מיהו הגיבור שוויתר על הפסגה כדי להציל זר?
בשנת 2012 התפרסם בכל העולם סיפור גבורתו ואנושיותו של מטפס ההרים הישראלי נדב בן יהודה. נדב ויתר על הגעה לפסגת האוורסט, חלומו של כל מטפס הרים, כדי להציל מטייל טורקי פצוע.
זה קרה כשנדב בן יהודה היה במרחק של 300 מטרים בלבד מפסגתו של ההר הגבוה בעולם. לפתע הוא ראה מטפס טורקי שנפצע בעת הטיפוס אל ההר ואיבד את ההכרה. נדב הבין מיד שעל המאזניים עומד מצד אחד חלום הטיפוס שאליו התכונן שנים רבות ומצד שני האנושיות הפשוטה, של לעזור לפצוע. מבלי לחשוב פעמיים, הוא הניף את הפצוע, הסתובב לאחור והחל סוחב אותו על גבו במורד ההר. לעדותו, גרמו לו הערכים שספג בצה"ל לעשות את מה שעשה, כי "לא עוזבים חברים מאחור!"
הסתבר שהטורקי ששמו אירמק היה בדרכו למטה, לאחר שכבש הפסגה ונפל, בשל התנאים הקשים, ללא אספקה של חמצן. כשבן-יהודה ראה אותו, הוא זיהה את מי שפיתח עימו עוד במחנה למטה קשרי ידידות עמו. הוא יצא לטיפוס יום אחד אחריו, מכיוון שדחה ביום את העליה לפסגה. אז הוא עשה זאת כדי להימנע מצוואר הבקבוק של מטפסים שצפוי היה באותו יום. בדיעבד הוא זכה בשל כך להציל את איידין.
במשך שעות ארוכות סחב נדב את אירמק עד למחנה שלמטה. מסכת החמצן שלו נקרעה בפינוי של חברו והוא נאלץ לנשום בלעדיה, בגובה של 8 קילומטרים ומחסור כרוני בחמצן. כדי לרתום את הפצוע, נדב גם נאלץ להסיר את הכפפות שהגנו על ידיו וספג כוויות קור קשות.
כשנבדקו הסתבר ששניהם סבלו מכוויות קור. התעורר חשש שיהיה צורך לקטוע כמה מאצבעות ידיהם. בבדיקות נמצא שבן-יהודה איבד 20 קילוגרמים ממשקלו במסע למעלה ולמטה. התורכי איבד 12 קילוגרמים.
לא ניתן להגדיר את נדב כמשהו אחר מלבד גיבור. גיבור של ממש ואפילו גיבור כפול. הן במעשה הפינוי של חבר פצוע, תוך סיכון חייו ובריאותו שלו והן בוויתור על השיא הישראלי של להיות בגיל 24 המטפס הישראלי הצעיר ביותר אי-פעם, שטיפס אל פסגת ההר הגבה בעולם.
בשנת 2018 זכה נדב למחווה דומה, כשחייו ניצלו בעת טיפוס קשה ביותר, שבו נפל מגובה של 140 מטרים ושכב פצוע, עד שהתגלה והורד לפינוי, במבצע קשה ביותר לביצוע.
בשנת 2012 התפרסם בכל העולם סיפור גבורתו ואנושיותו של מטפס ההרים הישראלי נדב בן יהודה. נדב ויתר על הגעה לפסגת האוורסט, חלומו של כל מטפס הרים, כדי להציל מטייל טורקי פצוע.
זה קרה כשנדב בן יהודה היה במרחק של 300 מטרים בלבד מפסגתו של ההר הגבוה בעולם. לפתע הוא ראה מטפס טורקי שנפצע בעת הטיפוס אל ההר ואיבד את ההכרה. נדב הבין מיד שעל המאזניים עומד מצד אחד חלום הטיפוס שאליו התכונן שנים רבות ומצד שני האנושיות הפשוטה, של לעזור לפצוע. מבלי לחשוב פעמיים, הוא הניף את הפצוע, הסתובב לאחור והחל סוחב אותו על גבו במורד ההר. לעדותו, גרמו לו הערכים שספג בצה"ל לעשות את מה שעשה, כי "לא עוזבים חברים מאחור!"
הסתבר שהטורקי ששמו אירמק היה בדרכו למטה, לאחר שכבש הפסגה ונפל, בשל התנאים הקשים, ללא אספקה של חמצן. כשבן-יהודה ראה אותו, הוא זיהה את מי שפיתח עימו עוד במחנה למטה קשרי ידידות עמו. הוא יצא לטיפוס יום אחד אחריו, מכיוון שדחה ביום את העליה לפסגה. אז הוא עשה זאת כדי להימנע מצוואר הבקבוק של מטפסים שצפוי היה באותו יום. בדיעבד הוא זכה בשל כך להציל את איידין.
במשך שעות ארוכות סחב נדב את אירמק עד למחנה שלמטה. מסכת החמצן שלו נקרעה בפינוי של חברו והוא נאלץ לנשום בלעדיה, בגובה של 8 קילומטרים ומחסור כרוני בחמצן. כדי לרתום את הפצוע, נדב גם נאלץ להסיר את הכפפות שהגנו על ידיו וספג כוויות קור קשות.
כשנבדקו הסתבר ששניהם סבלו מכוויות קור. התעורר חשש שיהיה צורך לקטוע כמה מאצבעות ידיהם. בבדיקות נמצא שבן-יהודה איבד 20 קילוגרמים ממשקלו במסע למעלה ולמטה. התורכי איבד 12 קילוגרמים.
לא ניתן להגדיר את נדב כמשהו אחר מלבד גיבור. גיבור של ממש ואפילו גיבור כפול. הן במעשה הפינוי של חבר פצוע, תוך סיכון חייו ובריאותו שלו והן בוויתור על השיא הישראלי של להיות בגיל 24 המטפס הישראלי הצעיר ביותר אי-פעם, שטיפס אל פסגת ההר הגבה בעולם.
בשנת 2018 זכה נדב למחווה דומה, כשחייו ניצלו בעת טיפוס קשה ביותר, שבו נפל מגובה של 140 מטרים ושכב פצוע, עד שהתגלה והורד לפינוי, במבצע קשה ביותר לביצוע.
