שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהו רץ המרתון הפורטוגלי שנהג בהגינות מופלאה?
האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.
סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.
אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.
כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.
האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.
ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד. הוא אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיני המאמן שלו חייב תמיד לנצח.
עם זאת, לאחר שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."
הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:
https://youtu.be/Mq56e7GntUE
כך זה נראה בתחרות:
https://youtu.be/vFzyz3prWgw
ועוד דיווח מתפעל:
https://youtu.be/Q-23xtM3gnE
מי הספורטאי השחור שקלקל להיטלר את המסיבה?
זו היתה שנת 1936. מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר רצה לנצל את האולימפיאדה שנערכה בברלין כדי להראות לעולם את עליונות "הגזע הארי", הגרמני וזה שלפי תורת הגזע של היטלר הוא הגזע העליון. אותה תורת גזע הפכה עם עלייתו של היטלר לשלטון לאידאולוגיה של גרמניה הנאצית כולה וממנה נובע שהספורטאים הגרמנים ינצחו ללא הפסק.
מי שקלקל לפיהרר הנאצי את החגיגה היה ג'סי אוונס (Jesse Owens), אתלט אמריקני שצבע עורו שחור. כשהוא עומד בראש האתלטים האמריקנים השחורים הביס אוונס שוב ושוב את הגרמנים, בכל תחרות שבה השתתף באולימפיאדה.
4 מדליות זהב קטף האתלט השחור והדגים את עליונותו על כל אתלט במשחקים האולימפיים של ברלין 36.
הגרמנים הובסו שוב ושוב על ידי אוונס וחבריו השחורים והיטלר רק התעצבן יותר ויותר. לבסוף דווח כי אדולף היטלר נטש בכעס את האיצטדיון, לאור הנצחונות של האצן האמריקני שהמשיך לזכות בתחרויות. זה לא מדויק. האמת שהיטלר, שביום הראשון לחץ את ידי המנצחים הגרמנים, נדרש על ידי הוועד האולימפי, ללחוץ את ידי כל המנצחים. כדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון והלך הביתה.
כך או כך, אוונס, שהכינוי שלו היה כבר אז "הקליע השחום", זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של ברלין 1936. הוא היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (בריצות למרחק 100 מטר, 200 מטר ובריצת השליחים ובעוד ענף שבו הצטיין: קפיצה לרוחק) ונחשב מאז לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים.
ליד הישגיו המדהימים בריצה, ראוי לציין את שיאו בקפיצה לרוחק. אוונס היה מלך האולימפיאדה של 1936 והאיש המהיר בעולם, אבל את הנצחון בקפיצה לרוחק הוא חייב למתחרה הגדול שלו, לוץ לונג הגרמני, שייעץ לו כיצד לשפר את קפיצתו. בכך, למעשה, הוא עצמו הובס על ידי אוונס. אותו לוץ רץ כדי לברך אותו מיד אחרי קפיצתו של אוונס - וכל זאת לעיני הפיהרר שלו...
כך הפך אוונס לקופץ לרוחק הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטר (שיאו היה 8.13 מטר) והוא החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים! - לוץ עצמו, אגב, נלחם ונהרג בקרב כמה שנים אחר-כך, בשירותו הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
אבל גם לג'סי אוונס לא חיכה עתיד מזהיר. כשהוא חזר לארצות הברית הגזענית, איש לא חיכה לו. לדאבונו, ממש כמו היטלר, הנשיא רוזוולט גם הוא לא נפגש איתו.
אוונס עבד בעבודות מזדמנות ולפרנסתו הוא נאלץ להתחרות בכלבים ובסוסים. גם אותם הוא ניצח וכשנשאל איך ספורטאי במעמדו עוסק בדברים כאלו, הוא ענה שאת המדליות שלו הוא לא יכול לאכול.
לאחר שסיים את הקריירה הספורטיבית שלו הפך אוונס למעשן כבד, ונהג לעשן המון סיגריות. זה הוביל למחלת סרטן הריאות ולמותו מהמחלה.
לקח שנים עד שאמריקה נזכרה בו שוב והחלה לכבד את הספורטאי השחור שהראה להיטלר את הדרך החוצה מהאיצטדיון ולה הביא כל כך הרבה כבוד. היום נקרא על שמו של אוונס רחוב אפילו בברלין, בבירת גרמניה.
הנה ג'סי אוונס:
http://youtu.be/quQopJmQry4
תגובתו של היטלר לתבוסה הגרמנית מול אוונס, המנצח שוב ושוב:
https://youtu.be/HCmvDwDocrw
סיפורם של אוונס ולוץ לונג הגרמני שסייע לו לעיני היטלר:
https://youtu.be/_O7qXP1ywhM
קומיקאי אמריקאי מתאר את אכזבתו של הדיקטטור:
https://youtu.be/rJW7wWqGNDI
תכנית חינוכית על סיפורו של ג'סי אוונס (עברית):
https://youtu.be/rIB4V8GZ1-Q?long=yes
וסרט תיעודי על הספורטאי הגדול והסמל של האתלטיקה האמריקאית:
https://youtu.be/gn-Xg158TcQ?long=yes
מהו הקרב הארוך בתולדות האולימפיאדה?
תחרות היאבקות שנמשכה כמעט 12 שעות היא ללא ספק קרב ההיאבקות הארוך בהיסטוריה והקרב האולימפי הכי ארוך בתולדות האולימפיאדה.
זה היה באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912. המתאבק האסטוני מרטין קליין (Martin Klein) התחרה במסגרת המשלחת הרוסית. חוץ ממנו התחרו עוד 11 ספורטאים אסטונים במשלחת הרוסית, אך מי זוכר אותם...
את קליין, לעומת זאת, יזכרו לעד. בקרב היאבקות בלתי נשכח על חצי הגמר, נאבק המתאבק האסטוני הנמרץ במשך 11 שעות ו-40 דקות, באלוף העולם אלפרד אסיקיינן. הקרב נערך ביום שמש ומתחת לכיפת השמיים.
היה חם, אך שניהם לא ויתרו והתגוששו במרץ רב. הזמן עשה את שלו וכשנקפו השעות הם הלכו ונחלשו. העייפות הגדולה והשמש הקופחת עשו גם הם את שלהם ולעיתים נראו השניים כאילו הם רוצים בעיקר לישון.
כשהשעון התקרב לשעה ה-12 הצליח קליין להכניע את האלוף ולנצח את הקרב. בסיום הקרב היה מרטין קליין כה תשוש שהוא לא הצליח לגייס את הכוחות להשתתף בקרב הגמר. כך זכה מן ההפקר במדליית הזהב השוודי קלאס יוהנסון, בעוד קליין המתאושש נאלץ הסתפק במדליית הכסף, המדליה הראשונה שבה זכה אסטוני.
המצער הוא שהמדליה לא נזקפה לזכות אסטוניה, עדיין לא מדינה עצמאית באותה תקופה, אלא לטובת הרוסים.
הנה ההאבקות האולימפית (עברית):
https://youtu.be/3kCuTY1ZEL4
נצחונו של מרטין קליין מעולם לא תועד אבל כך נראו קרבות היאבקות באותה תקופה:
https://youtu.be/pzXvTQIr6kQ
ותכנית חינוכית על ההיאבקות:
https://youtu.be/o-_Rl3lIYiU?long=yes
מי הרץ שניצח מרתון בנסיעה?
יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..
המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.
כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.
רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.
שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.
מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..
מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.
הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:
http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
מי הרץ הקובני שעשה צחוק מהמרתון?
המרתון של אולימפיאדת סיינט לואיס בשנת 1904 התקיים בתנאים בלתי אפשריים. מזג האוויר היה שרבי במיוחד והחום היה קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במרתון הזה הודח המנצח לאחר שהתגלה כי רימה ועשה חלק מהדרך בנסיעה וזה שאחריו תודלק בסם ואלכוהול, שהיו אז מותרים..
אבל משתתף אחד היה כנראה סתם בעל כוחות לא אנושיים. קראו לו פליקס קרווהל והוא היה דוור קובני שקפץ לפני המרתון לביקור בניו אורלינס. לא ברור אם הוא תכנן להרוויח שם כסף או סתם לעשות חיים, אבל מה שידוע הוא שהוא עשה את הדרך מניו אורלינס לסיינט לואיס בריצה והגיע לשם כ-5 דקות לפני תחילת המרתון!
לא פחות מדהימה היא העובדה שבמהלך המרתון עצר הדוור הידידותי שוב ושוב, כדי לשוחח עם אנשים בקהל. הוא דיבר ודיבר והחליף רשמים ומומחים מעריכים שהוא בזבז לפחות שעה על שיחות במהלך המרתון. אולי מצחיק להזכיר שבמרתון הזה, שכה רבים התקשו להשלים, האיש שתה רק פעם אחת ועוד הגיע למקום הרביעי!
אם רק היה מדבר מעט פחות, יתכן שהיה מנצח את המרתון?
סיפורו של הדוור המרתוניסט והמרתון החם של סיינט לואיס 1904:
http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
מי הציל מטפס פצוע במקום לכבוש את הפסגה?
בשנת 2012 התפרסם בכל העולם סיפור גבורתו ואנושיותו של מטפס ההרים הישראלי נדב בן יהודה. נדב ויתר על הגעה לפסגת האוורסט, חלומו של כל מטפס הרים, כדי להציל מטייל טורקי פצוע.
זה קרה כשנדב בן יהודה היה במרחק של 300 מטרים בלבד מפסגתו של ההר הגבוה בעולם. לפתע הוא ראה מטפס טורקי שנפצע בעת הטיפוס אל ההר ואיבד את ההכרה. נדב הבין מיד שעל המאזניים עומד מצד אחד חלום הטיפוס שאליו התכונן שנים רבות ומצד שני האנושיות הפשוטה, של לעזור לפצוע.
הדילמה הייתה אמיתית, אבל מבלי לחשוב פעמיים, הוא הניף את הפצוע, הסתובב לאחור והחל סוחב אותו על גבו במורד ההר. לעדותו, גרמו לו הערכים שספג בצה"ל לעשות את מה שעשה, כי "לא עוזבים חברים מאחור!"
הסתבר שהטורקי ששמו אירמק היה בדרכו למטה, לאחר שכבש את הפסגה. הוא נפל, בשל התנאים הקשים וללא אספקה של חמצן.
כשבן-יהודה ראה אותו, הוא זיהה את מי שפיתח עימו עוד במחנה שלמטה קשרי ידידות. הוא יצא לטיפוס יום אחד אחריו, מכיוון שדחה ביום את העליה לפסגה. אז הוא עשה זאת כדי להימנע מצוואר הבקבוק של מטפסים שצפוי היה באותו יום. בדיעבד הוא זכה בשל כך להציל את איידין.
במשך שעות ארוכות סחב נדב את אירמק עד למחנה שלמטה. מסכת החמצן שלו נקרעה בפינוי של חברו והוא נאלץ לנשום בלעדיה, בגובה של 8 קילומטרים ובשל מחסור כרוני בחמצן.
כדי לרתום את הפצוע, נדב גם נאלץ להסיר את הכפפות שהגנו על ידיו וספג כוויות קור קשות.
כשהגיעו למטה נבדקו השניים. הסתבר ששניהם סבלו מכוויות קור. התעורר חשש שיהיה צורך לקטוע כמה מאצבעות ידיהם. בבדיקות נמצא שבן-יהודה איבד 20 קילוגרמים ממשקלו במסע למעלה ולמטה. התורכי איבד 12 קילוגרמים.
לא ניתן להגדיר את נדב כמשהו אחר מלבד גיבור. גיבור של ממש ואפילו גיבור כפול. הן במעשה הפינוי של חבר פצוע, תוך סיכון חייו ובריאותו שלו והן בוויתור על השיא הישראלי של להיות בגיל 24 המטפס הישראלי הצעיר ביותר אי-פעם, שטיפס אל פסגת ההר הגבוה בעולם.
נדב של היום מרצה ומספר על טיפוס הרים, צילום ומספר גם על המעשה ההירואי שעשה על ההר.
אבל היה שם עוד משהו. קארמה תקראו לו.
בשנת 2018 זכה נדב למחווה דומה לזו שהוא עשה. חייו ניצלו לאחר פציעה שחווה בטיפוס קשה ביותר, במהלכו נפל מגובה של 140 מטרים ושכב פצוע בשלג. במזל גדול הוא התגלה והורד לפינוי, במבצע קשה מאוד לביצוע.
אז קארמה, כמו שאומרים, היא אולי ביץ', אבל לפעמים יוצאים ממנה רגעים אמיתיים של חסד.
ואתם? - היו טובים. לא בשביל משהו אלא כי אתם טובים. ברבות הימים זה ודאי יקרה ומישהו, ברגע הכרחי או אפילו נואש, יושיט לכם יד וישיב לכם כגמולכם.
הנה סיפור הגבורה של נדב בן יהודה (עברית):
https://youtu.be/jqunA-df9nI?t=5s
עוד על המעשה האמיץ של נדב (עברית):
https://youtu.be/r0rNWKkfkIE
הרצאה באנגלית מפיו:
https://youtu.be/ZAgLOtQDV84
וכך חולץ בתורו נדב, הגיבור שוויתר על חלומו בשביל מעשה אנושי:
https://youtu.be/VYK3W5S3M4M
מי הרץ שניצח מרתון יחף?
הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.
עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.
ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.
זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.
לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.
הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:
http://youtu.be/mLVIRT7-qUc
סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:
http://youtu.be/NrtJxknbO24
וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:
https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
מיהו אלוף האופניים שרימה את כל העולם?
רוכב האופניים הנודע לאנס ארמסטרונג (Lance Armstrong) נחשב בעבר לגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים. לזכותו עמדו לא רק הישגיו על המסלול אלא גם החלמתו המדהימה ממחלת הסרטן וחזרתו לקבוע שיאים הם שהיקנו לו תהילה בכל העולם. הוא ניצח שבע פעמים רצופות בתחרות החשובה ביותר בעולם האופניים - הטור דה פראנס.
אך הכל נגמר בשנת 2012 כשהרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט שללה את כל תאריו וארמסטרונג עצמו הודה בשימוש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פרנס. סמים אלה איפשרו לו להגיע להישגים טובים משל יריביו והם נחשבים לתחרות לא-הוגנת ואסורה בספורט.
כך חולפת תהילת עולם ותרמית שמביאה אחד מגדולי הספורט אי-פעם למעמד של רמאי, אדם שהשיג את הנצחון בדרכים לא כשרות.
הנה סרטון עם סיפורו של לאנס (עברית):
https://youtu.be/TD61jJUcgEg
הסוף המר של התרמית:
http://youtu.be/DIbhISkA1Ck
וסרט תיעודי על הנוכל הגדול של עולם הספורט (עברית):
https://youtu.be/QNP7CeVc3c4?long=yes
איך אהבת הכדורגל ניצחה את מלחמת העולם הראשונה וחיברה בין אויבים?
מהי הפסקת האש של חג המולד? - זה היה סיפור מופלא של חיילים מותשים מהמלחמה האינסופית שנקלעו אליה. לרגע קט החליטו חיילים אנגלים וגרמנים שבמקום להילחם, להרוג ולמות, הם יפסיקו לשעה קלה עם הרובים וייפגשו את האויב שמולם בשטח ההפקר. שעה קלה בה הם יחלקו מתנות אלו לאלו ואפילו ישחקו זה עם זה כדורגל.
רק אחר כך הם שבו להילחם…
זה קרה כ-5 חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחג המולד. שליח שהגיע מהצד הגרמני הציע לחיילים האנגליים שלא יירו והגרמנים גם הם הבטיחו שלא לירות.
ההמשך היה מרגש - לאורך כל קו החזית, במקומות רבים, יצאו החיילים שעתידים להילחם זה זה. הם החלו ללחוץ ידיים ולהחליף פריטי מזון וחפצים שונים. כך החלה "הפסקת האש של החיילים". במהלכה הם אספו את גופות חבריהם וקברו אותם. פה ושם הם גם מקיימים הלוויות משותפות.
ברגע מסוים, באחת הנקודות, כדור שניתן על ידי אחד הצדדים לצד השני הפך את הצדדים לשותפים למשחק כדורגל אנגליה-גרמניה לא מתוכנן. בגלל פערי השפה הם לא הצליחו לתקשר במילים, אבל כדורגל כולם הכירו ואהבו.
כך החל מה שזכה לכינוי "משחק הכדורגל של 1914". קסדות שימשו במשחק כשערים והוא הסתיים רק כשהכדור נקרע בגלל חוט תיל. המשחק הסתיים בניצחון של הגרמנים 3-2. בעקבות המשחק הראשון הזה התנהלו ככל הנראה משחקים נוספים במקומות שונים לאורך הקו.
הנה תיאור קולנועי של המשחק המרגש בין הצדדים הלוחמים:
https://youtu.be/NWF2JBb1bvM
על המשחק הספורטיבי של 1914 כולל עדויות קוליות של חיילים שהשתתפו בו:
http://youtu.be/bG4vjyPMhE8
סיפור "הפסקת האש של חג המולד" בתיאור מרגש של בריטי:
http://youtu.be/Zo35wfYXo9g
והמשחק ההיסטורי בהומור:
http://youtu.be/O_97lFLTJsA
האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.
סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.
אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.
כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.
האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.
ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד. הוא אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיני המאמן שלו חייב תמיד לנצח.
עם זאת, לאחר שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."
הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:
https://youtu.be/Mq56e7GntUE
כך זה נראה בתחרות:
https://youtu.be/vFzyz3prWgw
ועוד דיווח מתפעל:
https://youtu.be/Q-23xtM3gnE
זו היתה שנת 1936. מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר רצה לנצל את האולימפיאדה שנערכה בברלין כדי להראות לעולם את עליונות "הגזע הארי", הגרמני וזה שלפי תורת הגזע של היטלר הוא הגזע העליון. אותה תורת גזע הפכה עם עלייתו של היטלר לשלטון לאידאולוגיה של גרמניה הנאצית כולה וממנה נובע שהספורטאים הגרמנים ינצחו ללא הפסק.
מי שקלקל לפיהרר הנאצי את החגיגה היה ג'סי אוונס (Jesse Owens), אתלט אמריקני שצבע עורו שחור. כשהוא עומד בראש האתלטים האמריקנים השחורים הביס אוונס שוב ושוב את הגרמנים, בכל תחרות שבה השתתף באולימפיאדה.
4 מדליות זהב קטף האתלט השחור והדגים את עליונותו על כל אתלט במשחקים האולימפיים של ברלין 36.
הגרמנים הובסו שוב ושוב על ידי אוונס וחבריו השחורים והיטלר רק התעצבן יותר ויותר. לבסוף דווח כי אדולף היטלר נטש בכעס את האיצטדיון, לאור הנצחונות של האצן האמריקני שהמשיך לזכות בתחרויות. זה לא מדויק. האמת שהיטלר, שביום הראשון לחץ את ידי המנצחים הגרמנים, נדרש על ידי הוועד האולימפי, ללחוץ את ידי כל המנצחים. כדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון והלך הביתה.
כך או כך, אוונס, שהכינוי שלו היה כבר אז "הקליע השחום", זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של ברלין 1936. הוא היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (בריצות למרחק 100 מטר, 200 מטר ובריצת השליחים ובעוד ענף שבו הצטיין: קפיצה לרוחק) ונחשב מאז לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים.
ליד הישגיו המדהימים בריצה, ראוי לציין את שיאו בקפיצה לרוחק. אוונס היה מלך האולימפיאדה של 1936 והאיש המהיר בעולם, אבל את הנצחון בקפיצה לרוחק הוא חייב למתחרה הגדול שלו, לוץ לונג הגרמני, שייעץ לו כיצד לשפר את קפיצתו. בכך, למעשה, הוא עצמו הובס על ידי אוונס. אותו לוץ רץ כדי לברך אותו מיד אחרי קפיצתו של אוונס - וכל זאת לעיני הפיהרר שלו...
כך הפך אוונס לקופץ לרוחק הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטר (שיאו היה 8.13 מטר) והוא החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים! - לוץ עצמו, אגב, נלחם ונהרג בקרב כמה שנים אחר-כך, בשירותו הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
אבל גם לג'סי אוונס לא חיכה עתיד מזהיר. כשהוא חזר לארצות הברית הגזענית, איש לא חיכה לו. לדאבונו, ממש כמו היטלר, הנשיא רוזוולט גם הוא לא נפגש איתו.
אוונס עבד בעבודות מזדמנות ולפרנסתו הוא נאלץ להתחרות בכלבים ובסוסים. גם אותם הוא ניצח וכשנשאל איך ספורטאי במעמדו עוסק בדברים כאלו, הוא ענה שאת המדליות שלו הוא לא יכול לאכול.
לאחר שסיים את הקריירה הספורטיבית שלו הפך אוונס למעשן כבד, ונהג לעשן המון סיגריות. זה הוביל למחלת סרטן הריאות ולמותו מהמחלה.
לקח שנים עד שאמריקה נזכרה בו שוב והחלה לכבד את הספורטאי השחור שהראה להיטלר את הדרך החוצה מהאיצטדיון ולה הביא כל כך הרבה כבוד. היום נקרא על שמו של אוונס רחוב אפילו בברלין, בבירת גרמניה.
הנה ג'סי אוונס:
http://youtu.be/quQopJmQry4
תגובתו של היטלר לתבוסה הגרמנית מול אוונס, המנצח שוב ושוב:
https://youtu.be/HCmvDwDocrw
סיפורם של אוונס ולוץ לונג הגרמני שסייע לו לעיני היטלר:
https://youtu.be/_O7qXP1ywhM
קומיקאי אמריקאי מתאר את אכזבתו של הדיקטטור:
https://youtu.be/rJW7wWqGNDI
תכנית חינוכית על סיפורו של ג'סי אוונס (עברית):
https://youtu.be/rIB4V8GZ1-Q?long=yes
וסרט תיעודי על הספורטאי הגדול והסמל של האתלטיקה האמריקאית:
https://youtu.be/gn-Xg158TcQ?long=yes
תחרות היאבקות שנמשכה כמעט 12 שעות היא ללא ספק קרב ההיאבקות הארוך בהיסטוריה והקרב האולימפי הכי ארוך בתולדות האולימפיאדה.
זה היה באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912. המתאבק האסטוני מרטין קליין (Martin Klein) התחרה במסגרת המשלחת הרוסית. חוץ ממנו התחרו עוד 11 ספורטאים אסטונים במשלחת הרוסית, אך מי זוכר אותם...
את קליין, לעומת זאת, יזכרו לעד. בקרב היאבקות בלתי נשכח על חצי הגמר, נאבק המתאבק האסטוני הנמרץ במשך 11 שעות ו-40 דקות, באלוף העולם אלפרד אסיקיינן. הקרב נערך ביום שמש ומתחת לכיפת השמיים.
היה חם, אך שניהם לא ויתרו והתגוששו במרץ רב. הזמן עשה את שלו וכשנקפו השעות הם הלכו ונחלשו. העייפות הגדולה והשמש הקופחת עשו גם הם את שלהם ולעיתים נראו השניים כאילו הם רוצים בעיקר לישון.
כשהשעון התקרב לשעה ה-12 הצליח קליין להכניע את האלוף ולנצח את הקרב. בסיום הקרב היה מרטין קליין כה תשוש שהוא לא הצליח לגייס את הכוחות להשתתף בקרב הגמר. כך זכה מן ההפקר במדליית הזהב השוודי קלאס יוהנסון, בעוד קליין המתאושש נאלץ הסתפק במדליית הכסף, המדליה הראשונה שבה זכה אסטוני.
המצער הוא שהמדליה לא נזקפה לזכות אסטוניה, עדיין לא מדינה עצמאית באותה תקופה, אלא לטובת הרוסים.
הנה ההאבקות האולימפית (עברית):
https://youtu.be/3kCuTY1ZEL4
נצחונו של מרטין קליין מעולם לא תועד אבל כך נראו קרבות היאבקות באותה תקופה:
https://youtu.be/pzXvTQIr6kQ
ותכנית חינוכית על ההיאבקות:
https://youtu.be/o-_Rl3lIYiU?long=yes
יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..
המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.
כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.
רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.
שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.
מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..
מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.
הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:
http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
סיפורי ספורט
המרתון של אולימפיאדת סיינט לואיס בשנת 1904 התקיים בתנאים בלתי אפשריים. מזג האוויר היה שרבי במיוחד והחום היה קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במרתון הזה הודח המנצח לאחר שהתגלה כי רימה ועשה חלק מהדרך בנסיעה וזה שאחריו תודלק בסם ואלכוהול, שהיו אז מותרים..
אבל משתתף אחד היה כנראה סתם בעל כוחות לא אנושיים. קראו לו פליקס קרווהל והוא היה דוור קובני שקפץ לפני המרתון לביקור בניו אורלינס. לא ברור אם הוא תכנן להרוויח שם כסף או סתם לעשות חיים, אבל מה שידוע הוא שהוא עשה את הדרך מניו אורלינס לסיינט לואיס בריצה והגיע לשם כ-5 דקות לפני תחילת המרתון!
לא פחות מדהימה היא העובדה שבמהלך המרתון עצר הדוור הידידותי שוב ושוב, כדי לשוחח עם אנשים בקהל. הוא דיבר ודיבר והחליף רשמים ומומחים מעריכים שהוא בזבז לפחות שעה על שיחות במהלך המרתון. אולי מצחיק להזכיר שבמרתון הזה, שכה רבים התקשו להשלים, האיש שתה רק פעם אחת ועוד הגיע למקום הרביעי!
אם רק היה מדבר מעט פחות, יתכן שהיה מנצח את המרתון?
סיפורו של הדוור המרתוניסט והמרתון החם של סיינט לואיס 1904:
http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
בשנת 2012 התפרסם בכל העולם סיפור גבורתו ואנושיותו של מטפס ההרים הישראלי נדב בן יהודה. נדב ויתר על הגעה לפסגת האוורסט, חלומו של כל מטפס הרים, כדי להציל מטייל טורקי פצוע.
זה קרה כשנדב בן יהודה היה במרחק של 300 מטרים בלבד מפסגתו של ההר הגבוה בעולם. לפתע הוא ראה מטפס טורקי שנפצע בעת הטיפוס אל ההר ואיבד את ההכרה. נדב הבין מיד שעל המאזניים עומד מצד אחד חלום הטיפוס שאליו התכונן שנים רבות ומצד שני האנושיות הפשוטה, של לעזור לפצוע.
הדילמה הייתה אמיתית, אבל מבלי לחשוב פעמיים, הוא הניף את הפצוע, הסתובב לאחור והחל סוחב אותו על גבו במורד ההר. לעדותו, גרמו לו הערכים שספג בצה"ל לעשות את מה שעשה, כי "לא עוזבים חברים מאחור!"
הסתבר שהטורקי ששמו אירמק היה בדרכו למטה, לאחר שכבש את הפסגה. הוא נפל, בשל התנאים הקשים וללא אספקה של חמצן.
כשבן-יהודה ראה אותו, הוא זיהה את מי שפיתח עימו עוד במחנה שלמטה קשרי ידידות. הוא יצא לטיפוס יום אחד אחריו, מכיוון שדחה ביום את העליה לפסגה. אז הוא עשה זאת כדי להימנע מצוואר הבקבוק של מטפסים שצפוי היה באותו יום. בדיעבד הוא זכה בשל כך להציל את איידין.
במשך שעות ארוכות סחב נדב את אירמק עד למחנה שלמטה. מסכת החמצן שלו נקרעה בפינוי של חברו והוא נאלץ לנשום בלעדיה, בגובה של 8 קילומטרים ובשל מחסור כרוני בחמצן.
כדי לרתום את הפצוע, נדב גם נאלץ להסיר את הכפפות שהגנו על ידיו וספג כוויות קור קשות.
כשהגיעו למטה נבדקו השניים. הסתבר ששניהם סבלו מכוויות קור. התעורר חשש שיהיה צורך לקטוע כמה מאצבעות ידיהם. בבדיקות נמצא שבן-יהודה איבד 20 קילוגרמים ממשקלו במסע למעלה ולמטה. התורכי איבד 12 קילוגרמים.
לא ניתן להגדיר את נדב כמשהו אחר מלבד גיבור. גיבור של ממש ואפילו גיבור כפול. הן במעשה הפינוי של חבר פצוע, תוך סיכון חייו ובריאותו שלו והן בוויתור על השיא הישראלי של להיות בגיל 24 המטפס הישראלי הצעיר ביותר אי-פעם, שטיפס אל פסגת ההר הגבוה בעולם.
נדב של היום מרצה ומספר על טיפוס הרים, צילום ומספר גם על המעשה ההירואי שעשה על ההר.
אבל היה שם עוד משהו. קארמה תקראו לו.
בשנת 2018 זכה נדב למחווה דומה לזו שהוא עשה. חייו ניצלו לאחר פציעה שחווה בטיפוס קשה ביותר, במהלכו נפל מגובה של 140 מטרים ושכב פצוע בשלג. במזל גדול הוא התגלה והורד לפינוי, במבצע קשה מאוד לביצוע.
אז קארמה, כמו שאומרים, היא אולי ביץ', אבל לפעמים יוצאים ממנה רגעים אמיתיים של חסד.
ואתם? - היו טובים. לא בשביל משהו אלא כי אתם טובים. ברבות הימים זה ודאי יקרה ומישהו, ברגע הכרחי או אפילו נואש, יושיט לכם יד וישיב לכם כגמולכם.
הנה סיפור הגבורה של נדב בן יהודה (עברית):
https://youtu.be/jqunA-df9nI?t=5s
עוד על המעשה האמיץ של נדב (עברית):
https://youtu.be/r0rNWKkfkIE
הרצאה באנגלית מפיו:
https://youtu.be/ZAgLOtQDV84
וכך חולץ בתורו נדב, הגיבור שוויתר על חלומו בשביל מעשה אנושי:
https://youtu.be/VYK3W5S3M4M
הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.
עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.
ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.
זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.
לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.
הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:
http://youtu.be/mLVIRT7-qUc
סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:
http://youtu.be/NrtJxknbO24
וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:
https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
רוכב האופניים הנודע לאנס ארמסטרונג (Lance Armstrong) נחשב בעבר לגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים. לזכותו עמדו לא רק הישגיו על המסלול אלא גם החלמתו המדהימה ממחלת הסרטן וחזרתו לקבוע שיאים הם שהיקנו לו תהילה בכל העולם. הוא ניצח שבע פעמים רצופות בתחרות החשובה ביותר בעולם האופניים - הטור דה פראנס.
אך הכל נגמר בשנת 2012 כשהרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט שללה את כל תאריו וארמסטרונג עצמו הודה בשימוש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פרנס. סמים אלה איפשרו לו להגיע להישגים טובים משל יריביו והם נחשבים לתחרות לא-הוגנת ואסורה בספורט.
כך חולפת תהילת עולם ותרמית שמביאה אחד מגדולי הספורט אי-פעם למעמד של רמאי, אדם שהשיג את הנצחון בדרכים לא כשרות.
הנה סרטון עם סיפורו של לאנס (עברית):
https://youtu.be/TD61jJUcgEg
הסוף המר של התרמית:
http://youtu.be/DIbhISkA1Ck
וסרט תיעודי על הנוכל הגדול של עולם הספורט (עברית):
https://youtu.be/QNP7CeVc3c4?long=yes
מהי הפסקת האש של חג המולד? - זה היה סיפור מופלא של חיילים מותשים מהמלחמה האינסופית שנקלעו אליה. לרגע קט החליטו חיילים אנגלים וגרמנים שבמקום להילחם, להרוג ולמות, הם יפסיקו לשעה קלה עם הרובים וייפגשו את האויב שמולם בשטח ההפקר. שעה קלה בה הם יחלקו מתנות אלו לאלו ואפילו ישחקו זה עם זה כדורגל.
רק אחר כך הם שבו להילחם…
זה קרה כ-5 חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחג המולד. שליח שהגיע מהצד הגרמני הציע לחיילים האנגליים שלא יירו והגרמנים גם הם הבטיחו שלא לירות.
ההמשך היה מרגש - לאורך כל קו החזית, במקומות רבים, יצאו החיילים שעתידים להילחם זה זה. הם החלו ללחוץ ידיים ולהחליף פריטי מזון וחפצים שונים. כך החלה "הפסקת האש של החיילים". במהלכה הם אספו את גופות חבריהם וקברו אותם. פה ושם הם גם מקיימים הלוויות משותפות.
ברגע מסוים, באחת הנקודות, כדור שניתן על ידי אחד הצדדים לצד השני הפך את הצדדים לשותפים למשחק כדורגל אנגליה-גרמניה לא מתוכנן. בגלל פערי השפה הם לא הצליחו לתקשר במילים, אבל כדורגל כולם הכירו ואהבו.
כך החל מה שזכה לכינוי "משחק הכדורגל של 1914". קסדות שימשו במשחק כשערים והוא הסתיים רק כשהכדור נקרע בגלל חוט תיל. המשחק הסתיים בניצחון של הגרמנים 3-2. בעקבות המשחק הראשון הזה התנהלו ככל הנראה משחקים נוספים במקומות שונים לאורך הקו.
הנה תיאור קולנועי של המשחק המרגש בין הצדדים הלוחמים:
https://youtu.be/NWF2JBb1bvM
על המשחק הספורטיבי של 1914 כולל עדויות קוליות של חיילים שהשתתפו בו:
http://youtu.be/bG4vjyPMhE8
סיפור "הפסקת האש של חג המולד" בתיאור מרגש של בריטי:
http://youtu.be/Zo35wfYXo9g
והמשחק ההיסטורי בהומור:
http://youtu.be/O_97lFLTJsA
מי זכה במרתון הראשון בחייו בזהב?
אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...
כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.
אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.
הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:
http://youtu.be/hHaT5beAdQI
ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:
http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...
כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.
אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.
הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:
http://youtu.be/hHaT5beAdQI
ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:
http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
כיצד הפך ג'ק דמפסי לאלוף העולם בסיבוב אחד?
זה היה ערב שבו נולדה אגדה. בא מישהו שכמעט איש לא מכיר, מפרק את אלוף העולם במשקל כבד והולך הביתה בלי לעשות עניין...
רבים רואים בג'ק דמפסי (Jack Dempsy) את אחד מגדולי האיגרוף וללא ספק הוא אחד מהאהובים שבמתאגרפים אי-פעם. הקרב שהביא לו את תואר אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1919 ועד 1926 נחשב לאחד הקרבות המסעירים בתולדות האיגרוף. הוא היה קצר, אכזרי, לא יאומן ובתוך סיבוב אחד בלבד צמח בו אלוף עולם חדש - ממתאגרף אלמוני שאיש לו נתן לו סיכוי לנצח.
אבל לפני הקרב, נספר קצת על הג'ק דמפסי, האגרוף והאגדה. הוא גדל בבית עני, להורים ממוצא אירי כשאמו היא גם חצי אינדיאנית. בשל העוני בבית הוא נשר מהלימודים, כדי לעבוד. בגיל 16 הוא כבר עזב את הבית. בהיותו חזק מאד, גילה דמפסי את האיגרוף והחליט די מהר שהוא רוצה להיות מתאגרף מקצועי. בינתיים הוא יזם קרבות בארים, שעליהם הימרו יושבי המסבאות. בדרך כלל הוא ניצח...
בהדרגה החל דמפסי להתחרות בקרבות מקצועיים ודי מהר החל גם לנצח. הוא נטל את שמו של מתאגרף עבר במשקל בינוני, והחל לקרוא לעצמו "ג'ק דמפסי", על שם ג'ק "נונפאריי" דמפסי שהוא העריך מאד.
מייק טייסון הגדיר אותו פעם "אדם אכזרי מאוד, שנלחם כאילו לא אכל 5 ימים"...
ב-4 ביולי 1919 הוא הגיע לאליפות העולם נגד אלוף העולם במשקל כבד, ג'ס ווילרד באוהיו. כמעט איש לא נתן סיכוי לדמפסי האלמוני. ווילארד היה כבד ממנו ב-20 קילו וגבוה מדמפסי ב-15 סנטימטרים שלמים. מעולם לא היה קרב שכה דמה לסיפור דוד נגד גוליית. מאמנו של דמפסי, קרנס, הגביר את רצונו לנצח. ממש לפני תחילת הקרב, כשסיפר לו שאת כל כספו של דמפסי עצמו, הוא השקיע בהימורים על נצחונו ועוד בנוקאאוט בסיבוב הראשון!
הקרב החל. דמפסי נחוש לנצח ואיש לא יכול לעצור אותו. בסיבוב ראשון, מהקשים בתולדות האיגרוף, הוא מפיל את אלוף העולם שוב ושוב בנוקאטוטים איומים. 7 פעמים נופל ווילרד במהלך הסיבוב הזה והוא נפצע קשות מידיו של דמפסי. עם לסת ולחי שבורות, שיניים שנפלו, צלע שבורה ואוזן שנפגעה בה שמיעתו, ברור היה שהקרב הזה הוכרע. דמפסי הביס את אלוף העולם במשקל כבד בסיבוב הראשון והפך לאגדה.
בניגוד להבטחת מאמנו, כסף הוא לא ראה מהקרב הזה. הקרבות הבאים, לעומת זאת, הפכו למכונת הכנסות אדירה לילד העני. הוא הפך לאלוף עשיר ומצליח. אגדה אמריקאית חזקה במיוחד, תרתי-משמע.
הנה סרטוני מקור של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/GXfVq8vUtIo
והנוקאאוטים של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/Bttvv9QnvQc
זה היה ערב שבו נולדה אגדה. בא מישהו שכמעט איש לא מכיר, מפרק את אלוף העולם במשקל כבד והולך הביתה בלי לעשות עניין...
רבים רואים בג'ק דמפסי (Jack Dempsy) את אחד מגדולי האיגרוף וללא ספק הוא אחד מהאהובים שבמתאגרפים אי-פעם. הקרב שהביא לו את תואר אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1919 ועד 1926 נחשב לאחד הקרבות המסעירים בתולדות האיגרוף. הוא היה קצר, אכזרי, לא יאומן ובתוך סיבוב אחד בלבד צמח בו אלוף עולם חדש - ממתאגרף אלמוני שאיש לו נתן לו סיכוי לנצח.
אבל לפני הקרב, נספר קצת על הג'ק דמפסי, האגרוף והאגדה. הוא גדל בבית עני, להורים ממוצא אירי כשאמו היא גם חצי אינדיאנית. בשל העוני בבית הוא נשר מהלימודים, כדי לעבוד. בגיל 16 הוא כבר עזב את הבית. בהיותו חזק מאד, גילה דמפסי את האיגרוף והחליט די מהר שהוא רוצה להיות מתאגרף מקצועי. בינתיים הוא יזם קרבות בארים, שעליהם הימרו יושבי המסבאות. בדרך כלל הוא ניצח...
בהדרגה החל דמפסי להתחרות בקרבות מקצועיים ודי מהר החל גם לנצח. הוא נטל את שמו של מתאגרף עבר במשקל בינוני, והחל לקרוא לעצמו "ג'ק דמפסי", על שם ג'ק "נונפאריי" דמפסי שהוא העריך מאד.
מייק טייסון הגדיר אותו פעם "אדם אכזרי מאוד, שנלחם כאילו לא אכל 5 ימים"...
ב-4 ביולי 1919 הוא הגיע לאליפות העולם נגד אלוף העולם במשקל כבד, ג'ס ווילרד באוהיו. כמעט איש לא נתן סיכוי לדמפסי האלמוני. ווילארד היה כבד ממנו ב-20 קילו וגבוה מדמפסי ב-15 סנטימטרים שלמים. מעולם לא היה קרב שכה דמה לסיפור דוד נגד גוליית. מאמנו של דמפסי, קרנס, הגביר את רצונו לנצח. ממש לפני תחילת הקרב, כשסיפר לו שאת כל כספו של דמפסי עצמו, הוא השקיע בהימורים על נצחונו ועוד בנוקאאוט בסיבוב הראשון!
הקרב החל. דמפסי נחוש לנצח ואיש לא יכול לעצור אותו. בסיבוב ראשון, מהקשים בתולדות האיגרוף, הוא מפיל את אלוף העולם שוב ושוב בנוקאטוטים איומים. 7 פעמים נופל ווילרד במהלך הסיבוב הזה והוא נפצע קשות מידיו של דמפסי. עם לסת ולחי שבורות, שיניים שנפלו, צלע שבורה ואוזן שנפגעה בה שמיעתו, ברור היה שהקרב הזה הוכרע. דמפסי הביס את אלוף העולם במשקל כבד בסיבוב הראשון והפך לאגדה.
בניגוד להבטחת מאמנו, כסף הוא לא ראה מהקרב הזה. הקרבות הבאים, לעומת זאת, הפכו למכונת הכנסות אדירה לילד העני. הוא הפך לאלוף עשיר ומצליח. אגדה אמריקאית חזקה במיוחד, תרתי-משמע.
הנה סרטוני מקור של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/GXfVq8vUtIo
והנוקאאוטים של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/Bttvv9QnvQc
מי האצנית שהתרסקה במטוס וזכתה שוב בזהב?
אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.
היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.
בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.
כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.
אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...
משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.
כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.
אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.
וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.
ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.
ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.
תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.
אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.
העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.
זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.
"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.
בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!
הנה סיפורה של בטי רובינסון:
https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A
הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:
https://youtu.be/gCwb_IEMCRg
מצגת וידאו של הישגיה:
https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y
והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:
https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.
היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.
בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.
כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.
אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...
משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.
כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.
אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.
וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.
ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.
ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.
תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.
אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.
העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.
זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.
"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.
בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!
הנה סיפורה של בטי רובינסון:
https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A
הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:
https://youtu.be/gCwb_IEMCRg
מצגת וידאו של הישגיה:
https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y
והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:
https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
איך השמיים התפעלו מקפיצת המאה של בוב בימון?
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
מיהו המתאגרף ויקטור פרץ שנרצח בשואה?
הסיפור הזה כל כך לא אופייני לתדמית האופיינית של היהודי הגלותי, שכל כך התרגלנו להכיר, שחייבים ללמד אותו בבתי הספר. מורים לספורט צריכים לשנן אותו לתלמידיהם ומאמני איגרוף - לספר עליו לצעירים שרק מתחילים להתאגרף.
בסיפור הזה יש את אלוף העולם באיגרוף, צעיר יהודי ששמו ויקטור פרץ (Victor Perez). מי שיזכה לכינוי "יונג", שפירושו צעיר, נולד בטוניסיה והיגר לצרפת בגיל צעיר. בגיל 20 הוא זוכה באליפות צרפת לאיגרוף במשקל זבוב, אחרי שהביס את האלוף הקודם בנוק אאוט. עוד בטרם מלאו לו 21 הוא היה לאלוף העולם באיגרוף - אלוף העולם הכי צעיר בהיסטוריה.
לאחר שנה הוא מובס על ידי בראון האנגלי, משמין מעט ועולה למשקל תרנגול. הוא ממשיך להתאגרף ומגיע להישגים רבים. כשהוא פורש מאיגרוף, בגיל 27, מחזיק אלוף העולם היהודי הראשון, ויקטור פרץ, בשיא של 92 ניצחונות, מהם 28 בנוק-אאוט!
לרוע מזלו, נמצא פרץ בפאריס בעת הכיבוש הנאצי. אבל גם למי שהיה האלוף העולמי הצעיר בהיסטוריה של האיגרוף, איש לא עושה הנחות. הוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ ובאופן לא מפתיע, גם שם, בתור אסיר יהודי, הוא חוזר להתאגרף. מפקד המחנה הנאצי החליט לקיים תחרויות ראווה בין האסירים המתאגרפים.
אלא שפרץ התבלט די מהר כבעל יכולות לוחמה שלא יאומנו. די מהר הוא הפך למתאגרף שעשוע לקצינים הנאציים, שהחזיקו כל אחד מתאגרף משלו מקרב האסירים, לא רק היהודים. פרץ התאגרף בתחרויות הראווה הללו במחנה וכך הצליח לשרוד. בזכות האיגרוף הוא הצליח לסייע לחבריו למחנה במשך זמן רב, במזון ובהטבות שאותן קיבל מהקצין "שלו". הוא ניצח ביותר מ-100 קרבות אגרוף במחנה וזכה בקרב הנאצים לשם נדיר, של יהודי חזק ומתאגרף אלוף.
כשהנאצים ברחו מהצבא הרוסי המתקרב, הם הוציאו את היהודים לצעדות המוות. בצעדות אלה צעדו היהודים ללא אוכל ושתייה למרחקים של עשרות רבות של קילומטרים בכל יום. רבים מהם קרסו מחולשה ומרעב קיצוני. כל זאת בזמן שהחיילים הנאציים שצועדים איתם אוכלים ושותים כרצונם. במהלך הצעדה מאושוויץ אל גרמניה, העיז פרץ האמיץ וחמק מהצעדה, כדי לחפש אוכל במבנה סמוך לדרך שבה צעדו. כשמצא מעט אוכל הוא החליט להביאו לחבריו ולהתחלק עימם. אך כשחזר עם שק האוכל לשורה, הבחין בו חייל נאצי ופרץ נורה למוות.
כך נרצח אלוף העולם הצעיר בתולדות האיגרוף, כי רצה לאכול ולהביא מזון לחבריו. גופתו הושארה מוטלת לצד הדרך וכך גם סיפורו המדהים, שנעלם למשך שנים רבות. זה קרה בינואר 1945, זמן קצר לפני שהמלחמה הסתיימה בתבוסה נאצית מלאה. יעברו עוד שנים רבות עד שיסופר סיפורו המופלא של גדול המתאגרפים היהודיים, שרדן בלתי נלאה, חבר טוב ואיש אמיץ במיוחד.
הנה סיפורו של ויקטור פרץ (עברית):
https://youtu.be/tRSMtSEN3d0
קדימון של הסרט שנעשה עליו (עברית):
https://youtu.be/QfPdv0zWPoU
סיפור חייו מהחינוכית (עברית):
https://youtu.be/yWVBIZuBaOQ?t=1m51s&end=8m21s?long=yes
והעיתונאי נוח קליגר שהיה איתו במחנה מספר (עברית):
https://youtu.be/fMkMz8aKIyg?long=yes
הסיפור הזה כל כך לא אופייני לתדמית האופיינית של היהודי הגלותי, שכל כך התרגלנו להכיר, שחייבים ללמד אותו בבתי הספר. מורים לספורט צריכים לשנן אותו לתלמידיהם ומאמני איגרוף - לספר עליו לצעירים שרק מתחילים להתאגרף.
בסיפור הזה יש את אלוף העולם באיגרוף, צעיר יהודי ששמו ויקטור פרץ (Victor Perez). מי שיזכה לכינוי "יונג", שפירושו צעיר, נולד בטוניסיה והיגר לצרפת בגיל צעיר. בגיל 20 הוא זוכה באליפות צרפת לאיגרוף במשקל זבוב, אחרי שהביס את האלוף הקודם בנוק אאוט. עוד בטרם מלאו לו 21 הוא היה לאלוף העולם באיגרוף - אלוף העולם הכי צעיר בהיסטוריה.
לאחר שנה הוא מובס על ידי בראון האנגלי, משמין מעט ועולה למשקל תרנגול. הוא ממשיך להתאגרף ומגיע להישגים רבים. כשהוא פורש מאיגרוף, בגיל 27, מחזיק אלוף העולם היהודי הראשון, ויקטור פרץ, בשיא של 92 ניצחונות, מהם 28 בנוק-אאוט!
לרוע מזלו, נמצא פרץ בפאריס בעת הכיבוש הנאצי. אבל גם למי שהיה האלוף העולמי הצעיר בהיסטוריה של האיגרוף, איש לא עושה הנחות. הוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ ובאופן לא מפתיע, גם שם, בתור אסיר יהודי, הוא חוזר להתאגרף. מפקד המחנה הנאצי החליט לקיים תחרויות ראווה בין האסירים המתאגרפים.
אלא שפרץ התבלט די מהר כבעל יכולות לוחמה שלא יאומנו. די מהר הוא הפך למתאגרף שעשוע לקצינים הנאציים, שהחזיקו כל אחד מתאגרף משלו מקרב האסירים, לא רק היהודים. פרץ התאגרף בתחרויות הראווה הללו במחנה וכך הצליח לשרוד. בזכות האיגרוף הוא הצליח לסייע לחבריו למחנה במשך זמן רב, במזון ובהטבות שאותן קיבל מהקצין "שלו". הוא ניצח ביותר מ-100 קרבות אגרוף במחנה וזכה בקרב הנאצים לשם נדיר, של יהודי חזק ומתאגרף אלוף.
כשהנאצים ברחו מהצבא הרוסי המתקרב, הם הוציאו את היהודים לצעדות המוות. בצעדות אלה צעדו היהודים ללא אוכל ושתייה למרחקים של עשרות רבות של קילומטרים בכל יום. רבים מהם קרסו מחולשה ומרעב קיצוני. כל זאת בזמן שהחיילים הנאציים שצועדים איתם אוכלים ושותים כרצונם. במהלך הצעדה מאושוויץ אל גרמניה, העיז פרץ האמיץ וחמק מהצעדה, כדי לחפש אוכל במבנה סמוך לדרך שבה צעדו. כשמצא מעט אוכל הוא החליט להביאו לחבריו ולהתחלק עימם. אך כשחזר עם שק האוכל לשורה, הבחין בו חייל נאצי ופרץ נורה למוות.
כך נרצח אלוף העולם הצעיר בתולדות האיגרוף, כי רצה לאכול ולהביא מזון לחבריו. גופתו הושארה מוטלת לצד הדרך וכך גם סיפורו המדהים, שנעלם למשך שנים רבות. זה קרה בינואר 1945, זמן קצר לפני שהמלחמה הסתיימה בתבוסה נאצית מלאה. יעברו עוד שנים רבות עד שיסופר סיפורו המופלא של גדול המתאגרפים היהודיים, שרדן בלתי נלאה, חבר טוב ואיש אמיץ במיוחד.
הנה סיפורו של ויקטור פרץ (עברית):
https://youtu.be/tRSMtSEN3d0
קדימון של הסרט שנעשה עליו (עברית):
https://youtu.be/QfPdv0zWPoU
סיפור חייו מהחינוכית (עברית):
https://youtu.be/yWVBIZuBaOQ?t=1m51s&end=8m21s?long=yes
והעיתונאי נוח קליגר שהיה איתו במחנה מספר (עברית):
https://youtu.be/fMkMz8aKIyg?long=yes
מהו סיפורו העצוב של ג'ורג' מלורי?
29 שנים לפני שאדמונד הילארי והמלווה הנפאלי שלו טאנסינג נורגאי כבשו את פסגת האוורסט, עלה לשם מטפס הרים בריטי בשם ג'ורג מלורי (George Mallory). מלורי, צעיר שהיה מורה לשעבר, ניסה אז בפעם השלישית לכבוש את ההר.
כשהוא מקדים את הילארי בשנים רבות, יצא מלורי למסע הטיפוס הקשה ב-1924. יחד איתו יצא לדרך גם שותפו הצעיר אנדרו סנדי ארווין. הם היו חדורי נחישות לעשות את מה שאיש לא עשה לפניהם. לנצח את פסגת האוורסט!
השניים לא שבו. הנסיבות לא ברורות לאשורן. מה שידוע הוא שהם הגיעו קרוב לפסגה. מטפס אחר ראה אותם מרחוק כשהיו בנקודה המצויה כ-224 מטרים מהפסגה. כשלא מצאו את גופותיהם הסיקו המחפשים שהם לא נשארו בחיים. במשך שנים חיפשו את שרידיהם מעת לעת, אך ללא תוצאות.
רק בשנת 1999, כ-75 שנים לאחר מותו, נמצאה במקרה גופתו של מלורי, על ידי משלחת טיפוס, שראתה מרחוק משהו צהוב והתקרבה. חברו ארווין מעולם לא נמצא.
לא ידוע אם השניים הגיעו לפסגת האוורסט. אם כן הרי שהם הראשונים לעשות כן. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות מלורי לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה שלו ושל רעייתו שנשא עימו. מלורי הבטיח לה להשאיר את התמונה על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. האם היא הושארה שם?
המסתורין נמשך. יש עוד סיכוי קלוש שיום אחד נקבל תשובה. השניים לקחו איתם מצלמה וגם היא לא נמצאה. אם תימצא המצלמה יום אחד, יתכן שתצליח לחשוף את התשובה למסתורין - מי באמת כבש ראשון את האוורסט?
הנה סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
מצגת וידאו שמוקדשת לצמד האבוד:
https://youtu.be/dd1DwzZXRZU
קבוצת מטפסי ההרים שמצאה אותו, בסרטון מרגש עד דמעות:
https://youtu.be/UFr1KdY6aiw
וסרט תיעודי על סיפורם הטרגי של מלרוי וארווין:
https://youtu.be/dNkXVrOvpl0?long=yes
29 שנים לפני שאדמונד הילארי והמלווה הנפאלי שלו טאנסינג נורגאי כבשו את פסגת האוורסט, עלה לשם מטפס הרים בריטי בשם ג'ורג מלורי (George Mallory). מלורי, צעיר שהיה מורה לשעבר, ניסה אז בפעם השלישית לכבוש את ההר.
כשהוא מקדים את הילארי בשנים רבות, יצא מלורי למסע הטיפוס הקשה ב-1924. יחד איתו יצא לדרך גם שותפו הצעיר אנדרו סנדי ארווין. הם היו חדורי נחישות לעשות את מה שאיש לא עשה לפניהם. לנצח את פסגת האוורסט!
השניים לא שבו. הנסיבות לא ברורות לאשורן. מה שידוע הוא שהם הגיעו קרוב לפסגה. מטפס אחר ראה אותם מרחוק כשהיו בנקודה המצויה כ-224 מטרים מהפסגה. כשלא מצאו את גופותיהם הסיקו המחפשים שהם לא נשארו בחיים. במשך שנים חיפשו את שרידיהם מעת לעת, אך ללא תוצאות.
רק בשנת 1999, כ-75 שנים לאחר מותו, נמצאה במקרה גופתו של מלורי, על ידי משלחת טיפוס, שראתה מרחוק משהו צהוב והתקרבה. חברו ארווין מעולם לא נמצא.
לא ידוע אם השניים הגיעו לפסגת האוורסט. אם כן הרי שהם הראשונים לעשות כן. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות מלורי לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה שלו ושל רעייתו שנשא עימו. מלורי הבטיח לה להשאיר את התמונה על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. האם היא הושארה שם?
המסתורין נמשך. יש עוד סיכוי קלוש שיום אחד נקבל תשובה. השניים לקחו איתם מצלמה וגם היא לא נמצאה. אם תימצא המצלמה יום אחד, יתכן שתצליח לחשוף את התשובה למסתורין - מי באמת כבש ראשון את האוורסט?
הנה סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
מצגת וידאו שמוקדשת לצמד האבוד:
https://youtu.be/dd1DwzZXRZU
קבוצת מטפסי ההרים שמצאה אותו, בסרטון מרגש עד דמעות:
https://youtu.be/UFr1KdY6aiw
וסרט תיעודי על סיפורם הטרגי של מלרוי וארווין:
https://youtu.be/dNkXVrOvpl0?long=yes
מי האיש שנפל מגובה 2 קילומטר ושרד?
הצנחן הבריטי ג'יימס בול צנח הישר לצלע של הר מושלג מגובה 1,830 מטר ללא מצנח. צנחן נוסף, שאותו בול צילם, היה אמור לסמן לו מתי הוא קרוב לקרקע והוא חייב לפתוח את המצנח שלו, אבל ההוא פשוט שכח ובול פגע באדמה ללא מצנח שיבלום את מהירותו..
בכל זאת הצליח בול לשרוד את הנפילה הארוכה. על אף שנחת על הסלעים המושלגים במהירות עצומה של 160 קמ"ש, הוא הצליח לצאת בנזק קל יחסית: שבר בצלעות ובגבו, פציעה בריאות ושן שבורה!
אל תנסו את זה בבית או בכל מקום אחר!
רוב האנשים שנפלו מגבהים הרבה יותר נמוכים לא נשארו בחיים!
הנה סרטון שמספר את סיפורו של הצנחן בר המזל:
http://youtu.be/02IJvQvbBDk
והדרכה כיצד לצנוח ללא מצנח ולהישאר בחיים (עברית):
https://youtu.be/T6BDR_hrL4E
הצנחן הבריטי ג'יימס בול צנח הישר לצלע של הר מושלג מגובה 1,830 מטר ללא מצנח. צנחן נוסף, שאותו בול צילם, היה אמור לסמן לו מתי הוא קרוב לקרקע והוא חייב לפתוח את המצנח שלו, אבל ההוא פשוט שכח ובול פגע באדמה ללא מצנח שיבלום את מהירותו..
בכל זאת הצליח בול לשרוד את הנפילה הארוכה. על אף שנחת על הסלעים המושלגים במהירות עצומה של 160 קמ"ש, הוא הצליח לצאת בנזק קל יחסית: שבר בצלעות ובגבו, פציעה בריאות ושן שבורה!
אל תנסו את זה בבית או בכל מקום אחר!
רוב האנשים שנפלו מגבהים הרבה יותר נמוכים לא נשארו בחיים!
הנה סרטון שמספר את סיפורו של הצנחן בר המזל:
http://youtu.be/02IJvQvbBDk
והדרכה כיצד לצנוח ללא מצנח ולהישאר בחיים (עברית):
https://youtu.be/T6BDR_hrL4E
מי הטייס המדמם שכמעט טבע בשמיים?
התשובה היא לגמרי חיובית. הטייס האמריקאי וויליאם רנקין (William Henry Rankin), שטס בשנת 1959 בתוך סופה, חצה אותה, נסק ונאלץ לנטוש את מטוסו התקול, בגובה של 12 קילומטרים.
אתם כבר מבינים - מדובר בגובה שאנשים רגילים לא צונחים ממנו והצנחנים הספורים שכן עשו משהו דומה, עושים זאת עם ציוד מטורף. בעת שהאיש צנח, הוא גילה שבזמן הנטישה נפלה לו אחת הכפפות והיד החלה לקפוא במהירות. הוא גם כלל לא היה לבוש בצורה מתאימה לטמפרטורה של מינוס 45 מעלות פרנהייט, טמפרטורה רגילה בגבהים כאלה. גופו התנפח, הוא החל מדמם מכל נקב בגופו והוא הרגיש לחץ פנימי מטורף החוצה.
כי התנאים מרגע הנטישה היו איומים. אבל הקור העז והחמצן הדליל בגבהים הללו, על אף שגרמו להיפותרמיה וירידת טמפרטורת הגוף לרמות מסוכנות, לא היו העניין. הסיפור האמיתי והבלתי נתפס עוד יותר, מתחיל בהמשך הנפילה.
הטייס הצונח צניחה חופשית מצא עצמו נקלע לתוך ענני הסופה האיומים, שבתוכם טס עד לפני כמה דקות במטוסו. בשל הסופה ותנאי לחץ אוויר לא רגילים, מצנחו שאמור להיפתח באופן אוטומטי בגובה מסוים, נפתח לפני הזמן.
רנקין מצא עצמו צונח בתוך עננים כבדים וגשם כבד. בתוך העננים והגשם הרב שהם הורידו, הוא חש שהוא טובע ממש. מרוב הגשם הוא לא הצליח לנשום, כי כל שאיפת אוויר הכניסה לריאותיו מים ועוד מים... טביעה של ממש, אבל בשמיים.
בנוסף, בשל הרוחות העזות של הסופה, מצא עצמו הטייס האומלל מטולטל למעלה ולמטה ולצדדים. הסופה שיחקה בו כרצונה. הוא היה מריונטה של הרוחות ופשוט לא נפל למטה. הצניחה שהייתה אמורה להסתיים כבר מזמן, נמשכה. הסופה סרבה להוריד אותו אל הקרקע.
אבל איכשהו, בתום כל הטלטולים והדחיות, הצליח כוח הכבידה של כדור הארץ להנחיתו למטה. צניחה שהייתה אמורה להימשך 10 דקות, נמשכה לא פחות מ-40 דקות תמימות!
אחרי ככלות הכל, רנקין הצליח לשרוד את הצניחה הארוכה והקשה ביותר שיש. אבל לנחות על הקרקע כמו בן-אדם הוא עדיין לא קיבל את הזכות. במקום זאת הטיחה אותו הרוח גם עתה והוא מצא את עצמו נוחת באזור מיוער, שגם בו הוא סיים את הצניחה כשהוא תלוי על עץ. לבסוף, הוא הצליח להתנתק מהמצנח ונפל אל האדמה.
מדמם כולו וכואב מאוד, רנקין החל בהליכה רגלית, כשהוא מחפש עזרה או טלפון. בשלב מסוים הוא הגיע אל כביש ורק לאחר קשיים מרובים עצר לו אחד הנהגים טרמפ. הוא הסיעו לעבר מקום עם טלפון ומשם הזעיק אמבולנס.
הנזק הסופי שלו, תודה ששאלתם, היה קטן יחסית. המון חבורות על גופו ותופעות של היפותרמיה, שמהן הוא סבל בשל הקור העז. אבל לא היו לו שום נזקים אחרים ואחרי מספר שבועות הוא שוחרר מבית החולים ולא סבל יותר מאותה צניחה דרמתית. האמת היא שלהיפך - עם הזמן הוא כתב על האירוע שעבר ספר בשם "האיש שרכב על הרעם". הספר הפך אותו גם למקור ידע רב על נטישת מטוסים בגבהים לא נתפסים.
הנה סיפורה של הצניחה הארוכה בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/CfM6vQ6os2w
באנגלית:
https://youtu.be/0cqQzcChFG0
סיפורו של הטייס שטבע בעננים:
https://youtu.be/Qil3ivxRiGQ
תיאור טלוויזיוני של סוף הצניחה של רנקין:
https://youtu.be/0g2ZFeisxss
וסרטון שמספר את סיפורו בפירוט:
https://youtu.be/LfcbYMVK5k0?long=yes
התשובה היא לגמרי חיובית. הטייס האמריקאי וויליאם רנקין (William Henry Rankin), שטס בשנת 1959 בתוך סופה, חצה אותה, נסק ונאלץ לנטוש את מטוסו התקול, בגובה של 12 קילומטרים.
אתם כבר מבינים - מדובר בגובה שאנשים רגילים לא צונחים ממנו והצנחנים הספורים שכן עשו משהו דומה, עושים זאת עם ציוד מטורף. בעת שהאיש צנח, הוא גילה שבזמן הנטישה נפלה לו אחת הכפפות והיד החלה לקפוא במהירות. הוא גם כלל לא היה לבוש בצורה מתאימה לטמפרטורה של מינוס 45 מעלות פרנהייט, טמפרטורה רגילה בגבהים כאלה. גופו התנפח, הוא החל מדמם מכל נקב בגופו והוא הרגיש לחץ פנימי מטורף החוצה.
כי התנאים מרגע הנטישה היו איומים. אבל הקור העז והחמצן הדליל בגבהים הללו, על אף שגרמו להיפותרמיה וירידת טמפרטורת הגוף לרמות מסוכנות, לא היו העניין. הסיפור האמיתי והבלתי נתפס עוד יותר, מתחיל בהמשך הנפילה.
הטייס הצונח צניחה חופשית מצא עצמו נקלע לתוך ענני הסופה האיומים, שבתוכם טס עד לפני כמה דקות במטוסו. בשל הסופה ותנאי לחץ אוויר לא רגילים, מצנחו שאמור להיפתח באופן אוטומטי בגובה מסוים, נפתח לפני הזמן.
רנקין מצא עצמו צונח בתוך עננים כבדים וגשם כבד. בתוך העננים והגשם הרב שהם הורידו, הוא חש שהוא טובע ממש. מרוב הגשם הוא לא הצליח לנשום, כי כל שאיפת אוויר הכניסה לריאותיו מים ועוד מים... טביעה של ממש, אבל בשמיים.
בנוסף, בשל הרוחות העזות של הסופה, מצא עצמו הטייס האומלל מטולטל למעלה ולמטה ולצדדים. הסופה שיחקה בו כרצונה. הוא היה מריונטה של הרוחות ופשוט לא נפל למטה. הצניחה שהייתה אמורה להסתיים כבר מזמן, נמשכה. הסופה סרבה להוריד אותו אל הקרקע.
אבל איכשהו, בתום כל הטלטולים והדחיות, הצליח כוח הכבידה של כדור הארץ להנחיתו למטה. צניחה שהייתה אמורה להימשך 10 דקות, נמשכה לא פחות מ-40 דקות תמימות!
אחרי ככלות הכל, רנקין הצליח לשרוד את הצניחה הארוכה והקשה ביותר שיש. אבל לנחות על הקרקע כמו בן-אדם הוא עדיין לא קיבל את הזכות. במקום זאת הטיחה אותו הרוח גם עתה והוא מצא את עצמו נוחת באזור מיוער, שגם בו הוא סיים את הצניחה כשהוא תלוי על עץ. לבסוף, הוא הצליח להתנתק מהמצנח ונפל אל האדמה.
מדמם כולו וכואב מאוד, רנקין החל בהליכה רגלית, כשהוא מחפש עזרה או טלפון. בשלב מסוים הוא הגיע אל כביש ורק לאחר קשיים מרובים עצר לו אחד הנהגים טרמפ. הוא הסיעו לעבר מקום עם טלפון ומשם הזעיק אמבולנס.
הנזק הסופי שלו, תודה ששאלתם, היה קטן יחסית. המון חבורות על גופו ותופעות של היפותרמיה, שמהן הוא סבל בשל הקור העז. אבל לא היו לו שום נזקים אחרים ואחרי מספר שבועות הוא שוחרר מבית החולים ולא סבל יותר מאותה צניחה דרמתית. האמת היא שלהיפך - עם הזמן הוא כתב על האירוע שעבר ספר בשם "האיש שרכב על הרעם". הספר הפך אותו גם למקור ידע רב על נטישת מטוסים בגבהים לא נתפסים.
הנה סיפורה של הצניחה הארוכה בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/CfM6vQ6os2w
באנגלית:
https://youtu.be/0cqQzcChFG0
סיפורו של הטייס שטבע בעננים:
https://youtu.be/Qil3ivxRiGQ
תיאור טלוויזיוני של סוף הצניחה של רנקין:
https://youtu.be/0g2ZFeisxss
וסרטון שמספר את סיפורו בפירוט:
https://youtu.be/LfcbYMVK5k0?long=yes
