» «
פונוגרף
מה היה הפונוגרף?



הפונוגרף היה מכשיר ההקלטה הראשון בהיסטוריה. הוא היה המכשיר הראשון שהביא את המוסיקה להמונים. מרבית מכשירי הפונוגרף הם מתחילת המאה ה-20.

את הפונוגרף המציא אדיסון בשנת 1877. הוא מצא דרך לקבע את קולו על גבי גליל מתכת, על ידי חיבור של שפופרת דיבור (מיקרופון) למחט דקה, שרעד כל פי הדיבור וחרתה קווים על הגליל. כשסובב את הגליל, ניתן היה לשמוע את הצלילים שהוקלטו, דרך מחט שחוברה לרמקול. שיר הילדים המפורסם "למרי יש טלה קטן" היה הראשון שהוקלט כך.

לפני שהחל להפיץ את הפונוגרף, אדיסון עוד הספיק להוסיף כמה שכלולים, כמו שופר גדול שחובר אל הרמקול כדי לחזק את עוצמת הקול, שעווה החליפה את הבדיל שעל הגליל והמנואלה, אותה ידית שסובבה את הגליל, הוחלפה בקפיץ.

אבל זמן לא רב אחר-כך, יצא לשוק הגרמופון שפותח בידי ממציא יהודי גאון בשם אמיל ברלינר. הגרמופון אמנם דמה לפונוגרף, אך הוא עלה עליו כמעט בכל דבר. את הגליל המסורבל החליף התקליט, שהיה מעין דסקית רחבה ושטוחה. התקליט היה הרבה יותר זול לייצור המוני והוא החליף במהירות את הגליל והפונוגרף של אדיסון.


הנה צליליו של פונוגרף עתיק:

https://youtu.be/pJsBmOZuuq4


הנה תולדות הפונוגרף מסוף המאה ה-19:

https://youtu.be/Wmg0BD_rR6Y


בעליו הגאה של פונוגרף:

https://youtu.be/hECqrKxV1h8


ואספן נלהב של פונוגרפים מנגנים:

https://youtu.be/E_tSqgV2_qI
אמיל ברלינר
איך הומצא הגרמופון ומי בעצם המציא אותו?



הדיסקים, נגני האייפוד וה-mp של ימינו חייבים תודה לפונוגרף של אדיסון. אבל את הגרמופון ייצר לראשונה מישהו אחר.. הפונוגרף לא היה המכשיר הראשון שאיפשר להקליט קולות ולהשמיעם שוב. הוא היה הבסיס לתקליטים שעליהם הוקלטו שירים, דיבורים ונאומים. התקליטים הללו נמכרו לאנשים שקנו פונוגרף כדי להשמיעם בביתם שוב ושוב.

רבים חושבים שתומאס אלווה אדיסון הוא שהמציא גם את הגרמופון. זו טעות.. הגרמופון, נגן תקליטים שטוחים, היה מכשיר אחר מהפונוגרף של אדיסון. ממציא יהודי בשם אמיל ברלינר, הוא שיצר את מכשיר הגרמופון שניגן את התקליטים השטוחים הראשונים. ברלינר נולד בגרמניה והיגר לארצות הברית בגיל 19. הממציא היהודי המוכשר הקים את חברת גרמופון האמריקאית ובגאונות עסקית בלתי נתפשת הצליח לגרום לכל העולם לקרוא לכל המכשירים מסוג זה "גרמופונים". הוא גם הקים עם אחיו שנשאר בגרמניה את חברת "דויטשה גרמופון". זו הייתה החברה הראשונה בעולם שייצרה תקליטים. היא נחשבת עד היום לאחת מחברות התקליטים הטובות בעולם.

התקליטים השטוחים של ברלינר, כמו הגרמופון שלו, התחרו שנים רבות בפונוגרף שהמציא וייצר תומאס אדיסון. ברלינר ניצח ואדיסון עבר גם הוא לייצר תקליטים שטוחים. ברלינר נחשב עד היום לאבי תעשיית התקליטים המודרנית.

אז את הגרמופון לא אדיסון המציא, אלא מישהו אחר, צנוע ומוכר הרבה פחות, אבל מוכשר מאד גם הוא.


הנה ההקלטה הראשונה בהיסטוריה על תקליט של גרמופון:

http://youtu.be/uu9b_h6DLxM


הנה תקליט שמושמע על גרמופון של ברלינר משנת 1898:

http://youtu.be/c6fkaUNv85E
פיאנולה
מהי פיאנולה?



פיאנולה, או פלייר פיאנו (Player Piano), הוא פסנתר שמנגן בעצמו. למעשה מופעלים קלידי הפיאנולה על ידי סרט נייר מנוקב שנע באופן מכני בין שני גלילים.

הפיאנולה הומצא בסוף המאה ה-19 ככלי נגינה מכני שיכול היה לנגן ממש כאילו הנגן ישב ופרט על קלידיו. הסוד בפיאנולה היה גלום בסרטי הנייר המנוקבים והארוכים, שנשמרו מגולגלים בגליל. הרצת גליל כזה בפיאנולה, הורתה לפסנתר המכני כיצד ומה לנגן.

סרטי הנגינה של הפיאנולה נקראו פיאנו רולס (Piano Roll). הם נוצרו על ידי "הקלטת" נגינה אמיתית של יצירה לאורך סרט הנייר. בעצם ההקלטה הייתה שימור של רצף פעולות הקלידים שנוגנו ביצירה. נקבים מסודרים על סרט הנייר אפשרו לחזור ולשמוע את המוסיקה שוב ושוב. באמצעות הפיאנולה נשמרו על פיאנו רולס ביצועים גדולים של פסנתרנים ומלחינים חשובים מהמאה ה-19, ביניהם ראוול ודביסי.

הטכנולוגיה של הפסנתר המיכני הייתה דומה לזו של מכונת הנגינה, אם כי נראתה הפוך. אם בתיבת נגינה בולטים זיזים קטנים מהגליל המסתובב, בסרט של הפיאנולה היו דווקא נקבים וחריצים. בהכנסת סרט הנייר, הפיאנו רול, אל תיבת הפיאנולה הפעיל כל נקב קליד מסוים.

בתקופת השיא שלה הייתה הפיאנולה כלי פופולארי בבתי קפה יוקרתיים ובאולמות נשפים באירופה ובאמריקה. עם הזמן ושכלול שיטות ההקלטה היא הפכה למיושנת ויצאה כמעט לחלוטין מכלל שימוש. כיום משתמשים בה בעיקר כגימיק בידורי או במוזיאונים מוסיקליים.


הנה הפעלת סרט הנייר המשחזרת את נגינת הפסנתרן בקטע הרגטיים הידוע "הבדרן":

https://youtu.be/07krQ661fok


הנה תולדות הפסנתר המנגן וייצור של סרטי הנגינה שלו:

https://youtu.be/uL9NudhhSQE


כך פעל הפיאנולה, פלייר פיאנו:

https://youtu.be/hpOiSMX1ybw


הנה סליל מנגן של פיאנו רול:

https://youtu.be/2Mh-Wj8TK6w


בעידן המחשב ותוכנות הסקוונסר, הפיאנו רול חזר לתיאור על המסך של המוסיקה שהוקלטה:

https://youtu.be/EB4s3I-rat4


והנה סרט תיעודי קצר שתאר פעם כיצד הפיאנולה היא סוג של מחשב קדום:

http://youtu.be/oJPLVa7q410?long=yes
פטיפון
מהו הפטיפון?



הפָּטֵיפוֹן (Phonograph) הוא מכשיר שמנגן תקליטים, מעין דיסקים של פעם. בתקליטים היו חריצים שהמחט שהייתה מותקנת על ראש הפטיפון ניגנה מהם את המוסיקה שהוקלטה על התקליטים במפעל התקליטים. בכל פעם שהתקליט היה נשרט או ניזוק הוא היה מרעיש או ממש קופץ ואז היו שומעים שוב ושוב את אותו קטע..

הרבה אנשים שאהבו תקליטים מתגעגעים לרעש המיוחד שלהם ולצליל של המוסיקה מהתקליט. הם אומרים שהמוסיקה נשמעת הרבה פחות טוב בהקלטות הדיגיטליות של היום. בשנים האחרונות באירופה התקליטים חוזרים ונמכרים והרבה אנשים קנו שוב פטיפון ומאזינים בו לתקליטים חדשים וישנים גם יחד.


הנה תולדות הפטיפון:

https://youtu.be/3edSllehm78


סרטון שמראה איך שמו תקליט לנגינה בפטיפון:

http://youtu.be/IL4tWBj1JLk


ופטיפון של ימינו:

http://youtu.be/nC8EdW88xFE

נגני מוסיקה

טייפ ריקורדר
מה היה הטייפ ריקורדר?


טייפ ריקורדר (Compact Cassette), טייפ קסטות, היה מכשיר שניגן קלטות אודיו והקליט עליהן. הוא ממשיכו והגרסה הקומפקטית של טייפ הסלילים, הרשמקול המקורי שאפשר להקליט קולות, דיבור ומוסיקה על גבי סרט מגנטי ולהשמיע את ההקלטות הללו.

הרשמקול הקליט את הקולות בעזרת מיקרופון והשמיע אותם דרך רמקול או אוזניות. הכל הוקלט אל הסרט המגנטי שגולגל סביב סלילים. בטייפ קלטות השמע, או בשמן הלועזי הקסטות, הסלילים הוכנסו לתוך הקלטות.

עם השנים התפתח הטייפ רקורדר בצורות שונות. אם זה היה להאזנה אישית לקלטות, באמצעות הווקמן עם האוזניות, או לטייפ דאבל קסטה, שהיה רשמקול עם מקום לשתי קלטות, מה שאפשר בעזרתו להעתיק את התוכן מקלטת לקלטת.

מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית.

שימוש נוסף שעשוי להפתיע רבים היה השימוש בקלטות כאמצעי אחסון של מידע ממוחשב. בתחילת ימי המחשב האישי, ה-PC, נוצלה יכולת שמירת הנתונים של הרשמקול לשמירה וקריאה (מה שנקרא איחזור) של נתונים מגנטיים ממוחשבים אל קלטות הטייפ וממנו אל המחשב.


הנה תולדות הרשמקול, או הטייפ ריקורדר:

https://youtu.be/BikfrS3hwgM


טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:

https://youtu.be/gCr1UiJwbF8


הנה ניסיון שנעשה בשנת 2016 לפתח רשמקול מודרני וקומפקטי, אבל נכשל ונסגר:

https://youtu.be/H5Dg2kqxIbM
ווקמן סוני
מה היה הווקמן?



השנה היא 1979 וחברת האלקטרוניקה Sony פורצת לשוק עם מכשיר חדשני ומדהים, שחולל סערה מיידית. זה היה הווקמן (TPS-L2 Walkman) - מכשיר להאזנה אישית לקלטות מוסיקה, שאפשר לאנשים להאזין למוסיקה באוזניות אישיות. החברה הדגישה את הפרטיות והניידות, ביחד עם איכות צליל ומחיר זול.

מתכנן המכשיר היה נובוטושי קיהרה, המהנדס של חטיבת האודיו של החברה. אבל הוגה הרעיון והממציא של הווקמן היה דווקא מנכ"ל החברה אקיו מוריטה, מי שהיה "הסטיב ג'ובס" הראשון, ממציא ויזם מוכשר וממייסדי חברת "סוני", שרצה לשמוע אופרות במהלך טיסותיו הארוכות והתכופות.

שתי חטיבות שונות בחברת סוני עבדו על שני פיתוחים במקביל, מבלי לדעת זו על הפרויקט של זו. אחת פיתחה את הווקמן, בעוד שהשנייה פיתחה אוזניות קומפקטיות וקלות במיוחד. כשהושלמו הפיתוחים, איחדו בחברה את שניהם והתקבל המכשיר שעתיד לחולל סערה ומהפכה בהרגלי האזנה למוסיקה.

הדגם הראשון של הווקמן היה TPS-L2. הוא צוייד בשני חיבורי אוזניות ופעל על שתי סוללות קטנות וזולות. גם המכשיר לא היה יקר כל כך, לפחות לא כמו שצפוי מדגם ראשון וחדשני של מערכת להאזנה איכותית למוסיקה ועוד אחד שניתן לקחת לכל מקום.

מכשיר הווקמן חולל סערה של ממש. הוא הפך את הקלטות למוצר המוסיקה החם ביותר ולראשונה בהיסטוריה ירדו מכירות התקליטים, שבמשך 100 שנה עד אז, עלו כל הזמן. בהמשך, הוא עתיד להפוך ל"דיסקמן" שיפתח מוריטה בסוני ולנגני ה-mp3 העתידיים.

ואגב, המהפכה הייתה לא פחות בגלל מה שלא היה בווקמן - הוא היה מכשיר המוסיקה הראשון שיוצר להאזנה, אך לא צוייד ברמקולים. למבוגרים, אגב, הייתה לא מעט ביקורת על כך שהמכשיר מבודד את הצעירים זה מזה ואנשים מסתגרים עם המוסיקה שלהם ומתנתקים בעזרתו מהעולם. מצד שני, סוף סוף הם זכו לקצת שקט מהרוק הכבד שהמתבגרים שלהם כל כך אוהבים...


הנה הסיפור המופלא של הווקמן:

http://youtu.be/XBRmq3sYePM


ההיסטוריה של מוצרי הווקמן לדורותיהם:

http://youtu.be/xBFORMC4ykw?t=23s&end=3m58s


הנה הווקמן המקורי:

http://youtu.be/Q2D8cqOslwk


ופרסומת לדור השני של הווקמן:

https://youtu.be/xOTfzZCyCmo


כך ניתן היה להפוך אותו למערכת סטריאו - מחברים למגבר עם רמקולים ומאזינים:

http://youtu.be/E3CEFpI_0G4


כך הוא נראה עם האוזניות שלו:

http://youtu.be/1PND7G_JBQU


והנה הקנאה במי שהחזיק במכשיר הקסם הזה אז:

http://youtu.be/hhVNqeo3LeE


כך עושים היכרות לילדים של היום עם הווקמן והקסטות, הקלטות שלו:

http://youtu.be/Q_nBd8GbrtY
דיסקמן
למה שימש הדיסקמן?



הקומפקט דיסק שהומצא על ידי החברות סוני ופיליפס הוא טכנולוגיה אופטית שמשמשת לאיחסון של נתונים באופן דיגיטלי. גודלו הקטן של התקליטור ביחס לתקליט היווה את הסוד של הקומפקטיות שלו. השלב הבא באימוץ הדיסקים המוסיקליים הללו היה מתבקש. חברת סוני, שפיתחה בעבר את הווקמן, יצרה סביב הדיסק מכשיר נייד בשם דיסקמן (Discman). זה היה נגן מוסיקה נייד שניגן תקליטורים מוסיקליים בדרכים. באוטובוס וברכבת, בטיולים, בכיתה ובעבודה - אנשים האזינו לדיסקים שלהם בעזרתו גם מחוץ לבית.

הדיסקמן הותאם כמובן למידות הדיסק ועל אף שהוא היה גדול משמעותית מהווקמן, שהתבסס על הקלטות הקומפקטיות, איכות הצליל הגבוהה של הדיסקים פיצתה על הסירבול המסוים שבנשיאתו.


הנה ההיסטוריה של הדיסקמן, כחלק ממוצרי הווקמן לדורותיהם:

http://youtu.be/xBFORMC4ykw?t=2m37s&end=3m12s


דיסקמן שהוא קטן יותר מהדיסק...

http://youtu.be/AowJGns66_4


ופרסומת משנות ה-90 לדיסקמן:

http://youtu.be/Fu30o36lZxo
טייפ 4 ערוצים
כיצד הקליטו פעם בטייפ 4 ערוצים?


טייפ 4 ערוצים (Compact Cassette) היה פעם המכשיר הכי לוהט אצל מוסיקאים, בעיקר כמובן אצל מי שיצרו מוסיקה קלה, בז'אנרים כמו פופ, רוק וג'אז. זה היה טייפ קלטות אודיו, שייצרו אז חברות כמו Fostex ו-Tascam שניתן היה להקליט על הקלטת שהוכנסה אליו, 4 ערוצים של מוסיקה.

ה-"4 טראק", כמו שהוא כונה אז באנגלית, היה גרסה פשוטה של טייפ הסלילים האולפני, שבו נהגו אז להקליט ערוצים באולפן. יכולת להקליט לתוכו תפקידים שונים אל ערוצי הקלטה. ערוץ השירה, לצד ערוץ הגיטרה, ערוץ הבאס, התופים וכדומה. תמיד בזמן שהקלטת ערוץ חדש, שמעת באוזניות המחוברות אליו, את הערוצים שכבר הוקלטו קודם. ממש כמו באולפן, אבל באיכות בינונית. הסיבה ברורה - קלטות לא אפשרו איכות הקלטה שהתאפשרה אז בסלילים.

מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית. הקלטה ב-4 ערוצים לא הייתה כל כך מפתיעה ונחותה, כי צריך לזכור שעשור לפני כן, בשנות ה-60, זו הייתה ההקלטה האולפנית המקובלת. למעשה, את מרבית תקליטיהם יצרו "הביטלס" ב-4 ערוצים בלבד. כבר אז, באמצעות טכניקה שנקראת "באונסינג" (Bounce), נהגו להקליט הרבה יותר תפקידים מאשר ה-4 שבקלטת. עשו זאת על ידי הקלטת 3 ערוצים ושילובם לרביעי, דריסתם והקלטה בהם שוב ואז שילובם עם המוקלט לערוץ ריק מהם וכך הלאה.


הנה טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:

https://youtu.be/gCr1UiJwbF8


כך פעלה שיטת הבאונסינג בה הקליטו על 4 הערוצים יותר תפקידים:

https://youtu.be/cZanByojSCI


ממשיכי דרכו בימינו - 8 ערוצים עם שלל אפשרויות נוספות באותו כסף:

https://youtu.be/p_NZKPGClSo?end=3m51s


חלקם ממש זולים ונגישים היום:

https://youtu.be/qi9mZgZ3IiA


סרטון ארוך יותר על השימוש בו:

https://youtu.be/6d_MgPm8yYQ?long=yes


mp3
מהו הקובץ ששינה את מוסיקת הפופ?



מבין הפיתוחים וההמצאות שליוו את דור המידע, נראה שהמצאת ה-mp3 היא המשמחת ביותר לאדם הפשוט. אמנם חוויית השיטוט והבחירה בחנויות התקליטים והדיסקים כמעט ונעלמה, אבל המוסיקה מעולם לא הייתה כה זמינה לכל כך הרבה אנשים. האם זה טוב? - כנראה שכן, על אף שכמו בכל מהפכה, יש גם כאן מי ששילמו עליה ביוקר ויש מי שנאלצו לשנות הרגלים עסקיים ואחרים.

הכל התחיל בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כשצוות חוקרים במכון המחקר פראונהופר שבגרמניה, בראשות מהנדס אלקטרוניקה ומתמטיקאי גרמני בשם קרלהיינץ ברנדנבורג, מצא דרך ליצור אלגוריתם דחיסה שיכווץ קבצי קול לכ-1/12 מהגודל שלהם. זו הייתה מהפכה של ממש, בה הם הצליחו להרחיק את כל הצלילים שאינם בתדרים שבתחום השמע האנושי (בין 1000 ל-5000 הרץ), בידיעה שמרבית מה שהוציאו ממילא לא נשמע לאוזן אנושית. הבדלים קטנים בין צלילים קרובים וצלילים בעוצמה נמוכה יחסית הוקרבו למען מיזעור הקובץ.

קרלהיינץ וחבריו הציעו את הפורמט שפיתחו לתקן ה-MPEG, לצורך כיווץ קול בתעשיית הקולנוע, שם חיפשו פתרונות להפצת סרטים על גבי תקליטורים קומפקטיים אך מוגבלים בנפח המידע שניתן לשמור עליהם. אבל התעשייה בחרה בפורמט אחר והגרמנים נאלצו לחפש במקום אחר.

המקום הזה הלך ותפס אז. קראו לו WWW, האינטרנט בשבילכם, והוא בדיוק פרץ לעולם. אנשי המכון החליטו לקרוא לקובץ שלהם mp3 ולהציעו ליצרני תוכנות המרת צליל ונגני מוסיקה למחשב. לראשונים הציעו להוסיף תמורת תשלום פורמט כיווץ מדהים של שירים, שיהפוך את התוכנות שלהם ללהיטים בקופה. מיצרני תוכנות נגינת אודיו הם אפילו לא ביקשו תשלום, רק הציעו שהתוכנות שלהם יוכלו לנגן קבצי mp3.

התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה. עשרות תוכנות המרה אפשרו למשתמשים להמיר מוסיקה לקבצי mp3 וצעירים מכל העולם החלו להמיר אוספים שלמים לקובץ החדש והקומפקטי, שתפס כה מעט על הכונן שלהם.

הצעירים הללו, שבעתיד יוגדרו כדור ה-Y, החלו לשלוח ולשתף שירים אחד עם השני במייל או בהעתקה מכונן לכונן. מכל עבר החלו לצוץ ברשת אתרים להורדת שירים בפורמט החדש. תוכנות נגן כמו winamp ניגנו את השירים ונשמעו מצויין. הן גם אפשרו לנגן פלייליסט, מושג חדש שנוצר ויחליף בהדרגה את האלבום. היתרון הנוסף שהוכנס לקובץ ה-mp3 היה שניתן היה לנגן אותו, תוך כדי ההורדה. המשמעות הייתה שבאינטרנט האיטי של אז, ההמתנה עד שיירד כל הקובץ נחסכה וזה היה פשוט כיף..

ואז המסיבה התפוצצה. האקר שפרץ תוכנת המרות הפיץ את האלגוריתם של הדחיסה ברשת ולשוק התווספו מאות תוכנות חינמיות להמרה ל-mp3. מה שהיה נהר הפך לנחשול וצונאמי של קבצי מוסיקה ושירים, שכמוהו לא הכיר העולם. עתה נוצרו גם תוכנות חינמיות לשיתוף קבצים, כמו נאפסטר, קאזאה ואימיול והעולם לא הפסיק להוריד ולשתף את השירים שפעם קנה בכסף רב. הצירוף 'זכויות יוצרים' החל להשמע כמו מונח מעולם המשפט הקדום והצעירים של היום כבר לא מתעניינים במוצרים מהעבר "הרחוק", כמו דיסקים... המהפכה הושלמה!


הנה סיפורו של ה-mp3:

http://youtu.be/jCO9LV-D5f4?t=15s


הסבר שימושי על היתרונות של הקובץ:

http://youtu.be/g5n3lKNJiTc
מהי טכנולוגיית הסטרימינג?



סטרימינג (Streaming), או "הזרמת מדיה" היא טכנולוגיית אינטרנט שבה מעבירים מדיה דיגיטלית, כמו מוסיקה, רדיו או וידאו, באופן רציף ומתמשך. המשתמש נהנה מהמדיה בזמן שהיא משוגרת אליו דרך האינטרנט ולא נאלץ להמתין עד שתתקבל כולה ורק אז יוכל ליהנות ממנה.

בימים שהמחשב הפך למוקד בידור מרכזי והטלפון הנייד שלנו הפך לכל כך הרבה יותר מטלפון, סטרימינג היא אחת התופעות החזקות ביותר בטכנולוגיה הבידורית המודרנית. שירותים כמו "ספוטיפיי" ו"אפל מיוזיק" מספקים שירים בהזרמה, מהשרתים שלהם לאוזניות שלכם. הצעירים של ימינו, דור ה-X אם תרצו, כבר לא יודעים אפילו מהם קבצי mp3...

הרעיון הפשוט בסטרימינג הוא שמרגע שהמשתמשים "התחברו" לספק המדיה, תוכן כמו מוסיקה וסרטים מועברים אליהם באופן שוטף וכמעט ללא המתנה. בדרך זו הסטרימינג מאפשר התגברות על עומסי העברת המידע ברשת האינטרנט תוך האזנה קחה ורציפה למוסיקה מהענן, צפייה בשידורים חיים באינטרנט ובסרטים ממאגרים מקוונים. כך למשל, שירות הסרטים והסדרות "נטפליקס", למשל, מזרים סרטים באיכות גבוהה מאד לטלוויזיות החכמות שבבית, למחשבים וסמארטפונים בתנועה.

בשידור תוכן בסטרימינג, הוא מושמע או מוצג למשתמש, עוד בטרם הסתיים תהליך ההעברה של כל המידע המרכיב אותו. כלומר, כבר בזמן הזרמת התוכן דרך האינטרנט יכול המשתמש לשמוע או לצפות בחלק שכבר הספיק להגיע למחשבו או אל הטלפון שלו עד אותו הרגע.

השיטה לבצע זאת היא ב"הזרמת" המדיה בחלקים ולא בבת-אחת. במקום שהמשתמש יקבל את כל השיר למשל, ורק אז יתחיל להאזין לו, מועבר אליו חלק קטן מהשיר והוא מתחיל להתנגן, כשבזמן שהוא שומע את החלק שכבר אצלו, מוזרם אליו החלק הבא. כך מושמעים ברצף כל חלקי השיר, כיחידה אחת. כך בדיוק מנוגנים גם סרטים בסטרימינג, כשבכל שלב עוברים חלקים מהסרט (כמה אלפי פריימים), במקביל לצפייה בו.


הנה הסטרימינג המודרני:

https://youtu.be/f22iqjkeLUU


הסבר על הסטרימינג ויתרונותיו:

https://youtu.be/UpbfcI7Zbqw


ספוטיפיי - שירות הסטרימינג המוסיקלי המוביל כיום:

https://youtu.be/tI7Wsj-NhVg?t=19s
איך עשה נגן האייפוד מהפכה?



האייפוד (iPod) לא היה נגן ה-mp3 הראשון בעולם. הוא אפילו לא היה הטוב שבהם, או הזול, או המתוחכם, הקטן או המלהיב. הוא פשוט היה של חברת אפל ובשנת 2001 הוא החל לא פחות ממהפכה.

זה החל כשחברת המחשבים הצומחת מחדש, חברת אפל, הוציאה באיחור את נגן המוסיקה שלה. בשוק כבר היו רבים כאלה, חלקם מצוינים. ועדיין אפל עשתה את מה שהיא תמיד ידעה לעשות. האייפוד היה נגן מוסיקה מעוצב למשעי, עם איכות צליל מעולה ומסך טקסט שגלגל ניווט אפשר לגלול בו את רשימת השירים והתיקיות. בצידי הגלגל היו כפתורי ההפעלה, לנגינת השירים. הוא היה נוח להפעלה והיה בו מקום ליותר מ-1000 שירים. זה לא קרה סתם, אלא בשילוב המצוין של כונן קשיח קטנטן וחדשני, עם עיצוב "אפלי" ואיכות צליל נהדרת.

אבל אפל עשתה עוד מעשה גאוני. סטיב ג'ובס והמעצב הראשי שלו, ג'ונתן אייבס, אלופים בהבנת השיווק והמיתוג, החליטו על צבעו הלבן של האייפוד, צבע של טוהר וניקיון. סטיב ג'ובס, המינימליסט וחובב הזן וג'ונתן אייבס, המעצב שהוכיח את גאוניותו בעיצוב מחשב ה-iMac, הפליאו להצמיד לאייפוד גם אוזניות בצבע לבן.

מה העניין, אתם ודאי שואלים. ובכן, בתקופה שבה כל יצרן קוריאני או יפאני שיווק נגני mp3, לא בלט אף נגן לטובה. כולם היו טובים פחות או יותר, אבל היו טמונים בכיס והאוזניות שלהם היו לרוב שחורות. כמו האיימק, המחשב המעוצב שהוציאו שנים ספורות לפני כן ושבלט מול כל המחשבים צבועי הקרם והמשעממים, האוזניות המעוצבות עם החוט הלבן של האייפוד בלטו לעין כל והבליטו את המשתמש בהם כבעלים גאה של אייפוד וכמי ששוחר איכות ויוקרה. למה יוקרה? - כי האייפוד היה יקר...

אבל כולם רצו אותו ולרבים מהם היה מספיק כסף כדי לקנות את המכשיר הנחשק. האייפוד, מיותר לציין, הפך להיט היסטרי. בארצות הברית השתמשו בו מעל 60% מבעלי הנגנים וגם בשאר העולם רכשו אותו כמו לחמניות חמות. בדור השני שלו הגיע גלגל המגע. אחר כך למדה אפל לשלב בגלגל המגע גם לחיצה ובדור הרביעי נכנסו הכפתורים לתוך הגלגל עצמו. המינימליזם האהוב כל כך על ג'ובס הושלם. כשהוצג ה"אייפוד פוטו" הסתבר שהאייפוד הפך גם לאלבום תמונות וה"אייפוד וידאו" שאחריו, אייפוד מהדור החמישי, החל לנגן גם סרטוני וידאו. שלימות. לא פחות.

על הדרך הצליחה אפל לעשות מהפכה גם בהרגלי ההורדה. אם כל הנגנים אפשרו לנגן קבצי מוסיקה שרובם היו לא חוקיים, מהורדות באיכות נמוכה מהרשת או המרות של דיסקים שנעשו בבית, אפל פתחה את חנות המוסיקה המקוונת שלה, iTunes, שבניגוד לכל התחזיות הפכה ללהיט היסטרי. הנוחות שבה ניתן היה לקנות שיר במחיר של דולר ולקבלו מיידית, באיכות שמע מעולה ובלי חיפושים או המתנה, "פיתתה" רבים מבעלי האייפוד לרכוש מוסיקה באופן חוקי. העולם הופתע... הסתבר שאנשים כן מוכנים לשלם על מוסיקה להורדה, אם רק נותנים להם לעשות את זה בנוחות, במהירות, בסטייל ובמחיר הוגן. אחת ההברקות של אפל הייתה שהם אפשרו לרכוש שירים בודדים ולא דרשו שהמשתמש יקנה אלבום שלם בשביל לשמוע שיר אהוב אחד.

והייתה גם סדרת האייפוד נאנו, של מכשירים זעירים וזולים יחסית למוצרי אפל, שאפשרו לכולם ליהנות מהתפוח האיכותי של ג'ובס. ועדיין, דומה שההפתעה הגדולה הגיעה דווקא מהאייפון, הטלפון הסלולארי של אפל שיצא מעט אחר כך. הוא שינה גם את האייפוד. העניין הוא שכשאפל ראתה את ההצלחה האדירה של מסך המגע באייפון וההתנפלות על האפליקציות שלו, היא החליטה שמה שטוב לטלפון החכם יהיה טוב גם לנגני המוסיקה שלה. התוצאה המשעשעת הייתה שהאייפון, שהוצג בהכרזה עליו כ"טלפון סלולארי משולב אייפוד", הפך להשראה לאייפוד טאץ', נגן משוכלל עם ממשק מולטי-טאץ' כמו של האייפון, שאפשר היה להתקין בו אפליקציות,, לשלוח מיילים, לשמוע מוסיקה, לצפות בסרטונים ואפילו לגלוש באינטרנט. הלכו גלגל הניווט והתפריטים עם הספריות, נעלמו רשימת האמנים והשירים - הטאץ' הציע אייפון ללא הטלפון...


הנה סיפורו של האייפוד:

http://youtu.be/z3G45_GnNco


האבולוציה של האייפוד:

http://youtu.be/kVX-Ko1NLAc


וכל דגמי האייפוד לדורותיהם:

http://youtu.be/YtD3pLDBcuQ


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.