מה קורה בעולם הבא?
"טוב יום המוות מיום היוולדו" אמר שלמה המלך בספר קהלת, באחד המשפטים המעניינים ומעוררי המחשבה שבתנ"ך. זה מן רעיון שההליכה מהחיים יש בה אושר.
כך או כך, דומה שאין כמו רעיון "העולם הבא" (The afterlife), כדי להמחיש את רעיון השכר והעונש שאחרי החיים ולחזק התנהגות מוסרית וערכית בעולם הזה.
מצד שני, העולם הבא בכלל לא מגיע מהיהדות. גם לרעיון גן העדן והגיהנום אין שום בסיס מקראי. אמנם בדת היהודית יש שכר לצדיקים ונשמותיהם לעומת העונש שיקבלו הרשעים לאחר המוות, אבל גם אם קיימים ביהדות, בתורה כלל אין להם זכר ובספרי נביאים וכתובים נשלל הרעיון לגמרי.
מי שאחראים לרעיון של גן העדן והגיהנום הם ככל הנראה היוונים הקדמונים. החוקרים בורים שהם היו הראשונים שהעלו את רעיון הגמול שלאחר המוות. מטרתו החברתית של הרעיון ברורה - אם יש חיים אחרי המוות והם טובים לטובים ורעים לרשעים, הרי שזה מעודד התנהגות מוסרית בין אדם לחברו ויראת שמיים כלפי אלוהיו.
אפלטון, למשל, מנמק לתלמידיו הצעירים את הסיבה שכדאי להם לנהוג במוסריות. הוא עושה זאת בדיאלוג "גרגוריאס" ואחרי שהוא מנמק מוסרית, הוא מגייס גם מיתוס קדמון של גן העדן בגרסת היוונים. בסיפורו כל אדם שמסיים חייו בצדק ובחסד עובר לאחר מותו לאי השלווים ושוכן בו באושר. לעומתו מי שסיימו את חייהם ברשע ובעוול עובר ל"טארטרוס" - כלא הדין והתשלום על מעשיו.
ביהדות, מעיד יוסף בן מתיתיהו, אנשי כת האיסיים הם שמאמינים בעולם הבא. הוא מציין שהם, כמו היוונים, מאמינים במקום מרוחק, הממוקם אחרי האוקיינוס, ומיועד לנפשות נעלות. הפרושים שבין היהודים, הוא מעיד, מאמינים דווקא בגלגול נשמות של הצדיקים שבין המאמינים ולידתם בגוף חדש.
לגבי הצדוקים, הם כוהני המקדש, מעיד יוספוס פלביוס שאין להם עניין בענייני קיום הנפש לאחר המוות, או העונש והשכר בעולם התחתון.
הנוצרים, בניגוד ליהדות, בחרו באמונת הגיהנום וגן העדן. העולם הבא לפי הנצרות הוא הגמול שמקבלת נשמתו של המת לאחר המוות. שהרי המוות הוא הפרידה של הנשמה מהגוף. אמנם מושג הגיהנום בלידת הנצרות שאב השפעות ורעיונות מהדתות שהוזכרו קודם, כמו גם מהזורואסטריות וכך גם נכנס לברית החדשה של הנוצרים, אבל בתרבות המערבית הוא מתפתח ובמיוחד בתיאור הלירי של דנטה אליגיירי בחיבורו הנודע "הקומדיה האלוהית" שתיאר את הגיהנום בצורה מופלאה.
כי לפי הנצרות בעולם הבא יגיעו החוטאים אל הגיהנום ויבלו במקום זה בסבל, אימה ואומללות, תוך שהם חווים חוויות לא מלבבות, כמו שריפה באש הגיהנום, חבלות ומכות ממלאכי חבלה ועוד. האמונה הזו משותפת, אגב, גם לדת ההינדואיסטית.
הצדיקים זה סיפור אחר לחלוטין. העולם הבא שאליו הם שבים במותם הוא שונה, כי הם שבים לגן העדן, המקום בו חיו אדם וחוה לפני שחטאו בחטא עץ הדעת, החטא הקדמון. גם העדן מיועד לנשמות הנוצרים הטובים.
אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם על העולם הבא, נסו לברר קודם לאיזה עולם של אחרי המוות הוא מתכוון בדיוק - זה של היהודים, של הנוצרים, היוונים או האיסיים?
"טוב יום המוות מיום היוולדו" אמר שלמה המלך בספר קהלת, באחד המשפטים המעניינים ומעוררי המחשבה שבתנ"ך. זה מן רעיון שההליכה מהחיים יש בה אושר.
כך או כך, דומה שאין כמו רעיון "העולם הבא" (The afterlife), כדי להמחיש את רעיון השכר והעונש שאחרי החיים ולחזק התנהגות מוסרית וערכית בעולם הזה.
מצד שני, העולם הבא בכלל לא מגיע מהיהדות. גם לרעיון גן העדן והגיהנום אין שום בסיס מקראי. אמנם בדת היהודית יש שכר לצדיקים ונשמותיהם לעומת העונש שיקבלו הרשעים לאחר המוות, אבל גם אם קיימים ביהדות, בתורה כלל אין להם זכר ובספרי נביאים וכתובים נשלל הרעיון לגמרי.
מי שאחראים לרעיון של גן העדן והגיהנום הם ככל הנראה היוונים הקדמונים. החוקרים בורים שהם היו הראשונים שהעלו את רעיון הגמול שלאחר המוות. מטרתו החברתית של הרעיון ברורה - אם יש חיים אחרי המוות והם טובים לטובים ורעים לרשעים, הרי שזה מעודד התנהגות מוסרית בין אדם לחברו ויראת שמיים כלפי אלוהיו.
אפלטון, למשל, מנמק לתלמידיו הצעירים את הסיבה שכדאי להם לנהוג במוסריות. הוא עושה זאת בדיאלוג "גרגוריאס" ואחרי שהוא מנמק מוסרית, הוא מגייס גם מיתוס קדמון של גן העדן בגרסת היוונים. בסיפורו כל אדם שמסיים חייו בצדק ובחסד עובר לאחר מותו לאי השלווים ושוכן בו באושר. לעומתו מי שסיימו את חייהם ברשע ובעוול עובר ל"טארטרוס" - כלא הדין והתשלום על מעשיו.
ביהדות, מעיד יוסף בן מתיתיהו, אנשי כת האיסיים הם שמאמינים בעולם הבא. הוא מציין שהם, כמו היוונים, מאמינים במקום מרוחק, הממוקם אחרי האוקיינוס, ומיועד לנפשות נעלות. הפרושים שבין היהודים, הוא מעיד, מאמינים דווקא בגלגול נשמות של הצדיקים שבין המאמינים ולידתם בגוף חדש.
לגבי הצדוקים, הם כוהני המקדש, מעיד יוספוס פלביוס שאין להם עניין בענייני קיום הנפש לאחר המוות, או העונש והשכר בעולם התחתון.
הנוצרים, בניגוד ליהדות, בחרו באמונת הגיהנום וגן העדן. העולם הבא לפי הנצרות הוא הגמול שמקבלת נשמתו של המת לאחר המוות. שהרי המוות הוא הפרידה של הנשמה מהגוף. אמנם מושג הגיהנום בלידת הנצרות שאב השפעות ורעיונות מהדתות שהוזכרו קודם, כמו גם מהזורואסטריות וכך גם נכנס לברית החדשה של הנוצרים, אבל בתרבות המערבית הוא מתפתח ובמיוחד בתיאור הלירי של דנטה אליגיירי בחיבורו הנודע "הקומדיה האלוהית" שתיאר את הגיהנום בצורה מופלאה.
כי לפי הנצרות בעולם הבא יגיעו החוטאים אל הגיהנום ויבלו במקום זה בסבל, אימה ואומללות, תוך שהם חווים חוויות לא מלבבות, כמו שריפה באש הגיהנום, חבלות ומכות ממלאכי חבלה ועוד. האמונה הזו משותפת, אגב, גם לדת ההינדואיסטית.
הצדיקים זה סיפור אחר לחלוטין. העולם הבא שאליו הם שבים במותם הוא שונה, כי הם שבים לגן העדן, המקום בו חיו אדם וחוה לפני שחטאו בחטא עץ הדעת, החטא הקדמון. גם העדן מיועד לנשמות הנוצרים הטובים.
אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם על העולם הבא, נסו לברר קודם לאיזה עולם של אחרי המוות הוא מתכוון בדיוק - זה של היהודים, של הנוצרים, היוונים או האיסיים?
