» «
איוון פרננדז אנאיה
מי הרץ הפורטוגלי שנהג בהגינות מופלאה?



האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.

סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.

אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.

כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.

האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.

ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד, אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיניו חייב תמיד לנצח.

כך, אחרי שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."


הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:

https://youtu.be/Mq56e7GntUE


כך זה נראה בתחרות:

https://youtu.be/vFzyz3prWgw


ועוד דיווח מתפעל:

https://youtu.be/Q-23xtM3gnE
פליקס קרווהל
מי הרץ הקובני שעשה צחוק מהמרתון?



המרתון של אולימפיאדת סיינט לואיס בשנת 1904 התקיים בתנאים בלתי אפשריים. מזג האוויר היה שרבי במיוחד והחום היה קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במרתון הזה הודח המנצח לאחר שהתגלה כי רימה ועשה חלק מהדרך בנסיעה וזה שאחריו תודלק בסם ואלכוהול, שהיו אז מותרים..

אבל משתתף אחד היה כנראה סתם בעל כוחות לא אנושיים. קראו לו פליקס קרווהל והוא היה דוור קובני שקפץ לפני המרתון לביקור בניו אורלינס. לא ברור אם הוא תכנן להרוויח שם כסף או סתם לעשות חיים, אבל מה שידוע הוא שהוא עשה את הדרך מניו אורלינס לסיינט לואיס בריצה והגיע לשם כ-5 דקות לפני תחילת המרתון!

לא פחות מדהימה היא העובדה שבמהלך המרתון עצר הדוור הידידותי שוב ושוב, כדי לשוחח עם אנשים בקהל. הוא דיבר ודיבר והחליף רשמים ומומחים מעריכים שהוא בזבז לפחות שעה על שיחות במהלך המרתון. אולי מצחיק להזכיר שבמרתון הזה, שכה רבים התקשו להשלים, האיש שתה רק פעם אחת ועוד הגיע למקום הרביעי!

אם רק היה מדבר מעט פחות, יתכן שהיה מנצח את המרתון?


סיפורו של הדוור המרתוניסט והמרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc
ג'סי אוונס
מי הספורטאי השחור שקלקל להיטלר את המסיבה?



זו היתה שנת 1936. מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר רצה לנצל את האולימפיאדה שנערכה בברלין כדי להראות לעולם את עליונות "הגזע הארי", הגרמני וזה שלפי תורת הגזע של היטלר הוא הגזע העליון. אותה תורת גזע הפכה עם עלייתו של היטלר לשלטון לאידאולוגיה של גרמניה הנאצית כולה וממנה נובע שהספורטאים הגרמנים ינצחו ללא הפסק.

מי שקלקל לפיהרר הנאצי את החגיגה היה ג'סי אוונס (Jesse Owens), אתלט אמריקני שצבע עורו שחור. כשהוא עומד בראש האתלטים האמריקנים השחורים הביס אוונס שוב ושוב את הגרמנים, בכל תחרות שבה השתתף באולימפיאדה.

הגרמנים הובסו שוב ושוב על ידי אוונס וחבריו השחורים והיטלר רק התעצבן יותר ויותר. לבסוף דווח כי אדולף היטלר נטש בכעס את האיצטדיון, לאור הנצחונות של האצן האמריקני שהמשיך לזכות בתחרויות. זה לא מדויק. האמת שהיטלר, שביום הראשון לחץ את ידי המנצחים הגרמנים, נדרש על ידי הוועד האולימפי, ללחוץ את ידי כל המנצחים. כדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון והלך הביתה.

כך או כך, אוונס, שהכינוי שלו היה כבר אז "הקליע השחום", זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של ברלין 1936. הוא היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (בריצות למרחק 100 מטר, 200 מטר ובריצת השליחים ובעוד ענף שבו הצטיין: קפיצה לרוחק) ונחשב מאז לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים.

ליד הישגיו המדהימים בריצה, ראוי לציין את שיאו בקפיצה לרוחק. אוונס היה מלך האולימפיאדה של 1936 והאיש המהיר בעולם, אבל את הנצחון בקפיצה לרוחק הוא חייב למתחרה הגדול שלו, לוץ לונג הגרמני, שייעץ לו כיצד לשפר את קפיצתו. בכך, למעשה, הוא עצמו הובס על ידי אוונס. אותו לוץ רץ כדי לברך אותו מיד אחרי קפיצתו של אוונס - וכל זאת לעיני הפיהרר שלו...

כך הפך אוונס לקופץ לרוחק הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטר (שיאו היה 8.13 מטר) והוא החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים! - לוץ עצמו, אגב, נלחם ונהרג בקרב כמה שנים אחר-כך, בשירותו הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.

אבל גם לג'סי אוונס לא חיכה עתיד מזהיר. כשהוא חזר לארצות הברית הגזענית, איש לא חיכה לו. הוא עבד בעבודות מזדמנות ולפרנסתו הוא נאלץ להתחרות בכלבים ובסוסים. גם אותם הוא ניצח וכשנשאל איך ספורטאי במעמדו עוסק בדברים כאלו, הוא ענה שאת המדליות שלו הוא לא יכול לאכול.

לאחר שסיים את הקריירה הספורטיבית שלו הפך אוונס למעשן כבד, ונהג לעשן המון סיגריות. זה הוביל למחלת סרטן הריאות ולמותו מהמחלה.

לקח שנים עד שאמריקה נזכרה בו שוב והחלה לכבד את הספורטאי השחור שהראה להיטלר את הדרך החוצה מהאיצטדיון ולה הביא כל כך הרבה כבוד. היום נקרא על שמו של אוונס רחוב בבירת גרמניה.


הנה ג'סי אוונס:

http://youtu.be/quQopJmQry4


תגובתו של היטלר לתבוסה הגרמנית מול אוונס, המנצח שוב ושוב:

https://youtu.be/HCmvDwDocrw


סיפורם של אוונס ולוץ לונג הגרמני שסייע לו לעיני היטלר:

https://youtu.be/_O7qXP1ywhM


קומיקאי אמריקאי מתאר את אכזבתו של הדיקטטור:

https://youtu.be/rJW7wWqGNDI


תכנית חינוכית על סיפורו של ג'סי אוונס (עברית):

https://youtu.be/rIB4V8GZ1-Q?long=yes


וסרט תיעודי על הספורטאי הגדול והסמל של האתלטיקה האמריקאית:

https://youtu.be/gn-Xg158TcQ?long=yes
פרדריק לורז
מי הרץ שניצח מרתון בנסיעה?



יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..

המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.

כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.

רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.

שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.

מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..

מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.


הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc

סיפורי ספורט

מרטין קליין
מהו הקרב הארוך בתולדות האולימפיאדה?



תחרות היאבקות שנמשכה כמעט 12 שעות היא ללא ספק קרב ההיאבקות הארוך בהיסטוריה והקרב האולימפי הכי ארוך בתולדות האולימפיאדה.

זה היה באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912. המתאבק האסטוני מרטין קליין (Martin Klein) התחרה במסגרת המשלחת הרוסית. חוץ ממנו התחרו עוד 11 ספורטאים אסטונים במשלחת הרוסית, אך מי זוכר אותם...

את קליין, לעומת זאת, יזכרו לעד. בקרב היאבקות בלתי נשכח על חצי הגמר, נאבק המתאבק האסטוני הנמרץ במשך 11 שעות ו-40 דקות, באלוף העולם אלפרד אסיקיינן. הקרב נערך ביום שמש ומתחת לכיפת השמיים.

היה חם, אך שניהם לא ויתרו והתגוששו במרץ רב. הזמן עשה את שלו וכשנקפו השעות הם הלכו ונחלשו. העייפות הגדולה והשמש הקופחת עשו גם הם את שלהם ולעיתים נראו השניים כאילו הם רוצים בעיקר לישון.

כשהשעון התקרב לשעה ה-12 הצליח קליין להכניע את האלוף ולנצח את הקרב. בסיום הקרב היה מרטין קליין כה תשוש שהוא לא הצליח לגייס את הכוחות להשתתף בקרב הגמר. כך זכה מן ההפקר במדליית הזהב השוודי קלאס יוהנסון, בעוד קליין המתאושש נאלץ הסתפק במדליית הכסף, המדליה הראשונה שבה זכה אסטוני.

המצער הוא שהמדליה לא נזקפה לזכות אסטוניה, עדיין לא מדינה עצמאית באותה תקופה, אלא לטובת הרוסים.


נצחונו של מרטין קליין מעולם לא תועד אבל כך נראו קרבות היאבקות באותה תקופה:

https://youtu.be/pzXvTQIr6kQ


ותכנית חינוכית על ההיאבקות:

https://youtu.be/o-_Rl3lIYiU?long=yes
נדב בן יהודה
מי הציל מטפס פצוע במקום לכבוש את הפסגה?



בשנת 2012 התפרסם בכל העולם סיפור גבורתו ואנושיותו של מטפס ההרים הישראלי נדב בן יהודה. נדב ויתר על הגעה לפסגת האוורסט, חלומו של כל מטפס הרים, כדי להציל מטייל טורקי פצוע.

זה קרה כשנדב בן יהודה היה במרחק של 300 מטרים בלבד מפסגתו של ההר הגבוה בעולם. לפתע הוא ראה מטפס טורקי שנפצע בעת הטיפוס אל ההר ואיבד את ההכרה. נדב הבין מיד שעל המאזניים עומד מצד אחד חלום הטיפוס שאליו התכונן שנים רבות ומצד שני האנושיות הפשוטה, של לעזור לפצוע. מבלי לחשוב פעמיים, הוא הניף את הפצוע, הסתובב לאחור והחל סוחב אותו על גבו במורד ההר. לעדותו, גרמו לו הערכים שספג בצה"ל לעשות את מה שעשה, כי "לא עוזבים חברים מאחור!"

הסתבר שהטורקי ששמו אירמק היה בדרכו למטה, לאחר שכבש הפסגה ונפל, בשל התנאים הקשים, ללא אספקה של חמצן. כשבן-יהודה ראה אותו, הוא זיהה את מי שפיתח עימו עוד במחנה למטה קשרי ידידות עמו. הוא יצא לטיפוס יום אחד אחריו, מכיוון שדחה ביום את העליה לפסגה. אז הוא עשה זאת כדי להימנע מצוואר הבקבוק של מטפסים שצפוי היה באותו יום. בדיעבד הוא זכה בשל כך להציל את איידין.

במשך שעות ארוכות סחב נדב את אירמק עד למחנה שלמטה. מסכת החמצן שלו נקרעה בפינוי של חברו והוא נאלץ לנשום בלעדיה, בגובה של 8 קילומטרים ומחסור כרוני בחמצן. כדי לרתום את הפצוע, נדב גם נאלץ להסיר את הכפפות שהגנו על ידיו וספג כוויות קור קשות.

כשנבדקו הסתבר ששניהם סבלו מכוויות קור. התעורר חשש שיהיה צורך לקטוע כמה מאצבעות ידיהם. בבדיקות נמצא שבן-יהודה איבד 20 קילוגרמים ממשקלו במסע למעלה ולמטה. התורכי איבד 12 קילוגרמים.

לא ניתן להגדיר את נדב כמשהו אחר מלבד גיבור. גיבור של ממש ואפילו גיבור כפול. הן במעשה הפינוי של חבר פצוע, תוך סיכון חייו ובריאותו שלו והן בוויתור על השיא הישראלי של להיות בגיל 24 המטפס הישראלי הצעיר ביותר אי-פעם, שטיפס אל פסגת ההר הגבה בעולם.

בשנת 2018 זכה נדב למחווה דומה, כשחייו ניצלו בעת טיפוס קשה ביותר, שבו נפל מגובה של 140 מטרים ושכב פצוע, עד שהתגלה והורד לפינוי, במבצע קשה ביותר לביצוע.


הנה סיפור הגבורה של נדב בן יהודה:

https://youtu.be/jqunA-df9nI?t=5s


עוד על המעשה האמיץ של נדב:

https://youtu.be/r0rNWKkfkIE


הרצאה באנגלית מפיו:

https://youtu.be/ZAgLOtQDV84


והעולם שהתפעל מהצעיר שוויתר על חלומו בשביל מעשה אנושי:

https://youtu.be/VYK3W5S3M4M
הפסקת האש של חג המולד
איך אהבת הכדורגל ניצחה את מלחמת העולם?



מהי הפסקת האש של חג המולד? - זה היה סיפור מופלא של חיילים מותשים מהמלחמה האינסופית שנקלעו אליה. לרגע קט החליטו חיילים אנגלים וגרמנים שבמקום מלחמה הרג ומוות הם ישחקו זה עם זה כדורגל. אחר כך שבו להילחם…

זה קרה כ-5 חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחג המולד. שליח שהגיע מהצד הגרמני הציע לחיילים האנגליים שלא יירו והגרמנים גם הם הבטיחו שלא לירות.

ההמשך היה מרגש - לאורך כל קו החזית, במקומות רבים, יצאו החיילים שעתידים להילחם זה זה. הם החלו ללחוץ ידיים ולהחליף פריטי מזון וחפצים שונים. כך החלה "הפסקת האש של החיילים". במהלכה הם אספו את גופות חבריהם וקברו אותם. פה ושם הם גם מקיימים הלוויות משותפות.

ברגע מסוים, באחת הנקודות, כדור שניתן על ידי אחד הצדדים לצד השני הפך את הצדדים לשותפים למשחק כדורגל אנגליה-גרמניה לא מתוכנן. בגלל פערי השפה הם לא הצליחו לתקשר במילים, אבל כדורגל כולם הכירו ואהבו.

כך החל מה שזכה לכינוי "משחק הכדורגל של 1914". קסדות שימשו במשחק כשערים והוא הסתיים רק כשהכדור נקרע בגלל חוט תיל. המשחק הסתיים בניצחון של הגרמנים 3-2. בעקבות המשחק הראשון הזה התנהלו ככל הנראה משחקים נוספים במקומות שונים לאורך הקו.


הנה תיאור קולנועי של המשחק המרגש בין הצדדים הלוחמים:

https://youtu.be/mOtL4KqkWjg


על המשחק של 1914 כולל עדויות קוליות של חיילים שהשתתפו בו:

http://youtu.be/bG4vjyPMhE8


סיפור "הפסקת האש של חג המולד" בתיאור מרגש של בריטי:

http://youtu.be/Zo35wfYXo9g


והמשחק ההיסטורי בהומור:

http://youtu.be/O_97lFLTJsA
לאנס ארמסטרונג
מיהו אלוף האופניים שרימה את כל העולם?



רוכב האופניים הנודע לאנס ארמסטרונג נחשב בעבר לגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים. לזכותו עמדו לא רק הישגיו על המסלול אלא גם החלמתו המדהימה ממחלת הסרטן וחזרתו לקבוע שיאים הם שהיקנו לו תהילה בכל העולם. הוא ניצח שבע פעמים רצופות בתחרות החשובה ביותר בעולם האופניים - הטור דה פראנס.

אך הכל נגמר בשנת 2012 כשהרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט שללה את כל תאריו וארמסטרונג עצמו הודה בשימוש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פרנס. סמים אלה איפשרו לו להגיע להישגים טובים משל יריביו והם נחשבים לתחרות לא-הוגנת ואסורה בספורט.

כך חולפת תהילת עולם ותרמית שמביאה אחד מגדולי הספורט אי-פעם למעמד של רמאי, אדם שהשיג את הנצחון בדרכים לא כשרות.


הנה סרטון עם רגעים גדולים בקריירה של לאנס:

http://youtu.be/MUOFezCydao



והסוף המר של התרמית:

http://youtu.be/DIbhISkA1Ck


אבבה ביקילה
מי הרץ שניצח מרתון יחף?



הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.

עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.

ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.

זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.

לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.


הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:

http://youtu.be/mLVIRT7-qUc


סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:

http://youtu.be/NrtJxknbO24


וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:

https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
איך השמיים התפעלו מקפיצת המאה של בוב בימון?



זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.

עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.

השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.

ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?

על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...

מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).

פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".


הנה הקפיצה של המאה:

http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc


על גדולתו של בימון:

http://youtu.be/YBefM9G51Aw


הקפיצה עצמה בהילוך איטי:

http://youtu.be/XkTWEDKtP1A


ופרסומת שמשתמשת בו:

http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
מי זכה במרתון הראשון בחייו בזהב?



אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...

כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.

אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.


הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:

http://youtu.be/hHaT5beAdQI


ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:

http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
כיצד הפך ג'ק דמפסי לאלוף העולם בסיבוב אחד?



זה היה ערב שבו נולדה אגדה. בא מישהו שכמעט איש לא מכיר, מפרק את אלוף העולם במשקל כבד והולך הביתה בלי לעשות עניין...

רבים רואים בג'ק דמפסי (Jack Dempsy) את אחד מגדולי האיגרוף וללא ספק הוא אחד מהאהובים שבמתאגרפים אי-פעם. הקרב שהביא לו את תואר אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1919 ועד 1926 נחשב לאחד הקרבות המסעירים בתולדות האיגרוף. הוא היה קצר, אכזרי, לא יאומן ובתוך סיבוב אחד בלבד צמח בו אלוף עולם חדש - ממתאגרף אלמוני שאיש לו נתן לו סיכוי לנצח.

אבל לפני הקרב, נספר קצת על הג'ק דמפסי, האגרוף והאגדה. הוא גדל בבית עני, להורים ממוצא אירי כשאמו היא גם חצי אינדיאנית. בשל העוני בבית הוא נשר מהלימודים, כדי לעבוד. בגיל 16 הוא כבר עזב את הבית. בהיותו חזק מאד, גילה דמפסי את האיגרוף והחליט די מהר שהוא רוצה להיות מתאגרף מקצועי. בינתיים הוא יזם קרבות בארים, שעליהם הימרו יושבי המסבאות. בדרך כלל הוא ניצח...

בהדרגה החל דמפסי להתחרות בקרבות מקצועיים ודי מהר החל גם לנצח. הוא נטל את שמו של מתאגרף עבר במשקל בינוני, והחל לקרוא לעצמו "ג'ק דמפסי", על שם ג'ק "נונפאריי" דמפסי שהוא העריך מאד.

מייק טייסון הגדיר אותו פעם "אדם אכזרי מאוד, שנלחם כאילו לא אכל 5 ימים"...

ב-4 ביולי 1919 הוא הגיע לאליפות העולם נגד אלוף העולם במשקל כבד, ג'ס ווילרד באוהיו. כמעט איש לא נתן סיכוי לדמפסי האלמוני. ווילארד היה כבד ממנו ב-20 קילו וגבוה מדמפסי ב-15 סנטימטרים שלמים. מעולם לא היה קרב שכה דמה לסיפור דוד נגד גוליית. מאמנו של דמפסי, קרנס, הגביר את רצונו לנצח. ממש לפני תחילת הקרב, כשסיפר לו שאת כל כספו של דמפסי עצמו, הוא השקיע בהימורים על נצחונו ועוד בנוקאאוט בסיבוב הראשון!

הקרב החל. דמפסי נחוש לנצח ואיש לא יכול לעצור אותו. בסיבוב ראשון, מהקשים בתולדות האיגרוף, הוא מפיל את אלוף העולם שוב ושוב בנוקאטוטים איומים. 7 פעמים נופל ווילרד במהלך הסיבוב הזה והוא נפצע קשות מידיו של דמפסי. עם לסת ולחי שבורות, שיניים שנפלו, צלע שבורה ואוזן שנפגעה בה שמיעתו, ברור היה שהקרב הזה הוכרע. דמפסי הביס את אלוף העולם במשקל כבד בסיבוב הראשון והפך לאגדה.

בניגוד להבטחת מאמנו, כסף הוא לא ראה מהקרב הזה. הקרבות הבאים, לעומת זאת, הפכו למכונת הכנסות אדירה לילד העני. הוא הפך לאלוף עשיר ומצליח. אגדה אמריקאית חזקה במיוחד, תרתי-משמע.


הנה סרטוני מקור של ג'ק דמפסי:

https://youtu.be/GXfVq8vUtIo


והנוקאאוטים של ג'ק דמפסי:

https://youtu.be/Bttvv9QnvQc
מי התרסקה במטוס וזכתה שוב בזהב?



אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson). היא התגלתה כשרצה לרכבת והשיגה אותה. מורה בבית הספר שראה אותה עושה זאת, אירגן תחרות בבית הספר והיא... ניצחה.

כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה רובינסון הנערה רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.

אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה.

משם היא המשיכה לטוס... כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בשלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928 וכך יצאה הנערה בת ה-16, שמעולם לא היתה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.

אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה שנשים הורשו להשתתף באתלטיקה אולימפית.

וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, אישה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.

ומי זכתה בו במדליית זהב אולימפית לדעתכם? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה וקבעה שיא עולמי חדש.

ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות. היא קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן לא הכירה.

אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי היה בטוח שהיא מתה.

העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת. זה בטח לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור שנים היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית לאולימפיאדה של 1936.

"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת שניצחה במרוץ שליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחה ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.

בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הן ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!


הנה הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:

https://youtu.be/gCwb_IEMCRg


והזכייה של בטי רובינסון במרוץ שליחים ב-1936:

https://youtu.be/xKqD_h34V30
מהו סיפורו העצוב של ג'ורג' מלורי?



29 שנים לפני שאדמונד הילארי והמלווה הנפאלי שלו טאנסינג נורגאי כבשו את פסגת האוורסט, עלה לשם מטפס הרים בריטי בשם ג'ורג מלורי (George Mallory). מלורי, צעיר שהיה מורה לשעבר, ניסה אז בפעם השלישית לכבוש את ההר.

כשהוא מקדים את הילארי בשנים רבות, יצא מלורי למסע הטיפוס הקשה ב-1924. יחד איתו יצא לדרך גם שותפו הצעיר אנדרו סנדי ארווין. הם היו חדורי נחישות לעשות את מה שאיש לא עשה לפניהם. לנצח את פסגת האוורסט!

השניים לא שבו. הנסיבות לא ברורות לאשורן. מה שידוע הוא שהם הגיעו קרוב לפסגה. מטפס אחר ראה אותם מרחוק כשהיו בנקודה המצויה כ-224 מטרים מהפסגה. כשלא מצאו את גופותיהם הסיקו המחפשים שהם לא נשארו בחיים. במשך שנים חיפשו את שרידיהם מעת לעת, אך ללא תוצאות.

רק בשנת 1999, כ-75 שנים לאחר מותו, נמצאה במקרה גופתו של מלורי, על ידי משלחת טיפוס, שראתה מרחוק משהו צהוב והתקרבה. חברו ארווין מעולם לא נמצא.

לא ידוע אם השניים הגיעו לפסגת האוורסט. אם כן הרי שהם הראשונים לעשות כן. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות מלורי לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה שלו ושל רעייתו שנשא עימו. מלורי הבטיח לה להשאיר את התמונה על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. האם היא הושארה שם?

המסתורין נמשך. יש עוד סיכוי קלוש שיום אחד נקבל תשובה. השניים לקחו איתם מצלמה וגם היא לא נמצאה. אם תימצא המצלמה יום אחד, יתכן שתצליח לחשוף את התשובה למסתורין - מי באמת כבש ראשון את האוורסט?


הנה סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:

https://youtu.be/0nBH6NeyFpw


מצגת וידאו שמוקדשת לצמד האבוד:

https://youtu.be/dd1DwzZXRZU


קבוצת מטפסי ההרים שמצאה אותו, בסרטון מרגש עד דמעות:

https://youtu.be/UFr1KdY6aiw


וסרט תיעודי על סיפורם הטרגי של מלרוי וארווין:

https://youtu.be/dNkXVrOvpl0?long=yes
מיהו המתאגרף ויקטור פרץ שנרצח בשואה?



הסיפור הזה כל כך לא אופייני לתדמית האופיינית של היהודי הגלותי, שכל כך התרגלנו להכיר, שחייבים ללמד אותו בבתי הספר. מורים לספורט צריכים לשנן אותו לתלמידיהם ומאמני איגרוף - לספר עליו לצעירים שרק מתחילים להתאגרף.

בסיפור הזה יש את אלוף העולם באיגרוף, צעיר יהודי ששמו ויקטור פרץ (Victor Perez). מי שיזכה לכינוי "יונג", שפירושו צעיר, נולד בטוניסיה והיגר לצרפת בגיל צעיר. בגיל 20 הוא זוכה באליפות צרפת לאיגרוף במשקל זבוב, אחרי שהביס את האלוף הקודם בנוק אאוט. עוד בטרם מלאו לו 21 הוא היה לאלוף העולם באיגרוף - אלוף העולם הכי צעיר בהיסטוריה.

לאחר שנה הוא מובס על ידי בראון האנגלי, משמין מעט ועולה למשקל תרנגול. הוא ממשיך להתאגרף ומגיע להישגים רבים. כשהוא פורש מאיגרוף, בגיל 27, מחזיק אלוף העולם היהודי הראשון, ויקטור פרץ, בשיא של 92 ניצחונות, מהם 28 בנוק-אאוט!

לרוע מזלו, נמצא פרץ בפאריס בעת הכיבוש הנאצי. אבל גם למי שהיה האלוף העולמי הצעיר בהיסטוריה של האיגרוף, איש לא עושה הנחות. הוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ ובאופן לא מפתיע, גם שם, בתור אסיר יהודי, הוא חוזר להתאגרף. מפקד המחנה הנאצי החליט לקיים תחרויות ראווה בין האסירים המתאגרפים.

אלא שפרץ התבלט די מהר כבעל יכולות לוחמה שלא יאומנו. די מהר הוא הפך למתאגרף שעשוע לקצינים הנאציים, שהחזיקו כל אחד מתאגרף משלו מקרב האסירים, לא רק היהודים. פרץ התאגרף בתחרויות הראווה הללו במחנה וכך הצליח לשרוד. בזכות האיגרוף הוא הצליח לסייע לחבריו למחנה במשך זמן רב, במזון ובהטבות שאותן קיבל מהקצין "שלו". הוא ניצח ביותר מ-100 קרבות אגרוף במחנה וזכה בקרב הנאצים לשם נדיר, של יהודי חזק ומתאגרף אלוף.

כשהנאצים ברחו מהצבא הרוסי המתקרב, הם הוציאו את היהודים לצעדות המוות. בצעדות אלה צעדו היהודים ללא אוכל ושתייה למרחקים של עשרות רבות של קילומטרים בכל יום. רבים מהם קרסו מחולשה ומרעב קיצוני. כל זאת בזמן שהחיילים הנאציים שצועדים איתם אוכלים ושותים כרצונם. במהלך הצעדה מאושוויץ אל גרמניה, העיז פרץ האמיץ וחמק מהצעדה, כדי לחפש אוכל במבנה סמוך לדרך שבה צעדו. כשמצא מעט אוכל הוא החליט להביאו לחבריו ולהתחלק עימם. אך כשחזר עם שק האוכל לשורה, הבחין בו חייל נאצי ופרץ נורה למוות.

כך נרצח אלוף העולם הצעיר בתולדות האיגרוף, כי רצה לאכול ולהביא מזון לחבריו. גופתו הושארה מוטלת לצד הדרך וכך גם סיפורו המדהים, שנעלם למשך שנים רבות. זה קרה בינואר 1945, זמן קצר לפני שהמלחמה הסתיימה בתבוסה נאצית מלאה. יעברו עוד שנים רבות עד שיסופר סיפורו המופלא של גדול המתאגרפים היהודיים, שרדן בלתי נלאה, חבר טוב ואיש אמיץ במיוחד.


הנה סיפורו של ויקטור פרץ (עברית):

https://youtu.be/tRSMtSEN3d0


קדימון של הסרט שנעשה עליו (עברית):

https://youtu.be/QfPdv0zWPoU


סיפור חייו מהחינוכית (עברית):

https://youtu.be/yWVBIZuBaOQ?t=1m51s&end=8m21s?long=yes


והעיתונאי נוח קליגר שהיה איתו במחנה מספר (עברית):

https://youtu.be/fMkMz8aKIyg?long=yes
מי האיש שנפל מגובה 2 קילומטר ושרד?



הצנחן הבריטי ג'יימס בול צנח הישר לצלע של הר מושלג מגובה 1,830 מטר ללא מצנח. צנחן נוסף, שאותו בול צילם, היה אמור לסמן לו מתי הוא קרוב לקרקע והוא חייב לפתוח את המצנח שלו, אבל ההוא פשוט שכח ובול פגע באדמה ללא מצנח שיבלום את מהירותו..

בכל זאת הצליח בול לשרוד את הנפילה הארוכה. על אף שנחת על הסלעים המושלגים במהירות עצומה של 160 קמ"ש, הוא הצליח לצאת בנזק קל יחסית: שבר בצלעות ובגבו, פציעה בריאות ושן שבורה!

אל תנסו את זה בבית או בכל מקום אחר!
רוב האנשים שנפלו מגבהים הרבה יותר נמוכים לא נשארו בחיים!


הנה סרטון שמספר את סיפורו של הצנחן בר המזל:

http://youtu.be/02IJvQvbBDk


והדרכה כיצד לצנוח ללא מצנח ולהישאר בחיים (עברית):

https://youtu.be/T6BDR_hrL4E
מי הטייס המדמם שכמעט טבע בשמיים?



התשובה היא לגמרי חיובית. הטייס האמריקאי וויליאם רנקין (William Henry Rankin), שטס בשנת 1959 בתוך סופה, חצה אותה, נסק ונאלץ לנטוש את מטוסו התקול, בגובה של 12 קילומטרים.

אתם כבר מבינים - מדובר בגובה שאנשים רגילים לא צונחים ממנו והצנחנים הספורים שכן עשו משהו דומה, עושים זאת עם ציוד מטורף. בעת שהאיש צנח, הוא גילה שבזמן הנטישה נפלה לו אחת הכפפות והיד החלה לקפוא במהירות. הוא גם כלל לא היה לבוש בצורה מתאימה לטמפרטורה של מינוס 45 מעלות פרנהייט, טמפרטורה רגילה בגבהים כאלה. גופו התנפח, הוא החל מדמם מכל נקב בגופו והוא הרגיש לחץ פנימי מטורף החוצה.

כי התנאים מרגע הנטישה היו איומים. אבל הקור העז והחמצן הדליל בגבהים הללו, על אף שגרמו להיפותרמיה וירידת טמפרטורת הגוף לרמות מסוכנות, לא היו העניין. הסיפור האמיתי והבלתי נתפס עוד יותר, מתחיל בהמשך הנפילה.

הטייס הצונח צניחה חופשית מצא עצמו נקלע לתוך ענני הסופה האיומים, שבתוכם טס עד לפני כמה דקות במטוסו. בשל הסופה ותנאי לחץ אוויר לא רגילים, מצנחו שאמור להיפתח באופן אוטומטי בגובה מסוים, נפתח לפני הזמן.

רנקין מצא עצמו צונח בתוך עננים כבדים וגשם כבד. בתוך העננים והגשם הרב שהם הורידו, הוא חש שהוא טובע ממש. מרוב הגשם הוא לא הצליח לנשום, כי כל שאיפת אוויר הכניסה לריאותיו מים ועוד מים... טביעה של ממש, אבל בשמיים.

בנוסף, בשל הרוחות העזות של הסופה, מצא עצמו הטייס האומלל מטולטל למעלה ולמטה ולצדדים. הסופה שיחקה בו כרצונה. הוא היה מריונטה של הרוחות ופשוט לא נפל למטה. הצניחה שהייתה אמורה להסתיים כבר מזמן, נמשכה. הסופה סרבה להוריד אותו אל הקרקע.

אבל איכשהו, בתום כל הטלטולים והדחיות, הצליח כוח הכבידה של כדור הארץ להנחיתו למטה. צניחה שהייתה אמורה להימשך 10 דקות, נמשכה לא פחות מ-40 דקות תמימות!

אחרי ככלות הכל, רנקין הצליח לשרוד את הצניחה הארוכה והקשה ביותר שיש. אבל לנחות על הקרקע כמו בן-אדם הוא עדיין לא קיבל את הזכות. במקום זאת הטיחה אותו הרוח גם עתה והוא מצא את עצמו נוחת באזור מיוער, שגם בו הוא סיים את הצניחה כשהוא תלוי על עץ. לבסוף, הוא הצליח להתנתק מהמצנח ונפל אל האדמה.

מדמם כולו וכואב מאוד, רנקין החל בהליכה רגלית, כשהוא מחפש עזרה או טלפון. בשלב מסוים הוא הגיע אל כביש ורק לאחר קשיים מרובים עצר לו אחד הנהגים טרמפ. הוא הסיעו לעבר מקום עם טלפון ומשם הזעיק אמבולנס.

הנזק הסופי שלו, תודה ששאלתם, היה קטן יחסית. המון חבורות על גופו ותופעות של היפותרמיה, שמהן הוא סבל בשל הקור העז. אבל לא היו לו שום נזקים אחרים ואחרי מספר שבועות הוא שוחרר מבית החולים ולא סבל יותר מאותה צניחה דרמתית. האמת היא שלהיפך - עם הזמן הוא כתב על האירוע שעבר ספר בשם "האיש שרכב על הרעם". הספר הפך אותו גם למקור ידע רב על נטישת מטוסים בגבהים לא נתפסים.


הנה סיפורה של הצניחה הארוכה בהיסטוריה (עברית):

https://youtu.be/CfM6vQ6os2w


באנגלית:

https://youtu.be/0cqQzcChFG0


סיפורו של הטייס שטבע בעננים:

https://youtu.be/Qil3ivxRiGQ


תיאור טלוויזיוני של סוף הצניחה של רנקין:

https://youtu.be/0g2ZFeisxss


וסרטון שמספר את סיפורו בפירוט:

https://youtu.be/LfcbYMVK5k0?long=yes


מי הייתה המתעמלת המושלמת?



הרגע שבו נשברה המסורת שלפיה המתעמלים הרוסים מנצחים בהתעמלות היה הרגע שבו התגלתה המתעמלת הטובה ביותר בהיסטוריה המודרנית. היא לא הייתה רוסיה אלא באה ממדינה שנשלטה על ידי ברית המועצות ושמה רומניה. העלבון לרוסים היה כפול, כי היא הייתה ממש ילדה קטנה, גם במונחים ספורטיביים וגם בעולם ההתעמלות.

ואכן, המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 היו הרגע שבו התגלתה רומניה בשיאה. המתעמלת בת ה-14 נדיה קומנצ'י, או בשמה המדויק נדיה קומנץ' (Nadia Comăneci), היממה את הצופים כשקיבלה את הציון המושלם 10.

אגב, כשהתרגיל הראשון ההוא הסתיים נראה על לוח התוצאות הציון 1.00 ולא 10. התדהמה הייתה עצומה והקהל שאל את עצמו איך זה שביצוע כה מושלם זכה לציון נמוך של 1 מתוך 10. ההלם התפוגג כשהסתבר שלוח התוצאות פשוט לא יכול היה להציג את הציון 10. הסיבה הייתה טכנית. לוח התוצאות הכיל 3 ספרות בלבד, משום שהמארגנים לא חזו שהציון המושלם 10 יינתן אי-פעם. לכן משניתן הציון 10 לא הייתה ברירה אלא לסמן בו 1.00...

וזה לא קרה פעם אחת. במהלך האולימפיאדה קיבלה שוב ושוב קומנצ'י מהשופטים את הציון המושלם 10. היא לא רק הייתה המתעמלת הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שקיבלה את הציון העגול והמפואר 10, אלא זכתה בו לא פחות מ-7 פעמים. באותה אולימפיאדה היא זכתה ב-3 מדליות זהב, אבל ההישג חסר-התקדים של הזכייה בציון מושלם היה כה מדהים שאיש כבר לא זוכר אותן..

נדיה רשמה לעצמה עוד שיא שלעולם לא יישבר - בגיל 14 היא הייתה הספורטאית הצעירה ביותר שזכתה במדליית זהב אולימפית. השיא כאמור יהיה שלה לתמיד, מכיוון שמאז נקבע גיל 16 בתור הגיל המינימלי להשתתפות באולימפיאדה.


הנה סיפורה של המתעמלת הטובה בהיסטוריה:

https://youtu.be/9Cc7xErhEyk?t=2m57s&end=5m05s


זכייתה הראשונה של קומנצ'י בציון 10 באולימפיאדה:

http://youtu.be/4m2YT-PIkEc


סרטון מחווה למתעמלת הגדולה בהיסטוריה:

http://youtu.be/4ui1Bwd-0i8


עוד ציון 10 בהתעמלות קרקע בגביע אמריקה:

http://youtu.be/y87BO6tnB08


קומנצ'י ואחרות שזכו בציון המושלם:

http://youtu.be/6rJfMn3TUJI


וסרטון תיעודי קצר על 7 ציוני ה-10 שקיבלה אז:

https://youtu.be/Yl9QpC8_LiE?long=yes
מי היה אסיר העולם ששוחרר בזכות שיר?



רובין קרטר היה מתאגרף מצוין שיכול היה בקלות להיות אלוף העולם. אבל הוא הורשע ברצח שלא ביצע וישב במשך 20 שנה בכלא. בעת שישב בכלא, כתב הזמר הנערץ בוב דילן שיר מחאה ארוך ומפורט על סיפורו של המתאגרף ש"יושב בכלא על משהו שלא עשה". הוא עורר התעניינות עצומה במתאגרף השחור לשעבר שריצה שנות מאסר ארוכות בכלא.

את השיר הוא מיקם בתחילתו של אלבום מעולה שלו והפך אותו ללהיט ענק במצעד הפזמונים האמריקאי. השיר הארוך והקשה להאזנה הצליח לגרום למפורסמים רבים להצטרף למאבקו למשפט חוזר למתאגרף האומלל. גם במשפט זה הורשע, אך המאבק הציבורי נמשך ובמשפט שלישי הוא זכה למשפט צדק וזוכה לחלוטין מהפשע. בנוסף לזיכוי, גינה השופט קשות את הגזענות שעמדה בבסיס ההרשעות הקודמות.

רובין קרטר ששוחרר מהכלא למד לאחר מכן משפטים והפך לעורך דין בקנדה. בוב דילן מצדו לא חזר לשיר בהופעות מעולם את השיר שכתב עליו.


הנה סרטון עם תמונות מפרשת "הוריקן":

http://youtu.be/1FOlV1EYxmg


על מסע ההופעות ב-1975 שהמשיך את המסע לזיכויו של קרטר (מתורגם):

https://youtu.be/yhp99E-XLwY


גירסת כיסוי לשיר "הוריקן" שחולל סערה:

http://youtu.be/INWM1_wJhuw


קדימון מהסרט "ההוריקן" על סיפורו של רובין הוריקן קארטר:

http://youtu.be/xLGdTAseMGM


קרבות אגרוף של רובין קרטר מהקריירה שנקטעה:

https://youtu.be/_wSUVM4ABvc


ואחרי ששוחרר ולמד משפטים - עורך דין רובין קארטר נואם לפני קהל:

http://youtu.be/nhKew1z2UcY
למה טוב הלב של ג'ינו ברטאלי הוא דוגמה מיוחדת ונדירה?



ג'ינו ברטאלי (Gino Bartali) הוא הספורטאי עם הלב הגדול בהיסטוריה. אנו קובעים זאת בלי חשש כיוון שהאיטלקי הזה, אלוף העולם ברכיבה על אופניים ומי שנתפס כגדול ספורטאי איטליה בכל הזמנים, עשה כמה דברים לא נתפסים באותה העת:

הוא השבית את הקריירה שלו בגלל התנאי שהציב לו המשטר להזדהות עם הדיקטטור האיטלקי מוסוליני בשנות מלחמת העולם השנייה - דבר שברטאלי סרב לעשות והיה מוכן לשלם את המחיר על כך, אפילו במחיר חייו.

לאחר מכן, במהלך המלחמה, הוא סיכן את חייו ואת חיי משפחתו כשהשתמש באופניו כדי להבריח תעודות מזוייפות ליהודי איטליה והציל מעל 800 יהודים! הוא הסתיר את התעודות בתוך צינורות האופניים שעליהן רכב ובהתחזות לאימוני רכיבה הוא עשה את הדרך מעיר לעיר כדי להביא את התעודות מבית הדפוס של המחתרת אל היהודים הממתינים לו. בשלב אחר במלחמה הוא סייע להגניב יהודים לרכבות אל החופש, בכך שנהג לעורר סנסציה בהגיעו לתחנת הרכבת ולגרום לכולם להתקבץ סביב כוכב הספורט, כולל שומרי הרכבות שניסו לעשות סדר, באותו הזמן התגנבו אל הרכבת יהודים ופליטים רבים וניצלו ממוות בטוח.

גם לאחר המלחמה הוא סרב לכל נסיון לפרסם את דבר מעשי הגבורה שלו לאורך כל חייו. הסוד נשמר עד למותו והוא הקפיד עליו כשאמר לבני משפחתו את המשפט הצנוע והכן כל כך: "איני רוצה להיראות גיבור. גיבורים הם מי שמתו, נפצעו או בילו חודשים ארוכים בכלא".

ג'ינו ברטאלי זכה לכבוד ותהילה כספורטאי, אבל אנחנו לומדים ממנו שעלינו להיות קודם כל בני אדם, או במילים שאמר לבנו: "אם אתה טוב בספורט, מצמידים מדליות לחזה שלך ואז הן נוצצות במוזיאון כלשהו, אבל מה שמושג במעשים טובים, מוצמד לנשמתך וינצוץ בכל מקום שתהיה בו".

אגב, ג'ינו קיבל את ההזדמנות הנוספת שלו כספורטאי וחזר להתחרות במירוץ ה"טור דה פראנס" גם אחרי המלחמה ואחרי תבוסת הפשיסטים באיטליה. הוא הדהים את העולם כשזכה שוב בגיל מבוגר מאד בתואר האלוף ובכך הוא כבש גם את השיא העולמי שלא נשבר מאז - הוא האדם שזכה בטור דה פראנס לאחר הפרש השנים הגדול ביותר - עשור שלם עבר בין נצחונותיו!

לאחרונה הוענק באופן רשמי התואר "חסיד אומות העולם" לברטאלי ובכך הודה לו גם העם היהודי על תמיכתו ואנושיותו.


הנה סיפורו של ג'ינו ברטלי:

https://youtu.be/TZjUH_BWJFQ


ניצני המרד שלו בפשיזם הופיעו עוד לפני המלחמה (מתורגם):

https://youtu.be/LUzJ7z4tkVk


סרטון מרגש על סיפורו של ג'ינו ברטאלי בתמונות:

http://youtu.be/CHH59GcSo40


ותיאור מסרט תיעודי על ג'ינו ברטאלי ומעשיו (עברית):

http://youtu.be/OpftW-DO2dM


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.