» «
המהפכה החשמלית
מהי המהפכה החשמלית של בוב דילן?



פסטיבל ניופורט, 25 ליולי 1965. אל הבמה עולה בוב דילן הצעיר, בסך הכל בן 24, רק 3 שנים מאז הגיח כיורש העצר של וודי גאטרי, מלך הפולק, ושנה אחרי שהוכתר באותו פסטיבל כמלך החדש של הפולק ונביא הדור הרשמי.

היו שני חצאים להופעה שלו. במחצית הראשונה הוא הופיע כמו שנהג עד אז. הופעה אקוסטית, שקטה, רוחנית כמעט ונערצת. אחריה הייתה הפסקה ואז התחילה המחצית השנייה של ההופעה.

וכאן תדהמה - על ההתחלה זכה הדילן בשריקות בוז ובצעקות זעם ממעריציו הנדהמים. זו הייתה גיטרה חשמלית ביד שלו. היא הייתה האקדח המוסיקלי שהוא התעקש להביא איתו אל הבמה וכשהוא החל לנגן הסתבר שזו לא רק פוזה. הדילן חישמל באחת את המוסיקה שלו ואת העצבים של אוהביו ומעריציו הרבים. המוסיקה שלו הפכה פתאום רועשת, חשמלית ורוקית עד אימה. המלך בגד בהם.

וזו לא הייתה רק הגיטרה החשמלית שלו, אלא הרכב חשמלי שהיה איתו. הרכב רוק שלם ליווה אותו והמעריצים העריצים לא ידעו את נפשם מרוב זעם. הם צעקו לו ולהתחשמלות שלו בוז.

ואכן, בשנת 1965 בפסטיבל ניופורט עשה בוב דילן מהפכה אדירה, כמעט בלתי נתפסת בסגנונו המוסיקלי. זה התבטא בכך שבמקום הגיטרה האקוסטית שלו והמפוחית ושירת העם הנפלאה שהוא הביא איתו מהמסורת המוזיקלית האמריקאית הנהדרת הזו, דילן הכניס את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית שלו ונתן את האות להולדתו של סגנון חדש במוסיקת הפופ - סגנון הפולק-רוק.

דילן ידע שזה יחולל כעס, אבל ספק אם הוא שיער מראש איזה זעזוע הוא יגרום למעריציו, כשהוא יעלה עם להקה חשמלית להופיע כמו שהופיע באותו יום, שונה כל כך, מרגיז כל כך, אל מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו, את השירים השקטים והחכמים כל כך והמוגשים במגש הפולק שאליו הוא רגיל.

זה לא עזר להם. דילן לא יכול היה לעצור את החיפוש התמידי שלו אחרי התפתחות ועניין. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, רצתה להרחיב את הפופ והרוק ולהפוך אותם מבידור להמונים לכלי ביטוי, לשפה חדשה, אמיתית וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים, הוא הרגיש שנכון לו יותר לשיר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, עם הדמויות הגרוטסקיות וההומור היבש שלו, עם הפואטיקה המופלאה שלו, שתוגש מעתה כשהיא עטופה בסאונד של חשמל צורם ומרעיש. בעיניו לא היה הולם מהצליל החשמלי, התופים הרועשים והגיטרות הצרודות של הרוק, כדי להעביר את המסר שלו אליהם.

זו לא הייתה רק מהפכה מוסיקלית, אלא גם מהפכה חברתית של ממש. בדיוק כמו שהביטלס הושפעו ממנו לכתוב שירים עם תוכן ומסר עמוק, גם דילן הושפע מהם. הוא התרשם עמוקות ממוסיקת הרוק הסוערת, החדשנית והנמרצת ומהשירים המהירים והקצביים שהם ידעו לייצר. בבת אחת הוא מצא עצמו מאזין וסופג שרשרת השפעות מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של הרוק. הגאון היהודי הצעיר והמקורי בחר להאזין להם ולאמץ את הערכים והמסרים שהם הובילו. הם פשוט התאימו יותר למה שהוא רצה לומר.

הבגידה במעריציו הייתה דילנית לחלוטין. ביום שלפני ההופעה המהפכנית שלו, הוא עוד הופיע כטרובדור עממי בבמת הצהריים של כותבי השירים, נאמן למסורת של תנועת ה"פולק" שהמליכה אותו ונכנעה למוסיקה שלו. אל מול כל קהל הפסטיבל שנהר והתמסר ל"משיח" של הדור, הוא שיחק את תפקידו האחרון כבוב דילן המוכר וה"טוב". אבל בערב שלמחרת הוא כבר היה מוכן לרוקנרול. מוקף בנגנים חדשים, לבוש בחולצת נקודות ומחומש לקרב בגיטרת פנדר סטרוקסטר. בהבעה ריקה, כמעט מזלזלת, הוא החליף למול עיניהם המשתאות את הפולק ברוק והמליך אותו בתור המוסיקה העממית החדשה של הדור שיסיים את המאה ה-20. בכך הוא גם יהפוך את הרוקנרול ממוסיקה חביבה ורומנטית, של שירי אהבה עם תופים, לסגנון פוליטי, בועט, נוזף ומוחה על עוולות. יחי הרוק - הדרך מדילן אל ברוס ספרינגסטין ודיוויד בואי נפתחה!


הנה סיפור המהפכה החשמלית של בוב דילן:

https://youtu.be/p0azcWTluaQ


כך נשמעה ההופעה המפורסמת שלו בפסטיבל ניופורט ב-1965:

https://youtu.be/G8yU8wk67gY


תגובות המעריצים:

https://youtu.be/bkrauH07MjM


אקוסטי וחמים - כך הוא נשמע שנה קודם באותו פסטיבל:

https://youtu.be/OeP4FFr88SQ


בוב דילן מדבר על הבוז והעזיבה של הקהל את ההופעה החשמלית הראשונה שלו:

https://youtu.be/2138kXVIonY


המעריצים זוכרים את זה שנים רבות אחר כך:

https://youtu.be/nfv5Ksj55iE


ובחיוך פרודי - יש מי שמגיב קשה על השינוי בסגנון שלו:

https://youtu.be/QBAd5LMBq3Q
ברוס ספרינגסטין
מה הפך את ברוס ספרינגסטין ל"בוס" של אמריקה?



זה היה ב-1974, כשאחרי הופעתו הכריז מבקר המוסיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את העתיד של הרוק'נ'רול והשם שלו הוא ברוס ספרינגסטין". ציפיות כל כך גדולות יכולות גם להביא לאכזבה גדולה, אבל ספרינגסטין הצדיק את כל המחמאות והפך לכוכב הרוק החשוב ביותר של אמריקה.

בקריירה מפוארת ואחראית, של אמן מוכשר אבל גם איש עבודה חרוץ, ברוס היה לקול של אמריקה. והוא לא היה סתם מצליח, חשוב ונערץ - ספרינגסטין התגלה ככוכב הכי חברתי והכי רגיש לאמריקה האמיתית, זה שתמיד שר על חייהם של האמריקאים הפשוטים, העובדים, המתפרנסים למחייתם, אלו שלא זוהר ולא הדר הם חייהם. הוא מילא אצטדיונים באנשים שבאו אחרי יום עבודה כדי לשמוע אותו שר את חייהם ולהאזין לו מספר את שירם. ספרינגסטין הכוכב מעולם לא הבליט את כספו ולא חי חיי זוהר מעוררי קנאה. הוא היה ונשאר אמריקאי פטריוט, שלא חשש לומר ולשיר נגד מה שאמריקה חוותה ממנהיגים לא טובים ובעד מה שהיא צריכה הייתה לדעתו להיות.

הם מכנים אותו "הבוס" והם יודעים בדיוק למה. האיש שבמידה רבה החליף את בוב דילן בתור המצפון של אמריקה מנהל קריירה ארוכה ומבריקה, של אינספור אלבומים מוצלחים והמון שירים חשובים. הוא לא מפסיק לחדש ויודע לומר את מה שנכון בעיניהם, אבל הוא קודם כל נאמן לברוס ספרינגסטין הצעיר, זה שהיה בצדק "העתיד של הרוק".

ספרינגסטין, ממשיכם של דילן וקאש, כמגדלור של ערכים, אמנות מחויבת, בהירות וחדות כוונות, הוא גם הממשיך שלהם בדמות האמן האמריקאי הגברי והסמכותי, אך גם ההומני והבוער, שמצליח לעשות שימוש בפופולריות העצומה שלו, כדי למחות ולסמן את הקו שאמריקה צריכה להיזהר מלחצות.

האופן שבו הוא מתרגם את הנוכחות שלו, כדי לדוור את המטענים התרבותיים והמוסריים שלו ולהיות לטריבון עממי לסיפורים מאמריקה שכמעט ולא מדוברת ברוק האמריקאי, ודאי לא בהקשרים מוסריים, הוא לא פחות מרשים מזה של דילן.


הנה הקריירה של ברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/PdJXT0PhRVg


קליפ שלו מהאייטיז:

https://youtu.be/lrpXArn3hII


"הנהר" של הבוס הצעיר מאותה תקופה:

https://youtu.be/lc6F47Z6PI4


והופעה מהשנים האחרונות:

http://youtu.be/fYucko7A-8A


כך נראה אמן שאוהב אנשים:

http://youtu.be/sfk0uMLhXqY


ואותו שיר בעבר הרחוק:

http://youtu.be/129kuDCQtHs


פטריוט אמריקאי ב"נולד בארה"ב":

http://youtu.be/EPhWR4d3FJQ


הנה גירסה אקוסטית ל"אני בלהבות":

http://youtu.be/d5PoIrcyd34


וסקירה על 10 השירים הגדולים שלו:

https://youtu.be/ErfgvqcV3Uc?long=yes
The House of the Rising Sun
מהו הסיפור של בית השמש העולה?



אחד השירים האהובים על "ילדי הפרחים" של שנות ה-60 היה "בית השמש העולה" (The House of the Rising Sun). אין חובב גיטרה שלא פורט אותו בהתלהבות ליד איזו מדורה, בליווי החבר'ה ולמול ההיא שהוא מנסה להרשים...

השיר נולד כשיר עם אמריקאי, מה שנקרא "שיר פולק". הוא זכה לפרסום גדול מבעבר לאחר שבוב דילן הקליט את השיר. אבל השיר קצת "נעלם" בין להיטי הברזל שלו. עד שלפתע הוא התפוצץ.

מי שהצליחה עם שיר העם האמריקאי היא באופן מוזר דווקא להקה בריטית בשם "האנימלס" (The Animals). היא הפכה את שיר-העם האמריקאי הזה ללהיט פולק-רוק בינלאומי. הלהקה בחרה בו לפתוח את הופעת החימום הקצרה שנבחרה לעשות, לפני ההופעה של אגדת הרוקנ'רול והחלוץ שלו, צ'אק ברי.

ההצלחה של השיר בביצוע "החיות" הייתה מסחררת. זה הפך להמנון של דורות.

"בית השמש העולה" הוא סיפור על מקום מפוקפק בשם זה, שנמצא בעיר ניו אורלינס. השיר הוא תמרור אזהרה מהסכנות שאורבות לצעירים וצעירות שמגיעים למקומות מסוג זה.

לעתים הוא בית בושת מסוכן לנשים צעירות, כמו ששר בוב דילן בביצוע שלו ולפעמים זו מסבאה עמוסת מהמרים ושתיינים, שעל הגברברים להיזהר מהם, כמו ששרו "החיות".

כי המילים אמנם השתנו בהתאם למי שהשיר מכוון אליו באותו ביצוע, אבל הרעיון תמיד דומה - מי שכבר נפלו מזהירים בשיר אחרים להימנע מהטעות שהם עשו ולהגיע למקומות המפתים הללו, כי מובטח להם להפוך שם לקרבנות האומללים של אנשים רעים.

הסברה המקובלת לגבי מקור השיר, שהפך להימנון נוסף של דור "ילדי הפרחים", היא ששורשיו הם מהמאה ה-19. מקור הלחן הוא ככל הנראה בבלדה אנגלית מסורתית. נראה שהוא הוקלט לראשונה ב-1928, אך ההקלטה הזו לא נמצאה. ההקלטה הישנה ביותר ששרדה שלו היא משנת 1934.

איש לא יודע בוודאות מהו מיקומו ואופיו האמיתי של "בית השמש העולה" המקורי. במהלך השנים הועלו השערות שונות לגבי המקום המיתולוגי הזה. למשל זו שמדברת על בית מלון בשם זה, שהתנהל תקופה קצרה בתחילת המאה ה-19 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס.

השערה אחרת דיברה על אולם ריקודים ואירוח בעיר באותה תקופה. אחרים הרחיקו עד לסברה של כלא נשים בשם זה והוזכרה גם מכלאת עבדים שחורים שיתכן ונתנה השראה לסיפור העצוב.

במהלך שנות השישים והשנים שאחריהן, זכה "בית השמש העולה" לאינספור ביצועים נוספים, ביניהם של אמני הרוק הגדולים ביותר, כמו ג'וני קאש, נינה סימון, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, הסטונז ולהקת יו 2.

בזכותו הצליחה להקת "החיות" עצמה להפוך אחרי הביטלס ללהקה הבריטית השנייה שהגיעה לראש מצעד המכירות באמריקה. בכך היא ביססה את מה שלימים ייקרא "הפלישה הבריטית" - הצפת ארצות הברית בלהקות רוק מצליחות מבריטניה.


הנה להקת "החיות" מבצעת את The House of the Rising Sun (מתורגם):

https://youtu.be/4-43lLKaqBQ


"בית השמש העולה" בסגנון העממי של ימים שהיו:

https://youtu.be/yM4bYyC1HU0


בריאליטי שירה:

https://youtu.be/bYH_5Qxo77E


"רחוק רחוק מכאן" הגרסה העברית בביצוע אריק איינשטיין ובמילים של לאה נאור (עברית):

https://youtu.be/sPnh0uzw4UU


והסיפור המלא של השיר "בית השמש העולה":

https://youtu.be/ahnYw3KmX74?long=yes
ניק דרייק
כיצד זכה ניק דרייק לתהילה דווקא כשמת?



אין הרבה מקרים כמו אלה של ניק דרייק (Nick Drake), שיכולים להדגים בכזו קיצוניות כמה קשה להצליח בעולם הפופ. גם עם כישרון ברור, קול ייחודי ויצירה אישית שואבת ומרתקת - אם אינך בולט, מוחצן, כריזמתי, דוחף, מתגלה וגם זוכה לטיפ טיפת מזל שתהפוך אותך להצלחה, אתה או את פשוט לא תגיעו.

בקולו נפלא, הצליח בחייו הסינגר סונגרייטר הנהדר הזה, עם נגינת הגיטרה המקסימה שלו, להיות כישלון מסחרי לחלוטין. בלי סינגלים שזכו להשמעות נלהבות, ללא אהבת במה בטירוף או נרקיסיזם שדוחף אותך להצליח ועם קושי להתמודד אפילו עם קהל שמדבר כשאתה שר - זה פשוט לא עובד.

שירים נוגים היו לו, מורכבים מעט, אמנותיים מדי, קשים לשירה, המהום או נגינה מסביב למדורה. קשה לשיר ניק דרייק וזאת עובדה.

האמן הנשכח משנות ה-70, מי שהיה לא פחות מוצלח מג'יימס טיילור או קט סטיבנס, שיכול היה להפוך לעוד פול סיימון, אולי מהורהר יותר, אולי אף יותר עמוק, פשוט לא עשה את זה.

ב-1974, בחדרו שבבית הוריו, הובילה אותו מנת יתר של כדורים נוגדי דיכאון לאובדן הכרה ובגיל 26 הלך ניק דרייק לעולמו.

הוא היה זמר מופנם ויוצר מופלא ולא זכה בחייו לתהילה. דרייק הותיר אחריו רק 3 תקליטים. מהם נמכרו בחייו בקושי 20 אלף עותקים. לא נותר ממנו אפילו אלבום הופעה אחד, או חומר מצולם שבו הוא מנגן ויחבר את מעריצי "אחרי מותו" למשהו מהאדם שהוא היה.

ברור שהמוסיקה שלו פשוט לא מתאימה לכל אחד. כיום, כשהוא מופץ ומוכר ליותר ויותר אוהבי מוסיקה טובה, הוא משפיע יותר מאי-פעם בחייו. דרייק הוא כבר מזמן סוג של אגדת פולק רוק. מעת לעת יוצאים מארזי דיסקים מחודשים ומאורגנים מחדש של שירים מאלבומיו ורק מדגישים את הכמיהה לעוד מאותם חומרי זהב שהיה אמור להותיר מאחריו אמן כה מוכשר בהמוניו.

וכשהמוסיקה שלו מופצת ומצליחה יותר מאי-פעם, מגלים אותה עוד ועוד צעירים וצעירות רגישים ואוהבי שירה מולחנת. אוהבים אותו מתבגרים, מתלבטים ואנשים בהתהוות, שתוגה מרחפת מעליהם. הוא הפך למזון מוסיקלי מנחם, עבור מיליוני צעירים מתלבטים שמחפשים את הקול שיאמר להם שזה בסדר להיות שונה, קשה, עצוב ואפילו מדוכא.

ועדיין, דומה שגם היום לא זוכה ניק דרייק להכרה ולהערכה מספיקים ממבקרי ומאמני הפולק-רוק הנחשבים. יש לו עוד דרך רבה ללכת וספק אם מי שבחייו לא הצליח לפסוע על קרקע העמק, יצליח במותו לטפס על ההר.

עיזרו לניק דרייק. האזינו לו, חפשו אותו, הקשיבו למילותיו. הם אולי קודרים, קצת כואבים, אפלוליים או ליליים משהו, אבל אולי תמצאו ביופי הזה את עצמכם.


הנה השיר המקסים של דרייק Things Behind the Sun:

https://youtu.be/T-uBfYkfA9o


סיפורו של דרייק:

https://youtu.be/MYfFY1BLtZs


השיר Pink Moon משנת 1974:

https://youtu.be/irq959oNVww


והשיר River Man:

https://youtu.be/idcaRTg4-fM

פולק רוק

שנות ה-60
מה השינוי הגדול שהביאו שנות השישים?



שנות ה-60 היו עשור מרתק בתולדות העולם המודרני. אם בעשור שלפני הסיקסטיז כולם התנהגו לפי הכללים והשתדלו שלא לצאת מהקווים, בסיסקטיז הכל התהפך.

רוק, ביטלס, סמים ואהבה. המוסיקה מתחילה להיפתח. היא נפתחת לכיוונים שונים אל הרוק האנגלי, לעולם, למזרח הרחוק ולצלילים חדשים.

באו גם הפסיכדליה, גם ווא ווא, דיסטורשן והנדריקס. ג'ופלין צורחת להיטים וצורכת סמים ומוריסון מתדלק את עצמו בשירה ואלכוהול.

מיני, ביקיני, ג'ינס וטריקו - האופנה החדשה לא שמה על עצמה מגבלות וכבר לא רצתה להתלבש כמו ההורים. רזה זה יפה וטוויגי, הדוגמנית הרזה ביותר - יש לה מה לומר ובמקום להיות קולב היא מדברת.

והיה גם "אנטי". נגד המלחמה, נגד ההורים, הקונפורמיזם והשמרנות. הצעירים של ארצות הברית, אותם "בייבי בומרס" שנולדו או גדלו אתרי המלחמה, החלו לדרוש שינוי, חופש ושלום.

המלחמות וההתנקשויות הפוליטיות לא עזרו למתנגדי השינוי. הפגנות, זמרי מחאה, שירים ופסטיבלים של שלום ואהבה עמדו מולם באומץ. בתחילה זה היה המאבק לזכויות האזרח, או אם לדייק אז זכויות השחורים באמריקה. לא עוד הסכימו אנשים בעלי צבע עור שונה להיחשב נחותים ולחיות עם האפליה כתכתיב של מי שהפכו את אבותיהם לעבדים. וגם הצעירים הלבנים זקפו ראש ותמכו בהם בהמוניהם.

בהמשך הפכה המלחמה בווייטנאם למקור החיכוכים העיקרי של הצעירים כנגד דור ההורים, שסיבך את ארצות הברית במלחמה שנראתה ולימים גם התבררה כחסרת סיכוי.

בצד המאבק לזכויות האזרח ולמאבק נגד המלחמה בווייטנאם, שנות השישים האיצו גם את המאבק לזכויות הנשים. במאבק חשוב לזכות בהכרה ובסיכויים שווים אל מול הגברים, החלו הנשים בהפגנות תלת הסיסמה "ידיים לאגרופים" ובדרישות לשוויון.

נשים באמריקה החלו ללמוד באנויברסיטאות היוקרתיות מקצועות שנחשבו גבריים לחלוטין, כולל משפטים.

העשור המסעיר הזה היה נקודת מפנה של ממש בתרבות המערבית. כמעט כל תחום תרבותי השתנה בו. ראו חלק מהם בתגית "שנות ה-60".


הנה קדימון לסרט תיעודי על השנים המסעירות ההן (מתורגם):

https://youtu.be/h92Bt8zrHNU


ההיפים ותרבות הנגד שלהם שינו את הכללים:

https://youtu.be/FJgwGxY37OE


כמה מההתרחשויות החשובות של אותו עשור מסעיר:

https://youtu.be/C4pJru-L_GQ


עשור של שינויים באופנת הצעירים:

https://youtu.be/8-iNPIIsRYo


להיט ענק מהתקופה (מתורגם):

https://youtu.be/HJcoeIVJSU8


אמריקה בסיקסטיז התמכרה למוצרים נוחים:

https://youtu.be/X9gEzDcO4-0


וסרט תיעודי על העשור הכי מעניין במאה ה-20:

https://youtu.be/sXoOh3lJHSA?t=33s?long=yes
גרייטפול דד
במה הקדימו הגרייטפול דד את האינטרנט?



להקת הרוק הפסיכדלי הגרייטפוּל דֶד (Grateful Dead), בעברית "המתים אסירי התודה", היא מהלהקות החשובות של דור הפרחים ותרבות הנגד של שנות ה-60. עם השפעות ממגוון סגנונות מוסיקליים כמו רוק, פולק, קאנטרי, בלוגרס, בלוז וג'אז וסולן שהוא גם מלחין ומשורר, היא הפכה לאגדה כבר אז.

ה"גרייטפול דד" פעלו באזור מפרץ סן פרנסיסקו ותפסו חלק מרכזי בתנועה הפסיכדלית שנולדה אז. המוסיקה רוויית האל. אס. די. שלהם הייתה נהדרת, אבל היא הייתה רק חלק מהקסם של ההרכב הזה, שגילם את רוח הסיקסטיז בניהול הלהקה באופן שוויוני וחכם ביותר.

הם נחשבים לחלוצים ולמי שלמעשה המציאו את השיווק הוויראלי, כמו גם את הניוזלטר בדיוור הישיר ועוד שימושים שונים בטכנולוגיה, שהקדימו בשנים רבות את דור האינטרנט.

ואולי זו אחת הסיבות, שאחד העובדים הראשונים שגייסו לחברה מייסדי גוגל, מעריצי הגרייטפול דד, היה הטבח של הלהקה. כחלק מהסכם העבודה שלו ותמורת אוכל טוב לעובדי החברה הספורים, הוא זכה במניות של החברה. כמובן שתוך שנים אחדות הוא הפך למולטי-מיליונר...

ביל גרהם, אולי האמרגן החשוב בתולדות הרוק, אמר עליהם פעם ש"הם לא הטובים ביותר במה שהם עושים, הם היחידים שעושים מה שהם עושים!"

מעריציה של "להקת הגרייטפול דד" הם מהנאמנים ביותר שיש בסצנת הרוק לדורותיה. הם מכנים את עצמם "דֶד הֶדס" ונאמנים לה שנים רבות. בכך הם מחזירים לה אהבה שניתנה גם ממנה אליהם, שכן הגרייטפול דד התפרסמו בכך שהרשו ל"דד הדס" להקליט באופן חופשי את ההופעות שלה ולא פעם גם נגנו קטעים מיוחדים להקלטות הללו. הם אף הרשו להם לחלק ולהפיץ את ההקלטות לכל המעוניין, בתנאי שיופצו בחינם. כך הם יצרו שיווק ויראלי של הלהקה והמוסיקה שלה. הם היו מהראשונים ששמרו כתובות של כל המעריצים ושלחו דיוור ששיווק את ההופעות שלהם, מוצרים שקידמו וגם רעיונות שבהם האמינו.

גם צורת החשיבה וקבלת ההחלטות בלהקה נחשבת יחודית ומרתקת לאנשי ניהול. מאמרים וספרים שונים עסקו במה שקרוי "סודות הניהול של גרייטפול דד" ובסגנון הניהול שלהם, שמבוסס על הסכמה ושוויוניות בין כל החברים בלהקה. לאחר שמנהיג הלהקה ג'רי גרסיה מת, החליטו חבריו, בהחלטה אופיינית ללהקה ומתוך הוקרה לזכרו, שלא להשתמש יותר בשם "גרייטפול דד".


הנה סיפורה של להקת הגרייטפול דד:

https://youtu.be/iCRwt__7KUc


מנהיג הלהקה האגדי ג'רי גרסיה:

https://youtu.be/3C0ylT-HWjs


וסרט תיעודי על הלהקה:

https://youtu.be/OFLrFZqNkMU?long=yes
לאונרד כהן
מי היה המשורר היהודי לאונרד כהן?



באחרונה מת אייקון וענק תרבות של ממש, שבחמישים השנים האחרונות תרם את החלק הנוגה והמעמיק של פסקול חיינו.

קראו לו לאונרד כהן (Leonard Cohen) ומאז התפרסם, בשנות ה-60, הוא היה לאחד מגדולי האמנים במוסיקת הפופ. קשה להאמין בכמה תחומים פעל וכמה כישרון יכול להתקבץ לאדם אחד. בתחילה הוא התפרסם כסופר ומשורר בקנדה. אז הוא קיבל עידוד מהזמרת ג'ודי קולינס, שהקליטה ב-1967 את שירו "סוזן" ועודדה אותו להלחין ולשיר את שיריו. מיד כשהפך למוסיקאי ומבצע, הוא זכה להצלחה גדולה וכל העולם התרגש מהזמר-יוצר החדש, המבצע את שיריו, עוד סינגר-סונגרייטר יהודי מהליגה של בוב דילן.

מאז ניהל כהן, שגדל בקנדה למשפחה ממוצא פולני, קריירה מופתית. הוא יצר אלבומים נהדרים, עם שירים אישיים ומלנכוליים שנגעו בלב רבים. לצידם כתב ספרי שירה ופרוזה, חלקם מעוטרים ברישומיו המיוחדים ורבי הכישרון.

אמנם הדביקו לו תווית של זמר אינטימי ומהורהר שמדבר אל אינטלקטואלים אומללים, אבל הוא עצמו סבל מדיכאון של עשרות שנים והרבה "לחפש את עצמו". לא פעם הוא יצא לתקופות פרישה, הגות והתעסקות בתורות רוחניות שונות, עד כדי התנזרות של חמש שנים במנזר והתבודדות בו.

שירתו הייתה מעט אפלה, קצת חתרנית, עם קורטוב של מסתורין ותנועה פילוסופית בין בשר ורוח ותכנים שבהם מככבים דת, אהבה, מיניות חמקמקה ורבת פנים, הרבה יהדות וקורטוב של נצרות וישו, אם להזכיר עוד יהודי שהצליח בעולם הגדול.

הוא היה כותב ומשורר שהרבה לעסוק באלוהים ובנשים, לאו דווקא בסדר הזה. בין להיטיו של לאונרד כהן זכו להצלחה רבה היו "Suzanne" שהקדיש לידידתו סוזאן ורדל, "So Long, Marianne" שהוקדש למריאן איהלן, נורבגית שהכיר באי היווני הידרה והפכה לבת זוגו, התגוררה איתו בהידרה במשך שנים ארוכות ולה כתב רבים משיריו. היו גם "Sisters Of Mercy" המצמרר, "Everybody Knows" המאוחר, "Who By Fire" שנכתב בהשראת הפיוט "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראים שלפני יום כיפור, הלהיט שאיתו התעדכן לאייטיז "First we take Manhattan", שיר הרומנטיקה שלו "Dance me to the end of love", השיר האלמותי "Famous Blue Raincoat" וכמובן "Chelsea Hotel #2" שהקדיש לג'ניס ג'ופלין, שאותה אהב במלון בשם זה בניו יורק.

הוא כתב את "Tower of Songs" שבו הוא מתאר את גדולי הפזמונים הנמצאים בקומות שהרבה מעליו. וכמובן שיש את "Hallelujah" - מהשירים שזכו למספר הביצועים הגדול בהיסטוריה של הפופ ובמולדתו של כהן קנדה נחשב לשיר הגדול בכל הזמנים. את אותו הללויה, אגב, הוא כתב במשך 6 שנים. הוא לא כתב בקלות כמו דילן - אצלו כל שיר נכתב בייסורים.

רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בפופ העולמי וזכו לאלפי ביצועים וגרסאות כיסוי. הוא זוהה בקול הבריטון העמוק שלו ובעיסוק הרב שלו באהבה, רוחנית וגופנית, וכמובן דת. אפרופו דת, הוא לא היה סתם יהודי, אלא יהודי חם שבמלחמת יום הכיפורים בא לארץ והופיע לאורך כל המלחמה בפני חיילי צה"ל.

מצחיק לדעת שאז אמרו שאת החיילים הוא דיכא עם השירים המלנכוליים שלו. ואגב, הוא עצמו הודה פעם שהמצב הזוגי שלו בבית היה מלא מתח וריבים עם בת זוגו באותה תקופה ולכן הוא החליט לבוא להירגע במלחמת יום כיפור...


הנה סיפורו של ענק השירה והטרובדור הגלובלי היהודי (עברית):

https://youtu.be/4WR54sIVP74?end=298


שנות ה-60 והנה הלהיט הראשון של לאונרד כהן:

https://youtu.be/6o6zMPLcXZ8


השיר שכתב למריאן אהובתו, כשחי איתה באי היווני הידרה:

https://youtu.be/aLOnQmmmlkw


בשנות ה-70 הוא כבר היה לוהט:

https://youtu.be/IVJImYNGqwk


המשמעויות הנסתרות בשיריו מרתקות לא פעם:

https://youtu.be/YNoBpDoQOOg


"מי באש" בהשפעה יהודית:

https://youtu.be/jtMi8PpyTvc


לאונרד כהן לוקח את מנהטן ואז את ברלין:

https://youtu.be/JTTC_fD598A


את הללוייה שלו הפכו אלפי ביצועים להמנון בינלאומי:

https://youtu.be/YrLk4vdY28Q


וזקנתו כיבדה אותו מאד, כמו הביצוע הזה של אחד מלהיטיו הראשונים:

https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
ג'ואן באאז
כיצד הפכה ג'ואן באאז לכוהנת השלום של הפולק?



מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.

זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.

שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.

באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.


הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:

https://youtu.be/nM39QUiAsoM


ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:

https://youtu.be/7akuOFp-ET8


בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:

https://youtu.be/dJoWrLQWrEc


הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:

https://youtu.be/wze9r6JvXEY


ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:

https://youtu.be/dcaZi_G3xVs


בוב דילן
מי הזמר שעשה מהפכה במוסיקת הפופ וזכה בפרס נובל?



בוב דילן הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע.

בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.

גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שזמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה, כדי להיות נערצת.

והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העיז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו. כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו, אבל עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר. המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן.

עד היום נחשב דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום, בגיל מבוגר מאד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.


הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


סיפורו של בוב דילן:

https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4


הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:

http://youtu.be/OeP4FFr88SQ


השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":

http://youtu.be/vWwgrjjIMXA


"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):

https://youtu.be/YwSZvHqf9qM


גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):

https://youtu.be/cJpB_AEZf6U


ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:

https://youtu.be/In6gCrGeZfA


והשיר הוריקן:

https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.