סילביה פלאת' היא הנפש המעונה של הכותבים במאה ה-20. היא הייתה משוררת של קדרות, יאוש וכאב וסופרת עם סיפור חיים קשה, אך מלא כישרון.

מאז מותה, דומה שהיא הפכה קול לדורות של מתבגרים סובלים ומתלבטים.

היא נולדה בשנת 1932 בבוסטון שבארה"ב. בגיל 8 פרסמה את שירה הראשון ובאותה שנה מת אביה, מוות שישפיע על נפשה בהמשך. לאחר שבתום לימודיה זכתה פלאת' במלגת לימודים היא החלה להצליח, אך במקביל לקתה בנפשה ועברה טיפולים קשים בבית חולים לחולי רוח.

כשהשתחררה מבית החולים סיימה סילביה פלאת' בהצטיינות יתרה את לימודיה וזכתה במלגת לימודים בקיימברידג' שבאנגליה. בזמן לימודיה שם, היא מכירה את מי שיהיה בעלה - המשורר האנגלי טד יוז.

לאחר ניסיון לחיות בארה"ב ושיבה לאנגליה, פלאת' מתחילה לפרסם את שיריה שם וזוכה להערכה עצומה. אבל במקביל היא הולכת וצוללת לתהומות נפשיים.

כשהיא בת 30, נפרדת סילביה מבעלה ועוברת עם שני ילדיה לגור בבית רעוע בלונדון. בבית הזה היא מתקשה לחיות.

שנה לאחר מכן היא פרסמה את הרומן הגדול שלה "פעמון הזכוכית". חודש אחר כך, במהלך חורף קשה ומדכא, עם בריאות קשה ותנאי חייה איומים, היא נטלה את חייה.

בכתיבתה הציבה פלאת' את עצמה כקרבן ואפילו כיהודיה. זאת על אף שהייתה ממוצא גרמני והוריה אף היו בעברם תומכי הנאצים.

בשירה "אבא'לה" היא כותבת לאביה המת כנאצי. ככותבת רגישה ונפש עדינה, העניין שלה ביהדות וביהודים היה רב.

לאחר מותה הפכה פלאת' לסמל. היא הייתה לנציגה האמנותית של המסכנים והקורבנות, הנשים המוכות, הנרדפים ומוכי האסונות. היא המשוררת של הכאב.


הנה סיפורה של סילביה פלאת' (המתורגם):

https://youtu.be/wCWl8ZIgCHk


מצגת וידאו נחמדה על "פעמון הזכוכית" המופתי שלה (עברית):

https://youtu.be/FPSzYGDwb70


תולדות חייה:

http://youtu.be/vaNV5FOuaPE


קוראת את שירה "אבא'לה":

http://youtu.be/6hHjctqSBwM


ושירה "אריאל":

http://youtu.be/BJbX5o2gqhM

חיים נחמן בְּיאליק נולד בשנת 1873 ונפטר בשנת 1934. ביאליק היה מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים ומי שנחשב החשוב במשוררי ישראל בעת החדשה. בזכות כך הוא זכה לתואר "המשורר הלאומי".

בנוסף לשירה שכתב היה ביאליק גם סופר, מתרגם ועורך חשוב. בין שיריו המפורסמים של ביאליק נמצאים "הכניסיני תחת כנפך", "קומי צאי", "בין נהר פרת ונהר חידקל" ו"תרזה יפה". רבים משירי הילדים שכתב הפכו לפסקול הילדות של כל ילד בישראל, ביניהם "קן ציפור", "שתי בנות" (צילי וגילי), "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור), "פרש" (רוץ בן סוסי), "נדנדה" ועוד רבים.

ביאליק התגורר בתל אביב והיה לאחד מחשוביה. הוא בנה בה בית מקורי ומיוחד, שבנייתו ואחזקתו היו יקרים להחריד. הבית כמעט ורושש אותו. עדויות היסטוריות מתארות את ביאליק כאדם שלא ממש אהב את הבית שבנה ושהיום מזוהה עימו. הוא מצא את עצמו חי בתוך מבנה שהוא מעין ארמון ים-תיכוני, אבל כזה ששאב ממנו אנרגיות רבות. רק אחרי מותו הפך הבית לבית הנצחה ולמקום שאליו עולים לרגל חובבי שירה והיסטוריה.


הנה סקירה מהירה עליו (עברית):

https://youtu.be/bcV9gZKT_Mw


סרטון על ח. נ. ביאליק (עברית):

http://youtu.be/_yzXEvCFbwE


על שנות חייו האחרונות של ח. נ. ביאליק, בתל אביב (עברית):

http://youtu.be/fU6swjDIlhk


סרטון מהלווייתו של המשורר חיים נחמן ביאליק (עברית):

http://youtu.be/rq_DVArJMmI


מעט על בית ביאליק ועל המשורר (עברית):

http://youtu.be/kcKMsLozSmM


סרט תיעודי על ביאליק וחייו (עברית):

https://youtu.be/UK32fMg3oGs?long=yes


ותכנית היסטורית חינוכית (עברית):

https://youtu.be/o-qBDupo9XQ?long=yes

דמיינו בן עניים שבגיל 11 נשלח לעבוד במקום לבית ספר. וולט ויטמן (Walt Whitman) הצעיר משמש כנער שליח וכשוליה בבית דפוס של עיתון. רבים כמוהו היו נעשים לעובדי כפיים. אך הוא נהג לשבת וללמוד בעצמו, קורא לבדו כתבי שירה וספרות עתיקה, מדנטה ועד שייקספיר.

הוא יגדל ויהיה למורה ואז לעיתונאי ולעורך העיתון, אבל לא יסתפק בעבודתו הזו. ויטמין יתחיל לכתוב שירה, שתקדש את המרחבים והאדמה ותעמיד את הטבע במרכז ואת עצמו במרכז העולם.

מכאן הוא יהפוך לחוזה ולמנהיג של עידן קיומי חדש, מוביל שירת העצמי. הוא ראה את הכל בעצמו ואת עצמו בהכל. זה גרם לו להסתבך שוב שוב.

רק הדורות הבאים הכירו לו תודה. כשהוא גדל, ויטמן הפך שנוי במחלוקת לא קטנה, התנגד לעבדות ונחשב כותב "מחוצף". הוא אף פוטר מעבודתו בשל כך. הממסד לא הכיר בגדולתו בחייו ובדעותיו אף פחות. רק צרות הביאו לו חייו, השונים כל כך משל הכלל.

כיום רבים רואים בוולטר "וולט" ויטמן את המשורר החשוב והמשפיע בשירה האמריקאית. היו אף מי שאמרו עליו שהוא אולי האדם המודרני היחיד, שהתקרב למעמד של מחולל דת חדשה.

אך בחייו משכה שירתו של ויטמין אש. היא קידשה את האדמה, המרחבים ואהבת החירות, אך השתמשה בדימויים ורמזים שהיו מופקרים ומלאי יצרים, לפחות לדעתם של בני דורו, האמריקאים השמרנים.

אפילו כשכתב שירה, היה ויטמן פורק עול. אם שירתו הייתה חדשנית כשסירבה לחרוז חרוזים (היום הגישה הזו שולטת בעולם השירה), תורת החיים שהציע הייתה ממש מהפכנית.

הוא קידש את העצמיות ואת ההתנגדות והטיף לציות זהיר. הוא גם זיהה את הסכנה שבהתקבצות, מה שבמאה הבאה ייקרא פאשיזם. הוא האמין בטיב האדם עצמו ובדמוקרטיה האמריקנית, שכל כך אהב וראה את עצמו נאהב על ידה.

הרבה אחר מותו, ויטמן גם עלה באופן מסוים לארץ. רבים מכירים את שיר הקינה שכתב בשנת 1865 על הירצחו של נשיא ארצות-הברית אברהם לינקולן. כשנה לאחר רצח יצחק רבין, תורגמה הפואמה הזו "הו, קפיטן", על ידי נעמי שמר. היא פרטה על נימי הנפש של הציבור הישראלי הזוכר והדואב והביאה את שמו ושירתו לראשונה אל הציבור בישראל.


הנה סרטון שנעשה לשיר "ניסים" של ויטמן:

http://youtu.be/tztt2HbODTY


שירו שתרגמה נעמי שמר "הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה. אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך." (עברית)

http://youtu.be/3q3BL7H6a_g


איזה בית אתם תתרמו? - קטע מוולט ויטמן בסרט השירה הנפלא "ללכת שבי אחריו":

http://youtu.be/UyUTDJ72q9k


ושיר אחר שלו "אתה הוא האיש החדש" (עברית):

http://youtu.be/szD-4A7H2lo

רחל המשוררת, כמו שאנו מכירים אותה, היא אולי המשוררת החשובה והמוכרת ביותר שבאה מקרב תנועת העבודה. רבות סופר על היותה יפה ונערצת ורבים היו מאוהבים בה. לא רבות באותה תקופה שילבו כמוה נפש אמנותית, עם חריצות ועבודה ללא פשרות.

רחל בלובשטיין נולדה ברוסיה למשפחה עשירה. בדרכן לאיטליה כדי ללמוד אמנות, באו אחותה והיא לביקור בארץ ישראל. היא מתאהבת ברעיון הציוני ונשארת לעבוד ברחובות. בהמשך היא עוברת אל המושבה כנרת ומחליטה לבוא ולהשתקע בה.

ב"כנרת" רחל הופכת לאשת עבודה וממירה את השירים ברוסית בשירים כתובים עברית. לאחר כמה שנים ובעידודו של המנהיג הרוחני של תנועת העבודה גורדון, היא יוצאת ללמוד חקלאות ואמנות בצרפת.

רחל נתקעת במלחמת העולם הראשונה בחוץ לארץ. היא חוזרת לרוסיה לזמן מה, כדי לטפל בילדי פליטים יהודיים. ברוסיה היא נדבקת בשחפת, מחלה איומה שאין לה מרפא.

כשהיא חוזרת לארץ ישראל המחלה כבר מקננת בה. רחל שבה בשמחה לחיי עבודה בדגניה. חלומה מתגשם והיא אוהבת את חייה בה. אך משהשחפת מתפרצת ומחמירה, הרופא מורה בתחילה על הפרדת כלי האוכל שלה משל החברים האחרים. עם הזמן מרחיקים אותה החברים מקרבם. בשלב הסופי היא מתבקשת לעזוב את דגניה.

רחל נאלצה לנדוד ולחפש לה מקום מגורים. כגולה וחולה במחלתה חשוכת המרפא היא עוברת לבסוף לדירה בתל אביב. כאן היא גרה בבדידות, עד להחמרת מצבה ולבסוף למותה בייסורים. זוהי טראומה איומה בחיי המשוררת הרגישה, המכה הגדולה ביותר בחייה. זו תהיה גם הטראומה הגדולה של דגניה ושל כל תנועת הפועלים בארץ ישראל.

רחל מותירה אחריה אוסף של שירי מופת, אישיים, עדינים ויפים במיוחד. לא היה גבול לצער המעריצים הרבים שהתאהבו במילותיה והמתינו לשיריה, שהתפרסמו בכל יום שישי בעיתון "דבר". הם כאבו את אובדנה של המשוררת האהובה עליהם.

רחל הייתה משוררת מבריקה אך אישה בודדה, שחלקה עם קוראיה את ייסורי בדידותה. מכאב הפרידה ב"גן נעול", דרך הערגה והגעגועים לאהוב הרחוק של "התשמע קולי רחוקי שלי?" ב"זמר נוגה", התמיהה ב"שי" הכואב, כשהיא מסיימת בשאלה הספקנית האם ייאות אהובה לקבל ממנה את מתנתה, באותה שורה שבה היא שואלת "התשמח לשי?" וכאב החוסר בילד משלה בשיר הקודר "עקרה".

רק שיר אחד שלה זכתה רחל לשמוע בחייה, כשהוא מולחן. היה זה השיר "שי", שהלחין אז יהודה שרת, מי שעתיד להלחין כמה משיריה. היום מוכר יותר הלחן של לוי שער ל"שי", אבל רחל זכתה לשמוע את הלחן של יהודה שרת, מלחין מדהים ואחיו של מי שבעתיד יהיה ראש הממשלה משה שרת. בעוד הוא יוצא לשליחות בגרמניה, שרת שלח לרחל את התווים ללחן שכתב ל"שי".

רחל שלא ידעה תווים הייתה צריכה להמתין עד שחברתה גאולה, אחותו של יהודה שרת, תבוא לבקר אותה ותשיר לה אותו. העדות של גאולה הייתה שכששמעה המשוררת את הלחן היחיד שתשמע בחייה למילותיה שלה, היא נפעמה מהתרגשות.

האם יכולה הייתה לדמיין שאחרי מותה היא תזכה להיות מהמשוררות המולחנות ביותר ושכמעט כל שיריה יולחנו לאחר שהיא תלך לעולמה?

שיריה המולחנים הם מאהובים ביותר בזמר העברי. ביניהם השיר "כנרת", שמוכר יותר בפתיחה "שם הרי גולן". יש גם את "התשמע קולי", שהוא בעצם "זמר נוגה", "רק על עצמי לספר ידעתי", "פגישה, חצי פגישה", "לא פעם בקיץ", "לא שרתי לך ארצי" ועוד.


סרטון אנימציה קצר על רחל המשוררת (עברית):

https://youtu.be/rRe_pNcI7nQ


שירה הידוע ביותר של רחל המשוררת (עברית):

https://youtu.be/9nkCDDaMEh0


אחד משיריה היפים והכואבים שהולחנו (עברית):

http://youtu.be/8mbykdTsfzo


סיפורה המלא של המשוררת רחל (עברית):

https://youtu.be/MpR1kue0sFA?long=yes


וסרט תיעודי על רחל, שירתה וחייה (עברית):

https://youtu.be/yxwtw9CNgFg?long=yes

המשורר אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe), מגדולי המשוררים בתקופה הרומנטית, נחשב ליוצר ולאבי סיפורי האימה, ספרות המתח והספרות הבלשית. הוא היה גאון ספרותי ואוטודידקט נערץ, שלמד בעצמו ולימד את עצמו הכל.

מי שהתייתם בילדותו משני הוריו ואומץ על ידי זוג שלא היטיב להעניק לו אהבה, גדל והיה לבחור עני, מיוסר, כושל ולא ממוקד. הוא התפרנס בקושי, התמכר לטיפה המרה והשתמש בסם האופיום, חי בדלות אבל במקביל כתב שירי וסיפורי מופת, לאחר שלימד את עצמו לכתוב ועשה זאת בהצטיינות.

בנוסף לשיריו המעולים, שאגב תורגמו לעברית על ידי מי שלימים יהיה מנהיג יהודי נודע בשם זאב ז'בוטינסקי, הוא נחשב גם למי שהניח את היסודות למותחן הבלשי הספרותי.

אם את שיריו שינן וקרא כמעט בכל יום שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, את השפעתם של סיפורי אדגר אלן פו רואים בספריהם של סופרים דגולים כמו ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.

מדהים לראות את נפשו של פו דרך יצירתו. גם שיריו וגם הפרוזה שלו שזורים בתוגה וקדרות שאפיינו את כל יצירותיו. אין רומנטיקה יותר גדולה. היום היו אומרים על יצירותיו שיש בהן "אווירה גותית".

כמו כל מי שמכור לאלכוהול, הירבה פו, אלכוהוליסט ידוע, לסבול ביעותים, חלומות טרופים וחרדות נוראות. אלא שבגאונותו הם הפכו ליצירות נשגבות של פרוזה ושירה.

הקור המקפיא של הרחובות האפלים בסיפורי המתח שלו, הגוויות המחוללות והעצובות, נשמות הרוצחים המיוסרות והצל הכבד המרחף מעל התעלומה - סימני ההיכר הללו היו שם מהסיפור הראשון מ-1841, "הרציחות ברחוב מורג", שבו יצר הסופר פו את מה שיהיה המודל המייסד של המותחן הבלשי שאנו מכירים עד היום.

ואם סיפורי המתח שלו נחשבים לראשונים בסוגת המותחן המודרני, בכל זאת כנראה שרבים מכירים בעיקר את שירו הידוע והאחרון בחייו "אנאבל לי" (Annabel Lee). את השיר הקסום והמלנכולי הקדיש לרעייתו וירג'יניה, אהובתו המתה. גם היא זכתה לשיר געגועים נפלא, עם משהו אפל.

השרפים בשיר, אותם מלאכים בעלי 6 כנפיים, מקנאים באהבתם של השניים ובגאוותם ההיבריסית ושולחים רוח שממיתה את אהובתו של המשורר. בכל לילה הוא רואה את עיניה של אנבל לי בכוכבים, בזמן שהוא שוכב לצידה, בקברה שליד הים.

רבים לא יודעים שאותה וירג'יניה אהובה הייתה בעצם בת דודתו של פו. היא הייתה בת 12 בלבד כשהוא התאהב בה, והוא בן 25. שנה אחר כך הוא נשא אותה לאישה. היא הייתה בת 13 בלבד. היום זה לא היה עובר את מבחן החוק. אז כן, אם כי עורר ביקורת לא קטנה.

וירג'יניה לא זכתה להגיע עד גיל 20 והיא מתה צעירה. מאוד צעירה. אבל שיר הגעגוע הנצחי שכתב לה אדגר אלן פו הוא הדגמה נהדרת ל"נישואים המושלמים של מוסיקה ומילים", כמו שרבים רואים בשיריו. יש בו הכל - את הסיפור, התוגה, הגעגוע, האהבה והזעם. השיר העצוב התפרסם אחרי מותו מאלכוהוליזם ועד היום הוא שיר מופת על מותה של אהובת המשורר המת.


הנה השיר אנבל לי בביצוע יוסי בנאי ובתרגום של זאב ז'בוטינסקי (עברית):

https://youtu.be/CGIQzQjCNGc


והשיר בקריאה יפה ובתרגום שונה:

https://youtu.be/H-NSe0w5zLM

ויליאם שייקספיר היה מחזאי ומשורר אנגלי, שנחשב בעיני רבים לכותב הגדול ביותר בשפה האנגלית ומענקי התרבות המערבית. אבל ללא ספק רבים מזהים בו אחד מגדולי המחזאים אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בשנים 1586-1616. הוא היטיב לתאר את התככים והמזימות, האהבה והכאב, הכוחות, היצרים והרגשות, החולשה ותאוות השלטון. שייקספיר כתב 40 מחזות והשתתף בכתיבתם של מחזות נוספים, כפי שהתגלה במחקרים של מומחים בשנים האחרונות.

עד היום מחזותיו של שייקספיר מושכים קהל רב והם תורגמו לכמעט כל שפה אפשרית. העומק של הדמויות שלו, חידושי הלשון שחלקם בשימוש עד ימינו אנו, הכתיבה החכמה והפילוסופית שלו וחדות העלילה - כל אלה מהווים בית ספר
לכתיבה ליוצרים צעירים גם כיום.

שייקספיר תרם גם רבות להתפתחות השפה האנגלית, על פי מילון אוקספורד כ-3,000 מילים באנגלית הם פרי המצאתו. כתיבתו המיוחדת והחדשנית, עושר השפה שלו ועומק הרעיונות שהביע במחזותיו, הפכו אותו לגדול המחזאים מאז ומעולם, ולכותב המצוטט ביותר בהיסטוריה.

בין מחזותיו יש טרגדיות (רומאו ויוליה, אותלו, המלט ועוד), קומדיות (ביניהם "כטוב בעיניכם" ו"חלום ליל קיץ") ומחזות היסטוריים, כמו "יוליוס קיסר" ו"ריצ'רד השני". הם מוצגים בדרך קבע בתיאטרון הגלוב בלונדון ובמאות תיאטראות ברחבי העולם כולו.


הנה הסיבה ששייקספיר פופולארי עד היום (מתורגם):

http://youtu.be/vdCjKH5IKJ8


אנימציית סטופ מושן שמוקדשת למחזותיו:

https://youtu.be/WGUYenMRkcI


סרטון מחווה לשייקספיר בהשתתפות הביטלס:

http://youtu.be/XOUH3V2IjZA


תולדות חייו של שייקספיר:

http://youtu.be/L9t11BsE0yk


והאם יתכן ששייקספיר לא היה קיים או לא כתב את המחזות שהוא כתב? (מתורגם)

http://youtu.be/K-aAUwAFZlQ

בעולם השירה הכתובה נדיר מאד ששיר אחד יהפוך משורר לסופרסטאר. זה בדיוק מה שקרה לאלן גינסברג (Allen Ginsberg), משורר יהודי-אמריקאי, ששיר אחד שכתב, הפך אותו כמעט בן לילה, לגיבור שנות ה-60. הוא היה לגורו, מורה דרך רוחני ומשורר, שביטא טוב מכל אחד אחר את רחשי הלב של דור הצעירים של ארצות הברית.

אין הרבה משוררים שזוכים, כמו אלן גינסברג, שדור שלם יראה בהם עוד בחייהם, מורי דרך ונביאים. וזה קרה לו בזכות שיר אחד. שיר נבואי, אמיץ, חושפני ופוגע. ולא, לא הייתה זו פואמת ההספד המרטיטה והמרגשת "קדיש", שהקדיש גינסברג לאִמו חולת הרוח, נעמי. זו הייתה נהמה אחרת של כאב. על אמריקה כולה.

הכל מתחיל ב-1955, בסן פרנסיסקו. גינסברג, צעיר בן עשרים, כותב את הפואמה "יללה" (Howl). בפואמה הזו הוא מתאר את האדם הקטן והנשחק בחברה המודרנית. מרגע שהקריא גינסברג את היצירה, בערב קריאת שירה, ב"גלריה שש" שבעיר, היא חוללה שתי תופעות מנוגדות. מחד, היא הייתה להצלחה מיידית. מנגד, הכתיבה המופגנת והבוטה שבה, ליחסי מין ובתוכם ליחסים הומוסקסואלים, הקנו לה שם של דבר תועבה. במשפט שניהלה במשטרה כנגדו, על פרסום דבר תועבה, זכה גינסברג בגדול. השופט עצמו העיד על חשיבותו הציבורית של השיר ו"השליך את המשטרה מכל המדרגות".

התוצאה של המשפט הייתה פרסום מטורף של היצירה. באחד מאותם רגעים שבהם האירוניה מנצנצת מאפילת הנסיון להשתיק את המשוררים, הפכה הפואמה "יללה" להצלחה מסחררת ולקריאת מרד של דור שלם. היא הייתה למניפסט, לסמל של דור הביט ולשיקוף של תחושות הצעירים באמריקה של אותם זמנים. היא ביטאה את מה שהעסיק אותם - סמים, סקס, הזיות ושיגעון. תפס אותם במיוחד החיבור שעשה גינסברג ב"יללה", בין עולמו הפנימי והמיוסר, של צעיר המתמודד עם כאביו הפרטיים, לתחושות של הדור הצעיר בכלל, דור שמנסה להתמודד ולהבין את השינויים החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בתקופה זו.

"יללה" הפך את גינסברג במהירות לסוג של "גורו". בתוך זמן קצר הפך המשורר המבולבל והכואב, על נטיותיו המיניות וההתמכרויות שלו עצמו, למדריך רוחני. דורות של צעירים, ששוב ושוב התאכזבו מהגנרלים והמאצ'ו האמריקאי שלא הביא לאמריקה אלא מלחמות וסבל, מצאו בו מנהיג אידיאולוגי ראוי ואמיץ. הם לא התרגשו מבעיותיו האישיות שבוטאו בשיר וראו דווקא בו לוחם חופש ולוחם זכויות האדם. חולשותיו היו בעיניהם לכתר.

כך הפך גינסברג לפעיל חברתי מוביל. ממבקר חריף של התרבות האמריקנית הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות והמובילות של מי שייקראו "דור הביט", של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו. בשירה חופשית ממשקל וחריזה, מלאת סינקופות משקליות ברוח הג'אז שהוא אהב לשמוע, בשירה טבעית שנשמעת כמו דיבור זורם, הוא החל לדבר את אמריקה הצעירה ולהשמיע את קולה.

כמו וולט ויטמן, משורר אחר שייצג תקופה קודמת בחייה של ארצות הברית, גינסברג עתיד לייצג בשירתו את התקופה החדשה בהיסטוריה שלה. הוא ינדוד ברחבי ארצות הברית, תוך תיאור בשיריו, של הנוף הפיזי והאנושי שלה, המצוקה, הפערים, התופעות הקשות והחולות, של המגלומניה, הנהנתנות והגזענות. יותר ויותר יעסיק אותו בשיריו הניגוד שבין החידושים הטכנולוגיים של אמריקה ובין השקיעה המוסרית שלה, בין גורדי השחקים הנישאים של הלבנים ובין הגטאות של המיעוטים העניים, בין מטוסי הסילון והפאר להשחתה של הכסף והסמים. בין חזונה של אמריקה המוסרית והחופשית לבין הניוון, השטחיות והכוחנות של אמריקה שהוא יראה מסביבו.

הוא וחברים נוספים ב"דור הביט", ביניהם יוצרים כמו ויליאם ס' בורוז, ג'ק קרואק, גרגורי קורסו, טימותי לירי ופרנצ'סקו קלמנטה, יעודדו את ה"ביטניקים" למרד של מעורבות ושינוי. זה היה מחול מטורף, שעירב רעיונות פילוסופיים ואמנות עם סמים, הזיות, פשע ושחרור מיני. הם עיצבו דור שיתנגד לתרבות הצריכה והקפיטליזם ששטף את אמריקה, יצעק בגאווה קריאות כנגד המלחמה, יימשך למיסטיקה של המזרח ויצרוך סמים בכמות מטורפת.

בהנהגתו של גינסברג, הביטניק מגודל השיער ובעל הזקן המבולגן, יהפוך הדור הזה בשנות ה-60 ל"ילדי הפרחים", ההיפים המקסימים שחלמו על שינוי ואז קמלו סופית. אבל עד אז, באותן שנים של הביט וההיפ, עשו הצעירים הללו חיים משוגעים. גינסברג הפואטי יתרום להם את הרעיון הקסום של "כוח הפרח" - הפרחים שינצחו את המלחמות...


הנה המשורר הנערץ על ההיפים והצעירים של הסיקסטיז:

https://youtu.be/9SdwSmPFDAs


השיר "יללה", השערורייה המשפטית שיצר והמעמד הנבואי שלו זכה:

https://youtu.be/lM9BMVFpk80


קדימון לסרט על חייו (מתורגם):

https://youtu.be/ilVzmwhQJ0s


סצנת המשפט שיהפוך אותו לאגדה אצל הביטניקים:

https://youtu.be/txfNHEuS4wE


סרט תיעודי על המשורר שהפך למורה דרך:

https://youtu.be/tQSabbZXmi0?long=yes


וחלקו בקיץ של אהבה ובתרבות ההיפים ילדי הפרחים (עברית):

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes

המשוררת האגדית ויסלבה שימבורסקה (Wisława Szymborska) הספיקה לזכות בפרס נובל שנים מעטות לפני מותה, אבל מלכת הפואטיקה ושנינות לא הייתה צריכה את הפרס כדי להיות המלכה. כפולניה מהעיר הפולנית קרקוב, שעוד בנעוריה ניבאו לה חבריה שתזכה בפרס נובל, היא החלה לכתוב בגיל צעיר מאד. אביה, כך סיפרה, זיהה את כשרון הכתיבה שלה ונתן לה 50 גרושי על כל שיר שכתבה כילדה.

כנערה צעירה בימי מלחמת העולם השנייה, לא הפריעו לה הזוועות שמסביב, לפתח אישיות מלבבת ומלאת הומור. מי שוודי אלן עצמו אמר עליה שההומור המשובח שלה עלה על שלו הייתה למשוררת שכתבה על דברים קטנים, ממש "שטויות", בכתיבה גאונית. צניעותה הייתה לשם דבר והיא מעולם לא עברה מדירתה הקטנה בבית הדירות הענקי והסתמי שבעיר קרקוב. חבריה הקרובים של "מוצרט של השירה", כפי שכונתה בידי שופטי ועדת פרס נובל, היו בן זוגה, הגרוש שלה ואשת הגרוש, בעצמה משוררת פולנית חשובה.

עיתון איטלקי כינה אותה פעם "גרטה גרבו של שירת העולם", אבל ממש כמו גרבו היא שנאה להתראיין לעיתונות ונמנעה לחשוף את סודותיה בפני זרים. שימבורסקה תמיד ראתה את השאלות כמיותרות, מה עוד שהן עסקו לדבריה בפרטים תפלים ולא "ביעדים שאליהם אתה חותר או מי אתה באמת".. כך אמרה בפשטות את דעתה על העולם שמסביב, העולם שהוא כל כך עמוק שהוא תפל..

וזה לא ששירתה לא כללה עצב ורצינות, אלא שצדדיה הללו פחות נחשפו. שירתה, לדבריה, לא יועדה ולא נצרכה על ידי עשירים. "הקורא שלי הוא אחד שבקנותו ספר הוא בודק כמה כסף יישאר לו בארנק" סיכמה.


הנה השיר "כף היד" שבו שימבורסקה מסבירה מהי כף יד (עברית):

https://youtu.be/7oY3ag2i9dk


שיר שאומר שכל דבר הוא בעצם דבר פוליטי (עברית):

https://youtu.be/L0Wwi57x8L8?t=23s


ושיר מולחן ומרגש שלה - עדיין (עברית):

https://youtu.be/AXs0VyQmh84

היא הייתה הראשונה להעלות בכתב רעיונות ורגשות שאינם פרקטיים. קראו לה אנהדואנה (Enheduanna) והיא הייתה פורצת דרך בהיסטוריה האנושית, למעשה המשוררת ובעצם גם המשורר הראשון בתולדות האנושות.

מי שתהיה המשוררת הראשונה בהיסטוריה, או לפחות הראשונה שידועה בשמה, היא אישה שומרית שלומדת לקרוא ולכתוב, דבר נדיר בתקופתה ולא רק בשומר אלא בכלל בעולם העתיק.

ההסבר לדבר הלא מובן מאליו הזה הוא שהילדה-נסיכה האכדית אנהדואנה הייתה בתו של סרגון הגדול, מלך אכד ומי שיכבוש את השלטון בשומר ויקים את האימפריה הראשונה בהיסטוריה.

היא מונתה על ידו ככוהנת לאל הירח הקדישה את עצמה לאל הזה. היא כתבה לו פואמה וגם לאלה עישתר ולעיר מולדתה.

אנהדואנאה התפרסמה בעולם בשנות ה-40 כשהתפרסם סיפור שנכתב עליה, לאחר שהארכיאולוג ליאונרד וולי חשף ופרסם בחוגים המדעיים כבר ב-1928 את דבר קיומה ההיסטורי.

מאז היא היא נחשבת לדמות נערצת בחוגים פמיניסטיים ואצל חוקרי ספרות קדומה. רק חשבו על זה - היא המשוררת הקדומה מכולם והיא אישה. כל כך מעט נשים הקדימו גברים בהיסטוריה שאנו מכירים.

מאז הפכה המשוררת הראשונה שאני מכירים בשמה, שהיא במקרה גם בתו של השליט הראשון הידוע בשמו, לגיבורה פמיניסטית ידועה מאוד. ספרים, מאמרים וסרטים תיעודיים נכתבו ונעשו עליה. היא דמות וסמל לאישה חזקה ומיוחדת שכמעט ואיננו יודעים עליה דבר.


כך כתבה המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה את דבריה בכתב יתדות (מתורגם):

https://youtu.be/XhNw1BhV6sw


שיר של אנהדואנה בתרגום לאנגלית:

https://youtu.be/q_Y_F9a-YTI


כאן היא מופיעה בסדרת "קוסמוס - המסע לחלל":

https://youtu.be/WDiI0b4dOT4


כוהנת, משוררת ואפילו פוליטיקאית של אותם ימים:

https://youtu.be/Y3sgRvGpHKA?long=yes

נתן אלתרמן (1970-1910), משורר ומחזאי, הוא אחד מגדולי המשוררים העבריים, אם לא החשוב שבהם. המשורר נחשב למשורר החשוב בדורו, דור התקומה, דור מלחמת העצמאות ומדינת ישראל הצעירה. בעצם הוא היה נביא התחייה העברית.

בצעירותו נמנה אלתרמן על קבוצת משוררים צעירים שמרדה בממסד הספרותי הבוגר, בראשות המשורר חיים נחמן ביאליק. "כוכבים בחוץ", ספר שיריו הראשון, יצא כשהיה בן 28.

אלתרמן למד חקלאות בפריז והפך לאגרונום מוסמך. אך כצעיר מוכשר וקל כתיבה הוא היה המוביל של קבוצה שהפכה את השירה העברית לשיקית ופופולרית מאי-פעם.

במלחמת העצמאות הוא התגייס, אך יצחק שדה, שחשש לגורלו של משורר כה חשוב, הורה לשחררו. חשיבותו למורל הציבור היהודי ולוחמיו הייתה בעיניו משמעותית הרבה יותר מהנשק שאוחז אלתרמן בידיו.

ב-19 בדצמבר 1947 פרסם את השיר העברי הנודע "מגש הכסף", שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר". הוא נחשב היום כשיר העברי החשוב ביותר של תקופת מלחמת העצמאות להקמת המדינה. אלתרמן התכתב בו עם מילותיו של חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון, שבנאומו אמר את המשפט המכונן "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף..." - השיר הזה, שהיה עם הזמן למטבע לשון, היטיב לתאר את גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות ותרומתה להקמת המדינה.

בהמשך חייו כתב אלתרמן פזמונים רבים ומצליחים. את חלק משיריו הגדולים, שלא נכתבו במקור לזמרה, הלחינו מוזיקאים רבים בישראל, כשהמובהק מביניהם היה יאיר רוזנבלום, שהלחין כמה מהיפים בשירי אלתרמן. כל אלה היו לחלק מהקנון של השירה והזמר העברי ומהמצליחים בשירי המשוררים העבריים שהולחנו והוקלטו כאן.

לאחר שהתווכח עם העורך שוקן, עזב אלתרמן את עיתון "הארץ" וקיבל טור שבועי בשם "הטור השביעי" בעיתון "דבר". בטור הוא פירסם במשך 24 שנים, שיר שבועי, במעין טור מחורז כמו שירה, בענייני היום האקטואליים. רבים מהטורים שפרסם נחשבים לשירה של ממש. עם השנים יצאו לאור גם ספרים שאיגדו את החשובים שבהם.

היו שהאשימו אותו כמשורר "מגויס", המשרת את השלטון ותומך בדעתו, אבל לא פעם ידע גם לפרסם שירים עם ביקורת וכשעשה זאת לא חסך בה. כמו מרבית הציבור, גם מנהיגי האומה אהבו והעריצו את דירתו, אבל הוא ידע לחרוז גם דברים חריפים.

אלתרמן מת צעיר, בגיל 59 וכתוצאה מסיבוך בהרדמה במהלך ניתוח. אבל בחייו, גם אם קצרים, הוא הספיק לכתוב כל כך הרבה וכל כך טוב שהמורשת הפואטית שלו היא מהעשירות שהותיר משורר ישראלי.

מבקרים שונים רואים בו את המשורר החשוב בשמי השירה העברית. דוגמה לכך הוא מבקר השירה מנחם בן, שכתב עליו: "בשנים המכריעות של צמיחת המדינה הוא היה המצפון המוסרי של האומה".

אלתרמן היה משורר תל אביבי בנשמתו, צנוע ולא חומרני, ידוע בנדיבותו, כותב רציני ושקדן אך גם בוהמיין נצחי. הוא אהב לשתות ולעשן מקטרת. עם חבריו המשוררים הוא נהג לשבת בקפה כסית ולבלות עם השחקנים והבוהמיינים האחרים.

במותו ביקש אלתרמן שלא להיקבר בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור, אלא בבית העלמין קרית שאול, "כאחד העם".


משימה קטנה:
==========
סעו לתל אביב ומצאו את דירתו של אלתרמן ברחוב נורדאו 35 קומה ג'. עמדו מול הבניין והקריאו שיר שלו. נכון כיף?


האזינו לאחד משיריו הנהדרים של נתן אלתרמן שהלחין יאיר רוזנבלום (עברית):

http://youtu.be/Z9tJhHV3Pnw


שיר שנכתב כשירה לאשתו והולחן שנים אחר-כך בידי נחום היימן שגם שר (עברית):

https://youtu.be/bPL_Fw3npnI


תל אביב, כמו שאהב אותה אלתרמן, בשיר (עברית):

https://youtu.be/aD4OP9NaqBo


חנה'לה התבלבלה - שיר שאלתרמן כתב ללחן עממי (עברית):

https://youtu.be/Dsv6dNdctpk


שיר נסתר שלו בסרטון מפעם (עברית):

http://youtu.be/pQqw8js9RaI?t=15s


כאב חייו - על בתו המתה, המשוררת בזכות עצמה תרצה אתר (עברית):

https://youtu.be/palDdGlvcb4?long=yes


ורעייתו, השחקנית רחל מרקוס, שנותרה לבדה (עברית):

https://youtu.be/E0teibTyRW8?long=yes

יונה וולך היתה משוררת ישראלית, אחת היוצרות העבריות החשובות במאה ה-20. היא נולדה בכפר אונו, שיהפוך ברבות הזמן לקריית אונו. כאשר היתה בת ארבע, נהרג אביה של יונה בקרבות מלחמת העצמאות והרחוב שבו גדלה נקרא על שמו.

היא החלה כותבת שירה מגיל צעיר ובגיל 20 פרסמה את השירים הראשונים שלה בכתב העת "עכשיו" לשירה. בהמשך היא עצמה תהיה ממייסדי כתב העת פשיטא שבו עשו מאמץ להכניס אל השירה העברית את השפה היומיומית.

בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית חולים פסיכיאטרי וטופלה בין השאר בסמים הפסיכדליים דוגמת LSD, כשהיא מקפידה לתאר את החוויות משם בשיריה מאותו הזמן.

בהמשך חייה היא זכתה להצלחה רבה, שיריה זכו ללחנים מצוינים וספריה זכו בפרסים מחמיאים. היא עצמה המשיכה לכתוב שירה נועזת ולעורר מחלוקת בהופעתה החיצונית ובעצמאותה.

אבל בגיל 41 היא נפטרה מסרטן, בבית אימה שנפטרה כמה שבועות לפניה, ברחוב הקרוי על שם אביה שמת בילדותה במלחמה.


הנה סרטון על יונה וולך (עברית):

http://youtu.be/xoIq9518iGQ


השיר "יונתן" שיונה וולך מקריאה בקולה (עברית):

http://youtu.be/RIpOXw2BpQU


וולך מדברת (עברית):

https://youtu.be/tDmKrpvIHQ0


וסרט תיעודי על יונה וולך וחייה (עברית):

https://youtu.be/JWKd84JHkR8?long=yes

בזמן הכתיבה נחשבת המשוררת העבריה לאה גולדברג (Leah Goldberg) למשוררת הכי מולחנת בעולם.

היא נולדה ברוסיה, ב-1911. הייתה משוררת, סופרת (בעיקר לילדים) ומתרגמת עברית. לאה גולדברג למדה בנעוריה בגמנסיה העברית בקובנה, עיר הולדתה.

היא עלתה ארצה ב-1935 והצטרפה לחבורת היוצרים החדשנית, בראשות המשורר אברהם שלונסקי. הקבוצה הזו יצרה דרכי ביטוי חדשניות ופנתה עורף לסגנונו השולט של ביאליק בארץ.

עד מותה בגיל קרוב ל-60, מחוץ לכתיבת השירים הנפלאה שלה, גולדברג כיהנה גם כפרופסור לספרות באוניברסיטה העברית והייתה ראש החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב.


כך מקריאה לאה גולדברג את "משירי ארץ אהבתי" שכולם מכירים בתור "מכורה שלי" (עברית):

http://youtu.be/mUGDhkwZlVI


ואותו שיר בלחן שמושר על ידי חוה אלברשטיין (עברית):

https://youtu.be/i2Era-99yS0


עוד ביצוע מרגש (עברית):

http://youtu.be/aCYnlxLaY_M


האמנם - עוד שיר נפלא בביצוע יפה במיוחד (עברית):

https://youtu.be/ENVDrSao8hk


היום היא כבר דמות עם עצה לכולנו - בסדרה לנוער (עברית):

https://youtu.be/e3wf5vhbQlA


שיר נוסף שהיא מקריאה בקולה (עברית):

https://youtu.be/R7JYq_3Bfrk


סרט תיעודי על לאה גולדברג (עברית):

https://youtu.be/4sjtuQYOmWY?long=yes


ותכנית רצינית שעוסקת באישה ויצירתה (עברית):

https://youtu.be/gFf-hphhyCc?long=yes

אמילי דיקנסון (Emily Dickinson) הייתה הכישרון הגדול והצנוע ביותר של השירה הנשית של אמריקה.

מי שחייה לא היו קלים והיא ידעה כאב חייתה בתוך ביתה את 40 שנות חייה הבוגרים. בסביבתה ראו בה תמהונית: היא לא קיבלה בביתה אורחים ומרבית הקשרים החברתיים שלה נוהלו בהתכתבות.

בעשור האחרון לחייה, כשבני משפחתה וחבריה החלו למות, היא הפסיקה לצאת מחדרה ושיריה עסקו יותר ויותר בענייני המוות. לאחר מות אביה בשנת 1874 היא נכנסה לבידוד כמעט מוחלט וזכתה בסביבה לכינוי "הנזירה מאמהרסט".

הבדידות והעומק הרגשי שלה הביאו לכך שהמשוררת האמריקאית בת המאה ה-19 כתבה אלפי שירים למגירה, בעוד שבחייה התפרסמו פחות מ-10 שירים שלה בציבור. גם אלה פורסמו, אגב, לאחר לחץ של חברים ובני משפחה ולאחר שעשתה תיקונים, כדי שהשירים הללו יהיו "יותר רגילים".

כ-1,800 השירים האחרים, שהתפרסמו בהדרגה אחרי מותה, התקבלו בציבור בצורה מופלאה. האמריקאים גילו משוררת מאד לא רגילה לתקופתה, עם שירים קצרים, מבריקים ומקוריים. הם נכתבו בסגנון כתיבה שונה משל משוררים אחרים, בכתיבה, בדקדוק ובאוצר המילים המיוחד שלה, כשחלק מהמילים הללו הומצאו ממש על ידה.

אפילו בפיסוק היא הייתה שונה - במקום נקודות היא השתמשה במקפים.


#שיר לדוגמה:
אם איני יכולה למנוע לב שבור אחד,
לא אחיה לשווא;
אם לא אוכל להקל את כאב החיים של אחד,
או לצנן את כאבו,
או לעזור לגוזל מעולף אחד בחזרה אל הקן
לא אחיה לשווא.


ואכן ההתלהבות מדיקנסון הייתה מדהימה. המשוררת המסתורית, שכה מעט משיריה פורסמו בעודה בחיים ושכתיבתה פרצה את גבולות השירה המוכרת, הפכה לאחר מותה לאחת הכותבות הגדולות בתולדות אמריקה.

ימי השיא של כתיבתה הנסתרת היו ממש במקביל לשנות מלחמת האזרחים באמריקה, אך אמילי חיה את מרביתם סגורה בחדרה.

דרמת חייה התרחשה דווקא במותה. לפני מותה היא ביקשה מאחותה שתשרוף את שיריה שבמגירה שלה. חלקם נכתבו על מפיות, מעטפות ופתקים. היו שם גם מאות מהמכתבים שכתבה. חלק גדול מהם אכן אבד, אך חלק עצום פורסם בכל זאת והכיר אותה לעולם.

כי אחרי מותה, ראתה אחותה את השירים המיוחדים שלה. היא התקשתה לבצע את הבטחתה והחליטה לשלוח דוגמאות מהם למומחים, שייבחנו את ערכם הספרותי. המומחים ההמומים עצרו אותה מלהשמיד את מה שהסתבר כאוצר ספרותי בלתי נתפס, פרי כישרון טבעי וצנוע כל כך של משוררת גאונית ומקורית במיוחד.

מילותיה האחרונות של אמילי היו: "אני חייבת להיכנס, הערפל עולה." והיא אכן הלכה לעולמה, אבל בו בזמן גם יצאה אל האור והפכה למשוררת החשובה באמריקה.


הנה סיפורה של אמילי דיקנסון בבית שבו גדלה וחיה כל חייה:

http://youtu.be/PU8XijqmnT0


שיר בהנפשה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/4eGFMw3U1ts


"אדום חזה מעולף" של דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור, שגם הלחינה:

http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA


"אני גרה באפשרי" - מהשירים היפים שלה:

http://youtu.be/McGypjtORr4


"אני אף אחת" - ומי אתה?

http://youtu.be/Ev15wAJkzwM

זה קרה בשנת 1963 כשאמריקה והעולם כולו זכו בנביא חדש, בן 20 בלבד. בזמן שהצעיד הדוקטור מרטין לותר קינג את ההמונים לאנדרטה של וושינגטון, בדרישה לשוויון זכויות, הפך זמר צעיר שתמך בו ושמו בוב דילן, לאגדה. זה קרה פחות או יותר בזכות שיר אחד - שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח" הפך להמנון של התנועה לזכויות אזרח ובין לילה הוא היה לדובר של דור שלם.

דילן ניסה אמנם להתכחש למעמדו כדובר הדור וזימר בקול מנסר "אתם לא צריכים חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח" (מה שהתייחס לשיר הזה, שכבר הפך לכמעט תפילה לאותם צעירים). אבל זה לא עזר לו. את המעמד הזה חיזקו עוד שירים כמעט נבואיים נוספים שלו, כמו "גשם כבד עומד ליפול" ו"אדוני המלחמה", שהעלו אותו למעמד גבוה עוד יותר - נביא ומוכיח בשער בעשור הכי כואב של אמריקה - העשור של ויאטנם, הרצח של הדוקטור קינג ושל הנשיא קנדי.

והמשורר שהוא היה הכניס למוסיקת הפופ את הפוליטיקה, הפילוסופיה והשירה. הוא יצר שירים מוזרים, סוריאליסטיים, עמוסי משחקי מילים, כפלי משמעות, מסעות בזמן, הוא שאל בהם שאלות קיומיות ומסתוריות ותהה על הדברים ופשרם. לאיש לא היה ספק - הוא ניסח את השאלות שמהן כולם הוטרדו, אך התקשו לנסח.. בעקבות הצלחתו של דילן החלו יותר ויותר זמרים ולהקות, לכתוב שירים פואטיים, בעלי משמעות, שנוגעים בנושאים חשובים באמת.

וגם הקול החלוד שלו, אותו קול שהיה ההיפך מקולם של זמרי ה"בל קנטו" (הקול היפה), שהיו עד אז מלכי הפופ. את הקול המאנפף (שיוצא מהאף) והלא משתדל שלו הוא הביא מעולם הבלוז ומוסיקת העם. לא מעט בזכותו הלכו הקולות האלה והשתלטו על מוסיקת הרוק והביאו לירידה של ממש בפופולריות של הקולות המנומסים והנקיים הקודמים, שלפתע נשמעו כל כך משעממים..

ב-1965 הוא עשה מהפכה עוד יותר גדולה, כשהביא את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית. בפסטיבל ניופורט צעקו לו ולהתחשמלות בוז, כשהוא עלה עם להקה חשמלית להופיע מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו. זה לא עזר להם. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, הרחיבה את הפופ והרוק והפכה אותו מבידור לכלי ביטוי ושפה חדשה, אמתית יותר וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, עם חשמל צורם ומרעיש, הוא שר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים.


הנה סיפורו של בוב דילן ושל מקבילו לאונרד כהן (עברית):

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח":

https://youtu.be/vWwgrjjIMXA


שיר אחר שלו בהופעה חיה, בעשור שאחריו:

https://youtu.be/YwSZvHqf9qM


המהפכה החשמלית שהוא עשה הפכה אותו לאמן רוק ושינתה את הרוק האמריקאי לתמיד:

https://youtu.be/jtFEzhaNrT4


השירים שלו זכו להכרה כשירה של ממש בדמות פרס נובל לספרות בו זכה:

https://youtu.be/camlWtA8GX4?long=yes


ותכנית היסטורית על בוב דילן (עברית):

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes