מאובנים (Fossils) הם שרידים שנשארו מהחלק הקשיח בגופם של בעלי חיים וצמחים קדומים בשכבות אדמה שונות. החלקים שמתאבנים הם בדרך כלל שלד או שריון אצל בעלי חיים ועלים של צמחים. רקמות רכות לא יהפכו לשלד כי הן מתפרקות לפני שנוצרת חותמת שלהם בחול.

בין המאובנים גם בעלי חיים שנכחדו מזמן, כמו הדינוזאורים למשל וגם בעלי חיים שמינים שממשיכים אותם קיימים עד היום, כמו דגים, זוחלים, חרקים ועוד.

בתחום המדעי של חקר המאובנים נקרא פלאונטולוגיה.


הנה הסבר של עולם המאובנים:

http://youtu.be/3rkGu0BItKM


כך חוקרים דינוזאורים שמתו מזמן:

http://youtu.be/1FjyKmpmQzc


כך לומדים על בעלי חיים קדומים שכבר לא קיימים בעולם, מחקר המאובנים שלהם:

http://youtu.be/SEyl2rRa2YY

המאובנים הם שרידים של בעלי חיים שהשתמרו בתוך האבן. בעזרת המאובנים ניתן ללמוד ולחקור בעלי חיים שהיו ולא קיימים כיום, כמו למשל הדינוזאורים. שום דרך אחרת לא הייתה מאפשרת לחוקרים ללמוד על חיות ויצורים שאינם קיימים עוד.

על ידי ניתוח המאובנים שנמצאו בשכבת סלע שקל להעריך את גילה, נוכל לדעת מתי חיו בעלי החיים שהתאבנו. השוואת וחקר המאובנים משכבות הסלע השונות, תסייע לנו ללמוד אילו בעלי החיים שחיו בכל תקופה ואילו נכחדו.

אם נשווה מאובנים של חיות שנכחדו למאובנים של בעלי חיים שחיים עד היום, ניתן יהיה למצוא את הקשרים ביניהם. כך נוכל ללמוד מי התפתחו ממי ואפילו מה היו תנאי החיים בתקופה שבה חיו, כמה חמצן היה באוויר, ממה הם ניזונו ועוד. המאובנים הם שאפשרו לגלות מה ככל הנראה הכחיד את הדינוזאורים ובעזרתם גם גילו הפלאונטולוגים שהציפורים הן השרידים האבולוציוניים של הדינוזאורים.


הנה הסבר על לימוד התקופות ובעלי החיים שהיו על כדור הארץ על ידי המאובנים:

https://youtu.be/rSWwmN5ozQ0


וסרטון על חיפוש אחר מאובנים של דינוזאורים במדבר גובי:

http://youtu.be/rzcMnb0yhxA

מגיל צעיר אהבה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב ואפילו לפרנסה.

כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.

מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים.

בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה.

הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי מצאה את עצמה הולכת ונסחפת לעולם המאובנים.

נסחפת זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתפתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, "הציפור של עידן הדינוזאורים" - סוג של לטאה מכונפת המעופפת באוויר ומזכירה מעין דינוזאור קטן ומעופף.

בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות רבה אצל פלאונטולוגים, חוקרי המאובנים המומחים החלו לשמוע עליה שוב ושוב. הם ידעו יותר ויותר להעריך את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר.

כך הפכה הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה לברת סמכא, שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעותיה ולתובנות שהיא מביאה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.

כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי, למלכת הפלאונטולוגיה, המדע או חקר המאובנים.

מרי אנינג גילתה בחייה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר בעולם, כשווה בין שווים.

ניתן לומר שבאופן לא סביר ומאוד לא שגרתי היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.


הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:

https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U


סיפורה של מארי אנינג:

https://youtu.be/Of5sK8p2rZY


הטראומה שעיצבה את חייה:

https://youtu.be/GRyWewQM74Y


החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:

https://youtu.be/53qZ94lQGbo


מספרים עליה:

https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk


ומצגת וידאו על מארי אנינג:

https://youtu.be/uGziaenPdHg

אם הייתם שואלים זואולוגים שעוסקים במחקר התפתחות של בעלי חיים, הם היו אומרים לכם שמקבץ מאובנים יכול להיות בשבילם כמו אקווריום חי של בעלי חיים קדומים. המחקר יכול ללמוד כל כך הרבה ממקבצי מאובנים שכאלה, עד שכל גילוי בתחום מעורר התרגשות רבה בקהיליה המדעית.

זו אולי הסיבה שבמונטה בולקה (Monte Bolca) שבאיטליה מצוי אחד האתרים שחוקרי בעלי חיים וחוקרי מאובנים, פלאונטולוגים, עולים אליהם לרגל מכל העולם. שכן במונטה בולקה התגלה בעבר אחד מאתרי המאובנים המופלאים ביותר של דגים קדומים. ניתן לומר שזהו ממש "אקווריום בסלע" של מאובני דגים שהשתמרו היטב באירופה.

המאובנים של מונטה בולקה הם מקור מצוין למחקר על דגים קדומים מתקופת האאוקן. הדגים המאובנים ממונטה בולקה מעידים על הלגונות הקדומות ואיי האלמוגים של ים תטיס, שמרבית אירופה והמזרח התיכון היו בקרקעיתו. מונטה בולקה "הורם" באותה התנגשות לוחות שכנראה הרימה גם את הרי האלפים, למעשה שתי התרוממויות, שהתקיימו לפני עשרות מיליוני שנים.



הנה האקווריום בסלע של מונטה בולקה שבאיטליה:

http://youtu.be/lD3l2kzg6pk


מאובני דגים מלפני 37 מיליון שנים ויותר מתגלים באיזור מונטה בולקה כל הזמן:

http://youtu.be/nSeK_lQcOGA


הנה סרט איטלקי שמציג את גילוי המאובנים:

http://youtu.be/dLXemcQp4Xc

"היער המאובן" (Petrified Forest) נמצא בתוך הפארק הלאומי "פטריפייד פורסט". זהו שטח עצום באריזונה ארה"ב, שבו ישנו אוסף של עצים מאובנים, שריד ליער קדום.

כדי לאפשר למבקרים ליהנות ממראה הקדם המקורי של האזור, הוכרז חלק מהפארק כ"אזור בראשית". זהו שטח שאין בו כל שבילים או כבישים ואסורה בניה של מבנים וכל סוג של סימון אנושי. למעט מבנה אחד משנת 900 לספירה, שכמעט כולו בנוי מעצים מאובנים, אין ביער המאובן מבנים אחרים.


הנה היער המאובן והדרך בה הוא נוצר:

https://youtu.be/068GcVD3VaE


מעט ממראות היער המאובן:

https://youtu.be/ZnWSDUbzXIw


וצילום היער המאובן על תיאור הקסם שלו:

http://youtu.be/ssLtgNV3Icc

דינוזאור המומיה המכונה "לאונרדו" הוא הדרוזאור שנמצא בשלד מושלם ביותר. מצאו אותו במונטנה בארה"ב והוא אחד הממצאים החשובים בעולם המחקר של דינוזאורים.


הנה סרטון על לאונרדו - דינוזאור המאמי:

http://youtu.be/nPqlTgJxjSY

מאובנים הם קונכיות, בעלי חיים ויצורים ששקעו בזמנים הקדומים אל תוך הבוץ. לאחר מיליוני שנים, הפך הבוץ לאבן וצורתם נטבעה בו. זה קרה אחרי שהיצורים הרקיבו והתפוררו, אך צורתם נותרה על הסלעים, שהיו פעם בוץ.

כך הפכו טביעות האבן של יצורים חיים שמתו למאובנים. המאובנים הללו אינם צורים המתים, אלא הצורה המדויקת שלהם, שהשתמרה על הסלע.


הנה הסבר על המאובנים וכיצד הם נוצרים (מתורגם):

https://youtu.be/yDIQzUSezmA


הסבר קצר על היווצרות המאובנים:

http://youtu.be/Qv-r0AnSWR0


כך נוצרו מאובני הדינוזאורים:

http://youtu.be/G4jM2t3NHPA


סרט אילם על היווצרות מאובן מיצור חי:

https://youtu.be/SEDfRy6DQns


מצגת וידאו על מאובנים:

http://youtu.be/SFH8XP_hyfA?t=4s


וסרט שמסביר בפירוט כיצד נוצרים המאובנים:

https://youtu.be/sPFiwW8J3sY?long=yes

בשנת 1974 חפר דונלד ג'והנסון באתר ארכיאולוגי בעמק נהר האוואש התחתון שבמשולש עפר באתיופיה. באחת התגליות החשובות בחקר האבולוציה של האדם, הוא גילה שם את "לוסי" (Lucy Australopithecus), אולי המאובן המפורסם ביותר בתחום הזה.

יש סברה, שכיום יש עליה מחלוקת, שלוסי היא ממין המעבר מהקוף אל האדם. הסברה הנגדית היא שהיא משתייכת לענף אחר ממשפחת האדם, כזה שנכחד כבר לפני מיליוני שנים ואינו מאבות ההוֹמוֹ סַפְּיֶנְס, האדם המודרני או האדם החושב שאנחנו.

כך או כך, ממבנה האגן שלה נקבע שהשלד שייך לנקבה צעירה, ממין "אוסטרלופיתקוס אפרנסיס". לוסי היא הומיניד, שהתפתח מקופי-אדם, ומבין מינים שונים של אדם שנמצאו, היא הקרובה ביותר לשושלת המובילה לאדם החושב, ההומו ספיאנס.

השלד של לוסי הוא אחד השלמים מהשלדים שהתגלו במהלך המחקר של חקר אבולוציית האדם. כמעט כל חלק שהיה חסר בצד אחד שלו נמצא בצידו השני. בהנחה סבירה שהגוף שלה היה סימטרי ניתן היה לשחזר כמעט את כל השלד, חוץ מחלק מהגולגולת ואצבעות הידיים והרגליים.

לאוסטרלופיתקוס מספר מינים נכחדים שחיו באפריקה, לפני כ-4 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו. לאוסטרלופיתקוס, שנמצאו רק מאובנים שלו, היה מוח דומה בגודלו לזה של קופי אדם והוא הלך זקוף, על שתיים, בדומה לאדם.

נפח המוח של בני מינה הקדמונים של לוסי היה גדול יחסית וההערכה הייתה מהם יתפתח 3 מיליון שנים אחר-כך, האדם הנבון.

כיום, בכל אופן, סבורים מרבית החוקרים שלוסי ובני מינה הם לא משושלת ה"הומו". דווקא הומו הביליס, שהופיע כ-800 אלף שנים אחריהם, הוא המין שיוליד בהמשך את הומו ארקטוס, אביו האבולוציוני של האדם שאנחנו, הומו ספיאנס.

בני האדם, או המין האנושי שיבוא אחריו, יהיו בעלי מוח ענקי (שמידותיו בערך פי שבע מהמוח של יונקים אחרים) ויכולת חשיבה מרשימה, שתביא אותם רחוק.

פירוש השם "אוסטרלופיתקוס" הוא בלטינית "קוף דרומי". השם לוסי נבחר משום שכשחגגו החוקרים את מציאת השלד, הם שמעו את השיר "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס.

כיום שמור השלד במעבדת המוזיאון הלאומי של אתיופיה שבאדיס אבבה.


הנה סיפורה של לוסי האוסטרלופיתקוס, ב-P ולא ב-F (עברית):

https://youtu.be/GgF8jCAvy2M


החוקר שגילה אותה מספר על לוסי:

https://youtu.be/V3U5KkOYRkA


כך שחזרו אותה:

https://youtu.be/oxgnlSbYLSc


מי שלא מאמינים באבולוציה מתחלחלים מ"לוסי האוסטרלופיתקוס":

https://youtu.be/sejWOXkA4pQ


וכך משערים שהיא מתה - בנפילה מעץ:

https://youtu.be/RazMf0EIjQQ

בבורות הזפת של לה בריאה, בלוס אנג'לס שבקליפורניה התחוללה דרמה פרהיסטורית מטורפת ופראית במיוחד. היא הותירה שרידים רבים שתוכלו לראות גם היום.

כי ביצות הזפת המפורסמות של לה בריאה (The La Brea Tar Pit) קיימות כבר עשרות אלפי שנים. לאורך השנים נלכדו בתוכן ממותות ובעלי חיים שונים שחיו לפני כ-11,000 שנים, באזור לוס אנג'לס הפראי של אותם ימים.

מוזיאון לה בראה ובריכות הזפת (La Brea Museum and Tar Pits), שניהם מרתקים ומדהימים בהיסטוריה הזואולוגית שהם טומנים בחובם, מוקפים גנים ושבילים ונמצאים בלבה של העיר הסואנת.

בתוך הבורות נוצרו מהם מאובנים שמהם ניתן ללמוד לא מעט על מה שהתרחש כאן בעבר. מעל 3 מיליון מאובנים וממצאים מוצגים או שמורים במוזיאון, למטרות מחקר ולתצוגות לקהל המבקרים.

בורות הזפת המבעבעים, מהם מוציאים המדענים של המקום מדי שנה עוד ועוד שרידים של בעלי חיים קדמוניים, מלמדים על החיים שהיו כאן לפני עשרות אלפי שנים. הזפת מכוסה לרוב באבק, עלים או מים.

זה אחד המקומות המיוחדים בעולם. במקום ניתן לצפות במלאכת השחזור של המדענים ולראותם עובדים ופועלים במקום, לסייר באתרי החפירות הפעילים באזור, להתנסות במגוון פעילויות במוזיאון, לתצפת על בורות הזפת שעדיין פעילים ולסייר בגנים הנעימים בהם יש פינות ישיבה ופסלי בעלי חיים קדמוניים.

מי שנכנסים למוזיאון עצמו מרגישים כאילו נכנסו לעולם אחר. יש בו ממותות, נמרים שן-חרביים, עצלנים ענקיים - מאובנים, שלדים ושרידים של מאות בעלי חיים קדמוניים ששקעו לפני מליוני שנים בזפת ומאז המאה ה-18 המדענים עובדים מאד קשה כדי לחשוף אותם בפני הציבור.


הנה בורות הזפת של לה בריאה:

https://youtu.be/e0GhhBGZZVc


הסיפור ההיסטורי של בורות הזפת הללו:

https://youtu.be/Utx9DWUhWfE


וביקור בבורות הזפת והמוזיאון בלה בריאה:

https://youtu.be/fP-yUXOyfNU

ארכאופטריקס (Archaeopteryx) היה ראשון העופות בהיסטוריה. הוא התפתח מהדינוזאורים וממנו נולדו העופות.

המושג "החוליה החסרה" שגור בהקשרים שונים במדע ובהקשר לתיאוריות שונות שמנסים למצוא להן הוכחות במציאות. בהקשר למחקר הדינוזאורים הייתה חולייה שחסרה לחוקרים במשך זמן רב. היא קשורה לתיאוריה שלפיה מוצאן של הציפורים הוא מהדינוזאורים.

במשך שנים רבות זכתה התיאוריה הזו לתמיכה רבה בקרב החוקרים, אבל על אף ההגיון שבה, בדמיון שבין עצמות הציפורים לתכונות של דינוזאורים מעופפים ואחרים, חסרו ממצאים מסוימים בשטח, שיוכיחו מעל לכל ספק את ממשות הקשר הזה.

הכל השתנה כשנמצא בגרמניה מאובן של בעל חיים שקיבל את השם ארכאופטריקס. זה היה מאובן של ציפור בת כ-150 מיליון שנים. עד שהחלו החוקרים לבחון אותו לעומק הוא נראה כמו כל ציפור נכחדת. אבל כשבחנו החוקרים את המאובן הזה הם הבינו שנמצאה ה"חוליה החסרה", זו שמחברת בין הדינוזאורים לציפורים.

קראו לה הארכאופטריקס והיא הייתה ציפור עם תכונות נדירות של דינוזאור. החוקרים נוטים לראות בארכאופטריקס את הציפור הקדומה ביותר שהתקיימה על פני כדור הארץ. הוא היה מעין זוחל מעופף, בגודל של עורב, שהיו לו נוצות של ציפור. המדהים היה שעל שתי כנפיו היו שתי רגליים קטנות ומנוונות. הן היו בנוסף לרגלי הציפור הרגילות שלו - כלומר הוא היה ציפור עם 4 רגליים!

זה לא היה הכל. בפיו של הארכאופטריקס היו שיניים. לשום ציפור בימינו אין שיניים. לדינוזאורים ולזוחלים, לעומת זאת, יש גם יש. לפי כל הסימנים עיקר מזונות היו זוחלים קטנים וחרקים.

כך נמצאה החוליה שמקשרת בין הזוחלים הגדולים שנקראים דינוזאורים לבין הציפורים של ימינו. בהמשך נמצאו סימנים נוספים שחיברו בין בעלי החיים הללו. אחד מהם, למשל, הוא דינוזאור שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהחוקרים משערים שהן שהפכו במהלך האבולוציה לכנפיים. גם העצמות החלולות שלו, שנמצאו במאובנים בפטגוניה שבארגנטינה, מזכירות את עצמותיהן החלולות של הציפורים, עצמות שמאפשרות להן להיות קלות יותר ולעוף באוויר, כמו גם לנשום טוב יותר.


הנה הארכאופטריקס שבין הדינוזאורים לציפורים:

https://youtu.be/GudBjmi3mII


הציפור הראשונה:

https://youtu.be/eOwk2pVViWw


ממנו נולדו 18 אלף מינים של ציפורים שקיימים כיום:

https://youtu.be/XAzGC89n0S4


סיפור המאובן שלו, שגילה את הקשר לעולם הציפורים:

https://youtu.be/Cx6JJqeNBhI


במשחק מחשב:

https://youtu.be/fsG2x9NeM2s


המחקר עליו:

https://youtu.be/0Uheg7_1aEM


ההשערה המדעית שלפיה נוצרו הציפורים מהדינוזאורים:

http://youtu.be/j5KjCn7B6mU


וסרט תיעודי על הארכאופטריקס:

https://youtu.be/kc15Kxy2HEg?long=yes