, לכול החיים.
כי בתחילה הסטוריז הועלו ליממה אחת בלבד ונעלמו אחרי 24 שעות. רק בהמשך הוסיפו את האפשרות לבחור אילו סטוריז להשאיר בארכיון האישי, למי ששמחליטים ברוגע לעשות זאת.
לעתים הם אפשרו גם יצירת אינטראקציה עם העוקבים, באמצעות סקרים, שאלות או הזמנת תגובות. הסטוריז גם הכניסו ממד של יצירתיות, - עם כלי עריכה כמו פילטרים, אפקטים וסטיקרים (מדבקות דיגיטליות).
היתרונות של הסטורי בקרב הצעירים היה ברור גם להם וגם למפתחים. עבור הצעירים, היה בהם ממד של פרטיות. כי הם אפשרו בדרך כלל לשתף את העניינים עם חברים קרובים וקהלים מצומצמים יותר מאשר הפוסטים הרגילים.
גם הפלטפורמות נהנו, בעיקר מהחשש של המשתמשים להפסיד או להחמיץ עדכונים שווים, אל מול העובדה שהסטוריז נעלמים במהירות. החשש הזה הגדיל אצלם את ה"FOMO" של הצעירים ועודדה אותם לצפייה תכופה יותר ושהייה ארוכה בפלטפורמה, מה שכמובן הגדיל את ההכנסות שלה - מפרסומות, צבירת מידע, מכירת פיצ'רים מיוחדים ועוד.
גם המפרסמים והמותגים המסחריים החלו די מהר להשתמש בסטוריז כדי לקדם מוצרים ושירותים באופן שנתפס כנגיש ואותנטי יותר מסתם פרסומות.
הנה קדימון המאפשר הצצה בחטף לתרבות הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/H4-xBQ28oIc
על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
קדימון הסרט "הדילמה החברתית" שמציג את המניפולציות שמפעילות הרשתות החברתיות על המשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
ופרק מסדרה תיעודית על הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/zz_GltpDb3k?long=yes
מה מניע את ההתמכרות לרשתות החברתיות?
שמתם לב שאתם לא מצליחים להתנתק מהאתרים החברתיים ומהרשתות החברתיות, דוגמת אינסטגרם, פייסבוק, סנאפצ'ט או טוויטר? אתם בטירוף של להעלות סטורי כל הזמן? עוקבים אחרי אנשים ברשת במשך שעות כל יום? נגררים שוב ושוב לעדכונים בפיד?
זה לא במקרה. גם אם אין בה הכרה רפואית רשמית כמחלה או כהפרעה, בשנים האחרונות חוקרים יותר ויותר ומדברים על ההתמכרות לרשתות חברתיות ועל תופעות הלוואי וההשפעה שיש להתמכרות הזו, במיוחד על צעירים ובני נוער, אבל גם על מבוגרים יותר.
התמכרות, ההתנהגות הכפייתית שיוצרת השפעות שליליות, של צורך בלתי נשלט לעשות דברים לעתים קרובות כל כך, עד שהם הופכים מהרגל להרגל מזיק ואז מפריעים לפעילויות חשובות נוספות, משינה, ספורט, לימודים ועבודה ועד לזוגיות.
חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מצאו שההתמכרות הזו יכולה להיות חזקה יותר מהתמכרות לאלכוהול ולסיגריות. חוקרים באוניברסיטת הרווארד, שסרקו במכונות MRI את מוחם של אנשים בזמן שהם מדברים על עצמם, חלק מרכזי ממה שעושים ברשתות החברתיות, מצאו שתקשורת עם חשיפה עצמית מגרה לנו את מרכזי העונג שבמוח, ממש כמו באכילה ובמין.
הפוטנציאל של התמכרות לרשתות חברתיות בא ממיליוני שנות אבולוציה, בה הקשרים החברתיים היו מנגנון אבולוציוני והשרדותי מעולה. בעידן המודרני, הפכו הקשרים החברתיים לכלי מרכזי בהיכרויות, ביצירת זוגיות ובדרך לבניית משפחה.
התמכרות (Addiction), כל התמכרות היא תהליך שמתרחש במוחנו ואגב, לא רק במוח האנושי. הצרה שלנו בהקשר הזה היא מערכת ההנאה שבמוחנו. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו.
כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מהלייקים לתמונות, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט או לסטורי ומכל שאר מחזקי הדופמין, אנחנו בסכנת התמכרות ונטישה של קשרים חברתיים אמיתיים. וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה.
יותר ויותר אנשים בעולם מכורים לרשתות החברתיות השונות. כמו כל התמכרות אחרת, ההתמכרות הזו גם היא מדרדרת בהדרגה מאבדן זמן וקשר חברתי, לפגיעה ביכולת החשיבה ולדיכאון.
גם אם לא בכוונה רעה, התאגידים שמנהלים את הרשתות הללו עוזרים לנו בגלישה לשם. אלגוריתמים מטורפים פותחו ומפותחים כל הזמן כדי לחזק את ה"אנגייג'מנט", אותו גורם שממגנט אותנו אליהן ומגדיל את כמות השימוש, השהייה והפעולות שלנו ברשת החברתית.
הסיבות לכך ברורות - כמה שיותר פעילות שלנו ברשת החברתית שלהם, זה יותר כסף והכנסות בשבילם. משום כך הרשתות הללו, שלפתח ולהפעיל אותן עולה מיליארדים, הן חינמיות לחלוטין. המקצוענים אומרים על זה: "אם אתה לא יודע מה המוצר - אתה המוצר."
אגב, בעקבות התגלית הזו מסיקים יותר ויותר חוקרים שההתמכרות היא לאו דווקא כשל בכוח הרצון של המכור אלא יותר הפרעה נוירולוגית, מה שאומר שניתן לטפל בה ככל מחלה אחרת וכך גם חשוב לעשות, אבל בשיתוף פעולה של המכור.
הנה סרטון על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
מה שורשי ההתמכרות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/MauV1LA8gNk
כך מתמכרים למשחקי מחשב או סמארטפון (עברית):
https://youtu.be/VSX7ziH0aZo
קדימון מרתק לסרט החובה "הדילמה החברתית" (Social dilema) בנטפליקס שסוקר את המניפולציה שמפעילות הרשתות החברתיות עלינו כמשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:
https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes
שמתם לב שאתם לא מצליחים להתנתק מהאתרים החברתיים ומהרשתות החברתיות, דוגמת אינסטגרם, פייסבוק, סנאפצ'ט או טוויטר? אתם בטירוף של להעלות סטורי כל הזמן? עוקבים אחרי אנשים ברשת במשך שעות כל יום? נגררים שוב ושוב לעדכונים בפיד?
זה לא במקרה. גם אם אין בה הכרה רפואית רשמית כמחלה או כהפרעה, בשנים האחרונות חוקרים יותר ויותר ומדברים על ההתמכרות לרשתות חברתיות ועל תופעות הלוואי וההשפעה שיש להתמכרות הזו, במיוחד על צעירים ובני נוער, אבל גם על מבוגרים יותר.
התמכרות, ההתנהגות הכפייתית שיוצרת השפעות שליליות, של צורך בלתי נשלט לעשות דברים לעתים קרובות כל כך, עד שהם הופכים מהרגל להרגל מזיק ואז מפריעים לפעילויות חשובות נוספות, משינה, ספורט, לימודים ועבודה ועד לזוגיות.
חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מצאו שההתמכרות הזו יכולה להיות חזקה יותר מהתמכרות לאלכוהול ולסיגריות. חוקרים באוניברסיטת הרווארד, שסרקו במכונות MRI את מוחם של אנשים בזמן שהם מדברים על עצמם, חלק מרכזי ממה שעושים ברשתות החברתיות, מצאו שתקשורת עם חשיפה עצמית מגרה לנו את מרכזי העונג שבמוח, ממש כמו באכילה ובמין.
הפוטנציאל של התמכרות לרשתות חברתיות בא ממיליוני שנות אבולוציה, בה הקשרים החברתיים היו מנגנון אבולוציוני והשרדותי מעולה. בעידן המודרני, הפכו הקשרים החברתיים לכלי מרכזי בהיכרויות, ביצירת זוגיות ובדרך לבניית משפחה.
התמכרות (Addiction), כל התמכרות היא תהליך שמתרחש במוחנו ואגב, לא רק במוח האנושי. הצרה שלנו בהקשר הזה היא מערכת ההנאה שבמוחנו. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו.
כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מהלייקים לתמונות, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט או לסטורי ומכל שאר מחזקי הדופמין, אנחנו בסכנת התמכרות ונטישה של קשרים חברתיים אמיתיים. וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה.
יותר ויותר אנשים בעולם מכורים לרשתות החברתיות השונות. כמו כל התמכרות אחרת, ההתמכרות הזו גם היא מדרדרת בהדרגה מאבדן זמן וקשר חברתי, לפגיעה ביכולת החשיבה ולדיכאון.
גם אם לא בכוונה רעה, התאגידים שמנהלים את הרשתות הללו עוזרים לנו בגלישה לשם. אלגוריתמים מטורפים פותחו ומפותחים כל הזמן כדי לחזק את ה"אנגייג'מנט", אותו גורם שממגנט אותנו אליהן ומגדיל את כמות השימוש, השהייה והפעולות שלנו ברשת החברתית.
הסיבות לכך ברורות - כמה שיותר פעילות שלנו ברשת החברתית שלהם, זה יותר כסף והכנסות בשבילם. משום כך הרשתות הללו, שלפתח ולהפעיל אותן עולה מיליארדים, הן חינמיות לחלוטין. המקצוענים אומרים על זה: "אם אתה לא יודע מה המוצר - אתה המוצר."
אגב, בעקבות התגלית הזו מסיקים יותר ויותר חוקרים שההתמכרות היא לאו דווקא כשל בכוח הרצון של המכור אלא יותר הפרעה נוירולוגית, מה שאומר שניתן לטפל בה ככל מחלה אחרת וכך גם חשוב לעשות, אבל בשיתוף פעולה של המכור.
הנה סרטון על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
מה שורשי ההתמכרות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/MauV1LA8gNk
כך מתמכרים למשחקי מחשב או סמארטפון (עברית):
https://youtu.be/VSX7ziH0aZo
קדימון מרתק לסרט החובה "הדילמה החברתית" (Social dilema) בנטפליקס שסוקר את המניפולציה שמפעילות הרשתות החברתיות עלינו כמשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:
https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes
