מה אמר היינריך היינה?
זמן קצר אחרי שכתב מאמר שלועג קשות ליהודים שממירים את דתם, הפך היינריך היינה (Heinrich Heine) בעצמו לנוצרי. מי שנחשב לאינטלקטואל המודרני הראשון רצה להיות שייך לגרמניה הנוצרית וויתר על יהדותו. הוא הפך למומר - מי שהמיר את דתו מהיהדות (שמו המקורי היה חיים) לדת אחרת.
מצד שני, היינה חריף-המחשבה הבחין היטב ברוח הברברית שמסתתרת בחברה הגרמנית ואמר בחייו את המשפט הכמעט-נבואי:
"במקום שבו שורפים ספרים - שם ישרפו גם בני אדם".
איש לא שיער אז עד כמה הוא צודק. בקושי 100 שנה לאחר מכן הסתבר שמילותיו היו נבואה איומה, שתיארה את השטן הנאצי והציות של החברה הגרמנית בדיוק מקפיא-דם.
אבל היינה הוא הרבה יותר מנבואות כאלה. על אף שבתחילה הוא היה משורר מהזרם הרומנטי, לימים היינה הפנה עורף לסגנון הכתיבה הזה בספרות. במקום זה הוא הכניס לשירה את שפת היומיום, הפך לצורת אמנות מקובלת את הפיליטון, מיקם את ז'אנר יומן המסע בספרות האירופית והפך את הגרמנית לשפה אלגנטית וקלילה מבעבר.
הוא הפליא במילים והיה מהמשובחים שבכותבים הגרמנים בכל הזמנים. אבל מי שזכה להערכה רבה ונחשב מהמשוררים הגרמנים עם הכי הרבה תרגומים ליצירותיהם, לא הצליח לזכות בהערכה הנאותה להישגיו, אף שניסה בכל כוחו להתקבל בחוגים הנוצריים של תקופתו.
היינה נועד להיות ענק רוח. היוצר השנון והציני הזה נכשל בעסקים ולמעשה בכל עיסוק שלא היה פואטי. שיריו היו הבסיס לכל כך הרבה שירים ויצירות מוסיקליות של גדולי המלחינים, שקשה לתפוס כיצד אדם אחד, במיוחד כיהודי שהצטרף לנצרות לפני זמן כל כך קצר, השפיע כל כך הרבה על התרבות האירופית.
בין הציטוטים השנונים שמיוחסים למשורר והסופר הגרמני המומר ניתן למצוא לא מעט כאלה שזכורים עד היום. ביניהם על היותו מומר: "קשה ליהודי להתנצר כי איך יכול יהודי להאמין בקדושה של יהודי אחר?", או האמרה הצינית "צריך לסלוח לאויבינו, אבל לא לפני שאלה נתלו." ויש גם את המשפט השנון על הממון: "השגיאה היסודית בעולם נעוצה בעובדה שאלוהים לא יצר די כסף."
ומילותיו האחרונות של היינה היו "אלוהים יסלח לי, זה המקצוע שלו..."
זמן קצר אחרי שכתב מאמר שלועג קשות ליהודים שממירים את דתם, הפך היינריך היינה (Heinrich Heine) בעצמו לנוצרי. מי שנחשב לאינטלקטואל המודרני הראשון רצה להיות שייך לגרמניה הנוצרית וויתר על יהדותו. הוא הפך למומר - מי שהמיר את דתו מהיהדות (שמו המקורי היה חיים) לדת אחרת.
מצד שני, היינה חריף-המחשבה הבחין היטב ברוח הברברית שמסתתרת בחברה הגרמנית ואמר בחייו את המשפט הכמעט-נבואי:
"במקום שבו שורפים ספרים - שם ישרפו גם בני אדם".
איש לא שיער אז עד כמה הוא צודק. בקושי 100 שנה לאחר מכן הסתבר שמילותיו היו נבואה איומה, שתיארה את השטן הנאצי והציות של החברה הגרמנית בדיוק מקפיא-דם.
אבל היינה הוא הרבה יותר מנבואות כאלה. על אף שבתחילה הוא היה משורר מהזרם הרומנטי, לימים היינה הפנה עורף לסגנון הכתיבה הזה בספרות. במקום זה הוא הכניס לשירה את שפת היומיום, הפך לצורת אמנות מקובלת את הפיליטון, מיקם את ז'אנר יומן המסע בספרות האירופית והפך את הגרמנית לשפה אלגנטית וקלילה מבעבר.
הוא הפליא במילים והיה מהמשובחים שבכותבים הגרמנים בכל הזמנים. אבל מי שזכה להערכה רבה ונחשב מהמשוררים הגרמנים עם הכי הרבה תרגומים ליצירותיהם, לא הצליח לזכות בהערכה הנאותה להישגיו, אף שניסה בכל כוחו להתקבל בחוגים הנוצריים של תקופתו.
היינה נועד להיות ענק רוח. היוצר השנון והציני הזה נכשל בעסקים ולמעשה בכל עיסוק שלא היה פואטי. שיריו היו הבסיס לכל כך הרבה שירים ויצירות מוסיקליות של גדולי המלחינים, שקשה לתפוס כיצד אדם אחד, במיוחד כיהודי שהצטרף לנצרות לפני זמן כל כך קצר, השפיע כל כך הרבה על התרבות האירופית.
בין הציטוטים השנונים שמיוחסים למשורר והסופר הגרמני המומר ניתן למצוא לא מעט כאלה שזכורים עד היום. ביניהם על היותו מומר: "קשה ליהודי להתנצר כי איך יכול יהודי להאמין בקדושה של יהודי אחר?", או האמרה הצינית "צריך לסלוח לאויבינו, אבל לא לפני שאלה נתלו." ויש גם את המשפט השנון על הממון: "השגיאה היסודית בעולם נעוצה בעובדה שאלוהים לא יצר די כסף."
ומילותיו האחרונות של היינה היו "אלוהים יסלח לי, זה המקצוע שלו..."
