נהר הנילוס (Nile), שזורם באפריקה ואורכו 6,650 קילומטרים, הוא הנהר השני באורכו בעולם והארוך ביותר באפריקה.

"הנילוס הלבן", אחד משני יובליו של הנהר, מתחיל את דרכו בימת ויקטוריה, אגם ענקי שממנו הוא יוצא, דרך אוגנדה וסודן, עד לעיר חרטום שבסודן, מקום שבו הוא מתאחד עם הנילוס הכחול שמקורו הוא באגם טאנה, האגם הגדול ביותר באתיופיה. שניהם ממשיכים ביחד צפונה כנהר אחד, שחוצה את סודן ואז את מצרים. מצפון לקהיר (עיר הבירה של מצרים), הוא מתפצל לשני ערוצים, רוזטה ודמייטה, שביניהם יווצר המשולש החקלאי העצום שנקרא "הדלתה של הנילוס". השם לקוח מהאות היוונית דלתא, שצורתה משולשת (Δ). מהדלתה של מצרים נשפכים מי הנילוס אל הים התיכון.

הנילוס, או "מתת הנילוס" כמו שקראו לו במצרים הקדומה, תרם לארץ המדברית היבשה המון. עד כדי כך שהמצרים הקדמונים ראו בו נהר קדוש וערכו טקסים דתיים רבים שהוקדשו לו. במשך דורות רבים התקיימה מצרים בזכות מימיו והוא נחשב לעורק החיים של המדינה. ההוכחה היפה לכך היא שבעמק הנילוס הפורה מרוכזים כ-90 אחוזים מהאוכלוסייה.

הנהר השיט סוחרים לארצות רחוקות, קיים את החקלאות של מצרים, השקה במי שתייה את המצרים וקיים כפרים ויישובים רבים לאורכו. על גדות הנהר הארוך נולדה ממלכת מצרים הקדומה, מהתרבויות המפוארות והחשובות בהיסטוריה. לאורכו של הנילוס היא הותירה כמה מהאתרים הארכיאולגיים החשובים בעולם.

השם "נילוס" הוא שמו היווני והמוכר בעולם של הנהר. היאור הוא השם העברי שלו, שמופיע בתנ"ך, למשל בסיפור משה בתיבה.


הנה חשיבותו של הנילוס:

https://youtu.be/TI6VaNG8_nE


על המראות של וסביב הנילוס באזור מצרים:

https://youtu.be/TF79jV18sUY


השיט על נהר הנילוס:

https://youtu.be/jjdOlv82kPE


הנילוס כמקור חיים למצרים במשך אלפי שנים:

https://youtu.be/oE2YZZgZWdE


ומפלי הנילוס הכחול באגם טאנה אתיופיה:

https://youtu.be/wo51y825lgc

נהר הנילוס מגיע מההרים הטרופיים של אפריקה ומביא מי גשמים לעבר המדבריות שבצפון אפריקה ולמצרים ונשפך אל הים התיכון. הנהר הזה הוא אולי הסיבה העיקרית להצלחתה של מצרים העתיקה. מעבר לתרומתו המכרעת לחקלאות המצרית, הוא היה גם ציר התחבורה החשוב ביותר של התרבות העתיקה והחשובה של זמנה.

בהיות התנועה המדברית ביבשה קשה מאד, השיט על הנילוס היה אמצעי התחבורה השימושי והנוח ביותר במצרים הקדומה. סירות עשויות מהגומא שצמח על גדות הנהר הן ששמשו לתנועה על מימי הנילוס. בחיי היום יום השתמשו המצרים הקדמונים בסירות כדי להוביל על פני הנילוס תבואות, סחורות וחומרי בנייה.

גם בלוויות נהגו המצרים להשיט את המתים על פני הנהר וכך להביאם לקבורה. ביחד עם המת נהגו להשיט על סירות את הרכוש, בעלי החיים והעבדים הנקברים איתו, בדרכם האחרונה אל הקבר. פפירוסים, קנים, דוחן, דורה ופרחים לטקסים - כל הצמחיה ששמשה את הפרעונים גדלה לידו..

אבל בחקלאות היה הנילוס הכי חשוב למצרים הקדמונים. הנהר הזה היה האחראי לכל השפע של מצרים העתיקה. כשהציף את האזורים שלידו, פיזר הנילוס חומרים מזינים ומינרלים על פני האדמה וכך הביא לדישון מתמיד של גדות הנהר. ואכן, האדמה שליד הנילוס הייתה תמיד פוריה ומצוינת לגידולים חקלאיים.

הפרעונים הראשונים החלו בבנייה של מערכת השקיה מרשימה שהציפה במכוון אזורים חדשים ליד הנילוס. בשביל שיטת ההצפות הזו הם יצרו רשת מסועפת של תעלות להולכת מים. כמו כן הם יצרו מערכת סכרים, שבאמצעותה בלמו את מי הנהר מלשטוף את הכל. כך העבירו המצרים את מימי הנילוס לשטחים נרחבים של אדמות, כדי להשביח אותם לחקלאות ובו בזמן שמרו על השדות מהצפות לא מבוקרות.


הנה הנילוס כבסיס הכוח של מצרים שלמעשה בנויה לאורכו (עברית):

https://youtu.be/TF79jV18sUY


התרבות המצרית שתיבנה על גדות הנילוס:

https://youtu.be/tSKBOilYBiY


דוגמה לסירות הגומא של מצרים העתיקה באתיופיה של היום:

https://youtu.be/dXSAetXXVVY?t=23s


וגם היום יש מי שמבצעים טקסים מוזרים על מי הנילוס...

https://youtu.be/0MMYAt0NH4c

נהר הנילוס (Nile) הוא הנהר שכונה בימי קדם יאור. הוא מתחיל מההרים הטרופיים של אפריקה, המלאים בגשמים שאופייניים ליערות הגשם. הנהר ממשיך לעבר המדבריות שבצפון אפריקה ועד למצרים ונשפך אל הים התיכון.

מצרים העתיקה, המעצמה החקלאית הגדולה של ימי קדם, חייבת את הצלחתה לנהר הנילוס, כלומר היאור. בכל שנה הוא הציף את גדותיו וכך יכולים היו החקלאים של מצרים לגדל יבולים ובעלי חיים על האדמה הפורייה שעל גדות הנהר.

כך ולא מעט בזכותו של היאור, כלומר הנילוס, שמו הנוכחי של היאור, הפכה מצרים לעשירה והחזקה שבארצות האזור בעת ההיא.


הנה תפקידו החשוב כל כך למצרים העתיקה:

https://youtu.be/UHhsSAVzpVA


ושיט על היאור, הנילוס של היום:

https://youtu.be/E5W64lVJhmk?end=4m2s

הדרך לנוע מרחקים במצרים העתיקה הייתה בשייט על נהר הנילוס. הסירות הפשוטות ביותר של המצרים נבנו מצמחי גומא הפפירוס, צמח שגדל לאורך גדת הנהר.

השייטים של התקופה נהגו להשיט את הסירות בעזרת מוטות ארוכים. רק מאוחר יותר החלו להשתמש במשוטים.

ציור קיר מפורסם משנת 1430 לפני הספירה במצרים העתיקה, מראה אציל מצרי על סירת גומא, כשהוא צד דגים בעזרת צלצל.


הנה הפפירוס ושימושיו הרבים, כולל הסירות של מצרים העתיקה:

http://youtu.be/QBbw4-R07Bo


אתיופים בימינו, באגם טאנה שהוא מקור הנילוס הכחול, שטים על סירות פפירוס:

https://youtu.be/UdF5MsMZIMI?t=11s


וסרטון גרמני שמראה איך בנו סירת פפירוס בסגנון מצרי בשביל המסע של תור הירדאל:

http://youtu.be/JID--UJ7oMw

המכות במצרים הן מהסיפורים המרשימים שבסיפורי עם ישראל. אבל מעניין לבחון אותם מבחינת חוקי הטבע. האם אירועים כאלה אפשריים בטבע או שהם נסים? - הבה נבדוק את מכת צפרדע, המכה השנייה:

אם אכן צבעו אצות מיקרוסקופיות את היאור, כמו ההסבר שנותנים המדענים למכת דם, הרי שיתכן שזה גם מה שגרם לצפרדעים לברוח ממי הנילוס, היאור ולהסתובב בהמוניהם במצרים. כך הן עשו עד שרובן מתו.

גם אם המים הזדהמו מסיבות אחרות, כמו גז או מינרל שהאדים אותן, צפרדעים הן מבעלי החיים היחידים שיכולים לחמוק החוצה ממים כאלה והן עושות זאת ופושטות על מצרים.


סרטון אנימציה של מכת צפרדע:

https://youtu.be/-t8q6lPNuvU?t=1m35s


וכך סבא טוביה מתאר את עשר המכות שקיבל עמו של פרעה במצרים (עברית):

http://youtu.be/SlktWFvMUZ4

נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.

להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.

על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.

לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.


הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:

http://youtu.be/G6snYcSu024


כך מכינים נייר פפירוס:

https://youtu.be/yfMSqUmxmoM


סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:

http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s


כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:

http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ


וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:

https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes

מה קורה למקדשים מצריים עתיקים, כשבונים סכר ויוצרים אגם מלאכותי חדש שעלול להציף אותם? ויותר חשוב - האם אפשר להזיזם?

זו השאלה שעמדה בפני שלטונות מצרים בשנת 1964. התשובה הייתה פשוטה, גם אם יקרה.

שני מקדשי אבו סימבל (The temples of Abu Simbel) נחתכו לבלוקים גדולים, פורקו והועברו בשלמותם למקום אחר. מיקומם החדש נקבע 65 מטר גבוה יותר ו-200 מטר בלבד מהנילוס.

הפרויקט המסובך והיקר הזה נעשה בכדי להציל את המקדשים משקיעה באגם נאצר. אגם נאצר הלך והתמלא מאחורי סכר אסואן, שנבנה כמה שנים לפני כן, כדי לאגור מים במדבר.

שני מקדשי אבו סימבל שבמצרים הם המקדשים הדרומיים ביותר של תרבות מצרים העתיקה. הם נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי המלך הפרעוני רעמסס השני.

המקדש הגדול הוקדש לרעמסס השני והמקדש הקטן יותר - לאשתו של רעמסס, נפרטרי ולאלה חתחור. במקדשים פסלי ענק פרעוניים, מהגדולים שנמצאו אי-פעם.

אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית והוא מהאתרים המעניינים של התרבות המצרית העתיקה.


הנה מקדשי אבו-סימבל שעל שפת אגם נאצר:

http://youtu.be/DYP5Id4bXic


ראו כמה הפסלים של אבו-סימבל הם גדולים:

http://youtu.be/l6koKIVE17k


ומצגת תמונות מאבו-סימבל:

http://youtu.be/Dp10THd4SFE

מצרים העתיקה הייתה אימפריה שהחלה להתקיים בשנת 3150 לפני הספירה. זו הייתה מדינה שישבה בעמק נהר הנילוס בעת העתיקה ובשיאה שלטה בשטחים שהגיעו מסודאן של היום בדרום ועד לדרום סוריה בצפון, כולל המדבר משני צידי הנילוס וכל ארץ ישראל של היום.

במצרים העתיקה פותחו שיטות מינהל חדשניות לזמנן והיכולת לשלוט באימפריה נבנתה באמצעות חידושים שונים בתחום הניהול והשליטה, כמו גם בכוח צבאי חכם וטכנולוגי.

מצרים העתיקה לא הייתה רק אימפריה בעלת כוח צבאי וכלכלי אלא גם תרבות בעלת מדע, השכלה וטכנולוגיה פורצי דרך. פותחו בה חידושים בתחומים רבים, מחקלאות והשקיה ועד למחצבים ומכרות, דרך מיזמי בניה אדירים וחכמים ומסחר עשיר ומפותח עם עמים רבים במרחב שמסביב.

שלטון הפרעונים הסתיים מעט לפני תחילת הספירה הנוצרית, כשהסתיים תור הזהב האחרון של האימפריה העשירה והחכמה הזו. האימפריה הרומית החליפה אותה בשנת 31 לפני הספירה, כשכבשה את מצרים באלימות ובכוח מודרני והפכה אותה לפרובינציה רומית, נשלטת וחלשה.


הנה ארבע שושלות הפרעונים של מצרים העתיקה:

http://youtu.be/tSKBOilYBiY


מצגת וידאו שמספרת על מצרים העתיקה ותרבותה:

http://youtu.be/6inbtpf-Elo


החלוקה ל-3 תקופות במצרים העתיקה:

http://youtu.be/1lmHOuF--mY


כך הפכה הממלכה המצרית לאימפריה אזורית מרשימה:

https://youtu.be/hO1tzmi1V5g


זו הייתה אימפריה מרשימה ביותר (מתורגם):

https://youtu.be/Z3Wvw6BivVI?long=yes


והרצאה על התרבות המצרית הקדומה (עברית):

https://youtu.be/fi6wfNMV1lE?long=yes

סיפור המכות במצרים הוא מהמרתקים שבסיפורי ההגדה. אבל האם אירועים כאלה אפשריים בטבע? - הנה מכת ערוב.

יש סברה שהערוב היו חרקים, זבובים למשל, שפשטו על מצרים. ואם אכן הרגו האצות האדומות שהתרבו במי הנילוס את הצפרדעים והדגים, או שעשו זאת הגז שהשתחרר וצבע אותם, או מינרל אדום כלשהו, הרי שהחרקים יכולים היו להתרבות באין מפריע. וכך הם עשו וגם העבירו חלק מהמחלות שיבואו על מצרים במכות הבאות.


הנה מכת ערוב במצגת לימודית (עברית):

http://youtu.be/Y8C5LojX9hg


וסרטון אנימציה שמתאר את עשר המכות ופרעה הסרבן:

http://youtu.be/ygN-7mx4agk

זה היה באמצע שומקום, ביבשת אפריקה של המאה ה-19, כשחוקר הארצות המפורסם הנרי מורטון סטנלי, פגש את דייוויד ליווינגסטון (David Livingstone) שנעלם והיה חשש לגורלו. סטנלי אמר לאיש שאותו חיפש זמן רב את המשפט המפורסם: "דוקטור ליווינגסטון, אני מניח..."

כך נפגשו שניים מהבולטים במגלי הארצות הבריטים של העת ההיא. אבל מי היה ליווינגסטון?

דייוויד ליווינגסטון היה מגלה ארצות ומיסיונר מסקוטלנד, שחקר במאה ה-19 את אפריקה, כדי לייצר בה דרכי מסחר ולהפיץ בה את הנצרות. בהיסטוריה של גילוי הארצות הוא זכור בתור האירופאי הראשון שגילה את מפלי ויקטוריה, אולי תגליתו המפורסמת ביותר.

אבל הייתה לו גם תרומה חשובה ביותר לחופש ולכבוד האדם. הוא היה האיש שהכריז מלחמת חורמה על העבדות, שהפכה את בני השבטים שנתפסו באפריקה לעבדים חסרי אונים של האדונים הלבנים באירופה ובאמריקה בעיקר. ליווינגסטון השתמש בכל יוקרתו והשפעתו בכדי להילחם בעבדות ובשנת 1875 הוא הצליח לעורר את דעת הקהל האנגלית ולגרום לממשלת בריטניה לעשות את הלא-יאומן - האימפריה הבריטית לחצה על חמוד בן מוחמד, השולטן של זנזיבר ומי שבאי המרכזי שלו התרכז ונוהל סחר העבדים ובכך הופסק באי סחר העבדים.

ליווינגסטון נפטר בזמביה בשנת 1873, בעודו באחד ממסעותיו המפרכים לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס. במסע של חודשים רבים נשלחה גופתו לקבורה בבריטניה, שם קברו אותו בטקס מרשים וגדול, בכנסיית ווסטמינסטר, שבה קוברים הבריטים את גדולי האומה הבריטית.

לזכרו של ליווינגסטון הוקמה בזמביה עיר בשם ליווינגסטון, שיש בה גם מוזיאון על שמו.

על אף שהוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר, שבה קבורים גדולי הממלכה, יש שטוענים שלבו של ליווינגסטון טמון בקופסת מתכת בזמביה. לעומתם, מתגאים בקתדרלה האנגליקנית שבזנזיבר, בכך שליבו של ליווינגסטון טמון בקתדרלה שלהם.


הנה סיפור המפגש של ד"ר ליווינגסטון עם סטנלי:

https://youtu.be/6UOkApfRs9A


על המפגש בין ליווינגסטון וסטנלי שמצא אותו סוף סוף:

https://youtu.be/gV5oexwbn2c


תיעוד האיש ותגליותיו:

https://youtu.be/QKshjYa92hA


מצגת וידאו על האיש והחוקר ליווינגסטון:

https://youtu.be/b0xxCpPC44Q


וסרטון קצר על האיש ואפריקה שלו:

http://youtu.be/noIZrttW7E0

הפירמידות המצריות, מהמבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, הן מהסמלים של תרבות מצרים העתיקה, תרבות עשירה בחוכמה ובטכנולוגיה חדשנית לתקופתה. מרבית הפירמידות הללו הן בנות יותר מ-4,000 שנים והן תוכננו ונבנו לפי פולחן השמש והכוכבים.

מטרתן לא הייתה סתמית אלא מעשית ועניינית. הפירמידות במצרים נבנו בתור קברים עבור מלכי מצרים העתיקה, איש איש ופירמידתו. כן, כל פירמידה היא קברו של אחד המלכים.

אוקיי, אז צריך קבר למלך הפרעוני, אבל למה הוא צריך להיות כל כך גדול? - הפירמידות כל כך גדולות, גם כי הפירמידה נועדה לפאר את המלך וככל שהיא גדולה כך תהיה ברורה גדולתו להמונים ולאנשים בעתיד, אבל גם מסיבה פרקטית, לפחות לפי האמונה המקומית. הפירמידה צריכה להכיל המון רכוש, ממון, תכשיטים, חיות מחמד, כלי רכב וכמעט תמיד גם משרתים, כי כולם לפי האמונה המצרית צריכים להיקבר איתו כדי שיוכלו לשרתו בעולם הבא.

פירמידות הענק הללו נועדו לשמור ולהסתיר את כל הרכוש הזה של הנקבר ולכן הן כה גדולות ומוצקות.

ואגב, בניגוד למחשבות של יהודים שונים, אבותינו לא בנו את הפירמידות. הם הגיעו אליהן יותר מ-1,000 שנה אחרי שכבר הושלמה בנייתן.

את מגוריהם קבעו המצרים הקדמונים בגדה המזרחית של הנהר, שם הפציעה השמש בכל בוקר ומשום כך הביאה חיים לעולם. הפירמידות, לעומת זאת, נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדה המערבית של נהר הנילוס - מה שהאמינו שהיא ארץ המתים, כיוון שראו שבמקום זה שוקע אל השמש בסופו של כל יום.

הפירמידה הגדולה של גיזה היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל המקוריים של הזמן העתיק והיחידה ששרדה עד ימינו אנו. הפירמידה, שנמצאת סמוך לעיר גיזה במצרים, נבנתה באלף השלישי לפני הספירה, על ידי פרעה ח'ופו והיא נועדה לשמש כקברו. מספר המעברים הפנימיים והחדרים שבה הוא הכי גדול מכל הפירמידות במצרים.


הנה הפירמידות ומצרים העתיקה (עברית):

https://youtu.be/7Ns43U1m1zE


לא, לא היהודים בנו אותן (עברית):

https://youtu.be/yor-TywKHDU


הפירמידות של גיזה והספינקס ששומר עליהן:

http://youtu.be/onWRXXg7QZg


תמונות מהפירמידות במצרים:

http://youtu.be/0GhDwMAQxsk


ניסיון להסביר כיצד נבנו הפירמידות:

http://youtu.be/TJcp13hAO3U


וההיסטוריה של הפירמידות:

http://youtu.be/6inbtpf-Elo


בואו לסייר כאן ב-360 מעלות:

https://youtu.be/9TCHI2qbZ78?qr=yes