מה הייתה השריפה של הפרלמנט הגרמני?
האש שפרצה ברייכסטג הגרמני בשנת 1933 היא ההזדמנות הגדולה שהיטלר חיכה לה. יתכן אפילו, אם כי לא יודעים זאת בבירור, ששריפת הרייכסטג (Reichstag fire) בוצעה מטעמו.
אך מה שבטוח הוא שעד שנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט הגרמני, הגוף המחוקק חוקים.
השריפה שפרצה במבנה הפרלמנט עתידה לשנות לחלוטין את ההיסטוריה הגרמנית וההיסטוריה של העולם כולו. היא התרחשה פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר לקנצלר הגרמני, דרגה אחת פחות מנשיא גרמניה, השולט בה.
השריפה ברייכסטאג פרצה בשעות הערב של יום ה-27 בפברואר 1933. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני והשוטרים שחשו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.
אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה, הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.
למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר מצווה מיד לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר ממהר להכריז על מצב חירום ומשכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג".
הצו נעשה לדברי היטלר למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". הוא ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר והתיר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. בצו הותר לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל-דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם.
כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון יחיד בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא החל את הדרך הנוראה אל מה שבתוך 6 שנים ייפתח בתור המלחמה העולמית הגדולה והאיומה ביותר בהיסטוריה.
האש שפרצה ברייכסטג הגרמני בשנת 1933 היא ההזדמנות הגדולה שהיטלר חיכה לה. יתכן אפילו, אם כי לא יודעים זאת בבירור, ששריפת הרייכסטג (Reichstag fire) בוצעה מטעמו.
אך מה שבטוח הוא שעד שנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט הגרמני, הגוף המחוקק חוקים.
השריפה שפרצה במבנה הפרלמנט עתידה לשנות לחלוטין את ההיסטוריה הגרמנית וההיסטוריה של העולם כולו. היא התרחשה פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר לקנצלר הגרמני, דרגה אחת פחות מנשיא גרמניה, השולט בה.
השריפה ברייכסטאג פרצה בשעות הערב של יום ה-27 בפברואר 1933. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני והשוטרים שחשו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.
אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה, הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.
למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר מצווה מיד לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר ממהר להכריז על מצב חירום ומשכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג".
הצו נעשה לדברי היטלר למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". הוא ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר והתיר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. בצו הותר לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל-דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם.
כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון יחיד בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא החל את הדרך הנוראה אל מה שבתוך 6 שנים ייפתח בתור המלחמה העולמית הגדולה והאיומה ביותר בהיסטוריה.
