התקופה המכונה בתולדות העיצוב "עידן החלל", הייתה בין השנים 1968 ל-1972. במהלך שנים אלה נחת לראשונה אדם על הירח והמרוץ לחלל הגיע לשלב חדש, בו שתי המעצמות היו שטופות ברוח החלל ועולם האסטרונאוטיקה. זה היה השיא של השפעת החלל על התרבות, שהחלה כבר בסוף שנות ה-50, עם ההמראה לחלל של הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין, ונמשכה במהלך כל שנות ה-60, עידן המרוץ לחלל.

באווירה כזו פנו מעצבים רבים לעיצוב בסגנון חללי, עתידני וברוח הפוטוריזם. מעצבי אופנה החלו להציג לבוש ופריטים שדמו לקסדות האסטרונאוטים. הם עשו שימוש בפריטי לבוש מחומרים חדשים, שנראו כאילו הגיעו מהעתיד. עיצוב הפנים והרהיטים לבית קיבלו צורה חדשנית, שגם אם נראתה מנוכרת לרבים, היא כבשה את עולם העיצוב. בצילום, בקולנוע ובמגזינים שונים הציגו עוד ועוד פריטים מלאי השראה. מכוניות עוצבו כמו טילים וחלליות ומוצרים אלקטרוניים נראו כמכשירים שלקוחים מתכנית החלל.

אפילו בעולם האדריכלות החלו לעצב בתים עתידניים וחדשניים בצורתם. מבנים בעלי אופי "חללי", שלא לומר חייזרי, החלו לצוץ במקומות שונים ואפשרו לדמיין כיצד ייראו המבנים של העתיד. תחנות דלק החלו להיראות כמו בסיסים על הירח או על כוכבים רחוקים. בתים פרטיים ומוסדות ציבור נבנו ככדורים גדולים.

בין פריטי העיצוב השונים של התקופה ניתן לציין את "אופנת החלל", עם עבודות של מעצבי האופנה אנדרה קוראז', פייר קרדן ואחרים.

גם עיצובי מכשירים שונים באותה התקופה, ביניהם הוידאוספרה (Videosphere), פאנאפט (Panapet), מנורת השולחן סרפנטה (Serpente) והולטרון (Weltron) - כולם עוצבו בהשראת המסע את הירח, לבוש האסטרונאוטים, צורת החלליות וכדומה.


הנה השתקפות עידן החלל בעולם העיצוב:

https://youtu.be/m12zFE6e1pg


תצוגה של עיצובים מעידן החלל:

https://youtu.be/WzCPla4NcD8


אופנת החלל:

https://youtu.be/d7E9jDxWF30


מכוניות החלל:

https://youtu.be/wxw-_VjfwqQ


אפילו התספורות יצאו אל החלל:

https://youtu.be/nh-IRZM8fFM

קומפוניבילה (Componibili) היא ארונית עגולה שעיצבה בסוף שנות ה-60 אנה קסטלי פריירי לחברת "קרטל". בארונית הפלסטית הזו מ-1969 יש 3 מגירות עם דלתות המוסטות לצד על גבי מסילה פשוטה.

ארונית המגירות של אנה פריירי משלבת שימושיות עם חדשנות עיצובית בסגנון עיצוב החלל של סוף שנות השישים. ניתן למצוא אותה מצד אחד בדירות של צעירים אוהבי עיצוב, ומצד שני גם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק.

כיום שולחן הצד העגול הזה, על שלושת חללי האיחסון שלו, הפך לוינטג'. בעבר הוא היה פורץ דרך בשימוש בפלסטיק, בצורה עגולה ובפשטות שימושית. שידת שלוש המגירות העגולה והצבעונית הזו היא סמל קלאסי לעיצוב האיטלקי המודרני.


הנה הקומפוניבילה - השידה בת 3 המגירות של אנה קסטלי מקרוב:

http://youtu.be/uDRjTGGM_Vo


וביחד עם עוד פרטי עיצוב קלאסיים:

http://youtu.be/H_5Y2CxBcyA

פְּלָנֵטָרִיוּם (Planetarium) הוא מתקן בו הצופים רואים הקרנה המדמה את שמי הלילה, לצד למידה על גרמי השמיים, תנועת כוכבי הלכת ומופעי כוכבים, לצד היכרות עם קבוצות הכוכבים, הגלקסיות ועצמים אסטרונומיים נוספים.

הפלנטריום הוא קונספט בידורי וחינוכי ותיק. לידתו סביב הפלנטריום הראשון, מתחילת המאה ה-20. תקופת הזוהר של הפלנטריום היא בסוף שנות ה-60, תקופה שזכתה לכינוי "עידן החלל" ובמהלכה התקיימה גם הנחיתה הראשונה על הירח.

המבקרים בפלנטריום יכולים ללמוד על נפלאות היקום ועל חקר החלל. ההקרנה היא על התקרה שצורתה לרוב היא של כיפה ועליה מוקרנות תמונות ברזולוציה גבוהה מאוד של הכוכבים והעצמים השמיימיים.

תוך הצפייה בפלנטריום זוכים לתחושה ויזואלית תלת-ממדית של מרחבי היקום. הקרנה אופטית של הכוכבים מאפשרת הדמייה מרהיבה של תנועת כיפת השמים.

יש הבדל בין הפלנטריום הקלאסי, שמתבסס על כדור מתכת מחורר ובו נורה המקרינה את צורות הכוכבים מבעד לנקבים זעירים, לפלנטריום הדיגיטלי שבו תוכנות מחשב המשמשות להקרנת כיפת השמיים ועל מה שנראה בה, לצד סרטים ואפקטים ויזואליים וקוליים שונים שיוצרים חווית צפייה מתקדמת עוד יותר.

אגב, אין לבלבל בין פלנטריום למצפה כוכבים. כי במצפה הכוכבים יהיה תמיד סוג של טלסקופ המאפשר צפייה אמיתית בכוכבים. בפלנטריום, לעומת זאת, לא מציעים צפייה כזו בגרמי שמיים.

קיימים אמנם מצפי כוכבים עם פלנטריום לצידם, אבל זה רחוק מלהיות תמיד כך.


#מה רואים בו?
לצד מופעי הכוכבים ותנועותיהם, מתארת ההדרכה בפלנטריום גם תופעות שמימיות שונות.

במקום מועברות לא פעם גם הרצאות אסטרונומיות, בהן אסטרונומים ומומחים הרצאות בנושאים שונים הקשורים לאסטרונומיה, אסטרופיזיקה, קוסמולוגיה וחקר החלל.

יש ומוצגות שם חוויות של מציאות מדומה (Virtual Reality), המאפשרת למבקרים לחקור את החלל ועצמים שמימיים בו, באופן אינטראקטיבי וסוחף.

עוד מוקרנים לא פעם בפלנטריומים סרטים מדהימים, החל ממסעות בדיוניים בחלל ועד סרטי מדע תיעודיים.


הנה הפלנטריום:

https://youtu.be/nxDlkegwabM


הפלנטריום של בריסל בירת בלגיה:

https://youtu.be/vGayhMutwxw


מה רואים בפלנטריום?

https://youtu.be/zDD_Pv8Adqg


החוויה של ביקור בפלנטריום היא חינוכית, מדעית ומהנה:

https://youtu.be/zKYylgiTe3E


והפלנטריום הגדול ביותר בעולם שנבנה בסין:

https://youtu.be/tuffi6ZqKZs

על אף שהיא פחות ידועה, מנורת סרפנטה (Serpente lamp) הפכה ברבות השנים לאייקון עיצובי קלאסי מהחשובים בעולם. יש לה בסיס עגול וממנו צומחת מעין שידרה אלגנטית שמפזרת אור נעים ועוטפת את כיפת האהיל.

מנורת השולחן סרפנטה עוצבה על ידי המעצב האיטלקי אליו מרטינלי בשנת 1965. מרטינלי הקים אז בעיר לוקה שבטוסקנה, את הסטודיו שלו, מרטינלי לוסה ויצר סדרת מנורות מרתקת, שהסרפנטה היא אחת מהן.

זה היה בתקופה המכונה בתולדות העיצוב "עידן החלל", בין 1968 ל-1972 בשנים שבהן האדם נחת על הירח. כמו פריטי אופנה שונים מ"אופנת החלל" של התקופה, ועיצובים נוספים באותה התקופה, כמו הווידאוספרה (Videosphere), פאנאפט (Panapet) והוולטרון (Weltron), גם הסרפנטה עוצבה בהשראת המסע את הירח, או במקרה שלה, מקסדת החלל של האסטרונאוטים.


הנה מנורת סרפנטה, ביחד עם עוד מנורות אייקוניות שעיצב מרטינלי:

https://youtu.be/WUS5Ho7hI0Y

מי לא מכיר את כיסא הטוליפ (Tulip chair), בעל המראה העתידני משנות ה-50?

את הכיסא הזה עיצב המעצב הפיני שחי בארצות הברית אירו סארינן (Eero Saarinen). הוא עוצב אז כפריט מתוך סדרת רהיטים ברוח "עידן החלל" בעיצוב של הפיפטיז והסיקסטיז - שנות ה-50, 60 של המאה ה-20.

כיסא הטוליפ הוכרז בשנת 1956 והופץ על ידי חברת Knoll האמריקאית. המעצב הפיני-אמריקאי סארינן סיפר פעם בראיון ל"טיים מגזין", שיצר אותו כחלק מסדרת רהיטים שנועדה לדבריו לנקות את הבית האמריקאי מאינספור רגלי הרהיטים שבו.

ואכן, זהו כיסא קשיח, ללא רגליים, המעוצב בקווים נקיים, מחוסרי זוויות ובעלי מראה מעוגל. הוא עשוי מחומרים שהחלו אז את הזינוק שלהם לתעשיית הרהיטים, כולל בסיס מסתובב עשוי יציקת אלומיניום צבוע, שמעליו מושב פיברגלס לבן הממשיך אותו כיחידה אחת. מעל המושב מותקן ריפוד עור או בד.

הקווים החלקים והקלאסיים של כיסא הטוליפ, בצד הצבע הלבן הבוהק האופייני לו כל כך, הקנו ל"כיסא הצבעוני" מראה עתידני שהפך לסימן ההיכר שלו. אחד הביטויים הבולטים לכך היה המקום המרכזי שניתן לו בסדרה "מסע בין כוכבים", בה הוא בלט בתור הכיסא של העתיד.


הנה כיסא הטוליפ מ-1956:

https://youtu.be/F6h-ODKIV98


פרטים על הכיסא המפורסם של אירו סארינן:

https://youtu.be/54zB-cRUcqo


סיפורו של מעצב כיסא הטוליפ:

https://youtu.be/zQKO00uE2hM


כיסאות טוליפ למכירה:

https://youtu.be/Cx_tQTAB8fY


וסגרת הרהיטים שלו, כולל השולחן המשלים:

https://youtu.be/rdgitye7zXk

הקימוספרה (Chemosphere), או הקימוספר, הוא בית מפורסם שבנוי על צלע הר, מוקף כולו קירות זכוכית ומשקיף על העיר לוס אנג'לס.

הבית נבנה על ידי הארכיטקט הנודע ג'ון לאוטנר בשנות השישים. בשנת 1961 הוכרז בית הקימוספר על ידי אנציקלופדיית בריטניקה כ"בית המודרני ביותר בעולם".

הבית, שנראה כמו ספינת חלל, נבנה על גבי עמוד אחד שעליו יושבת פלטפורמה שלמה, שהיא הבסיס של הבית. תכנון גאוני של לאוטנר, שעלה לבנות כ-80 אלף דולר, פעם סכום לא קטן.

עולם הסרטים והטלוויזיה אהב את הבית העתידני הזה. הוא הופיע לא פעם בסדרות טלוויזיה כמו הסדרה המרתקת "בגבולות המסתורין", בסרטים דוגמת "המלאכיות של צ'רלי" ו"תעתועי גוף" של הבמאי בריאן דה פלמה ובשלל פרסומות ווידאו קליפים.

התכנון העתידני של הבית נחשב כאחת הדוגמאות המובהקות של הז'אנר האדריכלי העתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי", על שם בית קפה בשם זה שתכנן לאוטנר שהוליווד.


הנה סקירה על בית הכימוספרה העתידני שתכנן לאוטנר:

https://youtu.be/Pt1inP2byUc


כמו צלחת מעופפת שנחתה בקליפורניה - בית הכימוספרה מהאוויר:

https://youtu.be/N6QB39saIyw


והנה על האדריכל שתכנן את הבית ג'ון לאוטנר:

https://youtu.be/bIhHzgLLb_4


בואו לביקור בבית הקימוספרה:

https://youtu.be/_A6jk_ScCag


והנה סרט תיעודי קצר על האדריכל של הבית המופלא הזה:

https://youtu.be/fzaqby2Be8c?long=yes

קראו לו ורנר פנטון (Verner Panton) והוא היה ככל הנראה המעצב המהנה, הצבעוני והמודרניסטי ביותר בתקופתו. מי שהחל את הקריירה שלו כשוליית אדריכלים, גילה מאוחר יותר את התשוקה שלו לעיצוב ונכנס לעולם הזה.

הוא החל ללמוד הרבה משני המנטורים שלו, המעצבים פול הנינגסן וארן ג'ייקובסן. אבל משלב מסוים פנטון החל ליצור אסתטיקה משלו. הוא בחר בדרך שונה ממעצבים דנים אחרים. התפיסה שלו הייתה שונה משלהם. הוא לא הלך כמו גדולי העיצוב הדני על קווים נקיים ומסורתיים. הרבה יותר סיקרן אותו העולם הפסיכדלי ולעצב רהיטים בסגנון עידן החלל.

כך הוא הלך והפך עם הזמן לאחד המעצבים הדניים הגדולים ביותר בכל הזמנים ולאחד המעצבים שהשפיעו הכי הרבה על העיצוב בימינו.

פנטון היה אולי המרכזי בזרם הפופ ארט הדני בעיצוב, שהתפתח בסיקסטיז, שנות ה-60 של המאה הקודמת, והפך פופולרי ביותר בעשור שאחריו. עם תשוקה לחומרים סינתטיים, כמו פרספקס, גומי וקצף, ידע פנטון לבחור לעיצובים שלו צבעים חזקים, מוארים ומגוונים מאוד. הוא מצא דרכים חדשניות ותוססות לשימוש שלו בצבעים.

פנטון היה ממש מקורי ומי שלגמרי האמין באפשרויות ללא גבול שמספקים שינויים של ובצורות המסורתיות. הוא הגה ופיתח תיאוריות חדשות לגבי אובייקטים המוכרים לנו, גם מהבחינה הפונקציונלית וגם מהבחינה הצורנית. כי גם בתחום הצורני הוא הבריק, במיוחד ביצירת צורות חדשניות ומקוריות לעיצובי הרהיטים שלו.

וכך, פנטון לא הפסיק לנסות ולהתנסות בהמון חומרים ותכונות חומר בעיצובים שלו והקפיד לעשות זאת במקביל לחקר ההתפתחות המתמדת של הטכנולוגיה והשינויים שהיא מביאה.


הנה סיפורו של המעצב ורנר פנטון ביחד עם דיטר ראמס הגרמני:

https://youtu.be/E9LL6vB2ET4


כיסא פנטון המפורסם:

http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0


כיסא הקונוס:

https://youtu.be/6nDIGoBxb8w


ארמון ווארנה בדנמרק כפי שהוא עיצב בשנות ה-70:

https://youtu.be/ocpT2CNlHbY


מנורת הפרח:

https://youtu.be/-HS6luNj3qM


הנורות היפהפיות יצאו במגוון צבעים, כולל נורת ביצת העין (Fried egg lamp):

https://youtu.be/c--ZAQt1XqU


מנורות שפיגל קנטין שלו:

https://youtu.be/S7NZwrjgesU


עוד כמה מהכיסאות השווים של פנטון:

https://youtu.be/keOwch8X0lU


וסרט תיעודי על המעצב שאהב חומרים סינתטיים וצבעים:

https://youtu.be/jeJCY2RZI20?long=yes

אחד האחראים העיקריים לאופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז' (André Courrèges),

קוראז' נודע בגזרות הגאומטריות שלו וכמי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. כבר ב-1964 הוא הציג, בהשראת עידן החלל, את שמלות ה"הוט קוטור" הקצרצרות הראשונות בפריז.

העניין הזה ישמש לוויכוח, שמעולם לא הוכרע, על הממציא של שמלת המיני. מהצד השני של תעלת לה מאנש הייתה מרי קוואנט, מי שחתומה גם היא על שמלת המיני. הוא מצידו אמר פעם "ברור שאני המצאתי את המיני. מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון שלי".

בשנת 1967 הציג קוראז' את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, לעצב בגזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ועם אקססוריז פוסט-תעשייתיים.


הנה תולדות חייו של קוראז':

https://youtu.be/7SuZD4iXDjs


עיצובים שלו מהתקופה:

https://youtu.be/eENJc2VFkPw


דוגמנות קוראז'ית אותנטית:

https://youtu.be/KaWcFxbnIuo


שמלות המיני הקוראז'יות:

https://youtu.be/HDbYxB7st34


ועוד עיצובים של קוראז':

https://youtu.be/mlrLihHvezI

היה זה זה באוניברסיטת רייס האמריקאית, כשהגיע אליה ב-12 בספטמבר, 1962 נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי. הוא בא כדי לקבל את תואר המרצה לשם כבוד שהחליט המוסד להעניק לו. אבל בכיסו היה מונח אחד הנאומים החשובים בהיסטוריה האמריקאית ואולי אף העולמית.

זה קורה באצטדיון הפוטבול הענקי של האוניברסיטה, ביום חם יחסית, בו יישא הנשיא נאום מכונן. הנאום הזה עתיד להניע את האומה האמריקאית למה שהוא אולי המאמץ ההנדסי הקולקטיבי הגדול ביותר שידעה אמריקה ושאינו מלחמה.

הנאום קיבל את הכינוי "נאום הירח" (Moon speech). במילים שאמר קנדי באותו יום, נתן הנשיא הצעיר והנמרץ את האות למה שתהפוך לאחת ההתפתחויות הטכנולוגיות החשובות, המרגשות והמרכזיות בתולדות המין האנושי.

בנאום הציב ג'ון קנדי לארצות הברית יעד נועז ושאפתני: להצליח ולהנחית אדם על הירח עד לסוף העשור... ואז להחזירו לכדור הארץ בשלום.

זה היה עוד שלב ובדיעבד שלב מכריע במירוץ אל החלל שניהלו ארצות הברית וברית המועצות, שתי המעצמות של אותם ימים. חמש שנים לפני כן, הקדימו הסובייטים את אמריקה בשיגור של הספוטניק, הלוויין הראשון וגם את הפתעת האסטרונאוט הראשון בהיסטוריה, יורי גאגרין הסובייטי, לא הצליחו בנאס"א לשכוח.

המרוץ את החלל היה גם חלק משמעותי וסמלי במלחמה הקרה שניהלו שתי המעצמות ביניהן. חשוב להבין שהעליונות הטכנולוגית הייתה מרכיב פסיכולוגי ראשון במעלה, בהחלטה של מי מהמנהיגים הקומוניסטים האם לתקוף ראשונים את אמריקה בטילים גרעיניים או להימנע מכך.

פוליטית הייתה בנאום של קנדי תשובה להתנגדות הרבה לתקציב העצום שהוא כבר הקציב למרוץ של אמריקה לחלל. "אומה שמתיימרת להנהיג אומות אחרות..." הוא הטעים והמשיך - "אינה יכולה להישאר מאחור במירוץ הזה."

קנדי גם יודע שרק הגיון לא עובד אז הוא מבקש מאלוהים את ברכתו לאומה, לקראת מה שתיאר בנאום כיציאה אל "ההרפתקה הגדולה והמסוכנת ביותר שהאדם ידע מעודו."

אבל מבחינת מנהיגות ורוח המפקד, הנקודה החשובה ואולי שיא הנאום של הנשיא החכם, הייתה ההכרזה של קנדי ש"ארה"ב לוקחת על עצמה להגיע לירח... והיא עושה זאת לא בגלל שזה קל, אלא מפני שזה קשה."

“We choose to go to the Moon and do the other things, not because they are easy, but because they are hard."

היה באמירה הזו מסר משמעותי לאמריקאים של אותם ימים. זו אומה שמתגבשת לשינוי חברתי מכריע, עם הסתבכות שכבר מסתמנת בווייטנאם וניצחונות סובייטיים שהעיבו על מצב רוחה. כל זאת בצד החמרת האיום הגרעיני הסובייטי והמלחמה הקרה המאיימת, כשצעירים שמתחילים לדרוש שינוי ואף השכילו לבחור נשיא צעיר שיביא אותו ובום כלכלי שמכניס את ההורים שלהם, בני המעמד הבינוני, לבולמוס של צריכה ובזבוזים שאמריקה מעולם לא הכירה.

בנאום הזה השכיל הנשיא להציב חזון ואתגר חדש לאמריקה. אבל שנה וקצת אחרי הנאום נרצח קנדי בהתנקשות בדאלאס. הוא לא זכה לראות כיצד שמונה שנים אחריו, ב-20 ביולי 1969, תגשים תכנית החלל האמריקנית את היעד שהציב לה בחזונו. היה זה כשהחללית אפולו 11 נחתה על הירח ואף הצליחה לאחר מכן להשיב את שלושת האסטרונאוטים בשלום לכדור הארץ, הישג מדהים כשלעצמו.

בכך הגשימו העם ומהנדסיו את הצוואה והחזון הגדולים של הנשיא שהלך לעולמו.

אבל בואו נישאר לרגע בעולם הזה, בו תרמה תכנית אפולו לקפיצה הטכנולוגית המטורפת שהביאו המחקר והפיתוח שלה. אינספור פיתוחים וחידושים שנולדו בה יגולגלו בשנים הבאות לתחומים רבים, בעיקר אך לא רק, בעולמות התקשורת, האלקטרוניקה, המיחשוב והאווירונאוטיקה.

הטכנולוגיה החדשה שלה עתידה לחזק את עליונותה של אמריקה ולהביא די מהר לשליטתה המוחלטת בחלל. לצד הקפיצה הטכנולוגית האדירה שהיא תביא לתעשייה, תכנית אפולו שהרים קנדי עתידה גם להשפיע על החינוך והתרבות האמריקנים למשך שנים ותיתן השראה לתכניות דומות בכל העולם.


הנה נאום החלל של קנדי בעיבוד אנימציה שממחיש אותו:

https://youtu.be/G6z-h6faR6o


הנאום המרגש כמו שצולם:

https://youtu.be/th5A6ZQ28pE


הוא עוד הספיק לעודד את נאס"א, אחרי המראת הספוטניק הרוסי:

https://youtu.be/GmN1wO_24Ao


תכנית אפולו שעוצבה ברוח החזון שלו:

https://youtu.be/_T8cn2J13-4


ותכנית חינוכית על המרוץ שהשיק קנדי אל החלל (עברית):

https://youtu.be/eL0MHJngcik?long=yes

דיוויד בואי (David Bowie) גדל באנגליה וכבר בגיל צעיר הוא הפך מיוחד, כשאגרוף בפניו, במהלך תגרה עם חבר, גרם להגדלת האישון של עינו השמאלית ולמראה חד-פעמי, שאין כמוהו לאיש - אישון מוגדל ומהפנט.

זה היה אולי פרט שולי בביוגרפיה של אדם רגיל, אבל סמלי למי שעתיד להשפיע על מעצבי אופנה וסגנון, מעצבי תדמית וגברים מטרוסקסואלים בדורות הבאים.

מצד שני, רק עם מראה יחודי לא מצליחים להפוך לגאון מוסיקלי, שחקן מחונן, אייקון אופנה, חדשן בלתי נלאה ואדם שיגדיר את מוסיקת הפופ, לא פחות מהביטלס, אלביס או בוב דילן.

כי בואי, שפרץ אל מוסיקת הפופ רגע אחרי שהסתיימה רעידת האדמה המוסיקלית והתרבותית של שנות ה-60, לא הרכין את הראש בפני "הסיקסטיז" המסעירים, אלא לקח את התרבות האנושית אל פריצת גבולות חדשה ושחרור נוסף - הפעם מכבלים של מוסכמות כובלות ודברים שאסור לומר או לפעמים אפילו לחשוב.

הוא היה מודל זוהר ועדכני של כוכב רוק, אך באופן מסוים הוא היה אוונגארד, מקדים את זמנו ואת כולם, גם אם סוג של אוונגארד שמתנגן יפה וקל יחסית לעיכול.

מכל מקום, השיר הראשון שהוציא הזמר והמוסיקאי המשובח הזה נקרא "ספייס אודיטי". השיר היה אחד השירים הטובים בפופ של אותה התקופה ונחשב פורץ דרך בהפקה, בביצוע ובכתיבה שלו. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה את הסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. מסופר בו על מייג'ור טום, האסטרונאוט הדמיוני שנפלט לחלל ומאבד קשר עם כדור הארץ.

השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח, ליווה את סיקור המשימה בשידורי ה- "BBC" ועד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969, הוא כבר היה הצלחה מדהימה.

בנוסף, "Space Oddity" סימן לראשונה משהו יחודי נוסף בבואי האמן. הוא עתיד מכאן לזכות בהצלחה מסחררת, אבל בלי אף שיר אהבה, אפילו אחד. אין אמן שלא כותב שירי אהבה ודומה שהפופ כמעט בנוי עליהם - אבל זה דיוויד בואי והוא, כבר אמרנו, לא מחויב לדבר.

בואי כונה "איש הזיקית", איש הדמויות, מי שללא הפסקה ממציא אותן ואת עצמו מחדש. הדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) ממנו היא השפעה של הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק משנת 1968. הוא מספר על שיגורו של האסטרונאוט בשם זה לחלל. כמו מוטיב אהוב ישוב מייג'ור טום לככב בשירים נוספים של בואי, מ-"Ashes to Ashes" בשנת 1980, "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי.

אחרי מייג'ור טום הוא ימציא גם את זיגי סטארדסט, דמות דמיונית שהפכה למלווה נאמנה של הקריירה שלו, עד שיחליט להיפרד ממנה וימשיך הלאה, לחידושים נוספים שיתחלפו גם הם אחרי זמן קצר.

הוא היה מסוגל להחליף במהירות דמויות וזהויות, שבלבלו את המעריצים שלו, שאיכשהו תמיד ניסו להתלבש כמו האדם שנפל אל כדור הארץ, הדוכס הלבן, זיגי סטארדסט ואחרים ולא פעם מצאו את עצמם בהופעה, עומדים מול דמות חדשה ומרגישים מעט מגוחכים.

אבל נשוב רגע ל"ספייס אודיטי", שיצא ב-1969 והתקשר אצל כל המאזינים עם הנחיתה על הירח, שהתרחשה ממש באותו הזמן. הוא היה להיט הבכורה של בואי והציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו.

השיר אפיין את פעילותו מאז - מי שיכונה "הדוכס הלבן" של עולם הרוק. זמר מרתק ובעל הופעה שונה מהמקובל, חדשן תמיד, כותב ומספר סיפורים מעולה, גאון מוסיקלי ואדם ששיריו הם בדרך כלל יצירות מרגשות ושלמות.

לאחרונה ביצע כריס הדפילד, המפקד היוצא של תחנת החלל הבינלאומית, את השיר הזה של דיוויד בואי בחלל. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה שהשיר הקדים את זמנו ואפילו מעט ניבא את העתיד.

כשמת בואי הוא הותיר אחריו הרבה יותר ממוסיקה. הפופ והרוק אחריו השתנו והפכו צבעוניים, מסוגננים ומרהיבים מאי-פעם. האיש שללא משים עתיד להמציא את ה"ארט רוק", הביא אל הבמה את הצבע והמראה הקרקסי והמפתה כל כך. במקום הופעות בחליפות או בבגדי היפים משומשים, החלו בהשראתו האמנים לחגוג את ההופעה שלהם בתלבושות שלא היו מביישות תיאטרון, אופרה או מחול. אחריו ברור היה שפופ הוא לא רק מוסיקה אלא גם מראה.

אפשר לומר שמשחקי הזהויות של בואי הפכו לפתרון משבר הזהות של פופ שלם...


הנה הקריירה של דיוויד בואי:

https://youtu.be/Lan_wotkon0


הקליפ של "ספייס אודיטי" בביצוע של דיוויד בואי:

https://youtu.be/iYYRH4apXDo


מחווה לבואי - מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי":

http://youtu.be/KaOC9danxNo


דיוויד בואי כזיגי בהופעה בשנות ה-70:

https://youtu.be/dLYafk0Lui0


בואי בהופעה ללא מסכות עם "אפר לאפר":

http://youtu.be/lNqo0kIR-TU


בראיון מנבא ב-1999 את מה שהאינטרנט יביא וצודק בכל מילה:

https://youtu.be/8tCC9yxUIdw


הקליפ האחרון של בואי, בו הוא בעצם מבשר בטרם עת על מותו שלו:

https://youtu.be/kszLwBaC4Sw


הנה מחווה של מקהלה וקהל לגאון שלא מעט רואים בו את האלוהים של הפופ (או כמו שהוא כינה את עצמו "אליל שקר"):

https://youtu.be/LYl74O0G-fs


קדימון הסרט הנהדר שנעשה עליו ב-2022:

https://youtu.be/QUvjaPIEIBs


אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:

https://youtu.be/5WICgADzDqw?long=yes

אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.

אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.

דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.

אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.


מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:

http://youtu.be/WoT2z14YemI


אופנת החלל של שנות ה-60:

http://youtu.be/d7E9jDxWF30


קולקציית החלל של אנדרה קוראז':

https://youtu.be/bn7p22LlrVE


הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:

https://youtu.be/eENJc2VFkPw


הקולקציה החללית של פייר קרדן:

http://youtu.be/AzBxsz54qko


עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:

http://youtu.be/OtzvVDJjtYo


ותסרוקות חלל:

http://youtu.be/nh-IRZM8fFM

"אדריכלות גוגי" (Googie architecture) היא סגנון העיצוב האדריכלי של עידן החלל, הז'אנר המודרני של אמצע המאה ה-20.

בהשפעת אדריכלות ה"פופולוקס", סגנון זה הציג אדריכלות פוטוריסטי, עתידני, שהושפע מעידן החלל בעיצוב ומהעידן האטומי.

בתים ומבנים שנבנו בסגנון זה הפכו אייקוניים וחלק גדול מהם שומרו כמו שהם. התכנון העתידני שלהם הציג את הייחוד של הז'אנר האדריכלי חהעתידני הזה.

למרבה הצער, אחד המרכזיים שלא שרדו את הבולדוזרים הוא אותו בית קפה בהוליווד, ששמו היה "גוגי" והוא כבר לא קיים. בית הקפה הזה הוא שנתן לסגנון את שמו ותוכנן במקור על ידי האדריכל הנודע ג'ון לאוטנר.

בית הקפה גוגי נקרא על שם הכינוי של ליליאן ברטון, אשתו של הבעלים המקורי שלו, מורטימר סי ברטון. את השם "גוגי" נתן לו דגלאס האסקל, עורך המגזין "האוס אנד הום" (House and Home), כשראה ב-1952 את בית הקפה, עצר את המכונית והכריז "זו ארכיטקטורת גוגי!". מאמר שכתב בשם זה במגזין שלו השריש לתמיד את השם "אדריכלות גוגי" עבור הסגנון.

בין המבנים בסגנון גוגי ניתן למצוא את מרכז הטיסה של TWA, הטרמינל הראשי בנמל התעופה הבינלאומי של וושינגטון דאלס, את נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ולא מעט מוטלים בסגנון גוגי שנבנו בארצות הברית באותה תקופה, כמו אלו שנבנו סביב דיסנילנד ואדריכלות הגוגי ב-Tomorrow land של דיסני.

הכירו עוד כמה דוגמאות מרתקות בז'אנר הגוגי בתגית "אדריכלות גוגי".


הנה אדריכלות הגוגי של המאה ה-20:

https://youtu.be/bxQY8b4FGBc


מאבק שלא הצליח נגד הריסת תחנת דלק בסגנון הגוגי:

https://youtu.be/3OMs01DqSIw


על בית הקפה הראשון והחדשני באדריכלות שעל שמו נקרא הסגנון:

https://youtu.be/F_9b-rjmGQI


הסבר על הסגנון ואיתור מבני גוגי:

https://youtu.be/-uZWFEe6z4w?long=yes


אדריכלות ז'אנר גוגי בלוס אנג'לס:

https://youtu.be/OhJVqYbspXc?long=yes


והקופי שופס העתידניים בסגנון החלל:

https://youtu.be/7731QdFHoos?long=yes

בתולדות האדריכלות המודרנית לא חסרים מיזמים שניסו לדמיין ולייצר את עתיד המגורים או בתי העתיד בהווה. איש לא יודע כיצד ייראו בתי העתיד ולכן כל התייחסות ניסיון לתכנן אותו בהווה כלשהו, דינה להיות מושפעת גם מהטרנדים של עולם העיצוב של התקופה.

יצא שלא מעט אדריכלים ומתכננים ניסו לייצר אמירות לגבי העתיד של המגורים ועשו זאת לא פעם ברוח עידן החלל.

אחד הניסיונות המעניינים לתכנן מגורים בנוסח העתיד הוא של בתי ה"פוטורו" (Futuro), שתכנן בפינלנד של שנות ה-70 האדריכל מאטי סורונן. התכנון היה עבור חברו מילדות, הד"ר ג'אקו הידנקארי, שביקש שיתכנן לו "בקתת סקי", מעין בקתת הרים שתשרוד באקלים ובתנאי מזג האוויר הקיצוני באזור.

סורונן עשה את עבודתו ואיכשהו לא היה שום קשר בין היצור החללי שהגיש לו האדריכל המוכשר לבין בקתות הרים פיניות. אבל ה"פוטורו" הזה הפך די מהר מעיצוב לאדם אחד לפרויקט אדריכלי מקומי בפינה רחוקה בפינלנד למיזם שניסה להיות עולמי ולייצר ולמכור כמה שיותר ממנו גם בחו"ל.

העיצוב היה של בית חלל, עגלגל, אליפטי, מרחף מעל ארבע רגלי מתכת ואווירודינמי בלי סיבה. העיצוב היה של מעין "צלחת מעופפת", כמו שהיה אז אופנתי לומר. הוא היה נייד, קומפקטי, קל משקל ודי זול. פחות מ-15 אלף דולר ליחידה, לא כולל דמי משלוח.

ה"פוטורו" היה עשוי פיברגלס ופוליאוריתן מוקצף, חומרים פלסטיים ומתקדמים לאותם זמנים ומצויד בילט-אין, במכשירי חשמל מופעלי שלט-רחוק, רהיטים מעוצבים בעיצוב עתידני ודלתות הזזה חשמליות.

בשנת 1978 ירד מפס הייצור בית ה"פוטורו" האחרון ומכאן הפכו הבתים הללו בהדרגה לפריטי אספנות. סוג של קלאסיקת וינטג' מהעיצוב של עידן החלל, עם ניחוחות של זיגי סטארדאסט והנחיתה על הירח.

בימינו לא נותרו הרבה בתי "פוטורו" כאלה בעולם. מעריכים שנותרו בעולם פחות מ-85 מהם, מתוך כ-100 יחידות שהספיקו לפי ההערכות לייצר.

ניסיון מוכר נוסף לבתים דומים הוא זה של "בתי הכדור" בהולנד, שנבנו בצורה של שכונה שלמה, עם כמה עשרות בועות מגורים, סוג שנראה היה שייתכן ויהפוך לבתי המגורים שייבנו בעתיד על כוכבים רחוקים.


הנה סיפורם של בתי הפוטורו:

https://youtu.be/EZ8jnR09eLE


כתבת טלוויזיה מהתקופה:

https://youtu.be/Yy-oxyphwWs


הם מפוזרים היום בעולם:

https://youtu.be/Oal5oxDSG5g


דייר מאושר שקנה בימינו:

https://youtu.be/tFUTeiED9KM


פוטורו נטוש ביפן:

https://youtu.be/yHJYnN5zNUM


והוא לא לבד - הנה שכונת בתי הכדור בהולנד:

https://youtu.be/JXjqy5RNugA

רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז. את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים:

"מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".

כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות החמישים והשישים.

היא נודעה בצבעים העזים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.

אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.

קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.

סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "Bazaar", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.

כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.

היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".

היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".

והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...

אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.

על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.

לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.

לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.

בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.

בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.

ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.

מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.


הנה סקירה קצרה על קוואנט:

https://youtu.be/T9vtaIqDF9s


מעצבת האופנה מרי קוואנט כיכבה באופנה של הסיקסטיז:

https://youtu.be/Y11sqIDlQLI


העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:

https://youtu.be/9UYwteHLEBs


עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:

https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ


הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:

https://youtu.be/buhFLCzKLoU


וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:

https://youtu.be/EztpFM3wjqU

כיסא "פנטון" (Panton chair) הוא הכיסא המפורסם והמודרניסטי שעיצב ורנר פנטון ב-1960 והוא שהביא לפנטון את ההכרה הבינלאומית, בתור מעצב חשוב.

ההתייחסות לכסא פנטון היתה כאל פסל וכיום הוא נחשב ממש אייקון באמנות הפופ. לא מעט רואים בו את הכיסא המודרניסטי החשוב בתולדות העיצוב.

על הכיסא הסנסציוני שיצר ושכולם כל כך התלהבו ממנו הגיע ורנר פנטון כבר ב-1968 לפרס העיצוב A.I.D. פנטון התחיל, למעשה, בתור תלמידו של המעצב הנודע ארנה יעקובסון.

כיסא פנטון בנוי בצורה המחקה את צורת הישיבה האנושית והוא ממש נראה כגוף של אדם יושב. האסתטיקה שלו אינה דומה לאף רהיט שעוצב לפניו והוא יפה ומתאים לכל סביבה עיצובית כמעט - גם למודרניות וגם לקלאסיות, לאתניות וכדומה.

כיסא פנטון הוא פורץ דרך של ממש בתולדות העיצוב. זהו הכיסא היחיד מהריהוט הקלאסי, שיוצר כולו מיחידת פלסטיק אחת. בכך הוא פתח למעשה את הדרך להשתלטות הפלסטיק.

הכיסא של פנטון מיוצר עד היום, מסוגי פלסטיק שונים. הוא לא הפסיק להיות פופולרי מעולם. הוא היה תוצר נאמן של מעצב שחיפש תמיד את הכיף במוצר ולא תמיד את השימושיות, או מה שנקרא בשפה העיצובית ה"פונקציונליות".


הנה כיסא פנטון:

http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0


הסבר על הכיסאות הללו:

https://youtu.be/_-rpkzDiYMQ


הפנטון הוא שלב באבולוציה של ז'אנר הכיסאות הזה:

https://youtu.be/Yo6gTqzsHj0


כך מייצרים אותם (ללא סאונד):

https://youtu.be/xim1m2Bhvzc


על המעצב שלו ורנר פנטון:

http://youtu.be/E9LL6vB2ET4?t=2m35s


וסקירה על המבנה שלו:

https://youtu.be/7ptsxKTELSk?long=yes