שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה אנשים בוכים?
הבכי הוא תופעה יחודית לבני-אדם, שבה זולגות דמעות רבות מהעין על הלחיים ולאף. המחקר עדיין לא איתר את כל תפקידי הבכי, אבל נראה שהוא פורקן לתחושות שלנו ואמצעי לשדר לאחרים על מצבנו, במיוחד כשאנו במצב רגשי של כאב או פגיעה אך לעיתים גם כשאנו מלאים באושר. פעמים רבות מלוות את הדמעות גם יבבות (בכי בקול) והסמקה.
שלא כמו יבבות, רק בני אדם בוכים והבכי הוא חלק מההתנהגות החברתית האנושית. אבל הדמעות עצמן לא מופיעות רק בבכי. הן מיוצרות בבלוטת הדמעות שבעין, גם כשאנו לא בוכים. מדובר בדמעות בכמות קטנה יותר ולכן אינן זולגות על הלחיים למשל. תפקידן אז הוא לנקות את העיניים ולהוסיף להן לחות. המצמוץ הוא שמוחה את הדמעות הללו מעל העין והן זורמות מהעפעפיים התחתונות לאף ומתייבשות, בלי סימני בכי. כך מסייעות הדמעות גם לסלק גוף זר מהעין.
בניגוד לדמעות הרגילות, חוקרים מתחום הביוכימיה גורסים שדמעות הבכי נועדו להרחיק חומרים לא בריאים, שהגוף מייצר בעת מצוקה וטלטלות רגשיות. לכן לא מומלץ להימנע מבכי כשאנו נפגעים או כואבים.
לעיתים זולגות הדמעות גם בגלל אלרגיה או תגובה לא-רצונית לחומרים כמו נוזל הבצל. זה כמובן לא בכי, אלא רגישות.
הנה הסיבות שאנו בוכים:
https://youtu.be/SbbY-6rUykg
למה נשים בוכות יותר? (עברית)
https://youtu.be/9vBAuG6rne8
והבכי הכי מפורסם בהיסטוריה של האינטרנט, כשמעריץ של הזמרת בריטני ספירס, מגן על הכוכבת הנערצת עליו מלעג האחרים:
https://www.youtube.com/watch?v=WqSTXuJeTks
למי אפשר לפנות כשקשה לנו?
כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.
נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.
הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:
https://youtu.be/x2aHTCz-5XI
ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:
http://youtu.be/MWU43sx3poM
מהו העולם הבא ומאיפה באה האמונה בו?
"טוב יום המוות מיום היוולדו" אמר שלמה המלך בספר קהלת, באחד המשפטים המעניינים ומעוררי המחשבה שבתנ"ך. זה מן רעיון שההליכה מהחיים יש בה אושר.
כך או כך, דומה שאין כמו רעיון "העולם הבא" (The afterlife), כדי להמחיש את רעיון השכר והעונש שאחרי החיים ולחזק התנהגות מוסרית וערכית בעולם הזה.
מצד שני, העולם הבא בכלל לא מגיע מהיהדות. גם לרעיון גן העדן והגיהנום אין שום בסיס מקראי. אמנם בדת היהודית יש שכר לצדיקים ונשמותיהם לעומת העונש שיקבלו הרשעים לאחר המוות, אבל גם אם קיימים ביהדות, בתורה כלל אין להם זכר ובספרי נביאים וכתובים נשלל הרעיון לגמרי.
מי שאחראים לרעיון של גן העדן והגיהנום הם ככל הנראה היוונים הקדמונים. החוקרים בורים שהם היו הראשונים שהעלו את רעיון הגמול שלאחר המוות. מטרתו החברתית של הרעיון ברורה - אם יש חיים אחרי המוות והם טובים לטובים ורעים לרשעים, הרי שזה מעודד התנהגות מוסרית בין אדם לחברו ויראת שמיים כלפי אלוהיו.
אפלטון, למשל, מנמק לתלמידיו הצעירים את הסיבה שכדאי להם לנהוג במוסריות. הוא עושה זאת בדיאלוג "גרגוריאס" ואחרי שהוא מנמק מוסרית, הוא מגייס גם מיתוס קדמון של גן העדן בגרסת היוונים. בסיפורו כל אדם שמסיים חייו בצדק ובחסד עובר לאחר מותו לאי השלווים ושוכן בו באושר. לעומתו מי שסיימו את חייהם ברשע ובעוול עובר ל"טארטרוס" - כלא הדין והתשלום על מעשיו.
ביהדות, מעיד יוסף בן מתיתיהו, אנשי כת האיסיים הם שמאמינים בעולם הבא. הוא מציין שהם, כמו היוונים, מאמינים במקום מרוחק, הממוקם אחרי האוקיינוס, ומיועד לנפשות נעלות. הפרושים שבין היהודים, הוא מעיד, מאמינים דווקא בגלגול נשמות של הצדיקים שבין המאמינים ולידתם בגוף חדש.
לגבי הצדוקים, הם כוהני המקדש, מעיד יוספוס פלביוס שאין להם עניין בענייני קיום הנפש לאחר המוות, או העונש והשכר בעולם התחתון.
הנוצרים, בניגוד ליהדות, בחרו באמונת הגיהנום וגן העדן. העולם הבא לפי הנצרות הוא הגמול שמקבלת נשמתו של המת לאחר המוות. שהרי המוות הוא הפרידה של הנשמה מהגוף. אמנם מושג הגיהנום בלידת הנצרות שאב השפעות ורעיונות מהדתות שהוזכרו קודם, כמו גם מהזורואסטריות וכך גם נכנס לברית החדשה של הנוצרים, אבל בתרבות המערבית הוא מתפתח ובמיוחד בתיאור הלירי של דנטה אליגיירי בחיבורו הנודע "הקומדיה האלוהית" שתיאר את הגיהנום בצורה מופלאה.
כי לפי הנצרות בעולם הבא יגיעו החוטאים אל הגיהנום ויבלו במקום זה בסבל, אימה ואומללות, תוך שהם חווים חוויות לא מלבבות, כמו שריפה באש הגיהנום, חבלות ומכות ממלאכי חבלה ועוד. האמונה הזו משותפת, אגב, גם לדת ההינדואיסטית.
הצדיקים זה סיפור אחר לחלוטין. העולם הבא שאליו הם שבים במותם הוא שונה, כי הם שבים לגן העדן, המקום בו חיו אדם וחוה לפני שחטאו בחטא עץ הדעת, החטא הקדמון. גם העדן מיועד לנשמות הנוצרים הטובים.
אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם על העולם הבא, נסו לברר קודם לאיזה עולם של אחרי המוות הוא מתכוון בדיוק - זה של היהודים, של הנוצרים, היוונים או האיסיים?
מהו באמת העולם הבא ומה צפוי לנו?
https://youtu.be/fv3smV97nAw
מילים פואטיות ומצליפות על אלה שבכלל לא מתייחסים לזה (עברית):
https://youtu.be/cGdD1RC7rhE
ועדות של מי שהיה הכי קרוב לשם מבלי למות:
https://youtu.be/Y0Kn55XKXzE?long=yes
מהי מוסיקת הבלוז?
מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.
בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.
הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.
בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.
אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.
לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...
מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".
מהו הבלוז:
http://youtu.be/JAt0L5TGuEY
הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:
http://youtu.be/aBg_gQxAShM
תולדות הבלוז:
https://youtu.be/vnaorRAxhmU
"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:
http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw
קצת שירה והסברים על בלוז:
http://youtu.be/DXbclfmvSfU
והסבר מדהים לגיטריסטים איך לנגן סולו בלוז ברמה הגבוהה ביותר:
https://youtu.be/C8EAAVxvB4A?long=yes
מהו הדיכאון?
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
הבכי הוא תופעה יחודית לבני-אדם, שבה זולגות דמעות רבות מהעין על הלחיים ולאף. המחקר עדיין לא איתר את כל תפקידי הבכי, אבל נראה שהוא פורקן לתחושות שלנו ואמצעי לשדר לאחרים על מצבנו, במיוחד כשאנו במצב רגשי של כאב או פגיעה אך לעיתים גם כשאנו מלאים באושר. פעמים רבות מלוות את הדמעות גם יבבות (בכי בקול) והסמקה.
שלא כמו יבבות, רק בני אדם בוכים והבכי הוא חלק מההתנהגות החברתית האנושית. אבל הדמעות עצמן לא מופיעות רק בבכי. הן מיוצרות בבלוטת הדמעות שבעין, גם כשאנו לא בוכים. מדובר בדמעות בכמות קטנה יותר ולכן אינן זולגות על הלחיים למשל. תפקידן אז הוא לנקות את העיניים ולהוסיף להן לחות. המצמוץ הוא שמוחה את הדמעות הללו מעל העין והן זורמות מהעפעפיים התחתונות לאף ומתייבשות, בלי סימני בכי. כך מסייעות הדמעות גם לסלק גוף זר מהעין.
בניגוד לדמעות הרגילות, חוקרים מתחום הביוכימיה גורסים שדמעות הבכי נועדו להרחיק חומרים לא בריאים, שהגוף מייצר בעת מצוקה וטלטלות רגשיות. לכן לא מומלץ להימנע מבכי כשאנו נפגעים או כואבים.
לעיתים זולגות הדמעות גם בגלל אלרגיה או תגובה לא-רצונית לחומרים כמו נוזל הבצל. זה כמובן לא בכי, אלא רגישות.
הנה הסיבות שאנו בוכים:
https://youtu.be/SbbY-6rUykg
למה נשים בוכות יותר? (עברית)
https://youtu.be/9vBAuG6rne8
והבכי הכי מפורסם בהיסטוריה של האינטרנט, כשמעריץ של הזמרת בריטני ספירס, מגן על הכוכבת הנערצת עליו מלעג האחרים:
https://www.youtube.com/watch?v=WqSTXuJeTks
כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.
נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.
הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:
https://youtu.be/x2aHTCz-5XI
ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:
http://youtu.be/MWU43sx3poM
"טוב יום המוות מיום היוולדו" אמר שלמה המלך בספר קהלת, באחד המשפטים המעניינים ומעוררי המחשבה שבתנ"ך. זה מן רעיון שההליכה מהחיים יש בה אושר.
כך או כך, דומה שאין כמו רעיון "העולם הבא" (The afterlife), כדי להמחיש את רעיון השכר והעונש שאחרי החיים ולחזק התנהגות מוסרית וערכית בעולם הזה.
מצד שני, העולם הבא בכלל לא מגיע מהיהדות. גם לרעיון גן העדן והגיהנום אין שום בסיס מקראי. אמנם בדת היהודית יש שכר לצדיקים ונשמותיהם לעומת העונש שיקבלו הרשעים לאחר המוות, אבל גם אם קיימים ביהדות, בתורה כלל אין להם זכר ובספרי נביאים וכתובים נשלל הרעיון לגמרי.
מי שאחראים לרעיון של גן העדן והגיהנום הם ככל הנראה היוונים הקדמונים. החוקרים בורים שהם היו הראשונים שהעלו את רעיון הגמול שלאחר המוות. מטרתו החברתית של הרעיון ברורה - אם יש חיים אחרי המוות והם טובים לטובים ורעים לרשעים, הרי שזה מעודד התנהגות מוסרית בין אדם לחברו ויראת שמיים כלפי אלוהיו.
אפלטון, למשל, מנמק לתלמידיו הצעירים את הסיבה שכדאי להם לנהוג במוסריות. הוא עושה זאת בדיאלוג "גרגוריאס" ואחרי שהוא מנמק מוסרית, הוא מגייס גם מיתוס קדמון של גן העדן בגרסת היוונים. בסיפורו כל אדם שמסיים חייו בצדק ובחסד עובר לאחר מותו לאי השלווים ושוכן בו באושר. לעומתו מי שסיימו את חייהם ברשע ובעוול עובר ל"טארטרוס" - כלא הדין והתשלום על מעשיו.
ביהדות, מעיד יוסף בן מתיתיהו, אנשי כת האיסיים הם שמאמינים בעולם הבא. הוא מציין שהם, כמו היוונים, מאמינים במקום מרוחק, הממוקם אחרי האוקיינוס, ומיועד לנפשות נעלות. הפרושים שבין היהודים, הוא מעיד, מאמינים דווקא בגלגול נשמות של הצדיקים שבין המאמינים ולידתם בגוף חדש.
לגבי הצדוקים, הם כוהני המקדש, מעיד יוספוס פלביוס שאין להם עניין בענייני קיום הנפש לאחר המוות, או העונש והשכר בעולם התחתון.
הנוצרים, בניגוד ליהדות, בחרו באמונת הגיהנום וגן העדן. העולם הבא לפי הנצרות הוא הגמול שמקבלת נשמתו של המת לאחר המוות. שהרי המוות הוא הפרידה של הנשמה מהגוף. אמנם מושג הגיהנום בלידת הנצרות שאב השפעות ורעיונות מהדתות שהוזכרו קודם, כמו גם מהזורואסטריות וכך גם נכנס לברית החדשה של הנוצרים, אבל בתרבות המערבית הוא מתפתח ובמיוחד בתיאור הלירי של דנטה אליגיירי בחיבורו הנודע "הקומדיה האלוהית" שתיאר את הגיהנום בצורה מופלאה.
כי לפי הנצרות בעולם הבא יגיעו החוטאים אל הגיהנום ויבלו במקום זה בסבל, אימה ואומללות, תוך שהם חווים חוויות לא מלבבות, כמו שריפה באש הגיהנום, חבלות ומכות ממלאכי חבלה ועוד. האמונה הזו משותפת, אגב, גם לדת ההינדואיסטית.
הצדיקים זה סיפור אחר לחלוטין. העולם הבא שאליו הם שבים במותם הוא שונה, כי הם שבים לגן העדן, המקום בו חיו אדם וחוה לפני שחטאו בחטא עץ הדעת, החטא הקדמון. גם העדן מיועד לנשמות הנוצרים הטובים.
אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם על העולם הבא, נסו לברר קודם לאיזה עולם של אחרי המוות הוא מתכוון בדיוק - זה של היהודים, של הנוצרים, היוונים או האיסיים?
מהו באמת העולם הבא ומה צפוי לנו?
https://youtu.be/fv3smV97nAw
מילים פואטיות ומצליפות על אלה שבכלל לא מתייחסים לזה (עברית):
https://youtu.be/cGdD1RC7rhE
ועדות של מי שהיה הכי קרוב לשם מבלי למות:
https://youtu.be/Y0Kn55XKXzE?long=yes
מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.
בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.
הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.
בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.
אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.
לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...
מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".
מהו הבלוז:
http://youtu.be/JAt0L5TGuEY
הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:
http://youtu.be/aBg_gQxAShM
תולדות הבלוז:
https://youtu.be/vnaorRAxhmU
"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:
http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw
קצת שירה והסברים על בלוז:
http://youtu.be/DXbclfmvSfU
והסבר מדהים לגיטריסטים איך לנגן סולו בלוז ברמה הגבוהה ביותר:
https://youtu.be/C8EAAVxvB4A?long=yes
עצב
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
