שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה חוזה ורסאי?
לפעמים כשאתה רוצה שלום, אתה עלול לקבל מלחמה.. את הלקח ההיסטורי הזה למד העולם כשפרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה הזו, שעתידה להיות המלחמה הגדולה והקטלנית בתולדות האנושות, פרצה לא מעט בגלל חוזה ורסאי, הסכם השלום העיקרי שנחתם בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם השלום שלא הביא שלום.
חוזה ורסאי (Versailles treaty) היה הסכם שלום, שעליו חתמו לאחר מלחמת העולם הראשונה ממשלות הצדדים שלחמו בה. חוזה ורסאי נחתם בשנת 1919 באולם המראות שבארמון ורסאי. לא במקרה נבחר האולם הזה, כיוון שזה היה האולם שבו התקיים בשנת 1871 טקס ההכתרה של קיסר גרמניה המאוחדת.
חוזה ורסאי הטיל את האשמה של "המלחמה הגדולה", מלחמת העולם הראשונה, על גרמניה ובעלות בריתה. בהסכם נקבע שהן האחראיות ל"אבדות וההפסדים כולם, שנגרמו לבעלות הברית ולידידותיהן, בעקבות המלחמה שנכפתה עליהן בהתקפת גרמניה ובעלות הברית שלה".
בין סעיפי ההסכם היו תשלום פיצויי עתק ליריבותיה של גרמניה במלחמה, העברת מפעלים ושטחים רבים מגרמניה למדינות המנצחות במלחמה, הגבלת עוצמת הצבא הגרמני, פירוק ביצורים ואיסור על בניית אחרים, השמדת כלי נשק וצוללות ועוד.
חוזה ורסאי וסעיפיו הקשים כלפי גרמניה נחשבים לגורמים משמעותיים ביותר בעליית הנאצים לשלטון בה ובהמשך גם לפריצת מלחמת העולם השנייה. בין הסיבות היה התוהו ובוהו שנגרם בגרמניה בשל ההתמוטטות הכלכלית הגרמנית שגרמו תשלומי הפיצויים הכבדים שגרמניה נדרשה לשלם.
גם טקטיקות הלחימה המשופרות שפותחו בצבא הגרמני בגלל ההגבלות שהוטלו עליו בהסכם ושחרור של רבים מהקצינים הגרועים לטובת הקצינים הטובים ביותר שנשארו בו. אבל בראש ובראשונה השפיעה תחושת ההשפלה של הגרמנים, שמצאו במפלגה הנאצית את מי שיחזירו להם את הכבוד שאבדו בוורסאי.
הנה סיפורו של חוזה ורסאי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה (עברית):
http://youtu.be/u2G_cVQIA3w
סרטון אנימציה שמתאר את ההסכם (מתורגם):
https://youtu.be/vrYhLNQMRro
הסכמי ורסאי היו מרכיב משמעותי בעליית הנאציזם לשלטון:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
כך הביא הסכם ורסאי לפריצתה של מלחמת עולם נוספת (מתורגם):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
כבר בעת החתימה ידעו נציגי המעצמות שההסכם בעייתי ויביא למלחמה:
http://youtu.be/UBI6ZzaP2Uk
וסרט תיעודי מלא על חוזה השלום שהביא בעקיפין למלחמה האיומה בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/HIj8ypdM0bo?long=yes
איך הרסה היפר-אינפלציה את הדמוקרטיה הגרמנית?
רפובליקת ויימאר (Weimar Republic), או הרפובליקה של ויימאר, הייתה גרמניה הדמוקרטית של אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא התקיימה תקופה קצרה, שבה התנסו הגרמנים בדמוקרטיה. מי שכוננו אותה מאסו בסדר הקיסרי הישן של הרייך השני, שהביא את גרמניה לעידן של מלחמות קשות כנגד כל שכנותיה. הם ניסו להפנות אותה לדרך חדשה - דמוקרטית וליברלית, דרך שתביא את גרמניה לשגשוג במאה העשרים.
אבל מרגע שחתמה על הסכמי ורסאי המשפילים, שהלכו ורוששו את גרמניה, משום שהתחייבה לשלם תשלומי פיצויים עצומים למדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, הלכה הכלכלה הגרמנית והתמוטטה במהירות. חובותיה היו 132 מארקים גרמניים. במצב החדש הזה, הפכו רבים מהגרמנים לעניים במהירות, נולדה מחאה עצומה, הפגנות, התפרעויות ומחאות של הקומוניסטים מצד אחד והפשיסטים מנגד.
הממשלה נאלצה להדפיס כסף במהירות ומכיוון שהדפסת הכספים הללו הייתה ללא כל בסיס כלכלי, באו בעקבותיה אינפלציה, מצב שבו ערך הכסף צונח במהירות. מהר מאד היא הגיעה למצב של היפר־אינפלציה, מצב שבו איבד המטבע הגרמני לחלוטין את ערכו. הכלכלה הגרמנית התמוטטה במהירות. כל החסכונות של הגרמנים הפשוטים ירדו לטמיון והמשכורות בגרמניה לא הצליחו לקיים את האוכלוסייה, אפילו לא לרכישה של מוצרי המזון הבסיסיים.
האינפלציה העצומה הייתה בלתי נסבלת. בסוף שנת 1923 הגיע מחירה של כיכר לחם אחת בגרמניה ל-75 מיליארד מארקים גרמניים ובהמשך גם ל-200 מיליארד מארקים! - לא הבנתם כמה גבוה הסכום? - ובכן, קחו את שווי כל נכסיו של האיש העשיר בעולם בימינו וזה בערך היה מחירה של כיכר לחם אחת, בגרמניה של שנות ה-20...
המצב ההיפר אינפלציוני הכריח חברות וחנויות להעביר את הכסף שלהן מהבנק ואליו בעגלות רבות, כשכל עגלה נושאת מיליוני שטרות ששווים כמו שוויו של שטר אחד, שנתיים לפני כן. האמון בכסף הגרמני כל כך ירד, עד שהרבה מהכלכלה והמסחר הגרמני של אותם זמנים חזרו לסחר חליפין - אנשים העדיפו לקבל סחורה עבור שירותיהם או בעד הסחורה שלהם, על פני שטרות וכסף. עובדים ניהלו משא ומתן יומיומי עם המעסיקים שלהם על השכר, כי בכל יום הכסף איבד עוד מערכו. לעיתים מחיר הארוחה במסעדה, עלה תוך כדי ההמתנה להגשת המנה לשולחן. משפחות גרמניות עניות מצאו את עצמן שורפות בתנורים החימום בחורף שטרות כסף, כי הפחם והעץ להסקה היו יקרים יותר...
האינפלציה הזו הביאה את גרמניה לכאוס של ממש. ההתמוטטות הייתה מוחלטת ופגעה לא רק בכלכלה, אלא בחברה הגרמנית ובפוליטיקה שלה, באופן אנוש. ב-30 לינואר 1933 מונה היטלר לקנצלר גרמניה. זה היה סופה של רפובליקת וויימר ושירת הברבור של החופש והדמוקרטיה הגרמניים. מכאן יתחיל הגיהנום של גרמניה והעולם כולו.
הנה סיפורה העצוב של כלכלת רפובליקת וויימאר (מתורגם):
https://youtu.be/iK_SCLJ7Guc
תקציר האירועים שהביאו למצב הכלכלי הזה:
https://youtu.be/o5b618iV3tM
המצב הכלכלי ברפובליקת ויימאר ידוע בתור היפר-אינפלציה:
https://youtu.be/o-PNlhhVhZ8
כך התרחשה ההיפר-אינפלציה של הכלכלה הגרמנית, שהביאה לעליית הנאצים:
https://youtu.be/z4KsREg_IU8
והרצאת וידאו על המקרה של רפובליקת ויימאר הגרמנית וההיפר אינפלציה שלתוכה היא נפלה:
https://youtu.be/vO-_HXO7HwY?long=yes
מהי הזוועה של "מיין קאמפף"?
כואב ועצוב להודות אבל נראה שהספר האנטישמי "מיין קאמפף", שכתב היטלר בזמן שהיה בכלא, הוא ככל הנראה הספר המשפיע ביותר במאה ה-20.
"מיין קאמפף" (Mein Kampf), שפירושו "המאבק שלי" או "מלחמתי", הוא ספר בן 700 עמודים, שפורסם בשנת 1925 ונחשב לאחד הספרים המסוכנים וההרסניים בהיסטוריה האנושית.
את הספר אדולף היטלר (Adolf Hitler) הכתיב בין השנים 1924 ו-1925, בזמן שריצה עונש מאסר בכלא לנדסברג אם לך (Landsberg am Lech) שבבוואריה (Bavaria), לאחר כישלון "פוטש בית הבירה" (Beer Hall Putsch), ניסיון ההפיכה שהוביל ב-1923.
היטלר לא ישב וכתב בשקט. הוא הכתיב את הטקסט תחילה לנהגו האישי אמיל מאוריס (Emil Maurice), ולאחר מכן לרודולף הס (Rudolf Hess), שגם הוא נאסר איתו בכלא לנדסברג.
אגב, היטלר רצה לקרוא לספר בשם הארוך "ארבע וחצי שנות מאבק נגד השקר, הטיפשות והפחדנות". אך המו"ל שכנע אותו לקצר לשמו המוכר. לפי עדויות היסטוריות, ההכתבה הייתה כאוטית ורצופה חזרות, כשהסגנון המקורי היה כה מבולגן עד שהמו"ל דרש עריכה נרחבת לפני הפרסום.
הספר מחולק לשני כרכים: הראשון, שיצא לאור ב-1925, עוסק בביוגרפיה (תולדות חייו) של היטלר ובהשקפת עולמו הגזענית. השני, שפורסם ב-1926, מפרט את תוכניותיו הפוליטיות לגרמניה. שני הכרכים מלאים בתפיסות אנטישמיות קיצוניות, ברעיון עליונות הגזע הארי ובתיאוריית "מרחב המחיה" (Lebensraum) שהגה, לפיה גרמניה זקוקה לשטחים באירופה המזרחית, לצורך התפשטות.
בתחילה נמכר הספר לאט יחסית. אך עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 הוא הופץ בהיקף עצום. עד 1939 נמכרו כ-6 מיליון עותקים ו"מיין קאמפף" תורגם לשפות רבות ברחבי העולם. בגרמניה עצמה הוא חולק כמתנה לחתנים ולסטודנטים, על חשבון המדינה.
השפעתו ההיסטורית של הספר הזה הייתה קטסטרופלית. "מיין קאמפף" שימש תשתית אידיאולוגית לשואה ולמלחמת העולם השנייה. חוקרים רבים רואים בו לא רק מניפסט של שנאה, אלא תוכנית פעולה שהיטלר ביצע בהמשך ובנאמנות מפחידה.
לאורך השנים החזיקה מדינת בוואריה בזכויות היוצרים ומנעה הדפסה מסחרית של הספר שהשואה והמלחמה האיומה בהיסטוריה חרוטות בין דפיו. אך עם השנים פקעו זכויות היוצרים שלו והספר שוחרר מחדש בגרמניה, בצירוף הסברים היסטוריים נרחבים של חוקרים.
כיום, נמכר ספרו של היטלר גם כסוג של "מניפסט נאצי" ברחבי העולם. לרוב זה נעשה בסתר, מתחת לדלפק, באינטרנט או בחנויות ספרים שונות, אבל הוא ממשיך להפיץ ארס ושנאה, אנטישמיות ותכנית פעולה נוראה שכמעט והתממשה בהצלחה.
הנה סיפורו של ספר השנאה האנטישמי "מיין קאמפף" (עברית):
https://youtu.be/FaWPUnDpI0g
על האוטוביוגרפיה של השטן:
https://youtu.be/bImSGVYuvjI?long=yes
מה קרה לרפובליקת ויימאר הדמוקרטית?
זו הייתה תקופה משברית ומשונה, כשגרמניה הלכה ושקעה בה במשברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ובו בעת היא ממש פרחה, באחת מהתקופות הפוריות, התרבותיות והיצירתיות ביותר בתולדותיה.
כן, רגע אחרי התבוסה המשפילה במלחמת העולם הראשונה ולפני שבאה הסערה הנאצית, שתשטוף את העולם ברוע ואכזריות חסרי תקדים, פרחה גרמניה המובסת והפכה לחממה של אמנות, תרבות, חדשנות, חוכמה, מודרניות והמצאה.
זו הייתה תקופה שבה פרץ כל מה שחדש ומדהים בתרבות דווקא בבירת גרמניה ברלין. פרחו בה האדריכלות והעיצוב של הבאוהאוס, לצד האמנות של הדאדא, רעיונות חדשניים, סובלנות להומוסקסואלים, עם מבחר של ברים לקהילה הזו ומסעדות משובחות.
אותה תקופה מצמיחה את הקולנוע האקספרסיבי המזוהה כל כך עם גרמניה והקולנוע הגרמני בכלל יוצר אז סרטים מעולים ופורצי דרך, תוצרים של אולפנים מצוינים וחדשנים במיוחד. באמנות פורצים הפוטוריזם והקוביזם, כשהמציאות שבה הכל מרגיש מבולבל ולא פעם הפוך להגיון תוליד בהמשך גם את הסוריאליזם.
גם התיאטרון והמופעים בעיר גדלו והפכו לפצצות של כישרון, כשבעיר צומחים מופעי הקברט ששינו את עולם הבידור ויולדים בו סאטירה ורעיונות חדשים ויצירתיים ועוד שלל המצאות שיצרו התפוצצות של יצירה תרבותית, שאירופה אולי לא ידעה כמותה עד אז.
כל זה קרה ברפובליקת ויימאר, בדגש על הבירה ברלין. היא הפכה לעיר שלא נחה לרגע והייתה שטופה אז בתאוות חיים, בילויים, שמחה וחופש מכל הסוגים.
אבל נחזור רגע אחורה, כשהכל החל בתבוסה. רפובליקת ויימאר (Weimar Republic), שהתקיימה תקופה קצרה, 5 שנים בלבד, הייתה ההתנסות הראשונה של גרמניה בדמוקרטיה. מי שכוננו אותה מאסו בסדר הקיסרי הישן של הרייך השני, זה שהביא את גרמניה לעידן של מלחמות קשות כנגד כל שכנותיה. הם ניסו להפנות את גרמניה לדרך חדשה - דמוקרטית וליברלית, דרך של שלום, במקום מלחמות בלתי פוסקות, דרך שתביא אותה לשגשוג שלא יופנה לייצור של כלי נשק ומלחמה נוספת.
עידן ויימאר החל בהכרזה בחוקה שלה, ש"הרייך הגרמני הוא רפובליקה". מי שקיבל את השלטון שנלקח מהקיסר הגרמני העוזב, היה מנהיג השמאל הסוציאליסטי-קומוניסטי, פרידריך אברט. הבחירה בו נועדה להפיס את דרישתו של השמאל הסוציאליסטי לרפורמות משמעותיות בשלטון הגרמני. אבל אברט התקשה לשלוט והיה לא החלטי. במקום להנהיג ברוח הסוציאליזם, הוא בחר להתבסס על האליטות הישנות של העידן הקיסרי ולדכא ביד קשה את הקומוניסטים עצמם ואת מנהיגיהם, קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג.
גם חתימתו של אברט ב-1919, על הסכמי ורסאי המשפילים, שחייבו את גרמניה בתשלומי פיצויים עצומים למדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, הפכו את שלטונו לפגיע וממש מגונה, בעיני גרמנים רבים אז. הכלכלה המתמוטטת שהפכה רבים מהם לעניים והעובדה שכל התוצר הופנה בתקופת ויימאר לאותם פיצויים עצומים של מעל 130 מיליארדים של מארקים, הפכה את אברט והשלטון שלו לאשמים...
יתר על כן, נראה היה שהעם הגרמני, שהתרגל לחיות תחת שלטון קיסרי במשך עידנים, התקשה להסתגל לחירויות הדמוקרטיות שלפתע קיבל ולחיות על פיהן. המעבר לחוקתה הדמוקרטית כל כך של רפובליקת ויימאר היה ככל הנראה קיצוני מדי ובנסיבות קשות מדי, מכדי לתת לרפובליקה הצעירה סיכוי של ממש, להתקיים ביציבות.
שרשרת לא נגמרת של איומים ואירועים פגעו בה באותה תקופה. זה החל בהפגנות שהפכו במהירות להתנגשויות אלימות ברחובות, המשיך ברציחות פוליטיות, ניסיונות הפיכה מימין ומשמאל ובערעור מתמיד על מנהיגותה של הממשלה הדמוקרטית.
בתחילת שנות ה-20 באה ההיפר-אינפלציה, תוצר של הדפסת הכספים המטורפת, ללא בסיס כלכלי של ממש, שבעקבותיה איבד המטבע הגרמני כל ערך ממשי והכלכלה התמוטטה. כל החסכונות של הגרמני הפשוט ירדו לטמיון והמשכורות בגרמניה לא הספיקו אפילו לקנייה של מוצרי מזון בסיסיים. תוכלו לקרוא על אותם ימים קשים בתגית "היפר אינפלציה".
למרבה הצער, גם כשהצליחה ממשלת ויימאר לאושש את הכלכלה איכשהו ולצאת מההיפר-אינפלציה הזו, אז הגיע המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים, זה שהחל באמריקה בכלל, אך התפשט במהירות לעולם כולו. המשבר הזה הביא לעלייה דרסטית באבטלה ובעוני בגרמניה וגרם לקריסה של מוסדות הסעד במדינה. הוא גם חיזק את ההקצנה הפוליטית בחברה הגרמנית, כשמצד אחד מתנגדי הדמוקרטיה, הנאציונל-סוציאליסטים, ומנגד הקומוניסטים - שני אלה מושכים כל אחד להפיכה לצידו והופכים את רחובות גרמניה לאלימים וקיצוניים מתמיד.
בסופו של דבר, סופה הטראגי של רפובליקת ויימאר הגיע בעלייתם לשלטון של הנאצים. זה קרה כתוצאה ממעשה טפשי של מנהיגי ויימאר, שחשבו לייצב את השלטון בעזרת הפופולאריות של היטלר, תוך שהם שולטים בו, כבשליט בובה. הם לא ידעו שלהיטלר עצמו, היו תכניות אחרות. מהר מאוד הוא השתלט על גרמניה והפך לרודן אכזרי, שימיט אסון על העולם כולו.
הנה רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/GonYIEjVVWk
על חולשת הדמוקרטיה של ויימאר (עברית):
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
תרבות הקברטים של רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/lmr9LEe-5Y8
על הומוסקסואליות בתקופה הסובלנית הזו כלפיהם (עברית):
https://youtu.be/BdiyP0m2TcM
האינפלציה והיטלר שמביאים את סופה של ויימאר:
https://youtu.be/iK_SCLJ7Guc
מהו המינוי השגוי ביותר בהיסטוריה?
זה קרה כשנשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג (Paul von Hindenburg) מינה את היטלר לקנצלר גרמניה. זה היה התפקיד השני בחשיבותו בשלטון והינדנבורג סבר שבוא יוכל לשלוט בפרא האדם הנאצי אבל בתוך זמן קצר הוא גילה עד כמה הוא טעה.
השאלה מדוע נשיא גרמניה החליט למנות את אדולף היטלר לקנצלר (Chancellor) של המדינה ב-1933 היא אחת השאלות המטרידות ביותר בהיסטוריה המודרנית. כדי להבין אותה צריך לחזור לחורף ההוא בברלין.
בינואר 1933 גרמניה הייתה במשבר עמוק. הרפובליקה של ויימאר (Weimar) קרסה תחת משקל האבטלה ההמונית, המשבר הכלכלי העולמי והקיטוב הפוליטי. המפלגה הנאצית כבר הייתה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג (Reichstag), אבל בלי רוב מוחלט.
הנשיא פאול פון הינדנבורג (Paul von Hindenburg), גנרל זקן ושמרן, בז להיטלר וכינה אותו בפומבי "הטוראי הבוהמי". אבל היועצים הקרובים אליו שכנעו אותו שיש דרך פשוטה לנטרל את הפוליטיקאי המסוכן.
הרעיון שלהם היה פשוט: נמנה את היטלר לקנצלר, אבל נקיף אותו בממשלה שרובה שרים שמרנים מנוסים. פרנץ פון פאפן (Franz von Papen), מדינאי ותיק שכיהן בעצמו כקנצלר זמן קצר קודם לכן, היה בטוח שהתכנית תעבוד. הוא אמר למקורביו משפט שנחקק בהיסטוריה: תוך חודשיים הם ידחקו את היטלר לפינה.
ב-30 בינואר 1933 הינדנבורג חתם על המינוי. באותו ערב צעדו אלפי אנשי המיליציות הנאציות בלפידים דרך שער ברנדנבורג (Brandenburg Gate) בלב ברלין, במצעד ניצחון שנמשך שעות.
הינדנבורג עצמו, כך מסופר, עמד באותה שעה בחלון ארמונו ונקש במטהו על אדן החלון את קצב התהלוכה. הוא עשה זאת בלי לדעת עד כמה השתנתה גרמניה מתחת לחלונו. הטעות שבמינוי הזה התבררה מהר בהרבה מכפי שפון פאפן דמיין.
פחות מחודש אחר כך, ב-27 בפברואר, עלה בניין הרייכסטאג באש. היטלר ניצל מיד את השרפה כדי לשכנע את הינדנבורג לחתום על צו חירום שביטל למעשה את זכויות האזרח בגרמניה. הצו אפשר גם מעצרים המוניים, ללא משפט, של מתנגדים פוליטיים.
חודש לאחר מכן, במרץ 1933, הצליח היטלר להעביר בפרלמנט את חוק ההסמכה (Ermächtigungsgesetz), שהעניק לממשלתו סמכות לחוקק חוקים בלי אישור הרייכסטאג וללא חתימת הנשיא.
עדיין נותרו באותה תקופה כמה גורמי כוח עצמאיים ובלתי תלויים בהיטלר, אבל מרגע זה איבדו השרים השמרנים שהיו אמורים לרסן את היטלר כל השפעה מעשית. ביוני 1934 חיסל היטלר גם את יריביו בתוך התנועה הנאצית עצמה, בטבח שנודע בשם "ליל הסכינים הארוכות" (Night of the Long Knives) ובו נרצחו מאות אנשים.
שנה וחצי אחרי המינוי, כשהינדנבורג מת באוגוסט 1934, איחד היטלר לעצמו את תפקידי הקנצלר והנשיא לתפקיד אחד: הפיהרר (Führer), מנהיג עליון ללא כל בלם חוקתי. משאל עם שנערך בסמוך לכך אישר את המהלך ברוב עצום.
פרט אחד ממחיש עד כמה השתלטותו של היטלר הייתה מהירה ומוחלטת: באותו יום שבו מת הינדנבורג, נדרשו כל חיילי הצבא הגרמני, הרייכסוור (Reichswehr), להישבע שבועת אמונים אישית להיטלר עצמו, במקום לחוקה או למדינה. שבועה כזו הפכה כל קצין וחייל למחויב אישית לאדם אחד, מה שהקשה מאוד על כל ניסיון עתידי להתנגד לו מבפנים.
תוך כשנה וחצי הפך מהלך שנועד לרסן פוליטיקאי שנחשב זמני וניתן לשליטה, לדיקטטורה טוטליטרית מלאה ומוחלטת. פון פאפן עצמו נשאר בממשלה כשנה וחצי, עד קיץ 1934, לפני שאיבד כל השפעה.
הוא בקושי ניצל מליל הסכינים הארוכות, בעוד שניים מעוזריו הקרובים נרצחו וגם הוא הושם במעצר בית. המינוי של היטלר, שהיה אמור להיות תרגיל פוליטי מחושב, נחשב היום לאחת ההחלטות ההרסניות ביותר בהיסטוריה של המאה ה-20 ואולי בהיסטוריה בכלל.
הנה הטעות הנוראה של מינוי היטלר בידי פון הינדנבורג:
https://youtu.be/u_0KS4CUMcQ
האווירה שהביאה לעלייתו של היטלר:
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
היטלר ניצל את שריפת הרייכסטאג, חודש אחר כך, והפך את עצמו לשליט יחיד:
https://youtu.be/VUlgSNTSH0c
וסרטון תיעודי על הגאון הפיננסי שבנה להיטלר את "הנס הכלכלי" וההצלחה:
https://youtu.be/mI5GnNslBcA?long=yes
מה גרמה השריפה ברייכסטג הגרמני?
האש שפרצה ברייכסטג הגרמני בשנת 1933 היא ההזדמנות הגדולה שהיטלר חיכה לה. יתכן אפילו, אם כי לא יודעים זאת בבירור, ששריפת הרייכסטג (Reichstag fire) בוצעה מטעמו.
אך מה שבטוח הוא שעד שנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט הגרמני, הגוף המחוקק חוקים.
השריפה שפרצה במבנה הפרלמנט עתידה לשנות לחלוטין את ההיסטוריה הגרמנית וההיסטוריה של העולם כולו. היא התרחשה פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר לקנצלר הגרמני, דרגה אחת פחות מנשיא גרמניה, השולט בה.
השריפה ברייכסטאג פרצה בשעות הערב של יום ה-27 בפברואר 1933. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני והשוטרים שחשו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.
אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה, הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.
למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר מצווה מיד לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר ממהר להכריז על מצב חירום ומשכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג".
הצו נעשה לדברי היטלר למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". הוא ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר והתיר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. בצו הותר לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל-דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם.
כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון יחיד בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא החל את הדרך הנוראה אל מה שבתוך 6 שנים ייפתח בתור המלחמה העולמית הגדולה והאיומה ביותר בהיסטוריה.
הנה הסיפור ההיסטורי של האש ברייכסטג:
https://youtu.be/x4RGDM_q0l8
כך פרצה האש ברייכסטאג שבברלין:
https://youtu.be/G47JFhlkVRI
והנה סיפורו של מרינוס ון דר לוב:
https://youtu.be/5TFeqWo_y8M?long=yes
איך וכיצד עלו הנאצים לשלטון בגרמניה?
כיום נוטים להניח שהמפלגה הנאצית התחזקה והשתלטה על השלטון בגרמניה באופן לא דמוקרטי. זה לא ממש מדויק, כיוון שהיטלר והנאצים השתלטו על גרמניה באופן דמוקרטי, גם אם עשו בשקט מספר מעשי אלימות ופשע, שאפשרו לה לקבל את השלטון.
היטלר, מנהיגה הקיצוני של המפלגה, קיבל את ההזדמנות להנהיג את גרמניה, בעיקר מכיוון שנשיא גרמניה חשב שיוכל לשלוט בו ומצד שני לזכות בשקט בציבור הגרמני הסוער של אותם ימים (חלק ניכר מה"בלגן" בגרמניה היה בגלל הנאצים).
אבל משקיבל היטלר את השלטון, הוא לא בזבז זמן והחל בשרשרת צעדים שיהפכו אותו לשליט יחיד ולא יאפשרו להחזיר את המצב לקדמותו. הוא עשה זאת במהירות ובאכזריות שלא יאומנו. בתוך זמן קצר הפכה גרמניה לדיקטטורה גזענית, שניהלה כלכלת מלחמה מצליחה ובנתה שוב צבא גרמני עצום, שהיה לכוח מאיים, מהחזקים בעולם. הוא גם ניצל את אמצעי התקשורת המתפתחים, כמו הרדיו והקולנוע, הוא עשה שימוש בפסיכולוגיית המונים, כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים ובעד תורת הגזע האיומה שלו ולביצור מעמדו כשליט עליון של גרמניה ומי שצודק תמיד.
6 שנים אחר-כך יובילו הנאצים את המלחמה האיומה בהיסטוריה האנושית. כך הושלם תהליך שלפיו הצליחה מפלגה קטנה ונרדפת להפוך לשליטה של אומה גדולה וחזקה, לאיים על העולם כולו ובהמשך לפתוח במלחמת עולם, המלחמה הקשה והקטלנית בתולדות האדם.
כך עלו הנאצים לשלטון (עברית):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
הנה האירועים שהעלו את היטלר לשלטון:
https://youtu.be/9CFWH4Fhkak
על עלייתו של היטלר לשלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
הרצאה (עברית):
https://youtu.be/e8t4eDxaLwo
ודרכו של היטלר להשתלטות על גרמניה וכמעט על העולם כולו (מתורגם):
https://youtu.be/GAosYP0kUn8?long=yes
כיצד הפך היטלר לפיהרר של גרמניה?
גרמניה המובסת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, נקלעה למשבר כלכלי איום. מצד אחד רוששו אותה חובותיה העצומים של גרמניה למנצחות במלחמה, מה שהיה חלק מהסכם ורסאי הנקמני שעליו נאלצה גרמניה המובסת לחתום.
החמיר את המצב עוד יותר השפל הגדול שהתפשט מאמריקה לאירופה, גרם למשבר כלכלי בכל היבשת ו את הכלכלה הגרמנית הוא הפיל לחלוטין.
היטלר והמפלגה הנאצית ניצלו את המצב הקשה. הם הסיתו ושיסו כנגד מי שכביכול גרמו למצב הזה - היהודים והקומוניסטים. יותר ויותר אזרחים בציבור הגרמני נהו אחרי הדמגוגיה האנטישמית הזו, מה שחיזק את המפלגה הנאצית לכשליש מהמושבים בפרלמנט.
אז היטלר אמנם לא ניצח בבחירות אבל המשבר הכלכלי, הפחדים שהוא נטע ברחוב הגרמני והמצב ברחובות הביאו למצב חברתי קשה בגרמניה. לכן פנו מקורבים שונים לאיידנהאור, נשיא גרמניה ומי שניצח את היטלר בבחירות, והציעו לו המינוי של היטלר למנהיג.
אותו איידנהאור ממנה אותו, במחשבה שהוא ואנשיו יוכלו לשלוט במנהיג הצעיר והלא מנוסה. איידנהאור בשלב הזה הוא קשיש וסובל מאלצהיימר. זכרונו והקשר שלו למציאות רופפים במיוחד. הוא מתייחס אל היטלר בתור מלך או קיסר גרמניה ושוכח שהתפקיד של היטלר הוא זוטר לעומת שלו. הוא גם שכח שלא מזמן מינה אותו בלית ברירה, כדי שמישהו חזק כמוהו ישמור על הסדר, במקום לחולל את ההרס הדמוקרטי.
ואז התרחשה הצתת בניין הפרלמנט הגרמני, ה"רייכסטאג". זו הצתה שעד היום לא ידוע בדיוק ואין הסכמה בקרב החוקרים וההיסטוריונים לגבי השאלה מי גרם אותה.
מכל מקום, היטלר פונה לאיידנהאור ומסביר לו שהקומוניסטים מנסים להפיל את ממשלתו הצעירה. הקשיש הסנילי והמבולבל מאשר לו לעשות כל מה שנדרש כדי לעצור אותם.
לזה בדיוק חיכה היטלר. הוא מכריז על עצמו פיהרר, מבטל את הפרלמנט, מכניס את כל מנהיגי הקומוניסטים וחברי הפרלמנט שלהם למחנה הריכוז דכאו. בתוך ימים הוא מקשיח את המצב ומעלים את הדמוקרטיה בשקט.
זמן קצר אר כך, כשאיידנהאור הולך לעולמו, ממהר היטלר והופך את עצמו לשליט יחיד. מכאן הוא מתחיל את דרכו לבניית גרמניה החדשה.
וגרמניה החדשה של היטלר היא גרמניה רודנית, אלימה ונאצית, מדינה שמגייסת את כל מה שיש לה כדי להתכונן למלחמה בדמוקרטיות של אירופה ובקומוניזם גם יחד. זו מדינה אנטישמית, עם מפלגה נאצית ששולטת בה ושלא מסתירה את העובדה שפניה להשמדת היהודים ולהשתלטות על העולם כולו.
בשנים הבאות היטלר יפנה את התעשייה הגרמנית לייצור של נשק ואמצעי לחימה בהיקפים חסרי תקדים וב-1 לספטמבר 1939 הוא יתקוף את פולין ובכך יתחיל את מלחמת העולם השנייה.
כך ניצל היטלר את שריפת הרייכסטאג כדי להפוך את עצמו לדיקטטור:
https://youtu.be/x4RGDM_q0l8
אירועי הפיכת היטלר לפיהרר (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
שלב אחרי שלב - הנה מינויו של היטלר לפיהרר הגרמני שרצה להקים את "הרייך בן אלף השנים" (עברית):
https://youtu.be/Ym78hKYSLmU?long=yes
וסרט תיעודי על עליית היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון:
https://youtu.be/tdS9s_Y_GdQ?long=yes
לפעמים כשאתה רוצה שלום, אתה עלול לקבל מלחמה.. את הלקח ההיסטורי הזה למד העולם כשפרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה הזו, שעתידה להיות המלחמה הגדולה והקטלנית בתולדות האנושות, פרצה לא מעט בגלל חוזה ורסאי, הסכם השלום העיקרי שנחתם בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם השלום שלא הביא שלום.
חוזה ורסאי (Versailles treaty) היה הסכם שלום, שעליו חתמו לאחר מלחמת העולם הראשונה ממשלות הצדדים שלחמו בה. חוזה ורסאי נחתם בשנת 1919 באולם המראות שבארמון ורסאי. לא במקרה נבחר האולם הזה, כיוון שזה היה האולם שבו התקיים בשנת 1871 טקס ההכתרה של קיסר גרמניה המאוחדת.
חוזה ורסאי הטיל את האשמה של "המלחמה הגדולה", מלחמת העולם הראשונה, על גרמניה ובעלות בריתה. בהסכם נקבע שהן האחראיות ל"אבדות וההפסדים כולם, שנגרמו לבעלות הברית ולידידותיהן, בעקבות המלחמה שנכפתה עליהן בהתקפת גרמניה ובעלות הברית שלה".
בין סעיפי ההסכם היו תשלום פיצויי עתק ליריבותיה של גרמניה במלחמה, העברת מפעלים ושטחים רבים מגרמניה למדינות המנצחות במלחמה, הגבלת עוצמת הצבא הגרמני, פירוק ביצורים ואיסור על בניית אחרים, השמדת כלי נשק וצוללות ועוד.
חוזה ורסאי וסעיפיו הקשים כלפי גרמניה נחשבים לגורמים משמעותיים ביותר בעליית הנאצים לשלטון בה ובהמשך גם לפריצת מלחמת העולם השנייה. בין הסיבות היה התוהו ובוהו שנגרם בגרמניה בשל ההתמוטטות הכלכלית הגרמנית שגרמו תשלומי הפיצויים הכבדים שגרמניה נדרשה לשלם.
גם טקטיקות הלחימה המשופרות שפותחו בצבא הגרמני בגלל ההגבלות שהוטלו עליו בהסכם ושחרור של רבים מהקצינים הגרועים לטובת הקצינים הטובים ביותר שנשארו בו. אבל בראש ובראשונה השפיעה תחושת ההשפלה של הגרמנים, שמצאו במפלגה הנאצית את מי שיחזירו להם את הכבוד שאבדו בוורסאי.
הנה סיפורו של חוזה ורסאי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה (עברית):
http://youtu.be/u2G_cVQIA3w
סרטון אנימציה שמתאר את ההסכם (מתורגם):
https://youtu.be/vrYhLNQMRro
הסכמי ורסאי היו מרכיב משמעותי בעליית הנאציזם לשלטון:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
כך הביא הסכם ורסאי לפריצתה של מלחמת עולם נוספת (מתורגם):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
כבר בעת החתימה ידעו נציגי המעצמות שההסכם בעייתי ויביא למלחמה:
http://youtu.be/UBI6ZzaP2Uk
וסרט תיעודי מלא על חוזה השלום שהביא בעקיפין למלחמה האיומה בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/HIj8ypdM0bo?long=yes
רפובליקת ויימאר (Weimar Republic), או הרפובליקה של ויימאר, הייתה גרמניה הדמוקרטית של אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא התקיימה תקופה קצרה, שבה התנסו הגרמנים בדמוקרטיה. מי שכוננו אותה מאסו בסדר הקיסרי הישן של הרייך השני, שהביא את גרמניה לעידן של מלחמות קשות כנגד כל שכנותיה. הם ניסו להפנות אותה לדרך חדשה - דמוקרטית וליברלית, דרך שתביא את גרמניה לשגשוג במאה העשרים.
אבל מרגע שחתמה על הסכמי ורסאי המשפילים, שהלכו ורוששו את גרמניה, משום שהתחייבה לשלם תשלומי פיצויים עצומים למדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, הלכה הכלכלה הגרמנית והתמוטטה במהירות. חובותיה היו 132 מארקים גרמניים. במצב החדש הזה, הפכו רבים מהגרמנים לעניים במהירות, נולדה מחאה עצומה, הפגנות, התפרעויות ומחאות של הקומוניסטים מצד אחד והפשיסטים מנגד.
הממשלה נאלצה להדפיס כסף במהירות ומכיוון שהדפסת הכספים הללו הייתה ללא כל בסיס כלכלי, באו בעקבותיה אינפלציה, מצב שבו ערך הכסף צונח במהירות. מהר מאד היא הגיעה למצב של היפר־אינפלציה, מצב שבו איבד המטבע הגרמני לחלוטין את ערכו. הכלכלה הגרמנית התמוטטה במהירות. כל החסכונות של הגרמנים הפשוטים ירדו לטמיון והמשכורות בגרמניה לא הצליחו לקיים את האוכלוסייה, אפילו לא לרכישה של מוצרי המזון הבסיסיים.
האינפלציה העצומה הייתה בלתי נסבלת. בסוף שנת 1923 הגיע מחירה של כיכר לחם אחת בגרמניה ל-75 מיליארד מארקים גרמניים ובהמשך גם ל-200 מיליארד מארקים! - לא הבנתם כמה גבוה הסכום? - ובכן, קחו את שווי כל נכסיו של האיש העשיר בעולם בימינו וזה בערך היה מחירה של כיכר לחם אחת, בגרמניה של שנות ה-20...
המצב ההיפר אינפלציוני הכריח חברות וחנויות להעביר את הכסף שלהן מהבנק ואליו בעגלות רבות, כשכל עגלה נושאת מיליוני שטרות ששווים כמו שוויו של שטר אחד, שנתיים לפני כן. האמון בכסף הגרמני כל כך ירד, עד שהרבה מהכלכלה והמסחר הגרמני של אותם זמנים חזרו לסחר חליפין - אנשים העדיפו לקבל סחורה עבור שירותיהם או בעד הסחורה שלהם, על פני שטרות וכסף. עובדים ניהלו משא ומתן יומיומי עם המעסיקים שלהם על השכר, כי בכל יום הכסף איבד עוד מערכו. לעיתים מחיר הארוחה במסעדה, עלה תוך כדי ההמתנה להגשת המנה לשולחן. משפחות גרמניות עניות מצאו את עצמן שורפות בתנורים החימום בחורף שטרות כסף, כי הפחם והעץ להסקה היו יקרים יותר...
האינפלציה הזו הביאה את גרמניה לכאוס של ממש. ההתמוטטות הייתה מוחלטת ופגעה לא רק בכלכלה, אלא בחברה הגרמנית ובפוליטיקה שלה, באופן אנוש. ב-30 לינואר 1933 מונה היטלר לקנצלר גרמניה. זה היה סופה של רפובליקת וויימר ושירת הברבור של החופש והדמוקרטיה הגרמניים. מכאן יתחיל הגיהנום של גרמניה והעולם כולו.
הנה סיפורה העצוב של כלכלת רפובליקת וויימאר (מתורגם):
https://youtu.be/iK_SCLJ7Guc
תקציר האירועים שהביאו למצב הכלכלי הזה:
https://youtu.be/o5b618iV3tM
המצב הכלכלי ברפובליקת ויימאר ידוע בתור היפר-אינפלציה:
https://youtu.be/o-PNlhhVhZ8
כך התרחשה ההיפר-אינפלציה של הכלכלה הגרמנית, שהביאה לעליית הנאצים:
https://youtu.be/z4KsREg_IU8
והרצאת וידאו על המקרה של רפובליקת ויימאר הגרמנית וההיפר אינפלציה שלתוכה היא נפלה:
https://youtu.be/vO-_HXO7HwY?long=yes
כואב ועצוב להודות אבל נראה שהספר האנטישמי "מיין קאמפף", שכתב היטלר בזמן שהיה בכלא, הוא ככל הנראה הספר המשפיע ביותר במאה ה-20.
"מיין קאמפף" (Mein Kampf), שפירושו "המאבק שלי" או "מלחמתי", הוא ספר בן 700 עמודים, שפורסם בשנת 1925 ונחשב לאחד הספרים המסוכנים וההרסניים בהיסטוריה האנושית.
את הספר אדולף היטלר (Adolf Hitler) הכתיב בין השנים 1924 ו-1925, בזמן שריצה עונש מאסר בכלא לנדסברג אם לך (Landsberg am Lech) שבבוואריה (Bavaria), לאחר כישלון "פוטש בית הבירה" (Beer Hall Putsch), ניסיון ההפיכה שהוביל ב-1923.
היטלר לא ישב וכתב בשקט. הוא הכתיב את הטקסט תחילה לנהגו האישי אמיל מאוריס (Emil Maurice), ולאחר מכן לרודולף הס (Rudolf Hess), שגם הוא נאסר איתו בכלא לנדסברג.
אגב, היטלר רצה לקרוא לספר בשם הארוך "ארבע וחצי שנות מאבק נגד השקר, הטיפשות והפחדנות". אך המו"ל שכנע אותו לקצר לשמו המוכר. לפי עדויות היסטוריות, ההכתבה הייתה כאוטית ורצופה חזרות, כשהסגנון המקורי היה כה מבולגן עד שהמו"ל דרש עריכה נרחבת לפני הפרסום.
הספר מחולק לשני כרכים: הראשון, שיצא לאור ב-1925, עוסק בביוגרפיה (תולדות חייו) של היטלר ובהשקפת עולמו הגזענית. השני, שפורסם ב-1926, מפרט את תוכניותיו הפוליטיות לגרמניה. שני הכרכים מלאים בתפיסות אנטישמיות קיצוניות, ברעיון עליונות הגזע הארי ובתיאוריית "מרחב המחיה" (Lebensraum) שהגה, לפיה גרמניה זקוקה לשטחים באירופה המזרחית, לצורך התפשטות.
בתחילה נמכר הספר לאט יחסית. אך עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 הוא הופץ בהיקף עצום. עד 1939 נמכרו כ-6 מיליון עותקים ו"מיין קאמפף" תורגם לשפות רבות ברחבי העולם. בגרמניה עצמה הוא חולק כמתנה לחתנים ולסטודנטים, על חשבון המדינה.
השפעתו ההיסטורית של הספר הזה הייתה קטסטרופלית. "מיין קאמפף" שימש תשתית אידיאולוגית לשואה ולמלחמת העולם השנייה. חוקרים רבים רואים בו לא רק מניפסט של שנאה, אלא תוכנית פעולה שהיטלר ביצע בהמשך ובנאמנות מפחידה.
לאורך השנים החזיקה מדינת בוואריה בזכויות היוצרים ומנעה הדפסה מסחרית של הספר שהשואה והמלחמה האיומה בהיסטוריה חרוטות בין דפיו. אך עם השנים פקעו זכויות היוצרים שלו והספר שוחרר מחדש בגרמניה, בצירוף הסברים היסטוריים נרחבים של חוקרים.
כיום, נמכר ספרו של היטלר גם כסוג של "מניפסט נאצי" ברחבי העולם. לרוב זה נעשה בסתר, מתחת לדלפק, באינטרנט או בחנויות ספרים שונות, אבל הוא ממשיך להפיץ ארס ושנאה, אנטישמיות ותכנית פעולה נוראה שכמעט והתממשה בהצלחה.
הנה סיפורו של ספר השנאה האנטישמי "מיין קאמפף" (עברית):
https://youtu.be/FaWPUnDpI0g
על האוטוביוגרפיה של השטן:
https://youtu.be/bImSGVYuvjI?long=yes
זו הייתה תקופה משברית ומשונה, כשגרמניה הלכה ושקעה בה במשברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ובו בעת היא ממש פרחה, באחת מהתקופות הפוריות, התרבותיות והיצירתיות ביותר בתולדותיה.
כן, רגע אחרי התבוסה המשפילה במלחמת העולם הראשונה ולפני שבאה הסערה הנאצית, שתשטוף את העולם ברוע ואכזריות חסרי תקדים, פרחה גרמניה המובסת והפכה לחממה של אמנות, תרבות, חדשנות, חוכמה, מודרניות והמצאה.
זו הייתה תקופה שבה פרץ כל מה שחדש ומדהים בתרבות דווקא בבירת גרמניה ברלין. פרחו בה האדריכלות והעיצוב של הבאוהאוס, לצד האמנות של הדאדא, רעיונות חדשניים, סובלנות להומוסקסואלים, עם מבחר של ברים לקהילה הזו ומסעדות משובחות.
אותה תקופה מצמיחה את הקולנוע האקספרסיבי המזוהה כל כך עם גרמניה והקולנוע הגרמני בכלל יוצר אז סרטים מעולים ופורצי דרך, תוצרים של אולפנים מצוינים וחדשנים במיוחד. באמנות פורצים הפוטוריזם והקוביזם, כשהמציאות שבה הכל מרגיש מבולבל ולא פעם הפוך להגיון תוליד בהמשך גם את הסוריאליזם.
גם התיאטרון והמופעים בעיר גדלו והפכו לפצצות של כישרון, כשבעיר צומחים מופעי הקברט ששינו את עולם הבידור ויולדים בו סאטירה ורעיונות חדשים ויצירתיים ועוד שלל המצאות שיצרו התפוצצות של יצירה תרבותית, שאירופה אולי לא ידעה כמותה עד אז.
כל זה קרה ברפובליקת ויימאר, בדגש על הבירה ברלין. היא הפכה לעיר שלא נחה לרגע והייתה שטופה אז בתאוות חיים, בילויים, שמחה וחופש מכל הסוגים.
אבל נחזור רגע אחורה, כשהכל החל בתבוסה. רפובליקת ויימאר (Weimar Republic), שהתקיימה תקופה קצרה, 5 שנים בלבד, הייתה ההתנסות הראשונה של גרמניה בדמוקרטיה. מי שכוננו אותה מאסו בסדר הקיסרי הישן של הרייך השני, זה שהביא את גרמניה לעידן של מלחמות קשות כנגד כל שכנותיה. הם ניסו להפנות את גרמניה לדרך חדשה - דמוקרטית וליברלית, דרך של שלום, במקום מלחמות בלתי פוסקות, דרך שתביא אותה לשגשוג שלא יופנה לייצור של כלי נשק ומלחמה נוספת.
עידן ויימאר החל בהכרזה בחוקה שלה, ש"הרייך הגרמני הוא רפובליקה". מי שקיבל את השלטון שנלקח מהקיסר הגרמני העוזב, היה מנהיג השמאל הסוציאליסטי-קומוניסטי, פרידריך אברט. הבחירה בו נועדה להפיס את דרישתו של השמאל הסוציאליסטי לרפורמות משמעותיות בשלטון הגרמני. אבל אברט התקשה לשלוט והיה לא החלטי. במקום להנהיג ברוח הסוציאליזם, הוא בחר להתבסס על האליטות הישנות של העידן הקיסרי ולדכא ביד קשה את הקומוניסטים עצמם ואת מנהיגיהם, קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג.
גם חתימתו של אברט ב-1919, על הסכמי ורסאי המשפילים, שחייבו את גרמניה בתשלומי פיצויים עצומים למדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, הפכו את שלטונו לפגיע וממש מגונה, בעיני גרמנים רבים אז. הכלכלה המתמוטטת שהפכה רבים מהם לעניים והעובדה שכל התוצר הופנה בתקופת ויימאר לאותם פיצויים עצומים של מעל 130 מיליארדים של מארקים, הפכה את אברט והשלטון שלו לאשמים...
יתר על כן, נראה היה שהעם הגרמני, שהתרגל לחיות תחת שלטון קיסרי במשך עידנים, התקשה להסתגל לחירויות הדמוקרטיות שלפתע קיבל ולחיות על פיהן. המעבר לחוקתה הדמוקרטית כל כך של רפובליקת ויימאר היה ככל הנראה קיצוני מדי ובנסיבות קשות מדי, מכדי לתת לרפובליקה הצעירה סיכוי של ממש, להתקיים ביציבות.
שרשרת לא נגמרת של איומים ואירועים פגעו בה באותה תקופה. זה החל בהפגנות שהפכו במהירות להתנגשויות אלימות ברחובות, המשיך ברציחות פוליטיות, ניסיונות הפיכה מימין ומשמאל ובערעור מתמיד על מנהיגותה של הממשלה הדמוקרטית.
בתחילת שנות ה-20 באה ההיפר-אינפלציה, תוצר של הדפסת הכספים המטורפת, ללא בסיס כלכלי של ממש, שבעקבותיה איבד המטבע הגרמני כל ערך ממשי והכלכלה התמוטטה. כל החסכונות של הגרמני הפשוט ירדו לטמיון והמשכורות בגרמניה לא הספיקו אפילו לקנייה של מוצרי מזון בסיסיים. תוכלו לקרוא על אותם ימים קשים בתגית "היפר אינפלציה".
למרבה הצער, גם כשהצליחה ממשלת ויימאר לאושש את הכלכלה איכשהו ולצאת מההיפר-אינפלציה הזו, אז הגיע המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים, זה שהחל באמריקה בכלל, אך התפשט במהירות לעולם כולו. המשבר הזה הביא לעלייה דרסטית באבטלה ובעוני בגרמניה וגרם לקריסה של מוסדות הסעד במדינה. הוא גם חיזק את ההקצנה הפוליטית בחברה הגרמנית, כשמצד אחד מתנגדי הדמוקרטיה, הנאציונל-סוציאליסטים, ומנגד הקומוניסטים - שני אלה מושכים כל אחד להפיכה לצידו והופכים את רחובות גרמניה לאלימים וקיצוניים מתמיד.
בסופו של דבר, סופה הטראגי של רפובליקת ויימאר הגיע בעלייתם לשלטון של הנאצים. זה קרה כתוצאה ממעשה טפשי של מנהיגי ויימאר, שחשבו לייצב את השלטון בעזרת הפופולאריות של היטלר, תוך שהם שולטים בו, כבשליט בובה. הם לא ידעו שלהיטלר עצמו, היו תכניות אחרות. מהר מאוד הוא השתלט על גרמניה והפך לרודן אכזרי, שימיט אסון על העולם כולו.
הנה רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/GonYIEjVVWk
על חולשת הדמוקרטיה של ויימאר (עברית):
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
תרבות הקברטים של רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/lmr9LEe-5Y8
על הומוסקסואליות בתקופה הסובלנית הזו כלפיהם (עברית):
https://youtu.be/BdiyP0m2TcM
האינפלציה והיטלר שמביאים את סופה של ויימאר:
https://youtu.be/iK_SCLJ7Guc
עליית היטלר
זה קרה כשנשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג (Paul von Hindenburg) מינה את היטלר לקנצלר גרמניה. זה היה התפקיד השני בחשיבותו בשלטון והינדנבורג סבר שבוא יוכל לשלוט בפרא האדם הנאצי אבל בתוך זמן קצר הוא גילה עד כמה הוא טעה.
השאלה מדוע נשיא גרמניה החליט למנות את אדולף היטלר לקנצלר (Chancellor) של המדינה ב-1933 היא אחת השאלות המטרידות ביותר בהיסטוריה המודרנית. כדי להבין אותה צריך לחזור לחורף ההוא בברלין.
בינואר 1933 גרמניה הייתה במשבר עמוק. הרפובליקה של ויימאר (Weimar) קרסה תחת משקל האבטלה ההמונית, המשבר הכלכלי העולמי והקיטוב הפוליטי. המפלגה הנאצית כבר הייתה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג (Reichstag), אבל בלי רוב מוחלט.
הנשיא פאול פון הינדנבורג (Paul von Hindenburg), גנרל זקן ושמרן, בז להיטלר וכינה אותו בפומבי "הטוראי הבוהמי". אבל היועצים הקרובים אליו שכנעו אותו שיש דרך פשוטה לנטרל את הפוליטיקאי המסוכן.
הרעיון שלהם היה פשוט: נמנה את היטלר לקנצלר, אבל נקיף אותו בממשלה שרובה שרים שמרנים מנוסים. פרנץ פון פאפן (Franz von Papen), מדינאי ותיק שכיהן בעצמו כקנצלר זמן קצר קודם לכן, היה בטוח שהתכנית תעבוד. הוא אמר למקורביו משפט שנחקק בהיסטוריה: תוך חודשיים הם ידחקו את היטלר לפינה.
ב-30 בינואר 1933 הינדנבורג חתם על המינוי. באותו ערב צעדו אלפי אנשי המיליציות הנאציות בלפידים דרך שער ברנדנבורג (Brandenburg Gate) בלב ברלין, במצעד ניצחון שנמשך שעות.
הינדנבורג עצמו, כך מסופר, עמד באותה שעה בחלון ארמונו ונקש במטהו על אדן החלון את קצב התהלוכה. הוא עשה זאת בלי לדעת עד כמה השתנתה גרמניה מתחת לחלונו. הטעות שבמינוי הזה התבררה מהר בהרבה מכפי שפון פאפן דמיין.
פחות מחודש אחר כך, ב-27 בפברואר, עלה בניין הרייכסטאג באש. היטלר ניצל מיד את השרפה כדי לשכנע את הינדנבורג לחתום על צו חירום שביטל למעשה את זכויות האזרח בגרמניה. הצו אפשר גם מעצרים המוניים, ללא משפט, של מתנגדים פוליטיים.
חודש לאחר מכן, במרץ 1933, הצליח היטלר להעביר בפרלמנט את חוק ההסמכה (Ermächtigungsgesetz), שהעניק לממשלתו סמכות לחוקק חוקים בלי אישור הרייכסטאג וללא חתימת הנשיא.
עדיין נותרו באותה תקופה כמה גורמי כוח עצמאיים ובלתי תלויים בהיטלר, אבל מרגע זה איבדו השרים השמרנים שהיו אמורים לרסן את היטלר כל השפעה מעשית. ביוני 1934 חיסל היטלר גם את יריביו בתוך התנועה הנאצית עצמה, בטבח שנודע בשם "ליל הסכינים הארוכות" (Night of the Long Knives) ובו נרצחו מאות אנשים.
שנה וחצי אחרי המינוי, כשהינדנבורג מת באוגוסט 1934, איחד היטלר לעצמו את תפקידי הקנצלר והנשיא לתפקיד אחד: הפיהרר (Führer), מנהיג עליון ללא כל בלם חוקתי. משאל עם שנערך בסמוך לכך אישר את המהלך ברוב עצום.
פרט אחד ממחיש עד כמה השתלטותו של היטלר הייתה מהירה ומוחלטת: באותו יום שבו מת הינדנבורג, נדרשו כל חיילי הצבא הגרמני, הרייכסוור (Reichswehr), להישבע שבועת אמונים אישית להיטלר עצמו, במקום לחוקה או למדינה. שבועה כזו הפכה כל קצין וחייל למחויב אישית לאדם אחד, מה שהקשה מאוד על כל ניסיון עתידי להתנגד לו מבפנים.
תוך כשנה וחצי הפך מהלך שנועד לרסן פוליטיקאי שנחשב זמני וניתן לשליטה, לדיקטטורה טוטליטרית מלאה ומוחלטת. פון פאפן עצמו נשאר בממשלה כשנה וחצי, עד קיץ 1934, לפני שאיבד כל השפעה.
הוא בקושי ניצל מליל הסכינים הארוכות, בעוד שניים מעוזריו הקרובים נרצחו וגם הוא הושם במעצר בית. המינוי של היטלר, שהיה אמור להיות תרגיל פוליטי מחושב, נחשב היום לאחת ההחלטות ההרסניות ביותר בהיסטוריה של המאה ה-20 ואולי בהיסטוריה בכלל.
הנה הטעות הנוראה של מינוי היטלר בידי פון הינדנבורג:
https://youtu.be/u_0KS4CUMcQ
האווירה שהביאה לעלייתו של היטלר:
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
היטלר ניצל את שריפת הרייכסטאג, חודש אחר כך, והפך את עצמו לשליט יחיד:
https://youtu.be/VUlgSNTSH0c
וסרטון תיעודי על הגאון הפיננסי שבנה להיטלר את "הנס הכלכלי" וההצלחה:
https://youtu.be/mI5GnNslBcA?long=yes
האש שפרצה ברייכסטג הגרמני בשנת 1933 היא ההזדמנות הגדולה שהיטלר חיכה לה. יתכן אפילו, אם כי לא יודעים זאת בבירור, ששריפת הרייכסטג (Reichstag fire) בוצעה מטעמו.
אך מה שבטוח הוא שעד שנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט הגרמני, הגוף המחוקק חוקים.
השריפה שפרצה במבנה הפרלמנט עתידה לשנות לחלוטין את ההיסטוריה הגרמנית וההיסטוריה של העולם כולו. היא התרחשה פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר לקנצלר הגרמני, דרגה אחת פחות מנשיא גרמניה, השולט בה.
השריפה ברייכסטאג פרצה בשעות הערב של יום ה-27 בפברואר 1933. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני והשוטרים שחשו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.
אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה, הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.
למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר מצווה מיד לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר ממהר להכריז על מצב חירום ומשכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג".
הצו נעשה לדברי היטלר למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". הוא ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר והתיר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. בצו הותר לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל-דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם.
כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון יחיד בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא החל את הדרך הנוראה אל מה שבתוך 6 שנים ייפתח בתור המלחמה העולמית הגדולה והאיומה ביותר בהיסטוריה.
הנה הסיפור ההיסטורי של האש ברייכסטג:
https://youtu.be/x4RGDM_q0l8
כך פרצה האש ברייכסטאג שבברלין:
https://youtu.be/G47JFhlkVRI
והנה סיפורו של מרינוס ון דר לוב:
https://youtu.be/5TFeqWo_y8M?long=yes
כיום נוטים להניח שהמפלגה הנאצית התחזקה והשתלטה על השלטון בגרמניה באופן לא דמוקרטי. זה לא ממש מדויק, כיוון שהיטלר והנאצים השתלטו על גרמניה באופן דמוקרטי, גם אם עשו בשקט מספר מעשי אלימות ופשע, שאפשרו לה לקבל את השלטון.
היטלר, מנהיגה הקיצוני של המפלגה, קיבל את ההזדמנות להנהיג את גרמניה, בעיקר מכיוון שנשיא גרמניה חשב שיוכל לשלוט בו ומצד שני לזכות בשקט בציבור הגרמני הסוער של אותם ימים (חלק ניכר מה"בלגן" בגרמניה היה בגלל הנאצים).
אבל משקיבל היטלר את השלטון, הוא לא בזבז זמן והחל בשרשרת צעדים שיהפכו אותו לשליט יחיד ולא יאפשרו להחזיר את המצב לקדמותו. הוא עשה זאת במהירות ובאכזריות שלא יאומנו. בתוך זמן קצר הפכה גרמניה לדיקטטורה גזענית, שניהלה כלכלת מלחמה מצליחה ובנתה שוב צבא גרמני עצום, שהיה לכוח מאיים, מהחזקים בעולם. הוא גם ניצל את אמצעי התקשורת המתפתחים, כמו הרדיו והקולנוע, הוא עשה שימוש בפסיכולוגיית המונים, כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים ובעד תורת הגזע האיומה שלו ולביצור מעמדו כשליט עליון של גרמניה ומי שצודק תמיד.
6 שנים אחר-כך יובילו הנאצים את המלחמה האיומה בהיסטוריה האנושית. כך הושלם תהליך שלפיו הצליחה מפלגה קטנה ונרדפת להפוך לשליטה של אומה גדולה וחזקה, לאיים על העולם כולו ובהמשך לפתוח במלחמת עולם, המלחמה הקשה והקטלנית בתולדות האדם.
כך עלו הנאצים לשלטון (עברית):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
הנה האירועים שהעלו את היטלר לשלטון:
https://youtu.be/9CFWH4Fhkak
על עלייתו של היטלר לשלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
הרצאה (עברית):
https://youtu.be/e8t4eDxaLwo
ודרכו של היטלר להשתלטות על גרמניה וכמעט על העולם כולו (מתורגם):
https://youtu.be/GAosYP0kUn8?long=yes
גרמניה המובסת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, נקלעה למשבר כלכלי איום. מצד אחד רוששו אותה חובותיה העצומים של גרמניה למנצחות במלחמה, מה שהיה חלק מהסכם ורסאי הנקמני שעליו נאלצה גרמניה המובסת לחתום.
החמיר את המצב עוד יותר השפל הגדול שהתפשט מאמריקה לאירופה, גרם למשבר כלכלי בכל היבשת ו את הכלכלה הגרמנית הוא הפיל לחלוטין.
היטלר והמפלגה הנאצית ניצלו את המצב הקשה. הם הסיתו ושיסו כנגד מי שכביכול גרמו למצב הזה - היהודים והקומוניסטים. יותר ויותר אזרחים בציבור הגרמני נהו אחרי הדמגוגיה האנטישמית הזו, מה שחיזק את המפלגה הנאצית לכשליש מהמושבים בפרלמנט.
אז היטלר אמנם לא ניצח בבחירות אבל המשבר הכלכלי, הפחדים שהוא נטע ברחוב הגרמני והמצב ברחובות הביאו למצב חברתי קשה בגרמניה. לכן פנו מקורבים שונים לאיידנהאור, נשיא גרמניה ומי שניצח את היטלר בבחירות, והציעו לו המינוי של היטלר למנהיג.
אותו איידנהאור ממנה אותו, במחשבה שהוא ואנשיו יוכלו לשלוט במנהיג הצעיר והלא מנוסה. איידנהאור בשלב הזה הוא קשיש וסובל מאלצהיימר. זכרונו והקשר שלו למציאות רופפים במיוחד. הוא מתייחס אל היטלר בתור מלך או קיסר גרמניה ושוכח שהתפקיד של היטלר הוא זוטר לעומת שלו. הוא גם שכח שלא מזמן מינה אותו בלית ברירה, כדי שמישהו חזק כמוהו ישמור על הסדר, במקום לחולל את ההרס הדמוקרטי.
ואז התרחשה הצתת בניין הפרלמנט הגרמני, ה"רייכסטאג". זו הצתה שעד היום לא ידוע בדיוק ואין הסכמה בקרב החוקרים וההיסטוריונים לגבי השאלה מי גרם אותה.
מכל מקום, היטלר פונה לאיידנהאור ומסביר לו שהקומוניסטים מנסים להפיל את ממשלתו הצעירה. הקשיש הסנילי והמבולבל מאשר לו לעשות כל מה שנדרש כדי לעצור אותם.
לזה בדיוק חיכה היטלר. הוא מכריז על עצמו פיהרר, מבטל את הפרלמנט, מכניס את כל מנהיגי הקומוניסטים וחברי הפרלמנט שלהם למחנה הריכוז דכאו. בתוך ימים הוא מקשיח את המצב ומעלים את הדמוקרטיה בשקט.
זמן קצר אר כך, כשאיידנהאור הולך לעולמו, ממהר היטלר והופך את עצמו לשליט יחיד. מכאן הוא מתחיל את דרכו לבניית גרמניה החדשה.
וגרמניה החדשה של היטלר היא גרמניה רודנית, אלימה ונאצית, מדינה שמגייסת את כל מה שיש לה כדי להתכונן למלחמה בדמוקרטיות של אירופה ובקומוניזם גם יחד. זו מדינה אנטישמית, עם מפלגה נאצית ששולטת בה ושלא מסתירה את העובדה שפניה להשמדת היהודים ולהשתלטות על העולם כולו.
בשנים הבאות היטלר יפנה את התעשייה הגרמנית לייצור של נשק ואמצעי לחימה בהיקפים חסרי תקדים וב-1 לספטמבר 1939 הוא יתקוף את פולין ובכך יתחיל את מלחמת העולם השנייה.
כך ניצל היטלר את שריפת הרייכסטאג כדי להפוך את עצמו לדיקטטור:
https://youtu.be/x4RGDM_q0l8
אירועי הפיכת היטלר לפיהרר (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
שלב אחרי שלב - הנה מינויו של היטלר לפיהרר הגרמני שרצה להקים את "הרייך בן אלף השנים" (עברית):
https://youtu.be/Ym78hKYSLmU?long=yes
וסרט תיעודי על עליית היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון:
https://youtu.be/tdS9s_Y_GdQ?long=yes
